טבריה - טבריה - כוכב שביט בדרך. חוזרים בתשובה

טבריה 7-2-2016 כוכב שביט בדרך.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירויח

בפרשת השבוע, נקשור את הדברים גם למצב, "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" רואים שהקב"ה הקדים על ידם מה שאין דרך בשר ודם לעשות כן, שיהיה רב ממתין לתלמיד.

מבואר כאן גודל האהבה והחיבה שהיה במעמד הר סיני, עד שהקדים הקב"ה כביכול והמתין לכלל ישראל שיבואו לקבל את התורה. מלמד שהשכינה יצאה לקראתם כחתן היוצא לקראת כלה. אז זאת אומרת הקב"ה ממתין כביכול לעם ישראל שיבואו לקבל את התורה, אז ידוע שבד"כ התלמיד ממתין לרב, ופה רואים את הקב"ה בכבודו ובעצמו ממתין לעם ישראל כשהם באים כחתן היוצא לקראת הכלה וזה מראה על אהבה וחיבה גדולה של הקב"ה לעם ישראל.

גם בלי זה שגילו לנו זאת חכמים ז"ל, עצם נתינת התורה לעם ישראל זה מראה בראיה לאהבת השם יתברך את עמו. למה? משום שאחת הסיבות לטעויות של חכמי אומות העולם, וחסרון האמונה שקדם למעמד הר סיני, זה לא מפני שאומות העולם לא האמינו שיש בורא לעולם, הם האמינו, אבל לא האמינו שהקב"ה מתעסק בשפלים, מתעסק בברואים, מתעסק בקרוצי חומר, מטפל בהם, דואג להם, משגיח עליהם, מספק צרכיהם, עונה למשאלותם, זה קטן מידי בשביל שהקב"ה בכבודו ובעצמו יתעסק עם כל אחד ואחד, חכמי אומות העולם לא האמינו בזה, כמו שאומר הפסוק "רם על כל גויים השם על שמים כבודו", מה פירוש, רם על כל גויים השם, כל הגויים מסכימים ויודעים שיש השם אבל הוא רם, רם ונשגב, על השמים כבודו, הם מאמינים שהוא לא מתעסק בארץ, ולא בשפלים, רק על השמים כבודו, זאת היתה הטעות הגדולה של חכמי אומות העולם.

אבל אנחנו יודעים, "המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ", למרות שהקב"ה מגביהי לשבת, גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם והקב"ה רם על כל גויים, אבל הוא גם משפילי לראות, לא רק בשמים אלא גם בארץ, ומה היתה הראיה הכי גדולה שאנחנו צודקים ולא אומות העולם? שהקב"ה בכבודו ובעצמו ירד כביכול במעמד הר סיני וגילה השגחתו על עם ישראל לעיני כל העולם כולו. אז פסקה השטות והאמונה האוילית של חכמי אומות העולם, ונתברר שהקב"ה משגיח בנו ועלינו בלבד. ובא והמתין לנו כחתן היוצא לקראת הכלה, ליתן לנו את התורה. זה מראה בלבד את האהבה והיראה הגדולה ביותר של הקב"ה לעמו ישראל.

והנה מיד אחרי כן, קיבלנו את התורה בבוקר ואחרי הצהריים קיבלנו פרשת משפטים. אז עכשיו יש שאלה מתמיהה, הרי משפטים זה דין, דין זה עם עונש, איך אתה אומר לי אהבה גדולה וחיבה יתרה, ומיד אתה מאיים עם עונש, "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", איך זה מתחבר?

אבל אנחנו מבינים שיש דין ויש עונש, אז אנחנו רועדים מפחד. האמת היא, שאנחנו לא יודעים כמה אהבה וחיבה טמונים במשפט ובדין ובעונש, וכמה שמחה צריכה להיות לנו שזכינו להיות העם הנבחר וזה רק בגלל שקיבלנו את המשפט, הקב"ה נקרא "אלהי המשפט" ואנחנו זכינו לקבל את תורתו שהיא משפטים צדיקים לעם הנבחר. עכשיו מאיפה מתחילה הטעות שלנו?

הטעות מתחילה מה שאנחנו מבינים, אדם נברא בצלם אלקים, כל אדם, כל אדם נברא בצלם אלקים, ואנחנו סבורים שמדרגת אדם וצלם אלקים שבו אנחנו חושבים שזה נקרא בחינה של אדם, ומה שיש לאדם יותר חכמה מבעלי חיים, ושהוא יודע לבטא את עצמו מה שהחיות לא יודעות, יודע לבטא את מחשבתו בפיו, ואדם מתנהג על פי כללים הנראים בעיניו כנכונים ומושכלים, ומי שמוסיף חכמה ודעת ומגיע למעלות ומדרגות הרי שהוסיף ושיבח את מעלת המדבר שבו. מה זה מעלת המדבר שבו? מה יתרוננו על בעלי חיים – שאנחנו מדברים, בבינה בהשכל, יש בינינו קשר, אנחנו אומרים מילים, יכולים להתאחד לעשות דברים, לבנות או להרוס, כל דבר, בעלי חיים לא, הם לא יכולים, זה עדר, אין שמה הבנות מיוחדות, יש כללי התנהגות מסוימים ותו לא. אז חושבים שהאדם שיש לו חכמה ויודע לדבר וכו' והוסיף כמה מעלות, בזה הוא יתר על בעלי החיים.

אך האמת היא שאדם נברא בשלמות שאין למעלה ממנה, וכל המעלות והשלמות הכל כלול בגוף מדרגת המדבר, עצם זה שנבראת לא בעל חי, אלא מדבר, זה השלמות המקסימלית שאדם יכול להיברא, אבל רק השלם בכל המעלות הוא נקרא מדבר, מדרגה של מדבר. מי שלא הגיע לשלמות הרי זה מפני שהוא גרע וקלקל מדרגת מדבר. כי האלקים עשה את האדם ישר, אדם הראשון נברא ישר, כליל תפארת, הוא יצורו של הבורא, שלם בכל השלמות, אבל מה הבעיה? "והמה ביקשו חשבונות רבים", מי זה המה? הוא וחוה, הם התחלו עם חשבונות, נאכל מן העץ, לא נאכל, נגע בו, נמות, לא נמות, טוב העץ, נחמד למאכל, להשכיל, פה התחילו עם החשבונות והתחילו לרדת מדרגה והקב"ה הקטין קומתו של אדם הראשון למאה אמה. ונתמעט האדם, בגלל החטא נתמעט האדם, והוא צריך לחזור לשלמות שהיה בה, מי יתקן אותו? אנחנו, צריך ששת אלפים שנה וצריך ביליונים של ביליונים בני אדם, ואין סוף נסיונות של בחירה אם לעשות כך או כך, בשביל שכולנו נתקן חטא אחד של אדם הראשון. שכולנו נשמות מאדם הראשון, איך קוראים לנו? בני אדם, הבנים של אדם הראשון. כל זה לתקן חטא אחד.

אז זאת אומרת אם אדם שלם בכל השלמות הוא הנקרא אדם, ואם הוא חסר או גרע משלמותו הוא לא נקרא אדם.

ידוע מאמר האמוראים שאמרו, אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, ואם ראשונים כבני אדם אנחנו כחמורים, ואפילו לא כחמורו חמורתא של רבי פנחס בן יאיר. זאת אומרת ההפרש שהיה בין דור התנאים לאמוראים, לא היה הפרש כמו שיש הפרש בין מלאך לאדם, או כמו הפרש שבין אדם לבין חמור, אלא כמו שמלאך זה מציאות אחרת ואדם זה מציאות אחרת וחמור זה מציאות אחרת, ככה היה ההפרש מציאות אחרת. זאת אומרת מעצם בריאת כל אדם הוא נברא שלם עם שכל אלוקי, בצלם אלוקים, אבל אסור לו לפגום את עצמו וצריך כל הזמן לשפר מעלותיו ומידותיו להיות האדם השלם, אז הוא נקרא מדבר, אם לא הוא נפחת מזה, "אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו". הוא יורד למדרגת בהמה.

