דיני חימום מים, רחיצה וטבילה בשבת ויום טוב – גבולות ההיתר והאיסור במקוואות, בדוד שמש ובמכשירי חימום

- - - לא מוגה! - - - 

הם סומכים על היתרים דחוקים. ההיתר הוא דחוק ולכן לא כדאי להסתמך על אותם ההיתרים. אם הבנן הזה הוא אדם בן תורה יבוא וישאל,

הרבנים לא ירשו לו מלכתחילה לתכנת את ההעסקה.

הם אומרים,

אני לא מחמם את זה, אני רק רוצה להפיג את הצנעה.

אם באמת היה רק להפיג את הצנעה,

במקום שזה יהיה 2-3 מעלות,

אז הוא עושה את זה 10 מעלות, בסדר, החרשתי, אולי אז היה אפשר להבין אותו.

אבל הם לא רק מפיגים את הציני,

הם ממש מחממים, עושים את זה 35 מעלות לפחות.

ולכן ההיתר שלהם, כמו שאמרתי, הוא נגד אורף ככל הפוסקים. נכון שכוונתם לשם שמים,

כדי שאנשים בטבילי יעשו את המצווה,

אבל המטרה לא מקדשת את האמצעים,

ויש כאן תקלה,

מן הראוי היה למנוע באדם שלא יעשו כן. לכן אדם שרגיל לטבול במקום קבוע,

רוצה לדעת אם הכול בסדר או לא, שישאל,

תשאל את הבנן,

מה אתה עושה, איך המקווה שלנו חם ביום שבת, איך היא חמה.

אתה עושה איזה משהו או שזה נעלב, בשמיים מחממים את זה?

הוא יגיד לך מה הוא עושה, ולפי זה תוכל לדעת אם הטהרה,

הטבילה באותו המקווה, אם היא מותרת בלכתחילה או שיש בה איזה בעיה. זה מה שכדאי שכל אדם יתעניין וישאל.

יש לנו מאות מקוואות כאן בירושלים, עיר הקודש.

חלק מהם מנהלים אותם אנשים מראי שמים, בני תורה,

והדבר נעשה בדרך היתר.

אבל יש חלק, כמו שאמרתי, הם רבים מטעם הארץ. יש גם פלחים שלא למדו הלכות,

ויש להם את המפתחות של המקווה והם עושים שטויות.

ולכן מן הראוי לחכות ולדרוש, כדי לא להגיע לידי הבעיה האמורה.

הבן אדם תשאה איפה יתעמס, אפשר גם להתקלח או, כן, כן. יהיה אפשר גם,

מעיקר הדין, אפילו להתקלח היה מותר.

אבל שם אנחנו מחמירים, סוף סוף זה מקום שהיו שם בלמים,

ולכן אחרי המקווה לא יוכל להתקלח במים החמים,

אלא שיפתח את המים הקרים, יעשה טוש במים הקרים, זה מה שמותר.

המרדכי מסיים, אדם שרוצה לרחוץ את התינוק שלו מותר לו לשים מים על הגז, לחמם מים ביום טוב ולרחוץ את התינוק. זו הנאה שווה לכל נפש בתינוקות, אין שום בעיה בדבר. כן.

עד חום הגוף, עד 37 מעלות,

זה ייקרא בגדר פושה שיש לנו צדדים להקל בדבר בטבילה לצורך מצווה.

אבל אם זה יותר מ-37, 38 ויותר,

בזה קשה לנו מאוד למצוא צדדים להתיר בדבר. ושם, כמו שאמרתי, במקוואות,

חלק מהחמים האשכנזיים, אתה מגיע לשם,

זה יותר מ-37.

כשאדם מכניס את ידו, נכנס מתוך המים, מרגיש קר,

פירוש הדבר שזה פחות מ-37.

אם אדם נכנס ומרגיש חם,

סימן שזה יותר מ-37. כך שגם בלי מד חום אדם יכול להרגיש מייד אם המקווה הזה הוא חם או לא.

בשעת הדחק אדם לא ידע, ונכנס ואת אבל,

הוא לא התכוון לשם הנאת רחיצה, הוא התכוון לשם מצווה, טוב, מאי דאבה עבה,

והוא רחום ויכפר עוון.

אבל מלכתחילה כדאי להסביר לבלן לעשות את הדברים כמו שאמרנו,

לא רק לגבי המקוואות שלנו, של הגברים,

אלא הוא הדין גם לגבי המקוואות של הנשים,

גם שם היה רצוי לנהוג ולעשות כן.

שם הדבר הרבה יותר קל. אצלהן הטבילה בליל שבת,

ואז אם היא מתכנת את הווסת שהחום הוא ביום שישי 36 מעלות,

פחות מהחום של הגוף,

ואז הן באות אחרי כמה דקות לטבול,

אז בזה המים הם פושרים,

וזה יותר קל, זה מה שהיה רצוי לנהוג ולעשות.

