מאמר ג: 'מֵה׳ אִשָּׁה לְאִישׁ'

מאמר ג: 'מֵה׳ אִשָּׁה לְאִישׁ' (ספר תורת חסד, חומש בראשית, פרשת חיי שרה, עמוד רכג' עד רכח')

השאלות:

א. מהו פשר הלשון: "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה" (בראשית כג, א) - והלא בכל מקום בפטירת הצדיקים כתוב "ויחי"?

ב. מדוע נולדה רבקה רק כשיצחק נעקד על גבי המזבח, בגיל שלושים ושבע (37)?

ג. מדוע אברהם שלח את אליעזר לחרן להביא אשה סתם ולא אמר לו בפירוש: 'להביא את רבקה' והרי מיד לאחר העקדה בישר לו הקב"ה: שרבקה בת זוגו נולדה?

ד. ומדוע זימן הקב"ה את זיווגו של יצחק דוקא על הבאר? 

ה. בזוהר הקדוש מבואר: ששלושה (3) נזדווגו על הבאר; יצחק יעקב ומשה. ויש להבין: מה המשותף לשלושתם? 

ו. כיצד רשעים כבתואל ולבן הודו כי: "מֵה' יָצָא הַדָּבָר" (בראשית כד, נ)?

ז. עוד יבואר ביאור חדש במאמר חז"ל: 'וְקָשִׁין לְזַוְּוגָן כִּקְרִיעַת יַם סוּף' (סוטה ב, א).

...

ג' (3) פירושים למילה "וַיִּהְיוּ"

"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" (בראשית כג, א). 

באור החיים הקדוש הקשה: מפני מה שינתה התורה את הלשון אצל שרה והלא בפטירת שאר הצדיקים נאמר: "ויחי"?

ותירץ: שכיון ששרה נפטרה מתוך צער - כמבואר במדרש; שבא שטן ואמר לה: 'שיצחק כמעט שלא נשחט!' ופרחה נשמתה - ומבואר במסכת מגילה (דף י, ב) שהלשון "ויהי" הוא לשון צער ועל כן בפטירת שרה נאמר: "וַיִּהְיוּ". 

ועוד הוסיף האור החיים לבאר: שמא נחשוב: 'שהשטן הרג את שרה קודם זמנה וכאילו בגלל העקדה נפטרה בטרם עת?' אין לומר כן ולכן נאמר "שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" - אלה היו ימיה וזה סך שנותיה: "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה".

ובאור שלישי (3) לתיבת "וַיִּהְיוּ" כתב הרא"ש: שמאחר ששנותיה היו 127. ויצחק נולד כשהיתה בת 90. ואם כן נמצא שהיתה אמא ליצחק במשך 37 שנה. והנה תיבת "וַיִּהְיוּ" בגימטריא 37.

ומבאר הרא"ש: "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה" 37 שנותיה האחרונות, הם אלה השנים היפות "חַיֵּי שָׂרָה" - מתוך סך 127 השנים.

ועל פי זה מפרש הרא"ש גם בפרשת לך לך, שהבטיח הקב"ה לאברהם בן כשהיה בגיל שבעים (70), כשיצא מחרן ואמר לו: "לֶךְ לְךָ" (בראשית יב, א) בגימטריא מאה (100), לומר לו בגיל מאה יושלמו הברכות!

רק לאחר העקידה נולדה רבקה

והנה, כתב רש"י: "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" – 'בְּשׁוּבוֹ מֵהַר הַמּוֹרִיָה הָיָה אַבְרָהָם מְהַרְהֵר וְאוֹמֵר: 'אִלּוּ הָיָה בְנִי שָׁחוּט כְּבָר, הָיָה הוֹלֵךְ בְּלֹא בָנִים, הָיָה לִי לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה מִבְּנוֹת עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא' בִּשְּׂרוֹ הַקָּבָּ"ה: שֶׁנּוֹלְדָה רִבְקָה בַת זוּגוֹ' (בראשית כב, כ).

