מהות השבת והשמחה בה - חלק כ - היכלות השבת | הרב אמנון יצחק

פרק יד 'הֵיכְלוֹת הַשַּׁבָּת'; "בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִיא לְעֹלָם"

הָאַלְשֵׁיךְ הַקָּדוֹשׁ בְּסִפְרוֹ "תּוֹרַת מֹשֶׁה" (פרשת כי תשא) פּוֹתֵחַ צֹהַר מֻפְלָא לְהֵיכְלוֹתֶיהָ הַגְּנוּזִים שֶׁל הַשַּׁבָּת, וּבוֹ הוּא מְגַלֶּה וְחוֹשֵׂף אֶת הצפונות שֶׁל השַׁבָּת הקדושה, והוּא מְבָאֵר כֵּיצַד יָכוֹל כָּל אֶחָד לִזְכּוֹת לְהִכָּנֵס לָעוֹלָם הַטָּמִיר וְהַנֶּעֱלָם שֶׁל הַשַּׁבָּת וּלְאֵילוּ דְּבָרִים נִפְלָאִים יָכוֹל אדם לִזְכּוֹת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, והוּא פּוֹתֵחַ בְּכַמָּה שְׁאֵלוֹת.

הִנֵּה כָּל שְׁמִירַת הַשַּׁבָּת הִיא זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, ה' בָּרָא אֶת הָעוֹלָם בְּשִׁשָּׁה יָמִים וְשָׁבַת מִמְּלַאכה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, ככתוּב (שמות לא טז):"וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת... כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ".

אִם כֵּן צָרִיךְ לְהָבִין, מַדּוּעַ הֶחְמִירָה כל כך הַתּוֹרָה בְּעָנְשָׁם שֶׁל מְחַלְּלֵי הַשַּׁבָּת בְּכָרֵת וּבִסְקִילָה, מַשְׁמַע מִכָּךְ שֶׁנּוֹצָר פְּגָם נוֹרָא בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים? אם כן צָרִיךְ לְהָבִין מָה הַפְּגָם הַגָּדוֹל שֶׁנַּעֲשֶׂה מִכָּךְ, וַהֲרֵי כָּל שְׁמִירַת הַשַּׁבָּת הִיא זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בלבד.

שְׁאֵלָה שְׁנִיָּה; מַדּוּעַ נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה שֶׁהַשַּׁבָּת הִיא אוֹת בֵּין הקב"ה לְעַם יִשְׂרָאֵל: "בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִיא לְעֹלָם" (שמות לא טז), וַהֲרֵי הַשַּׁבָּת הִיא רַק יוֹם אֶחָד בְּשָׁבוּעַ אֲשֶׁר חוֹלֵף וְעוֹבֵר לְאַחַר יוֹם אֶחָד בִּלְבַד?

שְׁאֵלָה שְׁלִישִׁית; חֲזַ"ל כָּתְבוּ שֶׁאֵין בְּנִיַּת הַמִּשְׁכָּן דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, וְלִכְאוֹרָה הַמִּשְׁכָּן הוּא מָּקוֹם שבּוֹ הוּא הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בָּעוֹלָם, מַדּוּעַ אֵינוֹ דּוֹחֶה אֶת מִצְוַת שְׁמִירַת שַׁבָּת?

שְׁאֵלָה רְבִיעִית; מַה הַסּוֹד הַגָּדוֹל שֶׁל הַשַּׁבָּת שֶׁכָּל הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בשבת: ואִלְמָלֵא שָׁמְרוּ שַׁבָּת אַחַת, מִיָּד הָיוּ נִגְאָלִים? (שבת קיח)

שְׁאֵלָה חֲמִישִׁית; הִקְשׁוּ חֲזַ"ל במדרש (בראשית רבה י) נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (בראשית ב ב): "וַיְכַל אֱלֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה" מִכָּךְ מַשְׁמַע שֶׁגַּם בְּחֵלֶק מֵהַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נֶעֶשְׂתָה מְלָאכָה, כתוב "וַיְכַל אֱלֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" וְלִכְאוֹרָה כָּתוּב בַּתּוֹרָה שהקב"ה בָּרָא אֶת כָּל הָעוֹלָם רַק בְּשִׁשָּׁה יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת מִמְּלַאכְתּוֹ, ככתוב (שמות לא יז): "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ"? אז מצד אחד כתוב: "וַיְכַל אֱלֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" מצד שני כתוב ש: "בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" איך זה מסתדר?

שְׁאֵלָה שִׁשִּׁית; מַדּוּעַ נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (שמות לא טז): "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת" ואחר כך כתוב: "לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם" וְכִי עַם יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים אֶת הַשַּׁבָּת? "לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם"? הֲרֵי אָנוּ שׁוֹמְרִים אוֹתָהּ וְלֹא עוֹשִׂים אוֹתָהּ, אז מדוע נאמר 'לִשְׁמֹר אֶת הַשַּׁבָּת'? 'וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת - לִשְׁמֹר אֶת הַשַּׁבָּת'? למה כתוב 'לַעֲשׂוֹת'?

שְׁאֵלָה שְׁבִיעִית; חֲזַ"ל כָּתְבוּ (שמות רבה כה) שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ בִּקֵּשׁ מִפַּרְעֹה: 'שֶׁיִּתֵּן לְעַם יִשְׂרָאֵל יוֹם אֶחָד לִמְנוּחָה' וְהִסְכִּים פַּרְעֹה, בָחַר מֹשֶׁה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לִמְנוּחָה לְעַם יִשְׂרָאֵל, אז אם כן מַדּוּעַ לֹא נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִיָּד לְאַחַר שֶׁהֵחֵלּוּ לִשְׁמֹר שַּׁבָּת בְּמִצְרַיִם בִּזְכוּת הַשַּׁבָּת, וַהֲרֵי כָּתְבוּ חֲזַ"ל (שבת קיח) שֶׁאִם יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְרוּ שַׁבָּת אַחַת, מִיָּד הֵם נִגְאָלִים? והרי שמרו שבת ראשונה במצרים, למה לא נגאלו? (ענינו על זה כבר).

שְׁאֵלָה שְׁמִינִית; מַדּוּעַ מִצְוַת הַשַּׁבָּת נִקְרֵאת "מַתָּנָה טוֹבָה" יוֹתֵר מִכָּל הַמִּצְווֹת, הֲרֵי כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת נִקְרָאו מַתָּנָה, ככתוב מהַפָּסוּק "וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה"? ממדבר סיני קיבלנו את כל המצוות מַתָּנָה.

שְׁאֵלָה תְּשִׁיעִית; בַּמָּה הִתְיַחֲדָה מִצְוַת הַשַּׁבָּת יוֹתֵר מִכָּל הַמִּצְווֹת, שֶׁמִּשּׁוּם כָּךְ כָּל הַשּׁוֹמֵר שַּׁבָּת נִמְחָלִים כָּל עֲווֹנוֹתָיו, כְּמוֹ שאומרת הגמרא (שבת קיח): "כָּל הַמִּשְׁמָר שַׁבָּת כְּהִלְכָתוֹ, אֲפִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה כְּדוֹר אֱנוֹשׁ, מוֹחֲלִין לוֹ"?

שְׁאֵלָה עֲשִׂירִית; מְספּרת הגְּמָרָא (שבת קיט) שֶׁאַחַד הַתַּנָּאִים הָיָה מַרְבֶּה לְהָכִין תַּבְשִׁילִים לִכְבוֹדָהּ שֶׁל הַשַּׁבָּת כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ: 'הֲרֵי אִם רַבִּי יוֹחָנָן הָיָה בָּא לְבֵיתֵנוּ, גַּם הָיִינוּ מַרְבִּים לַעֲשׂוֹת הַרְבֵּה אֹכֶל בִּשְׁבִילוֹ'. וְהִנֵּה לִכְאוֹרָה כֵּיצַד הוּא אָמַר כָּךְ? זאת אומרת, אם הוא היה בא – היו מרבים, אז לכבוד ה', לכבוד השבת, לא צריך להרבות במאכלים?! לִכְאוֹרָה כֵּיצַד הוּא אָמַר כָּךְ, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ דּוֹמֶה כְּלָל? כִּי אִם הָיָה בָּא רַבִּי יוֹחָנָן אֵלָיו, אז הָיָה רַבִּי יוֹחָנָן בְּעַצְמוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה. אז מרבים בשביל מי שיאכל וישתה אבל בְּשַׁבָּת אֲנַחְנוּ אוֹכְלִים בִּסְעוּדוֹת הַשַּׁבָּת אֶת כָּל הַמַּאֲכָלִים, אז איך זה דומה?

טוב. אנחנו מתחילים בתירוצים. בתשובות. (לא כמו שמסבירים החלונים, 'תירוץ' זה לצאת ידי חובה ככה ולענות תשובה מחוכמת 'לתרץ' ככה ככה. כן).

בְּשַׁבָּת מְקַבְּלִים כָּל עַם יִשְׂרָאֵל נְשָׁמָה יְתֵרָה הַבָּאָה מֵעוֹלָם שֶׁל תַּעֲנוּג וְשִׂמְחָה;

וּבכן מְתָרֵץ הָאַלְשֵׁיךְ הַקָּדוֹשׁ (כי תשא) הַבֵּאוּר לְכָל השְׁאֵלוֹת האלה, עַל פִּי דִּבְרֵי חֲזַ"ל (ביצה טז) כָּתְבוּ בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ מְקַבְּלִים כָּל יִשְׂרָאֵל נְשָׁמָה יְתֵרָה, וְהַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ אומר שֶׁהַנְּשָׁמָה יְתֵרָה בָּאָה לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בָּאָה מֵעוֹלָם גָּבוֹהַּ מְאֹד אֲשֶׁר כֻּלּוֹ עֹנֶג וּמְנוּחָה, שֶׁהוּא עוֹלַם הָאֲצִילוּת.