פעם אחת בשעת הפטירה של הסבא זכרונו לברכה לחיי העולם הבא, העיד הבן שלו, אנחנו נוכל להעיד שראינו אדם, הוא אמר על הסבא שהוא זכה לראות אדם, אנחנו חושבים שמטיילים בטבריה רואים הרבה בני אדם, לא, לראות אדם זה לא פשוט, אדם זה מדרגה, זה מדרגה של שלמות, והם זכו לראות אדם. זאת המעלה הגדולה ביותר שיכולים להגיע אליה להיות במדרגה אדם, כי כל מי שחסר שלמות אינו בכלל אדם, וזוהי התביעה של התורה מאיתנו להגיע ולהיות למה שטמון בכח נפשנו וזוהי השלמות העליונה. לכן הגיעו האבות הקדושים למעלתם גם ללא תורה, איך הם היו שלמים בכל השלמות? הרי לא היה להם תורה, כי אדם מעצם בריאתו מסוגל גם בלי תורה להגיע למה שהתורה דורשת. רק בתורה יש חסד גדול מאד שתיכף נבאר מה מטרת התורה, אבל גם בלי התורה אפשר להשיג את כל מה שהתורה רוצה. כי מכוחות האדם שבו יכול להגיע אדם לתורה ולשלמות ומה שכלל ישראל זכו למעמד הר סיני לכאורה זה מיותר אם אדם יכול להגיע לשלמות בלי תורה, אז מה זה למה קיבלנו תורה? זה מתנה וחסד מיוחד מאת הקב"ה שהטיב עמנו להקל לנו את הדרך ולהראות לנו אמונה בחוש במעמד הר סיני. אם האמנת שיש בורא לעולם זה נפלא, אבל זה לא דומה שהשם מדבר איתך פנים אל פנים, כשאתה שומע את הדברות מפיו של הקב"ה שאומר, "אנכי השם אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", ואתה נמצא במעמד הנשגב בדרגה של נביא שהשמים נבקעים ושבעה רקיעים ואתה רואה את כל הבריאה כולה, והכל פרוש לפניך, זה מתנה שאין כדוגמתה. פנים אל פנים דיבר השם עמכם, אין שום עם שזכה לזה, רק אנחנו. איך אומר הרמב"ם, עיננו ראו ולא זר, אזנינו שמעו ולא אחר, זה לא סיפורים סיפרו לנו, במעמד הזה היו מיליונים שזכו לשמוע מפיו של הקב"ה, שתי דברות, אבל לא היה להם כח יותר לשאת את זה עד שביקשו ממשה רבינו, "דבר אתה עמנו ונשמעה".

המסילת ישרים, אני לא אכנס לזה, אבל המסילת ישרים אומר בשער הזהירות, שהמעלות מחולקות לשלש, יש שלמי הדעת שלמי הדעת זה אלה שאנחנו מדברים שהם דרגת אדם, שלמי הדעת, ויש הפחותים, אלה שהם פחותים מהם, ויש ההמון, אז כיון שאנחנו מדברים על שלמי הדעת מה זה שלמות, אז אני אסביר את הנקודה הזאת, פחות הנקודות האחרות.

"שלמי הדעת תהיה להם ההערה במה שיתברר להם כי רק השלמות הוא הדבר הראוי שיחמוד מהם ולא זולת זה, אדם שהוא שלם בדעתו והוא שואף לשלמות הוא מבין שפחות מדבר שלם לחלוטין זה לא ראוי לו, והוא יודע גם שאין רע גדול מחסרון השלמות ומהרחקה ממנו, לא רק הרע זה החסרון, אלא גם אם מתרחקים מן השלמות זה רע מאד. כי הנה אחר שהתבאר אצל שלמי הדעת שהאמצעים להיות שלם זה על ידי המעשים הטובים והמידות הטובות, ודאי שלא יתרצו מעולם להמעיט מאלה האמצעים או להקל בהם, אף פעם שלם בדעתו לא יחפש להקל מעבודת השם בתורה, במצוות, במעשים הטובים, בתיקון המידות, ודאי שהוא מבין שזה חסרון. כי כבר נתבאר אצלם שאם אמצעים אלה ימעטו להם, או יהיו חלשים, ולא בכל החוזק המצטרך בהם, הנה לא ישיגו בהם שלמות אמיתי, אלא ייגרע מהם כפי מה שגרעו הם בהשתדלותם. ונמצאו חסרי השלמות, מה שזה להם צרה גדולה ורעה רבה. על כן לא יבחרו אלא להרבות בהם ולהחמיר בכל תנאיהם, ולא ינוחו ולא ישקטו מדאגה מדבר פן יחסר מהם מה שיגיע אותם אל השלמות אשר הם חפצים. זה שאמר שלמה המלך עליו השלום, "אשרי אדם מפחד תמיד", ופירשו חכמים זכרונם לברכה, ההוא בדברי תורה כתיב, זאת אומרת מה אתה מפחד? לא מפחד מאף אחד, אני מפחד מדברי תורה שאני חלילה לא אקיים אותם במלואם. סוף המדרגה הזאת היא נקראת יראת חטא, שהיא מן המשובחות שבמדרגות, והיא שיהיה האדם ירא תמיד ודואג פן יימצא בידו איזה שמץ של חטא שיעכב אותו מן השלמות שהוא חייב להשתדל בעבורו", הרי יעקב אבינו הובטח מהקב"ה "ושמרתיך בכל אשר תלך" ועם כל זה הוא פחד, ממה הוא פחד? שמא יגרום החטא, אולי הוא עשה חטא בשגגה ואז ממילא תתבטל ההבטחה, כי הבטחה זה בלי חטא, ואם יעשה חטא בשגגה כל ההבטחה ושמרתיך נפלה. זאת אומרת יעקב במדרגה שהיה אביר הרועים והיה רגל במרכבה, פוחד מחטא אחד.

אנחנו לא מבינים מה זה חטא, בשבילנו חטא מה זה שגגה מה אני אשם אתה חושב שאני יכול לפקח על כל מעשי ולדעת כל רגע ולחשבן את הכל ולא תצא תקלה מתחת ידי? אין דבר כזה, מה אנחנו. אבל יעקב אבינו יודע מה החטא שאדם הראשון גרם, שהיה צריך את אברהם יצחק ויעקב וכל השאר בשביל שיתקנו את כל מה שגרם אדם הראשון שנסתלקה שכינה, והיו צריכים להוריד אותה עד שמשה רבינו הוריד אותה על הר סיני. אז זאת אומרת זה חטא אחד, יעקב ידע מה זה סוד של חטא, לכן יראת חטא זה מדרגה גבוהה מאד שאדם ירא מחטא.

אדם שפוחד לאכול ירק שלא בדקו אותו כראוי, ויש חשש שנמצא חרק או כנימה או טריפס או תולעת, לכן הוא קודם כל שוטף אותו כראוי ואחר כך הוא שוטף אותו במים כראוי, במים קולחים, ואחר כך הוא הולך לשולחן שיקוף, כדי להבחין אם נתפס עדיין משהו, זה יראת חטא. אבל אם אדם ככה ש וטף במים ואחר כך קוצץ אותו תקתקתקתקתק בשביל לאכול מהר, זה לא יראת חטא, זה אין לו יראת חטא, הוא לא מפחד, מקסימום אחד כזה זה חמישה עכברים, לא, לא נורא, לא נורא. זה רק 195 מלקות, כלום, שום דבר. ואם זה יותר יא חביבי, וזה ארוחה אחת סלט חי, ואם זה כמה פעמים ביום, ואם זה כל השנה ככה, וכל החיים רחמנא לצלן מה מחכה לו. אי אפשר לצאת מהגיהינום עד שינוקה מעוון הטומטום של אכילת מאכלות אסורות.

יראת חטא זה שירא מחטא, מה החטא? שגגה, שגגה, אבל אם בן אדם לא בודק היטב, בודק אבל לא היטב, הוא נקרא מזיד. לא שוגג, כי הוא לא בודק כראוי, כמו שאמרו חכמים, אמרו ששגגת תלמוד עולה זדון. מה פירוש, אדם חושב אני לא למדתי טוב, אני שוגג, מקסימום אני לא יודע איזה דינים או משהו אז אני שוגג, אומרים לא מותק, אתה נחשב מזיד, אי ידיעת החוק אינה פוטרת מהעונש, זה אפילו הישראלים יודעים, אין דבר כזה, אתה חייב לדעת את החוק, כתוב "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" כל שנה חוזרים על זה, כל שנה כל שנה כל שנה כל שנה, חייב לדעת את המשפטים, אתה לא יכול להתעלם מהם, אתה לא יכול לחיות בספק, אתה צריך ללמוד ולדעת ודאי, אז יראת חטא זה כך. על זה אמרו חכמים שכל אחד נכווה מחופתו של חברו, כשמגיעים למעלה יושבים פה שני חברים, אחד התאמץ יותר ואחד התאמץ פחות. בעולם האמת לכל אחד עושים חופה, שניהם צדיקים אבל אחד יש לו חופה יותר גבוהה, והשני יותר נמוכה, אז כתוב שהוא נכווה מחופתו של חבירו, מה פירוש, יש לו צער גדול מאד למה הוא נמוך מחברו, כי אז הוא מבין אם היה משתדל עוד טיפה אז גם הוא היה גבוה למעלה, בבחינת קנאת סופרים תרבה חכמה, אבל שמה זה כבר מדרגה קבועה, זה לא כמו פה.

