ניו ג'רזי - לבטל רצונות

 

 

 - - - חלק הדרשה בלבד! בלי השו"ת (הדרשה ע"פ הספר 'הסוד שבך' באדיבות בן המחבר ר' נחמן שלמה שליט"א - ישר כח!) - - - 

תוכן ענינים: הקדשות לתורמים הע"י; / כבוד ה' או כבוד עצמי / לא היה לי יום עצוב מימי! / ישות עצמית או התבטלות? / למה התבטלה גזרת המן? / למה לחכות למשבר?! / התשובה: ישמע בזיונו – ידום וישתוק! / למה באנו לעולם? / למה צריך שיהיו בזיונות? / דחיקת השעה – גורמת לישועה לא שלמה! / להיות או לא להיות? / ירבעם בן נבט: מי בראש? / 'בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ!' / האמנתי – והתעשַׁרתי! / במה יש להתגאות? / להשתמש בבזיונות בצורה חכמה! / השאלה: עד מתי? / כל אחד והתחנה שלו! / לשתוק ולא להתרעם! / מאיפה הכוחות לעמוד בבזיונות? / יוסף הצדיק! / אז מי מעכב את הישועה? / מה הפתרון? / איך זוכים להקרא: 'חוזר בתשובה'? / נסיים: / מסירות נפשו של הנגן היהודי! / מעבר לחלק השו"ת...

 

ערב טוב! בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' ברחמיו עלינו ירוויח.

הקדשות לתורמים הע"י; השיעור מוקדש לטובת כמה אנשים שכבוד הרב מזכיר (...). והערב לעילוי נשמת: חיים נגר בן ברכה והורי הרב שליט"א, מנוחתם עדן.

אנחנו נדבר היום על נושא חשוב מאד שכנראה אנחנו לוקים בו 'קצת' אולי קצת יותר, אבל קצת - ודאי...

כבוד ה' או כבוד עצמי

ידוע שהקב"ה 'בראנו לכבודו' ו: "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו" (ישעיהו מג, ז) אומר הרה"ק רבי נחמן מברסלב: 'צריך כל אחד מאתנו למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד שמים' (תורה ו לקוטי מוהר"ן) כידוע 'כבודו של אדם זה רצונו' זאת אומרת, כיצד מכבדים את השני? - כשעושים את רצונו. 

ונשאלת השאלה: האם באמת אנחנו מכבדים את הבורא? או רוצים לכבד את הבורא? או רוצים רק לכבד את הבורא? 

בדרך כלל אנחנו דואגים לכבוד ולרצון שלנו קודם. ואגב, אנחנו מסכימים שיהיה טוב גם לקב"ה. האמת היא, כל אחד מאתנו יודע בעצמו: שהוא ודאי רוצה שהקב"ה יהיה מרוצה ממנו ויהיה יהיה לו טוב מאתנו, אבל בעקר אנחנו לא מוותרים על הטוב שלנו. אין הרבה אנשים שמוכנים לוותר לגמרי על הטוב שלהם בשביל הקב"ה.

אדם רגיל לחשוב: 'הקב"ה רוצה שיהיה לי טוב, נכון? מה, הוא רוצה שיהיה לי רע?! - לא. וודאי שהוא רוצה שיהיה לי טוב! אז מה, זה לא לגיטימי שאני אחשוב: 'שיהיה לי גם כן טוב?!' מה, לא צריך שיהיה לי נוח?! מה, צריך לסבול פה?!' 

אבל כשאדם זוכה ויש לו הבנה, אז יש לו רצון: שהקב"ה ישְׂבע נחת ממנו והוא לא מרגיש: 'שהוא סובל ממשהו' גם אם זה לא בדיוק מה שהוא רוצה.

אז זה נראה לו ככה: 'אני צריך להגיע למצב שלקב"ה: יהיה לו טוב ממני! ויהיה לו נחת ממני!! ואני גם צריך להגיע למצב שאני לא בתמונה בכלל. ולא משנה מה אני מרגיש, אני אסבול תמיד בשקט, העקר: שיהיה כבוד שמים!' 

אבל זה לא האמת. האמת, כאשר אדם מגיע לכך שלקב"ה יש לו נחת רוח ממנו, הוא כבר זוכה למדרגות גדולות מאד - שהוא לעולם לא ירגיש: 'שלא טוב לו'. לא יהיה אצלו מצב כזה: 'לא טוב לי!' הוא כל כך יהיה שמח שהוא עושה נחת רוח להקב"ה, שבכלל לא שייך שירגיש איזה שהוא צער בשעה שהוא משמח את הבורא. וזה המקום שאליו אנחנו צריכים להגיע.

לא היה לי יום עצוב מימי!

פעם התבטא הרב שטיינמן ואמר: 'תדעו, לא היה לי יום עצוב מימי!' מי יכול להגיד דבר כזה? ע"פ דברי חזון איש: 'כאשר זכה שכל האדם לראות אמיתת מציאותו יתברך, מיד נכנס בו שמחת גיל אין קץ, נשמתו נעימה עליו והדמיון משלים עם השכל "לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה'" (תהלים כז, ד) וכל תענוגי בשרים חמקו עברו ונפשו העדינה מתעטפת בקדושה וכאילו פרשה מגוף העכור ומשוטטת בשמי שמים!" (אמונה ובטחון).

נחזור על דברי חזון איש: 'אם אדם זוכה' – זוכה מלשון זכות, הזדכך. כשאדם זוכה שהשכל שלו רואה, ממש רואה את אמיתתו של הקב"ה, את מציאותו בכל העולם, מיד נכנסת בו שמחת גיל אין קץ. כי מי שרואה בחוש, שהקב"ה נמצא לפניו; "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" (תהלים טז, ח) על כל צעד ושעל - וודאי שנכנסת בו שמחה וגיל אין קץ! ואז נשמתו נעימה עליו והדמיון שבדרך כלל הולך לדמות כל מיני תענוגים ותאוות חומריות... במקרה שלו, הדמיון משלים עם השכל, אבל "לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה'" לא לחפש דמיונות של עוה"ז. אלא הדמיון משלים עם השכל "לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה'". אדם במצב כזה, כל תענוגי הבשרים - חמקו עברו, לא תופשים אצלו מקום. נפשו העדינה מתעטפת בקדושה וכאילו פרשה מגוף העכור ומשוטטת בשמי שמים! זו מדרגה גבוהה-גבוהה מאד! 

אבל מי יכול להגיד דבר כזה: שלא היה לו יום עצוב מימיו?! והרב שטיינמן עבר תלאות, מלחמת עולם!! מה לא?! סבל, נתוחים, בעיות, לא היה לו ימים קלים בחייו. ואומר: 'לא היה לי יום עצוב מימי'. 

פעם הרב שטיינמן שמע שאחד מהמקורבים, בעל חסד גדול, זקוק לחיזוק, כי הוא נקלע, לא באשמתו, לפרשיה ציבורית מעיקה. 

כתב לו מכתב עידוד ונחמה בזה הלשון: 'שמעתי שכבודו בצער, בודאי ידוע לכבודו הרמח"ל: 'כי מה הם חיי האדם בעוה"ז? או מי הוא ששמח ושלו ממש בעוה"ז?! "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן" (תהלים צ, י) בכמה מיני צער וחולאים ומכאובים וטרדות ואחר כל זאת, המוות! אחד מיני אלף (1,000), לא ימצא שירבה העולם לו הנאות ושלווה אמיתית. וגם הוא, אילו יגיע למאה (100) שנה - כבר עבר ובטל מן העולם' (מסילת ישרים פרק א). אשריך! – שכל הצער נגרם לך ע"י מצווה של עשיית חסד, לחזק בתורה ועשיית חסד ושכרך שמור. בברכת: 'כתיבה וחתימה טובה, אהרון לייב שטיינמן".

מדובר באדם שהאשימו אותו בפרשיה ציבורית מעיקה. זה התפרסם ברבים, בזיונות וכו' וכו'. זה מה שהוא כותב לו. 

אז אדם צריך לדעת: שלא כל מה שאתה חושב שבעצם שמגיע לך ורצוי לך והכל, זה יעניק לך את השקט והשלווה והמנוחה. 

אז אנחנו מבינים כרגע: שאנחנו רחוקים משם! 

ישות עצמית או התבטלות?

