הוד השרון - פרשת ראה

הוד השרון 17-08-09

ערב טוב בעז"ה נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

כן יהודים יקרים, אנחנו נלמד מפרשת השבוע משהו חשוב מאד, לא יאומן כי יסופר.

יש ציווי בתורה "השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך", ז"א אנחנו צריכים להזהר שלא נעזוב את הלוי כל ימינו. בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת, כל העולם כולו יזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת. אז כל יום היתה יוצאת בת קול, מכריזה ואומרת שכל העולם ניזון, אוכל, חי בזכות חנינא בני - חנינא בן דוסא, וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת. אומר רש"י, שהיה מתפרנס בצער ובצמצום. אז גם הפרנסה שלו היתה בצער, ואחרי הצער עדיין היה צמצום. זה היה רבי חנינא בן דוסא. ובימיו היה קול זה יוצא, ונשאלת השאלה מה היה מכוון הקול הזה ביציאתו ובהכרזתו, מה התועלת שמכריז הקול הזה בכל יום?

בספרים הקדושים כתוב, לא שכולם שמעו את הקול כמו בת קול ששומעים, אלא היא פועלת על הלבבות ועושה התעוררויות בלב בני האדם להתבונן, להביט, להקשיב, לשים לב, ההכרזה היתה בשביל לעורר את בני דורו שירגישו שנמצא בדורם אדם גדול כמו רבי חנינא, והם אינם מעריכים אותו. אדם גדול כמו רבי חנינא והם לא מעריכים אותו. שם בשמים הערכה גדולה מאד, עד שכל העולם כולו ניזון בזכות רבי חנינא בן דוסא, והבת קול מכריזה כל יום דעו מי חי בתוככם, אור גדול המאיר בעולם, ובזכותו אתם חיים ומתפרנסים, וההערכה הזאת שמעריכים אותו בשמים ומפרסמים אותה ע"י בת קול צריכה לשנות את היחס בינו וביניכם. והבת קול מודיע ומכריז בכל יום אולי יגיע לליבות בני דורו שיתפקחו ויבינו את טובת החסד שניתנה להם מן השמים. זה דבר אחד, דעו מי חי בתוככם בזכותו אתם ניזונים.

דבר שני - באה הבת קול לתבוע את בני הדור תביעה נוספת, איך זה יתכן שחי בתוככם איש גדול כמוהו רבי חנינא שכל העולם ניזון על ידו והוא בעצמו די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת, חי חיי צער וצמצום ואתם בני דורו אינכם יודעים כלום?! חוסר הידיעה לגמרי, שיש אדם מצטער וחי חיי צער ואתם לא נודע לכם כלום מזה? איך יתכן שיש העלמה כזאת? וכי לא היה לכם לחפש בכל העיר מי סובל מרעב וחסר לחם, וכי זה חיי ציבור שדואגים רק לעצמם ואינם דואגים מה נעשה בעירם ובמדינתם? ועל העלמה הזו אתם נתבעים. אז הבת קול יוצאת ומכריזה שתי תביעות, אחד שיכירו במעלתו ובמעמדו של רבי חנינא בן דוסא, ודבר שני איך אפשר, אנשים נכנסים לביתו של הצדיק והם רואים שזה בית רעוע ודל אמצעים, מבקשים ברכה, יוצאים עם הברכה, חלקם מתעשרים מהברכה ואפילו מעשר לא מחזירים לאותו בית שבירך אותם. מה יוצאים ואומרים? התפעלות איזה צדיק, אשריו, ראית? מיטה של הסוכנות, ראית, מנורה בלי אהיל, ראית מקרר ריק, ראית, קירות לא מטויחים, ראית, איזה צדיק, כסא שרפרף מיטה של הסוכנות, משהו, נו איך חשבת שיהיה צדיק? רק ככה. אז הם לא רוצים לקלקל לו את הצדיקות. אז הם משאירים אותו עני, לוקחים את הברכה והולכים ביי ביי, כמה טוב שיש צדיקים כאלה שמסתפקים במועט, נפלא לא? תביעה מן השמים, בת קול יוצאת ומכריזה איך יכול להיות שחנינא בן דוסא יהיה לו רק קב חרובין מערב שבת לערב שבת. הלא הצער וחיי הדוחק והצמצום מזעיקים מכותלי ביתו, איך יתכן שאף אחד לא יודע מצערו, אתם אשמים על חוסר הידיעה ומיעוט הערכה במדרגתו וגדלותו של רבי חנינא בן דוסא. העלמת הידיעה ממצב הגשמי שלו, זו תביעה עליכם. הבת קול יוצאת בכל יום ויום להכריז לעורר את הלבבות, לגלות את האור הגדול שמזין את כל העולם כולו והוא בעצמו אינו ניזון. איך הוא ניזון? בצער ובצמצום. אתם יודעים מה זה לאכול חרובים? חוץ מרעש אין בזה כלום. וגם ריח יש לזה, אין בזה קלוריות ואין בזה ויטמינים והגמרא בברכות אומרת שמאכל כזה אוכלים רק פעם בחודש כיון שהוא כמו חרבות לגוף, וזה מה שהוא אכל. זה מאכל של בעלי חיים.

אוי לדור שאין יודעין בצערן של תלמידי חכמים, כך אומרת הגמרא בברכות דף כ"ח. אוי לדור שאין יודעין בצערן של תלמידי חכמים, ויש עוד להרגיש במדרגתו של רבי חנינא בן דוסא, שהיה מעורב בין החכמים, חבריו שהיה עוסק עמהם תמיד בכל יום, בדיבוק חברים בפלפול החברים ובעסקיו, מוכר לכל שהוא מלומד בניסים, ניסים אצלו זה היה דבר יומיומי פשוט, כמו שאוכלים ככה אצלו היו ניסים. הגמרא מספרת שהם חיו בעוני ובדלות כזו, שלא היה להם אפילו לחם לכבוד שבת. אז אשתו היתה מדליקה פחמים בתנור בשביל שיראה שיוצא עשן כאילו היא מבשלת ואופה. והיתה לה שכנה רעה שהיתה אומרת לעצמה מה היא עובדת עלינו כאילו יש לה אוכל, יוצא עשן, אז היא הפתיעה אותה דפקה בדלת ביום שישי, לראות מאיפה העשן הזה, על מה? והיא מהבושה עלתה למעלה, אשתו של רבי חנינא בן דוסא, והשכנה נכנסה והיא רואה את התנור מלא לחמים וחלות ועיסה גדולה ממתינה לעיבוד. אז היא צועקת לאשתו של רבי חנינא בן דוסא, תרדי, הבצק הולך להתקלקל. נעשה לה נס מן השמים שהיא לא תתבייש. אבל לא היה שמה שום דבר. הבת שלו לא היה לה שמן להדליק בליל שבת אז היא שמה חומץ והיא באה בכתה לאבא שלה, היא אמרה לו תשמע, אין שמן, יש חומץ, אמר לה מי שאמר לשמן שידלק יאמר לחומץ וידלק, ודלק. ניסים אצל רבי חנינא בן דוסא זה היה פשוט.

