חובת הלבבות שער הבטחון פרק ד' גמול שיעור בוקר
10-12-11
אז לכן אנחנו רואים שגמול העולם הבא אין תכליתו אלא להדבק באלקים ולהתקרב אל אורו העליון כמו שכתוב "הלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך", אם ילך לפניך צדקך יש לך הרבה מעשים טובים, אז הם ילכו לפניך ממילא כבוד ה' יאספך, אז יש את הרצון העליון לתת לך להדבק בו, כיון ששאפת כל ימיך להדבק בו. היה אבא אחד שאמר לבן שלו, אני תורם אותך לישיבה, ואתה תכניס אותי לגן עדן למה ברא מזכה אבא, אז אתה תהיה בישיבה ואני אחיה את החיים שלי ואני מסודר. הבן שהיה חכם, יום אחד אמר לאבא שלו אבא בא נרד למרתף היין נביא יין, אז הבן הלך לפני האבא, הם ירדו עם נר, במדרגות כשהילד יורד אז הנר ככה מרקד והגוף שלו מסתיר גם את האור קצת אז רואים צללים ככה, ואבא שהולך מאחורה יותר חשוך לו והוא עומד להכשל, אז הוא אומר לו תרים תזיז אני לא רואה, תזיז ככה, תעשה ככה, למה אתה לא מרים, באמצע המדרגות אמר לו הבן, אבא בא תעבור קדימה, תרד אתה קודם ואתה תראה טוב. אז האבא עשה ככה ובאמת לא היתה לו שום הפרעה, הוא ראה הכל מסודר הכל טוב ויפה. אמר לו הבן אבא, אם אתה תסמוך עלי שאני אאיר לך שמה, יהיה לך חשוך מאד. אז לכן קח את הנר מצוה ותורה אור ותאיר לעצמך, ואז לא תצטרך לחכות לאור שלי שהוא יהיה, כמו שאומרים בתימנית מלכסס, רועד רועד ככה, על זה נאמר "והלך לפניך צדקך" שלך אל תחכה להצדקות של הבן שלך, והלך לפניך צדקך, כבוד ה' יאספך. זה מועיל לזכות אבל זה לא זכויות של עצמו, ואם יש לו בן אחד שמזכה אותו או יש לו בת שלא מזכה אותו, או כך, אז כתוב שמוציאים את האבא אם יש לו בנים שהם רשעים בעולם הזה, גם אם הוא צדיק מוציאים אותו מגן עדן ושמים אותו בגיהינום. נכון. אז לכן אמר שלמה המלך ע"ה, יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך, תייסר את הבן שלך כשהוא עוד קטן בידיך וברשותך, ויניחך - הוא יתן לך מנוחה בעולם הבא ויתן עוד מעדנים כשתהיה בגן עדן, אבל אם לא תייסר אותו פה בעולם הזה במוסר או ביסורים, אז אתה סבול אח"כ אתה בעצמך כי הוא לא יניחך ולא יניחו לך שם וגם לא יהיה לך מעדנים לנפשך, אז לכן אדם צריך לפעול עד תכלית בשביל לחנך את ילדיו לדרך התורה והמצוות.

ש. לא שומעים

הרב: תמיד אתה צריך להשתדל, כמו שאנחנו משתדלים באחרים שהם אפילו לא בנים שלנו.
ואמר "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, אז מי שהם משכילים הם יזהירו כזוהר הרקיע, אלה שהשכילו פה ההשכלה שלהם היא תזהיר אותם לחיי עולם הבא, כמו שאמרנו "חכמת אדם תאיר פניו" שכל החכמה של האדם היא בעצם היום בתוכו, אנחנו לא רואים, רואים ראש, לכולם יש ראש אבל אף אחד לא רואה מה ההשכלה שיש בתוך הבן אדם, אבל לעתיד יזהירו כזוהר הרקיע. חכמת התורה שיש בו.

ש. לא שומעים

הרב: ודאי ודאי, הכל הכל, מה זה מה זה.

ש. לא שומעים

הרב: חכמה שלא מביאה לביצוע אז זה לא חכמה, זה טפשות. וזה טפשות יותר גדולה מטיפש, כי טיפש הוא לא יודע כלום, הוא טיפש, אבל חכם שלא משתמש בחכמה הוא יותר גרוע מ טיפש. מה דוגמא, בעל חי שעושה צרכים באמצע הרחוב, ככה הוא נולד, זה מה הוא מבין, איפה הוא רוצה עומד עושה טוז ככה וזהו שלום, עכשיו בן אדם שיש לו שכל אם יעמוד באמצע הרחוב ועושה ככה לעיני כולם, הוא יותר גרוע מכלב, נכון?