יותר מזה באחרית הימים כתוב "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עובד אלקים לאשר לא עבדו", אז שואלים בגמרא מה זה, היינו צדיק היינו צדיק היינו עובד השם, לא עבדו היינו רשע, מה פירוש, למה צריך להגיד פעמיים? "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עובד אלקים לאשר לא עבדו",

אומרת הגמרא, לא, בין עובד אלקים לאשר לא עבדו זה לא אחד צדיק ואחד רשע, זה שניהם צדיקים. אז למה קוראים לאחד לא עבדו? אומרת הגמרא, זה שנאמר עליו עובד השם זה למד משנה מאה ואחד פעם, וזה שנקרא לא עבדו הוא למד רק מאה פעם. שמעתם? הפרש בין עובד אלקים ללא עובד, זה למד מאה וזה מאה ואחד, זה שלמד מאה ואחד הוא עובד אלקים וזה שלמד רק מאה פעם הוא לא עובד אלקים, לא עובד, לא עובד פחות לא עובד, מה זה לא עובד? מאה פעמים זה לא טוב, אנחנו לא לומדים פעמיים דבר, מה ה לא עבדו? הוא אומר אם אתה היית יכול ללמוד עוד פעם ולא למדת עוד פעם, זה בגלל שאתה לא רצית לעבוד את הבורא עוד פעם, אמרת די, הגעתי למאה מספיק מספר עגול אני הולך לנוח, גמרנו שלום, למה הוא יכול להמשיך? למה אתה לא המשכת? כי אני כבר לא רוצה עוד פעם, די גמרנו יומית, גמרתי מאה פעם, זאת אומרת אם יש מקום שאתה יכול עוד לעשות, ואתה לא עושה, זה נקרא לא עבדו.

מכאן ברור מה זה שלמי הדעת, הם לא מוכנים לוותר על שום דבר והם עושים על כל דבר עד תום. לכן כל אחד נכפה מחופתו באחריתו. זה נקרא שלמי הדעת. מי זה הפחותים? זה אלה שאומרים די די, הגזמתם, די שגעת אותנו, כל היום הוא מול הפלורוסנט, בודק עוד עלים ועוד זה ועוד זה ג'ננטנה, די, אל תאכל, אנשים נכנסי ללחץ, הם רוצים להיות מהפחותים, אומר עזוב עזוב, אני לא רוצה להיות בגן עדן למעלה למעלה למעלה, תשאיר אותי בכניסה, העיקר לא בגיהינום, תשאיר אותי אני מוכן להכנס, שים אותי בצד, אבל רק להיות בגן עדן, לא להיות בחום שמה בגיהינום, אני לא אוהב את הריח, לא רוצה להזיע, שים אותי איפה יש מיזוג אפילו מיזוג חלש אבל שים אותי בגן עדן. כן, רק אלה משקרים את עצמם, למה, כי בעולם הזה אם הוא יראה את חברו מוצלח יותר ממנו, ויש לו רכב יותר מפואר, דירה יותר רחבה, משכורת יותר שמנה, יש לו הצלחה בנכסים ויש לו הצלחה והצלחה, והוא פחות קצת, קצת פחות, קצת פחות, הוא יכול לרשום צ'ק עד עשר אלף שקל, חברו יכול עשרים אלף, שלשים אלף, אייי, לא אני אין לי תקציב כזה, נעלב קצת, ואם אומרים לו שחברו שבעיניו פחות ממנו, בעיניו, ואומרים לו שהוא נהיה עכשיו הבוס עליו, יוווי ווי, זה בשבילו חורבן שאין כדוגמתו, אז אם פה אתה לא יכול לסבול כשיש לחברך מעלה מעליך דמיונית, דמיונית, זה לא מעלה מה שיש לאדם פה כלום כי זה שקר, המעל האמיתית זה מה אתה שווה שם, לא מה אתה שווה פה, אז אם פה אתה לא יכול לסבול את זה כשהמעלה הזאת תהיה נצחית ואתה תהיה תקוע בכניסה וכולם עוברים וממשיכים ואתה ליד המיזוג ההוא שבחרת, איזה פדיחות יהיה לך, לאן אתם הולכים? אנחנו עולים הלאה הלאה, לכיוון אברהם יצחק ויעקב, איפה אתה? ליד חמורתא דרבי פנחס בן יאיר, איפה אתה? אז ודאי שבן אדם שאומר היום בשביל מה לי לטרוח לי יותר מידי, אני העיקר דתי, שומר מצוות, מניח תפילין מתפלל שומר שבת מה אתה רוצה ממני עזוב אותי עכשיו אתה עם העלים שלך בא לי כל היום תחפש פה ג'וקים תחפש פה זה תחפש פה זה.

זה נקראים הפחותים, ההמון זה בכלל אהבלים, אלה רק עם עונשים וכביט חביט יכולים להבין, אלה בכלל לא מבינים, אבל אני לא נכנס עכשיו לזה, אני חוזר למקור.

אז ככה, למדנו ששלמות פירושו של דבר זה האדם, פחות משלמות זה פחות אדם.

עכשיו, אמרנו שמעמד הר סיני הקב"ה עשה לנו טובה גדולה שהראה לנו את האמונה בחוש, אבל מעבר לזה, שאלנו בהתחלה אם השם אוהב אותנו יוצא כחתן לפני כלה, אז למה הוא נותן לנו מיד משפטים שזה דין ועונש, מי שאוהב לא מעניש, לא מאיים, בשביל מה נתן לנו את כל זה? אז אמרנו שאנחנו לא מבינים כמה טובה יש בזה, כמה טובה יש בזה. סתם במשל אני אסביר לכם כמה זה חשוב, אם אדם הולך בהר וההר הזה הוא תלול מאד, ועושים מעקה, והמעקה הזה שומר שהאדם הזה לא יגלוש חלילה למטה ויפול, אמנם זה מגביל את הבן אדם, כן, הוא לא יכול ללכת ימינה כי אם הוא ילך ימינה הוא יפול, אז מה אז שמים לו את זה, זה מגביל, זה כמו דין, זה קצת עונש כזה, כי אתה לא חופשי, אתה לא יכול ללכת לאן שאתה רוצה, אבל זה הטוב הכי גדולה שיכולים לעשות לך, אם לא ישימו לך את זה איך ללכת בדיוק ויכוונו אותך בתלם מה שנקרא, אתה עלול לאבד את חייך בן רגע. הדינים והעונשים המטרה שלך לכוון אותך שלא תכנס למקום האיסור ותיפול במדרון ותקבל אחר כך מכות אמיתיות, אז זה בא לשמור עליך, כשאומרים לך 'באדום – אל תסע', זה פשוט שלא תעשה תאונה או שמישהו לא יעלה עליך, זה לטובתך זה שעוצרים אותך פתאום באמצע הנסיעה, אז הדין הזה הוא בא לשמור אותך.

אז לכן בואו תראו למה ניתנה לנו התורה בנוסף. כדי שנוכל להשיג את השלמות שמכח השכל אין לנו אפשרות לדעתם, נתן לנו השם דרך חדשה שעל פי שכל היא לא צריכה להיות, שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה, פששששש איזה מתנה נתן לנו הקב"ה, מישהו יכול להבין על פי שכל, מה זה מתוך שלא לשמה בא לשמה? בשביל שתבינו מה הדוגמא, אחד מסכם עם מישהו, אני רוצה לעבוד, כמה מקבלים? אומרים לו שתים עשרה אלף לחודש, אומר לו יופי, מתי מתחילים לעבוד? אומר לו מתחילים אצלנו בשש בבוקר ומסיימים בארבע אחר הצהרים, יש הפסקה באמצע? אומר לו לא, אבל המשכורת מדברת בעד עצמה, שתים עשרה אלף. אז הוא אומר לו בסדר, סוכם, מתחילים ממחר? מתחילים. למחרת יום ראשון הוא מגיע בעשר בבוקר, שואל אותו בעל הבית מתי סכימנו בשש בבוקר, מה אתה בא בעשר? אומר לו מה אתה לא יודע מה כתוב בגמרא? מתוך שלא לשמה בא לשמה, אני מה אתה חושב אני לא רגיל משש בבוקר, זה לאט לאט, לאט לאט עד שאני אגיע לזה, הוא יחזיק אותו אחרי בדיחה כזאת? הוא שולח אותו חביבי, לך תתאמן על מישהו אחר תבוא מוכן.

