מהות השבת והשמחה בה - חלק א - שמחת השבת | הרב אמנון יצחק

נציב יום: רונית שושן בת אביגיל - חזרה בתשובה שלמה שהקב"ה יסייע לה שישחררו את בנה מיד, מיד מלכות הרשעה בשמחה ובנצחון גדול מהרה - אמן ואמן.

מהות השבת והשמחה בה חלק ב.

הַשִּׂמְחָה הִיא מַהוּתוֹ הַפְּנִימִית שֶׁל יוֹם הַשַּׁבָּת;

באֲרוּ הַפּוֹסְקִים, וְכֵן כָּתַב הַ"שְּׂפַת אֱמֶת" (סוכות תרסו) שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּשַׁבָּת חִיּוּב מִדְּאוֹרָיְתָא לִשְׂמֹחַ כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּכָל שְׁלֹשֶׁת הָרְגָלִים, אֲבָל עֶצֶם מַהוּתוֹ שֶׁל הַיּוֹם הִנּוֹ שִׂמְחָה וְחֶדְוָה, כמוֹ שֶׁאָנחנוּ אוֹמְרִים בִּתְפִלּוֹת הַשַּׁבָּת (בניגון...!): "יִשְׂמְחוּ בְּמַלְכוּתְךָ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְקוֹרְאֵי עֹנֶג" כִּי הַשַּׁבָּת הִיא שִׂמְחָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁמַּלְכוּתוֹ שֶׁל הַקב"ה נִשְׁלֶמֶת בַּיּוֹם הַזֶּה, לכן "יִשְׂמְחוּ בְּמַלְכוּתְךָ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְקוֹרְאֵי עֹנֶג" למה? כי השבת היא שמחתן של ישראל, וזאת מפני שמלכותו של הקב"ה נשלמת ביום הזה. ביוֹם הזֶה הוּא שְׁלֵמוּת שִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן שֶׁשָּׂמֵחַ עִם הַמַּטְרוֹנִיתָא, עם הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, וּבוֹ הַמַּלְכוּת עוֹלָה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד לָבוֹא.

וְהִנֵּה הַשְּׁכִינָה הִיא כְּלָלִיּוּת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כְּלוּלוֹת בָּהּ, וּבְשַׁבָּת הקב"ה שָׂמֵחַ בִּשְׁלֵמוּת עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵעַם יִשְׂרָאֵל, וְלָכֵן עָלָיו לִשְׂמֹחַ גַּם כֵּן עִם הקב"ה וְלֹא יִהְיֶה בְּעַצְבוּת ח"ו בְּיוֹם שִׂמְחָתוֹ עִם עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

שוב: הַשְּׁכִינָה הִיא כְּלָלִיּוּת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כְּלוּלוֹת בָּהּ, וּבְשַׁבָּת הקב"ה שָׂמֵחַ בִּשְׁלֵמוּת עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵעַם יִשְׂרָאֵל, וְלָכֵן עָלָינו לִשְׂמֹחַ גַּם כֵּן עִם הקב"ה וְלֹא נִהְיֶה בְּעַצְבוּת ח"ו בְּיוֹם שִׂמְחָתוֹ כשהוא שמח עִם עַם יִשְׂרָאֵל. הוא שמח אתנו אז אנחנו צריכים להיות שמחים אתו.

וְכֵן כָּתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (חלק ב רנה) עַל הַפָּסוּק "וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה" (קהלת ח טו) שֶׁזּוֹ שִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ בִּזְמַן שֶׁהוּא שׁוֹלֵט בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים. אז זאת אומרת, השמחה בימי השבת והמועדים, אומר על זה שלמה המלך "וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה".

וְכֵן כָּתְבוּ חֲזַ"ל בְּמִדְרַשׁ "בְּרֵאשִׁית רַבָּתִי" עַל הַפָּסוּק: "וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹקִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ": בַּמֶּה קִדְּשׁוֹ? בְּשִׂמְחָה! וְהִיא הָיְתָה תְּחִלָּה וְרֹאשׁ לְכָל הַשְּׂמָחוֹת, מִפְּנֵי שֶׁבָּהּ עָשָׂה הקב"ה חֲנֻכַּת שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְהָיוּ הַכֹּל שְׂמֵחִין בָּהּ. זאת אומרת, הושלמה מלאכת בריאת העולם אחרי ששה ימים, בשביעי שבת – ואז: "וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹקִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ" במה? בשמחה. ובכל העולמות היתה שמחה גדולה וזאת השמחה הראשונה שהיתה בעולם. תחילה וראש לכל השמחות. כמו חנוכת הבית; אדם שגמר ביתו יש נוהגים לעשות 'חנוכת הבית'. אז מִפְּנֵי שֶׁבָּהּ עָשָׂה הקב"ה חֲנֻכַּת שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְהָיוּ הַכֹּל שְׂמֵחִין בָּהּ.

וְכָתְבוּ עוֹד חֲזַ"ל ('תנחומא בראשית' ב) עַל הַפָּסוּק: "וַיְכַל אֱ-לֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי": לְמַה דּוֹמָה שַׁבָּת? לְמִי שֶׁבָּנָה בַּיִת וְהִשְׁלִימוֹ וְעָשָׂה יוֹם חַג. אז "וַיְכַל" כילה הקב"ה ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה, אז זה דומה, למה? מישהו בנה בית, ואז כשהוא שלם, הבנין, אז זה בשבילו יום חג, הוא עושה יום חג.

וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה זוֹ שהָיְתָה בְּרֵאשִׁית הַבְּרִיאָה מִתְעוֹרֶרֶת בְּכָל שַׁבָּת מֵחָדָשׁ, וְלָכֵן יוֹם הַשַּׁבָּת הוּא יוֹם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה בַּמָּרוֹם. עד כדי כך שהגיהנם שובת ביום השבת, מפסיקים את העונשים מהרשעים, חוץ מאלה שחיללו שבת תמיד.

וּבֵאֵר עַל כָּךְ הָרַמַ"ק, רבי משה קורדברו בְּסִפְרוֹ "אוֹר הַחַמָּה" שֶׁבִּימוֹת הַחֹל הַשִּׂמְחָה נֶעֱלֶמֶת, אבל בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים נִפְתָּח הַשַּׁעַר וּמֵאִיר לְמַטָּה, וְהַשָּׂמֵחַ בְּשַׁבָּת, בָּזֶה הוּא נַעֲשֶׂה כִּסֵּא אֶל הַשִּׂמְחָה הָעֶלְיוֹנָה וְהִיא שׁוֹרָה עָלָיו. זאת אומרת, יהודים שהם שמחים בשבת, הם כעין כִּסֵּא לקבל את השפע של השמחה העליונה והיא תשרה עליו, ואז לא יהיה לו רק שמחה מלמטה, יביאו עליו שמחה מלמעלה. אבל אִם הוּא שׁולל את השִׂמְחָה הזוֹ ע"י שֶׁהוּא מִתְעַצֵּב, אָז הוא פּוֹגֵם בַּשִּׂמְחָה הזוֹ, וְכָל מַה שֶּׁבְּנֵי אָדָם עֲצֵבִין בְּשַׁבָּת - פּוֹגְמִין ח"ו בְּאוֹר הזֶה.

 השִׂמְחַה בשַּׁבָּת מְזַכֶּכֶת אֶת הָאָדָם;

עִקַּר כְּבוֹד הַשַּׁבָּת זה הַשִּׂמְחָה וְהַגִּילָה בְּיוֹם הקָדוֹשׁ הזֶה (זוהר אמור צב) וְלָכֵן ע"י הַשִּׂמְחָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מִתְקָרֵב הָאָדָם אֶל הבורא.

