הלכות יום טוב ושבת למעשה – כיבוי אש, נרות שבת, גרם כיבוי, שעון גז ונר של בטלה על פי פסקי מרן זצ״ל

 

- - - לא מוגה! - - - 

אין לנו, תגידו שאין לנו, בסדר, זה כן, אבל אין לנו מיקרופון אחר, טוב, נהיה שבת, אין שבת, אין שבת, דוחים ליום ראשון, פדיון הסימוצאי שבת או שבת, עוד הפעם, הברית ביום ראשון, הברית ביום ראשון ואין פדיון, בניתוח קיסרי אין פדיון,

התורה אמרה פטר קול רחם, ברית יצחק במוצאי שבת,

עשו במוצאי שבת, זה מסימן טוב ומזל.

התורה התירה לנו ביום טוב להעביר מאש לאש, אבל הכיבוי אסור.

ברן מדגיש לנו בסימן תקי״ד, סעיף א', שגם כשיש הפסד מרובה,

רואה את הבית שלו שנשרף,

אין לך הפסד מרובה יותר מזה,

אפילו אחי,

אין היתר לכבות אם אין סכנת נפשות,

ואין מכבין הבקעת, אפילו כדי שלא יתעשן הבית או הקדרה,

בכל הדברים האלה הדבר אסור.

אבל היום בזמן הזה,

בדרך כלל,

יש סכנת נפשות אם אדם לא יכבה,

ולכן כשיש חשש סכנה הדבר מותר.

הכיצד?

אם נפל כאן נר,

נר שנפל כאן,

לא תיגע בו יד.

תרחיק את הספסלים, תרחיק את השולחנות,

והנר הזה יכול לנוח בשלום על משכבו,

ידלוק, יבער, עד שיכבה מאליו,

אין שום סכנה, שום בעיה,

ולכן, אליבא דקול אלמא, אסור לכבות.

אבל,

קורה לפעמים שהאש היא כבר התפשטה לאהבה גדולה,

ואז אין לנו ברירה אלא לכבות. כגון,

יש הרבה אנשים שמניחים את הנרות שבת על השולחן.

אנחנו הולכים לתפילה לבית הכנסת,

לפעמים האימא או שהיא עולה לנוח לישון, או שהיא עומדת בחדר השני ומתפללת,

והילד בן שנתיים-שלוש,

לפעמים בא, מושך את המפה,

והפמוטים שעל השולחן נופלים,

מתחילים להדליק את השולחן,

ואין מי שישים לב. לפעמים הילד עצמו נבהל,

הוא הולך וצועק לאמא, אש, אש. לפעמים הוא הולך,

אבל לפעמים הוא עצמו לא הרגיש מה שהוא עשה,

ובינתיים השולחן מתחיל לעלות ולהבות.

עד שמרגישים כבר,

ואז אין לך ברירה אלא לקחת מים ולשפוך.

והסיבה היא,

לכל בית שלנו יש...

חשמל וגז.

כשהבידוד של החשמל נשרף,

יש סכנת התחשמלות.

כשהגז,

מכל הגז או

הצנרת, כשהכול עולה בלהבות,

יכול להתפוצץ וגם זה יכול להביא מיד סכנת חיים.

כל אלה שעומדים לא רחוק יכולים להישרף, יכולים להיות לפיד חי.

כמה שזה פיקוח נפש ולכן מותר לכתחילה לכבות.

לפעמים האדם הזה לא מצליח לכבות לבד.

הברירה היא להזמין מכבי אש.

אין מנוס שיעשה גם את זה.

כל זה בכלל פיקוח נפש.

אבל איזהו חכם הרואה את הנולד. ולכתחילה לא טוב הדבר שיעשה כן,

אלא

ולכתחילה יותר טוב שלא יניח את הנרות, את הפמוטים, על השולחן.

יהיה לזה מתקן מיוחד,

כמו המתקן הזה שיש לנו כאן בצד ימיני.

במתקן הזה אפשר להניח את הנרות ולא יהיה שום שרפה, לא יקרה שום דבר.

יניחו את המתקן קצת גבוה מעל הישג ידם של הילדים.

כך רצוי שיהיה בכל בית ולא להשאיר את הנרות על השולחן.

תודה.

יש אנשים מרובעים, אתה אומר לו, שיעשה כך.

הוא אומר לך לא, אבל לנו יש מנהג, מנהג קדמון.

מניחים תמיד הנרות על השולחן.

נכון, פעם היה הכרח לעשות כן.

אתה בא לאכול את הדגים,

כדי להבחין בין הדג לעצמות אתה חייב לראות,

והנרות על השולחן יכולים להאיר לך,

כי לא היה חשמל,

לא הייתה תאורה אחרת.

אבל היום, בזמן הזה, ברוך השם, החשמל מאיר לנו מצוין,

ואין צורך לבוא ולסבך

את המצב על ידי הטיפשות הזו,

לבוא ולהניח את הנרות על השולחן.

תשאל את הכבאים, תגיד לו, אדוני,

מה אתם עושים בכל ליל שבת, בין שמונה לעשר בלילה?

אז הוא אומר לך, אנחנו מסתובבים בבתים של הדתיים,

לכבות את השרפות של נרות השבת שלהם.

למה לגרום חילולי שבת מיותרים?

זה גם סכנת חיים וגם חילולי שבת.

כל זה בגלל הטיפשות הזו,

שמניחים את הנרות על השולחן.

זה לא דבר טוב, צריך לשנות.

לא רק זה, אצל אחינו האשכנזים יש בעיה עם העמוד.

אצלנו החזן עומד בתיבה.

אצל האשכנזים, ליד ההיכל,

שם הסטנדר העמוד נמצא.

וכשיש להם אזכרה יורצאית,

אז יש להם שם את המקום, את הפמוטים, להניח את הנרות.

נכון? אתה רוצה להדליק נרות, תדליק, למה לא?

אחרי שגמרו עלינו לשבח,

אתה מכבד את הנרות והולך, אין לך שום בעיה.

