עד עלות השחר | הרב אמנון יצחק

- - - אין זו הדרשה! אלא עיקרי הדברים מהספר 'אעירה שחר' באדיבות הרב המחבר שליט"א - - - 

פרק שביעי - עד עלות השחר

 מעלתה וסגולתה העצומה של הקימה לפני עלות השחר לעבודת השם יתברך.

 התנערי מעפר קומי... 

 הנה כאשר האדם זוכה לקום לפני עלות השחר לעסוק בתורה ובתפילה, מעלתו גדולה ועצומה מאד מאד, ועל ידי כך הוא זוכה לדברים גדולים ונשגבים, וראשית יש לדעת שדבר זה הוא דבר יסודי אשר הוא מעיקרי עבודת השם. כמו שפסק השולחן ערוך (סימן א' סעיף א') יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו שיהא הוא מעורר השחר. וכן כתב האריז"ל (שער הכוונות דרושי הלילה דרוש ד') "ותקום כמו חצי שעה קודם עלות השחר באופן שקודם שיעלה השחר תהיה מתקשר עם השכינה כי העיקר הוא שיהא נעור בעת עמוד השחר". 

כך גם כתב רבי נחמן מברסלב (שיחות הר"ן ש"ב) עיקר עבודת איש הישראלי הוא לקום בחצות הלילה, ובקיץ שהלילה קצר מאוד (כפי שמצוי בחו"ל) צריך לקום קודם עלות השחר. 

ומסופר על הגאון הצדיק רבי אליהו לופיאן זצ"ל - שכיהן כמשגיח בישיבת כפר חסידים - שהיה דרכו לקום בשעת לילה מוקדמת מאוד ולעסוק בתורה עד שעת התפילה. וכששאלוהו תלמידיו, מדוע הוא קם בשעה כה מוקדמת, השיב ואמר להם: הנה כאשר אעלה לשמים לאחר אריכות ימים ושנים, ואצטרך לתת דין וחשבון על כל מעשי וישאלו אותי בשמים על כל מעשי, יפתחו את השולחן ערוך ויעברו איתי סעיף אחר סעיף לבדוק האם קיימתיו כראוי, ואלו פנים יהיו לי בבית דין של מעלה אם כבר כשיפתחו את השולחן ערוך ובסעיף הראשון בו נכתב יתגבר כארי שיהא מעורר את השחר, יראו שלא קיימתיו כראוי. 

וכן כותבים חז"ל (מדרש חופת אליהו) רבי שמעון בן מנסיא אומר: על שלושה הקדוש ברוך הוא בוכה כל יום וכו', ועל תלמיד חכם שאינו עוסק בתורה באשמורה האחרונה. 

וביאר זאת מרן הגאון רבי שמואל וואזנר זצ"ל בשו"ת שבט הלוי (חלק ו' תשובה א') "שהנה אף על פי שמובא רבות בחז"ל ובזוהר הקדוש דברים רבים ונשגבים בשבח משכימי קום אף על פי כן חז"ל החמירו יותר בקימת האשמורה האחרונה, שעליו הקדוש ברוך הוא בוכה בכל יום יום, וזאת מפני שאף על פי שלאו כל אדם יכול לעסוק בתורה מחצות הלילה, אבל אם מבטל גם לימודו באשמורה האחרונה עליו הקדוש ברוך הוא בוכה". 

ומסיים בעל שבט הלוי: "ופשיטא לי שבחינוך הדורות ובפרט בישיבות הקדושות צריך שיהיה דרך החינוך להרגילם לקום באשמורת, דאם לא יעשו כן, מה נפשך אם יתפללו ויקראו קריאת שמע בזמנם, יהיה זה בלי הכנת הנפש ונקיון הגוף, ואיך אפשר לנפש הישראלי לקום מן המיטה ישר לבית התפילה בלי הכנה ואם כן יכינו עצמם, יאחרו זמן תפילה וקריאת שמע וכל סדר היום של תלמיד חכם מבולבל" עכ"ל. 