וְאָמְרוּ צַדִּיקִים, שֶׁהַשִּׂמְחָה וְהַחֶדְוָה בְּשַׁבָּת מְזַכֶּכֶת אֶת הָאָדָם מֵהַחֲטָאִים וּמְכַפֶּרֶת לוֹ עֲווֹנוֹת יוֹתֵר מֵהַרְבֵּה צוֹמוֹת וְסִגּוּפִים ביום הַחֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בַּעַל "שּׁוֹמֵר אֱמוּנִים" (טהרת הקודש - מאמר תשובות סגוליות) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: 'קִבַּלְתִּי מִפִּי צַדִּיקִים וְכֵן כָּתוּב בְּסִפְרֵי חָכְמָה, שֶׁהַשִּׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת מְזַכֶּכֶת אֶת הָאָדָם יוֹתֵר מהדְּמָעוֹת בְּיוֹם חֹל'.

וְכֵן כָּתַב הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ רַבִּי יַעֲקֹב אַבּוּחֲצִירָה זתע"א ('גנזי המלך' אופן נג) שֶׁאֶחָד מִתִּקּוּנֵי הַנֶּפֶשׁ הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר הוּא הַשִּׂמְחָה בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ שהִיא מְכַפֶּרֶת אֶת כָּל חֲטָאָיו שֶׁל הָאָדָם, וְהַטַּעַם לְכָךְ, מִפְּנֵי שֶׁתַּחַת אֲשֶׁר שָׂמֵחַ וְשָׂשׂ בְּמַעֲשֵׂי הַחֲטָאִים וְהָעֲווֹנוֹת - הִנֵּה עַכְשָׁו הוּא שָׂמֵחַ בְּשַׁבָּת הַמַּלְכָּה, וּבָזֶה מְכַפֵּר עַל מַה שֶּׁשָּׂמַח בְּשִׂמְחָה שֶׁל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ וָשָׁב וְרָפָא לוֹ, כִּי זו התְּשׁוּבָה מֵעֵין הַמְּשׁוּבָה. עַד כָּאן דְּבָרָיו.

כך גם מְבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" (נז): מַּעֲלַת עֹנֶג שַׁבָּת יוֹתֵר גְּבוֹהָה מֵהַצּוֹם בִּימוֹת הַחֹל, כִּי הַצּוֹם בִּימוֹת הַחֹל פּוֹעֵל לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם וּמַכְנִיעַ אֶת אוֹיְבָיו שֶׁל הָאָדָם, אבל ע"י עֹנֶג שַׁבָּת זוֹכֶה הָאָדָם שֶׁאוֹיְבָיו מִתְהַפְּכִים לְאוֹהֲבָיו, כִּי גְּדוֹלָה מְאֹד מַעֲלַת אֲכִילַת וְעֹנֶג שַׁבָּת הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵהַצּוֹמוֹת וְהַסִּגּוּפִים בִּימוֹת הַחֹל.

 מַעֲשֶׂה נוֹרָא

מַעֲשֶׂה בְּבַעַל תְּשׁוּבָה עוֹבֵד ה' גָּדוֹל אֲשֶׁר הָיְתָה דַּרְכּוֹ לָצוּם הַרְבֵּה מְאֹד וּלְהִסְתַּגֵּף רַבּוֹת בְּסִגּוּפִים קָשִׁים מְאֹד עַל עֲווֹנוֹתָיו עַל מְנָת שֶׁיִּתְכַּפְּרוּ לוֹ כָּל חֲטָאָיו אֲשֶׁר חָטָא, וּפַעַם אַחַת הָיָה שָׁרוּי בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה בְּשַׁבָּת וְרָקַד הַרְבֵּה הַרְבֵּה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה עֲצוּמָה מְאֹד! (אסור לרקוד בשבת! לא יודע מה זה ה'רקד' הזה, יכול להיות שהוא עשה כמו החסידים, ככה תנועות, ככה [כבוד הרב מראה איך] אבל לא הרים את הרגליים) וּכְשֶׁבָּא אַחַר כָּךְ לִפְנֵי הָרַהַ"ק בַּעַל "יְסוֹד הָעֲבוֹדָה" זתע"א, 

אָמַר לוֹ הָרַבִּי: 'תֵּדַע לְךָ שֶׁע"י הַשִּׂמְחָה וְהָרִקּוּדִים אֲשֶׁר שָׂמַחְתָּ בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ, הָרַגְתָּ מֵהַמַּזִּיקִים וְכֹחוֹת הַחִיצוֹנִים וְהַקְּלִפּוֹת שֶׁבָּרָאתָ הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכָּל הַצּוֹמוֹת וְכָל הַסִּגּוּפִים אֲשֶׁר עָשִׂיתָ בְּכָל יְמֵי חַיֶּיךָ!' 

וזה בשבת אחת של שמחה אמיתית.

וְיֶשְׁנָם כַּמָּה טְעָמִים נִפְלָאִים לְמַעֲלָתָהּ הָעֲצוּמַה שֶּׁל הַשִּׂמְחָה בְּשַׁבָּת הַמַּלְכָּה, הֵן עַל פִּי הַנִּגְלֶה וְהֵן עַל פִּי סוֹדָם שֶׁל דְּבָרִים.

עַ"י הַשִּׂמְחָה בְּשַׁבָּת מַכְנִיעים אֶת הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְהַקְּלִפּוֹת;

הַטַּעַם הָרִאשׁוֹן לְכָךְ הוּא עַל פִּי דִּבְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ. הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (עקב רעב) מְגַלֶּה שֶׁע"י הַשִּׂמְחָה בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ מַכְנִיעַ הָאָדָם אֶת כָּל כֹּחוֹת הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְהַקְּלִפּוֹת, וְהוּא גּוֹרֵם שֶׁהַסִּטְרָא אַחֲרָא תִּשָּׁאֵר בַּחֹשֶׁךְ בִבְכִיָּה וּבְהֶסְפֵּד, וְהִיא תִּתְלַבֵּשׁ בִּבְגָדִים שְׁחוֹרִים כַּאֲבֵלָה וּנְזוּפָה, וְלֹּא תִּהְיֶה לָהּ שׁוּם שְׁלִיטָה בָּעוֹלָם, כִּי ע"י כָּךְ מַכְנִיעַ הָאָדָם אֶת כָּל הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְהַקְּלִפּוֹת בְּתַכְלִית.

וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁע"י שֶׁהָאָדָם שָׂמֵחַ בְּשַׁבָּת, הַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה בְּשִׂמְחָה וְחֶדְוָה רַבָּה, וְיֶשְׁנוֹ הכְּלָל: כַּאֲשֶׁר זֶה קָם - זֶה נוֹפֵל. כשהקדושה עולה – הטומאה יורדת, נופלת. וְלָכֵן כֵּיוָן שֶׁע"י הַשִּׂמְחָה בְּשַׁבָּת גּוֹרֵם הָאָדָם עֲלִיָּה גְּדוֹלָה וְשִׂמְחָה עֲצוּמָה לַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, מִמֵּילָא נוֹפְלִים כָּל כֹּחוֹת הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא.

וְזֶה הַטַּעַם שֶׁע"י הַשִּׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת מִתְכַּפְּרִים עֲווֹנוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם, כִּי ע"י כָּךְ הוּא מַעֲלֶה אֶת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה אֲשֶׁר הוּא הוֹרִיד לַגָּלוּת ע"י עֲווֹנוֹתָיו, וּמַכְנִיעַ אֶת כָּל כֹּחוֹת הַסִּטְרָא אַחֲרָא אֲשֶׁר הִגְבִּיר ע"י חֲטָאָיו, וָשָׁב וְרָפָא לוֹ.

