פרשת משפטים, מאמר: 'כעס'

מאמר ד] כעס

כעס; 

א] את מי הקב"ה אוהב? ולמי מותר למסור את שם המפורש של מ"ב (42) אותיות? 

ב] כיצד יתכן שאדם יקיים אלפי מצוות ויעשה תשובה והכל ימחק ברגע אחד (1)? 

ג] מהו השורש של מידת הכעס? 

ד] אילו שתי (2) מידות הן היחידות שפסק הרמב"ם: 'שלא מספיק להיות בדרך האמצע אלא יש להתרחק מהם לצד השני!' ? ומדוע דוקא שתיהן? 

ה] אילו מים מועילים לרפא כל מחלה? 

בכל יום אדם עובר על כל הוידוי מתחילתו ועד סופו; 

בפרשת משפטים מופיעות נ"ג (53) מצוות! ורבות מהן המצוות של בין אדם לחברו. 

ואומר החיד"א (לב דוד פרק י"ב): 'בל נחשוב שיש בפרשת משפטים בפרט ובתורה כולה בכלל אוסף של מצוות! אל תטעה לומר: 'שכל מצווה עומדת בפני עצמה!' אלא, דע לך! שבכל מצווה כלולים עניינים רבים המקשרים אותה אל מצוות אחרות והנהגות נוספות'. 

והוסיף החיד"א: 'ששמע איש מפי איש עד הרמב"ם שסיפר: 'שהיה אדם גדול! שהרמב"ם עצמו כינה אותו: 'אדם גדול!' ששלח שאלה לרמב"ם. 

ובשאלתו טען אותו גדול: 'שאינו מוכן לומר 'וידוי' ביום הכיפורים שכן על חלק מהוידוי: 'אשמנו, בגדנו' וכו' יודע הוא בוודאות: שכלל לא חטא ואם יתוודה הרי הוא ישקר!' 

השיב לו הרמב"ם: 'דע לך! אין יום אחד (1) שאינך עובר על כל הוידוי מתחילתו ועד סופו!!' את זה אמר הרמב"ם לאדם גדול: 'כל יום אתה עובר על כל הוידוי!' והוסיף הרמב"ם ואמר לו: 'שגם על מה שאמרת כעת - עתיד אתה ליתן את הדין!'

והטעם: כיון שבתיבה 'אשמנו' כלולים בו ענפים רבים וכולל כמה וכמה רבדים של עבירות וכן גם הלאה. 

כי כל מצווה ומצווה איננה יחידה בפני עצמה אלא הינה כאילן אשר יוצאים ממנו ענפים רבים!! 

כל תרי"ג מצוות עוברות דרך המידות; 

על כל פנים כל תרי"ג (613) מצוות עוברות כולן דרך מידות! 

ובספר חובת הלבבות האריך להדגיש: 'שאין שום מצווה או עבירה שאפשר לעשות בלי לעבור דרך המידות! 

והאר"י הקדוש ביאר: 'שכמו שיש י"ג (13) מידות של רחמים כן יש י"ג מידות עיקריות באדם! 

לדוגמא; קנאה, תאוה, כבוד, עצלות וכדו'. 

והנה אחת המידות המפורסמות בהרסנותה היא הכעס! 

ואף בפרשה זו רבות המצות שעוברות דרך מידת הכעס: 

"מַכֵּה אִישׁ וָמֵת" (שמות כא, יב) אדם הורג במזיד רק כשכועס וקל וחומר כשעובר הכעס כל גבול עלול הוא חס ושלום להכות את אָבִיו (שמות כא, טו) "וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ" (שמות כא, יז) יצילנו ה'! "וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים" (שמות כא, יח) שמכים זה את זה ברחובה של עיר והכל בגלל כעס וכך גם: "וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה" (שמות כא, כב) וכן עינוי אַלְמָנָה וְיָתוֹם (שמות כב, כא) ו: "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ" (שמות כג, ה). 

