הרואה את הנולד

הרואה את הנולד

פתח דבר: 

מילותינו יכוונו במאמר הנוכחי לנושא הכרחי וחיוני המקופל במילים הבאות: "איזהו חכם? הרואה את הנולד"! 

המחשבה הרווחת בקרב רבים שאין זה רק בבחינת מעלה חשובה וכיוצא בזה בטעות יסודה, אלא מדובר בצורך חיוני שאין כמותו.

פעמים רבות עומד אדם בצומת דרכים והוא נדרש להכריע האם לעשות דבר מה או שמא להימנע מעשייתו, כאשר ננתח את שיקוליו ואת החלטתו נראה כי הוא חשב על כך שאין שום דבר רע במעשהו, ואדרבה הוא אף מקיים מצוה, אולם הוא לא לקח בחשבון מה הן התוצאות וההשלכות שפעולתו תגרום בעתיד.

להלן נרחיב את הדיבור בזה, נבאר את החשיבות והנחיצות של ה"רואה את הנולד", נדגיש את הרווח העצום השמור לבעלי תכונה זו, ונתבל את הדברים בכמה עובדות והנהגות של גדולי ישראל מהן נלמד כיצד הם פעלו תדיר מתוך מחשבה מה עתיד לקרות.

"איזה הוא חכם? הרואה את הנולד"!

הגמרא במסכת תמיד (דף לב.) מביאה שאלכסנדרוס מוקדון שאל את זקני הנגב: איזהו חכם? וזקני הנגב ענו לו: הרואה את הנולד!

ופירש רש"י זצ"ל: "הרואה את הנולד - המבין מלבו מה שעתיד להיות קורות שעתידים לבא ונזהר מהן".

ראיית הנולד - דרך ישרה שידבק בה האדם

והנה "הרואה את הנולד", חז"ל לא רק שהחשיבוהו לחכם, אלא מדובר בדרך החיים המומלצת לדעתם, שהרי המשנה במסכת אבות (פ"ב מ"ט) שואלת: "איזהו דרך ישרה שידבק בה האדם"? ופירש רבינו יונה זצ"ל שם: "כי טוב לאדם לאחוז במידה אחת בשלמות ונקל אליו להשיג ממנה אל כל המידות החשובות, מהיותו בן כמה מידות ואיננו שלם באחת מהן". 

ואכן התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי מתווה בפנינו על הדרך המומלצת: "הרואה את הנולד"!

ואם נתבונן בזה נראה שכמעט כל החטאים והעוונות של האדם נובעים מחסרון זה של ראיית הנולד. 

וכבר התבטא פעם הגאון רבי אריה לוין זצ"ל: 

בפניו של אדם מזדמנים פעמים רבות מעשים אשר ברגע עשייתם הם ערבים ונעימים עד מאוד לעושיהם, אבל רוע גדול טמון בקרבם, היינו התולדות הנצמחות מהן הן מרות ורעות מאוד, ונזק רב נגרם מהם. ואילו היתה בו התכונה אשר מכונה "רואה את הנולד", היה צופה מראש ומביט את השתלשלות המקרים הרעים שיצמחו ממעשים אלו, ובודאי לא זו בלבד שהיה נמנע מלעשות אותם, אלא הוא עוד היה מתרחק מהם כמו מאש.

רוב האנשים בעולם חיים רק עם ההווה 

הגאון רבי אביגדור מילר זצ"ל הגדיר זאת כך: 

בעולמנו רוב האנשים חיים רק עם ההווה, כי צפיית העתיד איננה מן המלאכות הקלות. האדם מטבעו נוהג להתייחס אל ההווה, אל הממשי, אל מה שנראה לעין. 

לדוגמא: ישנם אנשים הנוהגים בדרך אשר עלולה בעתיד לפגוע בבריאותם, כגון המעשנים, הלוא כיום אין ספק שהעישון יפגע בבריאותם, ובכל זאת הם מעדיפים לחיות עם ההווה הערב. או אותם אלו האוכלים מיני מאכלים המזיקים לגוף, אין זה אלא מפני שקשה להם לראות עתה אל מול פניהם את העתיד ולחיות על פיו!

כך כותב הסבא מקלם זצ"ל (פנקס הקבלות עמ' רלט): 

בני אדם אינם רואים סוף מעשה במחשבה תחילה. ולא עוד, אלא שגם כאשר כבר נוכחו לדעת בדיעבד שלא ראו סוף מעשה תחילה והיו מוטעים, והיה להם להתלמד ולהבין על להבא, כי אין להם כח להבין סוף מעשה, גם זאת לא יבינו. כי ראיית הנולד וההתחכמות מהעבר, שניהם כאחד מגדרי החכמה המה, ולא רבים יחכמו להבין זאת.

"יתבונן בחכמה מהנולד לשמור את היולד"

ועיין שם (עמ' רמ) שהביא מספר יפה לקץ בשם החתם סופר זצ"ל (עיין בחידושיו מס' נדרים דף ל.) שהקשה מדוע לא נאמר: "איזהו חכם הרואה את היולד", במקום "הנולד" לשון עבר. 

