מאמר על צער השכינה ואמירת תיקון חצות

מאמר על צער השכינה ואמירת תיקון חצות

פתח דבר:

אנו נמצאים כבר בעיצומם של ימי בין המצרים. ימים אלו הם ימי אבלות. חז"ל תיקנו בהם דרגות שונות של מנהגי אבלות, מי"ז בתמוז עד ר"ח אב, מר"ח אב עד ערב תשעה באב, ערב ט' באב, וביום ט' באב עצמו.

ימים אלו מסוגלים להרגיש אבלות על ירושלים ולהשתתף בצער השכינה 

בתקופה זו ההרגשה העולה על לבנו היא לאמר "מי יתן ויעברו כבר ימים אלו", אולם כותב הגאון רבי חיים פרידלנדר זצ"ל בספרו שפתי חיים שהמבט של בן תורה צריך להיות שונה לגמרי. הבן תורה, רואה בכל הזמנים ובכל האירועים כח מיוחד ועבודה מיוחדת הנצרכת לזמן ההוא. וכמו שבכל מועד וזמן יש לו את סגולותיו ואת השפעותיו המיוחדות לאותו זמן, ועלינו לנצל את סגולות הזמן, כמו כן ימים אלו הם מסוגלים יותר כדי שכל אחד יוכל להשתתף בצער השכינה ולהרגיש אבלות על ירושלים. 

אם בכל השנה קשה לנו להרגיש דברים אלו מפני שאנו רחוקים מאוד ממושגים אלו אך על כל פנים בימים אלו הרי חז"ל הטילו חיוב מיוחד על כל אחד ואחד להתאבל על החורבן, ואם כן משמע שזה זמן שכל אחד "יכול" להגיע לזה. ולכן מוטלת עלינו העבודה להשקיע כוחות ומאמצים והתבוננות כדי שנוכל להתאבל על ירושלים ועל בית המקדש כראוי. 

והדבר החשוב ביותר כדי שנוכל להגיע לזה, הוא התבוננות. יש להתבונן במאמרי חז"ל שמדברים על ענין זה ועל ידי כך נתעורר להגיע לאיזה שהיא שייכות והשתתפות בצער על חורבן הבית.

חובתינו להשתתף בצער השכינה

ברצוני לדבר קצת על ענין מרכזי יותר ובפרט בימים אלו, והוא ענין "צער השכינה", ונראה גם שעל כל אחד ואחד מאיתנו מוטל החיוב להשתדל לפחות "להשתתף" בצער השכינה.

למה דוקא אנשי כנה"ג ובתוכם כמה נביאים היו מייסדי נוסח התפילה

יש להבין, מדוע היה נצרך שדוקא אנשי כנסת הגדולה ובתוכם כמה נביאים, יהיו מייסדי הנוסח של תפילת שמונה עשרה, ומדוע לא היה אפשר בלעדיהם לקבוע את נוסח התפילה. הרי לכאורה הדעת נותנת שגם אנשים פשוטים יוכלו לתקן נוסח יפה ומועיל לכל בקשותינו הפרטיות כגון רפואה, פרנסה, ישועה וכו'. ואם כן מדוע היו צריכים דוקא את אנשי כנסת הגדולה והנביאים כדי לתקן מטבע התפילות?

עוד יש להבין וכמו ששאל זאת הגאון רבי חיים מוולאז'ין זצ"ל בנפש החיים (שער ב' פרק י-יא) איך אנו מבינים ענין זה של תפילה שאנו פונים ומתפללים להקב"ה ומבקשים ממנו יתברך שיסיר מעלינו הצרות והיסורים וכו', והרי אנו מאמינים באמונה שלימה שכל אלו הצרות אינן באות לאדם על חינם ח"ו, אלא הכל בא בחשבון מדוייק מאוד, ואם הקב"ה שולח לאדם יסורים זה כדי שעל ידם יוכל הקב"ה לכפר על עוונותיו, וכמו שכתוב במסכת שבת (דף נה.) "אין יסורין בלא עוון" ומעתה אם עדיין לא שבנו בתשובה אליו ועוד לא נתכפר העוון מה שייך להתפלל להשי"ת שיסיר מאיתנו את אותם יסורים? ולכאורה מדוע להתפלל על כך?

