סיבת החורבן - על שלא עבדו לפנים משורת הדין

הגמרא במסכת בבא מציעא (דף ל:) אומרת: אמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין. | הסגולות לעבור בדין ביום הנורא הבעל"ט ראש השנה | איך וממה מתבלבל השטן? | הנהגה של "לפנים משורת הדין" | הנהגה הראויה לעשרת ימי תשובה | החיוב להדר בקנית ד' מינים ועוד.

סיבת החורבן - על שלא עבדו לפנים משורת הדין

הגמרא במסכת בבא מציעא (דף ל:) אומרת: אמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין.

הקשר בין בנין ירושלים להנהגה של לפנים משורת הדין

והנה הקשר שיש בין חורבן ירושלים לבין "לא עבדו לפנים משורת הדין", מרומז כבר בפסוק בפרשת ואתחנן (ו, יח): "ועשית הישר והטוב בעיני ה' למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ הטובה אשר נשבע ה' לאבותיך". רש"י זצ"ל פירש ש"ועשית הישר והטוב" זו מידת לפנים משורת הדין. ובגמרא במסכת ברכות (דף מח:) מבואר ש"הארץ הטובה" היא ירושלים. הרי לנו מזה שההנהגה של "לפנים משורת הדין", היא הגורמת לירושת ירושלים הבנויה. ומכלל הן אתה שומע לאו, דהיינו, שעל ידי שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין, זה מה שגרם לחורבן ירושלים!

מדוע נחרב הבית על שלא נהגו ב"מידת חסידות"?

אמנם כבר הקשה הגאון רבי יוסף חיים זצ"ל בספרו "בן יהוידע" שלכאורה קשה להבין זאת, וכי בשביל שלא נהגו "במידת חסידות", "לפנים משורת הדין", תחרב ירושלים? ולמה אינו תולה החורבן בעבירות חמורות שהיו בידם? וכבר התקשו בזה רבים.

אמנם הביאור הוא, שכאשר ישראל עושים לפנים משורת הדין, אז במידה כנגד מידה מתנהג הקב"ה עמהם אף הוא לפנים משורת הדין, ואין מענישם כפי חיובם על עבירות שבידם, ומכיון שישראל בזמן חורבן הבית לא עשו לפנים משורת הדין, כמו כן לא התנהג ה' עמם לפנים משורת הדין, ונחרבה ירושלים מחמת העבירות שהיו בידם.

לכן מן הראוי לדבר על ענין חשוב זה, שהוא: הנהגה הראויה של "לפנים משורת הדין", "הידור ודקדוק במצוות", "חומרות בהנהגה ובדינים", וזה דבר הנוגע להרבה דברים, וכמו שנראה שבמהלך ימות השנה אנו נפגשים בהנהגה זו כסדר במעגל השנה. 

וראשית נתחיל עם ראש השנה.

ענינו של שופר - הנהגה של לפנים משורת הדין

יש יסוד גדול שצריכים לדעת הנוגע לכל השנה בכלל ולראש השנה בפרט.

אחד מן הזמנים הנעלים ביותר ביום ר"ה, ואולי הכי חשוב, הוא זמן "תקיעת שופר". על ידי השופר אנו מעוררים הנהגה של חסד ורחמים, וכן תוקעין כדי שיעלה זכרונינו לפניו יתברך לטובה. כמו כן על ידי תקיעת השופר הקב"ה כביכול עומד מכסא הדין ויושב בכסא החסד והרחמים.

ובעצם מצות היום היא המצוה של "תקיעת שופר" והיא ההצלה שלנו. עד שכתוב בגמרא במסכת ר"ה (דף טז:): וא"ר יצחק כל שנה שאין תוקעין בה בתחילתה מריעין לה בסופה, ב"מ.

אכן כדאי לבאר מה מהות הענין של מצוה גדולה זו של "תקיעת שופר", ומה יכולים ללמוד ממנה למשך כל השנה. 

