קווינס - הבדידות מול חבורת אמת

- - - תמלול חלק הדרשה!! בלי חלק השו"ת - - - 

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח

הערב הזה יהיה לכבוד ה' יתברך, לישועת עם ישראל במהרה. יראת שמים, התעסקות רוחנית, בריאות, פרנסה בשפע והצלחה מרובה לאברהם בן רבקה חיה. אביבית בת עפרה. דניאל יונה נהוראי מנשה. יונתן מאיר מנשה אביגיל בני אביבית. שושנה בת רבקה חיה, יפית בת רבקה חיה, ... יונה בן יפית ברכה לכל בני משפחתם. חזרה ותשובה שלמה לכל משפחת שושן והצלחה במשפט. הצלחה מרובה בכל לאורי בן אברהם. לע"נ אליהו חיים בן מרים. אברהם בן אסתר ולע"נ הורי מנוחתם עדן. אמן! 

קושי הבדידות. 

רבותינו הקדושים אמרו: 'מצורע חשוב כמת' מאיפה הם לומדים את זה? מאצל מרים. מרים הצטרעה ואהרן הכהן אומר: "אל נא תהי כמת". אז מפה לומדים שמצורע חשוב כמת. 

למה הוא חשוב כמת? האם בגלל יִסורים קשים? האם בגלל הבושה הנוראה? האם בגלל הפצעים המכוערים שמכסים את גופו? - לא, לא דוקא. 

יסורים קשים לא אמורים לגרום לאדם לחוש כמת, שהרי דוד המלך אמר: "יסור וסרני יה ולמוות לא נתנני". זאת אומרת גם אם באים על אדם יסורים קשים ביותר אבל עדין זה לא נחשב למוות. 

הנביא ירמיה גם אומר: "מה יתאונן אדם חי" - 'דיו חיים שנתתי לו!' כמה שלא יקרה לאדם רעות אבל יש חסד גדול זה החיים 'ולא הבאתי עליו מיתה!' מדוע חשוב אם כן מצורע כמת? 

אומר הגאון רבי חיים שמולביץ זצ"ל: המצורע מופרש מחברת בני אדם, הוא לא יכול לבוא במגע עם הבריות "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו" הבדידות היא גוזרת את דינו שהוא כמת.

מי שיושב בדד, שׂמים בן אדם בצינוק בבית הסוהר - אז הוא כמו מת, מופרש מן הבריות ומחברת בני אדם. 

ואכן, בדברי הגמרא אנחנו מוצאים כי הבדידות זה המאפיין העיקרי בחטא של המצורע ובעונש שלו ולא מצאנו כזה דבר לגבי אדם במקרה.

ושואלת הגמרא: 'מה נשתנה מצורע שאמרה התורה: בדד ישב מחוץ למחנה מושבו? 

והיא אומרת: 'הוא הבדיל בין איש לאשתו - בין איש לרעהו ע"י שהוא אמר לשון הרע, לפיכך אמרה התורה: "בדד ישב". 

כלומר: חטא בלשונו, הפריד וסכסך בין איש לאשתו, בין אדם לרעהו - אז התורה גוזרת עליו: להפריד אותו מן הבריות! והוא יהיה בבדידות גמורה.

אבל לא רק מצורע חשוב כמת, הגמרא (סנהדרין) מביאה שיש ארבעה (4): עני, מצורע, סומא ומי שאין לו בנים. ולכל אחד יש פסוק: 

עני - לומדים: "ויאמר ה' אל משה במדין לך שב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" על מי מדובר? על דתן ואבירם שהם היו ענים'. 

מצורע - למדנו אצל מרים: "אל נא תהי כמת".

סומא - לומדים מהפסוק: "בחשכים הושיבני כמתי עולם".מי שיש לו עיניים חשוכות הוא כמו מת. 

ומי שאין לו בנים - לומדים: "ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה ותאמר רחל ליעקב, הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי". 

אז הנה ארבעה שנחשבים למת למרות שהם בחיים. 

אבל הגאון רבי חיים שמולביץ מבאר: לא רק המצורע חשוב כמת בגלל בדידות, אלא כל היתר חשובים מתים בגלל בדידות;

סומא - הוא מובדל ומבודד מן הבריות, אפילו אם הוא נמצא אתם הוא לא רואה מאומה! האוזניים שומעות הלב יוצא אל הסובבים אבל יש חיץ בינו לבין הסביבה. הוא לא יכול לראות את בני שיחו, הוא לא יכול להתבונן, לקרוא את פניהם את התחושות ומצב רוחם. 

גם אם אדם שומע פרטים על מאורע מסוים מבלי לראות - זה אינו דומה כלל וכלל! 'אינה דומה שמיעה לראייה' אפילו משה רבינו ע"ה שגדל בארמונו של פרעה, שמע על השעבוד של אחיו אבל כשהוא יצא וראה אותם בסבלותם - הוא הזדעזע עד עמקי נשמתו! ככתוב: "ויגדל משה ויצא אל אחיו" – 'נתן עיניו להיות מצר עליהם' לא דומה מה שהוא שמע, הוא יצא לראות וכשהוא ראה את זה - היה מצר עליהם, מזועזע מהעינוי שהם סובלים ונתן את כתפיו לסבול אתם יחדיו.

כך מצינו גם אצל יעקב אבינו: קודם הפטירה ביקש מיוסף: 'להביא לפניו את הנכדים; מנשה ואפרים!' אבל כתוב: "ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות ויגש אותם אליו וישק להם ויחבק להם" למה הוא צריך לחבק אותם? למה לנשק לפני הברכה? 