לָכֵן, כְּדֵי שֶׁהַנְּשָׁמָה יְתֵרָה תִּשָּׁאֵר בָּאָדָם, עָלָיו לְהִזָּהֵר מִכָּל עִנּוּי וּמְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, כִּי זה מַמָּשׁ ההֶפֶךְ מטִבְעָהּ וּרְגִילוּתָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה יְתֵרָה שהיא בָּאָה מֵעוֹלָמוֹת שֶׁל עֹנֶג וְשִׂמְחָה. לכן היא לא יכולה לסבול דברים כאלה; עינויים, מלאכות. היא תפרח.

מַדּוּעַ הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת עָנְשׁוֹ בְּכָרֵת?

וְזֶה הַטַּעַם שֶׁכָּל הַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת אֲפִלּוּ לְלֹא עֵדִים וְהַתְרָאָה עָנְשׁוֹ בְּכָרֵת, כִּי כַּאֲשֶׁר הָאָדָם עוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת עִם הַנֶּפֶשׁ יְתֵרָה אֲשֶׁר בָּאָה מִמָּקוֹם שֶׁכֻּלּוֹ עֹנֶג ושמחה וּמְנוּחָה, הִיא מִיָּד יוֹצֵאת מִמֶּנּוּ, כִּי אינה רְגִילָה כְּלָל לְכָךְ, וְלָכֵן בְּכָךְ הוּא כּוֹרֵת מִיָּד אֶת נַפְשׁוֹ מִשָּׁרְשָׁהּ הַנִּמְצָא לְמַעְלָה.

מִפְּנֵי כָּךְ עָנְשׁוֹ שֶׁל הַמְחַלֵּל שַׁבָּת הוּא בְּכָרֵת, כִּי כַּאֲשֶׁר הָאָדָם עוֹשֶׂה מְלָאכָה כַּאֲשֶׁר הַנְּשָׁמָה יְתֵרָה נִמְצֵאת בּוֹ, הוּא כּוֹרֵת וְקוֹצֵץ אֶת נַפְשׁוֹ מִשָּׁרְשָׁהּ וּמִמְּקוֹרָהּ לְמַעְלָה, וּמִיָּד הוּא נִכְרָת מִשָּׁרְשׁוֹ, וְזוֹ הִיא מְצִיאוּת הַנִּפְעֶלֶת מֵאֵלֶיהָ עַ"י עֲשִׂיָּתוֹ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת.

מַדּוּעַ צִוּוּ חֲכָמִים לְהִתְעַנֵּג בְּשַׁבָּת?

וּמִשּׁוּם כָּךְ צִוּוּ חֲזַ"ל (שבת קיח) לְהִתְעַנֵּג וְלִשְׂמֹחַ בְּשַׁבָּת בִּשְׁלֹשׁת הַסְּעוּדוֹת שֶׁל שַׁבָּת, כִּי הַנְּשָׁמָה יְתֵרָה בָּאָה מֵעוֹלַם הָאֲצִילוּת, שֶׁהוּא עוֹלָם שֶׁל עֹנֶג וְשִׂמְחָה, וְלָכֵן הַנְּשָׁמָה היְתֵרָה שְׂמֵחָה מִדְּבָרִים שֶׁל שִׂמְחָה וְעֹנֶג, כַאֲשֶׁר הָאָדָם מְכַבֵּד אֶת הַשַּׁבָּת מִתְעַנֵּג וְשָׂמֵחַ לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת, הוּא מוֹסִיף הֶאָרָה וְהִתְעוֹרְרוּת בַּנְּשָׁמָה יְתֵרָה הנִמְצֵאת בּוֹ בְּשַׁבָּת, לכךְ נֶחְשָׁב לוֹ שֶׁהוּא מַמָּשׁ עוֹשֶׂה אֶת הַשַּׁבָּת.

זו הכוונה (שמות לא טז): "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת - לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת" זאת אומרת: "לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם", כִּי בְּכָךְ שֶׁהוּא מְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת, הוּא מְקַיֵּם אֶת הַנְּשָׁמָה הַיְתֵרָה בְּקִרְבּוֹ, וְזֶה נֶחְשָׁב לוֹ שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ עוֹשֶׂה אֶת הנשמה היְתֵרָה בְּשַׁבָּת. אז זאת אומרת, ככה בעינוג השבת, מקיימים את הנשמה יתרה וזה נחשב עשיית הנשמה יתרה בשבת.

הַתַּעֲנוּג בְּשַׁבָּת מוֹסִיף אֶת אוֹרָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה יְתֵרָה;

עַל פִּי זֶה מְבֹאָר מַה שֶּׁמְּסַפְּרִים חֲזַ"ל (שבת קיט) שאֶחָד הַתַּנָּאִים הָיָה מַרְבֶּה לְהָכִין מַאֲכָלִים וּמַשְׁקָאוֹת לִכְבוֹדָהּ שֶׁל הַשַּׁבָּת, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ: 'הֲרֵי אִם רַבִּי יוֹחָנָן הָיָה בָּא אֵלֵינוּ, גַּם הָיִינוּ מַרְבִּים לְבַשֵּׁל תַּבְשִׁילִים לִכְבוֹדוֹ!' לִכְאוֹרָה אמרנו שזה אֵינוֹ דּוֹמֶה, כִּי הוא היה אוֹכֵל בְּעַצְמו, וְאִלּוּ בְּשַׁבָּת אָנחנוּ אוֹכְלִים?

אֶלָּא הַבֵּאוּר הוּא, שֶׁמִפְּנֵי הַנְּשָׁמָה היְתֵרָה שבָּאָה לָאָדָם בְּשַׁבָּת, הִיא בְּעַצְמָהּ מִתְעַנֶּגֶת מֵהָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה בְּיוֹם שַׁבַּת קֹדֶשׁ, כִּי הִיא בָּאָה מִמָּקוֹם שֶׁל מְנוּחָה וְעֹנֶג, וּכְכָל שֶׁהָאָדָם מַרְבֶּה לְהִתְעַנֵּג לִשְׂמֹחַ לִכְבוֹדָהּ שֶׁל הַשַּׁבָּת, גָּדֵל וְמִתְוַסֵּף יוֹתֵר אוֹר שֶׁל הַנְּשָׁמָה היְתֵרָה הַשּׁוֹכֶנֶת בְּקִרְבּוֹ, לָכֵן כָּל המְּעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת וְאוֹכֵל שְׁלֹשׁ סְּעוּדוֹת, זֶה נֶחְשָׁב לוֹ שֶׁהוּא מְכַבֵּד אֶת שַׁבָּת הַמַּלְכָּה בְּעַצְמָהּ.

בְּשַׁבָּת כָּל יְהוּדִי נַעֲשֶׂה מִשְׁכָּן לַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה;

עוֹד מְבָאֵר הָאַלְשֵׁיךְ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהַנְּשָׁמָה יְתֵרָה שמְקַבֵּל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּשַׁבָּת, הִיא חֵלֶק אֱ-לֹקַ מִמַּעַל המְקַשֶּׁרֶת וּמְחַבֶּרֶת בֵּין הָאָדָם לְקוֹנוֹ בְּיוֹם שַׁבָּת הַמַּלְכָּה, כּכָּתוּב (שמות לא יג): "אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ - כִּי אוֹת הִיא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם" (שם פסוק יז) "בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִיא לְעֹלָם".

וּבְכָל שָׁבוּעַ כַּאֲשֶׁר נִכְנֶסֶת וּבָאָה שַׁבָּת הַמַּלְכָּה, נִשְׁמָתוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד מֵעַם יִשְׂרָאֵל נַעֲשֵׂית הֵיכָל וּמִשְׁכָּן לְאוֹר השי"ת הַשּׁוֹרֶה עָלָיו, וזו הַנְּשָׁמָה יְתֵרָה הַבָּאָה בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ לְכָל אֶחָד מֵעַם יִשְׂרָאֵל, וְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל העוֹסֵק בְּשַׁבָּת בַּתּוֹרָה וְנִמְנָע מִלְּדַבֵּר חֻלִּין, נַעֲשֶׂה מִשְׁכָּן לַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה הַשּׁוֹרָה עָלָיו בְּשַׁבָּת הַמַּלְכָּה.

וְזֶה הַפֵּרוּשׁ (שמות לא יז): "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת... בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִיא לְעֹלָם" פֵּרוּשׁ: הַשַּׁבָּת היא דָּבָר פְּנִימִי הַמְקַשֵּׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם עַ"י הַנְּשָׁמָה יְתֵרָה, שֶׁהִיא בעצם אוֹר השי"תְ, שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁהוּא בֵּינִי, וְהוּא נִכְנָס בֵּינֵיכֶם בְּשַׁבָּת, וְעַ"י הַנְּשָׁמָה יְתֵרָה אַתֶּם נַעֲשִׂים הֵיכָל לַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה הַשּׁוֹרָה בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵעַם יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם הזֶה. זאת אומרת, היא עושה את הגישור בינינו לבין השי"ת.

מַדּוּעַ אֵין מְחַלְּלִים שַׁבָּת לִבְנִיַּת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא מְקוֹם הַשְּׁכִינָה?

וְזֶה הַטַּעַם שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל שֶׁאֵין מְחַלְּלִים אֶת הַשַּׁבָּת בִּשְׁבִיל בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ - כִּי עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" וְעַל זה דָרְשׁוּ חֲזַ"ל, כַּאֲשֶׁר יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ רְאוּיִים לְכָךְ, תִּשְׁרֶה הַשְּׁכִינָה עֲלֵיהֶם עַ"י הַמִּשְׁכָּן, וְלָכֵן נֶאֱמַר "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" וְלֹא 'וְשָׁכַנְתִּי בַּמִּשְׁכָּן' הפֵּרוּשׁ: שֶׁהקב"ה יִשְׁכֹּן בְּתוֹךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵעַם יִשְׂרָאֵל, וְזֹאת עַ"י שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ רְאוּיִים לְכָךְ עַ"י מַעֲשֵׂיהֶם, שֶׁעַ"י כָּךְ תָּבוֹא הַשְּׁכִינָה וְתִשְׁרֶה בַּמִּשְׁכָּן.

אֲבָל שַׁבָּת גְּבוֹהָה מִבִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן ברוחניות, כִּי בְּשַׁבָּת כָּל אֶחָד מֵעַם יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ הוּא "הַמִּשְׁכָּן" לְאוֹר הַשְּׁכִינָה, הוּא בְּעַצְמוֹ הֵיכַל ה', כִּי עַל כָּל יְהוּדִי שׁוֹרָה הַשְּׁכִינָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, שֶׁזֶּה סוֹד הַנְּשָׁמָה היְתֵרָה שֶׁהִיא נִיצוֹץ מֵאוֹר הַשְּׁכִינָה הַבָּא לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּשַׁבָּת.

וּמִפְּנֵי כָּךְ אֵין מְחַלְּלִים אֶת הַשַּׁבָּת, אֲשֶׁר בָּהּ שׁוֹרָה הַשְּׁכִינָה עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, בִּשְׁבִיל בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן, אֲשֶׁר בּוֹ - עַ"י עַם יִשְׂרָאֵל - שׁוֹרָה הַשְּׁכִינָה בַּמִּשְׁכָּן.

כְּמוֹ כֵן מִצְוַת הַשַּׁבָּת עֲדִיפָה מִבִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן, כִּי הַשַּׁבָּת הִיא מִצְוָה הַקַּיֶּמֶת לְדוֹרוֹת עוֹלָם, וְאִלּוּ בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן אֵינוֹ קַיָּם אֶלָּא בִּזְמַנּוֹ בִּלְבַד, וְלָכֵן אֵין דּוֹחִים קְדֻשָּׁה שֶׁהִיא לְדוֹרוֹת עוֹלָם מִפְּנֵי קְדֻשָּׁה שֶׁהִיא לִזְמַן מֻגְבָּל.

קְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת יוֹתֵר מִקְּדֻשַּׁת הַמִּשְׁכָּן;

טַעַם נוֹסָף לְבָאֵר מַדּוּעַ אֵין מְחַלְּלִים אֶת הַשַּׁבָּת בִּשְׁבִיל בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן, מִפְּנֵי שֶׁאִם הָיְתָה הַתּוֹרָה מַתִּירָהּ לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת בִּשְׁבִיל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, לֹא הָיוּ מְבִינִים יִשְׂרָאֵל אֶת גְּדֻלַּת הַשַּׁבָּת שיש בָּהּ קְדֻשָּׁה מְיֻחֶדֶת בְּנַפְשָׁם עַ"י חֵלֶק אֱ-לֹקַ מִמַּעַל, שֶׁזו הַנְּשָׁמָה יְתֵרָה הנּוֹסֶפֶת לָהֶם בְּיוֹם שַּׁבָּת, אֶלָּא הָיוּ חוֹשְׁבִים שֶׁיּוֹם הַשַּׁבָּת הוּא סִימָן בִּלְבַד שנִתָּן לְעַם יִשְׂרָאֵל רק זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, שבּוֹ שָׁבַת ה' מִכָּל מְלַאכְתּוֹ.

אֲבָל עַ"י שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל רואים שֶׁאָסוּר לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת אֲפִלּוּ בִּשְׁבִיל בְּנִיָּת שֶׁל הַמִּשְׁכָּן, הֵם יָבִינוּ וְיֵדְעוּ שֶׁקְּדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת הִיא יוֹתֵר גְּדוֹלָה מִקְּדֻשָּׁתוֹ שֶׁל הַמִּשְׁכָּן, כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדוֹנֵנוּ, וְעַ"י כָּךְ יְקַדְּשׁוּ וִירוֹמְמוּ כָּל יִשְׂרָאֵל אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וַעֲבוֹדַת ה', וכך הֵם יִתְקַדְּשׁוּ בִּקְדֻשָּׁתָהּ שֶׁל שַׁבָּת הַמַּלְכָּה וְיִזְכּוּ לְאוֹר הַגָּדוֹל וְהֶעָצוּם שֶׁל הַשַּׁבָּת, שֶׁהוּא הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה הַשּׁוֹרָה בְּשַׁבָּת בְּעַם יִשְׂרָאֵל.

הַמְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת נֶחְשָׁב לוֹ שֶׁהוּא "עוֹשֶׂה" אֶת הַשַּׁבָּת;

עַל פִּי זֶה מְבָאֵר הָאַלְשֵׁיךְ הַקָּדוֹשׁ מַדּוּעַ נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (שמות לא טז): "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת - לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת" וְלֹא 'לִשְׁמֹר אֶת הַשַּׁבָּת' כךְ מלמדת אותנו הַתּוֹרָה שְׁתֵּי מַדְרֵגוֹת בִּשְׁמִירַת הַשַּׁבָּת;

מַּדְרֵגָה רִאשׁוֹנָה זה שְׁמִירַת הַשַּׁבָּת מֵעֲשִׂיַּת מְלָאכוֹת הָאֲסוּרוֹת.

מַּדְרֵגָה שְּׁנִיָּה - לְקַדֵּשׁ וּלְרוֹמֵם אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, לְהַרְבּוֹת בּוֹ קְדֻשָּׁה יְתֵרָה עַ"י לִמּוּד הַתּוֹרָה וְעֵסֶק הַמִּצְווֹת וְעִנְיְנֵי קְדֻשָּׁה בִּלְבַד, וְכֵן עַ"י עֹנֶג שַׁבָּת מִתּוֹךְ כַּוָּנָה לְכַבֵּד וּלְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת וְלִשְׂמֹחַ בָּהּ לֹא לְשֵׁם עֹנֶג הַגּוּף בִּלְבַד, וְעַ"י מַדְרֵגָה זוֹ עוֹשֶׂה הָאָדָם בְּנַפְשׁוֹ כְּלִי לְקַבֵּל אֶת הָאוֹר הַגָּדוֹל וְהֶעָצוּם הַמִּתְגַּלֶּה לְעַם יִשְׂרָאֵל בְּיום השַׁבַּת, וְעַל כָּךְ נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (שמות לא טז) "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת" עַ"י שֶׁהָאָדָם מְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, הוּא מַמָּשׁ עוֹשֶׂה וּמַרְבֶּה וּמְגַלֶּה בְּנַפְשׁוֹ אֶת הֶאָרַת הַנְּשָׁמָה יְתֵרָה הַשּׁוֹכֶנֶת בְּקִרְבּוֹ בְּשַׁבָּת, שֶׁזוהי הֶאָרַת הַשַּׁבָּת, וְזֶה נֶחְשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ מַמָּשׁ עשׂה אֶת הַשַּׁבָּת.

כֵּיצַד זוֹכִים לְהַמְשִׁיךְ אֶת אוֹר הַשַּׁבָּת לְכָל הַשָּׁבוּעַ?

מְבָאֵר הָאַלְשֵׁיךְ הַקָּדוֹשׁ דִּבְרֵי חֲזַ"ל (ביצה טז) הם דורשים עַל הַפָּסוּק (שמות לא יז): "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" - כֵּיוָן שֶׁשָּׁבַת, וַי אָבְדָה נֶפֶשׁ. לִכְאוֹרָה מַדּוּעַ הַתּוֹרָה רוֹמֶזֶת זֹאת בְּפָסוּק הַמְדַבֵּר עַל שְׁמִירַת הַשַּׁבָּת "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת..." וַי נֶפֶשׁ: "וַיִּנָּפַשׁ" וַהֲרֵי הַנֶּפֶשׁ מִצְטַעֶרֶת רַק בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת? כשהנפש יתרה יוצאת אז מצטערת הנפש, אז למה הפסוק אומר "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת" וזה גורם ל"וַיִּנָּפַשׁ"?

