בית שמש - בית שמש - אלצהיימר
תאריך פרסום: 16.01.2017
ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח, וה' עלינו ברחמיו ירוויח. הערב הזה יהיה לזיווג הגון מהרה לאלישבע בת רחל, זרע חי וקיים לחיה מרים בת רחל, רפואה שלמה ברמ"ח אברים ושס"ה גידים להדסה הודיה בת רחל. והערב יהיה לעילוי נשמת בצלאל אברהם בן רחל, הורי היקרים וחמי, מנוחתם עדן.
אני רוצה לפתוח בשאלה: אנחנו מודים להקב"ה, כל אחד מודה להקב"ה. אבל השאלה אם נדרש לנקוב רק בדבר אחד, בדבר הבולט ביותר "תודה לך ה' על...". תעצמו עיניים, תחשבו מה הדבר שהייתם רוצים להודות להקב"ה. הדבר הבולט ביותר שעליו אתם רוצים להודות. מי רוצה להגיד לי מה הוא היה רוצה להודות להקב"ה על דבר אחד, בעיקר כן?
(תשובות מהקהל)
נקבל פה מגוון של... אבל בואו תשמעו מה יעקב אבינו, עליו השלום, מודה על הקב"ה. תשמעו: בדר"כ אנשים בוחרים להודות כמו ששמענו פלוס על המשפחה, על הנחת, על הפרנסה, על הדירה, על מה לא. אבל למה שאלתי אתכם קודם? משום שאם רוצים להתפעל מחידוש אז צריך לשמוע קודם כל מה חשבנו קודם, ואז שנשמע את החידוש נוכל להעריך עד כמה זה חידוש בשבילנו. יעקב אבינו בחיר האבות על סף 150 שנה של חיים, 147, 17 שנותיו האחרונות היו בטובה, מעין עולם הבא. עד שהשכיחו ממנו את כל שנות הרעב, את כל ה-130 שנה קודמות. במצב שהוא נמצא במצרים, השבטים הקדושים ששתלי זיתים מסביב לשולחנו, ולא נפטר יעקב אבינו מן העולם עד שהוא ראה 60 ריבו מבני בניו. זאת אומרת הוא ירד למצרים עם 70 נפש, ולפני שהוא נפטר הוא זכר לראות 6 מאות אלף מצאצאיו. נו, אז יש לו על מה להודות, לא? וכשהיה עליו לנקוב בדבר אחד, בהודאה אחד, פתח ואמר: "האלוהים הרואה אותי מעודי עד היום הזה". מה התרגום אומר? מה זה "הרואה אותי"? שזן אותי מהיוולדי ועד עתה. הכלי הקר מביא את דברי רבותינו: תראו איזה דבר מדהים! מעודי עולה מספרו 130. כמספר שנות חייו עד שירד למצרים. האלוהים הרואה אותי מעודי זה ה-130 שנה. "עד היום הזה", "הזה" זה 17 שנים שהוא חי במצרים. סה"כ 147 שנה שהוא חי. והתפרנס מיוסף. 130 שנה הקב"ה זן אותו לא היה יוסף שיזון. הוא ירד למצרים בגלל הרעב. הוא מגיע לשם, אין אוכל. ומי מכלכל אותו? יוסף הבן שלו. 17 שנה הוא אוכל משלוחנו של יוסף. אבל מה הוא אומר? שה' הוא הרואה אותי מעודי גם ב-130 שנה עד יום הזה כולל ה-17 שנים עם יוסף. הוא יודע שיוסף הוא רק שליח, והזן והמפרנס זה הקב"ה. ונפלאים הדברים. מייעלה על דעתו לעלות על נס ולהודות מעל הכל שבכל יום מימי חייו היה לו לחם לאכול. להודות שהיה לך לחם לאכול. זה אף אחד לא חשב. וזה מגדר מעשה אבות סימן לבנים. גם על כך אמרו רבותינו חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותיי אברהם, יצחק ויעקב. גם בדבר הזה, בהכרה הזאת, בהסתכלות הזאת, בהודאה הזאת. ובאמת אם נתבונן לא נצטווינו להודות מדאורייתא רק על אכילת לחם. כל שאר הברכות שאנחנו מברכים זה מדרבנן. אז מצווה מדאורייתא "ואכלת ושבעת וברכת" זה רק על הלחם. שאוכלים אותו לשובע. על כל השאר, על פירות נפלאים, על מעדנים, פחותה חובת ההודאה. מובן אנחנו מתפלאים מהמעדנים שבארוחה, מהבשרים, מהתוספות. אבל החכם בעיניו בראשו להודות בראש ובראשונה על הבסיס. על העיקר. שלנו נראה כמובן מאליו עד שאנחנו מתעלמים ממנו. ובהתעלמות הזו איננו חוטאים רק בהודאה על העבר, אלא גם בבקשה לעתיד. שהרי שנינו: "לעולם יבקש אדם רחמים עד שלא יכלה", משום שאם יכלה אומרים לו "הבא זכות והיפטר". לעולם אדם צריך להקדים תפילה לצרה. שאילו לא הקדים אברהם לצרה בין בית אל ובין האיל לא נשתייר מרשעי ישראל שריד ופליט. ויעקב אבינו עתיר וביקש אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. אבל אנחנו אם חשבים אנחנו שהלחם לאכול מובטח ומקבלים אנחנו את החיים ואת הבריאות כמובנים מאליהם, וכל מעיינינו זה בעוד, ועוד ועוד, אז ודאי שלא נקדים תפילה לצרה. אנחנו לא מתפללים כל הזמן שתתמיד בריאותנו, רק אם לא מרגישם טובים מבקשים להיות בריאים. אבל אם היה האדם מקדים תפלילה לצרה, לא היו צריכים להגיד לו די אתה חולה, עכשיו תביא זכות ותיפטר. אם לא, אתה כבר מסובך. אף אחד לא מקדים תפלילה על הלחם ועל הבגד. שיהי לו לפני. על הבסיס ההכרחי. הכל זה בחסד עליון, ועל הכל יש לבקש ועל הכל יש להודות. אין שום דבר ברור. אין שום דבר מחויב ומוכרח. ולא לעולם חוסן. אדם מסור למקרים. והנה יעקב שישב בבטחה, בארץ המובטחת, ופתאום רעב. לא רעב מקומי רק, רעב בכל העולם. והא נצרך לרדת למצרים לבקש אוכל. בשביל אוכל! אין מובטח! ומי זה יעקב אבינו? מי שהגיע למצרים הנילוס עלה לקרתו ונפסק הרעב בזכותו. אבל אתה לא יודע את הסיבות שהקב"ה מנהיג את עולמו ומה התכנונים שלו. אתה לא יודע. כל מה שעושה הקב"ה עושה לטובה. כל דבר! ככה היה רגיל להגיד רבי עקיבא. אבל זה ללמד בתיאוריה. שמלמדים תיאוריה זה לא דומה למעשי, לטסט. לא דומה.
ורבי עקיבא מסופר עליו שפעם אחת הוא נקלע לאיזה שהוא מקום שהיה צריך לישון והיה מוכן לשלם כסף שילינו אותו בבית, ואף אחד לא נתן לו. עיר של יהודים, והואט מבקש לישון, ואף אחד לא מוכן להכניס אותו הביתה. טוב, מה הוא יעשה? כל מה שעושה ה', ה' עושה לטובה. הוא הולך למדבר, יש לו נר, יש לו תרנגול, ויש לו חמור. נר בשביל ללמוד תורה. תרנגול שיהיה לו שעון מעורר. "הנותן שכוי בינה", וחמור לרכב עליו. לאכול הוא כבר לא יאכל היום. והוא הולך למדבר. נו, אז שלא מכניסים אותו בית ראשון, מה הוא אומר? כל מה שעושה ה', עושה לטובה. דופק בדלת השנייה אולי היהודי הזה יסכים. לא מסכים, טורק לו את הדלת. זה גם לטוב. וככה הוא עובר כמה בתים, אף אחד לא מכניס אותו. הכל לטובה! הולך למדבר, ובא הרוח מכבה לו את הנר. אז ללמוד אי אפשר כבר. ותרנגול שלו פתאום בא זאב אכל לו את התרנגול. גם זה לטובה. יש לו טובה יותר טובה מזאת? אין תרנגול. אחרי כמה דקות, מגיע האריה וטורף לו את החמור וסועד אותו לידו. לא מרגיש ברבי עקיבא. מסתמא ומצטנף שמה ורועד מפחד, וגם זה לטובה. זהו! נגמר הסיפור. אין נר, אין תרנגול ואין חמור. והוא מתנמנם ופתאום הוא שומע זעקות, רעש, צהלות סוסים. מה מתברר? הגיעו שודדים, כנופיה גדולה, פשטו על בתי עיר הזאת שהוא רצה שמה להתארח, והרגו וחמסו ושדדו, ולקחו שבויים והכל, וזהו. עכשיו שהוא מסתכל אחורה, מה הוא רואה? אם הוא היה ישן שמה ומישהו מכניס אותו הוא היה או בין ההרוגים או השבויים. אז מן השמים עשו לטובה שלא נתנו לו להיכנס. ואם היה לו נר, היו מגלים אותו השודדים. ואם התרנגול היה קיים, אז הוא שומע את הצעקות היה עושה "קוקוריקו", היו מזהים אותו. ואם החמור היה מוער הוא היה נתפס. אז הקב"ה פירק לו את החבילה, וככה הוא נשאר מוגן. ויש שאלה: הבן איש חי שואל: הוא הדליק .. הנר כבר, גם זו לטובה, נכון? למה הוא לא הדליק אותו עוד פעם? הרי אם הוא הדליק אותו עם אבנים, אז מה הבעיה? אבנים נשארו, תדליק עוד פעם. אם ילד ישב בחדר והיה קורא ספר ואבא שלו בא וכיבה לו את האור, לילה טוב, מאוחר כבר, לך לישון". אז מה, אם הוא מבין שהאבא עשה לטובה, אז הוא יקום ויעשה דווקא וידליק את האור? לא, אז גם הוא לא. הוא הבין שה' עשה לטובה, אז הוא לא מדליק. ואח"כ וסיפר לתלמידים שלו. אתם רואים מה שאמרתי לכם בתיאוריה, אני עברתי את זה עכשיו המציאות, והנה הסיפור מהחיים מה שעבר וכו', וכו'. מה הוא היה אומר רבי עקיבא? "כל מה שהקב"ה עושה לטובה". הוא לא אמר שכל מה שהוא עושה זה טובה. לטובה. זאת אומרת גם דבר רע שקורה לך, אבל דע שהוא לטובה. כי אין רע יורד מהשמים. אז זאת אומרת אדם צריך לדעת את זה. עכשיו זה שאתה אוכל כל יום, אתה אפילו לא מרגיש זה טובה. "מה נשמע? מה שלומך?", "ברוך ה', היום אכלתי שתי פרוסות בבוקר. משהו!". שמעתם פעם מישהו שמתהדר בזה שהוא אכל לחם? אכל פיתה? שמעתם דבר כזה? אם כן כבר מישהו אומר: "אכלתי סטיק אנטריקוט, אכלתי...". הוא מדבר על הדברים שהם לא הבסיס, לא על הלחם, לא על הדאורייתא הוא מדבר. על הדרבנן הוא מדבר. זאת אומרת אנחנו לא יודעים להעריך את הבסיס של מה שאנחנו מקבלים. ויעקב אבינו בחיר שבאבות, שלא חסר לו כלום, היה עשיר אדיר! יצא עם צאן מאצל לבן 600 אלף עדרים! עשיר אדיר! ורעב ללחם. רעב ללחם. צריך לרדת למצרים. לאכול פיתה. זה כל כך פשוט שאנחנו אוכלים לחם? זה לא פשוט.