כדוגמא לדבר ניתן להמשיל זאת במשל לרופא הרוצה לרפאות את החולה, וכדי לרפאותו צריך להשקותו סמים חריפים ומרים, ולפעמים גם מוכרח לכרות ממנו חלק מהבשר או מהאבר כדי שלא יתפשט ארס החולי בכל גופו, וכי יעלה על הדעת שהחולה יתחנן אל הרופא שלא ישקהו התרופות המרות? או שלא יכרות האבר? והלא החולה עצמו יודע שרק בכך תבוא רפואה ומזור למחלתו. ואם כן כיצד אנו מתפללים להשי"ת שיסיר מעלינו הצרות והיסורים הנועדים לכפרת עוונותינו וריפוי תחלואינו הרוחניים?

כמו כן ניתן להביא עוד דוגמא, לילד שמאוד מלוכלך ואמו רוחצת אותו במים חמים כדי לנקותו, הרי שלמרות שחמימות המים כואבת ומצערת אותו אבל מכל מקום מוכרח הוא לסבול את כאבו כדי שיוכל להתנקות לגמרי. 

ואותו דבר הוא עם העבירות שהרי הרוצה להתנקות מהעבירות שבידו מוכרח הוא לעבור איזה שהוא "נקיון" כדי להתנקות מהלכלוך. ומה שייך אם כן לבקש בתפילות שיסיר הקב"ה מאיתנו את היסורים?

ופעמים כשילד מקבל מכה חזקה והרופא אומר שזה מסוכן אם ילך לישון מיד, אז ההורים מפריעים לו ולא נותנים לו להירדם אף לרגע קט, ואף שהוא בוכה ומצטער מאוד מחמת עייפותו ומתחנן שיתנו לו לישון, אבל בכל זאת ההורים שאוהבים אותו מפריעים לו ועושים כל מיני תחבולות שונות כדי שלא ירדם, ואף אם יבכה ויתחנן הרבה, האבא מתוך רחמנותו עליו צריך להתעלם מכל בקשותיו של הילד וימשיך להפריע לו כדי שלא ישן כי הרי כל זה נועד לטובתו.

עומק הענין של התפילות

ולפי זה צריך להבין היטב כיצד ומדוע אנו מתפללים ומבקשים מהשי"ת שיסיר מאיתנו את המכאובים והיסורים המועילים והנצרכים כדי לזכך את הנפש מתחלואה.

אבל הענין הוא, כפי שביאר בנפש החיים, שידוע הוא שכשהאדם נמצא בצער אז גם השכינה משתתפת עמו בצערו וכביכול אף היא נמצאת בצערו וכמו שכתוב בגמרא במסכת סנהדרין (דף מו.) אמר רבי מאיר: בשעה שאדם מצטער, שכינה מה לשון אומרת, "קלני מראשי קלני מזרועי" ורואים אנו כי בכל צער שבן ישראל מצטער, גם השכינה משתתפת עמו בצערו ולכן עלינו להתפלל שהקב"ה יסיר מאיתנו את אותן יסורין ואותו צער כדי שכביכול יסיר אותם מהשכינה עצמה! 

ורק מסיבה זו אנו מתפללים ומתחננים לפניו יתברך שיסיר מעלינו כל הצרות והיסורים, כדי שלא יהיה צער לשכינה ח"ו. 

ומעתה מובן מדוע היו צריכים אנשי כנה"ג ומהם כמה נביאים לתקן את הנוסח של התפילה, מפני שהתפילה אינה מיועדת לצרכינו הגשמיים והפרטיים, אלא שהתפילה מכוונת כלפי צער של מעלה! והכל צרכי גבוה הוא! ולכן דוקא אנשי כנה"ג ידעו איך לנסח את התפילה בכל מילה מדודה ומכוונת כדי שנוכל להסיר על ידי זה את צער השכינה. ולכן מובן גם כן איך אפשר לתפילות לפעול להסיר ממנו את צרותיו שלכאורה באות לאדם כדי לנקות אותו מהעבירות.