אֶלָּא הַבֵּאוּר לְכָךְ הוּא, הַתּוֹרָה רוֹמֶזֶת לְעַם יִשְׂרָאֵל, אִם יִשְׁמְרוּ אֶת הַשַּׁבָּת רַק מֵעֲשִׂיַּת מְלָאכוֹת הָאֲסוּרוֹת בְּשַׁבָּת בִּלְבַד וְלֹא יְקַדְּשׁוּ אֶת הַשַּׁבָּת בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וּבְשִׂמְחָה וְעֹנֶג בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשַּׁבָּת, הֵם לֹא יִזְכּוּ לְהֶאָרַת שַּׁבָּת, אֶלָּא הִיא תִּהְיֶה רַק אוֹת בֵּינִי וּבֵינכם, וּמִיָּד כַּאֲשֶׁר תֵּצֵא הַשַּׁבָּת, תִּסְתַּלֵּק מֵהֶם הַקְּדֻשָּׁה, כִּי הֵם לֹא עָשׂוּ כְּלִי לְקַבֵּל הֶאָרָה גְּדוֹלָה זּוֹ של שבת.

וזה ע"י שמקדשים ישראל אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת בְּתוֹרָה, בתְפִלָּה ועבודת ה', בשמחה, בעונג, אבל כאשר מקדשים ישראל את יום השבת בתורה, בתפילה וכו' יִהְיֶה לָהֶם כְּלִי לְהָכִיל אֶת הֶאָרַת הַשַּׁבָּת, וְהָאוֹר שֶׁל הַשַּׁבָּת יִשָּׁאֵר עִמָּם בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ, וְלָכֵן תִּשָּׁאֵר בָּהֶם הֶאָרָה מֵהַנְּשָׁמָה היְתֵרָה בְּכָל הַשָּׁבוּעַ כֻּלּוֹ, עַ"י כָּךְ יִזְכּוּ לְקִרְבַת ה' בֶּאֱמֶת וּלְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה עֲלֵיהֶם בְּכָל הַשָּׁבוּעַ כֻּלּוֹ.

וְעַל זה מְרַמֵּז הַפָּסוּק "וַיִּנָּפַשׁ" – "וַי אָבְדָה נֶפֶשׁ" - לְרַמֵּז לָאָדָם שֶׁיִּזְכֹּר מִיָּד בִּכְנִיסַת הַשַּׁבָּת לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת כָּרָאוּי, כדי שֶׁלֹּא תֵּצֵא קְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת מִמֶּנּוּ מִיָּד בְּצֵאת הַשַּׁבָּת. אז לכן: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת" – תזכור: שאיך שתשבות זה יגרום אם "וַי אָבְדָה נֶפֶשׁ" או לא תאבד הנפש.

שַׁבָּת – אוֹר הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה;

וּמִפְּנֵי כָּךְ כָּל הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בִּשְׁמִירַת הַשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (שבת קיח): אִלְמָלֵא שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לֹא שָׁלְטָה בָּהֶם אֻמָּה וְלָשׁוֹן. כִּי אִם הָיוּ שׁוֹמְרִים שַּׁבָּת לְקַדֵּשׁ אוֹתָהּ כָּרָאוּי, לֹא הָיְתָה שׁוּם אֻמָּה וְלָשׁוֹן יְכוֹלָה לִשְׁלֹט בָּהֶם כִּי הָיְתָה הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל הַשַּׁבָּת מַמְשִׁיכָה אפילו לִימוֹת הַחֹל, וְעַ"י כָּךְ הִיא הָיְתָה נִשְׁאֶרֶת אִתָּם לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי עַ"י שֶׁהָיוּ מְקַדְּשִׁים יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, הָיוּ עוֹשִׂים כְּלִי בְּנַפְשָׁם לְקַבֵּל אֶת הָאוֹר הַגָּדוֹל הַמִּתְגַּלֶּה וְיוֹרֵד בְּשַׁבָּת, וְהָיָה נִשְׁאָר אוֹר זֶּה לְעוֹלָם וָעֶד, וְכָּךְ הָיְתָה בָּאָה הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל: (שמות רבה כה) אִלְמָלֵא שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל שַׁבָּת אַחַת, מִיָּד הָיוּ נִגְאָלִים.

אבל במצרים הם פשוט נחו מהעבודה, מהמלאכה שהיתה כל השבוע, אבל הם לא קידשו את השבת, אז לכן הם לא נגאלו. בשביל להיגאל צריך גם לקדש את השבת; בתורה, בתפילה, בעונג שבת, בשמחה וכו'.

וְלָכֵן, כַּאֲשֶׁר אָדָם זוֹכֶה לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה לְלֹא דִּבְרֵי חֹל, מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְעֹנֶג לִכְבוֹדָהּ שֶׁל הַשַּׁבָּת, עַ"י כָּךְ הוּא זוֹכֶה לְאוֹר הַגָּדוֹל וְהֶעָצוּם שֶׁל הַשַּׁבָּת והוּא זוֹכֶה לִהְיוֹת מִשְׁכָּן לְאוֹר ה' כְּמוֹ בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, וְזוֹכֶה שֶׁתִּשְׁרֶה הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה בְּקִרְבּוֹ אפילו בִּימוֹת הַחֹל שֶׁאַחֲרֶיהָ, וְזו הַמַּתָּנָה הַגְּדוֹלָה הטְמוּנָה בְּמִצְוַת הַשַּׁבָּת יוֹתֵר מִכָּל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן. לכן נאמר שהיא 'מתנה טובה' ולא נאמר כן על שאר המצוות'. ועַד כָּאן דִּבְרֵי קָדְשׁוֹ שֶׁל הָאַלְשֵׁיךְ הַקָּדוֹש שתירץ את כל הקושיות שהוא הביא. 

(תחזרו על זה עוד פעם, אז תראו תשובה לכל שאלה).

פרק טו: 'שַׁבָּת וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ' קְדֻשַּׁת שַׁבָּת כִּקְדֻשַּׁת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ;

הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תיקוני זוהר תיקון מח) מְגַלֶּה, שֶׁקְּדֻשָּׁתָהּ שֶׁל הַשַּׁבָּת חֲשׁוּבָה כִּקְדֻשַּׁת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, לָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ לִקְרַאת הַשַּׁבָּת כְּשֵׁם שֶׁצָרִיךְ הָאָדָם לְטַהֵר עַצְמוֹ בכניסה לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְעַל הַשַּׁבָּת נֶאֱמַר (שמות ג ה): "שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא".

הָרַהַ"ק רַבִּי צָדוֹק מִלּוּבְּלִין זתע"א באֵר: כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּמָקוֹם, כָּךְ יֵשׁ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּזְמַן, וְלָכֵן כְּשֵׁם שֶׁהַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם הִנּוֹ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, זהו בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שנמצא "בְּמָקוֹם" המקום גורם, אבל יֶשְׁנוֹ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ "בִּזְמַן" וְהוּא יוֹם הַשַּׁבָּת שהוּא הַזְּמַן הַמְקֻדָּשׁ בְּיוֹתֵר מִכָּל הַזְּמַנִּים שֶׁיֶּשְׁנָם בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה, כי בּוֹ שׁוֹרָה הַשְּׁכִינָה אֵצֶל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, וְהַשַּׁבָּת "בִּזְמַן" - דְּהַיְנוּ בִּימוֹת הַשָּׁבוּעַ, הִיא חֲשׁוּבָה כְּמוֹ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ "בְּמָקוֹם" וְכָל הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת כְּהִלְכָתָהּ, הֲרֵי הוּא מִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשַּׁת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְזֶה לְשׁוֹנוֹ הַנִּפְלָאָה שֶׁל ר' צָדוֹק מִלּוּבְּלִין: "כָּל הַמְשַׁמֵּר שַׁבָּת כְּהִלְכָתוֹ, נִגְאָל מִכֹּל וָכֹל, וְלִבּוֹ נַעֲשֶׂה מִשְׁכָּן לַשְּׁכִינָה, וְהוּא כְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הַר קָדְשִׁי".

כל יהודי. אתם מרגישים את זה? אולי אחרי שאתם מבינים את זה, אולי, אולי תתחילו לעשות כמו שכתוב – ותרגישו. אז זה מדהים! כל השבוע, ואמרנו, הרב שטיינמן אמר, זלה"ה: שאפשר לשמור שבת בימות החול. מצוות 'זכור את יום השבת', כל דבר שאתה קונה - זה לכבוד שבת, כל מה שאתה עושה – לכבוד שבת, וגם אתה מונה את הימים א' בשבת ב' בשבת. כל זכירה שאתה מזכיר אתה מקיים מצוות שבת. אז השבת יכולה להימשך כל החיים. אבל מי נותן דעתו? אפילו שאומרים 'השבוע אני אתחיל ככה' ושוכחים. כבר אמרנו את זה כמה פעמים...

הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה;

הָרַהַ"ק רַבִּי שְׁלֹמֹה מֵרַדוֹמְסְק זיע"א ('תפארת שלמה' פרשת מסעי) אומר: כַּאֲשֶׁר בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, הָיָה עַל יָדוֹ שְׁלֵמוּת הַיִּחוּד שֶׁל קוב"ה וּשְׁכִינְתֵּיהּ, פֵּרוּשׁוֹ - שֶׁהָיָה חִבּוּר מֻשְׁלָם בֵּין עַם יִשְׂרָאֵל לקב"ה, וְעַכְשָׁו לְאַחַר הַחֻרְבָּן - שְׁלֵמוּת הַיִּחוּד הוּא רַק בְּיוֹם הַשַּׁבַּת קֹדֶשׁ, וּבוֹ שׁוֹרָה הַשְּׁכִינָה בְּיִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁהָיָה בִּזְמַן שבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם.

