מאמר ד: "וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה"

מאמר ד: "וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה" (ספר תורת חסד, חומש בראשית, פרשת תולדות, עמודים ערה' - רסד')

[ב"ה כבוד הרב שליט"א לימד את המאמר בשיעור בוקר: ויבז עשיו את הבכורה 04.12.2024]

השאלות:

א] יתבאר אילו עברות עבר עֵשָׂו ביום שמכר את הבכורה, והיכן נרמזו בתורה אותן העברות?

ב] "וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה" (בראשית כה, לד) למה ביזוי בכורה היא עבירה חמורה?

ג] באיזה יום הרשיע עֵשָׂו לעין כל, ועשה את כל המעשים הללו? יתבארו דברי חז"ל בזה שנראים כסותרים.

ד] האם עדיף לו לאדם שיהיה לו בן אחד צדיק ובן אחד רשע או שעדיף שלא יהיו לו ילדים כלל וכלל?

ה] האם כהן יכול למכור לישראל את כהונתו כדרך שמכר עֵשָׂו ליעקב את הבכורה?

ו] כיון שיעקב שילם לעשיו נזיד עדשים תמורת הבכורה, לכאורה ראוי לו למקח זה להתבטל שהרי הבכורה שווה הרבה יותר מהנזיד, ולכאורה היא אונאה גמורה, הרבה יותר משתות?

ז] יתבאר מה הם: "בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת" (בראשית כז, טו) וכן יתבאר היכן היו בימי עֵשָׂו אותם "כָּתְנוֹת עוֹר" (בראשית ג, כא) שהיו לאדם הראשון?

...

אימתי עֵשָׂו פרק עול?

אמרו חז"ל במדרש רבה (סג, י): "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים" (בראשית כה, כז) - רבי לוי אמר: 'משל להדס ועצבונית שהיו גדלים זה על גבי זה. כיון שגדלו - זה נותן ריחו, וזה נותן חוחו. כך כל י"ג (13) שנה שניהם הולכים לבית הספר, לאחר י"ג שנה - זה הולך לבתי מדרשות, וזה הולך לבתי ע"ז. 

ומכאן, אמר ר' אלעזר: 'צריך אדם לטפל ולחנך את בנו עד שיהיה בן י"ג שנה, מכאן ואילך צריך שיאמר: 'ברוך שפטרני מעונשו של זה!'

ואם כן מבואר שעשיו הרשיע כשהיה בן שלוש עשרה שנים.

ובמקום אחר אמרו במדרש (שם יא): "וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד" (בראשית כה, כט) שאל עֵשָׂו אח יעקב: 'מדוע אתה מבשל נזיד היום?' 

אמר לו יעקב: 'כיון שהיום נפטר אברהם!' 

אמר לו עשו: 'אם נפטר אותו זקן - אם כן אין לא מתן שכר בעולם הבא ולא תחית המתים'.

והנה אם נחשב לפי מדרש זה, הרי שעשיו הרשיע באותו היום שבו נפטר אברהם. במסכת בבא בתרא (דף טז, ב) מבואר שבאותו היום שנפטר אברהם היה עֵשָׂו בן חמש עשרה (15) שנה. שהרי אברהם אבינו הוליד את יצחק כשהיה בן מאה (100) שנה, ואברהם נפטר בגיל מאה שבעים וחמש (175) שנה אם כן יצחק היה בן שבעים וחמש (75) כשנפטר אברהם. ואם נמשיך ונחשב הרי שיצחק הוליד את יעקב ועשיו כשהיה בן שישים (60), ואם כן מוכח שכשנפטר אברהם היו עֵשָׂו ויעקב בני חמש עשרה שנים. ונמצא שעשיו הרשיע כשהיה בן חמש עשרה שנים.

ולכאורה הדברים סותרים זה את זה, האם עֵשָׂו הרשיע כשהיה בן שלש עשרה או כשהיה בן חמש עשרה?

עוד יש להבין: מה פשר טענתו של עֵשָׂו במה שאמר: "אם נפטר צדיק זה - אין תחית המתים" וכי מה ענין מיתתו של אברהם אצל תחית המתים? ועוד, וכי סבר עֵשָׂו שאברהם אבינו יחיה לעולם?!

ומבאר הבית הלוי: שאמנם עֵשָׂו הרשיע בסתר כשהיה בן שלש עשרה שנים, וכמו שנאמר במדרש הראשון שהובא לעיל, אבל עדיין לא היה מרשיע בגלוי עד שנפטר אברהם אבינו, דהיינו כשהיה בן חמש עשרה.

ומדוע?

כיון שבברית בין הבתרים, אמר הקב"ה לאברהם אבינו: "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית טו, יג). והנה, מצד שני (2) הבטיח הקב"ה לאברהם אבינו עצמו: "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם" (שם פסוק טו) כלומר וְאַתָּה - אברהם - לא תהיה בכלל גזירת השעבוד.

במסכת נדרים (דף לב, ב) מבואר: שאף על פי שגזר הקב"ה על זרעו של אברהם "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם" לא כל זרעו של אברהם בכלל הגזירה אלא רק יצחק, שהרי אמר לו הקב"ה: "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (בראשית כא, יב) ואף לא כל זרעו של יצחק אלא - "בְיִצְחָק" ולא כל יצחק.

ואם כן עד שנפטר אברהם אבינו לא חשש עֵשָׂו מהשעבוד, שהרי בימי אברהם הבטיח הקב"ה: 'שלא ישתעבדו!' אבל ביום שנפטר אברהם אבינו חשב עֵשָׂו: שעכשיו הגזירה נתונה על חלק מזרעו של יצחק; או על יעקב או עליו, והכל תלוי בדבר אחד: מי יהיה זה שימשיך את השלשלת של האבות הקדושים!

מה עשה עֵשָׂו? - הכריז לעין כל כמה רשע הוא, וכיון שהכריז בפרהסיא הרי שיצא מכלל ישראל, וכיון שיצא מכלל ישראל שוב לא ריחפה מעליו חרב השעבוד.

וכדברים הללו מבואר גם בדרשות הר"ן - שלכן הסכים עֵשָׂו למכור את הבכורה בחפץ לב, שהרי רצה שיעקב יהיה ממשיך השושלת, והוא ובניו יהיו אלו שישתעבדו.

הריגת נמרוד ע"י עֵשָׂו 

במקום להשתתף בהלוויתו של סבו אברהם, היה עֵשָׂו עסוק אותו יום בחמש (5) עברות חמורות! ועבירות אלו מפורטות במדרש רבה (סג, יד) ובמסכת בבא בתרא (דף טז, ב) ואלו הם העבירות:

א] בא על נערה המאורסה. ב] הרג את נמרוד. ג] כפר בעיקר. ד] כפר בתחית המתים. ה] ביזה את הבכורה. 

והנה, בפרקי דרבי אליעזר (כד) מסופר כיצד הרג עֵשָׂו את נמרוד. שהרי נמרוד גיבור היה. וכך היה המעשה: בא עֵשָׂו ליעקב ושאל אותו: 'כיצד יצליח להתגבר על נמרוד?'. 

אמר לו יעקב: 'דע לך, כוחו הוא מחמת הבגדים שעליו. שכן אלו הם הבגדים שלבש אדם הראשון, אותם "כָּתְנוֹת עוֹר" שקיבל מהקב"ה. ואותם הבגדים התגלגלו לנח, ונתנם נח לחם, וחם לבנו הגדול כוש, וכוש לבנו הגדול נמרוד. ועל כן אם אתה רוצה לנצח את נמרוד, לך ואמור לו שאם אמנם הוא גיבור, הרי שיבוא להלחם אתך בלי אותם הבגדים'. 

וכך עשה. ואכן נמרוד פשט בגדיו, ואז הצליח עֵשָׂו להורגו.

לאחר שהרג אותו עֵשָׂו הלך ולקח את הבגדים לעצמו, והם הם: "בִּגְדֵי עֵשָׂו... הַחֲמֻדֹת" וכשלבש אותם עֵשָׂו, נעשה גם הוא גיבור, כמו שהיה נמרוד, ועל זה נאמר: "גִּבּוֹר צַיִד" (בראשית י, ט).

וכך היה גם לאחר ארבעים ושמונה (48) שנים, כשבא יעקב ליצחק כדי לקבל ממנו את הברכות, נכנס אצלו עם בגדי הַחֲמֻדֹת של עֵשָׂו, שכן עֵשָׂו החביא את הבגדים היקרים הללו אצל אמו רבקה! ואז נאמר: "וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו" (בראשית כז, כז) פירש רש"י: 'הריח יצחק ריח גן עדן!'.

וריח זה מהבגדים היה, וכמו שמבואר בזוהר הקדוש (דף קמב, ב): שכשנתן הקב"ה לאדם הראשון את הבגדים היה זה בגן עדן ונדבק ריח גן עדן בבגדים. 

