מעשה בבחור שחפץ ללמוד תורה כדי להתעשר...

איך אומרת הגמרא: "רווחא לבסימא שכיח" גם מי ששבע, תמיד ימצא מקום לדבר מתיקה בסוף. סיפורים ומעשים כולם אוהבים. רב חי יש רווח מקום עדיין לבסימא, דהיינו, לדבר מתוק, מבושם. תמיד. אפילו אכלת הרבה מפוצץ, קצת גלידה, איזה עוגה, משהו, תמיד יש מקום. מעשים, סיפורים כולם אוהבים. אפילו אם עייפים. אמר: בסדר.

אמר הרב גלינסקי: הזוהר הקדוש מספר כשעלה רבי אבא מבבל, היה הולך ומכריז "מי שחפץ בעושר ובאריכות ימים לעולם הבא, יבוא ויעסוק בתורה". התקבצו אליו כולם לעסוק בתורה. פעם כולם היו חכמים וכולם מאמינים. הרב אמר, כולם אחריו. היה בחור רווק, התגורר בשכנותו, בא ואמר: "רבי חפץ אני ללמוד, כדי להתעשר". אמר לו: "ודאי! למד והתעשר!" שאל אותו: "מה שמך?" אמר לו: "יוסה". מאותו רגע הורה לכל התלמידים: תמיד שאתם פונים אליו, תקראו לו 'רבי יוסה העשיר והנכבד'.  עוד לא התחיל ללמוד, כבר קיבל את התואר "העשיר והנכבד". ישב  עסק בתורה, רבי אבא היה בטוח שיטעם את הטעם של התורה בערבות, ידבק בלימוד התורה לשם שמים, לא בשביל הכסף. הוא אמר שהוא רוצה ללמוד קרדום לחפור בה, הוא רוצה שהתורה תפרנס אותו, הוא לא בא בשביל ללמוד, הוא בא בשביל זה. אבל רבי אבא היה בטוח, טועמים טועמי זכו, הבן אדם בסוף ילמד לשם שמים. יום אחד פנה אליו אותו תלמיד, רבי יוסא, ואמר לו: "רבי, היכן העושר?". אמר רבי אבא: אני רואה שהוא לומד לא לשם שמים. נכנס לחדר, רצה להתיישב בדעתו, מה לענות לו, מה לומר לו, איך להתייחס אליו. והנה הוא שומע בת קול משמים: "אל תענישו שעוד יהיה אדם עוד". חזר אליו ואמר לו: "בני, שב עסוק בתורה ואני אעשיר אותך". בינתיים עד אכה ואכה, הגיע הבן אדם עם חבילה בידו. הוציא מאמתחתו כלי פז, ברק הזהב האיר את כל הבית. אמר לו: "רבי, רוצה אני לזכות בתורה והואיל ולא זכיתי להבין בה, רוצה אני שיהיה אדם שיעסוק בתורה בזכותי. כי אבי הניח לי הון אב וסידר לפניו שלוש עשרה כלים כאלה, מזהב. ואני אעניק תמורת זה שילמדו בשבילי ובזכותי עושר רב. רק שאזכה בתורה". קרא לרבי אבא לאותו בחור ואמר לו: "עסוק בתורה ואדם זה יעשיר אותך". העניק לו האיש את גביע הזהב וקרא עליו רבי אבא את הפסוק: "לא יארכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז". זאת אומרת אותו אדם שבא והיה מוכן לתת את כל הזהב רק בשביל שיזכה בתורה, אמר עליו את הפסוק הזה. ישב יוסא ועסק בתורה ואותו אדם העשיר אותו. לימים נכנסה חמדת התורה בליבו ויום אחד מצא אותו רבי אבא בוכה. "על מה אתה בוכה?". "על שאני מניח חיי עולם הבא בשביל עושר העולם הזה. כי הלומד שלא לשמה אין שכרו בעולם הבא, אלא בעולם הזה. אני רוצה לזכות לעצמי". אמר רבי אבא: "כעת מוכח שלשם שמים הוא לומד". קרא לאותו עשיר, החזיר לו את גביע הזהב ואמר לו:" קח את עושרך, חלק אותו ליתומים ולעניים ואנו ניתן לך חלק בכל מה שאנחנו לומדים. מאותו היום, לא ניטל הכינוי 'רבי יוסי בן פזי'. וממנו ומבניו לא ניטל הכינוי. ותשמעו כמה צאצאים היו לו בשם הזה: רבי שמעון בן פזי, רבי יהודה בן פזי, רבי הלל בן פזי, רבי חנינא בן פזי, רבי יהושע בן פזי, רבי יוחנן בן פזי, רבי ישמעאל בן פזי, כל אלה בגלל הפזי. בגלל הפז! שאין לך שכר טוב בעולם, כמו מי שעוסק בתורה.

אם כן, זו כוונת המשנה. כך היא דרכה של תורה. שתרגיש בלימוד שלה, ש"אשרייך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא", גם אם "תאכל פת במלח ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן, חיי צער תחיה". כך דרכה של תורה! ככה אתה צריך להרגיש. זה דרכה של התורה, שהיא ממתקת הכל! הכל! הכל! כל מה שתעבור בעולם, הכל היא ממתקת. אושר. ברגע שאתה מחובר לתורה, בכל המצבים הכי קשים, אושר. אשרייך! אתה מרגיש אושר. אבל שלעצמה- אורך חיים בימינה ובשמאלה. כולם יודעים... זה בשמאלית, התורה נותנת את העושר והכבוד, אבל בימינה אורך חיים. מה צריך יותר?! זאת אומרת, זה עצם התורה הקדושה. אז רואים שהדברים הם ברורים. אבל צריך להזכיר אותם מידי פעם.