הלכות חול המועד למעשה – דבר האבד, תיקוני רכב, בנייה, בנקאות וכתיבה בחול המועד

 - - - לא מוגה! - - - 

אם האדם הזה פיקח, האדם הזה, תביא לו תעודת מחלה, במקום הוא ייתן לך תעודת פיטורין. יחד עם זה, הוא יגמור את החשבון מייד. אז בזה אין לך ברירה? מותר לו לאותו אדם לעבוד גם בימי חלומו האלה. בוודאי, הרי מגיע לי ימי חופש. מגיע לי ימי מחלה בלאו הכי. זה ביטוח לאומי, זה בפסקים עשר שנים, זה לא בערך. אתה שומע? ביטוח לאומי זה לא שאלה. שמעון, אתה צבאי, אתה לא שכיר. שכיר יודע יותר טוב, השכירים יודעים. כן, זה לא כסף של בעל-הבית, זה כסף שמורידים לי מהמשכורת כל חודש, מהכסף שלי עכשיו נותנים לי. זה כמו ביטוח לאומי, אני שילמתי ביטוח לאומי, עכשיו אני נהייתי זכה-הנחת יער, אני מקבל ביטוח לאומי. אותו דבר גם זה. כמו שעושים ביטוח על האוטו, זה אותו דבר. טוב, תבדוק. תבדוק. אם זה כמו ביטוח על האוטו, אנחנו נדון. אבל תבדוק. אני חושב שאפרים צודק. תבדוק לנו. אני חושב שאפרים צודק, אבל אם תבדוק ותמצא שאתה צודק, אנחנו נחזור בנו. זה עניין של מציאות. תגיד, מה זה מבטחים? לא שומעים מבטחים להפרשה, שאלה שאלה גם מבטיחים. אני מאוד חושב שזה כל השבוע. כל הכבוד פה, אחרי שמונה שנה, שנה אחת החסרת. ואם חסרת את זה, המדינה, לא המעביד שלך. זה לא מחלה פשוטה, זה לא תאומה. טוב. למה אתה לא מבטיח? האבא אמר, גם אגב, אגב, אמרתי שוב. בסדר. בסדר, אז יעשה שאלת חכם, מגיע לו כך וכך ימי מחלה, ימי מחלה. מגיע לו גלב אחי, כן. אם הוא לא עבר את המכסה הזו, אז זה בסדר. אני רוצה לסיים לקבל גם את ההחוזים שלו, אבל הוא לא מספר את זה בכלל. בכלל ספק דבר האבד, רכב מקולקל, אם זה לא נמצא ליד הבית, מותר או להביא גרר או לתקן את הרכב כדי שלא יפסיד את האוטו. אם האוטו שלי מקולקל והוא חונה ליד הבית, אסור לי לתקן את האוטו. שם אין לך פחד מגנבים? האוטו נעול, סגור ליד הבית. גם אם יבוא גנב וינסה להדליק אותו, האוטו לא נדלק, חזק ברוך, אין לך שום דאגה. אסור לתקן את האוטו בימי חולם העד בשום אופן. אבל אם נסעתי ונתקעתי בכביש ירושלים תל-אביב או במקום אחר, אתה אומר לו, אסור לתקן, אלא תשאיר את זה שם עד אשרו חג, הוא יבוא באשרו חג. האם ימצא שם אוטו? ודאי שלא ימצא אוטו. הגנבים ייקחו את זה ראשו על קרעיו ועל קרבו. ולכן יש מקום להקל, שם הדבר שונה. אבל כשאין לך הפסד מהקרן, בזה הדבר אסור. לתקן רכב, תיקון שכל הדיוט, כל אדם יודע לתקן, מותר, אבל דבר שמצריך מעשה אומן, אין מקום להקל, אין מקום להתיר, לתקן. כגון להחליף גלגל של רכב, היום כולם יודעים להחליף גלגל, אפילו הנהגות יודעות להחליף גלגל, ולכן אין בעיה. אם הגלגל יתפנצ'ר, בעברית אומרים תקר, מותר לו להחליף את הגלגל אין ניסיון. יכול להיות אולי שבגלגל הפנימי של המשאית, שם זה מהודק יותר, אולי שם לא כל אחד יודע להחליף. אבל בגלגלים רגילים של רכב פרטי, פרייבאט, כולם יודעים להחליף, זה נקרא הדבר מעשה ידיעות, מותר. אם נקרא לי כפתור, כל אחד יודע לקחת חוט ומחט ולתפור את הכפתור, זה נקרא מעשה ידיעות, ולכן זה מותר בימי חול המועד. הוא הדין גם, לענייננו, גם