באזל - כיבוד הורים החמורה שבחמורות

[ - - - עיקרי הדרשה ע"פ הספר 'מצוות דיליה' באדיבות המחבר הרב אברהם חנונו שליט"א, לדוגמא כתבה מספרו לחץ כאן - - - 

תוכן ענינים: פתח דבר: | "אשרי מי שלא הכירן"... | במה זכה החזון איש זצ"ל לגדלותו הנוראה? | יש לנצל הזדמנויות! | כיבוד הורים - מצוה ש"בין אדם למקום" או "בין אדם לחבירו"? | הסוברים שהיא מצוה ש"בין אדם לחבירו" | "גדול הוא כיבוד אב שהעדיפו הקב"ה יותר מכבודו"! | כיבוד אב - "מצות עשה גדולה" | הרוצה לכבד את השם - יכבד את אביו ואת אמו! | כיצד תדע אם פלוני ירא שמים? | ה"טבילה שלך" מוצאת חן בעיני! | "אין שום חטא בא על ידו" ו"אם חטא - נמחל לו"! | איזו מצוה יקבל על עצמו חתן ה"בר מצוה"? | "כיבוד" ו"מורא" אב ואם | גם ה: "מכובד" מהם חייב לכבדם! | תיקוני הזוהר: "עושים עצמם כבהמה תחתיו" | כיבוד אב אצל הגאון רבי ברוך בער זצ"ל | "אל תטוש תורת אמך"... | "כאשר צוך ה' א - לקיך" - במרה... | הכיבוד - במעשה דיבור ומחשבה | על האב להיות בעיני הבן "חד בדרא"! | כל אחד יכול למצוא מעלות באביו בהן הוא "גדול הדור"! | "אין אף אחד שיודע ללמוד יותר טוב מאבא"!... | "כזו אמא כבר לא מייצרים יותר"... | מצות כיבוד אב ואם אין לה שיעור וקצבה | "כיבוד אם" של התנא הקדוש רבי טרפון | מדוע הרב מבריסק זצ"ל יצא ונכנס דרך החלון? | "אם אבא היה מבקש, הייתי עומד על ידו כל הלילה"... | מדוע קרא הגרש"ז אויערבאך זצ"ל את המגילה באוזני אמו? | כיצד כיבד הגר"א גנחובסקי זצ"ל את אביו? | "שנים מקרא" מהתחלה... | מעשה נפלא עם הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א | "עליך לאכול"! | על אבא לא שואלים שאלות...]

בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

הערב יהיה לזרע חי וקיים; יפת בן חיים וחנה בת אברהם מהרה אמן. 

היום נלמד על מצוות חשובה נקראת החמורה שבחמורות כך מובא בירושלמי מסכת פאה, מדרש תנחומא מצוות כיבוד אב ואם.

ידוע מה שאמר הגאון בעל האמרי אמת מגור זצ"ל, שמובא בספרים כל יהודי מחויב לאחוז בכל כוחו לכל הפחות במצוות עשה ובמצוות לא תעשה אחת שיקבל על עצמו לקיים אותה בשלימות גמורה בכל מצב שהוא אפילו אם יזדקק לשם כך למסירות נפש. 

חייבים לקיים את כל המצוות וגם מצוות שאנחנו לא יכולים לקיים ע"י לימוד תורה שאנחנו לומדים בעיון על מנת לקיים - נחשב שאנחנו מקיימים. אבל יש עניין שכל אחד יבחר לו מצוה אחת או שתיים; אחת עשה ואחת לא תעשה שלא ירפה מהם בכל מחיר בשום מצב ותמיד ידקדק לקיימן בשלימות.

והוא מעיד על עצמו הבעל אמרי אמת שהוא קיבל על עצמו את מצוות עשה של "”כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" לקיים את זה במסירות נפש בכל מצב. ואת הלא תעשה של "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" שזה מצוות קשות מאוד. 

ושאלו אותו: 'למה דוקא בחרת בשתיים אלה?' 

אמר: 'אלה המצוות הקשות ביותר!' 

שלא יוציא מפיו דבר שקר אף פעם, זה לא רק שקר באמירה, זה גם בהתנהגות גם ברמיזה. לדקדק בכיבוד אב ואם זה לא פשוט בכלל.

בפשטות צריך להבין: מה הטעם שקשה כל כך לכבד את האבא ואת האמא? 

המשגיח רבי גדליה אייזמן זצ"ל הסביר למה: כיוון שאנחנו רגילים לחיות בקרבתם של ההורים אז כח ההרגל מכהה את החושים, אז ממילא דשים בזה ולא נותנים על לב. ואפילו לפעמים לא עונים לעניין ולפעמים משתהים וכשילדים אז בכלל; "למה אני, למה דוקא אני, למה תמיד אני"? וכן הלאה.

הפלא יועץ בכיבוד אב ואם אומר: הן אמת שחמור מאוד החיוב של כיבוד אב ואם, עד שלא כל אדם יכול לצאת ידי חובה כראוי וחכמי הש"ס אמרו בקידושין לא': 'אשרי מי שלא הכירן' זאת אומרת אם מישהו נולד יתום ולא הכיר את ההורים שלו – אשריו! כי הוא אף פעם לא נכשל בכיבוד אב ואם.

אומנם יש כיבוד אב ואם גם לאחר מיתה, הוא יותר חמור מאשר בחיים, אבל לפחות הוא לא נכשל במה שהיה בחייו. 

אבל כל אדם חייב לעשות כל אשר בכוחו ולא יאבד עצמו לדעת ולמרות שיש קושי עצום לקיים אותה כראוי, אין ספק שאחרי שלומדים את פרטי וטעמי המצווה – כל אחד יחוש שינוי בקיום המצווה הזו. 

אחד המלמדים בעיר בני ברק ביקר עם בני הכיתה אצל החזון איש זצ"ל וזה היה בשעה של רצון וחדווה. 

הוא שאל את רבינו החזון איש: 'במה זכה להיות "החזון איש"?' 

כל הנערים הפנו את פניהם לשמוע את התשובה. 

והוא ענה: 'בזכות כיבוד הורים ומורים!' בזכות זה הוא זכה להיות "החזון איש". 

החזון איש מי שלא יודע היה מקפיד כל יום ללכת לאמא שלו לשבת אצלה חצי (1/2) שעה לדבר אתה על הא ועל דא. שיחות פשוטות, רק בשביל להנעים לה את הזמן ושהיא תרגיש שהיא נחשבת בעיניו וכו'.

מן הראוי שאנחנו צריכים להתאוות שאבא או אמא יצוו עלינו משהו, כדי שנוכל לעשות את רצונם ולקיים מצווה דאורייתא עם כח סגולי רב, והפלא יועץ אומר: 'בכל פעם ששומע בקול אביו ובקול אמו - מקיים מצווה רבה דאורייתא!'. 

אבל צריך לדעת שמצוות צריכות כוונה, אם לא מתכוונים לקיים מצוות כיבוד אב ואם אז אפילו שאתה פועל ומקיים את רצון ההורים - אתה לא מקיים מצווה, מצווה צריך להתכוון לפני כן: 'הריני מכוון לקיים מצוות כיבוד הורים כאשר ציווה ה'" ואז לעשות את המעשה. חייב לכוון לפני כל מצווה, כל מצווה. זה הלכה בסימן ס' סעיף ד' בשולחן ערוך.