אבל אם האדם הזה יש לו אזכרה בליל שבת,

אז הוא בא, רוצה להתפלל מנחה וערבית,

ולפני מנחה בשעה שבע, מוציא את הנרות שלו ומדליק אותן.

גמרנו את התפילה, הכל תם ונשלם, שבח לאל בורא עולם,

והולכים כולם הביתה,

גם הגבאי, גם השמש, סוגרים, הולכים.

הרבה פעמים הנרות האלה לא דועכים ונכבים,

אלא מדליקים את העמוד שהוא כולו מעץ,

ולפעמים, לא רק העמוד, גם ההיכל.

מאות ספרי תורה מאוד דלקות היו בעבר,

שבמשך הדורות כילו לנו הרבה ספרי קודש, הרבה ספרי תורה.

ולכן, אסור לעשות דבר כזה,

בערב שבת לא ירשו לאותו האדם.

אלא, כדאי שאותו הגבאי יכין שני פנסים.

אם אין לו נרות חשמל ממש,

אם זה לא מחובר לחשמל,

אז ייקח שני פנסים, ידליק אותם, יגיד לו, הנה, במקום הנרות שלך,

הנה,

יש לנו כאן את שני הפנסים,

זה יהיה דולק לא רק בשעת התפילה, אלא גם אחר כך.

אבל יש כאלה אנשים מרובעים, הוא יגיד לך, לא,

נר השם נשמת אדם. צריך דווקא נר.

זה לא נר.

פנס, הוא החליט שזה לא נר.

אתה יכול להתווכח עם האדם הזה?

אין מה להתווכח, הוא לא יבין אותך,

אז תגיד לו, אצלנו אין דבר כזה.

תחפש מקום אחר.

פה אנחנו לא מרשים.

הגבאי יעמיד אותו על מקומו. עם אנשים כאלה אסור לך להתפשר,

אסור לך להיות וטרן על חשבון השרפה של בית הכנסת, על חשבון ספרי התורה.

אין דבר כזה.

הבין אותך, הנה מה טוב. לא הבין, זו בעיה שלו.

תגיד לו, אם אתה תדליק הרגע, הרגע אני אכבה את זה.

אין דבר כזה.

פה לא מדליקים נרות בערב שבת, גם כן מהחשש שאני אומר שמא יקרה חלילה שרפה,

אם זה בערב כיפור, אם זה בערב שבת היינו אך בכל הזמנים,

האש עלולה להתפשט גם בליל כיפור. אין לך שום חברת ביטוח שתמגן אותך מזה. ולכן,

מן הראוי להעמיד את האנשים האלה על מקומם ולא להרשות להם לעשות מה שליבם חפץ,

אלא או שיהיה איזה מתקן מיוחד,

כמו המתקן הזה שיש לנו.

שיעשו את המתקן הזה על העמוד שלהם.

ואז גם אם הנר נופל,

אז יש משהו שיבודד ויגן.

אם יש להם דבר כזה, הנה מה טוב.

אם אין להם דבר כזה,

חייבים להיזהר לא להשאיר נרות דולקים,

לא על התיבה ולא על העמוד הזה.

יש לנו מוציאות, תשקיטו גם כאן בצד, אפשר לתת את הנר.

כן, זהו, זה דבר טוב.

באותו מקום אין פחד שזה יתפשט ויהיה שרפה, זה פתרון טוב.

אבל תמיד אתה תמצא את האנשים שירצו להניח את הנר לא שם,

אלא ליד ההיכל.

ואז חלילה הפרוכת מתחילה להישרף בקלות,

ובאידך זיל גמור.

אז לא צריך להיבהל מהאנשים האלה.

הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה.

אנחנו אחראיים, יש לנו אחריות כלפי בית הכנסת.

ואם האדם הזה יבוא ויניח כאן את הנרות,

והפחד הוא שהפרוכת תישרף,

אם הנר קצת נופל, נופל על הפרוכת, לך תדע מה יקרה.

ולכן לא צריך לעשות להם חשבון לאותם האנשים.

תגיד לו, פה לא מניחים נרות. תיקח את הנר הזה, תוציא את זה,

בלי לעשות חשבון אם אותו אדם יכעס או לא יכעס.

אנחנו אוהבים את כל עם ישראל, ואהבת לרעך כמוך.

לא רוצים להרגיז אף יהודי,

אבל לא על חשבון ספרי התורה. אם אותו אדם משוגע, אותו אדם חסר דעת,

הוא לא מבין את מה שמדברים איתו,

אנחנו חייבים לעשות את מה שההלכה דורשת מאיתנו,

ולא לעשות חשבון לאותם האנשים.

נכון, נכון.

אבל השאלה היא אם הוא מבין את זה. לא תמיד האדם הזה מבין. זו הבעיה.

אדם שנשרף לו הבית בגלל שרפה ביום טוב,

אבל שם יש שתסיר את הקדרה של האוכל.

אם הוא לא יכבה,

המחיר יהיה שגם האוכל יישרף בתוך זה.

האם מותר לכבות כדי להציל גם את הקדרה?

האם זה נקרא כיבוי לצורך כל נפש או לא?

מחלוקת.

לפי דעת הראש המרדכי מותר,

הרי' והרמב״ם אומרים אסור.

ומרן כאן החמיר ואסר.

למעלה בסימן תקז סעיף ד',

מרן הקל בשעת הדחק כשאי אפשר.

מרן סמך על דברי הראש,

כמו שכתבו מאמר מרדכי וכף החיים.

ולכן,

שעת הדחק שנה.

אבל אם אין שעת הדחק,

דבר אסור.

כמו שאסור לכבות כיבוי ממש ביום טוב, גם גרם כיבוי, גם כן אסור.

מה נקרא גרם כיבוי?

הדבר היחיד שכולנו מבינים אותו,

והוא מוחשי מאוד, הוא.

אדם לוקח נר דולק, שם אותו בתוך

כוס מים.

הנר היה דולק שעתיים.

כששמת אותו בתוך הכוס מים,

במקום שעתיים ידלוק שעה.

