מנהיגות - חלק לה - מה אתה אומר? | הרב אמנון יצחק

נציב יום בני בן מרים יזכה להצלחה בכל מעשה ידיו אמן 

מנהיגות פרק לה' אתמול למדנו שאדם צריך להיות עצמאי והיום נברר 'מה אתה אומר?'

סיפר אחר מתלמידי מרן החזון איש זצ"ל: "למדתי איתו תקופה ארוכה בכל שבת אחר הצהרים במשך עשרים דקות לאחר זמן עברתי ללמוד בעיר אחרת והופסקה הקביעות לימים שבתי חזרתי לבני ברק פחדתי להכנס אליו שלא ישאל אותי: 'מה אתה לומד?' ולא ימצא דבר חידוש אבל הגעגועים גברו על הרגשות והחלטתי להכנס 'נו, מה לומדים עתה?' שאל אותי החזון איש השבתי: 'סוגית תקפו כהן בריש מסכת בבא מציעא' – 'נו, מה אתה אומר?' חזר ושאל. 

בלית ברירה שיננתי לו את השיטות של הראשוניים בסוגיא על דברי הגהות הגר"א ותירוץ מפורסם על דברי הרמב"ם המוקשים וכשסיימתי הביט בי עוד פעם ואמר: 'נו, ומה אתה אומר?' חזרתי שוב על סיכום הסוגיא והוא הקשיב לי באין מפריע ובסוף אמר לי: 'בני רחימאי! בני אהובי שאלתי: 'מה אתה אומר! מה הסברא שלך? אל תגיד לי מה למדת, תגיד לי מה אתה אומר!' 

כך סיפר לי אחד מהדיינים החשובים שנבחן ל'היתר הוראה' אצל מרן הגאון רבי שמואל ואזנר זצ"ל: 'בחן אותו לעומק על השלחן ערוך ונושאי כליו ואחר כך הניח לפניו מספר שאלות מעשיות לראות איך הוא מכריע בהלכה והנה כששאל אותו הרב ואזנר שאלה החל לפרט לו מי מהאחרונים דן בשאלה ומה מסקנת הדברים, 'זה מה שהם אומרים!' אמר הרב ואזנר: 'אבל מה אתה אומר? מה אתה פוסק? עליך לדעת שלא כך פוסקים! אתה חייב לחשוב מתוך הגמרא והראשונים מתוך השלחן ערוך והנושאי כלים מה צריכה להיות ההכרעה וכך אתה תכריע! לא מה שכתוב בספר פלוני ובספר אלמוני ברור שצריך לעיין ולהעזר בסברות ולהעמיק לחקור סוף סוף ההכרעה צריכה להיות שלך וכך נהיים פוסקים כדת של תורה!" 

כי כל מה שכתוב בפוסקים זה ציור מסויים אבל בחיים הציורים יותר מורכבים! זה לא בדיוק אותו ציור יש פה גם זה הזה וצד ההוא אומר ככה ואומר ככה ואי אפשר לקחת ציור אחד מהפוסקים ולהביא צריך לשקול היטב היטב! מה הסברא בכל דבר ודבר ולמה פה אמרו כך ולמה פה לא כך ואתה צריך בסוף להגיע למסקנה בשביל זה אתה פוסק. 

את היסוד הזה, היה שיעור הראשון שלמד כל מי שנכנס להיכלה של חסידות קוצק! חסידות קוצק התאפיינה כידוע בלמדנות ובחתירה מתמדת לאמת ולשלימות הרבי מקוצק זכותו תגן עלינו אמן דרש מהחסידים שלו עבודה עצמית וביקורת עצמית נוקבת! 

והסיפור הבא יוכיח זאת: כשעמד זעליג על דעתו (הפעם זה זעליג רציני! זה לא מהסטרא אחרא) כשעמד זליג על דעתו נתן אל דעתו לבחור לו דרך לעבודת ה' ולקח הקוזקאים כמשל; מי יודע מה פירוש המילה קוזאק? איש חופשי! והם היו נאמנים לצאר!! אז הוא לקח את הקוזאקים כמשל הוא רצה לעבוד את ה' כפי שהם עובדים את מלכם להבדיל, מאחר שכך, שם פעמיו אל עבר קוצק בירת הקוזאקיות בחסידות, על אף עבודתם הנשגבה הם היו מתמידים גדולים! כמו שהיה אומר האדמו"ר מקוצק: 'החסידות הכי גדולה – זה דף גמרא!' על דרכי שילובם של תורה ועבודת ה' תעיד העובדה הבאה הם היו לומדים ביום הכיפורים 16 שעות בהתמדה עצומה! 