ואם אדם לא התכוון - הוא לא קיים מצווה, הוא עשה את המצווה אבל לא קיים מצווה, מצווה צריכה כוונה, אם אין כוונה אין מצווה, כִּי אֵין מֵצָוֶה וְאֵין מְצֻוֶה, אז אין מצווה, מעשה מצווה יש אבל קיום "כאשר ציווה ה'" - אין. זאת אומרת אם נגיע לשמים ויראו לנו שלא התקבלנו במצוות, אז לא יהיו לנו מצוות בשביל לזכות בהם לחיי העולם הבא. אז לכן לפני כן צריך לעשות את המצווה עם כוונה, לזכור תמיד לא רק בזה בכל דבר. שלשום נתתי דרשה בציריך וכל הערב שעתיים וחצי היה רק על זה, שצריך לכוון במצוות והבאנו דוגמאות רבות ונפלאות.

הגאון רבי יעקב פאם זצ"ל העיר נקודה נוספת: טבע אדם כמבקשים ממנו לעשות פעולה שיש בה טורח, משתדל לדחות אותה מעליו. וכשאמא מצווה בן לעשות איזה דבר בצרכי הבית, אז יש בנים שהם מתרעמים מתלוננים: "תמיד את מצווה אותי, אף לא את אחי, מה הוא פטור מהכל רק אני, הכל על צווארי..." 

יש איסור נורא בהתנהגות זו! אם היה מבין מה לפניו היה זריז ונשכר לקיים מצוות כיבוד אם והיה עושה זאת בשמחה רבה!!

הרי יש הבטחה: שמגיע לו עבור זה אריכות ימים!! יש כאלה שההורים שלהם מאריכים ימים, חיים תשעים-מאה (90-100) והבן בן שמונים (80) ועדיין הוא חייב בכיבוד אב ואם, 

הוא אומר "מתי אני אחיה? כל הזמן אני צריך לטפל בהורים כל הזמן!"... הוא חושב: 'מתי הוא יחיה?' 

התורה באה ומודיעה לו: "אל תדאג! אתה לא מפסיד חיים - אני מאריכה לך חיים, אתה תכבד את אביך ואת אמך ואני יאריך לך את ימיך אל תדאג, הוא יחיה מאה, גם אתה תאריך ימים אל תדאג" 

אצל אברהם אבינו אנחנו שומעים, כל דבר שה' מדבר אומר: "הנני! הנני" מוכן ומזומן כל הזמן מוכן ומזומן. ככה צריך להיות כל אדם. 

הזדמנות לקיים רצון ההורים היא הזדמנות יקרה מכל וזו מצווה וחמורה מאוד, אז לפני שנבאר את חשיבותה, מה ההגדרה ואופן קיומה, עלינו לדעת שנחלקו הראשונים, האם מצוות כיבוד אב ואם האם מצווה ששייכת לבין אדם למקום או בין אדם לחברו?

אוֹ! בפרשת יתרו "בעשרת הדיברות" נאמר: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" 

הרמב"ן זצ"ל אומר: 'שהיא מצווה בין אדם למקום ולכן מקומה בחמשת (5) הדיברות הראשונות שכולם מצוות בין אדם למקום. "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי, לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת" ודברה חמישית "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" 

וזה לשון הרמב"ן: 'הנה עשרת (10) הדיברות - חמישה בכבוד הבורא וחמישה לטובת האדם. כי "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ" זה כבוד האל, כי לכבוד הבורא ציווה לכבד את האב המשותף ביצירה ונשארו חמישה לאדם לצורכו וטובתו.

זאת אומרת לקב"ה יש כבוד מזה שאנחנו מכבדים את ההורים שהם שותפים ביצירה שלנו. ההורים נתנו את הגוף והקב"ה נתן את הנשמה.

המדרש אומר: 'כשאומות העולם שמעו את עשרת הדיברות 

אז אמרו: 'מה זה?! הקב"ה מדבר לכבודו! "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" אנוכי... "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי, לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת"... 

אבל כשהם שמעו שהוא אומר: 'כבד את אביך ואת אמך...' - הקב"ה השווה כבודו לכבודם של ההורים שגם נבראו על ידו – 

אמרו: 'הוא לא דורש לכבודו!' 

אז הרמב"ן אומר: 'שזה בין אדם למקום.' 

וכך מובא גם בהשל"ה הקדוש, שחמשת הדיברות הראשונות הן בין אדם למקום והשורש שלהם זה ב: "אנכי ה' אלהיך".

ובלוח השני (2), לעומתם מכוונים שאר חמשת הדיברות בין אדם לאדם וכך כותב גם המבי"ט בספרו בית אלוקים.

כעין זה מצינו גם ברבינו בחיי זצ"ל בכד הקמח בכיבוד אב ואם, הוא אומר: מצוות כיבוד דיבור חמישי ובעשרת הדיברות ולוח ראשון חתום בו שהרי הלוח התחיל ב: "אנכי" שהוא הכבוד של האבא העיקרי וסיים ב: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ" שהוא האב התולדי, שהוליד אותנו. ולא בא מצוות כיבוד אלא בכבוד האבא העיקרי, שזה כבודו של הקב"ה שאנחנו מכבדים את אבא ואמא. וכשם שנקרא האבא התולדי המוליד את הבן, כך האבא העיקרי שזה הקב"ה שהוליד את הנפש ונפח אותו מרוח קודשו נקרא אב. 

אז מבואר מדבריהם, מצוות כיבוד אב ואם – היא מצוות שבין אדם למקום. 

אבל יש שחולקים ואומרים: שזה מצווה בין אדם לחברו! וכך מבואר בירושלמי במסכת קידושין פרק א' הלכה ז': שזוהי מצווה בין אדם לחברו וזה פירעון חוב, הכרת הטוב. ההורים הולידו, גידלו, פרנסו, האכילו, הלבישו חינכו, זה פירעון של חוב אתה חייב להם. 

ועל דרך זה כתב בחיי אדם בכלל סז' סעיף א': 'מי שלא מכבד את אביו ואת אמו – נקרא: 'רשע!' משום שכתוב: "לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא מְשַׁלֵּם" אתה מקבל-מקבל מקבל-מקבל ולא מחזיר?! - אין לך פירעון אין לך הכרת הטוב.

ומצינו בזה דברים מפורשים להרמב"ם זצ"ל בפירוש המשניות על מסכת פאה פרק א' ואלו דבריו: 'המצוות נחלקים בתחילה על שני (2) חלקים; החלק הראשון (1): במצוות המיוחדות לאדם בנפשו במה שיש בינו ובין הקב"ה כגון; ציצית ותפילין וכו'. החלק השני (2): במצוות התלויות בתועלת בני אדם קצתם עם קצתם, כגון; האזהרה על גנבה וההונאה וכו' - לכבוד האבות והחכמים, אז לפי הרמב"ם זה בין אדם לחברו. 

וכן כתב הגאון רבי יצחק אברבנאל זצ"ל בפרשת יתרו כ, יב: 'והוא מבאר מדוע מופיעה מצוות כיבוד אב ואם עם ארבעת הדיברות הנוהגות בין אדם למקום וזה תוכן דבריו: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ" – 'יראה ממנו שהוא בין הדברים שבין אדם לחברו, כי הוא בכיבוד ההורים שהם יותר אהובים מכל שאר החברים, האמנם בא עם הדברים הא-לקיים שהיו בלוח האחד שהם בין אדם למקום. לפי שכשאומר: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ" נכלל גם כבוד הקב"ה האבא האמיתי. והוא האחד שיותר מיוחד שבשלושת השותפים שיש ביצירת האדם.' 

ועכשיו נראה כמה גדול כיבוד אב, כשהעדיף הקב"ה את כבוד ההורים על כבודו. בירושלמי מסכת פאה הפליגו חז"ל הלכה למעשה בחיוב אב ואם יותר מכבוד ה'; על כבוד ה' נאמר: "כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ" ומי שאין לו הון פטור מלתת יותר מחומש (20%) מנכסיו. ואילו על פרסת אב ואם - לדעת הירושלמי: מוטל עליו לחזור על הפתחים כדי לקיים מצוה זו!

