טבריה - טבריה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אוקיי, לא?

צהריים טובים, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

אחרי שאכלתם ואתם רגועים,

נוכל לדבר דברי תורה.

בפרשת השבוע אנחנו לומדים קצת על חובת התפילה.

סליחה, לא שומעים. לא שומעים. אנחנו לומדים בפרשת השבוע על חובת התפילה.

וידבר משה אל העם לאמור יחלצו מאיתכם אנשים לצבא אלף למטה אלף למטה תשלחו לצבא.

אז למעשה מה מדברים?

מדברים ששולחים אלף מכל מטה.

למה?

להילחם עם מדיין צריך אלף צדיקים.

למעשה, מחנה מדיין היה מונה הרבה מאות, מאות אלפים.

אבל בשביל להילחם

לוקחים רק את הצדיקים.

אז מכל מטה בחרו אלף צדיקים.

המדרש אומר שבעצם לא לקחו אלף,

אלף יצאו לצבא

להילחם.

אבל המדרש אומר שבעצם כל

שבט נתן שלושת אלפים.

למה שלושת אלפים?

שנים עשר אלף, שזה אלף אלף למטה,

זה אנשים למלחמה.

שתים עשרה אלף משמרין את הכלים

ושתים עשרה אלף לתפילה.

ורואים שהם היו צריכים לתפילה,

אותם האנשים שיוצאים למלחמה.

ולכאורה זה פלא,

הרי מלחמת מדיין הייתה מלחמת מצווה,

והם יצאו על פי השם להילחם.

אז יש איזה ספק שהם לא ינצחו?

אם השם מצווה נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים,

אז ודאי,

ודאי שהם צריכים לנצח, ובגדול, נכון?

אז בשביל מה צריך?

בשביל מה צריך לקחת

12 אלף שהתפללו על כל חייל לוחם,

אחד שמתפלל?

למה צריך?

ויותר פלא,

מלשון חכמים זיכרונם לברכה משמע,

שיצאו מכל שבט ושבט לתפילה מחוץ למחנה.

וכשם שיצאו אלה למלחמה,

יצאו אלה לתפילה,

ועמדו סמוך לאנשי המלחמה

אל מחוץ למחנה להיות סמוך ללוחמים,

אבל לא כל כלל ישראל נשארו בתוך המחנה וביקשו עליהם בתפילה גם.

אלה שנשארו במחנה לא שיחקו שש בש,

הם התפללו עליהם גם, יודעים שזו מלחמה.

אז מדוע הוצלח במיוחד לייחד 12,000,

מספר מקביל ממש,

ליוצאים למלחמה?

נראה מזה גודל קרבת האדם לרע ולשקר.

השקר והרע קרובים אצלו מאוד, וזה נורא מאוד.

המחשבה של כוחי ועוצם ידי,

היא מתלבשת על האדם חזק ביותר כל ימי חייו.

כל פעולה כמעט שהאדם עושה, כל הצלחה,

הוא בדרך כלל מייחס אותה לעצמו.

יכול להיות שהוא פולט,

ברוך השם, בעזרת השם וזה, אבל ראית איך עשיתי? ראית איך עשיתי?

מה עשית? אם אמרת שזה השם, אז מה עשית? לא עשית כלום.

השם עשה.

מערבב קצת.

זה כבר אחד שיודע שהשם עושה.

אבל מחשבת כוחי ועוצם ידי היא שולטת בנו, לכן אחת מעשר זקירות

שחייב אדם לזכור בכל יום,

זה לזכור שהקדוש ברוך הוא הנותן לך כוח לעשות חי.

מכוחת עולה אדם הצלחתו במעשיו ואינו מייחס לקדוש ברוך הוא.

המחשבה של כוחי ועוצם ידי

תמונה ומושרשת מאוד ועמוק מאוד בלב בני אדם.

ואם אדם לא ייגע

וייגע את עצמו לעקור מקרבו את הרהורי הכפירה האלו,

אדם שאומר כוחי ועוצם ידי זה לא סתם פליטת פה, זה כפירה.

לא יוכל למלט את נפשו ממחשבות הרע והשקר.

זאת אומרת, צריך עבודה והגיעה והסתכלות תמיד שהכול מעת השם יתברך

ורק השם הוא העושה ואין בלתו.

