תכיני לי חביתה? עוד 5 דקות | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

‫כי תקנה עבד עברי,

‫שש שנים יעבוד,

‫ובשביעית יצא לחופשי חינם.

‫כי תקנה עבד עברי,

‫יכול תקראנו עבד לשם ביזיון?

‫התורה קוראת לו עבד עברי,

‫אז אתה יכול לקרוא לו עבד לשם ביזיון?

‫תלמוד לומר וכי ימות אחיך עמך,

‫ונמכר לך,

‫נהוג בו אחווה.

‫אז הפסוק השני אומר שהוא נקרא אחיך.

‫מצד אחד כתוב עבד,

‫מצד שני כתוב אחיך.

‫מכאן שאין לקרוא אותו עבד לשם ביזיון,

‫אלא לנהוג בו אחווה.

‫יכול אף הוא ינהוג בו אחווה,

‫תלמוד לומר כי תקנה עבד.

‫אז הוא יכול להתנהג איתו בדרך אחווה.

‫זאת אומרת, העבד יכול להתנהג ‫עם האדון בדרך של אחווה?

‫אז הוא אומר, תלמוד לומר כי תקנה עבד.

‫זאת אומרת, הוא צריך לזכור שהוא עבד.

‫האדון צריך להתייחס אליו ‫בדרך של אחווה,

מלא עבד.

הוא לא יתנהג עם האדון בדרך אחווה,

אלא יזכור שהוא עבד.

כשאדם מקבל על עצמו את הוראת התורה

ומתהלך במעגלי התורה ונתיבותיה,

אז מועילו לתיקון העולם בכללו.

זאת אומרת, אם הולכים

בהוראות התורה בדיוק כפי שהיא מורה לנו,

ומתהלכים במעגלי התורה ונתיבותיה,

אז מועיל לתיקון העולם בכללו.

כי דרכי התורה שלום ונועם הם.

בהגשמת דרישות התורה משכינה שלווה ושובע שמחות

בכל האנושות.

אז אם אנחנו מקיימים את הדרישות של התורה,

כל צד אבל,

לא צד אחד בלבד,

אז היא תשכין שלום ושובע שמחות

בכל האנושות כולה.

והכל מתנהג לפי היסודות שהשקיע הבורא יתברך בבריאת העולם,

בהתאם להוראות התורה.

כמו שכתוב,

כמו שאמרו חכמים זכרונו לך, צפה בתורה וברא את העולם.

דהיינו, הקדוש ברוך הוא צפה בתורה וברא את העולם, זאת אומרת,

התורה היא קיום העולם,

התורה מחברת את כל הדבקים.

ועל ידי זה שצפה הקדוש ברוך הוא בתורה וברא את העולם,

והעולם יכול לעמוד על מתכונתו.

אבל כשאדם מערבב את התחומים,

ההפך מתנאי התורה,

הוא גורם כישלון לעצמו ולכון לעולם כולו.

הוא מחריב את העולם.

כך אומר הקדוש ברוך הוא, ככון שמע, טרם רידת לעולם,

תן דעתך שלא תחריב את עולמי.

שלא תחריב ותקלקל את עולמי.

כל שינוי בהוראות,

בערבוב הסדר,

גורם ההפך מהשלום והשלמה.

אפילו שלכאורה נדמה לו לאדם שהוא שומר על העקרונות וההוראות,

אלא שהוא מקדים ומאחר אותם לא כפי סדרם,

כבר הוא פוגע ומקלקל.

זאת אומרת, לא רק שאתה לא עושה את מה שצריך לעשות

על פי התורה,

גם אם תשנה את הסדר של הדברים או את התזמון של הדברים,

גם כן נמצא שאתה מקלקל ומחרים את העולם.

ומה הדבר דומה?

לחולה שעליו לגמור את התרופה שהרופא רשם לו וסדר לו.

הוא לא שותה את התרופה בזמנה וכסדרה.

ועוד מתחכם להעדיף ולהחסיר

מן התרופות שהרופא רשם לו.

כמובן

שסם החיים

ברפואה

עלול להפך לסם המוות.

כך גם הוראות התורה.

הן מרפאות בזמן שנעשות כזמנן וכסדרן,

בהתאם לסדר שהבורא יתברך חקק.