אז זה לא הגיוני להגיד מתוך שלא לשמה תבוא לשמה, מה פירוש, צריך לעבוד את השם, לעבוד את השם לשם השם בלבד, אין משהו אחר, מה זה מתוך עד שתגיע, וזה לא מדובר פעם אחת פעמיים, זה יכול להיות שנים, שנים שאדם עובד את השם מתוך שלא לשמה עד שיזכה בסוף להגיע לשמה, והשם ממתין לו, ממתין לו. זה חסד שאין כדוגמתו, כי על פי שכל אין דבר כזה, מה שאני מבקש אני רוצה לקבל מיד, מה ה בדרך?

זה חסד גדול שהקב"ה חומל עלינו ונותן לנו דרך שתהיה קלה בעבודה, עבודת השם כדי שנגיע לשמה.

גם יראת העונש, גם זה חסד השם יתברך, כי מכח השכל והחכמה שנטוע בנו אנחנו חייבים לעבוד את הבורא מתוך הכרת כבודו יתברך, הוא ברא אותנו אז אנחנו חייבים לו הכל, העיניים שלו, האזניים שלו, הפה שלו, הרגליים, הגוף, הנשמה, הכל שלו, אני חייב לעבוד אותו מאה אחוז ללא הפוגה, למה? כי אני שלו, הוא הבורא שלי, אני הברוא שלו, לא צריך הסברים, לא צריך שכנועים, אתה הברוא שלו חייב לעבוד אותו. על זה לא צריך בכלל לדבר, זה השכל מבין.

עכשיו, מה עושה הקב"ה? הקב"ה מבין שאדם יהיה לו קשה, למה יש לו מידות, יש לו רגש, יש לו משיכה, יש לו תאוות, הוא נמשך לחומר, החומר הוא ההיפך מעבודת השם, כי עבודת השם היא רוחנית, ואתה נמשך לחומר, איזה ספה נוחה, ווי ווי, אז מה, אתה הולך עכשיו לעבוד את השם או אתה רוצה רגע רגע רגע תראה איזה ספה, או איזה עוגה עשית, תביאי תביאי תביאי תביאי, הוא רק רואה כל מיני דברים וקופץ מענין לענין, משוקולד לביסלי מביסלי לזה וזה וזה, כל הזמן הבן אדם נמשך לחומר. ואיפה העבודה? איפה עבודת השם? רגע, טריח, תן לנו רגע נטעם, זה זה, רגע אחרי במבה צריך סיגריה חכה, וסיגריה הולך עם כוס קפה, וצריך חבר שיהיה, אתה בא בא נצא נשב במרפסת, ואהיה חצי יום כבר עבר עם הבמבה, ומה עם עבודת השם?

אז צריך להבין שהקב"ה עושה איתנו חסד שלא עומד איתנו על הרגע, שאוי ואבוי אם אנחנו סוטים ברגע, טוז מכת חשמל, מזל, הקב"ה עשה איתנו חסד.

אז לכן נתן לנו יראת העונש, הוא אומר לנו תדעו, אתם תזייפו - יהיה עונש. אל תזייפו, אז העונש בא לשמור, אז אומרים לנו צריך להתפלל בנץ, ייראוך עם שמש, זה הזמן המצוה לכתחילה להתפלל בנץ, ואם חלילה אתה לא התפללת בנץ אז יש זמן עד מתי קריאת שמע ועד מתי זמן תפילה וצריך לדעת ולשמור את הזמנים ולא לעבור אותם כי אחר כך בר משתנים הדינים וכו' וכו' עד שאתה יכול להפסיד את התפילה ו"מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להימנות", איבדת את זה.

אז יש על כל דבר דין ועונש, אז לכן מי שמתפלל בנץ לדוגמא, מקפיד להתפלל בנץ, כתוב שאינו ניזוק באותו יום. אותו יום לא ניזוק ודבר שני, המקפיד להתפלל בנץ הוא בן העולם הבא. נו, אם יש לך הבטחה שאתה קם בבוקר מתפלל בבוקר תהיה בן העולם הבא לא שווה? בשביל להשיג עולם הבא כתוב שיש שלשה דברים שלא ניתן להשיגם בלא יסורים, ועולם הבא זה אחד מהם, תורה ארץ ישראל ועולם הבא נקנים ביסורים. ופה אומרים לך, תקום תתפלל בנץ כל יום, ואתה מבני עולם הבא. לא טוב? מי צריך לישון אם אפשר לקבל את העולם הבא, אבל אנשים חסרי דעת, יש להם תירוצים, ישנתי מאוחר, לא יכולתי לקום, אכלתי יותר מידי, היה כבד עלי, מה אני אגיד לך יש לי מחר עבודה קשה אם אני אקום מוקדם אני לא אחזיק מעמד, ויצר הרע מעמיס עליו ראיות ושקרים ורמאויות והכל להפסידו מהמצוה שתהיה לכתחילה, כי מצוה שעושים אותה כמות שהיא, "כל העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות". פששש לא שווה? גם שווה, אם עושים מצוה כמאמרה.

עכשיו, בואו נראה דבר מדהים. הרמח"ל במסילת ישרים אומר, שאנחנו חייבים לומר, כל מה דעביד רחמנא, מה ההמשך? לטב עביד. עכשיו תגידו לי את האמת, מי שאומר את זה הוא בעל מדרגה או לא? נו מי שאומר, אדם קיבל מכה חס ושלום, אחד החליק, אחד פתאום עשו לו רפורט 1500 שקל, אחד לקחו לו את הרישיון לשלשה חודשים, אחד פתאום התברר שהוא חולה במשהו שזה עם חשש קשה כזה ואחר, וכו' וכו', והוא פולט מפיו וואומר, "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד", מה אתם אומרים זה מדרגה או לא מדרגה? מדרגה? מדרגה או לא? מה אתם מפחדים לענות? מדרגה נכון, מדרגה נמוכה. למה? למה זה מדרגה נמוכה?

בעלי הדעת האמיתית בשבילם זה לא אמירה שמסבירה את המצב, אלא כל תפילתם של האנשים השלמים זה להגדיל את כבוד הקב"ה בעולם ולעשות נחת רוח לפניו, ואדרבא, ככל שיגברו העיכובים נגדם, יאמץ ליבם וישמח להראות את תוקף אמונתם, אתם שומעים? אה הקב"ה עשה לי מכשול, אייי,

אספר לכם סיפור, יום אחד אני יוצא מבית הכנסת בשחרית, האוטו עומד בצד שמאל, יש פניה ימינה, אוטובוס נוסע צמוד לרכב שלי ופונה ימינה, ואתם יודעים יש לו זנב, כשהוא מסתובב הזנב קרע את כל הכנף של האוטו, קרע. לא שרט. האוטו עשה ככה, ואנחנו בדיוק יוצאים מהתפילה, ופתאום כולם רואים אותי רוקד, רוקד! אמרו מה זה, מה קרה לך, אתה לא רואה מה עשו לך לאוטו? הלך. אמרתי ישתבח הבורא הקב"ה על הבוקר, תראה איזה יופי, תראו איזה חיוך חייך לי האוטו, פתח את הפה, מה אתם חושבים שהפסדתי? קיבלתי על זה 25 אלף שקל. והייתי מבסוט למה לך תדע מה היה צריך להיות במקום, חס ושלום, תארו לכם רק הייתי מחליק על בננה, לא צריך אוטובוס, בננה ובאגן חס ושלום מקבל איזה משהו וינטש קטן ולך כמה חודשים תלך עקום או תשכב או לא יודע מה, לא יותר טוב? אז הקב"ה רצה לבחון את מידת הבטחון, לראות איך אתה מקבל את זה, אז אפשר היה לפלוט את המילים הבאות, נו, כל מה דעביד רחמנא לטב עביד, אתם יודעים איך צריך להבין את זה? כל מה דעביד רחמנא, כל מה שעושה הקב"ה לו לטובה, לטב עביד כדי שאתה תהיה יותר טוב, שאתה תתעלה מהמצב הזה ומהנסיון הזה ותהיה יותר טוב. אם נהיית חולה, אני רוצה לראות אם אתה תעבוד אותי גם כשאתה חולה, נראה איך אתה תעשה, הרי אם אדם אומר אני חולה, אני חולה, אתה בא? לא אני חולה, יש לו תירוץ חולה, הולך לרופא לוקח לו חמישה ימים, הוא כבר מסתובב הכל זה אבל יש לו פתק חמישה ימים. כן, חמישה ימים. הוא כעס יותר מידי, עלה לו לחץ דם ועכשיו הוא הולך לרופא תן לי פתק, נתן לו חמישה ימים, כמה אתה רוצה שואל אותו, אומר חמישה ימים מספיק בסדר ניתן לו חמישה ימים. הקב"ה אומר לא, אני רוצה לראות אותך בנסיונות שאני מביא עליך איך אתה עובד אותי, יש אנשים שבאמת יחידי סגולה, בשעה שהם חולים במחלה מסוכנת וכל המשפחה מודאגת, הם מלמדים אמונה ובטחון לסובבים. הסובבים מורידים דמעות ובוכים, חוששים שמא הוא יפטר, והוא נותן להם אמונה ובטחון, שהכל מאיתו יתברך ולטובה וזה ניקוי עוונות וגם כשיוצאים מן העולם צריך לצאת נקי וזך ולא להגיע לשמה מסובך בעוונות ומפותל בהם, וצריך פה להתרוקן מכל זה, ואדרבא, הוא שמח הנה, מנקים אותי, סימן שאני הולך לעלות במידה וזה יהיה הסוף, הולך לעלות נקי. אז יש כאלה חושבים איך להשאר, ויש כאלה מתכוננים כבר איך לצאת נקי. "ותשחק ליום אחרון", הוא יודע שיום אחד הוא יצטרך לצאת, השאלה איך יוצאים מכאן, יוצאים נקי או יוצאים מלוכלך, זה לא משנה באיזה גיל, אם אתה צריך או מבוגר או זקן או מופלג, מה זה משנה, העיקר איך אתה יוצא, אם אדם היה רשע והוא האריך ימים, אז מה, הוא יסבול עוד יותר שהוא האריך ימים. לכן רשעים שמתים בחצי ימיהם טוב להם וטוב לעולם, העולם יתפטר מהם זה טוב, ולמה להם זה טוב? כי הם יקבלו עונש פחות. כי הם לא הספיקו להרשיע הרבה, א זאת אומרת תלוי איך יוצאים, לא תלוי מתי, תלוי איך.