שוב, גם שם לא כל המטבילות יודעות הלכה, ולא כולן הולכות צמוד להידור הזה שאנחנו אומרים.

יש הרבה שמתכנתות את הווסת ל-38 או אפילו ל-39 מעלות.

בחורף הן עושות את זה 39. בקיץ עושים את זה בדרך כלל 38,

אבל גם ב-38 יש עדיין בעיה.

היה טוב להוריד מעלה אחת או שתיים. מבחינת ההלכה יש לזה משמעות.

כך היה רצוי לנהוג ולעשות שם, ואוהדים גם במקוואות של הגברים.

זה מה שהיה רצוי לעשות. המחמיר, תבוא עליו דרכה.

כל הפעם אחת נכנסים לרבנן, זה לא מתנהג לרבנן. נכון, אצלנו לבתים.

לא, לא החמרנו.

באמבטיה, במקום צער בשבת,

130 מישהו אמר להם,

לא החמרנו.

לא החמרנו. אדם שיש לו צער,

אלה שגרים באזור מישור החוף.

אפילו בשבת מותר להם, ייתרנו, להתקלח במים חמים של דוד שמש. לא אסרנו.

אם יש לו צער,

תבוא לדברי רבי עקיבא איגר.

הוא מדייק, משמעות הגמרא בעירובין, הרמב״ם ומר״ם,

שמותר במקום צער, במקום צער לא גזרו חכמים.

אמרנו שמותר. אלא מאי?

איפה יש צער? אמרנו, באזור מישור החוף. הם שמה כנראה יותר קרובים לגיהנב,

שם מסכנים מתבשלים בזיעה.

פה לא. פה אנחנו נמצאים קרוב לגן עדן,

פה האוויר יבש, פה כולנו מתרחצים בערב החג.

אז מה, צריך כל כמה שעות להתקלח? מה קרה?

ולכן אצלנו זה לא משמעותי כשהאוויר יבש.

יום אחד אתה לא מתרחץ, אין לזה כמעט שום משמעות. לכן פה לא תמיד אנחנו מרגישים את הצער,

פה הדבר יותר מגבל, יותר מצומצם.

אבל שם, באזור מישור החוף,

אמרנו שמעיקר הדין אפילו בשאלת מותר במים של עדות שמש, תאותו המצטער.

קל וחומר, לגבי יום טוב, שאמרנו ספק ספקה בדרבנן במים של עדות שמש,

ואין בעיה אם יהיה הדבר מותר בלכתחילה.

ומה יעשה אדם שבר-מינל עבר ניתוח?

האדם הזה עבר ניתוח, הפצע עדיין לא הגליד.

הרופא אומר לו,

כל שלוש-ארבע שעות אתה צריך לרחוץ את הפצע.

כמה הוא יכין?

כמה דודים של מים הוא יכין בשביל לרחוץ?

אין לו דבר סוף.

הוא רוצה שיהיו לו מים חמים אם יש בדוד שמש מצוין.

מה יעשה בחורף?

יש שבתות שאין שמש. מה יעשה אותו מסכן?

הפתרון הוא קל.

יביא חשמונאי שיעלה על הגג וישנה את הטמפרטורה של הווסת,

שהווסת שלו לא יגיע ל-40 מעלות אלא רק ל-39 מעלות, שלא יגיע אף פעם לחום שיד צודדת בו,

ואז יוכל להשאיר את הבוימר דלוק גם במשך השבת,

מגיע ל-39,

נכבה,

ואז יש לו מים חמים כל השבת,

יוכל לרחוץ את המקום של הפצע הזה כדי למנוע זיהום,

כדי שיוכל להתרפא.

אין לך תרופה יותר טובה מהרחיצה.

אנטיביוטיקה, כל הדברים האחרים, גם הם עוזרים,

אבל בראש ובראשונה הרחיצה היא הדבר הטוב ביותר.

כאן זה קרוב לפיקוח נפש.

אז בוודאי שעל ידי ההיצע הזאת,

אליבא דיקולה עלמא, הדבר מותר לכתחילה.

רק כמו שאמרתי, שאייח חשמונאי, אדם שמבין עניין,

כדי שהמים של הבולר לא יתחממו יותר מחום שיד צודדת בו,

אם זה 39 מעלות, אליבא דיקולה עלמא, אין יד צודדת בו.

ולאדם הזה שעבר את הניתוח שהוא בוודאי חולש שאין בו סכנה,

אליבא דיקולה עלמא יהיה מותר לו להתרחץ באותם המים.

זה הפתרון לאותו האדם, זה מה שרצוי לנהוג ולעשות.

בקיץ יש לך דוד שמש, אין לך שום בעיה.

אמרנו את הצדדים להקל קודם, אבל מה תעשה בחורף?