אז לכן צריך לעשות הכל בסדר שהתורה קבעה.

אם התורה אמרה שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק,

זה הסדר.

אי אפשר לדלג על זה.

אם מדלגים על זה נהיה חורבן הדת

וחורבן העם.

כמו ששס עכשיו קרעה את כל הבעלי תשובה

מעולם התורה.

בגלל מה?

שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק.

האם זה ייתכן?

שאדם שנמצא בכדור,

בסביבה,

שכן ממול,

לא קוראים לשאול אותו מה קורה, למה אתה עושה א'-ב',

ועולים לרדיו ומתחילים לדבר נגדו?

כאילו אדם זר,

נטע לא מוכר?

אף אחד מכל אלה שבסביבה לא יכול לשאול שאלה?

סימן שאם רצים ישר לרדיו והכול, מחפשים את הבן אדם להוריד.

לא מחפשים את האמת,

לא מחפשים את השקט,

לא מחפשים את השלום,

מחפשים את המלחמה.

הרי גיטך לפנייך.

האחד שממתין לגרש את אשתו מחפש כל סיבה רק לגרש אותה.

מחזיק את הגט מאחורי הגן,

ניגש אליה,

הכנתי אחיו ביטה,

עוד חמש דקות זה כבר יהיה מוכן.

חמש דקות, חמש דקות, אני אחכה חמש דקות,

יאללה, מגורשת.

מה קרה?

הוא רוצה להתגרש, לא חוויתה הבעיה,

הוא רוצה להתגרש.

חמש דקות לפני שאתה עולה לרדיו, טלפון אחד.

הלו,

זה נכון, אתה אמרת ככה וככה?

לא, לא אמרתי ככה. אז איך אומרים ככה וככה?

אדרבה, שיביאו לראות שאמרתי ככה וככה.

אני לא אמרתי ככה.

אה, לא?

אוקיי, תודה.

זהו, היה נגמר הכול.

כן, אותו דבר.

כן,

כן, בדיוק אותו דבר.

והנה התורה צוותה

למלווה כסף

לחברו

שלא יגוס.

דהיינו,

שלא יפציר בו יותר מדי

ויבוא

להגוס אותו.

אז התורה מצוותה למלווה כסף לחברו שלא יגוס.

גם אם אתה עובר לידו ליד בעל חוב,

תתעלם ככה שלא יתבייש.

ואת הלווה,

זרזו חכמים, זיכרונו לברכה, בהוראה פרי עד בעל חוב, מצווה.

החכמים אמרו שאם אתה פורע את החוב, אתה מקיים מצווה.

אז לכן זריזין מקדימין למצוות. כמה שתוכל לפרע את החוב יותר, אל תעכב אותו אצלך, כי השני זקוק לו.

ותפרע את החוב, וזה מצווה.

אם כל אחד עומד על ציוויו המיוחד לו,

אז כל העניין היה הולך ומתבצע בנעימות ושלום.

נגיד, אתה לווית ואמרת בעוד חודש תיתן, והקדמת ביומיים, שלושה, שבוע לפני, פשי, זה כיף.

אתה נהנית, הוא נהנה, שניכם בשלום, תודה רבה, תודה רבה, ביי ביי.

אבל כשמתחלפים בחיובים,

לא הולכים כמו סדר התורה,

שלא יגוס,

זה פריעת בעל חוב מצווה.

והמלווה מעיק ללווה

ופונה אליו ואומר לו,

פריעת בעל חוב מצווה.

פריעת בעל חוב מצווה.

והלווה,

מאידך גיסא, מטיח דברים כלפי המלווה,

לא יגוס,

לא יגוס,

לא יגוס.

זה אומר לו,

תשלם.

זה אומר לו, אל תלחץ.

כל אחד משתמש במצווה ידועה,

אבל לא כסדרה,

שלא בזמנה,

שלא במקומה,

אחרי שהם מרבים קטטה,

שנאה,

תיגרה,

פירוד

וחורבן.

‫אחרי ששחטו אותי,

‫אז הם מדברים איתי.

‫אנחנו מוכנים, מוכנים להכניס אותך לרב עובדיה? ‫בטח, מוכנים, מוכנים, מוכנים.

