פרשת ויקהל – 'בּוֹאִי כַלָּה שַׁבָּת מַלְכְּתָא'

חדש! ניתן לקריאה והורדה המאמר המעוצב מהספר - לחץ כאן.

ויקהל – 'בּוֹאִי כַלָּה שַׁבָּת מַלְכְּתָא'

[ב"ה כבוד הרב שליט"א לימד מאמר זה: בואי כלה שבת מלכתא 12.04.2024]

א] מדוע היו עם ישראל יכולים לטעות ולחשוב: 'שמותר לחלל שבת! בשביל לבנות את המשכן'? 

ב] מפני מה נלמדות ל"ט (39) אֲבוֹת מְלָאכוֹת האסורות בשבת דווקא ממלאכת המשכן? 

ג] איזו מטרה נעלה יש ליום השבת שחשובה לאין ערוך אפילו משמירה על ל"ט מלאכות האסורות? 

ד] מה הסיבה לכך שיש נוסחאות שונות לתפילות השבת? בערבית: 'אַתָּה קִדַּשְׂתָּ' בשחרית: 'יִשְׂמַח מֹשֶׁה' ובמנחה: 'אַתָּה אֶחָד'.

ה] מדוע כל עניני השבת כפולים; שני (2) כבשים, לחם משנה, שני נרות, זכור ושמור?

ו] 'לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה' כיון שהשבת היא הכלה! מי החתן? 

ז] ימות השבוע הזדווגו זה לזה; מי עם מי? ומיהו הזיווג של שבת קודש? 

ח] מי הם 'מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת'? שאנו שרים לכבודם: 'שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת!' 

שבת - 'זמן' עולם הבא, משכן - 'מקום' עולם הבא; 

המצוה הראשונה שנצטוו בה בני ישראל על ידי משה רבנו ברדתו מהר סיני היתה: 'שמירת שבת' שכן למחרת יום הכיפורים הקהיל "מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות לה, א) ואז נאמר: "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לה'" (שם פסוק ב) ומיד לאחר מכן הסמיכו את בנית המשכן לשבת. 

ויש להבין: מה פשר סמיכות זו?

הביא רש"י (בשם המכילתא): 'שבא ללמדנו שאין מלאכת המשכן דוחה את השבת!' 

ויש להבין: מדוע היו עם ישראל טועים לחשוב: 'שמותר לחלל שבת עבור בנית המשכן!' וכי מותר לעבור עבירה כדי לקיים מצווה אחרת?! 

ממבט ראשון יראה המתבונן: שיש מכנה משותף בין שבת לבית המקדש;

אומר רבי צדוק הכהן מלובלין זצוק"ל (בספרו פרי צדיק אמור ז') שכתוב בספר יצירה: 'שלכל דבר בעולם יש מציאות; בנפש, בזמן ובמקום.

נפש - הם עם ישראל קדושים! ומעליהם הכהנים הקדושים.

זמן - היא השבת 'מעין עולם הבא!' כפי שאומרים בפזמון של שבת: 'מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא יוֹם שַׁבָּת מְנוּחָה' וכן במסכת ברכות (דף נ"ז) מבואר: 'שעונג שבת הוא אחד משישים (1/60) מעונג גן עדן!'

והמקום - הוא המשכן אי של השראת השכינה אי של עולם הבא בתוך העולם הזה!

אם כן, שבת - הוא זמן עולם הבא ובית המקדש - הוא מקום עולם הבא.

ולכן היו עם ישראל עלולים לטעות ולהבין: 'שיכולים להגיע למעלות רוחניות על ידי המשכן אפילו אם יזנחו את השבת' הזהירם הקב"ה: 'שישמרו את השבת! יום שהוא 'מעין עולם הבא!'.

ל"ט אבות מלאכות נלמדות ממלאכת המשכן; 

יתר על כן יש קשר הדוק ביותר בין שבת למשכן, שכן כל המלאכות האסורות בשבת נלמדות ממלאכת המשכן.

שבמסכת שבת (דף ע"ג) מנו ל"ט אֲבוֹת מְלָאכוֹת; הַזּוֹרֵעַ וְהַחוֹרֵשׁ וְהַקּוֹצֵר וכו' כולן מלאכות שנעשו במשכן. ואין הדגש על קושי הפעולה שכן 'מלאכה' אינה מוגדרת כעבודה קשה וראיה לכך: שבשעבוד מצרים כלל לא הוזכר שהשתעבדו במלאכת פרך! אלא בעבודת פרך (שמות א, יג).

