הלכות עירובי תבשילין ומקורם מאברהם אבינו, קדושת שבת ויום טוב, ואיסור הלכתי על תפילת מנחה של ערב שבת לאחר שקיעת החמה

- - - לא מוגה! - - -

אני קורא בסימן תקכז, סעיף א', בסימן הזה מרן מפרש לנו את דיני עירוב תבשילין. יום טוב שחל להיות בערב שבת לא יבשל בתחילה לצורך שבת בקדירה בפני עצמה, אבל מבשל הוא כמה קדירות ליום טוב, ואם הותיר, הותיר לשבת. ועל ידי עירוב מבשל בתחילה לשבת. פירוש עניין עירוב הוא שיבשל ויופה מיום טוב לשבת עם מה שבישל ויפה כבר מערב יום טוב לשם שבת, ונמצא שלא התחיל מלאכה ביום טוב אלא גמר אותה. הגה, מותר להניח עירוב זה אפילו ספק חשיכה. אחת משבע מצוות דה רבנן בעזרת השם, בשבוע זה, יום רביעי, יגזור השם בחיים ונקיים ביום רביעי מצוות עירובי תבשילין. הגמרא במסכת יומא בדף כח מספרת אברהם אבינו קיים את כל התורה כולה, ולא רק מצוות דאורייתא אלא גם מצוות דה רבנן של עירוב תבשילין, שנאמר, עקב אשר שמע אברהם בקולי ואשמור משמרתי ומצוותי, חוקותי ותורותי. יש שתי גרסאות בגמרא. גרסה אחת, שאברהם אבינו קיים, עירובי תבשילין. גרסה השנייה, עירובי תחומין. אין ויכוח בפוסקים. כולם מודים שאברהם אבינו עשה גם עירובי תבשילין וגם עירובי תחומין. הכל, אברהם אבינו לא הפסיד שום מצווה. גם את המצוות דה רבנן, אברהם אבינו עשה את הכל בצורה מושלמת. רק השאלה היא, לגופו של דבר, מה הגרסה הנכונה? לפי דעת ספר האשכול והרשב״א צריך לגרוס עירובי תחומין. וכך נוקט הגאון מווינה. הוא מדייק את זה מהראיה שהגמרא הביאה מהפסוק. הגאון מווינה אומר שהיה כתוב בהתחלה עירובי תבשילין וראשי תיבות ע' ת'. אז היה כתוב עירובי תחומין. עשו את זה ראשי תיבות ע' ת'. עכשיו באו המדפיסים לפתוח את זה, במקום לפתוח את זה ע' ת' ראשי תיבות עירובי תחומין, הם פתחו את הראשי תיבות ע' ת' עירובי תבשילין. זה כל הטעות. כך הוא מסביר לפי הגרסה של ספר האשכול והרשב״א. הוא אומר, הלשון של הגמרא שם, איפה אנחנו יודעים שאברהם אבינו קיים גם את העירוב, שנאמר, עקב אשר שמה אברהם בקולי. תודה. המצווה שאדם קשור לעכב. אסור ללכת יותר מאלפיים אמה ברגל, בעכב, אלא אם כן תעשה עירובי תחומין. אבל אם אתה גורס עירובי תבשילין, מה זה קשור לעכב? הראיה מהפסוק איננה מדויקת. זו הטענה שאין הגאון מבין לה והוא הולך בעקבות האשכול והרשב״א. אבל שאר הפוסקים לא גורסו כך. גם בזוהר הקדוש ויקרא דף רעו מפורש. גם שמה הגרסה שאברהם אבינו קיים עירובי תבשילין, וכך דורס גם בדעת זקנים מבעלי התוספות. אלא שדעת זקנים מבעלי התוספות בחומש בראשית פרשת וירא, שם הוא מסביר את המילים ערובי תבשילין אחרת ממה שאנחנו מסבירים פה. מה אנחנו אומרים? ערובי תבשילין, מצוות ערובי תבשילין. הם לא אומרים ככה. אלא אברהם אבינו נזהר מאוד בלב לא תבשל גדי בחלב עמו. אברהם אבינו נזהר לא לאכול גבינה אחרי בשר. אברהם אבינו נזהר מערובי תבשילין, לא לערב תבשיל של בשר עם תבשיל של גבינה. ולכן הסדר, כשבאו אליו אותם המלאכים, איך אברהם אבינו הגיש להם כיבוד? ויקח חמאה