אז זה טעם ראשון על פי הזוהר איך השמחה בשבת מכניעה את הסטרא אחרא והקליפות.

לְהִתְחַבֵּר עִם הַשִּׂמְחָה שֶׁיֶּשְׁנָהּ בַּמָּרוֹם;

טַּעַם שֵּׁנִי זה לְהִתְחַבֵּר עִם הַשִּׂמְחָה שֶׁיֶּשְׁנָהּ בַּמָּרוֹם, מִפְּנֵי שֶׁבְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ יֶשׁ שִׂמְחָה עֲצוּמָה בַּמָּרוֹם, וְכָל הָעוֹלָמוֹת וְכָל הַמַּלְאָכִים שְׁרוּיִים בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה מְאֹד, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ויקהל רד) וְע"י הַשִּׂמְחָה בְּשַׁבָּת מִתְחַבֵּר הָאָדָם עִם הַשִּׂמְחָה הָעֲצוּמַה שֶּׁיֶּשְׁנָהּ בַּמָּרוֹם לפני השי"ת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וְע"י כָּךְ מִתְקָרֵב הָאָדָם מְאֹד לשי"ת, וּמִמֵּילָא מִתְכַּפְּרִים לוֹ כָּל עֲווֹנוֹתָיו ע"י זֶה וְנִמְחָלִים כָּל חֲטָאָיו.

הַטַּעַם לְכָךְ הוּא, מִפְּנֵי שֶׁנִּשְׁמָתוֹ שֶׁל כָּל אָדָם מְחֻבֶּרֶת לְמַעְלָה בְּחוּט הַכֶּסֶף, שהוּא מְחַבֵּר אֶת נִשְׁמָתוֹ לְשָׁרְשָׁהּ הנִּמְצָא בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים בְּסוֹד "יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ" (אור החיים ויקרא יז י) וְלָכֵן כְּשֶׁמִּתְעוֹרֶרֶת בַּשָּׁמַיִם שִׂמְחָה אוֹ בְּכִיָּה - מֻכְרָח הָאָדָם לְהַרְגִּישׁ זֹאת לְמַטָּה, כִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל חוּט הַכֶּסֶף הַמְחַבֵּר אֶת הָאָדָם לַמָּרוֹם יוֹרֵד וּמִשְׁתַּלְשֵׁל הַכֹּל לְנִשְׁמָתוֹ הנִמְצֵאת לְמַטָּה, וְהוּא חָשׁ וּמַרְגִּישׁ אֶת כָּל אֲשֶׁר מִתְרַחֵשׁ בְּכָל עֵת בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים.

אֲבָל הַפְּגָם וְהַקִּלְקוּל שֶׁנִּגְרָם כְּתוֹצָאָה מֵחֲטָאָיו וַעֲווֹנוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם גּוֹרֵם לְכָךְ שֶׁנֶּחְתָּךְ אוֹ נִפְגָּם קְצָת הַחוּט הַמְחַבֵּר אֶת הָאָדָם עִם שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ אֲשֶׁר בַּמָּרוֹם, וְע"י כָּךְ הָאָדָם אֵינוֹ חָשׁ וּמַרְגִּישׁ אֶת אֲשֶׁר חָשׁ וּמַרְגִּישׁ בְּאוֹתָהּ עֵת שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ שֶׁנִּמְצָא לְמַעְלָה בַּשָּׁמַיִם, וְזֶה עִקַּר הַפְּגָם שֶׁנּוֹצָר וְנִגְרָם לְנַפְשׁוֹ שֶׁל הָאָדָם כְּתוֹצָאָה מֵחֲטָאָיו וַעֲווֹנוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם, שֶׁבִּגְלָלָם הִיא נִכְרֶתֶת כֻּלָּהּ אוֹ בְּחֶלְקָהּ מִשֹּׁרֶשׁ נִשְׁמָתָהּ אֲשֶׁר לְמַעְלָה בַּמָּרוֹם.

לָכֵן כָּתַב הַ"פֶּלֶא יוֹעֵץ" הַסִּימָן לָאָדָם לָדַעַת הַאִם נַפְשׁוֹ טְהוֹרָה וְזַכָּה מִכָּל חֵטְא וְעָווֹן? הוּא הַרְגָּשַׁת הַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה הבָּאָה מֵאֵלֶיהָ בִּימֵי שִׂמְחָה, כְּגוֹן; בְּשַׁבָּתוֹת וְחַגִּים, וְכֵן תְּחוּשַׁת צַעַר וְיָגוֹן נוֹרָאָה בִּימֵי בְּכִיָּה וְתוּגָה, כְּגוֹן; בִּימֵי בֵּין הַמְּצָרִים, אוֹ בִּשְׁעַת חֲצוֹת הַלַּיְלָה. זאת אומרת, אם חוט הכסף מחובר ואדם הוא טהור וזך מחטא ועוון, הוא מרגיש כל מה שמתרחש בשמים; אם זה עתות שמחה – הוא מתעורר לבד לשמחה מעצם היום הקדוש, ואם זה ימי בכיה ותוגיה – הוא מיד מרגיש את זה ופניו קודרים. או בשעת תיקון חצות.

כִּי מִי שֶׁנַּפְשׁוֹ טְהוֹרָה מַרְגִּישׁ מִיָּד אֶת אֲשֶׁר חָשׁ וּמַרְגִּישׁ שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ שֶׁנִּמְצָא לְמַעְלָה, וְזֶה הַסִּימָן לָדַעַת אֶת מַדְרֵגָתוֹ הָאֲמִתִּית בַּעֲבוֹדַת ה'.

לָכֵן תִּקֵּן הָאֲרִי זלה"ה, שֶׁעַל כָּל חֵטְא וְעָווֹן צָרִיךְ לָצוּם אַלְפֵי צוֹמוֹת וְסִגּוּפִים, וְזֹאת כְּדֵי לְתַקֵּן אֶת הַפְּגָם שֶׁנּוֹצַר בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים. הרי אדם שפוגם לא פוגם רק בנפשו רוחו ונשמתו, הוא פוגם גם בעולמות העליונים. כדי לתקן זאת לפי האריז"ל, על כל חטא ועוון יש אלפי צומות וסיגופים, לְתַקֵּן אֶת הַפְּגָם שֶׁנּוֹצַר בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים וּלְחַבֵּר בַּחֲזָרָה אֶת נַפְשׁוֹ שֶׁל הָאָדָם לְשָׁרְשָׁהּ הָעֶלְיוֹן.

אנחנו רואים בגמרא שמי שנכשל באיזה משהו, אפילו לא בעבירה, אפילו שהוא לא עשה כראוי את מה שאמרו חבריו, גזר על עצמו מאות תעניות, עד שהושחרו שיניהם.

וְהִנֵּה דַּרְכּוֹ שֶׁל הָאֲרִיזַלה"ה כַּיָּדוּעַ קָשָׁה מְאֹד, כִּי הָאָדָם יִצְטָרֵךְ לָצוּם כָּל יְמֵי חַיָּיו ולֹא יְתַקֵּן אֲפִלּוּ חֵלֶק מֵחֲטָאָיו וַעֲווֹנוֹתָיו, אֲבָל גִּלּוּ הַצַּדִּיקִים שיש דֶּרֶךְ הַשָּׁוָה וּמַתְאִימָה לְכָל נֶפֶשׁ שעַל יָדָהּ יָכוֹל כָּל אָדָם לְחַבֵּר בַּחֲזָרָה אֶת נַפְשׁוֹ בְּשָׁרְשָׁהּ הָעֶלְיוֹן, וְע"י כָּךְ לְהַעֲבִיר אֶת כָּל הזוהמה של החטאים והעוונות.