אלא 'מלאכה' היא 'פעולת יצירה' ואפילו יצירה קלה! כמו כתיבה או קשירה נאסרה בשבת.

ומדוע באמת כל המלאכות האסורות בשבת נלמדות מהמשכן? 

מבארים הקדמונים את עומק הענין:

במדרש (תנחומא) כתוב: 'שבצלאל היה צריך לחכמה בינה ודעת בבניית המשכן! (שמות לא, ג) וזאת למה? כיון שהמשכן הוא בעצם עולם קטן.

והוסיפו חז"ל (במסכת ברכות דף נ"ה): 'שידע בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ!'

כלומר, אף על פי שהעולם נברא בדיבור ואמירה: "וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים" (בראשית א, ו) בכל זאת הדיבור הפעיל תהליך של פעולת יצירה והן ל"ט פעולות יצירה שבהן נבראו שמים וארץ.

וזהו עומק הענין: 'ידע בצלאל לצרף אותיות' שגרמו לפעולות של ל"ט מלאכות 'שבהן נבראו שמים וארץ'. 

וכיון שכך מובן היטב! ש: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (שמות לא, יז) ואסר הקב"ה לעסוק ביום זה ביצירה שהן אותן ל"ט אבות מלאכות שבהן נבראו גם העולם וגם המשכן!!!

ל"ט מלאכות כנגד ל"ט מלקות ול"ט קללות;

ובתוספת נופך!

כידוע ישנה סגולה גדולה לקרוא בכל יום את התיקוני זוהר (תיקון מ"ח) הקרוי: 'בְּרֵאשִׁית תַּמָּן' ושם מתבאר רובד נוסף לל"ט אבות מלאכות;

ל"ט אבות מלאכות הן כנגד ל"ט מלקות וכנגד ל"ט קללות שנתקללו אדם, חוה, הנחש והאדמה!

שכן אדם, חוה והנחש נתקללו עשר (10) קללות כל אחד! והאדמה נתקללה תשע (9) קללות.

ובספר שפתי חיים (חלק ג' עמוד תו') מתבאר העומק הנפלא!

אותן ל"ט מלאכות מקשרות בין השבת, המשכן וזמן בריאת העולם!!!

כיון שהשבת - היא זמן 'מעין עולם הבא!' והמשכן הוא מקום מעין עולם הבא ואדם הראשון בזמן בריאת העולם חיבר את שניהם גם יחד! כי שכן לו בגן עדן והיה זה הזמן והמקום היחידים מאז ומעולם שנתחברו להיות אחד!

ובמהר"ל (דעת תבונות סימן קכ"ו) מחדד: שבעצם לא נזקק אדם הראשון בשעת בריאתו לעסוק במלאכת כפיים! שבמסכת סנהדרין (דף נ"ט) אמרו חז"ל: 'שאדם הראשון היה מסב בגן עדן ומלאכי השרת היו צולין לו בשר ומסננין לו יין!'

ומבאר הבן איש חי: 'שהכוונה לרמז על לימוד התורה; הבשר - מרמז לחלק הנגלה שבתורה והיין - מרמז לתורת הסוד!

מתבאר על כל פנים, שלא עמל אדם הראשון במלאכת כפיים אלא עסק ביצירה רוחנית לימוד תורה!

ועל מה שנאמר בתורה שנצטוה: "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית ב, טו) כתוב בזוהר הקדוש (בראשית כ"ז) כך:

'לְעָבְדָהּ - זו מצות עשה לימוד התורה.

וּלְשָׁמְרָהּ - זו מצות לא תעשה אחת (1) בלבד שלא לאכול מעץ הדעת'.

ובהתאם לכך מבאר האריז"ל את עומק הענין באופן נפלא!

אדם הראשון בגן עדן לא עסק במלאכת יצירה כי היה כולו טוב! קודש קודשים!! ועל כן נח ממלאכה ועסק בדבר אחד בלבד יצירה רוחנית שהיא לימוד תורה!

ובשעה שחטא נתקללו כולם ל"ט קללות שיסודם אחד:

לברור בפעולות גשמיות את הטוב מן הרע. כי האכילה מעץ הדעת עירבה בין טוב לרע ומאז יש לברר את הקדושה מן הקליפות כדוגמת החיטה שיש לעמול בה טרם שמכינים את הלחם; לזרוע, לחרוש ולקצור, לעמר, לדוש, לזרות ולברור, לטחון, לרקד, ללוש ולאפות. והן הן ל"ט אבות מלאכות.

