נס ציונה - מה לעשות בנסיונות והיסורים?

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'לכתחילה: השגחה פרטית וקרבת אלקים' (לכתבה על ספריו - לחץ כאן) באדיבות הרב המחבר שליט"א - ישר כחו! - - - 

  ספר: 'לכתחילה - השגחה פרטית וקרבת אלקים'

פרק יט: נסיונות

א. - עיקר המטרה שלשמה נברא האדם בעוה"ז - היא: כדי לנסותו בנסיונות, כדי שיתגבר ויזכה לכל הטוב בזה ובבא, וזו 'עיקר מציאות האדם בעוה"ז'. - מסילת ישרים (פרק ראשון); תניא (אגרת הקודש פרק יא).

ב. - עיקר הנסיונות הבאים על האדם הם בעניני אמונה ובטחון, לפי שהאמונה היא יסוד כל התורה כולה. - 'אשר בזה בוחנים אותו עד כמה יאמין בהשגחתו יתברך ויחזק לבו בבטחונו, ודוק ותשכח כי כמעט כל נסיון האבות הק', ואחריהם כדוד המלך ע"ה – היה בזה לבחון אותם אם ישארו באמונתם הזכה'. מכתב חיזוק מהג"ר דן סגל.

ג. - בעת נסיון באמונה, יש להיזהר מהתבטאויות - כמו: 'מה יהיה הסוף', 'אני לא מסוגל לעמוד בזה', וכיוצא בלשונות אלו המבטאים חוסר אמונה, כי בזה הוא נכשל בנסיון שה' הציב לו כדי לרוממו בזה ובבא. - האמונה והבטחון.

ד. - בבוא אדם לידי נסיון של חטא - הוא חייב לזכור באותו הזמן שהבורא יתברך משגיח על כל מעשי האדם, וישיב נקם לחוטא כפי רוע המעשה. - ח"ח (פתיחה מצות עשה יא).

ה. - הנסיונות המתרגשים ובאים על האדם - הם רק כאלו שביכולתו של אדם לעמוד בהם. - רמב"ן (בראשית כב, א).

ו. - יום עם התמודדויות - הוא יום הרבה יותר מוצלח מיום שהכל הלך בו בקלות, ללא קשיים והפרעות. - אמונת יהודה. יש שהמליצו על כך את דברי הגמרא (פסחים נ, א) 'עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה'. דהיינו שהאדם סבור שהימים העליונים, הם ימי העליה שלו, הם הימים שיזכו אותו בשכר הגדול בשמים, ואילו הימים התחתונים, בהם התנסה בנסיונות רבים, עם המון קשיים והפרעות, הם יהיו 'למטה' לאחר מאה ועשרים. אולם, כאשר האדם יגיע לעולם האמת, הוא יראה ויבחין ב'עולם הפוך'. דווקא הימים בהם הכל 'הלך לו', והענינים התנהלו למישרין, וללא התמודדויות וקשיים, הם יהיו 'למטה', כי ההשקעה שלו בימים הללו לא היתה מרובה. ואילו הימים התחתונים, שהיה נראה לו שהם אינם שווים וסתם מבוזבזים, דווקא הם יהיו 'למעלה', כיון שבהם היה צריך לעמול קשה כדי לעבור את הנסיונות הקשים, וזאת גם אם בפועל לא הצליח האדם לעמוד בכל הנסיונות. ברכי נפשי (במדבר עק"נ).

מטרת הנסיונות

ז. - לעולם מטרת הנסיונות היא אך ורק לטובת המנוסה. - רמב"ן (בראשית כב, א). התיבה 'נסיון' היא מלשון הגבהה והרמה על נס, כי תכלית הנסיון היא להגביה את האדם לאחר עמידתו בנסיון.

ח. - פעמים רבות ה' רוצה להציל אדם מצרה כל שהיא, או לזכות אותו בשפע גדול, ואז הוא מעמיד אותו בנסיון, שאם יעמוד בו, הוא ינצל מהצרה או יזכה לשפע. - יסוד הדת.