וחלב. קודם כל, מאכלי חלב. אחר כך, אחרי שגמרו, ובסוף, וההדר הוא בן הבקר אשר עשה. ולא ערבב בהם, ולא רק שלא ערבב, אלא גם הסדר היה מאכלי גבינה, ואחר כך בשר. כי אם היו אוכלים בשר מיד, היה נותן להם את הלשון בחרדל, היו צריכים לחכות שש שעות. וחום היום, מי יחכה לך שש שעות? ולכן, משום זה אנחנו נוקטים את הגרסה הזו. ערובי תבשילין, מה שאמרו חלק מהראשונים מקובל עלינו גם במדרש שוחר טוב, גם שמה הגרסה היא ערובי תבשילין. כמו שאמרנו, אין ויכוח, אברהם אבינו עשה הכול. רק השאלה, מה כתוב, מה המילים של הגמרא? גם אנחנו, הצאצאים של אברהם אבינו, בעזרת השם, קיימנו ונקיים גם בערב ראש השנה הזו את מצוות ערובי תבשילין כדת וכדין. והגמרא במסכת ביצה בדף טז. המשנה, הגמרא, עוסקת בהלכות האלה בדיני ערובי תבשילין, והגמרא דנה מדוע, למה צריך את ערובי תבשילין. יש לנו טעם אחד, לזוכר את יום השבת לקדושו, זוכריהו מאחר שבא להשכיחו. כדי שאדם לא יגמור את המאכלים שיש לו ביום טוב, ויבטל את עונג שבת. הגמרא מביאה את הפסוק, את אשר תפועפו, את אשר תבשלו בשלו, אין אופים אלא על האפוי, אין מבשלים אלא על המאושל, וכולי. הגמרא מביאה אסמכתאות למצווה זו. ולכן, בין איש ובין אישה חייבים במצוות ערוב. כותב השואל ומשיב בחלק ב', גם הנשים חייבות במצוות ערוב. נכון שזו מצווה שהזמן גילה מה? יש לה זמן. אתה לא יכול היום לבוא ולעשות את הערוב, אלא רק שאתה מתקרב ליום טוב. אם כן, למה אתה מחייב אישה אלמנה או גרושה שגם היא תעשה את הערוב? זאת אומרת, שואל ומשיב, הטעמים שנאמרו בגמרא, כדי שיברור מנה יפה ליומתו ולשבת, שגם האישה מצווה על עונג שבת, גם האישה מצווה באותם הטעמים שהגמרא אמרה, ולכן אין לנו אפשרות, אין לנו ברירה אלא לחייב גם את אותן הנשים. היום לא יפה להגיד אישה אלמנה. היום אומרים חד-הורית, כדי שמשרד הרווחה יהיה לו אפשרות לנווט יותר טוב, לקצץ בנטיעות. אם יגידו שמשרד הרווחה מוריד לאלמנות, יגידו אלה רשעים מרושעים אלה, אלה צריך, ומלכות הרשעה מארה תעקר. אבל לא אומרים אלמנות, אומרים חד-הורית, אותה גברת בשינוי הדרך. זה מה שהם מתחכמים. לנו אין הבדל. אנחנו הולכים עד הסוף, עוזרים לאלמנות, משתדלים גם בערבי חג, ועזרה גם מבחינה רוחנית, שגם היא חייבת במצוות עירובי תבשילין, כדת וכדין כמונו. בזמנם ירושלים הייתה קטנה, ואז הראשון לציון היה שולח שניים, שני אברכים. היו הולכים דלת אחרי דלת, דופקים בכל הבתים. מה עם עירוב? מי שאומר לא עשיתי, מברכים אותו, חזק וברוך. אם יש איזו אישה אלמנה אומרת, אני לא יודעת לעשות, אז היו מלמדים אותה, תבשלי ביצה, ומלמדים אותה שגם היא תזכה וגם היא תעשה. מתחילים בבוקר, גומרים בערב את המשימה. אז כל ירושלים הייתה רק בין החומות של עיר העתיקה, ואתה מתחיל בבוקר, אפשר לגמור את הסיבוב בערב. אבל היום בלי הענרה יש לנו חצי מיליון מסביב. השכונות, אם תתחיל בבוקר, אתה לא תגמור בערב, אולי תגמור בערב שמחת תורה או אחרי זה. לכן היום, לצערנו, אנחנו לא עושים את זה. אבל כל אחד ואחד צריך להשתדל לדאוג שגם אותם הנשים גרושות, אלמנות או גברים שהם עמי הארץ, שמסכנים לא יודעים, נשתדל לדאוג לאותם הנכים שגם הם יקיימו את מצוות העירוב. כולנו מקבלים טלפונים או מטלפנים לחברים בערב ראש השנה כדי לברך אותם בברכת כתיבה וחתימה טובה. אבל לא תשכח את העירוב. אתה מתחיל מסכת ברכות. בוודאי, צריך, ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך. אחרי מסכת ברכות תמשיך מסכת ביצה. תשאל אותו, הכנת ביצה נערובי תבשילין? צריך לקיים עכשיו, הרגע, מצוות עירוב. אגיד לך, אחר כך, אל תאמר לכשאפנה אבשל, אולי אחר כך אשכח, כמו שקורה להרבה אנשים, ולכן מיד אדם מזדרז, זריז ונזכר, מיד אחרי התפילה בבוקר אעשה מיד את מצוות העירוב. אם האדם הזה אומר, תראה, פעם הקודמת איני שכחתי, אני רוצה הפעם לא לחכות עד הבוקר. שלישי בלילה, אני בא אחרי ערבית שבע ועשרים, ליל רביעי אני רוצה מיד לעשות את העירוב. אין שום בעיה, ליבדי כול עלמא, אי אפשר. כעת, יום שני אי אפשר, אבל ברגע שנכנס אחרי ציד הכוכבים יום רביעי, ויהיה ערב ויהיה בוקר יום אחד. אין שום הבדל אם הוא יעשה את העירוב בליל רביעי או ביום רביעי. יכול לברך, ייקח את החלה או הלחמנייה עם הביצה, יתפוס אותם ביד ימין, יברך וציוונו על מצוות עירוב, ואסיים. בזה העירוב יהיה מותר לנו לבשל, לאפות, להטמין, לטלטל, להדליק את הנר ולעשות כל צורכנו מיום טוב לשבת. אנחנו אומרים את זה בשפה הארמית, כי בזמנם הנוסח היה, הדיבור היה, השפה הייתה ארמית. אז אנחנו אומרים בארמית, בדין ערובה ישר אלה לבשולי, לאפויה, לטלטולי, להטמונה, לדוקש הרגה, ולמאבד כל צורכנה מיום טוב לשבת. זה הסדר שבעזרת השם נזכה ונעשה, ונקיים בזה את המצווה כהלכתה. כרגיל, יש לנו תמיד שאלות על ידי כת עצילים. אתם יודעים, כתוב בגמרא, מסכת פסחים, שמה לגבי הקבוצה האחרונה שבאים להקריב קורבן פסח, הגמרא מכנה אותם כת עצלים ובדור שלנו הכת הזו קצת נהייתה גדולה ואני חושב, אם הם ילכו, ירוצו לכנסת הרבה מנדטים, בלי עין הרע יש להם מפלגה גדולה אתה רואה, ליל ראש השנה אתה רואה איזה אדם תופס ביד חלב ובצע והוא רץ לרב רץ מיד לחכם בשביל מה הוא רץ עם החלב והביצה? אנחנו יודעים כבר כנראה שהוא עדיין לא עשה עירוב כבר שעה שבע בין השמשות ספק יום אולי זה לילה הוא רץ לשאול את הרב כבוד הרב אני לא עשיתי עירוב עכשיו אני יכול לעשות עירוב או לא? מה הרב עונה לו? כן כך כתבו לנו המרדכי והרמה למדו את זה מדברי המשנה במסכת שבת ל״ד כתוב ספק חשיכה ספק אינה חשיכה מעסרין את הדמאי ומערבין ותומנין את החמין מותר לנו לעשות עירובי חצרות אז כמו ששם אתה אומר עירובי חצרות ספק דרבנן ספק דרבנן לכולה אפשר גם פה עירובי תבשילין גם זה לא מדאורייתא אלא מדרבנן וספק דרבנן לכולה ולכן גם בין השמשות שהוא ספק דרבנן אפשר לעשות את מצוות העירוב ואפילו אם הוא כבר אמר ברכו את השם המבורך אפילו אחי לא גזרו על השבות בין השמשות לצורך מצווה יכול לעשות את העירוב הרב עונה לו כן אבל הנודניק הזה לא גמר יש לו עדיין שאלה כבוד הרב אני יכול גם לברך הוא לא רוצה לוותר על הברכה טוב מי שרוצה לברך היה יכול לברך רבע שעה קודם אני באדיקו לעלמא אין לנו קושיות על עצילים עצילים אנשים עסוקים מאוד אפילו ראש הממשלה לא עסוק כמו אותם האנשים כמו הכוכבים ההם טוב הוא שואל הרב צריך לענות אם משאלך אדם אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד שנאמר ושיננתם כך למדנו בקידושין כט נו מה הרב יענה? התשובה היא שיגיד ברוך אתה יהרהר שם ואלוקנו יש מחלוקת עצומה בין הפוסקים בכמה וכמה דוגמאות ואחת הדוגמאות הדוגמה שלנו כאן כמו בכל מחלוקת אנחנו אומרים ספק ברכות להקל הוא הדין גם פה המגן אברהם רבי שמואל גרמיזן עשרות מגדולי האחרונים דנו חלק מהם דנו בדוגמה שלנו כאן חלק מהם דנו בדוגמאות אחרות במצוות דה רבנן בספק דה רבנן בדוגמאות אחרות ועליהם ושמה גם יש את הוויכוח הגדול הזה. אני אציין חלק מהדוגמאות ונראה מה קורה שם ומשם ננסה ללמוד לענייננו. למדנו באורח חיים סימן קס, אדם שלקח קל עם מים קרים שם בתוך זה בקבוק דייסה חם כדי לצנן אותו. אי אפשר לתת לתינוק דייסה חמה, יהיה לו כבייה בפה. מייד אחרי שהמים קיררו אני רוצה לקחת את המים האלה, ליטול בהם ידיים. בלשון הפוסקים מים שנעשה בהם מלאכה, פסולים לנטילת ידיים. אין אפשרות ליטול בהם את הידיים, תשפוך אותם. אני בעל הבית, אני רואה כלי מים, אני לא יודע מה זה. ציננו בהם דייסה, לא ציננו. האישה איננה. לא כל אישה יש לה את הנייד בכיס. מה עושים? ספק דרבנם. דעת רוב הפוסקים, ספק דרבנם לכולה. אין לך בעיה, קח את המים האלה, תעשה בהם נטילת ידיים, תברך המוציא לחם מן הארץ ותאכל. השאלה היא, דנים גדולי האחרונים. נכון, מרן פסק להקל. ספק דרבנם לכולה, נטילת ידיים היא לא מדאורייתא. האם גם יכול לברך? וציוונו על נטילת ידיים או לא? מגן אברהם אומר כן. בא רבי שמואל גרמיזן אומר שלא. מראש גרמיזן היה כאן בירושלים לפני 320 שנה, הוא היה מרבותיו של הגאון חידה. יש לו כמה ספרים, משפטי צדק ועוד. והוא אומר לו, היכלנו, היתרנו לך ליטול בהם את הידיים מספק, ספק דרבנם לכולה, אבל מספק לברך. אולי יעשו בהם מלאכה, ואולי הברכה על נטילת ידיים שאתה אומר, אולי היא לבטלה, לא תישא את שם השם אלוהיך לשווא. ולכן דעת מראש גרמיזן, הרבה אחרונים אומרים, לא, תיזהר, אל תברך. אותה המחלוקת שייך גם פה לענייננו. יש לנו כאן, בנושא שלנו, בנושא עירוב, גם כן מחלוקת מעין זו. המחלוקת היא על מה שאמרה הגמרא בביצה יז. גמרן מעתיק את הגמרא, מה שאמרה בביצה יז, מעתיק את זה כאן בסימן שלנו, בסימן תקכז, סעיף כב. והדוגמה היא מצויה השנה הזו לאנשי חוץ לארץ. אצלנו בארץ עושים עירוב רק ערב ראש השנה, אבל בכל העולם... מה עושים היהודים בחוץ לארץ? יום רביעי, יו דלת בית תשרי, הם עושים עוד הפעם ערעור. למה? אצלהם לא רק חמישי יום טוב, גם שישי יום טוב שני, ואסור לבשל מיום טוב שני, מיום שישי לשבת, לכן הם חייבים לעשות ערעור ברביעי. עוד הפעם, יום הושענה רבה, יום רביעי, הם חייבים עוד הפעם לעשות ערעור. אצלנו יש רק יום אחד, שמחת תורה, יום חמישי. אצלם לא. חמישי שמיני עצרת, שישי שמחת תורה, ואסור לבשן משישי לשבת, אלא אם כן יעשו עירוב. יש להם בחודש הזה, בלי עין הרע, שלושה פעמים. בא האדם הזה, זה ששייך לכת עצילים, מגיע לרב יום חמישי בבוקר, טו בתשרי. אומר לרב, אני לא עשיתי עירוב. מה הדין? אז הגמרא עונה, הגמרא אומרת, מה יעשה? אני קורא את לשון מרן. נזכר ביום טוב ראשון שלא עירב. אם הוא ביום טוב ראשון של ראש השנה, אינו יכול לערב על תנאי, אבל אם הוא ביום טוב של גלויות, יכול לערב בתנאי. מהו התנאי? אם היום קודש, איני צריך לערב. ואם היום חול, בעירוב זה יהא שרי לן לאפויי לבשוליהם. אז הוא עושה עירוב על תנאי. למה יום טוב שני של גלויות? זה ספק. ממילא, התנאי שהוא עושה, ואז נוכל להתיר לו לבשל ביום טוב שני של גלויות יום שישי לכבוד שבת. אלה דברי הגמרא, ככה העתיקו כל הפוסקים, אין בזה שום ספק, אין בזה מחלוקת. שואל אותך אותו אדם שבא לשאול ביום חמישי, מה עם הברכה? אני עושה עירוב על תנאי, אני יכול לברך וציוונו על מצוות עירוב או לא? מחלוקת. שלטי הגיבורים אומר שיברך, אבל דעת הרבה פוסקים, שלא לברך. האומרים שלא יברך, רב שרירה גאון. התוספות, שיטה מקובצת שם בביצה יז. יש אומרים כך גם בדעת הרמב״ם. תראו את הכנסת הגדולה, מהרה של גזי בלחם סתרים, היעבץ בסידורו, וכך פסקו להלכה הגאון חידאה, גם בברכי יוסף וגם במחזיק ברכה ועוד. אז אתה רואה שם, מצד אחד אתה מחייב אותו, אתה אומר לו, כן, אתה צריך לעשות כעת את העירוב. תעשה על תנאי, אבל ברכה לא יברך, אם כן הוא עדין גם פה. הדברים קל וחומר, שם זה דין של הגמרא, שיכול וצריך לעשות את העירוב ביום חמישי על תנאי. לא אמרת לו, ספק דרבנן לכולה, אל תעמוד. תעשה לו, זאת אומרת תעשה על תנאי ואפילו הכי הפרדנו, תעשה עירוב על תנאי אבל אל תברך וציוונו על מצוות עירוב הוא הדין גם פה אצלנו, אתה אומר לו בבין השמשות אולי זה עדיין יום, תעשה עירוב אבל מכאן ועד להתיר לו לברך אולי נאמר ספק ברכות להקל, לא נוכל להתיר לו זו הטענה של האומרים שלא יברך האומרים שכן יברך, מה הם עונים? אותם הפוסקים אומרים יש לנו ספק ספקה שמא ההלכה כהמגן אברהם כיוון שאמרנו ספק דרבנה נקולה צריך לעשות אז גם יברך זאת ועוד אולי ההלכה כרבנותם שעד שעה ורבע עדיין לא הגיע צאת הכוכבים שמא ההלכה כרבי יוסה לפי רבי יוסה עד 13 דקות זה עדיין יום יש אומרים שהרמב״ם נוקט כרבי יוסה והרי לפי תוספות רבנו אלחנן בעבודה זרה ל״ד לבין השמשות יש חזקת יום אם זה יום עדיין אפשר לעשות ערעור זו הסברה, זה המהלך של המקלים בדבר והם לומדים את זה מספירת העומר הרי למדנו מסימן תפט סעיף ב׳ אדם שרוצה לספור ספירת העומר בבין השמשות הציבור אין לו זמן לחכות ואם לא יספרו אולי חלק מהם ישכחו מה אנחנו אומרים לו? גם בבין השמשות כיוון שספירת העומר דה רבנן ספק דה רבנן נקולה יכול לספור בברכה אז כמו ששם יכול לברך אז גם פה יכול לברך זו ההשוואה שהם לומדים זה מזה אבל לעומת זה יש לנו רעיות אחרות במקומות