עוד מובא בגמרא (שם): ואמר רבי יצחק למה תוקעין בר"ה? למה תוקעין?! רחמנא אמר תקעו. אלא למה מריעין? מריעין?! רחמנא אמר זכרון תרועה. אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדים? ומתרצת הגמרא: "כדי לערבב השטן".

ויש להבין איך וממה מתבלבל השטן? 

ראיתי שמובא בשם הגרעק"א זצ"ל, וכן כתב גם בעל ההפלאה זצ"ל בהקדמת ספר המקנה (פתחא זעירא אות ט') ביאור בזה, על פי מה שפירש רש"י זצ"ל שהשטן מתבלבל על ידי ששומע שישראל מחבבין את המצוות ולכן מסתתמין דבריו. 

והענין הוא, כיון שרואה שכלל ישראל מחבבין את המצוות הוא ירא לשטנם ולגלות את העבירות שלהם. דהנה אמרו חז"ל דמי שעושה "תשובה מיראה" זדונות נהפכו לו כשגגות, ומי שעושה "תשובה מאהבה" זדונות נעשים לו כזכויות. ולכן כיון שרואה השטן שכלל ישראל מחבבין את המצוות הרי זה סימן שעובדים את הקב"ה מאהבה, כי כשעובדים מיראה אין מחבבין את המצוות, אלא עושים רק את "ההכרח" "החיוב" "המינימום" כדי שלא ליענש. 

אולם כאשר הם מחבבין את המצוות אז עושים "יותר" ממה שמחוייבים הם לעשות, ולכן השטן ירא לשטנם ולהראות לה' ופמליא דיליה את העבירות שלהם, כי מכל עבירה שיגיד יתוסף לנו עוד זכות ומצוה, כי הרי השב מאהבה, זדונות נהפכות לו כזכויות, ולכן הוא מתבלבל ומתערב לגמרי ושתיקתו יפה לו מדיבורו.

וכעין זה פירש רבינו חננאל זצ"ל שהשטן מתערבב כאשר רואה איך אנו "מדקדקין" במצוות, כי חוזרים לתקוע כדי לצאת מצוה מן המובחר.

סגולה לזכות בדין - הנהגה של "לפנים משורת הדין"

וראיתי בספר משנת רבי אהרן (ח"ב עמ' ר, ריד) שביאר ביתר דגש שלכאורה קשה, איך על ידי שמחבבין את המצוות השטן מתערבב ומתעכב מלהשטין, הרי ממה נפשך, אם צודקים טענותיו מה יועיל ה"חיבוב מצוה" במה שתוקעין ומריעין כשהן יושבים וכשהן עומדים, ואם אין לטענותיו סמך ובסיס, אז בלאו הכי מסתתמין דבריו, ואם כן חיבוב מצוה למה לי?

וביאר הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל על פי דברי הגמרא במסכת ברכות (דף כ:): אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבונו של עולם כתוב בתורתך (דברים י, יז): "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד" והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב (במדבר י, כו): "ישא ה' פניו אליך". אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה (דברים ח, י): "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך" והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה.

הרי שכאשר ישראל מחמירים על עצמם ועושים יותר ממה שנתחייבו מעיקר הדין, חיבוב מצוה זה גורם לנשיאות פנים, מידה כנגד מידה, כי כפי שהם עושים "לפנים משורת הדין" כך הקב"ה מוותר על מידת הדין, ועל ידי זה מסתתמין טענותיו של השטן, משום שחושב שאפילו אם ישטין הרי הקב"ה ישא להם פנים, וכמו שמוצאים אצל בעלי דינים שמסתתמין טענות האחד כשרואה שהדיין נושא פנים לשני.

ולכן, הוסיף הגר"א קוטלר זצ"ל וסיים: מי שעושה יותר מחיובו זוהי סגולה מיוחדת שעל ידה יזכה בדין!

