כבוד תלמידי חכמים בזמן הזה – ברכת "שחלק מחכמתו", קדימה בתורה, פטור ממסים והספד במועד לאור פסיקת מרן

- - - לא מוגה! - - - 

אני קורא הלאה, דברי מרן, סימן רכד סעיף ו.

הגמרא שם במנחות כו,

הגמרא אומרת,

הרואה חכמי ישראל מברך בשם מלכות מלך העולם שחלק מחוכמתו ליראיו.

אלה דברי הגמרא וכך פוסק מרן בשולחן ערוך.

על הסעיף הקודם אין מחלוקת. אמרנו,

ואם יש שם בארץ-ישראל 600,000,

אני בדיקו לאלמא מברך חכם ארזים.

פה, על הסעיף הזה, יש מחלוקת בדבר.

הוויכוח הוא האם גם על החכמים שלנו ניתן לברך או לא.

בזה יש לנו מחלוקת.

ומרן דעתו שיש תלמידי חכמים גם בזמן הזה,

כי יפתח בדורו, כי שמואל בדורו. זו הסברה של מרן.

מחלוקת לא רק פה,

אלא מחלוקת שמצעפת לעוד הרבה מקומות אחרים.

כאן אחת הדוגמאות שאנחנו רואים בעניין זה, המחלוקת הזו,

וכמו שאמרתי, מרן, גם בשאלות ותשובות אבקת אורחי וגם בשולחן ערוך במקומות רבים,

מרן סובב שיש דין תלמיד חכם גם בזמן הזה.

תראה,

התורה מצווה אותנו בחומש ויקרא פרשת קדושים.

פני שיבה תקום, הדרתה פני זקן. פני זקן לא תריקום, זה קנה חוכמה.

כך הגמרא מסבירה בקידושין ל״ב,

ולכן יש עלינו חובה לעמוד לפני תלמיד חכם.

אפילו אם התלמיד חכם הזה יניק מחכים, צעיר מאוד לימים,

הזקן שלו כולו שחור כפי חם.

אפילו, אחי, חייבים, יש מצווה, לעמוד לפניו.

לפי הצפנת פענח זה לא דאורייתא דאלא דרבנן,

בגלל שכאן, היום, בזמן הזה, אין לנו חכמים סמוכים.

אבל רוב הפוסקים לא אמרו ככה.

בדברי הראשונים, הרשב״א ושאר הפוסקים, משמע שגם היום, בזמן הזה,

יש את החובה מדאורייתא.

מרן פסק לנו את ההלכה הזו ביורד יעש סימנו יש מ.ד שיש מצוות עשה לעמוד בפני תלמיד חכם, כמו שאמרנו, אפילו אם הוא צעיר,

גם ביניק וחכים.

ולא רק את הכבוד לעמוד בפני החכם,

אלא למעלה בסימן קל״ה למדנו,

כשאין כהן בבית-הכנסת,

אם זה בשני וחמישי או בשבת,

יש מצווה לתת לחכם עליית ראשון.

תודה.

נכון הדבר שלכתחילה נותנים לכהן מפני דרכי שלום?

כשאין לך כהן, אין שום שאלה.

יש עלינו חובה לכבד את התורה.

כבוד התורה הוא לתת לאותו החכם עליית ראשון.

התפללתי שנים רבות,

יחד עם מורנו חכם מן ציון, היינו מתפללים להתכנס את חב״ד שם, ברחוב חנה.

והאשכנזים והגבאים שם ידעו מי זה חכם מן ציון, הטועה את ערכו.

אם לא היה כהן, מייד הם היו מכבדים את החכם,

הוא היה עונה ראשון,

וזו החובה של כולנו לכבד את התורה ולומדיה.

הכבוד, לא רק מס שפתיים, אלא בפועל לתת לו עליית ראשון.

במקום שני שאחרי זה, סימן ראש א',

מחר יהיה סיום מסכת מנחות.

גומרים מסכת מנחות בכל העולם, אלה שלומדים דף יומי.

בדרך כלל עושים גם סיום מסכת.

אחרי שלמדו שלושה חודשים וחצי 110 דפים,

אחרי זה מגיע להם סיום.

גמרו את הסעודה,

יש להם כוס ברכת המזון על כוס יין.

למי יתנו את כוס העין? מי יברך?

שוב, מרן כותב בראש א',

נותנים לתלמיד חכם שהוא יברך על כוס ברכת המזון.

גם שם אתה רואה שיש תמיד חכם גם בזמן הזה. גם פה אצלנו משמע שהברכה שחלק מחוכמתו לרעיו,

לא רק בימים ההם, אלא גם בזמן הזה.

עוד מקום אתה רואה את ההלכה הזו לקמאן בסימן ש״ט,

שם הרב מצטט את דברי הגמרא במסכת שבת קלט.

והגמרא אומרת שם,

יש שתי דוגמאות שלכל אדם אסור,

לתלמיד חכם מותר.