מה אדם מבין כל הזמן? 'שאני, זה אני, זה ישות ולכן: 'אני, אני, אני ואני!! אני אלך, אני אעשה, אני אראה, אני אפעל, אני, אני, אני'. לסיכום: מי אני? אני ואני 'ואני ואפסי עוד!' כל האדם סובב סביב האני שלו כל הזמן. וכל מה שמסתובב מתיחס אל האני שלו והאני שלו בוחן הכל ביחס לאני שלו, כל חייו זה סביב האני. אין התבטלות. 

נו, ומישהו יכול להיות באמת מחובר לקב"ה כמו שאמרנו בהתחלה: 'שבראנו לכבודו' ו: "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו" (ישעיהו מג, ז)???

אז מה, מה אנחנו רוצים בעצם להגיד עכשיו? שאנחנו לא בסדר? שאנחנו כל הזמן חושבים על עצמנו וזהו? - לא! המטרה של הדרשה פה עכשיו, היא לסמן מטרה: נדע לאן אנו צריכים לכסף וגם להגיע. אנחנו לא אומרים דברים בשביל להשמיע – אנחנו רוצים להשתנות!

מי שמבין ענין, יודע שסיפור החיים שלנו כבר כתוב למעלה: צופה הדורות מראש (ע"פ הפסוק: "קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ..." (ישעיהו מא, ד)). הקב"ה יודע בדיוק: מה נחליט? איך נבחר? מה נעשה? מתי, מי מה מו... עד היום האחרון. מטרם שבאנו עד שנצא, זה מה שיהיה. מה שכתוב למעלה, מה שידוע. לפי מה שאנחנו נחליט – ידוע כבר. אז לעבור את מה שכתוב את מה שידוע נצטרך לעבור – אין מה לעשות! רק מה? אנחנו בוחרים: האם לכוון את הלב לשמים ולהתרצות למהלך החיים שידוע מן השמים כבר ולאחד את הרצון שלנו עם רצון הבורא ולהעלות כבוד שמים בחיותינו. 

או... שאנחנו רוצים את רצוננו במקום הראשון ולהחזיק ברצון שלי דווקא ואם לא הולך לי כרצוני, אז אני יש לי לקושיות ויש לי תלונות גם על השי"ת ועל מה שלא נעשה רצוני... 

טוב, אם אנחנו נסמן את המטרה, את הפסגה, אז בואו נחזור כעת לברר: איזה מדרגות יכולות להתאים לנו מהנקודה שבה אנחנו נמצאים?

'אוקי, הקב"ה, אני רוצה, אני מבין: שקשה לי גם, אני לא יכול להסביר, אבל אתה מבין אותי!...'

ככה אדם מדבר אל עצמו ומקל לעצמו בכל מיני דברים וממשיך לנסוע שנים! עד שפתאם הקב"ה נותן לו 'ברקס' על החיים ואז מהנקודה הזאת יכול להתחיל להשתפר. 

כשלא מקבלים זעזוע, אז 'זורמים'... קוראים לזה: 'זורמים'. 

אז בואו נראה: איך זה עובד? - לא תאמינו! 

למה התבטלה גזרת המן?

אבל לפני כן יש לי שאלה:

אני מאמין שאתם בקיאים במגילת אסתר ואני רוצה לשאול אותכם, האם מישהו יודע, מה ביטל את הגזרה של המן? המן נתן "עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים (10,000) כִּכַּר כֶּסֶף" (אסתר ג, ט) ובסוף התבטלה הגזרה והכל נהפך עליו! מישהו יודע מה גרם לזה? 

(הרב מפרגן לקהל: נתתי לכם קרדיט שאתם מכירים את המגילה! אתם מכירים או לא מכירים?)

מישהו יודע להגיד לי? 

מהקהל: 'התפללו והיה צום'. 

הרב: 'כן, נכון, זה נכון מה שאתה אומר, אבל המן לא חושב שזה מה שביטל את הגזרה. המן לא חשב ככה.'

המלך אחשוורוש אמר להמן: "מַהֵר קַח אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס... וַעֲשֵׂה כֵן לְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי" (אסתר ו, י) המן הלך לחפש את מרדכי, מצא אותו בבית המדרש יושב עם התלמידים. בראותם את המן - פתחו מרדכי והתלמידים בתפלה. אחרי שסימו המשיכו ללמוד 'בריתחא דאוריתא'. 

שאל אותם המן: 'במה אתם עוסקים'? 

אמרו לו: 'במצות העומר'.

שאל אותם: 'ממה זה עשוי מכסף ומזהב?' 