כמובן ישאל השואל: 'איך זה יתכן?' אז הנה התשובה הם היו מגיעים לבית המדרש ערב יום הכיפורים בשעה 4 אחה"צ אחר כל ההכנות ליוה"כ מנחה מקוה וסעודה מפסקת מתיישבים ללמוד משעה 4 אחה"צ עד שעה 12 בלילה שמונה שעות רצוף! והיו עמלים בתורה ברציפות עם כל הכוחות ב-12 בלילה היו נעמדים להתפלל 'כל נדרי' וערבית, ולאחר תנומה קצרה היו קמים ב-4 בבוקר לעוד סדר לימוד של 8 שעות רצוף! בהתמדה נוראה!! עד 12 בצהרים שבאמצע היו מפסיקים לקריאת שמע בשעה 12 בצהרים היו מתחילים את תפילת יוה"כ באש ובהתלהבות! עד מאוחר בלילה! לקוזאקים האלה זליג הצטרף. 

כשבא לבית המדרש, לראשונה זה היה ערב שבת לנגד עיניו נגלה עולם חדש! הוא ראה את החסידים בשעת ההכנות לקבלת שבת ולתפילת ערבית הביט בפנים שלהם וראה להבת אש! בעינים!! צועדים היו בחדר שקועים בשרעפיהם, פוסעים להם במחשבות בעולמות העליונים. ברי לו לזליג שכל האנשים הללו שעיניו רואות עתה כל חלל העולם הצטמצם ובא לתוך לבו של כל אחד מהם! כמה טוב להם!! כמה ערב להם, שום דבר לא חוצץ בינם ובין עולמות של קדושה. זליג השתתף עמם במחיצתם בעבודת ליל שבת קודש השכינה שורה במאכלים בזימרה בתורה המרובה של משתתפי סעודת הקודש רק בשעה 2 לאחר חצות הם פרשו לישון! 

מיום עומדו על דעתו, כמה שנים לפני יום הבר מצוה שלו; לא עברה על זליג שעה שישית בבוקר בשינה! על כן בעלותו עתה על המיטה כיון את ליבו בתפילה מיוחדת ל'מפיל חבלי שינה' ו'פוקח עורים!' שלא יארע לו חלילה כל מכשול ויקום בשעה הקבועה לו. זליג הקיץ בשעה הקבועה מיהר ליטול ידים, והופתע לראות שכל בני החבורה שוכבים לבטח במיטותיהם איש מהם לא זע ולא נע! האם יבוא להרהר חלילה אחר עבודת הקודש של אלה?! לא! הוא לא יהרהר. 

אבל עם זאת אפילו שהוא לא מהרהר אחריהם, הוא צריך להחליט לגבי עצמו; 'האם יקום לעבודת הבורא כהרגלו תמיד? אז הוא יהיה 'ער בין הישנים'! כתוב שלא יהיה ער בין הישנים ולא ישן בין הערים ולא עומד בין היושבים ולא יושב בין העומדים וכך הוא יבליט את צדקתו כביכול בין גדולי עולם אלה! זה צד אחד של השיקול, צד שני; להשאר לשכב עד שיקיץ אחד מהם ואז הוא גם יוכל לקום. אחרי התלבטויות לא פשוטות! הכריע זליג: שכב ואל תעשה דבר! ולא הרהיב עוז להיות בין הראשונים לקום שהרי זה דומה ליוהרא! 

אבל סוף סוף, סוף זמן קריאת שמע קרב ובא והם עדיין ישנים על מיטותיהם האם הם מקילים בהלכה הזו?! האם הם פוטרים את עצמם ח"ו בתירוץ 'אונס שינה'? זה לא מתקבל על הדעת! הוא מכיר אותם כנושאים בעול מלכות שמים בלב שלם! ואין משא אשר יכבד עליהם ואין קרבן שיהיה יקר מדי בעיניהם הרי הם קוזקים לעבודת ה'! אז מה פשר התופעה המוזרה הזו? התמיהה מסתלקת מלבו של זליג מאחר והדאגה גדולה וכובשת את מוחו ואת לבו: 'גם אם בני החבורה אלה יכולים לפטור את עצמם באונס שינה, הוא לא יכול לפטור את עצמו! כי הוא כבר ער וחייב לכל הדעות בקריאת שמע בעתה ובזמנה'. 

