הרב אלעזר מנחם שך - פרקים ממשנתו

בס"ד

הרב אלעזר מנחם מן שך (שליט"א) זצוק"ל
ראשי פרקים אחדים מתוך משנתו של מרן ראש הישיבה (ישיבת פוניבז')

א. מה הן השאלות שחייב האדם לשאול עצמו בכל עת?

כשהאדם מתעורר בבוקר, ורואה לפניו את הבריאה המוכנה לשרת אותו ולספק את כל צרכיו, הרי הוא, באופן טבעי, צריך להציב לפניו את השאלות הבאות:
1. מי עשה דברים אלו עבורי?
2. מדוע הכינם עבורי?
3. מה הן צפיותיו ממני?
שלשת השאלות הללו, חייב האדם לשאול את עצמו בכל צעד וצעד מחייו.

הן האדם, חי, נושם, אוכל, ונהנה, והשאלות הללו מתחייבות מההגיון הבריא הנטוע בראשו של כל אדם.

מי שמתעלם משאלות אלה, הרי הוא בורח מהמציאות, והסיבה היחידה לבריחתו היא: הרצון להמנע מלהגיע למסקנות המתחייבות משאלות אלה.

לעומת זאת, האדם השואל עצמו תדיר שאלות אלה, ומגיע בעקבותן למסקנה כי יש בורא עולם שברא בריאה זאת בעבורו, יודע גם כי הבורא מצפה ממנו שיכיר בו וינהג לפי רצונו.
מי שחי לאור שלשת השאלות הללו, שמח לגלות, כי הבריאה כולה היא אוצר של הזדמנויות שניתנו לאדם לגדול ולהתפתח.
אדם זה חש כי יש ייעוד לחייו, וכי ההטבה הגדולה ביותר שיש לו בחייו, היא הזדמנות לבנות את אישיותו ולצקת בה תוכן, ההופך את מערכת החיים למערכה של תפוקה רוחנית מאושרת. שוב אין הוא חושב "איך להנות מהחיים" אלא "איך לנצל את החיים"!


ב. כיצד יכול האדם להתכחש למראה עיניו?

כשהאדם פותח את עיניו והוא רואה, הרי ניצב ועומד לפניו דבר השי"ת בתחילת העולם - "יְהִי אוֹר"! (בראשית א, ג).

כי מה היא משמעותה של אותה קרן אור - המגיעה אל האדם וממחישה לו את אשר הוא רואה - מלבד דבר השי"ת המהווה אותה?
האם ניתן להגדיר בהגדרה כל שהיא מהי "קרן אור" מלבד קביעת העובדה שהיא קיימת!?

ואם כן, התמיהה היא גדולה ועצומה:
כיצד יכול האדם להשתמש בכל עת באותו כח נפלא המאפשר לו לחזות בסובב אותו, ואינו מגיע למסקנה ההגיונית, היחידה והפשוטה, שבמו עיניו הוא רואה את דבר השי"ת האומר "יְהִי אוֹר"!?

דע! ההסבר היחידי לתופעה זאת הוא:
קיומו של כח בלתי הגיוני, המסוגל להשפיע על שכלו של האדם להתעלם ממה שעיניו רואות.


ג. מהו האסון הגדול ביותר שיכול לקרות לאדם בחייו?

מעשה באדם שחי כל ימיו בעוני ובמחסור, ובימיו האחרונים, סמוך למותו, נודע לו שעשרות שנים חיפשוהו כיורש הקרוב ביותר לעשיר גדול מאוד שהלך לעולמו, שהותיר אחריו סכום גדול מאוד עבורו.
הימים האחרונים לחייו, לאחר שנודע לו, היו קשים לו יותר מהסבל שסבל כל ימיו!
הידיעה כי "היה עשיר", ומחמת חוסר ידיעתו חי כל ימיו חיים עלובים, המיטה עליו אסון ושברה את רוחו לחלוטין.

כל אדם הוא עשיר גדול!
עשירותו מתבטאת בעצם אישיותו, באוצרות הרוח והשכל שהעניק לו בוראו.

