ברכת "חכם הרזים" ומשמעותה: ריבוי הדעות בישראל, גדרי הברכה, ודמותו של תלמיד חכם לאור ההלכה והמעשה

 

- - - לא מוגה! - - - 

מה שבעולם אומר שאני חווה יצירה כי הוא ישן ומרחל. נכון.

אני קורא בסימן רכד סעיף ה',

הגמרא במסכת ברכות בדף נח, הגמרא אומרת

הרואה שישים ריבו מישראל ביחד אומר ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם חכם הרזים

במהם עובדי כוכבים ומזלות אומר בושה עמכם מאוד חפרה יודדתכם עיני החריד גויים מדבר ציה וערבה אלה דברי הגמרא וכך פסקו הפוסקים להלכה למעשה זאת אומרת אם יש שישים ריבו אין פרצופיהם שווים

אדם שמייצר צלחות כל הצלחות הכל אותו שטנץ הכל אותו דבר

גם אנחנו

פרי כפיו, פרי מעשיו של הקדוש ברוך הוא, אבל

אין פרצופיהם שווים.

אפילו שני אחים מאבא אחד, מאמא אחת,

גם כן לא בדיוק אותו דבר.

כך גם אין מחשבתם, גם המחשבות,

גם השכל הוא שונה. כל אחד יש לו מוח אחר, חשיבה אחרת.

הקדוש ברוך הוא ברא את הכל ואנחנו אומרים ברכת שבח לבורא עולם שיצר את כולם.

חכם הרזים.

הקדוש ברוך הוא יודע את המחשבות של כל אותם השישים ריבות, כל אחד מה חושב,

זה הכוח שהקדוש ברוך הוא בורא ויודע את כל המחשבות שיש לכל בני האדם.

לכן אנחנו אומרים את ברכת השבח,

חכם הרזים.

הדרשנים אומרים דרשה יפה על מה שהגמרא אמרה כשם.

מה זה כשם?

כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהם שוות.

בא לומר, בא ללמד אותנו יש אנשים כשיושבים ולומדים

אתה אומר פירוש אחד בסוגיה הוא אומר פירוש אחר.

יש כאלה כועסים למה אתה לא אומר כמוני?

אני צודק בטח אתה צריך גם להגיד כמוני.

מתחילים להתווכח איתו מתחילים לצעוק

יש כאלה לא, מבוקחים את הדבר בהבנה.

אני אומר פירוש אתה אומר אחרת מנסה להסביר מנסה לשכנע אבל אין את הצעקות האלה

אלא הוא מבין שהאדם האחר יש לו מוח אחר, מחשבה אחרת.

איך אומרים? זה לגיטימי שהוא יבוא ויגיד לפרש אחרת.

יש כאלה שלא מבינים את זה.

לכן

באה הגמרא ומסבירה לנו ברמז

אם לי יש אף קטן והוא יש לו אף ארוך אתה תצעק עליו? למה האף שלך ארוך?

האוזן שלי קטנה, האוזן שלו גדולה.

לא, אתה יודע, הקדוש ברוך הוא ברא אותו זה פרצוף אחר וזה פרצוף אחר.

כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהם שוות. תבין, מראש כל אחד יש לו כישרון אחר, מוח אחר ולכן כל אחד גם כשמגיעים לענייני ה...

וכיוצא בזה, כל אחד יש לו חשיבה אחרת ולא צריך לקבל את הדברים בצורה קשה למה אתה חולק עליי? למה אתה מפרש אחרת?

תבין שזה דרכו של העולם ככה הקדוש ברוך הוא ברא אותנו זה דרכו של העולם ואין על מה לכעוס, תודה

אם יש שש מאות אלף שישים ריבו אבל גויים במקום הברכה הזו יש את מה שנאמר בירמיה

פרק נ', פסוק י״ב שם הפסוק אומר

בושה עמכם מאוד חפרה יולדתכם הנה אחרית גויים מדבר צייה וערבה זה הפסוק שצריך לומר כשרואה שישים ריבו שש מאות אלף מהגויים כאן בארץ לא מצוי לנו הדבר אבל אם יהיה ודאי שנברך

לגבי חוץ לארץ

אם יש שישים ריבו יהודים האם יברכו או לא?

רבנו מנוח בדעת הרמב״ם אומר שלא זה רק בארץ ישראל אין אוכלוסה בבבל

זה הלשון של הגמרא ולכן הוא מפרש מחוץ לארץ אין את זה

הוא מביא עוד ראיה הגמרא מספרת שם בברכות נ״ח בן זומא עמד בהר הבית והיה שם שישים ריבו וברך את הברכה בשם המלכות חכם הרזים והנה אתה רואה בן זומא ברך מהר הבית משמע לא במקום אחר

מרן חולק עליו מרן אומר אם יהיו שישים ריבו יהודים בחוץ לארץ גם כן יברכו עליהם

אם תגיד לי מהמעשה של בן זומא

אז אם כך נגיד שאפילו בארץ ישראל אי אפשר לברך חכם הרזים תגיד כמו המעשה שהיה רק בהר הבית ולא במקום אחר אלא ודאי במקרה המעשה היה בהר הבית אבל הוא הדין גם בכל מקום אחר אז אם בכל מקום אחר גם בחוץ לארץ

זה הוויכוח שיש בין מרן לבין רבנו מנוח בהסבר דברי הרמב״ם האם בחוץ לארץ יברכו או לא אבל על ארץ ישראל כמו שאמרנו אין לנו שום מחלוקת שום שאלה

בוודאי שבארץ ישראל צריך לברך את הברכה הזו חכם הרזים

צריך

לוודא שיהיה בוודאי שישים ריבור ולכן הערכות שנותנים לנו אנשים מסוימים צריך לקחת את הערכות האלה

בעירבון מוגבל הרבה פעמים המשטרה לא מדייקת הם נוטים לפעמים להגזים לקצין המשטרה אם באים מעט אנשים נותנים לו מעט כוח אם באים הרבה אנשים אז הוא יכול לקבל פי שתיים שוטרים אז הוא כדאי לו להגזים כדי לקבל הרבה שוטרים שיהיה לו קל לנהל את האירוע והרבה פעמים הם נוטים להגזמות

פעם הקשנו עליהם אמרתם שהיה שם 600,000

אנחנו יודעים שהיה רק 300,000 בכיכר רבין, בכיכר מלכי ישראל

איך אתם אומרים? פי שתיים.