משום שהעיניים כבדו. כדי שתחול ברכה של מברך על המתברך - הם צריכים להתקשר להתדבק בנפשות, בדרך כלל זה נעשה ע"י ראיה שהמברך רואה את המתברך, אבל כשהוא לא יכול לראות - אין נפשו יכולה להתברך בנפש המתברך. מה עושים כדי שתחול הברכה? - קרבה של חיבוק ונישוק. 

והספורנו אומר: 'שהוא היה צריך לחבק ולנשק אותם כדי שתדבק נפשו בהם ותחול עליהם הברכה'. כל זה בגלל שלא היה יכול לראות. אם היה רואה היתה חלה הברכה דרך הראיּה. אז כן, עיוור הוא מנותק ומבודד ולכן הוא נחשב כמת. 

גם עני למרות שהוא לא מצורע, למרות שהוא רואה, גם הוא חשוב כמת! מדוע? - משום שהקשר בין בני אדם מתבסס על נתינה, כשאדם לא מסוגל לתת - הרי הוא מחוסר קשר בסיסי עם הסובבים וככזה הוא נחשב גם כמת. 

אז לכן ברור גם למה אמרו חכמים: 'שמי שאין לו בנים - נחשב כמת!' כי נתינה הכי גמורה שבן אדם יכול לתת זה לילדים שלו ואם אין לו ילדים אין לו למי לתת, אז ממילא הוא נחשב כמת. 

עד כמה הבדידות יכולה להוביל אדם לדכדוך של נפש ממש.

מספרת הגמרא על חוני המעגל: 'שהיה מצטער תמיד להבין את הפסוק של דוד המלך (תהילים): שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת־שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים" 

והוא שאל שאלה: איך יתכן שגלות בבל שנמשכה שבעים (70) שנה - יכולה להיחשב כחלום? איך יתכן שאדם ישן במשך שבעים שנה.

הגמרא מספרת: 'יום אחד הוא הולך בדרך והוא רואה אדם נוטע עץ חרובים, אדם זקן.

שואל אותו: 'העץ הזה מתי יביא פירות?'

אמר לו: 'בעוד שבעים שנה!' עץ חרובים. 

- 'וכי פשוט לך שתחיה שבעים שנה?'

אמר לו האיש: 'אני נהנה מהפירות שחרוב זה נטע אבא שלי ומהפירות של החרוב שאני נוטע - יהנה הבן שלי!' 

נפרד חוני המעגל מאותו אדם, ישב בצד הדרך לאכול סעודה, הקב"ה הפיל עליו שינה עמוקה והגביה מסביבו שן של סלע. וחוני נרדם למשך שבעים שנה! אחרי שבעים שנה מתעורר חוני המעגל ומבחין בעץ החרוב! שנטע אותו אותו אדם וראה אדם שמלקט פירות מתחת האילן, חשב שזה אותו אדם.

- 'אתה זה שנטעת את העץ?'

- 'לא, סבא שלי הוא נטע את העץ'.

הבין חוני: שהקב"ה הפיל עליו תרדמה שבעים שנה, כדי ללמד אותו: "היינו כחולמים". 

הלך לביתו שאל: 'האם הבן של חוני המעגל עדין חי'? 

אמרו לו: 'לא! הבן שלו נפטר אבל יש לו נכד'. 

אמר להם: 'אני חוני המעגל'. 

איש לא האמין לו. 

פנה לבית המדרש שמע חכמים אומרים: 'שהסוגיה ברורה להם כמו שהיתה בימי חוני המעגל שהיה יודע ליישב כל קושיא!'. 

אמר להם חוני: 'אני חוני המעגל' 

- לא האמינו לו. 

למרות זאת כבדו אותו כחכם, 

אבל חלשה דעתו! ביקש: 'רחמים!' מן הקב"ה ונפטר מן העולם. 

ע"ז אמר רבה: 'או חברותא או מיתותא' או שיש לך חבר או שאתה מת. 

מה פירוש? 

חוני המעגל לא ביקש: 'למות!' בגלל שלא כבדו אותו, גם לא היה חסר לו כבוד! אלא הבדידות שאף אחד לא יודע שהוא חוני המעגל, הוא מתהלך אצל החכמים והם סוברים: 'שהוא סתם בן אדם, לא חוני!' ואז כשהוא מרגיש בודד במצבו הוא מעדיף את המות על פני החיים, הוא קיבל יחס הגון! למרות זאת הוא היה בודד מצד נשמתו כי הוא מבין: שאף אחד לא יודע מי הוא... 

זאת אומרת יכול להיות שאדם מצד הגוף הוא בחברה, הוא יכול למצוא אנשים לדבר אתם, אבל הידיעה כל העת שיש נתק בין הנשמה שלו בין הזהות האמתית שלו לבין הסובבים - שהם סבורים שזה לא הוא זו בדידות בהתגלמותה ועדיפה לו היתה המות. 

יש דבר כזה, יש בני אדם שהם נמצאים בחברה ובסביבה והנפש שלהם במצוקה והם מרגישים בדידות... איך הם אומרים את זה: 'אף אחד לא מבין אותי...!' אז מה אם לא מבינים אותך? אתה בחברה! לא? - לא, 'אם לא מבינים אותי אז אני לבד!' ואנשים מתאבדים!! (ל"ע) למה? כי אף אחד לא ירד לעומק נשמתם להבין אותם. אז יכול להיות אדם גם במצב של חברה בסביבה אוהבת והוא יפרד מהם בהתאבדות! איך זה? רואים: שהנשמה חשוב לה להיות מחוברת, לא הגוף לא הסביבה, לא התנאים, הנשמה. 

ביום הראשון כשהקב"ה בורא את האדם הראשון מה הוא אומר? 

בקהל: ...