והדברים לא מדוברים רק בפשוטי עם,

אלא אפילו בגדולים שבדור

חייבים לעבוד על זה במיוחד כל חייהם בנקודה זו.

והנה יוצאים למלחמה, למלחמת מדיין.

היו מן הגדולים שבעם כי בחרו את האלף הכי צדיקים שיש.

כמו שכתוב, וידבר משה, החלצו מאיתכם אנשים צדיקים.

וכן אומר, בחר לנו אנשים.

אנשים זה אנשים מיוחדים.

וכתוב בגמרא בסוטה, כל המספר בין תפילה לתפילה חוזר מעורכי המלחמה.

זאת אומרת, איזה סוג צדיקים לוקחים?

כאלה שאפילו בין הנחת תפילין של יד לראש הוא לא מדבר.

שאם הוא דיבר

בין תפילין של יד של ראש הוא לא צדיק שיכול לצאת למלחמה. הוא חוזר הביתה.

זאת אומרת, צדיקים שיש להם שליטה גמורה על הפה יודעים בדיוק מה הם עושים.

מכל מקום על אף גדלותם קרוב לב האדם למחשבות של כפירה.

מכל מקום על אף גדלותם

קרוב לב האדם למחשבות של כפירה.

לכן אפילו שיודעים שמלחמת מדיין היא מלחמת מצווה,

והמטרה האלוקית היא לנקום את נקמת ה' במדיין.

מכל מקום

כאשר ינצחו במלחמה

עלולים הם לא לייחס את הדבר לקדוש ברוך הוא,

אלא יתלו את הניצחון בכוחי ועוצם ידי.

הוא מסוגל מצד כוחותיו הרעים לומר את כל הטיפשות שבעולם,

והעיקר לא להכיר שמכוח ה' יתברך נעשה כל זה.

ולכן באותה מידה

שנשלחים אנשים למלחמה,

צריכים לצאת איתם אף לתפילה,

וסמוך להם להתפלל,

להורות ולמד

שאין בכוח המלחמה לנצח אלא התפילה היא הגוברת.

אם צה״ל היה מאמץ דפוס פעולה כזה שליד כל חייל,

היה מי שמתפלל,

ולא היו סומכים על כוחי ועוצם ידי אלא על התפילות לשם,

אף אחד בעולם לא יכול עלינו.

כמובן שנלחמים מלחמה שהיא צודקת.

ולזה הוא צריך

שבעת המלחמה יראו בעיניהם את כוח התפילה,

כי קרוב

האדם למראה עיניו.

אם יגידו לו שהתפללו במחנה,

הוא ישכח, הוא יגיד, מה פתאום, טילים, אתה יודע איזה?

טילים, טנקים, F-15, F-16, פששש, ירדנו עליהם, פאפאם, הפצצנו, וואו וואו וואו.

רק אם יהיו לידו והוא יראה את המתפללים עם טלית ותפילין,

מתנועעים ומתפללים, וידיהם פרוסות לשמים,

אז הוא יתלה שהכול מעת השם יתברך.

גם במלחמת עמלק כתוב, בחר לנו אנשים,

וצאי להילחם בעמלק.

בעיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל,

וכאשר יניח ידו וגבר עמלק.

נשאלת השאלה במשנה,

וכי ידיו של משה עושות מלחמה?

או שוברות מלחמה?

אלא לומר לך,

כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה,

ומשעבדין את ליבם לאבים שבשמיים,

היו מתגברים,

ואם לאו,

היו נופלים.

הוצרך משה להרים ידיו כלפי מעלה

כדי שישעבדו את ליבם לאביהם שבשמיים

ואם לא היה כן

והיו מרפים לשעה אחת מן ההכרה שאין המלחמה מנצחת אלא

רק על ידי הקדוש ברוך הוא

היו הולכים אחרי נטיית ליבם שהוא רע מטבעו והיו תולים את הניצחון בכוחי ועוצם ידי

וכבר כתב רבנו יונה

וכבר כתב רבנו יונה

ונאמר על האנשים שאינם עורכים מחשבות

להתבונן תמיד ביראת השם

ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה

רבנו יונה אומר כך

ונאמר

ונאמר

על האנשים שאינם עורכים מחשבות להתבונן תמיד ביראת השם

בתהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה.

