מסילת ישרים - פרק ה' (חלק ב) פרק ו' (חלק א)

(אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'מסילת ישרים' לרבנו משה חיים לוצאטו הרמח"ל זיע"א)

ותראה קושי הלצון והשחתתו הרבה כי כמו המגן המשוח בשמן אשר ישמיט ויפיל מעליו החיצים ומשליכם לארץ ולא יניח אותם שיגיעו אל גוף האדם כן הלצון בפני התוכחה והמרדות כי בליצנות אחד ובשחוק קטן יפיל האדם מעליו ריבוי גדול מן ההתעוררות וההתפעלות מה שהלב מתעורר ומתפעל בעצמו מדי ראותו או שמעו ענינים שיעירוהו אל החשבון והפשפוש במעשים ובכח הליצנות יפיל הכל לארץ ולא יעשו בו רושם כלל ולא מפני חלשת הענינים ולא מפני חסרון הבנת הלב אלא מפני כח הלצון ההורס כל עניני המוסר והיראה:

והנה הנביא ישעיה היה צווח על זה ככרוכיא כי היה רואה שזה היה מה שלא היה מניח מקום לתוכחותיו שיעשו רושם והיה מאבד תקוותם של החוטאים והוא מה שאמר ישעיה כח, כב: "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם" וכבר גזרו אומר חכמים זכרתם לברכה עבודה זרה יח שהלץ מביא היסורין עליו והוא מה שהכתוב עצמו מבאר בפרוש משלי יט, כט: "נכונו ללצים שפטים" כי זה הוא דבר שהדין נותן אותו כי מי שמתפעל מן ההתבוננות ומן הלמודים אינו צריך שיתיסר בגופו כי כבר יעזוב מחטאתיו בלי זה מכח הרהורי תשובה שיולדו בלבבו על ידי מה שיקרא או שישמע מן המוסרים והתוכחות 

אך הלצים שאינם מתפעלים מן התוכחות מפני כח ליצנותם אין להם תקון אלא השפטים שאלה לא יהיה להם כח בליצנותם לדחותם מעליהם כאשר ידחו המוסרים והנה כפי חמר החטא ותולדותיו החמיר השופט האמתי בענשו והוא מה שלמדונו זכרונם לברכה עבודה זרה יח: 'קשה הליצנות שתחלתו יסורין וסופו כליה' שנאמר ישעיה כח, כב: "פן יחזקו מוסריכם כי כלה ונחרצה שמעתי" וגו':

והמפסיד השלישי: הוא החברה דהינו; חברת הטפשים והחוטאים והוא מה שהכתוב אומר משלי יג, כ: "ורעה כסילים ירוע" כי הנה אנו רואים פעמים רבות אפלו אחר שנתאמת אצל האדם חובת העבודה והזהירות בה יתרפה ממנה או יעבר על איזה דברים ממנה כדי שלא ילעגו עליו חבריו או כדי להתערב עמהם והוא מה ששלמה מזהיר ואומר משלי כד, כא: "עם שונים אל תתערב" כי אם יאמר לך אדם: 'לעולם תהא דעתו של אדם מערבת עם הבריות' כתובות יז אף אתה אמר לו: 'במה דברים אמורים? בבני אדם שעושים מעשה אדם! אך לא בבני אדם שעושים מעשי בהמה!!' ושלמה מזהיר עוד משלי יד: "לך מנגד לאיש כסיל" 

ודוד המלך אמר תהלים א, א: "אשרי האיש אשר לא הלך" וגו' וכבר פרשו זכרונם לברכה עבודה זרה יח: 'אם הלך סופו לעמוד ואם עמד סופו לישב' ואומר שם כו, ד-ה: "לא ישבתי עם מתי שוא" וגו' "שנאתי קהל מרעים" וגו' אין לו לאדם אלא לטהר ולנקות עצמו ולמנע רגליו מדרכי ההמון השקועים בהבלי הזמן וישיב רגליו אל חצרות ה' ואל משכנותיו הוא שדוד עצמו מסים ואומר שם שם, ו: "ארחץ בנקיון כפי ואסבבה את מזבחך ה'":