ט. - רוב רובם של הנסיונות הבאים על האדם - נועדו לנסותו אם לא יפול מאמונתו. - ראה תניא (פ' מא-מב) ופתחו שערים (ער"ט).

י. - כל נסיון המזדמן לאדם בעניני אמונה, נשלח אליו במיוחד משמים כדי לגדלו ולרוממו, בדומה לדוד המלך שאמר להניח לשמעי כי 'ה' אמר לו קלל', וזכה להיות רגל רביעי במרכבה. - הגר"א לופיאן.

יא. - כל התעסקות האדם בעניני העולם - אינה אלא נסיון לאדם האם הוא יתלה את ההצלחה בפעולות הגשמיות, או שיבין ויידע שהכל מאת ה'.

אדם שעמד בנסיון - בו ברגע עלה במדרגות האמונה והבטחון. - אמונה והשגחה.

אושרו של העומד בנסיון

יב. - דע: כל נסיון שאדם עומד בו - הוא מתעלה מאוד מאוד על ידו. - יסוד האמונה.

יג. - כל עמידה בנסיון מקפיצה את האדם למדרגה גבוהה הרבה יותר ממדרגתו הקודמת. - דוד המלך עמד בנסיון של שמעי בן גרא, וזכה להיות רגל רביעי במרכבה. בתיה עמדה בנסיון ע"ז ושפ"ד, וזכתה להקרא 'אם משה', להנשא לכלב בן יפונה וגם ל'היכל בתיה' בשמים. מר עוקבא עמד בנסיון ג"ע, וזכה להיות מגדולי חכמי דורו ולקרני הוד כשל משה רבנו. וז"ל המד"ר (במדבר בהעלותך טו, יב): 'ה' צדיק יבחן (תהלים יא, ה) – אין הקב"ה מעלה את האדם לשררה עד שבוחן אותו ובודק אותו תחילה, וכיון שעומד בנסיונו, הוא מעלה אותו לשררה'.

יד. - פעמים רבות רוצים משמים להריק ברכה על האדם, ולכן מזמנים לו נסיון באמונה, כגון: מוצעת לו עסקה שתסיח את דעתו מלימוד התורה, ובודקים אותו האם הוא יעשה את העסקה בשם ה'השתדלות', או שיעמוד בנסיון וימשיך לעסוק בתורת ה' מתוך אמונה שה'השתדלות' עתה היא עצת היצר. - ראה תניא (פ' מא-מב) ופתחו שערים (ער"ט).

טו. - העת רצון הגדולה ביותר היא בעת נסיון. ולכן מי שהתגבר על נסיון כל שהוא ועמד בו בגבורה והכניע את יצרו - יבקש מבורא עולם את כל אשר יחפוץ. - הפלא ופלא (עמ' רפג) בשם רבי אהרן ראטה.

עצות להתגברות על נסיונות

טז. - מידת הבטחון מסייעת לאדם לעמוד בקלות בנסיונות ולהמנע מעשיית מעשים לא כשרים או לא מוסריים. - האמונה והבטחון.

יז. - יש להתרגל לראות בכל מקרה (כעס וכדומה) שמזדמן - נסיון, שההתגברות עליו תביאו לדרגה הרבה יותר גבוהה מדרגתו העכשוית. - כאשר האדם יודע שכל אירועי העולם הם נסיונות המזומנים לו משמים – קל לו מאוד להתגבר על הנסיון, מלבד העובדה שהעמידה בנסיון מקפיצה אותו לגבהים.

יח. - הרוצה לקבל כוחות נפש להתגבר על כל הנסיונות - ירבה לעסוק בעניני אמונה ובטחון, לקרוא על כך בספרים ולדבר בעניני אמונה ובטחון. - יסוד האמונה.

יט. - כשאדם משתוקק בכל מאודו להתגבר על נסיון, משמים יסייעו לו מעל ומעבר למה שהוא מסוגל. - מכות (י, ב).