אילו היה האדם מודע לגודל עשירותו, הוא היה מאושר כל ימי חייו ומנצל את אותם אוצרות הרוח שבנפשו, לבנות את אישיותו ולפתחה.
אותם כוחות נפש שניתנו לאדם יש להם מטרה אחת, נשגבה מאין כמוה – להכיר את בורא העולם, להתקרב ולהתרומם אליו.
אך אם האדם אינו מכיר את עושר נפשו ואינו מנצל את ההזדמנות הנפלאה שהוענקה לו, בגלל שאינו יודע ממנה, הרי אין אומלל יותר ממנו.

האסון הגדול ביותר הוא: להפסיד את החיים מחמת חוסר ידיעה למה הם נועדו.
אך יש הבדל גדול בין אותו העני שלא ידע מעושרו, לבין מי שאינו מכיר בעשירות של כוחות נפשו.

אותו עני לא היה מסוגל להגיע בעצמו לאותה ידיעה! אבל לאדם יש את היכולת לדעת מי הוא ומה הם אוצרות העושר הרוחני הטמונים בקרבו.

במעט חשיבה, ובמעט רצון, יכול האדם להכיר כי אכן עשיר גדול הוא!


ד. יש בעל הבית – והוא הקובע!

מי שמתבונן במבט אמיתי על היחס, כיום, בין עם ישראל ובין הקדוש ברוך הוא, אין לו הגדרה אחרת מאשר- הפרת ברית!

כי הרי אנו, בני העם היהודי, הכרזנו עוד בשחר ימיה של האנושות, כי יש בעל הבית לעולם, וכי הוא הקובע את גורלו!
מתוקף אותה ההכרזה והודעת האמת זכינו כי בורא העולם יתגלה לפנינו במעמד הר סיני, יבחר בנו בתור עם ה`, יתן לנו את תורתו ויכרות עמנו ברית על קיום התורה ועל היותנו לעמו לנצח!

ועתה, מפר עם ישראל בצורה הבוטה ביותר את הברית שיש לו עם בעל הבית, תוך אשליה איומה כי עם ישראל הוא אדון לגורלו, ובעל הבית אינו הקובע!

כיצד מתרחשת טעות שכזאת?
כיצד מסוגל עם ה` להפר את הברית בינו ובין אלוקיו ולהכריז כי אותה הברית אינה מחייבת אותו אלא חוקי ה"כנסת"? 

כיצד יכול עם ישראל להשלות את עצמו כי הוא יכול לנתק את עצמו מהתחייבותיו לבעל הבית וכי בעל הבית לא יגיב על כך?

כיצד חולם עם ישראל על השלום, וכי יבוא יום בו הוא ישכון בבטחון ככל העמים, מבלי שהוא זקוק לקבל על חלום זה את אישורו של בעל הבית, שאותו הוא כה מכעיס!?

התשובה לשאלות נוקבות אלו, מצויה בין דפי הספר, הכוללים את פרקי משנתו של מרן ראש הישיבה, הרב אלעזר שך (שליט"א) זצוק"ל.

באותם פרקים בספר, בו מוצגים בפירוט כוחות הנפש של האדם, כולל תכונות הסגידה והמרידה, נמצא גם המענה לשאלה: כיצד יתכן שעם ישראל יהיה מסוגל לטעות טעות כה איומה וגורלית.

בספר גם מובעת הדיעה, כי מצב שכזה, של הפרת הברית בין עם ישראל ובין אלוקיו, אינו יכול להמשך פרק זמן רב, וכי במוקדם או במאוחר, תבוא תגובה של בעל הבית על הפרת הברית עמו!

[לסרטון: יש בעל הבית - והוא הקובע! | מתוך הרצאה: דיסק 85 - כולם שוּתַף, בית ברבור, תל אביב 31.10.2001]

ה. כיצד מונעים את השואה הבאה?

לשואת יהדות אירופה היתה התרעה!
התריע עליה בספר משך חכמה [בפרשת "בחוקותי"] שנים רבות לפני התרחשותה, בזמן שחלק ניכר מהעם היהודי עוד העריץ את התרבות ה"אנושית והמתקדמת" של הגרמנים...