אז רואים שגם המעלה הזאת שאנחנו קוראים לה מעלה, שאדם אומר כל מה דעביד רחמנא לטב עביד, זה לא מדרגה לבעלי הדעה האמיתית, כי הם כל תפילתם להגדיל כבוד השם יתברך לעשות נחת רוח לפניו, וכמה שיתגברו העיכובים נגדם יאמץ ליבם וישמחו להראות תוקף אמונתם כמו שאתם רואים בצבא, בצבא רוצים לעשות ממך חייל טוב, אז שמים מכשולים, ואתה צריך לעבור את המכשולים, ככל שאתה עובר יותר מכשולים אתה חייל יותר טוב, לא כמו אותו אבא עשיר שהגיע לצבא והגיע בזמן הטירונות וראה את הבן שלו מסכן, הולך עם פקל מאחורה 25 קילו, והבן שלו צנום, ויש הר גבוה, והוא צריך לעלות על ההר ולטפס וריצות ואלונקות ובטיח וזה, הוא נשתומם, אמר למפקד, סליחה, מי פה מפקד הבסיס? אמר לו שמה נמצא במפקדה, הולך למפקדה, סליחה אדוני, אני מבין שלצה"ל אין תקציב, יש ויכוח עכשיו בכנסת כמה פה ושם, אני עשיר, אני אומר לך, אני רואה את הילדים האלה החיילים מסכנים איך הם מטפסים באויר, אני משחרר עכשיו כסף כמה שצריך, שולח לפה שופלים שיורידו את ההר הזה, שיורידו את ההר הזה, למה הם צריכים לעלות ככה וככה וככה, אני אוריד את הכל שילכו ישר, מסכנים, בחורים צעירים, אתם קורעים אותם. זה אבא טמבל כי הוא עשיר, הוא מבין הכל בכסף אפשר לסדר, והוא לא מבין שזה המטרה שהם יעברו מכשולים, שיגיע מבחן האמת ויצטרכו להגיע לפני הר, אז מה, הם יגידו רגע, אני אצלצל לאבא שיבוא יישר את ההר, אי אפשר לעבור, חיזבאללה חכו, חכו רגע אבא בדרך.

אז זאת אומרת, הדברים הם ברורים, שהקב"ה רוצה לנסות אותנו ואנחנו צריכים להוכיח שאנחנו באמת מוכנים לעמוד בכל נסיון ולהוכיח את מסירותנו לו.

מבואר עכשיו שעיקר חובתנו להגיע להכרה האמיתית מתוך השכל, אבל ניתנה לנו תורה שנוכל להכיר את האמת מכח תורה עד שנגיע לכח של ההכרה בשכל, שימו לב, ההכרה בשכל יותר גבוהה מהכרת התורה. כשאדם נברא עם שכל הוא נברא עם שכל אלוקי בצלם אלקים, שלם, כי האלקים עשה את האדם ישר, והאדם יכול לראות הכל ישר. אם הוא לא עושה חשבונות בגלל רצונות. התורה מכוונת אותנו להגיע עד שלא נזדקק ויהיה לנו שכל של תורה, והשכל הוא גבוה מזה.

כך מבואר בחובת הלבבות, והוא אומר את זה בשער עבודת האלקים פרק ג', "כי הערת התורה היא הקדמה ומבוא אל הערת השכל". אתם שומעים? מה שהתורה מעוררת אותנו זה רק המבוא וההקדמה להגיע להכרה שכלית, לכן בגמרא תמיד מסתמכים על פסוקים, מאיפה אנחנו לומדים? מפסוק כך וכך, אבל יש מקומות שכתוב "סברא היא! למה לי קרא?" למה אני צריך פסוק? אם הסברא אומרת כך, לא צריך פסוק. זאת אומרת, סברא שקול כמו פסוק. אנחנו מזלזלים בשכלנו, אבל אם אדם היה יודע מדרגתו, היה מאושר, היה רוקד כל היום, אבל הוא לא יודע מה להשתמש בשכל, בשכל הוא משתמש רק להשיג כסף, להסתדר, לשפר את החיים וכו' וכו' את העכשיו, אבל אין לו השתמשות בשכל להבין שזה עולם חולף ויש עולם עומד, שאליו אתה צריך להגיע ושמה אתה צריך להשקיע, לא פה. פה זה רק בשביל להכין את השמה.

כתוב בירושלמי, "שאלו לחכמה, חוטא מה ענשו? אמרה להם "חטאים תרדף רעה". החכמה אין אצלה קונצים, מה פירוש? חטאים תרדף רעה, מי שחטא אין מה לעשות, תרדוף אותו רעה. זה כמו בן אדם הזיז כמה סלעים התגלגלו עליו ונפלו עליו, אין מה לעשות, אתה הזזת? זה יפול עליך. אתה שגית, טעית, החלקת, אתה תסבול, אין מה לעשות. שאלו לנבואה החוטא מה ענשו? אמרה להם הנפש החוטאת היא תמות, אין תקנה ואין עצה, מי שחטא אומרת הנבואה – מת. כי על פי שכל עשית טעות נגמר, אדם עמד על הגג החליק ונפל, הוא לא יכול באמצע להגיד פוס, לא שמתי לב, תעלה אותי רגע, תעלה אותי, אין לעלות שלום, זהו. זה הסוף נגמר. טעות אחת. אין שתיים, אחת.

אז לכן אין תקנה, אבל שאלו לקב"ה, מה לעשות, אדם חטא מה יעשה? אמר להם הקב"ה: "יעשה תשובה ויתכפר לו!", זה פטנט שעל פי שכל אין דבר כזה. אחד שיחק עם אקדח, פלט כדור והרג את חברו, אוי, סליחה, סליחה, הוא כבר לא שומע, סליחה, סליחה, זה מועיל? זה יחזיר אותו? אתה יכול להגיד משהו להורים שלו במקום? מה אתה יכול לעשות? אומר הקב"ה, תעשה תשובה ויתכפר לך, אפילו על רצח, זה על פי שכל, על פי שכל זה לא הגיוני, על פי שכל זה לא הגיוני. בנק לקחת ממנו משכנתא והפסדת את כל כספך, אתה בא למנהל, תאמין לי אני מבקש ממך סליחה, המיליונים עפו, פרחו, אבל מה יש לי עצה, הקב"ה אמר יעשה תשובה ויתכפר לו, חחחח, הוא ישר מזמין לך משטרה, מה אתה עובד עלי, אתה לוקח כסף בא לי עם פסוקים? אבל הקב"ה אומר, יעשה תשובה ויתכפר לו, על פי שכל אין דבר כזה, על פי חכמה אין דבר כזה, על פי נבואה אין מצב כזה. אבל הקב"ה נותן דרך לאדם לשוב בתשובה, וכיון שחטא מוכרח להיענש ולמות, אבל הקב"ה נתן את העצה הזאת לתקן מעשיו, אז ברור לנו שזה חמלה, חמלה יתרה ואהבה גדולה שחמל עלינו הקב"ה ונתן לנו את דרכי הקולא האלה להקל עלינו להגיע אל התכלית אפילו שמבחינת השכל הדרך הזו לא נכונה. כל זה לאחר מתן תורה ומעמד הר סיני, שם אנו רואים את אהבת השי"ת לישראל, שנתן לנו את המשפטים, דהיינו את הדין והעונש.