כ. - אדם חושב שהוא עובד לפי הכוחות שנותנים לו. אין הדבר כן, אלא הפוך: נותנים לאדם כוחות כפי מה שהוא רוצה ושואף וכפי עבודתו. מי שרוצה בכל מאודו - יקבל את כל הכוחות והכלים הדרושים. - רבי מאיר אבוחצירא בשם בבא סאלי.

פרק כ: יסורים

א. - לאדם שחי עם אמונה - קל מאוד לעבור את סערות החיים, על גליהם ומשבריהם, כי הוא יודע שהקב"ה מנהל את חייו באופן הטוב ביותר מבחינתו. - אמונה ובטחון.

ב. - אם האדם זוכה לאמונה ובטחון כראוי - אזי לבו בטוח כי היסורים והקשיים טובים לו יותר מכל הטובות שבעולם. - שפ"א (אחרי תרנ"ד): 'ואם האדם זוכה לאמונה ובטחון כראוי, אזי לבו בטוח כי הכל הוא כפי הטוב ונצרך לו על צד היותר טוב מכל הטובות שבעולם'.

ג. - בעל בטחון מסתכל על יסוריו כחסד שה' עושה עמו, ולכן הוא לא מבעט בהם. - וכפי שנאמר (תהלים לב, י): 'רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו'. לרשע יש 'מכאובים' וגם לבעל בטחון, אלא שבעל בטחון מבין שכל המכאובים הם 'חסד יסובבנו', שהבורא יתברך מסובב אותו בחסדים, ואילו הרשע רואה ביסורים 'מכאובים' וצרות.

ד. - בזאת תבחן אמונתו של כל אדם, האם פיו ולבו שוין: כאשר הוא נפגש במקרה הדורש בטחון, כגון מחלה או כל צרה אחרת, 'האם בשעה הקשה הזו יפנה אל ה' ויבטח בו, או דווקא בשעה זו לא פנה אליו, ופנה אל רהבים ושטי כזב'. - המספיק לעובדי ה' (בטחון); אמונה ובטחון (פרק ב אות א).

ה. - מדרגת הבטחון של כל אדם נקבעת גם לפי משך הזמן שלוקח לו להתאושש ממאורע קשה, צרה, כשלון, מחלה, הפסד ממון או בשורה רעה, ולקבוע בנפשו שהכל משמים והכל לטובה. ככל שאדם בעל מדרגה גבוהה יותר - פרק הזמן שבין המאורע לקבלת דין שמים קצר יותר. - האמונה והבטחון.

ו. - לא קיימת שום אפשרות להבין את הנהגות ה' בבריאה - 'לית מחשבה תפיסה ביה כלל'. - ולא מפני קוצר שכלנו או מגבלותו, אלא מפני שהשי"ת הוא סוג מציאות אחרת ולמעלה מכל בחינה שכלית.

ז. - מסקנת ספר איוב היא, שאדם לא מבין מאומה במהלכי ה' יתברך. ה' מופיע מן השמים ושואל את איוב חמישים שאלות, שבסופם איוב מבין שהוא לא מבין מאומה - 'לכן הגדתי ולא אבין, נפלאות ממני ולא אדע'. - במד"ר (קהלת יא, יב) מובא, כי הפסוק (תהלים עב, כב) 'ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך' – היה צריך להיות הפסוק הראשון בספר תהלים, מכיון שאדם לא מבין מאומה מדרכי ה', ולכן אין מקום לשאלות, וזאת התשובה לכל המצבים הקשים שעבר דוד המלך.

ח. - האמת המוחלטת היא - כי ה' יתברך אוהב את האדם 'יותר ממה שהאדם אוהב את עצמו' - חפץ חיים. ובאבן עזרא (דברים יד, א) מובא: 'אחר שתדעו שאתם בנים לה' והוא אוהב אתכם יותר מהאב לבן, אל תתגודדו על כל מה שיעשה, כי כל אשר יעשה לטוב הוא. ואם לא תבינוהו כאשר לא יבינו הבנים הקטנים מעשה אביהם רק יסמכו עליו – כן תעשו גם אתם'. 

וכשהוא מצטער ובוכה על צרותיו - ה' בוכה יחד איתו. - כדכתיב: 'עמו אנכי בצרה'.