דוגמה ראשונה,

אסור לאדם לנסוע בסירה ביום שבא אפילו אם הנהג של הסירה הוא גוי.

למה גזירה שמה יעשה חבית של שייטין?

אבל הגמרא מביאה שם דוגמה שהחכם הזה היה

הולך בשעה אחת יושן בסירה של הגוי.

אני רוצה לישון, אני עייף. נכנס לסירה, יושן.

אחר כך היה בא נהג הגוי,

מסיע את הסירה לצד השני של החידקל,

ואז כשהוא היה מגיע לצד השני היה מתעורר והיה הולך לדרכו.

הגמרא אומרת, הערמה הזו שהוא הולך לישון שם,

הערמה לאותות סורבה מרבנן, הדבר מותר.

אדם רגיל שמי יעשה חבית של שייטים.

אבל כאן, החכם הזה, אנחנו יודעים שהוא לא יזלזל ולא יעשה חבית של שייטים, ולכן הדבר מותר.

דוגמה שנייה,

יש לו חור בחבית היין, היין מתחיל להישפך.

אומר אותו החכם,

יש לי כאן שום.

איפה אני אצניע את השום?

לוקח את השום ודוחף אותו בחור של החבית,

ועל-ידי זה היין יותר לא נשפך.

יש כאן איסור דרבנן שמייעבוד לידי תיקון כלי.

אפילו החישוב.

כאן לא מדובר באדם פשוט, שמא יבוא לזלזל ויעבור על איסור דאורייתא.

מדובר כאן לתלמיד חכם. שתי הדוגמאות האלה הגמרא התירה לתלמיד חכם.

שוב, מחלוקת,

האם זה היה תלמידי חכמים שהיו פעם,

בזמנם, בימים ההם, ולא בזמן הזה, או גם בזמן הזה.

דעת מרן בבית-יוסף סימן ש״ט שגם בזמן הזה.

הרמב״ם לא כתב את הדוגמה הזו,

גם מרן לא כתב את הדוגמה הזו בשולחן ערוך, כי הדבר לא מצוי. אין לנו היום את הדוגמאות האלה ולכן מרן השמיט. אבל בבית-הסימב דעת מרן שיש דין תמידי חכם גם בזמן הזה בדוגמאות הללו.

כך גם בסימן הלכות חול המועד תקמ״ז כתוב שם. אסור להספיד בחול המועד, ראש חודש, חנוכה ופורים.

חוץ, יוצא מן הכלל, אין מועד בפני תמידי חכם. תמידי חכם שנפטר בשעת הלוויה, מספידים אותו.

גם שם יש מחלוקת.

שוב, מרן סובר, שיש דין תמידי חכם גם בזמן הזה.

כך פסקו גדולי חכמי הספרדים, שולחן גבוה ושאר הפוסקים.

כך העידו שמארש פרימו הספיד את הגאון רבי יהודה קובו, מארי קובו,

למרות שזה היה ימים שאסור להספיד בהם,

כי כאן זה העניין של כבוד התורה,

ולכן אין מועד בפני תמידי חכם.

מרן פסק את זה פעמיים באהבה,

גם לתקנז וגם תרעס סעיף ג, הלכות חנוכה, גם שם מרן פסק שמספידים חכם בפניו.

מי שזוכר, לפני 18 שנים,

אדון וביוסף עדס, הלוויה שלו היתה בלילה לא שענה רבה, היו שם גדולי הדור והספידו אותו.

אנחנו פוסקים שיש.

זה לא מוסכם.

לפי דברי רבי יעקב העיד, והשולחן גבוה,

המגן אברהם שם בסימן תקמ״ז אומר שאין היום דין תמיד חכם.

ועל זה דן,

השולחן הגבוה מביא את המגן אברהם, והוא אומר שהמנהג שלנו כדעת מרן. אבל האשכנזים נוהגים כדברי רבי יעקב ויל, שאומר שאין דין תמיד חכם בזמן הזה,

כמו שאמרנו בשם הגמרא בשבת קב', אם ראשונים כמהלכים ואנו כבני אדם,

אם ראשונים כבני אדם ואנו כחמורים ולא כחמורו של רבי פנחס בני עיון.

ולכן, האשכנזים לא מספידים, אנחנו כ...

היה לפני עשרים שנה לוויה של הגאון רבי משה פיינשטיין.

הביאו אותו לירושלים, את הארון, יום טו באדר.

היו שם גדולי הדור, הרב וירווח והרב אלישיב.

שאלו אותם, נו, נגיד הספיד או לא? הם אמרו שכן,

וכך היה הספידו.

והם נימקו ואמרו,

כל המחלוקת, כל הוויכוח הוא על רבנים, פחות מזה.

אבל הוא היה גדול הדור,

על גדול הדור, אין ספק,

גם הם מודים,

גם רבי יעקב ויין והמגן אברהם מודים שכן צריך לעשות, שכן צריך להספיד, וכך היה, הספידו אותו באותו מקום. הלוויה יצאה בזמנו ממחנה-יהודה,

בישיבת עץ-חיים. כמו שאמרנו, בזה בגדול הדור אין המחלוקת.