ופירש שם: "עיקר יסוד החכמה הוא להתבונן בימים ראשונים אשר נעשה כבר ומהתולדות אשר נצמח מהם, מזה יבין ליישר דרכו וזה "הרואה את הנולד" - כבר, מזה יתבונן בחכמה מהנולד לשמור את היולד", עכ"ל.

ההבדל בין אדם לבהמה 

הגאון רבי יצחק בלזר זצ"ל בספרו כוכבי אור (מאמר יח - איזהו חכם הרואה את הנולד) כותב: 

ההבדל בין אדם לבהמה הוא, כי הבהמה אינה יודעת רק מרגע ההווה ולא תדע כלל מהעתיד.

בענין זה תיאר פעם הגאון רבי יעקב גלינסקי זצ"ל בלשונו הציורית:

בחצר ביתי מסתובבות חתולות. אמנם אין מזונותיהם עלי, אבל אני מוריד להם פנכת חלב. באיזו להיטות מתנפלות הן על הפנכה ולוקקות את החלב. 

ואני מתכופף ומייעץ: "אל תגמרו הכל, תשאירו מעט לארוחה הבאה"... אמנם אין אל מי לדבר, הן אינן שומעות! כשהן אוכלות - העולם מת, והעתיד איננו!

"זריז עדיף מזהיר" מפני שרואה את הנולד

מאידך ניתן להבין כי זו היתה מעלתם המיוחדת של גדולי ישראל, הם ניחונו בראיה למרחוק, וביכולתם היה לצפות את הנולד בטרם אירע. ראיית העתיד היא אשר אפשרה להם לעמוד בפרץ בבעיות הדור, וכך עלה בידם למנוע מצבים שליליים עוד בטרם נוצרו.

רש"י זצ"ל מבאר במסכת חולין (דף קז:): "זריז עדיף מזהיר", כי ה"זהיר" הוא אשר יודע להיזהר בשעת מעשה שלא יעבור על המצוה, אבל ה"זריז" - רואה את הנולד ומתקן עצמו שלא לבוא לידי ניסיון.

וזאת היא ייחודיותו של הרואה את הנולד - הוא מיטיב לחשב את העתיד, ובכך הוא נמנע מלהיקלע למצבים וסיטואציות אשר סופם אינו בטוח.

במה ניכרת חכמת עגלון בעל ניסיון?

מסופר על יהודי אשר במעשיו גרם נזק ממשי ליהדות. כאשר נכנס אל מעונו של הרב מבריסק זצ"ל, שאלו: מה ניתן לעשות עתה בכדי לתקן את המצב? ענהו הרב מבריסק זצ"ל: הסכת ושמע את הסיפור הבא:

בעיירה אחת היה עגלון אשר הסיע את האנשים למחוז חפצם, ומכך התפרנס בכבוד. ויהי היום, בחור אחד מהעיירה למד גם כן את מקצוע העגלונות, קנה לעצמו סוס ועגלה, והחל להסיע גם הוא נוסעים.

כששמע על כך העגלון הוותיק, כעס מאוד, והחל לצעוק עליו: מדוע הנך מקפח את פרנסתי? המריבה התעצמה עד שלבסוף הגיעו לפשרה: העגלון הוותיק ישאל את העגלון החדש שאלה ב"הלכות עגלונים", והיה - אם יענה עליה נכונה, יוכל להמשיך לעבוד בעיירה, ואם לא, ייאלץ להתפרנס בעיירה אחרת.

העגלון הוותיק פתח את פיו ושאל: "מה תעשה אם העגלה שלך תיתקע בבוץ סמיך ועמוק מאוד"?

ענה העגלון הצעיר: "אוריד את הנוסעים והחבילות מהעגלה בכדי שתהיה קלה יותר, וכך אסחוב אותה מהבוץ".

חזר ושאלו: "ומה תעשה אם עדיין העגלה תקועה בבוץ"? והוא ענה: "אביא סוסים אחרים בעלי כח, אקשור חבל לעגלה וכך אמשוך אותה החוצה".

העגלון הוותיק לא הרפה: "ומה יקרה אם גם זה לא הועיל מפני שהבוץ עמוק וסמיך עד מאוד"? למשמע השאלה הגיב העגלון הצעיר: "אינני יודע"...

"אם כן" - אמר העגלון הוותיק, "עליך ללכת לעיר אחרת ואינך יכול לעבוד כאן בעגלונות יותר"!

העגלון הצעיר קיבל את הדין בהכנעה, זה הלוא היה הסיכום, אולם הוא פנה אל העגלון הוותיק: "בבקשה ממך, אלפני בינה - מה עושים אם אכן נקלעים למצב ביש שכזה"?

העגלון הוותיק חייך ואמר: "במצב כזה אין מה לעשות, אולם עגלון חכם יודע שלכזה בוץ לא נכנסים"!...