הליכות והנהגות

ט. - מן התורה חייב אדם לבטוח בישועת ה' כאשר הוא נמצא בצרה. - כלשון רבנו יונה (שערי תשובה שער ג אות לב) עה"פ 'לא תירא מהם': 'הוזהרנו בזה, שאם יראה האדם כי צרה קרובה לבוא, תהיה ישועת ה' בלבו ויבטח עליה'.

י. - בהגיע האדם לבית דין של מעלה, השאלה הראשונה שהוא נשאל: 'ציפית לישועה?', כלומר: האם בעת צרה בטחת בבורא עולם?.  - בשם האר"י ז"ל מובא, כי בעת אמירת 'לישועתך קוינו כל היום' יש לכוין שמצפה לישועה מכל צרה וצרה שנמצא בה, 'והוא מסוגל מאוד'.

יא. - העצה הטובה ביותר לאדם שנמצא בצרה - היא: להתחזק מאוד באמונה ובטחון .- אמונה והשגחה.

יב. - אדם שנמצא בצרה וזקוק לישועה - יחדיר לעצמו היטב את הידיעה הברורה שאם ה' לא יעזור לו אבדה תקותו. - סידור תתקבל (עמ' 240) בשם דרשות חת"ס וערוה"ש (דרשות דרוש יח).

יג. - 'בטחו בו בכל עת' - גם כאשר הצרה קרובה והאדם אינו יודע כיצד להנצל ממנה, יבטח בה' בכל נימי נפשו, 'ויידע שישועתו קרובה וביד ה' לשנות את הטבע ולהחליף גלגלי המזלות'. - רבנו יונה (משלי ג, כו).

יד. - בעת צרה יש להתעשת מהר ולזכור שיש רק כתובת אחת: בורא עולם. אין לנהוג כמנהג העולם ששמים מבטחם בעסקנים שונים, ורק כאשר כל מאמציהם כושלים הם פונים לבורא עולם. - אמונה והשגחה.

טו. - אדם שנמצא במצוקה וזקוק לישועה - יחדיר ללבו כי תשועת ה' באה ברגע שבו האדם כבר אינו רואה בדרך הטבע מקום להוושע. - חזו"א (הו"ד בהקדמה לדבר הלכה לרבי אברהם הורביץ).

טז. - בשעה שיסורים פוקדים את האדם - 'מתחזק היצר הרע מאוד לקחת מהאדם את בטחונו באלוקיו, ולהחליש ח"ו את מידת הבטחון, למען יוגמר משפטו ח"ו'. יידע האדם ויזהר. - שומר אמונים (מאמר השגחה פרטית קו).

יז. - בכל פעם שנגרם צער לאדם - לא יתלה זאת במקרה, אלא ברצון בורא עולם. הרגיל בכך - זוכה לשפע רב. - ברכות (סג, א): "א"ר הונא בשם ר' אלעזר: כל המשתף שם שמים בצערו – כופלים לו פרנסתו, שנאמר: 'והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך'. ר' שמואל בר נחמני אומר: פרנסתו מעופפת לו כציפור, שנאמר...". וביאר בצדקת הצדיק (אות קלז) ש'משתף שם שמים בצערו' – היינו שיודע שהכל משמים, ומכניס את השי"ת באותו דבר, וממילא נהיה לו קל יותר.

יח. - מי שתולה את יסוריו במקרה, ולא ברצון ה', או שחושב שה' הביאם עליו שלא כדין, הוא מזמין על עצמו יסורים נוספים וכבדים יותר. - ילקו"ש (פי"א רמז קפו); רמב"ם (תעניות פ"א).

יט. - אדם שחדור בידיעה כי היסורים הגיעו אליו רק בגלל גזירה משמים ולא מחמת שום סיבה גשמית אחרת - הוא נמצא במדרגה גבוהה במידת הבטחון. - יסוד האמונה.

כ. - 'בבוא על אדם יסורים - יחזק ויאמץ בבטחון וידע כי הם לטובתו יותר מן ההצלחה'. - רבנו יונה (משלי פ"ג פי"א) עה"פ 'מוסר ה' בני אל תמאס'.