מחלוקתי על רבנים, פחות מזה.

איך נקרא להם בסלנג שלנו?

זה לא מהליגה הלאומית, ליגה א', ליגה ב', עליהם יש סימני שאלה.

אבל אחד הענק הזה, עליו אין את המחלוקת.

גם במקומות אחרים, גם שם,

יש לנו חלק מהדברים, מחלוקות.

וכמו שאמרנו, מרן פסק, גם באבקת רוכב וגם בשולחן ארוך,

שיש דין תמיד חכם גם בזמן הזה.

בהירודיה סימן, רמ״ג סעיף ב',

שם מרן כתב,

שאסור לקחת מס מתלמיד חכם.

אלה דברי הגמרא במסכת דבר בתורה ז',

וכך מרן פוסק,

להלכה ולמעשיהם.

והגמרא מסבירה, אספורם מכל ירבום כדי שהים לא יציף.

הקדוש-ברוך-הוא ברא הרבה חול מסביב לים,

הוא הסכר הטבעי שעוצר את הים.

גם התלמידי החכמים, הם מגינים על עם ישראל בכוח תורתם.

הגמרא ממשיכה,

הביאה את הפסוק השני שנאמר בשיר השירים.

אני חומה ושדה כמגדלות.

אני חומה זה תורה,

שדה כמגדלות אלו תלמידי חכמים.

הגמרא ממחישה את הדברים.

היתה גזירה של הקסר על אנשי טבריה לשלם כך וכך מס.

פסק רבנו הקדוש,

רק עמי הארצות ישלמו.

אלה בני הישיבה הפטורים.

עמי הארצות לא הסכימו.

מה, הם ישלמו כפול, גם על עצמם וגם על בני הישיבה?

ולכן הם איימו על רבנו הקדוש.

אם תשאיר כך את פסק ההלכה, אם לא תשנה,

אנחנו נברח.

אם נברח,

הכסף יישאר המס, רק על בני הישיבה.

רבנו הקדוש לא נבהל מהם. בסדר, תברחו.

בהתחלה ברחו כולם, היה רק אחד קובץ,

הוא כנראה אין לו מקום לאן ללכת.

הוא אמר, איך אני אשלם לבד? אם אני אשלם, אני לא אוכל.

לא היה לו ברירה.

גם הוא ברח.

ברגע שהוא עזב את העיר, הגיעה הודעה מהקסר שבוטל המס.

אמר להם רבנו הקדוש, אתם רואים,

אין פורענות בעל העולם אלא בשביל עמי הארץ. זה היה נפקא מינה, גם היום.

אתה משלם היום מס.

מה עושים בכסף הזה של המס?

קונים לזה צוללות, ספינות טילים, מטוסים, טילים. זהו, הכסף הולך לביטחון כדי לשמור על עם ישראל פה.

כאן, החכם הזה שלומד תורה,

התורה הגונם הגנב והצולם הצלל, לא רק על עצמו,

הוא שומר על כל עם ישראל.

הנשק הזה אולי יצליח, אולי לא יצליח.

התורה של החכם בוודאי תצליח,

ולכן החכם פטור מלשלם מס.

היה בזמנו, בימים ההם, לפני 60 שנה,

עיריית בני-ברק פטרה את החכמים מלשלם ארנונה.

לא היו משלמים מס עד שקפץ עליהם רוגזו של היועץ המשפטי של משרד הפנים.

היועץ המשפטי אמר להם,

זה לא חוקי,

ולכן הם שינו והיום הם לוקחים כסף גם מהחכמים.

לא רק שהם בבני-ברק אלא גם ראשי ערים אחרים,

דתיים, חרדים, לוקחים מס. בבני-ברק, בביתר, בקריית-ספר, בעמנואל, בטלסטון, כל המקומות האלה, לצערנו,

עוברים על דברי מרן.

בדרך כלל מרן מנסח את הדברים בקצרה. מותר, אסור, טהור, טמא, מרן לא מעריך.

יוצא מן הכלל מקום אחד ויחיד שמרן לא רק כותב את ההלכה,

מרן מקלל גם קללות נמרצות את אלה שלוקחים מס מהחכמים.

אני מאוד פוחד,

אני חושש על אותם ראשי ערים,

יש להם אוטו יפה, יש להם משכורת יפה,

ואני פוחד מהדברים שכתב מרן בהנפקת אוכל. ולכן, אדם שרוצה לרוץ לתפקיד הזה,

שייקח לתשומת לבו את הבעיה הזו, אם כדאי להיכנס ראש בריא לבעיטה חולה בדברים הללו.

מחר עוד נמשיך בדבר הזה. יש לנו עוד הרבה דוגמאות שיש, דין תמיד חכם בזמן הזה.

נדבר עוד מחר בהרחבה. רביחי אלניה בן הקשה אומר,

אתה הקדוש ברוך הוא היכולת השוטים מצוין על יום המזרות ונאמר,