הלכות צדקה - ערב יום הכיפורים!

בס"ד

הלכות צדקה, ספר לכתחילה כרך עשרת ימי תשובה יום הכיפורים, פרק ז, עמודים ע' – פא'.

לכתבה פדיון כפרות - לחץ כאן - לתרומה דרך אתר שופר לחץ כאן

 צדקה

א. בעשרת ימי תשובה יש להרבות בצדקה - המועילה מאוד לתיקון הנפש ולכפרת עוונות, שנאמר: "וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק" (דניאל ד, כד) (יסוד ושורש העבודה שער י פ"ד)

ב. ראוי להרבות בצדקה בעשרת ימי תשובה, עוד יותר ממה שנתן לצדקה בערב ראש השנה (מועד לכל חי סט"ז אכ"ב) ויתן אף יותר מכפי יכולתו, כי בזה מתכפרים עוונותיו (אלף המגן תרד, לה).

ג. גדולה צדקה יותר מכל הקרבנות, שהקרבן מכפר רק על השוגג, והצדקה מכפרת הן על השוגג והן על המזיד (מהרש"א (סוכה מט, ב).

ד. יש עבירות שכדי לכפר עליהן אין די ביום הכיפורים, אלא צריך גם מיתה. העצה היחידה לזה - היא: להרבות בנתינת צדקה (ע"י הצדקה הוא ינצל ממיתה, שנאמר: "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת" (משלי י, ב) ואז יוה"כ בעצמו מכפר ג"כ, ונכתבים ונחתמים לחיים (תפארת בנים הו"ד במחזור תתקבל יוה"כ עי"ז).

ה. אדם שנותן צדקה לצורך פרנסת חבירו - נעשה שותף בכל המצוות שיעשה מקבל הצדקה מכאן ואילך (ישמח משה שמות עקכ"ב, א) וזוהי השקעה גדולה ליום הקדוש (ראה לכתחילה (בן אדם לחבירו - עשה טוב עמוד צז).

ו. צריך האדם להחדיר לעצמו ולקבוע בנפשו שעל ידי מצות צדקה לא יהיה לו שום הפסד בממונו, אלא אדרבה - השי"ת ישלם לו בכפל כפליים (הוספות הרמב"ן לסה"מ (ל"ת יז).

ז. הנותן צדקה ורוצה לזכות לישועה, הדרך המובחרת היא - לומר: 'הריני נותן צדקה, ובזכות המצוה אזכה לישועה' (הגרי"ש אלישיב אשרי האיש יו"ד ח"ב פמ"ה ס"כ).

ח. ראוי ונכון לכוין במצות צדקה רק לשם מצות צדקה, כפי שציוה ה', ולא לשלם תועלות אחרות (למרות שגם כאשר מטרתו בנתינת הצדקה 'כדי שיחיה בני' - או כל הרי זה צדיק גמור, מ"מ ראוי ונכון שיכוין במצוה תועלת אחרת "בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ" (שמות כב, יט) אהבת חסד ח"ב פכ"ג).

ט. יש להקפיד שהצדקה תנתן מממון כשר, שלא תהיה 'מצוה הבאה בעבירה', ו: 'אין קטיגור נעשה סניגור' (כיצד יידע האדם איזה ממון כשר לחלוטין! מבואר בפלא יועץ (ערך סנגוריה): 'ובהיות כי קשה הדבר לידע בבירור איזה ממון בא לו בהיתר גמור, העיצה היעוצה, שידברו איש אל רעהו ויתנו במתנה זה לזה סך ממון ויעשו חליפין, ויהא מונח להם בכיס בפני עצמו לעשות בו מצוות ומעשים טובים עד אשר יכלה, וכן יעשו תמיד, כי בממון שניתן לו במתנה - אין עליו שום חשש איסור. 