מסופר במדרש שפעם הוא רצה לעלות לרגל לירושלים, אבל לעלות ריקם אסור, אסור לבוא ריקם לירושלים, אז מה הוא יעשה, אין לו מה להביא, אין לו רכוש, אין לו כלום. הלך למטבח ושרטט חמש אבנים, חמש סלעים שרטט אותם, כמו שיש אבנים משורטטות בירושלים ואמר שהוא יעלה אותם לירושלים. אבל איך מעלים אבנים, סלעים לירושלים? אין לו חמור ואין רכב, פתאום עוברת שיירה, שואלים אותו לאן אתה צריך? הוא אומר לירושלים. אמרו לו שים ידך עלינו, שם וטסו עד לירושלים, הגיעו לירושלים ונעלמו האנשים. הלך לסנהדרין ושאל אותם לפשר הדבר מה זה? אמרו לו אם ראית איש זריז במלאכתו לפני מלכים יתיצב, אל תקרי מלכים אלא מלאכים, שלחו לך מלאכים מן השמים לקיים את רצונך. אתם מבינים איזה עוני? זה היה רבי חנינא בן דוסא. ותמיד היו באים כל חכמי ישראל להתברך אצלו, וכל עם ישראל וכולם רואים בדלותו והוא יושב עם כולם ומדבר ושוחק ואף אחד לא מרגיש. היה אומן גדול להצניע את חכמתו וצדקתו עד שלא ידעו להעריך אותו בצורה נכונה ואמיתית. היה מעורב עם הבריות ומוצנע, בלתי מגולה. מוכר ואינו מוכר, שמש מזריח בעולם ומעורפל בעיני רואיו ומכיריו, גם במצב הגשמי שלו שהיה חי עם בני דורו, לא הרגישו מעולם שהוא עני ואביון עד כדי כך. חי חיי צער וצמצום בקב חרובין מערב שבת לערב שבת, מעולם לא ראו אותו עצל, אור ושמחה  נסוכים על פניו תמיד, אף קב אחד ורושם של צער, אף מילה לא שמעו מפיו שיצאה ונפלטה מתוך צער שמעיק על הלב. אפילו לא חצי אנחה שמשברת גופו של אדם לא שלטה בו, הגוף שלם והנשמה בריאה וחזקה באמונה. כל ימי חייו, תקופה של דור שלם, לא הרגישו בו שום שינוי ברוחו הטהור, עד שבאה בת קול בכל יום, צווחת ומכריזה על צניעותו של רבי חנינא ועל הדרגה השניה שלו, שהיה כל כך גיבור חיל להצניע את מצבו החמור בגשמיות, שאף אחד אינו יודע שהוא מתפרנס בצער ובצמצום. כבש והצניע את צערו, לא שעה, לא יום, לא שבוע ולא שנה, כל ימי חייו. מתאפק, כובש, מסתיר את מצבו הדחוק. שום רמז, אפילו לא אנחה קלה, שום רגע עצבני, גבורה גדולה וכבירה, עד שמן השמים מצאו לנכון להודיע ולרמז לבני דורו את שתי מדרגותיו אלה.

האזהרה היא, לא לעזוב תלמידי חכמים צנועים, אלה שבחרו להיות כשבט לוי, שבט לוי עוסקים בתורה, אומר הרמב"ם שלא רק שבט לוי, אלא כל אחד ואחד שנדבו רוחו והבינו מדעו ועזב ופרש מהחשבונות של בני האדם על חיי והבלי העולם הזה, וישב ועסק בתורה הרי זה קודש קדשים, והרי הוא כשבט לוי. והתורה מזהירה לא לשכוח את הלוי. לא לעזוב אותו. לא להניחו. לשמוע ולהאזין לצערם בהנהגתם הצנועה, וגם לשמוע את ההכרזה של הבת קול, זה נוקש מידי פעם. ויש לי סיפור על זה היום גם כן. סיפור מהחיים.

אבל לפני כן, סיפר פעם הצדיק רבי משה לייב מסאסוב זצ"ל, שפעם שמע אנשי כפר שמשוחחים ביניהם, אחרי ששתו כבר כוס יין שרף לשוכרה ועברו את גבול הבושה, שאל אחד לחבירו האם אתה אוהב אותי? השיב לו חבירו בודאי, בודאי אוהב אותך. שאל אותו אתה יודע מה חסר לי? אז הוא אומר לו איך אני אדע מה חסר לך? ענה לו אם אתה לא יודע מה חסר לי איך אתה יכול לומר שאתה אוהב אותי? אם אתה לא יודע מה חסר לי אז איך אתה אוהב אותי? מתוך שיחתם אמר האדמו"ר מסאסוב זצ"ל, למדתי מה זה מידת אהבת ישראל בבחינה האמיתית שלה, לדעת ולהרגיש מה חסר לחבירו.

אמא אוהבת את הילד שלה, איך אני יודע? היא יודעת מה חסר לו וגם אם לא חסר לו היא דואגת שלא יחסר לו, כל הזמן היא שואלת אכלת? שתית? תלבש, תקח, תישן, תתכסה, דואגת איפה נעלי בית, איפה שמת את הזה, כל הזמן, לאן אתה הולך, מתי אתה חוזר, כל הזמן היא דואגת, ודואגת שלא יחסר לו. מי שדואג שלא יחסר לשני, זה סימן שהוא אוהב אותו. מי שלא אוהב את השני לא דואג למה שחסר לו. גם לא יודע מה שחסר לו כי לא מעניין אותו אם חסר לו, רק מי שאוהבים - דואגים לו. הבנתם?

עכשיו תשמעו יהודים יקרים, בדורות ההם היתה יוצאת בת קול ומכריזה, בדור הזה אין בת קול שמכריזה, יש דום לב שמכריז. פתאום בן אדם נופל באמצע הבית הכנסת, דום לב, נופל לפני הילדים שלו, כל הבית כנסת רואה ואז לא הבת קול, המוות מכריז - נפל אדם חי. ואז כולם מתעוררים.