וכיון שחטא אדם הראשון נשתנה העולם! וממילא נשתנה גם תפקידו וכך במקום לעסוק ביצירה רוחנית נאלץ גם לעסוק במלאכה גשמית ועל כן נתקלל: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" (בראשית ג, יט) תעמול ותברור אוכל מתוך הפסולת!

ומעתה אור גדול!

במלאכת המשכן - נבנה המשכן בל"ט מלאכות גשמיות למען הפיכת מלאכות גשמיות לבית רוחני בדיוק כפי שהקב"ה ברא את העולם בל"ט מלאכות יצירה במשך ששה (6) ימים.

וביום השבת (7) - שובתים מל"ט מלאכות גשמיות משום שחוזרים למצב הדומה לאדם הראשון קודם חטאו שלא עסק במלאכות גשמיות אלא ביצירה רוחנית וכפי שאדם הראשון נצטווה שלא לעבוד כך גם עם ישראל פוסקים ממלאכה שעסקו בה בששת ימי המעשה!

השבת - היא הכלה! ואם כן, מי החתן? 

והנה במשכן הרגישו כלל ישראל את השכינה באופן מוחשי! וכן לעתיד לבוא 'אין אכילה ואין שתיּה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה!'

מוכרח אם כן שכל תכלית השבת היא ממש כמו המשכן והעולם הבא 'ליהנות מזיו השכינה!'

וכיון שכך פשוט וברור שבשבת לא די לו לאדם להימנע מל"ט מלאכות יצירה. הן אמת שהלכות שבת הן מההלכות הסבוכות ביותר בתורה 'כהררים התלויים בשערה!' אך על כל פנים וודאי שזו איננה המטרה היחידה ביום הקדוש הזה: 'שלא יחלל שבת' אלא ישנה מטרה אחרת שצריך להשיג בשבת על מנת לזכות לזיו השכינה לאחד משישים (1/60) חלקי העולם הבא! 

ויש לבאר אם כן מהי חובת יום שבת קודש? 

וכדי להבין את סוד ענין השבת ולהשְׂכיל שחובת יהודי ביום קדוש זה מלבד הצורך להמנע ממלאכות יצירה גשמיות בשב ואל תעשה גם ליצור יצירה רוחנית בקום ועשה. לשם כך יש להתבונן בפיוט הידוע ביותר של רבי שלמה אלקבץ: 'לְכָה דוֹדִי':

'לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה' מי היא הכלה? – השבת!

כמו שמפורש בגמרא (מסכת שבת דף ק"ט): 'שרבי ינאי לבש בגדים חדשים כחתן לקראת כלה! ואמר: 'בואי כלה!'

אך אם השבת היא הכלה! מי החתן? 

לשם הבנת הדברים תובא הקדמה קצרה:

יש להתבונן: שבכל יום - נוסח תפילת העמידה שווה! הן בשחרית הן במנחה והן בערבית, כך ביום חול וכך גם ביום טוב. ואילו בתפילות השבת הנוסח שונה;

בערבית אומרים: 'אַתָּה קִדַּשְׂתָּ אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי לִשְׁמֶךָ'.

בשחרית אומרים: 'יִשְׂמַח מֹשֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ'.

במנחה אומרים: 'אַתָּה אֶחָד וְשִׁמְךָ אֶחָד'.

ומדוע יש נוסחאות שונות לתפילות שבת? 

להלן יובאו שתי (2) תירוצים נפלאים! 

הטור (אורח חיים סימן רצ"ב) מבאר: 'שהתפילות הם כנגד שלושת (3) השבתות החשובות ביותר מאז ומעולם! 

א] תפילת ערבית - היא כנגד שבת בראשית! ועל כן אומרים בה: 'תַּכְלִית מַעֲשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ' וכו' "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם" (בראשית ב, א) כי היא כנגד השבת הראשונה מבריאת העולם שבו שָׁבַת ה' מִכָּל מְלַאכְתּוֹ (בראשית ב, ג).

ב] תפילת שחרית - כנגד שבת מתן תורה! שכן במסכת שבת (דף ו) מבואר: 'שלכולי עלמא ניתנה תורה בשבת!' ולכן רק בתפילת שחרית מוזכר מֹשֶׁה רבנו שניתנה לו תורה בהר סיני. 