זאת אומרת, ה' אומר: "כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ" יש לך הון - כבד אותו, כמה אני חייב לכבד? - עד חומש, אם אין לי הרבה כסף עד חומש, אם אני מיליונר אני יכול יותר. אבל "כַּבֵּד מ: מֵהוֹנֶךָ" לא בהונך עם כל מה שיש לך רק "מ" מעט "מ". 

אבל אצל ההורים: אם יש לך כסף אתה חייב לפרנס אותם אם אין להם ואם אין לך, גם אתה אין לך - אין לך... מה עושים? - צריך לחזר על הפתחים! ללכת לבקש מאנשים כדי שיהיה לך כסף לפרנס אותם. וגם אם נגיד שאין לך אין לך... אז בממון אם אין - אין... ואם אתה לא משיג אין! אבל בגופו - חייב לכבד את ההורים בכל מצב, עד כדי כך שהיה אבא שגר בתל אביב ובנו גר בירושלים, 

האבא צלצל לבן שהוא זקוק לו 

והבן אמר: 'אין לי כסף לנסיעות להגיע מירושלים עד לתל אביב'. 

שאל שאלת חכם, אמר לו: 'אתה פטור מלנסוע! אין לך כסף, אבל אתה חייב ללכת ברגל!!' כי בגופו חייב! בגופו חייב!! 

אפילו אם אבא יקרא לך באמצע העבודה, יגיד לך: 'אני צריך אותך!' - אתה עוזב את העבודה במקום שזה אפשרו כמובן אין סכנה, אין הפסד עצום, משהו או זה... שיכול לדחות את זה ע"י בקשה ברשות, אבל אם לא - צריך לבוא מיד לאבא, מתי שאבא קרא או אמא זה לא משנה, כשאני אומר: 'אבא' זה גם אמא. 

זה הדין! וזה לא משנה אם אתה ילד, נער, בחור או זקן, זה לא משנה.

בלשון הירושלמי במסכת קידושין פרק א' הלכה ז': 'גדול הוא כיבוד אב ואם שהעדיפו הקב"ה יותר מכבודו, נאמר כאן: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" ונאמר: "כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ" - "מֵהוֹנֶךָ" במה אתה מכבדו? "מֵהוֹנֶךָ" במה? איך אתה מכבד את הקב"ה עם כסף? - מפריש לקט, שכחה, פאה, מפריש תרומה, מעשר, עושה סוכה, לולב, שופר, תפילין, זה אתה עושה ומכבד את הקב"ה "מֵהוֹנֶךָ". אם יש לך - אתה חייב בכל אלה ואם אין לך - אין אתה חייב באחת מהן! 

אבל כשהוא בא בכיבוד אב ואם; בין אם יש לך ובין אם אין לך - "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" אפילו מסבב על הפתחים!' 

הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל היה אומר: 'אם אבא שלי היה אומר לי... [מדובר כשהוא היה ראש ישיבה! כן] אם אבא שלי היה אומר לי: 'שהיה רוצה שאני יעמוד כל הלילה ליד המיטה שלו, כי זה גורם לו הנאה!' - הייתי עומד מתחילת הערב עד הבוקר אם זה גורם לו הנאה. 

זה ללא תכלית, לא שהוא צריך שמירה, חולה, זקוק, משהו - היה אומר לי רק: "אני נהנה תעמוד פה לידי עד הבוקר', 

הוא אומר: 'הייתי עוזב הכל עומד לידו מהערב עד הבוקר!'. לא צריך סיבה, לא צריך טעם, לא צריך הסבר, לא תירוצים, אבא ואמא ביקשו? - זהו. 

יותר מזה, אם הבן חכם - אז הוא מבין את הרצון שלהם, הוא לא מחכה עד שיבקשו, הוא בעצמו מתעניין: 'צריכים משהו? חסר משהו? אפשר זה...' וכן הלאה, זה חכמה גדולה!

ואל תשכחו! שכל בן אדם צריך לבחור לו מצווה בחיים עשה ולא תעשה שיש שמה לדקדק בשלימות 

כשיבוא לשמים יגיד: "מצווה זו לא תמצאו בה דופי!" אי אפשר שבכל המצוות נהיה ממש-ממש-ממש סגורים הרמטי עליהם, מה לעשות? אנחנו בני אדם 'חלשים' קוראים לעצמנו... אבל, לקחת מצווה אחת ולהתמקד בה ללמוד אותה על כל פרטיה ודקדוקיה וכוונותיה - זה אפשרי.

כותב הרמב"ם בהלכות ממרים פרק ו' הלכה ראשונה: "כיבוד אב ואם מצוות עשה גדולה! וכן מורא אב ואם! שקל אותו הכתוב בכבודו ובמוראו, כדרך שציווה על כבוד שמו הגדול ומוראו - כך ציווה על כבודם ומוראם". 

הגאון רבי אליהו קפשאלי זצ"ל בספר מאה שערים שער ה, אומר: שבלשון הרמב"ם תתבונן איך המאור הגדול ברוב חוכמתן ברוחב בינתו העיר ליבות בני אדם עליה [על המצווה הזאת] וכתב: 'מצוות עשה גדולה!' ולא כתב 'מצוות עשה' סתם כמו שהוא נוהג בחיבורו בשאר המצוות. זאת - הוציא אותה מן הכלל וקרא לה "מצוות עשה" גדולה. 

זאת אומרת "עורו עורו ישנים משנתכם והקיצו נרדמים מתרדמתכם; וְהִזָּהֲרוּ מְאוֹד בִּכְבוֹד אֲבוֹתֵיכֶם והִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם! לפי שמצווה זו שבגדולות איך ערך לגדולתה ואין חקר למעלתה והיא פינת כל התורה וסוד הדת והאמונה ולה משפט הבכורה, לפי כשאין הבן שומע לקול אביו וקול אמו - חזקתו היא שלא ישמע לקול אבין שבשמים.

אם מי שאתה מקבל ממנו פיזית כל הזמן, קיבלת ואתה מקבל ועין השגחתם של ההורים שלך לדאוג לך לברך אותך לראות כל מה שאתה דורש וחסר, אם להם אתה לא מכיר טובה - אז מי שאתה לא רואה שמעניק לך חיים כל רגע בנשימה וראייה ושמיעה וחוזק וכו' - ודאי שאתה לא תכיר לו טובה ולא כלום! לכן, מי שמדקדק במצווה זו - ודאי שהוא לא יכול לקיים גם את ה: "כבד את ה' מהונך" וכו'. 

עד כדי כך זה "מַאֲכִיל אֶת אָבִיו פְּטוּמוֹת וְיוֹרֵשׁ גֵּיהִנֹּם ויֵשׁ מַטְּעִינוּ ברחיים וְיוֹרֵשׁ גַּן עֵדֶן" - יש אחד בא נותן לאבא שלו אוכל מפוטם מלא כל טוב, אבל הוא מגיש לו את זה בדרך של זלזול קצת. נתן לו ארוחה-ארוחה!! - אבל בדרך של זלזול, כתוב: "יוֹרֵשׁ גֵּיהִנֹּם"! הוא לא החסיר מאבא שלו כלום! כמו עשו: "יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ" 

 "יֵשׁ מַטְּעִינוּ ברחיים" הילד טוחן בשביל הבית שיהיה חיטים שהיה קמח. באו מהצבא ואמרו שצריכים לקחת מפה את האבא לצבא, 

אז הבן אומר לאבא: 'אבא! אבא, אתה בא, תמשיך במקומי עם הרחיים ואני אלך במקומך לצבא'. 