גודל המעלה של מי שמתנהג "לפנים משורת הדין"

וכדאי להאריך עוד הדיבור על ענין חשוב זה, והוא: הצורך שיש לאדם שיתנהג בכל דרכיו והליכותיו "לפנים משורת הדין", דהיינו עם "הידורים וחומרות", וכנגד זה יוכל לקבל הנהגה מצד הקב"ה כלפיו של "לפנים משורת הדין" הנהגה של חסד ורחמים וכל ההשפעות הטובות. 

ולפני שנמשיך בביאור הענין על פי סדר המועדים, נתבונן מעט בדברי רבותינו ז"ל שרואים מדבריהם את גודל המעלה של מי שמתנהג "לפנים משורת הדין", ובזה אולי נוכל לעקור את המחשבה המתגנבת בלב אנשים רבים שהיא "למה נחמיר הרי יש על מי לסמוך" או "בדרבנן הלך אחר המיקל", "זה לא אסור לכו"ע, הרי יש פוסקים שמקילים".

וזה מה שאנו צריכים לחקוק ולקבוע בתוך לבנו: שאי אפשר לנו לחיות לכתחילה חיים של בדיעבד!

שיירי מצוה מעכבים את הפורענות

הגמרא במסכת סוכה (דף לח.) אומרת: "שיירי מצוה מעכבין את הפורענות". וביאר בזה הגר"א קוטלר זצ"ל (משנת רבי אהרן ח"א עמ' עט) שהכונה בזה היא, שאף שבדיעבד יוצא ידי חובה בלי לעשות חלק זה, אך הפעולה כתיקונה הנעשית עם ה"שיריים" שבה, זה מעכב את הפורענות. ובכל ענין כך הוא וגם בתורה, וכמו שיש המזלזלים בסוף הזמן, וחושבים הרי העיקר כבר עבר ומזלזלים בשיריים, ובאמת השיריים הם עיקר גדול.

עבור "הידורים וחומרות" משלמים השכר כאן בעולם הזה!

ולא רק שהנהגה זו סגולתה לעכב את הפורענות, אלא שמי "שמהדר" במצוות יותר מכפי החיוב, אז הקב"ה משלם לו שכרו עבור אותו הידור כאן בעולם הזה. והדברים מפורשים במסכת ב"ק (דף ט:) שהגמרא אומרת: אמר רבי זירא: בהידור מצוה עד שליש. במערבא אמרי משמיה דרבי זירא עד שליש משלו מכאן ואילך משל הקב"ה. ופירש"י זצ"ל וז"ל: מכאן ואילך: מה שיוסיף בהידור יותר על שליש יפרע לו הקב"ה בחייו. והתוספות (ד"ה משל) כתבו שעל זה נאמר שאוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.

והביאור בזה הוא על פי דברי הגמרא במסכת קידושין (דף לט:) שאומרת ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא. והענין הוא כמו שפירש במכתב מאליהו (ח"א עמ' 4) שבמציאות לא שייך תשלום שכר מצוות בעולם הזה. אולם מגמרא זו מבואר שעל "הידור", או על "חומרא", על כל דבר שעושים יותר ממה שמחוייבים כן שייך תשלום בעולם הזה וזהו שכתוב "מכאן ואילך משל הקב"ה".

דברי הרמח"ל זצ"ל בענין זה

ורואים שהנהגה זו אינה לאנשים מיוחדים, בעלי מדרגה גדולה, בנן של קדושים וכו'. אלא זה דבר הנוגע לכל אחד ואחד מאיתנו המשתוקק ושואף לעלות במדרגות התורה ויראת שמים. שהרי הרמח"ל זצ"ל בספרו מסילת ישרים (פרק יד) כשמבאר את חלקי הפרישות כותב שחלקי הפרישות הראשיים הם שלושה. יש פרישות בהנאות, פרישות בדינים ופרישות במנהגים. לגבי פרישות בדינים כותב כך, ונעתיק לשונו: 

"והפרישות בדינים הוא להחמיר בהם תמיד, לחוש אפילו לדברי יחיד במחלוקות אם טעמו נראה, אפילו שאין הלכה כמותו, ובתנאי שלא יהיה חומרו קולו, ולהחמיר בספיקות אפילו במקום שאפשר להקל בהם. וכבר זכרתי למעלה שאין ללמוד ממה שהותר על כל ישראל, לפרושים שיש להם להרחיק מן הכיעור ומן הדומה לו ומן הדומה לדומה".

