שובו, ארפא משובותיכם! • מעשה נורא מיוסף משיתא ויקום איש צרורות

עכשיו תשמעו על שני בוגדים שהיו בעם ישראל ותראו מה היה בסופם:

מדרש רבא בתולדות, סוף פרשה סה, מבואר דוגמה על שני בוגדים, כתוב בפסוק: "וירח ריח בגדיו", אל תקרא "בגדיו" אלא "בוגדיו". מי אלה השניים? אחד קוראים לו יוסי, יוסף משיתא, ואחד קראו לו יקום איש צרורות.

מה היה המעשה ביוסא משיתא? בשעה שביקשו שונאים להיכנס להר הבית, אמרו "יכנס מהם ובהם תחילה". האויבים פחדו להיכנס לבית המקדש, הם ידעו שהזר הקרב יומת. אם אדם נכנס למקום שאסור לו להיכנס במקדש, היה מת! אז הם פחדו, אמרו ניקח מהם, מהיהודים, שהם יכניסו אחד משלהם לבפנים.

את מי לקחו? את יוסא משיתא. אמרו לו: "הכנס ומה שתוציא מבפנים שלך". הדבר הראשון שאתה מוציא מבית המקדש, שמה מלא זהב, מלא כסף, מה שתוציא, שלך! נכנס והוציא מנורה של זהב. אמרו לו: "אין דרכו של הדיוט להשתמש בזו". זה, מצטערים! זה יותר מידי, המנורה של זהב זה לא בשביל אנשים פשוטים, זה רק למלכים, דברים כאלה אתה לא יכול לקחת את זה. אבל מה, תכנס עוד פעם אחת ומה שאתה מוציא תקבל.

אמר רבי פנחס: נתנו לו מכס שלוש שנים ולא קיבל עליו. אמרו ל: תשמע, אנחנו נותנים לך שכר מכס של שלוש שנים, תכנס. אמר: "לא די שהכעסתי לאלוהי פעם אחת, אלא שאכעיסנו פעם שנייה?". נגמר! פעם אחת עשיתי את זה, יותר אני לא עושה את זה בשום מחיר שבעולם! לא נכנס.

מה עשו לו? נתנו אותו בחמור של חרשים. רש"י מסביר: זה ספסל של דף עבה המגררים בו את הנסרים. זאת אומרת, השכיבו אותו על מיטה כזאת של נסרים ויש בה חריצים והתחילו לחתוך לו מהרגלים. התחילו לחתוך אותו חתיכות. אתה נכנס או לא נכנס? לא נכנס! מנסרים. אתה נכנס או לא נכנס? מנסרים. ככה התחילו לנסר אותו. והיו מנסרים בו והוא מצווח ואומר: "וי אוי! אוי! שהכעסתי לבוראי". זה מה שהוא צעק. לא אבא לא אמא, לא קילל אותם, לא כלום! רק הוא מצטער, לא על הכאבים, על מה שהוא הכעיס את בורא שנכנס לבית המקדש.

הבוגד הזה שהיה מוכן למסור כלי המקדש לשונאים, מוכן היה רק פעם אחת ולא יותר. ואפילו שעינו אותו לא היה מוכן לפעם שנייה וצער לא כל האבים אלא "אוי לי שהכעסתי לבוראי". זה מעשה של בוגד אחד.

יקום איש צרורות הוא היה בן אחותו של רבי יוסי בן יועזר, איש  צרדה. היה רוכב על הסוס שלו בשבת. מחלל שבת. והיו מוליכים לפניו קורה שיהיה נתלה עליו יוסי בן יועזר, לוקחים את דודו לצלוב אותו בכיכר העיר. אמר לו יקום איש צרורות לדוד שלו: "תראה את הסוס שהרכיב אותו עליו אדוני". זאת אומרת, הגוים הרכיבו אותו על סוס והוא רוכב בשבת, ככה... ומלגלג עליו ואומר לו "ותראה גם את הסוס שלך שהרכיב אותך אדוניך". הולכים להרכיב אותך עכשיו על עץ התלייה.

מה הוא רצה לומר לו? "אתה רואה, אני הלכתי בתאות ליבי ועלתה לי. והנה אני מצליח! אני על הסוס וחי ומבסוט. ואתה עם כל המצוות והתורה שלך הולך לתלייה. אתה עמלת בתורה ובמצוות כל ימי חייך, בסוף תהיה נתלה. אמר לו: "אם כך למכעיסיו, קל וחומר לעושי רצונו". אם ככה הקב"ה עושה למי שמכעיס אותו, אז קל וחומר מה הוא יעשה למי שעשוה את רצונו. זאת אומרת, כמה שכר יתן לו! אם לאלה שמכעיסים הוא עושה ככה, אז לאלה שעושים את רצונו, כמה שכר הוא יתן!

אמר לו :"עשה אדם רצונו יותר ממך", מה אתה נקרא מהמכעיסים? אתה מעושי רצונו! אומר לו: "עשה אדם רצונו יותר ממך", אמר לו: ואם כך הוא עושה לעושי רצונו, אם אני שאני צדיק ועושה לי ככה, קל וחומר מה הוא יעשה למכעיסיו. לך! לך מה הוא יעשה לך. אם לי שאני צדיק ככה הוא עושה, מה מחכה לך! ונכנס בו הדבר כערס של עכנאי, עכנאי זה נחש, והלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין.

נתנמנם יוסי בן יועזר איש צרדה וראה מיתתו של יקום בן אחותו, פורחת באוויר. ואמר: "בשעה קלה קדמני זה לגן עדן". אותו יקום איש צרורות שזלזל בדודו, שרואה אותו הולך לגרדום, כמו שאומרים, והוא מזלזל, זה כזה עזות! כזה לכלוך! אבל ברגע שהוא שמע שכר ועונש, הוא נתעורר לתשובה והלך וקיים בעצמו ארבע מתות בית דין מתוך תשובה, והקדים אותו, לפני שהוציאו להורג את יוסי דוד, הקדים אותו לגן עדן.  

שמעתם דבר כזה? כמה ה' רוצה שאנחנו נחזור בתשובה ומה הוא מעתד לנו טובות. אז להתבונן בזה. מה אמר לו יוסי בן יועזר ליקום איש צרורות? הוא אמר לו מילה יותר משכר ועונש? כלום! שכנע אותו? לא! אמר לו: "אם זה מה שאני מקבל, מה מחכה לך?". זהו! וזה שכנע אותו, את הבוגד, ועשה תשובה. והרוויח חיי עולם. ברגע אחד! הקדמני בחצי שעה.

זאת אומרת, הקב"ה בכל מקרה שאנחנו נשוב בתשובה גם אם מרדנו, גם אם "בגד בוגדים בגדנו", גם אם העמקנו סרה, ה' מבקש מאיתנו "שובו". "שובו, ארפה משובתכם". אני רופא כל בשר ומפליא לעשות. אני ארפא אותכם מכל עוונותיכם.

לא טוב? תגידו לי, לא טוב? נו, אז למה אנשים לא עושים תשובה?