אז הוא ענה לי, אותו הקצין, הוא ענה תשובה מדויקת.

הוא אומר, אתם לא יודעים לספור, אנחנו יודעים לספור.

כל האנשים האלה, יש להם מצפון כפול.

כל אחד הם שניים.

אז לא היה 300, היה 600. נכון, הוא צודק מאה אחוז, אבל על הבדיחות אי אפשר לברך ברכה בשם המלכות.

לכן צריך לדייק.

אם יש 600 אלף, כן, אללה וכי לא.

מספק, אם יש לך ספק, אתה משער שכן,

אתה לא בטוח.

פתרון קל מאוד.

יתחיל ויברך דוד את אדוני לעיני כל הקהל ויאמר דוד.

ברוך אתה אדוני אלוהי ישראל אבינו מהעולם ועד עולם מלך העולם, חכם הרזים.

בזו הוא יפתור את הבעיה. והיה.

אם אין שם 600 אלף,

אין כאן איסור לא תישא את שם השם אלוהיך לשווא.

הנה, ברוך השם, הוא אמר פסוק בדברי הימים.

אבל אם לא,

הוא אמר ברוך השם את הברכה,

ממה נפשך זה בסדר? זו נקודת המוצא.

לא חשוב לנו למה האנשים האלה נמצאים שם.

האם בגלל שיש שם הפגנה,

צעדה או דבר אחר?

לא חשוב. במציאות, אם יש 600 אלף,

אז בוודאי יצטרכו לברך את הברכה האמורה.

לא משנה, לא משנה.

סוף סוף הם יהודים. סוף סוף מאמינים בהשם, הם יהודים, ולכן הם ברכו עליהם את הברכה האמורה.

עוד דבר שגם עליו צריך לברך את הברכה,

חכם הרזים.

הגמרא מביאה את הברכה הזו על עוד דבר.

מרן לא כתב את זה.

הגמרא מדברת, תלמיד חכם גדול, ענק בתורה,

יודע את כל התורה, תורת אלוהיו בליבו.

מי ברא את המוח הגדול הזה,

ה-IQ הזה, 130, 140? מי ברא את זה? הקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא יודע מה יש בתוך המוח הזה,

טילי-טילים של ים התורה,

ולכן גם על זה היה צריך לברך ברכה בשם מלכות,

חכם הרזים.

אבל,

הטור על המקום מסופק אם מברכים את הברכה הזו בזמן הזה או לא.

האם נאמר רק על הדורות הראשונים כן, היום לא,

או שגם היום? יש מחלוקת.

ומרן, בגלל המחלוקת הזו, ספק ברכות להכן,

מרן לא כתב שעל אדם גדול בתורה מברכים חכם הרזים.

מרן השמיט את זה, וכך ההלכה.

לא נוכל לברך את הברכה הזו בזמן הזה אפילו על אדם גדול בתורה.

הכלל בידינו תמיד,

ספק ברכות להכן.

אלא שרבנו חיים פלאצ'י,

בספר לב חיים חלק ב',

הוא אומר שעוד מעט אנחנו כן נברך את הברכה הזו.

מתי?

הוא אומר כשאבו מלך המשיח לברך חמישה ברכות,

והן,

הברכה הראשונה,

שהחיינו.

הברכה השנייה, שגרנו.

וגאל את אבותנו, הוציאנו מעבדות החירות, משעבוד לגאולה, כל הברכה עד גאל ישראל.

הברכה השלישית, חכם ארזים.

הברכה הרביעית, שחלק מחוכמתו לרעיו.

הברכה האחרונה,

שחלק מכבודו לרעיו.

אלה הן חמישה הברכות, שנזכה ונחיה.

כל מה שיש מחלוקת על החכמים שלנו,

המלך המשיח, הרמב״ם אומר בהלכות מלכים,

שיהיה קרוב למדרגה של משה רבנו,

בוודאי שעליו יהיה צריך לברך את הברכה חכם ארזים,

עליו אין מחלוקת. אבל על החכמים הרגילים, כמו שאמרנו,

יש מחלוקת,

ולכן אי אפשר לברך. אתה רוצה להגיד ויברך דוד, אין מה להפסיד.

אבל להגיד ברכה בשם המלכות, מרן השמיט את זה,

וכן גם שאר הפוסקים, ולא מברכים את הברכה האמורה,

שב ואל תעשה עדיף. אבל כשיש שש מאות אלף,

על זה אין מחלוקת.

שש מאות אלף יהודים,

על זה אין מחלוקת.

אליבא דקולה עלמא,

צריך לברך את הברכה בשם המלכות חכם ארזים.

למה אם יש כאן שתי מיות גויים, למה להיות גויים?

לא אמרתי לך לשתוק,

לא אמרתי לך לשמור על זכות השתיקה,

אלא צריך לומר,

אבל על הגויים צריך לומר משהו אחר.

לפי העניין,

ועליהם אומרים, בושה עמכם מאות, חפרה יולדתכם,

הנה אחרית גויים, מדבר ציאב ערבא. נו, זה מה שתגיד כשתראה אותם.

אם יהיה שש מאות אלף, אם יהיה מיליון, אם יהיה שני מיליון, גם כן אותו דבר.

צריך לומר את הפסוק הזה,

זה מה שצריך להיאמר אם יש להם איזו הפגנה או שיש להם איזו חתונה,

באו שני מיליון וכן הלאה. גם כן צריך לומר את הדבר הזה.

זה מה שמתאים להם. לכל אחד צריך לומר את מה שמתאים לו, לנו חכם ארזים, ולהם יש את הפסוק שאמרנו.

