עבד עברי - חלק ג' - ועבדו לעולם
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום
דוד בן יהודית, רפואה שלמה, מהרה.
ועוד נציב יום,
לעילוי נשמת נחום בן אסתר, תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים,
ויזכה לחזות בנועם השם ויבקר בהיכלו,
וישוב אלינו במהרה בתחיית המתים, אמן.
עבד עברי הוא חלק ג'.
אמרנו שיש שני סוגים של עבד עברי.
אחד שמכרו בית דין בגנבתו,
ועליו נאמר כי תקנה עבד עברי,
זאת אומרת,
הולך אדם לבית הדין וקונה את הגנב
ומעסיק אותו אצלו בבית, כמו שלמדנו אתמול ושלשום.
ויש מוכר עצמו,
זה אדם עני,
שאין לו מה לפרנס את פני ביתו,
ועליו נאמר כי ימוך אחיך עמך
ונמכר לך,
לא תעבוד בו עבודת עבד.
אז הראשון, קוראים לו עבד עברי,
שמכרוהו בית דין.
וזה שמוכר את עצמו כשהוא עני,
קוראים לו בפסוק אחיך,
ימוך אחיך.
אבל שניהם עבדים.
מה ההבדל בין זה לזה?
מבאר הכלי יקר, מי שמוכר את עצמו לעבד,
בוודאי שהוא לא עשה שום חטא.
הוא רק מוכר את עצמו בגלל שהוא עני.
אז למה לכנות אותו בכינוי גנאי?
לכן הוא נקרא אחיך.
אבל עבד שמכרו אותו בדין,
הוא גנב, הוא פשע.
ממילא ירד ממדרגתו ונקרא עברי מלשון עבירה,
וגם עברי על
שם אבותיו של אברהם אבינו.
אבותיו של אברהם אבינו.
בעבר הנהר ישוב,
עברי, מלשון עבר הנהר,
נהר פרת.
אבל גם, למרות שהוא חטא גנב,
הוא לא יוצא מכלל ישראל,
כי בפרשת ראה
הוא נקרא שמה גם כן
אחיך
כי ימכר לך אחיך העברי, כי ימכר לך, לא מכר את עצמו, אלא ימכר.
אבל אף על פי שעבר עבירה, עדיין הוא אחיך.
כמו שכתוב,
ישראל שחטא, ישראל הוא.
שאלה,
למה העבד עובד רק שש שנים?
אז הכלי יקר
מבאר,
העבד הזה גנב
שלוש סוגי גניבות.
גניבה ראשונה, הוא גנב ממון.
שנייה, הוא גנב את דעת חברו.
הוא בא במסתרים, לקח שם את הכסף והכל.
ודבר שלישי, גנב את דעת קונו.
כל אלה כלולים בגניבת הממון,
כי באותה עת הוא גונב גם דעת חברו,
כי הוא לא יודע איפה כספו.
וגונב דעת קונו, שציווה לא לגנוב.
על כל אחת מן הגניבות נהנה שנה של עבדות.
סך הכל שלוש שנים.
אבל מכיוון שהגנב משלם כפל,
יוצא שש שנים.
ובשנה השביעית יוצא לחופשי.
למה יוצא לחופשי?
משום שכל השביעיות נבחרו למנוחה.
השבת זה היום השביעי, שבת מנוחה.
השמיטה, שנה שביעית, שנת שבתון.
היובל זה השמיטה השביעית.
אז הקרקעות חוזרות לבעלים והעבדים יוצאים לחירות.
לכן גם העבד יוצא בשנה השביעית.
אחרי ששנים התורה פותחת לו פתח,
פותחת לו דלת
לצאת מעבדות לחירות עולם.
ואם הוא בוחר להישאר עבד כמו שלמדנו, אהבתי את אדוני לא יצא חופשי,
רוצעים את אוזנו בדלת.
למה בדלת?