לָכֵן כַּאֲשֶׁר נִכְנָס הָאָדָם לְיוֹם הַשַּׁבָּת, הוּא נִכְנָס מַמָּשׁ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. כמו שאדם נכנס לסוכה הוא נכנס לתוך המצווה של סוכה, ככה נכנס לשבת נכנס לתוך בית המקדש, כי בְּיוֹם זֶה שֶׁל שַׁבַּת קֹדֶשׁ לֹא שׁוֹלְטִים חִיצוֹנִים וְקְּלִפּוֹת (כמו שלמדנו, אלא אם כן האדם מזמין אותם) וּבְיוֹם זֶה כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל נִמְצָא בְּתוֹךְ הַמִּקְדָּשׁ.

מְבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" (סז) שֶׁהַשַּׁבָּת הִיא יוֹתֵר גְּבוֹהָה מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהִיא מַשְׁפִּיעָה מִקְּדֻשָּׁתָהּ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ אֲשֶׁר הוּא יוֹנֵק אֶת קְדֻשָּׁתוֹ מִקְּדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת, שהשבת היא שֹׁרֶשׁ כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת בָּעוֹלָם.

וְזֶה הַטַּעַם שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל שֶׁאֵין בִּנְיָנוֹ שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ דּוֹחֶה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, וְכַאֲשֶׁר יַגִּיעַ יוֹם הַשַּׁבָּת יַעַצְרוּ אֶת בִּנְיָנוֹ, וְיָשׁוּבוּ לִבְנוֹתוֹ רַק בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, כיון שֶׁיּוֹם הַשַּׁבָּת גָּבוֹהַּ בְּמַעֲלָתוֹ מִמַּעֲלַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.

מִפְּנֵי כָּךְ, אֲפִלּוּ כַּאֲשֶׁר חָל יוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, אֵין צמים בתִּשְׁעָה בְּאָב ביום השבת, ואין הצום דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, אֶלָּא אוֹכְלִים בְּשַׁבָּת כִּסְעוּדַת שְׁלֹמֹה בִּשְׁעָתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהַשַּׁבָּת גְּבוֹהָה בְּמַעֲלָתָהּ יוֹתֵר מִמַּעֲלַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהִיא שֹׁרֶשׁ כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת כֻּלָּן, וּמִמֶּנָּה יוֹנֵק וּמְקַבֵּל אפילו בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֶת קְדֻשָּׁתוֹ.

וְהִנֵּה, לְאַחַר שֶׁנֶּחֱרַב בֵּית מקדשנו בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ, נִשְׁאֲרָה לנו המתנה הגדולה של הַשַּׁבָּת שנָתַן לָנוּ הקב"ה בְּמָרָה, כְּמוֹ שאמרו חֲזַ"ל (שבת י): אָמַר הקב"ה לְמֹשֶׁה: 'מַתָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי וְשַׁבָּת שְׁמָהּ, לֵךְ וְהוֹדִיעֵם!'.

וְהִקְשׁוּ הַמְפָרְשִׁים, למה היא נקראת "מַתָּנָה טוֹבָה" יוֹתֵר מִכָּל הַמִּצְווֹת שכֻּלָּן מַתָּנוֹת נִפְלָאוֹת וַעֲצוּמוֹת?

אֶלָּא מְבָאֵר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תיקוני זוהר דף כב:) וזֹּאת מִפְּנֵי שֶׁבִּזְמַן שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִים בַּגָּלוּת, הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה לֹא מוֹצֵאת מָקוֹם לָנוּחַ בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, ביום זה הַשְּׁכִינָה שָׁבָה וְשׁוֹרָה בְּעַם יִשְׂרָאֵל. וּמְבָאֵר הַזֹּהַר (תיקוני זוהר תיקון יח דף לז) שֶׁלָּכֵן אָמְרוּ חֲזַ"ל עַל יוֹם הַשַּׁבָּת "מַתָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי וְשַׁבָּת שְׁמָהּ" כִּי הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה נִקְרֵאת שַׁבָּת (כמובא בזוהר ח"ב דף רד) וְהִיא יוֹרֶדֶת בְּשַׁבָּת וּמִתְגַּלָּה בָּעוֹלָמוֹת הַתַּחְתּוֹנִים, וְזוהי הַמַּתָּנָה הַטּוֹבָה שֶׁנָּתַן השי"ת לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל - שֶׁבְּיוֹם הַשַּׁבָּת הַשְּׁכִינָה שָׁבָה וּפוֹרֶשֶׂת כְּנָפֶיהָ עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵעַם יִשְׂרָאֵל וְשׁוֹרָה עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם בְּיוֹם הזֶה.

אז כתַב הָרַהַ"ק בעל ה'תפארת שלמה' (תולדות): לָּכֵן תִּקֵּן הַפַּיְּטָן לָשִׁיר בִּזְמִירוֹת הַשַּׁבָּת: "אוֹהֲבֵי ה' הַמְחַכִּים בְּבִנְיַן אֲרִיאֵל, בְּיוֹם הַשַּׁבָּת שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ כִּמְקַבְּלֵי מַתַּן נַחֲלִיאֵל" לְרַמֵּז וְלוֹמַר, שֶׁאַף אֵלּוּ אֲשֶׁר בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ מִשְׁתּוֹקְקִים וּמְצַפִּים לְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וַאֲבֵלִים וּמִצְטַעֲרִים עַל חֻרְבָּנוֹ, עֲלֵיהֶם לָשׂוּשׂ וְלִשְׂמֹחַ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁבְּיוֹם שַׁבַּת קֹדֶשׁ הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה שׁוֹרָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת לֹא שָׁלַט הַחֻרְבָּן, וַהֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. אז יש לנו בית מקדש כל שבת ויותר גבוה ממנו שקדושת המקדש מהשבת. לכן אמרתי לכן שהתימנים לא מזכירים ב'ברכת המזון' את חורבן הבית וידוע שאפילו אָבֵל אסור לו להצטער ביום השבת על מתו. זאת אומרת, השבת כל כך קדושה, שאסור שיהיה בה שום צער, ולמרות שהבנין חרב ואנחנו מצפים, ויש כאלה שמקוננים על זה באמת וכו', מגיעה שבת – שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ.

לָכֵן כָּל הַשּׁוֹמֵר אֶת הַשַּׁבַּת קֹדֶשׁ כְּהִלְכָתָהּ, מִתְקַדֵּשׁ בקדושת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְנַעֲשֶׂה מִשְׁכָּן לַשְּׁכִינָה.

מִשּׁוּם כָּךְ בְּיוֹם שַּׁבָּת יָכוֹל כָּל יהודי לִזְכּוֹת לְאוֹרוֹת רוּחָנִיִּים וְדְּבָרִים נִּפְלָאִים שקַיָּמִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ.

אם היית נכנס לבית המקדש והיית מבקש משהו – וודאי שהיית נענה. הנה, אתה נכנס עכשיו לבית המקדש, יום שבת. ואם אתה באמת בא נקי וטהור, כן? מתקלח לכבוד שבת, לובש בגדי שבת, מכין שולחן לכבוד שבת, מיפה את הכל לכבוד שבת, עושה מטעמים לכבוד שבת, הכל לכבוד שבת, אז אין שום סיבה שאתה תבקש ולא תענה.

ולכן זֶה הַטַּעַם שֶׁכָּל מִנְהֲגֵי הַשַּׁבָּת וְעִנְיָנָיו מַקְבִּילִים לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, (תכף נראה איך הם מקבילים לבית המקדש!) כל מִי שֶׁשּׁוֹמֵר שַּׁבָּת כהלכה, הוּא נחשב כְּכֹּהֵן גָּדוֹל הָעוֹמֵד וּמְשָׁרֵת בַּהֵיכָל, וּכְמוֹ לֵּוִי הָעוֹמֵד עַל הדוכן.

אז דבר ראשון בשבת יש מחילת עוונות, כמו במקדש.

מְחִילַת עֲווֹנוֹת;

כשעַם יִשְׂרָאֵל הָיָה שָׁרוּי עַל אַדְמָתוֹ וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ עַל תִּלּוֹ, אָדָם היה חוֹטֵא, עוֹלֶה לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, מֵבִיא קָרְבָּן ומכַפֵּר עַל חֲטָאָיו אֲשֶׁר חָטָא. הַכֹּהֵן הָיָה אוֹכֵל מֵהַקָּרְבָּן, ונִמְחַל לוֹ מַה שֶּׁחָטָא וּמִתְכַּפֵּר לוֹ העוון, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל: כֹּהֲנִים אוֹכְלִים - וּבְעָלִים מִתְכַּפְּרִים. וְכָּךְ מִתְכַּפְּרִים עֲווֹנוֹתָיו.

וְהַקְרָבַת הַקָּרְבָּנוֹת שעַל יָדָם היתה הכפרה, וזה היה הַדָּבָר הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר שהָיָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲזַ"ל עַל הַפָּסוּק "הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָוֹן" (ישעיה לג כד): עם ישראל שיושב בארץ ישראל נְשֻׂא עָוֹן – אין לו עוונות. למה? בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם - התָּמִיד שֶׁל השַׁחַר היה מְכַפֵּר עַל עֲווֹנוֹת שֶׁל הלַיְלָה, וְהתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם הָיָה מְכַפֵּר עַל הָעֲווֹנוֹת שֶׁעָשׂוּ בַּיּוֹם. וְזֶה הַדָּבָר הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר אֲשֶׁר הָיָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כְּמוֹ שאומרים בַּהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח: "וּבָנִיתָ לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה לְכַפֵּר בּוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתֵינוּ".