ש. נכון

הרב: זהו. אז מי שהוא טיפש לא למד כלום, ההורים שלו לא לימדו אותו שום דבר- טיפש, אז אתה לא יכול לבוא אליו בטענות כמו שאתה יכול לבוא בטענות לחכם, ואם ההחכם עושה מעשה טיפש או גרוע ממנו, אז זה הרבה הרבה יותר גרוע מהטיפש. עכשיו אם למדת תורה ואתה יודע מה התורה מבקשת ממך ואתה לא עושה מה שהתורה אומרת ואתה מבין שזה לטובתך, אז איך אתה עושה מה שלרעתך ולא לטובתך? אם אתה יודע שפעולה מסוימת מפסידה אותך כסף, אתה תעשה אותה אם אתה יודע שהיא מפסידה אותך כסף וזה בידך לא להפסיד? זה טיפש. אדם ששורף את הממון שלו, אם תראה בן אדם עומד ברחוב מדליק כסף, כולם יגידו שהוא משוגע. אדם שלוקח את החכמה שלו ושורף אותה, לא מפסיד כסף, אדם שיודע שהוא מפסיד חיים, מפסיד מצוות, מפסיד נצח ועושה את זה ביודעין כי הוא מעדיף שוקולד וסוכריה על חיי נצח, יש לך טיפש יותר גדול מזה? אדם יכול להרויח נצח ומתעסק, אתה מבין בהבלי העולם, שלא ישארו לו, ברור לו שלא ישאר לו כלום מזה. זה כמו בן אדם תינוק שבונה לגו מגדל, עכשיו כל הבית כנסת הזה נתנו לילדים לבנות ואחד בנה פה היכל לתפארה משהו משהו משהו משהו וכולם מחאו כפיים והתלהבו והכל, אבל מה תכליתו של הלגו הזה בסוף שיפרקו אותו, נכון? נכון או לא? אז כל העמל והטרחה היו בחינם. אבל הוא בשביל הכבוד, שיגיד שהוא אלוף העולם בלגו, אז הוא עשה את זה. לא יותר טוב להיות אלוף העולם בהיכל אמיתי? אחד שעשה היכל מעץ מהגוני משהו משהו, עם פיתוחי חותם, דבר שישאר לנצח ודבר שיהיה כל הזמן מוסרט ומוקלט ואני לא יודע מה ויתפללו פה וכו' וכו', זה כבר השקעה שתשאר לנצח, גם אם יסירו את זה ביום מן הימים, אבל את זה שהוא בנה היכל לה', זה אי אפשר לקחת ממנו. זה הוא עשה. ז"א דברים שישארו לנצח שווה להשקיע, דברים שלא ישארו לנצח חבל על כל רגע. כי רגעים שהולכים לריק זה בחינה של התאבדות, מה לי אדם מאבד את כל חייו מה לי אדם מאבד חלק מחייו.
הרי באמת מה זה חיים, אנשים חושבים שחיים זה סך החיים, ז"א שבן אדם חי שבעים שנה זה נקרא חיים, כמה הוא חי? שבעים שנה, שמונים שנה, זה לא החיים בכלל. אורך ימים ושנות חיים יוסיפו לך, אורך ימים ושנות חיים, ימים יוצרים שנים, ושנים בתוכם ימים, אז למה צריך להפריד ולאמר אורך ימים ושנות חיים? יש אנשים שחיו בעולם הזה מאה שנה, אבל הם מתו בקוצר ימים, איך אפשר לחיות מאה שנה ולמות בקוצר ימים? כל יום הלך בחינם, לא עשה איתו כלום. אז היה לו שנים רבות שהוא היה פה, אבל בימים כמה הוא הכניס - כלום.
כמה זה חיים באמת? כל החיים שלנו זה רגע. כל החיים שלנו זה רגע. אני חי את הרגע, מה עם הרגע הקודם? מת. מה עם הרגע הבא? עוד לא בא. אז כמה אני חי? רגע. אם יהיה לי עוד רגע, מה עם הרגע הקודם? מת, מה עם הבא? עוד לא בא, אז כמה אני חי? רגע. אם יהיה עוד רגע, מה עם הרגע הקודם? מת. מה עם הבא? עוד לא בא, כמה אני חי? רגע. אז ממה מורכב החיים שלי? מרגע ועוד רגע ועוד רגע ועוד רגע, והחיים זה רק הרגע, אם מילאתי את הרגע בתוכן רוחני הרגע הזה חי לנצח, אם לא ניצלתי את הרגע, הרגע מת, אין לי ממנו כלום, כלום, התאבדתי, איבדתי התאבדתי. מה זה אדם מתאבד? הוא איבד את הרגע האחרון. הוא לא איבד את החיים, הוא איבד את הרגע האחרון, אבל הוא התאבד כבר כל החיים, כי כל רגע שהוא איבד התאבד, אותו רגע התאבד. מה היה ברגע האחרון שהוא התאבד? רגע אחרון הוא איבד, את הרגעים הקודמים הוא כבר איבד לבד בלי להפסיק את הקודמים, לא צריך להפסיד את החיים בשביל להתאבד. איבוד לדעת זה שאדם מדעת מאבד את הזמן.

ש. לא שומעים

הרב: ודאי, זה עוד יותר גרוע. אז ז"א, בן אדם אם היו נותנים לו 84,600 דולר כל יום לבזבז, 84,600 אלף דולר כל יום לבזבז יהיה לו קשה מאד לבזבז כל יום 84,600, ואומרים לו תשמע, אם אתה תבזבז אז נהנית, אם לא תבזבז הכסף חוזר בחזרה לבנק. מחר בבוקר תקבל עוד פעם 84,600 אם תבזבז נהנית, אם לא תבזבז הכל חוזר לבנק. אז מה אדם ישתדל, ישתדל לבזבז את כל ה-84,600 אם לא זה חוזר בחזרה לבנק, קיבלת כבר את הכסף אז למה אתה לא מנצל אותו, למה אתה לא משתמש בו, אז אם הוא לא ידע איך לנצל את זה, אין הפסד יותר גדול מזה, זה שלך ואם אתה לא ניצלת מחזירים את זה בחזרה לבנק. מחר יתנו לך עוד פעם 84,600 ואין לך מה לעשות, אתה לא יודע מה לעשות עם זה אז זה חוזר עוד פעם לבנק. בן אדם שנותנים לו כל יום 84,600, אם היו נותנים לו אז מה, והוא לא יודע לנצל את זה, זה חכם או טיפש? כולם רוצים להיות עשירים, הנה נתנו לך להיות עשיר אתה לא יודע מה לעשות עם זה, אתה לא יודע מה לעשות. אדם שמרויח ומשתכר כך זה נקרא עשיר או לא? אדם שיש לו הכנסה כזאת יומית הוא עשיר או לא עשיר?