אבל אל לנו לשכוח את מה שהרמח"ל זצ"ל הדגיש בדבריו שכל זה בתנאי "שלא יהיה חומרו קולו", והיינו שעל האדם לדעת איך ועל מה עליו להחמיר. וברור שקודם שאדם בא להחמיר על עצמו צריך לדאוג לקיים את עיקר הדין כמו שצריך, ולא לעשות את העיקר טפל ואת הטפל עיקר. 

לפעמים יש "חומרות" שהן בעצם "עבירות"...

וכבר ספרו על יהודי אחד שהיה נמוך קומה מאוד (גמד, ננס), וקרה פעם שיהודי שראה אותו לראשונה, שמח שמחה עצומה על ה"מצוה" הגדולה שנזדמנה לידו ורצה לברך עליו ברכת "משנה הבריות" בשם ומלכות, תפס אותו בידיו והגביהו מן הקרקע, כי הרי כל דבר שמברכים עליו צריכים לאוחזו בימינו... וכדי שההוא יוכל לענות אמן, כי הרי "גדול העונה יותר מן המברך", בירך בקול רם...

מעשה שסיפר החזו"א זצ"ל 

החזו"א זצ"ל סיפר שהיה לו שכן עשיר. שאלתי אותו פעם - אמר החזו"א זצ"ל - היודע אתה שיש לך שכן עני מרוד? והוא ענה: כן, יודע אני כי דר בשכנותי עני מרוד. ואם כן מדוע אינך מפרנסו? ומדוע אינך נותן לו כסף כדי לחלצו ממצר ולהוציאו ממצבו הדל? תשובת השכן היתה: בפורים יש מצוה של מתנות לאביונים. אמנם כל הפושט יד נותנים לו, אבל יש הידור שיהיה "אביון" ממש, והרי אני כל שנה מקיים מצוה זו בהידור רב על ידי שאני נותן לשכן זה בפורים מתנות לאביונים, ואם אני יתן לו כסף אף במשך השנה כדי להוציאו ממצבו, אם כן איך אוכל לקיים מצות מתנות לאביונים בהידור לפי כל השיטות?!...

הרי רואים מכאן איזה "חומרות" שאין לעשות. אבל אנו לא מדברים על זה, אלא מדברים על חומרות שהם הידור מצוה, ובהם יוצאים י"ח עוד שיטות בפוסקים למרות שלא נפסקו להלכה, חומרות שעל ידם האדם יוכל להתרומם יותר, לשמור על עצמו יותר, ולגדור את עצמו יותר.

כדאי לראות איך שחז"ל קבעו כמעט בכל המועדים ענין זה של "חומרות" ו"הידורים", הנהגה של לפנים משורת הדין. 

כבר דברנו על ראש השנה שזה כל הענין של עירבוב השטן על ידי השופר, ועתה נעבור לפי סדר מועדי השנה.

הנהגה הראויה לעשרת ימי תשובה

כתב החיי אדם זצ"ל (כלל קמג): ולכן מהראוי שיתנהג האדם בעשרת ימי תשובה בדברים וחומרות, אף שאינו נזהר בהם כל השנה, כי גם הקב"ה מתנהג בחסידות עם בריותיו. והאוכלים פת פלטר כל השנה, בימים האלו ראוי שלא לאכול כי אם פת ישראל, וכן בכל הדברים. 

