ביקור חולים

נדבר בעזרת השי"ת על מצוה שכיחה מאוד שלחלק מהראשונים זצ"ל היא מצוה דאורייתא, וזו מצות ביקור חולים. נבאר חשיבותה וענינה, צורתה ואופן קיומה, ונראה גם איך שגדולי ישראל נהגו לבקר חולים ויחסו לזה חשיבות גדולה.

ביקור חולים

פתח דבר:

נדבר בעזהי"ת על מצוה שכיחה מאוד שלחלק מהראשונים זצ"ל היא מצוה דאורייתא, וזו מצות ביקור חולים. נבאר חשיבותה וענינה, צורתה ואופן קיומה, ונראה גם איך שגדולי ישראל נהגו לבקר חולים ויחסו לזה חשיבות גדולה.

ביקור חולים - מצוה דאורייתא

כתוב בגמרא במסכת נדרים (דף לט:) אמר ריש לקיש: רמז לביקור חולים מן התורה מנין, שנאמר (במדבר טז, כט): "אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל אדם" וכו'.

והנה זה לשון הריא"ז זצ"ל שם (פרק ד' אות ב'): ביקור חולים מן התורה שנאמר "ופקודת כל אדם יפקד עליהם".

וכן בעל הלכות גדולות זצ"ל (עשה לו) סבר שביקור חולים היא מצוה דאורייתא, וכבר כתב הרמב"ן זצ"ל שהבה"ג זצ"ל למד זאת מדברי הגמרא במסכת סוטה (דף יד.) הדורשת את הפסוק "אחרי ה' אלוקיכם תלכו" ואומרת - מה הקב"ה מבקר חולים אף אתה בקר חולים, וכן דעת רבינו יונה זצ"ל (מס' ברכות פ"ג) וכן בספר חרדים (מצוות התלויות בלב אות ל"ט) מנאה במנין התרי"ג מצות.

ואכן, למרות שלפי דעת כל הראשונים זצ"ל הנ"ל מדובר במצות עשה מדאורייתא, כבר כתב רבינו החפץ חיים זצ"ל (אהבת חסד ח"ד פ"ג): "ובעוה"ר העולם מקילין במצוה זו של ביקור חולים, ובפרט אם החולה הוא עני, ולא ידעתי טעמם. אי משום חיובא, הלא בודאי החיוב הוא אפילו בעשיר וכל שכן בעני", ע"ש שאר דבריו.

הרי לנו מזה שלמרות שהעולם מקילים במצוה זו, חיוב רמיא על האדם לקיים אותה והיא מצוה חשובה עד מאוד.

[הרב אמנון יצחק שליט"א במצוות ביקור חולים אצל הרב משה איבגי זצוק"ל מחבר סדרת הספרים 'חכמת המצפון'].

חשיבות המצוה

ולראות עד כמה חשובה מצוה זו יש להביא מה שאמר הגאון המהר"ש מבאבוב זצ"ל על מה שאמרו חז"ל במסכת שבת (דף יט:) ש"בקושי התירו לבקר חולים בשבת" כי הרי יש לתמוה על זה, וכי מי הכריחם לחז"ל להתיר את הדבר "בקושי", ואם נסתפקו בו מדוע לא אסרוהו לגמרי?...

אלא רואים מכך שכל כך גדולה היא מצות ביקור חולים עד שנדחקו חז"ל להתירה בשבת משום גודל ערכה!

והנה כבר מובא בגמרא במסכת נדרים (דף מ.) מעשה בתלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא שחלה, ולא נכנסו חכמים לבקרו, נכנס רבי עקיבא לבקרו, ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו - חיה. אמר ליה: רבי, החייתני! יצא רבי עקיבא ודרש: כל מי שאין מבקר חולים, כאילו שופך דמים. כי אתא רב דימי אמר: כל המבקר את החולה, גורם לו שיחיה, וכל שאינו מבקר את החולה, גורם לו שימות.

וכמדומני שרי לנו בזה כדי לראות את חשיבות המצוה הזו.

מהו אופן הראוי לקיום המצוה?

ועתה נכנס יותר לעובי הענינים ונבאר בעזהי"ת מהו אופן הראוי לקיום המצוה, כלומר, מה צריכים לעשות בעת הביקור, כמה זמן צריכים לשהות אצלו, ונראה גם איך שחלק מהמצוה ומהמטרה של ביקור חולים הוא כדי שנתפלל עליו, שנעזור לו ושנשמח אותו.

והנה, לפני שנבוא לפרט עניני מצוה זו של ביקור חולים, יש להביא את דברי השל"ה הקדוש (מס' פסחים דף ד.) המדבר בזה באופן יותר כללי וזת"ד: ביקור חולים הוא בגוף, נפש וממון, בגוף כיצד? ירוץ אדם ויתעסק בכל צרכיו להמציא לו כל רפואותיו וכו'. בנפש כיצד? ישפוך נפשו בתחינות להתפלל להשי"ת שישלח לחולה רפואה שלימה. בממון כיצד? לראות אם אין לחולה ממון כל צרכו להשתדל לו.