זליג הרים את ראשו, והבחין במבט חודר כליות ולב! שנשלח לו מזוג עינים במיטה הסמוכה, וזליג מקוה שסוף סוף יקומו הישנים ויוכל לזנק ממטתו, אך העינים נעצמו בחזרה, וההוא שב לתנומתו. לחרדתו של זליג הוא מבין, שמי שהולך לישון פה עכשיו, העצל הזה, זה ראש החבורה זה האדם הכי חשוב שיש פה בקוצק! רבי חיים שמו וכל העינים נשואות אליו תמיד, והוא חוזר לישון! פחד תקף את זליג! אחזו שיתוק!! לא יודע לפרש זאת, וכי יש שמץ של עון ופסול חס וחלילה? הוא רוצה לקום לקריאת שמע בזמנה! 

וזליג תמה על עצמו: 'תגיד מה אתה חושש?' אבל הוא תמה על ראש החבורה 'היה ער עכשיו! וחזר לישון!?' זמן קריאת שמע עומד לחלוף עוד רגע וזליג כבר נחוש בדעתו מיום הבר מצוה שלו לא נכשל אפילו בשוגג! הוא לא יאחר עתה קריאת שמע במזיד ח"ו! שיאמרו החסידים מה שיאמרו הוא קם עכשיו ומיד. באותו רגע שזינק זליג מעל משכבו כל בני החבורה התעוררו! נטלו ידיהם בזריזות הוציאו את מי הנטילה מן הבית לבשו מלבושים בחפזון רצו החוצה וקראו 'קריאת שמע' הספיקו ברגע האחרון ולא איחרו. 

זליג אמר בליבו: 'אין הקב"ה מביא תקלה על ידי הצדיקים!' שבו לחדר, הרימו את המצעים, שמו אותם במקום אחד, כיסו את המיטות, והסדר של אמש הושב על מקומו. התיישבו סביב השלחן שניצב באמצע החדר, וזליג תמה: 'הם לא ממהרים לתפילה?!' אמר: 'אולי הם יושבים קודם ללמוד לפני שיעמדו להתפלל?' אבל הוא לא רואה שום ספר בבית! אין ספרים, אולי התורה כולה שגורה בפיהם? לא זקוקים לספר? פתאום הוא שומע מישהו אומר: 'יענקל! העולם מחכה נו, נו מיד!' יענקל מתנצל, מיהר ניגש לאחד הארונות הביא לשלחן בקבוק יין וכוס זכוכית שיעור רביעית, ופת הבאה בכסנין לברך 'מזונות'...! 

ואי ואי ואי פה כבר היתה גדולה ועצומה התמיהה של זליג: 'בני החבורה הקדושה עומדים לקדש על היין לפני התפילה! מה שלא עושים אפי' ההדיוטות שבעם!!' ולעיני המשתאות כל החבורה כולה שומעת 'קידוש' בירכו על המזונות ואכלו, איש אחד לא נמנע! ואדם אחד שישב מימינו של זליג, וקראו לו חבריו חצקל, משך בשרוול של חצקל ורמז לו נו, נו? לא ידע זליג מה לעשות? מצב מוזר כזה! והודה בבושת פנים: 'באמת, לא התפללתי עדיין!!!' זליג המום! 'אני לא עושה קידוש ואני לא אוכל לפני – לפני התפילה!' 

רק יצאו הדברים מפיו של זליג - הפנים של חצקל נתעוותו כפניו של מי ששמע דבר מגונה מאוד! וכל בני החבורה שהיו שם נראו כסולדים ממנו מזליג, על הדברים שהם שמעו, וזליג הודה בליבו: 'הפה שלי הכשיל אותי אמר 'אני' במקום שיאמר 'אנכי' ואֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ!' (דברים ד לה). יושב לו זליג במקומו אבל וחפוי ראש, מסביב עומדים כמה וכמה מבני החבורה, ונוזפים בו על העקשנות ועל העזה להמרות פי גדולים ממנו! וחלק מחייכים אליו חיוך של שידול 'נו, נו? מפני שתינוק אתה - אינך בר עונשין, לכן נוותר לך על העונש, אבל גם תינוק צריך לציית לגדולים!' 

התחילו ללחוץ עליו בכל מיני לחצים - חשך עולמו בעדו! והנה נתרבו חמתם וקיצפם עליו וכבר חשש שיעשו ממנו גל עצמות! בגלל גסות רוחו ועקשנותו, הוא לא מסכים. אולם זליג קיבל עליו בליבו קבלה גמורה: 'יעבור עלי מה שיעבור – לא אשמע להם בדבר הזה! ולא אשתה יין ולא אוכל דבר לפני התפילה!' ואכן נשאר זליג בשלו ועמד בלחץ כל המחרפים, עד שניגש אליו זקן אחד מבני החבורה, להציל אותו מן הקמים עליו אמרו: 'תראו אברך זה, שלשם שמים מתכוין, אל תחרפוהו, תקרבוהו אל ר' חיים - וכל אשר יאמר לו ר' חיים – יעשה!' 