י. אדם שחייב ממון לאחרים - אסור לו להרבות בצדקה לפני שפרע את חובותיו (ברכ"י סרנ"א ס"ג בשם ספר חסידים סתנ"ד. בדרך אמונה פ"ז ממתנות עניים ציון הלכה סקרי"ד כתב, כי מסתבר שדין זה אמור רק באופן שגם לצורכי עצמו אינו מוציא אלא מה שמוכרח ביותר, ובשאר ממונו פורע חובותיו. עי"ש שכתב: 'ושמעתי שמרן החזו"א זצ"ל הורה לאחד שהיה לו חובות, שמ"מ ירשום עליו לחוב חשבון המעשר, ויפרענו אח"כ, אחר שישלם חובותיו'.

יא. ראוי ונכון שכל אדם יתן רשות מפורשת לאשתו לתת צדקה כפי רצונה, ועל זה נאמר: "כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים טו, י. מטה משה ענ"א).

יב. אין לשלוח ילדים לאסוף כספי צדקה, כדי שלא להרגילם לאסוף כספים אף שלא למטרת צדקה (הגרש"ז אויערבאך, הליכות בת ישראל פ"ד הערה יד. ילד שאוסף צדקה למטרה מסויימת, מותר לתת לו, ובתנאי שמקבלים קבלה ממנו. אמת ליעקב יו"ד סרנ"ו הערה 142).

נתינת צדקה

יג. לפני נתינת הצדקה ראוי לבקש: 'יהי רצון מלפניך וכו' שלא אכשל בעני שאינו הגון'. לאחר נתינת הצדקה לעולם אין להרהר, אלא לבטוח שהמצוה נתקיימה (ספר חסידים אות סא; מעבר יבק שפתי רננות פכ"ב. ראה שיח יצחק בסידור הגר"א לאחר ובא לציון).

יד. הנותן צדקה לגבאי יאמר לו: 'שמור לי מעות אלו לדברים טובים שיש בהם מצוה רבה' (כי לפעמים הגבאים נותנים מן הקופה לצדקות שאינן ראויות לכתחילה, ולצרכים לא הכרחיים. לקט יושר עקכ"ב).

טו. התורם חפץ לבית הכנסת לעילוי נשמה ומשלמו מכספי מעשר - לא הוסיף שום זכות לנפטר (שהרי את המעשר הוא היה נותן בלאו הכי. שערי תורת הבית ח"א ער"מ).

טז. יש לתת צדקה גם לאנשים בריאים וחזקים שמקבצים נדבות, כי כאשר נגזר על אדם עניות הקב"ה מכניס בו עצלות שלא יוכל לעבוד למרות חוסנו וחוזקו (חפץ חיים הו"ד בלכתחילה בין אדם לחבירו עשה טוב עק"ב סכ"ו).

יז. לעולם אין להתחרט לאחר נתינת הצדקה ולחשוש שמא מקבל הצדקה אינו אלא מעמיד פנים (כי הכל בהשגחת עליון, ו: "מֵה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ" (תהלים לז, כג) ו: 'מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה'. ראה שיח יצחק על סידור הגר"א, ובא לציון. והליכות בא"ל פ"א הערה קנ).

יח. אין לתת צדקה לאנשים המשתמשים בה לרעה, כגון לקניית משקאות חריפים או שימוש בסמים או הימורים (ראה סיפרא לויקרא פכ"ה. והליכות בין אדם לחברו פ"א סכ"ו).

יט. אין לתת צדקה למי שאינו ראוי לקבל צדקה, ואפילו לא בתורת מתנה (כי למרות שאינו נחשב לגזל, שהרי נתן לו בתורת מתנה, מ"מ דמי לנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, דעובר על: "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט, יד) הגרש"ז אויערבאך צדקה ומשפט פ"ב סקנ"ז).

כ. מקבץ נדבות שלא מכירים את יושרו - יתנו לו מעט ממון במתנה, כדי שלא להכשילו בגזל אם הוא רמאי ואינו עני (הגרש"ז אויערבאך. הו"ד בבני יעקב ח"ג עמ"ה).

כא. מותר לתת צדקה לילדים האוספים למטרה מסויימת, אך יש לבקש מהם קבלה על התרומה (אמת ליעקב יו"ד סרנ"ו הערה 142. אולם, ראוי שלא לשלוח ילדים לאסוף כספי צדקה, כדי שלא להרגילם לאסוף כספים אף שלא למטרות צדקה. הגרש"ז אויערבאך הליכות בת ישראל פ"ד הערה יד).