פנה הרב מבריסק זצ"ל לשואל: כעת, אין מה לעשות, אבל אילו היית חכם, לא היית נכנס לבוץ מלכתחילה...

איזהו חכם הרואה את הנולד!

נפלא!

מה נקרא "רואה את הנולד"?

וכאן המקום לבאר ולהגדיר מה גדרו של "הרואה את הנולד" אשר מוזכר בדבריהם של חז"ל.

הראשונים זצ"ל ביארו שהוא המתבונן בכל מעשה שעומד לעשות ובתוצאות שיצאו כתוצאה מהמעשה, ומתוך כך איננו בא לידי חטא.

וכך כותב הרמב"ם זצ"ל בפירוש המשנה שם: "עניינו ללמוד ממה שעתה על מה שיתחדש... ההסתכלות בענייני האדם מעסקיו אשר בהם המשך מציאותו, שיסתכל בתוצאות ענייניו". 

וכעין זה כתב רבינו יונה זצ"ל בפירושו שם: "שנותן עיניו על כל דרכיו ורואה הדברים הנולדים קודם שיולדו, וכשרואה דבר שיש שכר בתחילתו וסופו מביא לידי הפסד מתרחק ממנו ובזה לא יחטא לעולם, כי יחשוב שכר עבירה כנגד הפסדה, על כן יש לאדם להדבק בדרך ההיא לחשוב בתחילה מה יהיה בסוף ולחשוב כל עניניו על ידי מחשבה זאת".

כעין הדברים הללו כותב גם הגאון רבי יצחק בלזר זצ"ל בספר כוכבי אור: תכלית הרואה את הנולד, אשר בכל מעשה שיעשה האדם יהיה במתון ובישוב הדעת, לחקור על כל הצדדים מה שיהיה נולד מזה. להתבונן אם לא יהיה ממעשיו שום דבר רע לאחרים או לעצמו או חילול השם. וזה כל האדם לראות את הנולד ממעשיו.

בשפה שלנו: החכם מביט צעד או שני צעדים קדימה. הוא מחשב את תוצאות מעשיו, מעריך ושוקל את השלכותיו של כל מאורע ומאורע, ומכלכל את צעדיו בהתאם לנתונים אלו.

"מה אעשה שאני רואה עד לסוף היער"?...

וכך מסופר על הרב מבריסק זצ"ל: 

היה זה בעודו מהלך בינות לשבילי יער עבות בשוויץ, כהמשך לביקורתו הנוקבת לדברים אשר לא כדת, הפטיר באוזני בן לווייתו את המילים הבאות: 

"הנה ישנם כאלה שרואים רק את אשר לפניהם במוחש - את העץ הראשון. אחרים, מטיבים לראות אף יותר מעץ אחד העומד נכחם. ומה אעשה שאני רואה עד לסוף היער"?...

וידוע כי תקופת מה לאחר פטירתו של הרב מבריסק זצ"ל, מרן הרב שך זצ"ל בדברו ברבים הפליג בהספדו על רוחב בינתו וראייתו המפליאה למרחוק של הרב מבריסק זצ"ל, הוא התבטא כי היה משכמו ומעלה, וראה אצלו מחזות של ראיית הנולד אשר אף בקרב הגדולים ביותר לא נראו כמוהו!

וסיפר מה שבדידיה הוה עובדה: כאשר בא לשאול את מרן הרב מבריסק זצ"ל שאלה פלונית, משהורה לו הדרך בה ילך, הוסיף תיכף שבעקבות פעולה זו שיעשה לבטח יקרה כך וכך, ואז יהיה עליו לפעול בדרך פלונית, וכתוצאה יארע דבר זה וזה, ואז עליך להגיב בפעולה מסויימת, ומחמת כן יתגלגל הדבר לתוצאה אחרת. וכך מנה והלך בפניו באופן מדויק את כל שרשרת ההתרחשויות בעקבות הפעולה הראשונה, וכיצד מוטל עליו לנהוג בכל שלב ושלב שיתפתח, כשזה גורם לכך וזה לכך. 

ולמותר לציין שכאשר צפה הרב מבריסק זצ"ל מתחילה, כך הוה בדקדוק, לא נפל דבר מכל אשר דיבר!

זהו חכם הרואה את הנולד!

"החכם עיניו בראשו"

שלמה המלך ע"ה החכם מכל אדם אומר בקהלת (ב, יד): "החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך". 

ושאלו חז"ל בירושלמי במסכת סוטה (פ"ה ה"י), מה הפירוש "החכם עיניו בראשו"? וכי עיניו של הכסיל ברגליו? אלא אמר רבי אבא מרי: החכם עד שהוא בראשו של דבר הוא יודע מה בסופו!

לא די בידיעה אלא יש "לראות" את הנולד!

נקודה נוספת בענין ה"רואה את הנולד" מבוארת בדברי הגאון רבי לייב חסמן זצ"ל בספרו אור יהל (שביבי אור עמ' קפד): 

חז"ל אמרו: "איזהו חכם הרואה את הנולד", לא "היודע את הנולד", כי רבים המה היודעים את הנולד ואף על פי כן אינם נחשבים חכמים משום שאין הוא עומד לנגד עיניהם.