אמר שלמה המלך,
שכפי שהדלת תסוב על צירה,
ככה עצל מתהפך על משכבו
מצד ימין לצד שמאן.
דלת, יש לה ציר,
והיא רק
מסתובבת על צירה.
עצל,
גם כן,
לא קם בבוקר, מתהפך ימין, שמאן, שמאן, ימין.
גם העבד הזה מתעצל לשקם את עצמו ולעלות לדרך הישר בזכות עצמו.
הוא לא רוצה לצאת לחירות.
הוא רוצה להישאר עבד.
עבד, אתה כמו דלת, אתה שמאן, ימין, לא רוצה לזוז, באותו מקום.
לך, לך לדלת, שם אנחנו נתקע לך את האוזן,
בשביל שיהיה לך סימן לעולם.
בקידושין כא כתוב, ועבדו לעולם.
עבד נרצע,
הוא עובד עד עולם. עבד עולם זה היובל.
יובל.
אז למה לא כתוב עד היובל, ועבדו עד היובל? למה כתוב עד עולם?
הדעת זקנים והרשבם מבארים.
באמת, עבד עובד לעולם, אבל עולם זה הכוונה, עולמו של לוי
שעובד עד גיל 50. בגיל 50 הוא כבר לא עובד.
זאת אומרת, 50 שנה
זה עולמו של לוי.
וכן מצינו אצל שמואל הנביא,
נולד בנס ופלל אלקנה וחנן,
ואם מוחנן נדרש תיתן אותו לבית השם בשילו, עד עולם.
אחרי שהוא נולד,
העניקה אותו שנתיים,
ובגיל שנתיים הביאה אותו לבית השם בשילו.
ומתי הוא נפטר?
בגיל חמישים ושתיים.
אם כן רואים שחמישים שנה נקראים עולם, עד עולם
זה החמישים שנה.
עוד נוסיף.
נאמר בעבדו לעולם, אף על פי שהוא עובד רק עד היובל.
יכול להיות שהוא נמכר
שנותר ליובל עוד עשרים שנה, עוד שנתיים אפילו.
תלוי מתי הוא נמכר. היובל הוא תמיד קבוע.
זה לא תמיד הוא מתחיל ואחרי זה עוד חמישים שנה. לא.
עד שהיובל מגיע והיובל יכול להגיע.
תלוי מתי הוא נמכר.
אז למה כתוב ועבדו לעולם?
למה לא כתוב עד היובל?
אז בואו נתבונן. למה בן אדם באמת מציעים לו לצאת לחירות,
והוא בוחר להישאר בבית של האדון?
אז בפרשה אנחנו רואים
גנב
לא היה בידו לשלם את הגניבה, בזבז את כל הכסף.
אדם
טוב לב, הסכים לקנותו, להכניס אותו לבית.
מה התנאים
שהוא חי בבית האדון?
דבר ראשון כתוב, ויצאה אשתו עמו.
אז בקידוש ענקף בית אמרו חכמים,
מפה לומדים שהאדון חייב לפרנס את אשתו וילדיו של העבד עד תום עבודתו.
ואז ויצאה אשתו עמו.
אז עד עכשיו איפה היא הייתה? איתו ביחד.
אז הוא קנה עבד ויש לו שישה ילדים ואישה, והוא צריך לפרנס את כולם.
זה דבר ראשון.
אז כאילו הוא בא עכשיו לשם, יש לו פרנוסה,
יש לו מי שדואג לכל.
אחר כך
כתוב לו תעבוד בו עבודת עבד.
אסור לאדון להעביד את העבד עבודה בזויה.
תנעל לי את הנעליים,
תהליך לי את הכלים לבית המרחץ.
דבר שלישי, לא תרדה בו בפרך.
אסור לבקש ממנו מלאכה שאינה נצרכת.
אתה לא רוצה לאכול ולא רוצה לשתות, ואתה אומר לו, תכין לאכול, תכין לשתות, תכין זה, העיקר שלא יתבזבז הזמן.