נדרי צדקה

כב. יש להזהר שלא להתחייב כסף לצדקה בלשון נדר, וכן שלא לומר: 'הרי עלי סכום זה לצדקה', או: 'כסף זה לצדקה', כדי שלא להיכשל ב: "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ" (במדבר ל, ג) או ב: 'בל תאחר' (נדרים ג, ב. שו"ע סרנ"ז ס"ד; ב"י סימן רג; טו"א ר"ה ו, א) וח"ו יבוא לידי אסון (כפי שאמרו חז"ל (שבת לב, ב) שמפני עוון זה אשתו ובניו הקטנים מתים.

כג. הדרך הטובה ביותר כשרוצה לקבל על עצמו לתת צדקה, היא - לומר: 'בלי נדר', ויקבל שכר משמים הן על האמירה והן על הנתינה (אהבת חסד ח"ב פט"ז בהג"ה; דעת תורה סימן רנ"ז ע"פ התוספתא פאה פ"ד ה"ז).

כד. מצוה על אדם לומר בפה שיתן צדקה (וכנ"ל שבעצם האמירה מקיים מצוה) ובעיקר כאשר מתרימים את הרבים (שכאשר פוסקים צדקה ברבים, אם ימנע מלהתחייב בלי נדר - אף אחרים ינהגו כמוהו, ונמצאת המצוה בטלה. אהבת חסד ח"ב פט"ז ובהערה שם ד"ה ומזה) אולם תמיד יאמר: 'בלי נדר' (שם).

כה. גם כשאומר 'יזכור', או 'השכבה', על נשמת הוריו ופוסק צדקה לעילוי נשמתם יאמר 'בלי נדר' (חכמת אדם כלל צא ס"ב; ערוה"ש סרנ"ז ס"ה).

כו. הפוסק צדקה סתם ואינו אומר בפירוש 'בלי נדר' - הרי זה נדר (שו"ע סר"ג ס"ד. וש"ך סק"ד).

כז. הפוסק צדקה ואומר: 'בלי נדר' - ניצל אמנם מאיסור נדרים, אך חייב ב: "מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר" (דברים כג, כד). (תשובות והנהגות ח"ב תעו).

כח. ראוי ונכון שכל אדם יתנה שלא יחול שם נדר וצדקה עד שיבוא הכסף ליד העני (כדי להנצל ממכשול באופנים שונים, כגון כשנכנס עני לבית הכנסת לקבל צדקה, והחליט בדעתו לתת לו צדקה, ובעודו מתעסק בהוצאת המטבע מכיסו יצא העני מבית הכנסת, והגרש"ז אויערבאך היה מעורר רבות על כך, שמי שמכין מטבע לתתו לעני ולבסוף לא נתן לו - קרוב הדבר להכשל בעוון נדרים. הליכות שלמה תפילה פ"ז הערה 12).

כט. בעת צרה - מותר לנדור, כדי שיהיה לו זכות להנצל מצרתו (שו"ע סרנ"ו ס"ג) יש סוברים, כי אף מצוה יש בדבר (ראה תוס' חולין ב, ב, ד"ה אבל. בשם המדרש, ויד שאול סר"ג סק"ז).

ל. הנודר צדקה בעת צרה - קיימת סכנה להתירו (מהרש"ם סרנ"ח ס"ו בשם ר"י החסיד).

לא. מי שנדר בעת צרה והתיר את נדרו, צריך לדאוג שח"ו לא תבוא עליו צרה אחרת דומה לצרה הקודמת שפקדה אותו (סמ"ג נדרים רמב).

לב. אדם שהחליט בלבו באופן מוחלט לתת צדקה - עליו לקיים את מחשבתו, למרות שלא אמר זאת בפיו (רמ"א יו"ד סר"ג ס"ד).

לג. הנודר סכום כסף לצדקה - אינו יכול לומר שלא נתכוין לתת אלא רק לזרז אחרים לתת (אלא אם כן הודיע תחילה שאינו מתכוין לחייב את עצמו. ואם אמר בלחש ולא שמעוהו אחרים - נחלקו הפוסקים בדינו. ראה שו"ע סרי"א ס"א).