אז דבר חשוב מאוד ויסודי: כל בנין בית המקדש לכפר על עוונותינו. אבל חרב הבית בעוונות ואֵין לָנוּ כֹּהֵן וְלֹא קָרְבָּן לְכַפֵּר בּוֹ עוונות, אז בִּזְכוּת הַשַּׁבָּת זוֹכִים כָּל יִשְׂרָאֵל לְכַפָּרַת כָּל העוונות, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲזַ"ל (שבת קיט) עַל הַפָּסוּק "אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ, שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל רָע" (ישעיה נו ב): כָּל הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת כְּהִלְכָתוֹ, אֲפִלּוּ עָבַד עֲבוֹדָה זָרָה כְּדוֹר אֱנוֹשׁ, מוֹחֲלִין לוֹ.

וְכֵן הָאוֹמֵר "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ" בִּכְנִיסַת הַשַּׁבָּת בְּכַוָּנָה, אז הוא זוכה להיות שותף במעשה בראשית, והוא מעיד על בריאת העולם בששת ימים ובשביעי שבת וכל מה שאנחנו אומרים שם, וזוֹכֶה גם בזכות זה שֶׁיִּמָּחֲלוּ לוֹ כָּל עֲווֹנוֹתָיו, כְּמוֹ שאמרו חֲזַ"ל (שבת קיט): אָמַר מַר עוּקְבָא, כָּל הַמִּתְפַּלֵּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאוֹמֵר "וַיְכֻלּוּ" שְׁנֵי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הַמְלַוִּים לוֹ לָאָדָם מַנִּיחִים יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ: "וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר". וְכָתְבוּ הַמְפָרְשִׁים, שֶׁהַבְטָחַת חֲזַ"ל שֶׁהוּא זוֹכֶה לְכַפָּרַת עֲווֹנוֹת הִיא בִּתְנַאי שׁהוא אוֹמֵר "וַיְכֻלּוּ" בְּכַוָּנַת הַלֵּב וּמִתְכַּוֵּן לְהָעִיד עַל שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם שֶׁכִּלָּה לַעֲשׂוֹת אֶת מַעֲשֵׂי שָׁמַיִם וָאָרֶץ בְּשֵׁשֶׁת יָמִים וְנָח בְּיוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְרַק עַ"י כָּךְ זוֹכֶה הָאָדָם לְכַפָּרַת כָּל עֲווֹנוֹתָיו. וְכֵן כָּתְבוּ חֲזַ"ל (פרקי דרבי אליעזר יח): כָּל הַמַּבְדִּיל עַל הַיַּיִן אוֹ שׁוֹמֵעַ מִפִּי הַמַּבְדִּיל, מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו. 'הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל' - איי איי איי...!

זוכים גם לשְׁלֵמוּת הַדַּעַת;

כשבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, הַמָּקוֹם הַמֻּבְחָר מִמֶּנּוּ שׁוֹפֵעַ דַּעַת וְחָכְמָה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שאמרו חֲזַ"ל (ברכות לג): כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דֵּעָה, כְּאִלּוּ נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו. כִּי שָׁם הָיָה מְקוֹם הַשְׁפָּעַת הַדַּעַת לְכָל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל.

וְכָךְ גַּם עַ"י שְׁמִירַת הַשַּׁבָּת כהלכה זוֹכֶה הָאָדָם לְדַעַת שְׁלֵמָה, שׁזוהי השלמות שֶׁל כָּל הָאָדָם, כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁבְּיוֹם הַשַּׁבָּת נִמְשֶׁכֶת דַּעַת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, וְלָכֵן עַל הַשַּׁבָּת נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה: "לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם" זה לא כְּמוֹ בִּימוֹת הַחֹל שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה: "שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ" וְדָרְשׁוּ חֲזַ"ל (זוהר בשלח): לָקְטוּ בִּשְׁטוּתָא. וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת נִמְשֶׁכֶת וְנִשְׁפַּעַת הַדַּעַת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל.

הִנֵּה כַּאֲשֶׁר בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, כשאדם עלה לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, קיבל דַּעַת חֲדָשָׁה וְנִפְלָאָה איך לַעֲבֹד אֶת ה', וזכה להַשְׁפָּעוֹת וְיְשׁוּעוֹת שֶׁהָיָה צָרִיךְ, בְּרוּחָנִיּוּת, בְּגַשְׁמִיּוּת, כִּי הַדַּעַת היא שֹׁרֶשׁ כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת הַטּוֹבוֹת, כמו שאמרו חֲזַ"ל: דעה קָנִיתָ - מֶה חָסַרְתָּ, דעה חָסַרְתָּ - מַה קָּנִיתָ.

ולאחר שחרב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ זוכים לזה עַ"י שְׁמִירַת שַׁבַּת קֹדֶשׁ, שבָּהּ נִשְׁפַּעַת הַדַּעַת, וְלָכֵן הַשַּׁבָּת הִיא שֹׁרֶשׁ כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת הַטּוֹבוֹת, והזֹּהַר (יתרו פח) אומר שֶׁ: ממנה מתברכים כל ששת הימים, כמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפִּיּוּט שֶׁתִּקֵּן ר' שְׁלֹמֹה אֶלְקַבֵּץ זתע"א: "לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלְכָה כִּי הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה" מקור כל הברכות בעולם זה השבת.

השבת גם מביאה לשָׁלוֹם וְאַחְדוּת;

כשהיה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בנוי, שָׁלוֹם מֻפְלָג הָיָה בֵּין הָאֻמּוֹת לְעַם יִשְׂרָאֵל, שָׁלוֹם גָּדוֹל בֵּין יִשְׂרָאֵל לעַצְמָם, בגלל שְׁלֵמוּת הַדַּעַת שֶׁהָיְתָה אָז, כִּי הַשָּׁלוֹם תָּלוּי בַּדַּעַת שיש באָדָם, לָכֵן לֶעָתִיד לָבוֹא כְּשֶׁתִּרְבֶּה הַדַּעַת בָּעוֹלָם וְתִתְקַיֵּם הַנְּבוּאָה "וּמָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'" יִזְכּוּ לְשָׁלוֹם גָּדוֹל, עד שאומר ישעיה הנביא (יא ו-ט): "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ" ואחר כך אומר על בני האדם: "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי" לָכֵן בזמן שבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, הָיָה שָׁלוֹם מֻפְלָג בְּכָל הָעוֹלָם בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ מִכֹּחוֹ שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.

לְאַחַר שחרב הַמִּקְדָּשׁ זוֹכִים לְשָׁלוֹם בְּיוֹם שַׁבַּת קֹדֶשׁ, - "שַּׁבָּת שָׁלוֹם!", "שַּׁבָּת שָׁלוֹם" – השבת היא שלום. לכן היא נִקְרֵאת הַשַּׁבָּת "שָׁלוֹם" כִּי בָּהּ זוֹכִים יִשְׂרָאֵל לִשְׁלֵמוּת של שָּׁלוֹם וְאַחְדוּת, ושְׁלֵמוּת הַדַּעַת מְּאִירָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת לְכָל יִשְׂרָאֵל.

רְפוּאָה שְׁלֵמָה;

השבת גם מביאה כמו בבית המקדש רְפוּאָה שְׁלֵמָה. כָּל חוֹלֶה הזָקוּק לִרְפוּאָה שְׁלֵמָה, אז יש סגולה: אתה רוצה שירחמו עליך מן השמים? תרחם גם אתה עַל הַבְּרִיּוֹת וְתִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, וְעַ"י כָּךְ זוכים לִרְפוּאָה שְׁלֵמָה, כְּמוֹ שהגמרא אומרת (שבת קנא): כָּל הַמְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת מְרַחֲמִים עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם. כל המלמד זכות על הבריות – מלמדים עליו זכות מן השמים. כל המצדיק את הבריות – מצדיקים אותו מן השמים. 'מידה כנגד מידה'.

וּמְבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" (קיט) לָכֵן בְּכֹחָהּ שֶׁל שַּׁבָּת, זוֹכִים כָּל יִשְׂרָאֵל לְדַעַת, לְרַפְּאוֹת חוֹלֶה מֵחָלְיוֹ, כִּי הַחוֹלֶה זָקוּק לְרַחֲמִים רַבִּים מִן הַשָּׁמַיִם לְהִתְרַפֵּא מֵחָלְיוֹ, וְהוּא יָכוֹל לִזְכּוֹת לְכָךְ אם הוּא יְרַחֵם עַל אֲחֵרִים. הרי אמרו לנו חכמים: 'כל המתפלל על חברו נענה תחילה'.

אֲבָל כשיהיה לאדם מִדַּת רַחֲמָנוּת זה תלוי בַּדַּעַת, וּמִדַּת הַכַּעַס וְהָאַכְזָרִיּוּת בָּאָה עַ"י שֶׁאֵין לָאָדָם דַּעַת, ככתוּב (קהלת ז ט): "כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ" לָכֵן בְּשַׁבָּת מאחר ונִמְשֶׁכֶת הַשְׁפָּעַת הַדַּעַת לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, יָכוֹל הַחוֹלֶה לִזְכּוֹת לְדַעַת, וְעַ"י כָּךְ יִזְכֶּה מִמֵּילָא לְמִדַּת הָרַחֲמָנוּת לְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת, וּבִזְכוּת כָּךְ יְרַחֲמוּ עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם וְיִתְרַפֵּא מֵחָלְיוֹ.