‫טוב, אז תכניסו, נו, בבקשה.

‫לא, אבל תוריד את המפלגה קודם.

‫אה, זה בכלל לא.

‫לא ביזוי תלמיד חכם, ‫ולא קשקושים, ולא בטיח.

‫מה זה מפלגה?

‫אה, אתם רוצים לשלוט לבד.

‫אה,

אתם רוצים את השררה ואת הכסף לעצמכם.

‫אה,

אה.

‫אז לכן, כל מי שפותח גם איזו משחטה ‫או איזה עופות או בשר או משהו, את ליז,

‫אתם יוצאים נגדו בחרפות וחרמות.

‫אה, כמו ראובן אלבז, ‫אה, כמו הרב ברדה, אה,

‫כמו הרב בן ציון, אה,

‫כמו כל בן אדם שאתם יכולים ללחוץ עליו,

‫אה, גם עופות אתם רוצים לבד.

‫אה,

אתם חיים לבד.

‫אין עוד עולם, אין עוד יהודים,

‫אין להם זכויות.

‫מה פתאום? רק אתם.

‫רק אתם.

‫אה, יפה.

‫כך במצוות פריקה וטעינה.

‫התורה ציוותה עזוב תעזוב.

‫והמצווה עוד יותר לשונאו,

‫כדי לחוף את יצרו.

‫התורה הרוצה לאהבת בני אדם והתקרבותם, ‫מדריכה אותם בכל התנאים, ‫בנסיבות אפילו של איבה, ‫איך לחדש את האהבה וההתקרבות.

‫משום כך מצווה לעזור לשני ‫מלהתגבר על רגשי האיבה.

‫כמו שאומר הרמב״ן, זכרוננו לך בפרשת כי תצא,

‫לא תראה את חמור אחיך או שורו ‫נופלים בדרך,

‫והתעלמת מהם אקם תקים עמו.

‫וזה לשונו. ‫-ואמר בכאן אחיך,

‫ושם

חמור אויבך, חמור שונאך,

‫לומר תעשה עמו,

‫כן,

‫וזכור אחווה ותשכח השנאה.

‫זאת אומרת, אדם שרואה

‫את חמור שונאך רובץ בדרך, ‫עזוב, תעזוב עמו, ‫אתה צריך לעזור לו.

‫אל תשאיר אותו תקוע.

‫אתה רואה את השונא שלך נתקע בדרך, ‫יש לו תקר,

‫והוא צריך עזרה,

‫תעצור ותעזור לו.

ככה תורה וצווה.

‫כדי שתכוף את יצרך,

‫את היצר הרע שלך.

‫נכון שיש לך מצווה לשנוא אותו,

‫בגלל שהוא בעל עבירה.

‫אדם שעובר עבירה,

‫מצווה לשנותו.

‫מדובר באחד שעבר עבירה, ‫מוכיחים אותו, וזה לא עוזר, ‫הוא עובר עוד עבירה ועוד עבירה, ‫הוא נשאר מצווה לשנותו.

‫אז אתה שונא אותו על העבירה שהוא עושה.

‫אבל כשאתה שונא אותו,

‫אז כמיים הפנים לפנים,

‫כנב האדם לאדם.

‫אז בגלל שאתה שונא אותו, ‫ואתה שונא אותו מוצדק ‫על פי ציווי התורה,

‫אז גם הוא שונא אותך,

‫אבל הוא שונא אותך לא מוצדק.

‫עכשיו, כשהוא שונא אותך,

ואתה רואה

שלא רק שהוא עובר את העבירה, אלא הוא גם שונא אותך

על זה שאתה מקיים את המצווה בשנאתו על העבירה,

אז מתוספת לך גם כן שנאה עכשיו.

עכשיו, זו כבר לא השנאה

שבגלל העבירה שהוא עבר,

אלא בגלל שהוא שונא אותך.

אז התורה רוצה שתכוף את יצרך הרע שהוסיף לך שנאה עכשיו.

אז לכן היא אומרת, אם אתה תראה אותו תקוע, תעזור לו. בזה אתה תכוף את יצרך.

את מה? את התוספת.

אז לכן התורה מדריכה אותנו בכל התנאים והנסיבות, אפילו של איבה,

איך לחדש את האהבה וההתקרבות.