בעצם הביקור מקיימים מצוה

ולמרות שכל הפרטים הנ"ל הם עיקר מטרת הביקור חולים, יש להביא כאן חידוש גדול מתורתו של הגאון רבי משה פינשטיין זצ"ל (ספר דרש משה פ' וירא) שכתב שגם מי שלא מקיים ענינים הנ"ל בכל זאת מקיים מצוה של ביקור חולים על עצם ביקורו לחולה וז"ל:

על הפסוק "וירא אליו ה'", ואמרו חז"ל - לבקר את החולה, ומזה ראיה גדולה שחיוב ביקור חולים הוא אף באופן דליכא ב' הטעמים. לא לשמוש ולא לתפילה, מכל מקום מחוייבין בהן לבקר, כי אצל ביקור השי"ת לא שייך שום טעם, שבידו לרפאותו אף בלא השראת שכינה מיוחדת לזה באהלו של אברהם, ונראה להסביר משום דאף דאיכא טעמים למצוה, הרי חיוב המצוה לעשותה כמו בלא טעם, דהטעמים הם באורים לחיוב המצוה, אבל המצוה צריך לעשותה בלא שום טעם, רק לשם שמים שציוה המצוה, ולכן לא יכול לפטור עצמו מביקור חולים בזה שאין החולה צריך לשמושו ויכול להתפלל בעצמו.

כמה זמן לשהות אצל החולה?

ואכן, כדאי לבאר יותר בפרטיות את כל החלקים של מצוה יקרה זו, ובראש ובראשונה עלינו לדעת כמה זמן צריכים לשהות אצל החולה כדי לקיים מצוה זו, כי הרי יש החושבים שכדי לקיים מצוה זו צריכים לשהות שעות על גבי שעות ליד החולה, ולא היא! אדרבה! לפעמים מקיימים מצוה זו דוקא על ידי שמקצרים בביקור, ונסביר את הדברים בעזהי"ת.

לצאת בזמן חלק עיקרי במצוה!

הרמב"ם זצ"ל כותב (הל' אבל פרק י"ד ה"ו) וז"ל: הנכנס לבקר את החולה מתעטף ויושב למטה ממראשותיו ומבקש עליו רחמים ויוצא.

ורבים תמהו כבר על לשון הרמב"ם זצ"ל, מה בא להשמעינו במילה "ויוצא" וכי יעלה על הדעת שהמבקר ישאר שם ולא יצא?! הלא בודאי שכשיסיים את ביקורו יצא, ומדוע היה צורך לכתוב מילה זו "ויוצא"?

ואמר על כך הרב מבריסק זצ"ל שזה בא ללמדנו שגם היציאה מהחולה הוא חלק בלתי נפרד מן המצוה והיא נכללת בכלל מצות ביקור חולים.

ואומרים בשם הגאון בעל הברכת שמואל זצ"ל שאמר, שבביקור חולים חלק מהמצוה היא שידע לצאת מתי שצריך, ולא יתעכב שם ויכביד על החולה, אלא ברגע שעשה את צרכי החולה וסייע לו במה שהיה זקוק - יצא ולא ישתהה עוד, כדי שלא יהיה עליו למשא ולטורח, שכן בכך מקלקל הוא את המצוה שעשה, וזהו הטעם שהרמב"ם זצ"ל כתב "ויוצא" - להדגיש שידע המבקר מתי לצאת!

ונראה להביא סימוכין לזה על דרך שאמרו חז"ל במסכת פסחים (דף פו:) כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא, וכולם שואלים: מדוע צריכים לעשות כל מה שהבעל הבית אומר חוץ מצא וכי אם אומר לו לצאת לא צריך לצייט לדבריו? אבל הביאור הוא (בדרך צחות) כי "צא" לא צריכים לשמוע מבעל הבית אלא כל אחד צריך להבין בעצמו מתי לצאת...

וענין זה כלול במה שהזהיר רבי אליעזר הגדול בצוואתו לבנו ואמר לו: בני, הוי זהיר לבקר את החולה, והמבקרו גורם להקל חליו, וראה והשתדל עמו לשוב לקרבו, והתפלל עליו וצא. אל תכביד עליו ישיבתך, כי די לו מכובד חליו.

וכבר כתב בזה הגאון רבי חיים פלאג'י זצ"ל בספרו תוכחת חיים שהכל לפי החולה והחולי, לפי מה שהוא אדם להיות שוקל הכל בכף מאזנים בענין הביקור, שלא יהיה על החולה למשא כבד.

ורמז נאה שלא להכביד על החולה בביקורו, מובא בספרים. שהרי כל מצות ביקור חולים נלמדת מהפסוק (שמות יח, כ): "והודעת להם את הדרך ילכו בה", ודרשו חז"ל במסכת בבא קמא (דף צט.) "ילכו" - זהו ביקור חולים. "ילכו" דייקא - ההליכה מן החולה, זה גם כן בכלל ביקור חולים. שלא להיות לעול ולמשא עליו.

ביקור חולים אפילו מאה פעמים ביום...

ואפשר להגיע עוד לזה מזויות אחרות.

הגמרא במסכת נדרים (דף לט:) אומרת: תניא: ביקור חולים אין לה שיעור. ושואלת הגמרא: מאי אין לה שיעור? סבר רב יוסף למימר אין שיעור למתן שכרה. אמר ליה אביי, וכל מצוות מי יש שיעור למתן שכרן? והא תנן: הוי זהיר כמצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות. ומתרצת הגמרא: רבא אמר אפילו מאה פעמים ביום.

ומסופר שבעיר בריסק היה גאון אחד גדול וירא שמים מופלג, ושמו רבי מיכל רוזנברג זצ"ל, פעם אחת כאשר היה חולה, הגיעו כל חשובי העיר לבקרו בחוליו, וגם מרן הגרי"ז זצ"ל בא לבקרו בביתו.