אתם יודעים, כתוב "שן תחת שן, עין תחת עין", יש עמים שאם אתה הוצאת עין למישהו אתה עומד מוציאים לך גם את העין, אבל אצלנו בתורה "עינא חלף עינא", אתה נותן תשלום של שווי העין, אדם שלם בכמה נמכר? מחירו אם נמכר לעבד מחיר איקס, עם עין אחת כמה נמכר? ככה נפחת ככה אתה משלם.

יום אחד היה אצלי צבעי, ולא התקדם כל כך מהר בעבודה, אז הוא הלך לשוק העבדים, ככה קוראים לזה והלך הביא לי ערבי, אמר לי זה אלוף, זה עובד ביד אחת, ובאמת אני רואה כל היום ההוא עם היד בכיס ועובד עם יד אחת, השתגעתי, איך הבן אדם הזה עובד ככה, מה התברר, הביא אחד בלי יד, אמרתי לו צריך לשלם חצי. אבל התורה אומרת לא, אני לא עושה לך אותו דבר, הוצאת לו עין אני אוציא לך עין, אתה תשלם את עלות ההפרש כמה שזה שווה.

אז אם כן הקב"ה עשה לנו הנחה גדולה וחמלה גדולה, וכל הדינים האלה מעמידים אותנו במצב שנוכל לעבוד את הבורא ולא נקבל את העונש מיד חלילה, וזו הטבה גדולה עד שנכיר את השם ונעבוד אותו מחמת הכרת כבודו. בהתחלה הבן אדם עובד מחמת יראה, פחד, עונש, עזוב אותי לא רוצה להסתבך, מה צריך לעשות, תגיד לי מה צריך לעשות אני עושה, איך אמר אורי זוהר בזמנו, אמר אני לא רוצה דאורייתא, סליחה, אני רוצה רק דאורייתא, לא רוצה דרבנן, אל תגיד לי דרבנן, רק דאורייתא. וככה לימדו אותו, אחר כך הוא הבין שזה לא הולך דרבנן ואחר כך הוא נהיה רב ונהיה זה ונהיה רב גדול וכו' וכו', אז הקב"ה יש לו סבלנות וממתין, אחרת אף אחד לא יצליח להגיע למה שאפשר להגיע, והאדם יכול להגיע לשיא השלמות, אם הוא ישאף לזה, אם יכיר מעלתו, אם יבין שהוא לא כמו שהוא חושב על עצמו שהוא מוגבל ומסכן ולא למד ולא יכול ולא, רבי עקיבא מלמד אותנו, בן ארבעים הוא התחיל כבור ועם הארץ והוא הגיע להיות רבן של כל ישראל. אין שום בעיה, בכל גיל אדם יכול להספיק. אני מכיר אחד שבגיל 65 התחיל ללמוד גמרא, ובגיל 65 התחיל ללמוד גמרא ואחר כך בסופי שבוע שלנו, היה אומר גמרות בעל פה עם הבנה. אין מאוחר בתורה, כל בן אדם יכול, ואפילו אם לא הספיק, אם ברגע האחרון אפילו עשה תשובה גם מקבל אותו הקב"ה. איפה ראית חמלה כזאת?

אז לכן אנחנו רואים את גודל האהבה שהקב"ה עשה עמנו, ולכן אנחנו צריכים להוקיר ולהעריך ולהבין, אבל לא לחשוב שהקב"ה ותרן, הקב"ה לא ותרן, למה? משום שהקב"ה כשנתן לנו את התורה, התורה זה כבר בדיעבד, כי לפי השכל אנחנו חייבים בכל מכל כל מחמת השכל שאנחנו ברואיו, לא צריך יותר שום דבר, זהו, מספיק, מעצם זה אנחנו חייבים הכל. משל למה הדבר דומה, אני עשיתי רובוט, ואני עשיתי את הרובוט חכם, והרובוט הזה יודע להתנהל לבד, ואני שם אותו על תכנית מסוימת והוא היום עושה לי ספונג'ה, עושה לו תכנית אחרת הוא מכין לי חביתה, וכן הלאה. יעלה על הדעת שהרובוט יגיד לי היום אני לא בא לי, לא בא לי, אומר לו אבל אני לא תכננתי תכנית כזאת לא בא לי, מאיפה בא לך לא בא לי? הוא אומר לי זה באג. אין דבר כזה, אני ישר שולח אותו לתיקון, זאת אומרת בן אדם נברא אתה כמו רובוט, רובוט חכם, והשם נתן לך בחירה שאתה יכול להגיד לא בא לי, אתה באמת יכול, בתכניות יש אפשרות למרוד גם בקב"ה, יש אפשרויות, ועל זה תקבל שכר או עונש, אבל מצד האמת, מצד השכל, מי יהיה טיפש שנותנים לו אפשרות להרויח והוא יפסיד?

אז לכן אנחנו מוכרחים מצד השכל, רק הקב"ה עשה איתנו חסד ונתן לנו גם תורה כדי שתוביל אותנו, תדריך אותנו, תמתין לנו, תיירא אותנו, כדי שנגיע לזה עם כל האמצעים המקילים האלה שנוכל לקיים את התורה על מתכונתה. אלה הם הדברים, בקיצור של ואלה המשפטים.

עכשיו בואו נחבר את זה למצב שבו אנחנו נמצאים, שנה שעברה אמרתי שהשנה תהיה קריטית, השנה אמרתי שהשנה תהיה גורלית, והנה אנחנו רואים היום מה המצב, כל המדינות מסוכסכות עם עצמן ועם אחרים, ואתם רואים רק בימים האחרונים צפון קוריאה מזלזלת באמריקה, ביפן, בסין, בדרום קוריאה, ומשלחת טילים בליסטיים בטענות שהם בודקים אם זה מגיע לשמים ויורד וכו' וכו'. וכמובן שאובמבה אומר אי אפשר לעבור על זה בשתיקה בפעם השביעית כבר, כל פעם, כל טיל שלהם הוא מאיים מחדש. והוא מצפצף ההוא כן כן כון כן כן, והוא מלגלג עליו, לא רואה אותו, עשה שביל באמצע וחפש אותי. ועכשיו יש לו בעיה עם פוטין, פוטין השתלט בסוריה הוא עומד לנצח את חאלב ושמה כבר צרים על המקום עשרות אלפים ברחו, 300 אלף לכודים בפנים, אין להם שמה מספיק תחמושת, אם לא תגיע אספקה וכו' וכו', הסעודים מבינים שהולכים להפסיד את המערכה, איראן מנצחת חיזבאללה מנצח הרוסים מנצחים, הסעודים מפסידים, האמירויות מפסידים, כולם מפסידים, דהיינו הערבים והמוסלמים מפסידים ומוכנים לשלוח 150 אלף חייל למלחמה קרקעית, ואמריקה אומרת שזה לא יכול להמשיך ככה כי הם פוגעים, נזכרו פתאום פוטין פוגע בילדים חפים מפשע בנשים ופה ושם, וחייבים לעצור את המערכה הזאת וכו' וכו'. ואז הם החליטו שיהיה חיץ באויר, שלא יוכלו לטוס מטוסים נוסעים ממקום מסוים עד מקום מסוים, והם חשבו שפוטין ממש התקפל, אתם יודעים פוטין הוא דוהר על אריות, הוא צד עם רובה, ויש לו תמונות בלי גופיה, כן, בן שישים ומשהו, עבד על זה. בקיצור, הוא אומר להם עכשיו רבותי, תדעו לכם, מי שיעבור פה אנחנו נוריד אותו עם אס 300 או 400 תלוי מה יספיק, ושר ההגנה הסורי אמר את זה בפירוש, כל מי שיכנס לסוריה יחזור עם ארונות מעץ. יפה, נותנים לפחות מעץ.