אמנם באותו רגע הלהבה האש נשארה אותו דבר,

אבל גרמתי את הכיבוי שבעוד שעה הוא יכבה.

האם מותר לעשות דבר כזה ביום החג או לא?

בשבת לא תיגע בו יד, אסור לנו לנגוע בנרות וכולי, אבל השאלה לגבי יום טוב.

זו הדוגמה המוחשית שעליה דנו גדולי הראשונים.

מחלוקת בראשונים, ומרן פוסק לחומרה כדעת הראש והטור,

שגרם כיבוי ביום טוב אסור,

ואין יותר לעשות כדבר הזה,

לבוא ולהניח את הנר בתוך המים.

באיזה צורה כן יהיה מותר?

תניח את הנר במים מערב יום טוב,

או לפני שתדליק את הנר ביום טוב, קודם כל תניח אותו במים,

ואחר כך תבוא ותדליק, אז מעיקרי הדלקת אותו רק לאותה השעה,

בזה הדבר מותר, אליבא דכולי עלבע, וזה מה שמרן מצריך ומחייב אותנו.

הרמה מקל יותר בדבר, אבל אנחנו קיבלנו הוראות מרן,

ולכן אין יותר בדבר. כך גם אדם שלוקח נר דולק ומניח אותו בחצר,

מניח אותו במרפסת.

מרפסת פתוחה, בעוד עשר שניות הרוח תכבה את זה.

אז נכון שבאותה השנייה שהוצאתי את זה, זה היה עדיין דולק,

אבל גם גרם כיבוי כזה,

גם הוא אסור. כך גם לפתוח חלון, לפתוח דלת מול הנר.

כמו שבשבת אסור, גם ביום טוב,

אין לנו יותר לבוא ולפתוח מול הנרות האלה את החלון ועדנת.

ולכן, אם האדם הזה רוצה שיהיה לו אוויר, הוא אוהב את האוויר בקיץ,

רוצה שביום החג יהיה לו חלון פתוח,

אז שידאג להזיז את הנר מהחלון מערב שבת,

כמו שמרן הזהיר אותנו בסימן רעז בהלכות שבת, חזר על זה מרן בסימן תרפ,

בשני המקומות מרן מזהיר בדבר הזה,

כדי שלא יבוא לזלזל בקדושת השבת,

אז כך הוא הדין גם לגבי יום טוב. כמו שאמרנו, גם גרם כיבוי ביום טוב אסור.

מרן מביא עוד דוגמה.

יש כאן פתיל צף.

אני מרים את הפתיל צף הזה,

ולא זורק אותו להשפה, אלא יש פה כוס שמן יותר גדול.

אני מעביר מכאן לשם.

גם בזה מרן אומר, אסור לעשות כדבר הזה ביום טוב.

והסיבה היא,

ברגע שהרמת את הפתיל צף,

במקום שזה היה צריך לדלוק שעתיים,

כמה זה יישאר ביד שלך?

שלוש, ארבעה דקות יחמא.

גם אם אחר כך החזרת את זה לתוך השמן,

עדיין אין לנו צד כולה בדבר.

אין אפשרות. זה לא ייתקן, לא יכפר על מה שעשה קודם,

שהוא עשה את הגרם כיבוי,

וגם אם זה אסור לא תיגע בו יד, אין יותר לעשות כן.

נדליק לו בבית, אצל השכן נדליק, הוא מונע ועדיף, הוא מונע ועדיף, הוא מונע ועדיף, מה הבעיה? הוא לוקח נר, מדליק מהשכן ובדרך שישתדל לתפוס ביד,

לתפוס ביד בצורה כזו ילך בנחת,

אז על פי רוב זה לא יכבה,

אם יש לך פנס,

אתה זוכר את הפנס לפני חמישים שנה, איך היית?

אם יש לך את זה,

אז תוכל לקחת עם הפנס,

הנר שלך יהיה דולק בוודאי.

בסדר, ההתחלה אני מסכים,

אבל אחר כך, אחרי שהדלקת את הגז שלך,

מה עשית עם הסיגריה?

בסדר, אז ההתחלה אמרתי מותר, בסדר, זו הייתה הדלקה לצורך,

אבל אחר כך, ההמשך של עישון הסיגריה,

ההמשך,

יש בו בעיה, כמו שאמרנו, אנחנו נזהרים מכל זה מאוד. כן. כמה זמן זה מרם כמו שיהיה מותר, וכמה זמן זה מרם כמו שיהיה מותר? אין הבדל אם אתה מקצר את חיי הנר בשעה שלמה,

או שאתה מקצר את חיי הנר בחמש דקות, גם זה וגם זה אסור, אין היתר.

לעשות כדבר הזה בידיים,

אלא,

כמו שאמרנו, צריך להקדים רפואה למכה לפני כן. הנפקא מינה גם לאלה שיש להם שעון גז.

אז אם האדם הזה,

לפני שיבוא להדליק את הגז, לפני כן הוא מתכנת את השעון.

הוא רוצה שבעוד שעה הגז יכבה.

אחרי שהוא דרך את הקפיץ, הכול מוכן.

אחר כך הוא מביא את הנר להדליק,

אתה מדליק אותו מעיקרה לשעה אחת,

וזה אליבדי כולה עלמא, מותר לכתחילה, אין לי שום בעיה.

אבל,

אם האדם הזה קודם הדליק את הגז,

ואחר כך הוא הולך לטפל בחגז, לטפל בשעון גז,

כאן יש בעיה.

כי אם אתה לא דורך את הקפיץ של השעון,

הגז הזה אמור לדלוק הרבה שעות.

עכשיו אתה מסובב את השעון כדי שיחבה בעוד שעה.

שוב, גם זה נקרא גרם כיבוי,

וגם בזה יש לנו בעיה בדבר.

אלה המחלוקות של אחרוני דורנו לגבי הנושא הזה של הגרמה בגז או הגרמה בכיוצא בהם,

ולמסקנה יש מקום להחמיר בדבר. ולכן צריך ללמד את האישה, להדגיש לה את ההלכה הזו,

שלפני שהיא מעבירה את הנר להדליק את הגז,

קודם כל בראש שלנו.