והנה הביקורים של כל האנשים היו לטורח על החולה מחמת מחלתו... אולם הוא לא אמר מאומה... אכן בעת שהיה מרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל אצלו הביא רבי מיכל זצ"ל את דברי הגמרא במסכת נדרים (דף לט.): "תניא ביקור חולים אין לה שיעור, מאי אין לה שיעור, רבא אמר אפילו מאה פעמים ביום"...

תיכף ששמע את זאת מרן הגרי"ז זצ"ל, קם ממושבו, ואיחל לו רפואה שלימה ועזב את הבית, והסביר שהבין מתוך מה שהביא החולה את דברי הגמרא הנ"ל, שאם צריך לבקר אפילו מאה פעמים ביום, על כרחך שאין הביקור יכול להיות ביקור ארוך...

הגרש"ז אויערבעך זצ"ל היה מבקר את החולה שלוש וחצי דקות!

ועל מנת לבסס עוד יותר את הדברים יש להביא את המובא בגמרא במסכת נדרים (דף מ.) שאמרו חז"ל שאן מבקרים את החולה לא בשלוש שעות ראשונות של היום ולא בשלוש שעות האחרונות של היום, ומזה למד הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך חידוש גדול לדינא.

הגאון רבי שלמה זלמן אויערבעך זצ"ל היה נוהג לערוך ביקורים קצרים ביותר אצל חולים - כשלוש וחצי דקות!

ונימוקו היה על פי דברי הגמרא שהבאנו שאין מבקרים את החולה לא בשלוש שעות הראשונות ולא בשלוש שעות האחרונות של היום. נמצא איפוא, שנותרו שש שעות ביום בלבד שאפשר בהם לבקר את החולה והם בסך הכל 360 דקות. והרי כבר אמרו חז"ל שמבקרים את החולה אפילו מאה פעמים ביום, הרי מזה שביקור קצר למשך כשלוש וחצי דקות נחשב לביקור חולים ויוצאים בו ידי המצוה של ביקור חולים!

מעשה עם הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל

ונסיים ענין זה עם מעשה שהיה עם הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל.

ראש ישיבת נר ישראל הגאון רבי יעקב יצחק רודרמן זצ"ל סיפר: בעיר בריסק התגורר יהודי אחד, אשר היה מקפיד מאוד לקיים מצות "ביקור חולים", אלא שאותו אדם היה רגיל לשהות אצל החולים זמן רב, והיה הדבר לעול ולטורח על החולים.

משסיפרו זאת להגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל קרא לו אליו ואמר לו: בגמרא (מס' נדרים דף לט:) מובא: "כל המבקר חולה נוטל אחד מששים מחליו. ופירש הר"ן זצ"ל: "כל אחד מן המבקרים נוטל אחד מששים מן החולי שנשאר לחולה אחר בקרו אותו שלפניו". ולכאורה איך יש לו שהות לשישים מבקרים, הלא החולה צריך לאכול ולישון ולהתעסק בשאר דברים הנצרכים לו?...

אלא נמצאנו למדים - אמר הגר"ח מבריסק זצ"ל שכדי שתהיה שהות ביום לשישים מבקרים, לא יכול כל מבקר להיות אצל החולה יותר מעשרה רגעים...

הרי שביארנו מכמה מקומות שאין להאריך יותר מדי אצל החולה כי במקום לעזור לו בזה מפריעים לו וגורמים לו טרחה בעת חליו. מכאן לאדם לשים לב לא ללכת לבקר בשעה שנוח לו בו בזמן שיודע הוא שלא נוח לחולה עצמו, והרבה מצינו כגון דא לגבי יולדת, שיש הנוהגים לבקרה מיד שילדה ממש, ודבר זה לטורח ולמשא ליולדת יחשב, אמנם הרבה פעמים רק בגלל האי נעימות הוא שלא מעירים למבקרים על זה אמנם החכם עיניו בראשו, ודי בהערה זו.

מטרת המצוה היא כדי שהמבקר יתפלל על החולה שיבריא

עוד מחלקי המצוה ומטרתה היא כדי שהמבקר יתפלל עליו שיבריא.

והנה כך מבואר בגמרא במסכת נדרים (דף מ.) כי אתא רב דימי אמר: כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה וכו' והגמרא שאלה שם איך גורם לו שיחיה ותירצה - על ידי שמבקש עליו רחמים שיחיה, דהיינו שמתפלל עליו שיבריא.

ובעצם כך נפסק להלכה בטור ובשו"ע.

הטור כותב (יו"ד סימן שלה) מצוה גדולה היא לבקר חולים שמתוך כך יבקש עליו רחמים ונמצא כאילו מחיה אותו. וכן הוא בשו"ע (יו"ד סי' שלה ס"ד) וז"ל: אין מבקרין החולה בג' שעות ראשונות של יום מפני שכל חולה מיקל עליו חליו בבוקר ולא יחוש (המבקר) לבקש עליו רחמים, ולא בג' שעות אחרונות של יום שאז מכביד עליו חליו, ויתייאש מלבקש עליו רחמים. מוסיף הרמ"א זצ"ל וכותב: וכל שביקר ולא ביקש עליו רחמים לא קיים המצוה. (ב"י בשם הרמב"ן).