ואמנם כך נפסק בשו"ע (סימן תרג ס"א) ומקורו מהירושלמי, שאף מי שאינו נזהר מפת של עכו"ם, בעשרת ימי תשובה צריך להזהר, וכן כתב החפץ חיים זצ"ל בשער הציון (סימן תרט ס"ק א) שבעשרת ימי תשובה יש להחמיר אפילו בדבר המותר מדינא.

החיוב להדר בקנית ד' מינים

בביאור הלכה בתחילת סימן תרנ"ו מובא שאם יש לאדם אתרוג או לולב כשר על פי ההלכה אמנם יש שיטות שפוסלים אותו, אפילו שלא נפסק כמו אותם שיטות, מכל מקום "חייב להוסיף שליש" כדי לקיים הידור מצוה ובכך לצאת באתרוג הכשר לכו"ע. 

רואים מזה שגם צריך להוציא כסף כדי להשיג מעלה זו של הידור מצוה.

לימוד נפלא מהיו"ט של חנוכה

הגמרא במסכת תענית (דף כ:) מביאה מה דאמר רבי ינאי שלעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר עושין לי נס, שמא אין עושין לו נס, ואם תמצא לומר עושין לו נס, מנכין לו מזכויותיו.

ובהמשך שם (דף כד:) הגמרא מספרת כך: אמר רב מרי ברה דבת שמואל. אני הייתי עומד על שפת הנהר ששמו פפא וראיתי מלאכים שהיו נראים כמלחי ספינה, והיו מביאים חול ומילאו בו את הספינה, החול נהפך לקמח משובח כסולת, והם עומדים ומוכרים אותו. כיון שראו זאת האנשים, באו כולם לקנות מקמח זה. אמר להם רבי יהודה: מקמח זה לא תקנו, משום דמעשה ניסים הוא. ופירש רש"י זצ"ל ד"ה אמר להו מעשה ניסים הוא וז"ל: "ובמה דאפשר להתרחק ממעשה ניסים יותר טוב ונכון".

וכן מצינו בגמרא במסכת שבת (דף נג:) שמספרת כך: ת"ר מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק ולא היה לו שכר מניקה ליתן ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה והניק את בנו. אמר רב יוסף בא וראה כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס כזה. א"ל אביי אדרבה כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית.

מבואר מכל המקומות הנ"ל שלא טוב כשעושים לבן אדם נס, וכמו שכתב רש"י זצ"ל שכל מה שאפשר להתרחק ממעשה ניסים הדבר יותר טוב ונכון. ואם כן יש לנו לשאול שאלה גדולה. 

הרי כולנו מכירים מה שאירע בחנוכה. 

כפי שהגמרא במסכת שבת (דף כא:) אומרת וז"ל: מאי חנוכה דת"ר בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אנון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. "נעשה בו נס" והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה. עד כאן לשון הגמרא. 

והשאלה המפורסמת היא, מדוע הקב"ה היה צריך לעשות להם "נס" אחרי שהיה להם שמן בפך שהיה מספיק ליום אחד ואם כן לא היו זקוקים לנס מיוחד. ועוד קשה מה שהקשה הפני יהושע זצ"ל שם וז"ל: יש לתמוה כל טורח הנס למה, דהא קיי"ל "טומאה הותרה בציבור" והיו יכולים להדליק בשמן טמא, ולמאן דאמר שטומאה הותרה בציבור, אפילו הדורי לא מהדרינן כדאיתא ביומא. ואם כן הדברים צריכים ביאור.

יוצא לפי דברי הפני יהושע זצ"ל הללו שלא היו זקוקים לנס כלל, כי יכלו להדליק בשמן טמא, וגם לפי כל מה שהבאנו דלא פשוט להנות ממעשה ניסים, אם כן צע"ג מדוע הקב"ה עשה להם נס? 