אותה הערצה הביאה אותו לנטוש את תורת ישראל ולהמירה בצורת חיים "משכילה ונאורה" שהדוגמא שלה היא התרבות הגרמנית ואורח חייה.

"...תבוא רוח סערה אשר תעקור את עם ישראל מגזעו ותוכיח לו שברלין אינה ירושלים!" זעק מחבר הספר משך חכמה, וקולו לא נשמע.

ועתה, חמישים שנה אחר שנוכח העם היהודי מהי אותה התרבות האנושית והמשכילה, הוא חוזר וטועה את אותה הטעות האיומה, ושוב הוא חי באשליה כי עם ישראל הוא עם ככל העמים, וכי אורח החיים העולמי מתאים לו יותר מאורח החיים שמתווה לו תורת ישראל.

במצב שכזה יש לנו סיבה לדאגה, אך יש גם יסוד לתקווה.
אמנם, המצב ההווה שעם ישראל, ככלל, אינו מכיר את המציאות שהוא עם השי"ת ומנסה להיות ולנהוג ככל העמים, אינו יכול להמשך זמן רב.

ואמנם, קיומה של מדינת יהודית בארץ ישראל, המכריזה כי חוקי התורה שנתן לנו השי"ת בסיני אינם מחייבים אותה, היא מרד מאורגן של עם ישראל באלוקיו ובתורתו, דבר המחייב חס וחלילה שואה נוספת. אך יש יסוד איתן לתקווה, כי לא יעבור זמן רב עד שעם ישראל יבין את משמעות הברירה העומדת לפניו, ואת מקום השואה יתפוס תהליך של התפכחות והכרת האמת – מי אנחנו?!

פגעי הימים האחרונים החלו להביא מפנה במהלך החשיבה של אנשים חושבים, ומחוגים הרחוקים מתורת ישראל החלה להשמע הקריאה כי יש דין ויש דיין!

יתכן מאוד ואותו תהליך של התעוררות בתשובה יגיע גם לרחוקים ביותר, וגם הלוחמים כיום בתורת השי"ת תיפתחנה עיניהם, ועם ישראל כולו יזכה לחזור לאלוקיו ולתפוס את מקומו המכובד בעולם, כעם השי"ת!


ו. מהו דינם של שטחי ארץ ישראל במצב הנוכחי?

ארץ ישראל שייכת לעם ישראל בין אם היא נמצאת תחת שלטונו ובין אם הוא גולה ממנה ושלטון זר שולט בה.

קדושת הארץ קיימת גם בשעה שאנו נמצאים בגלות, ומצווה עלינו לישב בה וליישבה גם כשאין בה שלטון יהודי!

השאלה הניצבת כיום, לאחר ששטחי ארץ ישראל נכבשו על ידי הצבא, האם לצורך שלום אמיתי יש לנו לוותר על שטחי ארץ ישראל או שאסור לוותר ויש להאבק ולהלחם על החזקתם?

השאלה הזאת – אינה שאלה!

ארץ ישראל הובטחה לאברהם אבינו כי היא תנתן במתנה לזרעו אחריו. במתנה, לא באמצעות החרב.

יצחק אבינו ברך את שני בניו, כאשר את יעקב הוא ברך בברכה ש"יתן" לו האלוקים ("וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ" בראשית כז, כח) ואת עשיו הוא ברך שיחיה על חרבו! ("וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה" בראשית כז, מ).

הכיבוש והאחיזה באמצעות הכח בלבד, משמעותם, כי עדיין לא קיבלנו את הארץ מאת הקדוש ברוך הוא, וממילא השאלה אודות "ויתור" עליה אינה מציאותית!

הדבר היחידי העומד על הפרק הוא, האם מבחינה בטחונית עדיף להגיע להסכם עם הערבים, ואם ההסכם הזה הוא כן מציאותי ואמיתי.

לכן, אין לערב את המושגים, אלא יש להגדיר היטב שכל הדיון בנושא ה"שלום" הוא במישור הביטחוני המעשי ולא בתחום העקרוני של מצוות ישוב ארץ ישראל.