מסופר שהצדיק רבי זושא מהניפולי זצ"ל הלך בדרך, חצה יער, הדרך התארכה והחל לחוש רעב. נו, מה עושה צדיק רעב בלב היער? מה עושה? התשובה ידוע: הוא פונה אל הבורא בתפילה. וההמשך ידוע מראש. מעיקול הדרך מופיעה עגלה טעונה כיכרות לחם. והעגלון משליך לו כיכר לידיו של הצדיק. בזה אין חידוש. "לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, כי רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם". יש מעשה עם רבי שמעון בן חלפתא שהוא הלך פעם בדרך ובא לקרתו אריה. יש אומרים זוג כפרים, באו לפניו רוצים לטרוף אותו. מה עושה בן אדם שרואה אריות רעבים, הוא לא, רוצים לטרוף אותו? מה עושה? בורח, מטפס, מה יטפס? עד שיטפס כבר קרעו אותו. מה הוא עושה? הוא אומר להקב"ה.. תשמעו מה הוא אומר לו: "הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אוכלם". אני לא ארוחת בוקר. הם מבקשים ממך, ריבונו של עולם, לא ממני. אני עזוב אותי, אני אומצה קטנה, מה ייהנו ממני, אין לי בשר, כלום. "הכפרים שואגים טרף ולבקש מאל אוכלם". מה קרה באותו רגע? ה' הנחית מן השמים חתיכת בשר גדולה שהשביעה אותם והותירו.הלכו האריות המדובללים האלה למקומם ורבי שמעון לקח את הבשר הנותר, הגיע לעיר, נכנס לבית המדרש, ושאל: האם בשר זה מותר? אין לו חותמת בד"ץ. מותר או לא מותר? זה יותר חלק מבד"ץ. אמרו לו: "מותר. כי אין דבר טמא יורד מן השמים". הלך ואכל. אנחנו היינו עושים לזה שימור ושמים את זה במסגרת ומביאים עיתונאים ומצטלמים ומספרים את הסיפור, והיה בכל החדשות. והוא הלך ואכל. למה? כי הוא מבין מי שזן את הכל, להשיג בשר דרך השמים או להשיג את זה באטליז, זה בדיוק אותו הדבר! מי ששולח את זה שולח את זה. להקב"ה אין סוף דרכים להביא לך את מה שמזומן לך. נותן לחם לכל בשר, כי לעולם חסדו.
נחזור לרב זושא: רב זושא ביער רעב, הביאו לו את הלחם מהעגלון שעבר שם. אבל מסרו גם לנו את נוסח התפילה שהוא התפלל. איך הוא התפלל? איך צריך להתפלל במצב שאדם רעב, אין לו מוצא לכאורה הגיוני איך הוא יוצא מהיער הזה שהוא רעב. תשמעו מה הוא אמר: "ריבנו של עולם, זושא רעב. ריבונו של עולם, זושא מודה לך על התאבון. ריבונו של עולם, זושא מבקש לחם להשביע את רעבונו". שמעתם? מי מודה על זה שהוא רעב? אנשים מודים על שביעה, על רעב מישהו מודה? להיות רעב פירושו שאתה תאב. תאב, יש לך תאבון. ה' נתן לך תאבון, אתה מודה על זה שיש לך תאבון? אף אחד לא מודה על תאבון. יש דבר כזה שקוראים לו "מתאבנים". אתם שמעתם על זה? אתם יודעים מה זה מאבנים? מה שנותנים מנה ראשונה, ככה לפני האוכל, ככה לטעום,.שזה יהיה תאבון, מלשון "תאבון", "מתאבנים", בלשון החדשה. "מזטים", מה שקוראים "מזטים". מי מאיתנו נזכר להודות על הרעב? מי מושגה על התאבון? רק שמגיעים לחולי, שלא טועמים כלום, אז כל אוכל תתאב נפשם ויגיעו עד שערי מוות, רק אז יודעים להוקיר את התאבון. אנשים אומרים "אתה יודע , אני אוכל לא טועם כלום, לא טועם כלום".
יש בעל מאפייה, אני חושב שהיא הכי גדולה בארץ, שיש לו לחמים בכל הארץ, בצבא, יש לו עוגות מדהימות בכל הארץ, צניפים מלא. והוא לא טעם שום דבר מזה, כי הוא אוכל דרך צינור מהגרון. תאבון. יש לבן אדם תאבון, הוא יודע להודות על זה? היה מעשה עם הרבי מפשיסחה זצ"ל, שבא אליו עני מרוד והתאונן שאין בביתו פרוטה לפורטה להשביע רעבון נפשו ובני ביתו. אמר לו הרבי: "חמש מאות זהובים כבר יש לך?". הוא תמהה. הוא מספר לו שאין לו פרוטה לפורטה, והוא שואל אותו אם יש לו 500 זהובים. מה השאלה? הוא לא הבין מה השאלה. אז הרבי אמר לו: "תשמע, לפנייך, עכשיו לפני שאתה נכנסת יצא מפה עשיר אומלל. שסיפר שהוציא 500 זהובים על תרופות, להשיב תאבונו שאבד ולא הועיל לו". 500 זהובים זה כמו היום חצי מיליון היום הוא שילם בשביל שהרופאים יחזירו לו את הטעם, את התאבון, אין לו! אי אפשר להחזיר לו. אז אתה רעב, נכון אין לך פרוטה, אבל לפחות לך יש תאבון. אז לא עכשיו, עוד יום יומיים יגיע הלחם שלך. אבל אתה יש לך תאבון. אתה יודע כמה זה שווה התאבון? איך נראית ארוחת ליל שבת אחרי שאדם לא אכל כל היום? הרי יש מצווה לאכול לתאבון בליל שבת, לכן לא אוכלים מחצות בשביל שיהיה תאב. תאבון. אם אנחנו נקנה את המבט הזה לו בלבד שנדע להודות כראוי ונדע לבקש את הטובה הבסיסית תתמיד, אלא נדע גם כמה עשירים אנחנו בבריאות, במזון, בצרכים בסיסים המזומנים לנו. וכל שאר הבקשות, נו, הלוואי שתתמלאנה גם להם ניתן את היחס הנכון, אבל קודם כל להודות על הבסיס. ואת המבט הזה חכמים הקנו לנו בברכות השחר כל יום ויום. לפני שאנחנו מגיעים "ותגמלנו חסדים טובים", שאנחנו כבר מבקשים עוד, עוד, עוד הרבה חסדים, אבל לפני כן תיקנו שנאמר קודם כל "תודה", שאנחנו יכולים להניע את האיברים, שאנחנו יכולים לזקוף את הקומה, שאנחנו יכולים ללכת, שאנחנו רואים בכלל. על הביגוד, על ההנעלה, "שעשה לי כל צרכי". קודם כל את הבסיס., זה מתחילים בבוקר. קודם כל בבוקר. "שהחזרת בי נשמתי". ולהודות על כל פרט ופרט, ופרט, עד כמה שתיקנו לנו חכמים שזה יכלול את הטובות הבסיסיות. עוד לא התחלת את היום, אתה כבר צריך להודות על זה. זה דבר שאדם לא יודע להאריך בכלל מה הקב"ה נתן לו.