ומבואר מזה שמעיקרי המטרות של הביקור חולים הוא כדי שעל ידי שיראה את חבירו סובל ומצטער, יבקש עליו רחמים כדי שיתרפא. הרי שעיקר הדבר הוא - התפילה.

[המבקר חולה ולא מתפלל עליו לא יצא ידי חובת המצוה | קליפ מתוך הרצאה חיפה: מצות לוויה ומעלותיה]

לימוד תורה לזכות לרפואת החולה

ונראה שענין זה של להתפלל עליו אפשר לקיימו גם עם הלימוד בזכותו של החולה. וכמו שמסופר בקונטרס תפארת אריה (נדפס בסוף שו"ת מהרא"ל צינץ אות ע"ח) שפעם אחת הגיע אצל המהרא"ל צינץ זצ"ל אחד שאשתו מקשה לילד כדי שיתפלל עליה התפלל המהרא"ל צינץ זצ"ל להקב"ה בזה הלשון: ריבונו של עולם, בזכות שתירצתי עתה דברי הגמרא מקושיות התוספות, כן תתיר את האשה הזאת בשמה ושם אמה מקושי לידתה ותיכף ראו כולם עין בעין את ישועת ה', ומיד נושעה האשה, ונחלצה מצרתה.

וכמו כן מסופר על הגאון רבי זונדל קרויזר זצ"ל שלא אחת היה שבאו לפניו בבקשת ברכה לחולה או לדבר אחר, והיה אומר: "בלי נדר אלמד מסכת אחת לרפואתו או הצלחתו", ואכן מיד כשעזב את המבקש את ביתו התחיל ללמוד מסכת זו לרפואתו.

ניתן להתפלל על החולה גם מריחוק מקום

וזה פשוט שלמרות שעדיף להתפלל עבור החולה כשהוא נמצא אצל החולה, ומטעם שאז הוא מרגיש יותר צערו ומכיון עליו יותר, וכן כי השכינה נמצאת למעלה מראשותיו של חולה, אמנם בודאי ובודאי שמי שלא יכול ללכת לבקר את החולה בכל אופן צריך להשתדל להתפלל עליו גם מריחוק מקום.

ובספר צוואה מחיים מסופר בענין זה: כשהיה איזה ת"ח חולה, היה אמו"ר הגר"ח פלאג'י זצ"ל מעשרה ראשונים לבית הכנסת להתפלל עליו ללמוד תהלים. וכמה תלמידי חכמים כשנתרפאו נתנו לו חינות על שהוא היה הראשון בלימוד לרפואתו.

הרי שתפילה על החולה אפשר לבקש גם מריחוק מקום ולאו דוקא בפניו, ופשוט.

[ראה בשיעור: בלי תפילה לא מקבלים - חלק כ"ה, שחזקיה מלך יהודה ע"ה גנז את ספר הרפואות!!!]

עיקר מצות ביקור חולים הוא כדי לעיין בצרכי החולה

ומענין לענין באותו ענין יש להביא מה שכותב הערוך השולחן זצ"ל (יו"ד סי' שלה ס"ג) שעיקר מצות ביקור חולים הוא כדי לעיין בצרכי החולה, ולעשות לו מה שצריך, וכדאיתא בגמרא במסכת נדרים (דף מ.) מעשה בתלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא שחלה, נכנס רבי עקיבא לבקרו, ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו חיה, אמר לו, רבי, החייתני, יצא רבי עקיבא ודרש: "כל מי שאין מבקר חולים כאילו שופך דמים".

והרי עיקר מה שעשה רבי עקיבא אצל החולה, היה לנקות ולסדר ביתו ועניניו. ורק על ידי זה הרגיש אותו תלמיד הקלה במצבו וזה מה שגרם לו לחיות!

ומכאן למדנו שאחד מהמטרות של הביקור חולים הוא כדי לעזור לחולה בכל מיני דברים הנצרכים לו וכדי לסדר לו עניניו עד כמה שזה אפשרי.

מדוע הגרש"ז אויערבאך זצ"ל היה רגיל לבקר חולה מחוסר הכרה?

והנה ענין זה של "לעזור לחולה" אפשר לבטות אותו בכמה וכמה אופנים.

ומסופר על הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל שהיה רגיל לילך לבית חולים כדי לבקר גלמוד ששכב הרבה זמן מחוסר הכרה, והיה מדבר עם צוות הרופאים על מצבו, וכששאלו אותו מדוע ולמה מטריח עצמו לבקרו הרי החולה אינו ידוע כלל שבקרת אצלו...

ענה לו רבי שלמה זלמן זצ"ל: כשאבוא לבקר הרי הרופאים יראו שאם אני מטריח עצמי ממילא יעשו גם הם השתדלות. מלבד זה, אמר לו, כשאף אחד אינו מתעניין בשלומו "אין הרופאים חייבים תשובה לאף אחד. אבל כשידעו שאני יבוא לבקרו יצטרכו להכין תשובות וזה יהיה לתועלת החולה.

ורואים ממעשה זה עד כמה שהגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל חשב בביקורו את החולה שיצא מזה תועלת ועזרה לחולה.