אחרים נביא עוד דוגמה שתהיה לנו בעזרת השם בעוד שנה קראנו לפני חודש פרשת ראה בסוף שנת השמיטה יש לנו מצוות עשה שמיטת כספים שמות כל בעל אשר אשר ברעהו לא יגוס למה כי קרה שמיטה להשם עבדנו במשנה במסכת גטין ל״ו הלל תיקן פרוסבול עד מתי אפשר לעשות את הפרוסבול? מרן כותב לנו בסימן ס״ז סעיף ל״ב בחושן משפט עד שקיעת החמה של ראש השנה יש לו זמן עד סוף יום כ״ט באלול ומרן מצטט שם את הלשון של הרמב״ם והלשון של הרמב״ם משתשקעה החמה של ליל ראש השנה איבד חובו טוב זה הלשון וכאורה יכול להיות שאני יכול לעשות גם בבין השלושות פרוסבול אסור לכתוב פרוסבול, אבל יש לי עצה פשוטה. יש לי כאן שלושה דיינים. אני עומד וקורא להם את הנוסח מוסרני לכם פנוני ופנוני ופנוני הדיינים שכל חוב שיש לי שגוונו מתי שארצה. והנה יש לי שני עדים. אחרי ראש השנה אני תובע את הלווה. אני מוציא בבית דין שאת הרחוב הלווה הזה חייב לי מיליון דולר. קם הלווה ושואל האם עשית פרוסבול או לא? אני אומר לו כן. מתי? אני אומר לו, מעשה שהיה, בבין השמשות היו שלושה דיינים ואמרתי להם בעל פה, והנה שני העדים. אני מביא את שני העדים לבית דין. מה הבית דין עושים כשהם באים לדון? פותחים שולחן ערוך. ואז הם פותחים את השולחן הערוך, סעיף ל', מה כתוב שם? משתשקעה החמה בליל ראש השנה, איבד חובו, זהו. מתי עשית את זה, את העירום? אחרי השקיעה, נכון? אחרי שגלגל השמש שקע. אחרי זה גמרנו. הפסדתי את המיליון. למה? למה איבד את הכסף? מדוע? אני אגיד לבית דין, פסק דין הכי טוב בעולם, ספק ספקה. שמא אין בכלל שביעית בזמן הזה, כמו שאמרו, בעל הלכות גדולות, רבי יהודה הנשיא אל ברצלוני, הראב״ד, בעל העיטור, רשב״ם והרשב״ש. הספק השני, אולי ההלכה כראשית ותוספות שהשמיטה הייתה שנה קודם, שמיטת הכספים לא עכשיו, זה היה לפני שנה, והחוב זה היה רק לפני כמה ימים. שמא אולי ההלכה כרבנותם, שזה עדיין יום. שמא ההלכה כרבי יוסף, שזה עדיין יום, עד 13 דקות. ואולי כרבי, כמו תוספות רבנו אלחנן, שיש לבין השמשות חזקת יום. אם זה יום, אז הפרסבול הזה תפס. זאת ועוד, לפי רבי אליעזר ממיץ בבעל היראים, הוא אומר, רק אם אמר המלווה את המילים משמט אני. אם לא אמר, הוא עדיין יכול לגבות. כאן אני לא אומר משמט אני, אני רוצה את הכסף, יש לי ספק ספקה. חמישה ספקי ספקות אמרנו הרגע, וכל זה לא יעזור לך כלום. אנחנו קיבלנו הוראות הרמב״ם, קיבלנו הוראות מרן. מה שכתוב בשולחן ערוך זהו זה. ובבית דין אומרים לך, כתוב בשולחן ערוך, משתשקעה חמה במליל ראש השנה, איבד חובו. אתה עד השקיעה לא עשית. מה שאמרת בין השמשות זה לא שווה כלום. אומרים ללווה, הרווחת מיליון דולר, תלך, אתה לא חייב לשלם. אז כמו ששם אתה אומר, בין השמשות לא אומרים שזה יום על פי ספק ספקה. ולמה? ספקה זה הוא משם אחד, אתה אומר אולי הלכה כרבנותם שזה יום, אולי הלכה כרבי יוסף שזה יום. כל זה אתה חוזר על אותם המילים אולי זה יום, בצורה אחרת, אותה גברת בשינוי הדרך. אז מי יתיר לנו כאן לבוא ולהיכנס בספק איסור לא תישא? רק הוא