ויש להבין: מדוע באמת רק לאחר העקדה, כשהיה יצחק בן 37, נולדה בת זוגו?

באור החיים הביא את דברי הזוהר הקדוש: שליצחק היתה נשמה מסיטרא דנוקבא - ורק בשעת העקדה נתעברה בו נפש הזכר ולכן רק אז, נולדה בת זוגו רבקה.

וביתר הרחבה, על פי המבואר בפרקי דרבי אליעזר (לא): חושבים העולם שהסכין כלל לא נגעה ביצחק בשעת העקדה. ברם טעות היא, שכן בפרקי דרבי אליעזר נאמר בפירוש: שכשהגיעה החרב מעל צוארו של יצחק – 

אמר המלאך לאברהם: "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר" (בראשית כב, יב) - היינו אל תוליך ותביא את הסכין על הצואר כדי לחתוך. אבל הסכין כבר נגעה בצוארו. 

ואם כן מבואר במדרש (שם): שבשעה שנגעה הסכין בצוארו של יצחק - פרחה נשמתו [מסיטרא דנוקבא]. ולאחר מכן, כשיצא קול בין הכרובים: "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר" - חזרה נשמתו, בנשמת זכר!

ואז בירך יצחק: 'בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְחַיֵּה הַמֵּתִים!' 

ומעתה, מיישב האור החיים הקדוש שלוש (3) פליאות במהלך אחד עמוק!

בפרשת וירא, המלאכים באו ובישרו לאברהם: "שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" (בראשית יח, י). 

ותמוה, שהרי כבר בפרשת "לֶךְ לְךָ", לאחר שנימול אברהם אבינו, שמע מהקב"ה בכבודו ובעצמו: 'שיוולד לו בן ושמו: "יִצְחָק" (בראשית יז, יט) ואם כן לשם מה נצרך שיבשרוהו המלאכים?

עוד קשה: מפורש בפסוק שהמלאכים שאלו אותו: "אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" (שם פסוק ט) בכדי לבשר לה על לידת יצחק. 

ויש להבין: למה היו צריכים לבשר לשרה. וכי אין די במה שבישרו לאברהם והוא יבשר לאשתו, לשרה?

והשאלה השלישית (3): אמר לו המלאך מיכאל: "שׁוֹב אָשׁוּב" וכי למה נצרך לשוב?

מבאר האור החיים: שלאחר שהקב"ה שינה את שמותם של אברהם ושרה (בראשית יז, פסוקים: ה, טו) והבטיח להם: בן - את יצחק -

אמר אברהם: "לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ" (בראשית יז, יח). 

באותה שעה הקפיד עליו הקב"ה, 'אני נותן לך בן, את יצחק ואתה מתפלל על ישמעאל?!'

לכן נאמר מיד: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק" (בראשית יז, יט) כלומר - הבשורה הטובה תהיה לשרה.

אולם נגזרה גזירה: שיצחק יוולד כמו שרה, עם נשמת נקבה! ולכן נצרכו המלאכים לבשר לשרה עצמה: כי בזכות תפילותיה יוולד לה בן!

ולכן היה צריך מיכאל לשוב שנית "כָּעֵת חַיָּה" כדי שתכנס בו ביצחק נשמת הזכר ודבר זה נעשה לאחר ל"ז (37) שנה בעת העקידה.

"מֵה' יָצָא הַדָּבָר" (בראשית כד, נ)

וכיון שכך, יאיר באור יקרות, שרק בזמן העקידה היה אפשר שרבקה תבוא לעולם, כי עד עתה היה יצחק מסיטרא דנוקבא ולא יתכן שבת זוגו תבוא לעולם, אבל כשנעקד ונתנו בו נשמת זכר, מיד נולדה רבקה!

ועל פי הדברים הללו, מבאר רבינו בחיי: כיצד רשעים כדוגמת בתואל ולבן, הודו וענה: "מֵה' יָצָא הַדָּבָר"? 

שכן במסכת סוטה (ב, א) מבואר: 'אַרְבָּעִים (40) יוֹם קוֹדֶם יְצִירַת הַוָּלָד בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת: 'בַּת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי'

ונאמר: "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" (משלי יט, ד) – כלומר, מהאבא יורשים נחלה ובית, אבל אשה טובה - אינה אלא מאת הקב"ה.

ואם כן, כיון שהקב"ה הודיע לאברהם אבינו: 'שרבקה נולדה והיא בת זוגו של יצחק' - הרי שזהו זיווג מן השמים והודו גם בתואל ולבן – "מֵה' יָצָא הַדָּבָר"!

והוסיף האלשיך הקדוש (דברים כד, נ): שאמנם תמיד יכול האדם לעשות כבחירתו; להרע או להיטיב. אבל כשהקב"ה גוזר במפורש - אי אפשר לשנות! 

ולכן כשהקב"ה אמר לאברהם: 'נולדה בת זוג ליצחק והיא רבקה' - הודו בתואל ולבן: "לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב" (בראשית כד, נ) - אין זה תלוי בנו ואין בידינו בחירה, שכן "מֵה' יָצָא הַדָּבָר"!

זווגו של אדם נקבע קודם שנולד, אבל הוא כפי מעשיו

ואם כן תגדל הפליאה: מאחר שאברהם שמע מאת ה': 'שרבקה היא הזיווג של בנו יצחק', מפני מה שלח את אליעזר באופן סתמי לחרן לקחת אשה ולא פירש לו: 'שיקח את רבקה'?

ויתכן לומר: שאברהם לא רצה אלא לרמז לאליעזר היכן הכתובת.

וזאת למה?

בגמרא במסכת סוטה (שם) הקשו: 'כיצד יתכן לומר 'אַרְבָּעִים (40) יוֹם קוֹדֶם יְצִירַת הַוָּלָד כבר נקבע מי יהיה זיווגו? והלא: 'אֵין מְזַוְּוגִין לוֹ לְאָדָם אִשָּׁה אֶלָּא לְפִי מַעֲשָׂיו! שנאמר: "כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים"? (תהלים קכה, ג).

ותירצו: 'שהדבר תלוי באיזה זווג מדובר - זיווג ראשון (1) נקבע עוד קודם שנולד האדם [ואינו תלוי במעשי האדם]. וזיווג שני (2) נקבע לפי מעשיו. ועל זיווג זה, הזיווג השני, כתוב בגמרא: 'וְקָשִׁין לְזַוְּוגָן כִּקְרִיעַת יַם סוּף' ובפשטות דברי הגמרא, זיווג שני שנקבע לפי מעשיו - היינו אחרי שאדם מתגרש מבן זוגו, או אחר פטירתו של בן הזוג הראשון.

אלא, שהרבה מפרשים מבארים שזיווג שני אין הכוונה לגירושין או פטירה;

שהנה החתם סופר (שו"ת חלק ז' סימן לד') מבאר: מדוע באמת קודם יצירת האדם כבר נקבע מי יהיה בן זוגו? 

אלא הטעם, כיון שהקב"ה בורא אדם שלם! ואיש בלא אשה, הרי הוא חצי (1/2) אדם! ואם כן ודאי שלא יתכן שהקב"ה וברא בריאה חסירה ולכן האשה - חציו השני של האדם - נקבעת מיד עוד לפני הלידה!

וזה הנקרא: 'זיווג ראשון', שכן הקב"ה מתאים בשלמות, את התכונות, הגוף, הרצון והמזל - שיהיה שווה בשניהם.

אבל, פעמים שהאדם לא ישא את בת זוגו שנקבעה לו מן השמים:

אם אחד מהם, משנה את אופיו, מרשיע ומעביר את מעשיו, הרי שכבר אינו ראוי לבן זוגו שנקבע לו מן השמים ואז הקב"ה משדך לו אשה אחרת - זווג שני!

והאף אמנם שהוא זיווגו הראשון, שהרי לא התחתן מעולם, מכל מקום הוא נקרא זיווג שני, כיון שאין זה הזיווג שהיה ראוי לו מלכתחילה!