הרבה תירוצים נאמרו על זה, אך מה שנוגע לענינינו הוא מה שראיתי מתרצים כמדומני בשם בעל חידושי הרי"ם זצ"ל שכתב, שבעצם נכון הוא שעל פי הדין היו יכולים להדליק באותו פך שמן שמצאו, או אפילו בשמן טמא וכקושית הפני יהושע זצ"ל, אלא שהקב"ה עשה להם נס, ללמדנו שלא טוב תמיד לחפש קולות ולעשות רק לפי מה שהדין מחייב, אלא יש "להדר" במצוות, ולכן היו צריכים לשמן של נס שהיה טהור לגמרי כדי שיוכלו לקיים מצות הדלקת המנורה בהידור רב!

ולפי זה נבין למה דוקא בנר חנוכה מצאנו תקנה מיוחדת שתקנו למהדרין ולמהדרין מן המהדרין, מה שלא מצינו כן במצוות אחרות, משום שתכלית הנס היה לצורך הידור מצוה!

מפני מה התחייבו כליה בדורו של מרדכי היהודי

בענין יו"ט של פורים, הגמרא במסכת מגילה (דף יב.) אומרת: שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה. אמר להם אמרו אתם, אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. אם כן שבשושן יהרגו ובכל העולם כולו אל יהרגו. אמרו לו אמור אתה, אמר להם מפני שהשתחוו לצלם. אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר? אמר להם "הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים".

הרבה קושיות ותירוצים נאמרו על מאמר זה של הגמרא השואלת על הסיבה לגזירת הכליה על כלל ישראל בזמן מרדכי היהודי, אבל לפי דרכינו מצאתי שביארו חכמי המוסר המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, וכן בספר שפתי חיים, ובמשנת רבי אהרן ובכוכבי אור, שהרי לפי מה שנאמר שנהנו מסעודתו של אותו רשע, הרי היתה זו סעודה עם "הכשר" בלי שום תערובת איסור ובלי שום פקפוק, ולא היה שום חטא ממש, וכן בחטא של ההשתחויה לצלם, הם עשו רק "לפנים". אולם התירוץ הוא כי אם כלל ישראל היו מתנהגים במידה של "לפנים משורת הדין", והיו מוסרים עצמם למיתה לכבודו יתברך, אז הקב"ה היה מציל אותם בודאי, וכמו שמצינו אצל חנניה מישאל ועזריה שמסרו נפשם ועל ידי זה ניצלו בנס גלוי. 

וזה היה החטא, שעשו רק "לפנים" דהיינו מה שהיו צריכים לעשות על פי הדין, דהיינו, שבסעודה הכל היה כשר, ואם כן מעיקר הדין היו יכולים להשתתף בסעודה, וגם לגבי ההשתחויה לצלם עשו רק מיראה, וכמו שיש מפרשים שהם עשו רק "לפנים", דהכונה היא שעשו רק מ"בחוץ" מצד הפנים, אבל בתוך תוכם הם לא חשבו ח"ו להשתחוות כלל. אמנם אילו היו עושים "לפנים משורת הדין" לא היו מתחייבים כליה.

רואים מזה את גודל הענין של התנהגות "לפנים משורת הדין". 

כלל ישראל מתנהגים בכמה מיני חומרות בחג הפסח

עוד רואים הנהגה זו אצל כלל ישראל במה שנוגע לחג הפסח. בספר משנת חסידים כותב: "והשומר פסח מחימוץ כהלכתו, ויחמיר בו בכל החומרות שמחמירים המחמירים, יועיל לנפשו מאוד כל השנה".

וכן בספר יסוד ושורש העבודה (ש"ט, פ"ז) כתב: האריז"ל מזהיר מאוד על זהירות משהו חמץ בפסח, וכתב: שיחמיר בכל החומרות של כל הפוסקים. והזהיר ממשהו חמץ בפסח, מובטח לו שלא יחטא כל השנה!

ובשם הרבי רבי בונים מפשיסחא זצ"ל מובא, שהחומרות של חג הפסח אין להם גבול ושיעור, וכל המוסיף הרי זה משובח.