בתיקון רכב, בכל דבר שכל ידיעות יודע, הדבר מותר. הוא הדין גם, מותר להחליף מצבר ברכב. היום, בכל הרכבים החדישים, גם אדם שאין לו מושגים של א'-ב' בחשמל, אפילו הכי קל מאוד, מסומן לו גם על המצבר וגם ברכב. צבע אדום, צבע ירוק, החיובי, השלילי, הפלוס, מינוס, הוא מכניס את זה בצורה מדויקת, לא קורה שום דבר. גם זה נקרא מעשה ידיעות, הדבר מותר. אבל אם האדם הזה יש לו אוטו ישן, מודל 78, 79, באוטו הישן אין את הסימונים הללו. כאן צריך חשמולאי רכב כדי שידע לדייק, להחליף לו את המצבר. אדם שהוא לא חשמולאי רכב, הוא ינסה לעשות את הדברים לבד והוא לא יודע טוב, הוא יכול, תוך כדי הנחת המצבר החדש, הוא יכול לשרוף שם כמה חלקים, הוא יכול להגיע לנזק של 130 דולר שם, עד כדי כך. ולכן, גם זה בכלל מעשה אומן, ולכן הדבר אסור בימי חול המועד ברכב ישר. אפילו אם אני בעצמי חשמולאי רכב, אני לא צריך להביא בעל מלאכה, בעל מקצוע אחר. תפיל אחי, כל דבר שהוא מעשה אומן, גם כשהאדם עושה את זה לעצמו, הדבר אסור. אני בעצמי צבעי, אני בעצמי סייד. האם מותר לי לצבוע את הדירה, לעשות מלאכה בחול המועד? ודאי שלא. כך הוא עדין גם לגבי הפרט הזה, ולכן חילקנו בין רכב ישן לרכב חדש. כך הוא עדין גם בשאר התיקונים. צריך להחליף גיר, צריך לעשות דברים אחרים. רק בעל מקצוע יודע להחליף גיר, לעשות את הדברים הללו, ולכן אין צעד כולה לעשות את כל הדברים האלה בימי חול המועד, אלא אם כן זה רכב ציבורי. מרן בהמשך מביא לנו סימן מיוחד, כל דבר שהוא צורכי רבים מותר לעשותו בימי חול המועד. אם זה אוטובוס, זה לא מיועד להסיע בו את הנהג, אלא זה מיועד להסיע בו רבים, או מוניות שירות, טנדרים, מיניבוס, כל הדברים האלה שהם עשויים להוביל בהם נוסעים רבים, מותר לתקן אותם גם אם התיקון הוא מעשה אמן. גם בזה הדבר מותר. הלכתחילה אין בדבר הזה שום חשש. כך הוא עדין גם לתקן מקוואות הגמרא, כשדנה בנושא צורכי רבים, הגמרא הביאה דוגמה של המקוואות. וכי במקווה טובל אחד או שניים, גם שם באים, ברוך השם, כל יום עשרות וטובלים. אם מערכת החימום או דבר אחר יתקלקל שם, אני מביא בעל מקצוע, אינסטלטור וכיוצא בזה, והוא אומר לי, תראה, לא כל אחד יודע לעשות את זה, זה לא מעשה אדיוט, אלא התיקון הוא כאן מעשה אמן. אף על-פי כן מותר הדבר מלכתחילה. אין איסור, כיוון שכאן זה לצורך רבים, הדבר מותר מלכתחילה. לכן, אדם שעובד מכונאי באגד והוא נדרש לעבוד בימי חול המועד, עד היום היה הדבר מותר. מחר הדבר אסור. ולמה? אם הוא מתקן את האוטו מחר, מתי ייסעו באוטו הזה? אחרי החג. זהו, ייסעו בזה בחמישי ביום ייסעו חג. זה לא יהיה לצורך החג. כשהיתרנו לצורכי רבים, אתה מתקן עכשיו כדי שבעוד שעה ייסיעו בזה רבים בתוך ימי חול המועד. אבל אם הוא יושב מחר בצהריים ומתקן את האוטו, אז ייסעו באוטובוס הזה רק אחרי החג. בזה אין לנו צד היתר בדבר, אפילו על-ידי גוי הדבר אסור. כן, מותר, אין בעיה. מותר, אין ניסיון. זה מובלע. זה מובלע. שיקנה חלק מהדברים צורכי החג. יהיה מובלע, אז יהיה דרום מותר מלכתחילה, כן. אדם שיש לו מניות והוא יודע שהמניות האלה עלולות לרדת, המחיר