משום כך, מצווה לעזור לשני להתגבר על רגשי האיבה.

וכשהשונא רואה

ששונא עוזר לו,

ממילא יתקרב אליו.

והסוף שהשלום יאחד אותם מחדש.

וזה כל זמן ששניהם נכנחים ומצייתים

להוראות התורה.

אבל אם יאמר בעל החמור לשונאו

הואיל בעליך המצווה

אתה תעמול

ואני אשב ואנוח.

יש אוהב לפרוק.

ויש שונא,

לטעון.

יש לפניך שניים, אחד שאתה אוהב אותו ואחד שאתה שונא אותו.

האוהב

צריך לפרוק מהל החמור.

אז המצווה לעזור לגמילות חסדים

וגם צער בעלי חיים.

ויש לידך שונא,

שניהם אחד ליד השני.

והשונא צריך לטעון,

להעמיס,

שזה קשה.

לך תעמיס, לפרוק יותר קל.

מצווה בשונא.

לעזור לו,

לטעון על החמור.

בשביל מה לאכוף את יצרו?

אז התורה אומרת אפילו שאתה צריך

כאילו בטבע לעזור לאוהב, לאוהבים,

ובפרט דבר שהוא יותר קל,

וגם יש בזה מצווה של צער בעלי חיים.

אומרת התורה, עזוב פה.

יש לך פה שונא,

אתה

צריך לעזור לו לטעון,

תעשה בזה, כי אתה תרוויח מזה שאתה תפרוק מעליך את היצר הרע.

אבל מה קורה

אם יאמר בעל החמור לשונאו?

בעל החמור זה זה שעשה עבירה.

בשונאו זה זה שמצווה לשנותו על מעשיו הרעי.

יבוא בעל החמור ויאמר לשונאו,

הואיל ועליך המצווה,

מצווה בשונא,

לטעון,

אתה תעמול ואני אשב ואנוח.

המצווה עליך.

משתמש הוא במצוות התורה להנאה עצמית

ולשעבוד הזולת.

זה התורה לא ביקשה.

לשעבד את האחרים ולהיענות על חשבונם.

במצב כזה התורה פותרת גם את הראשון מלעזור לו.

אם אתה רוצה רק להיענות על חשבוני

ואתה רוצה לשעבד אותי,

התורה פותרת

במקרה כזה.

מה תהיה התוצאה?

אם יבקש

בעל החמור

שהוא יעשה זאת,

התוצאה תהיה העמקת השנאה,

צער בעלי חיים,

ואין שלווה, ואין נועם, ואין שלום.

כי הוא מהפך את הסדר.

כך גם בדין של עבד.

כל זמן שהאדון מסביר פנים לעבד,

מרוממו הוא מתנהג איתו בכל ההידור והכבוד האנושי,

קנה לו עבד,

קנה לו אדון.

הוא מתייחס אליו כאדון.

אז זה בסדר.

כל זמן שהאדון מסביר פנים לעבד,

מרוממו הוא מתנהג איתו בכל ההידור והכבוד האנושי,

או כמו כן, העבד יודע,

הוא מכיר את מקומו וערכו,

הוא יודע איפה מקומו כעבד,

והוא מעריך את היחס הטוב האנושי של האדון,

אבל לא מראה סימני בעיטה,

בגלל שהאדון נותן לו יחס גדול וגבוה.

אז משני הצדדים מתבצעת כוונת התורה של דרכיה דרכי נועם,

מחזרתו של העבד למעלתו האנושית הקודמת.

הרי מכרו אותו כמו חפץ.

זה ביזיון גדול.

אבל בא האדון ומקיים כוונת התורה,

ומרומם אותו, מכבד אותו,

והכול יושב ואוכל איתו, הכל בסדר.

אז הוא מחזיר לו את הכבוד העצמי.

אבל לא עוד כדי כך שהעבד יבעט באדון ויגיד לו, בוא הנה, אנחנו אותו דבר.

מה אתה, מה קרה לך אתה?

ואז גם אם מתנהג האדון לעבד כמו שהתורה רוצה,

אז עידונו של נפש האדון על ידי קיום מצוות אהבת ישראל,

הוא בעצמו מתעדן.