הרב: בדיוק! "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו" הוא יוצר אשה מאחת (1) מצלעותיו. האדם הוא יצור חברתי, הבדידות לא טובה לו, הבדידות היא רעה! האשה לא נבראה רק בשביל להביא ילדים ולהמשיך את העולם, את זה הקב"ה יכל לעשות בעצמו לא צריך את האשה, אלא מה? הוא הביא אותה בשביל להפיג את הבדידות ושהיא תהיה לו לחברה ו: עזר כנגדו.

למה הקב"ה הטביע באדם את הצורך הזה לאהבת החברה ולשנוא את הבדידות, למה ברא אותנו כך? - לטובתנו. 

התשובה היא: כשאדם נזקק לחברה, הוא מתאחד אתם מתחבר ויש לו רווח גדול מזה! איחוד ודיבוק חברים יכול לשפר את מצבו של האדם. כל אדם ואדם יש לו דעה אחרת: 'כשם שפרצופיהם שונים דעותיהם שונות' וריבוי דעות, זה חכם בזה וזה חכם בזה וזה חכם בזה... כי כשרוני בזה וזה בזה... ככה מתחברים כולם וכל אחד יונק מן השני את מה שהוא צריך ואחד משלים את השני. אז צריך שהאדם יהיה 'מדיני'.

עוד פעם אנחנו רואים את צרוף המילים "לא טוב". איפה יש עוד בתורה "לא טוב"? "לא טוב היות האדם לבדו" בראשית. איפה כתוב עוד "לא טוב"? זוכרים? "לא טוב" (לא טוב שאתם לא זוכרים...)

יתר! אמר למשה, מה אמר לו? 

אמר לו: "לא טוב הדבר אשר אתה עושה" שמשה רבנו מהבוקר עד הערב עומד לשפוט את העם אז הוא אומר לו "לא טוב הדבר". זאת אומרת אתה מבודד בדבר הזה לבדך, לשפוט את העם לבד - לא טוב! אדם נברא חברתי, הוא לא יכול לחיות בבדידות, לכן לא טוב הדבר עבור משה רבנו, שהוא שופט את העם לבדו. לכן תעשה 'שרי עשרות (10), חמישים (50) מאות ואלפים - והם יעזרו לך. זה הלא טוב! 

מה כן טוב? 

שלמה המלך אומר... מה אומר שלמה המלך? (כבוד הרב שליט"א שר? "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" או... זה טוב! גם אתם שבאתם היום לפה זה טוב מאוד. "שבת אחים גם יחד". 

מול הבדידות שלא טוב - חברת הבריות זה טוב.

בדור הזה עובדים לעשות לא טוב. איך? איך עושים? 'סדר עולמי חדש'...; קורונה, ניתוק חברתי, מסכות, אין זהות, סגרים, אין סבא וסבתא, להפריד, להרחיק, לא לצאת מהבתים, עכשיו בונים ערים של חמש עשרה (15) דקות, שלא יוכלו לצאת מתוך הערים האלה, הכל לבודד... ולתת לכולם פלאפון ואין יותר פגישות, הכל מדברים דרך הזום! 

בקיצור, עושים לאנשים בדידות, כמה שיותר לא צריך אף אחד, אתה רוצה משהו - יש אמזון, אתה מצלם והופ... - שולחים לך לדלת, אל תצא אל תצא תישאר בבית, נביא לך הכל לא לזוז, לא לזוז... 

בדיוק הפוך! כל הקדמה עכשיו היא לגרום לאנשים שלא יוכלו להתאחד יחדיו ולקום נגד ה: 'דיפ סטייט' זה כל הרעיון ככה ישלטו באנשים. ולא רק זה, מצלמות בכל מקום והכל הופך להיות דיגיטלי ויודעים עליך הכל, רואים אותך מצלמים אותך שומעים אותך - מסריטים אותך, כל פלאפון כל חמש (5) שניות שולח תמונה בדיוק מה שהוא רואה, כן... גם כשהוא מנותק, כן... אם אתה לא רוצה שישמעו אותך - זה לא מספיק לכבות אותו, זה לשים אותו בחדר אחר, אם הוא לידך - גם מקליט וגם מצלם בלי שאתה תדע וואי... וואי וואי! אין פרטיות כבר אין! אין אין...

הרמב"ם (פירוש המשניות בהקדמה לסדר זרעים): 'שכל בריה ובריה יש לה תפקיד בעולם!' 

ונשאלת השאלה: מה תפקיד של אדם שנברא בעולם? 

המטרה שבאנו: זה שנכיר את הבורא שברא אותנו והעיקר זה שנתעסק בדברים השכליים הרוחניים כי אנחנו באנו בשביל לעזוב. אז למה באנו? לאסוף!

מה לאסוף? 

לא לוקחים כסף לא בגדים לא מברשת שיניים כלום לא לוקחים... אז מה באנו לאסוף? תורה ומצוות, להכיר את הבורא לעשות את רצונו, לצאת מפה כשהנשמה מקושטת! בתורה ומצוות ולקבל שכר נצחי כי הנשמה שלנו נצחית, לא מתה רק הגוף! הגוף בה מעפר חוזר לעפר, אבל אנחנו נצחיים.

אז המטרה: זה לבוא להכיר כמה שיותר את הבורא, להתקרב אליו, להדבק בו: "ואתם הדבקים בה' א-לקיכם חיים כולכם היום". 

אז לכן, צריך לברך מאה (100) ברכות ביום, שלוש (3) פעמים יש לנו תשע עשרה (19) ברכות בתפילת 'שמונה עשרה' יש לנו 'ברכות השחר', 'ברכת המזון' וברכות על הנהנין מה שאוכלים ושותים וכן הלאה, מאה ברכות ביום נפגשים עם ה'! 

ואומרים לו: "ברוך אתה" עם מי מדברים? – אתו! "ברוך אתה" אז זאת אומרת אנחנו כל הזמן בקשר עם הקב"ה, איך שאנחנו לא זזים - יש לנו מצוות. אין דבר כזה 'פנאי!' כל הזמן יש לך אפשרות למצוות כל רגע, כל רגע. 

