אברך טיפש ועז פנים כתב לרב אמנון יצחק מכתב בענין הכשרות

תגובת הרב יצחק רבין ל"מכתב הכשרות":

נתבקשתי להתייחס למכתב שנשלח ואשר הכותרת שלו "מכתב הכשרות"

סעיף א'

מעניין מנין לו שהרבה פעמים הסכין יבש, והולך ועושה ספק ספיקא? מי חולקים על כך שלא מצריכים שיהיה יבש, זה דרכם של עמי הארצות לחלוק ולבנות ספק ספיקא בלי שום הבנה ובלי שום מקורות בהלכה, כי לא למדו ולא ידעו בחשכה יתהלכו, אבל בכל זאת נכתוב נוסף על מה שצויין כף החיים ס"ק מג', ראה עוד בכף חיים שם ס"ק נז' שכתב משם הפוסקים שבדיקה זאת בין אחד לשני צריך להיות כהילכתא אבישרא ואטופרא ואתלת רוחתא, ובסוף דבריו כתב: "והמחמירים מקנחים הסכין מהדם בין שחיטה לשחיטה ובודקים שש פעמים וכן ראוי להורות", הרי לפניך דעת הפוסקים ולא רק הכף חיים שמצריכים שהסכין יהיה יבש, ובכל הבד"צים לא בודקים בין אחד לשני, וגם שבודקים בודקים הסכין במקום הקור ובמקום החום ועל ידי השוחט שהוא עייף ובדיקה זאת אינה בדיקה, עיין כף החיים שם ס"ק קיג'.

על סעיף ב' 

איני יודע מנין ההלכה הזאת, והיכן היא כתובה שאסור לבדוק הסכין על יד הבעל חי, וגם מה שהגיב על כך דברים בטלים ומבוטלים.

יש לנו דין בסימן לו' סעיף יד' המדבר שהריאה של הבעל חי "צמקה" כותב מרן' צמקה כולה אם מחמת בני אדם שהפחידוה, כגון ששחטו אחרת בפניה וכו' הרי זאת טריפה, ונחלקו הפוסקים האם צריך שצמקה כל הריאה או אפילו מעט, וראה שם בכף חיים ס"ק רל'ד ודו"ק.

נמצינו למדים שאסור לשחוט בעל חי כגון עופות או בקר בפני השני, ועינינו רואות ולא זר בכל המשחטות ובכל ההכשרים של הבד"צים למיניהם אף אחד לא חש להכי וזה דבר שאין בו חולקים, ואין שום היתר על כך, וכל העופות וכל הצאן נשחטים בצורה כזאת שאחד רואה את השני ומקבלים הכשר לכתחילה ולמהדרין, ומה שאנו לא מוצאים אחר השחיטה שהריאה צמקה מפני שמיד נשחט השני, ואילולי שהיה נשאר כמה זמן ואחר כך היה נשחט בודאי ריאתו היתה צמקה, והיתה נאסרת.

וראיתי בספר "שיחת חולין" על השחיטה שכתב שהעופות כבר הורגלו בכך ששוחטים בפניהם, וראה בספרי "הריח הטו"ב" שכתבתי השגה על דבריו מה שייך שהורגלו ולכן לא צמקה ריאתם, הרי היום זו פעם ראשונה שהגיעו העופות האלו לבית השחיטה ומנין ראו ומנין הורגלו עי"ש ודו"ק, וראה עוד שם בכף החיים ס"ק רמד' שצעק על אותם האנשים שלא נזהרים בכך, ובנוסף כתב שעוברים על לאו דאורייתא משום צער בעלי חיים, ואין להתיר על ידי בדיקה שיראה שלא צמקה הריאה היות ועתידה אם לא היתה נשחטת מיד להיות צמקה, והשחיטה מיד לא מועילה להוציא אותה מדין טריפה עי"ש ודו"ק.

אם כן מה סמכו, ועל מה סמכו היום ששוחטים העופות בפני חבריהם שהרי הריאה צמקה והיא טריפה, וגם צער בעלי חיים שהנך שוחט אחד בפני השני.

על סעיף ג' 

דין מרן' השלחן ערוך יורה דעה סימן יח' סעיף יא' שפסק שצריך לבדוק הסכין בין שחיטה לשחיטה והרמ"א לא חלק על עצם הדין שצריך לבדוק בין כל אחד ואחד רק כתב שמי שרוצה להכניס עצמו לספק זה.

היות ודין זה הוא דינא דתלמודא לבדוק הסכין בין כל אחד ואחד לאחר השחיטה, והכי פסק הרי"ף הרמב"ם והרא"ש. ויתרה מזאת פסקו המהרי"ל והש"ך והשמלה חדשה ועוד אחרונים שחובה לבדוק הסכין בין אחד לשני יב' בדיקות את הסכין, ופסק מהרי"ו וז"ל: "ואסור לשחוט לכתחילה אם לא בדק הסכין בין אחד לשני" הביאו הכף חיים שם ס"ק ס"ג ומרן הביא את דברי המהרי"ו בבית יוסף, וכן בפסק הבית חדש נמצא שלכולי עלמא אין לעשות כן לכתחילה שלא לבדוק הסכין בין אחד לשני, מיהו איסורא קעביד ולא טוב עושה בעמיו שלא בודק הסכין בין כל אחד ואחד. כף החיים שם ס"ק סה' בסופו וכתב שם בס"ק סז': "ובשעת הדחק כגון ערבי שבתות וערב יום הכיפורים שצריך לשחוט כפרות הרבה ואין זמן מספיק לבדוק הסכין בכוונת הלב ובמיתון כדינו יב' בדיקות, וקרוב הדבר שמחמת הנחיצות לא ידקדק היטב בבדיקה, אז לא יבדוק בין כל אחד ואחד" עד כאן לשון/ו (הש"ך ס"ז).