מי שלא מתבונן תמיד

ולא עורך מחשבות

להסתכל ולהתבונן ביראת השם,

אז היראה שלו היא מצוות אנשים מלומדה.

כל מה שהוא עושה, התפילות שלו, המצוות שלו,

הלימוד תורה שלו,

כל מה שהוא עושה זה נקרא מלומדה.

מה זה מלומדה? הרגל.

הוא רגיל ככה, אז הוא, כן, תפילה,

מינכה, מינכה, נו, יאללה.

מתחיל להתננן, כן,

אשרי,

נו,

עכשיו שנתיים גומרים, כן, קדיש,

הסגדה והסגדה, ישמר, אמרנו, גמרנו, הולכים הביתה, ושלום על ישראל, גמרנו.

מה המטרה של התפילה?

מה מרוויחים מתפילה?

וכן הלאה.

רגילים.

רגילים.

לכן דייק רבנו יונה, להתבונן תמיד.

להתבונן תמיד.

זאת אומרת, ללא הפוגה והפסק כלל.

וכאשר יפסיק לשעה אחת

מעריכת מחשבות להתבונן ביראת השם,

שוב אין יראת

השם עליו,

אלא יראה מלומדה.

והעונש חמור

למה?

כי בן אדם לא שם לב בכלל מה הוא עושה.

כעוף המצפצף ואינו יודע מה מצפצף.

עבודת השם זה לא משחק.

זה לא איזה דבר שצריך להתפטר ממנו כמו איזה שק מלט על הגב שצריך להשתחרר ממנו. איך מגיעים? הופ! משחררים שק.

הופ! אגב, יש עוד שק? הופ! משחררים עוד שק.

לא.

צריך להתבונן.

כמה מצוות סבוה אותנו השם?

כמה אנחנו צריכים לעשות ואיך צריכים לעשות.

ואם נראים הדברים שאני אומר כרגע חידוש בעינינו,

זה בגלל שאנחנו מרוחקים מידיעת הנקודה האמיתית ביסודות התורה,

ורחוקים מחובת העבודה בעולם.

לדוגמה, אנחנו מחויבים בכל יום לומר מאה ברכות.

מאה ברכות.

להודות ולשבח את בוראו,

כדי שיכיר בכל שעה ושעה

שלא השיג את הנאתו בכוחו,

אלא רק על ידי השם יתברך.

עוד פעם, מאה ברכות ביום צריך.

מאה ברכות בכל יום. יש שאומרים שזה מצוות עשה מן התורה.

למה? להודות ולשבח את הבורא. ברוך אתה ה' אלוקינו מלוך העולם שהכל נהיה בדברו בורא פרי העץ. ברכות

התורה ברכות השחר.

הברכות בתפילה.

כל הלל שבח ולהלל, ה' יתברך, ברכות ההודאה, ברכות הנהנים.

כל מה שאנחנו אומרים.

להודות ולשבח את בוראו, כדי שיכיר בכל שעה ושעה, שלא תעבור שעה בלי שהוא מכיר.

שלא תעבור שעה

בלי שהוא מכיר.

שהוא לא משיג את הנאתו בכוחו,

אלא רק על ידי השם יתברך.

אכלתם, ברוך השם, אכלתם טוב.

לא היה חסר.

בכוחו של השם יתברך, שהשפיע עלינו שפע,

שיכולנו לבוא,

יכולנו לשלם,

יכולנו לאכול,

יכולנו לברך.

צריך לזכור שזה בכוחו וביכולתו של הקדוש ברוך הוא.

וזה גם היסוד של חובת התפילה שלוש פעמים ביום.

שחרית מנחה וערבית,

שללא תפילת שחרית,

תהיה אכילה של פת שחרית במחשבת כפירה,

כאילו בכוחו הגיע לזה.

אל תאכלו על הדם, יש מצווה.

אל תאכלו על הדם, פירושו של דבר,

עד שתתפללו על דמכם.

אם הלכת להתפלל, צריך להקדים תפילה לאכילה. אסור לאכול לפני תפילה.

אתה הולך לתפילה,

מתפלל על דמך שיהיה לך זכות בכלל לחיות וכו',

ואז אתה הולך לאכול. אז אתה אוכל מכוח,

השם יתברך, ולא מזה שקנית במכולת את מה שקנית ואתה עולה ישר לאכול. לא.