אמרו לו: 'לא, זה שְׂעורים ששווים כמה פרוטות'. 

נשבר המן ואמר: 'בא העומר שלכם, ששווה פרוטות ונצח את עשרת אלפים ככר שלי, שהתחייבתי למלך אחשוורוש, כדי שיניח לי להשמיד אתכם!'. 

אומר הרב שטיינמן: 'אם תשאלו בני תורה: בזכות מה זכינו לביטול הגזרה והפוכה?' 

אין ספק שכולם יענו לנו כמו שענה לנו היהודי הנכבד: שהנס היה בזכות התפלות והצום במשך שבעים ושתים (72) שעות רצוף! 

מה? שלושה (3) ימים ממש כמו יום כפור! בכי ותשובה, זה אחר זה, כולל תינוקות, כולם. מה? זה לא הועיל?!

אבל תראו פלא! המן סבור אחרת. המן מבין: שמה שהפיל אותו - זה דף גמרא 'מצוות העומר שאתם עוסקים בה' אמר להם המן: 'נצחה עשרת אלפים ככר שלי!' המן מתרשם: שויכוח בלימוד 'בריתחא דאוריתא' מסר 'זֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ' (על הניסים, חנוכה) רק דף הגמרא יכול היה על המן. וזה הלימוד ששבר אותו. פה הוא קרס!'

וגם צריך להבין: אם גזרה מרחפת; 'להשמיד את כל היהודים!' צריכים כולם להיות עסוקים בעצות, בתכניות; 'איך לברוח? איך להנצל? איך לבטל?' ואלה יושבים להם ודנים במצוות העומר. למרות שאין בית המקדש! דנים לאחרית הימים, לא קשור לעכשיו בכלל ויושבים ולומדים את זה 'בריתחא דאורייתא' כאלו אין גזרה – פלא פלאות!

מאיפה שאב המן את ההבנה הזאת שדף הגמרא הכריע אותו? - צריך להיות 'בריסקר' בשביל זה!! איך המן מבין דבר כזה? 

'אלא' אומר הרב שטיינמן, מנוחת עדן: 'בנוהג שבעולם אדם חי תמיד את עצמו, הוא לא מסוגל להתרומם מעל עשרה (10) טפחים. הוא לא רואה כלום מעבר לארבע (4) אמות שלו כולו, מרוכז בעצמו. מתי הוא משתנה? כשבא לו שבר. כשהוא הופך לרסיס אדם! פתאם העינים נפתחות ורואה היטב מה שלא היה יכול לראות קודם. 

המן הרשע, רגע אחרי שהכניע אותו אחשוורוש וציוה אותו: 'לעבור ברחובות העיר ולקרוא למרדכי היהודי: "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ" (אסתר ו, ט)' - היה שבור ורצוץ! בבת אחת יצא ממעטה הרשעות וגילה את האמת לנגד עיניו – דף גמרא נצח אותו!! 

אז מה ראינו מפה? לפני שהאדם מתרסק או יש לו זעזוע או שיש לו משבר, הוא לא מתעורר להתבונן, הוא בשטף החיים, הוא רץ הלאה-הלאה למטרות שהוא הציב לעצמו... רק אם יעצרו אותו מן השמים בצורה שהיא תהווה בשבילו פקיחת עינים - משמה הוא יכול להתרומם! 

למה לחכות למשבר?!

ומסתבר, שכל אחד מאתנו יודע הרבה דברים מה צריך לשפר, יש דברים שאנחנו יודעים וזוכרים ויש דברים שיש לנו כוחות נפש לקיים, אבל עדין מעדיפים 'להעלים עין ולעגל פינות...' יש דברים ששכחנו או דברים שלא יודעים. ואנחנו חושבים: 'שלא יתפסו אותנו על זה...' אבל לפחות מה שאנחנו זוכרים, גם אם זה גדול עלינו כעת, אז למה אנחנו לא מתפללים?! למה לא מבקשים? למה לחכות למשבר?! למה לחכות ל: 'בום'? למה לא להתעורר לבד ולבקש מהבורא: 'פקח את עיני! תן לי כוחות!!' ולהתפלל ולבקש: 'שאני אוכל לעשות את רצונך: "לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱ-לֹקַי חָפָצְתִּי" (תהלים מ, ט). 