כא. - כאשר פוקדות את האדם צרות - עליו לשנן לעצמו, שמה שנראה לו עתה רע ומר, אין זה אלא הכנה לטובה גדולה שתבוא בעקבותיה. וגם אם אינו מבין לפי שעה איזו תועלת יכולה לצמוח מהצרה הפוקדת אותו - יאמין באמונה שלמה שסוף הטובה לבוא. - אדם שמכניס את הרכב שלו למוסך לצורך תיקון, אינו שואל שאלות מיותרות כשהוא רואה את הטכנאי מפרק את הרכב לגורמים ומנתח אותו לנתחים. וכל זאת למה? משום שהוא נותן אימון בטכנאי המיומן שהוא יודע מה צריך לעשות. הוא מבין שפירוקים אלו הם לטובתו, ורק הם יקדמו אותו אל התיקון המושלם. המאמין – נותן אימון מוחלט בבורא עולם, שכל מה שנעשה עמו – הכל לטובה, גם אם אין לו כל הבנה למה ומדוע וכיצד. כל השאלות בטלות כאשר יש אימון מוחלט. הגר"י פולק.

כב. - בכל צרה שעוברת על האדם - צריך למצוא את החסד שבדבר בכל דרך אפשרית. ניסה ולא הצליח - יקבע בלבו שזה חסד גם מבלי להבין. - הגרמ"י ליפקוביץ (דרכי החיים עשס"ה) עפ"י הגמ' במסכת שבת (פט, ב).

כג. - כשאדם נמצא בצרה, קיימת חובה לשחזר את העבר ולהעלות על לבו שפעמים רבות הוא היה נתון בצרה וה' הושיעו ממנה, וגם עתה עליו לבטוח בה'. - רבנו יונה (משלי פ"ג פכ"ו).

כד. - בעלי מעלה מסיחים את דעתם לחלוטין מהצרה, ומותירים את הענין כולו בידיים של בורא עולם. - אמונה ובטחון.

כה. - אפילו בשעה שבאות צרות על האדם, עליו לברך על כך את ה' ולא להתעצב ולשקוע בדאגה. - שו"ע (או"ח סרכ"ב ס"ג).

כו. - מעלת האדם מעל מלאכי עליון מתבטאת בזה שהאדם ממליך את ה' מתוך יסורים וקשיים ומתוך הסתר פנים ובלבול הדעת. - וכנוסח הפיוט של יום הכיפורים: 'אשר אימתך בהמון מלאכים, בהילוך מחנות, בועד אלפים, בשביבי אש, בשבילי מים... אבל אביתה תהילה מחסרי שכל, מחוסרי רשע, מכתומי שמץ, מסרוחי מעש, משבעי רוגז, מעדורי אמת...'.

כז. - לעולם אין לשכוח את העובדה שבורא עולם הוא 'ידיד נפש אב הרחמן'. - אמונת יהודה.

כח. - יש להחדיר למח וללב ולחזור ולהחדיר - 'כי אלוקים מרחם על האדם יותר מכל מרחם'. - אורחות צדיקים (שער תשיעי שער השמחה).

כט. - כאשר נגרם לאדם סבל, צער או כאב כל שהוא - ראוי ונכון שיתוודה לה' על עוונותיו, יצדיק את דינו ויתחזק בבטחונו בה'. - שו"א (השגחה פרטית פי"ד).

ל. - אדם שאינו מתעורר מהיסורים - הרי שאמונתו לקויה, ומי שאמונתו לקויה - הרי הוא מרוחק מה', ומי שמרוחק מה' - הריהו 'נעזב למקרים'. - אמונה והשגחה.

תשועת ה' כהרף עין

לא. - כל אדם צריך לדעת בידיעה ברורה:

א. - כי 'האלקים מרחם על האדם יותר מכל מרחם'. - אורחות צדיקים (שער תשיעי שער השמחה).

ב.  אם בורא עולם מכונה 'כל יכול' - זה מפני שהוא אכן 'כל יכול', והמאמין בכך - יזכה לכך. - דברי אמונה (עמ"ח).