ג] ותפילת מנחה - תהיה כנגד שבת שלעתיד לבוא! שאז: 'אַתָּה אֶחָד וְשִׁמְךָ אֶחָד' – "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט). 

הקב"ה הזדווג עִם עַם ישראל על ידי השבת! 

ובאבודרהם (מעריב של שבת) תירץ הסבר נוסף (2) שמבאר את עומק שבת קודש! 

א] בערבית - מדגישים את הקידושין בין הקב"ה לעם ישראל 'אַתָּה קִדַּשְׂתָּ'. 

ב] בשחרית - מדגישים את השמחה בקידושין הללו 'יִשְׂמַח מֹשֶׁה'. 

ג] ובמנחה - היִּחוד בין החתן לכלה 'חדר יִחוד' 'אַתָּה אֶחָד'. 

אך עתה יש להבין: מה הקשר של הזיווג בין הקב"ה לעם ישראל לבין יום השבת? 

והמתבונן היטב יבחין שענין הקידושין מרומז בעצם בכל עניני השבת!

שכן מרן רבי יוסף קארו זצוק"ל (בית יוסף סימן רס"ג) הביא מדרש (שוחר טוב צ"ב): 'שכל עניני השבת כפולים; קרבנו כפול 'שני כבשים' מזונו כפול 'שני עומרים' במן וכן 'לחם משנה' הנהוג בימינו, עונשו כפול – "מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת" (שמות לא, יד) ושכרו כפול – "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד" (ישעיהו נח, יג) אזהרתו כפולה – "זָכוֹר" (שמות כ, ז) ו: "שָׁמוֹר" (דברים ה, יא) וכמובן מדליקים בו שני נרות. 

ויתכן שבא לרמז על ענין הזיווג בין איש לאשתו כך בשבת הכל כפול! 

ומי הזיווג של שבת קודש? כיון ששבת היא הכלה מי הוא החתן? 

במדרש (רבה בראשית יא, ח) מובא על הפסוק: "וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ" (בראשית ב, ג) – 'אמר רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י): 'אמרה שבת לפני הקב"ה: 'לכל הימים; א, ב, ג, ד, ה, ו - יש בן זוג! ורק לי אין?' 

אמר לה הקב"ה: 'כנסת ישראל היא בן זוגך!' וזהו שנאמר: "וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ" קידושין בין השבת לעם ישראל!

זיווג ימות השבוע; ראשון עם רביעי, שני עם חמישי ושלישי עם שישי. 

ותחילה יש להבהיר: מהו הזיווג של ששת ימי בראשית? 

במדרש (רבה בראשית יב, ה): 'אמר רבי עזריה: 'שנזדווגו הימים בהפרש של שלושה ימים;

יום ראשון נזדווג עם יום רביעי והטעם פשוט ונפלא! כיון שהשמים נבראו ביום ראשון ונגמרה מלאכתם ביום רביעי בשעה שנבראו המאורות שמש ירח וכוכבים כי היכן הם תלויים? בשמים! 

יום שני נזדווג עם יום חמישי מאותו טעם: שכן המים העליונים הופרדו ביום השני מהמים התחתונים ונגמרה מלאכתם ביום חמישי שאז נוצרו הדגים והיכן הם שטים? במים! 

ויום שלישי נזדווג עם יום שישי מהסיבה: שביום השלישי נאמר: "וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה" (בראשית א, ט) ונגמרה מלאכתו ביום השישי שנבראו האדם ובעלי החיים והיכן הם מהלכים? על האדמה! 

והביא הרב ברוך רוזנבלום שליט"א פנינה נפלאה! בשם הגאון מוילנא זיע"א:

זיווג פירושו: תכלית! ואין זה מקרי שהימים השתדכו א-ד ב-ה ג-ו, כיון שהתכלית של יום ראשון תכלית השמים עבור מאורות השמים. ותכלית יום שני תכלית הים עבור הדגים. ותכלית יום שלישי תכלית האדמה עבור האדם. 

באה השבת וטענה: 'לי אין תכלית! אין לי בן זוג' 

אמר לה הקב"ה: 'לא סתם הורדתי פרק זמן של גן עדן לעולם הזה יש לזה תכלית; עם ישראל! ועם ישראל הוא בן זוגך'. 

ואם כן פתחנו פתח להתחיל להבין: מהי המטרה בשבת!

הזיווג של שבת - היא התורה!