כשנִכְנָסִים לְבַקֵּר חוֹלֶה בְּשַׁבָּת, אוֹמְרִים לוֹ: "שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבוֹא, יְכוֹלָה הִיא שֶׁתְּרַחֵם" (שבת יא). למה אומרים לו: "יְכוֹלָה הִיא שֶׁתְּרַחֵם" ולא אוֹמְרִים לו: 'יְכוֹלָה הִיא לְרַחֵם'? אֶלָּא רומזים לַחוֹלֶה וְאוֹמְרִים לוֹ: שֶׁבְּכֹח שֶׁל הַשַּׁבָּת לְעוֹרֵר אוֹתוֹ לְרַחֲמָנוּת עַל יִשְׂרָאֵל, כי אומרים לו "יְכוֹלָה הִיא שֶׁתְּרַחֵם" כביכול לא 'היא' תרחם, השבת, אלא יכולה היא השבת לגרום לך ל'דַּעַת' שיהיה לך רחמנות שתרחם – אתה, ככה רומזים לו. עַ"י הַדַּעַת הַחֲדָשָׁה שֶׁמְּקַבְּלִים, וְלָכֵן אִם הוּא יְעוֹרֵר אֶת עַצְמוֹ בְּשַׁבָּת לְרַחֵם עַל אֲחֵרִים, בְּוַדַּאי יְרַחֲמוּ עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם וְיִזְכֶּה לִרְפוּאָה שְׁלֵמָה, וְלָכֵן אוֹמְרִים לוֹ בִּלְשׁוֹן נוֹכֵחַ: "יְכוֹלָה הִיא שֶׁתְּרַחֵם" 'יכולה' זה לשון נסתר, ו'תרחם' זה לשון נוכח, איך זה מסתדר? אלא שַׁבָּת יְכוֹלָה לִגְרֹם לְךָ שׁתְּרַחֵם וְעַ"י כָּךְ יְרַחֲמוּ עָלֶיךָ מִן הַשָּׁמַיִם, כִּי כָּל הַמְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת מְרַחֲמִים עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם.

נִסִּים עַיִן בְּעַיִן;

זוכים גם בשבת לניסים עין בעין. כמו שבְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ ראו יִשְׂרָאֵל נִסִּים גְּלוּיִים בְּכָל יוֹם וָיוֹם: עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ (אבות י).

לְאַחַר שֶׁנֶּחֱרַב, רוֹאִים נִסִּים גְּלוּיִים וְהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ, קודם כל בְּהוֹצָאוֹת שַׁבָּת שֶׁעֲלֵיהֶן נאמר (ביצה טו): "לְווּ עָלַי וְהַאֲמִינוּ בִּי וַאֲנִי פּוֹרֵעַ", הקב"ה אומר: 'אין לך אמצעים? אז לוו עלי ותאמין – אני פורע'. וְהַרְבֵּה מַעֲשִׂיּוֹת יֵשׁ בָּזֶה אַף בְּיָמֵינוּ. אֲנָשִׁים שֶׁהֶאֱמִינוּ בְּכָךְ רָאוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת. 

סיפרתי לכם שאני הייתי בעצמי במצב של עוני מרוד במשך שבע שנים והאמנתי בקב"ה במאה אחוז ובטחתי בו ולכבוד שבת לא היה לי כסף גרוש לקנות צרכי שבת, והייתי יורד עם סלים, לא סל אחד, שני סלים, על האופנים, שם אותם ככה [כבוד הרב מסמן איך] הולך לשוק הכרמל, ומסתובב ככה בין הדוכנים, מסתכל מה צריך לקנות מה זה, אבל לא יכול לקנות אין לי כסף. אז פעם אחת חיים נגר - ה' ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל בזכות השבת אמן! 

שאל אותי: 'אמנון! מה?' 

אמרתי לו: 'מה?' 

אמר לי: 'אני רואה אתה מסתובב כל הזמן עם האופניים אתה לא קונה כלום' 

אמרתי לו: 'כן, אין לי כסף' 

'אז מה אתה מסתובב? ועוד עם שני סלים' 

אמרתי לו: 'אני מאמין שהקב"ה ימלא אותם' 

עוד הם מדברים – מישהו קורא לי: 'אמנון, אמנון! בוא, בוא, בוא... אני חייב שתי מזוזות' 

'תביא כסף'. 

הביא כסף – קניתי צרכי שבת. כך היה כל פעם, כל פעם, כל פעם... שנים! שנים. בלי כסף – חי.

אז מי שמאמין – הקב"ה פורע. וְזה מדויק בִּלְשׁוֹן חֲזַ"ל שֶׁכָּתְבוּ "וְהַאֲמִינוּ בִּי וַאֲנִי פּוֹרֵעַ" כל מִי שֶׁמַּאֲמִין בָּזֶה בִּתְמִימוּת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, רוֹאֶה בְּחוּשׁ איך השי"ת פּוֹרֵעַ לוֹ אֶת חוֹבוֹ.

כְּמוֹ כֵן כָּתְבוּ חֲזַ"ל (סנהדרין סה) נְּהַר סַּמְבַּטְיוֹן כָּל הַשָּׁבוּעַ קוֹצֵף וְגוֹעֵשׁ וּמַשְׁלִיךְ אֲבָנִים לְגֹבַהּ עָצוּם, בְּיוֹם הַשַּׁבָּת הוּא נָח מִגַּעֲשׁוֹ מִכְּנִיסָת השבת עַד צֵאתה.

וְכָתְבוּ עוֹד חֲזַ"ל (שם) אִי אֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹת בְּאוֹב בְּשַׁבָּת, וְאַף אֲנָשִׁים הֵעִידוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת "סֵיאַנְס" בְּשַּׁבָּת, אָסוּר לַעֲשׂוֹת זֹאת אַפילו בִּימוֹת הַחֹל! אבל אלה שעשו... וְהָעוֹשִׂים לֹא הִצְלִיחוּ בְּכָךְ.

גַּם בְּבַעֲלֵי חַיִּים, יֶשׁ בַּעַל חַי קָטָן הַנִּקְרָא "סְמָמִית" שמִכְּנִיסַת שַּׁבָּת וְעַד צֵאתָהּ אֵינוֹ זָז מִמְּקוֹמוֹ, וְגַם בִּימוֹת הַחֹל, כַּאֲשֶׁר רוֹצִים שֶׁלֹּא יָזוּז מִמְּקוֹמוֹ, גּוֹעֲרִים בּוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ "שַׁבָּת!" מִיָּד הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹל הַקְּרִיאָה הַזֹּאת, עוֹמֵד וְאֵינוֹ זָז עַד שֶׁעוֹבְרִים כַּמָּה רְגָעִים.

וְשָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁרָאָה זֹאת בְּמוֹ עֵינָיו כַּאֲשֶׁר צָעַק לִסְמָמִית "שַׁבָּת!" וְנָחָה וְלֹא זָזָה מִמְּקוֹמָהּ רְגָעִים אֲרֻכִּים.

הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת;

בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עוֹמֵד וּמַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרָה בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וְאַף בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ מַדְלִיקִים נֵרוֹת הַשַּׁבָּת בִּכְנִיסַת הַשַּׁבָּת. וְכָתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תיקוני זוהר תיקון כד דף סט:) שֶׁהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת שֶׁל שַׁבָּת חֲשׁוּבָה כְּהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ.

אז כל אשה שתדע, כשהיא מדליקה נרות של שבת זה נחשב כמו הדלקת נרות בבית המקש!

הַ"בְּנֵי יִשָּׂשכָר" זתע"א (מאמרי השבתות מאמר ג) אומר: כְּשֵׁם שֶׁבְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה הַנֵּר הַמַּעֲרָבִי דּוֹלֵק בְּדֶרֶךְ נֵס מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת וּמִמֶּנּוּ הָיָה הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מַתְחִיל לְהַדְלִיק וּבוֹ הָיָה מְסַיֵּם, כָּךְ נֵרוֹת שַׁבָּת אֵינָם דּוֹלְקִים מֵאוֹר טִבְעִי וּמֵאֵשׁ גַּשְׁמִית כְּלָל אֶלָּא הֵם דּוֹלְקִים מֵאוֹר הַגָּנוּז מַמָּשׁ, וְלָכֵן הֵם דּוֹלְקִים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי זְכוּתוֹ, כִּי הֵם דּוֹלְקִים מֵאוֹר הַגָּנוּז כְּמוֹ הַמְּנוֹרָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּכְמוֹ שֶׁמְּסֻפָּר עַל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל שנֵרוֹת הַשַּׁבָּת שֶׁלּוֹ הוֹלְכִים וְדוֹלְקִים לוֹ כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלּוֹ.

- היה לי מקרה כזה פעם...!

 וְכֵן הָיָה אֵצֶל הָאִמָּהוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁהָיָה נֵרָן דּוֹלֵק מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, וְכֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד דּוֹלְקִים נֵרוֹת שַּׁבָּת לְפִי זְכוּתוֹ ומַעֲשָׂיו, - יש כאלה שמתכבה להם תכף ומיד...! וְיֵשׁ בָּזֶה מַעֲשִׂים רַבִּים בְּדוֹרֵנוּ שֶׁדָּלְקוּ לָאנשים נֵרוֹת הַשַּׁבָּת הַרְבֵּה מֵעֵבֶר לִזְמַנָּם מִכְּפִי מוֹתַר הַשֶּׁמֶן שֶׁבַּנֵּר.