הנה מי לא יודע כי סוף האדם למות וליתן דין וחשבון על כל מעשיו, ובכל זאת בל יחת מפני העתיד הודאי, וכל כך למה? מפני שאצל ההמון זהו ענין של מחר ולאחר זמן, ורק "חכם ירא את ה' וסור מרע" - דהיינו שהוא רואה כבר למול עיניו את העתיד הודאי, ולכן ירא מפחד על נפשו.

כי לאחר ש"רואים" את הנולד, כבר מאותו הרגע אדם פועל להתאים את עצמו למציאות העכשווית.

המשקפת של רב החובל

בספר הרב מבריסק (ח"ד) הביא בזה משל, למה הדבר דומה?

רב-חובל העולה על גשר הסיפון, והנה הוא נוטל לידיו את משקפת הראיה ותוך כדי העבירו את מבטו אנה ואנה על פני כל הרוחות, מבחין הוא לפתע בנקודה זעירה של ענן, אי שם באופק הרחוק. היטב יודע הוא מה משמעותה של נקודה זו. בעוד מספר שעות, אם לא יקדם את פני הרעה כיאות, עתידה הספינה להקלע לסופה וסערה העלולים להשליכה למצולות, ולפיכך הרי הוא חש תיכף להעביר הוראות מתאימות למלחי הספינה, להטותה מיד ממסלולה המשוער של הסופה המתקרבת.

זר כי יבחין בקברניט האחוז כולו התרגשות, ופוקד על העושים במלאכה - לא יבין על מה המהומה, שכן בעין בלתי מזויינת לא ניתן להבחין בשום אופן בסכנה המשחרת לפתחם של נוסעי הספינה. 

אך דוקא לשם כך נמצא הקברניט על מקומו, שברוב נסיונו וידיעותיו הרחבות במקצוע זה ידע אל נכון כיצד לקדם פני כל רעה, להחלץ ממנה מבעוד מועד, ולמנוע מראש את המאבק המיותר ולעתים הבלתי אפשרי, בגלי הים השוצפים וגועשים בעין הסערה.

הנהגת החפץ חיים זצ"ל

תכונה זו היתה גולת הכותרת בהנהגתם של גדולי ישראל אשר ראו את הנולד כדבר מוחשי, והם פעלו בהתאם כבר מאותו הרגע באופן מיידי.

וכך מסופר על החפץ חיים זצ"ל (דוגמא משיחות אבי): דרכו היתה שכאשר היה נשמע איזה חשש של גזירה הנוגעת לפרצה בעיקרי הדת, אם כי היה הדבר עוד רחוק מאוד, מכל מקום לא נח ולא שקט, והיה מתעורר תיכף לנסוע בעצמו למקום המעשה, לראות ולהשתדל ולעשות. 

וכך הוה מרגלא בפומיה: "איזהו חכם - הרואה את הנולד" - הנולד צריך להיות אצל החכם בגדר ראיה מציאותית ומוחשית - ובהתאם לכך - לפעול!

"ראה דרכיה וחכם" - ראיית הנולד

אמנם בל נטעה כי מדובר במשימה קלה לביצוע, נדרשים לכך חכמה, בינה יתירה ועמל רב עד שתכונה זו נקנית בנפש האדם, ואין בזה "הצלחה מובטחת".

שלמה המלך ע"ה אומר (משלי ו, ו): "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם". שואל המשגיח הגאון רבי נתן ואכטפויגל זצ"ל: מדוע לא אומרים לעצל "ראה דרכיה ותזדרז"? 

התשובה היא: שלמה המלך ע"ה מלמד אותנו שהשורש של עצלות הוא אי ראיית הנולד, שהרי בזמן הרעב כולם יודעים לייקר כל גרגיר חיטה, אבל החכם גם בימי השובע רואה את הנולד ומזדרז לאסוף חיטה לימי הרעב שיבואו.

"ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם"

וכך מצינו בתורה עצמה, בפרשת מקץ. יוסף הצדיק אומר לפרעה (בראשית מא, לג): "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים". השאלה היא - וכי לצורך איסוף התבואה נדרשת חכמה כה רבה? הלא מלאכה היא ואינה חכמה. 

גם פרעה בתשובתו סבור כיוסף הצדיק, וכלשון הפסוק (שם מא, לט): "ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלוקים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי", והדבר צריך ביאור, לשם מה נדרשת כאן חכמה כה מרובה לצורך ביצוע התוכנית בעלמא?

אולם ביאור הדברים הוא, אומר הגאון רבי אליהו לופיאן זצ"ל: קשה לחיות את תחושת הרעב ולפעול על פיה בשעה שהוא עצמו שרוי במציאות של שובע ושפע גדול, ואף אם ישתדל במלאכתו, עדיין תהא היא בלתי שלימה משום שחושיו הגשמיים יעכבו בעדו, והכרתו השכלית החלשה תלך ותתמעט לנוכח המציאות הגשמית הברורה, הדוחה לחלוטין כל מחשבה אודות שנות רעב הקריבות ובאות.