ש. אדם מסכן

הרב: מסכן למה?

ש. מתוסכל

הרב: למה מתוסכל? אני הייתי יודע מה לעשות. הייתי מציל את כל עם ישראל. נותן להם דיסקים, שיעורים, סמינרים, בתי כנסת, מקוואות, כל דבר שבקדושה, מחלק תפילין, ציציות, נותן לכל עם ישראל קחו תיהנו, גרוש לא היה נשאר. אבל אנחנו יותר עשירים מזה, יש לנו 84,600 שניות ביממה, 84,600, אז ז"א, אם בן אדם יש לו דבר כזה, כל רגע שהוא לא מנצל הלך בחזרה. מת.

ש. אפשר לעשות אלפי מצוות, אדם שמזכה את הרבים כל שניה זה פי אלף

הרב: ודאי. ודאי. ודאי. ודאי. אז קודם כל אם אדם יודע לנצל את הזמן שנתנו לו, כל שניה, כל רגע זה חיים, כל רגע זה חיים, כל רגע זה חיים, כל רגע זה חיים, כל רגע זה חיים, אני יושב אתכם כעת פה ולפחות חצי מיליון אנשים שומעים עכשיו קלטות שלי, אז כמה שווה כל רגע שלי?

ש. ברגע זה?

הרב: כן.

ש. מכל העולם

הרב: עכשיו ערים בחו"ל, חילקנו למעלה מעשרים מיליון דיסקים, תסתכל בגוגל כמה צפיות יש תחת השם שלי, מיליונים, תראה כמה סרטים, כמה נחשפים, כמה רואים, כמה מעבירים, כמה מדברים, כמה פה, ז"א כל רגע שלך שווה כנגד מה שזה פועל בעולם כולו. אז אדם צריך להיות חכם, הוא יכול להפוך רגע לשנה, תאר לך שבן אדם היה בא ואומר לך, אני יש לי נוסחה להאריך חיים והיה אומר לך כמה אמרו לך הרופאים שבוע? כל רגע אני הופך לך שנה, כמה זה שווה לשלם? אבל כשתגיד לו בסוף תשלך אני אגלה לך את הנוסחה הוא לא ישלם.

ש. הרב מוכר מניות רטרואקטיביות?

הרב: לא. לעולם לא. אז לכן צריך להבין דבר אחד, החיים זה אוצר בלום שאם יודעים לנצל אותו אז כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה רק להכין צידה לדרך, להכין צידה לדרך, כי המקום שאליו אנחנו הולכים זה מקום החיים האמיתי שלנו, כמו שתינוק הוא עובר במעי אמו ושמה הוא חי נפלא, יש לו הגנה, יש לו מזרן מים, הוא אוכל ושותה בלי שום טרחה, הוא לא מוציא כלום, יש לו מלאך שמלמד אותו את כל התורה, מקום סבבה נכון? אבל זה רק הכנה ליציאה, זה לא המקום העיקרי, ככה כשאנחנו זה רק הכנה ליציאה, זה לא המקום העיקרי. אז כמו ששמה זה היה רק ההבשלה והגידול לקראת, גם פה, אז אתה צריך להכין הכל לשם כי מפה אתה יוצא כמו שיצאת משם, כשיצאת מהבטן אז זה היה לידת הגוף, כשאתה יוצא מכאן זה לידת הנשמה, איזה נשמה יוצאת מכאן? מה שהשקעת בה זה מה שיוצא, זה האני שלך, לא השקעת שקעת. אז לכן טפשות שאין כדוגמתה שאדם לא מנצל את חיי העולם הזה לרוחניות, כיון שכל רגע מונצח לנצח נצחים, ורגע שלא נוצל זה הפסד לעולמים. אז כשאדם יגיע לעולם האמת יגידו לו תכנס לבפנים, תלבש את החלוקא דרבנן, מהתורה והמצוות שעשית בימי חייך, יחכו שהבן אדם יצא הוא לא יוצא, אומרים לו אפשר לעזור לך, משהו קרה, אתה צריך עזרה? ממממ, לא עונה, מממממ... בסוף אומרים לו שמע, אתה חייב לצאת, אם אתה לא תצא אנחנו נסיר את המסווה וזהו, בסוף הוא יוצא מבוייש עם גרביים, זה כל מה שהוא עשה בחייו. כל הכבוד. אבל איך תעמוד לפני אנשים רק עם גרביים? ועוד גרביים של תינוק עם פונפון. אז זה הסך, זה הסך של מה שהוא עשה כל ימי חייו, הבנת? אם בן אדם לומד שעה ביום הוא מבסוט נכון? אבל שעה ביום מתוך שבעים ושתיים שעות, 72 שנים זה כאילו הוא חי רק שלש שנים. אז את כל השאר הוא זרק לפח. אם הוא עובד ולומד, אז מה שהוא לומד זה לומד ומה שהוא עובד זה הלך לפח, אם הוא עובד בשביל ללמוד ובאמת הוא עובד בשביל ללמוד שזה באמת הוא עובד בשביל ללמוד, והוא מחפש לברוח כל רגע מהעבודה לטובת הלימוד, וגם כשהוא פנוי הוא לומד, לא כמו יש אנשים חורפים עד שתיים וחושבים שהם חיים בבטחון ופה ושם יגיע לאיזה עצלן וטיפש ואין לו שכל, אדם צריך לנצל את הזמן הפנוי כל רגע ורגע. אז אם בן אדם מגיע לעולם האמת, כי הם חיינו ואורך ימינו, מי זה הם? התורה והמצוות הם חינו ואורך חיינו, ממה אתה תחיה לעולם הבא? מהם חיינו ואורך ימינו, אז כמה שיש לך ככה זה. אנשים רוצים לישון שמונה שעות, הוא אומר אני פחות משמונה שעות לא מרוכז, בסדר גמור, תישן, לילה טוב. שמונה שעות כל יום מתוך שבעים שנים, שליש מהחיים 24 שנה הוא ישן. אתה יודע מה זה מתוך 72 שנה לישון 24 שנים? זה למות. אז הוא אומר הוא לפחות לא עשה עבירות, אז תישן כמו חוני המעגל שבעים שנה וזהו, ואל תקום.