אז אפילו שהוא גרם שעכשיו האבא יתאמץ והוא יהיה אחראי על טחינת החיטים שזה מלאכה קשה - הוא יוֹרֵשׁ גַּן עֵדֶן! כי הוא הקל מעל אביו. הוא לקח את הסכנה ללכת לצבא ואת הקושי, בשביל שאביו יישאר בבית אומנם עם מלאכה, אבל זה נקרא שיורש גן עדן. 

באיגרת התשובה לרבינו יונה זצ"ל כתב: 'העולם כולו נברא לכבוד ה' יתעלה, שנאמר בישעיה: "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו" הרוצה לכבד את ה' יתעלה - יכבד את אביו ואת אמו! אם אתה מכבד את ההורים, זה נקרא מכבד את ה'. 

אמרו חז"ל בקידושין ל': 'בזמן שמכבד את אביו ואת אמו אומר הקב"ה: "מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ דַּרְתִּי בֵּינֵיהֶם וְכִבְּדוּנִי"!

ה' אומר: בזה שאתה מכבד את ההורים שלך אני מרגיש כאילו אני דר אתכם ואתה מכבד גם אותי. 

הגאון רבי חיים ברים זצ"ל אחד מהתלמידים המובהקים של החזון איש ז"ל אמר: 'כיצד תדע אם פלוני יש לו יראת שמים? - הבט וראה כיצד הוא מכבד את אביו ואת אמו. בזה נבחן האדם אם יש לו יראת שמים או אין לו.' 

כמה אנשים לקחו את המצווה הזאת ברצינות...! כמה לקחו אותה ברצינות? 

פעם האדמו"ר מסטריקוב זצ"ל הלך ברחוב והבחין באברך שמוליך את אביו בכיסא גלגלים ובאגלי זיעה ניגרים על פניו מן השמש וראו עליו שיש לו מסירות נפש במצוות כיבוד אב. כשהוא פגש את האברך 

אמר לו: "המלאכים טובלים עצמם בנהר דינור. החסידים טובלים את עצמם במקווה טהרה - אבל הטבילה שלך מוצאת חן בעיניי יותר משניהם! זה שאתה הולך ואגלי זעה יורדים על... זה הטבילה יותר משל המלאכים והחסידים שנכנסים למקווה". 

בתנא דבי אליהו רבה בפרק כו' מצינו דבר נפלא! - "כל זמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו - אין חטא של חילול השבת ולא שאר שום כל חטא בא על ידו ואם חטא - נמחל לו". 

לא הבנתי! קראתי את זה ולא הבנתי.

עוד פעם: 'כל זמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו - אין חטא של חילול השבת ולא שאר שום כל חטא בא על ידו ואם חטא - נמחל לו.'

מה זה? מישהו יכול להסביר לי את זה... אני אגיד עוד פעם? - עוד פעם: 'כל זמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו - אין חטא של חילול השבת ולא שאר שום כל חטא בא על ידו! ואם חטא - נמחל לו!!'.

אז קפצו לי שאלות ישר: אם אדם מכבד את אביו ואת אמו, איך מתחייבים פה: שלא יהיה לו חטא של חילול שבת? איך מתחייבים פה: שלא יהיה לו שאר שום כל חטא שיבוא על ידו? ואח"כ סתירה; ואם חטא - נמחל לו! רגע אמרת שלא יהיה לו שום חטא, של חילול שבת ולא חילול אחר, אז מה ההמשך עכשיו: "ואם חטא - נמחל לו"? ולמה שימחל לו אם חטא? קודם אמרת שבכלל לא יחטא... ומה שקשור בכלל... 

הלכתי והוצאתי את האליהו, תנא דבי אליהו והנה זה לפני ונהיה לי עוד יותר קשה! כתוב: "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" ואחרי זה מה כתוב? - "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ" וכי מה עניין זה אצל זה?! למה... למה הדיברה החמישית: ”כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" סמוכה ומחוברת "זְכֹר וְשָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת" 

אומר: 'ללמדך, שכל זמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו - אין חטא של חילול השבת ולא שאר שום כל חטא בא על ידו ואם חטא - נמחל לו! שנאמר בישעיה נו, ב: "אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ" אל תקרא "מֵחַלְּלוֹ" אלא "מָחוּל לוֹ". 

אומר בישעיה כט, יג: "וַיֹּאמֶר ה' יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי ולִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" 

עוד יותר קשה! הוא מביא ראייה ואומר: "יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם... לִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי... יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת..." לא מבין! לא מבין. מישהו יכול לעזור לי? מי שיפתח את זה - אני נותן לו מאה (100) פראנק! 

אני קורא את זה עוד פעם: "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" ו: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ" וכי מה עניין זה אצל זה?! אלא ללמדך: שכל זמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו - אין חטא של חילול השבת ולא שאר שום כל חטא בא על ידו! ואם חטא - נמחל לו!! שנאמר: "אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ" - "מָחוּל לוֹ". אומר: "וַיֹּאמֶר ה' יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי ולִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" 

פשט... מה הולך פה?? 

טוב ראיתי שאני לא מתמודד, אז ביקשתי מהקב"ה: 'חוֹנְנִי מֵאִתְּךָ חֲכָמָה בִּינָה וְדַעַת"... 

אז תראו מה יצא לי; כתוב: "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" - זה מצווה של שמירת שבת... ואח"כ כתוב: וכַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ". והשאלה, שואל התנא דבי אליהו שואל: 'מה עניין זה אצל זה?' - אלא ללמדך: שכל זמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו - ממש... ממש! זאת אומרת הוא מדקדק-מדקדק לכבד את אביו ואת אמו, הוא ידע מי מוליד אותו, הוא יודע למי הוא חייב, הוא מכבד כמו שהתורה מבקשת: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" אדם כזה בודאי שהוא גם מכבד את הקב"ה! 

אז מה כתוב אחרי זה? – 'אין חטא של חילול השבת!' וואיי... חס ושלום! איך הוא יעשה חילול שבת?! אם הוא מכבד את אבא ואת אמא עד כדי כך - אז את הקב"ה... הוא ודאי שלא יכשל! שגגה, חטא. חטא - זה שגגה, אז הוא לא יחטא בחילול שבת, ישים לב! יתן דעתו מה שה' ציווה, גם לא יעשה שום שאר חטא.

 - מה פתאום?! אם אבא ואמא בשר ודם שאני רגיל בהם למרות זאת אני מקיים בהם ודאי וודאי שמה שה' נתן לי נשמה... ומחיה אותי בכל רגע... וחייב לו על כל נשימה ונשימה... ודאי שאני לא אכשל בחטא! 

אבל אם יקרה... יכול להיות שפעם בשבעים (70) שנה, אדם מחוסר שימת לב, מעייפות, ממשהו משהו שגג במשהו יכול להיות. 

אומר: "מָחוּל לוֹ, מָחוּל לוֹ". זכות השבת שהוא מקפיד עליה מאוד מאוד מאוד והוא לשמה - אז היא מוחלת אפילו על שבעים שנה של עוונות!!

ואח"כ הוא מביא ראייה מישעיה... 

זה רק מדובר באחד שתיארתי ככה, אבל אם זה לא אחד כמו שתיארתי - זה בדיוק הפוך...!

ואומר: "יַעַן נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי" אבל "לִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי" יש אנשים כן, מתפללים ועושים את כל המצוות, תנועות הכל, פה פה פה פה ... עושים הכל ובגרטל והכל, הכל בסדר. כל זה חיצוני, אבל "לִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי ותְּהִי יִרְאָתָם" אתה אומר: 'זה יראי שמים! תראה איך הוא מתנדנד... תראה-תראה תראה תראה...' אבל "וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי" זה רק "מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" הוא רגיל ככה, ככה מתפללים פה... ככה אז הוא עושה כמו כולם... אבל איפה הלב שלו? – בשוק! בבעיות, בצרות, בארנונה והזה... אז אלה וודאי לא נאמר בהם. 