למה שלא נחשוב על כבוד שמים?! אם אדם יכבד את המקום, המקום לא יכבד אותו?! 

למה קוראים להקב"ה: "מֶלֶךְ הַכָּבוֹד" (תהלים כד, י)? כי הוא חולק כבוד לברואיו, לא כי הוא מקבל כבוד. הוא נקרא: "מֶלֶךְ הַכָּבוֹד" - שהוא חולק כבוד לברואיו. 

אז אם אנחנו נכבד אותו הוא לא יחזיר לנו, הרי הוא מודד 'מידה כנגד מידה!'   אז ככל שנכבד אותו - הוא ידאג שיכבדו אותנו. 

התשובה: ישמע בזיונו – ידום וישתוק!

טוב, מה הדרך להגיע לשם? אז בא נתחיל בזה שנבדוק: במה אני לא מקיים את רצון ה' כרצונו? באיזה מקום רצונותי נוגדים או סותרים את רצון ה'? ולזכור ולהבין: שבעצם מה שמפריע לי לעשות את רצון הבורא תמיד, זה הרצונות שלי. זה מה שמפריע! 

איך אנחנו נוכל להגיע לזה? - ע"י תשובה! איזה תשובה? 'עקר התשובה' אומר רבי נחמן: 'לשמוע בזיונות, ידום וישתק!' זה התשובה. 

מה הקשר אם אני אשמע בזיונות ואשתוק? אלא ע"י זה באמת זוכים לתקן את הדבר שנקרא: 'הרצונות הלא טובים שלי' אם אני אקבל בזיונות והם יבטלו את הרצונות הלא טובים שלי - אני אוכל להגיע לרצון הבורא! 

ויש פה משהו פשוט מאד ועמוק מאד...! 

פשוט: הולכים להכניע לנו את הרצונות הלא טובים ע"י בזיונות והשפלות שאנחנו נעבור כדי להכניע את הרצונות הלא טובים שיש בנו - זה פשוט. למה באים בזיונות? התרוממת יותר מדי, בעל גאווה, חושב את עצמך, בטוח בעצמך "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" (דברים ח, יז) לא התייחסת לשום דבר, אז באים הבזיונות, מאפסים אותך. מנחיתים אותך למקום ומונעים ואז ממך את הרצונות הלא טובים. 

למה באנו לעולם?

וצריך לזכור! 

אנחנו לא באנו לעוה"ז לטיול, אנחנו באנו למשימה מוגדרת: 'שבראנו לכבודו' "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיהו מג, כד) יש לנו יעוד בעולם ככלל, כעם ישראל. ויש לנו יעוד לכל אחד פרטי. אחרי זה, אנחנו חוזרים למעלה וצריכים להוכיח שאכן השליחות הסתימה בהצלחה! ולכל אחד יש מטרה שסמנו לו מן השמים.

ואם אדם חושב שמה שהוא בא לעוה"ז, זה בשביל להצליח ולהקרא: 'מוצלח!' וכשהוא יזקין הוא יוכל להראות כמבוגר בוגר: "תראו איך הצלחתי! תראה איזה דירות, תראה את אשתי, תראה את הילדים, תראה איזה מכוניות, תראה איזה מפעל, תראה את הקרקעות, תראה כמה יש לי בחשבון הבנק, תראה כמה טיולים עשיתי בעולם... אתה רואה כמה אני מוצלח?' 

אדם הזה לא מוצלח, גם לא תמים! - 'טמבל!' האדם הזה טמבל! אתה מבין בכלל בשביל מה באת לעולם? הרי עוד רגע תלחך עפר ותצטרך למסור 'דין וחשבון'. מה אתה תבוא, תגיד להקב"ה שיש לך ההישגים מהאלה שהזכרת? זה הישגים?! 

באנו לעולם לקיים רצון ה', רק בשביל זה באנו. אם אפשר שנעשה את רצון ה' וגם יהיה לנו נח וטוב, למה לא?! לא כל אחד זוכה 'לשתי שולחנות' אבל אם זכית, למה לא?! אם אתה יכול להיות רבי הקדוש (רבי יהודה הנשיא) שיהיה לך גם עשירות וגם גדולה שאין כדוגמתה, למה לא?! הקב"ה לא אמר שכולם צריכים להיות מסכנים ודלים ושחופים (מצומק) - לא! הוא לא אמר את זה. 

