"ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע". הורנו חכמינו שלימוד תורה עולה על הכול ושכרו מרובה מאד, וכדבריהם במשנה: "ותלמוד תורה כנגד כולם". וכשם שלימוד תורה חשוב מהכל- כך ביטול תורה חמור מהכל ובאים בעוונו העונשים הקשים ביותר; וכבר אמרו חכמים (ירושלמי חגיגה א'): "ויתר הקב"ה על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים ולא ויתר על עוון ביטול תורה". ונראה שהדברים אמורים בלימוד התורה בלבד ואין זה קשור בקיום התורה, תלמוד תורה לחוד ומעשה לחוד, שני ערכים אלה מושגים נפרדים הם. אז נראה שהדברים אמורים כך.

אמנם חז"ל אומרים: "ולא עם הארץ חסיד" (אבות פרק ב'(, שמי שאינו חכם בתורה אינו יכול להיות חסיד במעשה, אבל להיפך יתכן- שאף מי שהוא חכם גדול בתורה אינו מדקדק בקיומה למעשה. כך היא העובדה לגבי חכמות העולם, ישנם אנשי מדע שהשתלמו במקצועות מסוימים, אבל למעשה אינם עוסקים בהם ואין זה פוגע כלל בידע שלהם. אבל לא כן הדבר לגבי תורת ה', תורת ה' אחוזה ודבוקה בקיום מצוותיה, כל ערכה הוא במעשה ואין להפריד ביניהם- בין הלימוד למעשה. ולא עוד אלא שיש להקדים עם מעשה ללימוד, כמו שהכריזו אבותינו בהר סיני "נעשה" ואחר כך "נשמע", התנאי קודם ללימוד התורה- הוא המעשה. וזהו המושג 'תורה' מלשון 'הוראה', שהיא מורה לנו ומלמדת אותנו מה לעשות, בה במידה שחסר במעשה -חסר בתורה, כי בלי מעשה חסרה כל המשמעות שבתורה, ולפי זה מה שאמרו חז"ל: "לא המדרש עיקר אלא המעשה", אין הפירוש שבלי המעשה אין המדרש עיקר, אלא בלי המעשה אין לו ערך כלל.

והנה דואג ואחיתופל יוכיחו, כתוב על דואג: "נעצר לפני ה' אביר הרועים אשר לשאול", כלומר עוצר עצמו לעסוק בתורה ואב בית דין, אומר רש"י. וחז"ל דרשו עליו את הפסוק: "איה סופר איה שוקל", שהיה סופר כל אותיות שבתורה ושוקל כל קלים וחמורים שבתורה. וכן כתוב על אחיתופל שדוד קראו: "רבי אלופי ומיודעי". וכמו כן, שאלו דואג ואחיתופל ארבע מאות שאלות במגדל הפורח באוויר ובכל זאת 'לא הוה סלקא להו שמעתא אליבא דהילכתא'- לא היו יכולים  לכוון את השמועה להלכה, לא היה להם סייעתא דשמיא.

הרי שאף שהיו גדולי עולם בתורה, אבל מאחר שנמצאו לקויים במעשה, מסיבת פגם במידות, כפי שמסופר בנביאים ובחז"ל, ואם כי זה כל שהוא.. כל שהוא.. כל מה שהם היו פגומים במידות וכו' מה שאמרו: "טינה היתה בליבם", כל זה כל שהוא, כי אחרת לא היו נותנים להם לעמוד בראש העם, אם זה היה בולט כל כך.. ובכל זאת גרם הפגם הזה בתורתם עד כדי כך שלא יכלו לכוון שמועה להלכה! ומתוך כל ארבע מאות שאלות במגדל הפורח באוויר לא פתרו אפילו אחת מהם!