יום מאומן, אין שמש.

מה אתה רוצה? שהאדם הזה יתקלח במש...

המכרים, שהחולה המסכן הזה,

לכן מצאנו דרך שעץ ישנה לו את הווסת,

שזה יהיה פחות מ-40 מעלות,

ואז המים שייכנסו לדוד לא יתבשלו אלא רק יהיו פושרים,

ולחולה שאין בו סכנה יהיה מותר לו לרחוץ את הפצע הזה כדי שבעזרת השם ילך ויבריא, כך גם לגבי אישה שעברה ניתוח קיסרי.

שוב הגיעה לבית אחרי כמה ימים,

היא חייבת לרחוץ את המקום של הניתוח, את החתך, לרחוץ את זה היטב כדי שלא יהיה לה חלילה זהות. וגם שם העצה היא, אם אין דוד שמש זה לא קיץ אלא זה חורף,

גם שם תן להם את הפתרון הזה, ואז אפילו אם כל השבת הבוינר ממשיך לדבוק אבל לא יגיע לחום שיד צודדת בו.

ולאותה מסכנה, לאותה אישה שעברה את הניתוח היא בוודאי בגדר חולה,

אז יהיה מותר לה להתקלח ולהיכנס כל שלוש-ארבע שעות למקלחת כדי שנמנוע מלהקדים רפואה למכה,

שלא יהיה זיהום.

יש יותר בדרך האמורה.

אנחנו לא יודעים לסדר את הווסת,

זה המקצוע של החשמונאי, בשביל זה הוא נברא שיבוא ויעזב לאותו החולה המסכן.

בסדר, אבל זה לא מיד, זה גרמה. גרמה לא נעשה מיד, יעברו כמה שניות לפחות, ולכן אין חשש.

כן?

בסדר, אמרנו מותר. אם יהיה אדם כזה שיש לו כל כך הרבה זיעה ומזיע כל כך, אז אפילו בירושלים יהיה מותר.

אני עמדתי בממוצע, לנו, לירושלמי, אם הקדוש ברוך הוא רחם עלינו,

אנחנו קרובים לגן עדן, אין לנו הרבה זיעה.

אבל אם יהיה אדם כזה, אני מסכים איתך, גם אצלי יש צער הרבה, יהיה מותר.

יוניקרס, מכשיר גז, אסור בשימוש.

ביום שבת האיסור בו, באורייקה,

ביום טוב, האיסור הוא מדרבנן, ואליבא דקול עלמא, דבר אסור.

מה זה היוניקרס?

זה עובד בשיטה הזאת.

אני פותח את הבורז,

ואז אני פותח גם את הברז, את הצילור של הגז.

אני מזרים כמות עצומה של גז.

קודם הייתה להבה קטנה, הזרמת הרבה גז.

אם התנור פתוח אתה יכול לראות איזו להבה גדולה מחממת את המים.

אז מי שעושה דבר כזה ביום שבת,

פתח את הברז האדום,

חייב בדאורייתא משום אוויר.

הוא סוגר את הברז, הוא סוגר את הנאווה הזאת.

יש כאן איסור מכבה.

זה לגבי שבת.

ולכן כל אדם, לפני שיוצא להתפלל מנחה,

דבר ראשון, יוציא את התקע מהשקע של היוניקרס,

כדי שלא תהיה תקלה כזאת.

כי אם יישאר מחובר,

הוא לא יוכל לטעון ידיים, הוא פותח את המים, הוא יכול להיכשל בדבר הזה.

יש את התקלה הזאת גם בהרבה בתי חולים.

הם משאירים את היוניקרס שם דולק,

ומי שבא לבקר לפעמים יוטל ידיים, הוא לא שם לב, והברז נמצא בצד שמאל והוא עלול להגיע לאיסור מבעיר.

גם לגבי יום טוב אין יותר להשתמש ביוניקרס.

אפילו אם נאמר הפתיחה של הברז זה רק איסור מבעיר והבערה ביום טוב מותרת לצורך רחיצת ידיים,

אבל כשהוא סוגר את הברז הוא מכבה. מי יתיר לו לסגור את הברז?

ולהשאיר כך את הברז עד מוצאי שבת,

הוא יקבל חשבון של גז ומים, 10,000 שקל ביום ראשון.

מי יעשה דבר כזה? אף אחד לא מוכן.

ולכן אין שום הווה אמנה להתיר את השימוש במה שנקרא יוניקרס,

לא בשביל בריא ולא בשביל חולה.

אפילו לחולה שאין בו סכנה, אין יותר בדבר.

גם לצורך החולה הדבר אסור. לכן אמרתי,

כל אדם חכם ונבון, כדי שלא יבוא לידי המכשול והתקלה הזאת,

לפני שהוא יוצא להתפלל תפילת המנחה,

קודם כול לנתק את התקע מהשקע של המשאבה של היוניקרס,

כדי שלא יבוא לידי חילולי השבת.