טוב, עכשיו אני עובר אתכם לנושא נוסף, מעשה שאירע. כדי לא לפגוע באיש לא נאמר במי מדובר. מדובר באדם חשוב מאוד, עבר את גיל הגבורות, אישיות דגולה ואצילה, קורות חייו מרתקים ומעלפים, והוא היה מקור השראה למשפחה ולקהילה. באחד הימים, הביא אחד מבניו את צאצאיו אל הסבא הנערץ לביקור, כדי שישמעו את הסבא, יתרשמו ממנו. הסב התקשה לדבר בעברית, דיבר בערבית שוטפת. שפה שהנכדים לא הכירו. והבן תרגם. הסב שמח בנכדיו, בירך אותם, התעניין בשלומם. והבן ביקש מאביו תספר לנכדים, לנינים מאותם הסיפורים ששמורים עמך. "ודאי", אמר הסבא: "הסקתו ושמעו: היה זה בימי בחורתי, נדברתי עם חבריי ללכת לזרה, לסאלי (שם מקום). לקברי צדיקים שם. קבורים שם רבי חיים בן עטר, סבו של אור החיים הקדוש, רבי חיים טולדנו, רבי יוסף סבח, רבי יחיא רומי, רבי יצחק כורת. יש שם בניין גדול על קברו של רבי רפאל המלאך הנכבה. גדולי עולם קבורים שם, מנוחתם עדן. ורבים עולים להשתטח על קברם, ולקחנו עימנו צידה ויצאנו לדרך. ארוכה הייתה הדרך, ועברה מדבריות. עוד אנחנו הולכים ומולנו הופיעה כנופיית שודדים. תרגם להם יאבני". הבן החל לתרגם את הדברים לנכדים ולנינים, סיפר את המסע, הגיע עד להופעה של השודדים, ונדם. וכל הילדים מחכים בנשימה עצורה "נו, אבא מה היה הלאה". "ודאי!", אומר הסבא, "אתם מבקשים לשמוע סיפור: ובכן היה זה בימי בחורתי, נדברתי עם חבריי ללכת לזרה בסאלי, קבורים שם צדיקים גדולים. רבי חיים בן עטר הראשון, רבי חיים טולדנו, רבי דוד בן שפס, רבי יוסף ויעקב בביס, ועוד. גם רבי רפאל המלאך הנכבה, זכרונם לברכה. לקחנו עימנו צידה לדרך והתחלנו ללכת. דרכנו עברה במדבר שממה. עוד אנו הולכים נראית עננת אבק, מולנו הגיחה כנופיית שודדים. תרגם יאבני , תרגם". הבן נבוך, הוא כבר סיפר להם את כל הסיפור הזה, וכבר הגענו לשיירה שהגענו עם העננה והכל, ועם השודדים. אז מה יעשה? מה יספר לילדים? תיאר להם איך החבורה של השודדים היו מאיימים, רוכבים על סוסים לבנים, חגורים אשפות כדורים לרוחב חזהם, רוביהם בידם, חמת רצח בעיניהם. ייאלה, חרטט קצת, ואמר לו, ייאלה, אבא סע, קדימה. "ובכן,", אמר הסבא ברוחב לב, "בסיפור חשקה נפשכם הא? נזכרתי במסע שלי עם חבריי לזרה בסאלי, אין יודע אתה גדולי עולם קבורים שם. יש מבני נעדר על קברו של רבי רפאל המלאך הנכבה, אבל הוא כמעט בין זמננו, קבורים שם קדומים, סבו של אורח חיים הקדוש, ועוד. תרגם יאבני, תרגם". מה קרה פה? מה קרה? למה הוא חוזר על הפרטים? למה הוא נתקע כל הזמן בכנופיה? מה קרה? יש לו אלצהיימר. וכאן נודע לבן וגם נודע לנכדים, שאבא לקה במחלת השכחה. הבן המסור נרעש, באל לפני הרב שלו על המאורע המעציב לשאול האם יש תרופה, האם יש עצה? להפתעתו הרב נרעש עוד יותר ממנו והחוויר כסיד. "מה קרה? האם זה כה נורא?" שואל הבן. "לא, לא", השיב הרב. "לא, לא. הדבר קורה בגיל מתקדם, יש לשאול רופאים שמתמחים בגילאים אלה. הרפואה מתקדמת בשטח זה. למה נבהלתי? כי נזכרתי בעצמי". השואל בכלל לא הבין. רוצה הסבר. אומר לו: "תראה, לכל אחד מאיתנו יש סיפור חיים שעליו להשלים. עבורו נשלח ממרום. כל אחד יש לו תפקיד ומשימה שהוא צריך להשלים אותה בעולם הזה. עליו להתעלות, להזדכך, להתקרב לבורא, להיות יהודי טוב יותר, שלום יותר. כמו שכתוב אצל יעקב 'ויבוא שלם'. ואנו ברוך ה' למדנו, השתלמנו, הגענו לדרגה מסוימת של ידיעות, של קיום מצוות, של חיי תורה. טוב ונאה. אבל תגיד לי מאז האם אין אנחנו חוזרים שוב ושוב על אותו פרק ומפטרים כאשתקד? על זה נחרדתי. גם אנחנו חולים באלצהיימר". אם אנחנו חיים את החיים שלנו ברוטינה, כל הזמן חוזרים על אותו מסלול בלי שאיפות, בלי לעלות הלאה, בלי להשלים את המשימה שבשבילה אנחנו הגענו, אנחנו בדיוק באותו מצב. על זה נחרדתי. הסיפור שסיפרתי על החזרה הכפולה והמשולשת על אותו פרק ראשון בלי להשלים את הסיפור, הזכירה לי את החובה שלנו. האם אין אנחנו חוזרים שוב ושוב על הפרק הקודם במקום להתעלות? ואם תרצה לומר הדבר הזה רמוז בברכת יעקב לבנים של יוסף. שם הבכור מנשה, מלשון נשייה ושכחה. "כי נשני ה' מכל עמלי", "נשני" זה השכיחני. מנשה זה עניין של שכחה, כי נשכחו כל הצרות הראשונות ונפתח פרק חדש. לאחר מכן בא אפרים. אפרים מלשון "פריון", ו"ריבוי". שבאו לני האב הזקן, יעקב אבינו, שט את יד ימינו על ראש אפרים שהוא היה הקטן, שם את הדגש על התופסת, על ההתחדשות ועל ההתעלות, על האפרים,, על הפריון, על הריבוי. לא להסתפק שיצאנו מן המצר, שהגענו לברכה מסוימת מבחינה רוחנית, אלא לשאוף להתעלות ולהשתלם, להמשיך לטוות את ייעודנו וסיפור חיינו. כידוע אפרים עמד 17 שנה אצל יעקב אבינו, היה חברותא שלו. מנשה היה עוזר ליוסף בממלכה, בעניינים המדיניים וכו'. זה לא גורם להתעלות. זה עיסוק של מצווה, קידוש ה', לא יודע מה יכול להיות בכל זה, אבל זה לא התעלות. שאתה לומד תורה כל הזמן ומקיים, אתה כל הזמן מתעלה, כל הזמן מתעלה. אז הוא שם את היד על אפרים קודם לאחיו הבכור מנשה. והשמות רומזים בדיוק למה התכוון יוסף בקריאתם. יש הרבה יהודים טובים שומרי תורה ומצוות, שבת, כשרות, טהרה, אבל החיים שלהם הרוחניים סובבים במעגל. כל עוד לא מוסיפים להתעלות, ולא מוסיפים דעת ולא מרחבים אופקים, ולא מרחבים מצוות ועשייה, וגמילות חסדים וכו', שאין שאיפות לאן אתה רוצה להגיע, אלצהיימר. אז צריכים להיות בחינת אפרים ולא להסתפק במנשה שברוך ה' עברנו את הצרות והגענו לנחלה. לא. ביקש יעקב לשב בשלווה קפץ עליו רוגזו של יוסף. אין דבר כזה לשבת בשלווה בעולם הזה. כל הזמן לעלות ולטפס. כל הזמן!
נקודה נוספת: התורה כידוע אינה סיפורים, ואם התורה מביאה לנו את המעשים האלה של ברכת הבנים, אנחנו צריכים לראות מה יש לנו ללמוד מזה. מנשה היה בכור, אז יוסף העמיד אותו לימין אביו. כדי שהוא יושיט את יד ימין ויברך אותו ישר. ואת אפרים הצעיר שם משמאלו וכך היה צריך יעקב לברך. את הבכור בימין, ואת הצעיר בשמאל. יעקב אבינו שעיניו כהו מלראות, סיכל את ידיו והניח את ימינו על ראש הצעיר ואת שמאלו על ראש הבכור. סיכל. אמרו חכמים שהצדיקים כל האיברים שלהם מלאים שכל. שיכל, מלשון "שכל". בידיים היה לו שכל. חוץ מראייה ברוח הקודש וכו. יעקב אבינו עיניו כהו מלראות, סיכל את ידיו, הניח את שמאלו על ראש מנשה ואת ימינו על ראש אפרים, ויוסף ביקש להסיר את יד שמאלו של אביו מעל ראש מנשה ולהציבה על ראש אפרים, אמר לו יעקב אבינו: "ידעתי בני, ידעתי שמנשה הוא הבכור. גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלוא הגויים". ובירך אותם בברכתו הקדים את אפרים למנשה, "בך יברך ישראל לאמר ישמך אלוקים כאפרים וכמנשה". כל אב מברך את בניו בברכה הזו. "בך יברך ישראל זה כל אחד מישראל יברך את בניו ישמך אלוקים כאפרים וכמנשה". יש בזה הרבה מאוד מה ללמוד, מהברכה הזו, אבל לא נעמוד על הדברים, רק בנקודה מסוימת עכשיו.