כִּי נֵרוֹת שַׁבָּת הֵם דּוֹלְקִים מֵאוֹר הַגָּנוּז מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, ולְפִי זְכוּתוֹ וּמַעֲשָׂיו של האדם, וְכָל זֹאת מִפְּנֵי שֶׁבְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ מִתְעַלָּה וכָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ היא מֵעַל לַטֶּבַע, וְלָכֵן בְּיוֹם שבת רואים הַשְׁגָּחָה של השי"ת בִּדְבָרִים שֶׁהם חוץ לטבע!

לְטַהֵר עַצְמוֹ בָּרֶגֶל;

כַּאֲשֶׁר בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, הָיוּ הַכֹּהֲנִים חַיָּבִים לִטֹּל אֶת ידים ורגלים לִפְנֵי שֶׁמַתְחִילִים אֶת הָעֲבוֹדָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, לְטַהֵר עַצְמָם לִפְנֵי הכניסה לַעֲבוֹדָה שֶּׁל הַקְרָבַת הַקָּרְבָּנוֹת.

כְמוֹ כֵן לִפְנֵי כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת צָרִיךְ כָּל אָדָם לִרְחֹץ מינימום פָּנָיו, יָדָיו וְרַגְלָיו, כּכָּתוּב בַּ"שֻּׁלְחָן עָרוּךְ" (אורח חיים סימן רס): לְטַהֵר עַצְמוֹ לִפְנֵי כניסה לָעֲבוֹדָה הַגְּדוֹלָה וְהָעֲצוּמַה שֶּׁל שַּׁבָּת קודש - הֵן בִּתְפִלּוֹת הַשַּׁבָּת, הֵן בָּעֲבוֹדָה הָעֲצוּמַה שֶּׁל סְעוּדוֹת הַשַּׁבָּת, שֶׁהֵן סְעוּדוֹת של אֱמוּנָה, כּכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ.

כְּמוֹ שֶׁבְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ - כֹּהֵן שֶׁעָבַד לְלֹא רְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה וְחַיָּב עַל כָּךְ מִיתָה, כּוֹתֵב הָאֲרִ"י זַ"ל, בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ויקהל רז): אָדָם שֶׁאֵינוֹ טוֹבֵל בִּכְנִיסַת שַּׁבָּת אֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת הַנְּשָׁמָה הַיְתֵרָה הבָּאָה לְכָל יִשְׂרָאֵל בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל קְדֻשָּׁתָהּ וְלִטְעֹם מנֹעַם זִיו רוֹמְמוּתָהּ (וכן כתבו בעל היסוד ושורש העבודה ובעל החסד לאלפים).

רְחִיצַת הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם;

דְּבַר פֶּלֶא כָּתַב בְּסֵפֶר "יָפֶה לַלֵּב", שֶׁהִנֵּה כַּאֲשֶׁר בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, הָיוּ הַכֹּהֲנִים רוֹחֲצִים אַף אֶת רַגְלֵיהֶם, וְהַיּוֹם כַּאֲשֶׁר הָאָדָם קָם מִשְּׁנָתוֹ אֵינוֹ רוֹחֵץ אֶת רַגְלָיו כְּלָל אֶלָּא נוֹטֵל אֶת יָדָיו בִּלְבַד.

הַטַּעַם לְכָךְ, מִשּׁוּם שֶׁרְחִיצַת הַיָּדַיִם נתקן כְּדֵי לְהָסִיר אֶת הַקְּלִפּוֹת הַנִּדְבָּקוֹת בִּקְצוֹת גּוּפוֹ שֶׁל הָאָדָם כַּאֲשֶׁר הוּא יָשֵׁן, וְלָכֵן כשהוא קם עָלָיו לִטֹּל יָדָיו, אֲבָל אֶת הָרַגְלַיִם אֵין אָנוּ רוֹחֲצִים כי אֵין לָנוּ כֹּחַ לְהָסִיר אֶת הַטֻּמְאָה הַנִּמְצֵאת בָּרַגְלַיִם.

אֲבָל כַּאֲשֶׁר בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, הַכֹּהֲנִים הָיוּ רוֹחֲצִים לִפְנֵי העבודה אֶת רַגְלֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁעַ"י כֹּחוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה בְּכֹחָם לְהָסִיר טֻמְאָה אפילו מֵהָרַגְלַיִם, לָכֵן הָיוּ רוֹחֲצִים אֶת רגליהם.

וְנִפְסַק בַּ"שֻּׁלְחָן עָרוּךְ" (אורח חיים סימן רס) שֶׁבִּכְנִיסַת שַּׁבָּת צָרִיךְ לִרְחֹץ גַּם אֶת הַיָּדַיִם וְגַם אֶת הָרַגְלַיִם, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁעַ"י קדושה הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַשַּׁבַּת קֹדֶשׁ יָכוֹל הָאָדָם לְהָסִיר טֻּמְאָה זו אַף מֵהָרַגְלַיִם כְּמוֹ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְלָכֵן רוֹחֲצִים גַּם אֶת הָרַגְלַיִם לְהָסִיר מֵהֶן טֻּמְאָה וְהַקְּלִפּוֹת ולטהר אותן לקדש אותן בשַּׁבַּת קֹדֶשׁ, מכֹחָהּ שֶׁל הַשַּׁבָּת.

בִּגְדֵי שַׁבָּת;

בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הַכֹּהֲנִים צְרִיכִים הָיוּ לִלְבֹּשׁ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה לִפְנֵי הכניסה לַעֲבוֹדָה, וְהָיוּ לַכֹּהֲנִים מַלְבּוּשִׁים מְיֻחָדִים, וְכֹהֵן שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּבִגְדֵי חֹל עֲבוֹדָתוֹ הָיְתָה פְּסוּלָה. בְּשַׁבָּת חַיָּב אָדָם לִלְבֹּשׁ בְּגָדִים מְיֻחָדִים לִכְבוֹדָהּ שֶׁל הַשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁנִּפְסָק בַּ"שֻּׁלְחָן עָרוּךְ" (אורח חיים סימן רסב סעיף ב).

וְכָתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תיקוני זוהר ג) שֶׁבִּגְדֵי שַׁבָּת הם כְּנֶגֶד שְׁמוֹנַת בִּגְדֵי כֹּהֵן גָּדוֹל.

וְכֵן כָּתַב הָאֲרִ"י זַ"ל (שער הכוונות ענין קבלת שבת) שֶׁבְּשַׁבָּת צָרִיךְ לִלְבֹּשׁ אַרְבָּעָה בִּגְדֵי לָבָן. וְאַרְבַּעַת בִּגְדֵי הַלָּבָן בְּשַׁבָּת הם כְּמוֹ אַרְבַּעַת בִּגְדֵי לָבָן שֶׁהָיָה לוֹבֵשׁ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. וְכֵן כָּתַב רַבִּי צָדוֹק מִלּוּבְּלִין (בְּסִפְרוֹ "פְּרִי צַדִּיק") שֶׁבִּגְדֵי הַשַּׁבָּת חֲשׁוּבִים כְּמוֹ בִּגְדֵי הַכְּהֻנָּה, וְלָכֵן כְּמוֹ שֶׁכֹּהֵן הָיָה חַיָּב לִלְבֹּשׁ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה כְּדֵי לַעֲבֹד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ - כָּךְ רַק עַ"י שֶׁלּוֹבְשִׁים בִּגְדֵי שַּׁבָּת יְכוֹלִים לְקַבֵּל אֶת הֶאָרָתָהּ הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַשַּׁבָּת.

וכָתַב הַ"שֵּׁם מִשְּׁמוּאֵל" (פרשת יגש) שֶׁאוֹתוֹ טַעַם יֶשְׁנוֹ לְחִיּוּב לִלְבֹּשׁ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ לְחִיּוּב לִלְבֹּשׁ בְּגָדִים מְכֻבָּדִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.

שִׂמְחַת שַׁבָּת;

ובְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ לְוִיִּים עוֹמְדִים בְּדוּכָנָם וְשָׂרִים וּמְזַמְּרִים בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת להשי"ת.

וּמוּבָא בַּסְּפָרִים הקדושים שֶׁבְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ, מִגֹּדֶל קְדֻשַּׁת הַיּוֹם, כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הֲרֵי הוּא כְּמוֹ הַלְוִיִּים בְּדוּכָנָם, לָכֵן כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שָׁר וּמְזַמֵּר בְּשַׁבָּת זְמִירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת להשי"ת, כִּי בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל חָשׁוּב בַּשָּׁמַיִם כְּמוֹ הַלְוִיִּים בּמִּקְדָּשׁ, וְשִׁירָתוֹ נֶחְשֶׁבֶת כְּשִׁירַתם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ.

יש עוד שני קטעים, לא נספיק. זה 'אפית חלות' - כמו שהיו אופים בבית המקדש, 'ביטול מניעות' ו'שלמות השמחה'. בשבת הבאה בלי נדר. בינתיים... [בניגון:] "ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג שבת עם מקדשי שביעי שבת..."

שבת שלום לכולם.