עולה לנו מזה מבט חדש על כל הענין של "תפילה" שלפי דברי הנפש החיים עיקר ענינה היא להשתתף בצער השכינה ועל ידי זה הקב"ה שומע את תפילותינו. 

ואם כן נראה להרחיב הדיבור בענין חשוב זה של "צער השכינה", ועל ידי שנתבונן בזה נוכל בקלות יותר להרגיש ולהשתתף בצער השכינה.

בקשת הקב"ה מאיתנו

מצינו בנביא ירמיה (יג, טו-יז) שהקב"ה התחנן כביכול לפני עם ישראל שיעשו תשובה כדי שלא יצטרך להחריב הבית, כי אם לא יחזרו בתשובה אז יצטער הרבה כביכול, ומבקש כביכול שיתחשבו בצער השכינה ולכן מבקש שישובו בתשובה כדי שלא יצטרך להחריב את בית המקדש.

ובילקוט שמעוני (איכה - תתרט) כתוב: מיום שחרב בית המקדש, כביכול אין שמחה לפני הקב"ה.

וכמו כן ידוע מה שאמר המגיד בשם השכינה למרן הבית יוסף זצ"ל מובא בשל"ה הקדוש (מס' שבועות) וז"ל: ואילו הייתם משערים אחד מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות מהצער אשר אני שרויה בו, לא היתה נכנסת שמחה בלבבכם ולא שחוק בפיכם בזוכרכם כי בסיבתכם אני מושלכת בעפר.

ובהקדמה לספר "חרדים" כתוב שכשהיו עוסקים באמרותיו של התנא רשב"י היו בוכים בראותם איך שרבי שמעון בר יוחאי וחבריו בדורותיו היו מצטערים ובוכים כל יום על גלות השכינה ועל כבוד ה' המחולל בגויים. והרי אותם צדיקים לא היו גרמא בנזיקין, וק"ו לנו שאנו הגורמים, שיש לנו לבכות ולהצטער על צער השכינה.

להשתתף בצער השכינה מדין "והלכת בדרכיו"

ובספר ראשית חכמה (שער הענוה פ"ו) כתב שראוי לאדם להצטער בצער השכינה מדין "והלכת בדרכיו", על דרך מה הוא וכו' אף אתה וכו'. וכמו שכתוב (ישעיה סג, ט): "בכל צרתם לו צר". ונצטט מלשונו: ולכן ראוי לאדם שידמה לקונו. וכמו שבגלות אבינו מצטער בצערנו, כן ראוי לאדם להצטער. וכמו שהוא בוכה, כן ראוי שיבכה. וכמו שמיום שחרב בית המקדש אין שחוק לפניו, כן אין ראוי שימלא פיו שחוק.

מעשה עם החפץ חיים זצ"ל

ומסופר על רבינו החפץ חיים זצ"ל כי לעת זקנותו כאשר קשתה עליו הישיבה על ספסל מעץ, הגיש לו נכדו כסא מרופד ובעל משענת למען יוכל לשבת בנוח. הח"ח זצ"ל סירב להשתמש בכסא זה ונימק זאת שהרי חז"ל אומרים שהקב"ה נשבע שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה את זכר עמלק, ואם כן על כבודו של הקב"ה לא חסת ועל כבודי חסת? ולכן לא השתמש בכסא זה!

חומר הענין של מי שלא מתאבל על ירושלים כראוי

ונתבונן קצת בחומר הענין של מי שלא מתאבל על ירושלים כראוי, ומאידך גודל השכר למי שמתאבל על ירושלים.

הגמרא במסכת חגיגה (דף טו.) מספרת: ת"ר מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת, אחר היה חכם עצום, והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו. כיון שהגיע לתחום שבת אמר לו: מאיר, חזור לאחריך, שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת. אמר ליה (רבי מאיר לאחר) אף אתה חזור בך (תחזור בתשובה). ענה לו אחר: ולא כבר אמרתי לך כבר שמעתי מאחורי הפרגוד: שובו בנים שובבים חוץ מאחר. 