למה התורה הקדושה מוסרת לנו את המאורע הזה? מדוע כתבו את הדבר הזה בתורה? מה יש ללמוד? מה מדרכים אותנו? תורה מלשון הוראה. על העניין הזה עמד הגאון הקדוש רבי יהודה בורדוגו זצ"ל, ממקנס שבמרוקו, רעו של רבנו אורח חיים הקדוש, בספרו הקדוש "מים עמוקים", ודבריו מעלפים: אפרים ומנשה מייצגים שתי דרכים בעבודת הבורא. מנשה היה הבכור ובאותה עת הייתה עבודת הקורבנות מתבצעת על ידי הבכורות. ואילו על אפרים אמרו חכמים זכרונם לברכה שהיה רגיל לפני יעקב אבינו בתלמוד, ושחלה יעקב בארץ גושן, הלך אפרים תלמידו, אצל אביו למצרים, אל יוסף, להגיד לו. אם כן הייתה מחלוקת רעיונית מי גדול ממי. עובד עבודת הקודש או העוסק בתורה? וההלכה נפסקה בגמרא בהוריות י"ג שיקרה היא מפנינים. התורה יקרה מפנינים. מה זה מפנינים? ברור! מה זה פנינים? זה אבנים. מה יש באבנים האלה? יש להם ערך כל שהוא אבל מה אתה משוה תורה מול זה? צריך פסוק להגיד לנו שהתורה יקרה מפנינים. יותר טובה ממאה דולר. אלה שאפילו הפחות שבעם ישראל, אפילו ממזר, "העוסק בתורה חשוב יותר מן הכהן הגדול הנכנס לפניי ולפנים לקודש הקודשים". מה זה פנינים? לפניי ולפנים. לנו אין מושג מה הייתה מה גדלותו של אהרון הכהן. כתוב: "ויבדל אהרון להקדישו קודם קודשים". אבל משה רבנו הוא עמוד התורה והמנחיל. גדול מאהרון אחיו. הוא נקרא "איש האלוהים". כלשון הגמרא: העוסק בעבודת הבורא, כמו רבי חנינא בן דוסא, הוא כעבד לפני המלך. ולומד התורה כמו רבן גמליאל, הוא כשר לפני המלך. לפי כך אמר יעקב אבינו, עליו השלום, ליוסף: "ידעתי, בני ידעתי, גם הוא יגדל וגם הוא יהיה לעם...". ודאי עבודת הבורא חשובה עד מאוד ואומנם אחיו הקטן יגדל ממנו כי הוא מייצג את לימוד התורה, ואין דבר שמקרב להקב"ה יותר מזה, ואין דבר חשוב לפניו יתברך כמו לימוד התורה. ואז שחרב בהית, אין להקב"ה אלא ארבע אמות של הלכה. אז "כל חפצים לא ישבו בה", אפילו חפצי שמים שכל מצוותיה של התורה, אינם חשובים כמו דבר אחד מן התורה. אומר הגאון מווילנא בר' פאה בירושלמי: שדבר אחד מן התורה שקול כנגד כל התורה כולה, כנגד תרי"ג. פירושו דבר זה דיבור, דיבור זה מילה. כל האומר מילה כמוש אני אומר עכשיו מילים, אני מקבל על כל מילה שאני מוציא תרי"ג מצוות. אתם ששומעים מקבלים על כל מילה שאני אומר תרי"ג. זה לא נכון. זה גם כפול האנשים ששומעים ומקשיבים לא רק פה, גם בשידור ישיר. ככה זה נכפל. תכף נראה. אז זאת אומרת, אין שיעור לערך של התורה. "כל חפצים לא ישבו בה, אפילו חפצי שמים. שכל מצוותיה של התורה אינם חשובים כמו דבר אחד מן התורה. "מאן דאחיד אורייתא אחיד בקודשא בריך הוא", אומר הזוהר הקדוש. מי שאוחז בתורה, אוחז בהקב"ה. הלא נראה שעבודת הקורבנות איפה נעשית? בחצר בית המקדש. הדלקת המנורה והקטורת זה נעשה באולם. אבל במרכז, בקודש הקודשים, לפניי ולפנים, היה ארון הברית ובו הלוחות וספר התורה. איפה זה נמצא? לפניי ולפנים. נוסיף ונאמר: בלימוד התורה כל מילה היא מצוות עשה. ועכשיו נעשה חשבון קטן, עשינו אותו פעם באריכות, בפעם נשעה בקצר. חפץ חיים זצ"ל ערך חשבון בדקה האמרות כ-200 מילים. הבא אומר למעלה מ-10,000 מצוות בשעה. תכפילו את זה בתרי"ג זה מה שתקבלו. והם יקרות יותר מעבודת בית המקדש. והלכה פסוקה היא שאין מבטלים תינוקות של בית רבן מתלמודם אפילו לבניין בית המקדש. כי גדולה תורה יותר מן הקורבנות כולם. ועדיין אין זה הכל, שהרי תלמוד תורה כנגד כולם, ביארו לנו שעל כל מילה של תלמוד תורה מקבלים שכר שווה ערך לתרי"ג מצוות, בחשבון פוט למעלה משבעה מיליון מצוות בשעה. עדיין אין זה הכל, משום שכל זה מי שלומד בביתו, אבל מי שהול מביתו ללמוד, כתוב ששכרו פי חמש! ככה מובא במדרש שיר השירים רבא ח', ט"ז. זאת אומרת 35 מיליון מצוות רק על עצם ההליכה. אם הלימוד הוא בבית הכנסת, כתב רבנו יוסף חיים זצ"ל: "ששכרו רב לאין ארוך, ואיני יודע כמה". גם זה לא הכל. הבן איש חי בעצמו אומר בספרו "הבן איש חי", בשנה שנייה פרשת שמות, כתבו המקובלים זכרונם לברכה שגדול הפועל העשה מעסק התורה ביום השבת אלף פעמים יותר מן הנעשה בעסק התורה של ימי החול. הבא אומר שכר של כ-35 מיליארד מצוות שעה לימוד תורה בשבת. מי בכלל מעלה בדעתו מספרים כאלה. הולך על דעת שהוא יודע שיש דבר כזה. למעלה מחצי מיליארד כל דקה! ואנשים לא יודעים לנצל את מה שה' נתן להם. כמה טוב ה'! כמה נותן לנו זכויות! ובן אדם רק פותח ספר, קורא עמוד אחד, מיליארדר! עוד עמוד החזיק מעמד? וואו! ואנשים לא יודעים לנצל את ההזדמנות שהביאו אותם לעולם. למה? אלצהיימר.
עוד דבר אני רוצה להגיד: "ויקרא יעקב אל בניו ויאמר יקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו לישראל אביכם". רבנו עובדיה ספורנו זצ"ל, פירש שזו הדרכה בפני עצמה. קבלו את הדרך שהורה לכם כל ימיו, אשר תהיו בני ישראל והוא אביכם. זאת אומרת יעקב קורא לבניו ואומר: "הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו לישראל אביכם". זאת אומרת תמיד תהיו בני ישראל ותזכרו שהוא אביכם. משל נפלא מצאנו בספר "בית יעקב" בעניין הזה. משעה מעשיר מופלג שהיה לו בן יחיד. עשיר מופלג עם בן יחיד. תלה בו את תקוותיו, עבורו צבר את כל העושר ולא מנע מהבן הזה דבר. אבל הבן הזה היה קל דעת, נמהר. כילה את ממון אביו בהבלים, בעסקים מפוקפקים, צבר הפסדים, שקע בחובות. והאבא השקיע סכומי עתק כדי לחלץ אותו מכל הברוחים שהוא עשה לו. נקפו ועברו השנים. הבן צובר חובות, והאב טורח לכסות. ואדם כידוע לא חי לעולם. וכשהגיע השעה שלו קרא האב לבן ואמר לו: "ככל שהיית מכלה את ממוני, ככה הוספתי וצברתי הון. עתה עובר כל הממון לרשותך. ואני מוריש לך הון עצום ורב, אבל אני לא משלה את עצמי שהוא יישאר זמן רב ברשותך. אני יודע שבמהרה תכלהו ותאבד אותו בעסקים כושלים, הימורים מפוקפקים. ויודע שתמכור נכס אחרי נכס לכסות חבותך עד שלא יישאר בידך מאומה. על כן אני מצווה אותך לאמר הזהר, הישמר, אל תמכור את הבית ואת הגן סביבו, כי זה נחלת אבות. והם יהיו לך לפליטה. אם תשמע לקולי תיוושע". כילה לצוות, עצם עיניו ונפטר. קם הבן מאבלו, נפתחו בפניו אופקים חדשים, הונו של האב הרקיע שחקים, ועדת חנפנים ומתווכים מפוקפקים עטו עליו, סיבבו אותו וסיבכו אותו בעסקות כושלות זו אחר זו. וכמו שחזה אביו, ככה היה. עד מהרה על העושר עלה בעשן, נותר אפוף חובות עד צוואר. מכר כל נכסיו ומתלתליו, רק את צוואת אביו שמר. נותר ברשותו רק הבית ריק, מוקף בוסתן ענק. הנושים התדפקו על דלתו, מיררו את חייו. יום אחד הוא ירד לטייל בבוסתן, ליבו דואי, ואומר לעצמו: אילו היה אבי מניחני למכור לפחות את הבוסתן ואת הגן, מילא הבן נחלת אבות הוא, אבל הבוסתן מה ערכו? אם הייתי מוכר אפילו מחצית, הייתי מכסה לפחות את החובות ופורק מעליי את הנושים. אבל חזקה עליו פקודת אביו. וכשנזכר שוב בדברי אביו התמרמר כיצד אמר לי אבא שאם תשמע לקולי, תיוושע. הנה אני שומע בקולו, ואני לא מוכר, איפה אני נושע? וככה הלך כדורנית. והנה הוא הבחין בסימן חרוט בגזע עץ. תמהה, התקרב וראה שאפר תיחוח למרגלותיו. כרע על ברכיו, חפר בלהיטות. ומה מצא? ארגז גדוש במטבעות זהב. אוצר שאביו טמן עבורו לעת צרה. אכן באה ישועה. אמר לו אם תשמע לי תיוושע. כיסה את כל החובות. ונותר בידו ממון רב ושב היה לעשיר מופלג ולא נדרש ממנו מעתה רק שיכלכל את מעשיו בתבונה. זה המשל.
הנמשל נוקב מאוד. האבות הקדושים יצרו לנו נכסים רוחניים כה רבים, הנחילו לדורות אחריכם לעולמי עד. אשרי המשתמשים באוצרות הרוח בתבונה. מעשה אבות סימן לבנים. הולכים דרכי אבות לטוב להם כל הימים. אבל יש אנשים ואפילו דורות שלמים שהתרחקו מדרכי האבות והלכו בדרכי עקלקלות וצברו חובות כבדים של עוונות ובאה זכות אבות וחילצה אותנו עוד פעם ועוד פעם, כמו שאמר משה רבנו בחטא העגל: "זכור לאברהם, יצחק וישראל עבדייך", ודור אחר דור ניצלו את מכסת זכות האבות. עד שיש דעה בגמרא כי תמה זכות האבות והיא כלתה כבר במהלך הדורות. ושבנו וצברנו חובות כה רבים. ומה יהיה עלינו עתה? התשובה: עדיין נותר לנו אוצר חבוי שהאבות טמנו עבורנו. זהו שורש האבות שחבוי בכל אחד מאיתנו. כל אחד מאיתנו בתוך תוכו חבוי נצר מטעיי. מידות הרחמנות, הביישנות, גמילות חסד, האמונה העמוקה שמושרשת בליבנו. מה שאנחנו צריכים עכשיו זה רק לגלות את שורש האבות שטמון בנו, להתעורר, לשוב למורשת ולהיחלץ מהשפל של המצב כדי להעביר את נתיבנו.