מעשה עם האדמו"ר מסאטמאר זצ"ל

ומסופר על האדמו"ר רבי יואל מסאטמאר זצ"ל שהיה מצוה לגבאי קהילתו שלא להעמיד בבית המדרש דוד מים וקפה לשתיה בכל ימי הפסח כמו בכל השנה, אף כי יכלו לסדר הכל בכלים חדשים בזהירות גדולה בלי חשש כלשהו. ונימק טעמו, כי צריכים לחזק את הילדים בחומרא המקובלת כי בחג הפסח אין לטעום דבר חוץ לבית, ולכן כשיראו הקטנים שבפסח אין נותנים לשתות קפה בבית המדרש יחקק בלבם היטב חומרא זו...

הנהגת הסבא מסלבודקא זצ"ל באכילת מרור

וכדאי לספר בענין החומרות והזהירות הרבה שנוהגים בפסח, מה שמספרים על הסבא מסלבודקא זצ"ל, כי בכל שנה כשהיה אוכל "מרור" בליל הסדר היה נופל למשכב, והיה צריך לבקש שיעירו אותו חצי שעה קודם חצות כדי שיוכל לקיים גם מצות אכילת האפיקומן כתיקונה. 

שאלו אותו תלמידיו, מדוע אינו מחפש קולא שיוכל לסמוך עליה ולאכול משהו אחר במקום ה"מרור" שמזיק לו כל כך, או שיוכל לאכול שיעור כזית יותר קטן מהרגיל וכדומה? וענה להם הסבא זצ"ל: וכי קולות זה מה שאנו מחפשים?! דעו לכם שאם נחפש קולות אפשר למצוא קולות והיתרים בכל התורה כולה. וכי זה מה שאנו מחפשים, הלא אנו חפצים לקיים את המצות בהידור ולכתחילה?! 

חומרות והידורים בעניני מקוואות

עוד מקום שמצינו כי נוהגים בו על פי "חומרות והידורים" הוא בעניין מקוואות. מצינו בספרי הפוסקים הגדרה מיוחדת שלא מצינו בשאר מקומות בהלכה. והוא שיש לראות שהמקווה תיהיה כשרה "לפי כל הדעות והשיטות והחומרות" ולא ללכת בזה אחר רוב דיעות, וחוששים לשיטת יחיד אף שאין אנו פוסקים כמותו להלכה!

ולכן מנהג ישראל הוא, כי מפני שטהרת עם ישראל תלויה בזה, לכן בעניני מקוואות מחמירים בכל מקום שרק אפשר להחמיר.

ויעוין בחזו"א (יו"ד ס' קכה אות ג') שכותב שיחיד המתרחק תמיד מן הספיקות רשאי להחמיר גם בספק דרבנן ולא נקרא שהוא מן המתמיהים ע"ש.

היוצא מדברינו שיש ענין גדול להתנהג "לפנים משורת הדין" עם הידורים וחומרות ובזה אנו זוכים להנהגה של לפנים משורת הדין, וממילא על ידי זה נזכה גם לבנין בית המקדש בב"א.

קרדיט: מאמר זה מתוך הספר 'הראנו בבנינו' באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! [מחבר הספרים: אל תדיחנו, חנוכה דיליה, פורים דיליה, מידות דיליה, מצוות דיליה, (שבת קודש), תורה דיליה, תפילה דיליה, תשובה דיליה ועוד...] לכתבה על הספר לחץ כאן.

לכתבה קודמת: הכנה לקראת ימי בין הזמנים | מכיון שדברנו עד כאן בענינים הנוגעים לתקופת ימי בין המצרים, מהראוי להתייחס אף לענינים הנוגעים לבין הזמנים הקרב ובא, כדי שנוכל להכין את עצמינו לקראת ימים אלו ולנצל אותם כראוי מבלי שיהיו לנו נפילות וכשלונות בעבודת הקודש שלנו לחץ כאן.