שלהם ירד אחרי החג, רוצה לתת הוראה, פקודת מכירה, למכור את זה היום. נכון הדבר שגם פרקמטיה אסורה בחול המועד, גם מסחר אסור, אבל כאן להציל מהקרן הדבר מותר. אבל אם זה רק להרוויח או למנוע הפסד מהרווח, בזה אין היתר. כגון, אני שילמתי על הקרן מאה. אני רוצה להרוויח קצת. אני רוצה למכור את זה היום מ-110. אם אני אחרי החג אמכור, במקום 110 זה יהיה 100. בזה אין לי היתר, אין לי צד כולה למכור. ולמה? כי את הקרן אתה מוציא, היה לך 100, נשאר 100. בזה אין לו צד כולה, אין לו צד היתר למכור. אלא רק אם יש חשש הפסד מהקרן. אפילו הפסד קטן מהקרן מותר. אבל הפסד מהרווח אפילו יהיה הפסד גדול מהרווח. בזה לא יכולים להקל, לא יכולים להתיר לו. לכן כל אדם שמתעסק בפרקמטיה, רוצה למכור, לקנות וכיוצא בזה, יעשה חשבון טוב אם החשש כאן הפסד מהקרן או לא. הוא הדין גם לגבי קניית בית. האדם הזה רוצה ללכת עכשיו לתל-ציון או לביתר או למקום אחר ולקנות דירה. אם באמת החשש הוא שאחרי החג המחיר יעלה, אז בזה יכולים להקל לו. הלאה וכי, אם אין חשש שהמחיר יעלה, הדבר אסור. בינתיים בהווה באשר הוא שם, מה שראינו בארבע השנים האלה, המחירים של הדירות לא עלו. אדרבה, הם ירדו ב-20%. ולכן החשש שאם לא יחתום העסק הזה הלילה עד ייסרו חג, עוד יומיים הוא יפסיד, יעלה המחיר, זה חשש רחוק, דבר שהוא לא מצאו. השאלה אם המבצע הזה ימשיך גם אחרי החג או לא. שיבדוק. אם באמת המבצע הזה נגמר הלילה, הלילה האחרון, יותר הוא לא יוכל לקבל את ההנחה. זו השאלה. שישאל את המתווכים. המתווכים יודעים את הפטנטים האלה. הוא אומר לך, אל תקנה עכשיו, לא כדאי לקנות במבצע הזה. תחכה לשבוע הבא, ובמבצע הבא תהיה הנחה יותר גדולה. הם מספרים לך, הם יודעים את הכול, המתווכים. אז אם אתה משער שיהיה עוד פעם הסיבוב הזה, אסור לך לקנות. הנה לך נמה. אם הוא יודע, בוודאי שלא יהיה הדבר הזה, והמחיר יעלה אחרי החג, במקום לקנות את הדירה במאה, היא תצטרך לשלם עליה 110, לשלם עוד, אז ינך הנמה. אין לך הפסד גדול מזה, ולכן יהיה מותר לו לחתום חוזה, יעשה לפחות את הזיכרון דבורים בימים האלה, כדי שלא יפסיד מהקרן. אדם שגר בשכירות משלם מדי יום ביומו כסף לשכירות. אמרנו שמותר לו לעבור דירה כדי להציל את הממון. כך גם אדם שהיה גר בשכירות ונגמר התאריך, הוא עבר את התאריך, ורשום בחוזה, כל יום שהוא ממשיך לשבת, כל יום קנס, עוד 50 דולר, וכן כיוצא בזה. כל הדברים הללו, אין לך הפסד מהקרן גדול מזה, ולכן מותר לו ללכת ולעבור דירה. הוא הדין אדם שיש לו מינוס בבנק. כשאתה הולך ועושה פעולות בבנק, מכניס כסף, מוציא כסף, כל הדברים האלה, קודם כול יש פעולה ידנית של הפקיד, זאת ועוד הוא מפעיל גם את המחשב נוסף למלאכת כתיבה, יש בזה מלאכת מכה בפטיש או בונה או מהמר, יש כמה וכמה בעיות. אף על-פי כן, אם האדם הזה נמצא במינוס, הרי הריבית שהם לוקחים, הם לא לוקחים את הקרן. הם לוקחים קרן חומש ואשם, לוקחים ריבית ריבית. אתה לקחת מאה, אחרי זמן מה זה יהיה, במקום מאה זה יהיה אלף, וכן על זה הדרך. אז אין לך הפסד גדול מהקרן, גדול מזה. אם יש לו היום כסף מזומן, תרוץ מיד לבנק, תשלם, תפרע