עבד עברי - חלק א - המצווה הראשונה
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום אוריה בן מירי ורפאל, יזכה לכל מיני דמיתיו, עלייה רוחנית, שפע גשמית,
ויהי הרבה נחת לאביו שבשמיים מתוך בריאות שלמה ואיתנה, אמן.
עבד עברי.
מדוע פותחת התורה לאחר עשרת הדיברות
בדין עבד עברי?
הדיברה הראשונה,
אנוכי אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.
אז הדיברה הראשונה מזכירה לנו שהיינו כולנו עבדים במצרים,
ולכן היא פותחת בדין עבד עברי.
כך אמר הקדוש ברוך הוא לעם ישראל.
אני קניתי אתכם במצרים בעשרת המכות.
כעת אתם עבדיי,
כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם.
מכיוון שכך אני מצווה אתכם
לא לשעבד עבד עברי לעולם.
רשי מביא את הגמרא בקידוש ענכב,
אמר רבי יוחנן בן זכאי,
במן השתנתה האוזן מכל האיברים שרוצעים דווקא אותה.
שני טעמים להרציעה,
אצל שני סוגי עבדים.
יש
מוכר עצמו,
אדם עני מוכר את עצמו לעבד,
להביא פרנסה לביתו.
יש,
כשבית דין מוכרים אותו,
גנב,
שגנב ואין לו מה לשלם,
בית דין מוכרים אותו לעבד, שיהיה לו מהיכן לשלם את הגניבה.
מי שמוכר את עצמו בגלל עוני,
נרצח!
כיוון שהאוזן ששמעה בהר סיני כי לי בני ישראל עבדים
ולא עבדים לעבדים,
הלך זה וקנה לו אדון לעצמו, ירצע.
וזה שמכרו בית דין בגלל שהוא גנב ואין לו לשלם,
גם הוא נרצע.
כיוון שהאוזן שלא שמעה בהר סיני לא תגנוב והוא גנב,
ירצע.
ויש תמיהה גדולה.
למה הם לא נרצעים מיד?
זה שמכר את עצמו לעבד, למה הוא לא נרצע מיד?
אוזן ששמעה
בהר סיני
כלים בני ישראל עבדים,
והגנב שמכרוהו
והאוזן שלא שמעה לא תגנוב. למה לא ירצעו מיד? למה ממתינים שש שנים?
ורק כשבאים לשחרר אותו,
הוא מתעקש להישאר עבד.
אהבתי את אדוני, את אשתי ואת בניי, לא אצא לה חופשי. למה?
למה רק אז?
וגם קשה.
בית דין שמוכרים גנב,
מדי שצריך לרצוע אותו מיד אחרי שהוא גנב. למה אצלו ממתינים שש שנים?
שאלה נוספת,
למה לא נרצעים על שאר המצוות?
אוזן ששמעה
לא תרצע,
לא צריך להירצע, לא תנעף, לא צריך להירצע.
למה? אוזן ששמעה. אם הכלל הוא אוזן ששמעה, כל אוזן ששמעה צריכה להירצע.
ועוד דבר,
הלא תגנוב בעשרת הדיברות זה לא גנב ממון, אלא גנב נפשות.
אז למה מביאים את זה?
אוזן ששמעה לא תגנוב.
הוא גנב ממון, לא גנב נפש.
למה מביאים
ראייה
מעשרת הדיברות?
מבאר בספר המקנה באור נפלא.
כל עבירה ועבירה רשום עליה העונש הראוי לה.
ולכן לא רוצחים על כל עבירה ועבירה אוזן ששמעה.
כתוב בכל עבירה מה העונש.
גם הגנב,
הוא נענש במכירה שלו לעבד.
אז יש כבר עונש.
כמו שאר הלאווים,
יש עונש.
ולכאורה אין סיבה שיירצה, כי קיבל עונש, גנב ומוכרים אותו.
לכן מי שמכרו אותו בדין הוא לא נרצע מיד בהתחלה.
למה? כי הוא נענש, שנמכר לעבד, זה העונש.
וקל וחומר, מי שמכר את עצמו הרי הוא אנוס.