ולסיום, איך עוצרים את ההיסטוריה? אומרים שההיסטוריה חוזרת על עצמה, ואומרים שהחכם לומד מניסיון של הזולת, ועוד שהטיפש אפילו מניסיון של עצמו לא לומד. ככלב השב על קיאו, כסיל שונה באיוולתו. למה לומדים היסטוריה? "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודר, שאל אביך ויגד לך, זקנייך ויאמרו לך", למה? גם החכם מכל אדם אמר, שלמה המלך, יש דבר שיאמר רע זה חדש הוא? כבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו. הכל כבר היה. מה שהיה הוא שיהיה. ההיסטוריה חוזרת. ואין כל חדש תחת השמש. הכל ממוחזר. כשמסוחררים משטף המאורעות אין פנאי לעצור ולחשוב. לא רואים תמונה כוללת. לא מאבחנים מהלך וכיוון. אבל שנושאים עין ובוחנים במבט מקיף, שנעזרים בתקדימים ומפיקים לקחים, מבינים מה קורה ולקראת מה הולכים. על כל נאמר: "איזה הוא חכם הרואה את הנולד,. ואיך יראה? עדיין לא בא. מכיש הוא ממאורעות העבר ומסיק מה עומד לפניו ויודע גם כיצד פני רעב ולהטות את הכף לטובה. כלפי מה הדברים אמורים? כלפי מה שקורה כאן ועכשיו. אם היינו קוראים את מאורעות ימינו בספר היסטוריה, היינו מזדעזעים. היינו ממאנים להאמין. קריסה, התקפלות מכל המובנים, תבוסתנות רופסת, איום קללת "והתמכרתם שם לאויבייך ואין קונה". ואנחנו שואלים את עצמנו האם גם לככה היה תקדים? האם גם זה היה כבר לעולמים? האם נוכל להפיק לקח ללמוד מן ההיסטוריה ולתקן את המצב להפסיק את הסחרור? התשובה היא חיובית: כן! גם כאן חוזרת ההיסטוריה על עצמה. תחילתה במאורע עתיק שחגגנו לפני שבועיים, זה היה חנוכה, קצת יותר, סופה הטרגי בפרשת השבוע עם הלקח הנוקב. לפני כאלפיים ומאה שנים פרצה מלחמת הקוממיות. מישהו יודע מה הייתה מלחמת הקוממיות לפני 2,100 שנה? אומרים שזה היה ב-48, לא? החשמונאים הניפו את נס המרד באימפריה היוונית, מלחמת חלשים ודורסניים, מלחמת מעטים בלגיונות אימתניים, זו לא הייתה רק התקוממות לאומית. בראש ובראשונה ביקשו לקיים מצוות, ללמוד תורה, לחדש עבודת בית המקדש, להשיב הסנהדרין על קנה. הייתה זו מלחמת קודש צרופה, וזכתה לגיבוי ממרום ולנסים גלויים, עד לנס פך השמן שדלק שמונה ימים. ירושלים שוחררה. הר הבית בידנו. בית המקדש טוהר, ועבודת הקודש חודשה. יהודה המכבי, המצביא הדגול, מנהיג המרד במסירות נפש, היה לכהן גדול ולמלך נערץ. לאחר פטירתו מלך אחיו יונתן, אחריו האח שמעון, וממנו החלה שושלת המלוכה במשך כמאה שנה, עד שנכחדה. הורדוס, העבד באדומי שהושלט בידי הרומאים, שהיו אז שוטרי עולם כמו ארה"ב, אומבמבה וקרי. זה היה רומאים שוטרי העולם של אותם ימים. הוא הרג את הורקנוס שהיה מלך החשמונאי האחרון ואת כל צאצאי בית חשמונאי. ביקש לשאת לאישה את מרים,ש הייתה נצר האחרון למשפחה המפוארת והחליטה לשים קץ לעצמה. ולפני שקפצה לקראת מותה, כמו שכתוב בקידושין ע', שואלא בתרא ג', אמרה כך: "מעתה כל המתפאר מבית חשמונאי עבד הוא". לא נשאר אף אחד! היא הייתה הנצר האחרון והיא התאבדה והודיעה לפני, אין יותר מבית חשמונאי. כל מי שיבוא ויגיד שהוא מבית חשמונאי, עבד הוא. סוף נורא למשפחה מפוארה. הרמב"ן קורא להם קדושי עליו ן היו. קדושי עליון קורא להם. משפחה שזכויות כה רבות לה, שמסרה נפשה למען כבוד שמים וקידוש ה'. וזכתה לניסים מופלאים שנחקקו בהיסטוריה של העם היהודי, וקיבלו גילויי חיבה ממרום, למה? על מה נקטעה ונכחדה בצורה כה אכזרית ונוראה? את התשובה לכך מוסר הרמב"ן בפרשה: כי נטלו לעצמם מלוכה למרות שלא היו משבט יהודה. והכתוב קבע: "לא יסור שבט מיהודה". הם כוהנים אסור להם! אסור להם למלוך! אז אם זה מצד שזלזלו בכהונה ואם מצד שהם נכנסו תחת שבט יהודה, מכל מקום, העונש היה מידה כנגד מידה שהקב"ה המשיל עליהם את העבדים שלהם. והעבדים הכריתו אותם. זה איום ונורא! זה מרעיד. רואים שאין וויתור במרום, ומלכות שהוקמה, שלא עדני התורה, בניגוד לכתוב. אין לה קיום. אז איך לא נלמד מן ההיסטוריה?! איך לא נפיק לקחים? והרי לא רק התורה מזהירה, ולא רק ההיסטוריה מלמדת, אלא גם המאורעות מאותתים. האור הצהוב כבר מהבהב. קורא לנו לשוב למקורות. להשתית את החיים שלנו על עדני התורה. ורק אז נזכה לכל הברכות המבוטחות בה, ונוכל לחסות בצל הבורא ולזכות בחסותו. היום יש לנו מנהיגים חילונים. הם לא רוצים מדינה יהודית. בדרך ישראל סבה. "היקבצו ואספו בני יעקב ושמעו לישראל אביכם", זאת הצוואה של הזקן. החשמונאים לא שמעו לו. זה לא דאורייתא, הם לא שמעו לצוואה של הזקן.ש אמר "לא יסור שבט מיהודה". ככה הוא אמר. ומישהו לוקח במקום, ולוקח שרה לעצמו, ולא עושה על פי התורה, הוא ישלם מחיר יקר. אם ה' לא וויתר לחשמונאים הוא יוותר לכל האנשים שהיום עלינו?
אתם רואים מה עושים היום לביבי? ביבי. לא יאומן כי יסופר! תקשיבו, חורה לי מאוד! ראש ממשלה שלכאורה יושב עם חרדים, לא משנה עושים דינים כאלה ואחרים, תן לי ואתן לכם, תוותרו לי ואני אוותר להם, תשתקו פה ואני אשתוק לכם. מסחרה בקיצור. אבל הוא לא מגיע לציפורן של טראמפ. טראמפ הוא גוי. אומר מה שהוא רוצה, מצפצף על כולם. אבל יש לו כבוד ליהדות. הוא הסכים שהחתן שלו יהודי ושהבת שלו תתגייר. והוא מכבד! והוא לוקח את החתן, שהוא יהיה עכשיו פה במזרח התיכון, וינהל את כל שיחת השלום. ועוד מעט יהיה לו הכתרה, בעשרים לינואר. ומי יכתיר אותו? לא כומר, רב! הוא גוי! וביבי הולך לחידון התנ"ך של היהודים בלי כיפה! זה ראש ממשלה של יהודים? בושה וחרפה! ואלה מדברים בשם העם היהודי. אנחנו מדינה יהודית דמוקרטית! במה את היהודי, אדון ביבי? במה אתה יהודי? אז נתן לו הקב"ה ארבע קדנציות. ומשפיל אותו מהבוקר ועד הערב, מחטטים לו בסיגרים, בפה, באף, באוזן, כל מקום מסתכלים. בקבוקים סופרים לו כמה אשתו מוכרת. והבן אדם הזה, לא יאומן כי יספור, תבין! אמרתי כבר כמה פעמים אם היית עומד ואומר רבותיי, אנחנו צריכים להתקרב לבורא, שים כיפה, תגיד ברכה, תגיד משהו, לפני שאתה נאום קח כוס תגיד "שהכל נהיה בדברו", קדש שם שמים. מי יודע מה הקב"ה ישפיע לך, איזה טובות? אגו מנופח! סרוח! על מה ולמה? בושה וחרפה! טראמפ גוי מעריך את היהודים יותר. לא מפחד מביקורת. לוקח יהודים, מביא לפה יהודים, שגריר יהדי, פרידמן, שולח עוד אחד ,עוד יועץ. הרבה יהודים. הפוך מאומבמבה, הוא לקח יהודים רעים, בשביל שהוא יוכל להתנקם ביהודים. זה לוקח הפוך. זה היה דם, אומבמבה היה מספר היה מספר 44 בנשיאות "דם", הרבה דם נשפך בשמונה שנים שלו. דם. עכשיו זה גימטריה "אדם". מספר 45. והטראמפ הזה הוא מדבר כמו שכל אחד ברחוב בדר"כ מדבר, חוץ מהשמאל שבכל מדינה ומדינה יש, והוא לא סופר את התקשורת, והוא לא עושה להם חשבון בגרשו. ואומר להם במפנים מי אתם. כמו שאצלנו מתברר מי זה התקשורת. מי שולטים פה במדינה? שני אנשים: שוקן ומוזס. עיתון הארץ וידיעות. והם קובעים מי יעלה ומי ירד, את מי יכפישו, את מי יאתגרו, וככה מנהלים לנו את המדינה. בשביל העסקים. והיום זה מתברר. מכל התמלילים, מכל החקירות. אין פה דמוקרטיה. זה דיקטטורי דמוקרטית. הכל זה חארטה! אמרתי לכם זה "דמוגרטיה", היא מתגרת את האנשים! אוכלת אותם! הכל שקר! ההיסטוריה חוזרת. כל התחבולות וכל התככים שהיו למלאכים במשך כל הדורות, הכל אותו דבר. רק פעם קראו לזה "קומוניזם", פעם "סוציאליזם", פעם דמוקרטים, פעם קונסרבטיבים , כל מיני שמות. אבל זה הכל אותו הדבר. רק מה? כל אחד בא עם חליפה אחרת. פעם זה נקרא ימין, פעם שמאל. לא הלך לא ימין ולא שמאל, אמרו אמצע. מפלגת אמצע. עוד מעט יהיה חלוץ קדמי, בלם, זה.. כל מיני מפלגות. הכל שקר! ולמה אנחנו לא נגאלים? כי המנהיגות שלנו היא חילונית!
שאלה:
שואלת: רציתי לשאול מה יש לרב לומר על גוג ומגוג?
הרב: תכף.
שאלה:
שואל: ערב טוב, כבוד הרב.
הרב: ערב טוב.
שואל: כמו שאתה יודע על החייל ארז אורבך שנרצח לפני שבוע ויום, יום עשרה בטבת.
הרב: בדריסה של האוטובוס?
שואל: בדיוק. חבר שלי מהבית כנסת. עכשיו הייתי רוצה קודם כל לבקש שההרצאה תהיה לעילוי נשמתו, ולספר קטע קטן: היה קצין שטיפל בגופה שלו, אחד פלפל., לא משנה כרגע. בקיור, בכיס שלו הוא מצא ספר שערי תשובה שפתוח בדיוק על הקטע של הווידוי, קבלה לעתיד וחרטה. מה שאני אומר שהוא היה נשמה! הוא היה בחור שהעלה את כל הבית כנסת, היה למדן גדול. אם רק אפשר שההרצאה תהי לעילוי נשמתו.
