תמלול
מה לומדים מדין מסית ומדיח ( וגם על תסמונת הראש הקטן רומא איטליה)
וגם מצווה על כל בן אדם ששומע תוכחת, שמוכיחים אותו לקבל את התוכחת ולשמוח בה! כמו שיש מצווה של 'ברכת כהנים, שהכהנים מצווים לברך את עם ישראל ויש מצווה גם על היהודי להיות מבורך ע''י הכהנים ולשמוע את ברכתם.
אחד מהחכמים הראשונים נקרא הרא"ש - רבנו אשר הוא אומר: שאדם צריך להיות שמח בתוכחות שמוכיחים אותו: "כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב" (תהלים קיט קסב) אם אדם הולך בדרך ולפתע פתאם הוא מוצא אוצר גדול - איזה שמחה גדולה יש לו!
אדם שנלחם נגד יצר הרע שלו ופתאם בא מישהו ומאיר את עיניו ואומר לו תוכחת, מה ההוא צריך לתקן? הוא צריך לשמוח כמו מי שמוצא שָׁלָל רָב.
אדם שנמצא במלחמה ובשעת המלחמה יש הרבה אויבים שמקיפים אותו, אם באה לו פתאם עזרה - הוא שמח שמחה גדולה ביותר! וכיון שעל האדם יש כל הזמן לחץ של יצר הרע וכל הכוחות שלו והתאוות והבלבולים שמכניס לאדם, בשעה שמישהו מאיר את עיניו ללכת בדרך הנכונה, הוא צריך לשמוח כאילו עוזרים לו במלחמה.
יותר מזה צריך לדעת: כתוב ש:'בראש השנה ספרי חיים וספרי מתים נפתחים' ספרי מתים למה נפתחים, הם כבר נפטרו? אבל יש דברים שאדם עשה בחיים שלו ושאת התוצאות למעשים שלו הם ממשיכים לאחר מתתו ג''כ, הוא השפיע דברים לא טובים, למדו ממנו וממשיכים לעשות אז כל שנה הוא נידון בשמים מחדש,
לכן כשאנחנו אומרים 'תחנון' בתפלה אנחנו אומרים: 'חטאנו אנחנו ואבותינו' מזכירים גם את אבותינו כי אפשר שגם הם היו הגורמים שגרמו לנו משהו שאנחנו נחטא ולמדנו מהם.
אבל אותו דבר גם מזכירים את הזכויות של אדם, גם מי שנפטר אדם שעשה מצוות רבות והשאיר פה רושם טוב בעולם והשאיר מצוות רבות שלמדו ממנו או שקרב רחוקים וחזרו בתשובה דרכו, או שלמד תורה ויש לו תלמידים הרבה, כל המעשים הטובים שלמדו ממנו, גם הם נזכרים לטובה כל שנה לפני בשמים.
והדרך הכי טובה להוכיח אנשים ללכת בדרך טובה - זה לתת דוגמא אישית! אם אדם מוכיח את חברו
ואומר לו "לא טוב עשית! "
לפעמים הוא נפגע והוא לא רוצה לקבל את הדברים, אבל אם בן אדם משמש דוגמא טובה
ואנשים אומרים: "אוֹ! זה יהודי טוב, ככה מתנהגים ככה עושים" גם זה נקרא תוכחה, גם כך הוא מוכיח את החבר אבל בלי לדבר אליו ישירות ועל זה כתוב: 'גדול שמושה מלמודה'.
לעומת זאת יש דין אחר של אדם שהוא 'מסית' לא מוכיח לטובה אלא גורם לאנשים לקלקל את הדרכים, זה נקרא: 'מסית ומדיח' אומנם הכתוב מדבר על מי שמסית יהודים לע''ז, והעונש שלו חמור ביותר! אבל לומדים מזה שהשורש של הדבר הזה, להגיד לאנשים לעשות דברים לא טובים, להתרחק מהתורה והמצוות - זה ג''כ יש לו דין של מסית, אומנם לא לע''ז אבל יש על זה עונש גדול מאוד!