מקרה כזה קרה לנו בשבת שעברה בבית הכנסת, שאחד מתלמידי החכמים הצנועים כעין רבי חנינא בן דוסא, מוקטן יותר אבל, אדם שחזר בתשובה והפך להיות תלמיד חכם עצום שבקיא בכל חלקי השו"ע ונבחן בכל המבחנים לדיינות ועבר אותם בהצלחה. תלמיד חכם עצום. אבל צנוע, שהלך עם החליפה של החתונה 19 שנה. עני מרוד שאף אחד לא ידע עד כמה, רק כשהוא נפל והגיעו לבית לנחם ראו את הבית ונבהלו, כי זה לא דירה, זה דיר. אין ארונות בבית כלל, כל הבגדים של המשפחה כולה בארגזים מקרטון! מטבח ללא קירות, ארון מטבח שבור ריק, שלא לדבר על המקרר, ישן על מיטת נוער, נמוכה ודבוקה לרצפה. רגליים קטנות שצריך לקום ממנה זה קשה מאד, גם לאדם צנום והוא היה גדול מימדים. דירה שבעצם היתה חצר שסגרו אותה, חנות פלאפל צמודה לדירה, הוא מגדל ארבעה ילדים, אחד לפני גיל 13 עוד חודש, והגדול בן 17, הפלאפל משמיע מנגינות מזרחיות, לא דתיות עד חצות לילה, חבר'ה לא כל כך מיוחדים נמצאים בפלאפל הזה כל ערב, קולות וצרחות ודיבורים לא נאים ויאים, והוא מעולם לא העיר לפלאפל להנמיך אפילו, כל שכן לסגור. כל הזמן מחייך, כל הזמן שמח, הבית בדוחק, ארוחה אחרונה סעודה שלישית של חייו, הוא נתן את הדג לבן שלו לאכול כי לו לא היה. עוני שאי אפשר לתאר, משתכר אלפיים שקל מהכולל, גיסו תורם אלפיים שקל, שכירות הדירה - הדיר - 2500 ₪, איפה אוכל? איפה הוצאות? איפה כל השאר? במצב כזה הוא חי 19 שנה עם אשתו וביום הנישואין, ביום שב"ק במלאות 19 שנה לנישואיהם הוא נפל ומת. כל השכונה הוכתה בהלם, אדם לכאורה בריא, אבל זה בת קול לעורר אותנו כמה אנחנו לא חשים בדוחק של אנשים שגרים בסביבתנו ולא פוקחים את העיניים להביט ולהתבונן.

יהודים יקרים, אני מזועזע ובשוק מזה, הספדתי את המנוח באתר האינטרנט שלנו תוכלו לשמוע מה אמרתי עליו בהלוייה, וגם מה אמרתי אח"כ בניחום אבלים. אני לא מתכוון להספיד אותו שוב, אבל הכנו סרטון קצר של דקות ספורות שאני מתכוון להראות לכם אותו, ותדעו שיש עוד הרבה כאלה לצערנו הרב, שאנחנו לא מביטים ימינה ושמאלה, והתורה מזהירה אותנו באזהרה בשבת הזאת, "השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך".

אתם יודעים, בזמן האר"י הקדוש הגיע ארבה והיה יכול למחוק את כל היבול שמה בדקות ספורות. רצו לאר"י הקדוש ושאלו אותו על מה הגזרה? אמר להם יש עני שבוכה לפני הקב"ה שאף אחד לא שם לב אליו, לכו תפייסו אותו והארבה יסור מעל צפת. רצו אליו, ראו אותו אכן עני בוכה להשי"ת, והתחילו לפייס אותו והבטיחו לו הבטחות ואמרו ואמרו ואמרו, עד שהתפייס, ברגע שהוא מחל כל הארבה סר מעל צפת.

הקב"ה מקפיד מאד בצערן של עניים יתומים ואלמנות, דיין יתומים ואלמנות, אם הם זועקים אליו אז תדעו שהמצב שלנו לא טוב. לכן אנחנו צריכים להתבונן קצת מסביב, ולראות איך אפשר לעזור. בני המשפחה, הזמנתי אותם לפה הערב, ואמרתי להם שיבואו ואני אשתדל לעזור עם הקהל הקדוש מה שאפשר. אבל אני רוצה להראות לכם את הסרטון בשביל שתבינו במה מדובר. מי האיש ועל מה אנחנו מדברים בבקשה.

אויה לנו, כי אבדנו כלי חמדה. הרה"ג עוזיאל חמדי זצ"ל, כרעם ביום בהיר, איש לא הכין אותה לידיעה המזעזעת הזאת מעולם לא חשבה האומללה שיכול להיות דבר כזה בעולם שפתאום ינקשו בהולים על הדלת וחדר המדרגות יתמלא אנשים שקולות צער יציפו את כל החלל מסביב והיא תעמוד במרכזה של הטרגדיה ותשמע את הבשורה האיומה הזו, ככה ללא הכנה בלי התראה מראש, בלי צל של מחשבה שהעולם עומד להתמוטט על ראשה.

הרה"צ עוזיאל חמדי זצ"ל, נפטר בגיל 47 באופן פתאומי, והותיר אחריו אלמנה ו-4 יתומים, ללא קורת גג,

רבי עוזיאל זצ"ל היה הדמות החזקה בבית, הוא היה מפרנס במלגת הכולל הצנועה שהביא, הוא היה מזמר ומשכיח את הקור בחורף. בדורה הרעועה שהם שכרו להם למחיה, כי דירה משלהם אף פעם לא היתה להם, הוא היה מפזם ומסיח דעת מן החום הלוהט בקיץ, מהבגדים החסרים, מהארונות השבורים, מהמקרר הריק. הוא היה מדבר על הזכות למוד תורה מתוך הדחק, תמיד היה לו טוב, אכל פת במלח ושתה מים במשורה, ישן על הארץ וחי חיי צער, עמל ללא הפוגות בתורה, היה לו טוב בעולםה זה ואשריו גם לעולם הבא.

מכה אנושה ספג הבית הזה, ביתו של רבי עוזיאל חמדי זצ"ל, דירה אין להם, רכוש אין להם, דמי השכירות שולמו גם הם מאותה מלגת כולל עלובה. הקיום הכלכלי שלהם נגדע, נגדע לחלוטין.