נגיד: אתה רוצה לקיים מצווה ששווה מיליונים? 

- "ואהבת לרעך כמוך" אני אוהב את כל היהודים! אני מקבל שכר כנגד כל היהודים. מה אני עושה? - אני חושב עליהם טובות, מתפלל עליהם. 

נכון שאנחנו מתפללים בלשון רבים? למה בלשון רבים? - מתפללים על כל היהודים, אנחנו אומרים בסוף "עושה שלום במרומיו" – 'הוא יעשה שלום עלינו ועל עמו ישראל' אנחנו מתפללים על כולם.

האר"י הקדוש אומר: 'לפני שאתה מתחיל להתפלל - תכוון שאתה מקיים מצווה: ואהבת לרעך כמוך! 

אז זאת אומרת אדם בא לעולם להתעסק במושְׂכלות.

עכשיו, כמה יש אנשים כאלה שבאמת כל היום חושבים על הקב"ה ולא חושבים על עצמם? 

רוב האנשים חושבים על עצמם; איך לקדם את עצמם ולהשיג איך לבנות איך לרכוש איך לקנות... איך כל הזמן חושב על עצמו. כמה אנשים חושבים רק על הקב"ה? 

אומר הרמב"ם: 'אם רק בודדים מצליחים לזכור את ה' כל היום וכל הלילה כל ימי חייהם – בודדים!!' - אז למה הקב"ה ברא כל כך הרבה מיליארדים שלא מגיעים לזה? הרי כל המטרה: זה שאדם יגיע להכיר את הבורא ולעשות רצונו תמיד.

הוא אומר שני (2) תירוצים: 'כל אותם אנשים שעוסקים בעניני העולם הזה, אתם יודעים למה הם נבראו? למה יש סינים למעלה ממיליארד? למה הודים למעלה ממיליארד? למה כל כך הרבה למה? 

- בשביל לשמש את האדם השלם!

אם יש אפילו אדם אחד (1) בעולם שקוראים לו: "צדיק יסוד עולם" אחד, כל העולם נברא לשמש אותו, להכין לו את כל צרכיו. זאת אומרת כל העולם חושב הכל-הכל! הכל מה להמציא? מה לעשות מה לחדש מה פה... שאם הוא ירצה משהו, יצטרך משהו - יהיה לו. 

שמעתם? 

תשע מיליארד (9,000,000,000) עובדים בשביל בן אדם אחד (1). 

'כל העולם קיים בזכות רבי חנינה בן דוסא!' כל העולם!! "צדיק יסוד עולם" זה סיבה אחת למה יש.

סיבה שניה (2) אומר הרמב"ם: 'זה כדי שיהיה לו צוותא!' זאת אומרת שלא יהיה משעמם, כשהוא יצא לניו יורק הוא יראה מלאן ת'אלפים אנשים, אם הוא בא לשמה ואין כלום הכל ריק, קשה לחיות כשבן אדם רואה שהכל ריק, אין חיים אין כלום שום דבר אנשים לא זזים, זה בעיה! אז הוא ברא אותו בשביל זה שיהיה לו צוותא. 

זה בדיוק כתוב במי? "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו". 

אז הנה: "לא טוב היות האדם לבדו" בשביל זה צריך שיהיה חברה ו: "אעשה לו עזר לנגדו" - זה בשביל לשמש אותו בשביל לתת לו את הצרכים שלו. אז זאת אומרת אומר הרמב"ם: 'אלה שתי הסיבות ולולא המשתגעים האלה העולם לא היה קיים!' מי זה המשתגעים? 

אלה שבמקום לעשות את מה שהם באו לעולם - הם עושים את השיגעון הזה של העבודה כל היום וכל הלילה ולחפש ולהמציא לעבוד ולעשות - אבל כל זה בשביל אותו אחד... 

הוא מביא דוגמא:

יש צדיק חסיד אחד הולך בדרך ויום אחד הוא מגיע לאיזה מקום שיש ארמון, ארמון שנבנה במשך חמש עשרה (15) שנה! ויש לו תמרים עם נופים העלים שנוטים החוצה, בשביל שכשהוא יעבור פעם אחת (1) בחייו - יהיה צל! זהו. אז נתנו לאותו עשיר שיהיה לו הרבה כסף, יבנה ארמון וישׂים עצים כאלה ויגדלו - כי יום אחד יצטרך לעבור שמה אותו צדיק הוא יצטרך צל. - לא יאומן כי יסופר!

אז אם ככה אני מבינים עכשיו למה נברא האדם מה תפקידו ומה שאר העולם עושים.

רואים את זה גם כשהקב"ה מבטיח לעם ישראל כשהם נכנסים לארץ, אז כתוב בפסוק: "לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה". 

יש פה שבעה (7) עמים עובדי עבודה זרה רשעים! שיש מצווה: "לא תחיה כל נשמה". והקב"ה אומר: 'אני לא אגרש את הכנעני "לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה". אז במקום אחר כתוב: "פן תרבה עליך חית השדה" כי עיר שהיא ריקה באים החיות, בזמן שיש אנשים - לא באים, בזמן הקורונה שהיה סגור חזירי בר הגיעו לחיפה, למודיעין, לאלעד, נכנסו! למה? - אין אף אחד יוצא, אז הם הרגישו: שזהו הם יכולים להיכנס, ככה בכל העולם. 

אז ה' אמר: 'לא! אני לא אגרש אותם בבת אחת, עד שאתם תתפרשׂו ועד שאתם תסתדרו בינתיים אני לא אגרש!' אז מצד אחד זה בשביל לא יהיה חית השדה ומצד שני שאתם לא תהיו בבדידות פתאום... לבד.