לא, לא, על הגויים זה פסוק.

אין ברכה.

בלי ברכה, אלא רק אתה אומר את הפסוק בלבד.

צריכים להיות ודאי מכונסים במקום אחד,

ולכן קשה לשער.

קשה מאוד לשער במקום אחד שיהיו שש מאות אלף. נניח כיכר מלכי ישראל.

מתחיל בכיכר, וזה מסתעף לכבישים, לסמטאות שמסביב.

ולכן האומדן קשה מאוד לשער.

המסוק של המשטרה,

הוא יכול יותר לדייק בדברים האלה,

והיה, אם אין להם אינטרס,

אז הם יגידו לך בדיוק.

אבל כשהשמאלנים באים, יש להם אינטרס לנפח.

כשאנשי הימין באים,

אז האינטרס שלהם לפעמים הפוך.

ואנחנו בברכה, אנחנו מסתבכים בהערכה שלהם,

אם הערכה מדויקת או לא.

ולכן אמרנו, כשיש לאדם ספק,

יכול מיד לומר.

כלומר את ויברך דוד, זה הפתרון הטכני,

זה מה שרצוי לנהוג ולעשות.

אתה רואה חלק, אתה רואה חלק גדול, אתה יודע שיש פה במקום הזה 600 אלה, אפילו אם אתה לא רואה את כולם,

אפילו אחי כן צריך לברך.

הלילה,

ליל פטירתו של הראשון לציון, הרב מרדכי צמח בן מזל,

ליל כה בסיוון.

אתם הכרתם את הרב, הרב היה כאן גם במקום הקדוש הזה כמה וכמה פעמים.

הרב כבר בגיל תשע התייתם מאביו הגדול,

אביו הגדול היה מקובל ענק בחוכמת הקבלה,

הרב סלמאן אליהו.

הרב למד אצל רבנו יוסף חיים, בעל הבן איש חי, שהיה גם קרוב משפחה שלו,

והחכם גדל פה בירושלים עיר הקודש,

גדל בין ברכי תלמידי חכמים,

כל ימיו עסק בתורה,

למד ולימד והרביץ תורה לרבים.

אנחנו רואים מהפך שיש בקרב אוכלוסייה מסוימת.

אותם האנשים, לפני שהכירו את חכם מרדכי,

היו האנשים האלה במדרון.

ירידה.

הנשים שלהם לא היו מכסות את הראש,

לא היו גורבות גרביים.

הילדים שלהם היו תמיד מתקלקלים,

ממלכתי דתי ומטה, ולאט לאט היו מתרחקים.

הנשים שלהם היו לובשות לא סמלה, אלא כתפיות, משהו דומה ל...

וכן על זה הדרך.

בא החכם וקירב את אותם האנשים לאבינו שבשמיים. אתה רואה שם קבוצה גדולה מאוד של אנשים,

שנעשו בני תורה.

הנשים שלהם היום מכסות את הראש, גורבות גרביים.

גם הגברים שינו את שמם, לשונם, על בושיהם.

אתה רואה אותם היום, כולם מזוקנים,

עמלים בתורה, לומדים תורה, אוהבים את התורה ולומדיה.

זה לא נוצר ברגע אחד. אתה לוחץ על איזה כפתור,

ואחרי שתי דקות האדם הזה משנה את כל אורח החיים,

מחנך את הבנים שלו בתלמודי תורה וכן הלאה.

כל זה היה פרי עמלו של הרב.

אנחנו מרוכזים עם הג'מאעה שלנו.

מרוכזים כאן בשכונת הבוכרים.

החברים, ברוך השם, ועמך כולם צדיקים.

בן כה, כולם יראי שמיים, בן כה.

אז אתה מלמד גם גמרא, גם הלכה, תזכה למצוות.

הרב חיפש ומצא את האפיק הזה כדי לקרב את אותם האנשים.

עשה והצליח. היו הרבה שניסו לפני הרב.

גם מחכמי האשכנזים וגם מחכמי הספרדים.

ולא הצליחו. אם אותם האנשים לא היה להם סייעתא דשמיא.

היחיד שהיה לו את הסייעתא דשמיא.

היה לקרב את אותם האנשים עשה והצליח הרב שעשה את הדברים מתוך אהבת ישראל ובמסירות נפש הרב היה פסקן ממדרגה ראשונה

כשהיית מביא לו שאלה כשהוא היה אומר מותר או אסור היה אומר את הדברים בצורה מדויקת היה קולע אל הסערה כל חייו כל ימיו לא רק למד תורה

אלא למד את התורה כולה לעסוקי שמעתתה אליבה דהילכתה.

יש הרבה אנשים שלומדים הלכות היום בן פורת יוסף רבו לומדי התורה לא מזמן היה מספר שנתנו משרד החינוך אמרו יש היום בארץ 150 אלף בני ישיבות כן הרבו 150 אלף שלומדים תורה זה מספר יפה מספר מדהים

אבל תבדוק מה לומדים האנשים האלה לא כולם לומדים את הגמרא ואת ההלכה לעסוקי שמעתתה אליבה דהילכתה הרבה מהם לומדים טוב תענוג לראות אותם איך לומדים אבל לא מגיעים לתחנה הסופית הרב כל ימיו היה לומד לעסוקי שמעתתה אליבה דהילכתה גם כשהיה מלמד יש לו את הכולל דרכי הוראה שנמצא בקריאת משה

אותם האברכים גם כן הרב הדריך אותם לעסוקי שמעתתה אליבה דהילכתה

וכדי להגיע לדבר הזה לא מספיק שהאדם ילמד לבד אלא הגמרא מלמדת אותנו אדם שקרא ושנה ולא שאם יש תלמידי חכמים עדיין הוא לא נחשב תלמיד חכם אלא צריך שיהיה משמש תלמידי חכמים שאל את האנשים מה זה לשמש תלמידי חכמים

אז עונה לך האדם הזה אני כל בוקר בא לבית כנסת ברוך אוף בשעה תשע אני מביא לחכם כוס קפה אני כל יום מביא לחכם כוס תה

אני לא מזין זה דבר חשוב מאוד אם אין קמח אין תורה בלי תה החכם לא יוכל להגיד את השיעור אני לא אומר שזה לא טוב אבל רבותינו לא התכוונו במילה הזו לשמש תלמידי חכמים על הקפה והתה והעוגות אלא רבותינו התכוונו כך

כדי שיהיה לאדם הזה את היכולת לפסוק הלכה למעשה יכולת הפסיקה יכולה להיות רק אם הוא יעשה את ההתמחות אצל אותם גדולי הדור אצל אותם הרבנים ואז הוא ידע לפסוק למה הדבר דומה אדם שהוא למד רפואה את כל המבחנים עבר בהצטיינות למד גמר הנה יש לו תעודה מישהו ייתן לו להיכנס לחדר הניתוחים מישהו ייתן לו להיות רופא בפועל לא למה לא?