הראשונה תסדר את השעון, תתכנת את השעון,

אחרי שהשעון הוא מכוול לשעה המדויקת,

לאחר מכן יהיה אפשר בלכתחילה לבוא ולהעביר את האש, בזה אין שום חילול יום טוב,

הליבא דקול עלמא, הדבר מותר בלכתחילה.

ולכן חלק מהחכמי דורנו אסרו גם בזה, תראה מה שכותב מורנו חכמי ציון באור לציון חלק ג' שולחן שלמה של הרב אויירבך ועוד, יש באמת שהחמירו גם בזה,

יש לנו בעיה בדבר.

המקינים בדבר טוענים כך, הם אומרים,

יש הבדל בין אם אני לוקח את הנר,

הנר הדולק ומניח אותו בתוך הכוס מים,

השעבה והאש, כל זה דבר אחד, אתה נוגע כאילו באש עצמה,

בשעבה עצמה, אתה מכניס אותה בתוך המים,

פה לא, פה הגז נשאר דולק כמו שהוא,

מעליו אני בא ושם את המים,

את הפינג'ן,

אולי בזה הדבר קל יותר, והם מביאים ראייה ממה שכתוב בסימן ש״ד.

שם הרן מעתיק לנו את דברי המשנה בשבת ק״כ שאדם מניח כדי חרס חדשים מלאי מים,

האש מתפשטת,

הכד מתפוצץ ומכבה.

איך אתה מניח את הכדים האלה?

אלא ודאי, לא נגעתי באש,

אני בא מעבר לאש, אני שם את הכדים האלה. אחר כך יהיה,

גם פה אחר כך זה יגלוש ויכבה,

בזה הדבר מותר,

כך יהיה שרצו לדמות דבר לדבר.

השאלה היא, האם שם רן נתיר רק בגלל שהבית שלו עלול להישרף הפסד מרובה, רק בזה רן נתיר?

או גם שלא במקום הפסד מרובה, כיוון שלא נוגע ממש בנר?

אלה הם הוויכוחים של חכמי דורנו.

תראו בספר חלקת יעקב, ציצי לעזר,

יביע עומר ועוד, דנו בנושאים האלה בהרחבה,

והרבה מהפוסקים החמירו בדבר. ולכן, העצה היא פשוטה מאוד.

אדם שרוצה להדליק את הגז ביומתו,

כדאי שמעיקרא ידליק רק להבה אחת על גז נמוך.

מעיקרא אתה מדליק את זה על גז נמוך,

ובמקום שאתה צריך להתחיל לבשל,

לעשות משהו בשעה עשר במוקר, תקדים.

תעשה את זה שלוש-ארבע שעות קודם,

והאש הנמוכה הזו כל הזמן היא תישאר,

אתה לא צריך לא את השעון גז ולא דבר אחר,

אתה יכול לבשל על זה כל מה שאתה צריך.

צריך להביא בחשבון שהאש היא קצת נמוכה,

הלהבה נמוכה, ואקח לך...

יותר זמן כדי לבשל וכך בדרך הזו יבשנו את כל מה שנחוץ להם ליום טוב ושבת ולא ייגעו בכפתורים ולא יישחקו ולא יעשו את הדברים האלה שיביא את הפינג'אן וינסה הרבה פעמים זה לא מצליח

זה גולש, חלק מהגז נכבה, חלק נשאר דולק ואסור לך לנגוע בזה אחרי כמה שניות, עוד הפעם המים מתאדים עוד הפעם כל הגז דולק כרגיל

ולכן זה לא פתרון מבחינה מעשית.

השעון גז הוא יותר טוב, השעון גז,

כמו שאמרתי, אם אתה מתכנת אותו לפני ההדלקה הוא מותר לך תחילה לבדיקון עלמא והפתרון לזה הוא הרבה יותר טוב מהקומקום שעליו, כמו שאמרתי,

יש לנו סימני שאלה.

גם אותי, אפשר להסביר את כל יצוייה שזה יקבל זולימנות הברית אחרי זה לא יפוך אותה. נכון, נכון.

אסור לו לשפוך את זה, אסור שזה ילך לאיבוד.

שוב, מחלוקת בין הפוסקים.

הוויכוח הוא על לשון מרן, תקז סעיף ד'. מרן אומר שמותר לגרוף את האפר והגחלים.

למה?

שאי אפשר להניח את הבצק על האפר והגחלים, זה ילך לאיבוד.

ולכן, כיוון שאי אפשר בדרך אחרת,

מותר לגרוף למרות שעל ידי ההגריפה האפר מכסה את הגחלים ומכבה אותה.

ומרן, אני מצטט את לשונו בסימן תקז סעיף ד', מרן אומר,

אף על פי שהוא מכבה, אי אפשר בלא כן.

הוא חושב שמותר להביא לצורך הנפש, כך מותר לכבות לצורך הנפש.

זו הדוגמה ששמה ראינו שגם כיווי לצורך הנפש,

מרן כן התיר. אז כשאין ברירה, כן.

פה יש לך ברירה, אתה יכול להדליק את השני.

אתה יכול להדליק את השני על אש נמוכה.

אז כאן אי אפשר להגיד אי אפשר ולא זה.

מה שאני במי החול לא עושה כדבר הזה, כדי לחסוך את הכסף של הגז.

אבל לא שמבחינת הבישול אי אפשר.

מבחינת הבישול אתה יכול להדליק את השני על אש נמוכה ותבשל כך.

ולכן, זו הסיבה, כמו שאמרתי, שלא כל הפוסקים הקלו, לא כל חכמי דורנו הקלו בדבר הזה.

ולכן אמרנו, מעיקרא ידליק את זה רק על אש נמוכה,

ומעיקרה הוא יודע שצריך לבשל על אש נמוכה במקום שעתיים,

לוקח ארבעה שעות,

אז כל דבר שהוא מבשל יניח אותו מוקדם יותר,

או שיתחיל את הבישולים האלה כבר בערב יומתו ולפני כניסת החג ינמיך את הגז וכך יישאר הגז בלהבה נמוכה,

זה עדיף יותר.