ואם יארע לו שימצא בחברת מי שילעג עליו לא ישית לבו אל הלעג ההוא אדרבא ילעג על מלעיגיו ויבזם ויחשב בדעתו: כי לולי היה לו להרויח ממון הרבה ההיה מניח מה שהיה צריך לזה מפני חבריו שלא ילעגו כל שכן שלא ירצה לאבד נשמתו מפני לעג ועל דרך זה הזהירו זכרונם לברכה אבות פ"ה: 'הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים' ודוד אמר תהלים קיט, מ: "ואדברה בעדתיך נגד מלכים ולא אבוש" שאף על פי שרב המלכים עסקם ודבורם בדברי גדולות והנאות ודוד שהיה גם כן מלך לכאורה תהיה לו לחרפה אם בהיותו בחברתם יהיה הוא מדבר בדברי מוסר ותורה תחת ספרו מן הגדולות ומתענוגות בני אדם כמוהם הנה לא חש לזה כלל ולא היה לבו נפתה בהבלים האלה אחרי שכבר השיג האמת אלא מפרש ואומר: "ואדברה בעדתיך נגד מלכים ולא אבוש" וישעיה כמו כן אמר ישעיה נ: "על כן שימתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש":

פרק ו: בביאור מדת הזריזות

אחר הזהירות יבוא הזריזות כי הזהירות סובב על הלא תעשה והזריזות על העשה והינו: "סור מרע ועשה טוב" תהלים לד, טו וענינו של הזריזות מבאר שהוא ההקדמה למצוות ולהשלמת ענינם וכלשון הזה אמרו זכרונם לברכה פסחים ד: 'זריזים מקדימים למצוות' וזה כי כמו שצריך פקחות גדולה והשקפה רבה לנצל ממוקשי היצר ולמלט מן הרע שלא ישלט בנו להתערב במעשינו כן צריך פקחות גדולה והשקפה לאחוז במצוות ולזכות בהן ולא תיאבדנה ממנו כי כמו שמסבב ומשתדל היצר הרע בתחבולותיו להפיל את האדם במכמורות החטא כן משתדל למנע ממנו עשיית המצוות ולאבדם ממנו ואם יתרפה ויתעצל ולא יתחזק לרדוף אחריהם ולתמוך בם ישאר נעור וריק מהם בודאי:

ותראה כי טבע האדם כבד מאד כי עפריות החמריות גס על כן לא יחפץ האדם בטורח ומלאכה ומי שרוצה לזכות לעבודת הבורא יתברך צריך שיתגבר נגד טבעו עצמו ויתגבר ויזדרז שאם הוא מניח עצמו ביד כבדותו ודאי הוא שלא יצליח והוא מה שאמר התנא אבות פ"ה: 'הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים' וכן מנו חכמים זכרונם לברכה ברכות לב בדברים הצריכים חזוק תורה ומעשיים טובים ומקרא מלא הוא יהושע א: "חזק ואמץ מאד לשמר לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי" כי חיזוק גדול צריך למי שרוצה לכפות הטבע אל הפכו:

והנה שלמה שנה מאד באזהרתו על זה בראותו את רע העצלה וההפסד הגדול הנמשך ממנה ואמר משלי ו, יא: "מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב ובא כמהלך ראשך ומחסרך כאיש מגן" כי הנה העצל אף על פי שאינו עושיה רע בקום עשה הנה הוא מביא את הרעה עליו בשב ואל תעשה שלו. ואמר שם יח, ט: "גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית" כי אף על פי שאיננו המשחית העושה את הרעה בידיו לא תחשוב שהוא רחוק ממנו אלא אחיו הוא ובן גילו הוא: