דברים המעכבים את התשובה

ישנם כידוע 24 דברים המעכבים את התשובה. בעזרת השי"ת נמנה אותם, נבאר את עניינם ונפרט מה נכלל בהם. כמו כן נדגיש כי גם על עבירות אלו ניתן לחזור בתשובה ונביא לכך מקורות.

דברים המעכבים את התשובה

פתח דבר:

ישנם כידוע כ"ד דברים המעכבים את התשובה. 

בעזהי"ת נמנה אותם, נבאר את עניינם ונפרט מה נכלל בהם. כמו כן נדגיש כי גם על עבירות אלו ניתן לחזור בתשובה ונביא לכך מקורות.

כ"ד דברים מעכבים את התשובה

חז"ל הזכירו כאמור כ"ד דברים המעכבים את התשובה, והברייתא הוזכרה בדברי הרי"ף זצ"ל בפרק בתרא דיומא. והראשונים זצ"ל מנו את אותם כ"ד דברים, אלא שישנם שינויים קלים ביניהם, אך באופן כללי עניינם אחד.

והם הוזכרו ברמב"ם הלכות תשובה (פרק ד'), בספר חסידים (אות י"ט), וגם רבינו יונה זצ"ל הביאם בספרו שערי תשובה (שער א' אות נ"ב) וכן מנה אותם בספר הרוקח בהלכות תשובה. 

לצורך הענין נמנה אותם אנו כמו שהביאם בספר קב הישר (פרק מג - מד) ונוסיף קצת ביאור על פי הרמב"ם זצ"ל וספר חסידים:

אלו הן עשרים וארבעה דברים המעכבים את התשובה: 

א. לשון הרע ורכילות. ב. רגזן. ג. בעל מחשבות רעות. ד. המתחבר לרשע. ה. הרגיל בסעודה שאינה מספקת לבעליה. ו. המסתכל בעריות. ז. החולק עם הגנב. ח. האומר אחטא ואשוב. ט. האומר אחטא ויום כיפורים מכפר. י. המבזה תלמידי חכמים. יא. המקלל לרבים. יב. המונע רבים או יחיד לעשות מצוה. יג. המטה את חבירו מדבר מצוה לדבר עבירה. יד. המשתמש בעבוטו של עני. טו. המקבל שוחד. טז. המוצא אבידה ואינו מכריז עליה להחזירה. יז. מי שבניו יוצאין לתרבות רעה ואינו מוחה בידן. יח. הפורש עצמו מן הציבור. יט. המתכבד בקלון חבירו. כ. החושד בכשרים. כא. השונא תוכחות. כב. המלעיג על דברי חכמים. כג. המלעיג על המצוות. כד. המלעיג על מנהג חסידים. 

הרמב"ם זצ"ל מחלק את הכ"ד דברים לקבוצות

הרמב"ם זצ"ל (הלכות תשובה פרק ד') מחלק את הכ"ד דברים לחמש קבוצות וכתב: 

חמשה מהם - אין הקב"ה מספיק בידם לעשות תשובה. חמשה מהם - העושה אותם אין חזקתו לשוב. ארבעה מהם - העושה אותם אי אפשר לו שישוב בתשובה שלימה, וששה מהם - נועלים דרכי התשובה בפני עושיהם. עיין שם ברמב"ם שפירט אלו מן הדברים שייכים לכל קבוצה.

ביאור החלוקה של הרמב"ם זצ"ל

וראיתי שבספר מאורי האש (ביאורים על ספר קב הישר) סידר את הדברים על פי דברי הרמב"ם זצ"ל והספר חסידים בטוב טעם ודעת, וביאר טעם דבר לחלוקה זו של הרמב"ם, ונביא מדבריו:

יש ארבעה דברים מן המעכבים את התשובה, אשר העושה אותם נמשך אחריהם תמיד וקשה לפרוש מהם. ואלו הן: לשון הרע, רכילות, רגזן, בעל מחשבות רעות והמתחבר לרשע. חמישה דברים שמעכבים את התשובה, כי העושה אותם אין חזקתו לשוב עליהם, לפי שהן דברים קלים בעיני רוב בני אדם וכדומה להם שאינם עוון, ואלו הם: הרגיל בסעודה שאינה מספקת לבעליה, המסתכל בעריות, המשתמש בעבוטו של עני, המתכבד בקלון חבירו והחושד בכשרים.

עוד ארבעה דברים המעכבים את התשובה כי העושה אותם אי אפשר לו שישוב בתשובה גמורה, כי אינו יודע למי חטא כדי שיחזיר לו או ישאל ממנו למחול לו, ואלו הן: החולק עם הגנב, המקלל לרבים, המקבל שוחד והמוצא אבידה ואינו מכריז עליה להחזירה.

חמישה דברים שמעכבים את התשובה כי העושה אותם עוונו גדול ואין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו, ואלו הן: האומר אחטא ואשוב, האומר אחטא ויום הכיפורים מכפר, המונע רבים או יחיד לעשות מצוה, המטה את חבירו מדבר מצוה לדבר עבירה ומי שבניו יוצאין לתרבות רעה ואינו מוחה בידן.

וששה דברים נועלים דרכי התשובה בפני עושיהם, ואלו הן - המבזה תלמידי חכמים, הפורש עצמו מן הציבור, המלעיג על דברי חכמים, המלעיג על המצוות ומנהג חסידים. והטעם לזה, למשל במי שמבזה תלמידי חכמים או המלעיג על דברי חכמים כי גורם לו לפרוש מהם ועל ידי זה אין לו מי שיורה לו דרכי התשובה. וכן על זה הדרך ושאר הדברים.

כאמור אלו הן הכ"ד דברים המעכבים את התשובה וטעמיהם, ואף שיכולנו להאריך בהם הרבה, די לנו במה שכתבנו ותן לחכם ויחכם עוד.

כל דבר כולל בתוכו פרטים רבים

ובספר קב הישר (פרק מג) הוסיף שכל אחד ואחד מאלו הדברים כולל בתוכו עוד פרטים רבים, וזת"ד:

הנה בכלל עשרים וארבעה דברים הנזכרים יש הרבה אזהרות כמו שאבאר מקצת מהן בעזרת ה'.

בכלל "לשון הרע" יש כמה דברים, והן מבוארים בכל ספרי מוסר, אמנם זה הכלל נקוט בידך - שתדון כל אדם לכף זכות, אף לשונא.

בכלל "בעל חימה" הוא מי שהוא אכזר, ואינו שומע זעקת דלים ואינו דן לכף זכות, נוקם ונוטר, בעל מריבה, בעל העזה ואינו בוש מבני אדם, מוציא תמיד קללה מפיו, מטיל אימה יתירה בתוך ביתו, אינו מתנהג בנחת עם הבריות.

בכלל "בעל מחשבות רעות" - יעוץ שלא לשם שמים, קושר קשרים וקנוניות (יוצר חברה ושיתוף בכדי לעשות עצה של ערמה ורמאות), מחזיק במחלוקת, מחזיק בעלי מחלוקת.

בכלל "המתחבר לרשע" - רואה עושה עולה ואינו מוחה בידם, נותן יד לפושעים.

בכלל "הרגיל בסעודה שאינה מספקת לבעליה" - הנוטל צדקה ואינו צריך ליטול.

בכלל "המסתכל בעריות ובנשים" - המסתכל בעבודה זרה ובשחוק ששמחים בו אומות העולם.

בכלל "החולק עם הגנב" - הקונה גנבות וגזלות.

בכלל "האומר אחטא ואשוב" - האומר שיש לו עוד זמן לילך בדרך הצדיקים, כי עדיין אני רך בשנים.

בכלל "המבזה תלמידי חכמים" - השומע בזיון תלמידי חכמים, אפילו שלא בפניהם, ושותק.

בכלל "המקלל הרבים" - הקורא תגר על ישראל, דהיינו שמדבר רעות על קהל ועדה, ומהפך ענין זכות לחובה.

בכלל "המקבל שוחד ממון" - שוחד דברים, וכשם שמצוה למנוע מלישב בדין בעבור הנאת ממון, כך ימנע בשביל הנאה מועטת, וידקדק הדין, כי הוא פוגם נשמתו.

בכלל "המוצא אבדה ואינו מכריז עליה" - היודע באיזה צד להציל ממון חבירו, ונמנע ואינו מציל.

הרי לנו מספר דוגמאות לדברים הנכללים בכ"ד הדברים המעכבים את התשובה, והרוצה לראות את פרטיהם ודקדוקיהם בהרחבת יתר, יעיין בספר הקדוש קב הישר (שם) וימצא נחת.

הדברים המעכבים את התשובה אינן מונעים אותה לחלוטין! 

לאחר שהבאנו ופירטנו את הדברים המעכבים את התשובה, אם נתבונן מעט בהם ובמקביל גם עלינו, הלוא מי יכול לומר שהוא נקי לגמרי מאיזה שהוא נדנוד חטא המעכב את התשובה? 

ועל כן יש רבים שנשברים ברוחם, מתרשלים ומתרפים מקיום התורה והמצוות רח"ל, באומרם: מה בצע בכל זה כאשר שערי תשובה נעולים בפנינו.

אולם יש לדעת כי מחשבה זו בטעות יסודה, כי הלוא הרמב"ם זצ"ל אחרי שהביא את כל הדברים המעכבים את התשובה, הוסיף וכתב שגם מי שעבר עליהם, יכול הוא לחזור בתשובה ותשובתו מתקבלת ברצון. 

והא לך לשונו בפרק ד הלכה ו': "כל אלו הדברים וכיוצא בהן, אף על פי שמעכבין את התשובה אינן מונעין את התשובה, אלא אם עשה אדם תשובה מהן הרי זה בעל תשובה ויש לו חלק לעולם הבא".

הרי דבריו ברור מללו שגם מי שיש בו מן הדברים המעכבים את התשובה, בכל זאת בידו להיות "בעל תשובה" ולנחול חלק לעולם הבא.

אם יתחזק ויתגבר על יצרו ויעשה תשובה - היא תתקבל!

על דרך זה כתב הגאון בעל התניא זצ"ל באיגרת התשובה שלו שם הוא עוסק בענין זה של "אחטא ואשוב", וביאר זאת בזה"ל: 

"הוא דוקא בשעת החטא היה יכול לכבוש יצרו, אלא שסומך בלבו על התשובה, ולכן הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא, אז אין מספיקין, ואף גם זאת אין מספיקין דייקא, אבל אם דחק ונתחזק ונתגבר על יצרו יעשה תשובה מקבלין תשובתו". 

הרי לנו כי תמיד ניתן לחזור בתשובה!

וידוע מה שכתב הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל (מכתב ז'): 

אין לך מחלה כמחלת היאוש, ולכן המתייאש מעצמו שחושב שעבר על דברים המעכבים את התשובה ואין לו כבר תקוה למחילה, עליו לזכור את דברי הרמב"ם זצ"ל שהבאנו לעיל שעל כל העבירות שבעולם אם עשה אדם תשובה עליהם, הרי זה בעל תשובה ויש לו חלק לעולם הבא.

דברי הרמב"ם זצ"ל - חיזוק גדול!

בנותן ענין להוסיף דברים שכתב הרמב"ם זצ"ל (הלכות תשובה פ"ז ה"ד) המעניקים חיזוק גדול בענין זה. וזה לשונו זצ"ל:

"ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העוונות והחטאות שעשה, אין הדבר כן אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו. אמרו חכמים: "מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד בו", כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם, מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם".

ניתן לשנות הרגלים!

ובספר ברכת אברהם (מאמנים והדרכות) הוסיף וכתב: 

אם אדם חושב לעצמו שלא ניתן לשנות הרגלים, הלוא יפתח את עיניו וייווכח באלפי בעלי תשובה החיים בעולמנו, אשר החליפו את כל צורת חייהם ומהם יש נעשו צדיקים ותלמידי חכמים, וכולם ערכו שינוי יסודי בהרגלים של רבות בשנים מקטנותם. 

ההתבוננות בהם מחייבת את כולנו. ואכן על ידי התחזקות, רצון עז ותפילה לסייעתא דשמיא יכול כל אחד לשנות דרכו.

בעינינו ראינו גם אנשים שהצליחו נגד טבעם והרגלם לשנות את מידותיהם והנהגותיהם מרע לטוב, ומי שניסה ולא הצליח ינסה עוד ועוד, ועל זה נאמר במסכת אבות (פ"ב מט"ז) "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה".

מדברי הגאון רבי יצחק בלזר זצ"ל 

ויש ראיות רבות ליסוד זה.

ראש ישיבת מנצ'סטר הגאון רבי יהודה זאב סגל זצ"ל במאמר על כוחה של תשובה היה מביא את דברי הגאון רבי יצחק בלזר זצ"ל (כוכבי אור מאמר ו'), וזד"ת:

אמנם מצינו "דברים המעכבים את התשובה", שנתבאר ברמב"ם פ"ב מהלכות תשובה, ויש ביניהם דברים שמצוי מאד להכשל בהם ח"ו. עוד כותב הרמב"ם זצ"ל שארבעה מהן העושה אותן אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו.

ומבואר מזה שעל עבירות אלו אי אפשר לעשות תשובה כי משמים לא יניחוהו.

והקשה הגאון רבי יצחק בלזר זצ"ל סתירה בדברי הרמב"ם זצ"ל, כי בסוף הפרק הוא כותב בזה"ל: "כל אלו הדברים וכיוצא בהן, אף על פי שמעכבים את התשובה, אין מונעין את התשובה, אלא אם עשה אדם תשובה מהן הרי זה בעל תשובה ויש לו חלק לעולם הבא".

ומבואר שאפילו מי שיש בידו עבירות אלו יכול לעשות תשובה, והוא סותר את דברי עצמו בתחילת הפרק, וכיצד יתיישבו אם כן שני הפסקים הללו?

ותירץ הגאון רבי יצחק בלזר זצ"ל על פי דברי הגמרא במסכת מנחות (דף כט:): מפני מה נברא העולם הזה בה"י? מפני שדומה האות ה' לאכסדרה שכל הרוצה לצאת יצא. ושוב שואלת הגמרא: מפני מה תליה כרעיה? כדי שאם עשה תשובה שיכנס דרך פתח העליון בין הרגל לגגו. עוד מקשה הגמרא: מדוע שלא יכנס בפתח התחתון, ומיישבת הגמרא: "לא מסתיימא מילתא", ופירש"י זצ"ל דהבא לטהר בעי סיוע מפני יצר הרע, ולכן עשו לו סיוע פתח יתירה. וכאותו יסוד מפורסם: "הבא לטהר מסייעין אותו". 

על פי זה אפשר ליישב, שמה שכתב הרמב"ם זצ"ל בתחילת הפרק: "אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה", פירושו שאין הקב"ה מעכב אותו מלחזור בתשובה, הוא רק "אין מספיק בידו" - אינו מסייע לו לעשות תשובה, ולא יהיה לו עזרה מלמעלה, אלא הוא צריך לשוב מעצמו בלי סעד ותמיכה מהקב"ה, אבל אם יתאמץ ויעשה תשובה למרות הקושי, על זה כתב הרמב"ם זצ"ל: "אין מונעין את התשובה". 

דלתי תשובה לא ננעלות לפני אף אחד!

ראיות ליסוד זה

עוד הביא הגאון רבי יצחק בלזר זצ"ל שתי ראיות ליסוד זה.

איתא בגמרא סנהדרין (דף קז:): "וילך אלישע בעושק", להיכא אזל? אמר רבי יוחנן: שהלך להחזיר את גחזי בתשובה, ולא חזר. אמר לו: חזור בך! אמר ליה: כך מקובלני ממך, החוטא והחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה.

גיחזי לא רצה לחזור בתשובה כי הוא היה חוטא ומחטיא את הרבים כמבואר שם בגמרא שיש אומרים שהכשיל את הציבור בחטא עבודה זרה, ויש אומרים שנכשל בעוון חילול ה' וחטא והחטיא את הרבים.

על כל פנים, אלישע אמר לגחזי "חזור בך". ואם נאמר שאין בידו אפשרות לשוב, כיצד הוא אומר לו "חזור בך"? הלא אין לו אפשרות לשוב כי מן השמים ימנעוהו ותשובתו לא תתקבל?

אלא ודאי שהענין הוא כנ"ל, "אין מספיקין בידו לעשות תשובה" - הכוונה היא שאין "מסייעין" לו לשוב בתשובה אבל בודאי שאם ירצה יוכל להתאמץ ולחזור בתשובה. ולכן אמר אלישע לגיחזי שיתאמץ ויחזור בתשובה, אמנם גיחזי אמר שמאחר והקב"ה לא יסייע לו הוא אינו רוצה להשקיע בכך מאמצים.

"אחר" - אף אתה חזור בך!

עוד ראיה הביא רבי איצלה זצ"ל מהגמרא בחגיגה (דף טו.). 

רבי מאיר אמר ל"אחר": אף אתה חזור בך! והוא ענה לו: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד "שובו בנים שובבים חוץ מאחר". והגמרא מביאה עוד מעשה: "תנו רבנן, מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת, והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו. אמר לו: מאיר, חזור לאחוריך, שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת. אמר ליה: אף אתה חזור בך! אמר ליה: ולא כבר אמרתי לך, כבר שמעתי מאחורי הפרגוד "שובו בנים שובבים חוץ מאחר".

למדנו אם כן שגם כאשר "אחר" סיפר לרבי מאיר את מה ששמע מאחורי הפרגוד, עדיין השתדל רבי מאיר להחזירו בתשובה.

והתוספות שם הביאו מהירושלמי שבשעת פטירתו של "אחר" הלך רבי מאיר לבקרו ואמר לו פעם נוספת: חזור בך! 

וצריך להבין: אם "אחר" באמת שמע מאחורי הפרגוד את המשפט: "שובו בנים שובבים חוץ מאחר", ורבי מאיר לא התווכח על כך, מדוע אמר לו עוד פעם "חזור בך"?

אלא הביאור הוא: בודאי ש"אחר" היה יכול לעשות תשובה אלא ששמע מאחורי הפרגוד שלא יסייעו לו, אולם אם היה מתאמץ וחוזר בכוחות עצמו - ודאי שתשובתו הייתה מתקבלת!

"המקדש אשה על מנת שאני צדיק" קידושיו קידושין - מדוע?

הגאון רבי חיים ברלין זצ"ל נשאל פעם על דברי הגמרא במסכת קידושין אודות מי שקידש אשה "על מנת שאני צדיק" - קידושיו קידושין, שמא הרהר בתשובה בלבו. 

ונשאלת השאלה: ואם אותו אדם הוא מאותם שנאמר עליהם "אין מספיקין בידו לעשות תשובה", או אם הוא מין ואפיקורוס שעליו נאמר "כל באיה לא ישובון", כיצד אם כן קידושיו קידושין הלא אינו יכול עוד לשוב ולהיקרא "צדיק"?

אלא הביאור הוא, אומר הגאון רבי חיים ברלין זצ"ל: "אין מספיקין בידו לעשות תשובה" אין פירושו שאין תשובה מועלת לו, אלא שאין הקב"ה מסייעו לתשובה, ואפילו מין ואפיקורוס ששב - תשובתו מקובלת. 

ולפיכך, כיון שאין לך דבר העומד בפני התשובה אם כן שייך לומר "שמא הרהר בתשובה", כי הוא יכול לשוב בתשובה רק שהוא זקוק לשם כך להתגברות יתירה.

זהו הביאור גם במה שנאמר (שמות ז, ג) "ואני אקשה את לב פרעה" - כלומר, שהקב"ה הכביד את לבו אבל לא מנע ממנו את יכולת התשובה, אלא שהיה צריך להתאמץ ולהתגבר ביתר שאת וביתר עוז.

למדנו אם כן שבכל מיני העבירות, אפילו אלו שנאמר עליהם שמעכבים את התשובה, ניתן לחזור מהם בתשובה שלימה.