הקיום ה נפשי גם הוא כרע ונפל, הוא היה עמוד התווך, הוא חינם, הוא יצר קשרים ודיבר עם המלמדים, הוא התעסק בכל הנושאים החשובים, אשתו אשה כשרה, מעולם לא הפריעה אותו מתלמודו, נשאה ביסורי עוני בדומיה ונתנה בשלמות את חלקה למען גדילתו, אבל בהעדרו מה תעשה?!

האם נשתוק? האם נפקיר ח"ו את הבית הזה למר גורלו? האם ניתן כתף ונתמוך באלמנה השבורה וביתומים שאיבדו הכל בבת אחת?!

הם זקוקים ואנחנו זקוקים, המעות שאנחנו נותנים, הכספים שאנחנו מזרימים, כל אחד כמה שיש לו הם ההגנה עלינו, על ילדנו, הם השמירה הם הזכות שלנו. אנחנו צריכים לתת, לא רק בשבילם בשבילנו. לאיש מאיתנו אין חוזה עם רבונו של עולם. כולנו רוצים להעניק לילדינו ילדות מלאה, מפנקת, ילדות טובה ובריאה. רוצים? כך מממשים את הרצון הזה, נותנים ונותנים ונותנים והקב"ה יגמול לנו מידה במידה, שלעולם לא יצטרכו ר"ל לתת עבור ילדינו. המשפחה האבלה זקוקה לכספים הללו כדי לשרוד, כדי להקים קרן עבור היתומים הרכים, כדי לתת תשתית כלכלית למשפחה שלא תושלך החוצה ברעב וברחפה. אנחנו זקוקים לתרומות האלה כדי לשרוד.

חייבים לעזור

לתרומות

בנק פאג"י מספר סניף 188

מספר חשבון 409513474

משפחת חמדי

הרב: כן לצערי הרב, זה תקציר ממה שנראה מתוך ביתו, ומה שעבר על האלמנה וארבעת הילדים, ואנחנו מנסים לעזור לשקם את המשפחה כדי שיוכלו להמשיך ולחיות חיים נורמלים, כי האבדה גדולה, הוא היה המנהיג של הבית, הוא היה האדם שהרים את כולם, אשתו היתה תלויה בו והיום היא צריכה לממש את התפקידים - גם אמא גם אבא, וזה קשה בתנאים האלו. לכן הגיעו לפה מהמשפחה והם יעברו בתוך הקהל, יעבירו לכם הו"ק, כל מי שמוכן להיות שותף להעמדת המשפחה האלה, ולזכות שהצדיק הזה ימליץ עליהם בשמים, אז מומלץ להרים תרומה לפחות של ארבעים שקלים לחודש שזה לא סכום גדול, לחמש נפשות זה שמונה שקלים לאחד לחודש, שזה מחיר חצי מנה פלאפל, אז כל מי שמוכן לתת חצי  מנה פלאפל לנפש לחודש אז זה ההזדמנות. וכמובן שזה מכספי מעשר ולפני ר"ה כל מי שעושה חסד גדול כזה להעמיד משפחה כזאת שנזקקת, הזכות הזאת תעמוד לו ליום הדין, כמה שיותר חדשים אפשר לתרום 36 חדש או יותר, הזכות הזאת זכות גדולה ביותר באשר אני מכיר את האיש מתחילתו ועד סופו. אדם שתיקן את מידותיו בתכלית, אדם שחי חיי צנעה ושקד על התורה, התקיימה בו המשנה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ אתה ישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל. אם אתה עושה כן אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, וכולם שואלים, איך אפשר להגיד "אשריך בעולם הזה" מילא טוב לך בעולם הבא אני מבין, אבל אשריך בעולם הזה, כן, מי שחי כך יודע מה זה אשריך בעולם הזה כשהוא לא מחובר לכל התאוות של העולם ויש לו רק תאווה אחת: לעשות את רצון הבורא יתברך כל ימיו. והוא זכה, זכה לצאת מן העולם תלמיד חכם. אמנם צעיר בן 47 אבל זה בשביל לעורר אותנו, שאנחנו לא נישן ונוכל להתעורר ולהשכיל שטעם החיים והטעם האמיתי זה לא שוקולד ולא חומוס וטחינה, אלא הטעם האמיתי זה טועמיה חיים זכו, זה טעם התוה"ק. וזאת הפרשה שלנו, "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", את הברכה אשר תשמעו - סופי תיבות תורה, אם שומעים בקול התורה אין לך ברכה יותר גדולה מזו. אז כל מי שימלא הו"ק ויחתום אני אברך את כל אלה שתורמים שבעזהי"ת יזכו לשפע של טובה וברכה בשנה הקרובה ויאריכו ימים אמן. אז דקה שתיים שלש למלא לחתום ולהחזיר ונמשיך את הערב בשאלות ותשובות לפי דרישת הקהל.

שאלה ראשונה למי שמעוניין אבל שימו לב מה הכללים. עכשיו אנחנו מדברים בקטע הזה רק שאלות שלא מעורבבות עם ברכות, ולא שאלות על מחלות ולא על מקרים כאלה ואחרים, רק שאלות. אח"כ נעבור לשלב של הברכות, כדי שלא נפסיד את הערב וננצל אותו, שאלה ראשונה, שאלה רק. יש לך רק שאלה? רק שאלה, תן לו שורה ראשונה שאלה.

ש. הרב, אני יכול לשאול אותך שאלה?

הרב: בטח

ש. אם אני רוצה לתרום למשפחה ואין לי כסף, אני רוצה לתרום מכל ליבי אני רוצה לתרום אבל אין לי כסף לתת עכשיו.

הרב: עשר אגורות יש לך?

ש. לא, אין לי כסף, בכלל.

הרב: אז אני אתן לך כסף מתנה שתתן להם, בסדר?

ש. טוב.

הרב: זכית. כן, שאלה שניה.

ש. תודה רבה

הרב: תהיה בריא..שאלה שניה, אין שאלות אז אני הולך הביתה. כן הנה התימוני שלנו למעלה.

ש. ערב טוב

הרב: ערב טוב,

ש. ברשותך יש לי שאלה וגם בקשה בקשר לאתר שלך אם אפשר.