ואמנם כשנמרוד ועשיו הרשעים לבשו את הבגדים נעלם הריח, אבל מיד כשהגיעו לידיו של הצדיק - יעקב, שהוא כשופריה דאדם הראשון - מיד חזר הריח! ועל זה נאמר: "רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'" (בראשית כז, כז) - 'חקל תפוחין קדישין - השדה הוא גן עדן!'

ולפי זה יתבאר באופן נפלא ביותר מה שאמרו חז"ל במדרש רבה (כ, יב) שבתורתו של רבי מאיר כתוב על בגדי אדם הראשון: "כָּתְנוֹת אור" ולא "כָּתְנוֹת עוֹר". ומבואר בזוהר הקדוש (חלק א לו, ב) ההבדל בין "עוֹר" ל"אור", שקודם החטא היו הם "כותנות אור" - מלבוש אלוקי, והיה ריח גן עדן דבוק בהם.

וכשחטא אדם הראשון, הפכו להיות "כָּתְנוֹת עוֹר" בלבד.

וכך גם בימים שלאחר מכן, כשנמרוד ועשיו לבשו אותם היו הם "כָּתְנוֹת עוֹר" אבל כשהגיעו לידיו של יעקב, החזיר את הבגד למעלתו הקדומה להיות "כָּתְנוֹת אור" כותנות עם ריח של גן עדן!

ביזה את הבכורה

עוד נזכרו במדרש עבירות אחרות שעבר עֵשָׂו באותו היום, בא על נערה המאורסה, כפר בעיקר, ובתחית המתים, וביזה את הבכורה.

כיצד ביזה את הבכורה?

אמרו חז"ל במדרש רבה (סג, יד): 'הביא עֵשָׂו כת של פריצים ואמר להם: 'בואו, נאכל משלו - ונלגלג עליו. הוא יתן לנו אוכל, ומה יצא לו מזה? - שום דבר'.

ורוח הקודש אומרת: לגבריאל ומיכאל! 'תכתבו שעשיו מכר את הבכורה ליעקב, והיא שייכת ליעקב.'

עברו שנים, וכשבאו עֵשָׂו ויעקב ליצחק כדי לקבל את ברכתו: - - - "וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד" (בראשית כז, לד) ומה הוא צעק? - "וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי" (שם פסוק לו). 

והאמת ברורה לכל - לא יעקב לקח את הבכורה, אלא אתה - עֵשָׂו - מכרת לו אותה, בקנין גמור, בידיעה ברורה, אתה עצמך אמרת: 'שהבכורה שווה לך פחות ממעט אוכל! בתחילה - צחקת, ולבסוף – בכית!

וכך היה אומר ר' יחזקאל לוינשטין זצוק"ל: 'ראו נא עד כמה גדול כוחו של היצר הרע, כשהארוחה לפניך וריחה גודף, אין העולם הבא שווה בעיני הבריות לכלום, אבל מיד כשנגמר האוכל - יש צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה!'

ועל פי הדברים הללו ביאר הגאון רבי אליהו משקובסקי: איך חלה מכירת הבכורה? והרי הבכורה שווה עשרות מונים יותר מנזיד עדשים, ולכאורה יש כאן ודאי מקח טעות.

אלא יבואר על פי מעשה: מעשה ביהודי, עני מרוד, שהלך לצדיק לבקש ברכה שיצליח בעסקיו.

בירכו הצדיק ואמר לו: 'העסקה הראשונה שתזדמן לידך, בה תהיה ברכת ה', קנה אותה מיד ותצליח בכל ענייניך!'.

חזר לעירו שמח וטוב לב, וכולו סמוך ובטוח שיעזרו הקב"ה בזכות הצדיק. בדרכו נכנס לאכסניה לישון, ובאכסניה ישבו כמה סוחרים שיכורים, שתו וצחקו. 

לפתע פנה אליו אחד מהם ואמר לו: 'שמא רצונך לקנות את העולם הבא שלי?'

ענה היהודי: 'בוודאי, מי אינו רוצה עולם הבא?! הא לך כך וכך והקנה לי את חלקך.'

עשו קנין, חתמו על שטר, והעולם הבא עבר לרשות היהודי.

כמובן שכל אותם הוללים מילאו פיהם שחוק, למראה היהודי ששילם כסף בתמורה לדף נייר.