כתוב: 'שבית המקדש חרב בגלל שנאת חינם! ' מה זה שנאת חינם? אנחנו מבינים שכאילו אחד שונא את השני,
אומר רבי יהונתן אייבשיץ: לא! שנאה זה אם אדם רואה את החבר שלו חוטא ולא אומר לו כלום זה נקרא שנאה, למה? כי יהודים בדרך כלל עוזרים אחד לשני; יש דברים של שמחה, משתדלים להשתתף ולעזור, יש אֵבֵל ח''ו הולכים לנחם משתתפים בצער ומשתתפים בשמחה.
אבל מעט מאוד אנשים מדריכים את החברים שלהם ללכת בדרך טובה,
כל אחד אומר לעצמו: 'אני לא רב, אני לא חיב להדריך אותו כל אחד יחיה את החיים שלו אני לא מתערב במה שהוא עושה...' ומשאיר את עצמו מן הצד,
אם בן אדם יכול לגרום רווח לחברו! רווח גדול והוא מונע ממנו את האפשרות הזאת, זה נקרא: שנאה.
לדוגמא, אם אתה יודע שהחבר שלך יכול להרוויח כל יום מאה אלף דולר (100,000) אם רק תתן לו עצה טובה הוא ירוויח כל יום מאה אלף דולר (100,000)! אבל אתה לא אומר לו את זה מה זה אומר שאתה אוהב אותו או שונא אותו? זה אומר שאתה שונא אותו! מה אכפת לך שהוא ירוויח מאה אלף דולר (100,000) זה על חשבונך? זה לא על חשבונך.
אם אתה יכול להגיד לחבר שלך: 'תקיים מצווה ויהיה לך ג''ע, תזכה לעוה''ב! ' ואתה לא אומר לו, או שאתה יודע שהוא עושה עברה והוא הולך להפסיד ולקבל גם על זה עונש ואתה לא אומר לו, אתה אוהב אותו או שאתה שונא אותו? !
לכן כתוב: שעל מה חרב בית המקדש? על שנאת חינם! מה זה 'חינם'? לא יצא לו שום דבר מזה הוא לא הוכיח פשוט את החבר, כל אחד ראה שהשני חוטא אף אחד לא אמר מילה וככה גדלו העברות גדלו וגדלו עד שנחרב הבית, אבל השורש של הדבר היה: שנאת חינם, אף אחד לא הוכיח את חברו.
אחד מהחכמים הראשונים נקרא הרא"ש - רבנו אשר הוא אומר: שאדם צריך להיות שמח בתוכחות שמוכיחים אותו: "כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב" (תהלים קיט קסב) אם אדם הולך בדרך ולפתע פתאם הוא מוצא אוצר גדול - איזה שמחה גדולה יש לו!
אדם שנלחם נגד יצר הרע שלו ופתאם בא מישהו ומאיר את עיניו ואומר לו תוכחת, מה ההוא צריך לתקן? הוא צריך לשמוח כמו מי שמוצא שָׁלָל רָב.
אדם שנמצא במלחמה ובשעת המלחמה יש הרבה אויבים שמקיפים אותו, אם באה לו פתאם עזרה - הוא שמח שמחה גדולה ביותר! וכיון שעל האדם יש כל הזמן לחץ של יצר הרע וכל הכוחות שלו והתאוות והבלבולים שמכניס לאדם, בשעה שמישהו מאיר את עיניו ללכת בדרך הנכונה, הוא צריך לשמוח כאילו עוזרים לו במלחמה.
יותר מזה צריך לדעת: כתוב ש:'בראש השנה ספרי חיים וספרי מתים נפתחים' ספרי מתים למה נפתחים, הם כבר נפטרו? אבל יש דברים שאדם עשה בחיים שלו ושאת התוצאות למעשים שלו הם ממשיכים לאחר מתתו ג''כ, הוא השפיע דברים לא טובים, למדו ממנו וממשיכים לעשות אז כל שנה הוא נידון בשמים מחדש,
לכן כשאנחנו אומרים 'תחנון' בתפלה אנחנו אומרים: 'חטאנו אנחנו ואבותינו' מזכירים גם את אבותינו כי אפשר שגם הם היו הגורמים שגרמו לנו משהו שאנחנו נחטא ולמדנו מהם.