"את הדרך ילכו בה" - "ילכו" זה ביקור חולים

אמנם, כמו שאמרנו, קיימים עוד סוגים של עזרה לחולים, וכמו שכתב בספר תוכחת חיים (פ' ויחי) שממה שהוציא הכתוב מצוה זו של ביקור חולים בלשון הליכה, "את הדרך ילכו בה" - "ילכו" זה ביקור חולים, ללמדנו שלאו דוקא צריך להיות האדם עומד שם בבית החולה, אלא אם יצטרך איזה שירות לצאת ולבוא פעמים רבות בשווקים וברחובות כדי לבקש רופא או איזה תרופות וסממנים, או לבקש איזה דבר לתועלתו באיזה צד ואופן, בכל מיני שירות, צריך הוא לילך ממקום למקום.

נמצא דגם ההליכה נמי הוי בכלל מצות ביקור חולים, ולזה היינו דאפקיה קרא בלשון "ילכו" זהו ביקור חולים, המצוה עצמה בלשון הליכה.

והרי לנו כי בזה אנו עוזרים לחולה עם כל הדברים הנצרכים לו, וזו חלק מהמצוה!

מעקרי המצוה - לשמח את החולה

ובענין זה ישנה עוד נקודה חשובה עד מאוד שצריכים לשים לב עליה בעת שרוצים לבקר את החולה והיא - לשמח את החולה. כלומר להעניק לו נחת ושלוה ושיהיה מרוצה ושמח מביקורנו. ולזה צריכים לדעת מתי ואיך לבקר את החולה כי הכל לפי האדם והזמן. ונבאר קצת יותר את הדברים בעזהי"ת.

לפעמים קורה כשאחד מגיע לבקר את החולה, החולה ישן... אמנם יש לדעת שצריכים שיקול גדול לדעת איך לקיים המצוה, כי בדרך כלל אסור להעיר את החולה משנתו אמנם יש ולפעמים שדוקא המצוה תתקיים על ידי שמעירים אותו משנתו, כי הכל תלוי לפי מה שהוא אדם.

וניתן דוגמא לדבר זה:

הרא"ש זצ"ל בפירושו על התורה (פרשת וירא) כותב: "וירא אליו" פירש רש"י זצ"ל: לבקר את החולה, ובא ללמד דרך ארץ שיש לו לאדם לבקר החולה ואפילו לא ידבר עמו דבר כגון שמצאו ישן, וניחא לו כאשר יגידו לו כי בא פלוני לראותו, ובזה עושה לו נחת רוח.

פיקחותו הגדולה של הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל

אמנם, כמו שאמרנו, לפעמים כדי לקיים המצוה צריכים "דוקא" להעירו, וכמו שניווכח ממעשה הבא:

מנהג נאה היה לו להגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל בעשרת ימי תשובה, לבקר חולים וזקנים ולכבדם בברכת "שנה טובה", פעם הגיע לבית אבות "נוה שמחה" אשר בשכונת מטרסדורף לבקר את הרב הישיש רבי אליעזר כהן זצ"ל אשר עשרות בשנים היה גר בשכונתו.

כשנכנס רבי שלמה זלמן זצ"ל לחדרו, בליווי בנו, הגאון רבי ברוך זצ"ל מצאוהו ישן, הורה רבי שלמה זלמן זצ"ל לבנו להעירו משנתו.

תמה רבי ברוך זצ"ל: "איך אפשר להעיר אדם זקן וחולה משנתו"?

השיבו רבי שלמה זלמן זצ"ל: "הוא לא ישן מעיפות וחולי אלא משום שאין לו מבקרים"...

תוך כדי דיבור ניגש רבי שלמה זלמן זצ"ל בעצמו והעיר את רבי אליעזר זצ"ל כשהוא קורא: "ר' ליזר יש לך אורחים"...

נעור רבי אליעזר זצ"ל ונדהם לראות את גדול הדור עומד לפניו בחיוך אבהי ואוהב. הם שוחחו בידידות ונפרד רבי שלמה זלמן זצ"ל ממנו בברכת שנה טובה. לעת צהרים כשהגיע נכדו של רבי אליעזר זצ"ל לבקרו, אמר לו הסבא: "בוא וראה את גודל לבו וחכמתו של הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך הרי אם היו מגיעים אנשים חשובים אחרים, ומוצאים אותי ישן היו משאירים פתק: "באתי ומצאתי אותך ישן"... וכשהייתי קם הייתי מצטער על כך יותר מאילו ולא הגיעו כלל. אך רבי שלמה זלמן יחיד ומיוחד בהנהגתו ויודע להרגיש ללבם של ישראל...

הרי לנו מזה שלפעמים מצוה להעיר את החולה ולפעמים אסור להעיר את החולה. אמנם הכלל העולה בידינו הוא - העיקר לשמח את החולה!

באיזה זמן כדאי יותר ללכת לבקר את החולה?

פרט נוסף בענין זה הוא שחשוב מאוד לדעת מתי ללכת לבקר את החולה, כלומר באיזה זמן מן הזמנים יהיה יותר תועלת לחולה כשבאים אז לבקרו.

ומן הענין להביא מה שמסופר על הגאון רבי סלמאן מוצפי זצ"ל שבמשך שנה שלמה, היה מבקר אצל אחד מגדולי רבני ירושלים שהיה מרותק למיטתו, שעה ארוכה היה יושב ודן עמו בעניני ציבור ושואל בעצתו. כך נהג כל ליל שבת בטרם שובו אל ביתו.