ש. הראו לי את הרמב"ם שאומר שצריך לישון שמונה שעות

הרב: אין שום בעיה, אין שום בעיה, ודאי שלא, והגאון ישן שעתיים והוא לא עבר על דברי הרמב"ם.

ש. זה תלוי לפי כל בן אדם

הרב: ברור

ש. אבל מי אמר שאני מסוגל

הרב: אם אתה לא תבדוק איך תדע אם אתה מסוגל ומסוגל מסוגל פירושו של דבר זה קודם כל רוצה, כשיש רוצה אז יש מסוגל, אין רוצה לא מסוגל כלום. כשאתה רוצה אתה מסוגל, אנשים שרוצים כסף אוה כמה הם מסוגלים. כמה הם מסוגלים, אתה רואה אותוכ בר על הבוקר מתגלח וזה ואפטר שייב והכל וזה ישר לעבודה ארבע חמש הוא כבר במשרד ראשון, למה יש לו להכין וזה ולעשות וזה השקעות ולהכין את היום וזה, לא נחים, כי הוא מבין, הוא רוצה הוא רוצה הוא רוצה. כשאתה רוצה להתחתן אז אתה לא לוקח את זה אני צריך לישון שמונה שעות, גברתי הכלה, אני פחות משמונה שעות חבל על הזמן, תדעי לך, גם ביום החתונה אם אני לא אישן שמונה שעות אני לא אגיע, אני יעשה השלמות עד שאני אישן מספיק ואז אני אגיע, מצידי שיחכו כל האורחים כי שמונה שעות הרמב"ם אמר אסור לעבור. אבל הרמב"ם אמר גם את כל תרי"ג מצוות, אתה מקיים את כל התרי"ג מצוות שאמר הרמב"ם או רק את השינה? אז זה החרתות של אנשים, אנשים יודעים להשתמש בתורה, לקחת את התורה לחרתות שהם רוצים לחיות בהם, הם התורה והתורה זה תניא דמסייע ליה, הוא התורה, הוא אומר שככה צריך, עכשיו הוא יביא מהתורה ראיות שהוא צודק. אתה רוצה לחיות? אז אתה עושה מעבר. נכון שאומרים שנהג משאית לא ינהג יותר משמונה שעות, ויותר מזה זה כבר סכנה לו ולבריות, ואין נהג משאית שנותנים לו לישון, פחות מ-12 שעות לא מקבלים אותו לעבודה, לא מקבלים אותו לעבודה, נו, אז הוא יכול להגיד תראה החוק, הוא אומר אין בעיה תשאר בבית. על המשאית שלי לא משתלם שיעלה אדם פחות מ-12 שעות. מה זה פרך, אבא של הפרך. מה חשבת. זה לא רק נסיעה, זה גם פריקה ומנופים ולהעלות ולהעמיס, ועובדים חביבי, עובדים, עובדים, עובדים וכמה מקבלים? 25 שלשים שקל לשעה, מוכרים שעה של חיים בשלשים שקל.

ש. לא שומעים

הרב: נכון נכון נכון, נכון, אבל כמה שהוא נצרך לא כמה שהוא מוסיף אז ז"א כמה שהוא נצרך אדם יכול להגיד שמע, אני בשביל שאני אהיה ככה זייגיזונט אז אני צריך לישון אתה מבין, רציני, עד שאני אחזור ואני אראה שאני כבר לא יכול לישון אז אני אקום. אין דבר כזה, אתה כשתבין את ערך ה חיים אתה לא תרצה לישון, נפוליון היה ישן שעה מתוך 24 שעות, שעה, שעה, אז שאלו אותו, למה אתה ישן שעה? אז הוא אומר תשמע, כשאני ישן אני ככל האדם, רק כשאני ער אני נפוליון, אז עד שנהייתי נפוליון אני אלך לישון? אז ככה הוא 23 שעות נפוליון. אז נותנים לך הזדמנות להיות בעולם הזה ולאסוף כמה שיותר זכויות ואתה הולך לישון, הולך לישון, מספר סיפורים, מדבר עם אנשים, חויות וזה, אתה יכול לאסוף, מה זה הבטלה? אחד עומד ליד הקופה ונכנס כסף עומדים אנשים בתור, בא אחד אומר תשמע, יש לי סיפור חבל לך על הזמן, אומר לו שב שב שב חכו רגע, שב שב, מה ספר, בא לו עוד חבר עוד סיפור, מי חי ככה, זה מפגר, יש לך הזדמנות לאסוף זכויות ואתה יושב ומדבר עם אנשים סיפורים. שמעת את הבדיחה של הרב זה, שמעת מה אמר, פעם היה תורכי פעם היה גרמני, אשאדה אתה חי אתה מת, מי אתה, בה באת לספר בדיחות? אנשים לא יודעים להעריך את החיים. אז לכן מי שיתנתק מהחומר כמה שיותר, פחות יהיה שאוב אליו, יקח את החומר וישתמש בו, אז הוא ידבק בקב"ה, "והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך", הקב"ה ישאב אותך אליו, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. אז לכן צריך לדעת, לאור באור החיים, זה הדבר, שאדם יזכה לאור באור החיים. ומי יגיע אל השי"ת? רק מי שרצה בו הבורא, אז צריך לעורר את הרצון האלקי שירצה אותנו, שירצה אותנו, אז איך עושים שה' ירצה אותנו. אם אנחנו רוצים אותו הוא ירצה אותנו, אבל אם אנחנו לא רוצים אותו למה שירצה אותנו? אם תעזבני יום יומיים אעזבך. אתה רוצה להתקרב אלי אני אחרון שאמנע ממך, אומר הקב"ה, הרי כל התכלית זה שאתה תתקרב אלי, ואם אתה מתקרב אני מושיט לך ידיים. הרי