אבל אותו דבר גם מזכירים את הזכויות של אדם, גם מי שנפטר אדם שעשה מצוות רבות והשאיר פה רושם טוב בעולם והשאיר מצוות רבות שלמדו ממנו או שקרב רחוקים וחזרו בתשובה דרכו, או שלמד תורה ויש לו תלמידים הרבה, כל המעשים הטובים שלמדו ממנו, גם הם נזכרים לטובה כל שנה לפני בשמים.
והדרך הכי טובה להוכיח אנשים ללכת בדרך טובה - זה לתת דוגמא אישית! אם אדם מוכיח את חברו
ואומר לו "לא טוב עשית! "
לפעמים הוא נפגע והוא לא רוצה לקבל את הדברים, אבל אם בן אדם משמש דוגמא טובה
ואנשים אומרים: "אוֹ! זה יהודי טוב, ככה מתנהגים ככה עושים" גם זה נקרא תוכחה, גם כך הוא מוכיח את החבר אבל בלי לדבר אליו ישירות ועל זה כתוב: 'גדול שמושה מלמודה'.
לעומת זאת יש דין אחר של אדם שהוא 'מסית' לא מוכיח לטובה אלא גורם לאנשים לקלקל את הדרכים, זה נקרא: 'מסית ומדיח' אומנם הכתוב מדבר על מי שמסית יהודים לע''ז, והעונש שלו חמור ביותר! אבל לומדים מזה שהשורש של הדבר הזה, להגיד לאנשים לעשות דברים לא טובים, להתרחק מהתורה והמצוות - זה ג''כ יש לו דין של מסית, אומנם לא לע''ז אבל יש על זה עונש גדול מאוד!
כתוב: 'שבית המקדש חרב בגלל שנאת חינם! ' מה זה שנאת חינם? אנחנו מבינים שכאילו אחד שונא את השני,
אומר רבי יהונתן אייבשיץ: לא! שנאה זה אם אדם רואה את החבר שלו חוטא ולא אומר לו כלום זה נקרא שנאה, למה? כי יהודים בדרך כלל עוזרים אחד לשני; יש דברים של שמחה, משתדלים להשתתף ולעזור, יש אֵבֵל ח''ו הולכים לנחם משתתפים בצער ומשתתפים בשמחה.
אבל מעט מאוד אנשים מדריכים את החברים שלהם ללכת בדרך טובה,
כל אחד אומר לעצמו: 'אני לא רב, אני לא חיב להדריך אותו כל אחד יחיה את החיים שלו אני לא מתערב במה שהוא עושה...' ומשאיר את עצמו מן הצד,
אם בן אדם יכול לגרום רווח לחברו! רווח גדול והוא מונע ממנו את האפשרות הזאת, זה נקרא: שנאה.
לדוגמא, אם אתה יודע שהחבר שלך יכול להרוויח כל יום מאה אלף דולר (100,000) אם רק תתן לו עצה טובה הוא ירוויח כל יום מאה אלף דולר (100,000)! אבל אתה לא אומר לו את זה מה זה אומר שאתה אוהב אותו או שונא אותו? זה אומר שאתה שונא אותו! מה אכפת לך שהוא ירוויח מאה אלף דולר (100,000) זה על חשבונך? זה לא על חשבונך.
אם אתה יכול להגיד לחבר שלך: 'תקיים מצווה ויהיה לך ג''ע, תזכה לעוה''ב! ' ואתה לא אומר לו, או שאתה יודע שהוא עושה עברה והוא הולך להפסיד ולקבל גם על זה עונש ואתה לא אומר לו, אתה אוהב אותו או שאתה שונא אותו? !
לכן כתוב: שעל מה חרב בית המקדש? על שנאת חינם! מה זה 'חינם'? לא יצא לו שום דבר מזה הוא לא הוכיח פשוט את החבר, כל אחד ראה שהשני חוטא אף אחד לא אמר מילה וככה גדלו העברות גדלו וגדלו עד שנחרב הבית, אבל השורש של הדבר היה: שנאת חינם, אף אחד לא הוכיח את חברו.