נמצא שכל ההיתר בערב יום כיפור הוא מפני הדוחק על השוחט שלא יוכל לבדוק כדבעי זאת אומרת בכוונת הלב ובמיתון יב' בדיקות לכן התירו לבדוק אחר כל אדם ואדם. 

ובשחיטות היום בכל המשחטות אין זה ערב שבת ולא ערב יום הכיפורים שנתיר להם.

ועין ב"שערי תשובה" אורח חיים סימן תנג' הדן בדין אדם שנמנה על קהילה שלא אוכלים קוטניות, ואכל קוטניות בפסח, שהוא עובר על לאו של "לא תסור" וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה בידי שמים וכו'

ובודאי בדין של בדיקת הסכין בין כל אחד ואחד אינו חומרא כדין קוטניות, ומי שעובר על כך ולא בודק הסכין בין כל אחד ואחד מלבד שעובר על דברי חכמים הרי הוא חייב מיתה בידי שמים, ומי ירצה לאכול משחיטת שוחט שמכריז על עצמו שהוא עובר על דברי חכמים! ודבר זה הוא דינא דתלמודא חולין דף י' ע"ב, וראה באר הגולה שציין על הלכה זו שכך פסק הרי"ף הרמב"ם והרא"ש והרשב"א שחובה לבדוק בין כל אחד ואחד.

וכותב המכתב "מכתב הכשרות" לא רק שלא למד ולא עסק בשחיטה אלא אף אינו מבין ההלכה וכללי ההלכות, ועליו נאמר בגמרא שוטה רשע וגס רוח, שלא הגיע לכלל הוראה ומורה.

אני כותב הדברים מתוך לימוד ההלכה, ועוסק במלאכה יותר מחמישים שנה בפועל, והעמדתי תלמידים הרבה.

ולעצם השחיטה היום במשחטות בארץ ששוחטים מאות ואלפים כל יום, זה עצמו נגד ההלכה, ראה בספר "מנחת יוסף" סימן יח' ס"ק פז' שהביא מספר "תואר משה" דיש לו לשוחט לנוח אחר ששחט 29 עופות, ורק אחר כך ימשיך לשחוט, והביא ראיה לכך מהגמרא עי"ש. ובמשחטות בארץ אצל כולם כולל הבד"צים רק לאחר שחיטת 350 עופות נח השוחט, וגם בזמן המנוחה מעמיד סכינים ומדבר בטלפון.

סוף דבר כל השחיטות של היום, מלבד הדברים שאמרנו יש בהם עוד הרבה איסורים, ובודאי אסור לאכול את העופות והבשר, שהרי כולם מתחילים לשחוט באשמורת הבוקר ואינם ישנים כדבעי בלילה, ראה בספר חיי אדם כלל קמד' סעיף יד' וגם מרן' בשלחן ערוך אורח חיים סימן תרה', מנחת יוסף יורה דעה סימן יח' ס"ק פז'.

וגם שנותנים לשוחטים לנוח אחר 350 עופות שאמרנו שזה לא כפי ההלכה בזמן שהוא נח עליו להכין הסכין בשביל השחיטה בעוד חצי שעה שעליו לשחוט עוד וגם בזמן המנוחה מתקשר לבית ולכל העסקים, ועל ידי כך נכנס לטרדות ומחשבות ואין מחשבתו מיושבת עליו, ובמצב כזה כתב האור החיים בספרו "פרי תואר" על יורה דעה סימן יח' אות לא' כי אינו יכול לשחוט עוד, וכן פסק הכף חיים שם ס"ק קטו', ומי יכול לאמר היום בזמנינו כי יש לו ישוב הדעת ואין לו שום טרדות.

ועל ידי מודעות של הציבור לחומר הדברים ומניעתם מאכילת נבילות וטריפות דבר שמטמא את הגוף והנפש.

וגם כל דבריו "והשגתו" הם מבחינת "ומקלו יגיד לו" שהרי לא הביא שום מקורות וכל דבריו ספק ספיקא, ובשני אמר שמא, והשלישי מנחש, שבודאי בדקו אחר השחיטה אך אומר בסוף דבריו "אם נמצא כדין" גם הוא מהסס בדבר שסכין שלא בדקו אותו לפי שההלכה מצריכה, ובסוף בדקו ספק אם ימצא כדין.

עד כאן עמד הקנה ועוד חזון למועד, חודש טוב ומבורך שפע של קדושה וטהרה ממרומים, למי שמקדש עם ישראל להפרישם מאיסורים.

נ.ב. עיין בסימן לט' בכף חיים ס"ק שנט' שכל העוזר בדבר להודיע לעם ישראל חומרת האיסור "הרי הוא מעמיד דגל השכינה ומונע הטומאה מנפשות עם השם ומטהר בית אלוקינו ומשיב עטרה ליושנה".