לכן הסמיך את השבת לכיבוד אב, ללמד אותנו אדם שמדקדק! בכיבוד אב ואם - זה שמירה על כל המצוות! 

עכשיו לא תאמינו! מה עוד כתוב, כבר הרווחתי כשפתחתי את זה עוד כמה דברים שתסמרנה שערות הראש!!

כתוב... כתוב: "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" וכתוב: "וכַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" - אל יאמר אדם: 'הואיל ואבי שבשמים אם הקדימני תחילה, הוא ברא אותי ראשון, אעשה את רצון אבי שבשמים ואכבדהו ואניח את כבוד אבי ואמי?! 

לכך נאמר: "כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע" ונאמר: "וְכַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ" - אם אתה מכבד את הקב"ה מהונך מה הוא מבטיח? שהוא ימלא את אסמך! יתן לך עשירות, פרנסה, הכל יהיה בסדר. ואם אתה מכבד את הוריך מה אתה מקבל? - אֲרִיכוּת יָמִים! מה יותר חשוב? שיהיה לך כסף ותמות בקיצור ימים, או אפילו בלי הרבה כסף אבל תאריך ימים?!

אתם רואים מה? – 'אַל תֹּאמַר שה' הקדימני תחילה ואני אעשה את רצון אבי שבשמים ואכבדהו ואניח את כבוד אבי' - לא!! כי הנה! תראה מה כתוב: ה' יתן לך שהאסמים שלך יהיו מלאים, אבל בזכות הכיבוד הורים - יתנו לך אריכות ימים. 

ולכן לא יאמר אדם: "הואיל ואבי מן השמים הקדימני תחילה אעשה רצון אבי שבשמים וארא ממנו ואניח את מור אבי ואמי"... לכך נאמר: "אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" ונאמר: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ". 

לכן, בזמן שאדם מקלל את אביו ואת אמו, או מכה אותם - כביכול הקב"ה כופף את רגליו תחת כיסא כבודו ואומר: "אני השוותי את כבודי לכבודם של אלו, ששלושתן (3) שקולין כאחד (1), אילו הייתי אצלם - כך היו עושים לי!... יפה עשיתי שלא דרתי עמהם בשכונה אחת". 

זאת אומרת אומר ה': 'ה' ירחם! ילדים כאלה שמתנהגים ככה להורים אוי ואבוי... אם אני הייתי ביניהם - כך היו עושים גם לי!...' 

'הא למדת: כל המבקש ימים ושנים ועושר וכבוד וחיים ארוכים בעולם הזה ולעולם הבא, חיים שאין להם סוף וקץ ותכלית - יעשה את רצון אביו שבשמים ואת רצון אביו ואמו. לכן כתוב: "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ", "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ". 

ממשיך התנא דבי אליהו ואומר: 'למה כתוב: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" ואחרי זה: "לא תרצח?" מה העניין של "כבד" אצל "לא תרצח"? 

אלא' תדע לך! ללמד אותך: אם יש לאדם מזונות בתוך הבית ואינו מכבד וזן את אביו ואת אמו, אפילו בילדותם [כשהם צעירים] ואיך צריך לומר בעת זקנותם - מחשב לו: כאילו רוצח כל ימיו לפני הקב"ה!! לכך נאמר: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ". 

'למה סמוך: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" ל: "לֹא תִּֿנְאָף"? מה ענין זה אצל זה? - ללמד אותך: אם יש לו לאדם ואינו מכבד וזן ומפרנס את אביו ואמו - נחשב לו כאילו נואף כל ימיו לפני הקב"ה!'.

'למה זה ליד "לֹא תִּֿגְנֹב"? – ללמדך: אם יש לו לאדם ולא מכבד וזן ומפרנס את אביו ואמו - נחשב לו כאילו גונב נפשות כל ימיו לפני המקום!'.

'למה "כבד" אצל "לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר?" מה ענין זה אצל זה? אם יש לו לאדם ואינו מכבד וזן ומפרנס את אביו ואמו - כאילו מעיד עדות שקר כל ימיו לפני המקום!'. 

'ומה זה סמוך ל: "לֹא תַחְמֹד"? - ללמד אותך: אם יש לו לאדם ואינו מכבד וזן ומפרנס את אביו ואמו - כאילו חומד ממון של אחרים כל ימיו לפני המקום!'. 

'ובזמן שאדם כן מכבד וכן זן ומפרנס את אביו ואמו בילדותם ובזקנותם - למה הוא דומה? - למלך שבא אצלו הבן של אוהבו; 

שואל אותו המלך: 'מאין באת?' 

אומר לו: 'מבית אח ואמי'. 

אומר לו המלך: 'אביך ואמך מה הם עושים?' 

אמר: 'נפטרו בשלום לבית עולמם'. 

אומר לו המלך: 'בני, ברוך אתה ותהיה לך קורת רוח בעולם! שנתת מנוחה לאביך ולאמך עד שנפטרו בשלום לבית עולמם. ועכשיו בוא עמי ואראה לך מה גנזו לך אביך ואמך אצלי!' 

כך מי שמכבד זן ומפרנס אביו ואמו עד שנפטרו בשלום לבית עולמם ו...??? הולך בדרכי שמים ובזה עושה נחת רוח לאביו ולאמו 

- אומר לו הקב"ה: "בני! בא וראה גנזי שמים שהם גנוזים לך אצלי, מפני שכיבדת ופרנסת לאביך ולאמך ועשית לי נחת רוח במעשים הטובים שלך ולאביך ולאמך!! שנאמר: וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ" אימתי יבואו עליך כל הברכות האלה? - "אִם תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו" מה הן דרכיו? מה הם דרכי שמים? - כמו שהוא רחמן והוא מרחם אפילו על הרשעים! והוא מקבל אותם בתשובה שלמה וזן ומפרנס את כל הבריות, כך תהיו רחמנים זה על זה לפרנס זה לזה ובפרט להורים ותאריכו פנים זה לזה לטובה'. 

ומה זה 'דרכי שמים'? - כמו שהוא חנון ונותן מתנת חינם לאלה שיודעים אותו ולאלה שלא יודעים אותו - כך אתם תתנו מתן חינם זה לזה.

אתם רואים מה הרווחתי מהקושיא? - לא יאומן כי יסופר...!

מי ידע שכל עשרת הדברות כמעט תלויים וקשורים ל: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ"? - שזה שורש ויסוד לכל עבודת הא-לקים שלנו! 

באיגרת התשובה לרבינו יונה זצ"ל כתב: 'העולם כולו נברא לכבוד ה' יתעלה, שנאמר: "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו" הרוצה לכבד את ה' יתעלה - יכבד את אביו ואת אמו. 

אמרנו: בזמן שמכבד את אביו ואת אמו - אומר הקב"ה: "מעלה אני עליהן כאילו דרתי ביניהם וכיבדוני!"

ואמרנו: שאם רוצים לבחון יראת שמים של אדם - אז להביט אם הוא מכבד את האבא ואת האמא שלו. 

רבי יהודה מיכל לפקוביץ זצ"ל בא לפניו נער בר מצוה להתברך, אז הוא אאר לו: "המצוות החשובות עליך זה לימוד התורה וכיבוד אב ואם ואת שניהם תעשה מתוך שמחה! ככל שתתחזק יותר בכיבוד אב ואם ככה תזכה יותר בלימוד התורה" 

עכשיו אמרנו פתיח ועכשיו אנחנו רוצים לדעת מה זה 'כיבוד הורים' מה זה 'מורא הורים'.

במסכת קידושין לא': 'איזה הוא מורא? ואיזה הוא כיבוד? - "מורא": אנחנו צריכים לירא מההורים איך מקיימים. "לֹא עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ, לֹא יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ, לֹא סוֹתֵר אֶת דְּבָרָיו וְלֹא מַכְרִיעוֹ". 