לשונו הנפלאה של ה"ראשית חכמה" 

וראינו לנכון להביא את לשונו הנפלא של ספר ראשית חכמה (שער הקדושה פרק יז) שכתב כן גם בנוגע לחטא חמור אשר נאמר עליו שאין מועיל תשובה, וז"ל: 

אם עשה תשובה אין לך דבר שעומד בפני התשובה וכו'. הכלל שאין לך דבר שלא יתוקן בתשובה, ומה שפירשו בזוהר הקדוש שאינו תלוי בתשובה הוא שתשובתו קשה, ואף זה מכלל קושי התשובה שמראים לו שאינו תלוי בתשובה, ואין לך דבר שעומד לפני התשובה. ואף אם שמעת: "שובו בנים שובבים חוץ מפלוני" - אל תחוש, שהרי "אחר" סוף סוף נתקבל אפילו שלא שב, כל שכן אם היה שב שהיה מועיל לו יותר ויותר, אלא שסגרו דלתי התשובה בפניו, והיה צריך להפציר עד יפתח הפתח.

"כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא"... 

יש רעיון נפלא שהובא בספרים בשם תשובת המהרי"ט זצ"ל (ח"ב או"ח סי' ח): 

אמרו חז"ל במסכת פסחים (דף פו:): "כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא". הכוונה היא: "בעל הבית" זה הקב"ה, וכל מה שיאמר לך שתעשה בקיום המצוות וכדומה - עשה, חוץ מ"צא" - שאם יאמר לך צא מביתי ואל תכנס, כמו שנאמר ל"אחר", אל תשמע לו, אלא "תיכנס" ותחזור בתשובה, כי זה רצונו האמיתי של הקב"ה אלא שהוא מעמיד אותך בניסיון.

נפלא מאוד!

מוטב לי להיקרא שוטה כל ימי ולא להיות שעה אחת רשע לפני המקום! 

ניתן להוסיף בזה מרגניתא טבא בשמו של האדמו"ר מויז'ניץ מונסי זצ"ל:

שנינו במסכת עדויות (פ"ה מ"ו): "מוטב לי להקרא שוטה כל ימי ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום". והנה בגמרא יבמות (דף קיג:) מבואר ד"משלחה והיא חוזרת" הרי היא בגדר "שוטה" שאינה יכולה להתגרש, והיינו משום שהשוטה גם לאחר שהוא נשלח מהמקום, אין לו בושה לשוב לשם שנית, וחוזר חלילה.

ואם כן - אומר האדמו"ר מויז'ניץ זצ"ל: זו כוונת המשנה "מוטב להקרא שוטה כל ימיו", שאפילו אם מן השמים מרחיקים ומשלחים אותו כאילו אין רוצים בו, מכל מקום מוטב שיהיה בבחינת "שוטה" שחוזר שוב ושוב, ולא יהיה רשע להתרפות מעבודת השי"ת, ואל יתחשב בעובדה שהוא הורחק ונפל מדרגתו כמה פעמים.

הבאנו ומנינו אם כן כ"ד דברים המעכבים את התשובה, הסברנו מה נכלל בחלקם. אבל הנקודה העיקרית שרצינו לחדד: גם על דברים אלו ניתן לחזור בתשובה כפי שנתבאר בארוכה. 

זה שעליך לדעת: בכל מצב, היכן שלא תהיה - ניתן לעשות תשובה אשר מתקבלת ברצון!

[קרדיט: מאמר זה מהספר הנפלא תשובה דיליה, באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! מחבר הספרים הנפלאים: ארחות דיליה, אל תדיחנו, הראנו בבנינו, חנוכה דיליה, פורים דיליה, מידות דיליה, מצוות דיליה, (שבת קודש), תורה דיליה, תפילה דיליה ועוד...].

לכתבה הקודמת: עוד מעיקרי התשובה [לחץ כאן] רבינו יונה זצ"ל מביא כמה וכמה דברים הנחשבים ל"עיקרי התשובה", היינו שבלעדיהם אי אפשר לחזור בתשובה שלימה לפניו יתברך. ולפי רוב הראשונים העיקרים המעכבים הם החרטה העזיבת החטא הקבלה לעתיד והוידוי. אמנם במאמר הנוכחי נשתדל לבאר 3 חלקים אחרים מעיקרי התשובה, והם: הבושה ההכנעה ושבירת התאוה.