עד כדי כך שפעם אחת מגדולי ישראל קראו לו הגאון הצדיק רבי מאיר חדש זצ"ל, הוא היה בימי נעוריו באירופה והיתה חובת גיוס לצבא וכמובן מי שהלך לשמה היו גורמים לו שהוא לא יוכל להיות דתי, להאכיל אותו חזיר וכל דברים איומים ונוראים בסכנת חיים.

אז כמובן התחבאו בחורי הישיבות, אבל יום אחד הוא עבר ברחוב ותפסו אותו! 

ואמרו לו: 'בא!' 

- 'לא!' אמר: 'אני קטן...' 

לקחו אותו לעיר שלו בדקו אותו קבעו לו שהוא חייב בגיוס הכניסו אותו למעצר עד שיגייסו אותו. בתוך התא שלו היו צוענים, שהיו מקללים ומדברים שטויות והכל והוא יושב שם בפינה לומד תורה והוא שומע את השטויות שלהם - ה' ירחם! למחרת באו והוציאו אותם, לקחו אותם והוא נשאר לבד, פתאום הוא הרגיש: בודד! הוא הרגיש שאפילו שהם היו מישיגינער עם כל זה עכשיו הוא מרגיש שחסר לו את ה: 'מוזיקת רקע' כמו שאומרים. 

שחררו אותו בסוף, עשו השתדלות דרך הישיבה ושיחדו אותם ושחררו אותו אבל לעולם הוא זכר את זה. שכשהם היו – היה לו קשה! וכשהם הלכו היה לו עוד יותר קשה!! אתם מבינים כמה זה משפיע שיש חברה? זאת אומרת הבדידות היא קשה מאוד!

טוב, עכשיו בשביל שלא נהיה בודדים בחברה אז כתוב (מסכת אבות): 'רבי יהושע בן פרחיה אומר: 'עשה לך רב וקנה לך חבר'. 

כל אחד מאתנו צריך להשתדל כדי שיהיה לו חבר נאמן, מסור! למה? 

המאירי אומר: 'אי אפשר לאדם בלי אוהב, שיספר לו קורותיו ויתקן עניניו בעצתו. אפילו משְׂכיל במשְׂכילים צריך עזרה מזולתו. 'או חברותא או מיתותא'. חכמים אמרו: 'אדם בלא חבר כשמאל ללא ימין והפיקח שבאנשים צריך לעצה!'. 

אצל גברים אולי זה לא כל כך מצוי, אצל נשים כן, כי כמעט כל אשה יש לה זמנים שהיא מרימה טלפון מספרת לה מה היא בישלה, מה היא מתכננת לאן היא הלכה מה היא קנתה, נכון? אני פחות או יותר קולע... אז זאת אומרת אצל הנשים זה יותר מצוי, הגברים הם יותר עסוקים אין להם זמן כל כך. אבל צריך שכל בן אדם: 'וקנה לך חבר'. 

רבנו יונה מסביר את המשנה (אבות): 'צאו וראו איזו היא דרך ישרה שידבק בה האדם? רבי אליעזר אומר: 'עין טובה. רבי יהושע אומר: חבר טוב. רבי יוסי אומר: שכן טוב. ורבי שמעון אומר: הרואה את הנולד'. 

בקיצור, מה הדרך הטובה שידבק בה האדם? 

רבנו יונה מסביר: 'שבכל במקורות האלה שנאמרו, יש מכנה משותף: 

חבר טוב - זה לא שיהיה לך חבר טוב, שאתה תהיה חבר טוב. 

שכן טוב - זה לא שתחפש שכן טוב, שאתה תהיה השכן טוב. 

שלך תהיה עין טובה. 

שלך יהיה לב טוב. 

אם תהיה כזה - יהיו לך הרבה חברים! ואז אתה תהיה מסודר הרבה אוהבים מסביבך, חברה טובה ובריאה ותוכל לחיות הכי טוב שאפשר. 

כי "לא טוב היות האדם לבדו" אבל זה צריך להתחיל ממך! 

בדרך כלל אנשים מדברים: 'אם השכן שלי היה ככה - אז אני הייתי פי שתים (2) יותר גדול ממנו! אם זה היה ככה - אז אני הייתי ככה...!' 

- לא! לא-לא תתחיל אתה! 

- 'אם אשתי היתה שומעת לי - מה אני הייתי נותן לה!'... 

- 'לא! לא-לא תתחיל אתה! תהיה אתה שנותן ואח"כ תצפה לקבל'. 

וגם האשה תעשה בדיוק הפוך! 

שלא תגיד: 'שהוא יתן לי ואח"כ אני!' 

- לא! תתחילי את ותראי: שהוא יעשה!

זה הבעיה, שכל אחד מסתכל על הצד השני וככה נוצרים ניתוקים! כי מספיק שפעם אחת (1) מישהו זייף אתכם - חותכים! 'נגמר, לא צריך אותו...' 

תראו איך בטבע שלנו אנחנו חברתיים! איפה רואים את זה? תראו ילדים קטנים רק נפגשים - ישר נהיים חברים, ישר משחקים רודפים אחד אחרי השני, אין ביניהם שום דבר, ישר מתחברים למרות שלא מכירים.

מבוגרים לא ככה, כשהיינו קטנים היו לנו הרבה חברים, גדלנו קצת נהיה פחות, גודלים עוד יותר - נהיה עוד פחות, היום כמה יש לנו? בודדים ורק ב- אס. אמ. אס. (S.M.S.), אין לנו זמן בשביל אף אחד! מה קרה? אתם יודעים מה קורה? 