הכל עובר דרך מידת הכעס. 

הקב"ה אוהב את מי שלא כועס; 

ניתן להתבונן ולראות עד כמה עצומה בעיני הבורא יתברך ההתרחקות מהכעס.

במסכת פסחים (דף קי"ג) מבואר: 'ששלושה (3) הקב"ה אוהב אותם!

א] מי שאינו כועס ב] מי שלא משתכר מיין ג] ומי שלא מעמיד על מידותיו. פירש רש"י: 'מי שלא גומל רעה למצער אותו' ואם כן הקב"ה אוהב את מי שלא כועס! 

ועל כן יתכן להוסיף פנינה מרהיבה! שהנה במסכת עירובין (דף ס"ה) מבואר: 'שבשלושה (3) דברים האדם ניכר; בכוסו בכיסו ובכעסו!' 

ויתכן לומר, שהם בדיוק שלושת האנשים שהקב"ה אוהב; בכוסו - שלא משתכר אלא דעתו מיושבת עליו, בכיסו - נושא ונותן באמונה ולא מעמיד על מידותיו ובכעסו!

ולפי זה "וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק" (קהלת ד, יב) ושלושת הדברים הללו מופיעים בפעם השלישית (במסכת קידושין דף ע"א): 

'אמר רב יהודה אמר רב: 'שם המפורש של ארבעים ושתיים (42) אותיות לא מוסרים לכל אדם!' ושם זה רש"י מבאר: 'שהוא סוד!' ואילו לדעת התוספות (חגיגה דף י"א): 'הם האותיות מתחילת: "בְּרֵאשִׁית" עד: "וָבֹהוּ" (בראשית א, א-ב) והבן איש חי (בן יהוידע) מבאר: 'שהם האותיות של: 'אָנָּא בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה' עד: 'בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד'. 

מכל מקום מוסרים שם של מ"ב אותיות רק ל; צנוע, לעניו וכו' ולמי שלא משתכר! ושלא מעמיד על מידותיו ולאדם שאינו כועס! 

על ידי כעס - עושה את נפשו טריפה;

ואם לא די בזה חשוב להתבונן בדברים המבהילים המובאים בזוהר הקדוש בגנות הכעס: 

נאמר בזוהר הקדוש (תצוה דף קפ"ב): 'שאמר רבי יוסי: 'שאם ח"ו האדם כועס - נעקרת קדושת הנשמה ממנו ושורה במקומה הס"א! ואם לא יטהר עצמו ויעקור כעסו מכל וכל, מה שלא יעשה - לא תשוב הקדושה למקומה! שאף על פי שמכל הטומאות בעולם יש לאדם אפשרות להיטהר, שונה טומאת הכעס כי את כל גופו ונפשו טימא מבפנים ומבחוץ! וזהו שנאמר: "אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ" (שמות לד, יז) להרע לעצמך! ואדם זה מורד בקב"ה ואסור להתקרב אליו ולא להתחבר אליו ואף לא להסתכל בפניו'. 

ומוסיף הזוהר הקדוש (פקודי רס"ג): 'שכל המילים הרעות שמוציא האדם בשעת כעסו וכן כל הדברים שזרק מידו ושיברם בשעת כעסו - לוקח המלאך אותם כי הדברים הללו הם קרבן לעבודה זרה! והכרוז בשמים אומר: 'אוי לו לפלוני שעבד אֵל זָר על ידי כעסו!'. 

ועל פי זה אומר רבי חיים ויטאל (שער רוח הקודש בשם האריז"ל): 'שהיה האר"י מקפיד על עוון הכעס יותר מכל שאר העבירות! שכן כל עבירה ועבירה פוגעת רק באבר אחד (1) אבל מידת הכעס פוגמת בכל הנשמה כולה ומחלפת אותה לגמרי!' 