לב. - עיקר תפקידו של אדם הוא להאמין ולבטוח בכל מצב, אפילו כשזה קשה ואין האדם מבין. - האמונה והבטחון.

לג. - חובת הבוטח להאמין שאין ליסורים שום שליטה על האדם אם בורא עולם לא ירצה. ואם היסורים כן שולטים - זהו אות וסימן שזהו רצון ה' עתה. - ממגד גבעות עולם (עמוד ל).

לד. - לעולם יש לזכור, כי לא המסובב הנראה לעין הוא זה שסיבב את הבעיה הנוכחית, אלא רצון ה' בלבד. הואיל וכן, אזי גם אם הבעיה היא מוחשית וקרובה, אין היא חייבת להתרחש. - האמונה והבטחון.

לה. - גם כאשר הצרה נראית קרובה מאוד ולא נראה באופק שום מוצא להחלץ ממנה - 'מכל מקום דרכי ה' נעלמים המה מעיני האדם, ותשועת ה' כהרף עין'. - לשון בית הלוי מבריסק (קונטרס הבטחון). דוד המלך אומר: 'עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ', וצ"ב: לשם מה הוסיף 'עושה שמים וארץ', מה היה הכתוב חסר אם היה אומר רק 'עזרי מעם ה'', וכי מי לא יודע שה' בורא שמים וארץ? אלא – לפעמים אדם נמצא בתוך צרה צרורה מבלי כל מוצא, ללא כל תקוה וידיעה 'מאין יבוא עזרי', ודוד המלך בא ומחזקו: דע, כי ה' ברא שמים וארץ כהרף עין, האם הוא לא יוכל להצילך כהרף עין – 'עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ'.

לו. - מחובת האמונה להאמין כי גם אם נראה לאדם שמצבו חסר תקוה על פי כל כללי הטבע וחכמת הרפואה - 'היפלא מה' דבר?'. - בספר מעשה איש (חלק ב) מסופר על יהודי שהיה בצרה גדולה, שתינה את צרתו לפני ה'חזון איש'. בדרך הטבע – אמר האיש – 'אין שום סיכוי לישועה, אלא א"כ יארע נס, והרי לאו בכל יומא מתרחיש ניסא'. הגיב החזו"א על אתר ואמר: 'לאו, בכל יומא מתרחיש ניסא'.

לז. - זכור: גם אם הסכנה נראית לעין באופן ודאי - אין היא חייבת להתרחש, כי גורמי הסכנה הם לא אמיתיים, ורק רצון ה' הוא הגורם האמיתי. - בית הלוי (שם).

לח. - גם בעת האסון הגדול ביותר יש לזכור שה' אוהב אותנו יותר מאב את בנו, וכל מעשיו הם לטובתנו, וגם אם איננו מבינים אותו - עלינו לסמוך עליו. - כ"כ האבן עזרא בביאור הפסוק 'בנים אתם לה' אלוקיכם לא תתגודדו': 'אחר שתדעו שאתם בנים לה', והוא אוהב אתכם יותר מהאב לבן, אל תתגודדו על כל מה שיעשה, כי כל אשר יעשה לטוב הוא, ואם לא תבינוהו, כאשר לא יבינו הבנים הקטנים מעשה אביהם, רק יסמכו עליו, כן תעשו גם אתם'. 

וכ"כ החזקוני: 'בנים אתם לה' אלוקיכם – לפיכך לא תתגודדו על מה שיארע לכם, אפילו אינך מבין מדוע אירע לך כך, אלא סמוך עליו, כי כל מעשיו של הקב"ה לטובה, כמו הקטנים שאינם מבינים מעשה אביהם, אלא סומכים עליו'. 

בא וראה את גודל אהבת הבורא לברואיו: נאמר בתהלים (קד, כו): 'לויתן זה יצרת לשחק בו'. וצ"ב: במה זכה דווקא הלויתן שה' ישתעשע עמו? אלא מובא בחז"ל (ב"ב עד, ב) שכאשר ה' ראה שהלויתן יכול להחריב את העולם, לקח את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא, נמצא שהלויתן הזכר נשאר אלמן, בודד וגלמוד, לכן אמר לו ה': אל תצטער, מהיום אני בעצמי אשתעשע עמך.