חזר אותו הסוחר לביתו, וסח לאשתו את כל הקורות אותו, וסיפר לה על אותו יהודי תמים שקנה ממנו את חלקו בעולם הבא, ואף שילם לו על כך כסף אמיתי.

נזעקה האשה, ונרעדה כולה: 'מכרת את העולם הבא שלך?! איך יתכן שיהודי יעשה כדבר הזה?!? לך מיד' - דרשה ממנו: 'וקנה ממנו בחזרה את העולם הבא, ובכל מחיר, לא אסכים לחיות עם אדם שאין לו עולם הבא!'

בלית ברירה הלך הסוחר וחיפש את הקונה, כשמצא אותו פנה אליו וביקש: שימכור לו את העולם הבא שלו בחזרה, אבל היהודי סירב בכל תוקף: 'אין מחיר לעולם הבא, ולא אמכור אותו בשום מחיר!!!'

הלך הסוחר העשיר ותבע אותו לדין תורה אצל הרב, פסק הרב: שעליהם לעשות פשרה ביניהם; ועל העני למכור את העולם הבא בחזרה, אבל במחיר גבוה מאד.

תמה העשיר ואמר: 'היכן הצדק והיושר? הלא מכרתי לו בזול, ואם כן מדוע על אותו הדבר בדיוק, עלי לשלם לו הרבה?'

נענה הרב ואמר לו: 'הן אמת שמכרת בזול, אבל אתמול הערכת את העולם הבא שלך בפרוטות, ולכן באמת זה היה מחירו, אבל היום שאתה כבר יודע שהוא שווה הרבה, באמת מחירו הרבה יותר יקר!'.

העבירה החמורה - ביזוי הבכורה

מבאר הכלי יקר: שכל אותם העבירות שעבר עֵשָׂו באותו היום מרומזות בפסוק: "וַיֹּאכַל, וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם, וַיֵּלַךְ, וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה" (בראשית כה, לד):

"וַיֹּאכַל" - מלמד שבא על נערה המאורסה, שהרי התורה מכנה גילוי עריות בלשון אכילה שנאמר: "קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם" (שמות כב, כ).

"וַיֵּשְׁתְּ" - הרי שהרג את נמרוד, ששפיכות דמים מכונה בפסוק בלשון שתיה, שנאמר: "וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה" (במדבר כג, כד).

"וַיָּקָם" - שכפר עֵשָׂו בעיקר, שקימה היא לשון כפירה! שנאמר: "וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה" (דברים לא, טז).

"וַיֵּלַךְ" - מכאן שכפר בתחית המתים, שנאמר: "הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת" (בראשית כה, לב).

"וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה".

והנה, העברה החמישית נכתבה באופן מפורש בפסוק, ולא ברמז. ויש להבין: מדוע? וכי אמנם זו היא העבירה החמורה ביותר? וכי יתכן שמי שבז אֶת הַבְּכֹרָה הוא גרוע ממי שהרג וממי שבא על נערה המאורסה, וממי שכפר בעיקר???

מבאר רבינו בחיי: שאמנם לבוז אֶת הַבְּכֹרָה זו העבירה החמורה ביותר מכל אלו - - - 

רשע מרושע!!! איך תהין למכור את כל העולם הבא שלך - בשביל מעט פרוטות? בשביל הנאה קטנה כל כך?

וכלל ידוע הוא בש"ס: שכל מי שמזלזל בדבר, לא יהנה ממנו לעולם! כפי שאמר שלמה המלך במשלי (יג, יג): "בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ" וכיון שבז לבכורה וזלזל בה ובעולם הבא, שוב אינו יכול להנות ממנו!

וכעין מה שהיה אצל דוד המלך, שבאחרית ימיו נאמר: "וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ" (מלכים-א א, א) ואיך יתכן שכל הבגדים וכל השמיכות לא הצליחו לחמם אותו? - רק בגלל שכרת כנף מעילו של שאול, וכיון שזלזל בבגד שוב אינו יכול להנות ממנו.

ואף בשולחן ערוך (אורח חיים סימן קפ') פסק הלכה למעשה: שמי שמזלזל בפרורי לחם הרי זה קשה לעניות! והטעם פשוט, כיון שמי שמזלזל במזון, אין הקב"ה נותן לו מזון. וכן אמרו בגמרא במסכת תענית (דף כד, ב) שכשראה ר' יהודה אנשים המשחקים בלחם ומזלזלים בו, נתן עיניו, ונהיה רעב בעולם!