את הכול, אין שום בעיה בדבר. אבל אם האדם הזה יש לו, ברוך השם, כסף מזומן, קיבל פיצויים או דבר אחר, יש לי עכשיו 50,000. האם מותר לי ללכת מחר להכניס את ה-50,000 דולר האלה לתוכנית חיסכון או לא? אין לו צד היתר בדבר, הדבר אסור. למה? הוא אומר לך, זה הפסד. זה לא נכון, זה לא הפסד. בדרך כלל, במשך ה-15 שנים האלה ראינו שהמחיר הוא פחות או יותר מה שהיה, הוא שיהיה. האינפלציה בדרך כלל היא 0.1. במשך שבוע היא בדרך כלל לא משמעותית, ולכן על זה אנחנו לא יכולים לסמוך להקל. רק אם הוא משער שאחרי החג יהיה פיחות גדול, מה שקרה בחול המועד הקודם יהיה עוד הפעם, זה משהו אחר. אבל זה דבר שקרה, דבר חריג. נסתכל ב-15 השנים האחרונות, בדרך כלל הכלכלה שלנו נעשתה יותר יציבה והפיחותים יתרחקו מאתנו. מי אומר שיהיה פיחות? אולי הפוך? אולי יהיה תיסוף? אולי הדולר יהיה במקום 4 יהיה 3.90? ומי אומר לך מה הם מתכוננים לעשות? בערב בחירות הם רוצים למצוא חן בעיני האנשים. ולכן יכול להיות אולי שיהיה להיפך. ולכן אין כאן דבר שהוא קרוב על-פי רוב שיהיה הפסד מהכרב. אפשר לומר, אדרבא, על-פי רוב שלא יהיה הפסד מהקרן, 99% שלא יהיה הפסד, ולכן שישאיר את הכסף בבית, יחכה, רק ביום חמישי ילך לבנק וישקיע את מה שהוא רוצה. אין לו היתר בימים האלה להשקיע. כל זה נקרא בגדר הפסד דמי הרווח, ולא נקרא הפסד מהקרן. ולכתחילה עדיף שאדם לא יזדקק לבנק. אנחנו הולכים לבנק בערב החג, כל כסף שהוא צריך מושך את הכול מערב החג, זה הדבר הכי טוב. אבל לפעמים קורה שעת הדחק, שנה. לפעמים נגמר לו הכסף, אין לו ברירה, טוב, שילך לבנק, ייקח צ'ק ויוציא כסף מזומן, אין לו ברירה, שעת הדחק. אבל מלכתחילה למה לך להעביד את הפקידים האלה? הרי הפקידים האלה הם יהודים, למה לך להעביד אותם? אפילו אם אתה עושה את הפעולה באמצעות הכספומא, הרי אתה עושה פעולת רישום, אמרנו הוא מפחיל את המחשב על-ידי זה, יש כאן מכה בפטיש, אז למה לך לעשות מלאכות? אם אפשר, כמה אתה צריך לימי החג? 1,000 שקל? 2,000 שקל? תלך בערב החג, תוציא את הכול במזומן, כדי שלא יזדקק לרשום צ'קים. אותו דבר ויזה, אין הבדל. האם בסופרמרקט ששילמת בוויזה מישהו שם עושה פעולות של כתיבה בגלל זה, או לא? מה זה אוטומט? אתה מכניס את הכרטיס, והמכשיר, המחשב שלו, או הוא מתקתק את זה, נו, כשהוא מתקתק את זה, הקונה, המוכר הזה, המוכר הזה הוא יהודי, נכון? אבל אין מזומן מתקתק, בסדר. אבל כשאתה נותן לו מזומן אתה רק רושם את הסכום. שם אתה רושם גם את מספר החשבון של הוויזה. מה זה? המחשב לא מוציא את הכל, את כל הדברים. בסדר, אבל גם אם זה מגנטי, מה לי אם אתה כותב ביד, מה לי אם אתה כותב במכונת כתיבה או במכשיר כזה שהמחשב כולל... לחם ועוד זה ועוד זה. אין שום תוספת של שום עוד במחשב? לא, לא נכון. לא נכון. זה מגזים, לא נכון. יש במחשב הזה תוספת של עוד כמה מספרים, המספר של הכרטיס ויזה, בוודאי, א' את המספר בתאריך, מתי אתה תשלם. מה זה אוטומט? אתה מכניס את זה, אתה מכניס את הכרטיס ויזה, מה זה אוטומט? זה נעשה מרוח הקודש? יש לו למוכר רוח הקודש, הוא יודע איזה מספר יש לך על הויזה? אתה