תגיד מי הוא למד הנה יש לו תעודה הצטיינות התשובה היא צריך לדעת איך ליישם את הדברים האלה צריך שיעבור התמחות ולועזיז קוראים לזה סטאג'

אז אם האדם הזה עבר שנה של התמחות או בעורך דין או ברפואה או בדברים אחרים

הוא למד את הפרקטיקה איך לבצע את הדברים רק אז הוא יכול להיות גם רופא בפועל הלאה וכי לא להבדיל אלף אלפי הבדלות קל וחומר גם בלימוד התורה אדם שלמד מסכת נדרים למד גם את כל הלכות נדרים פתח את השולחן הערוך למד מסימן ר' ג' עד סימן ר' ל' ט'

הכל בסדר נבחן הנה יש לו כאן את התעודה הכל מאה אחוז שוב עדיין הוא לא יכול להתיר נדרים צריך להיות מושלם לא רק מבחינת הידע זה אומר כך וזה אומר כך אלא גם יראה את הביצוע היה צמוד יחד עם החכם הוא ראה איך החכם מבצע את הדברים מתי כן אפשר לעשות התרה מתי לא כשהוא היה צמוד עם החכם וראה הלכה למעשה

זה נקרא שימוש תלמידי חכמים ורק אז האדם הזה נקרא פסקן שיוכל לפסוק הלכה למעשה היום כמו שאמרתי יש הרבה לומדים תורה אבל הגמרא מלמדת אותנו אלף נכנסים לבית המדרש אחד יוצא מורו רע אולי יש מתוך המאה החמישים אלף אולי יש מאה חמישים שהם פסקנים שיודעים להלכה למעשה הרב היה לו את המזל את הזכות

הוא היה צמוד עם אותם גדולי הדור שהיו בדור הקודם גם חכמי הספרדים גם חכמי האשכנזים ומהם הוא ינק את שיטת הפסיקה את הדרך אשר נלך בה ואת המעשה אשר נעשה היו גדולי הדור מרוכזים בעיקר מסביב לישיבת קורת יוסף אז לא היו הרבה ישיבות בארץ

היתה רק ישיבה אחת ויחידה בכל ארץ ישראל שקראו לה ישיבת קורת יוסף אלה שלמדו שם היה להם ממי ללמוד ראש הישיבה בראש ובראשונה היה הגאון רבי עזרא עתיאל זכר צדיק לברכה היה ענק בתורה אבל היה גם פסקן ממדרגה ראשונה היה בקיא בכל מקצועות התורה אור החיים ואור הדעה אבן עזרא חושב משפט אבל היה פסקן והיית שואל אותו שאלה

והיה יכול להתחיל מהגמרא עד אחרוני אחרונים ולפי כללי ההוראה היה מנווט והיה אומר לך איך צריכה להיות ההלכה היו שם בישיבה גם הגאון רבי יעקב עדס אבא של חכם יהודה ועוד רבנים גדולים גדולי תורה שהוא היה צמוד אליהם ומהם למד גם את דרכי הפסיקה בישיבת פרות יוסף בעיר העתיקה לפני 80 שנה 70 שנה

הייתה שם ספרייה מלאה ספרים של הגאון רבי אליהו מני גם ספרים וגם כתבי יד ולכן היו הרבה מחכמי אשכנזים

שהיו באים לישיבה בשביל לעיין באותם הספרים כי לא היו הספרים האלה במקום אחר כגון הגאון הרב אפישטיין, הרב דוד יונגרייז שלימים הוא היה אב בדין של הבדץ ידע חרדית והיו באים לשם ושוב הרב היה לו קשר איתם וגם מהם ראה מה הם אומרים מה הם פוסקים הרב של שכונת בית ישראל הרב של שמפולנסקי גם כן היה מורה הוראה מובהק ושוב הרב היה צמוד איתם גם כשהיה דיין

בבית דין האזורי התחיל בבאר שבע אחר כך בירושלים אחרי זה בית דין הגדול הוא ישב יחד עם ייבדל לחיים הרב אלישיב שהוא ישב עם אותם גדולי התורה והאה איך הם פוסקים ומהם הוא קיבל את הדרך את המסלול והיה פוסקן עם הדרגה הראשונה אבל היה לו השקפה שכיוון שהוא היה נצר ליוצאי בבל ממילא אותם יוצאי בבל חייבים

ללכת ולכתחילה כדעת הבן ישחי כמעט כל הפסקים שלו כמו הבן ישחי יש דברים מודדים שהרב מעז לשנות הרב שינה מדברי הבן ישחי אבל בדרך כלל הרב היה צמוד אליו

אבל לא כל התורה כולה כתב לנו רבנו יוסף חיים בפרט אבן עזר חושב משפט שם הרב כתב מעט מאוד באופן יחסי שם אתה צריך לשחות בים האוקיינוס האוקיינוס של התורה

כדי לדעת לעסוקי שמעטתה הליבה והלכתה ושם אתה רואה את הגדלות של החכם איך היה מנווט בכל דבר ודבר דווקא באחרונה בשנים האחרונות הוציאו כמה כרכים ספרי הלכה שאלות ותשובות מאמר מרדכי שני חלקים ועוד שם אתה רואה איך שהרב היה דן בכל שאלה ושאלה בצורה יסודית הוא היה מגיע למסקנה קולע אל הסערה ולא יחטיא