רבינו - שאלו תלמידיו של רבי סלמאן זצ"ל - מדוע בחר הרב זמן כזה למצות ביקור חולים, והרי ניתן לקיימה בשאר ימות השבוע, ולא בשעה שכל בני הבית מצפים לרב שישוב הביתה ויערוך את שולחן שבת?...

טועים אתם - השיב רבי סלמאן זצ"ל - רב זה שאני מבקרו, תמיד כאשר היה יוצא מבית הכנסת בליל שבת, היה מוקף בהמון רב שליוו אותו אל ביתו מתוך דברי תורה והלכה, ואילו עכשיו כאשר נפל למשכב - זמן זה של ליל שבת, כשהוא לבדו בביתו, הוא הזמן הקשה לו ביותר...

לפיכך - סיים רבי סלמאן זצ"ל - אף שבני ביתי מצטערים מעט על כך שאני מאחר לשוב, אבל בשעה זו אני זוכה לקיים מצות ביקור חולים בהידור רב!

ויש לנו לדעת שזאת היה הצורה הראויה לקיים המצוה - בשעה שמטיבים עם החולה ולא בשעה שנוח לו לבקרו.

הנהגת הגאון רבי אריה לוין זצ"ל

ומטעם זה היה נוהג הגאון רבי אריה לוין זצ"ל במנהג שהיה בידו בכל ערב שבת ללכת לבית החולים כדי לבקר את החולים השוהים שם, ותחילת דרכו היתה אצל האחיות, אותן היה מבקש להודיעו מי המה החולם שאותם אין מבקרים... והיה משתהה ליד מיטתם של אלה הגלמודים שלא זכו לביקורים משפחתיים, הוא היא מלטפם ולוחש להם מילות עידוד וחיבה.

ומענין זה יש לדעת גם מה צריכים לדבר עם החולים, דהיינו דברים שישמחו אותם ושיהנו מהם.

לדבר עם כל אחד ואחד לפי מדרגתו

וכן היה נוהג הגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל בשעה שהיה הולך לבקר את החולים לכוון כנגד רוחו של כל אחד ואחד. עם אדם פשוט דיבר דברים פשוטים הקרובים ללבו, וכאשר הגיע לבקר אצל תלמיד חכם, נהג עמו כדרך שנוהגים עם תלמיד חכם המתענג על דברי תורה בכל המצבים.

וכל זה ראינו צורך להביא כדי לשלול הנהגת כמה בני אדם שכשבאים לבקר חולה מסויים, אומרים לו "גם קרוב משפחה שלי היה חולה באותו חולי, ומסכן. כמה סבל מזה, עד שנפטר לבית עולמו"... וכן דברים כאלה שרק גורמים להפחיד ולהנמיך רוחם של החולים, שבודאי ובזה לא מקיימים שום מצוה אלא להיפך...

הנהגתו של הגאון רבי אברהם גנחובסקי זצ"ל

והאמת היא שההרגשה הטובה הזו, צריכים לתת לא רק לחולה אלא גם לכל בני המשפחה, כי בזה שעוזרים להם נותנים להם האפשרות להחליף כוחות כדי שהם יוכלו עדיין לטפל בחולה.

ובענין רגישות מסוג זה מסופר על הגאון רבי אברהם גנחובסקי זצ"ל שפעם אחת הגיע לבקר חולה בבית חולים שלא היו לו כל כך בני משפחה כדי שיוכלו להחליף משמרות, והנה לפנות ערב הוא מופיע עם ספרים בידו, ואומר לאשת החולה: "לכי בבקשה הביתה, אני נשאר כאן בלילה כיון שיש לי לימודים שהנני בלאו הכי צריך להשלים ולהשאר ער, אם כן מדוע שלא אעשה זאת לצידו"? וכך הדבר חזר על עצמו כמה פעמים! הרי שלא רק שקיים החסד עם משפחת החולה אלא שעשה את זה בצורה כזו שלא יתביישו ושלא ירגישו שלא בנוח.

אשרי העם שכך לו!

ניתן לקיים מצוה זו גם על ידי שליח או דרך הטלפון

נקודה נוספת במצות ביקור חולים שראוי לברר היא - האם מצות ביקור חולים היא דוקא על ידי עצמו או שאפשר לקיימה גם על ידי שליח או על ידי טלפון וכדומה.

וזה ברור שלכתחילה יש לקיימה כל עת שאפשר על ידי עצמו ולא על ידי טלפון וכדומה. וכמו שכתב הרמב"ם זצ"ל (ה' אבל פי"ד ה"א): מצות עשה של דבריהם לבקר חולים וכו'. ואלו הם גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור.

ומבואר מפשטות לשונו שיש מצוה להתעסק בזה בגופו, אמנם בודאי שבמקרה שקשה לו להתעסק בה בגופו אזי אפשר לקיימה על ידי שליח או כמו שפסק הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל שגם ניתן לקיים מצוה זו על ידי שמשוחח איתו בטלפון במקרה שהביקור לא אפשרי או שלא נוח לחולה.

הנהגת הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל בענין

ואם ניתן לקיים מצוה זו על ידי שליח, יש להביא כאן מעשה רב מהגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל, ונצטט כל הנהגתו במצוה זו כפי שמתוארת בספר חוט המשולש:

והנה במצות ביקור חולים, מעולם התדבק הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל מאוד, כאשר שמע מאיזה בר ישראל שנפל למשכב, בא לבקרו, והביא לו מיני מטעמים למען השב רוחו.

