מיקס קליפים 3 שעות [2017]

- - - רק כ-30 דקות ראשונות, בעזרת השי"ת המשך יבוא... - - - 

בית שמש - אלצהיימר, מתנ"ס גוונים, 16.01.2017

לא רק התורה מזהירה, ולא רק ההיסטוריה מלמדת, אלא גם המאורעות מאותתים. האור הצהוב כבר מהבהב. קורא לנו לשוב למקורות.

אנחנו חייבים שיהיה כבר גוג ומגו. די! אין לנו כח!

"ותחזינה עינינו בשובך לציון", אנחנו רוצים כבר גאולה. אבל גאולה לא תבוא בלי גוג ומגוג. כי הקב"ה התחייב להחזיר לכל אומות העולם: "אל נקמות ה', אל נקמות הופיע השב גמול". 

70 אומות עולם ילחמו בישראל, 

עוד יעברו שבעה חודשים, החברה קדישא לאסוף את העצמות והכל

לאסוף אותם לקבורה.

לרוסים יש עכשיו פצצה קוראים לה "שטן הגדול", היא פי 20 אלף יותר מפצצת האטום של הירושימה ונגסקי.

עיר כמו פריז מתאדה בפצצה אחת כזו. 

 ויש להם אתם יודעים כמה? כ-8,000 פצצות.

זכרון יעקב - המרכבה הקדושה והמרכבה הטמאה, מלון עדן אין, 28.02.2016

קרית גת - אין שמחה כהתרת הספקות, אולם אדית, 03.02.2016

בשביל שאדם יהיה לו קנין בתורה זה לא מספיק לקרוא ללמוד להבין, כדי לקנות תורה צריך 'מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם', ביניהם "מיעוט תענוג", אדם צריך למעט בתענוגים. דבר נוסף "קבלת יסורים", 

כי אדם לא יכול לעסוק בתורה כראוי אם אינו פורש מהנאות העולם. תורה והנאות העולם ביחד לא הולך, אדם שנמשך להנאות העולם לא יכול להיות בתורה,

היינו שכתב חובת הלבבות שאהבת העולם ואהבת השם יתברך הם שני הפכים ממש. 

הם שני הפכים, כמו אש ומים, הם לא יתכנו יחדיו בכלי אחד. ככה אהבת התורה אינה יכולה לדור יחד עם אהבת העולם.

סבל עוזר להשיג את התורה, למה כי סבל ויסורים מכניעים את הגוף, מכניעים את התאוות, ממילא אתה יותר פנוי לרוחניות. אבל אם בן אדם משופע בתענוגים, בנוחיות בכל הדברים, התורה שלו לא תהיה חזקה בכלל, בכלל, לא יהיה לה קיום בכלל, למה כי כל הזמן דעתו על איך ללמוד, איפה ללמוד, באיזה תנאים, יש מזגן אין מזגן, יש נס קפה יש סוכר חסר סוכר יש סוכרזית כל הזמן הענינים שלו סביב מה? גשמיות. 

אבל בן אדם שיכול ללמוד בתענית דיבור, בתענית צום ולשבת ללמוד, שום דבר לא יטריד אותו, 

הוא לא צריך לקום מללמוד, שום דבר לא מטריד אותו, הוא יושב שקוע רק בתורה, אין מי שיפריע לו, כל הזמן נתון רק להתעמק בתורה הקדושה. אדם כזה יקום מהספר וכמובן שהדברים ישאירו עליו רושם והוא יקיים אותם ויהיו זכורים לו, כי הוא קנה אותם בעמל, ביגיעה, אבל כל קפיץ שהוא קם, כל פעם לעוד תה ועוד שיחה ועוד דיבור ועוד זה, "וקרעים תלביש נומה" לא יהיה שום קיום לתורה שלו היא תהיה קרעים קרעים.

כל מי שמייסרים אותו מן השמים, כל מי שהוא עלוב ונעלב, הוא זוכה למעלות ולהשגות יתרות ממי שלא. למה כתוב "את דכא ושפל רוח", הקב"ה נמצא איתם, ומכיון שהקב"ה נמצא איתם, הם יכולים לכוון לתורה באמת.