מתחיל את השנה החדשה, ליל ראש השנה, מתחיל ברגל שמאל, ספק לא תישא את שם השם אלוהיך לשם. מי יתיר לו את הדבר הזה? זו הבעיה שיש לנו כאן, אותו העצל מסבך אותנו מאוד מאוד. חלק מהפוסקים אומרים כן, חלק מהפוסקים אומרים לא, חלק מביאים ראיה מתפטט סעיף ב', חלק מביאים ראיה מחושן משפט. תראה מה הכוח של העצלים, תראה איך הם מסבכים אותנו, אותם האנשים. היה עושה את זה רבע שעה קודם, אליבא דקולעלמא היה יכול לברך ברכה טובה למהדרין. אבל אין לנו קושיות על העצלים. מה אתם חושבים? זה רק בליל ראש השנה הוא יבוא עם הביצה לרב לשאלה? כל השנה יש להם שאלות. תלך בשעה שבע מחר למוסיוף, מה אתה תראה בשעה שבע אחרי השקיעה? אתה תראה, כת העצלים מגיעים, מהר מהר צריכים עניין אשרי יושבי ביתך, מלחה. כל המניינים כבר מלאים, כל הבתי כנסת. איפה הם מתפללים מכת העצלים? יש להם מניין מיוחד בחצר. לא תגיד, אולי פעם בחיים קרה לו אסון, קרה לו אונס, אולי לקח את אשתו ללדת, היה לו איזה אונס, נדון אותו לכף זכות. זה לא זה. תשים שם מצלמת וידאו, אתה תראה את העצלים האלה כל יום, מכת העצלים הזו, הכוכבים האלה, כל יום מגיעים רק אחרי השקיעה. תגיד, בחורף קשה לבוא מוקדם, בחורף השקיעה מוקדמת, אז הוא לא הצליח לבוא לפני ארבע, ארבעים וחמש. טוב, אבל בקיץ היה לך זמן. לא, גם בקיץ הוא יבוא בשעה שמונה, רק אחרי השקיעה. טוב, אין קושיות על הכת העצלים הזו. כנראה שאולי הפסיכיאטרים צריכים לעשות איזו עבודת מחקר, אולי הפסיכיאטרים יצליחו לעשות איזה שינויים באותה הכת העצלים, אני, אין לי שום ידע בפסיכולוגיה. אני אומר לכם מראש, אני הרמתי ידיים. אני, אין לי כוח איתם. טוב, אבל שואל אותו העצל בשעה שבע אחרי השקיעה, כבוד הרב, אני עכשיו מתפלל מנחה או לא מתפלל מנחה? גם שם יש מחלוקת עצומה, אבל שם יש לי פתרון, אני אגיד לו שיתפלל. יש לי עצה פשוטה, שיגיד כך, אם זה עדיין יום, תהיה תפילתי תפילת מנחה. ואם זה לילה, תהיה תפילתי לנדמה. הרי למדנו בגמרא מרן כתב בשולחן ערוך אורח חיים סימן כו אדם שיש לו ספק מספק כן מתפלל לא אומרים ספק דרבנן נקולה למה תפילה רחמי יש לנו כאן אפשרות פשוטה על ידי תנאי לנדבה אנחנו פותרים את הבעיה טוב פתרת לו שם את הבעיה יש שמה תפילת מנחה או תפילת נדבה כאן אין אפשרות לברך וציוונו על מצוות עירוב לנדבה פה אין נדבות או כן או לא לכן אתה לא יכול ללמוד במאה אחוז משם לכאן זאת ועוד בהלכה הזאת דנו רבי גאון וספר האשכול והם אומרים שיש הבדל בין חמישה ימים בשבוע לערב שבת או מוצאי שבת אם היום קורה דבר כזה מנחה של יום ראשון אתה חונן ערבית הלילה גם כן אתה חונן ממה נפשך אתה חונן? נו אפשר אבל אם קרא לאדם הזה אותו הכוכב הגיע בין השמשות בשעה שבע ביום שישי אחרי השקיעה לפי רבי גאון בספר האשכול אסור להם להתפלל מי אומר לך שכעת זה יום ואתה אומר מנחה אתה חונן? אולי זה לילה צריך לומר אתה קידשת או האדם הזה רוצה להתפלל מנחה ביום שבת בשעה שבע הוא אומר לרב תראה כבוד הרב אני הייתי אנוס לקחתי את אשתי ללדת כך וכך היה