שלושה שקלים, שלושה שקלים, את הגז בונה כל היום, 24 שעות עם אבא.

אם אדם באמת יש גז שלוש מאות שקל, הוא צריך שלוש מאות ימים טובים בשביל להחזיק את הכסף הזה. נכון. צריך לדלוף ולגמור מזה. כן, זה הכי טוב, הכי קל.

יש אנשים נכנסים ללחץ, הוא חושב,

יש לו דמיון שהוא יפשוט רגל.

אחרי יומיים, חלילה וחס, הוא יקבל חשבון גז,

ישלם מיליון דולר, הוא יפשוט רגל. זה הדמיון של האנשים, פוחדים להשאיר דבר כזה.

אבל כמו שאמרת, הגדרת את זה נכון,

אין כאן הפסד מרובה ואין הווה מנה לעשות

דברים שחלילה עם ספק יסוד.

אבל יש למקום, יש אוכל גם את העץ לבתים בירושלים.

כן.

נר של בטלה, הירושלמי דן אם מותר או לא, ולמסקנה דעת מרן לאסור. מרן הלך בזה בעקבות הראש והטור, וכך ההלכה.

הרמב״ם

כתב להתיר,

אבל אנחנו קיבלנו הוראות מרן, ומרן דעתו שנר של בטלה אסור.

איך ידמה?

מה הדוגמה של נר של בטלה?

יש לו ילד יום הולדת,

והיום מנהג העולם עושים את החגיגה יום הולדת, לא רק על ידי עוגות טובות,

חוץ מהעוגות והממתקים,

צריך גם להדליק נרות.

ענקם הילד הזה הוא ברוך השם הגיע לגיל חמש שנים.

הסמים מדליקים חמש נרות, לפעמים הוא בעצמו מדליק, לפעמים האימא מדליקה בשבילו, זה לא משנה מי.

זה נקרא נר של בטלה.

ביום יש לך את השמש, גם בלילה, החשמל,

לילה כיום יאיר, מעיר לנו יפה מאוד,

וממילא הנרות האלה שרגה בתארה מים בענה.

זה נקרא נר של בטלה,

ולכן אין היתר לכתחילה בדבר,

אסור לבוא ולהדליק את הנרות האלה של היום הולדת.

אלא,

אם הוא רוצה,

יכול להדליק מערב יום טוב.

היום יש נרות בגובה של מטר,

בגובה של הילד, אותו גובה שלו.

תדליק את זה מערב יום טוב,

באותה הפינה שחתן המסיבה אמור לשבת,

שם באותו מקום, תשים את כל החמישה נרות, יהיה דולק,

אבל ביום טוב עצמו אין היתר להדליק נר של בטלה.

אחרונים דנו לגבי נר יאירצייט.

האם מותר או לא?

השאלה מתחילה,

יש תועלת בזר?

אז זה לא בטלה.

אם אין תועלת, ממילא זה נר של בטלה.

וכשהפוסקים הגדירו לנו את העניין לגבי כל ימות השנה,

כשאתה מדליק ליד הקבר, יש תועלת.

אתה מדליק בבית הכנסת, יש תועלת.

אבל כשאדם מדליק בבית שלו,

אני הולך עכשיו בבית ואני מדליק נר לעינוי נשמת רבי עקיבא בן יוסף,

או צדיקים אחרים,

יש בזה ממש שזה שווה משהו או שזה כלום.

מחלוקת בדברי הגאונים הראשונים והאחרונים,

יש בזה מחלוקת.

הפוסקים נוקטים להלכה ולמעשה שכל ההדלקה הזו היא אפס, כלום

אין בזה שום תועלת

ולכן לגבי יום טוב ממלע זה יהיה נר של בטלה

הביאור הלכה על המקום מביא את דברי הכתב סופר ושאר הפוסקים שדנו במחלוקת הזו והמסקנה

לעקוף את המחלוקת הפתרון הוא אחד,

להביא את זה לבית הכנסת ואז גם אם תאמר נר אזכרה הוא כלום

אבל בבית הכנסת תמיד יש מצווה להדליק נר,

כבדו השם בהורים לא מצד שכן מאיר או לא מאיר אלא מצד כבוד בית הכנסת זה הפתרון שהביאור הלכה אומר וכך המסקנה להלכה ולמעשה.

נפקא מינה עוד

אדם שהדליק נר נשמה מותר ליהנות מהנר הזה? מותר להדליק מזה נר אחר? יש בזה איזה קדושה או לא?

לדעת רוב הפוסקים אם זה לא ליד הקבר אלא הדליק את זה בבית שלו זה לא שווה כלום

אין בזה שום קדושה אם זה בתוך שבעה ימי אבלות ודאי שיש בזה תועלת כי הנשמה של הנפטר

הולכת מהבית לקבר ומהקבר לבית הלוך ושוב ולכן יש תועלת במה שידליק את הנר נשמה הזה בבית אבל אחרי שבעה ימי אבלות

הנשמה הולכת לקבר ולא חוזרת וממילא מה שמדליקים בבית אין בזה שום תועלת ולא

משנה אם הוא מדליק את זה בימי החול או שהגברת הנכבדה מדליקה את זה בערב שבת יש נשים שמדליקות

חוץ מהשתי נרות של שבת היא מדליקה נר אחד לכבוד רבי מאיר בעל הנס נר אחד רבי שמעון בר חי היא זוכרת את כל השמות של הצדיקים יש לה שבעים נרות שהיא מדליקה

שאלה מה זה שווה מה התועלת שבדבר אולי גם בימי החול יש בזה בל תשחית קל וחומר לגבי ערב שבת ולכן

וכל אחד מאותם הדברים צריך לייעץ לאותם האנשים הן בימי החול והן בערב שבת כל זה אולי בל תשחית אולי אין בזה תועלת שיביאו את זה לבית הכנסת שם יש את המתקן המיוחד וידליקו שם את הנרות בזה יש תועלת בדבר או עוד יותר טוב יותר קל

כמה עולה לה לאישה הזו להדליק נרות כאלה בכל חודש עולה לה 100 שקל 200 שקל

תיקח איתו 200 שקל תיגש לגביית תגיד לו אתה משלם 5,000 שקל חשמל

הפלורוזנט הזה אני משלמת עליו את כל התאורה הזו היא משלמת או בעזרת אנשים או בבית הכנסת

בזה יהיה הדבר טוב יותר מועיל יותר כי הדלקת הנר לאו דווקא אש רגילה שלנו גם האש הזו של החשמל גם היא טובה

וגם זה יכול להועיל לעילוי נשמת הצדיקים או אותו המנוח שהם רוצים להדליק בשבילו.