ומבואר מדברי הגמרא על גדלותו העצומה בתורה של אחר, שהיה כה גדול בתורה, עד כדי כך שבעת שהיה רוכב על סוסו בשבת הלך אחריו רבי מאיר כדי ללמוד ממנו תורה. 

בהמשך הגמרא שואלת: אחר מאי? ופרש"י זצ"ל דהיינו שמפני מה בא לידי כך שלא הגינה תורתו עליו. הרי התורה מגנא ומצלא? 

מתרצת הגמרא: "כי זמר יווני לא פסק מפומיה" דהיינו שהיה שר שירי עכו"ם. ומה החסרון בכך? פרש"י זצ"ל וז"ל: והיה לו להניח בשביל חורבן הבית.

היתה חסרה אצלו האבלות על ירושלים!

למה הבנים יוצאים לתרבות רעה?... 

מדייק מדברי רש"י זצ"ל אלו הגאון רבי חיים קריסווירטה זצ"ל שרואים מכאן דבר נורא. אם היו שואלים אותנו על אחד שיצא לתרבות רעה: איך הגיע להתדרדרות כזאת ומדוע קרה לו כדבר הזה?! היינו מצביעים על כל מיני פרטים טכניים, כמו: היו לו חברים רעים, השפעות רעות, אינטרנט וכו' וכו'. והכל נכון. אך עלינו לדעת יסוד גדול: לרוחניות יש מהלך שונה! וחז"ל מגלים לנו שתחילת נפילתו של אחר היתה על חסרון באבלות על חורבן ירושלים! 

רואים מזה דבר מבהיל למתבונן כמה חמור הענין של אדם שלא מתאבל על ירושלים כראוי!

על מה ולמה נחרב כפר סכניא?...

ובמסכת גיטין (דף נז.) הגמרא מספרת על כפר סכניא שהיו אנשיו צדיקים ואעפ"כ נחרב! ממשיכה הגמרא ושואלת: א"ל אביי לרב יוסף ומאחר דהוו צדיקים כולי האי מאי טעמא איענוש? א"ל משום דלא איאבול על ירושלים!

מבואר מדברי הגמרא שלמרות שהאנשים שדרו בכפר סכניא היו צדיקים גדולים בכל זאת לא הועילה צדקתם להגן על המקום שלא יחרב והטעם היה על שלא התאבלו על ירושלים! 

דברים נוראים מהגאון היעב"ץ זצ"ל

היעב"ץ זצ"ל בסידורו בית יעקב (דיני ת"ב חלק ו' אות ט"ז) כותב דברים נוראים בענין זה ונעתיק את לשונו: וכאן מקום שראוי להרחיב בו הדיבור. אלמלא לא היה אלא עוון זה בידינו שאין אנו מתאבלים על ירושלים כראוי די להאריך גלותנו! והיא בעיני הסיבה הקרובה היותר גלויה עצומה וחזקה לכל השמדות המופלגות הגדולות הנוראות המבהילות הרעיונים אשר מצאונו בגלות בכל מקומות פזורנו על צווארנו נרדפנו.

לפי שיצא האבל הלז מלבנו, בהיותנו שוקטים בארץ לא לנו. שכחנו את ירושלים ולא עלתה על לבבנו, ע"כ כמת מלב נשכחנו. מדור לדור נוסף יגון על יגוננו ומכאובנו, וכל אוהב אמת יודה לדברנו. וכאשר יוכיח הנסיון ביחוד היום תשעה באב המר מי המתאבל ונאנח על חורבן הבית ושממות ארצנו כראוי ממעמקי הלב. כמה דמעות נשפכות על זאת. ואין צריך לומר בשאר ימי השנה אין זוכר ואין פוקד ואין דובר דבר ממנה אפילו במחשבה לא בא זכרונה כאילו מקרה הוא היה לנו.

על כן שבנו לחטאת אבותינו ללמוד דברי העכו"ם שממנה נמשכו כל הרעות. עד כאן מדבריו הנוראים של הגאון יעב"ץ זצ"ל.

המעלות של המתאבל על ירושלים

אמנם מאידך גיסא מצינו מעלה גדולה למי שמתאבל על ירושלים. 