הייתי ילד התפללתי יחד עם האבא בבית כנסת מוסיוף ושם התפלל איתנו חכם מרדכי זה היה בתקופה של פסח אחרי שגמרנו את התפילה אז האבא פנה לחכם מרדכי אמר לו כבודו לומד הרבה בישיבה הכל בסדר אבל יש כאן בית כנסת דוידוף רוצים חכם שיגיד להם דברי תורה אחרי המנחה והרב אמר לו בהתחלה קשה לי אני עסוק אז האבא לא ויתר לו איך אומרים תפס אותו מהגרון

אמר לו אין מישהו אחר אתה יכול ללכת לשם להאיר להם את העיניים להגיד להם דברי הלכה אז החכם הסכים כמה שנים הרב היה מלמד שם קראו לזה אחר כך משמרות כהונה בית הכנסת שם בדוידוף אבל שנים רבות אחרי שאבא פנה אליו הוא היה מלמד שם מרביץ שם מהתורה אז היה עשרים וכמה הרב היה צעיר מאוד לימים היה בן עשרים וכמה זה היה אחד המקומות הראשונים שהוא התחיל ללמד

אחר כך הוא המשיך גם במקומות אחרים רוב האנשים שמעו אותו הרבה באגדה

אבל כוחו של הרב היה יותר ויותר, פי כמה,

דווקא בענייני הלכה.

מדי יום ביומו הרב היה פוסק מאות פסקי הלכה לשואלים,

אם זה פנים אל פנים,

אם זה דרך הטלפון וכיוצא בזה, מכל קצוות תבל היו שואלים אותו כדי לדעת את הדרך אשר נלך בה ואת המעשה אשר יעשו.

הרב היה לו סיעתא דשמיא,

ולא מעט זכה לסיעתא דשמיא הזו בזכות המידות הטובות,

שהיו לו.

היה קולע על הסערה, והשם עמו שהלכה כמותו,

כל זה בא כשאדם יש בו את הענווה.

אדם שהוא גס רוח לא יזכה לדברים הללו.

אנחנו יודעים על בית הלל,

שם שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל.

הללו אומרים הלכה כמותנו, והללו אומרים הלכה כמותנו.

הגמרא בעירובין יג מסיימת עד שהצאה בת קול ואמרה הלכה כבית הלל.

ולמה?

לא רק שהם היו מרובים, אלא שהיו גם ענוותנים.

ולעוד אלה שהיו מקדימים דברי בית שמאי לדבריהם וכו'.

זאת אומרת,

הסיעתא דשמיא להגיע לסוקש מעתתא לבד הלכתא,

כשאדם מתנהג בענווה.

אתה רואה אצל דוד המלך שאמר, ואנוכי תולעת ולא איש,

ולכן זכה דוד המלך והשם עמו שהלכה כמותו בכל מקום.

הרב המלאך המגיד שהיה למרן סיפר לו,

היו שלושה בעולם שהיה להם את הזכות לכתוב ולחבר ספר בית יוסף, כמו שמרן עשה.

ולמה מרן זכה והקדים אותם ועשה?

בזכות הענווה שהייתה למרן. אלה דברי המלאך המגיד שגילה למרן בזכות מה הוא זכה לדברים הללו.

כך גם הרב היה ענוותן ולא היה חס על הכבוד האישי שלו.

אני ראיתי מעשה שאדם מסוים פגע מאוד ברב.

תמיד היה נגדו,

היה לו איזה שיגעון מסוים,

ולימים אותו האדם, בתו חלתה במחלה.

הייתה בת כמה חודשים והיה לה סרטן לא עלינו.

אותו אדם היה קרוב לחכם עין ציון.

הוא הלך לחכם עין ציון וסיפר לו את הכול, מה הרופאים אומרים וכולי.

חכם עין ציון מיד אמר לו, אמר לו, אתה פגעת בפלוני, לך תבקש ממנו מחילה.

אחרי שהלך אותו אדם,

הייתה תפילה לרפואת אותה הילדה,

וחכם עין ציון לנו אמר,

אמר, אין סיכויים שהילדה הזאת תהיה בריאה. לפי דברי הרופאים,

למה שתתייסר? למה שנתפלל עליה שתחיה עוד שנה ויהיה לה עוד שנה איסורים?

עדיף לשתוק.

זה מה שהיה הדיאגנוזה של חכם עין ציון.

אפילו אחי אנשים באו והתפללו.

אותו אדם הלך לחכם, דפק בדלת של הראשון לציון.

החכם הופתע לראות אותו.

כן, מה אתה רוצה?

סיפר לו דברים כאבייתם.

פגעתי בך, עשיתי כך, עשיתי כך,

חמי ציון אמר לי כך וכך.

באתי לבקש מחילה וסליחה וחברה.

לא, מיד החכם מחה לו.

אדם אחר יגיד לו,

בתנאי כזה, בתנאי אחר, אתה פגעת בי ברבים,

אז תבקש מחילה ברבים, תגיד ברדיו, תגיד בטלוויזיה.

הרב לא עשה שום תנאי, שום דבר. מיד מחה לו.

לא רק זה,

אבא אמר לו מיד,

מי שבירך עימותינו, שרה ורבקה,

עשה מיד מי שבירך לאותה ילדה.

אותה ילדה, ברוך השם, נשארה בחיים כנגד כל הסיכויים, נגד כל ההשערות של הרופאים.

היום אימא לחמישה ילדים, בן פורת יוסף,

אתה רואה נס, לא לפי הטבע,

אבל כשהחכם שהייתה בו מידת הענווה, תגזר עומר ויקום לך.

ולכן אותה הילדה זכתה בזכות הדבר הזה שהאבא שלה ידע להוריד את הראש, כמו שאומרים,

הלך לחכם,

וחכם כשהתפלל עליה תפילתו התקבלה ברחמים וברצון לפני בורא עולם.