להיות מחובר;

וְהַדֶּרֶךְ הַזֹּאת הִיא - לְהִתְחַבֵּר בְּעַצְמוֹ בְּכָל עֵת לְמַה שֶּׁמִּתְרַחֵשׁ באותה שעה בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, וְזֶה ע"י מַה שֶּׁגִּלּוּ לָנוּ חֲזַ"ל עַל הַמִּתְרַחֵשׁ בְּכָל עֵת בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, וְאָדָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה זֹאת הוּא מְחַבֵּר מִמֵּילָא אֶת נַפְשׁוֹ לשרש הָעֶלְיוֹן, וְע"י כָּךְ נִמְחָלִים לו כָּל עֲווֹנוֹתָיו וּפְשָׁעָיו. אתם שומעים איזה עצות מדהימות?

וְלָכֵן הִפְלִיגוּ בְּסִפְרֵי הַקַּבָּלָה וְהַחֲסִידוּת במעלה הָעֲצוּמָה וְהַנּוֹרָאָה שֶׁל הַשִּׂמְחָה בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ, שֶׁמַּעֲלָתָהּ גְּבוֹהָה מְאֹד וְתוֹעַלְתָּהּ רַבָּה לְתִקּוּן וּלְזִכּוּךְ נַפְשׁוֹ שֶׁל הָאָדָם יוֹתֵר מִתַּעֲנִיּוֹת וְסִגּוּפִים רַבִּים, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁע"י שֶׁהָאָדָם שָׂמֵחַ בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ, שבָּהּ יֶשׁ שִׂמְחָה נוֹרָאָה וַעֲצוּמָה מְאֹד בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, ע"י כָּךְ נַפְשׁוֹ מִתְחַבֶּרֶת בַּחֲזָרָה לשרש הָעֶלְיוֹן, וּמִמֵּילָא נִמְחָלִים כָּל עֲוֹנוֹתָיו וּפְשָׁעָיו שֶׁל הָאָדָם, וְזֹאת כֵּיוָן שֶׁעִקַּר הַפְּגָם שֶׁנּוֹצָר וְנִגְרָם מֵהַחֲטָאִים וְהָעֲוֹנוֹת הוּא הַפֵּרוּד שֶׁנִּגְרָם עַל יָדָם בֵּין הנשמה שֶׁל הָאָדָם נגרם פירוד לשרש הָעֶלְיוֹן בַּמָּרוֹם, אֲבָל ע"י שֶׁהוּא שָׂמֵחַ בְּשַׁבָּת, שזה זְמַן השִׂמְחָה בַּמָּרוֹם, הוּא מְחַבֵּר בַּחֲזָרָה אֶת נַפְשׁוֹ לשרש הָעֶלְיוֹן, וְלָכֵן נִמְחָלִים כָּל עֲווֹנוֹתָיו וּפְשָׁעָיו.

אִם הוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה וּפוֹעֵל כְּפִי שֶׁמִּתְנַהֲגִים בְּשָׁעָה זוֹ בַּשָּׁמַיִם וּבְשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ אֲשֶׁר לְמַעְלָה - זֶה בְּעַצְמוֹ גּוֹרֵם פְּגָם עָצוּם מְאֹד, כִּי הוּא מַפְרִיד אֶת נִשְׁמָתוֹ מהשרש הָעֶלְיוֹן ע"י שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵג כְּמוֹתָהּ.

וידוע ש'מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה' - אִם מִתְנַהֵג אָדָם כְּפִי שֶׁמִּתְנַהֲגִים בְּאוֹתוֹ שָּׁעָה לְמַעְלָה, בזה הוּא מְטַהֵר וּמְתַקֵּן אֶת נִשְׁמָתוֹ, וזוֹכֶה לְזִכּוּךְ עָצוּם וְנוֹרָא מְאֹד, וכמו שאמרנו מְחַבֵּר אֶת נַפְשׁוֹ לשרש הָעֶלְיוֹן, וזה מִפְּנֵי שֶׁכָּל צַעַד קָטָן לִקְרַאת מַה שֶּׁמִּתְרַחֵשׁ בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים מְחַבֵּר אֶת הָאָדָם בַּחֲזָרָה לנשמה שלו אֲפִלּוּ כַּאֲשֶׁר אֵינוֹ חָשׁ וּמַרְגִּישׁ כְּלוּם, כִּי כָּל צַעַד כָּזֶה בִּזְמַן אֱמֶת חָשׁוּב לְאֵין עֲרֹךְ מהסִּגּוּפִים וְהתַעֲנִיּוֹת הרַבִּים בִּזְמַן אַחֵר, ובִּפְעֻלָּה קְטַנָּה מְאֹד יָכוֹל לִקְנוֹת לְנַפְשׁוֹ שְׁלֵמוּת עֲצוּמָה מְאֹד וּלְזַכֵּךְ אֶת נַפְשׁוֹ בְּקַלּוּת רַבָּה מִכָּל החטאים והפשעים, וְזֹאת ע"י שֶׁמְּחַבּר אותה בַּחֲזָרָה לְשרש הנשמה אֲשֶׁר בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, וְבזֶה זוֹכֶה הָאָדָם לְתִקּוּן נַפְשׁוֹ בִּשְׁלֵמוּת.

הֵיכָלוֹ שֶׁל מֶלֶךְ – הֵיכַל הַשִּׂמְחָה;

הַטַּעַם הַשְּׁלִישִׁי, שאדם מכניע את הסטרא אחרא והקליפות ע"י השמחה בשבת: מִפְּנֵי שֶׁבִּימוֹת הַחֹל, שהוּא זְמַן שְׁלִיטַת הַקְּלִפּוֹת, הַדֶּרֶךְ שבָּהּ אָדָם זוֹכֶה לְכפר עֲווֹנוֹתָיו ועַל יָדָהּ הוּא מַמְתִּיק אֶת הַדִּינִים וְהַקִּטְרוּגִים, זה ע"י הַצּוֹמוֹת וְהַסִּגּוּפִים, וְלָכֵן לִפְעָמִים צָרִיךְ הָאָדָם לָצוּם כְּדֵי לְהַמְתִּיק אֶת הַדִּינִים, כמו בּשׁעַה שיש צָרָה רח"ל! כמְּבֹאָר בַּ"שֻּׁו"עָ": בִּשְׁעַת עֲצִירַת גְּשָׁמִים גּוֹזְרִים חֲזַ"ל תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר, וגם יָּחִיד מִתְעַנֶּה עַל צָרָתוֹ. (אור חיים סימן תקסט).

אבל בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ, שהוּא זְמַן שְׁלִיטַת הַקְּדֻשָּׁה בָּעוֹלָם, נִמְצָאִים כָּל עֵם יִשְׂרָאֵל בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ כִּבְיָכוֹל, שם שׁוֹרָה השִׂמְחָה העֲצוּמָה, וְלָכֵן אֵין צְרִיכִים לְהִתְעַנּוֹת בּוֹ כְּלָל כְּדֵי לְהַמְתִּיק אֶת הַדִּינִים וְהַקִּטְרוּגִים, כִּי בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ שבּוֹ נִכְנָסִים כָּל יִשְׂרָאֵל לְהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, לא שׁוֹרִים דִּינִים כְּלָל, וּבְיוֹם הזֶה יֶשׁ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים.