מכאן אנחנו רואים שכל אדם שבאמת רוצה לזכות, יכול לזכות אבל לא לדחות את היסורים והצער, אדרבא, לקבל אותם בחיבה ובאהבה, ולדעת שזה חסד מאת הבורא יתברך בשביל שאדם ידע שעיקר העיקרים זה השגת התורה, 

טבריה - כוכב שביט בדרך. חוזרים בתשובה, אולם פירסט, 07.02.2016

שגגת תלמוד עולה זדון. מה פירוש, אדם חושב אני לא למדתי טוב, אני שוגג, מקסימום אני לא יודע איזה דינים או משהו אז אני שוגג, אומרים לא מותק, אתה נחשב מזיד, אי ידיעת החוק אינה פוטרת מהעונש, זה אפילו הישראלים יודעים, אין דבר כזה, אתה חייב לדעת את החוק,

חייב לדעת את המשפטים, אתה לא יכול להתעלם מהם, אתה לא יכול לחיות בספק,

אנחנו חייבים לעבוד את הבורא מתוך הכרת כבודו יתברך, הוא ברא אותנו אז אנחנו חייבים לו הכל, העיניים שלו, האזניים שלו, הפה שלו, הרגליים, הגוף, הנשמה, הכל שלו, אני חייב לעבוד אותו מאה אחוז ללא הפוגה, למה? כי אני שלו, הוא הבורא שלי,

אנחנו חייבים לעבוד את הבורא מתוך הכרת כבודו יתברך, הוא ברא אותנו אז אנחנו חייבים לו הכל, העיניים שלו, האזניים שלו, הפה שלו, הרגליים, הגוף, הנשמה, הכל שלו, אני חייב לעבוד אותו מאה אחוז ללא הפוגה, למה? כי אני שלו, הוא הבורא שלי,

עכשיו הקב"ה מבין שאדם יהיה לו קשה, למה יש לו מידות,

 לו משיכה, יש לו תאוות, הוא נמשך לחומר, החומר הוא ההיפך מעבודת השם, כי עבודת השם היא רוחנית, ואתה נמשך לחומר, איזה ספה נוחה, ווי ווי, אז מה, אתה הולך עכשיו לעבוד את השם או אתה רוצה רגע רגע רגע תראה איזה ספה, או איזה עוגה עשית, תביאי תביאי תביאי תביאי, הוא רק רואה כל מיני דברים וקופץ מענין לענין, משוקולד לביסלי מביסלי לזה וזה וזה,

רגע אחרי במבה צריך סיגריה חכה, וסיגריה הולך עם כוס קפה, וצריך חבר שיהיה, אתה בא בא נצא נשב במרפסת, ואהיה חצי יום כבר עבר עם הבמבה, ומה עם עבודת השם?

אז צריך להבין שהקב"ה עושה איתנו חסד שלא עומד איתנו על הרגע, שאוי ואבוי אם אנחנו סוטים ברגע, טוז מכת חשמל, מזל, הקב"ה עשה איתנו חסד.

אז לכן נתן לנו יראת העונש, הוא אומר לנו תדעו, אתם תזייפו - יהיה עונש. אל תזייפו, אז העונש בא לשמור, אז אומרים לנו צריך להתפלל בנץ,

אז לכן מי שמתפלל בנץ לדוגמא, מקפיד להתפלל בנץ, כתוב שאינו ניזוק באותו יום. אותו יום לא ניזוק ודבר שני, המקפיד להתפלל בנץ הוא בן העולם הבא. נו, אם יש לך הבטחה שאתה קם בבוקר מתפלל בבוקר תהיה בן העולם הבא לא שווה? 

מי צריך לישון אם אפשר לקבל את העולם הבא,

זה עולם חולף ויש עולם עומד, שאליו אתה צריך להגיע ושמה אתה צריך להשקיע, לא פה. 

זה לא מעלה מה שיש לאדם פה כלום כי זה שקר, המעל האמיתית זה מה אתה שווה שם, לא מה אתה שווה פה, 

פה זה רק בשביל להכין את השמה.

שמירת הברית 

אז, קודם כל, להווי ידוע שמי שפוגם פגם הברית הוא בורא שדים. אלה נקראים הבנים שלו. והם יכו אותו ויחבטו בו בגלל שהוא ברא אותם בלי גופות. ולכן, יש מנהג בירושלים: שהבנים לא מלווים את האבא בלוויה, כיוון שאם הם יבואו יצטרכו לבוא גם הבנים האלה שאין להם גופות - השדים. ואז זה צער גדול יהיה לאבא! לכן, מנהג ירושלים שלא מלווים הבנים את האבא. וזה עוון פלילי, שה'זוהר' אומר: שכמעט ואין עליו תשובה, פגם הברית. חמור ביותר פגם הברית. 