היום אין לנו את החכם, הפסדנו את החכם, שעו עם מלאים נחות,

עזבו אותנו להנחות.

אבל הרב השאיר לנו מורשה, יש לנו את הספרים,

הספרים האלה מאירים את העיניים.

גם אדם שהוא לא הולך לפי הבן איש חי, אדם יכול ללכת גם לפי מרן או פוסקים אחרים,

אבל את היסודות,

יסודות של דרכי הפסיקה, אתה יכול לשאוב מזה.

לעשות את השימוש תלמידי חכמים, מה שנקרא סטאג',

את הדבר הזה אתה יכול לעשות לא רק בתורה שבעל פה,

גם דרך התורה שבכתב.

כשאתה לומד שם תשובה באותו ספר,

לא רק שאתה יודע את הסיכום בהלכה זו, מותר או אסור.

למה? מדוע הוא מגיע למסקנה, מותר או אסור? אתה רואה את כללי ההוראה שהרב נכנס בתוך אותה התשובה,

וזה יכול להאיר את העיניים גם בדברים אחרים.

נבקש מידידינו הכהן, יחזקאל הכהן יעלה ויבוא וימכור את הנר,

ושלמה יעזור ליעקב.

יש לכם שבט הכהנים מתגדל. בכבוד.

נר לכבוד הגאון הצדיק, מרדכי, צמח,

מזל.

לכבוד הרב מרדכי, 101,

נר לכבוד הרב,

101,

120,

122 מקומות,

150, 180, כל המוסיף מוסיף לו, בזכות הרב,

180, 200,

נר לכבוד הרב מרדכי, אומר

220, 220, 220,

מאתיים עשרים לכבוד הרב?

מאתיים עשרים?

זכה.

מי שברך אבותינו הקדושים והתארים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה,

הוא יברך וישמור וינצור עט. מי זכה?

יחיאל בן רבי יחיא, אשר זכה בנר לעילוי נשמת רבנו הראשון לציון,

אחר מרדכי בן צמח,

מזכה למצוות.

מלכה דה עלמא יברך את אבס דקייתא, יזכה ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים, להגדיל תורה ולאדירה בבריאות איתנה, נערה מעליה, יראה נחל וקול עצי החלציו, שיהיו תלמידי חכמים גדולי תורה ויראי שמיים, וכן יהי רצון ונאמר אמן.

מי שברך ומודל אברהם, משחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה,

הוא יברך וישמור וינצור את מרדכי בן רינה, שזכה בנר לעילוי נשמת רבנו הראשון לציון,

רבנו מרדכי בן צמח בן מזל שמלכה דה עלמא יברך את אבס דקייתא, יזכה שיראה נחל מכל עצי החלציו,

בבריאות איתנה נערה מעליה,

וכן יהי רצון ונאמר אמן, בכבוד יעלה ויבוא וידליק מי שברך אבותינו אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה,

הוא יברך וישמור וימצור את יאיר בן רבי שמואל,

שזכה בנר לעילוי נשמת רבנו מרדכי צמח ובן מזל,

מכה דה עלמא יברך את אבס דקייתא,

יזכה ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים, יראה נחל מכל עצי החלציו,

יחד עם הבנים שלו יעבוד במהרה בבית המקדש, שבט לוי, צריכים להיות בכוננות מבצעית וכן יהי רצון ונאמר אמן, יזכה למצוות, יזכה וברוך, בכבוד, יש כאן שלושה נרות,

אני צריך להמשיך את השיעור, תעלו ותדליקו בכבוד, יעלה ויבוא וידליק.

אני קורא הלאה דברי מרן, סימן רכד סעיף ו',

הגמרא שם במנחות כו',

הגמרא אומרת,

הרועה חכמי ישראל מברך בשם מלכות מלך העולם שחלק מחוכמתו לרעיו,

אלה דברי הגמרא וכך פוסק מרן בשולחן ערוך.

על הסעיף הקודם אין מחלוקת. אמרנו, אם יש שם בארץ ישראל שש מאות אלף,

אליבא דיקו לעלמא מברך חכם ארזי.

פה, על הסעיף הזה, יש מחלוקת בדבר.

הוויכוח הוא האם גם על החכמים שלנו גם כן ניתן לברך או לא.

בזה יש לנו מחלוקת ומרן דעתו שיש תלמידי חכמים גם בזמן הזה,

כי יפתח בדורו, כי שמואל בדורו. זו הסבעה של מרן.

מחלוקת לא רק פה,

אלא מחלוקת מסתעפת לעוד הרבה מקומות אחרים.

כאן אחת הדוגמאות שאנחנו רואים ב...

בעניין הזה, המחלוקת הזו,

וכמו שאמרתי,

מרן, גם בשאלות ותשובות אבקת אוכל וגם בשולחן ערוך במקומות רבים,

מרן סובר שיש דין תלמיד חכם גם בזמן הזה.

תראה, התורה מצווה אותנו בחומש ויקרא פרשת קדושים.

פני שיבה תקום והדרתה פני זקן. פני זקן לא תריקון, זה קנה חוכמה.

כך הגמרא מסבירה בקידושין ל״ב,

ולכן יש עלינו חובה לעמוד בפני תלמיד חכם,

אפילו אם התלמיד חכם הזה יניק וחכים, צעיר מאוד לימים.

הזקן שלו כולו שחור כפי חם.

אפילו, אחי,

חייבים, יש מצווה, לעמוד לפניו.

לפי הצפנת פענח זה לא דאורייתא דאלא דרבנן, בגלל שכאן, היום, בזמן הזה, אין לנו חכמים סמוכים.

אבל רוב הפוסקים לא אמרו ככה.

בדברי הראשונים, הרשב״א ושאר הפוסקים משמע שגם היום, בזמן הזה,

יש את החובה מדאורייתא.

מרן פסק לנו את ההלכה הזו ביורדיה סימן רמ״ד שיש מצוות עשה לעמוד מפני תלמיד חכם, כמו שאמרנו, אפילו אם הוא צעיר גם ביניק וחכים.