ואני אמרתי, משמחת תורה, שאני מתפלל שפוטין ואובמבה יסתבכו, זה הכל. ברגע שהם יסתבכו אנחנו בגוג ומגוג והחגיגה מתחילה. ואז יהיה חנג'ורי בסטרי גמבו. דבר שני, יש לנו עוד הפתעה שכוכב שביט עומד לבקר פה בסביבה, והוא יחלוף מעל כדור הארץ, ואתם יודעים שכשהוא עף אז הוא משיל מעליו מטאוריטים או מטאורים, תלוי לפי הגודל, ואומרים שיהיו גם סלעים בגודל של קילומטרים, שאם הם חוצים את האטמוספרה ויורדים על כדור הארץ זה כמו עשרים עד מאתיים פצצות מימן. בבבום בבום בבום בום בום, עכשיו אם זה נופל באוקיינוס כמו שהם צופים, וזה יפול לפי מה שהם חוזים, אמריקה ברזיל וקנדה, שמה זה האיזור, יש אומרים שיהיו גלים בגובה של 100-600 מטר, צונאמי כזה מכסה אותם לגמרי, וכמו שהבטחנו בקלטות הראשונות, אמריקה תשקע בלבלבלבבלב. אז זה התחזית של אלה שרואים, אלה שהם מסתכלים בכוכבים ויודעים את המהלך של הכוכב שביט, וזה צריך להיות למאן דאמר אמצע מרץ, למאן דאמר אמצע מאי, אין עוד הרבה זמן, יש לכם עוד חודש וחצי לאכול שוקולד, שלשה וחצי חודשים מקסימום, ואז אם זה נופל באמת פה, פה, אז אנחנו מסובכים, הם אומרים ששני שליש מהעולם ימותו. הופה, וזה מתאים קצת לנבואות. מה כתוב בנבואות, בזכריה י"ג כתוב ששתי שלישיות העולם ימותו ושליש יישארו, ומה כתוב איך יהיה בגוג ומגוג, כתוב שאמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר איתו, מה אמטיר? אש וגופרית מן השמים, אש וגופרית, זה בדיוק מה שיורד משם. אז כל זה מתחבר למצב שאתה רואה שהאומות מסוכסכות, כולם נמצאים במצב מלחמות, מדברים על מלחמת העולם השלישית, ואנחנו רואים שהכל מתקיים והכל מתקרב, ורק צריך להיות חכם להזדרז. אם לא תזדרז מה תגיד ביום פקודה?

זה יבוא בפתע פתאום, כתוב שמשיח יבוא בהיסח הדעת, מה זה היסח הדעת? כולם מדברים הוא בא לא בא, יבוא לא יבוא, כן אבל אם תהיה מלחמה, הנה רואים את הכתבה על המסך, תסתכלו אם נופל כזה אתם רואים, מטאור כזה נופל באמצע אוקיינוס הוא עושה גלים בגובה כזה וכזה יא חביבי, כמו מאות פצצות אטום, זה לא יאומן כי יסופר, אנחנו הכנו סרטון, אתה יכול להראות להם את הסרטון, שאני מדבר על זה ורואים את כל. אז מכל מקום צריך להיות זריז ונשכר, לא לחכות, דברנו על תשובה 38 שנה וזהו, איך אמר הקב"ה "ארבעים שנה אקוט בדור ואומר עם תועי לבב הם והם לא ידעו דרכי", טוב כמה אני יכול ללמד זכות על עם ישראל, ארבעים שנה, אני אומר נו, לא ידעו דרכי, אבל די, עכשיו מגיע הזמן וצריכים להתעורר סופית, די הגיע הקץ, מגיע הקץ, נגמר. אז צריכים להיות מוכנים. מה עושים להנצל מגוג ומגוג?

אז הגמרא כבר טיפלה בענין ואמרה לנו, "יעסוק בתורה ובגמילות חסדים", עכשיו הזמן לאסוף כמה שיותר מצוות על ידי לימוד התורה וקיומה, וגמילות חסדים, לגמול חסדים עם אנשים. אחד מהחסדים הגדולים שאדם יכול לעשות זה להפיץ דיסקים שיחזירו יהודים בתשובה שיכירו את האמת, וגם להציל יהודים מאיסור, עכשיו חילונים וזקנים לא יודעים נגיד, נגיד, נגיד, אבל חרדים חושבים שיודעים, וגם זה נגיד, נגיד שהם יודעים, הם לא יודעים, הם לא יודעים, הם אוכלים נבלות וטרפות מבלי לדעת או מבלי רצון לדעת, ואני כבר שנה צועק, ואומר רבותי, מאכילים אותנו נבלות וטרפות, אין בכלל בשר חלק בית יוסף זה שקר גמור. אין. מי אמר את זה? הרב עובדיה יוסף בזמנו, הרב שלמה עמאר בזמנו כשהיה הראשל"צ, הרב יצחק מלכא מדיר אל אסאד רב בית המטבחיים כתב קונטרס על זה, אין בשר בית יוסף כי מעבירים גם רירים וסרחות. אז אין בשר, זה טרף. עופות – יש בעיות עם סכינים, מקילים מענין הסכינים, סכינים חדות חזקות מיוחדות, הכל טוב ויפה, אבל רגישות יותר לשינויים בגלל שהחוד דק, ניתן לשחוט ביתר שאת במהירות בקלות, אבל זה בא על חשבון הדקות, ובדקות זה נפגם יותר מהר.

אז מה עושים היום? קוראים לזה שמות, יש שינוי בסכין, יש חוסר חלקות, יש הרגש קל, יש חספוס קל, כל מיני שמות שמחליפים את הלשון פגימה, ואז מעבירים את זה ובעצם זה טרף הנבלה, נבלה.

עכשיו בתעשייתי ודאי שאי אפשר לקנות ולאכול כי הקצב הוא מדהים, אז הנה אני אראה לכם סרטון קצר, מה המהירות של שחיטה, שלשים בדקה, שלשים זה אומר כל שתי שניות עוף נשחט, ולא בודקים את הסימנים, אם לא בודקים זה טרף, צריך לבדוק ששני הסימנים נחתכו בשחיטה, ואם רק עושים טוז טוז, טוז טוז טוז, טוז טוז, טוז טוז, ומעיפים את העופות לתוך הקונוס, זה נקרא טרפות, ואם תשימו לב לסכין של השוחט היא מלאה נוצות, והוא לא בודק וזה טס, יש מקומות ששוחטים 115 אלף עופות ביום במשחטה אחת! כמה שוחטים בכלל? למעלה ממיליון ביום בארץ, עכשיו אם שחטו נגיד אלף ונמצאה סכין פגומה, אז הכל טרף. מי יוריד אלפים מהליין? אנחנו שחטנו ביום חמישי האחרון והיו לנו חמש סכינים שנפגמו, ואנחנו שוחטים באיטיות כמו שצריך שמונה עופות תשע עופות בדקה, לא שלושים, ובדיקות שלשה בודקים סכינים, גם בודק סכינים שלהם ואנחנו מביאים עוד אחד שיבדוק על מנת למצוא פגימה. אבל אף אחד לא עושה כזה דבר כי אנשים רוצים להרויח כסף, אם רוצים להרויח כסף צריך לעבוד מהר, אי אפשר לעצור כל פעם, לעצור כל פעם זה הפסדים. כל עצירה זה הפסדים, וזה תעשיה ויש סוחרים יש יבואנים ויש מרכולים ויש סופרים וכולם מחכים לסחורה ואתה לא יכול לספר סיפורים שהיום לא יצא. אז לכן מביאים מה שיש. והסיפורים הם רבים אני לא יכול להאריך, שנה אני מדבר, באתר שופר. טי וי תוכלו לשמוע את כל העובדות, הקלטות הסרטות, הכל, כולל מה שאמרתי, הרב עובדיה, הרב עמאר ואחרים שמעידים עדות, שהם יודעים בדיוק מה המצב לצערנו.

הבאנו לכם, אני מאמין שהביאו לכם דפים וגם דיסקים, כן, הביאו, הביאו או לא הביאו? הביאו, אז זה מדבר על הנושא, תוכלו לקרוא שמה את העדויות העובדות וכו'. בואו נראה אם אפשר לראות כרגע, הנה השחיטה המהירה של העופות. כן תודה. אתם רואים מה הקצב? זה קצב מסחרר, אי אפשר שיצא מפה משהו מתוקן, אין פה בדיקה, אין פה כראוי, אין פה בדיקת סימנים אין שום דבר, זה תעשיה לאכול. זה כנראה רבנות, כן. אבל לא משנה, גם אלה ששוחטים בבד"צים יש בעיות נוספות מעבר לסכינים, בדיקת צומת הגידים, יש צרירות דם שזה בעיה, לפעמים אתם מקבלים עוף שיש בו דם צרור בתוכו, וכשמלחו אותו אז באותו מקום לא נמלח, הדם נמצא צריך לפתוח את המקום או לקלף שמה את הדם או להסיר אותו, לשטוף מחדש ולהמליח כמו שצריך, אז זאת אומרת יש דברים ובעיות שאנשים לא יודעים, ובאריזה, באריזה הערבים שהם בד"כ אלה שאורזים בסוף, משאירים אותם והולכים, ויש כשר ויש טרף ויש חלק, וכשאורזים אז לך תדע מה היה שמה. ואני אומר לכם שאנחנו בשחיטה שלנו הפרטית שאנחנו עושים, של קהילות פז, שמה אתה עם כל השבעה אנשים שאני מביא, עדיין אתה לא שם רגע לב, הערבי מכניס לך פתאום לפה, זורק לך לצ'ילר עופות מכאן, מביא עופות של אתמול שעוד לא ארזו אותם אתמול שהם שחטו, אז הוא מביא, וזה יכול להתערבב עם שלך שהתחלת לשחוט עוד הבוקר, וככה נהיה סבטוחה, וככה פעם זרקנו להם 3500 עופות והלכנו הביתה, אמרנו בלי בלבול, לאט לאט, לא לעשות מה שאתם רוצים, אהה לקח חודשיים עד שהם הבינו מה אנחנו רוצים. זה לא פשוט. שחטנו שבוע שעבר 33 ראשי בקר עגלים, יצא לנו מזה שניים! שניים! ואחרים שישים אחוז, תמיד שישים אחוז, כי צריך לספק.