אם לא יודעים את גודל האסון והאיסור, וכמה זה מכוער בעיני ה', אין לך מושג! ו'שהקב"ה שונא זימה!' שונא זימה. והאדם שעובר על זה, רח"ל! אז מקיפה אותו טומאה לאין שיעור וזה חמור ביותר. ומי שמגיע לעולם האמת ולא תיקן את הדברים האלה - אני מרחם עליו מאוד-מאוד! 

עריות זה דבר שנאמר עליו: 'יהרג ולא יעבור!' זאת אומרת, היית צריך למסור נפש בשביל לא לעבור עברה של עריות. אם תבין את גודל האסון והעונש, והגנאי אולי כבר יהיה לך יותר קל. אבל זה בתנאי: שתרצה באמת להשתנות. זה תאווה ככל התאוות שיש, אבל זאת מהקשות ביותר, אז לכן חיבים להחליט: שנלחמים על זה! וזה שווה את כל המלחמה. 

כמו שאני רואה את הציבור פה, זה חבר'ה צעירים, שעוד לא שקועים כל כך, אולי שקועים הרבה, אבל בתקופה יחסית קצרה, אפשר לצאת עוד מהר! ויש עוד מספיק חיים להנות מהם ולעשות כמו שאומרים את הדרך הנכונה. ואת אותו כח שה' נתן לכם, לדבר, להשפיע, למצוא חן וכו' וכו' - אתם יכולים לקחת אותו לקדושה, למה לקחת אותו לטומאה? אותו כח בדיוק! 

מכל מקום, יש תיקון לדבר הזה:

- ללמוד תורה ביראת שמים ובעמל.

- לשמור שבת בדקדוק ההלכה. 

- לחלק הרבה צדקה.

ב'קיצור שולחן ערוך', של הרב גנצפריד, יש פרק שלם על זה. יש ספר של הרב משה ארמוני, מירושלים, שמדבר גם כן על הענין הזה. ספר שלם שמסביר מאדם הראשון, איך הוא ברא שדין, רוחין, ולילין, מהסיפור הזה.

שואל מהקהל: 'לצניעות כמובן, צריך להתחזק בצניעות. בפגם הברית יש תשובה?' 

הרב: 'אתה קודם כל, אתה מחליט: שאתה נמנע לגמרי בכל מקרה! בכל מצב, תדפוק כמו שאומרים 'את הראש בקיר' ואל תגיע לידי עברה, זה קודם כל. 

דבר שני, אתה צריך להתחרט כמובן. 

ולקבל לעתיד: שלא תעשה! 

אתה צריך תעניות לדבר הזה. אתה צריך סיגופים מסוג מסוים. ואתה צריך עד כמה שיותר לצער את הגוף שלך, שהגוף שלך הוא-הוא הגורם כי הוא המתאווה, וזה גורם לך שאתה בנקל נגש לענין. אבל אם לא תחליט על דרכים קיצוניות כאלה באותו אופן כזה, 

אז אתה תמיד תגיד: "מה אני יעשה? לא יכולתי, מה אני יעשה? ניסיתי.. התאפקתי שבוע, שבועיים, לא יכול יותר, לא יכול יותר!'

ואז תבכה עם עצמך, ותרחם על עצמך ותלטף את עצמך במראה, ותחזור כאילו בסדר: 'ומחדש אני אנסה עוד פעם...'

- זה לא עובד! 

אם תשים כיפה, ותשים ציצית, ותתחיל לצאת לדרך יהיה לך כמה מגבילים. כולם יזהו אותך דתי, אז אתה לא תוכל להיות רשע. אתה תצטרך ללכת בהתאם לאיך שאתה נראה. וככה לאט-לאט, עושים כל מיני מעשים חיצוניים, וזה שומר יותר. נמצאים בסביבה יותר טובה. לא פותחים את האייפון במקומות שאסור. לא מסתכלים טמבלוויזיה וכו'. לא הולכים למקומות ששמה יש את זה בנקל. ולאט-לאט נמענים. אפשר להגיע לזה, אבל זה באמת כשרוצים. 

ואף פעם לא רוצים לפני שיודעים עד כמה האסון הוא גדול. אף פעם! כי כל זמן שלא תראה מול העינים את גודל האסון של מה שנעשה, זה לא ימנע אותך. כי התאווה היא חזקה יותר ממך. 

שואל מהקהל: "אם ח"ו, בן אדם שפגם ואומר: 'מהיום אני לא פוגם יותר. לא פוגם, לוקח על עצמי!' מתוודה, אומר, עוזב את החטא. זה התשובה הזאת היא באותו רגע נחשבת לו במה שפגם?" 