הרב: בבקשה

ש. השאלה היא כזאת, אני בד"כ כשאני בא להרצאה אני מנסה לקחת איתי חבר'ה שהם לא כל כך מבינים מה אתה אומר. היום אני הגעתי משיעור תורה, אז בקשתי מאחד שיבוא, הוא אומר לי בשום פנים ואופן הוא לא בא להרצאה, אני אומר לו למה? הוא אומר, אני מעדיף לעשות דברים בשוגג ולא במזיד. אם אני אבוא לשיעור אני אדע את זה ואז תהיה לו בעיה, אז אמרתי לו אם זה ככה אתה יודע מה, אני גם לא אבוא לשיעורים, בשביל מה אני צריך לבוא לשיעורים? יכול להיות שעכשיו אני עושה דברים בשוגג, עכשיו בגלל שאני בא לשיעורים אז אני יעשה במזיד ולא כדאי לי לבוא. הוא לא ידע מה לענות לי, ישבנו והתווכחנו והוא בסוף לא בא, מה אני עושה במקרה כזה? אז אם ככה אני גם לא אבוא להרצאה שלך, למה שאני אבוא, אני גם יעשה דברים במזיד כי הרבה דברים אני לא יודע?

הרב: אז קודם כל כתוב במשנה "שגגת תורה עולה זדון", ז"א אם אתה תגיד שאתה שוגג בתורה, זה עולה זדון, כי אתה זדון רוצה להשאר שוגג. "שגגת תלמוד עולה זדון" - אם תחשוב שאתה תהיה שוגג בזה שלא תדע ולא תלמד, דע לך שזה זדון שאין כדוגמתו.

ש. אז מה, זה מחייב אותי ללכת לכל שיעור ושיעור גם אם אני לא יכול?

הרב: אני אמרתי שאתה לא יכול? אני אמרתי כשאתה יכול, כשאתה לא יכול - אונס רחמנא פטרי, אבל יבדקו בשמים אם זה אונס, ויבדקו מה עשית באותו זמן. לדוגמא, אחד אומר עדיף לא להסתכל על הרמזורים, למה? אני ממהר, ואם אני אסתכל אני עלול להתקל ברמזור אדום ואני אצטרך להתעכב, לכן הוא נוסע את כל הרמזורים בעצימת עיניים ושיהיה לו תירוץ לשוטר, ואם הוא יעצור אותו הוא יגיד לו תשמע, מה אתה השתגעת? אם אני אסתכל על הרמזורים, אז אני אדע שאדום, אבל אני לא מחפש לדעת מה אסור, אני מחפש לנסוע איך שאני רוצה. מה אתה אומר? אתה חושב קודם כל שהוא יגיע בכלל כמה צמתים עד שהוא יפגוש שוטר או שהוא יפגוש חברה קדישא קודם?

ש. חברה קדישא

הרב: כן, אז זה העצה שאמר לך המלומד שפגשת היום.

ש. טוב, אני יעביר לו את המסר

הרב: בעז"ה

ש. בהרצאה הבאה אני אגיד לך מה הוא אמר.

הרב: הבנתי, עכשיו מה רצית על האתר שלי?

ש. לא מזמן היה שם שני סרטונים שאני לפי דעתי היה צריך לשלב באתר, וסרטון ראשון זה היה עם קדר, אני עד היום לא מבין איך אלג'זירה נתנה לרעיון כזה שיהיה מופיע אצלהם כי זה נגדם, ואני רואה שזה לא מופיע, ואני מדבר עם הרבה אנשים שיראו את הסרטון הזה.

הרב: קודם כל, אין דבר שלא מופיע רק אתה לא יודע איך להשתמש עם האתר.

ש. לא לא, אז אני אסביר לך, לפני שבועיים כשאני הייתי פותח את האתר הייתי רואה את זה

הרב: בדף הבית, בהום פייג'

ש. יפה, ואז הייתי מעביר מסר לאנשים כדאי לכם לראות את הדבר הזה

הרב: אבל יש חיפוש

ש. אני לא יודע איך לחפש

הרב: אתה תימוני, אמרתי לך זה הבעיה.

ש. בסדר, עכשיו

הרב: תראה לו איך עושים חיפוש, תיכנס רגע, תראה את האתר

ש. ויש עוד דבר אחד חשוב מאד, שאתה מקריא ויכוח בין סטונדטית ערביה לבין סטודנטית ישראלית שזה דבר שכל אחד חייב לשמוע את זה, חייב לשמוע את הדברים

הרב: אין בעיה, אתה רוצה שאני אראה את זה עכשיו?

ש. כן, זה יהיה פגז.

הרב: יש עוד פגז אחד שאני אמרתי, בגלל שאתם אינטליגנטים, אז עברתי גם עכשיו על ההסכם הסודי בין אל קעידה לארה"ב, אתה יודע שיש עכשיו הסכם סודי של שלום בין אל קעידה לארה"ב?

ש. רק ראיתי את הכותרת לא יצא לי לראות

הרב: הבנתי, מיהרת לשיעור

ש. לא אני אחרתי,

הרב: לא היום,

ש. אה אז

הרב: אז לא קראת את זה בגלל זה. אז בוא תראה להם את האתר. זה אתר שופר הישן, עוד מעט עולה החדש. הנה חיפוש, תראה לו איפה זה חיפוש, כתוב מוצרים אתה רואה מוצרים, תכתוב מרדכי קידר, ואח"כ תעביר למאמרים, הנה מרדכי קידר, אתה רואה במאמרים, תפעיל את זה, אתה רואה לוחצים דבל קליק וזה מופיע, הנה בבקשה תקריא להם, שימו לב.

ש. אז מה זה יהיה קבוע כל הזמן?

הרב: זה כל החיים, מה שנכנס לא יוצא.

ש. אז אני חייב ללמוד את זה.

הרב: כן, זה טוב, נכון? טוב או לא טוב? טוב מאד. אז עכשיו אם אתם רוצים לראות את ה-איך קראת לה עיתונאית?

ש. לא העיתונאית, אתה מקריא ויכוח בין סטודנטית

הרב: אני יודע, דבורה מחיפה,

ש. כן, אתה חייב להשמיע את זה, זה דבר שכל אחד חייב לשמוע את זה.

הרב: טוב, בא נראה

ש. אתה יודע, מה זה בא נראה.

הרב: הנה הוא, בחיפה יש שמה קטע, תכתוב חיפה במאמרים, אובמה ראית איך הוא דומה לפרעה? יופי.

כן, שתי מדינות לשני עמים, בינתיים קודם כל נמצא את זה. שתי מדינות לשני עמים, רק רגע.