אדם כשהוא גודל הוא רוצה להרגיש: ייחודיות! שהוא שונה מאחרים, יותר טוב מאחרים, אז אם הוא מצליח בביזנס' אז הוא כבר לא מתייחס לחברים שאין להם כסף, אם הוא עבר לגור בשכונה סוסיאטי - אז הוא כבר לא מזמין את ההם שזה... ולאט לאט ככה ואם הוא למד משהו יותר - אז הוא כבר מדבר עם פחות אנשים כי הוא כבר דוקטור! ואח"כ זה ככה וכך זה הולך ומצטמצם-ומצטמצם שבסוף לא נשאר לו אף אחד כמעט! למה? בגלל שהוא רוצה להרגיש: מיוחד. 

זה טעות! בסוף הוא מבודד. בסוף כשהוא יצטרך מה שהוא יצטרך - לא ימצא. בסוף רואים: יש לוויה אה... פחות מאוטובוס.... כל החיים שלו - עבד עשה פהפהפהפ... עשה... את זה - כמה? פחות מאוטובוס! למה? הוא חשב שהוא מיוחד, אז באמת השאירו אותו מיוחד. לבד. 

תראו: כשגדולי ישראל נפטרים - כמה באים ללוויה? מאות אלפים! למי באים? לא כולם הכירו אותם מקרוב, לא הכירו אותם מקרוב, לא הכירו, שמעו עליהם רק, שמעו עליהם. איך זה? משום שהם הטיבו עם כל עם ישראל, ממלא יש להם הרבה אוהבים! 

אדם צריך להיות חכם. 

תשמעו עכשיו מעשה מדהים! וממנו לקח עצום:

היו שני (2) חברים מסורים בלב ונפש והאהבה שלהם היתה אהבת אמת, כמעט כמו 'אהבת דוד ויהונתן! שהיא: 'אהבה שאינה תלויה בדבר!'. 

והנה יום אחד העלילו על אחד מהם עלילה, הביאו עדי שקר שאומרים: 'שהוא עשה עברה שחייבים עליה מיתה!' 

היה משפט וגזרו עליו: 'מיתה!' שהוא ימות בתליה בכיכר העיר במעמד המלך והשרים. 

הכינו את הגרדום הביאו אותו לשם, שׂמו לו את עניבת החנק והתליין עומד להוריד את החבל 

ופתאום שומעים צעקה: 'עצור! עצור!!' 

התלין עוצר מביט הוא רואה אחד רץ, מגיע עד אליו, 

אומר לו: 'זה טעות! טעות!! מה שאתם מאשימים אותו זה לא הוא זה אני! זה אני!! אני עשיתי!' 

מוריד את החבל ממנו שׂם החבל עליו ואומר: 'תהרגו אותי...!'

השני מוריד את החבל ממנו אומר: 'לא נכון! זה אני עשיתי את מה שעשיתי ואני צריך למות!' 

- הלם! בחיים לא ראו דבר כזה שאנשים מתים למות.

המלך ביקש: 'לעצור את הכל!' 

אמר: 'שיבואו אליו' 

ואמר להם: 'תשמעו! אני מבטיח לכם: שאני לא עושה לכם שום דבר, אני לא עושה לכם שום דבר תגידו לי את האמת, מה הולך פה?' 

שניהם אמרו לו: 'אדוני המלך! היתה פה עלילה לא אני חייב מיתה ולא הוא חייב מיתה, אבל שנינו אוהבים אחד את השני שאם אחד ימות - אין טעם לשני לחיות! לכן אם הוא צריך למות אז זה כבר לא משנה אז אני ימות במקומו'. וזה אומר: 'אם הוא ימות אז אני ימות במקומו. כי בלאו הכי אני ימות אם הוא ימות אז מה...?!'

המלך לא האמין למה שהוא שומע! הוא קם חיבק את שניהם!! ואמר להם: 'אני פוטר אתכם מכל עונש! ואני מבקש ממכם רק דבר אחד: תכניסו אותי באהבה שלכם גם כן...!'

וזה הסוד של הפסוק: "ואהבת לרעך כמוך אני ה'" מה זה אומר? אם יש מצב של: "ואהבת לרעך כמוך" אחד אוהב את השני ממש - "אני ה'" גם אני ה' רוצה להיות אתכם באותה אהבה. 

שמעתם דבר כזה? 

הקב"ה איפה שהוא רואה שני אוהבי אמת! - הוא מחובר אתם ביחד!! זה מה שגורמים שנים שאוהבים זה את זה באמת. 

עכשיו, אבל לפעמים כתוב: 'שצריך בדידות!' להתבודד עם הקב"ה, אי אפשר לבן אדם לבזבז כל הזמן להיות המוני עם כולם כל הזמן כל הזמן, צריך גם חיים אישיים לעבוד את הבורא! נכון? אבל צריך בזה מינון, מינון. תרופות לפעמים זה טוב! לא כולם... לפעמים יש תרופות שהם טובות אבל אם תיקח תרופה בבת אחת את כל הכמות של חודש ביום אחד - אתה תמות!

בדידות זה טוב, אבל לא לקחת את הכל בבת אחת ולהתנתק מכולם, אלא צריך זמן, להתבודד עם ה' וזמן להיות עם החברה, אדם צריך לא למנוע את עצמו מן הציבור ולכן צריך תמיד להיות תמיד מחובר ככל שאפשר. 

יש ב: 'ברכת המזון' בקשה שלכאורה סותרת את כל מה שאמרנו עד עכשיו! כתוב שם: 'וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ ה' אֱ-להֵינוּ לא לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְלא לִידֵי הַלְוָאָתָם. כִּי אִם לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה. הַפְּתוּחָה. הַקְּדוֹשָׁה וְהָרְחָבָה' 

איך זה מסתדר? הרי כל הבסיס שדיברנו זה שיהיה חברה ואחד נותן לשני, אז למה אתה אומר שאתה לא רוצה: 'לידי מתנות בשר ודם' ? מה אתה מונע מהשני לתת? אתה גם צריך לתת...! "נתון תיתן", "פתוח תפתח", "הענק תעניק" אז מה הכוונה פה? 