לד. יש להמנע מלהעמיד אנשים מהציבור שיחייבו את עצמם בסכומים גבוהים כדי לעודד את הציבור לתרום סכומים גדולים, ואחר כך הגבאים מתפשרים עמם על סכומים נמוכים יותר (והרי זו גניבת דעת. שו"ת משנה שכיר יו"ד סקפ"ו; שו"ת מנח"י ח"ג סצ"ז; שו"ת דבר יהושע ח"ג סל"ב. אולם יש שלימדו זכות על נוהג זה. ראה צדקה ומשפט פ"ז סק"ה).

לה. בכל פעם שמתחייב צדקה - ראוי ונכון להפריש מיד את המעות (רמב"ם הלכות מתנות עניים פ"ח ה"א; שו"ע סרנ"ז ס"ג; ט"ז שם סק"ג).

לו. נדר לתת צדקה ונתן בטעות לרמאי - לא יצא ידי חובת נדרו וצריך לתת שוב (שו"ת לב אברהם ח"א ספ"ו).

לו. הנותן הוראת קבע לצדקה מסויימת - ראוי ונכון שלא יבטלה פחות מי"ב חודש (כי הרגילות לתת לכל הפחות ל: יב' תשלומים. הגר"נ קרליץ. כמובן שאם סוכם אחרת - הכל לפי מה שסוכם. לדעת הגרי"ש אלישיב, החותם הו"ק לצדקה ולא התנה שיוכל לבטלה כשירצה - ההתחייבות היא לתמיד ואין לבטלה מבלי להישאל. לפני שמבטלים הו"ק - יש להודיע למקבל הצדקה על הביטול, כדי שלא לגרום נזק לצדקה בגביית העמלה הבנק. שערי צדק פ"ז סקס"ה).

לח. כתב צ'יק לצדקה, ועדיין לא מסרו לצדקה, וגם לא התחייב על זה לצדקה אינו יכול לשנות אפילו חלק מהסכום למקום אחר (שכיון שכתב את הצ'יק - הוי כאילו מסר. אשרי האיש יו"ד ב פמ"ה ס"ח).

בל תאחר

לט. המאחר את נדרו - פנקסו נפתח ומדקדקים במעשיו אם הם מספיקים כדי להגן עליו מחטא זה (חכ"א כלל צא ס"ג).

מ. כל זמן שמתמהמה מלתת את הצדקה עובר מחדש על איסור 'בל תאחר'. ולכן גם אם כבר עבר על 'בל תאחר' - יזדרז לתת, כדי שלא יעבור שוב ושוב על 'בל תאחר' (ריטב"א ר"ה ו, ב; חזו"א בכורות סימן יז סק"ב.

מא. נתינה לגבאי צדקה נחשבת כנתינה לעני עצמו (הגרח"פ שיינברג).

מב. העושה תנאי שיוכל לחלק את הצדקה כרצונו - הכל לפי תנאו, ויכול להמתין ולחלק כרצונו לאיזה עניים שירצה (רא"ש הו"ד בטור סרנ"ז; שו"ע שם ס"ג).

מג. גם כאשר אינו צריך לתת את הצדקה מיידית, מכל מקום יש לו להפריש מיידית, ולתת בהגיע זמן הנתינה (יו"ד סרנ"ז ס"ג.

מד. עצה שלא לעבור על 'בל תאחר': תמיד כשמתרימים אותו לצדקה יאמר: "בלי נדר' (ראה דרך אמונה ציון ההלכה פ"ח סקע"ב, שכן היה מייעץ החזו"א) וכשמפריש כסף לצדקה יתנה שהכסף לא יהיה צדקה כל זמן שלא הגיע ליד העני פעמים שאדם מוציא מעות מכיסו כדי לתתם לעני, ופתאום העני נעלם, יש אומרים שחייב לתתם לעני אחר (דרך אמונה ח ואורחות רבנו ח"א עש"א בשם החזו"א), ויש אומרים שפטור מלתת, דאדעתא דעני זה חשב לתת (אבני ישפה ד, קא, בשם הגרי"ש אלישיב), והואיל ודבר זה מצוי - טוב להתנות באופן כללי שלעולם לא יחול על המעות דין צדקה עד שיגיעו לידי העני עצמו. אורח צדקה עמוד רכב. הנוהג כן יוצא מידי כל הפיקפוקים של 'בל תאחר'). 