הרב: אמן! מה שמו?
שואל: ארז אוירבך בן קרו.
הרב: ה' יניחנו בגן עדן בכלל מתי עמו ישראל וזכות הרצאה תעמוד לו.
שואל: אמן!
הרב: תהיה בריא!
שאלה:
שואלת: הרב, פעם לפני הרבה שנים גרנו בירושלים ואמרת לנו שיהיה לנו ילד, וברוך ה' נולד לנו בן.
הרב: ברוך ה'! מה השם שלו?
שואלת: יצחק מרדכי.
הרב: יצחק מרדכי בן?
שואלת: נחמה דינה.
הרב: נחמה דינה, ה' יזכה אותו לגדול צדיק, תלמיד חכם ירא שמים. אחרי כמה שנים זכיתם?
שואלת: ארבע שנים.
הרב: יפה מאוד!
שואלת: עכשיו אנחנו רוצים עוד אחד.
הרב: כן? זה הכל? בסדר. כמה זמן עבר מאז?
שואלת: שלוש שנים.
הרב: אז למה חכית עד עכשיו. היה לך קשה...
שואלת: רק עכשיו באת לבית שמש.
הרב: טוב. מה השם של הבעל ושלך?
שואלת: אברראו אבישי.
הרב: אברהם אבישי בן?
שואלת: לאוניד.
הרב: לאוניד. ונחמה דינה בת?
שואלת: רחל דינה.
הרב: רחל דינה. ה' יזכה אתכם לזרע חי וקיים מהרה. ותלמדו שעתיים הוא בתענית דיבור, שלושה חודשים תורה, כל יום. ואת, חצי שעה "שערי תשובה" של רבנו יונה, כל יום חצי שעה. שלושה חודשים.
שואלת: טוב.
הרב: יופי! בהצלחה!
שאלה:
שואל: ערב טוב.
הרב: ערב טוב.
שואל: רציתי לשאול לגבי הכשרויות. איזה כשרות היא טובה? עם כל הכשרויות שבמוכרים לנו בסופר ו...
הרב: חוץ מבשר ועופות שאין לסמוך על אף אחד, בשאר הפרודוקטים הסגורים בד"צ עדה חרדית והרב לנדא.
שואל: הבנתי. חזק וברוך!
הרב: תהיה בריא!
לגבי גוג ומגוג. גוג ומגוג אתם יודעים, חייב לבוא. לפי המלבי"ם שלוש גוג ומגוג. אחד זה היה מלחמת עולם הראשונה, השני זה השנייה, כמו שאמר החפץ חיים, והשלישית היא בדרך. זה מסביב. עכשיו זה מתחיל להתרחש מסביב. נראה מה יקרה בפגישה של פוטין וטראמפ. ראינו שטראמפ משנה קצת את הסגנון. בהתחלה הוא אמר זה ואחר כך זה. אם הוא יה נתון ללחצים כמו האחרים, אז אנחנו נראה פה סיבובים ימינה ושמאלה. מצד אחד הוא רוצה להיפגש עם פוטין ולדבר איתו על מניעת הפצה ואחזקת גרעין. מצד שני הוא אומר שארה"ב חייבת להתעצם בגרעין. יש לו הרבה דברים סתורים. אם זה בשביל לבלבל את האויב זה נחמד, אם זה תרגיל, יפה. אבל אם זה לא תרגיל זה בעיה. כי אם מרגיזים אותו לפי מה שנאי מבין, הוא מחזיר על המקום ולא תמיד בשיקול דעת. הקב"ה יודע את מי לשים, איפה ומתי, כנראה בשביל גוג ומגוג אולי. אבל מכל מקום, צריך להבין אנחנו חייבים שיהיה כבר גוג ומגו. די! אין לנו כח! לכן אני מתפלל שהקב"ה די "ותחזינה עינינו בשובך לציון", אנחנו רוצים כבר גאולה. אבל גאולה לא תבוא בלי גוג ומגוג. כי הקב"ה התחייב להחזיר לכל אומות העולם: "אל נקמות ה', אל נקמות הופיע השב גמול". אז הקב"ה צריך להשיב להם גמולם. עם ישראל אם שומרים תורה ומצוות, אם הם שומרים ולומדים תורה ומקיים גמילות חסדים, לא יאונה להם כל רע. אם הם לא, אז זה לא משנה. אז מה אנחנו כולנו נפסיד ולא יהיה בסוף גאולה בגלל שכמה רוצים לאכול מה שהם רוצים, ורוצים לעשות מה שהם רוצים, ולא אכפת להם מהקב"ה ולא מעם ישראל? איפה היגיון? אז לכן, אם זה יתחיל אני מאמין שכמה אנשים שנטעו בהם זרעים במשך השנים, הרבה אנשים שמעו קלטות, שמעו דיסקים הכל, לא כולם הצליחו להוציא לפועל ולהתקדם. אבל זה מונח. אל תראה אותי ככה, זה יגיע, זה יגיע, אתה תראה אני כבר היום כבר עושה ככה, אני כמו לא ככה, אני... זה יגיע. יש זרעים. הם יכולים לנבוט, ברגע שיהיה לחץ ופחד ומלחמה, אז כולם יודעים את מי לחפש, כן? ואז זה יהיה סיכוי גדול שתהיה חזרה בתשובה גדולה מאוד. ומי שיינצל, יינצל. ומי שלא רוצה להינצל, אף אחד לא יכריח אותו. אז לכן, אנחנו מתפללים זה יבוא. 70 אומות עולם ילחמו בישראל, אבל פגריהם ייפלו על הרי ירושלים, ויקברו אותם ליד חוף הים, יהיה שמה עמק שלם מלא מהם. שבעה חודשים. חודשים אחרי שנה שיאכלו כל עופות השמים וכל הבדק וזה, זה והזה, כולם יאכלו את כל הגופות שלהם, עוד יעברו שבעה חודשים, החברה קדישא לאסוף את העצמות והכל של הטמאים, בשביל לאסוף אותם לקבורה. וזה יהיה לא כל כך נעים, אבל מה לעשות זה החלק שצריכים לעבור אותו. אם אנחנו היינו חוזרים בתשובה וחכמים, כמו שביקשתי מכם כמה הפעמים, שכל אחד יחזיר אחד רק, אחד תוך שנה, אז מיליון בעלי תשובה יעשו עוד מיליון תוך שנה. אבל הוא ייקח פרויקט אחד, לא כולם עושים ככה, אז בינתיים ככה זה המצב. אבל אם היינו מקדמים אנחנו עושים תשובה כמו שאומר ה' "שובה אליי ואשובה אליכם", אז אנחנו יכולים להיות נגאלים מיד. אבל נגאלים מיד פירושו של דבר שהיינו נגאלים בלי הצרות הגדולות. הם היו על אויבי ישראל ולא עלינו. ואנחנו נראה ישועות, כי "ממצרים אראנו נפלאות". אבל אם אנחנו לא רוצים ומחכים עד שיגיע עת, אז זה יהיה בעומק הדין. זה יהי בדין קשה ולא בדין רפה. אתם קראתם מגילת איכה? זה איום ונורא? אתם ראיתם את השואה? זה כלום. אז לכן צריך להבין.. מה שאתם רואים עכשיו בדאעש זה היומן. זאת אומרת אם הם נכנסים לעיר, אתם רואים מה הם עושים: שוחטים, הורגים, עושים.. אני לא רוצה להגיד כל מה שהם עושים?וזהו! מפרקים את הכל, כאילו יש להם שם בובות, אין אנשים. זה יכול להיות יוצר גרוע. ואם אתם רואים את הפצצות שהרוסים משטיחים שם, ערים, משטיחים אותם. שטיח. פשוט. הכל נהיה אבק. אז פצצת אטום לרוסים יש עכשיו פצצה קוראים לה "שטן הגדול", היא פי 20 אלף יותר מפצצת האטום של הירושימה ונגסקי. פי 20 אלף! עיר כמו פריז מתאדה בפצצה אחת כזו. ני-יורק אין. שום דבר! אבק. ויש להם אתם יודעים כמה? כ-8,000 פצצות. ולאמריקה בכמה מאות קצת פחות. זה נקרא "חרבודק. לא הכינו את זה סתם. זה לא פיצוחים לשבת.
שאלה:
שואל: שלום כבוד הרב.
הרב: שלום.
שואל: כמה זמן לוקח לעשות תשובת המשקל, ממש לטהר את הגוף מנבלות וטרפות? כי בטח זה לוקח עד שהדם מתחלף.
הרב: המון זמן.
שואל: אז כאילו אי אפשר ברגע האחרון לעשות תשובה, להגיד אני היום...
הרב: אפשר לעשות תשובה, אבל להתנקות לא, יצטרך גהנום.
שואל: זאת אומרת... אם עכשיו מתחיל גוג ומגוג ובן אדם הגוף שלו לוקח לו זמן...
הרב: אמרתי. אי אפשר ברגע. אי אפשר. אי אפשר. לכן תשובה אפשר לעשות, אבל אדם טמא כבר, והטומאה הזאת צריכה כבר לעבור, ולהעביר את זה זה הרבה סיגופים והרבה בעיות. כבר אמרנו שעשרים ושתיים תעניות , אם אני זוכר טוב או 17 שצריך רק על אכילת 30 גרם נבלה או טרפה באונס אפילו. בן אדם אכל באונס, הכניסו לו בכח, אתה חיי בלאכול, ואכל, גם על זה צריך תעניות. לא פשוט בכלל. ויש אנשים עוד ממשיכים, פנאן. "זה בסדר, הרב אמר". תמשיך, למה לא?!
שואל: תודה.
הרב: יש טופו אני אומר לכם עוד פעם. טופו, סויה.יש סויה. גם פה יהיה בסוף הערב. משהו! משהו! בריא, טעים, הכל! זול.
שואלת: ????????