נותן לו את הכרטיס והמחשב קולט, אז כמו שאתה מדליק את החשמל והחשמל נדלק, אבל אתה עשית את הפעולה של האש, אז אין הבדל אם זו אש קטנה או גדולה, אבל אתה עשית את זה. אותו דבר גם פה. ולכן, שוב, מלכתחילה, את כל הדברים האלה תעשה לפני החג. אלא אם כן יש הפסד בעיקרת. אתה יודע שהמעיל הזה עכשיו הוא שווה 100. אחרי החג יעלה המחיר 120. אז אין ברירה. טוב, לך ותקנה, בזה הקלנו. אבל אם המחיר הוא נשאר יציב, בדרך כלל בבגדים אין הבדל. אדרבא, זה יורד. עכשיו זה סוף העונה, מכירת סוף העונה. אם תרצה לקנות את המעיל אחרי החג יהיה עוד יותר זול. ולכן, בדרך כלל אין מקום להקל בדבר. עדיף יותר דאחמיר. זה לא מותר בדיוק. איך? זה לא מותר בדיוק. זה מלחם בשטח, זה לא מותר. יש מחלוקת בפוסקים. אם הכתיבה שלנו היינו הכתיבה העגולה, אם זה איסור דאורייתא או שזה רק איסור דרבנן. אז גם אם נאמר שזה לא דומה לכתיבה של הסופרים באותיות דפוס שלנו, לא דומה. אז לא יהיה איסור דאורייתא, לפחות יהיה איסור דרבנן. ולכן, אם אפשר מלכתחילה להימנע מכל זה, המחמיר תבוא על הברכה. עדיף יותר שישתדל לקחת את הכול במזומן לפני החג. זה הדבר הטוב ביותר מלכתחילה. איזה כתיבה חג? לא שמרתי. איזה כתיבה חג? אמרנו, בשעת הדחק אין לו דבר אחר, הוא צריך, הוא חייב לרשום צ'ק. דברים כאלה מותר. או כשיש הפסד, חשש הפסד מהקרן. כגון, אני בעל מכולת, בה אדם קנה לחם וחלב בימי חול המועד סוכות, אם זה עכשיו, קנה מצה וחלב. והאדם הזה, אין לו כסף, תפרן. הוא אומר, תרשום. בסדר, אני מאמין לו, אבל אני עלול לשכוח עד אחרי החג. אני והוא, שנינו יכולים לשכוח מה היה, כמה הוא קנה. אז בזה, זה נקרא הפסד דמי הקרן, דבר האבד. מותר לו בלכתחילה לרשום את הסכום, כך וכך היה המחיר הקנייה שהוא קנה. מזה גם למדו הפוסקים לגבי אדם שרוצה לרשום דברי תורה. הוא שומע שיעור בהלכה וכיוצא בזה, שמא ישכח את ההלכות, הוא לוקח עת ודף וכותב. גם בזה הדבר מותר מלכתחילה. אם יטענו דבר האבד גשמי, קל וחומר דבר האבד רוחני, כותב הרטבע שהוא בעצמו כתב את חיבורו על מסכת קידושין בימי חול המועד, ולכן אין לנו בדבר הזה שום חשש. יהיה מותר לו לכתוב, להעתיק דברי תורה, דברי אלוקים חיים. אבל, כמו שאמרתי, דבר שהוא לא נחוץ. אם אני יכול להימנע מכל הפעולות האלה ולא להעביד את הפקיד בבנק, עדיף יותר להימנע מכל זה. וכי הפקידים האלה הם לא יהודים, אצלהם אין חול המועד. כשאני הולך לשם אני מעביד אותם. כשאין ברירה, דבר האבד, טוב, מותר לי ומותר להם. אבל אם יש ברירה, אני יכול למשוך את הכול במזומנים לפני החג, למה שלא לעשות את זה? ודאי שההלכה מחייבת לעשות כן, וכך ראוי שכל אדם מרשמים ינהג ויעשה. אמרת, שם הרשימה לשיטה כזאת. תודה שאתה מדבר, וסתם דברו בכלל. זה מוטבע רגע, זה מוגלט. גם הזמן האבד, גם הוא בכלל, ולכן גם זה מותר. לצבוע אסור. ולכן ילדים שיש להם דפים והם לוקחים את הצבעים, לא חשוב אם זה לורדים או בצורה אחרת, צריך למנוע באדם שלא יעשו את זה בימי חול המועד. הדבר אסור. כן. מה לציור, מה לכתיבה? אדם שמצייר ביום שבת, האם יש בזה איסור דרבננו דאורייתא? בוודאי שזה