אבל אתה צריך לעשות את רצון הבורא, אם תעשה את רצונו, יש לו רצון יותר גדול מהרצונות שלך המדומיינים לתת לך כל טוב! לא רק בעוה"ב, אלא גם בעוה"ז. שהרי את אדם הראשון הקב"ה שַׂם ישר בג"ע! 

לא אמר לו: 'בא, תתחיל, תראה לי מי אתה, כמה אתה מסוגל לעשות? ובהתאם אני אתן לך...!' - לא! 

הוא עוד לא עשה כלום וכבר שַׂם אותו ישר בג"ע! זה מה שה' רוצה: שכל הברואים יהיו בג"ע מההתחלה!! 

אבל אדם הראשון חטא ועכשיו צריך לתקן את התיקון העצום שהוא עשה בעולם. בשביל זה אנחנו עמלים. אם אנחנו נתקן, את שלנו, את החלק שלנו, כמו שה' רצה שאדם הראשון יעשה את רצונו, והיה יכול להעלות ישר מג"ע לעוה"ב! גם אנחנו – אם אנחנו נעשה את רצון הבורא, אנחנו נקבל את כל מה שה' רצה להעניק לאדם הראשון. 'בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם!' (סנהדרין ד, ה) צריך להגיד כל אדם בפני עצמו: 'לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר: 'בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם!' וה' רוצה לתת, לתת ולתת. 

אז מה קרה שאנשים חושבים שזה 'הצלחה' אם הם עברו דירה למקום כזה וקנו זה והצליחו בזה? מה קרה? מה הבעיה? 

הלעיטו אותם כמו באבוס שמלעיטים חיות, הכניסו להם עמוק בראש: 'שפה בעוה"ז צריכים "להסתדר" להיות מסודרים...' 

ופתאם עכשיו, הם שומעים: שבדיוק הפוך! - צריך לחפש: מה רצון ה'? - ולעשות את רצונו. מצד אחד – לדעתנו, צריכים להיות מסודרים בחיים, מצד שני – מבינים: שצריכים גם לעשות את רצון ה' ומצוותיו.

מה עושה בן אדם? עושה דיל עם הקב"ה... 

אומר להקב"ה: 'רבוש"ע! תשמע, אתה רוצה להנות ממני? אתה יכול! למה לא? למה לא? שיהיה לך את זה בכיף, אבל שאני אהיה מסודר ואתה תהנה ממני. למה לא? אבל קודם כל צריך שאני אהיה מסודר. ואם אני יכול לדאוג לך גם כן שיהיה לך טוב - בחפץ לב. אבל אל תשכח: שאני צריך להיות במרכז.!... כן?'

ככה עושה אדם דיל עם עצמו, עם הקב"ה. ואומר: 'תראה, אם יהיה לי זה - אין לי בעיה לשבת ללמוד. אם יהיה לי זה - אין לי בעיה לעשות! אבל מה לעשות? אני צריך לשלם ארנונה, אני צריך לשלם זה... איך אני יכול? איך אני יכול? איך אני יכול?' 

ובאמת זה, עוות, עוות בצורת החשיבה! 

אם אדם זוכה להבין מה שאמרנו: לעשות את רצון הבורא - יהיה לו עונג! עונג בחייו!! בכל מצב, גם בהסתפקות המינימלית וגם בריבוי גדול! הוא יהיה מאושר.

למה צריך שיהיו בזיונות?

 - כי פגענו בכבוד ה'. הבאתי עשרים ושמונה (28) סיבות: למה אדם מקבל בזיונות בעולם (ראה: 'מדוע סובלים כולם בזיונות?'  ). יש לי סדרה שלמה על בזיונות! (ראה באתר שופר 'נפשי תדום'). 

אבל ביניהם: פגענו בכבוד ה'! כי אם כשאתה פוגע בכבוד של אדם,- מחזירים לך! אז כשאתה פוגע בכבוד ה'!! אז איך היו צריכים לעשות אותך? - למרמס! והקב"ה לא עושה ככה, אלא ממתין וממתין וממתין... וגם נותן את זה במנות קטנות שתוכל לספוג. כי אם זה יהיה יותר מדי, אדם כבר לא יוכל לשרוד. 

כשלא קיימנו את רצון ה', 'מידה כנגד מידה' פוגעים לנו בכבוד וזה 'תשובת המשקל'. כל הענין של בזיונות, זה בעצם רחמי שמים נפלאים! לתקן מה שפגמנו. 