עוד תגיע העת, בה יתן לנו הקדוש ברוך הוא את האפשרות ליישב את ארצנו הקדושה ולשבת בה בשלום ובבטחה, בלי שנצטרך להאבק על כיבושה ועל הזכות להחזיק בה.

העת הזאת תגיע כשנהיה ראויים לכך. ובינתיים, אין הכיבוש הצבאי במלחמת ששת הימים יכול להקדים לנו את אותה עת.

אנו מאמינים בקביעה שקבע בורא העולם בתורתו, כי ישיבתנו בשלום בארצנו מובטחת בתנאי מפורש של שמירת חוקי תורתו.

אך, אם חס וחלילה, ימשיך עם ישראל להתנהג כפי שהוא נוהג כיום, שהשלטון היהודי בארץ אינו מכיר בהשי"ת ובתורתו, והתנהגותו הבלתי מוסרית של חלק גדול מהעם תואמת את אותה האזהרה האמורה בתורה – שארץ ישראל עתידה להקיא את עם ישראל מתוכה כשם שהקיאה מקרבה את העמים שישבו בה מקודם [עקב התנהגותם הבלתי מוסרית!] – הרי לא רק שליטתנו בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים תהיה נושא לדיון, אלא עצם קיומנו בארץ אינו מובטח כלל וכלל!


ז. מהי מידת האחריות לכלל ישראל הרובצת על כל יחיד?

כל יחיד ויחיד מעם ישראל חייב לדאוג לגורלו של עם ישראל כולו. נטל האחריות – מכוחה של "הערבות" שנצטוו בני ישראל להיות ערבים זה לזה – גובר במיוחד בשעה שחלק גדול מהעם היהודי סטה מדרך השי"ת ונוהג אורח חיים העלול לעורר חרון אף השי"ת על עמו.

חכמינו, זכרונם לברכה, הדריכו אותנו כיצד עלינו לנהוג בתקופות השונות של עם ישראל.

בתקופה שבה נוהג העם לפי דרך התורה, צריכים אנו למקד את כל הכוחות בהגברת לימוד התורה ובהעלאת הרמה של יראת שמים של כל יחיד ויחיד.

באותה עת, צריך כל יחיד להתרכז בהתעלותו ובהתפתחותו האישית, ולהשתדל להגיע לאותן מדרגות נישאות שיכול כל אדם מישראל להגיע.

אבל, בתקופה שעם ישראל נוטש את התורה ושוכח את אלוקיו, הרי האחריות לגורלו של כלל ישראל מחייבת כל יחיד ויחיד, מאותו מיעוט היודע את האמת, ליטול חלק במאמץ להחזיר את עם ישראל לדרך האמת.

אין להסתגר באותה שעה, אלא חייבים להשתדל ולמצוא דרך כיצד להגיע את הציבור הטועה, ולהשפיע עליו לחזור לדרך הישר.

בשעה שכזאת "צדיק נסתר" אינו ראוי לתואר "צדיק"! כי צדיק אמיתי אינו מסתתר בעת שכזאת, כיוון שחובתו להתגלות ולפעול בקרב ההמון הזקוק להדרכה!

גורלו של כלל ישראל ככלל, נקבע לפי יחס הזכויות והחובות שלו בכלל.

לכן, בראותנו את משקלן הכבד של החובות במאזני הכלל, עלינו להכיר את גודל האחריות המוטלת עלינו לאזן את המשקל על ידי זכויות מרובות ובעלות משקל רב, מצידנו.

חכמינו זכרונם לברכה הורונו, שיתכן ואדם אחד במעשה אחד יכריע את גורלו הפרטי ואת גורל העולם כולו, כאשר הם נמצאים במצב שקול של מחצה ומחצה, ולכן על האדם להחשיב ביותר את ערך מעשיו, שהרי על כל צעד ושעל יתכן שהוא מכריע את גורלו ואת גורל העולם כולו.