איסור מן התורה, נכון? אז כמו שבשבת ביום טוב אתה אוסר לצייר, הוא הדין גם בימי חול המועד. המועד זה לא אסור בכתיבה, בכל הכבוד גם אלו. אבל בכתיבה מצאנו חילוק? זה אוכל נפש? איתרנו דברים שהם לצורך חול המועד, איתרנו דברים שהם לצורך אוכל נפש. כאן זה לא אוכל נפש ולא לצורך... אם ההנאה שלי לזרוע, אם ההנאה שלי לחרוש יהיה מותר, לא כל דבר שאדם יגיד זה ההנאה שלי אז אנחנו נתיר לו את כל המלאכות. אבל בשביל מה יש משניות בגמרא, נסכת מועד קטן? בשביל מה מרן כתב הלכות? כל דבר אדם יגיד זה ההנאה שלי ונגמור. אין דבר כזה. האם לילדים מותר לעשות מלאכות? האם מותר לתת לילד לעשות את כל המלאכות של חול המועד? האם מלאכת חול המועד אסורה רק לגדולים, לקטנים הכול מותר, לא, ודאי שלא. גם לקטנים אתה מצווה לחנך אותם. אני לא בטוח שזה ידיעות, לפעמים יודעים לצייר יותר טוב ממנו ממך. לא תמיד, לא תמיד זה כך, ולכן ההרגל הוא נעשה טבע. כשהוא מתחיל לצייר בגיל קטן באיסור, הוא עלול להמשיך את זה גם כשיגדל. ולכן מלכתחילה, אל תיתן לו לצייר, תגיד לו עכשיו זכרון המועד, תסביר לו לפי השכל שלו שיתחיל ללמוד מקטנותו מה זה חול המועד, גם כי יזכין לא יסור ממנה. דברי תורה, כן. ודברי תורה, כן, יש מקום להכר. אני לא מאמין שהבנק יכבד את הצ'ק שלך אם תחתום ביד שמאל. הלוואי ביד ימין שהכול יהיה בסדר. אתה רוצה ביד שמאל שהבנק ייתן? הם לא ייתנו, הם יחזירו לך את הצ'ק, ואז אתה תשלם להם גם את העמלה, גם את המינוס, את הכול ביחד. למה לך להסתבך? לכן, אם אין ברירה, אתה זקוק למזומנים, והיתרנו לרשום צ'ק, אז יהיה מותר לך לרשום את הצ'ק גם ביד ימין, כרגיל, כיוון שאין ברירה בדבר. אדם שעשה יין לפני חג הסוכות, והוא רוצה לסמן, להוציא את החרצנים והזגים, הדבר מותר. אם יחכה עד אחרי החג, היין שלו יהיה יותר מדי חריף. כשנמצאים החרצנים והזגים עם היין הרבה ימים, זה נותן הרבה יותר חריפות, יותר אלכוהו ליין. ולכן, כיוון שהוא קשה לו לשתות יין חריף, גם זה נחשב כאין דבר האבד, ולכן מותר לנו לסנן את זה בכל המינים. אבל מלכתחילה, לא יעשה כן, אסור לאדם לכוון מלאכתו למועד. זאת אומרת, להכין, לתכנן מראש, שהוא יגיע למצב ביש כזה, שיהיה דבר האבד, ואז בעל כורחו יעבוד בחול המועד. אסור לעשות דבר כזה. אדרבה, אמרנו שצריך להתכונן מראש להשתדל לעשות את כל הדברים לפני החג, כדי שלא יבוא לעבוד שום עבודה בימי חול המועד. הגמרא אומרת שאדם שתכנן כיוון מלאכתו למועד, קונסים אותו. היום בתי הדין לא נזקקים לנושא הזה, לכן אין היום את הקנס. בדיעבד, אם האדם הזה כיוון מלאכתו למועד, לא קונסים אותו בדיעבד. אבל כשאדם עשה מלאכה באיסור, מן הראוי להיזהר לא ליהנות מאותה המלאכה בימי חול המועד. כגון, האדם הזה רואה עיתון מעריב, ידיעות וכיוצא בזה, ויש שם כל מיני חדשות. הוא רואה שם סיפורים איך החמקן מפציץ, איך זה עושה כך. לפעמים לא רק כותבים, גם מציירים ציורים, צילומים, כל מיני דברים מרתקים, יש שם אסור לו לקרוא באותו עיתון. האם מותר להוציא עיתון ידיעות בימי חול המועד? מי יתיר להם. אם הם עושים את כל הדברים האלה בעבירה, אפילו בחול