הנה הרגע חזרתי אנחנו יודעים באמת הוא היה אנוס שואל אותנו בשעה שבע מה אני עושה הוא לא יכול להגיד אני אעשה תנאי לנדבה הפטנטים האלה בימי החול אפשר להביא קורבן נדבה תפילת נדבה יום שבת אין קורבן נדבה ואין תפילת נדבה אז מה עושה? הוא אומר לו אדוני אתה לא מתפלל אסור לך להתפלל היית אנוס? תתפלל במוצאי שבת ערבית שתיים אתה רואה שלא אומרים בבין השמשות ספק דה רבנן לכולה שיברך שיתפלל אתה פוחד גם שם מכל אותם הפוסקים שאמרו שאסור להתפלל בבין השמשות אתה רואה את המהלך של ספק דה רבנן שזה לא פשוט להתיר ולברך אולי גם פה יהיה אותו כלל ואותו דין זו הבעיה הנוספת הראייה שהפוסקים מנסים להשוות משם לכאן לענייננו כל אדם צריך לזכור את מה שכתוב בגמרא בברכות כוו הגמרא אומרת שם אדם שבא להתפלל ברגע האחרון הגמרא מקללת בהתחלה היה הווה אמנה כמו נצח המהירה וחיים שמש לפני הריח דורדורים אז כדאי להתפלל מאוחר הגמרא אומרת לא למה לא? למה מקללים אדם כזה? השמד תתערף השם אם איזה ילד בן ארבע יעמוד, יקלל אותנו, כמה אנחנו נזדעזע, נפחד. קללה שכתוב בגמרא, האנשים האלה לא פוחדים. באים כל יום הכוכבים האלה ומתפללים, טוב, אמרו עליהם, אין שותה נפגע, ולכן הם לא פוחדים. אדם שהוא יודע ממה שצריך לפחד, בוודאי שמן הראוי מלכתחילה שייזהר מאוד בדבר. אדם חכם ונבון שלא יעשה שטויות אלא ישתדל להתפלל תמיד מוקדם. מה זה מוקדם? שהחזן יגמור המברך את עמו ישראל בשלום, יגמור את המילים האלה לפני שקיעת החמה. זהו, זה סדר התפילה. הזדמנתי פעם באיזה בית כנסת, היה שבע דקות לפני השקיעה, ואני שואל את הגבאי, אדוני, איפה המניין? הוא אומר לי, הם יבואו כולם, יהיו כאן עשרים איש, אל תדאג. אבל עדיין מוקדם. אמרתי לו, מה זה מוקדם? שבע דקות עוד מעט שקיעה? הוא אומר לי, לא, הם באים אחרי השקיעה. ראיתי כך, עמדתי, התפללתי יחיד, כך אומר המשנה ברורה. הרי כאן ערב שבת, אתה לא בטוח שהתפילות הם יכולים להתקבל לפני בורא עולם. כעת מנחה אתה חונן, בלילה זה אתה קידשת. לפי רב הייגאון וספר האשכול, מי שהתפלל מבין השמשות זה ברכה לבטלה. אני עמדתי מיד, התפללתי יחיד. אחרי עשר דקות באו הכוכבים והגיעו, הגיעו לשם, היה מניין גדול, הם התפללו והתפללו במנגינה. השאלה אם התפילות האלה הן תפילות טובות. תגיד, בימי החול אדם יכול להתפלל תפילת הלחש, תפילת נדבה. אבל תפילת החזרה אי אפשר לעשות על תנאי לנדבה. הציבור לא מביא קורבן נדבה ותפילת נדבה. מרן אומר, אין תפילת נדבה בציבור. ולכן, מה עושים אנשים חכמים ונבונים? כמו שאמרתי, תנאי בל יעבור, שתמיד לעולם גומר החזן המברך את עמו ישראל בשלום לפני שקיעת החמה. תפילה כזו היא טובה, כשרה, למהדרין מן המהדרין, אליבא דקולה עלמא. אלה הדברים שכך ראוי לפרסם ולעשות. אנחנו אומרים את שלנו, מי שישמע לנו תבוא עליו ברכה, מי שלא ישמע זו הבעיה שלו. אנחנו מקדמים בברכה את מורנו ורבנו הגאון רבי יעקב. בכבוד כבוד הרב. המשך ההלכות מחר. אני לא נפרד מהחברים. בעזרת השם, המשך. יש לנו מחר שיעור ארוך בעזרת השם. בכבוד.