הרב: "קודם כל, מה שהוא עשה כרגע, זה תשובה גמורה! אם הוא יפטר נגיד רגע אחרי זה, הוא 'בעל תשובה' בענין זה. אחר כך, אם הוא רוצה, אתה מבין, לתקן את העבר כאילו, לנקות-ולנקות-ולנקות שלא יהיה רושם בכלל, כמו שאומרים. אדם יכול לפעמים, אתה יודע, להתנקות מלכלוך שיש עליו, אבל אם הלכלוך היה גם מסריח, אז כתם כבר אין, אבל סירחון עדין יש. אם הוא רוצה לנקות את זה לגמרי, אז יש דרך. והדרך הזאת זה על 'תשובת המשקל' בכל ענין וענין. 

אדם חטא, אז הוא צריך קודם כל, אתה מבין, לקבל עליו שאין כלום. 

שתים - הוא צריך להזהיר אחרים מזה, הוא צריך לפרסם את הענין. אם יש קלטות בנושא זה, אז הוא יפיץ אותם. כמה שהוא ירבה יותר שאנשים יסתלקו מאותו עוון ספציפי שהוא נכשל, אז זה נקרא שהוא מתקן את העבר שלו. למה? בעבר שלו הוא נכשל ועכשיו הוא מציל מכשלון. 

נגיד אחד, עשה הפלה, אמר לאשתו, לחברה שלו: 'שתעשה הפלה!' - הוא רצח נפש!! מה יעשה? 

אומר הרב קנייבסקי: 'הוא צריך באותו יום שהיתה ההפלה, כל ימי חייה, הוא והיא לצום באותו יום. אם הם לא זוכרים את היום, יבחרו יום בשנה ויעשו'. 

וככל שאדם יפרסם את האיסור, אז ככה הוא ינצל וינקה את עצמו. אז זאת אומרת, יש דברים שהם על 'תשובת המשקל' אתה חטאת בכך, אתה תתקן בכך. אז ממילא בתשובת המשקל אתה יכול תמיד לתקן את מה שעשית, ולכל דבר יש תשובה! על כן, אין יאוש מתשובה. תשובה זה הפתרון לכל, בכל מכל, כל. 

אז לכן אדם, אני אומר, מי שאומרים לו: 'חנינה גמורה!' לא 'עסקת טיעון' והוא לא מנצל אותה - אין טיפשות יותר גדולה מזו! וככל שאדם מקדים - ככה הוא זוכה. 

אין שום סיבה לחטא לפני הקב"ה. חיי הלילה יכולים להיות קוסמים, יכולים להיות נפלאים, יכולים להיות כל מיני דברים, יעריכו אותכם אנשים, בתוך תוככם אתם יודעים: שאתם חוטאים! אין לכם אושר אמיתי, אתם בברנז'ה, אתם אל יכולים לצאת כי אם תצאו - אז מי אתה בעצם?! ואם אתה הולך לכיוון שאתה לא מכיר, אתה יודע זה מפחיד אותך קצת וכל מיני קשקושים שהיצה"ע מכניס, וככה נגררים עוד יום, ועוד שנה (1), ועוד שנתים (2), ועוד עשר (10) ועוד עשרים (20), ולא יוצאים מהביצה! ויש אנשים שכבר רוצים ואחר כך כבר לא יכולים, 

כי הוא אומר: 'אני כבר בפנים! מה אני יעשה?!'. 

הוא כבר לא מאמין שיעזרו לו ויתקנו אותו - זה לא נכון! כל רגע אדם יכול לצאת. חבל בינתיים קוראים גם כל מיני אסונות. כל מיני צרות. כל מיני גזרות. ככל מיני אירועים - חבל! אם אתה משתחרר מהמטען השלילי, אתה שמור. אבל אם אתה סוחב אותו, אז הקב"ה... אתה יודע יש אנשים שמאריך להם, יש אנשים שמקצר להם. אז לכן כל אחד יעשה את החשבון שלו, אבל החשבון צריך להיות הגיוני: לא משתלם להלחם מול הקב"ה! 

בפרט שהוא לא אויב הוא אוהב. ובפרט שהוא לא זר הוא אבא. והוא רוצה לתת לך הכל, אותו דבר ויותר, אם תלך אתו. אז למה לא לקחת?! אפשר לקחת מהקב"ה את כל הטובות. 

הבחור: מוריד את העגילים.

הרב: אשריך! אשריך! 

הקהל: (שר בהתרגשות) 'או, או, איי, איי.... '

הבחור: מברך ברכת 'שהחיינו'. 