ש. לא קל

הרב: לא קל? הכי קל בעולם למה מי מעכב עליך?

ש. יצר הרע

הרב: יצר הרע? יצר הרע זה הדבר הכי טוב שיש בעולם.

ש. איך אתה...

הרב: איך אתה נהיה מתאגרף, שיש לך שק ואתה נותן והוא בעצם המעכב, והוא המעכב, אבל מזה שאתה נותן לו את המכה אתה מתחזק, אז היצר הרע הוא המתנגד אם אתה חובט בו כמו שצריך, לאט לאט אתה מתחזק עוד יותר מתחזק. ככה זה. אדם בא למכון, מרים משקולות, ומההתאמצות וההתנגדות שהוא מתאמץ ויש לו התנגדות ככה הוא מתנפח עד הוא נהיה עגלגל.
אז לכן שורש הגמול שהקב"ה נותן גמול, כמו שכתוב כי רגע באפו חיים ברצונו", דהיינו הקב"ה ברגע יכול לתת לאדם חס ושלום עונש רגע באפו, הוא לא צריך יותר מזה, רגע באפו צונאמי, רעידות אדמה, בלגנים כל העולם וזה ברגע באפו, רגע באפו, ברגע אחד יוצא כל הצרות של כל העולם באותו יום, ברגע אחד, חיים ברצונו, אווווו בלי סוף, בלי הגבלה. ברצונו, כשיש רצון אלקי שפע, אין מניעה לקב"ה לתת לאדם כל מה שהוא חפץ.
עשינו הפגנה, שבירת אלף טמבלויזיות, ישתבח הבורא ויתעלה שמו, השקענו אפס, קיבלנו מיליונים. הרבה יהודים התקשרו ותרמו אלה משאיות ואלה מכולות, הכל הכל היה תרומות ב"ה, כל אחד ואחד נתן מה שנתן ונעשה הדבר הזה. באו כל כלי התשקורת והמדיה, כל העיתונים, רדיו, כולם סיקרו את זה ופרסמו והראו איך שוברים את הטמבלויזיה. וגם אמרו טמבלויזיה. מה אתה צריך יותר מזה?! שהם בעצמם מפרסמים את קלונם על חשבונם לכולם. הרי מה אני רציתי, שכל העולם ידע שצריך לשבור טמבלויזיה. ומי שירת את המטרה שלי? הם בעצמם. זכה - מלאכתו נעשית ע"י אחרים. אז יש מניעה לקב"ה? הוא יכול לתת לאויבים שלך לשרת אותך. ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים איתו, ואף אחד לא אמר דבר אחד גרוע, פלא פלאות, פלא פלאות, מה זה? היו צריכים להגיד השמצות ופה ושם, אבל הקב"ה סידר כבר שיצא החוק של שלש מאות אלף על לשון הרע, אז כולם רגועים, אף אחד לא מעיז לדבר. יש כאלה שצידדו בזה גם, אפילו יעקב אחי מאיר אמר שזה הכל שטויות, אבל תסגרו אותה למה אתם שוברים. אתה מבין? הוא לא למד שאברהם אבינו זה היתה השיטה שלו, לשבור את העבודה זרה, זה לא מספיק להגיד לא לעבוד עבודה זרה, צריך לשבור אותה בפועל. וזה גם תיקון לחטא, שאדם משבר את מה שהחטיא אותו זה מראה שהוא לא רוצה שום שייכות יותר עם הדבר הזה, אבל אם הוא מניח את זה עדיין אז פירושו של דבר שיש אופציה שהוא יחזור, ולא רק זה הוא לא יכול להפטר מזה, הלב שלו נוקף אותו לזרוק, לשבור לזה, אז זה עדיין אתה לא התפטרת מזה, עדיין זה מקנן בך, כשאתה שובר זה התנתקות גמורה. העצה לבעל תשובה, כשאתה עובר על הגשר אחרי שעברת אל תשכח לשרוף אותו, כי אם לא תשרוף את הגשר אתה עלול לחזור באותו גשר. עברת - עברת לצד הנכון? שרוף את הגשר. זהו. עכשיו אתה בטוח יותר.

ש. איך שורפים.