ובשיעוריו היה מעורר הגאון רבי שמואל וואזנר זצ"ל על כך רבות והיה אומר תמיד שכך היה מנהגם של כל גדולי הדורות לקום ללמוד תורה בעוד לילה, וכן נהג מרן החתם סופר זצ"ל וכפי שרואים בתשובותיו שאת רובם כתב באשמורה האחרונה, בעת שהמוח צלול והאויר נקי לעסוק בתורה.

והנה מעלות הקימה לפני עלות השחר גדולות מאוד, וסגולותיה עצומות ונוראות, ואדם הזוכה לקום בשעה זו זוכה לדברים רבים מאוד, הן בגשמיות והן ברוחניות, כאשר מובא רבות בספרים הקדושים וכמו שנראה להלן, שאינו יכול לזכות להם בכל היום כולו.  

מעלה ראשונה: להאיר את הלילה המסמל את החושך הרוחני 

כותב מוהרנ"ת [הלכות השכמת הבוקר ג] שכאשר האדם קם בעוד לילה ומעורר את השחר, הוא זוכה לקנות שלימות עצומה בנפשו שאינו 'כול לקנות אחר כך במשך כל היום כולו וזאת מפני שהלילה הרי הוא מסמל את החושך הרוחני השורה על נשמתו של האדם, וכאשר האדם קם משנתו לפני עלות השחר ולומד תורה בעוד לילה, בכך הוא שובר את מקור החושך והאפילה השורה על נשמתו, והתוצאה מכך היא שעל ידי כך הוא מקבל כוח שעל ידו זוכה לשבור ולבטל את יצרו הרע. 

וזוכה למעלה עצומה מאד שאינו יכול לזכות אף אם יעסוק בתורה במשך היום כולו, כי הלילה והחושך מסמלים את החושך הרוחני השורה על האדם, ומהם נובעת ומשתלשלת כל הסתלקות הדעת והחכמה ושליטת היצר הרע והרוח שטות על האדם במשך כל היום כולו, ללא שיהיה לאדם כמעט כוח ואפשרות להשתחרר ממלתעות היצר רח"ל. 

ואילו כאשר האדם קם בעוד לילה ועוסק בתורה ותפילה, בכך הוא מכניע ושובר את החושך והלילה המסמלים את הכפירות והקליפות והוא זוכה לדעת ואמונה שלימה, עד שהוא זוכה לחוש ממש כיצד הקדוש ברוך הוא ממלא כל עלמין ומלא כל הארץ כבודו, ועל ידי זה מתבטלים מהאדם כל החושך הרוחני וכל אחיזת הקליפות המבקשים בכל עת להטביע את האדם ביוון מצולת תאוות והבלי עולם הזה. 

ועל פי זה מתרץ מוהרנ"ת קושיא עצומה אשר בה מתחבטים הרבה, המפרשים על השולחן ערוך,מדוע הסמיך הרמ"א להלכה א' המדברת על חיוב הקימה לפני עלות השחר לעבודת הבורא, את הסעיף שויתי ד' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלוקים וכו', אשר לכאורה אינו קשור כלל לדברי מרן הבית יוסף אשר נאמרו לפניו. 

ולפי דברים אלו מתורץ הדבר היטב: מפני שעל ידי שהאדם קם בעוד לילה והוא מעורר את השחר לעסוק בתורה ובתפילה, בכך הוא מכניע את כל החושך והכפירות השורים על נשמתו, והוא זוכה לאמונה שלימה ובהירה, ועל ידי זה הוא זוכה לקיים את המשך הסעיף שויתי ד' לנגדי תמיד וכו', כי על ידי כך הוא זוכה לידיעה שלימה וברורה ממש שמלוא כל הארץ כבודו, כיון שסגולתו של הלימוד בלילה הוא לבטל את החושך ולזכות לדעת, שפירושו אמונה שלימה והרגשה ברורה ומוחשית במציאות אלוקותו יתברך בכל הבריאה כולה, אשר זה מביא ממילא ליראת ד' ולאהבת ד' בדרגה הגבוהה ביותר כמבואר בסעיף א' ברמ"א עיי"ש. 