מִפְּנֵי כָּךְ צִוּוּ חֲזַ"ל לְהִתְעַנֵּג וְלִשְׂמֹחַ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, כִּי אַדְּרַבָּה! ע"י הַשִּׂמְחָה שֶׁשְּׂמֵחִים יִשְׂרָאֵל בְּשַׁבָּת לא שׁוֹרִים דִּינִים כְּלָל, וע"י הַשִּׂמְחָה בְּשַׁבָּת נִכְנָס הָאָדָם לְהֵיכָלוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, מלכו של עולם, וּמִמֵּילָא נִמְחָלִים כָּל עֲווֹנוֹתָיו וְנִמְתָּקִים מֵעָלָיו כָּל הַדִּינִים, כִּי בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ אֵין שָׁם עֲווֹנוֹת כְּלָל, מִמֵּילָא אֵין דִּינִים כְּלָל, וְשֵׁם כָּל הַדִּינִים נִמְתָּקִים מֵאֲלֵיהֶם, וְכָל עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל הָאָדָם בְּשַׁבָּת זה רַק לְהִכָּנֵס לְהֵיכָל המֶלֶךְ, ואיך זוכים לזה? ע"י הַשִּׂמְחָה וְהַחֶדְוָה בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ, לָכֵן המעלה שֶׁל הַשִּׂמְחָה וְהַחֶדְוָה בְּשַׁבָּת עֲצוּמָה וְנִשְׂגֶּבֶת מְאֹד.

וְכֵן כָּתַב בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" (יז חלק ב) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְהַכְּלָל - שֶׁצָּרִיךְ לִנְהֹג בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ ולא לְהַרְאוֹת שׁוּם עַצְבוּת וּדְאָגָה כְּלָל, רַק לְהִתְעַנֵּג עַל ה' וּלְהַרְבּוֹת בְּתַעֲנוּגֵי שַׁבָּת בְּכָל מִינֵי תַּעֲנוּג, הֵן אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה הֵן במַלְבּוּשִׁים כְּפִי מַה שֶׁיָּכוֹל, כִּי אֲכִילַת השַׁבָּת כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ וְעוֹלֶה לְמָקוֹם אַחֵר לְגַמְרֵי.

יוֹם הַשַּׁבָּת מְיֻחָד לַעֲבוֹדַת הַשִּׂמְחָה;

הטַעַם הרְבִיעִי, שע"י השמחה מכניעים את הקליפה ואת הסטרא אחרא: כָּתְבוּ חֲזַ"ל שֶׁכָּל הַקְּלָלוֹת שנֶאֶמְרוּ בַּתּוֹרָה בְּפָרָשַׁת כִּי תָבֹא, הן מֵחֲמַת חֶסְרוֹן הַשִּׂמְחָה בַּעֲבוֹדַת ה', כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח מז-מח): "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ" כְּלוֹמַר, מֵּחֲמַת שֶׁלֹּא עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל אֶת עֲבוֹדַת ה' מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, בָּאוּ אֲלֵיהֶם כָּל הַקְּלָלוֹת וְהַצָּרוֹת הנאמרות בְּפָרָשַׁת כִּי תָבֹא, רח"ל! לכן אנחנו שרים כל יום (בניגון...!): "ושמחת בימיך והיית אך שמח...".

וְהַיּוֹם הַמְיֻחָד לַעֲבוֹדַת הַשִּׂמְחָה הוא יוֹם הַשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ בַּעַל הָ"אַגְרָא דְּכַלָּה" (כי תבוא) שֶׁזֶּה רָמוּז בַּפָּסוּק "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה" הָאוֹתִיּוֹת שֶׁתַּחַת (כְּלוֹמַר אַחֲרֵי) "אשר", "תַּחַת אֲשֶׁר", "תַּחַת": אחרי אשר, איזה אותיות באות? "שַׁבָּת". אחרי א' באה ב', אחרי ש' באה ת', אחרי ר' באה ש', "שַׁבָּת". וְזֹאת לְרַמֵּז שֶׁכָּל הַצָּרוֹת בָּאוּ לְיִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁהֵם לֹא עָבְדוּ אֶת ה' בְּשַׁבָּת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב, וְע"י עֲבוֹדַת ה' מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב בְּיוֹם זֶה, יום השבת, זוֹכִים יִשְׂרָאֵל לְהִנָּצֵל מִכָּל הַקְּלָלוֹת וְזוֹכִים לְכָל הַבְּרָכוֹת, בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת.

נו, אם אדם יכול בשבת אחת, גם כן, לא רק זה, לתקן את כל עוונותיו, כתוב שנמחלים אפילו עוונות של שבעים שנה, אפילו עבד עבודה זרה כדור אנוש, מוחלים לו בשבת אם הוא שומר שבת כהלכתה כולל כל מה שאמרנו עד עכשיו, מוחלים לו על שבעים שנה של עוונות. איזה כח יש לשבת! איזה כח יש לשבת. אדם רוצה פרנסה, אם הוא אומר 'ברכת המזון' בדקדוק ובכוונה - שפע של פרנסה! אבל אם אין סבלנות לקב"ה דקה, שתי דקות – אין לך סבלנות, על מה יתן לך פרנסה? אתה לא מברך על זה. 'הזן את העולם כולו' אתה לא מכוון בזה ובאמת מרגיש שהמזונות והכלכלה והכל זה מהשי"ת, אז איך תקבל? נותנים לך את הסגולות הכי טובות שיהיה לך הכל בעולם! הכל. אתה לא עושה?! אדם עומד ליד הדלת ולא מבין: 'למה לא פותחים לו' 

בסוף מישהו יצא באקראי, 'מה את עושה פה?', א

ומר לו: 'אני מחכה פה שעה. אף אחד לא פותח את הדלת'. 

אומר: 'צלצלת?', 'איפה מצלצלים? לא יודע איפה מצלצלים'. 

- 'דפקת?', 

- 'לא, לא רציתי להפריע...'. 

- אז איך יפתחו לך את הדלת? 

אם אתה לא לוחץ על הכפתורים הנכונים על ברכת המזון, אם אתה לא שר, אם אתה לא מצלצל, אם אתה לא זה... מאיפה תקבל? אתה יכול לחכות בחוץ כמה שאתה רוצה.

שְׁנֵי הַכְּתָרִים חוֹזְרִים לְיִשְׂרָאֵל בְּשַׁבָּת – שִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם;

הטַעַם החֲמִישִׁי: כָּתְבוּ חֲזַ"ל (שבת פח): 'כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" יָרְדוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְנָתְנוּ שְׁנֵי כְּתָרִים בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד, וּכְשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בְּחֵטְא הָעֵגֶל נִלְקְחוּ הַכְּתָרִים מֵהֶם וְנִתְּנוּ לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וְעָתִיד הקב"ה לְהַחֲזִירָם לְיִשְׂרָאֵל, כמו שאומר הנביא ישעיה (ישעיה לה י): "וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם".

כָתַב הָאֲרִיזַ"ל (פרי עץ חיים שער השבת) שֶׁבְּכָל שַׁבָּת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מְקַבֵּל אֶת כָּל הַכְּתָרִים שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל וְהוּא מַחֲזִיר לְכָל אֶחָד מֵעַם יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁנֵי הַכְּתָרִים שֶׁנָּתַן לוֹ הקב"ה, וּמִכֹּחָם הֵם זוֹכִים לְתוֹסֶפֶת נְשָׁמָה יְתֵרָה וְלִקְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת, וְזֶה מַה שֶּׁאוֹמְרִים בִּתְפִלָּה (בניגון...!): "יִשְׂמַח מֹשֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ" מה זה "מַתְּנַת חֶלְקוֹ"? לרמוז שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ - בַּכְּתָרִים שֶׁנָּתַן לוֹ השי"ת ששַּׁיָּכִים לוֹ בְּחֶלְקוֹ, וְמשה רבנו לא חָפֵץ בַּכְּתָרִים שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, לָכֵן הוּא מַחֲזִיר לְעַם יִשְׂרָאֵל אֶת הַכְּתָרִים הָאֵלּוּ בִּכְנִיסַת הַשַּׁבָּת. (הרגשת את הכתרים של השבת?...)