ולכך יש צורך למנות "איש חכם ונבון" דייקא, וכאומרם ז"ל במסכת תמיד (דף לב.) "איזה הוא חכם הרואה את הנולד". לא רק שהחכם יודע את הנולד אלא אף רואה אותו - דהיינו ראיה חושית ממש, מכח חכמתו אין הוא משלה את עצמו, יודע הוא בראיה שבחוש כי לא לעולם חוסן, ועל כן מאמציו יהיו כפולים ומכופלים, וכל כוחותיו הגשמיים והנפשיים ירתמו למשימה חשובה זו, עכ"ד הנכוחים.

כאשר כבר האילן גדל - קשה עד בלתי אפשרי לעוקרו!

כעת ראינו לנכון להרחיב את הדיבור בענין התועלות העצומות השמורות לבעל מעלת "הרואה את הנולד".

הרב מבריסק זצ"ל התייחס פעם לאותם מקרים שעלול לצמוח מהם שורש פורה ראש ולענה, וכך אמר: "כאשר אי מי מטמין וזורע גרעין באדמה כבר רואה אני בעיני רוחי בבהירות את האילן שינבוט על ענפיו, עליו ופירותיו, וכאשר אני רואה שהאילן ופירותיו יהיו באושים, הריני ניגש לעקור את האילן עוד לפני שהספיק להיקלט ולהשריש שורשיו, שכן כאשר כבר יגדל אזי קשה מאוד ולעתים בלתי אפשרי לעוקרו"...

בכך פירש בעצם את כל התורה הזו כולה על רגל אחת: לא די לנו ללחום במעשה הרשע הבולט והניכר לעין - מלחמה הקשה עשרת מונים כאשר כבר צלח בידיו להכות שורשיו בעומק האדמה, אלא עלינו להבין אל סוף דבר מראשיתו ולא ליתן פתחון פה ואפשרות תקומה למעשים אשר לא יעשו אשר גם אם ראשיתם נראית מצער אחריתם עלולה לגדול ולפרוח עד כי לא יהא באפשר לעוקרם מן השורש.

זוהי התועלת בראיית הנולד של החכם, בחכמתו הוא יכול לעקור ולמנוע דברים שהם אינם כשורה בכלל ובפרט, ובידו לעשות זאת בקלות ובנוחות הרבה יותר מאילו כבר נעשו המעשים ונשתרשו, או אז נצרכים מאמץ וכח על מנת לתקן את המעוות, וגם אז אין התיקון מובטח.

מעשה עם הגאון בעל ה"ברכת שמואל" זצ"ל

ונביא לכך דוגמא ממעשה שהיה:

כמה אנשים בעיר קמניץ רקמו תוכנית להקמת בית ספר "תרבות" בעיר. ידעו המארגנים שאם יתפרסם הדבר יתבטל מיד מאימתו של רבינו בעל ה"ברכת שמואל" זצ"ל, ולכן תכננו את צעדיהם בשקט, מתוך מחשבה שכאשר יבוא הדבר לידי עובדה מוגמרת, יהיה קשה שבעתיים להילחם ב"רעיון".

לצורך כך התארגנו קבוצת הורים, והוחלט בסודי סודות לקיים אסיפת יסוד בבית פרטי של אחד ההורים, אל האסיפה הוזמנו הורים בודדים תוך דגש מיוחד על סודיות מוחלטת.

בדרך לא דרך נודע הדבר לרבינו בעל ה"ברכת שמואל" זצ"ל, ובהיותו רואה את הנולד וידע אלו קלקולים עתידים לצאת מבית ספר שכזה, התקבלה החלטה בליבו לעקור את מחשבתם בעודה באיבה.

בהגיע שעת האסיפה ביקש מאחד מתלמידיו שיתלווה אליו, וילכו שניהם יחדיו למקום האסיפה. רבינו זצ"ל הגיע לבית, דפק קלות על הדלת ונכנס. כל הנוכחים הופתעו מבואו, למרות זאת קמו לכבודו ונתנו לו כסא. אך תדהמתם גברה כאשר רבינו זצ"ל הוריד את כובעו והניחו על השולחן ולאחר מכן הוריד גם את... כיפתו, ואף אותה הניח על השולחן, פניהם של משתתפי האסיפה הוכו בתדהמה. 

או אז קם רבינו זצ"ל ממקומו ואמר להם: "כך ייראו ילדיכם אם תסכימו לגזירה הנוראה הזאת, לשלוח ילדיכם ל"תרבות אנשים חטאים"! אחר כך, חבש את כיפתו ועזב את המקום בלי להוסיף מילה. 

למותר לציין שהרעיון נגנז...

טוב - כשזה טוב עד סוף כל הדורות!

עוד תועלת שמורה לחכם הרואה את הנולד כדלהלן:

הבאנו לעיל את המשנה במסכת אבות (פ"ב מ"ט): "איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם... הרואה את הנולד", ובאבות דרבי נתן הגרסה שונה מעט: "איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם... הרואה את הנולד". 