מעלה שניה: להכות את הנחש בראשו 

הקם לפני עלות השחר הרי בכך הוא מחבר את הלילה והיום בתורה, אשר היחוד הזה הינו דבר עצום מאוד כמבואר בשל"ה הקדוש, והטעם לכך הוא מפני שבכוח היחוד של הלילה והיום בתורה,מכניע האדם ומשבר ומבטל את היחוד של הסטרא אחרא, שהוא שורש כל הצרות רחמנא ליצלן, ומפריד ביניהם והורגם, ועל ידי שמפריד יחודם לא יוכל היצר הרע לשלוט בו בכל היום כולו כי כל כוח השטן וחייליו הוא מהייחוד שלהם. והוא מקור כל הצרות והבעיות וממנו משתלשלים כל החורבנות, ועל ידי שהאדם עושה יחוד זה, הוא ניצל ממילא מכל רע וזוכה לכל הישועות ברווחניות וגשמיות. ולכן כל הקם לפני עלות השחר הרי בכך הוא הורג את היצר הרע לגמרי ומשלחו מעל גבולו.

 ובכך הסבירו החיד"א ועוד מגדולי הדורות, את דברי חז"ל (סנהדרין ע"ד) "הבא להרגך השכם להורגו", דהיינו כאשר תשכים בבוקר לעבודת ד' בכך אתה הורג את היצה"ר לגמרי ולא יהיה לו שליטה עליך במשך כל היום כולו. ומבואר בספרים הקדושים, שזה רמוז בדברי השם יתברך שאמר לנחש: הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, ובכך רמז לו שכאשר האדם יקום מוקדם ויעסוק בתורה ותפילה בראשית היום, בכך הוא ירוצץ את ראשו של הנחש ויהרגהו, אבל "ואתה תשופנו עקב" כאשר האדם יקום בשעה מאוחרת הוא נתון כבר תחת שלטונו של היצה"ר והוא יוכל לשלוט עליו חס ושלום. 

אפילו בחושך אכסוף ואתגעגע להשם יתברך 

ובזה פירשו גדולי החסידות את הפסוק (תהלים ) "אלקים אלי אתה אשחרך צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים כן בקודש חזיתך לראות עוזך וכבודך", כאשר האדם קם מוקדם לעבודת השם ואומר להשם "אלי אתה" לפני עלות השחר, [כשזה "אשחרך"], על ידי זה הוא זוכה כל היום כולו לגעגועים וכיסופים להשם יתברך, ויתקיים בו כל היום "צמאה לך נפשי כמהה לך בשרי", שאפילו הבשר והגוף ירגיש ויחוש את הכיסופין וגעגועים עזים לקדוש ברוך הוא, ובזכות זה אפילו אם יעבור עליו אחר כך כל מיני נפילות וירידות והוא יפול למקומות שהם "ארץ ציה ועיף בלי מים" הוא יזכה לחוש את הדביקות והקשר להשם יתברך, ויזכה שיתקיים בו המשך הפסוק "כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך".

וכל זאת בזכות שהוא קם מוקדם לעבודת בוראו, אשר מכוח זאת זוכה האדם לדבקות בהשם יתברך כל היום כולו, כי הכניע את כל החושך והקליפות מעל נשמתו בראשית היום. 

מעלה שלישית: תיקון שמעלתו רמה ונשגבה 

הקם לפני עלות השחר זוכה בשעה זו לומר תיקון חצות, אשר גורם שעשועים גדולים במרום, וסגולותיו רבות מאד, ושכרה עצום לאין שיעור, וכוחה רב לזכות את האדם לישועות גדולות בתחומים רבים, הן במישור הרוחני והן במישור הגשמי, כמובא בפרק מעלת תיקון חצות (עיין שם). 