מסביר את זה רבי נחמן מברסלב, הוא אומר: 'שאנחנו צריכים לזכור: שגם אם אנחנו מקבלים מתנה מידי בשר ודם או הלוואה מבשר ודם - זה מידך המלאה! זה אתה שנותן לנו דרך הצינור הזה של פלוני ואלמוני, שלא נשכח שהכל זה באמת - מידך המלאה הפתוחה!' וכו'. 

אז זאת אומרת אין איסור לקחת וליהנות אבל בתנאי; שאתה זוכר: שהקב"ה נותן!

ועכשיו אני רוצה להגיד לכם דבר מדהים! לא יאומן כי יסופר, מעשה שנעשה לפני מאתים (200+) וכמה שנים. 

רבותינו הקדושים אמרו לנו: 'וקנה לך חבר' נכון? היתה חבורה של אנשים קדושים, שהיו מסורים זה לזה בלב אוהב ובנפש חפצה והם לא הסתפקו, לא הסתפקו בהסכמה הדדית בע"פ, אלא טרחו ועשו את ההתקשרות בעבותות אהבה בשטר כתוב וחתום כדת וכדין, מי אלה? מקובלים מירושלים מצפת ומצרים לפני מאתים חמישים (250) שנה. מה הם עשו? הם קיבלו על עצמם: לסייע אחד ביד חברו במידת הצורך לנהוג באחדות גמורה, להשתתף כל אחד בגורל רעהו, בתכלית השותפות. 

שימו לב! 

גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. 

ויש שטרות שנשתמרו עד ימינו והן שטרות של חכמי ישיבת 'בית אל' ארבע (4) שטרות משנת; תקי"ג, תקי"ד, תקי"ח, תקי"ט. בית המדרש 'בית אל' נוסד בשנת תצ"ז ע"י המקובל האדיר רבי גדליה חיון זצוק"ל, הוא עמד בראשו עד תקי"א והוא נשא את התואר 'הרב החסיד'.

אחר פטירתו נתמנה המקובל הגאון רבי ישראל יעקב אלגאזי זצוק"ל ובשנת תקט"ז כשנפטר התמנה תחתיו הרש"ש הקדוש והוא עמד בראש הישיבה.

הם כינו את כל החברה הזאת 'חברת אהבת שלום' בשטר השלישי (3) בשנת תקי"ח כתוב כך: 'שטר חברתנו הקדושה נקראת אהבת שלום תיכון בצדק לעד ולעולמי עולמים (תבלו"ע) בחן בחסד וברחמים אכי"ר' 

שנים עשר (12) חתומים מקובלי ישיבת בית אל והם כותבים כך:

'ברצות ה' בתשובת השבים, רוח לבשה אותנו צעירי הצאן החתומים מטה להיות כאיש אחד חברים והכל לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. ראשון הוא שכולנו החתומים מטה שתים עשר (12) איש כמספר שבטי יה נהיה כולנו אוהבים זה לזה אהבה רבה, אהבת נפש ואהבת הגוף והכל לעשות נחת רוח ליוצרנו בדביקו ברוחה חדא!' זאת אומרת להיות בדוקים ברוח אחת. 'איש את רעהו נפשו קשורה בנפש נהיה כולנו שנים עשר – כנפש אחת רבה תפארת!'.

'וכל אחד יעלה על חברו' זאת אומרת ישער בדעתו, 'כאילו חברו הוא חלק אבר ממנו ממש בכל נפש ובכל מאודו! באופן שאם ח"ו יהיה איזה צער לאחד ממנו - מחויבים לסייעו כולנו יחד או כל אחד פרטות בכל הבא לידו.

בעיקרו של דבר להוכיח כל אחד לחברו אם ח"ו שמע עליו איזה חטא. ובכלל הדבר התחייבנו אנחנו חתומים מטה לקשר אהבתנו בתכלית הקשר אמיץ ומקבלים עלינו מעכשיו: שלאורך ימים ושנים...!' 

שימו לב! 

'בעולם הבא - יטרח כל אחד ממנו הן בעודנו בעולם הבא להציל ולתקן ולהעלות את נפש אחד מחברתנו בכל מה שיכול ובכל מיני הטרחה שיכול לעשות כל אחד לרעהו.' כלומר להציל כל אחד בעולם הבא. 'באופן גם אם ח"ו יסכימו מן השמים שאחד ממנו חתומים מטה יקח את הטוב מחבר אחר - על דרך שלא תבוא, נתחייבנו בחיוב גמור ושלם בכל לשון ואופן למחול לו הטוב וההוא לאותו החבר שנגזר עליו לקחת את טובו ושלא נהנה ממנו. 

'כללא דמילתא' כלל הדברים: 'שמעכשיו שנתוועדנו ונתקבלנו ונקשרנו ונתייחדנו כאיש אחד חברים, בכל מכל כל לסייע ולעזור ולחזק ולאמץ איש את רעהו לשוב בתשובה ולהוכיח ולהשתתף בצרתו בין בעולם הזה ובין בעולם הבא על הדרכים הנאמרים יותר מהמה. 

ועוד, נתרצינו ונאותנו התחייבנו שלא לשבח איש אחד ממנו את חברו ואפילו שהוא גדול ממנו בחכמה או במנין לכל מראה אדם ושלא לקום איש ממנו לחברו מלא קומתו רק דרך הידור בעלמא ושלא להפציר בכבוד באופן שנתנהג כאילו בני איש אחד שאין מיתרון מקצתו אל מקצתו. 