מי האדון?

למה? כי מקיים מצוות אהבת ישראל.

ומתוך התמזגות שני הרצונות של האדון

בעבד

נעשה רצונו

של השם יתברך.

איך אנשים קמים בבוקר ואומרים שהם קיימים מצוות ואהבת להערכה כמוך לאהוב את חברו בכל ליבו, בכל מאודו, וכו' וכו', לפני שהוא מתחיל להתפלל?

והם שונאים בן אדם, שחזיר אותם בתשובה.

יכול להיות דבר כזה?

כן, כשמעקמים את הסדר,

כשלא עושים כסדר,

לא שומעים, לא בודקים, לא בוחנים, לא מעלים תהיות,

לא מסתפקים אפילו.

ברור עליהם, שרוף, נטוץ, שבור.

מה זה?

אפילו בעלי חיים יש להם מתינות.

הם בוחנים כל דבר.

הייתם בעלי חיים לפני שהם תוקפים או משהו?

מסתכלים, מסתכלים, מסתכלים ככה,

בוחנים, בוחנים, בוחנים,

ורק אחר כך.

לפעמים נסוגים.

אפילו עריות, לפעמים נסוגים.

אבל כשכל אחד תובע את קיום המצווה מוטלת על השני,

העבד טוען

עליך להבליט יותר את המצווה, וטוב לו עמך.

הלאה, הלאה, וטוב לו עמך, תעשה עוד.

העבד נותן הוראות לאדון.

וטוב לו עמך, תדאג לזה.

והאדון מדגיש על כל צעד ושעל שהוא עבד, קניין כספו.

ג'ובה, ג'ובה, בוא הנה, ג'ובה, בוא.

טוב, סך הכל קניין הכסף שלי.

בוא, בוא, בוא, בוא, בוא. נקה פה, תעשה פה, תעשה שם.

נו, נו, נו, נו.

אם זה מצב כזה,

זה גורם לבלבול סדרי מעשה בראשית.

ואין שלום ואין שלווה למהפכי הקערה על פיה.

ואין נועם ואין מרגוע למערבי התחומים שהוטבו

מאת הבורא יתברך שמו.

לו ידעו לשמור

את הקווים.

וכל אחד היהודיה לדאוג

לביצוע תפקידו שלו,

כי אז היינו זוכים לאחווה

בשלווה בישראל ובכל העולם כולו.

אז אם יאמרו אנשים, תשמע,

אבל בכל אופן כל החכמים יצאו נגדו,

מה נענה להם?

נאמר להם שהמרגלים היו גדולי ישראל כולם.

והיו ראשי ונשיאי ישראל.

ומשה בחר אותם.

וה' הסכים עמו.

והם נבחרו לשליחות.

וכשהם חזרו,

הם גרמו להרוג 600,000 איש.

למה?

כי מי שהיה פיקח

היה נזכר

שהקדוש ברוך הוא הבטיח שהארץ שהוא ינחיל את ישראל היא ארץ טובה.

ארץ עם נחלי מים, עיינות ותהומות,

בבקעה ובהר,

ארץ זבת חלב ודבש,

הבטחה.

אז אם השם אמר, אפילו יבואו עשרה גדולים מישראל

ויגידו

כך וכך,

לא שומעים להם, כי דבר השם יקום לעולם.

בסוף גילתה לנו התורה הקדושה,

שבאמת

זה בגלל שהם פחדו

שלא תהיה יותר מפלגה.

כי אם הם ייכנסו לארץ ישראל, יהיו בחירות מחדש,

ואז יעמדו עוד פעם

לבחירה,

והם היו כבר נשיאים במדבר,

עכשיו בארץ ישראל, בחירות מחדש, אז יכול להיות שהם יפסידו את הכיסאות.

ככה אומר הזוהר הקדוש.

ובשביל זה הם הטעו את כולם

ו-600 אלף איש מתו בגללם.

בגלל שקיבלו

את הוצאת הדיבה שלהם על ארץ ישראל, על עפר,

על אבנים.

לא על אדם.

אז זה אפשר ואפשר.

כי הם עברו על מה שאמר הקדוש ברוך הוא ועל הבטחתו.

גם פה זה אותו דבר.