ולא רק את הכבוד לעמוד מפני החכם, אלא למעלה, בסימן קל״ה, למדנו.

כשאין כהן בבית הכנסת,

אם זה בשני וחמישי או בשבת,

יש מצווה לתת לחכם עליית ראשון.

תודה.

נכון הדבר שלכתחילה נותנים לכהן בפני דרכי שלום?

שאין לך כהן, אין שום שאלה.

יש עלינו חובה לכבד את התורה.

כבוד התורה הוא לתת לאותו החכם עליית ראשון.

התפללתי שנים רבות,

יחד עם מורנו החכם בן ציון, היינו מתפללים בית כנסת חב״ד שם ברחוב חנה.

והאשכנזים, הגבאים שם, ידעו מי זה חכם בן ציון, ידעו את ערכו.

אם לא היה כהן, מיד הם היו מכבדים את החכם,

הוא היה עולה ראשון, וזו החובה של כולנו לכבד את התורה ולומדיה.

הכבוד, לא רק מס שפתיים, אלא בפועל לתת לו עליית ראשון.

מקום שני שאחרי זה, סימן ראש א',

מחר יש סיום מסכת מנחות.

גומרים מסכת מנחות בכל העולם, אלה שלומדים דף יומי.

בדרך כלל עושים גם סיום מסכת.

אחרי שלמדו שלושה חודשים וחצי 110 דפים,

אחרי זה מגיע להם סיום.

גמרו את הסעודה,

יש להם כוס ברכת המזון על כוס יין.

למי יתנו את כוס היין? מי יברך?

שוב, מרן כותב בראש א',

נותנים לתלמיד חכם שהוא יברך על כוס ברכת המזון.

גם שם, אתה רואה שיש תלמיד חכם גם בזמן הזה. גם פה אצלנו משמע שהברכה שחלק מחכמתו לרעיו,

ורק בימים ההם, אלא גם בזמן הזה.

במקום אתה רואה את ההלכה הזו לקמאן בסימן ש״ל״ט שם הר״ן מצטט את דברי הגמרא במסכת שבת ק״ל״ט והגמרא אומרת שם

יש שתי דוגמאות שלכל אדם אסור לתלמיד חכם מותר

דוגמה ראשונה

אסור לאדם לנסוע בסירה ביום שבת אפילו אם הנהג של הסירה הוא גוי

למה גזירה שמה יעשה חבית של שייטים

אבל הגמרא מביאה שם דוגמה שהחכם הזה היה הולך בשעה אחת

יושן בסירה של הגוי.

אני רוצה לשאול אני עייף נכנס הסירה ישן אחר כך היה בא נהג הגוי מסיע את הסירה לצד השני של החידקל אחרי שהיה מגיע לצד השני היה מתעורר והיה הולך לדרכו.

הגמרא אומרת הערמה הזו שהוא הולך לישון שם

ערמה לאותו צרבה מרבנן הדבר מותר

אדם רגיל שמייעשה חבית של שייטים אבל כאן החכם הזה אנחנו יודעים שהוא לא יזלזל ולא יעשה חבית של שייטים ולכן הדבר מותר.

דוגמה שנייה

יש לו חור בחבית היין היין מתחיל להישפך

אומר אותו החכם יש לי כאן שום איפה אני אצניע את השום לוקח את השום ודוחף אותו בחור של החבית ועל ידי זה היין יותר לא נשפך

יש כאן איסור דה רבנן שמי יבוא לידי תיקון כלי אפילו החישוב כאן לא מדובר באדם פשוט שמי יבוא לזלזל ויעבור על איסור דאורייתא מדובר כאן בתלמיד חכם שתי הדוגמאות האלה הגמרא התירה לתלמיד חכם שוב מחלוקת האם זה היה תלמידי חכמים שהיו פעם בזמנם בימים ההם ולא בזמן הזה או גם בזמן הזה דעת מרן בבית יוסף סימן ש״ט שגם בזמן הזה

הרמב״ם לא כתב את הדוגמה הזו גם מרן לא כתב את הדוגמה הזו בשולחן ערוך כי הדבר לא מצוי אין לנו היום את הדוגמאות האלה ולכן מרן השמיט אבל בבית יוסף דעת מרן שיש דין תמיד חכם גם בזמן הזה בדוגמאות הללו

כך גם בסימן הלכות חול המועד תקמ״ז כתוב שם אסור להספיד בחול המועד ראש חודש חנוכה ופורים

חוץ יוצא מן הכלל אין מועד בפני תמיד חכם תמיד חכם שנפטר בשעת הלוויה מספידים אותו

גם שם יש מחלוקת שוב מרן סובר שיש דין תמיד חכם גם בזמן הזה

כך פסקו גדולי חכמי הספרדים שולחן גבוה ושאר הפוסקים

כך העידו שמארש פרימו הספיד את הגאון רבי יהודה קובו מארי קובו למרות שזה היה הימים שאסור להספיד בהם כי כאן זה העניין של כבוד התורה ולכן אין מועד בפני תמיד חכם

מרן פסק את זה פעמיים באהבה גם בתקמ״ז

שתיים ו...

גם תרע סעיף ג', הלכות חנוכה, גם שם הרן פסק שמספידים חכם בפניו.

מי שזוכר, לפני שמונה עשר שנים,

הגאון רבי יוסף עדס,

הלוויה שלו הייתה בלילה לא שענה רבה,

היו שם גדולי הדור והספידו אותו, אנחנו פוסקים שיש.

זה לא מוסכם,

לפי דברי רבי יעקב וייל והשולחן גבוה,

המגן אברהם שם בסימן תקמ״ז הוא אומר שאין היום דין תמיד חכם.