אם אבא רגיל לעמוד במקום מסוים בתפילה - אתה לא עומד שמה. אם הוא יושב על כיסא מיוחד - אתה לא יושב שמה. אם אבא אומר משהו - אסור לך לסתור את דבריו ותגיד: 'לא נכון!' וגם לא להכריע להגיד: 'כן! נכון אתה צודק...' בטח לא צריך אותך שתיתן לו אישור. גם לא להכריע אותו. זה נקרא "מורא".

מה זה "כִּבּוּד"? כיבוד הורים? - "מַאֲכִיל אוֹתָם מַשְׁקֶה אוֹתָם מַלְבִּישׁ אוֹתָם מְכַסֶּה אוֹתָם מַכְנִיס וּמוֹצִיא לָהֶם". זה בקום עשה ובלא תעשה. 

זאת אומרת חובתנו לכבד את ההורים דהיינו לעשות פעולות שיביאו להם הנאה ממשית והחיוב לא תלוי מי אתה - אפילו אתה האר"י הקדוש, אתה רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), אתה רבי טרפון - אתה חייב לכבד את ההורים!

רבי טרפון, כשאמא שלו היתה רוצה לעלות למיטה - הוא היה כופף קומתו ומשמש מדרגה! והיתה דורכת על גבו ועולה למיטה.

פעם הוא ראה אותה הולכת בחצר יחפה - הוא הניח את ידיו מתחת לרגליה שתדרוך עליהם ותתקדם על הידיים שלו! כשהוא היה רבי טרפון, זה לא מצוות לילדים, זה מצוות לכולם.

כתוב, הכתב סופר זצ"ל אומר: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" מה זה "איש"? - גם כשאתה כבר איש מבוגר נשוי בית מעמד גאון! עדיין רובץ עליך לירא ולכבד. 

הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל אומר: הגמרא אומרת בקידושין ל': איזהו כיבוד אב? - לֹא יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ, לֹא סוֹתֵר אֶת דְּבָרָיו" הכוונה כשהבן במעמד גבוה יותר מאביו, לֹא יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ. ואפילו אם האבא יושב במערב והבן מן המכובדים יושב במזרח - יזהר לֹא לסתור אֶת דְּבָרָיו ולא להתנשא על אביו, אלא יבטל דעתו מפניו. 

בא וראה מה כתוב בתיקוני הזוהר בהקדמה דף ז': 'כל בן צריך להשוות את עצמו כלפי אביו - כסוס וכחמור למשא ולהיות כפוף תחתיו וזה הסוד: "אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה'" שישראל הם בניו של אדם ועושים עצמם כבהמה תחתיו והבן צריך לשרת את אביו ואת אמו לעשות עצמו כעבד ושמש וכמו כיסא ומושב תחתיהם. זו ההנהגה שאומר הזוהר הקדוש. 

כך נהגו גדולי ישראל לכבד הוריהם 'כמו שור לעול וחמור למשא עד היכן הדברים מגיעים...!

הגאון רבי ברון בער זצוק"ל היה מסור לקיים מצוות כיבוד אב ואם ולבני הישיבה נדמה היה שהרב מסתובב כל הזמן סביב הוריו לספק צרכיהם, מפעם לפעם היה ניגש לראות אם הם צריכים משהו, כל רמז מצדם - היה דואג מיד שיקבלו מבוקשם והיה מברר אח"כ אם הם שבעי רצון.

ראש ישיבת סלובודקה הגאון רבי אייזיק שר זצ"ל נהג לומר לתלמידים: 'שאחד מגדולי הדור תמה: 'מתי רבינו לומד? כל היום עובר עליו בחישובים אם הוא קיים כיבוד מצוות אב ואם כראוי...!' 

פירוש נפלא! של רבי יוסף צבי יוסף דושינסקי זצ"ל על הפסוק: "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ", "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ" - שלמה המלך ע"ה מלמד אותנו: חוץ מלימוד התורה מאבא צריך גם לקבל תוכחת מוסר. אבל "וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" איזה תורה יש לאמא ללמד? הרי היא לא מחויבת בלימוד תורה... 

אלא אומר הרב דושינסקי: על כל בן ישראל לדעת, שכל מה שאמא מצווה לו - זה גופי תורה ממש! זה תורה! אם היא אמרה משהו אתה צריך לקיים את זה, זה תורה.

עוד דבר מדהים! אדם צריך לציית להורים גם כשיש לו הכל והוא לא צריך אותם. 

הכתב סופר, הפסוק אומר: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" ורש"י מפרש: 'במרה'. 

מה זה נוגע "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" מה אכפת לך איפה הם נצטוו...? למה כותב לנו רש"י שזה במרה? 

אלא, אומר הכתב סופר: יש בן שמכבד את אביו כי הוא נהנה ממנו כי כל מחסורו עליו, אבל אם הוא לא צריך לטובתו, הוא עשיר מסודר ולא חסר לו כלום! ולאבא אין מה להעניק לו, אז מה הטעם לכבד אותו?! 

לכן, ציווה הקב"ה: לכבד את ההורים גם לא על מנת לקבל פרס, כי הנה במדבר כשנצטוו בני ישראל במצוה הזו - הם לא היו סמוכים על שולחן אביהם כלל, כי המן ירד מן השמים לכולם, לא היה צריך מההורים מלבושים "שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ" ובכל אופן הוא ציווה לכבד את האב והאם "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ". 

ואז רש"י אומר: איפה? איפה... – 'במרה!' באותו זמן שלא היה לך שום תועלת מהם, בכל אופן אתה צריך לכבד אותם, לכבד אותם גם אם לא נתנו לך כלום! 

יותר מזה! כתוב בהלכה, הרמב"ם מביא: שאם ילד נולד ממזר, מי אשם? - אבא שלו עשה אותו ממזר. חייב בכבוד אביו! אבוי! אבא שגרם לו להיות ה' ירחם... בעל מום! שאין כדוגמתו - חייב בכבודו. אפילו אם האבא רשע!! - חייב בכבודו [יש בזה כמה חילוקים, אבל לא לעכשיו...]. 

ראוי להביא דבר שיש בו אולי חידוש! למי שלא יודע, אבל... כיבוד אב ואם הוא לא רק במעשה או ובדיבור אלא גם במחשבה. עכשיו תקשיבו טוב! זה לא יאומן כי יסופר.

אדם מכבד את אביו ואת אמו... מה זה 'מכבד'? - הוא עושה מה שכתוב פה מה שלמדנו נגיד הוא עושה, זה נקרא שהוא מכבד? זה נקרא שהוא 'מכבד'? - זה לא נקרא שהוא מכבד! 

החיי אדם אומר: זה לא מכבד. הוא מביא את הספר "חרדים" שאומר את זה ואומר: 'שצריך לכבד אותם כגדולי עולם ונכבדי ארץ!' ואפילו שבעיני אחרים הם לא חשובים בכלל, אבא שלו אדם פשוט, אמא שלו אשה פשוטה, לפני מאה (100) שנה, לא ידעו קרוא וכתוב - הוא צריך להחשיב אותם ממש כגדולי עולם!

מה פירוש? - אין אבא ואמא שלא תמצא בהם איזה מידת הנהגה משהו שהם יוצאי דופן מאחרים. אתה צריך לדעת את הדבר הזה ולכבד אותם זה נקרא כבוד, שאתה מכבד אותם באמת. 

אם יכנס עכשיו תלמיד חכם עצום גדול צדיק לא משנה מה - יכולים לכבד אותו! למה? - בגלל החשיבות שיש לו למד תורה עשה מצוות לא יודע מה, את האבא והאמא לא מכבדים ככה, כי ההורים שלנו הם לא הכי-הכי מפורסמים בעולם והכי עשו, אמא יודעת לבשל אבא מביא פרנסה וזהו, אז איזה כבוד אתה מכבד אותם? אתה מכבד מה שכתוב. אבל זה לא נקרא שאתה מכבד אותם! 