לט. - כאשר נראה שבדרך הטבע אפסה כל תקווה, ואין עוד שום דבר טבעי שאותו אפשר לעשות, אם במקום ליפול לזרועות היאוש, האדם יתחזק ויתלה את בטחונו בה' - הוא יזכה לראות עין בעין את ישועת ה'. - אמונה והשגחה.

מ. - זכור: לעולם היסורים נשלחים משמים ב'דקדוק עצום מאוד' - בנוסח ברכת השבח השניה שבתפילת העמידה – ברכת מחיה המתים – אנו אומרים 'מלך ממית ומחיה'. וצ"ב: איזה שבח יש בתיבת 'ממית', האם מה שה' ממית זה שבח? התשובה היא: כן. גם כשה' ממית, או שמביא על האדם תקופה קשה בחינת מיתה, גם אז הוא עושה זאת עם מלוא הרחמים. רק את מה שחייבים ולא מעבר.

בכמות, באיכות, בזמן המדוייק לביאתם ובזמן המדוייק ליציאתם. כל סבל שהוא - מדוייק מאוד. - ברכת פרץ (פרשת מקץ). 

רבים שואלים כיצד אנו מברכים בכל יום 'שעשה לי כל צרכי', הרי יש אנשים שזקוקים לכוחות רבים והם קורסים ונשברים מחוסר אונים? התשובה היא, שאמנם ה' נותן לאדם בכל יום את הכוחות להם הוא זקוק באותו היום בלבד. הוא לא נותן לו היום את הכוחות להם הוא יזדקק רק למחר. האדם בדמיונותיו מחשב היום את הקשיים עמהם הוא יתמודד בעתיד, בעוד שנה, שנתיים, שלוש, ועל כך באמת אין לו 'היום' את הכוחות והכלים להם יצטרך רק 'מחר'. על האדם להאמין כי היום ה' עשה לי כל צרכי, הוא נתן לי את כל הכלים להם אני זקוק להיום, ומחר הוא יברך מחדש 'שעשה לי כל צרכי' על הכלים שה' יתן לו מחר. כי אתה עמדי (ח"ג עכ"א).

מא. - אדם שמאבד תקוה ממצבו, שמרים ידיים ביאוש, שרואה את העתיד שחור, הוא אדם חסר אמונה ביכולתו של הבורא יתברך, ומקומו - בשפל המדרגה. - כשחז"ל חיפשו לקלל את המלשינים בקללה הקשה ביותר – הם תיקנו לומר: 'ולמלשינים אל תהי תקוה', כי זו הקללה היותר גדולה כשמאבדים את התקוה.

מב. - המתייאש גורם לעצמו נזק רב, שכן על ידי שמתייאש מן הרחמים - 'מונע מהשמים להושיעו'. נמצא, כי 'יאוש מונע ישועה'. - רבי ישראל סלנטר.

מג. - יסורי מצפון ורגשות אשם - לדוגמא: מדוע לא עשינו כך וכך להצלת הנפטר, להצלת העסק, וכל כיוצ"ב. המהר"ם חאגיז היה אומר: 'שגגת רופא כוונת בורא'. - מחוללים נזק עצום לנפש. הפתרון היחידי לכך הם רק האמונה והבטחון. הם ואין בלתם. - וכך היה אומר הרבי מסלונים: 'פעמים הבריות מייסרים ומאשימים עצמם כאילו הם עשו את הדבר בידיים, ואלמלי עשו אחרת לא היה קורה מה שקרה, הם המה אשר גרמו לכל האסון; אך באמת הם טועים טעות מרה, הלא הכל בידי שמים, וכי מי עשה שהידים יעשו כך, הלא גם זה מן השמים, הרי הכל בידי שמים, וגם מה שנעשה בידיים הוא בידי שמים'.

שאלות ותשובות...