אבל להדליק בבית, כמו שאמרנו, אין בדבר הזה הרבה תועלת.

בערב שבת זה,

שבת הזו היא בעזרת השם, יש לנו יום שישי,

חג השבועות, ואחרי זה שבת.

אדם רוצה בערב שבת בשעה שבע בערב לבוא לקיים מצוות הדלקת נרות שבת.

גם כאן יש את הבעיה של אולי זה נר של בטלה.

והסיבה היא,

השעון שבת הדליק לנו את האור, הדליק את החשמל, בשעה שבע.

בשעה שבע כשהחשמל כבר דולק

ממילא

הנר הקטן שהאישה באה להדליק

אין ממנו כמעט תועלת.

אולי הוא נר של בטלה?

כך מעיר ושואל הגאון הרב אוירבך.

ולכן הרב מייעץ לפני שהחשמל ידלק.

אם אתה יודע שהחשמל אמור לדלק בשבע,

עשרה לשבע כבר הגיע זמן פלג המנחה.

טוב שהאישה תזדרז

בעשרה לשבע תיקח את הנרות,

תברך, תדליק, להדליק נר של שבת,

ומייד אחרי זה אפשר לקרוא משהו לאור הנרות האלה.

הלבדיקו לעלמא, זה היה טוב.

בזה אין מחלוקת. זה לא היה נר של בטלה, זה היה בסדר.

אבל לפעמים אנשים לא חושבים

שבע ורבע הוא בא ושואל אותך

החשמל בבית דולק.

אני אדליק או לא אדליק?

האם זה נקרא נר של בטלה או לא?

תלוי במה שאמרנו קודם.

הליבה דהרוש, יכול להיות שאסור לו להדליק,

אולי זה נקרא נר של בטלה.

המקילים בדבר, מסיים הרב אוירבך ואומר,

תראה, היום בהרבה מסיבות, הרבה חתונות,

נוסף לחשמל, יש חשמל, יש הכול,

מדליקים גם שתי נרות

מצד הכבוד.

גם פה מצד הכבוד, כבוד שבת.

אז אם כן, אם יש בזה תועלת מצד כבוד שבת,

אז זה לא נקרא נר של בטלה.

זה מה שהרב מלמד זכות על אלה שעושים כן.

אבל יש לנו בעיה שנייה שהיא לא פחות חמורה.

מרן כתב לנו בסימן רס״ג סעיף ח׳

על תוספת אורה לא מברכים.

פירוש הדבר.

באה האישה הראשונה, ברכה והדליקה על הלירות במלון.

אחרי כמה שניות באה האישה השנייה,

הביאה גם מפעמותים.

אם היא רוצה לברך ולהדליק, יש כבר אור. מה את מברכת עוד הפעם?

איך היא תומע וציוונו?

מי ציווה אותך? אם יש כבר אור,

הנר של האישה השנייה זה מיותר.

מרן מביא את המחלוקת ודעת מרן על תוספת אורה לא מברכים.

ממילא יש כאן חשש ברכה לבטלה, גם בדוגמה של החשמל.

כבר החשמל דולק.

אתה בא ומביא את הנרות, שוב, זה תוספת אורה.

על תוספת אורה לא ניתן לברך,

אי אפשר יהיה לעשות כדבר הזה.

בכל יום שישי, מה אנחנו עושים? פתרון קל מאוד.

האישה רוצה לברך ולהדליק על נרות השבת ביום שישי.

בשעה שבע אני מכבה את החשמל.

בשעה שהיא מברכת ומדליקה, יש רק את הנרות שלה.

היא מברכת ומתכוונת גם על החשמל.

מיד אחרי שהיא גמרה את הברכה, גמרה להדליק את הנר הראשון.

אנחנו באים, עוזרים לה, מדליקים את נרות החשמל.

אין בדבר הזה שום בעיה.

אבל זה טוב, בכל ערב שבת רגיל אתה יכול לכבות את החשמל לפני שהיא באה להדליק.

אבל מה אתה עושה ביום שישי זה? הרי ביום שישי זה אמרנו ביום טוב, אסור לכבות.

ולכן, הפתרון הקל הוא,

ביום חמישי שאני בא להכין את השעון שבת. אני בא לתכנת את השעון.

אני מסדר שבין רבע לשבע לשבע,

רבע שעה לא יהיה אור חשמל.

זהו, הכל כבוי.

ואז האישה באה בעשרה לשבע, מברכת ומדליקה.

אני יושב, קורא ליד אותם הנרות,

נהנה מאותם הנרות מיד, זה לא נר של בטלה.

לא הייתה כאן הבעיה של תוספת אורה.

בזה, אליבדי כולה עלמא, הכל היה בחזקת היתר.

אין לנו שום בעיה בדבר.

כך רצוי לנהוג ולחזור.

לא עשו כן,

כדאי שלא ידליקו את הנרות, נרות שבת, ליד האוכל, ליד שולחן האוכל.

שם יש מלא מכין את החשמל.

אלא אם יש להם חדר אחר, בחדר השינה אין חשמל.

שתיקח את המגש מנרוסטה, תניח עליו את הנרות,

תברך ותדליק בחדר ההוא.

נכון שיותר מהודר לברך ולהדליק בחדר האוכל

ליד המקום שאנחנו מקדשים. זה רק הידור.