ללא תפילת שחרית, אך לאכילת פת שחרית תהיה במחשבת כפירה,

כאילו בכוחו הגיע לזה. לכן הוצרך תמיד אדם

להקדים תפילה לכל, כי עני העומד בפתח,

ומבלעדי השם לא ישיא כלום.

לכן צריך תפילה, ברחנו.

צריך לבקש מהשם שיברך אותנו,

שייתן לנו שנים ברוכות.

תראו איך נראית הכינרת,

נסוגה לחלוטין, שני קווים אדומים וחצי כבר למטה.

עוד מעט אנחנו שותים בוץ.

למה?

כנראה שהתפילות שלנו חפיף דליל.

אם היינו יודעים שחיינו תלויים במים,

ולא סומכים על הממשלה שתעשה צמצומים ותיקח מסים על המים,

מי שהשתמש יותר ויותר,

אז לכן אנחנו צריכים להבין, אם היינו מתפללים ברצינות ויודעים שרק מהשם זה בא,

וגשמים באים מן השמיים,

אז כנראה שהיו יורדים גשמים.

אבל אם אנחנו מתפללים בשביל לגמור את התפילה,

אז הקדוש ברוך הוא גומר לנו את המים.

ולאט לאט אנחנו נתרגל.

הכוזרי אומר,

תפילת שחרית חייבת לתת מזון רוחני לנפש

עד שעת המנחה.

כשאדם מתפלל,

אז הנשמה שלו, כמו שהגוף צריך שלוש ארוחות ביום,

הנשמה צריכה מזון רוחני.

איפה מקבלים את המזון הרוחני? בתפילות, שלוש תפילות.

בשעה שאדם מתפלל שחרית,

זה נותן לו מזון רוחני וחיות רוחנית עד מנחה.

וכך, בשאר התפילות.

וכאשר לא לוקח אדם רפואות אלה שאמרה התורה,

יישאר במחלתו.

ואנחנו רחוקים מכל זה,

כי אין אנחנו יודעים

את המהות של התפילה,

והיא אינה אצלנו אלא כחוב.

ולכן אין התפילה נותנת לאדם את הייעוד והמטרה.

אתם יודעים מה היה אפשר להשיג עם תפילות?

כל מה שאתם רוצים.

למה באתם לטיול לקברות צדיקים?

בגלל שאתם רוצים להשתפך אצל הצדיקים

ולבקש שיעזרו לכם להעביר את התפילות למעלה ושתקובלנה ברצון.

אז זאת אומרת, זכות הצדיקים גדולה מאוד,

וגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם

והזכות שלהם גדולה מאוד להשפיע טוב,

אבל צריך לדעת לבוא ולהתפלל.

עכשיו, אם באים לצדיקים ולא עושים תשובה,

אז הם מבזים,

מבזים את הצדיקים.

למה?

אם אתה בא ומבקש על דברים שהם לא רוחניים,

על גשמיים,

ועל מטרות גשמיות ותו לא,

אז אתה מטריח את הצדיק,

אתה הולך לרבי יונתן בן עוזיאל, תנא קדוש,

שכשהיה בחייו עוף שהיה עובר מאריו היה נשרף,

מכוח התורה שלו,

ואתה אומר לו, תעשה טוב, אסדר לי שם איזה משהו, פרנסה, אני רוצה איזה מכונית, אני רוצה איזה דירה, אני רוצה איזה...

בלי תשובה, בלי כלום, בלי שום דבר, עם מטרות אחרות לגמרי.

מה אתם חושבים, שיהיה לכם מליץ יושר?

אדם צריך לדעת.

כשאתה בל צדיק,

אם הוא יודע שבגלל שהגעת אליו עשית תשובה,

הוא בא כמה הוא חייב לך עכשיו.

אם אתה עשית תשובה

בגלל שאתה רוצה שהצדיק יעזור בכוחו ובצדקותו להעביר את התפילה שלך

ולתת איזו המלצה עליך,

אז ודאי שאם אתה בא עם ידיים נקיות, כמו שאומרים,

ואתה מקבל עליך תשובה,

אז יש סיכוי מרבי שאתה תיענה מן השמיים.