לימוד התורה והמעשה חד הוא ואם חסר במעשה- פגום גם הלימוד וחסר בהבנת התורה. ואין בזה אלא מה שיש בזה. ולא רק התורה אלא כל חכמת ה' בבריאה לא נתגלתה אלא במעשה בראשית. ולכן דורשים חז"ל: "שלא נברא העולם אלא בשביל התורה שנקראת ראשית, כי מטרת התורה ללכת בדרכי ה' ובמידותיו- מה הוא רחום וחנון אף אתה היה רחום וחנון". ואין מכירים את רחמי ה' וחסד ה' אלא מתוך מעשי הבריאה כמו שלמד אברהם אבינו. ואם חסר בהליכה בדרכיו- חסר בהכרת חכמתו בבריאה ואם חסר בהכרת חכמת הבריאה- חסר בהליכה בדרכיו, "דהא בהא תליא" - וכולא חד הוא".

גם קדושת האדם שנראית לנו כמעלה מופשטת גם היא תלויה במעשה. כתוב בתורה: "זאת החיה אשר תאכלו... אך את זה לא תאכלו...והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני". רואים שכל הקדושה תלויה במעשה, שבזה שלא יאכלו מהבהמות הטמאות ושקצים ורמשים- יתקדשו לפני ה' ולא עוד, אלא שמדמים בזה להקב"ה שהוא קדוש.

ואין הקדושה באה למי שפורש מהמאכלות האסורות מטעם שנפשו קצה בהם בגלל אצילות ועדינות, כי עם כל הערך שבדבר, אינו אלא בבחינת 'יורש נחלת אבותיו' כי הוריו נגעלו לאכול את זה, גם הוא נגעל, אז זה כמו יורש- והריהו דומה לבנו של נסיך היורש את התואר של אביו, שאם כי הוא גם ממשיך בנימוסיו ובדרך אצילותו של אביו, אבל הוא לא משיג אותם מזכויות עצמו אלא מכוח הירושה ויחוס האבות- התורה לא מסתפקת בכך, אלא חייבים אנו לעצב את עצמותנו על ידי מעשינו, להפוך את מציאותנו לחטיבה של קדושה על ידי קיום המצוות.

וזה מה שאמרו חז"ל: "לא יאמר אדם אי אפשי לאכול בשר חזיר, אבל אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר על כך שאסור לי לאכול". אמנם באופן טבעי צריכה נפשו של אדם שמקורה מגנזי מרומים לקוץ בשקצים וברמשים ובכל מאכלות אסורות ובפרט שאדם עולה במדרגה רוחנית ונפשו מתעדנת, אבל אין זו עוד ההתעלות והקדושה שה' דורש מן האדם, אלא חובה עליו להינזר ממאכלות אלה כדי לקיים גזירותיו ורק אז הוא בא לידי קדושה.

ולכן אף שאמר הקב"ה ליוצאי מצרים: "אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים... ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש", שעל ידי קבלת התורה יהפכו ל-'גוי קדוש' ובוודאי יגיעו בזה למדרגה כזו שנפשם תקוץ במאכלות האסורות מפאת עדינות נפשם, בכל זאת עדיין לא ישיגו בזה מדרגת הקדושה, אלא לאחר שיפרשו ממאכלות האסורות לשם קיום גזירותיו של הקב"ה! כדברי הכתוב: "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני" רק ע"י ההתקדשות למעשה! משום שאתם חייבים להידמות למידותיו של הקב"ה- "מה הוא קדוש- אף אתה קדוש" רק אז תהיו קדושים.

משום כך אנו מוצאים בקורח שאמר: "כי כל העדה כולם קדושים", משה רבינו לא חלק עליו בזה ובכל זאת הוא ירד לגיהינום, ירד חיים שאולה. כי לא מספיקה המדרגה של קדושה מכוח המדרגה הטבעית של כל ישראל בזה שהם קיבלו את התורה, כי כולם שמעו דברים בהר סיני מפי הגבורה, אלא יש לקנותה- את הקדושה-  על ידי קיום מצוות השי"ת! וזוהי תשובתם של ישראל לאחר מתן תורה, "כל הדברים אשר דבר ה' נעשה" "ונשמע" אחר כך. כלל זה אנו למדים גם מברייתא דרבי פנחס בן יאיר שמתחילה מתורה ורק לאחר מעשים רבים המביאים לידי מעלות אחר מעלות מגיעים לידי קדושה שזו המדרגה האחרונה.