הוא שר פרנסה.
ודאי שלא צריך להירצע בהתחלה.
אבל מה קורה?
לאחר מכן, אחרי שש שנים שהוא צריך לצאת לחופשי,
באים לשחרר אותו,
אותו ואותו,
וכל אחד אומר, אהבתי את אדוני, לא אצא לחופשי.
הוא בוחר ביודעין להיות עבד לבשר ודם, לא לקדוש ברוך הוא.
מבאר הרמב״ן
שהדיברה הראשונה היא אנוכי.
למה דיברה הראשונה אנוכי אדוני אלוהיך?
קודם כל עליכם לקבל מלכותי.
רק אחר כך תוכלו לקבל גזרותיי.
מי שמוכר את עצמו,
והוא רוצה להיות עבד לבשר ודם, הוא פוגם באנוכי אדוני אלוהיך.
ואם הוא פוגם בזה,
הוא פוגם בכל המצוות כולם.
זאת אומרת, הוא קנה לו אדון אחר.
ולכן זה חמור מהכל.
אם יאמר העבד, הכל אני עושה חוץ מדבר זה,
כבר פרק עול אדוניו מעליו.
אפילו אדם, כל התרייג מצוות הוא מקיים, חוץ מאחד, שאומר זה לא.
אז הוא כבר אדון לעצמו, הוא כבר לא עבד.
יותר גרוע אם בן אדם אומר, בכלל, אני קונה לי אדון.
אתה עובר על אנוכי אדוני אלוהיך,
כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם ולא עבדים לעבדים.
אתה לוקח לך אדון שהוא עבד,
שיהיה האדון שלך?
זה חמור מהכל.
לפי זה מוסיף, אכן יעקב,
אין הכוונה אשר רבן יוחנן בן זכאי,
כשאמר אוזן זו ששמעה לא תגנוב,
שעכשיו יענש
על שגנב ונמכר לאבן.
שכן, על גניבה,
כמו על שאר המצוות, לא נענשים ברציעה.
ואמרנו שהגניבה שבעשרת הדיברות זה בגונב נפשות.
אלא מה העניין?
אדם יכול לצאת לחירות אחרי שש שנים,
ובכל זאת הוא רוצה להישאר עבד,
אז הוא גונב את הנפש שלו.
לא על הגניבת ממון, על זה הוא שילם בשש שנים.
הוא גונב נפש מישראל.
אתה מוציא את עצמך מכלל ישראל בזה שאתה אומר לקדוש ברוך הוא, אתה לא האדון היחידי, יש לי עוד אדון.
ואני לא מאחר לעבודה אצל האדון.
לתפילה אני יכול לאחר.
לאדון הזה אני לא יכול לאחר.
אי וואי.
הרבה אנשים לא מאחרים לעבודה, אבל לתפילות כן.
כשאדם נשאר עבד
הוא משועבד לבשר ודם.
וכיוון שהוא משועבד אליו, הוא לא פנוי לעבודת השם, הוא לא יכול ללמוד,
הוא לא יכול לקיים את כל המצוות.
ואם כן, הוא גנב נפש אחת
מכלל ישראל, הוציא אותה מהמאגר,
כי היא לא יכולה לעשות את כל המצוות שהיא מצווה.
לכן היא רצה,
אחרי השש שנים, כשהוא מסרב לצאת לחירות,
על זה שגנב את נפשו מכלל ישראל.
חכמים זיכרונם לברכה.
בירושלמי, ברכות ג' ג'.
עבד אינו קורא קריאת שמע.
למה?
הוא לא יכול לומר,
אדוני אלוהינו, אדוני אחד.
איזה אחד יש לך? אחר.
יש לך אדון אחר. איזה אחד?
אתה לקחת על עצמך,
אדון,
ברקת עול מלכות שמיים.
תודה רבה.
עכשיו מבינים
את רבנו בחייה.
הוא מקשה,
למה נקרא עבד עברי
ולא עבד ישראל?
אלא שם ישראל זו מעלה עצומה שקיבלו ישראל אחר מתן תורה.
בשעה שהם קיבלו על עצמם להיות עבדים לשם.