מתוך הרצאת הרב אמנון יצחק שליט"א בעיר ציריך שבשויץ י"ח בסיון התשס"ט 10-6-09

הרב: תודה, כן, זה לבקשתך. ויש עוד קטעים כאלה ואחרים אבל בא נתמקד עכשיו בשאלות, הגברת פה באמצע בבקשה.

ש. רציתי לשאול את הרב אם יהודי יכול לבקש לעצמו נס?

הרב: ודאי, למה לא?

ש. לפעמים צריך אולי להיות במדרגה מסויימת לבקש נס?

הרב: לבקש אפשר, אם נענים זה עוד משהו.

ש. אבל לבקש אפשר

הרב: תמיד אפשר, לבקש מהקב"ה הכל אפשר.

ש. טוב, אז אולי הרב יוכל לברך אותי ברפו"ש?

הרב: למה לא? מה יש לך שאת צריכה ברכה?

ש. מחלה ידועה

הרב: ומה את עושה? בעלת תשובה?

ש. כבר עשרים שנה. חזרתי בתשובה לפני עשרים שנה, כן.

הרב: הבנתי, את מוכנה ללמוד חצי שעה ספר שערי תשובה של רבינו יונה במשך שלשה חדשים רצוף?

ש. כן,

הרב: טוב, אז אני אברך אותך, והקהל יענה אמן וביחד נקווה שזה יועיל ויעזור. מה שמך ושם האמא?

ש. שם ארוך, קורין מטילדה מרים בת קלודין קווקה אריאטה

הרב: ה' יברך אותך בעז"ה שיהיה לך נס והמחלה תעבור לאחמדניג'ד.

אמן.

הרב: עם שם כזה בטוח הוא מת.

כן, שאלה למי יש? תן לגבר פה.

ש. ערב טוב כבוד הרב

הרב: ערב טוב

ש. יש פה איזה אחת שאני נפגשתי איתה היום, היא מאזור פתח תקוה, אני טיפלתי בה לשעבר, וזה היה לפני כשלש שנים כשברכתי אותה, היא בקשה ממני שאני אברך אותה. ואמרתי תקחי על עצמך צניעות, אז היום  נפגשתי איתה והיא מבקשת מהרב ברכה, ואם אתם, אם הברכה תעזור לה

הרב: ברכה למה?

ש. היא לא מרגישה טוב

הרב: הבנתי, והיא הלכה בצניעות?

ש. היא מוכנה לקחת צניעות והיא פה, אבל היא שואלת אם הברכה תתקבל.

הרב: תראה, אנחנו משתדלים, והברכה לא תגרע.

ש. היא אומרת לאלקים תשובה אין דבר כזה שחוזרים ריקם

הרב: אם היא רוצה לדבר אני מוכן לדבר. הגברת מוכנה לדבר?

ש. היא יצאה? היא תיכף תחזור

הרב: טוב, אז כשתחזור

כן, הגברת פה באמצע תן לה בבקשה, תרימי את היד.

ש. יצחק, אני מברכת אותך שתהיה בריא, אני רוצה שתברך את חיים בר חממא ודוד בן זהבה

הרב: ה' יברך אותם בבריאות שלמה ואיתנה

ש. אמן, ושיתחתנו מהר הבנות, הנכדות שלי, בעז"ה, ברכה בשביל חתנים לבנות

הרב: שהבנות והנכדות יתחתנו מהר

ש. תודה רבה

הרב: תהיי בריאה

כן, תן לבחור פה, שלש שורות קדימה.

ש. שומעים?

הרב: לפעמים

ש. אני חזרתי בתשובה לפני כשמונה שנים בערך, ה' זיכה אותי לחזור בתשובה, אבל יש איזה משהו שאני מאד רציתי להגיד לרב כבר הרבה זמן, ואני מתנצל שעד היום לא אמרתי את זה לכבוד הרב, שרציתי להודות לקב"ה שזיכה אותי, זה דבר ראשון, ודבר שני להודות לכבוד הרב שהוא היה השליח של הקב"ה שיש לי כיפה על הראש. איך זה היה? אני אסביר לכם איך זה היה. תראו איך זה היה, זה דבר מדהים, זה ממש חיזק אותי וכל יום אני ממש מספר גם לאנשים שאני מדבר איתם על אמונה אני גם מספר להם את זה. אז אמרתי אולי לא סתם הגעתי לכאן כדי להסביר את זה ולהגיד שגם כבוד הרב ישמע סוף סוף בעז"ה. זה היה ככה, אני התחזקתי לפני שמונה שנים, גם כשהייתי בצבא זה היה בתל אביב, בקריה, איפה שהייתי בצבא, ושמה התחזקתי לאט לאט, התחלתי לקבל על עצמי קצת ציצית, תפילין, שבת, כל מיני מצוות, ויש מישהו שהיה מחזק אותי, מישהו צדיק, קוראים לו ראובן, שהוא חיזק אותי מאד באמונה וכל פעם הוא עזר לי להתקדם במצוות, לימוד תורה וכן הלאה. אמרתי לו יש דבר אחד שמאד קשה לי, אני לא יכול לשים כיפה על הראש, אמרתי לו, זה ממש כמו מחסום בשבילי, זה מחסום, זה היה בשבילי כמו לשבור קיר עם היד, אי אפשר אמרתי לו. אז טוב, אז הוא כנראה התפלל עלי, עשה עלי כמה תיקונים, לא יודע, אבל יום אחד הוא בא אלי ואומר לי תראה, עוד שבועיים אני מסיים את השירות שלי פה בבסיס, ואני יודע, אם אתה לא תשים כיפה זה מאד יאכזב אותי, ודבר אחד אני יודע, שזה השליחות שלי בעולם הזה, הייתי צריך לבוא לפה לתל אביב, שהוא בכלל צדיק מבני ברק או מנתניה, ממש צדיק, כל היום הוא היה לומד תורה, הוא אומר לי הזכות שלי היתה לבוא לעזור לך להתקרב לבורא עולם, ואם אתה לא תשים כיפה על הראש אני ממש אתאכזב מזה, אבל הוא אומר לי, תראה מה זה, חשבתי יש אולי משהו שיכול לעזור לך, בא נכנס בבקשה למשרד ואני אראה לך משהו. אמרתי לו מה אתה הולך להראות לי, את השכינה? אומר לי, לא, משהו חזק, בא תראה. אני נכנס לשם הרב, למשרד, סוגר את הדלת עוד מישהו היה שם, אני לא הבנתי מה הוא הולך לעשות, פחדתי עושה לי איזה פולסא דנורא לא יודע, אני נכנס והוא מראה פשוט מאד דיסק, הוא שם דיסק שלך במחשב, פתאום אני רואה איזה אשה, זה היה בדרשה שלך שאשה אחת כביכול יצאה לכבוד הרב ואמרה לך, כבוד הרב איך אתה מסביר את זה שכל הנשים הערביות יש ילדים ואני בת של בורא עולם ואין לי ילדים, אני עקרה כבר המון המון שנים, איך אתה מסביר את זה, אה אה איך אתה מסביר את זה? היא חשבה שאין לו תשובה, אבל הוא יש לו ב"ה לכל שאלה תשובה, זכינו. אז אתה אמרת לה אני מבטיח לך שאם תשימי כיסוי ראש במשך חצי שנה, אני מבטיח לך אני אברך אותך ואז יהיה ברכה תוכל לתפוס אני מבטיח לך שיהיה לך ילדים יותר מהערביות כולן. מה את אומרת? ואז היא התרגשה התחילה לבכות, ואז הרמת מטפחת באותו רגע, אני לא אשכח את זה, עד היום זה עומד לי בלב. הרמת מטפחת אמרת לה תראי, חתיכת מטפחת מפרידה בינך לבין הבן שלך, את רוצה הרי בין חמוד שיהיה לך ביד, נכון? והיא התרגשה בכתה, שמה כיסוי ראש, ברכה, כל הקהל מחא כפיים, אני ראיתי את זה, התרגשתי חבל על הזמן, אני חייב להגיד לך את זה הרב, יישר כח גדול. וכשאני ראיתי את זה, עכשיו ראובן כזה, אתה יודע, חבר שלי, והוא חשב שזה, איך אומרים ברחוב, בקטנה, סתם הוא מראה לי איזה דבר חיזוק, הוא לא האמין נראה לי כל כך שאני אשים כיפה בזכות זה, באותו רגע הרגשתי שהיתה לי כזאת הארה רוחנית, ממש הרגשתי את הקב"ה בחדר, הלואי שאני ארגיש היום כל יום ככה. הרגשתי כאילו הקב"ה שם לי כיפה על הראש, אמרתי לראובן, תקשיב טוב, תביא לי עכשיו כיפה, אומר לי מה אתה רציני? אמרתי לו כיפה שחורה. הוא אומר לי מה, חכה לאט לאט, אתה רציני שאתה רוצה לשים כיפה בזכות זה? אמרתי לו תקשיב טוב, אני לא צוחק איתך, תביא לי עכשיו כיפה על הראש אני חייב לשים. הייתי הולך עם כיפה בתיק שלי, הסטנד ביי, אמרתי אולי פעם אחת אני אשים כיפה, למרות שזה לא היה נראה לי שאני אצליח, ואתה היית השליח של הקב"ה כבוד הרב, שבזכותך זה היה. יישר כח גדול. ואני ממש שמח שזכיתי להגיד לך את זה, יישר כח. ואם הרב יוכל לברך