מה. איסור "בל תאחר' אינו דוקא בצדקה לעניים, אלא הוא הדין בצדקה לבית הכנסת, לישיבה או לכל מוסד תורה וחסד (ספר המצוות להרמב"ם ל"ת קנז. אולם ראה שו"ת הרדב"ז ח"ב סתרח"צ).

מו. נדר צדקה לבית הכנסת - אינו עובר ב'בל תאחר' עד שיתבענו הגבאי ויאמר לו שבית הכנסת זקוק לכסף (ראה לכתחילה בין אדם חבירו עשה טוב עקל"ט)

מז. קופה השייכת למוסד מסויים, והוסכם שהגבאי יבוא לגבות את המעות שבקופה - אינו עובר ב'בל תאחר' כל זמן שלא בא הגבאי (פסו"ת סרנ"ז עתע"ב).

מח. בערב יום הכיפורים יש לפרוע את כל נדרי הצדקה על כל סוגיהם (ודבר זה עלול להיות לאבן נגף ביום הכיפורים).

ספיקות בצדקה

מט. נדר כסף לצדקה ואינו זוכר את הסכום שנדר - יתן לצדקה עד לסכום שיודע בוודאות שיותר מכך לא נדר (שו"ע סרנ"ח ס"ג). במקרה זה - יוכל להשאל על נדרו (ויש לו יפתח', שאילו היה יודע שישכח איזה סכום נדר - לא היה נודר. ערוה"ש שם סעיף י. ואין זה 'נולד', כיון ששכחה מצויה. דרך אמונה פ"ח ציון ההלכה ס"ק קז).

נ. הנודר לצדקה באמירת 'מי שברך' ולא נקב בסכום מסויים (כגון שאמר שיתן מתנה לבית הכנסת) צריך ליתן כפי שנהוג לתת באותו מקום (המרבים ליתן) במקרים דומים (עד שיאמר ש: 'עד כדי כך לא התכוונתי'. שערי צדק פ"ב סקקנ"ה בשם הגרי"ש אלישיב).

נא. קנה עליה בבית הכנסת ומסתפק אם פרע את חובו – ישלם מספק (שו"ע ורמ"א שה, ו).

נב. המתחייב צדקה למקום מסויים, ואינו זוכר למי התחייב צריך לשלם לכל המקומות המסופקים, עד שלא ישאר ספק בלבו (שו"ת חת"ס יו"ד סימן רמ. הו"ד בפת"ש שם סק"ה). אולם ניתן להתיר את הנדר בפתח, שאילו ידע שישכח לא היה נודר (ערוה"ש שם ס"י. ראה דרך אמונה פ"ח ציון ההלכה סקק"ז דאין זה 'נולד' - כיון דשכחה מצויה).

נג. מי שמסופק על כסף מסויים האם הוא של חולין או של צדקה - חייב למסור אותו לצדקה (טור ושו"ע סימן רנט ס"ה; ביאור הגר"א ופת"ש שם).

נד. נדר סכום כסף לצדקה ולא פירש לאיזו צדקה - יתן ללומדי תורה (שו"ת דבר יהושע פסקים הלכות צדקה אות ג).

- - - 

קרדיט: ספר לכתחילה, כרך עשרת ימי תשובה יום הכיפורים.

ב"ה כעת במלאי בסדרת לכתחילה (סט) אמונה ובטחון. | דרך הלימוד דרך העליה. | השגחה פרטית וקרבת א-לקים. | חודש אלול – ראש השנה. | חנוכה - חודש כסלו. | ליל הסדר. | פסח - חודש ניסן. | פורים - חודש אדר | שבת – הנהגת היום. | שמירת הלשון - לשון הרע, שנאת חינם ומחלוקת. | תפילה. תיקון המידות. | תלמוד תורה. | מח' קניני התורה. | יסודות האמונה. | עבודת ה' | ארבעת המינים ושמחת תורה ועוד...