בתנא דבי אליהו (רבא פ"ד) כתוב: כל חכם וחכם מישראל שיש בו דברי תורה לאמיתו, ומתאנח על כבודו של הקב"ה ועל כבודן של ישראל כל ימיו, ומחמד ומתאוה ומצפה על כבוד ירושלים ועל בית המקדש ועל הישועה שתצמח בקרוב בימינו ועל כינוס גלויות, מיד שורה רוח הקודש בקרבו!

ובספר קב הישר (פרק צג) כותב: "וקבלה אמיתית בידי, כל מי שבלבו תדיר צער על גלות השכינה זוכה לכתר תורה"!

ובמסכת דרך ארץ זוטא (פ' השלום) כתוב: אמר הקב"ה לישראל אתם גרמתם להחריב את ביתי ולהגלות את בני, הוו שואלים בשלומה ואני מוחל לכם!

מבואר כמה מהמעלות זוכה המתאבל על ירושלים ומשתתף בצער השכינה.

בענין אמירת תיקון חצות

יש ענין אחר אשר בו מבטאים את ההשתתפות שלנו עם צער השכינה. אמנם להלכה למעשה כל אחד ישאל מורה הוראה שידריך אותו בדרך הראויה והישרה אשר ילך בה. ואני לא באתי אלא לעורר.

המשנ"ב בסוף סימן תקנ"א כותב: ובכוונות האריז"ל כתב שיתאבל בימים ההם אחר חצי היום ויבכה כמו חצי שעה.

יש ענין גדול המובא בפוסקים, וכן היה מנהג פשוט בדורות שלפנינו והוא הענין לערוך "תיקון חצות". אף שאיננו נמצאים במדרגה זו במשך כל השנה אולם לפחות בימים אלו יש להשתדל לאמרו, ולפחות להשתדל לקיים מה שהחפץ חיים זצ"ל כותב במשנ"ב שבימי בין המצרים יש לאמרו באמצע היום.

מה עדיף אמירת סליחות או אמירת תיקון חצות?

הברכי יוסף זצ"ל (סי' תקפא ס"ק ג) כותב שמי שקם באשמורת בימי הסליחות והציבור כבר התחילו באמירת סליחות ואין לו פנאי לומר תיקון חצות וסליחות וצריך לבטל אחד מהם, מה יעשה? וכתב שם וז"ל: "טוב שיאמר תיקון חצות והוא עיקר גדול יותר מסליחות".

הגאון רבי אליהו לופיאן זצ"ל אמר (מובא בלב אליהו פ' יתרו) שבהיותו ילד רך בשנים נכנס פעם בימי בין המצרים לבית הכנסת הגדול בשעה שתיים אחה"צ, ומצא בית הכנסת מלא אנשים יושבים על הארץ ואומרים תיקון חצות. ואנשים אלו היו אנשים פשוטים כגון סנדלרים, נגרים חייטים וכו'. אז כולם ידעו שיש לערוך תיקון חצות. והיום בעוונותינו אנו כל כך התרחקנו מאוירה זו וכבר לא רואים זאת.

וכדאי להוסיף מה שאמר המשגיח רבי מתתיהו סלומון שליט"א בשם רבו הגר"א לופיאן זצ"ל שהיה רגיל על לשונו לעורר את תלמידיו באומרו להם כי טוב לעשות תיקון חצות בימי בין המצרים, והוסיף שכדאי לעשותו בחצות היום. ושוב שאלו את הגר"מ סלומון שליט"א האם בחור ישיבה צריך לחשוש לזה מחשש שיראה משונה, וענה שהיום בעוונותינו הרבים כל מה שעושים על פי השו"ע נראה לאנשים כדבר משונה, ולכן אין להשגיח על זה...

ובדרושי הצל"ח (דרוש ד' אות כ"א) כותב הנודע ביהודה זצ"ל שבין הלומדים ובין שאר העם, קודם כל דבר יסדרו תיקון חצות להוריד דמעות על גלות השכינה, ובפרט בדור הזה יש להזהר, ואמר בזה"ל: וראוי לכל אחד להזהר בזה יותר מאשר היו צריכים הדורות הראשונים להזהר בזה, כי עכשיו צריך להוציא מלבם של צדוקים...