הרב: תגיד לי משהו, ואת הסוף ראית מה קרה עם האשה?

ש. אה זהו, הוא הזכיר לי הרב, יישר כח, זה כבר שכחתי, ראית מה זה, היצר הרע ניסה להשכיח ממני את זה,  טוב שאמרתי לך את זה. בסוף מה שהיה איתה זה הפרט הכי חשוב, יישר כח הרב, הפרט הכי חשוב מה שהיה בסוף זה בכלל התרגשתי, מרוב שאני מתרגש גם שאני מדבר איתך כרגע, אז כנראה ששכחתי את הפרט הזה, אבל הדבר הכי חזק שאתם חייבים לשמוע ואתם תהיו בהלם, האשה הזאת בסוף חזרה בתשובה היא ובעלה, והיה לה ילד והיא באה והרב היה סנדק של הילד, וזה היה חיזוק חבל על הזמן, ואני ראיתי את זה ואמרתי לו תראה מה זה בורא עולם, ובגלל זה באמת הרגשתי את הקב"ה.

הרב: אשריך, קודם כל מי שרוצה לראות את הסרט הזה, יכול להכנס לאתר, ובחיפוש לכתוב כוחה של מצוה, במוצרים וללחוץ אנטר ואפילו התימנים יוכלו לראות את זה.

ש. יישר כח גדול

הרב: תהיה בריא מותק. כן, הגברת הגיעה? איפה היא? תן לבבקשה.

ש. אני באתי לפה לבקש ממך ברכה של בריאות, יש לי בעיה בריאותית מאד מאד קשה

הרב: ואת רוצה שהיא תסור?

ש. מאד.

הרב: מה הרופאים אומרים?

ש. הייתי, ניסיתי רופאים כדורים כל מיני

הרב: מה אמרו הרופאים?

ש. כלום, אף אחד לא הצליח לעזור לי

הרב: הבנתי, אז רק את כנראה תצליחי לעזור לעצמך

ש. בעז"ה

הרב: קבלי על עצמך כמו שהציע לך היהודי היקר צניעות גמורה, ללכת בצניעות גמורה. את נשואה?

ש. אני נשואה וזה הנושא שהכי קשה לי לעשות

הרב: אני יודע, אבל מה לעשות, החולי יותר קשה

ש. זה בטוח

הרב: בטוח. אז אני אראה לך עכשיו סיפור, שאתה תתרגש עוד פעם, אולי תשים מגבעת. באשקלון היתה אשה

ש. ראיתי את זה היום במקרה והזדהיתי מאד עם האשה הזאת בגלל זה באתי להרצאה

הרב: אה,

ש. וידעתי שזה מה שיקרה לי אבל אני לא שלמה

הרב: מה לעשות לא שלמה כן שלמה, אנשים לא שלמים עם כימותרפיה אבל אם הם

ש. אבל מי מבטיח לי אם אני אלך בצניעות ואני אלך עם כיסוי

הרב: הקב"ה אומר, אם בחוקותי תלכו - כל הברכות

ש. ואם לא, אז אני אחזור בשאלה ואעשה צחוק מעצמי

הרב: אין דבר כזה אם לא, אם הולכים עם ה' במאה אחוז הוא מקיים במאה אחוז

ש. זה קשה לי, באמת זה קשה לי מאד, מאד.

הרב: אני יודע, "והיה אם שמוע תשמעו אל ה' אלקיכם. כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך, והסיר ה' ממך כל חולי וכל מדווה".