הרב: והקהל: עונים 'אמן!'

ברקע: הרב מברך את הבחורים. 

הרב אמנון יצחק, ברקע: כניסת הרב להרצאה.

בחור שואל: 'מה התיקון לגבר שפוגם בברית?'

הרב: 'תשמע ממני, תתרחק מזה 'כרחוק מזרח ממערב'. אלא אם כן, זה לשם מצווה בהיתר. 

בחור (חייל) שואל: 'אני לא מצליח לשמור את כל החוקים?'

הרב: 'מה למשל לא?'

הבחור: 'אם זה זרע לבטלה..'

הרב: 'אתה יכול, אם תרצה!'

בחור חילוני שואל: 'ואם אדם שפוגם בברית, אז לא שווה כל התורה שאתה לומד...?'

הרב: 'אני אומר לך: שהחמאס והחיזבאללה, זה חרטא! לעומת, יצה"ע שלך, שהוא מנסה להכניס אותך בגיהנם עמוק-עמוק! תזהר ממנו! אם תעמיד מול עינך את הציור, מה יעשו לך על העברות שאתה עושה יהיה לך יותר קל להתמודד'.

בחור שואל: 'עדיף חילוני, לא שומר תורה ומצוות, שומר על הברית מאשר תלמיד ישיבה כל היום לומד תורה ויפגום בברית?'

הרב: 'כמה איומה תהיה הבושה והבהלה מלפני הקב"ה מיום הדין בלבד, מעצם ההופעה לפניו ומעצם ההכרה: כמה חטא לפניו ופשע כנגדו!'.

שמירת הברית חלק ב'

זוועות, רעמים, שטפונות, שריפות, לבה רותחת, הוריקנים, הכל. - תתעוררו!!! 

אל תקראו לזה: 'כוחות הטבע!' - זה אני (ה') הטבע זה גימטריא 'א-לקים'. אני אראה לכם, אין לכם כח עם כל החכמה שלכם. שלושה (3) גלים אני מפרק מדינה. אני רק מביט - האדמה רועדת - תתעוררו!!! תבינו!! אני לטובתכם! רוצה לעורר אתכם. יש לי תכלית למה באתם. אתם לא נמלים. אתם באתם עם שכל. אתם שולטים בבריאה. תשיגו עם השכל: מי נתן לכם אותו. תהיו עם שכל, תתבוננו, מי נתן לכם? מאיפה הרגשות בכלל שלכם? איזה מצפון? למה לבעל חי אין מצפון? למה אריה טורף? למה אין לו מצפון כמו שלך? – כי הוא לא בן אדם. הוא בא יש לו תכלית. יש לו אִינְסְטִינְקְט חיתי, טבעי ותו לא. עם ישראל כרתו ברית עם ה' בסיני - כרתו ברית עם ה' בסיני!

שואל: 'זו שאלה קצת קשה שהרבה מבקשים ממני לשאול אותך, זה לגבי הפגם הברית'.

הרב: 'ברגע שאדם עושה עוון - נברא משחית שתפקידו: להשחית אותך! עכשיו, המשחית הזה צריך להיות ניזון, 

אז מה היה יכול הקב"ה להגיד לאדם? 'סליחה! אתה בראת אותו, תזון אותו'.

ומה המזון שלו? ההשחתה שלך. ואז הוא מבטל אותך מהעולם. 

ומה עושה הקב"ה ברוב רחמיו? הוא 'נושא את העוון' דהיינו; את המשחית שנקרא: 'עוון' שנברא על ידך. במקום שישחית אותך, הוא זן אותו. אז אתה מייצר משחיתים - ומעמיס על הקב"ה שיזון אותם בשעה שאתה עובר נגדו, שאתה עושה את העברה. וזה נקרא: 'הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ' (ברכת המזון) כולל המשחיתים. - איזה חוצפה, איזה חוצפה! אתה יוצר את העוון, אתה מייצר אותו, אתה לא זן אותו, והוא צריך לזון אותו ועוד יסבול אותך, ועוד ירחם עליך. וכל יום אתה מייצר עוד... - זה רחמים שאין כדוגמתם!!

כמה אפשר לשתוק? פעמים (2) שלוש (3)... אבל אתה מייצר כל יום-כל יום, חטאים ועוונות, ובורא משחיתים. ו-ה' נושא עוון.'

שואל: 'מה התיקון לגבר שפוגם בברית?'