כתב רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב ('ליקו"מ' כב) שֶׁשְּׁנֵי הַכְּתָרִים הָאֵלּוּ הֵם הַשִּׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַכְּתָרִים האלה: "וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם" אז אם אתה לא ממש כל השבת שמח, אז אתה לא... או לא מרגיש או לא קיבלת.

וּשְּׁנֵי הַכְּתָרִים הָאֵלּוּ, שהֵם תּוֹסֶפֶת הַנְּשָׁמָה וְהַקְּדֻשָּׁה שֶׁל שַׁבָּת כמו שאמר האֲרִיזַ"ל, הֵם תּוֹסֶפֶת הַשִּׂמְחָה שֶׁזּוֹכִים לָהּ יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וּמִכֹּחָם שֶׁל שְׁנֵי הַכְּתָרִים זוֹכִים כָּל יִשְׂרָאֵל בְּשַׁבָּת לְשִׂמְחַת הַמִּצְווֹת, וְהַשִּׂמְחָה בְּשַׁבָּת הִיא סוֹד הפְּנִימִיּוּת של הקדושה שֶׁל הַשַּׁבָּת, כִּי זֶה עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה שֶׁזּוֹכִים יִשְׂרָאֵל בְּשַׁבָּת ע"י שְׁנֵי הַכְּתָרִים שֶׁמְּקַבְּלִים בְּשַׁבָּת, לָכֵן חֲזַ"ל לָמְדוּ אֶת הֲשָׁבָת שְׁנֵי הַכְּתָרִים הָאֵלּוּ לְעַם יִשְׂרָאֵל מֵהַפָּסוּק "וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם".

מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהִזְמִין אוֹרֵחַ רָם וְנִשָּׂא;

טַעַם השִׁשִּׁי שע"י השמחה משביתים את הסטרא אחרא והקליפות: הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (אמור צב ובעוד מקומות) מְבָאֵר אֶת המַעֲלָהּ הָעֲצוּמַה שֶּׁל הַשִּׂמְחָה בְּשַׁבָּת בשְׁלֹשָׁה מְשָׁלִים נִפְלָאִים:

שבת דומה לאוֹרֵחַ חָשׁוּב שבא אליך. מָשָׁל רִאשׁוֹן: אָדָם שֶׁהִזְמִין אוֹרֵחַ חָשׁוּב לְהִתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ, וְכְּדֵי שֶׁהָאוֹרֵחַ יִשְׂמַח בִּשְׁהוּתוֹ אצלו, עָלָיו לְהַרְאוֹת לוֹ פָּנִים מְאִירוֹת וּשְׂמֵחוֹת כְּדֵי לִשְׁמֹר עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל הָאוֹרֵחַ. אם פניו יהיו קודרות אז האורח ירגיש שהוא לא רצוי, 'אולי אני גרמתי?...' כָּךְ גַּם הַשַּׁבָּת הִיא כְּמוֹ אוֹרֵחַ הכי חשוב שהגיע מבית גנזיו של הקב"ה, וה' רוצה לראות איך אנחנו מתייחסים למתנה, המתנה החשובה! תארו לכם אחד בא עם סלסילה ענקית מלאה כל טוב והכל בקושי סוחב אותה בכניסה להיכנס כאורח, והמארח במקום: "וואו, וואו, וואו, וואו!" 

אומר לו: 'תניח את זה שם'. או שהוא אומר 'מה הבאת את זה? מי צריך את כל זה? מה אתה עושה?'... 

כָּךְ הַשַּׁבָּת הִיא כְּמוֹ אוֹרֵחַ שבא לְעַם יִשְׂרָאֵל, וְמי שרוֹצֶה לִזְכּוֹת לאוֹר הַגָּדוֹל שלה, צריך לְקַבֵּל אוֹתָהּ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְחֶדְוָה, כי זֶה כְּבוֹדָהּ.

מָשָׁל שֵׁנִי: מֶלֶךְ הִזְמִין אוֹרֵחַ חָשׁוּב וְרַם מַעֲלָה לְאַרְמוֹנוֹ, וְצִוָּה לְכָל אֲנָשָׁיו בְּאַרְמוֹן הַמְּלוּכָה: שֶׁכֻּלָּם יָבוֹאוּ לְקַבֵּל וּלְכַבֵּד אֶת הָאוֹרֵחַ הֶחָשׁוּב הַזֶּה בְּשִׂמְחָה וּבְכָבוֹד גָּדוֹל וְיָכִינוּ לִכְבוֹדוֹ סְעוּדָה גְּדוֹלָה וַחֲשׁוּבָה! כך צִוָּה הקב"ה לְקַבֵּל אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת: בְּשִׂמְחָה רַבָּה וְלִשְׂמֹחַ כָּל הַיּוֹם, כָּל הַיּוֹם, בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לקב"ה, וְיָכִין לִכְבוֹדוֹ סְעוּדָה גְּדוֹלָה וִיקָרָה וַחֲשׁוּבָה כְּדֵי לְכַבֵּד אֶת הַיּוֹם הַזֶּה, יוֹם הַשַּׁבָּת. כל אחד כפי יכולתו. הכל– לשבת. הכל – לשבת. הכל – לשבת. כל מה שטורחים – לשבת.

המָשָׁל השְׁלִישִׁי: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדַת נִשּׂוּאִין לִבְנוֹ יְחִידוֹ וְהָיְתָה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה לְפָנָיו בּיוֹם הזֶה, בנו יחידו! סעודת נישואין, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה נָתַן לבן אֶת כָּל הַנְהָגַת הַמְּלוּכָה כֻּלָּהּ, המלך נתן לבנו את כל הנהגת המלוכה כולה. באוֹתוֹ יוֹם עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה לְכָל בְּנֵי הַמְּדִינָה, וְלָכֵן אֲפִלּוּ הַמְמֻנִּים עַל שְׁמִירַת הַחֹק בַּמְּדִינָה שבְּיָדָם לְהַעֲנִישׁ אֶת כָּל מִי שֶׁלֹּא שׁוֹמֵר עַל חֻקֵּי הַמְּדִינָה - מִשּׁוּם כּבוֹדו של הַמֶּלֶךְ וְשִׂמְחָתוֹ לֹא צִעֲרוּ וְלֹא הֶעֱנִישׁוּ אפילו אָדָם בְּיוֹם זֶה. (לא עשו קנסות על מסכות ולא כלום...) וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהֵם בְּעַצְמָם הָיו מְמֻנִּים לִשְׁמֹר עַל שִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ.