אבל קודם לכן הם נקראו עברים.
אלוהי העברים של החני אומר משה לפרעה.
מצינו גם
קראו ליוסף נער עברי
שפרה ופועה
אמרו לו גם ילדות המצריות העבריות
ובתיה אמרה מילדי העברים זה
שהצביע על משה רבנו.
אולם העבד הזה הלך ולקח לו אדון לעצמו,
הסיר מעליו חובת אנוכי אדוני אלוהיך,
וכיוון שפקע ממנו שם ישראל,
חזר להיות עברי,
חזר להיות עבד במצרים.
במצרים הם נקראו עברי.
לכן מגישו אדוניו אל הדלת.
רמז לנו את הפסוק
שמסתיים באות דלת.
אדוני אלוהינו, אדוני אחד.
דלת
זה הדלת.
אתה במקום שיהיה לך שם אחד, יש לך אחר,
לא אחד.
כשפוגם באחדותו של המלך,
רוצעים את אוזנו.
כשיהודה ניגש אל יוסף,
נאמר, ידבר נא עבדך דבר באוזני אדוני, באוזני.
אוזניים, שתיים.
אבל אצל עבד עברי נאמר שמגישים את אוזנו בלשון של יחיד.
יהודה רצה שישמע יוסף בשתי אוזנה,
אבל העבד ששמע בהר סיני באוזן אחת
לא הקשיב כל הצורך.
לכן ירצה.
עוד מקשה בספר המקנה.
מה עניין דלת ומזוזה שפסח הקדוש ברוך הוא עליהם במכת בכורות
לעניין הרציעה של העבד דווקא בדלת ובמזוזה? מה זה קשור?
השם פסח מעל בתי העיוורים והם שמו דם
על המשקות והמזוזות.
מה זה קשור
לעבד ששולחים אותו לדלת ולמזוזה?
הדברים מתבהרים.
בפרשת שמות ד'-כב אמר הקדוש ברוך הוא למשה בשליחות הראשונה לפרעה
כה אמר אדוני בני בכורי ישראל שלח את בניי ויעבדוני
המטרה שהבן הבכור שלי זה עם ישראל יעבוד אותי את הקדוש ברוך הוא.
זו המטרה שהם יוצאים ממצרים.
ואז הוא אומר לפרעה ותמאן לשלחו
הנה אנוכי הורג את בנך בכוריך
במכת בכורות.
במחילתא בו וו
מבואר שההזעות של אדם על המשקות והמזוזות
זה היה עבודה של פסח.
קורבן פסח,
כמו שבית המקדש מזים
על המזבח,
גם פה על המשקות והמזוזות זה היה שלוש עבודות
של הקורבן פסח.
ועל זה נאמר מה העבודה הזאת לכם?
ודבר נוסף, הם מלאו את עצמם
כי ברית מילה
בגוף האדם
זה מורש ועבד של השם, זה חותם ברית.
בזה אנחנו נקנים לעבדים לשם.
ולכן מפורש במדרש שהיו שלוש מזבחות במצרים.
המשקוף
ושתי המזוזות.
על ידי נתינת הדם
על המשקוף והמזוזות יצאו מעבדות של פרעה והפכו לעבדים לשם.
כי פה השם פסח על בתיהם והרג רק את הבכורות של המצרים
ואת שלנו השאיר.
אז עכשיו מאירים הדברים?
בזמן הריגתם של בכורי מצרים,
עם ישראל
היו בעיצומה של עבודה בהזעת הדם על המשקות והמזוזות
כדי לצאת מעבדות פרעה,
להיות עבדים לשם.
לכן אין מתאים יותר מדלת ומזוזה שיפרעו ממי שלא רוצה להיות עבד השם.
במזוזה ובדלת הפכו להיות משוחררים
מעבדות של פרעה ונכנסו לעבדות של מלך מלכי מלאכים הקדוש ברוך הוא.
זה לא רוצה לקבל עליו עול מלכות השם אלא של אדון.
לך לך לדלת למזוזה שם יתקעו אותך,
יעשו לך חור בתוך האוזן
שיהיה לך סימן ואות קלון.