והענין הוא שכאשר האדם כועס - הנשמה הקדושה מסתלקת ממנו לגמרי ונכנסת במקומה נפש מצד הקליפה! 

וזהו הסוד שבפסוק: "טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ" (איוב יח, ד) כי על ידי הכעס טֹרֵף את נַפְשׁוֹ היינו; שעושה אותה טריפה!

כשכועס - כל המצוות שקיים והתשובה שעשה נמחקות ברגע אחד! 

ממשיך האר"י ומוסיף דבר מבהיל עד מאוד: 

אף על פי שעשה האדם תיקונים לנפשו וקיים מצוות רבות ועשה תשובה על חטאיו בכל אופן ברגע שכעס - הכל אבד ממנו לגמרי!!

לפי שאותה הנשמה שעשתה את כל המעשים הטובים נתחלפה בטמאה והלכה לה וצריך שישוב האדם בפעם אחרת לחזור ולתקן את כל התיקונים הראשונים שעשה בתחילה וכך בכל פעם ופעם ואם כן למי שכועס תדיר אין תקנה כלל! 

ועל כן במסכת נדרים (דף כ"ב): 'אמר רבי יונתן: 'כל הכועס - כל מיני גיהנם שולטין בו! שנאמר: "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ" (קהלת יא, י).

וביאר החפץ חיים (בשמירת הלשון שער התבונה י"ג): 'שלכל עבירה ועבירה יש מדור גיהנם מיוחד! אבל הכועס שלא שולט על כל מעשיו ועלול לעבור על כל עברות שבתורה 'כל מיני גיהנם שולטין בו!' כל המדורים כולם!' 

ומבאר הבן יהוידע: 'שגם כל מיני גיהנם נראין בו! שכן בגיהנם יש שלושה (3) סוגים; אש, ברד, עשן וכך הכועס פעמים אדום כאש ופעמים לבן כמו ברד ופעמים מוציא רוח מפיו כמו עשן'. 

והגדיל הר"ן ואמר: 'הכעס מביא לכפירה בעיקר!' 

הכעס היא הגאוה; 

ומהו שורש הכעס שחמור כל כך עד שהקב"ה שונא את הכועס נשמתו נעשית טריפה וכל מיני גיהנם שולטין בו?

מבאר רבי חיים ויטאל זצוק"ל (שער קדושה א' ב') יסוד עצום: הגאווה והכעס מידה אחת הן הכעס הוא גאווה! 

כי אם היה שפל רוח ומכיר בחסרונו לא היה כועס כלל אך היות ועל ידי גאוותו ורום לבבו הוא מרגיש עליון זה גורם לו להקפיד על כל אדם ואדם שאינו נוהג עימו כפי הכבוד הראוי לו ולכן כועס הוא על כולם ועינינו הרואות כי אדם שהינו כעסן הרי הוא מקפיד על כולם מבקש שררה וכבוד תדיר ושונא לזולתו כאשר מתחיל לחשוש שמא גדול הוא ממנו. 

ולאור זה יובנו דברי המדרש (פנחס): 'שהכעס איננו רק ענף לטומאה אלא אבי אבות הטומאה! כמו הגאווה ומשום כך יתבאר להפליא שרק על גאווה וכעס פסק הרמב"ם (דעות ב, ג): 'שצריך להתרחק בהם לצד השני מה שאין כן בכל שאר המידות יהיה ממוצע!'

ועל כן הקב"ה שונאו! כי: "תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב" (משלי טז, ה) 'אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת!' והכועס בעל גאווה הוא ומשום כך בשתי המידות הללו מחויב להתרחק לגמרי לעבר השני ולהדבק כולו לצד הטוב שכן לא שתים (2) הן אלא אחת! 

כעס הוא גאוה טומאה מבפנים ומבחוץ! 

וכך אומר הרמב"ן (באגרת): 'וכאשר תנצל מן הכעס תעלה על לבך מדת הענוה!' כי הכעס והגאוה אחד הם! 