הרב: אני לא הפסקתי. אני אגיד לך מה קרה. הבהמות רובן טרפות. 35 שחיטה אחרונה שעשינו לא יצא לנו אחד. פעם קודמת 135 יצא לנו שלוש. ולאחרים יוצא חופשי. כמה אתה מזמין. איזה חלק שאתה רוצה תקבל. איזה חלק שאתה רוצה! אין חוסר. לא יאומן כי יסופר! הרי רק מעצם זה אפשר להבין איך עובדים על אנשים. אני לא אשם! זה הניסיון של הדור הזה, צריך לעמוד בו. לא עומדים, ישלמו. מה נעשה?!
שואלת:??????????
הרב: מה אכפת לי! אני כבר אמרתי מזמן שאני כמו נוח, מכין לעצמי את התיבה. נוח דיבר, דיבר, אף לא שמע לו, אבל לפחות הוא נכנס לתיבה בסוף.
שאלה:
שואלת: אם הרב יכול להגיד לי סגולה לבריאות הנפש?
הרב: סגולה לבריאות הנפש? אם יש בעיה אמיתית של בריאות הנפש, אז צריך קודם כל לראות מה השורש, מאיפה זה התחיל וכו'. אחר כך צריך לבטוח בה' וללמוד מוסר ולכוון את המעשים על פי מה שכתוב בהלכה.
שואלת: אז הרב יכול לברך את חנה יפה ברכה בת לימור לבריאות הנפש.
הרב: אחרי מה שאמרתי, כן. אם היא תעשה מה שאמרתי, כן. מה שמה?
שואלת: אז מה לעשות? ללמוד?
הרב: תשמעי בשידור חוזר. מה שמה?
שואלת: חנה יפה ברכה בת לימור, לבריאות הנפש.
הרב: חנה?
שואלת: יפה ברכה בת לימור.
הרב: יפה ברכה, בת?
שואלת: לימור.
הרב: לימור. ה' ירפא אותה ברפואת הנפש והגוף מהרה.
שואלת: אמן!
שאלה:
שואלת: אני סובלת מדלקת פרקים כבר כמה שנים, וניסתי כל מיני טיפולים אלטרנטיביים וקונבנציונליים, ושום דבר לא עזר. הייתי רוצה לדעת איך אפשר להתחזק, כי זה ממש...
הרב: אחד: שהחצאית או השמלה יהיו אחרי הברכיים בעשר סנטים, שהצוואר יהיה מכוסה לגמרי. צניעות גמורה, ובעזרת ה' רפואה שלמה.
שואלת: אמן! תודה.
שואלת: ??????
הרב: אין דבר כזה! אין! ואל תבקשי אחר כך למחוק גם.
שאלה:
שואלת: הרב, יש לי פה חברה טובה מהעבודה, שאין לה ילדים כבר 12 שנה.
הרב: נו? אז היא לא יודעת לדבר?
שואלת: היא מתביישת.
הרב: טוב.
שואלת: אם אפשר לברך אותה.
הרב: שבעלה ילמד שעתיים בתענית דיבור שלושה חודשים רצוף תורה, בלי הפסקה. והיא תלמד חצי שעה "שערי תשובה" של רבנו יונה, שלושה חודשים, חצי שעה כל יום.
שואלת: אפשר לברך אותה? טליה בת שרה.
הרב: אם היא תעשה ובעלה, כן. מה השם?
שואלת: טליה בת שרה.
הרב: טליה בת שרה, ובעלה?
שואלת: אברהם בן עליזה.
הרב: אברהם בן עליזה, ה' יזכה אותה בזכות זה לזרע חי וקיים, מהרה.
שואלת: אמן!
הרב: תודה!
שאלה:
שואל: ערב טוב הרב.
הרב: ערב טוב.
שואל: רציתי רק להגיד לך שעצבנתי אותך היום קצת, ואני רוצה לקחת בינתיים שעה בתענית דיבור, חודש. בינתיים חודש, אחר נראה מה יהיה.
הרב: יפה מאוד! מחול לך.
שואל: תודה רבה! ורציתי אם אפשר להגיד עוד משהו?
הרב: אפשר.
שואל: אני רוצה להגיד פה לכל הקהל שאם הרב אמנון יצחק, ברוך ה' שאני עשרים שנה עם הרב, אנשי משח, ואני גם בתוך התיבה ברוך ה'. לא אוכל, שום דבר. אוכלים רק מה שצריך לאכול, ובודקים את הכל החסה והדברים האלה, אפילו שזה חסלט. כי גם מצאנו הרבה דברים שמה, כל מיני דברים מהלכים. וזה ברוך ה', אנחנו בתוך התיבה, ברוך ה'.
הרב: יהי רצון!
שואל: ועוד דבר רציתי להגיד: שהרב אמנון יצחק אם היה רוצה, אם כל אחד היה חושב לעצמו אם הרב היה רוצה לא היה מדבר נגד זמרים ולא היה עושה שום דבר, והיה נשאר כמו שהוא, והוא היה יכול...
הרב: מה זה כמו שהוא? הוא נשאר כמו שהוא.
שואל: כמו שהיה...כמו שהיה, כן.
הרב: הוא נשאר כמו שהוא.
שואל: כן, הוא נשאר כמו שהוא.
הרב: אנשים לא נשארו כמותו.
שואל: אנשים לא נשארו כמו שהוא. יישר כח הרב! ואז... רק מחשבה כזאת קטנה שאם הרב לא היה מתערב בשום דבר, אז כל העולם היו כולם עומדים בתור, מהדלת שלנו בקהילות פז עד רחוב ז'בוטינסקי, היה תור בטח חודשים. אז אנשים צריכים לחשוב על הדברים האלה שהרב מפרסם על זמרים הפסולים...
הרב: רגע! אתה רוצה לעשות לי תור? לא הבנתי.
שואל: כן.
הרב: מתוק, אנחנו לא מחפשים.. אנחנו לא מקבלים קהל הרי כבר 40 שנה, עכשיו אתה רוצה לשבש לנו את זה?
שואל: לא, אני אומר שכל הזמרים האלה הפסולים, זה ממש זוועה לראות את הדברים האלה, איך הנוער מתקלקל. כל הדברים האלו, ממש העולם חי בצורה כזאת.. לא בתורה דתית- חרדית, וחבל. והרב רוצה שיבוא משיח, רוצה שכולם יתנהגו כמו... ממש חרדים...
הרב: אנשים היום הולכים לקבל את יניב מרחיק משיח ולא רוצים את המשיח, אתה מבין? זה הבעיה.
שואל: כן. שכולם יהיו חרדים על דבר ה'. שכמו הסרטון האחרון שראינו על יניב מרחיק משיח שאיזה אחת מברכת אותו והוא נוגע לה בידיים, ועושה לו ככה... מה זה?! זה לא צורה של חרדים! ואסור לנו בכלל להתקרב לאנשים האלה! למחטיאי הרבים, ולא לתת גב, כמו שכל הרבנים. הרבה רבנים נותנים גב, ומזמנים את כל האנשים האלה. מזמינים אותם ויושבים לידם. והם בעצמם חתמו נגדם.
הרב: תנו גב למג"ב. תודה.
שואל: תודה רבה, הרב! ישר כח גדול! תצליח!
הרב: תהיה בריא!
שאלה:
שואלת: תודה רבה הרב קודם כל. ורציתי לשאול האם מלחמת גוג ומגו הוא רוחני או גשמי או גופני?
הרב: גשמי, גופני וגם רוחני. את הגוג ומגוג אנחנו כבר עוברים. המצב שבו אנחנו נמצאים מבחינת הדת ומבחינת ההיטמאות עם הגויים, והתרבות שלהם, והכל, זה הגוג ומגוג. הם מנצחים בחלק הרוחני את רוב העם. בגשמי זה אנחנו מחכים מתי יתחיל. אבל זה יתחיל תכף ומיד כמו שרואים.
שואלת:??????
הרב: מה היה? שום דבר לא היה. מה היה?
שואלת: פיגועים... לא יודעת.
הרב: מדברים איתך שני שליש מהעולם ימותו! ארבע וחצי מיליארד! לא ידוע, לפני, באמצע או אחרי. יש על זה הכרעי פסוקים לכאן ולכאן. אין מי שיארוב לנו כך או אחרת.
שואלת: ???????
הרב: להקב"ה חשבונות. אנחנו לא יודעים.
שואלת: ???????
הרב: מה הבעיה? אחרי שהוא יתגלה ותבוא הגאולה, זה יהיה תחיית המתים והם יקומו. מה הבעיה? בינתיים הם יהיו בהמתנה בגן עדן.
שאלה:
שואל: ברוכים הבאים! אני אוהב את הרב מאוד! אני צריך ברכה. יש לנו בן, בן 8. אני מודה על הכל, אבל חסר בן או בת, אפשר לברך לבן שני או בת.
הרב: תלמד שעתיים בתענית דיבור, שלושה חודשים רצוף, ואשתך חצי שעה "שערי תשובה", חצי שעה, שלושה חודשים.
שואל: אני ראיתי את התאריך, זה בדיוק י"ח בל"ג בעומר. זה בעוד שלושה חודשים, זה יום נישואים של חתונה שלנו. אז אני רוצה להזמין את הרב אם זכאים.
הרב: בוא נברך אותך קודם, אחר כך נדבר. מה השם?
שואל: פנחס בן חוה.
הרב: פנחס בן חוה. ואשתך?
שואל: ברכה בת אירנה.
הרב: ה' יזכה אתכם לזרע חי וקיים, מהרה.
שואל: אמן!
הרב: תהיה בריא!
שאלה:
שואלת: תודה רבה! אני כמה שנים שומעת את ההרצאות שלך, וראיתי את הנס נס מצולם ועוד כמה. וברוך ה' ראיתי את הנסים ואת הברכות. יש לי סכרת נעורים מגיל 9, אני באמת מאמינה שאפשר להתרפא, הייתי רוצה ברכה או הנחייה.
הרב: תקבלי על עצמך לקרוא את התנ"ך. כל יום חצי שעה. מהתחלה עד הסוף. ובעזרת ה' בזכות זה..
שואלת: מה זאת אורמת חצי שעה? כל יום עד שאני מסיימת.
הרב: בדיוק. מבראשית עד סוף דברי הימים ב'.
שואלת: אוקי.
הרב: מה השם ושם האמא?
שואלת: שרון אורית בת דבורה.
הרב: שרון אורית בת דבורה, ה' יזכה אותך שתסתלק ממך סכרת הנעורים ותעבור לאשתו של אסאד.