צדדים, כל החדרים הם בגדר חובה,

ושם בחדר ההוא.

אין כאן בעיה של תוספת תורה,

אין כאן בעיה של נר של בטלה,

והברכה תהיה, אליבדי כולה עלמא, ברכה טובה.

כך צריך לייעץ לאותם האנשים ששכחו לתכנת את השעון בצורה הנכונה.

נחזור לנושא של המלון.

במלון רק אחד או אחת,

הראשונה מברכת ומדליקה,

האחרות אסור להן לברך.

בכלל בידינו, ספק ברכות להקל, דיברנו בזה בהרחבה לגבי ההמצאה של החבדניקים שכל אישה ובת מדליקה נרות בערב שבת

להדליק אין לנו בעיה, שתדליק מותר להדליק, אבל השאלה אם גם הבת שהגיעה לגיל בת מצווה, אם גם היא יכולה לברך ושוב על איבא דמרן, על תוספת תורה אסור לברך, יש כאן ספק ברכה לבטלה ולכן הסבירו לבת שתשמע,

תקשיב לברכה של האימא,

האימא תוציא אותה ידי חובה, היא עונה אמן,

זו ההנהגה, זו העצה היחידה,

ככה ראוי לנהוג ולעסוק.

זה מי שמדליק את הנרות, היא סוגרת את העיניים לכל האור של כל הבית. לא, לא יעזור כלום.

בשעה שהיא באה אותה האישה השנייה והשלישית,

נר הראשונה גמרה,

עכשיו היא באה להדליק.

זה נקרא תוספת תורה, נכון? יש כבר,

בלאו הכי יש כאן פלמוטים ונר,

שמה שהיא באה, התוספת הזו, זה מיותר.

אז ממילא, בין אם היא תברך לפני או אחרי, ממה נפשך זה ברכה לבטלה, אליבא דמרן,

ולכן אין היתר לעשות כן בכל ערב שבת.

כמו שאמרתי, בכל ערב שבת יש לנו פתרון קל.

אני מכבה את החשמל לפני הברכה שלה.

כעת אין שום אור,

הברכה שלה היא טובה, מצוינת, אליבא דקולה עלמא.

אבל מה שאם כן בערב שבת זה,

צריך לתכנת את השעון שהשעון הזה יכבה את החשמל באותן הדקות.

זה הפתרון כדי שנאצא ידי חובה.

התוספות שעלו,

בביצה כב.

מדוע ולמה אנחנו מדליקים ביום טוב כזה, מדליקים נרות שבת.

תגיד, הנרות האלה נר של בטלה.

תוספות מסבירים ואומרים,

סמוך לשקיעה,

ביום שישי, בשעה שבע ורבע,

כבר השמש נוטה לשקוע.

ולכן אין מספיק אור בחדר.

אז הנרות האלה, באותו רגע אתה כן נהנה מהם.

ולכן זה לא נחשב לנר של בטלה.

ולכן,

אם לא היה לנו את החשמל,

אז בוודאי שאין לנו בעיה.

אתה במקום שני נרות, אתה שם

שלושה וארבעה נרות, אבל אתה יכול לקרוא.

קודם היית קורא שניים מקו ואחד תרגום,

את האותיות הקטנות של התרגום היה לך קשה.

עכשיו יש שלושה נרות, ברוך השם, אור יפה,

ואתה יכול לקרוא את התרגום בלחץ.

ולכן, בזה אין לך בעיה. הבעיה שלנו יותר,

כשיש לך את החשמל. החשמל נותן לנו אור עצום,

והנר הזה הוא אפס, לעומתו שרגה בתיארה מים.

הוא בטל לא בשישים, בטל באלף, ולכן בחיי גוונה אמרנו את הפתרונות, את העצה כדי לעקוף את המחלוקת, לא להיכנס בספק ברכות לבטלה, ולא לעבור על הדין על איסור נר של בטלה

שוב עדיין יש בעיה, כן

ולכן תכבה גם את החדר השני

או שתסגור את הדלת שלא יקרין את האור,

ואז עליבתי כל העלמא היא תוכל לברך על הנרות בערב שבת.

שוב, לפי מה שהרב אוירבך לימד את הזכות, שמדליקים את זה לכבוד,

אז גם פה מדליקים את זה לכבוד חתן המסיבה יום הולדת,

לפי מה שהוא מסיים, גם שמה נוכל להעלים עין גם בזה.

אבל,

כמו שאמרתי, זה לא ברור.

הוא לא אומר את הדברים האלה בצורה נחרצת,

אלא יותר הוא מלמד זכות על אלה שעושים כן.

ולכן, יותר כדאי, יותר רצוי.

אם הם רוצים לעשות את הדברים ביתר, אני באדי כל העלמא, להדליק את הנרות מערב יום טוב,

כך עדיף לנהוג ולעשות.

דרך אגב, לפי המקובלים,

צריך לקרוא שניים יקרים ואחת תרגום בשבוע הזה, ביום חמישי,

ערב יום טוב.

תמיד,

מה שמהודר על פי המקובלים,

בכל שבוע ביום שישי.

אבל כאן, כיוון שזה יום טוב,

ולכן המקובלים אמרו שיותר מהודר ביום חמישי, מי שיש לו כמה דקות זמן,

זו פרשה ארוכה.

הפרשה הארוכה ביותר שיש לנו בחומש, פרשת נשוא.

לוקח קצת יותר זמן, אבל מי שיכול,

יום חמישי בבוקר,

אחרי התפילה, עם התפילין,

יושב ויאמר את כל שני מקרים ואחת תרגום,

המחמיר תבוא עליו ברכה, זה הדין בלכתחילה.

בדיעבד,

לא הספיק טוב, הנוסחה חמנה פטרי,

יוכל גם לאחר מכן.

כבודו סטרים שרוצים לגרום לבית כנסת, לגרום לגרום הנרות בבית,

זה עולה בערך חמישים שקל לחודש,

תאורה אחת.