הרב: תשמע ממני תתרחק מזה 'כרחוק מזרח ממערב'. אלא אם כן, זה לשם מצווה בהיתר. בין הדברים כתוב: שמירת שבת כהלכה. צריך לחלק לצדקות. צריך להאכיל יתומים, אלמנות, צריך לעשות כל מיני פעולות כאלה ואחרות, ללמוד תורה. כשקוראים 'קריאת שמע על המיטה' זה מבטל את מהמזיקין האלה והשדין האלה שנבראו, ע"י קריאת שמע. והיא מפילה אלפים ורבבות מהם. אבל מה שאדם מייצר - ה' ירחם! כמה חילות-חילות-חילות, של משחיתים, שדים, שממתינים לך, רק שתשתחרר מהגופה'. 

אם תעמיד מול עיניך את הציור, מה יעשו לך על העברות שאתה עושה, יהיה לך יותר קל להתמודד. הכח של אדם צדיק לעומת אדם שאינו צדיק, זה כח הציור. הצדיק יודע לצייר ציורים שמונעים ממנו לחטא. אם בן אדם קשה לו להפסיק לעשן, קשה לו. תלכו למחלקות שאנשים יש להם 'סרטן הריאה' תראו איך הם שוכבים שמה, הם וודאי הפסיקו לעשן, ותראו לאיזה מצב, ומה הם מוכנים היום לעשות, בשביל לצאת מפה חיים, ושלא יהיה להם את המחלה. אתה רואה אנשים גוססים-גוססים, בגלל שהם נהנו כמה דקות כל פעם. כל פעם כמה דקות-כמה דקות-כמה דקות, וזהו. ולא ראו את האחרית, לא מסתכלים קדימה, לא רואים את גודל האסון שבדרך. כרגע הם רואים את התאווה ואת ההנאה.

כדאי להתאפק, ומי שזוכה לדבר הזה, זוכה לדברים גדולים! בפרט בדבר הזה, אדם שנשמר מזה, זה בחינה גדולה מאוד של 'יוסף הצדיק' כתוב: 'שלושה (3) הקב"ה אוהבן ואחד מהם זה רווק בעיר שיש בה הרבה נשים. רווק שגר שם ולא חוטא, הקב"ה אוהבו!'. אתה יודע מה זה להיות אהוב אצל הקב"ה? הקב"ה בבוא הזמן, פותח, ופותח-ופותח, ונותן לו לאין שיעור בעוה"ז. מי ששומר על עצמו, הקב"ה שומר, וישלם לו תשלומים לאין ערוך! ומי שמקל בחייו ומקל בעצמו, בשביל הנאת רגע - עתיד ליתן את הדין, וקשה מאוד!

יש ספר שנקרא 'קיצור שולחן ערוך' של הרב גנצפריד, יש לו פרק שלם על זה. והוא מסביר את חומרת הענין, ומה צריך לעשות בשביל להינצל מזה. ואם אדם עושה את הפרטים האלה, ושומר על עליהם. יש גם שמירות, הרי לא מגיעים לזה סתם. הסתכלות אסורה וכו' וכו' - גורמת ועוד כמה דברים. אז אם אדם נמנע מדבר שהוא יודע שיגרום לו, ואתה מעסיק את עצמך בדברים אחרים, ויש עצות טובות לזה, אז אתה לא תצטרך לחטא בזה. הרי כל בני האדם הם בני אדם, אז איך חלק מצליחים וחלק לא? חלק שומרים על עצמם וחלק לא. למה התורה מזהירה: "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" (במדבר טו לט)? התורה אומרת לך במפורש איפה הבעיה, הבעיה: בעינים. 'העין רואה, הלב חומד, וכלי מעשה גומרים' (רש"י שם).

השואל: 'אז כבוד הרב אומר בעצם, ללכת עם מסכה על העינים'.

הרב: עם בּוּרְקָה, בורקה (הבורקה היא פיסת לבוש אחת המכסה את האשה מהראש ועד הרגלים. בדרך-כלל, גם העינים מכוסות ברשת שקופה למחצה).

השואל: 'ככה (מסמן כיסוי מלא לעינים) כמו סוס'.

הרב: 'מה, אתה רואה שאני הולך עם בורקה? לא.'

השואל: 'אז איך?'

הרב: 'פשוט ללכת ולהחליט שאתה לא מסתכל. להיות גבר. גבר, זה מי שיכול לא להסתכל. אם אתה גבר, אתה מחליט: "אני לא מסתכל!" '

שואל: 'אם אני בתהליך כל שהוא ואני רוצה עוד כלים, לדעת איך להתמודד עם שמירה-שמירה על העינים?'