הנהגת הגאון המהר"י אסאד זצ"ל

ועל כוחו הגדול של תיקון חצות מסופר, איך שהגאון המהר"י אסאד זצ"ל מגדולי תלמידיו של החת"ס זצ"ל היה מוריד דמעות רבות בכל לילה על חורבן בית המקדש. ודמעות הללו היה שומרן בתוך כלי, וכל פעם שהיה בא לפניו אדם חולה היה נותן לו כמה טיפות מדמעות אלו ובזה היה פועל ישועות. 

עד כדי כך שמסופר שפעם אחת נפל אדם מגג גבוה ואם כי לא נשקפה סכנה לחייו אבל גדולי הרופאים אמרו שמכח המכה נתקלקל ונאבד כח ראייתו לעד. וכשבאו למהרי"א זצ"ל וספרו לו זאת, הטיף לו כמה טיפות מהדמעות הללו לתוך עיניו, ומיד נפקחו עיניו!...

מעשה עם הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל

וכן מסופר שכשרצו לפתוח בית ספר בירושלים יצא הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל נגד אותו מוסד בצורה חריפה ביותר משום שמטרתם היתה למשוך את בני הנוער ללימודים חיצוניים ובכך לגרום להם שיפרקו עול תורה. מנהל המוסד פנה להגרי"ח זצ"ל בשאלה על מה ולמה יצא הקצף נגדו בצורה כל כך חריפה והרי גם בבית ספר שלו הילדים לובשים ציצית כיפה וכו'. 

שאל אותו הגרי"ח זוננפלד זצ"ל: האם מהבית ספר שלך יצאו כאלו תלמידים שיאמרו תיקון חצות? וכשענה לו בשלילה אז אמר לו לכן אני יוצא נגדך. וכשתמה הלה הלא גם בישיבות אחרות אין אומרים תיקון חצות. ענה לו הגרי"ח זצ"ל, נכון, אבל יש כאלה שכן אומרים. אך בבית ספרך אף אחד לא יאמר תיקון חצות ולכן אני לוחם נגד המוסד!

דברי החתם סופר זצ"ל על אמירת תיקון חצות ללא שום רגש

בדרשות חתם סופר (ז' מנ"א דף שה בהגהה) מסופר שהגאון החתם סופר זצ"ל היה מגיע כל ליל שישי להשתתף באמירת תיקון חצות עם בני ישיבתו. והיה להם חזן קבוע איש צדיק תמים רבי פישל סופר זצ"ל אשר היה מעורר את הציבור לבכי. פעם אחת הוא נעדר מהישיבה ושלחו חזן אחר לומר התיקון ואמר בלי התעוררות לבכיה. לאחר שסיים את אמירת התיקון, התבטא החת"ס זצ"ל: כמדומה אני שהוא מכת שבתי צבי ימ"ש. כי איך אפשר לומר תיקון חצות בלי תאניה ואניה?!

דברי הפוסקים והנהגתם בענין אמירת תיקון חצות

ובעצם רואים אנו בדברי הפוסקים כי בשנים קדמוניות נהגו לומר התיקון חצות, והתייחסו לזה ברצינות גמורה. הכף החיים זצ"ל (בסימן א, אות ט"ז) מאריך מאוד בגודל החשיבות לומר תיקון חצות עד שכותב שאם אין שהות לומר תיקון חצות וגם לעסוק בתורה, תיקון חצות עדיף! 

וכן בארחות רבינו (ח"א דף רג) מובא שהסטייפלר זצ"ל נהג לומר כל לילה תיקון חצות בהסתר. וכבר ראינו שכן נהגו החתם סופר זצ"ל וכן הנודע ביהודה זצ"ל. גם הג"ר בן ציון אבא שאול זצ"ל בשו"ת אור לציון כותב (ח"ג, פכ"ה) שיש לומר תיקון חצות, ועורר על זה והפליג במעלתו (ע"ש בח"ב פ"ב ת"ח) וכן ראיתי שמובא בהליכות שלמה (פ' י"ד) שהגרש"ז אויערבך זצ"ל נהג במשך שנים רבות ללכת לבית הכנסת בחצות היום בימי בין המצרים ולערוך שם תיקון חצות ע"ש.