הרב: מה זה איך שורפים? מנתקים מגע וקשר עם כל דבר שלילי ושלום על ישראל, ואם זה דבר שניתן לשבירה ניתוץ סילוק ביעור וכו', צריך לבער. למה אנחנו מבערים את החמץ? שיטה תורנית, למה צריך לבער את החמץ? הרי מבטלו בליבו אומר די לו, מספיק די, כל חמירא וחמיהא חכמים אמרו לא, אתה צריך לבער לשרוף, לשרוף, לא להשאיר. בל יראה בל ימצא. זה השיטה. אז אנשים חושבים, או, פנאטים שורפים זה, זה שיטה של התורה, זה אברהם אבינו, ככה א"א הצליח להביא אומה ישראלית עובדת אלקים. אבל אלה שרוציםה נאורים כאילו הנאוריםר וצים להסביר לנו כן מה לא, אל תסבירו לנו, יש לנו את התורה הנאורה והמאירה ומציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים והתורה אומרת לנו איך להתנהג ומה לעשות, ומה שתגידו בטל ובוטל כעפרא דארעא, התורה מדריכה אותנו ולא הטמבלויזיה. אז לכן אנחנו לאור הבקשות לאחר המבצע, רוצים גם במרכז לפוצץ ולהשליך, כן. בתל אביב. אז עכשיו צריך להתחיל לאסוף מחדש, ולעשות מפגן נוסף בתל אביב, נראה, נחפש איזה כתובת מיוחדת,

ש. הייתי שורף את העיתונים

הרב: לא, אנחנו לא שורפים, שריפה זה כבר מוגזם.

ש. גורס

הרב לא לא שריפה זה מוגזם, השלכה זה טוב, זריקה זה טוב, גריסה של דיסקים זה טוב, זה חינוכי, שריפה זה כבר לא טוב, זה כבר אקט יותר מידי גוזמאי, זה כבר יכול לשלהב את הטפשים לקשקש יותר מידי, אתה מבין, לך תדע איפה זה יגמר. דברים שהם מוגבלים למקום ולזמן, בתוך מכולה, לא וונדליזם, בצורה תרבותית, כמו בן אדם שאם היה רוצה לסלק את הטמבלויזיה מביתו אז מה הוא היה עושה, הוא הולך לצפרדע המקומי ושם אותה שמה, גם אנחנו עשינו את זה תרבותי והכל וזה ושם. אבל בשביל שאנשים לא יחשבו שאנחנו ממחזרים את זה עוד פעם, אז דאגנו גם לצלם שלוקחים את זה לחיריה ושמה שופכים את זה מהמשאית הגדולה, ואחרי ששופכים אז יש בבוקט שבא וחלע חלע חלע משטח את כל הטמבלויזיות עד שעושה אותם פירורי טמבה, אז זה שיהיה ברור שפה נסתיים הכל וחסל סדר טומאה. אז אתם יכולים להמשיך לאסוף ולהגיד לחברים, אתה מבין, שכמה שיותר, שבקרוב נוכל לעשות עוד אחד כזה כי החבר'ה מתלהבים.
אז שורש הגמול זה כמו שכתוב, כי רגע באפו חיים ברצונו, ובפרשת אם בחוקותי רמזים שמורים על הרצון מאלקים כמו שכתוב ולא תגאל נפשי אתכם, אז הקב"ה יש אפשרות שתגאל נפשי אתכם, אבל אם אתם הולכים בתורה ובמצוות אז לא תגעל נפשי אתכם. אתם מבינים מה זה? הקב"ה יש אנשים שהנשמה שלהם לא יכולה להיות, הוא נגעל נגעל, לא תגעל נפשי אתכם, אתה יודע מה זה דבר כזה שהקב"ה אומר לך לך לך מגעיל, לך לך, הרגשה לא טובה, נכון? ואמר "ופניתי אליכם והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם, אז הוא אומר ופניתי אליכם.
עכשיו הבטחון על האלהים במה שיעד בו הצדיקים מגמול העולם הזה והעולם הבא על העבודה שישלמהו למי שראוי לו וכן ישלם העונש למי שראוי לו מן הדין על המאמין, ובטחונו על האלהים בזה מהשלמת האמונה באלהים כמו שכתוב "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה ואמר "לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים". מי שיש לו אמונה שלמה בה' ראוי לו להאמין באמונה שלמה שהשי"ת לא יקפח שום שכר בריה בעולם הזה ובעולם הבא, ומי שאינו מאמין כך או מסופק בזה, תקשיבו טוב, מפחיד, ומי שאינו מאמין כך שה' משלם שכר ולא מקפח אף אחד, מי שלא מאמין כך או מסופק בזה, אינו בכלל ישראל המאמינים בה'. שמעתם? אם יש לאדם ספיקות, אם ה' משלם שכר טוב לצדיקים בעולם הזה ולעולם הבא, ומשלם ופורע לרשעים בעולם הזה ולעולם הבא, אם הוא מסתפק בזה כי הוא רואה כאילו דברים שנראים סותרים לדבר הזה, כמו שלמדנו בשיעורים הקודמים, שרואה צדיק ורע לו רשע וטוב לו והסברנו את הצדדים, אם הוא אינו מאמין או שהוא מסופק, יש לו רק ספק אם זה ככה, תשמע אתה יודע זה לא בדיוק וככה וככה וככה, אינו בכלל ישראל המאמינים בה'. כמו שאמר באברהם שהאמין בה', מה שהבטיחו ששכרו הרבה מאד ושיהיה לו זרע בזקנותו, ויחשבה לו את האמונה הזאת לזכות ולצדקה. אתם שומעים? גם שאנחנו מאמינים אנחנו מקבלים על זה זכות וצדקה. אז לכן הבטחון על האלהים במה שהוא ידע, דהיינו שכר טוב שהקב"ה ייעד לצדיקים מגמול העולם הזה והעולם הבא על העבודה שעובדים את ה' שהוא ישלם את זה למי שראוי לו, הבטחון הזה וכן שהוא משלם עונש למי שראוי לו, מן הדין על המאמין, ובטחונו על האלהים בזה מהשלמת האמונה באלהים. זה מראה שהוא שלם באמונה באלקים, שאתה יודע שהקב"ה משלם שכר טוב לצדיקים ועונש לרשעים בין בעולם הזה ובעולם הבא לפי חשבון הידוע לפניו, מי שיודע את זה ומאמין בזה אמונה שלמה, אמונתו שלמה והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. וכמו שאמר דוד "לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ החיים", ז"א לדוד המלך היו הרבה שאלות, אבל הוא אמר "לולא האמנתי לאות בטוב ה' בארץ החיים", ז"א בסופו של דבר שמה שהחזיק את דוד המלך זה רק האמונה.