ועל פי זה מבאר המהר"ל (חידושי אגדות) באור נפלא:

כדי שתמצא לאדם אשה אחרת, צריך להפרידה מבן זוגה שהיה אמור להנשא לה - ואם כן צריך נס, שהרי אין שינוי הטבע יותר מזה והרי זה כִּקְרִיעַת יַם סוּף ולכך נאמר 'וְקָשִׁין לְזַוְּוגָן כִּקְרִיעַת יַם סוּף'.

ואם כן נתבאר מהחתם סופר ומהמהר"ל - שאמנם זיווגו של אדם נקבע קוֹדֶם שנולד - אבל בו זמנית הזיווג גם תלוי לְפִי מַעֲשָׂיו! שכן, האדם לא יכול לשבת שאנן ולחשוב: 'מה שנגזר עלי אקבל בכל אופן'. כיון שאם ירשיע וישנה מעשיו לרעה לא יקבל את זיווגו הראוי לו מן השמים [זווג ראשון] אלא אשה אחרת [זווג שני] המתאימה לו באופיה ובמזלה וזה הרבה פחות מכפי שהיה ראוי מלכתחילה, כיון שצריך להתאים לו אשה כפי דרגתו הרוחנית כעת!

הבאר הוא המקום לבחון את הזיווג

ואם כן יתכן לומר: שאברהם ידע גם ידע, שרבקה היא בת זוגו של יצחק שכך נקבע מן השמים. אלא שגם אחרי שנקבע – יכול היה יצחק לישא אחרת, אם רבקה ח"ו היתה מרשיעה. וחשש אברהם: שכיון שבתואל ולבן - אביה ואחיה - רשעים הם, שמא תלמד ממעשיהם.

ומחמת כן לא אמר אברהם לאליעזר בפירוש: 'שיקח את רבקה', אלא רק רמז לו: 'סע לחרן ובדוק שם בעצמך מה מידותיה ועד כמה ראויה היא ליצחק בני!'

ועל פי זה - מוסיף המהר"ל: שלכן מתבאר היטב מדוע אליעזר בודק את הזיווג דווקא על הבאר?

שכן, מים דרכם לרדת למטה. ואם המים עולים - הרי זה הפך הטבע. ממש כִּקְרִיעַת יַם סוּף! ואם כן נצרך אליעזר לבודקה על הבאר: האם המים יעלו לקראתה? - היפך הטבע, כִּקְרִיעַת יַם סוּף - ואם כן ידע שאף היא היפכה את הטבע של משפחתה! והרי היא: "כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים" (שיר השירים ב, ב) ומשכך היא ראויה להיות אשה ליצחק!

ובזה יתבאר: מה משותף בין יצחק יעקב ומשה? - שבזוהר הקדוש מבואר: ששלושתם נזדווגו על הבאר, כיון שרבקה באה מבית של רשע, בתואל. וכן רחל בתו של רשע, לבן. וכמו כן צפורה בת יתרו שעבד עבודה זרה! את שלושתן היה צריך לבחון על הבאר: האם היפכו את הטבע, האם שינו ממנהגי הבית, או חלילה נמשכו אחרי ההבל. ואצל שלושתן המים עלו, כִּקְרִיעַת יַם סוּף!

וכשראה אליעזר: שרבקה צדקת היא וכפי שסיפר והדגיש: שעלו המים לקראתה! ["וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ" (בראשית כד, טז) - ולא כתוב "וַתִּשְׁאַב"!]

או אז מבינים בתואל ולבן: שהיא זיווגו מן השמים ואחרי שהקב"ה הכריז: 'שרבקה היא בת זוגו של יצחק' - כבר לא תלוי בידם כלום, ו: "מֵה' יָצָא הַדָּבָר"!

 - - - 

[קרדיט: גם מאמר זה על חומש בראשית פרשת חיי שרה מהספר הנפלא! 'תורת חסד' באדיבות המחבר הרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו! למאמר הקודם, חומש בראשית, פרשת חיי שרה, מאמר ב, אליעזר עבד אברהם - לחץ כאן].