סוף דבר - על הזלזול, על ה: "וַיִּבֶז עֵשָׂו" קיבל עֵשָׂו את העונש החמור ביותר, שאם אין בכורה - אין גן עדן!

מי היה עקר יצחק או רבקה?

ובן כל כך בזוי - לא רצתה רבקה, ולכן אמרה: "אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי" (בראשית כה, כב).

ומבאר הבן איש חי (אדרת אליהו), ששאלה רבקה: 'לשם מה התפללתי?

שהרי - במשך עשרים (20) שנה לא הביאו יצחק ורבקה בן. ומכיון שכך, היה ברור, שמישהו מהם עקר. חשבה רבקה, שודאי יצחק הוא העקר, ולא היא. שכן, אם היא עקרה, כיצד יתכן שה' עשה לה נס, שמע את תפילותיה, והיפך את הטבע - וכל זה כדי להביא בן רשע?! 

לכן סברה רבקה, שיצחק הוא העקר - ושמע ה' תפילתו, והביא לו בדרך נס, בן צדיק - יעקב. ואילו היא אינה עקרה, ובאמת בדרך הטבע, הולידה בן רשע - עֵשָׂו, ואם כן שאלה: לשם מה התפללתי? הרי בסופו של דבר יצא ממנה, בדרך הטבע - מזרע בתואל הרשע – עשו! ומכאן השאלה: "לָמָּה זֶּה אָנֹכִי"?

וענו לה מן השמים בנבואה: טועה את – כי: "שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ" (בראשית כה, כג) - ושניהם באו בדרך נס! ודוקא את, רבקה, את העקרה, כמו שנאמר: "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא" (בראשית כה, כא) - רבקה היתה עֲקָרָה, ולא יצחק. אך אף על פי כן, אין הנס לבטלה - כיון שיש צורך גדול בלידת עֵשָׂו, כפי שהתבאר לעיל – כדי שיפרנס את יעקב! [מאמר ג: "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב"...] ובנוסף, כדי שיתגיירו ממנו גרים!

[ובמאמר המוסגר: אברהם, וארבעת (4) האמהות היו עקרים, ואילו יצחק ויעקב - לא היו עקרים! ומדוע? - מבאר הבן איש חי: שכן, כדי להפסיק את שושלת תרח צריך היה אברהם להיות עקר, וכך ממילא, לא יהיה עוד זרע לתרח. וכשעשה ה' נס לאברהם, והוא הוליד - זהו כבר עַם חדש, שמתחיל מאברהם. ולכן, יצחק ויעקב, שהיה להם אב צדיק - לא היו צריכים להיות עקרים, כיון שאינם צריכים ליצור כאן התחלה חדשה, אלא אדרבה! הם יהיו המשך מפואר בדרך אברהם - מידת החסד! אך לא כן האמהות - שכולן היו בנות רשעים [שרה - בת הרן, רבקה - בת בתואל, ורחל ולאה - בנות לבן], ונצרכו ליצור התחלה חדשה, לכן כולן היו עקרות!!].

אבל רבקה לא רצתה בן צדיק ובן רשע!

ומה הראיה לכך?

עדיף לא ללדת כלל, מאשר ללדת בן צדיק ובן רשע

במסכת ברכות (דף י, ב) מבואר: שחזקיהו המלך חלה, ונטה למות. 

בא אליו ישעיהו הנביא, ואמר לו: "אף על פי שצדיק אתה" - שהרי בזכותך יודעים כלל עם ישראל את כל התורה כולה, ועשה לך ה' נס והרג את סנחריב מיליוני חייליו - אף על פי כן: "כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה" (מלכים-ב כ, א) - לא בעולם הזה ולא בעולם הבא!

ומדוע?

- - - "כיון שלא עסקת בפריה ורביה".

אמר לו חזקיהו: 'לא הבאתי בנים, כיון שראיתי ברוח הקודש שיהיו לו בנים רשעים, רח"ל!'

אמר לו ישעיהו הנביא: 'למרות זאת, לא היית צריך לחשב חשבונות, עשה את המוטל עליך והקב"ה יעשה את שלו - ועל כן: "כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה" כבר נגזרה הגזירה!'

אמר לו חזקיהו המלך: 'כלה נבואתך בן אמוץ, שכן מקובלני מבית אבי אבא: "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם - אל יתיאש (ימנע עצמו...) מן הרחמים" (ברכות י, א).