בני החבורה לא המתינו עד שיאמרו בפירוש 'שהוא מסכים' כהרף עין חטפו אותו! הביאו אותו לפני ר' חיים, זליג עומד לפניו בחרדה גדולה! לא מהין להרים עיניו, שמא תשבר רוחו, ושומע זליג את בני החבורה מספרים לר' חיים את מריו ואת קשי ערפו! ולא אמר דבר. זליג לא הצליח לשמוע את כל דבריו של ר' חיים שנאמרו בלחישה, אבל במקצת הדברים ששמע מפיו - הם ירדו חדרי בטן! ולא נותרה בו עוד רוח של מרדנות!! "תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב!" (משלי טז ה) אמר ר' חיים ונזף: "כל הפורש מדרכי ציבור...?!" איך יהיה כוח לזליג לעמוד מול ציבור גדול? ולהמרות את פיו של גדול הגדולים כר' חיים?! 

לא קמה עוד רוחו של זליג וכרע ונכנע! אותם השושבינים שהביאו אותו לפני ר' חיים, החזירו אותו למקומו והשיבו אותו על כנו, ושוב נתנו לפניו את המזונות, ואת הכוס של הקידוש מזוגה ביד ימינו, (בבכי...) "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת..." (שמות לא טז) אומר זליג ודמעות חונקות את גרונו! מנסה לומר: "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ...." (שמות כ ז) והדמעות פורצות לו!!! ובכיו הולך וגובר! פתאום הוא שומע: "שאבעס! אסור לבכות!!" את כל כוחו אגר זליג המסכן, והמשיך בקידוש "סברי מרנן; ברוך אתה..." 

לפני שהספיק להגיד שם ה' - חטפו לו את הכוס! ואת המזונות, והטיחו בו תוכחות קשות ומייסרות: "כה קטן הוא בעיניך האלוקים שאתה עובד אותו, עד שר' חיים יותר חזק ממנו?! אוי לך שוטה! אתה מבטל את רצון בוראך מפני רצונם של עבריינים! שהם מטילים ספק ביסודות היהדות שלך?! ישנים אתה רואה? ואתה לא רוצה להיות ער ביניהם, ערים אתה רואה, ואתה מתיירא להיות ישן ביניהם, רק את אלוקיך אתה חייב לעבוד! בכל לבבך ובכל נפשך!! רק אותו אתה צריך ליראות, ורק ממנו אתה לא מתירא?! רחמנא לצלן! מדוע נכנעת לבושה מפני המלעיגים עליך? למה לא קמת לעבודת הבורא?! למה נכנעת והתפתית לעשות לא כדת?!" 

התברר לזליג, שלפני שהוא הקיץ בשעה הקבועה לו, הם כבר הספיקו כל החבורה לקום ולהתפלל בציבור בנץ! ואח"כ הם שבו כדי לתת לזליג את השיעור הראשון בקוצק: 'רצית להיות קוזק! הא? רצית להיות קוזק...' מי שבא לקוצק כדי ללמוד לקחים נוקבים וחודרים כליות ולב, מעין אלו הוא בא! ואכן כל התוכחות הקשות הללו היו כשמן המור בעצמותיו של זליג, זה היה שיעור ראשון בלגיון הקוזאקים, את המסר הזה הוא לקח עמו לכל ימי חייו: אין לו לאדם אלא לקיים את רצון אביו מלכו שבשמים - אפי' והדבר קשה! ואפי' יעמוד בודד נגד רבים שמסיתים אותו!! 

האני האמיתי - זה שעומד יחיד לפני הבורא, ויודע את מקומו הראוי לו, והוא ראוי והוא רצוי, לא בגלל שאחרים מסכימים עמו או מרוצים מדרכו, אלא מכיון שזה רצון ה' אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ!' ורק אותו עובדים, ולא לאף אחד אחר! מה שאתה יודע שצריך לעשות – תעשה! לא עושים אחרים? מה זה מענין אותך?! אתה עושה - מה שאתה מצווה, יש רק דבר אחד שמחייב אותך: האלוקים!

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

וכן ניתן לקבלם במייל [email protected]