המשגיח דמיר הגאון רבי ירוחם זצ"ל שואל בספרו דעת תורה (פר' קדושים): מה עניינו של ה"רואה את הנולד" לטוב ורע? 

הוא מותיב והוא מפרק: מעשיו של אדם צריכים להיות טובים בתכלית, בכל הנולדות, עד סוף כל הדורות, ואם אינם טובים עד אין סוף - הם קרויים כבר מעשים רעים! והדרך הטובה בה צריך אדם לדבוק היא זאת אשר היא טובה בהווה וגם לעתיד לבוא.

זאת היא מעלתו של ה"רואה את הנולד", הוא מסוגל לראות ולבחון האם המעשה שעושה יהיה בעל השלכות חיוביות גם בעתיד, לא רק באותו הרגע! ואם ירגיש כי ביום מן הימים הוא יגרום לדבר שלילי, הוא ישקול בדעתו האם ראוי להימנע ממנו. 

ראיית הנולד של הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל

להמחיש את היסוד האמור נביא שתי מעשיות מגדולי ישראל.

הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל נשאל פעם על ידי תלמידו: האם בשבת קודש ראוי לו להחמיר בביתו לנגב היטב את הצלחות טרם יניחו עליהם דבר גוש רותח.

רבינו זצ"ל השיבו בשלילה.

התלמיד שלא ציפה לתשובה כזו, שאל: "ומה רע בכך שאחמיר בזה"?

רבינו זצ"ל שהיה "חכם הרואה את הנולד" נימק לו פשר תשובתו, וכך אמר לו: "התבונן נא, אם תנהג כך, גם בני ביתך יתרגלו לזה והם יחשבו שכן הוא מעיקר הדין, וכאשר יגדל בנך ומן הסתם יתארח פעם בבית רבו, וכאשר יראה שאינו מחמיר בדבר, אזי יקל כבודו בעיניו כאילו הוא מזלזל בהלכות שבת, ואם כך אכן יקרה, הרי יצא שכרך - בחינוך בנך לנהוג החומרה, בהפסדך"...

מבטו הבהיר של הרב מבריסק זצ"ל

על הרב מבריסק זצ"ל מסופר (הרב מבריסק ח"ד): בעת שהותו בעיירה אטוואצק שבפלך וורשא לצרכי בריאות, הלך פעם לבית הכנסת המקומי בכדי לשמוע קריאת התורה בשבת.

במהלך הקריאה התעוררה שאלה של טעות בספר תורה, והמתפללים הפנו אליו את השאלה. הטעות היתה ברורה והספר נפסל מחמתה ללא כל ספק, אולם למרבה הפליאה פסק מרן זצ"ל כי ניתן להמשיך לקרוא בו את הפרשה עד תומה, וכך אמנם נעשה.

לאחר מכן פירש בפני בני ביתו את טעמו בהוראה זו, וכה אמר:

ידעתי בוודאות כי ספר התורה פסול מחמת הטעות, אלא שחככתי בדעתי מה יארע אם הקריאה תופסק בעיצומה. זאת משום שבבית הכנסת לא היה ספר תורה נוסף, וחישבתי לעצמי כי אמנם הצעירים מיראי ה' הנוכחים במקום, יטריחו את עצמם ללכת לבית כנסת מרוחק בכדי לשמוע את הקריאה מספר תורה כשר, אלא שבין המתפללים נכח גם אדמו"ר מבוגר, ובטוח הייתי בלי ספק שחסידיו ירצו למנוע ממנו את הטלטול למרחקים, ולכן ימהרו להביא עבורו ספר תורה כשר ממקום אחר. והנה בכשרותו של העירוב המקומי היו לי פקפוקים רבים. 

ולפיכך עמדו לפני שתי אפשרויות: 

האחת, שאפסוק לפסול את הספר והתוצאה תהא שיעברו על איסור הוצאה בשבת, והאפשרות השניה שימשיכו לקרוא בספר הנוכחי למרות היותו פסול.

העדפתי, איפוא, את האפשרות השניה בהסתמך על שיטת הרמב"ם זצ"ל (תשו' הרמב"ם סי' רצד, ועיין כ"מ פ"י מהלכות ספר תורה ה"א) שאפשר - על כל פנים בדיעבד - לקרוא את הפרשה אף מספר תורה פסול, וכך נהגתי בכדי שלא יעברו על איסור הוצאה!

הרי לנו כי החכם רואה למרחוק, ודבר הנראה במבט קצר רואי כדבר טוב וראוי, במבט ארוך טווח הוא מתברר כבעל השלכות שליליות, והחכם במבטו הבהיר ובמאזני הגיונו יכול למנוע אותו מראש, על אף שהוא נראה כדבר טוב לחלוטין.

הרואה את הנולד יכול להציל את נפשו!