הרב: 'אני הייתי ממליץ לך, המלצה כנה ואמיתית, קח 'פסק זמן' סע לירושלים או לצפת, תשב בישיבה קדושה, בין חודש (1) לשלושה (3) חודשים, סך הכל. תתקדש ע"י לימוד תורה קדושה בחבורה קדושה! כמה שתכניס יותר מוסר ולימוד גמרא, ותבין מה שהצדיקים אומרים, ככה יהיה לך קל אם אחר כך תרצה לצאת ולהתמודד. כיוון שאדם שמכיר את האמת מבפנים, לא רק שמע בחוץ, חי אותה, אתה תוכל יותר קל להתמודד. זה לא עדין הסוף, והניסיון יהיה, ויצה"ע לא מוותר, אבל אתה תלמד תכסיסים שלא להתקל בו, כמה שאפשר'.

הרב: 'אתה רוצה שאני אעזור לך בזה?'

השואל: 'בכיף'.

הרב: 'מוכן?'

השואל מנענע בראשו לאות חיוב.

הרב: 'אשריך!'

שואל: 'היום זה יש כאלה תאוות ומידות, ויש ניסיונות של הרחוב, שה' ירחם, שאי אפשר. מי שמוצא היום לרחוב הוא כבר. ..'

הרב: 'הוא ברחוב'.

השואל: 'איך הוא לא יכול להישמר בעינים וב..'

הרב: 'קשה מאוד! מסכים אתך. מה יעשה בחור צעיר כמוך? הולך עם החברמן ההוא (השואל הקודם) עולה לישיבה, מתחזק שם, מכין את עצמו לחיים, שידוך טוב, מתחתן בונה בית, ואחרי שיש לו 'פת בסלו' יותר קל.'

הרב: 'הבנת, 'יא עָיוּנִי' (אהובי, יקירי)...?'

שואל: 'עכשיו, אני יודע, שיש איזה חטא מסוים שאתה חיב עליו פ"ד (84) תעניות. אתה כבר יודע מה'.

הרב: 'תענית דיבור אם אדם עושה, שקולה לאלפים של תעניות צום!'.

השואל: 'אז כמה ימים אני צריך לשתוק?'

הרב: 'כמה שאתה יודע שאתה שעשית פ"ד כאלה, שאתה חיב'.

השואל: 'באמת. אני רוצה משהו פרקטי. מאוד פרקטי.'

הרב: 'פרקטי. קבל על עצמך כל שבת: 'להיות בתענית דיבור'; אתה יכול לשיר, אתה יכול לברך, אתה יכול להתפלל, אתה יכול ללמוד תורה בקול ובנעימה, אתה לא מדבר דברי חול. סתם ככה: 'אסור לדבר דברי חול בשבת' אז בכלל זה קל. אבל בשבת כל מה שעושים, זה פי אלף (1,000)!'

השואל: 'זה קשה'.

הרב: 'נכון!'

השואל: 'תקופה מסוימת או כל הזמן?'

הרב: 'אא.. בא נתחיל 'שנה ראשונה'.

הקהל: צוחק....

הרב: 'זה לא קשה-זה לא קשה!'.

'עשיתי את זה כמה שנים, וזה כמעט היה לי קשה לדבר אחר כך. אני אומר לך'.

השואל: 'אני עוד בהלם, מנסה לעכל איך אני מתחיל את זה'.

הרב: 'יש לי חתן שעושה את זה כבר כמה שבתות - וזה עובד'.

שואל: 'אבל, במידה שבן אדם מתחתן, הכל נמחק לו?'

הרב: 'אם הוא חוזר בתשובה, יום החתונה לדוגמא, זה יום גדול וקדוש – 'שמתפוקקין כל עוונותיו!' כמו פקק. יש בקבוק מלא עברות, שמים עליו פקק. אם הוא חוזר בתשובה והיא חוזרת בתשובה, לכן, תראה דתיים שמתחתנים תחת החופה, אתה רואה אותם מתפללים-מתפללים-מתפללים. יש כאלה אפילו צמים ביום החתונה, בשביל מירוק עוונות מתוך חזרה בתשובה. וכשהם מתחתנים בדרך הזאת, ולא חוזרים לסורם - העוונות האלה לא יזכרו להם כלל' וחתן הוא מלך ביום חופתו. הוא צריך שמירה שבעה (7) ימים שילוו אותו תמיד שנים (2) - כי יצה"ע מתקנא בו מאוד ומחפש להכשילו'.