כי התורה אמרה,

הקדוש ברוך הוא בכבודו בעצמו אמר,

שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק.

כל מה שתגידו,

כל מה שתעשו,

אם עברתם על שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק,

שזה השם אומר.

השם עומד לימיני

ואומר לכל הרבנים.

עברתם מסור דאורייתא

של שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק,

ואתם גורמים צרה לכל ישראל,

שכולם לוקים בעתייכם

כמו במרגלים.

זה אמרתי,

וזה צריך לקיים.

אם זה הייתם עושים,

לא היינו מגיעים לכך.

אבל למה הם לא עשו?

כי הם פחדו על המפלגה.

הם אמרו בפירוש,

כל הסיפור זה המפלגה. תסגור את המפלגה, הכל יהיה בסדר.

אנחנו לא רוצים בחירות

עלינו מחדש.

אנחנו רוצים להישאר בתפקיד.

זה כל הסיפור.

מאחורי הקשקשת הגדולה והשנאה האיומה

שהנחילו אותם חכמים לכל העם.

וזה הקרע הכי גדול שנעשה בעם ישראל,

ועוד לא היה כמוהו כלל וכלל.

במחלוקות אחרות עוד היו סיבות כאלה או אחרות.

פה הסיבה היחידה,

אתה נכנס לתחום שלנו על חשבוננו.

וזאת לא ניתן אפילו שהרב שטיינמן אמר לך,

אם יש כוח מצווה להציל.

היום כולם מודים שהרב שטיינמן אמר לי,

כי היום הדיונים בכל בעורמה ובשאר המקומות,

שהספרדים כועסים על האשכנזים.

למה הם לא יצאו נגדי

ולא אמרו בפירוש

שאני לא אקים מפלגה?

למה הם השאירו אותי במצב

שהם ידעים שיש לי מפלגה והם לא אומרים סגור את המפלגה,

כמו שהספרדים אמרו, סגור את המפלגה?

היום הם מודים

שחכמי האשכנזים

היו לצידי.

וזה לא מוצא חן בעיניהם.

מה פתאום שאתם תגידו? ההפך ממה שאנחנו אומרים.

זה כל הסיפור, רבותיי.

והתורה אומרת שאם מהפכים את היוצרות,

גורמים לחורבן.

אם כל אחד היה שומר על הסדר,

כמו שלמדנו,

הובל ציון גואן.

אבל אני מאמין שהם לא יתעשתו,

כי אחרי שהם עושים טעויות,

הגאווה הסרוחה

לא תיתן להם לחזור בהם.

מדוע?

כי עבד אינש לאחזו כדיבורי.

ברגע שאדם טעה בפיו,

אז הוא מחזק את דברם.

מביא עוד ראיות למה הוא צודק.

חלכו אספו את כל התורה כולה בשביל להצדיק את השקר.

הביאו את כל האישים הפחותים שהיו בהיסטוריה האנושית

בשביל להצדיק את השקר. הביאו את כל המעשים המעשיות שהיו בעולם

כדי להצדיק את השקר.

אבל התורה צועקת לכם רק פסוק אחד,

וזה מספיק.

עברתם עליו,

וקעקעתם את ביצתה של התורה.

אמרתם,

עברתם על שמוע בין אחיכם,

ושפטתם צדק.

אבל כנראה אני לא מהאחים שלהם,

אז לכן לא צריך שמוע, זה בין אחיכם. זה לא אח שלנו.

זה תימני.

אנחנו ספרדים.

אז זה לא אחיכם.

למרות שהם חושבים שתימנים זה ספרדים.

כי ביטלו לנו כבר את הבית דין.

אנחנו לא עדה בפני עצמה.

אבל ככה זה הולך, רבותיי.

ויש פה שנאה תהומית,

שהיא התבלטה בעקבות העניין הזה.

היא הייתה קיימת תמיד.

רק יצאה עכשיו החוצה.

אבל אנחנו נמשיך בשלנו.

האמת איתנו.

השם לימיננו.

בסוף האמת לנצח.

והשקל יושפל עד עפר.

אמן.

בגלל שיש להם שבע והם חוששים שהם בכוונה לא יצאו אולי הם.

ג' יעקב אשר הולך למדד מעל העולם.

זה עובד.