אליאב הפסיד את מלכות עם ישראל בגלל שכעס בגלל גאווה; 

ועל פי הדברים הללו יתבהרו היטב דברי הגמרא (במסכת פסחים דף ס"ו): 'אמר רבי מני: 'כל הכועס אפילו שהיה צריך למלוך - מורידין אותו! וראיה: מאליאב בן ישי'. 

כאשר רצה דוד להתנדב להילחם מול גלית כתוב (בספר שמואל-א יז, כח): "וַיִּחַר אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה יָרַדְתָּ וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ" אליאב האח הבכור זעם על דוד הקטן: 'מדוע באת לספק את יצר הסקרנות שלך? לראות את המלחמה בפלשתים ואת גלית מחרף ומגדף?!'. 

והנה כאשר הלך שמואל למשוח את בן ישי למלך הביאו לפניו את כולם מאליאב ועד הקטן שבהם וכשמתבוננים רואים שאצל כל הבנים כתוב: "גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר ה'" (שמואל-א טז, ח) ואילו על הראשון אליאב כתוב: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ" (שמואל-א טז, ח). 

מוכח: שבתחילה היה אהוב אליאב כלפי הבורא אך לבסוף נמאס על ידי הכעס! 

אלא שתמוה: כי הרי לא כתוב בפסוק 'כעס' אלא גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ גאוה! וקשה: הרי אליאב כעס על דוד ומדוע נקטו לשון גאווה? אלא שמוכח מכאן שגאווה היא הכעס!

ומבאר רש"י: 'שהבדל גדול היה בין אליאב לשאר אחיו; שאר האחים - מעולם לא היו ראויים למלכות ואילו אליאב היה ראוי ורק מפני שהיה רגזן - מאס בו הקב"ה!'. 

והקשה רש"י: 'שהרי מעשה הכעס היה לאחר שנמשח דוד למלך ואם כן בשעה שבא שמואל עדיין לא כעס אליאב מעולם? אלא מבאר רש"י את עומק הענין: שאף על פי כן שורש הכעס כבר היה בו והשורש שמו גאווה!

אם כן נורא נוראות!! אליאב הפסיד את מלכות עם ישראל ואת מלכות משיח צדקנו על ידי נטיה קלה לכעס חד פעמי! 

ובילקוט (שמעוני רות) הוסיף פנינה מרהיבה!

דוד המלך אומר (בתהילים קיט, סב): "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ" מדוע דוקא בחצי הלילה? 

מבארים חז"ל: 'שביקש דוד המלך כל לילה בחצות לְהוֹדוֹת על נס שארע בחצי הלילה! ומהו הנס? 

זקנו של דוד בועז היה גם הוא קם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה כדי לעסוק בתורה! והנה כתוב: "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו" (רות ג, ח) כאשר התעורר בועז וראה לפתע את רות נחרד מאוד מהנסיון הקשה העומד בפניו! עד שצעק מרוב פחד אך בועז כבש יצרו ועמד בניסיון כמו יוסף הצדיק ופלטיאל בן ליש. 

אולם היה לו לבועז לכעוס ולהקפיד על רות על שהעמידתו בניסיון קשה כל כך! 

ואומר הילקוט שמעוני: 'שהיה זה נס משמים שלא קילל אותה אלא אדרבא! אמר לה: "בְּרוּכָה אַתְּ לַה' בִּתִּי" (שם פסוק י). 

ועל הנס הגדול שארע בַּחֲצִי הַלַּיְלָה קם דוד המלך בחצות לְהוֹדוֹת לָךְ! 

צאו וראו שעל רגע אחד של כעס אפילו כזה שהוא על פי הצדק והאמת עלולה היתה לרדת לטמיון כל שושלת המלוכה ולא היה נולד דוד המלך חס ושלום ומשיח מנין?! 