'אז צריך לדעת, חתונה זה תאריך גדול מאוד. או אדם שעלה לשררה ולגדולה בבת אחת, זה גם כן דבר גדול. זה זמנים מיוחדים שאדם זוכה בהם, אם הוא חוזר בתשובה, למירוק עוונות. אבל לא צריך לחכות עד החתונה, אם אתה חוזר עכשיו, ובחתונה אתה וודאי שמקבל עליך: 'לבנות בית יהודי!' כמו שצריך - לא יזכירו לך שום דבר מעוונותיך. אבל זה מה שהתכוונתי בהתחלה כשעניתי לך. כשאתה חוזר בתשובה מהדבר, יש דרך תיקון על העבר; איך מתקנים את העבר. איך מתקנים את העבר? זה בספר שאמרתי לך, של הרב גנצפריד'.

השואל: 'תודה רבה, עָזַרְתָּ לי'.

הרב: 'בהצלחה'.

שואל: 'תודה רבה, כבוד הרב'.

הרב: 'תהיה בריא! בהצלחה'.

-סוף-

חולון - להיות חכם מנמלה, מרכז שטיינברג, 07.03.2016

כמה זמן אתה משקיע בכלל ביממה לחיי העולם הבא. ואחרי שהשקעת מה האיכות של מה שהשקעת. נגיד יש אחד עובד באבנים טובות, אז אבנים טובות זה מגיע חומר גלם צריך ללטש את זה וצריך להיות מומחה גדול בשביל ללטש שהאיכות של האבן תהיה עם ערך גבוה, אבל אם הוא רק עושה פאזה אחת שתיים ומעביר, כלום, זה לא ימכור את זה בכלום, גרושים, 

אז כל מצוה זה חומר גלם, השאלה איך אתה עושה אותה, אם אתה עושה את המצוה לשמה, כמו שצריך בזריזות בשמחה באהבה ביראה, בכל התכונות הנדרשות, אוה, מצוה אחת כזאת מאירה לנצח נצחים! אבל יש כאלה שהן עמומות, יש כאלה חשוכות,

אתם יודעים כמה מאיתנו הקב"ה בקשות? תלמד תוה, תניח תפילין, תתפלל כראוי, תברך ברכת המזון כראוי, תלכי בצניעות, תעשה ככה, תשמור שבת, תעשה ככה, אני אתן לך נחלה בלי מיצרים, אני אמחל לך על כל העוונות, אני יאריך את ימיך בטוב ושנותיך בנעימים, אני אתן לך ילדים נפלאים, אני אתן לך הצלחה, אני אתן לך שגשוג, אני אתן לך חכמה בינה ודעת, אני אתן לך עולם הבא, אני אתן לך הכל, תעשה. כשביקשתי לא ביקשת, ווי ווי ווי, איזה עונש מחכה לאדם חוץ מעבירה, חוץ מהפסד מצוה, שה' ביקש ואתה לא ביקשת.

אבל אנחנו צריכים להיות חכמים להספיק, להספיק, כי אם אדם זוכה לעשות תשובה, אפילו אם הוא ימות חמש דקות אחרי זה הוא זוכה לחיי נצח ולגן עדן. 

יש כאלה לא מספיקים, הוא לא ידע שהוא ימות בתאונת דרכים, הוא לא ידע שיהיה לו דום לב, הוא לא ידע, זה לא אחד חולה בבית חולים ויש לו זמן לחשוב. יש כאלה לא זוכים אפילו לא ל חשוב, אז לכן עדיף שבן אדם יעשה תשובה, ויתחיל יצא לדרך, קודם כל אני מסודר, למה חתמתי חנינה על החיים שלי, זהו, ביד שלך לחתום, 

אתה לא רוצה, אתה רוצה להמתין – אין בעיה. אתה מהמר, הא? בסדר גמור, רק אין פה הגרלה, אתה לא יכול להרויח, אין צד להרויח, יש רק צד להפסיד. מי הולך על הגרלות כאלו?

אני מאחל לכם שתבחרו בטוב, אני באתי בשביל זה שתזכו שעוד כמה יהודים יזכו בטוב, מגיע לכם, אתם הבנים של הקב"ה, אם תרצו, על העיני אשמח להיות איתכם בגן עדן, נפגש שמה נדבר, יהיה לנו זמן שמה אוה, אבל אם לא אוי ואבוי אוי ואבוי אוי ואבוי, חם מאד בגיהינום, חם מאד, מאד מאד.

ראש העין - נגמרו התירוצים, אולם ספורט, 19.07.2016

(33:06)