ובעל החרדים אומר: שאתה צריך לכבד אותם! אבל בשביל לכבד אותם אתה צריך למצוא בהם משהו שאתה באמת מכבד אותם, לא יאומן כי יסופר!

רבים מבעלי המוסר הרחיבו בעניין הזה לדוגמא; הגאון רבי חיים שמולביץ נוהג הוא היה כל ימיו להתבונן למצוא מעלה מיוחדת באביו שבה הוא מצוין יותר מכל אדם, עד שהוא מצא שאבא שלו הוא 'חד בדרא'! במעלה ההיא שאין באף בן אדם את המעלה שיש באבא שלו, הוא שמצוות כיבוד אב זה לכבד כבוד אמתי, לא יתכן לכבד אב כבוד אמת אם הוא באמת לא נכבד בעיניו, כי כל הכבוד יהיה מן השפה ולחוץ ולא יוצא חובת כיבוד אב ואם בשלימות. 

על כן חייבים למצוא מעלות מיוחדות ונכבדות באבא באמא לכבד כבוד אמתי.

פעם רבי חיים אמר: 'הבן חייב למצוא בהוריו נקודות מסוימות שהן גדולי דור!' - לא קל! 

אז הרב אביגדור מילר זצ"ל אמר: 'לפני מאה שנה אמהות לא ידעו לקרוא, אז איך אתה תמצא בהן? - אבל אם התורה חייבה מאז ומתמיד "כבד"! אז ודאי שאתה תמצא, אם תחפש תמצא שבכל אמא ובכל אבא יש משהו מיוחד שאין באחרים.

מסופר על בית הלוי זצ"ל: שהוא הגיע לעיר בריסק בזמן כהונת המרא דאתרא הגאון רבי יהושע לייב דיסקין זצ"ל עם הבן הקטן רב חיים, רב חיים מבריסק. והבן היה קטן רב חיים היה קטן ושהו בבית הכנסת והילד רב חיים ישב על הכיסא של המהרי"ל דיסקין. כשהגיע המהרי"ל לבית הכנסת ראה ילד קטן יושב על הכיסא. 

אמר לו: 'ילד אתה יודע ללמוד?' 

אמר לו: 'ודאי'. 

שאל אותו: 'אתה יודע ללמוד יותר מהרב?' 

אמר לו: 'ודאי'. 

אמר לו: 'גם יותר מאביך?' 

אמר לו: 'אף אחד לא יודע ללמוד יותר מאבא!'. זה רב חיים מבריסק כשהיה קטן. "אף אחד לא יודע ללמוד יותר מאבא". ככה התייחס רבי חיים מבריסק לאביו הגאון בעל בית הלוי. 

כשהספיד הרב מפונוביז' את אמא שלו הזקנה שהלכה לבית עולמה, אמר משל נוקב! 

עשיר גדול נשבר לו גביע מזכוכית יקר מאוד, הצטער עליו מאוד-מאוד!! 

אמרו לו: 'אבל אתה עשיר! מה אתה מצטער? תקנה כמה...!' 

אמר להם: 'גביע זה נוצר בבית חרושת שסגר שעריו, לא מייצרים יותר גביעים כאלה, בכל הון שבעולם לא ניתן להשיג גביע כזה, יצורו נפסק!'

- 'כזו אמא שלי - כבר לא מייצרים יותר!' זה היה ההספד על האימא. אין דבר בעולם שדומה להורים שלנו, הם היחידים המיוחדים במינם, ה' חיבר אותנו אליהם במדוקדק. 

עד היכן החובה להשתדל לכבד את ההורים? - אז אמרנו: שהשווה הקב"ה את כבודו ומוראו להורים.

כמה אנחנו צריכים לאהוב את ה'? - "בְּכָל לְבָבְךָ! וּבְכָל נַפְשְׁךָ! וּבְכָל מְאֹדֶךָ"! בכל אין יותר מזה, אפילו במסירות נפש בכל הממון שלנו בכל בכל בכל... 

אז כיבוד אב ואם - אין לזה שיעור וקצבה! אלא יש לקיים את זה בכל האמצעים. וזה מפורש בספר היראים מצווה רכו' כתב: "אֵין שִׁעוּר לְמוֹרָא וְכָבוֹד הֲרֵי כָּל הִזְהִיר הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח". 

אמרנו: שהרמב"ם אומר שזה מצווה גדולה, הירושלמי אומר: שהיא החמורה שבחמורות!

תשמעו עכשיו דבר שלא תאמינו! 

כבוד ומורא שהיה לרב מבריסק כלפי האבא שלו מסופר רבות. אבל ידועה העובדה: מעולם לא ישב הרב מבריסק על כיסא בפני אביו, מעולם. כשאבא שלו נמצא הוא תמיד עמד. אין לשבת, לשבת בפני אביו - זה היה רק בסעודות שבת וסעודות יום טוב. אין לשבת! אף פעם לא ישב לפני אביו. 

ומסופר שלעיתים קרובות מרן הגרי"ז שהיה צעיר היה נכנס לבית ויוצא דרך החלון למה? בכניסה היה יושב אבא שלו רבי חיים מבריסק וכשהיה עובר אבא שלו היה קם מפניו! כי ע"פ ההלכה יש לעמוד בפניו כדין תלמיד חכם, כי הגרי"ז היה גאון. ולא הועילה הבקשה של הגרי"ז מאבא שלו: 'שאבא שלו לא יקום מפניו!' לא היתה לו ברירה היה יוצא מהחלון ונכנס מהחלון, שלא לגרום לאבא שלו לקום ממקומו.

הגאון רבי זלמן אויערבאך זצ"ל: מאז שהגיע למצוות היה קורא לפני אמו הרבנית ע"ה את "מגילת אסתר" למרות שאוזניה כבדו משמוע והיה מתכונן ימים רבים לקריאת המגילה בטעמים ודקדוקים והתאמץ לקרוא סמוך אליה שתשמע את המגילה – בלי להזדקק למכשיר שמיעה. 

הבן שלו סיפר: 'כעבור עשרות שנים קראתי את המגילה לפני סבתא ואמרתי אח"כ לאבא: "שנדמה לי שהיא לא שומעת את כל התיבות" 

אז אבא אמר לי: 'דע לך בני! מעולם לא עלה על דעתי שהיא שומעת כהלכה, כל מה שעשיתי היה רק להפיס את דעתה ולכבד אותה.' 

הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל, אבא שלו בא לבקר אותו בישיבת טשעבין שמה הוא שימש כרב והיה הולך אחרי אבא שלו עם כיסא ביד ומחכה מתי הוא יעמוד כדי שיתן לו לשבת, כמו שמשב"ק הולך אחראי הרבי. 

בעל הדמשק אליעזר הגאון רבי אליעזר מוויז'ניץ זצ"ל מספר: 'בערב שבת כשהוא קרא שנים מקרא ואחד תרגום (שמו"ת), הוא כבר עמד לקרא את הפסוק האחרון בפרשה, נכנס אבא שלו שאל אותו דבר מה... תכף שהוא שמע את השאלה הפסיק את הקריאה וענה לאבא, כשהאבא יצא התחיל לקרא את כל הפרשה מההתחלה! למה? - כי לדעת האר"י זלה"ה: יש להשתדל לא להפסיק מתחילה ועד סוף קריאת שניים מקרא ואחד תרגום. 

מה הבעיה? תגיד עוד פסוק! כמה זה יקח? – שתי (2) שניות שלוש (3) שניות... ותענה לאבא – לא... אבא פנה אלי - מיד הוא עונה. אפילו אם צריך לחזור אח"כ לחזור על כל הפרשה כולה.