דבר רביעי, כי טוב לו עמך.
על האדון לתת לעבד אוכל ושתייה, כסות ומגורים בדיוק באותה רמה שדואג לעצמו.
אמרו חכמים, אימך במאכל, אימך במשקה.
אתה שותה יין?
תן לו לשתות יין. אתה אוכל בשר? תן לו בשר.
אתה ישן במיטה אורתופדית? גם הוא.
אתה לובש בגדים מהודרים? גם הוא.
אתה צריך לדאוג לעבד לכל התענוגות האלה.
ואם יש לך מיטה אחת, הוא קודם.
עד שאמרו חכמים,
כל הקונה עבד עברי, כי קונה אדון עצמו.
בקיצור, זה שקונה אותו,
הוא צריך להיות סופרמן.
בן אדם עם לב, משהו מיוחד.
מה זה העול הזה?
יש אנשים,
אנשים טובים,
אבל לא דואגים שהילד יקבל מה שהוא מקבל העבד.
נותנים לילד, זה מספיק הבגדים האלה, ככה זה.
לא דואגים לזה.
האבא על אורתופדית, והילד במיטת נוער.
לא נותנים לו מיטה אורתופדית.
עוד דבר, כשהוא יוצא לחירות, יש מצווה ענק תעניק.
צריך לתת לו מענק כספי מוגדל.
וואי וואי וואי, מה שקרוי אצלנו בערך, פיצויים.
אז אחרי שרואים את כל התנאים המעולים שהוא זוכה להם החבל,
מובן לנו שכל אחד ירצה להישאר חבל.
מי בכלל רוצה לצאת לחירות אחרי תנאים כאלה?
אז איך אומרים לו, בשביעית יצא לחופשי. למה שייצא?
אפילו אחת מהנוח'בה, אמרו לו, בוא, אתה משתחרר, אמר, לא רוצה, אני נשאר.
במאסר,
לא רוצה לצאת.
אז עבד בתנאים כאלה, למה שירצה לצאת?
אבל הקדוש ברוך הוא לא רוצה,
לא רוצה ולא מרוצה מעבד שבוחר להמשיך להיות עבד.
עד שרוצחים את אוזנו,
אוזן זו ששמעה בהר סיני כי לי בני ישראל עבדים,
והלך, קנה, אדון לעצמו,
יהיה רצה.
אז אם ככה, למה נותנים לו רשות
שהוא ימשיך לעבוד עד היובל?
עכשיו אמרנו שהשם לא רוצה. אם הוא לא רוצה, תאסור,
שגם אם יגיד, אהבתי את אדוני, את אשתי ואת בניי,
לא יצא לחופשי, אין דבר כזה.
אסור להחזיק אותו.
למה הקדוש ברוך הוא מאפשר?
אז
אני שוקל אם להשאיר אתכם במתח עד מחר, או שנסיים את זה כבר עכשיו.
אני חושב שמתח זה גם טוב.
הכל ידועה, והכל ישר ברוך.
והכל יאמרו, והכל יאמרו, אין קדוש כשם.
הכל יאמרוך,
והכל ישר בחוכה.
והכל יאמרו, והכל יאמרו, אין קדוש כשם.
הכל יאמרוך, והכל ישר בחוכה.
והכל, והכל, והכל יאמרו,
אין קדוש כשם הכל ידוך והכל ישבחוך.
והכל והכל והכל יאמרו
אין קדוש כשם.
מחר יום רביעי כבר שרים ישמחו.
איך זמן עב.
וואי וואי וואי וואי וואי וואי. צריך לנצל את החיים בעזרת השם.
הרי אני מכוון כי הם יצאו החכמים באורייתו ובשמחת דאורייתו
גומד נפשו יש ארצה דאורייתו.
כבד את אביך ואת אמך דאורייתו לעשות נחת רוחה לקדוש ולכו לעשות נחת רוחה לתנא הקדוש.