ש. החכמה

הרב: חכמה כן, אבל יש אדם חכם ולא מאמין, יש הרבה אנשים חכמים ולא מאמינים, אבל האמונה שאדם מאמין ואומר, אגיע מקדשי אל אגיע לאחריתם, הוא אומר יש דברים שאי אפשר להבין אותם בעולם הזה, אי אפשר, אין מה לעשות, זה מורכב בשביל להסביר לבן אדם. אז אבינה לאחריתם, כשאני אגיע לשמה אז אני אבין.
היה רב חשוב גדול וצדיק שהאריך ימים מאד, ושאלו אותו תגיד, במה הארכת ימים? אז הוא אמר שהוא לא היה שואל שאלות על הקב"ה, אמרו לו מה זה סגולה לאריכות ימים? אז הוא אמר כן, יש אדם ששואל הרבה שאלות, וכיון שפה למטה בעולם הזה אי אפשר להבין את כל התשובות מעלין אותו למעלה להראות לו את התשובות, אז לכן הוא לא מספיק לחיות הרבה. אם לא היה לו שאלות אז הוא היה ממשיך.
כתוב רשעים יודעים שדרכם למיתה, אבל כיון שהרשעים מסורים ביד ליבם, והמידות הרעות שלהם הם לא תיקנו אותם, אז המידות הרעות שלהם מושכות אותם למרות הידיעה בבירור להמשיך בדרך הנלוזה שלהם, דוגמא, אדם יודע, הוא כבר משתעל, יוצא לו ליחות, יש לו התקפות ניקוטין, הרופא מזהיר אותו אתה תלקה בסרטן הריאות וכו' וכו', והוא ממשיך לעשן. מה הוא לא יודע? הוא יודע. הוא יודע או לא יודע שהוא הולך למות עכשיו מעצם המעשים שלו, הוא יודע אז מה הוא ממשיך? הוא לא יכול לא יכול, מה זה אתה לא יכול? אתה נהנה מזה פשוט, הרשעים לא עובדים על המידות שלהם, לא רוצים, הם לא רוצים, לך לאלכוהוליסט, תגיד לו שזה לא טוב, תסריט אותו כשהוא מסטול איך הוא מסטול תראה לו אח"כ את הסרט, לא יעזור. לא מענין אותו, כבר איבד את הבושה איבד את הכל, שום דבר, הוא כבר מכור, תראה לאחד שמכור לסם, תראה לו איך הוא נראה, תסריט אותו, תראה לו.
פעם אחד היה, מספר המדרש שהיה אחד אבא שהיה שותה שותה שותה, אז הבנים רצו לגמול אותו מהשתיה, אז פעם אחת שתפסו אותו בקטע שהוא היה עדיין צלול, לפני שיקח את הבקבוק, אז היה איזה שיכור שמתגולל ברצפה ועושה תנועות, משמיע קולות ויוצא לו מפה וככה וככה, אז אמרו לו בא תראה איך אתה נראה, תראה, ככה אתה נראה, אנחנו לפעמים אוספים אותך מהרחוב תסתכל אבא, חשבו שיזעזעו אותו, איזה בושות הוא עושה למשפחה, הוא נגיש לההוא אמר לו מה שתית? אז ז"א, אנשים מכורים, רשעים מסורים ביד ליבם, צדיקים ליבם ברשותם, הם אומרים מה כן מה לא, השכל מפקח ומחליט, אצל הרשעים הפוך, הלב אומר לשכל, יותר מזה, הלב אומר לשכל איך להשיג את העבירות. אז ז"א, בן אדם מתהפך, זה בעל חי עם שכל של אדם.
אז לכן מי שמאמין בהשי"ת בבטחון גמור שה' משלם לכל אחד ואחד וגומל לכל אחד ואחד, אז הוא יקבל גם על זה צדקה. ואין ראוי לבטוח על מעשהו הטוב ויבטיח נפשו מגמול העולם הזה והעולם הבא על מעשהו, אדם רוצה לבטוח במעשים ה טובים, שמע אני בסדר, אני ב,ה אני לומד אני זה, אני עושה מצוות אני זה, אם מבקשים ממני אני תמיד וזה וזה וזה, זהו, אומר הלו, אל תבטח במעשה הטוב שלך ואל תבטיח לעצמך את גמול העולם הזה והעולם הבא, אלא תטרח ותשתדל בהודאה לטובות הבורא התמידות עליך ולא לתקות גמול עתיד שיתחייב לו במעשהו אלא יבטח על האלקים אחרי ההשתדלות לפרוע הודאת הבורא על גודל טובתו עליו, מה שאתה עושה מצוות זה שה' מאפשר לך ומזכה אותך, אז תקפיד להודות לה' כל רגע, כמו שעושים סעודת הודאה, האמת שהיינו צריכים לעשות על כל סעודה סעודת הודאה, כל הנשמה תהלל יה על כל רגע ורגע צריך להלל את השי"ת, על כל נשימה, הרי אם נשימה אחת תסתם אתה אבוד. איך מרגיש אדם שהוא טובע, טובע ואין לו אויר בלבלבלבל מתחיל לבלוע מים, אין לו אויר, כמה שוה נשימה אחת עכשיו, נשימה אחת. בן אדם רוצה לנשום, אין אויר, כמה שווה? אתה נושם חינם חפשי כל הזמן, נושם ונושף גם, נושם ונושף פששששששש. אלא צריך להודות לברוא ולפרוע הודאת הבורא על גודל טובתו עליו, ולכן הזהירו א ותנו רבותינו, אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם. ז"א אנחנו צריכים בעצם לעשות כל מה שאנחנו עושים באהבת הבורא בזכותג דולה מאד, אבל לדעת ולזכור שזה חסד הבורא שמאפשר לנו בכלל לעבוד לפניו, ולא לחכות לגמול הפרס, זה שהוא נותן פרס זה נכון, זה שהוא נותן שכר גדול זה נכון, העבודה לא צריכה להיות בשביל זה.