ועל זה דן

השולחן גבוה מביא את המגן אברהם, הוא אומר שהמנהג שלנו כדעת מרן. אבל האשכנזים נוהגים כדברי רבי יעקב וייל, שאומר שאין דין תמיד חכם בזמן הזה,

כמו שאמרנו בשם הגמרא בשבת קיב, אם ראשונים כמהלכים ואנו כבני אדם,

אם ראשונים כבני אדם, ואנו כחמורים ולא כחמורו של רבי פנחס בן יאיר.

ולכן האשכנזים לא מספידים,

אנחנו כ...

היה לפני עשרים שנה לוויה של הגאון רבי משה פיינשטיין.

הביאו אותו לירושלים, את הארון, יום ט״ו באדר.

היו שם גדולי הדור, הרב וירבח והרב אלישיב.

שאלו אותם, נו, נגיד הספיד או לא? הם אמרו שכן.

וכך היה, הספידו.

והם נימקו ואמרו,

כל המחלוקת, כל הוויכוח הוא על רבנים פחות מזה.

אבל הוא היה גדול הדור,

ועל גדול הדור אין ספק,

גם הם מודים,

גם רבי יעקב וייל והמגן אברהם מודים שכן צריך לעשות, שכן צריך להספיד. וכך היה, הספידו אותו באותו מקום. הלוויה יצאה בזמנו ממחנה יהודה,

בישיבת עץ חיים.

כמו שאמרנו, בזה, בגדול הדור אין את המחלוקת.

מחלוקת היא על רבנים פחות מזה.

איך נקרא להם בסלנג שלנו?

זה לא מהליגה הלאומית,

ליגה א', ליגה ב', עליהם יש את הסימני שאלה.

אבל אחד הענק הזה, עליו אין את המחלוקת.

גם במקומות אחרים,

גם שמה יש לנו חלק מהדברים, מחלוקות.

וכמו שאמרנו, מרן פסק, גם באבקת רוכב וגם בשולחן ערוך,

שיש דין תמיד חכם גם בזמן הזה.

ויוריד יעס סימן, רמ״ג סעיף ב׳.

שם מרן כתב, שאסור לקחת מס מתלמיד חכם.

אלה דברי הגמרא במסכת בבא בתרא ז׳,

וכך מרן פוסק להלכה ולמעשיהם.

והגמרא מסבירה,

אספרם מחול ירבום כדי שהים לא יציף.

הקדוש ברוך הוא ברא הרבה חול מסביב לים,

והוא הסכר הטבעי שעוצר את הים.

גם התלמידי חכמים, הם מגינים על עם ישראל בכוח תורתם.

הגמרא ממשיכה,

מביאה את הפסוק השני שנאמר בשיר השירים.

אני חומה ושדק המגדלות.

אני חומה זו תורה, שדק המגדלות, אלו תלמידי חכמים.

הגמרא ממחישה את הדברים.

הייתה הגזירה של הקסר על אנשי טבריה לשלם כך וכך מס.

פסק רבנו הקדוש,

רק עמי הארצות ישלמו.

אלה בני הישיבה הפטורים.

עמי הארצות לא הסכימו.

מה, הם ישלמו כפול גם על עצמם וגם על בני הישיבה?

ולכן הם איימו על רבנו הקדוש.

אם תשאיר כך את הפסק ההלכה, אם לא תשנה,

אנחנו נברח.

אם נברח, הכסף יישאר המס רק על בני הישיבה.

רבנו הקדוש לא נבהל מהם. בסדר, תברחו.

בהתחלה ברחו כולם, היה רק אחד, כובס.

הוא כנראה, לא היה לו מקום לאן ללכת.

והוא אמר, איך אני אשלם לבד? אם אני אשלם, אני לא אוכל.

לא היה לו ברירה. גם הוא ברח.

ברגע שהוא עזב את העיר, הגיעה ההודעה מהקיסר שבוטל המס.

אמר להם רבנו הקדוש, אתם רואים?

אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל עמי הארץ. והנפקא מינה, גם היום.

אתה משלם היום מס.

מה עושים בכסף הזה של המס?

קונים בזה צוללות, ספינות טילים,

מטוסים, טילים. זהו, הכסף הולך לביטחון כדי לשמור על עם ישראל פה.

כאן, החכם הזה שלומד תורה,

התורה, הגונה מגנה והצולה מצלל, לא רק על עצמו.

הוא שומר על כל עם ישראל.

הנשק הזה אולי יצליח, אולי לא יצליח.

התורה של החכם בוודאי תצליח,

ולכן החכם פטור מלשלם מס.

היה בזמנו, בימים ההם, לפני 60 שנה,

עיריית בני-ברק פטרה את החכמים מלשלם ארנונה.

לא היו משלמים מס,

עד שקפץ עליהם רוכזו של היועץ המשפטי של משרד הפנים.

היועץ המשפטי אמר להם,

זה לא חוקי,

ולכן הם שינו,

והיום הם לוקחים כסף גם מהחכמים.

לא רק שם בבני-ברק,

אלא גם ראשי ערים אחרים,

דתיים, חרדים,

לוקחים מס בבני-ברק,

בביתר,

בקריית-ספר, בעמנואל,

בטלסטון, כל המקומות האלה לצערנו עוברים על דברי מרן.

בדרך כלל,

מרן מנסח את הדברים בקצרה, מותר, אסור, טהור, טמא,

מרן לא מעריך.

יוצא מן הכלל מקום אחד ויחיד שמרן לא רק כותב את ההלכה,

מרן מקלל גם קללות נמרצות את אלה שלוקחים מס מהחכמים.

אני מאוד פוחד,

אני חושש,

על אותם ראשי ערים,

יש להם אוטו יפה, יש להם משכורת יפה,

ואני פוחד מהדברים שכתב מרן באבקת רוכל.

ולכן, אדם שרוצה לרוץ לתפקיד הזה,

שייקח לתשומת ליבו את הבעיה הזו, אם כדאי להיכנס ראש בריא למיטה חולה בדברים הללו.

מחר עוד נמשיך בדבר הזה, יש לנו עוד הרבה דוגמאות שיש דין תמיד חכם בזמן הזה.

נדבר עוד מחר בהרחבה, רבי חנניה בן הקשייה אומר.