עוד תועלת עצומה השמורה למי ש"רואה את הנולד" מבוארת בדברי הגאון רבי יעקב מליסא זצ"ל בעל נתיבות המשפט בפירושו תעלומות חכמה על הפסוק בקהלת (ב, יד) "חכם עיניו בראשו": 

"החכם עיניו בראשו, רואה את הנולד ובבחירתו יכול להציל עצמו, מה שאין כן הכסיל בחושך הולך ונכשל בבלי דעת" - כלומר: ראיית הנולד היא תועלת קודם כל לנפש עצמו לשמור אותה מכל רע! 

וכעין זה כותב המאירי זצ"ל בפירושו על מסכת אבות (שם): מעלת ה"רואה את הנולד" היא עצה מובחרת עד מאוד בכדי להינצל מן החטא, כי החכם ישקול מעשיו ויעיין אם ראוי להיות נמשך אל מעשהו, ולא יעיין אל ההפסד או אל התועלת ברגע עשיית המעשה, רק אל הנמשך אל העתיד.

"און בן פלת אשתו הצילתו" - בראיית הנולד

והדברים מבוארים בגמרא במסכת סנהדרין (דף קט:): און בן פלת אשתו הצילתו, אמרה לו: איזו טובה אישית תצמח לך מהמחלוקת? אם משה ינצח - אתה תלמידו, ואם קרח - אתה תלמידו. והגמרא שם מסיקה: "היינו דכתיב חכמות נשים בנתה ביתה - זו אשתו של און בן פלת".

בספר להעיר להורות ולהשכיל מבאר את דברי הגמרא לפי דרכנו, וז"ל: "אשה חכמה היתה, כי "איזה הוא חכם - הרואה את הנולד". והיא ערכה לפניו את תוצאת הענין שהוא מתעסק בו, בלי דמיונות שוא. שהרי רק כהן גדול אחד יהיה, ורק מנצח אחד יכתירו. ואתה תשאר בין כך ובין כך תלמיד ומשמש לאחד מהם, ואם כן מה לך ולצרה זו".

למדנו אפוא כי ה"רואה את הנולד" יכול להציל את נפשו ונשמתו מחטאים, כי הוא מלכתחילה לא מסתבך במעשים אשר עלולים לגרום לו להיכשל בעתיד.

ראיית הנולד של הגר"ח מבריסק זצ"ל

נסיים בעזרי"ת את מאמרנו בשלוש עובדות נפלאות מגדולי ישראל כיצד קיימו בנפשם את דברי חז"ל: "איזה הוא חכם הרואה את הנולד":

כאשר ביקשה ממשלת פולין לחוקק חוק, כי ללמד ילדי ישראל תורה לא יורשה רק אדם שקיבל תעודה מתאימה שראוי להיות מלמד. תעודה שתהיה חתומה על ידי רב מוסמך. נתאספו רבנים וגדולי תורה לדון בכך. רובם ככולם התלהבו מן הרעיון, וראו בו אך ברכה.

קם מרן הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל והביע התנגדות תקיפה: הצעה גרועה היא, עוד עלול לצאת מכך חורבן, שהרי מי שיתעקש למצוא תעודה ישיגנה, אנו מנוסים בכך ויודעים כי מי שמתייגע יכול להשיג כל תעודה שירצה, והתעודה תהיה אסון, כי במצב כיום, ללא תעודה - ניתן לומר דברי ביקורת למלמד, וגם אם לא יתקן דרכיו בצורה מושלמת, נאלץ הוא לקבל הערות והצעות. אבל כשתימצא תעודה בכיסו לא יוכלו לומר לו דבר, אף לא ביקורת מועטת והצעות לשיפור, שהרי הוא "בעל תעודה"...

שנים רבות לאחר מכן אמר הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל, כי נוכח לדעת עד כמה צדקו דברי מרן רבי חיים מבריסק זצ"ל, וכאשר המלמדים היו בעלי תעודה - לא יכלו לומר להם דבר ומטבע הדברים התעוררו בעיות רבות...

מדוע נמנע הגאון מטשעבין זצ"ל מכתיבת אות בספר התורה?

הגאון מטשעבין זצ"ל היה דוגמא חיה לאדם שניחן בראיית הנולד. על כוחו הגדול נביא מעשה אחד:

רבינו זצ"ל השתתף במעמד "הכנסת ספר תורה", והמנהג הרווח מאז ועד היום הוא לכבד את הקרואים הנכבדים לכתוב את האותיות האחרונות בספר התורה. כמובן שרבינו זצ"ל התכבד בראשונה לכתוב אות, ולהפתעת כולם הוא סירב לכתוב בעצמו, אלא ביקש למנות את סופר הסת"ם כשליח לכתוב בעבורו את האות.

כשראה קהל המזומנים שרבינו זצ"ל נוהג כך, עשו כולם כמותו, וכל מי שהתכבד באות מינה את הסופר לשלוחו.

לאחר מכן נשאל על ידי אחד ממקורביו לפשר הנהגתו, הלא מאז ומעולם הוא כותב אות כשמתכבד, ומדוע אם כן ראה לנכון למנות את הסופר כשליח?