זאת אומרת, פילרוסנט אחד, חודש שלם. חודש שלם, חודש שלם.

בערך ארבע עשר, חמש, שש שעות עד לדם. הרבה יותר זול מהנרות.

אין לך ניסיון, בנרות עוד לא עשית חשבון.

הרבה יותר זול. ולכן, צריך להעץ לו.

מי שרוצה שיבוא לספור את הרבה יותר.

סעיף ו', אין נותנים נר על גבי אילן מערב יום טוב, דחשין אנשי מי יבוא להשתמש באילן.

יש אנשים רבים

שאוהבים בקיץ לשבת בגינה.

לשבת בגינה, יש שמה אוויר נעים, אוויר טוב,

אוכלים שם. במקום לשבת בבית, מקום חנוק,

הגינה שלהם גינה יפה, מטופחת, למה לא?

אין שום עוון לאכול בגינה, אבל

מה עושים עם נרות שבת?

אז האישה מדליקה שם בגינה

יש להם וב, יש מסמר על העץ ועליו הם תוקעים את הפמוטים אין שום בעיה מותר לכתחילה האישה באה בשעה שבע, מברכת, מדליקה שם שם הם עושים את הקידוש, אוכלים מותר לכתחילה, אין שום בעיה

אבל אם עושים את הדבר הזה ביום טוב כאן יש לנו בעיה

מה ההבדל בין שבת ליום טוב?

אחרי שתגמור את האכילה

הרי בשבת אף אחד לא לוקח אש, לא לוקח בידו את הפמוטים עם האש

ביום טוב אנחנו יכולים להסתובב עם הפמוטים, עם האש

אז אחרי שנגמור עושה שלום במרומיו

עלולים לקחת את הנר הזה מעל העץ, לשלוף את זה

ואז משתמשים במחובר שמי יבוא לעשות כדבר הזה, לכן אסרו חכמינו אין יותר להניח על העץ את הפמוטים האלה מערב יום טוב זה מה שגזרו ואסרו חכמינו

בכבוד כבוד הרב, יעלה ויאבק

חזק וברוך

הגמרא בשבת מ״ח״

כבודו יכול ללכת, לא צריך להתעכל

כבודו לא צריך להתעכל בסדר, בסדר, ישמע אותי הרבה

יהיו עוד הרבה דברים בחיים שישמעו אותי

טוב, מחילה

הגמרא בשבת מ״ח, הגמרא אומרת לנו שמותר בערב שבת

להניח את הפמוטים על העץ שבגינה, אדם שרוצה לאכול בגינה אפשר בלכתחילה

אבל מערב יום טוב הדבר אסור,

מחמירים ביום טוב יותר מאשר שבת ולמה, מה נשתנה?

בשבת אסור לנו לנגוע בפמוטים ובנר

ולכן אחרי האוכל אף אחד לא יעז לנגוע להרים את הפמוטים שתלויים בעץ

מה שאין כן לגבי יום טוב,

ביום טוב אני רשאי לכתחילה לקחת נר ולהסתובב עמו

גזרו חכמינו שמאחרי שיגמור את הארוחה

יבוא ויקח את הפמוטים להכניס אותם הביתה או למקום אחר ונמצא משתמש במחובר

זאת אומרת

אסור לנו הן בשבת והן ביום טוב להניח חפצים על העץ או על המסמר של העץ, צדדין,

וכן גם לשלוף, להוציא משם.

לכן אדם שהניח את המקבעת שלו תלויה על העץ ורוצה ביום שבת או ביום טוב לקחת את זה,

אין לו יותר.

אתה רואה כאן את הגזירה של חכמינו שהחמירו ב...

יום טוב יותר משבת בנושא הזה שם יבוא לקחת כי המציאות היא שביום טוב יש לנו את ההיתר הזה ולכן עשו חכמינו בכל זה

אדם שרוצה להכין

הייתה תורנות שם, היו מחליפים משמרות.

כעת הם היו שם בצבא קמצנים, לא נתנו לכל חייל מעיל.

היה שני חיילים במשמרת, היו נותנים להם מעיל אחד.

כשמתחלפים מי שבשדה עם המעיל, מעיל של שלג,

מי שבפנים במחנה בלי מעיל.

אז הסטייפולר היה מסכם עם השומר שלפניו שבשבת לא ישים את המעיל על העץ,

שלא יצטרך להוציא אותו מהעץ, שאלה של שימוש בעץ,

ושאיר אותו על הרצפה.

כך היה.

שבת אחת הגיע הסטייפולר בשעה עד שבע שמונה בלילה,

השומר הגוי שכח, שם את זה על העץ.

אמר הסטייפולר לעצמו,

זה ממש פלילה, זה איסור דרבנן,

פיקוח נפש, להישאר לילה שלם

בקור של רוסיה שם בלי מעיל, כדי סכנת נפשות.

אבל אמר הסטייפולר, נכון, לילה שלם להישאר סכנת נפשות.

עשר דקות, למה רגע?

לא בעיה.

עבר עשר דקות, הוא יחכה.

עבר עשר דקות,

אבל יחכו עוד עשר, עוד עשר, עוד עשר, עוד עשר, עד שנהיה הבוקר.

אז אמרו על זה, זה כלל גדול, הרבה פעמים אפשר לחלק ליצר הרע בפרוסות.

אז כך,

לגמור ביצר הרע.

חזק וברוך.

תיקח את החיים, יאללה.

אל תטריח.

חזק וברוך, כל טוב.

יש הרבה אנשים שזוכים להדליק את הנרות, הן בערב שבת והן בערב יום טוב,

מדליקים בשמן זית.

פעם היו לוקחים את הפתילה, מניחים אותה בתוך ברזל,

בתוך המתקן הזה.

היום זה פתיל צף.

האם מותר להכניס את הפתיל צף בתוך הגלגל?

מחלוקת בין אחרוני דורנו.

ולכן העצה היא לעקוף את המחלוקת, להכין את הכל מיום חמישי.

בכבוד, כבוד הרב יעלה ויבוא.

תודה רבה.