ש. איך אתה אומר את זה

הרב: איך אני אגיד לך, יש לך אבא? אם אבא שלך עכשיו אומר לך יבני, תן לי בבקשה כוס תה, אתה תתן לו? אם הבן יגיד לאבא, רגע וכמה אתה משלם? הא? לא תגיד לו? למה לא תגיד לו? אבל אתה טורח בשבילו, לא? אבא שלי, אבא שלי, ואבא למעלה למה אומרים לו ומה אתה משלם, אומרים לו מה אתה משלם, איך אומרים לו מה יצא לי, אני אלמד אלמד אלמד אלמד, אז מה מה זה נותן, מה יצא לי, אז אני אשב אלמד, נו למדתי שעתיים שלש יהיה לי מזה כסף? אני אקנה בזה מכונית? מה אתה רוצה, אתה רוצה פרס, אז אתה אומר לאבא שנותן לך הכל, חיים עיניים ידיים הכל נותן לך, אתה עוד אומר לו מה יצא לי ממה שאתה אומר. מה זה מה יצא לי, לא צריך לתת כלום, אחרי שהוא נתן לך כל מה שנתן לא צריך לתת לנו, מגיע להחזיר לו או לא? הוא אומר לך יותר מזה, בשביל מה נתתי לך את זה בכלל, כל מה שנתתי לך זה רק בשביל זה, ואם לא זה מי צריך אתך בכלל, ועומד בן אדם בלי בושה ואומר לו מה יצא לי, מה אתה נותן לי, הא? לא יאומן כי יסופר, חוצפה שאין כדוגמתה. הזכות שלנו שאנחנו יכולים לעבוד את הבורא יתברך, הזכות שלנו וזו זכות שהוא נותן לנו. יש אנשים שרצו לקום היום בבוקר ולא היתה להם הזכות לקום בבוקר, יש כאלה, אתם תשמעו, תשאל מישהו למה לא באת היום אל תשאל זה יתחיל עם הסיפורים שלו, אתמול נסעתי עם מישהו, אמרתי לו מה קרה אתה כבר לא בא? לא אתה יודע הילדה קמה וזה, אמרתי לו הא, זה התירוץ שנותן לך יצר הרע, זה חלש, תביא משהו אחר, אומר לא אני גם אח"כ עייף כל היום, אמרתי גם זה אני מכיר, תביא משהו חדש. אמר עוד אחד, אמרתי לו עזוב אותך, תגיד אני לא רוצה לקום, זה הכל, אני רוצה לישון. מה כל התירוצים, אתה רוצה לקום אתה תקום, אתה רוצה לישון אתה תישן. אין זכות, אין זכות, צריך זכות בשביל שאדם יזכה לקום. עכשיו מי הביא איתו היום אחד? אני ראיתי כמה שכן הביאו, אתה הבאת ואתה הבאת ומי עוד? ואתה הבאת, ומי עוד הביא? אתה גם הבאת מישהו? ומי עוד הבא? ואתה הבאת? רגע, תגידו את השמות שלכם, אתה הבאת ארבעה אשריך, תגידו עכשיו את השמות שלכם שאני אברך אתכם. ה' יברך אתכם בכל מילי דמיטב ויפתח לכם שערים מרובים מן השמים בכל ענין וייטיב אתכם וישמח אתכם, ותזכו לזכות את הרבים, ותהיו בכלל מצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. ושיתקיים בכך מהרה.

אמן.

הרב: כל מי שיביא עוד אחד ועוד אחד כאלה ברכות יקבל ממני מכל הלב, מכל הלב, שרק יצליח וישגשג והכל, אני רוצה שאתם תהיו מכי הרבים שיהיה לכם חלק גדול בעולם האמת. וכל אלה שבאו, ה' יברך אתכם שתזכו לבוא עוד, ולהביא עוד, ושה' יפתח לכם שערי תנומה, יפתח לכם את השערים של התנומה שתוכלו לצאת מהם, ותוכלו להגיע לאן ושתנצחו את שר השינה ושלא יוכל עליכם, ושיהיה לכם כוחות אמיתיים לעבודת הבורא וחשק ושמחה לעבודת הבורא.
והותיקים ה' יזכה אותם להתמיד ולהמשיך ולבנותה יכלות בעולמות העליונים להצלת וגאולת עם ישראל במהרה בימינו אמן.
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות...

השיעור מתקיים לפני תפילת הנץ עם הרב בבית כנסת יביע אומר רחוב עוזיאל 42 בני ברק. ניתן לצפות בשידור חי וחוזר באתרי שופר, הציבור מוזמן.