שואלת: אמן! ויש לי עוד שאלה: שקיבלתי את הסוכרת הייתי בת 9 בערך, והלכתי לרב, זאת אורמת אמא לשי לקחה אותי לרב, והוא נתן לי את השם הנוסף אורית. פחות התחברתי, ואני לא משתמשת בו. השאלה אם אני צריכה לשנות את השם או שזה לא קשור?
הרב: מה שמך אמרנו?
שואלת: שרון אורית.
הרב: שרון זה לא שם של בת. תחליפי את השם בכלל. אורית אני לא יודע מי אמר מה אמר, אבל הכי טוב שתלכי לרב קנייבסקי, לשאול שמה דרך הבת שלו, והיא תגיד לך את השם שהוא יגיד ותלכי עם זה עד הסוף.
ששף ולהוריד גם שרון וגם את אורית? להוריד את שניהם?
הרב: הכי טוב.
שאלה:
שואלת: שלום כבוד הרב.
הרב: שלום.
שואלת: דבר ראשון תודה שהגעת לבית שמש. אנחנו מאוד שמחים שזכינו בדור שלנו לרב כמוך. תודה רבה על כל האמת שאתה מוציא לאור, ושאתה מדריך אותנו בדרך האמת, שאתה נותן כח. וזהו. רציתי לבקש ברכה להראל בן יפעת לחזרה בתשובה שלמה.
הרב: הראל?
שואלת: הראל בן יפעת.
הרב: יזכה לתשובה שלמה מהרה.
שואלת: והצלחה.
הרב: והצלחה!
שואלת: תודה רבה כבוד הרב.
שאלה:
שואל: שלום כבוד הרב.
הרב: שלום.
שואל: אני מ-2009 התחיל לי קצת כל מיני התקפים, התקפי חרדה. בהתחלה... עשו לי הרבה בדיקות. חשבו שזה רק חרדה. בקיצור, יש לי סוג של אפילפסיה. זה לא בא בתדירות גבוהה, אבל אני מטופל בתרופות פעמים ביום.
הרב: תלמד שעתיים בתענית דיבור כל יום, שעתיים תענית דיבור רצופות, שלושה חודשים רצוף, ובעזרת ה' אחרי זה תמשיך והקב"ה יעזור לך. אין לך ממש להיות חרד, רק על דבר אחד: שאתה לא מקיים תורה ומצוות כראוי. זה הדבר היחידי לעולם אחד יהיה מפחד, ממה? שהוא לא עוסק בתורה כראוי. זה תפחד. משהו אחר אין לך מה לפחד בכלל, כי מן השמים לא עשו לך שום רעה, אם אתה לא מביאה אותה עלייך בגלל העדר תורה ומצוות. לכן, תהיה חרד על דבר ה' ולא תהיה חרד מדבר אחר.
שואל: אמן! אפשר ברכה?
הרב: בטח! מה שמך?
שואל: אלירן בן סימה.
הרב: אלירן בן סימה, ה' ירפא אותך ברפואת הנפש והגוף. אתן לך ציצית שתשים אותה לא תסיר אלא אם כן תקנה אחרת, ובעזרת ה' לא תחרד יותר.
שואל: אמן! ועוד ברכה ללידה קלה לשיר בת סימה.
הרב: שיר זה שם של גבר או גברת?
שואל: בסדר, זה אחותי זה לא אני.
הרב: תגיד לה שתחליף. שיר בת?
שואל: סימה.
הרב: סימה. תחזור בתשובה שלמה ותזכה לזרע חי וקיים.
שואל: הם חרדים. לא זרע חי וקיים.
הרב: אז מה?
שואל: לידה קלה.
הרב: טוב. שתזכה בעזרת ה' ללידה קלה על דרך הטבע.
שואל: אמן!
הרב: תודה!
שואל: תודה רבה!
מי שרוצה ציציות, כיסוי ראש. טופו יש בחוץ למי שרוצה.
מי שרוצה לתרום לספרים שנפיץ, 100 ספרים באלף שקל, בתשלומים בהוראת קבע.
שלום וברכה, ב"ה אני בעלת תשובה כבר 22 שנה, בזכות הרב זכינו להתחזק ולבנות בית של תורה!
בס"ד 18.05.2020 (שני, כד' אייר תש"פ) לכבוד הרב החסיד נזר הבראה שליט"א שמי: א. פ. אני מודה להשי"ת כל יום שזכינו אני ובני ביתי לחיות את הרב ולהלך לאורך! ו: 'ברוך שחלק מחכמתו ליראיו' ותודה רבה לך שאתה מחכים אותנו. אני מודה לך על האכפתיות ועל החסדים האין סופיים על החנות (קפז') המוצרים והתבלינים ועל הקהילה הקדושה שקיבצת סביבך. יה"ר שהשי"ת ישמור לנו עליך (אמן) כי אתה יותר מאב ומאם ותודה על המסירות נפש, זה שאתה מסלק מאיתנו את החושך בעמל רב ובאהבה רבה בלי לחשוב שניה על עצמך בכלל. הרבה זמן רציתי לכתוב לרב ולא יצא וב"ה שעכשיו הגיע לי הזכות להודות לרב. שאנחנו מרגישים שאתה כמו אברהם אבינו – ע"י שהיה בעל חסד, ויצחק אבינו – במידת הגבורה, ויעקב אבינו – במידת האמת הצרופה, ומשה רבינו רועה נאמן, ודוד המלך – נעים זמירות ישראל, ושלמה המלך בחכמתו, ופנחס במסירות נפש, ושמואל הנביא שמכתת רגלים כל יום, וכל התכונות הללו נמצאות ביחיד אחד ומיוחד לכבוד הדור המיוחד הזה! ועכשיו אתה לא רק הרועה הנאמן של ישראל אלא של כל האנושות כולה וכמו שאנחנו מצפים למשיח במהרה אנחנו מצפין ליום שיודו כולם הרב אמנון יצחק אמת ותורתו אמת והם (...) בדאים. אנחנו שמחים בשמחתך [וכואבים את כאבך בכל מה שעושים לרב, (בתאריך המכתב ב"ה נמסרה הרצאה: הבחירה בידים שלך, בני ברק 18.05.2020 shofar.tv/lectures/1320, וכן שיעור: כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו - חלק ב 18.05.2020 shofar.tv/lessons/12136) ומי יודע אם זה לא כפרה לכלל ישראל] אוהבים אותך אהבת נפש משפחת פ' באר שבע מבקשים ברכה: שאזכה ש... יהיה השמש בצמוד לכבוד הרב שליט"א כמו שיהושע בן נון שימש את משה רבינו ע"ה זיע"א.
'בעת הזכרת שבחי השי"ת שבברכת: 'אתה גיבור... סומך נופלים... ורופא חולים...' ניתן להשיג ישועה עוד יותר מבקשות מפורשות. מפני שבאמירת השבח אין המלאכים מקטרגים ולכן אם יצטרך להתפלל על רפואה יכון באמירת: 'רופא חולים' להמשיך רפואה ובורא עולם היודע תעלומות לב הנה הוא יעשה בקשתנו'. (ספר בני יששכר, הובא בספר לכתחילה, אמונה ובטחון עמוד קמה', ב"ה ניתן להשיג הספר לכתחילה 'אמונה ובטחון' במשרדי שופר). וכנראה זה אחד מהטעמים לסגולת ה: "עבדו" ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) שע"י שמשבח לבורא עולם אין מקטרגים, ומספיק כוונה למשוך ישועות... ישר כוחכם! (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).
ב"ה שיעור מאד יפה, חזק וברוך! הרצאה בבני ברק 20.10.2024 בוני המגדל - הקבלת פני רבו (shofar.tv/lectures/1636).
מחנה שועפט לפני שבועיים... זה בדיוק מזכיר את הדוגמא שהרב נתן על איציק במגדל השמירה (רח"ל): 'איציק במגדל השמירה טרגי קומי' (shofar.tv/faq/1609).
כבוד הרב שליט"א זה כל כך נכון הסרטון הזה: '🎞 צריך סיעתא דשמיא לתת תרומה למקום הגון' (shofar.tv/videos/7000) איך אנשים לא מבינים את זה?!
שלום כבוד הרב ב"ה בשבת האחרונה שכבוד הרב היה כאן (ראה כתבה: סיקור שבת בראשית במחיצת כבוד הרב אמנון יצחק שליט"א בני ברק shofar.tv/articles/15236) בעלי הלך לכבודו ביקש: 'ברכה' בעניין הדירות בירושלים וחובות. כבוד הרב בירך אותנו: 'שניוושע כבר יום למחרת!'. בצפייה חיכיתי לישועה, וב"ה בערב הזדמנה לנו הלוואה כדי לשלם את כל החובות שלנו עם היתר עסקה, רציתי לבקש: שכבוד הרב יברך אותנו שנצליח לשלם את הכל ונוכל לעבור לירושלים במהרה (אמן).
כבוד הרב ב"ה שיעור בוקר, מרגש ביותר 'בלי תפילה לא מקבלים חלק קיא' - שיעור 111 שיעור מספר 1, ב"ה כמות תורמי הנציב, אח"כ המעשיות, שאין רק צריך תפילה להשי"ת, גם אם לא נקבל, עצם זה שאנחנו פונים להשי"ת, ומצפים רק לו זה עניין גדול ולהבין: שרק בזכות תפילה מקבלים זה מודעות גדולה בזכות השיעורים שמשקיע בנו הרב כדי שנייחל לישועת השי"ת, והחלק בסוף שכולם שרים 'עבדו' ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) ושירי שבת והשאלה היפה של פרשת הנח בחלק שאלות תשובה שהצחיקה, גם מאוד קשה להיפרד מסדרת השיעורים אבל זכינו בזכותם להבין את הדבר הכי חשוב שבלי תפילה לא מקבלים כלום שבת שלום ומבורך✨.
שבוע טוב ומבורך כבוד הרב שליט"א זה כל כך נכון מה שכבוד הרב מסביר בשיעור זה. (עמידה בנסיונות shofar.tv/videos/15578) תודה רבה כבוד הרב שליט"א.
הרב אמנון יצחק שליט"א! יה"ר שהשי"ת יברך אותך ואת כל אשר לך (אמן) ברוך השם תודה לבורא עולם התשובה של הבדיקה של הילד יצא תקין בזכות הברכה של הרב ובזכות הסגולות שעשיתי אחד מהם זה ששרתי: 'עבדו' ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) כמו שהרב לימד אותנו ועוד כמה תפילות. תודה רבה רבה "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד, לה). (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).
© 2024 כל הזכויות שמורות