ש. ואם יש בעיה עם הבעל בנושא הזה במיוחד של הכיסוי?

הרב: אין דבר כזה, הוא רוצה שתהיי בריאה?

ש. מאד מאד

הרב: אז אם הרופאים היו אומרים שאת צריכה ללכת עם תחבושת על הראש כדי שתהיי בריאה היית הולכת?

ש. כמובן שכן

הרב: בלבן, אז הבאתי לך תחבושת בלבן. ובעז"ה תהיי בריאה. מה אכפת לך להיות בריאה?

ש. לא, לא אני לא מסוגלת.

הרב: את לא מסוגלת?

ש. קשה לי מאד

הרב: תקשיבי, אני אפילו לא אכריח אותך, אני מניח את זה בחזרה ותבקשי מבעלך שיתן לך תרופה.

ש. קשה לי

הרב: את צודקת, אבל לעבור טיפולים זה יותר קשה

ש. אני יכולה בשלבים לאט לאט לנסות?

הרב: בהחלט, אני אשלח אותו שהוא יגיע אליך לאט לאט, עד שהוא יגיע זה יהיה בשלבים, יש לו הרבה מדרגות לעלות עד אלייך. כדאי לך. תפסי את השעה ואל תאבדי אותה, למה, לפעמים יש שעה טובה.

ש. קשה לי, קשה לי להבטיח

הרב: אין שום בעיה, הנה אני מניח בחזרה, מתי שיהיה לך קל תדברי איתי, אני פה עוד כמה דקות כי ב-12:00 הם רוצים לסגור.

ש. אפשר לבוא אליך אחרי ההרצה?

הרב: לאן?

ש. לדבר איתך אישית?

הרב: הנה אנחנו מדברים,

ש. לא, לבד, אישי.

הרב: מה זה יעזור? אני לא אוותר אפילו על קוצו של בד. את תצטרכי ללכת בצניעות גמורה, לא רק בכיסוי ראש, חצאיות ושמלות ושרוולים אחרי המרפק. את צריכה להיות צנועה שיצר הרע לא יוכל לקטרג עלייך. כרגע את עוזרת לו, את מראה אני למרות שקיבלתי איתות מה', אני חשוב לי יותר מה שאני רוצה ממה שה' רוצה. אבל רק ה' מרפא, מה לעשות? ה' אמר, אני מחצתי ואני ארפא, אני אמית ואחיה ואין מידי מציל, לא רופא, לא דוקטור, לא פרופסור, לא אף אחד. אם תעשי מה שהוא רוצה אני מחצתי ואני ארפא. מה הבעיה כל כך? זה יפה, תראי כמה נשים כסויות ראש יש פה

ש. לא אין לי שום דבר נגד חלילה, זה יפה

הרב: אני אמרתי שזה, זה קשה, זה קשה, קשה. תראי, אני הולך עם שני כיסויים, כיפה וכובע ואנטנה. ואני לא עושה חשבון לאף אחד. ואני משדר בכל הערוצים. מה אכפת לך לשים כתר של מלכה, אפילו המלכה הזקנה

ש. כי אני לא מאמינה שאם אני אשים כיסוי זה מה שירפא אותי

הרב: הבנתי, כשאת הולכת לרופא את מאמינה?

ש. לא. לא. גם לא

הרב: אז אין לך למי ללכת בסוף

ש. ממש, נשארתי לבד

הרב: או, אבל יש רק אחד שאת יכולה להאמין בו שהוא מסוגל, זה הקב"ה, נכון, לפחות הוא.

ש. כן, בו אני מאמינה

הרב: אבל הוא אומר "אם בחוקותי תלכו".

ש. קשה קשה לי.

הרב: בסדר, קשה אני לא אומר לך שזה קל, אני מסכים שזה קשה, אבל זה הרפואה שיכולה לבוא. את יודעת כמה נשים נרפאו בזכות זה? את יודעת כמה נשים נפקדו בזכות זה? בזכות מטפחת, ואת עוד אומרת שראית את ההיא מאשקלון, הם אפילו לא יודעים, היתה אשה מאשקלון, יש לך את האשה מאשקלון? היה לה חולי מעיים קשה מאד שהיא היתה כבר רזה כמו דחליל, והיתה סכנה ממש לחייה, וגם היא לא רצתה לבוא להרצאה שלי, רק לחצו אותה שהיא תבוא. והיא באה, והכל היא היתה מוכנה רק לא כיסוי ראש, הכל הכל, רק לא כיסוי ראש, לא לא בשום אופן, אתם לא מאמינים איזה ויכוח היה לי איתה, ובסוף אילצתי אותה, אילצתי אותה, וב"ה היא התרפאה מהמחלה, אבל איך היא נראית אחרי שהיא שמה כיסוי ראש, גם בלי מחלה זה צריך להיות פיגור שכלי ללכת בלי כיסוי ראש, זה ממש גורם לפיגור שכלי. כן, מצאת? יש את זה כסרט בפני עצמו, תעשה אשקלון במאמרים, אשקלון. אתם יודעים מה זה אינציקלופדיה, אתם יודעים מה זה אינציקלופדיה אינטראקטיבית? אתם לא יודעים. כן מצאת? בבקשה.

הרב: כן, אז היא ממליצה לא להתעקש. אבל תימניות הן קשות, זה בעיה. מה את אומרת? רוצה לעקור את החולי ולזרוק אותו לאחמדניג'ד, גם כן לדחוף לו עוד איזה מחלה אחת.

ש. לא, לא, לא השתכנעתי

הרב: לא השתכנעת, נכון?

ש. לא

הרב: תארתי לעצמי. אני רוצה לחלק לכם עכשיו מתנות לפני שסוגרים את הערב, אנציקלופדיה אינטראקטיבית שהוצאנו, אבל אני רוצה לשיר אתכם שיר, מי שישיר בקול רם יקבל אנציקלופדיה ששוויה אלף דולר בחינם. אבל צריך לשיר. ואני אחלק לכם גם מגנטים, מגנטים שכתוב עליהם "אל תשאר לבד התחבר לתורה" כל מי שרוצה ללמוד בחברותא בחינם עם בן תורה שילמד איתו פעם בשבוע לפחות, יוכל ללמוד בחינם, מהבית, באזור, במקום, אם אתם רוצים בבקשה. תן לי מוזיקה ואני מחלק למי ששר בקול רם.

אנא אנא אנא עבדא דקודשא בריך הוא

חלוקת אנציקלופדיות, כיפות, ציציות וכיסויי ראש.