על הציבור החרד לדבר השי"ת מוטל כיום נטל אחריות עצום, כדי למנוע את מה שעלול לקרות לכלל ישראל עקב התנהגותו של רוב הציבור!

וכל מי שיודע את אשר יכול להתרחש, חייב לבחון את מידת אחריותו ואת מידת אפשרויותיו להציל את כלל ישראל.

עלינו לדעת כי כל אדם עתיד לעמוד לדין לפני בורא העולם ולתת דין וחשבון ('וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן' אבות ג, א) לא רק על מעשיו שהוא עושה, אלא גם על מה שיכל לעשות ולא עשה!

כל אחד ואחד מאתנו עתיד לעמוד לדין על שלא הכיר בגודל אחריותו לכלל ישראל ולא פעל במרץ, בהתאם לאחריות הכבדה הזאת.

רק מי שלא מכיר בגודל האחריות הרובצת עליו יכול להשאר אדיש ולחיות חיים שלווים.

מי שמכיר באחריותו לכלל – נפשו סוערת, ומחפשת דרכים לפעול!


ח. יש סיכוי!

אנו, עם ישראל, מהווים את מוקד האנושות!

מאז היותנו לעם, במעמד הר סיני, ועד עתה, סוער וגועש העולם כולו בנסיון להתכחש לאותה אמת – שאנו העם שנבחר על ידי בורא העולם, ולנו, ורק לנו, הוא נתן את תורתו.

גם בתוך העם היהודי מופיעים מידי פעם בפעם זרמים הטועים בהבנת המושג עם ישראל ומנסים לתת לו תוכן חדש.

הצד השווה בכל הטועים והלוחמים ביהדות, מבית ומחוץ, הוא הנסיון הכושל, החוזר ונשנה, ליצור רעיון אנושי חדש השולל את התורה של בורא העולם.

כולם יודעים כי התגלותו של בורא העולם המעמד הר סיני היא המקור להכרה במציאות הבורא יתברך, ויודעים גם ידוע כי במעמד זה נבחר עם ישראל מכל האומות להיות עם השי"ת, וכי תורת השי"ת ניתנה לעם השי"ת!

ואף על פי כן מנסים בני אדם, דור אחר דור, ליצור אמת אחרת!

הם מפתחים רעיונות חדשים המתקבלים על ליבותיהם של בני אדם כרעיונות חדשים, מתקדמים ומענינים, ומצליחים לתקופות זמן קצובות להטות את כיוון חשיבתם של בני האדם מהאמת.

בזה אחר זה עלו על בימת ההיסטוריה האנושית בכלל, והיהודית בפרט, הוגי דעות שהציגו חשיבה אנושית מחודשת, ובזה אחר זה קרסו כל אותן הרעיונות ופינו את מקומן לנסיון אנושי חדש.

כרגע, מצויים אנו בשלב שאין בעולם, ואין לחלק מעם ישראל, שום רעיון אנושי חדש באופק!

לאחר כל נסיונות החידוש והשינוי של זרמים אידאולוגיים במשך מאתיים השנים האחרונות, נשאר עם ישראל עם ההתמודדות בתאוות יצר הרע והשפעת החברה בלבד.

מצבו המוסרי של העם היהודי בארץ ישראל חמור ביותר ואינו ניתן לתיאור, ולכן, יתכן שדוקא בזמן שההתדרדרות היא כה עמוקה, אולי עתה, יתעורר העם היהודי ויתפכח, יכיר בערכו וישוב לדרך האמת.

 - - - 

הדברים פורסמו שוב בשנת 2005 בגליון 'גנזי המלך' מספר 57 פרשת בחוקותי - לגליון המלא לחץ כאן

 - - - 

מעשה השתדלותו של הרב אמנון יצחק שליט"א מובא בספר 'שובו אלי' של הרב שך זצ"ל | מאמר בספר 'שובו אלי' המדבר על חשיבות ההשתדלות וכמה מוטל לעשות עוד ועוד מבלי לחדול לרגע, מביא דוגמא מרבנו שליט"א על השתדלותו למנוע פתיחת בריכת שחיה מעורבת בראש העין. לכתבה - לחץ כאן.