אסור, קל וחומר בימי חול המועד, אז מי שיקרא בעיתון הזה בחול המועד עובר על איסור כפול. הרי המגן אברהם כותב, כמו שאדם בישל בשבת אסור ליהנות מאותו התבשיל, כך גם אדם שעשה מלאכה בימי חול המועד באיסור, גם בזה הדבר אסור, אין לו היתר. מה שהציעו להגיד, לגלח וכדומה לאנשים שהגיעו, שהשתחררים מבית-החולים וכדומה, אם אדם לא אוהב את הדברים האלה של הגמרא, אבל אבא שלו למשל עולה אנוש, עדיין במצב כזה, אבל לפני החג לא היה לו טיפה זמן לנשום והוא רוצה, ולא הספיק להסתבר או לספר את המשפחה, הוא יכול לעשות את זה למועד? לא, אסור. רק למה שאמר הגמרא? אין אתם. אדם שהעבודה שלו היא להלוות כסף לאנשים, הוא חי על ידי היתר העסקה. הוא מלווה ומקבל וכן על זה הדרך. או שהוא נותן הלוואות לגויים. אם גוי לא צריך היתר עסקה, יש לו היתר לעשות דברים כאלה גם בימי חול המועד. והסיבה היא, אם יבוא הגוי עכשיו לתת לי כסף ואני לא אקח ממנו, התוצאה תהיה, הוא יחפש מישהו אחר, ואני אפסיד את הקליינט הזה גם לעתיד. ולכן גם זה כעין דבר האבד, ולכן הקלו חכמים בדבר. אבל בדברים אחרים שאין לו שום הפסד מהקרן, הוא יודע שכל זה רק הפסד מהרווח וכי הגוונה, הדבר אסור. אין לו יותר לעשותם בימי חול המועד. אסור לבנות בניין בימי חול המועד. לא רק אם הוא בונה בניין שלם, אפילו אם הוא עושה חלק קטן תוספת על הבניין, גם אם נפרץ גדר גינתו וכיוצא בזה, גם כן הדבר אסור. אלא אם כן, אם הוא בונה את זה במעשה עדיות. כל אחד יודע לקחת מלט ולבנות את הלבנים. גדר פשוטה שכל אחד יודע לעשות, זה משהו אחר. אבל, עליו אחי, אין היתר אפילו לבנות גדר. קל וחומר בניין שלם, הדבר אסור. ולא רק אם זה בניין של רשות חול, אפילו אם זה יהיה בניין של מצווה, כגון רוצה לבנות, תלמוד תורה, ישיבה, בית כנסת וכיוצא בהם, כל הדברים הללו אסורים. במה דברים אמורים כשיש לאדם הזה רשיון בנייה? אבל אם אין לו רשיון בנייה, הדבר מותר. כגון, הרבה פעמים רוצים לבנות בית-הכנסת ויש שם רעים וחטאים, שכנים רעים שלא מרשים להם. כל דבר שהוא עושה, באים ומגישים נגדו בגץ, משפט, עושים כל מיני דברים. אבל ימים כאלה, ימי חול המועד, הפקחים של העירייה בחופש. אז הוא רוצה, האדם הזה, עכשיו לנצל את הימים האלה. זו הזדמנות, הוא יכול עכשיו לבנות. עד שיבואו אחרי החג, הוא גמר את כל הבניין, להוציא צו הריסה יותר קשה. בפרט לפני בחירות, הם פוחדים קצת מאתנו, ולכן הוא רוצה לנצל את הימים האלה. אין לך דבר עוות גדול מזה, אבל מותר למנהל התלמוד תורה או למנהל הישיבה, מותר לו לעשות את היציקה מחר, אין איסור בדבר. תראה, הערבים בנו במשך השנים האלה, במשך 30 שנה, הם בנו מיליון דירות ביהודה ושומרון. הם לקחו ממישהו רשיון, הם שואלים מישהו, הם בדרך כלל, הם לא מאשרים אחד את השני, אבל היהודים הם מאשרים. כן. בדרך כלל הם עושים את היציקה, יום שישי אחר-הצהריים הפקחים הולכים לחופש עד יום ראשון, יום שישי הם עושים את היציקה, תבוא ביום ראשון, תראה, כבר יש שלט, שלוש קומות, זה מה שהם עושים. אז בחיי גוונה, לצורך בית הכנסת, אפילו אדם פרטי בחיי גוונה, יש צד להקל, כאן וחומר לגבי