למעט מקרים שגם בשמיים יודעים שאם תיענה זה יכול להזיק לך מסיבה כלשהי שהיא לא גלויה לפניך,

אבל בשמיים יודעים שלפעמים סיבות מסוימות

לא כדאי שאתה תרוויח. יש אדם, דוגמה, מתפלל שהוא ירוויח בפיס.

והוא מרוויח בפיס,

ואז נהיים לו הרבה אויבים

והרבה קנאים

והרבה צרות,

והוא נפגע אחר כך

או ממחלות או משודים או מגניבות או מצרות עין או משנאת חברים,

בגלל שהוא לא עוזר, הוא הרוויח מיליונים והם חשבו שהוא ישר יחלק,

והוא לא מחלק.

אז לפעמים הקדוש ברוך הוא מלך.

מלחם עליך ואומר לך לא

אתה לא תקבל ולא תרויין על הפיס כי אני רוצה שכולם יהיו איתך בסדר

ואתה לא תסבול ולא ישדדו אותך ולא יהיו לך מחלות

אתה מתחנן לזה אבל אני חושב שבשבילך יותר טוב בלי מפעל הפיס

אז זאת אומרת

אנחנו לא יודעים מה הכי טוב בשבילנו

אבל מה שברור שאם נעשה את כל ההכנות המתאימות

מן השמיים יעזרו לנו ובזכות הצדיקים

שזה יהיה על הצד היותר טוב בשבילנו

לכן אחרי שאנחנו מדברים דברים כאלה

אז יוצאים מפה לרחובה של העיר נכון?

כשיושבים בדרשה בהרצאה בשיעור תורה אז מרגישים

כן רוצים לעלות רוצים להתקרב מבינים את התמונה באמת זה נשמע טוב

כדאי להשקיע קצת יותר בתפילה לשים לב על הברכות שמרחים לזכור שהשם באמת נותן

וכולי וכולי

אבל אתם יודעים שהרחוב זה גיהינום

ובגיהינום מסתובבים הרבה אנשים

חלק עם בגדים חלק בלי בגדים חלק כאלה וחלק כאלה

והכול פורח באוויר

אז החוכמה לעשות איזה עצות איזה תחבולות

שהדברים יישארו ורשומם

אחת העצות מהי?

לתפוס בחוט

שישמור את כל מה שאנחנו משיגים וזה חוט התפילה

אתם שומעים?

חכמים זיכרונם לברכה אומרים

דברים העומדים ברומו של עולם

ובני האדם מזלזלים בהם

זה התפילה

שמעתם?

דברים הנמצאים ברומו של עולם

עד כיסא הכבוד מגיעה תפילתו של אדם

אז הדברים נמצאים איפה? ברומו של עולם נכון?

ובני האדם מה? מזלזלים בהם

אם היו מסדרים לכם עכשיו פגישה אצל ראש העיר,

והוא אומר, מה שתבקש אני אתן לך.

ישר אתם מתנפלים על שטח, לא?

או איזה עסק ככה עם שטח אדמה בלי אף אחד שיפריע,

או איזה הנחה רצינית בארנונה, או משהו ככה מבקשים.

תארו לכם שהוא מכניס אתכם.

תראה אם אתה יכול לסדר לי איזה שטח ואיזה זה ואיזה זה ואיזה זה, אני אשמח מאוד אם אתה יכול לעשות את זה, וזה יוצא, משאיר אותו,

והוא הולך.

מה זה?

הוא יענה לבקשה כזאת?

אז איך יענה הקדוש ברוך הוא אם אתה בא בתפילה ואתה אומר, השם סודי טיפטיו, עושה שלום במרומיו, כמעט בנשימה אחת?

עוד לא התחלת לבקש, כבר הלכת הביתה.

אז איך אתה רוצה שיענה לך?

זה רציני? זו בקשה רצינית?

אבל אם בן אדם יודע להתכוון,

הכוונה שלו היא כוונה טובה,

וואי וואי וואי,

ואם הוא משתפך לפני השם,

אשרה באשרה חלקו.

ואם הוא יודע לבכות גם?

חבל על הזמן.

חבל על הזמן.

חבל על הזמן.

נשים יודעות לבכות קצת.

השאלה אם הן בוכות על דברים נכונים.

הן בוכות.

בכל מצב הן בוכות.