אממ... הדברים מפורשים בירושלמי בקידוש א״ב.
רבי אליעזר בן יעקב אומר,
מדוע נרצע דווקא בדלת?
כיוון שעל ידי אדם
שנתנו על הדלת
יצאו מעבדות לחירות,
ולא ניתן למלאך המשחית להזיק.
וכיוון
ששעבד את עצמו,
ירצע בדלת שרומזת לחירות,
כיוון שהוא שעבד את עצמו לאדון.
אז רוצעים את האוזן שלו בדלת ששם נרמז החירות.
שם יצאו לחירות בדלת על ידי אדם,
והוא לא רצה,
אז יוציאו לו דם בדלת על ידי הרציעה,
כעבד עולם.
ולמה הוא נרצע במרצע?
התוספות מביאים את דברי הירושלמי, מדוע הוא נרצע במרצע?
אין כלי אחר שאפשר לעשות לו חור באוזן או משהו?
מרצע בגימטרייה 400,
כנגד שנות השעבוד,
לרמוז לו.
אתה לא רוצה להיות עבד של השם?
אז ראוי שתשתעבד 400 שנה לאומות העולם.
וזה המרצע.
טוב, אנחנו נסיים פה, וההמשך יבוא מחר.
תנסו לעכל את הדברים.
לקחו בחשבון שאדם שיוצא לעבודה,
יש כאלה שאומרים, הבוס אמר לי, הבוס אמר לי, בוס,
לא בוס.
מה שהבוס אומר הוא מפחד שלא ייתן לו משכורת,
הוא לא מפחד שהשם לא ייתן לו לנשום, לראות, לזה, זה לא מפחד, זה פשוט.
הוא מפחד מהבוס,
כי הוא עובד, הוא עובד אצלו, עבד, עבד, עבד.
תיזהר
שלא תחליף אדון באדון.
תיזהר.
קח בחשבון, אין אדונים עליך.
אין אדונים, רק השם יתברך.
יש מצב שצריך פרנוסה וזה פה ושם, אבל לא אדון. הלו, הלו.
כי יש אדונים שאומרים לך,
שמע, אם אתה לא עובד בחול המועד, אני מפטר אותך.
אז הוא האדון שלך.
אתה אומר, מה, הוא יפטר אותי על זה, אני לא זה.
ואז יש שאלה, מותר לעבוד, אסור לעבוד, תלוי מה, יש לו פת לאכול,
אין לו פת לאכול, ורק לצורך המועד,
כל מיני דינים.
יש אנשים שנכשלים, יש כאלה שעובדים ביום שישי עד שעה מאוחרת, בקושי מספיקים, להגיע הביתה, להתקלח, לזה, וכל,
הרבה בעיות.
יש כאלה שאומרים להם, נגיד עובד במשאית, עומד אותה מתחיל ב-5 בבוקר,
מאיפה התפילה? בדרך,
תתפלל.
מה זה בדרך כלל? מה זה? זה האדון שלך.
וכן הלאה, כל מיני.
אדם צריך להיזהר.
אדם צריך להיזהר. אדון יש רק אחד.
כל הבריאות שלנו תלויה בידו.
כסף לא פותר בריאות.
כשיש בעיות בבריאות, כסף לא יכול להועיל.
לא יאכיל הון ביום חברה.
צריך להיזהר.
לכן, יש לנו אדון, מזון האדונים,
אלוהי האלוהים, הקדוש ברוך הוא.
מה שהוא אומר, אנחנו צריכים לעשות.
ולא לפחד, כמו שהוא נותן לנו לנשום, בחינם, בחינם.
הוא גם ייתן לנו לאכול, כי מאן דייאב חייה יהב מזונה. מי שנותן חיים, נותן מזון.
אל תדאג, לא תמות מרעב, מבטיח לכם.
יהיה לכם שבוע טוב.
בשמחה ובאללה.
הרייני.
מכוון.
תקיים אצל חכמים דאורייתא ושמחה דאורייתא,
שגומר נפשו, יש חסידות, תכבד את אביך ותבחינם.
לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא,
לעשות נחת רוח לתנא הקדוש יהיו שיטותיו דובבות בקבל.