אז ביום הזה אין מקטרגים ואין כלום, הפוך! הם שומרים שאנחנו נשמור שבת. 'כשאדם יוצא מבית הכנסת מלווים אותו שני מלאכים: אחד טוב ואחד רע. וכשבאים הביתה, והשולחן ערוך, והמפה ערוכה, והחלות והנרות והכל, וכל המעדנים נמצאים על השולחן, והאישה ממתינה מקושטת לכבוד שבת, והילדים כמו 'שתילי זיתים' סביב לשולחן, מלאך טוב אומר: 'יהי רצון שיהיה כך לשבת הבאה!' ושם את היד שלו על הראש של המלאך השני והוא, בעל כורחו, אומר: 'אמן!'. ואם נכנסים לבית ויש אנדרלמוסיה ועוד לא הכינו את השבת, לא השולחן ולא כלום, וכולם רצים, והכלים מפוזרים בזה וזה... המלאך הרע אומר: 'יהי רצון שיהיה כך לשבת הבאה', והמלאך הטוב אומר: 'אמן'...

 מָתַי מְשַׂמְּחִים עִם חֲרָבוֹת וְחִצִּים?

בַּעַל הַ"בְּאֵר מַיִם חַיִּים" באר (סידורו של שבת - שרש ו' ענף ג עלה ז) שֶׁדֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ בְּעֵת שִׂמְחָתוֹ לְהַרְאוֹת אֶת גֹּדֶל טוּבוֹ לְעַמּוֹ וְאֶת רֹב חַסְדּוֹ עִמָּהֶם. וְהִנֵּה כָּל בְּנֵי הַמְּדִינָה יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ בַּמְּדִינָה שׁוֹטְרִים מְמֻנִּים לְהַעֲנִישׁ וּלְהָמִית בּחֲרָבוֹת וְחִצִּים, לָכֵן מְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ אֶת הַמְמֻנִּים עַל הָעֲנִישָׁה בִּמְדִינָתוֹ, שֶׁיָּבוֹאוּ לְשִׂמְחַת הַחֲתֻנָּה דַּוְקָא עִם הַחֲרָבוֹת וְעם הַכֵּלִים שֶׁעִמָּם מַעֲנִישִׁים אֶת כָּל הָעֳנָשִׁים, ואדרבה! יַעֲשׂוּ כָּל מִינֵי תַּעֲלוּלִים וּמשׂחֲקִים עִם הַחֲרָבוֹת שבהם הֵם מַעֲנִישִׁים בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֶת הָעוֹבְרִים עַל חֻקֵּי הַמְּדִינָה, וְע"י כָּךְ יָבִינוּ כָּל הַמְּדִינָה שֶׁבְּיוֹם זֶה יֵשׁ שִׂמְחָה עֲצוּמָה מְאֹד לְפָנָיו, וְהַמֶּלֶךְ לא רוֹצֶה לְהַעֲנִישׁ אַף אֶחָד בְּיוֹם זֶה.

למשל יגיעו כל השוטרים של הרפורטים ויקחו את הרפורטים ויקרעו אותם לפירורים ויפזרו את זה כמו במגרשי הכדורגל...

כך שַׁבָּת דּוֹמָה לַהִלּוּלָא ולחֲתֻנָּה גְּדוֹלָה מְאֹד, בֵּין הקב"ה לְעַם יִשְׂרָאֵל! וְהשִׂמְחָה גְּדוֹלָה בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים, וְלָכֵן צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ מְאֹד בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, כִּי בְּשִׂמְחַתו של הַמֶּלֶךְ כֻּלָּם צְרִיכִים לִשְׂמֹחַ ואסור לְהִצְטַעֵר. לכן, תקנו לנו בתפילה (בניגון...!): 'ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג שבת'.

הַשָּׂמֵחַ בְּשַׁבָּת - לְבָבוֹ נַעֲשֶׂה מִשְׁכָּן לְאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל הַשַּׁבָּת;

כָתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תיקוני זוהר תיקון מח) שֶׁבְּפָסוּק: "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם" נִכְתְּב "לְדֹרֹתָם" בלי הָאוֹת "וָיו" אז אֶפְשָׁר לקרוא את זה בחיריק: "לְדִירָתָם"; "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לְדִירָתָם". והַתּוֹרָה בָּאָה לְרַמֵּז שֶׁהָאָדָם הֶחָפֵץ לִזְכּוֹת לְהֶאָרַת הַשַּׁבָּת צריך לַעֲשׂוֹת בִּלְבָבוֹ "דִּירָה נָאָה" שהשבת תּוּכַל לִשְׁכֹּן וְלִשְׁרוֹת שם, וְזֶה צריך שהלב שלו, בְּיוֹם שַּׁבָּת לא יהיה בו שום מִינֵי עַצְבוּת לא יהיה כַּעַס, לא מַחֲלֹקֶת, לא קְפִידוֹת, וְע"י כָּךְ לְבָבוֹ יִהְיֶה"מִשְׁכָּן וְדִירָה" לְאוֹר הַשַּׁבָּת וְיִזְכֶּה לקדושה הָעֲצוּמַה שֶּׁל שַׁבָּת הַמַּלְכָּה. לכן "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לְדִירָתָם" "לְדֹרֹתָם" כתוב חסר "וָיו".

עַ"י הַשִּׂמְחָה בְּשַׁבָּת יִזְכֶּה לִרְאוֹת בְּשִׂמְחַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ;

הטַעַם השְׁבִיעִי: עַ"י הַשִּׂמְחָה בְּשַׁבָּת נזְכֶּה לִרְאוֹת בְּשִׂמְחַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. כָּתַב בַּעַל הַ"תִּפְאֶרֶת שְׁלֹמֹה" (מסעי): המַּעֲלָה שֶׁל הַשִּׂמְחָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת חֲשׁוּבָה מְאֹד בַּמָּרוֹם, והַשָּׂמֵחַ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יִזְכֶּה בִּשְׂכַר זֹאת לִרְאוֹת בְּנֶחָמַת צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם וּבְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֶעָתִיד לָבוֹא. מה הַטַּעַם לְכָךְ? יֶּשְׁנָן שְׁתֵּי דְּרָכִים כֵּיצַד לְהִשְׁתַּתֵּף עִם הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה וְע"י כָּךְ לִזְכּוֹת לִרְאוֹת בְּשִׂמְחָתָהּ שֶׁל הַשְּׁכִינָה לֶעָתִיד לָבוֹא בְּבִנְיָן צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם.

הַדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹנָה, לְהִשְׁתַּתֵּף בְּצַעֲר הַשְּׁכִינָה הַנּוֹרָא בַּגָּלוּת, לְהִתְאַבֵּל עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּשָׁעָה שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה בְּצַעַר, כְּגוֹן; בַּחֲצוֹת לַיְלָה, כְּמוֹ שֶׁהִבְטִיחוּ חֲזַ"ל (תענית ל): 'כָּל הַמִּתְאַבֵּל עַל יְרוּשָׁלַיִם זוֹכֶה וְרוֹאֶה בְּשִׂמְחָתָהּ'. וְכָל הַמִּצְטַעֵר עִם הַשְּׁכִינָה עוֹשֶׂה לָהּ נַחַת רוּחַ וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְהוּא נִקְרָא מִבְּנֵי הֵיכַל הַמֶּלֶךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְלָכֵן לֶעָתִיד לָבוֹא בְּעֵת עֲלִיָּתָהּ וְשִׂמְחָתָהּ של השכינה הוּא יִזְכֶּה לַעֲלוֹת וְלִשְׂמֹחַ עִמָּהּ, ויִזְכֶּה לִרְאוֹת בְּבִנְיַן צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם. זו דרך אחת.