הרבה פעמים לן בלילה אצל החולה, והשתדל לרופאים עבורו, וגם שאלו על שמו ושם אמו להתפלל עבורו, וכן עשה בכל יום ויום. טרדותיו המרובים לא עכבוהו מלקיים מצוה יקרה זו, וכן נהג כשבא לעיר הגדולה פוזנא. בכל יום ביקר חולים לראות בעין יפה מעמדם ומצבם, להשתדל בטובתם ולהתפלל עבורם.

אמנם כן, כאשר ישב בפוזנא זמן זמנים טובא, וראה שטרדות רבות מאוד השתרגו על צוארו, ושבשום אופן לא יהיה באפשרותו לקיים עוד מצוה יקרה זו במידה גדולה כמקדם, על כן שם עצות בנפשו, ובחר לו שני אנשים נאמנים, ומינה אותם שיהיו שלוחיו של אדם כמותו, ושילם להם מכיסו למען בכל יום יבקרו את החולים שבעיר, וישאלו בשמו בשלומם ומעמדם, ויגישו להם מנחה, וגם יחקרו אחרי שם כל אחד ושם אמו, והוא זצ"ל יתפלל עבורם, ובזה יצא ידי חובת גברא קדישא אשר שם על שכמו להיות לו שכם אחד על אחיו, ואשרי לו.

הרי לנו מעשה רב מהגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל איך שקיים מצוה יקרה זו על ידי שליח ברגע שהיה אי אפשרי לו לקיימה בעצמו.

בביקור חולים גם גדול חייב לבקר אצל קטן

פרט נוסף במצות ביקור חולים שכדאי לציין הוא - שבביקור חולים גם גדול חייב לבקר אצל קטן.

והנה שנינו במסכת נדרים (דף לט:) תניא: ביקור חולים אין לה שיעור, מאי אין לה שיעור? אמר אביי: אפילו גדול אצל קטן. ופרש"י זצ"ל: שלא יאמר לא אבקר אלא גדול כמוני, אלא מצוה בקטן כמו בגדול.

והקשה על זה רבינו החפץ חיים זצ"ל: וקשה, אטו קטן אינו בכלל ישראל?

אלא נראה שכוונת הגמרא היא בחולה שהוא קטן במעלתו מהמבקר, ואינו לפי כבודו לבקרו, שעם כל זה צריך לבקרו. ובשיטה מקובצת (מס' נדרים דף לט:) למדה שבביקור חולים אין פטור של זקן ואינה לפי כבודו.

ומקור לזה ממה שמובא בגמרא במסכת סוטה (דף יד.) שיש לאדם להלך אחר מדותיו של הקב"ה, מה הוא ביקר חולים אף אתה בקר חולים, הרי שחייב הגדול לבקר את הפחות ממנו, כשם שביקר הקב"ה את אברהם אבינו ע"ה.

הנהגת הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל

והרי כך בדיוק נהגו גדולי ישראל.

וכבר מסופר על הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל שהיה מבקר אצל חולים מכל המעמדות, ואף אם היו פשוטי עם, גם כשאחד מעובדי המשק של הישיבה חלה, היה הולך רבינו זצ"ל לבקרו, והדבר היה נעשה בפשטות כל כך כמו שמדובר בחובת יסוד וכדבר המובן מאליו.

הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל מבקר בחור אחד

ונצטט עוד עובדא אצל הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל (ספר דרכי משה עמ' מ) המראה לנו יסוד זה.

בראשית השנים של ישיבת סטאטען איילאנד היה מחנה הקיץ באזור הנקרא היי פאונט, והמחנה היה בהר. הדירה של מרן זצ"ל היתה בגובה ההר ושאר המחנה היה במורד ההר. עלה בגורל בחור אחד להביא למרן זצ"ל את ארוחת הבוקר בכל יום. בוקר אחד לא בא, שאל עליו רבי משה זצ"ל ואמרו לו שהבחור חולה, אז עשה מרן זצ"ל את כל הדרך במורד ההר כדי לבקרו!

וזהו שראינו שאצל מצות ביקור חולים יש חיוב גם גדול אצל הקטן ממנו.

שכרו הגדול של מי שמקיים מצוה זו

ועתה יש להביא את שכרו הגדול של מי שמקיים מצוה זו של ביקור חולים.

ראשית כל יש להביא את דברי הגמרא במסכת שבת (דף קכז.) האומרת: אמר רב יהודה בר שילא א"ר יוסי א"ר יוחנן: ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ואלו הן וכו', וביקור חולים.

הרי שזה מן הדברים שאוכלים פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.

ובמסכת נדרים (דף מ.) שנינו: אמר רב: כל המבקר את החולה, ניצול מדינה של גיהנם, שנאמר (תהלים מא, ב): "אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו השם". ואם ביקר מה שכרו בעולם הזה, "השם ישמרהו ויחייהו יאושר בארץ ואל תתנהו בנפש אויביו".

"השם ישמרהו" - מיצר הרע. "ויחייהו" - מן היסורין, "ואושר בארץ" - שיהיו הכל מתכבדין בו. "ואל תתנהו בנפש אויביו" - שיזדמנו לו רעים כנעמן שריפו את צרעתו. ואל יזדמנו לו רעים כרחבעם שחילקו את מלכותו.

הרי לנו השכר הגדול בעולם הזה שזוכה מי שמקיים מצוה זו כראוי. ועדיין הקרן קיימת לו לעולם הבא וכמו שכתוב בגמרא.