 והנה הקם לפני עלות השחר, אמירת תיקון חצות הרי היא קודמת לכל הלימודים כולם כמו שכתב האריז"ל. וכן פסקו גדולי האחרונים החיד"א הגר"ח פלאג'י ועוד, וזמן אמירת תיקון חצות הוא עד עלות השחר כמו שכתב מרן הבן איש חי (פרשת וישלח), ולכן הקם לפני עלות השחר זוכה לאמירת תיקון חצות אשר מעלתה רבה ונשגבה מאוד. 

מעלה רביעית: משב רוח צונן מגן עדן 

הנה הקם לפני עלות השחר לעסוק בתורה בעוד לילה, הרי הוא זוכה בשעת לימודו להתחבר עם נשמות הצדיקים אשר נמצאות בגן עדן, כמבואר בזוהר הקדוש (פרשת נח עב) והם מקשיבים לקול לימודו ומשפיעים שפע של קדושה וטהרה בנשמתו, ועל ידי זה הוא אף זוכה לחידושי תורה גדולים בעת לימודו,  ועל כך התבטא ואמר הרה"ק רבי ברוך ממעז'בוז' זיע"א שהלומד בימות החול לפנות בוקר, הרי הוא טועם טעם של גן עדן התחתון, ואילו הלומד בשבת קודש לפנות בוקר הרי הוא טועם טעם גן עדן העליון. 

ואולי אפשר לבאר את דבריו הקדושים, על פי דברי הזוהר הקדוש הכותב שבכל לילה העוסק בתורה זוכה שהצדיקים שבגן עדן התחתון מקשיבים לקול לימודו ומתחברים עמו, ואילו בשבת קודש, שבו כל הצדיקים עולים לגן עדן העליון אזי הלומד בלילה זוכה שהצדיקים אשר בגן עדן העליון מקשיבים לקול לימודו, ויתכן שלכן הלומד בימות החול לפנות בוקר טועם טעם גן עדן התחתון כי זוכה להארה מגן עדן התחתון, ואילו הלומד בשבת לפנות בוקר הרי הוא טועם טעם גן עדן העליון כי זוכה להארה מגן עדן העליון. 

מעלה חמישית: שעת רצון גדולה

הנה שעת עלות השחר הרי היא שעת רצון גדולה מאוד לקבלת כל התפילות כמו שכתב הזוהר הקדוש (תזריע מ"ד ע"א) ומוסיף עוד הזוהר, שלכן כל הרוצה שיתקיימו ברכותיו יברך את חבירו בשעת עלות השחר ובוודאי תתקיים ברכתו. וכך היה אומר הרה"ק ר' צבי הירש מזידיטשוב זיע"א, שיכול כל אדם לפעול בתפילתו שמתפלל בכל לילה לפנות בוקר, כמו שפועלים ביום כיפור בשעת נעילה, כי היא שעת רצון נוראה מאד שבה כל השערים פתוחים לקבלת כל התפילות והבקשות של כל אחד ואחד. 

מעלה שישית: הכנה כראוי לתפילת שחרית

הקם לפני עלות השחר ועוסק בתורה על ידי כך הוא זוכה להתפלל תפילת שחרית כראוי, כי אי אפשר לזכות להתפלל בלב טהור ושלם רק על ידי שהאדם עושה הכנה בלימוד התורה לתפילתו, וכמו שכתב האריז"ל שכל קימת חצות לעסוק בתורה היא, כדי לעשות הכנה לתפילת שחרית שתהיה כראוי וכנכון. וגדולי הצדיקים האריכו רבות בחשיבות ההכנה לתפילה, וכמו שהתבטא ואמר החוזה מלובלין זיע"א,שכל הלומד לפני התפילה שני דפים גמרא עם רש"י ותוספות, בוודאי תפילתו תראה אחרת לגמרי. 

וכן כתב מוהרנ"ת (הלכות השכמת הבוקר ג' ד') כי עיקר הקימה בחצות ולפני עלות השחר הוא רק בשביל לזכות להתפלל שחרית בכוונה גדולה ובלב שלם כראוי וכו' עיי"ש. 