הגאון מטשעבין זצ"ל השיב: כאשר הגעתי למעמד הבחנתי שבין הנוכחים יש יהודי אחד אשר חושש אני כי הוא בגדר "מומר לדבר אחד מן התורה", ומפני ששיערתי כי גם אותו יכבדו לכתוב אות בספר התורה - דבר העלול לפסול אותו לחלוטין, על כן אמרתי כי אינני כותב בעצמי אלא אני שולח לשם כך את הסופר, והנחתי שכן ינהגו גם שאר הנוכחים, וכך לא תצא המכשלה מתחת ידינו, ובד בבד כבודו של אף אחד לא ייפגע...

"להיות צופה ומביט במה שעתיד להיות"

דוגמא מאלפת נוספת ל"חכם הרואה את הנולד", וכפירושו של רבינו עובדיה מברטנורה זצ"ל: "להיות צופה ומביט במה שעתיד להיות", ומעשה שהיה כך היה:

הגאון רבי אברהם דוב אויערבאך זצ"ל שימש כרב של שכונת בקעה וכיהן כראש ישיבת אור שמח, ויהי היום והוא עבר להתגורר בשכונה בצפון ירושלים. באותה עת יצא לו לשוחח עם אחיו הגאון רבי שלמה זלמן זצ"ל על אופן התאקלמותו באיזור החדש.

בין הדברים, כשסיפר לאחיו כי קבע מקום תפילתו בבית המדרש זינברגין, אמר לו הגאון רבי שלמה זלמן זצ"ל, כי הוא מתאר לעצמו, שרב בית הכנסת - הגאון בעל "בצל החכמה" זצ"ל - ביקש לכבדו ולהושיבו במזרח, והוסיף ואמר לו "וכפי שאני מכירך, בוודאי סירבת לזה"...

רבינו הגרש"ז זצ"ל המשיך ואמר: "אני מציע לך, כי אם שוב יבקש ממך הרב לשבת במזרח, אל תסרב לכך"!

כאן שטח בפניו רבינו זצ"ל נימוק מעניין אשר באותה עת נראה היה כדבר רחוק מן המציאות: אפשר שביום מן הימים יקלע לבית הכנסת מי מתושבי שכונת בקעה שם אתה עדיין מכהן כרב, או תלמיד מישיבת "אור שמח", וכאשר יראו אותך יושב בין הקהל יחשבו בלבם: "כנראה שרק במקומנו נחשב הוא", וכבוד התורה עלול להיפגם חלילה.

בשבת שלאחר מכן, שוב פנה הגאון בעל ה"בצל החכמה" זצ"ל לרבי אברהם דוב זצ"ל וניסה את כוחו, אולי הפעם יאות לשבת במזרח. ואכן בעקבות בקשתו המפורשת של רבינו הגאון רבי שלמה זלמן זצ"ל, לא סרב וניאות לשבת במקום המכובד.

והנה לגודל ההפתעה, באותה שבת נזדמנו לבית הכנסת, גם אחד מבעלי הבתים בשכונת בקעה, וגם תלמיד מישיבת אור שמח.

כאשר אחיו של רבינו זצ"ל סיפר למשפחתו אודות הדברים המפליאים, הוסיף ואמר שאין זה מצביע בהכרח על גילוי רוח הקודש של אחיו זצ"ל, אלא על השכל הישר שניחן בו - על התכונה הנפלאה של "הרואה את הנולד" בה הצטיין רבינו הגרש"ז זצ"ל.

ביארנו אם כן מהי החשיבות בראיית הנולד, והבאנו כמה עובדות והנהגות מגדולי ישראל אשר ניחנו בתכונה מופלאה זו.

ה' יעזרנו שנושפע בחכמה ובינה להתבונן ולראות קדימה, וכך נוכל לכלכל היטב את צעדינו לבל ניכשל בחטא חלילה, וכך תשרה ברכה והצלחה בכל מעשי ידינו!

- - - 

[קרדיט: מאמר 13 מהספר הנפלא שפורסם כאן לראשונה! ארחות דיליה, באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! מחבר הספרים הנפלאים: אל תדיחנו, הראנו בבנינו, חנוכה דיליה, פורים דיליה, מידות דיליה, מצוות דיליה, (שבת קודש), תורה דיליה, תפילה דיליה, תשובה דיליה ועוד...].

לכתבה הקודמת: הפסד ורעת היאוש [לחץ כאן] נעסוק בעזרת השי"ת ברעת היאוש ובהפסדים שגורם. הכרת רעת היאוש זה דבר יסודי וחשוב מאוד ועלינו להיות מודעים לכך שהיאוש הוא כלי מלחמתו העיקרי של היצה"ר וכל מגמתו הוא להפיל לחוסר תקוה. ונבאר ממה נובע היאוש ונוכיח האם יש מקור לאמרה המקובלת בפי כל: "אין שום יאוש בעולם כלל", וכמה עצות מועילות להחלץ מהיאוש!