הכועס חייו אינם חיים; 

ומוסיפים בגמרא (שם): 'שעל ידי הכעס לא רק מפסידים מלכות כמו אצל אליאב. 

אלא גם נבואה מסתלקת על ידי כעס! וראיה לכך: מאלישע הנביא שכעס על אחאב והסתלקה נבואתו! והיה צריך שיקחו לו מנגן כדי שתשוב נבואתו. 

וגם חכמתו מסתלקת על ידי כעס! כמו שהיה אצל משה רבינו אדון הנביאים שנאמר: "וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל" (במדבר לא, יד) ולאחר מכן כתוב: "וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וכו' זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה" (במדבר לא, כא) לפי שנעלמה הלכה ממשה רבינו. 

וכן במדרש (רבה ויקרא י"ג) מבואר: 'שקצף משה על שהותירו מן המן! וכיון שקצף - שכח לומר להם: 'שילקטו ביום שישי שני עומרים; גם עבור שבת!' היינו; ששכח הלכה מהלכות שבת.

ועוד, כשקצף על אלעזר ואיתמר - נתעלמה ממנו ההלכה! שלאונן אסור לאכול בקודשים הנותרים. 

ודברים נוראים נוספים הובאו בגמרא על ההפסדים שמביא הכעס: 

שבמסכת סוטה (דף ג) כתוב: 'כעס בבית מביא לחורבן ביתו של אדם!' 

ובמסכת פסחים (דף קי"ג) נאמר: 'הכועס חייו אינם חיים!'

ובמסכת נדרים (דף כ"ב) כתוב: 'על ידי כעס תחתוניות שולטות בו!' כלומר; מחלות שונות באזור המעיים באות עליו! 

ועל כן בזוהר הקדוש (פנחס) הזהיר מפורשות: 'שהכועס עלול לקלל את עצמו או משפחתו או לפתוח את פיו לשטן ועלולה קללה זו להתקיים ואם יקלל שכניו ומכריו עלולה קללתו לשוב על ראשו!' 

ובדרך מליצה, ידוע המעשה על אדם שצווח על חבירו וכעס עליו נוראות ולבסוף אף ירק בפניו השיב החבר בשלוות נפש: 'ידעתי שאחרי הרעמים יבוא הגשם!...' 

בארה של מרים - מרפא כל מחלה; 

ומעשה מבהיל! הביא מרן השולחן ערוך (בית יוסף אורח חיים סימן רצ"ט): 

'נהגו הנשים לדלות מים במוצאי שבת תיכף כששמעו: 'ברכו'

ומדוע? כיון שמצינו (באגדה): 'שבארה של מרים נמצאת בימה של טבריה ובכל מוצאי שבת היא מסתובבת אצל כל המעיינות והבארות וידוע שמים אלו כל כך טובים עד שמי שהוא חולה אפילו גופו מלא שחין מיד נרפא! 

ומעשה באדם אחד שהיה מוכה שחין הלכה אשתו במוצאי שבת לשאוב מים והזדמן לה בארה של מרים מילאה את כדה מאותם המים אך כיון שנתעכבה יותר מידי כשהגיעה לביתה כעס עליה בעלה ומרוב כעסו נבהלה והכד נשבר והנה בעת שהכד נשבר מעט מן הטיפות נפלו על בשרו של החולה ובכל מקום שנגעו בו הטיפות מיד נרפא!' 

מדהים הדבר כיצד הפסיד הבעל את עולמו ברגע של כעס שכן אם היה מתאפק מעט והיה שותה את המים הללו היה נרפא לגמרי!

[קרדיט: גם מאמר זה על פרשת משפטים מתוך הספר הנפלא! 'תורת חסד' באדיבות המחבר הרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו!

למאמר הקודם: 'פרשת משפטים: מאמר '"מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" - לחץ כאן].

לצפיה בשיעור מכבוד הרב שליט"א: 'פרשת משפטים - מידת הכעס' - לחץ כאן

.