הַדֶּרֶךְ הַשְּׁנִיָּה לְהִשְׁתַּתֵּף עִם הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, זה לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָתָהּ שֶׁל הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה בַּזְּמַנִּים שהם שִׂמחה ובזמנים שֶׁהִיא שְׂמֵחָה, וזה דָּבָר שעוֹשֶׂה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה לַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, בִּרְאוֹתָהּ אֶת בָּנֶיהָ שְׂמֵחִים עִמָּהּ בְּיוֹם שִׂמְחָתָהּ, וְלָכֵן בְּיוֹם הַשַּׁבָּת שהשִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד בַּמָּרוֹם והַשְּׁכִינָה שמחה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה - אז יָשִׂישׂ הָאָדָם וְיִשְׂמַח מְאֹד בְּשִׂמְחָתָהּ שֶׁל הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה וְיִשְׁמֹר עַצְמוֹ בְּכָל הַשַּׁבָּת מִכָּל צָרָה וְיָגוֹן, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים בַּתְּפִלָּה (בניגון...!): "יִשְׂמְחוּ בְּמַלְכוּתְךָ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְקורְאֵי עֹנֶג שַׁבָּת" ואז הוא יִזְכֶּה לִרְאוֹת בְּשִׂמְחָתָהּ שֶׁל הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה לֶעָתִיד לָבוֹא בְּבִנְיַן צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם.

וְאפילו אִם אֵינוֹ זוֹכֶה לְהַרְגִּישׁ אֶת הצער שֶׁל הַשְּׁכִינָה וּלְהִשְׁתַּתֵּף עִמָּהּ וּלְהִתְאַבֵּל עַל חֻרְבָּנָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם בִּימוֹת הַחֹל, אפילו אם לא, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁהוּא שָׂמֵחַ בְּשַׁבָּת בְּיוֹם שִׂמְחָתָהּ שֶׁל הַשְּׁכִינָה שהיא שׂמֵחָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְהוּא שָׂמֵחַ עִמָּהּ, בִּשְׂכַר זֹאת יִזְכֶּה אַף הוּא לִרְאוֹת בְּנֶחָמַת צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם.

וְלָכֵן סָמְכוּ חֲזַ"ל בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן בִּ"רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ" אֶת הַבַּקָּשָׁה: "שֶׁלֹּא תִּהְיֶה צָרָה וְיָגוֹן בְּיוֹם מְנוּחָתֵנוּ" אז שמה, מה אומרים? "וְהַרְאֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ בְּנֶחָמַת צִיּוֹן עִירְךָ וּבְבִנְיַן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ" אז אם "לֹּא תִּהְיֶה צָרָה וְיָגוֹן בְּיוֹם מְנוּחָתֵנוּ" אז נראה בְּנֶחָמַת צִיּוֹן וּבְבִנְיַן יְרוּשָׁלַיִם, כִּי ע"י שֶׁיִּזָּהֵר הָאָדָם בְּשַׁבָּת מִכָּל מִינֵי יָגוֹן וַאֲנָחָה וְיִשְׂמַח בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, יִזְכֶּה אַף לִרְאוֹת בְּבִנְיַן צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם.

וְזֶה הַטַּעַם שֶׁגַּם בִּתְפִלַּת עַרְבִית מִיָּד אחרי שֶׁמִּתְפַּלְּלִים: "וּפְרֹש עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ" שהקב"ה יסוכך עלינו בשלום, מַזְכִּירִים אֶת שְׁמִירַת הַשַּׁבָּת בְּפָסוּק: "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת" לְרַמֵּז שֶׁע"י שְׁמִירַת שַּׁבָּת וְהַשִּׂמְחָה בְּיוֹם שַּׁבָּת שבּוֹ הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל, נִזְכֶּה לִרְאוֹת בְּבִנְיַן צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם, כִּי בְּשַׁבָּת הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל, וְלָכֵן יֶשְׁנָהּ שִׂמְחָה עֲצוּמָה בַּמָּרוֹם כְּמוֹ בִּזְמַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהָיָה קַיָּם, וְלָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לִשְׂמֹחַ עִם הַשְּׁכִינָה בְּיוֹם שִׂמְחָתָהּ.

וְזֶה מְרֻמָּז בַּפִּיּוּט: "כָּל מְקַדֵּשׁ שְׁבִיעִי" מה שם אומרים? "אוֹהֲבֵי ה' הַמְחַכִּים בְּבִנְיַן אֲרִיאֵל, בְּיוֹם הַשַּׁבָּת שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ כִּמְקַבְּלֵי מַתָּן נַחֲלִיאֵל" לְרַמֵּז שֶׁיּוֹם הַשַּׁבָּת נֶחְשָׁב כְּמוֹ בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, שהַשְּׁכִינָה הָיְתָה שׁוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל, אַף בְּשַׁבָּת שׁוֹרָה שְּׁכִינָה בְּיִשְׂרָאֵל. לָכֵן גַּם אוֹהֲבֵי ה' הַמְצַפִּים וּמְחַכִּים לְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, עֲלֵיהֶם לָשׂוּשׂ וְלִשְׂמֹחַ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, כמוֹ שֶׁבֵּאֵר הָאֲרִיזַ"ל אֶת הַפִּיּוּט (בניגון...!): "מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא יוֹם שַׁבָּת מְנוּחָה" וְזֹאת לְרַמֵּז שֶׁהַיִּחוּד בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים נַעֲשֶׂה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת כְּמוֹ שֶׁיֵּעָשֶׂה היחוד לֶעָתִיד בָּעוֹלָם הַבָּא כְּשֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. (תפארת שלמה פרשת תולדות).

וְלָכֵן אָמַר הקב"ה לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ: 'מַתָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי וְשַׁבָּת שְׁמָהּ, לֵךְ וְהוֹדִיעֵם' שַּׁבָּת הִיא "מַתָּנָה טוֹבָה" מִפְּנֵי שֶׁאֲפִלּוּ כַּאֲשֶׁר יִגָּנֵז בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, יִשָּׁאֵר לְיִשְׂרָאֵל יוֹם הַשַּׁבָּת שבּוֹ תִּהְיֶה תָּמִיד שְׁלֵמוּת הַיִּחוּד בֵּין עַם יִשְׂרָאֵל לקב"ה. וְאָמַר הקב"ה לְמֹשֶׁה: 'לֵךְ וֶאֱמֹר זֹאת לְעַם יִשְׂרָאֵל' בִּכְדֵי שֶׁיֵּדְעוּ לִשְׂמֹחַ וְלָשׂוּשׂ בְּשַׁבָּת, כִּי רַק ע"י כָּךְ הֵם יִזְכּוּ שֶׁיִּהְיֶה יִּחוּד בֵּין עַם יִשְׂרָאֵל לקב"ה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה (שבת ל:).

וְזֶה הַטַּעַם שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים בְּשַׁבָּת בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן עַל כָּךְ שֶׁלֹּא נִצְטַעֵר בְּיוֹם הַשַּׁבָּת: "רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ... שֶׁלֹּא תְהֵא צָרָה יָגוֹן וַאֲנָחָה בְּיוֹם מְנוּחָתֵנוּ" וּמִיָּד אַחַר כָּךְ אָנוּ מְבַקְּשִׁים עַל בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ: "וְהַרְאֵנוּ בְּנֶחָמַת צִיּוֹן עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ". זה לְרַמֵּז, שֶׁבִּשְׂכַר הַשִּׂמְחָה בְּשַׁבָּת יִזְכֶּה הָאָדָם לִרְאוֹת בְּנֶחָמַת צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם'. עַד כָּאן דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל בַּעַל הַ"תִּפְאֶרֶת שְׁלֹמֹה".

ונסיים קטע זה. ה' יְזַכֵּנוּ לִרְאוֹת בְּנֶחָמַת צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן.

[בניגון:] "ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג שבת. עם מקדשי שביעי שבת"...

המשך יבוא.