זה מה שחייבים לנהוג ולעשות. מה שחיפשתי דרך כדי להתיר זה רק בבוילר.

בבוילר שם אפשר עם הווסת לתמרן שלא יגיעו המים ליד סולדת בו,

וזה נשאר דולה כל השבת כולו.

בפתיחה והסגירה של הברז אני לא עושה דבר, לא עושה פעולה במישרון, לא מייד.

אולי גורם שבעוד חצי שעה יהיה כך וכך,

אבל אין כאן מעשה ממש.

היוניקרס זה מעשה חילול שבת בדאורייתא, ולכן אין שום הווה אמנה להתיר לדבר הזה.

כל אדם שיש לו בבית ישים לב לכבות את היוניקרס לפני כניסת השבת. כן.

לא, התקופה המרכזית, גם כי יום שבת ויעריים החמים משבשים את הברזים במים.

שוב, גם שמה הדבר אסור. בדיוק אותו עיקרון של הבוילר יש גם בהסקה המרכזית, ובשניהם אסור. אלא אם כן,

אם תווסת מערב שבת את הווסת, שיהיה החום, פחות מ-40 מעלות,

בכאז יהיה הדבר מותר, שתוכל לשטוף בזה כלים וכיוצא וזה, רק אז יהיה מותר.

אבל בדרך כלל הרידיאטור, אם הוא רוצה שיחמם את הדירה,

אם יהיה 80 מעלות, אולי יחמם את הדירה. בירושלים הקור הוא נורא, כולה ואולי.

ולכן שם הפטנט הזה לא יעיל. מה שאני אומר לגבי אותו החולה, זה לגבי הבוילר,

שם הפטנט הזה יכול לפתור את הבעיה,

ואותו החולה, שיהיה במים חמים בשפע,

שיוכל לרחוץ את המקום של הפצע.

כשהוא רוחץ את זה כל כמה שעות הפצע יגליד במהרה ויפתור את הבעיות.

לפחות אדם שיש לו סכרת לא יבוא ולא יהיה,

כי כשיש לו אדם סכרת הפצע לא מתרפא מהר, לוקח הרבה זמן,

אבל על ידי הרחיצה הוא יוכל לזרז את הריפוי,

וכאן, לצורך חולה שאין בו סכנה,

דוג אזרו חכמים את האיסור רחיצה, בחיי גוונה מותר. קל וחומר לגבי תינוק,

קראנו רגע בשבע מרדכי והרמה,

שמותר אפילו ביום טוב לחמם מים, לשים את המים על האש כדי לרחוץ את התינוק.

הדרך היא,

רגילים לרחוץ את התינוק מדיום ביומו, היינו רביתהו.

זאת ועוד,

הרבה מהתינוקות, בין הרגליים יש להם פצע,

אולי כמו כווייה,

לא תמיד מחליפים להם את הטיטול.

לפעמים הביביסיטר לא ידע להחליף,

והוא נשאר ככה כמה שעות וכל העור של המסכן נכווה.

אתה שם אותו במים, כשהוא מתרחץ הוא יושב בתוך הקערה של המים חצי שעה-שעה,

זה מרפא לו את העור.

תשים משחות, מה שתשים זה לא מועיל כמו המים. המים זה הדבר הכי טוב.

ולכן,

אם אין לו מים בדוד שמש, אם לא היה ביום טוב, לא היה שמש,

שישים מים על הגז,

יחמה מים כדי שיוכל לרחוץ את התינוק הזה.

כל פעם שמחליפים לו, עשה קטנים, מדינים,

יהיה אפשר לרחוץ אותו בדרך הזאת.

בכל החג יהיה הדבר מותר מלכתחילה לעשות כן, אבל חלילה לא בשבת.

השגזור יכול להשתמש גם במים בשביל הארץ? לא, לא, לא יהיה אפשר. אבל על איזה כסף הם משתמשים אותם?

זה תלוי במציאות. אם הילד הזה בן ארבע, אבל עדיין הוא מלכלך,

עדיין הוא לא נקי,

אז הוא נחשב כתינוק לעניין זה.

אבל ויגדל הילד ויגמל, הוא כבר נגמל מהטיטול, ברוך השם הוא נקי,

אז אם גופו נקי, אז ממילא הוא לא מלכלך את גופו,

אז לא יהיה הבעיה הזאת, ממילא צריך יהיה להחמיר עליו,

יהיה אפשר לרחוץ אותו רק במים של עדות שמש,

אבל לשים מים על הגז, לחמם ביום טוב מים כדי לרחוץ אותו, כל גופו, בחיי גוונה צריך להחמיר בדבר, וזה הדבר אסור.

ביחד לרחוץ.