במדרש (אותיות דרבי עקיבא אות א') כתוב: "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ" (משלי ד, ב) – 'בשעת מתן תורה אמר הקב"ה לעם ישראל: 'יש לי מקח טוֹב לתת לכם בתנאי: שתשמרו את התורה!' 

אמרו עם ישראל להקב"ה: 'מה היא?' 

אמר להם: 'עולם הבא!' 

אמרו לו: 'תן לנו דוגמא בעולם הזה!' 

נתן להם את השבת 'מעין עולם הבא!'. 

ובטור (סימן ר"צ) הביא מדרש: 'בכניסה לארץ ישראל אמרה התורה לפני הקב"ה: 'במשך ארבעים (40) שנה למדו בני ישראל תורה! שהרי היה להם הכל; מן, באר ושפע כסף מביזת מצרים! לא היתה להם כל דאגה גשמית כך שפנויים היו לשמוע כל היום דברי תורה ממשה רבנו ומשבעים (70) הזקנים.

אבל עכשיו נכנסים לארץ ישראל זה הולך לשדהו וזה לכרמו ותורה מה תהא עליה?!' 

אמר לה הקב"ה: 'אזווג לך את השבת!'

יוצא שזהו העומק של יום שבת מלכתא 'בואי כלה!' יום שהוא 'מעין עולם הבא!' יום שבטלים בו ממלאכה יום שמיוחד אך ורק ללימוד תורה!

השבת היא הכלה ועם ישראל שלומדים תורה הם החתן!

וממש כמו בגן עדן שנהנים מזיו השכינה! ולומדים תורה כך בשבת קודש מעין גן עדן זוהי המטרה: ללמוד תורה!

התורה זה החתן!!! והשבת היא הכלה!! שכן תכלית השבת: למען ילמדו בה תורה!

ויאירו הדברים באור יקרות! לא די להמנע מל"ט מלאכות יצירה גשמיות אלא המטרה העיקרית היא: ליצור יצירה רוחנית בשבת ללמוד תורה! 

קדושה ביום שבת קודש – "קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה" (שמות לד, לה); 

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות לה, א) מבואר במדרש (הגדול וכן במדרש ילקוט שמעוני): 'אמר הקב"ה למשה: 'הקהל קהילות ברבים - כדי שילמדו ממך תורה ביום השבת!'

שהרי התורה ניתנה ביום השבת כיון שכל תכליתו של יום זה היא למען ילמדו בו תורה וזהו הזיווג וזוהי המטרה בשבת!!!

ומוסיף בעל הטורים עוד פנינה נפלאה! ושואל: 'למה נסמכה פרשת: "קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה" לפרשת: "וַיַּקְהֵל"? 

ותירץ: שהטעם לכך הוא ש: 'אינו דומה אור פניו של אדם בשאר ימות השבוע לקירון אור פניו ביום השבת!'

וזהו שאומרים בשבת: 'יִשְׂמַח מֹשֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ וכו' כְּלִיל תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשׁוֹ נָתַתָּ' מהו 'כְּלִיל תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשׁוֹ'? הקירון אור פנים! שכן אפילו פניו של משה רבנו קרנו במיוחד ביום השבת!! כי על ידי תורה שניתנה בשבת זכה לאור מיוחד. וכך גם הציווי על כל אדם ואדם מישראל: שיקרנו פניו מאור התורה הקדושה! 

'שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת'; 

ומעתה יובן הפזמון הנאמר בליל שבת קודש: 'שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת'.

אילו מלאכים מארחים בליל שבת קודש? 

במסכת שבת (דף קי"ט): 'אמר רבי חסדא: 'כל המתפלל בערב שבת ואומר: "וַיְכֻלּוּ" (בראשית ב, א) שני (2) מלאכי השרת המלווין לאדם מניחין ידיהם על ראשו ואומרים לו: "וְסָר עֲו‍ֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר" (ישעיהו ו, ז).

והוסיפו ברייתא: 'אמר רבי יוסי בן רבי יהודה: 'יש שני מלאכים שמלווין לאדם מבית הכנסת לביתו בליל שבת קודש; אחד מלאך טוב והשני רע. וכשמגיעים לביתו... 

אם רואים נר דלוק ושולחן ערוך - המלאך הטוב אומר: 'יהי רצון שיהיה כך גם בשבת הבאה!' 

והמלאך הרע עונה בעל כורחו: 'אמן!' 