מעלה שביעית: שמירה עליונה בכל היום 

הקם לפני עלות השחר הרי שעל ידי זה הוא זוכה להתפלל שחרית עם הנץ החמה שמעלותיה רבות מאוד, והיא המצוה מן המובחר, כמו שפסק הרמב"ם, ובשכר זאת זוכה האדם לשמירה עליונה במשך כל היום כולו, כמו שאמרו חז"ל (ברכות עט) כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל היום כולו. וכך רואים שחזקיה בחליו התפלל לה' ואמר "זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי" וכתבו חז"ל [ברכות י"א] א"ר יהודה אמר רב מהו "והטוב בעיניך עשיתי" שהסמיך גאולה לתפילה והתפלל תמיד בנץ החמה, ואכן נתקבלה תפילתו והבריא מחליו, 

והסביר זאת הבעל שם טוב, מפני שהמתפלל בנץ החמה הרי הוא יכול לבטל ולהמתיק את כל הדינים ואת כל הגזירות הקשות בתפילתו, כי קודם יציאת החמה עדיין לא יצאו המזיקים והגרדיני נימוסין, ואפשר עדיין להמתיק את כל הגזירות, ואילו המתפלל בשעה מאוחרת לאחר שכבר יצאו בעלי הדינים לעולם, הרי שקשה מאוד להמתיק את הדינים ולבטלם. ומסיים הבעל שם טוב: שלכן ההבדל בין המתפלל עם הנץ החמה למי שמתפלל לאחריה אחר כך, הוא כהבדל בין מזרח למערב ובין שמים לארץ ממש. 

זאת ועוד המתפלל בשעה זו שבה נשלם כל יחוד השכינה הנעשה על ידי הלימוד אשר מחצות עד הנץ החמה, ובשעה זו היא העת שבה נשלמים כל התיקונים שנעשו בלילה ולכן המתפלל בשעת הנץ החמה, יש לו גם חלק בכל תיקוני השכינה הנעשים בלילה. משל לאדם הבא לקנות סחורה ביום השוק כאשר החנויות עדיין פתוחות שבודאי שיכול הוא לקנות סחורה רבה וטובה מאד. ולכן כתב האריז"ל, שכל המתפללים לאחר הנץ החמה מקבלים את הארת התפילין מאלו שקמו בחצות והתפללו בנץ החמה, שדרכם יורד האור של התפילין המסמל את כל המוחין והשפע ברוחניות ובגשמיות לכל עם ישראל. 

מעלה שמינית: שכרו כנגד כולם וזוכה לאריכות ימים

הקם לפני עלות השחר, על ידי זה הרי הוא זוכה להיות מעשרה ראשונים בבית הכנסת אשר שכרם רב מאד, כמו שאמרו חז"ל (ברכות מ"ז) לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שיזכה וימנה עם עשרה ראשונים, שאפילו מאה באים אחריהם נותנים לו שכר כנגד כולם. ובשכר זאת מובטח לו לאדם שיזכה לאריכות ימים ושנים, כמו שאמר רבי יוחנן על זקני בבל שהאריכו ימים בזכות כך שהיו משכימים ומעריבים לבוא לבית הכנסת, וכמו שאמר רבי יהשע בן לוי לבניו: תקדימו לבוא לבית הכנסת וכך תאריכו ימים.

ועל ידי שהאדם קם לפני עלות השחר הוא זוכה גם להיות הראשון בבית הכנסת, שזה מהתיקונים הגדולים לפגם הברית, כמו שכתב הפלא יועץ (סימן בית כנסת), ועל ידי זה האדם נקרא בשם צדיק בשמים,כמו שכותב הזוהר הקדוש בפרשת תרומה (דף קלא) ונעשה על ידי זה, ריע ואהוב לקדוש ברוך הוא ושכרו רב מאוד כמו שכתב החיד"א עיי"ש.

סגולה לרפואה 

כתוב בספר המדות (בנים סה) כל מי שיש לו חולה בתוך ביתו יקום לפני עלות השחר ויאמר שיר השירים, ורבים שעשו זאת וראו פלאות ממש כאשר היה להם חולה ח"ו בביתם והם הבריאו מיד אחר כך שלא כדרך הטבע ממש.