גדולי ישראל הכניסו לסדר יומם הנהגה זו לילך לבקר את החולים

אחרי כל מה שנתבאר עד כה. אין זה פלא להבין מדוע גדולי ישראל הכניסו לסדר יומם הנהגה זו לילך לבקר את החולים, ולפעמים למרות שהדבר היה כרוך עם טרחה או אפילו עם סכנת נפשות, בכל זאת הנהיגו לעצמם ללכת ולבקר חולים.

נביא כמה דוגמאות בלבד שמהם ילמד כל אדם.

מובא בספר פאר הדור: סיפר ד"ר נחמן פריי - מראשי בית החולים "אסותא" - שפעם אושפז אצלם חולה תייר מאמריקה, אדם חילוני, אשר תוך כדי שכיבה בבית החולים נתעורר לבו בהרהורי תשובה והצטער מאוד, עד שמרוב התרגשות הופרע שלומו ומצבו החמיר.

[חולה במחלה? בשביל להרפא חייבים לחזור בתשובה! למה?! | סרטון מתוך הרצאה: ראש העין - נגמרו התירוצים]

הרופא סיפר על כך להגאון בעל החזון איש זצ"ל, דרך אגב, בהזדמנות, כשבא להיבדק על ידו.

מה מאוד השתוממתי - סיים ד"ר פריי - כאשר פגשתי למחרת את החזון איש זצ"ל יושב ליד מיטת החולה ומעודד את לבו - אף שמעולם לא הכירו.

על תלמידו הגאון רבי חיים ברים זצ"ל מסופר, שבשנת תש"ח, עת הופגזה ירושלים, ישב רבינו זצ"ל במקלט בשכונת "עץ חיים". יום אחד נודע לרבינו זצ"ל שאחד מחבריו שהיה גלמוד, שוכב חולה בבית החולים "ביקור חולים". רבינו זצ"ל יצא מהמקלט ורץ לבקרו במסירות נפש תחת הפגנות כבדות, מה שלא העז לעשות אף אחד מיושבי המקלט. הוא מסר את נפשו עבור "ביקור חולים" ועשיית חסד עם אדם גלמוד.

על מרן הרב שך זצ"ל מסופר, שבשנים עברו היה יוצא אחר תפילת ליל שבת בישיבה, לטייל בחוצות העיר, כשהוא הוגה בסוגיא לקראת השיעור הכללי שעתיד למסור באמצע שבוע הבא. שקוע היה בעומק עיונו, אבל שם לבו היכן בתיהם של אותם תלמידים שנעדרו מספר ימים, ומסתמא חולים הם, ועולה לבקרם!

ראש ישיבת מיר הגאון רבי שמואל בירנבוים זצ"ל היה מרגיש אחריות גדולה כלפי כל ה"אלטער מיררער" (תלמידי מיר הישישים מאירופה) רבינו זצ"ל היה נוהג בכל ערב שבת קודש אחר סדר בישיבה, לבקר אצל כמה "אלטער מיררער" ששהו באותו זמן בבתי חולים בעיר, והיו כאלו ששכבו בלי הכרה, וגם להם רבינו זצ"ל היה נוסע להגיד איזה פרקי תהלים בחדרם סמוך למיטתם, וכך נהג לאורך השנים.

אחרי ראינו כל זה, כמה עלינו לשבח ולהחזיק מנהג כמה קהילות שיש להם חברת אנשים או נשים המיועדים לבקר את חולי העיר ולהעניק להם אוכל וצורכיהם כי בזה מקיימים הם מצוה גדולה.

מנהגו של ק"ק "שומרי אמונה"

ורצוני לציין דוגמא אחת שראיתי מובא בספר בדידי הוי עובדא (עמ' ערה) שמזכיר מנהג הקהל "שומרי אמונה" שיש להם מנין קבוע ביום שבת קודש בשעה שבע בבוקר, ואחר סיום התפילה עושים קידוש ואחרי זה הולכים משתתפי המנין לבקר חולי ישראל!

אשרי העם שכך לו!

[50 אלף דולר בעבור תפילה על ילד חולה | סרטון מתוך הרצאה קרית עקרון: להאמין שאין טבע]

ראינו אם כן מהות מצוה זו של ביקור חולים ומה שיעורה. וכן נתבאר מטרתה אופן קיומה והפרטים הטעונים זהירות כדי לקיימה כראוי. עוד ראינו השכר של מי שמקיים אותה ואיך שגדולי ישראל נהגו לבקר חולים והיה זה חלק מסדר יומם.

 קרדיט: המאמר מאת הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! מתוך הספר 'מצוות דיליה' לכתבה על הספר לחץ כאן.

למאמר הקודם: לא תרדה בו בפרך [לחץ כאן] דהיינו; שאסור לשעבד את חברו בעבודת פרך. למרות שמדובר באיסור אך רבים אינם מודעים לו כלל, עלינו לדעת שאיסור זה נוגע הרבה בחיי היום יום שלנו, כגון: מעסיקים ועובדים, מורים ותלמידים, הורים וילדים ועוד. שהכלל הוא: כל פעולה שאדם מבקש מחברו, וגורם לו להסכים לעשות זאת שלא בלב שלם, קיים החשש של האיסור...

.

ראה: 'חולה? הציפורים יתפללו עליך' | סרטון מתוך: הפלא ופלא - אות ע - חלק ב.