עוד נתחייבנו: שלא להקפיד שום הקפדה איש על חברו כלל ועיקר, בין בענין התוכחת ובין בענין אחר ואם יחטא איש לאיש ימחול לו מיד בכל לב ובכל נפש!' ככה הם חתמו. 

פיששששש... איזה דבר זה! שנים עשר (12) איש, הפכו להיות אדם אחד (1)! כאילו עם הרבה איברים ואם כואב לו - כואב לי! ואם צריך לעזור לו אז אני עוזר לו ואם צריך... הכל ביחד כולל בעולם העליון, אפילו בעולם העליון יגידו: 'שפלוני מגיע לו את השכר של אלמוני!' - הוא לא יקבל. ישאיר אותו אצלו והכל בחתימה. לא יאומן כי יסופר!

היתה זו שותפות אמת לא רק במצב בעולם הזה אלא גם בעולם הבא! 

יש פה עוד כמה דוגמאות משטרות... 

אבל תשמעו דבר מדהים!

בשנה אחרת שכתבו עוד פעם שטר בשנת תקט"ז הסתלק הרב אלגאזי לבית עולמו והתמנה הרש"ש הקדוש לראש הישיבה ואז בשנה אחרי זה בתקי"ז שוב הם התוועדו וחתמו מי חתם ראשון? - הרש"ש הקדוש! ואחריו יתר בני החבורה, ביניהם רבי יום טוב אלגאזי, הבן של רבי ישראל יעקב אלגאזי שהיה ראש הישיבה הקודם וגם החיד"א הקדוש.

ובגיליון הזה מופיע דבר מדהים! בשטר הזה, אחר הפטירה של הרב ישראל יעקב אלגאזי – הוא בעצמו ירד מעולם האמת וחתם על השטר!! הנפטר ירד לעולם הזה, היה במחיצתם חתם על השטר ועלה למעלה. 

שמעתם איזה חיבור? 

ומה כתוב שמה? כתוב: 'וסוף דבר נתוועדנו עתה יחד לבקשת חכם רבי יעקב אלגאזי ונפשו אוות ויעז, להשתתף בנפשו עם חברי הקדושה הנזכרים לעיל ולהיות שקיבלתי לאשר ולקיים הכל כאשר לכל בלב שלם ובנפש חפצה - חתמתי שמי ניחתו תולעת ישראל יעקב אלגאזי!'.

שמעתם על חיבור כזה דבר כזה? 

שיכול בן אדם מכח החבורה לבוא מעולם האמת! ולחתום שוב דעת על הדברים האלה - זה חיבור שאין כדוגמתו!

רבי עקיבא שאל את רבו רבי אליעזר הגדול: 'איך תבוא הגאולה? הרי אם יחזרו בתשובה פה שמה לא יחזרו בתשובה ואם שם לא פה, אי אפשר שכל ישראל בדיוק באותו רגע בתשובה!'.

אמר לו רבי אליעזר: 'לא חייבים שכולם יעשו תשובה, אפילו 'כנישתא חדא' אם יעשו תשובה ויהיו בחבורה כמו אלה, יקחו דברים באהבת אמת לעזור אחד לשני - הם יכולים להביא את הגאולה!'. 

לכן עשינו 'כנישתא חדא' בבני ברק - ויהודים קמים ב- 2 או 3 בלילה לומדים! אח"כ מתפללים 'נץ', שומעים שיעור בדרך כלל ואח"כ בכולל לומדים ועושים חסדים כל היום, בקיצור, סביב חסדים ותורה חסדים ותורה כל הזמן! 

ועדין לא נושענו... זה כבר קיים כמה? עשר (10) שנים! 8?... קשה, קשה להיות מחוברים באמת-באמת! באמת בלי שום קנאה, בלי שום קפידה, בלי שום... ועם ממש עזרה. 

למרות שיש שמה דברים נפלאים! אחד עוזר לשני. 

אבל, ככל שיתרבו, ככל שיתרבו חבורות כאלה של אנשים שרוצים באמת להתחבר: 'וקנה לך חבר' כמו שאמרנו - מקרבים את הגאולה! למה? - "ואהבת לרעך כמוך..." אז "אני ה'" אתכם ביחד! אני שומר על שניכם ואם יש יותר חבורה יותר גדולה - עוד יותר. ו: 'אינו דומה מרובים עושים מצוה למועטים העושים מצווה!'. 

אז זאת אומרת ככל שיתרבו יהודים שיתחברו בלב ונפש אחד לשני באמת! בשביל לעזור אחד לשני להיות 'נותן' ולא 'נוטל' יותר מבקש לתת ולא בודק כמה נתנו לי בשביל שאני אתן - אלא הפוך! תהיה אתה אוהב חסד תן ותן-ותן... יש לך עצה טובה - תן. יש לך חכמה - תן. יש לך אפשרות לעזור פיננסית - תעזור. יש לך מישהו לקחת ברכב - תיקח. יש לך... הכל תן! כל מה שחנן אותך ה' - תן! כמה שתיתן - הוא יתן לך יותר. כי אם אתה הופך להיות שמש שלו! לעזור לבנים שלו - ודאי שהוא יתן לך עוד ועוד-ועוד... 

אבל אם הוא רואה: שכל מה שהוא נותן לך אתה לא משתמש - לא רק שהוא לא יתן לך, הוא יקח לך גם מה שיש! כי בשביל מה נתתי לך?! 

אם אתה חכם - תעזור בחכמה. אם אתה עשיר - תעזור בעשירות. אם אתה גיבור - תעזור בגבורה. כל אחד יעזור בכלים שנתנו לו! זה המטרה להיות 'נותן' ואם לא - תהיה בודד!... ביי.

תודה רבה לכם על ההקשבה!

למי שיש שאלות? בבקשה! 

 - - - שאלות ותשובות - - -