סיפר לי הבן של הרב חוכיימה, הייתי אצלו בניחום אבלים, תסתכלו זה מופיע באתר אצלנו כל השיחה שהייתי איתו, הוא מעיד שהוא בעצמו שחט שבעים ושלש ויצא לו שלש. אז איך כולם מצליחים להוציא שישים אחוז? והרב לנדא צוחק על אלה שעושים ככה, והרב עובדיה בעצמו אומר שאין דבר כזה, זה שקר, הם משקרים. יש לך? תראה לי בבקשה. הרב עמר, הרב עובדיה, את המטאור תכין להם, הם רוצים לראות מה יהיה עם העפיפון הזה. אני אוכל רק מקהילות פז. אם תרצה אני אתן לך את הטלפון.

... יעבור כוכב שביט מעל כדור הארץ, ובדרכו הוא משייר ומוריד ומפיל מטאורים, יש אומרים שיפלו על כדור הארץ כמויות של מטאורים שלא היה מעולם, ויש חשש גדול מאד בקטסטרופה המקסימלית שמתארים המדענים, יש סיכוי ששני שליש מהעולם יתפרק. ימותו וכו', תיאורים כאלה ואחרים. כי חלק מהמטאורים זה סלעים עצומים בגודל של קילומטרים, כשהם יורדים מהאטמוספרה יבבי, מה שהולך להיות פה, יא חביט חביט. זה מה שהם אומרים,אני לא אחראי למה שהם אומרים. אבל אם זה נכון מה שהם אומרים, זה מתאים למה שכתוב ביחזקאל ל"ח. מה כתוב? שהקב"ה ימטיר עליו ועל אגפיו אש וגפרית מן השמים. ומה כתוב בזכריה הנביא י"ג, ששני שליש והעולם ימותו, רק שליש יישארו. אז זה אפשרות. זה אפשרות שזה כוונת הפסוקים, יש אפשרות אחרת שזה במלחמה, כמו שכתוב באופן הרגיל והפשטני וכו', אבל ידוע שבגוג ומגוג הקב"ה ימטיר אש וגופרית מן השמים, השאלה אש וגופרית מן השמים זה טילים שיצאו מחוץ לאטמוספירה ויחזרו בחזרה לבפנים פצצות אטום מימן וכו', או שהכוונה כמו שהיה בדורות קודמים שהקב"ה המטיר אש וגופרית מן השמים בלי טילים, כגון עם השיריים של כוכב שביט, לדוגמא, אז נשאר לכם עוד חודש וחצי לפי המדענים לחלום שאתם בין השליש שיישארו או להיות בין השני שליש שחלילה ייקברו. אבל כיון שיש הבטחה שעם ישראל בכל אופן תמיד יישארו, לא כתוב כולם, יש ככה אור החיים שאומר שכמה יתמעטו, לא משנה כרגע מספרים, דיברנו עליהם בהרצאות אחרות, אבל הנה דוגמא, זה קשה לסבול דבר כזה, מה יותר קשה, לא לאכול נבלות וטרפות או לשרוד דבר זכה, מה יותר קשה לעכל? היה, לא היה, יהיה, לא יהיה, לא אחראי, אני רק אמרתי, ואני אומר שיש פסוקים, הפסוקים חייבים להתקיים, כך או אחרת, אבל הנה נתתי לכם נקודה להתבוננות מחשבה, חשפו עכשיו איפה זה כתוב מי אמר מה, כמובן ככל שזה יגיע יותר לשביט שיעבור פה, אז הדברים יתפרסמו, יהיה מעכב אחרי זה וכל זה, יש מדינות אפילו שאמרו שאין להם בעיה, יש להם טילים שיוכלו לפוצץ באויר כבר את החנג'ורי ואת הבסטרי בסדר דיבורים, בואו נראה. בינתיים יש לנו בעיה של נבלות וטרפות שכדאי להיות נקיים מזה ועל ידי זה נרבה זכויות ולא עוונות ממילא הסיכוי גם שנהיה בין הזוכים תמיד בכל מקרה שלא יהיה.

היכונו, היכונו, תהי ומוכנים. טוב, זה דוגמא ומודל, עכשיו בואו נראה בבקשה אם יש לך מוכן, תרבו בזכויות, תרבו בזכויות כי זו העת, עכשיו לאסוף כמה שיותר זכויות. מי שחוזר בתשובה הסיכוי שלו להנצל ודאי גדול ביותר ממי שלא חזר בתשובה, זה ברור. מי ששב אין לך מי שאהוב ונחמד לפני הקב"ה כמי ששב אל אביו. אז לכן זו הזדמנות, כל רגע אפשר לעשות את זה, עוד הערב אפשר, יש לי פה ציציות, כיסויי ראש, כיפות, אפשר להתחיל ולצאת מהר, אז אפשר להספיק אם זה חודש וחצי או שלשה וחצי, אפשר להספיק.

הרב עובדיה יוסף זצ"ל: "בשחיטה של בד"צ בית יוסף יוצא עשרים אחוז חלק, שמונים אחוז לא חלק, חלק כשר חלק טרף, אצלהם, אצל שאר החברות, שקוראים לעצמם בית יוסף, שישים אחוז חלק, איך זה ככה? ... הכל שקר וכזב, צריך לדעת, רק בד"צ בית יוסף זה אמת, השאר הכל "...

הרב: זאת אומרת, הרב אומר זה שקר גמור. אם יוצא שישים אחוז אין דבר כזה בעולם. עד עשרים אחוז יכול לצאת, מעבר לזה שקר גמור.

ועכשיו הראשל"צ שהיה אחראי על הרבנות הראשית, הרב שלמה עמאר, מה אמר ליד הרב עובדיה יוסף. בינתיים אני מבין שכמה חושבים אם לחזור בתשובה הערב או לחכות עוד חודש וחצי. אני מציע לא להמתין רגע.

טוב, בואו אני אשאל אתכם שאלה עכשיו ונראה מי פה הגבר שבאמת בשמים יצטלם כיהודי שנאמן לקב"ה לתורתו, ומבין ששכלו באמת צריך לגבור על הכל ולהחליט, אני ברוא של הקב"ה, אני לא רובוט מרדן ואני רוצה לקיים את רצונו יתברך. מי מוכן לקבל עליו עול תשובה ומצוות הערב, קדימה, מי יהיה הראשון שלוקח ציצית עליו. מי הראשון, בא מותק, בא, קדימה תנו לו מוזיקה.

קדימה המלאך הגואל אותי. מי השני רבותי? כוכב שביט בדרך.

ש. ברכת שהחיינו

הרב: אמן, אמן, אשריך קדימה. תברך שהחיינו. אשריך, קידוש השם, מי עוד רוצה לקדש את שמו יתברך? קדימה שלישי, חזק, קדימה הנה שלישי, רביעי, אשריך.

ש. ברכת שהחיינו

הרב: אמן. מי עוד? מי עוד? איפה החמישי? אני מסתכל עליכם כל הערב, קדימה.

ש. ברכות שהחיינו

הרב: אמן, קדימה. אשריך. מי עוד? תזכה לכל טוב בריאות והצלחה לעבודתו יתברך. קדימה אריות. זיווג הגון מהרה. כדורי, יאלה תתכדרר לפה, כדורי. אשריכם. אשריכם. אשריכם, אה, תבורכו מפי עליון. כדורי הנה אחרון ציצית אחרונה, כדורי. תבורך.

ש. ברכת שהחיינו

הרב: אמן, תזכה לעלות בתורה ויראת שמים, תצליח. מי מהנשים רוצה כיסוי ראש לקדש שם שמים, כיסוי ראש מאד מיוחד, עשוי בטוב טעם, יש גם עם קישוטים.