ואם חלילה להיפך? המלאך הרע מברך: 'יהי רצון שיהיה כך גם בשבת הבאה!' 

והמלאך הטוב עונה בעל כורחו: 'אמן'. 

ומי הם המלאכים הללו?

אומר הפרישה (אורח חיים סימן רס"ב בשם ספר עקידת יצחק): 'שלא יתכן מלאך עליון שהוא רע אלא מדובר על היצר הטוב והיצר הרע!

היצר הטוב - שהוא כח השֶׂכל שואף: שהאדם יתעלה בשבת קודש! ואם הצליח להתכונן כראוי מברכו ומחזקו: 'להמשיך כך גם להבא!' אבל היצר הרע כח התאווה מברך אותו אם נכשל במשימתו שכן זוהי הצלחתו שלו שהצליח להכשיל את האדם וממילא כחו התגבר והתחזק ולכן מברכו: 'שיצליח להכשילו גם להבא...'

ואכן במסכת תענית (דף י"א) כתוב: 'שתמיד מלווים לאדם שני מלאכים שהם יצר הטוב ויצר הרע!' כמו שנאמר: "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ" (תהלים צא, יא) והם המלאכים שבאים לביתו בליל שבת.

ואת אלו המלאכים אנו מכבדים בכניסתם לביתנו בליל שבת! ולכבודם אומרים: 'שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן' מאחר שהם המניע של כל תפקידנו בעולם הזה. 

אלא, שקשה: מה טעם שדווקא ליל שבת קודש הוא עת המבחן של שני היצרים? 

והסיבה היא: שליל שבת הוא זמן ההתגוששות בין הנשמה לגוף!

הגוף החומרי רוצה: להמשיך את השפעת האכילה השתיּה השינה ושאר הנאות העולם הזה גם בשבת קודש.

ואילו הנשמה שהיא: "חֵלֶק אֱ-לוֹהַּ מִמָּעַל" (איוב לא, ב) רוצה: להנות מכך שסוף סוף הגיע היום שהוא 'מעין עולם הבא!' יום שמתאים לה כל כך.

ולכן הנשמה והגוף רבים.

על ידי שבת שהיא הכלה והתורה שהוא החתן הזדווגו עם ישראל לקב"ה!

ומעתה אור גדול!

בז' בסיון היתה החתונה החשובה והמפוארת ביותר על פני תבל!! הקב"ה נשא את עם ישראל!

שנאמר: "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב" (דברים לג, ד) מלשון: מאורסה "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם" (הושע ב, כא). 

ואיך יתכן הדבר? כיצד יכול עם ששקוע בהבלי העולם הזה בגשמיות וחומריות להיות כלה לקב"ה שהוא קודש קדשים!

- אם יקדשו את עצמם על ידי התורה!

ומטעם זה באותו מעמד נישואין 'כפה עליהם הר כגיגית!' ממש כמו חופה ונתן להם את התורה!

ואותו יום שבת היה...

כיון שאלו הם שני זיווגים הגונים;

את יום שבת קודש מזווגים לתורה הקדושה זיווג בין קודש לקודש מין במינו!

ועל ידי השבת שהיא הכלה והתורה שהיא החתן מזווגים את עם ישראל ככלה לקב"ה!

כי בעזרת הזיווג בין יום שבת קודש והתורה הקדושה נעשים עם ישראל להיות 'עם קדוש!' וראויים להיות ככלה לקב"ה!!!

וזהו עומק דברי חז"ל: 'הקב"ה, ישראל ואורייתא - חד הוא!'

ולכן ביום שבת קודש מקהילים קהילות ברבים ולומדים כולם יחד את התורה הקדושה בצוותא ולא די לשבות ממלאכת יצירה להתרחק מיצירות גשמיות – לא זהו העיקר! אלא זהו הזמן ליצור יצירה רוחנית תורה מתוך קדושה אשר הבן איש חי (שנה שניה, שמות) כבר אמר: 'ששעה אחת (1) של לימוד תורה בשבת קודש - שווה אלף (1,000) שעות לימוד תורה ביום חול!' 

'בּוֹאִי כַלָּה שַׁבָּת מַלְכְּתָא' השבת היא הכלה של התורה!

[קרדיט: גם מאמר זה על פרשת ויקהל מתוך הספר הנפלא! 'תורת חסד'

באדיבות המחבר הרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו!

למאמר הקודם: 'פרשת כי תשא: חטא העגל ומחצית השקל' - לחץ כאן].