קריאת קודש

ובקריאת קודש שהתפרסמה בחודש תמוז התשע"א עם חתימתם של גדולי הדור כתבו כהאי לישנא:

עורו והתעוררו ישראל עם קדוש למען בנין בית אלוקינו להחיש גאולת ישראל, וכפי שנפסק בשו"ע או"ח סי' א' ס"ג ראוי להיות מיצר ודואג על חורבן בית המקדש. ובפרט בימי בין המצרים אשר מדורות עולם נהגו להתאבל על חורבן בית המקדש. וכבר מוזכר בפוסקים (עי' במשנ"ב סוף סימן תקנ"א בשם כתבי האריז"ל) אודות חשיבות מנהג אמירת תיקון חצות בימים אלו.

ואין לשער כמה הפליגו והקפידו גדולי וצדיקי הדורות בגודל נפלאות וחשיבות אמירת תיקון חצות, כמבואר בזוהר הקדוש אין ספור פעמים וכלשון השל"ה הקדוש זיע"א בסידורו, אין לך מידה מכל המידות טובות שהרבו לצוות עליה בזוהר הקדוש כמו על דבר זה, כמעט שאין פרשה שלא דברו בה פעם ושנים, עכ"ל. וכן נהגו יראי ה' בכל הדורות, וכנודע כי מרן החתם סופר זצ"ל זיע"א נהג בכל ליל שישי לערוך סדר תיקון חצות עם כל בני ישיבתו.

ואחרי חתימתם של גדולי ישראל הוסיפו כלשון הזה:

נתבקשנו לפרסם בשם גדולי הדור שליט"א כי למרות שנוסח התיקון כולו מדוקדק על פי תיקוני האריז"ל, אמנם גם מי שאין בכוחותיו לומר כולו, יאמר לפחות אפילו מזמור אחד מסדר התיקון, וכך יזכה לכל הישועות המובטחות והמושפעות בזכות תיקון חצות.

וכפי שהזכרנו, כי חוץ מהמעלה העצומה שיש לתיקון חצות כמבואר בכתבי האריז"ל ובפוסקים, בזה שאומרים תיקון חצות האדם מגלה את כאבו על חורבן הבית ומראה את רצונו ואת השתוקקותו העזה לבשורת הגאולה וניכר עליו שהענין קשור לנפשו. וככל שהאדם מרגיש שהדבר נוגע לו גם כן, הרי הוא משתדל בכל האופנים לקיים את זה.

ואף שאמרנו שהלכה למעשה יש לשאול כל אחד למורה הוראה איך להתנהג בדבר זה. אבל בכל אופן, קצת שייכות צריך שתהיה לנו ולחורבן הבית וגלות השכינה. 

וכבר אמר המשגיח רבי נתן וואכטפויגל זצ"ל שאם אומרים רק פרק אחד בתהילים כמו "על נהרות בבל" וחושבים על החורבן זה כבר נחשב לנו לתיקון חצות! ולכן כל אחד שיעשה מה שביכולתו ובאפשרותו לעשות, אפילו משהו פעוט. ובזה הוא יכנס לכלל של אלו שמתאבלים על ירושלים שנאמר עליהם "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה".

קרדיט: מאמר זה מתוך הספר 'הראנו בבנינו' באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! [מחבר הספרים: אל תדיחנו, חנוכה דיליה, פורים דיליה, מידות דיליה, מצוות דיליה, (שבת קודש), תורה דיליה, תפילה דיליה, תשובה דיליה ועוד...] לכתבה על הספר לחץ כאן.

לכתבה קודמת: מבוא לספר 'הראנו בבנינו' | התעוררתי לדבר קצת על עניני בית המקדש, על הסיבות שגרמו לחורבן הבית, על ההשתתפות בצער השכינה ועל החובה שיש לצפות לגאולה שתבוא במהרה בימינו והמסתעף, כי עלינו לדעת שאם נתחזק בענינים אלו, יכולים אנו לפעול לקירוב הגאולה. לחץ כאן.

לכתבה: 'תיקון חצות' לחץ כאן.