בית כנסת, אין לך נמה, אין לך דבר עבד גדול מזה. אבל אם יש רשיון, אני יכול לעשות את הכול, במקום היום, לעשות את זה ביום חמישי, ולכן אין צד היתר, גם לצורך מצווה, לבוא ולבנות בימי חול המועד, זו מלאכה גמורה. אם כביש יתרנו לעשות את זה, למה... את צורכי הרבים אפשר לעשות גם אחרי החג. צורכי רבים שיתרנו, אני מתקן את האוטובוס, ואני נהנה מהאוטובוס הזה בחול המועד. אני מתקן את מערכת ההעסקה של המקווה, אני מתקן את המקווה, ואני אתבול במקווה הזה מחר. בתוך ימי חול המועד אני נהנה מזה בתוך החג. אבל כאן אתה לא תהנה מהבית הכנסת או מהתלמוד תורה עכשיו. אתה בונה את התלמוד תורה בשביל שנה הבאה. אז במקום שתעבוד חמש שעות או שבע שעות ביום, אז תעבוד חמש-עשרה שעות ותצא תחנה עד, כן, תעשה את היום העבודה קצת יותר ארוך, תביא עוד פועלים, תעשה משמרת שנייה. למה להזדקק לעבודה בימי חום המועד? ולכן אפילו לצורך מצווה הדבר עשוי. כגון שאני אעבוד ביומיים הראשונים ואהנה ביומיים האחרונים. מרן נחמיר יותר לגבי בית-כנסת, שהרי יש לנו עוד בית-כנסת אחר. זאת אומרת, גם אם נתיר לצורך אדם פרטי בדוגמאות שונות, מרן נחמיר עוד יותר בבית-כנסת. למה? יש לך עוד בית-כנסת. מי ממש צריך להתפלל בבית-כנסת א'? אפשר להתפלל בבית-כנסת ב'. בירושלים יש לנו 1,500 בתי-כנסת, כן ירבו. יש לנו, ברוך השם, בשפע, ולכן מקום כזה אין מקום להקל. הנה כנראה, מקום שאין ברירה. יש מקומות בהתנחלויות. הקימו התנחלויות, ועדיין אין להם בית-כנסת, או עדיין אין להם מקווה וכו'. אז הנה כנראה, יכול להיות ששם יהיה איזה צד קולה בדבר. ילך וישאל חכם. לפעמים הוא חתם חוזה עם קבלן, והוא לא שם לב על ימי חול המועל. הקבלה נאמרה לו, אתה רוצה שאני לא אעבוד בחול המועל? אין בעיה, אני מוכן להימנע מלעבור, אבל תפצה אותי. הנה כתוב בחוזה, סעיף זה וזה, אתה חייב לפצות אותי. כאן זה נקרא גם בגדר הפסד מהקרן, ולכן הדבר מותר מלכתחילה, יכול להעביד אותם גם בימי חול המועד. אבל אם הוא יכול להסתדר עם הקבלן, הקבלן לא ייקח ממנו אף פרוטה על מה שהוא בטל בימים האלה, אז אין מקום להקל. הכי טוב, כל אדם מסודר שיש לו בית-חרושת או קבלן וכיוצא בזה, כשהוא מתפיס בלנקים או חשבוניות, תמיד ירשום למעלה. אנחנו לא עובדים בימי חול המועד, פסח וסוכות, פורים ותשעבע. ידגיש את זה למעלה. למנוע אי-הבנה, כל חוזה, כל עסק שהוא עושה, על דעת זה הוא עושה. תראה את הבלנקים של הקבלן ליפשיץ. הקבלן הזה הוא אדם דתי, ולמעלה, על הבלנקים שלו, כתוב באותיות גדולות, מתתיהו ליפשיץ, ואי-אז בשורה השנייה נופיע השורה הזו. אנחנו לא עובדים, כדי שלא יבוא אף אחד ויתבע אותו, יגיד לו, אתה לא רוצה לתת לי עבודה היום, אתה מזיק לי. למנוע אי-הבנה, הוא עשה את הדבר הפשוט הזה, ממנו כל אדם ילמד ויעשה. כל עסק שיש לך, אתה בא לחתום חוזה עם פועל, עם קבלן, כל דבר יהיה על דעת זה, ואז אף פעם לא יצטרך לבוא ולעבוד בימי חול המועד, לא יעבור על מה שאסרה התורה. אבל זה של אביבה, הוא יוצא פתאום, יוצאי, כיוון שלי הדבר הזה נחשב כדבר האבד, מותר גם ליהודי השני לעשות בשבילי את הדבר הזה, למרות שב...