מיד לאחר מכן נאמר: "וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו אֶל הַקִּיר" (מלכים-ב כ, ב) - התפלל חזקיהו מקירות ליבו! ונתקבלה תפילתו, והוסיפו לו חמש עשרה (15) שנים, שנאמר: "לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה" (תהלים קיח, יז) - "לֹא אָמוּת" בעולם הזה, "כִּי אֶחְיֶה" - לעולם הבא: "וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ" (שם) - אלו י"ה שנה שהוסיפו לו.

ובאמת, נשא חזקיהו את בתו של ישעיהו הנביא לאשה, ונולדו לו ארבעה (4) בנים: מנשה ואמון - שהיו רשעים גדולים, וצדקיהו ויאשיהו - שהיו צדיקים גדולים.

ומכל זה למדנו: שאף על פי שיצאו מחזקיהו שני צדיקים ושני רשעים. בכל אופן מלכתחילה העדיף שלא להוליד בכלל, וגם לא את הצדיקים, ובלבד שלא להוליד את הרשעים.

ומשום כך, מבאר הגרי"ז, אמרה רבקה: "לָמָּה זֶּה אָנֹכִי" - עדיף לה, שלא תלד כלל, ובלבד שלא יצא ממנה בן רשע!

והדברים מגיעים עד כדי כך, שבמדרש רבה (סג) מבואר: מדוע חי יצחק יותר שנים מאברהם אביו, שיצחק חי 180 שנה, ואילו אברהם 175 שנה? - רק כדי שאברהם לא יראה את נכדו עֵשָׂו יוצא לתרבות רעה!

נמצא, ששווה לו לאדם להפסיד חמש (5) שנות חיים, ובלבד שלא לחוות את הצער של בן רשע!

"וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ"

ועל כן, מחדד הגאון מוילנא, ומקשה על הפסוק: "בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ" (משלי י, א) מדוע כאשר הבן חָכָם - זה משמח את האב, ואילו כאשר הוא כְּסִיל - התוגה שורה דוקא על אִמּוֹ?

ומשיב: בֵּן חָכָם, מראה חכמתו בבית המדרש - שם נמצא האב, ומפני זה "בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב". אך לעומתו, וּבֵן כְּסִיל, היכן נמצא? - בבית. במקום זה האמא נמצאת. שם הוא מכלה את זמנו, ומשום כך: "וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ".

ולפי זה, מתבקש הדבר שדווקא רבקה - האמא! היא זו שתגיד: "לָמָּה זֶּה אָנֹכִי"?

שכן רבקה אינה רוצה בן כְּסִיל שמבזה את הבכורה - ומוכר את העולם הבא תמורת פרוטות!

כיצד חלה מכירת הבכורה?

אך עדיין נותרת בעינה קושיית המהר"ל: כיצד יתכן, בכלל, למכור את הבכורה? וכי כהן יכול למכור כהונה למי שירבה במחיר?

אלא, באמת אפשר למכור בכורה, לפי ששונה היא הבכורה מהכהונה. שהכהונה היא מתנה מהקב"ה, וזיכתה התורה את המתנה הזו לכהן, ולכן אי אפשר למכרה. אבל הבכור זכה לבכורתו - לעבוד בבית המקדש - משום הכבוד, שכן הוא הבכור. ואת זה מכר עֵשָׂו, את הכבוד להיות הגדול. 

ויאירו הדברים, שמאחר שעשיו ביזה את הבכורה 'מידה כנגד מידה' גם כבודו שלו פרח ממנו! ומאחר שמחל על כבודו, נמצא שיעקב - שהוא "בֵּן חָכָם - יְשַׂמַּח אָב" ויזכה לכבוד להיות ממשיך השושלת המפוארה של כלל עם ישראל!

 - - - 

[קרדיט: גם מאמר זה על חומש בראשית פרשת תולדות מהספר הנפלא! 'תורת חסד' באדיבות המחבר הרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו! למאמר הקודם, חומש בראשית, פרשת תולדות, מאמר ג: "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב" [לחץ כאן] 1. מדוע לא נהגה רבקה כמו שנהגה שרה ואמרה לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה? מדוע נאלצה לנהוג בעורמה שיעקב יקבל את הברכות ולא עשו? 2. איך יתכן שיעקב, שמידתו אמת לקח במרמה לכאורה, את הברכות? ואיך רבקה שותפה לזו? 2. מדוע רצה יצחק לברך את עשו גם אם הצליח לרמותו קצת, אבל יעקב ודאי צדיק, ואין ספק מוציא מידי?