והוא הסביר את זה: 'כיבוד אב ואם זה מצווה מן התורה! מה הערך לקריאה שלי אם אני אתן לאבא שלי להמתין רגע?!' 

יש סיפור מפליא מהרב קנייבסקי זצ"ל! הבת של הסטייפלר אבא של רב חיים, נכנסה אליו פעם ואמרה לו: "לחיים כואב הגב" 

הסטייפלר הבין שמדובר על הרב חיים, הלך מיד לבית שלו, אמר לו: 'רבי חיים תשכב על המיטה!' 

רב חיים היה מקפיד מאוד מאוד בכיבוד אב ואם, לא ברר אפילו למה הוא צריך לשכב על המיטה, שכב על המיטה. 

אמר לו: 'תפשוט את הבגד'. פשט, הסטייפלר אבא שלו מרח עליו שמן והתחיל לעשות לו את הגב, כשסיים 

אמר לו: 'תשכב ככה עד הבוקר'.

הגאון רב חיים לא אמר מאומה! שכב ככה במיטה אין שהוא השאיר אותו נשאר שמה.

חזר הסטייפלר הביתה והתברר: שהיתה טעות! הבת התכוונה על חיים בעלה! 

צחק הסטייפלר! אמר: 'בטח רבי חיים ממשיך עכשיו לישון עד הבוקר...' 

אז הוא חזר אליו הביתה ומצא אותו באמת שוכב, אמר לו: 'אתה יכול לקום זה לא היה הכוונה אליך'. 

והוא לא שאל אותו: 'למה היה מסאג'? מה היה...?' אבא אמר? - אבא אמר!

מסופר על האמרי אמת מגור: שהוא ברכבת עם אמא שלו והוא ישב בקרון ברכבת עם בני המשפחה והיא ישבה עם נשים בקרון אחר. תוך כדי נסיעה נטל ידיים לסעודה, אכל ארוחת צהריים וברך ברכת המזון. אחרי רגע אמא נכנסה ולא ידעה שהוא אכל, 

אמרה לו: 'עליך לאכול'. מיד הוא קם הוציא מהמזוודה עוד פעם לחם נטל ידיים שנית אבל וברך. כדי לקיים מצוות כיבוד אם, לא עלה בדעתו לומר לה: "זה עתה סיימתי לאכול" אמא אמרה: 'לאכול' - אוכלים. 

"כמונו" לא?...

ומעשה אחרון: 

האדמו"ר רבי יששכר דב מבעלזא זצ"ל ישב עם שני ביתו על יד השולחן בליל הסדר, הבן, ילד, אהרן בן ארבע (4), עוקב בעיניים תוהות ומשתאות אחרי מעשיו של אביו, האבא עושה כל מיני תרגילים לשאול: 'מה נשתנה?' - והבן לא שואל! 

ניסה האבא לדבר עם הילד שואל אותו: "תגיד אתה לא מתפלא מה אני עושה? למה אתה לא שואל אפילו שאלה אחת: "אבא! למה אתה לא... למה למה?" 

הבן השיב לו: 'באמת המעשים שאבא עושה לא ברורים לי, אבל מה אעשה? על אבא לא שואלים שאלות.'

אז ראינו מה החשיבות של המצווה הזאת. אמרנו בקצרה! יש לי סידרה שלמה של עשרות שיעורים רק על כיבוד אב ואם, עשרות, זה רק תמצית ככה לגעת שאולי לאמץ לנו את המצווה הזאת ונקפיד.

ההורים שלי נפטרו מן העולם כבר לפני כעשר (10) שנים, מנוחתם עדן. ואני מחפש כל הזמן לעשות עוד ועוד ועוד לעילוי נשמתם. אפילו שכל המעשים שאני עושה אוטומטית הם עולים למעלה! "בְּרָא מְזַכה אַבָּא" אני משתדל בכל הרצאה, בכל מקום שאני עושה - להזכיר אותם לעילוי נשמתם, לעשות כל מיני דברים, לפרסם כל מיני דברים, כל זה - בניתי בית הכנסת שלם לעילוי נשמתם, כמה ספרי תורה לעילוי נשמתם, הפצת ספרים לעילוי נשמתם, כל מה שרק אפשר וכל רגע שיעלה עוד משהו לעשות אני עושה. כיבוד אב ואם אחרי מיתה - הוא יותר מאשר בחייהם. אין אושר יותר גדול מזה שאתה יכול להחזיר!

אתם יודעים עד איפה זה? תקשיבו טוב!

כתוב: שמשה רבינו בא אליו הקב"ה ואומר לו: 'אני שולח אותך למצרים לגאול את ישראל!' 

שבעה (7) ימים הוא מסרב! פוחד: שאהרן יפגע! אחיו הגדול וכו' וכו'. בסוף הוא מסכים! הוא אומר: 'אני לא יכול ללכת עד שאני יטול רשות מיתרו!'.

אה! הקב"ה אומר לך: 'ללכת', אומר לך: 'לגאול את ישראל', שמה מצליפים בהם מכות, הם סובלים לך תשחרר אותם... אתה אומר שאתה לא יכול ללכת בלי לשאול את יתרו?! למה? – 'שכל הפותח פתח לחברו – נַפְשׁוֹ חַיָּב לוֹ!' מי שפתח פתח לחברו, הכניס אותו אורח, פתח פתח לחברו, הכניס אותו אורח - חייב לו את נפשו! 

ה' לא אמר לו: 'תתבייש לך! אני אומר לך תלך ואתה אומר לי שאתה רוצה ליטול רשות מיתרו?!' - לא, לא הוא לא אומר לו: הוא צודק! צודק משה צודק ואם היה אומר לו יתרו: 'לא ללכת!' - הוא לא היה הולך...

עכשיו אני שואל אתכם שאלה: אם יתרו פתח לו את הדלת זה אחרי שהוא הציל את הבנות שלו, מי חייב למי יותר? עם כל זה, הוא לא ילך בלי רשות! הוא לא ילך בלי רשות, צריך ליטול רשות. וצריך למסור את נפשו אפילו! "נפשו הוא חייב לו". 

אז ההורים שלנו לא פתחו לנו רק את הדלת, הביאו אותנו לעולם והאכילו והשקו וחנכו וגדלו והלבישו ועשו וסעדו וכו' וכו' וכו', אז כמה אנחנו חייבים להם??? 

ואין לנו את ההכרה הזאת, אין לנו את ההכרה הזאת: זה חמורה שבחמורות!

אתם יודעים מה הכח של בן אדם שמכיר את הדבר הזה כמה הוא חייב... 

כתוב: שאלישע הנביא, אליהו הנביא, החיו את המתים של הצורפית והשונמית - כח הכנסת אורחים שנתנו להם. למה? - הם הרגישו: "נפשו חייב לו!" ולכן מטוב הכרת הטוב להיטיב להן על מה שנתנו להם אכסניה בדרך שהיו עוברים - הם הצליחו להחיות את המתים. הם הצליחו להחיות מתים מכח הכרת הטוב שהיה להם. 

אתם שומעים איזה כח אתם יכולים לקבל... 

אם בן אדם יכיר טובה להורים באופן זה שלמדנו - יוכל להחיות מתים. פשוטו כמשמעו!

אני מודה לכם על ההקשבה. 

למי שיש שאלות? בבקשה!

כבוד הרב שליט"א מברך ברכת: 'שהכל' על מים. 

והקהל עונים: 'אמן'.

אין שאלות בבאזל? כולם יודעים הכל? - ב"ה! או שאתם עוד בהלם... טוב, אז נתפלל ערבית. ברוכים תהיו! תודה רבה.

קדיש...