ומה אנחנו עושים? 

מתרעמים: 'מה, אני מתפלל! מניח תפלין, שומר שבת, לומד, נותן צדקות, למה שיהיה לי רע?! למה שיבזו אותי? למה אני נראה ככה?...' 

מה עונה הקב"ה? 

- 'אני רוצה שיהיה לך טוב! הדרך שיהיה לך טוב, תשמע את הבזיונות ותשתוק!' 

אומר הרב שטיינמן: 'מעלה גדולה לאדם שישפיל את עצמו! ולא עוד, אלא שעליו לחפוץ: שיעליבו אותו. שהרי אם הוא רוצה עוה"ב... אם נגזרו עליו יסורין, מה היסורים הכי טובים שהאדם יכול לבקש? - עלבונות! הצער מהם הוא רב מאד, אבל הם לא פוגעים ממש בגוף האדם' (כך מובא בספר תומר דבורה, הרמ"ק הקדוש).

מהם היסורים היותר טובים שבעולם שלא יטרידו אותי מעבודת ה'? 

אין חביב בכולם, מאלו שיחרפו ויבזו ויגדפו אותי! - כי הם לא מונעים ממני את כוחי, לא מחלות, לא מונעים ממני אוכל ולא מלבוש, לא מונעים ממני את חיי וגם לא את חיי בָּנַי במיתה. אם כן, צריך לחפוץ בהם. ובזה שבאים העלבונות עליו, צריך לרקוד, לשמוח! ולחפוץ בהם.

כך אומר גם רבנו חיים ויטאל: 'אם עיני שֶׂכל לך היה לך לחפש: מי שיצער אותך! - כי חיים אתה מבקש!!' (שערי קדושה).

והחפץ חיים הקדוש אמר: שהוא רוצה עלבונות! והיה מתלונן ומתמרמר: 'למה הוא זוכה שמעליבים אותו? איך הוא ינכה את העוונות?! באופן רגיל, קורה לבני אדם, מצערים אותם, פוגעים בהם - זה מנכה (מנקה) חטאים. אותי, אף אחד לא מצער! אבל לפחות הרגלים כואבות לי!' הוא אמר. 

כשהיה כבר זקן מאד, בא הבן שלו הרב לייב, לבקר וראה אותו סובל כאבים ברגלים, הצטער מכך, 

אמר לו: "דע לך! בלי יסורין – אי אפשר לזכות בעוה"ב! ואני שכל ימי ראיתי רק טוב!! במה אני אזכה?! לכן אני שמח ביסורים ברגלים".

אתם שומעים?

זאת אומרת, כשהקב"ה מביא יסורים על האדם - זה הטובות הכי גדולות שיכולות להיות! ובפרט, כשהבזיונות, זה בכלל לא עונש, זה תיקונים על הקלקולים. הקלקולים גורמים לנו שלא יהיה לנו כלים לקבל ישועות. 

דחיקת השעה – גורמת לישועה לא שלמה!

אחרי השטויות שעשינו או ההתעלמויות שהתעלמנו, אם נרצה: דווקא-דווקא לקבל ישועות ונדחק את השעה, יכול להיות שנקבל, אבל לא ישועות שלמות...

השידוך שתקבלו - יכול להיות עם בלאגן ועם בעיות... הפרנסה שתגיע - יכול להיות שתהיה ביגיעה רבה, אבל אתה רוצה: פרנסה בנח. כל זה למה? - כי עדין אין לך כלים לשפע שאתה רוצה.

למה אין לך כלים? - כי לא הזדככת מהקלקולים, מהרצונות הלא טובים שלך.

להיות או לא להיות?

אדם קודם התשובה - אין לו קיום! מה פרוש? אתם מכירים:

  "To be or not to be" (להיות או לא להיות) נכון? מה אתם חושבים: "to be or not to be"? מה עדיף?

מחלוקת היתה בין בית שמאי ובית הלל, שלוש (3) שנים: 'האם טוב לאדם שנברא? "To be or not to be"? או לא טוב שהוא נברא?' 

בסוף הגיעו למסקנה: 'לא טוב שהוא נברא! ומה יעשה עכשיו שהוא נברא? - יפשפש במעשיו, יתקן את מעשיו!' 

למה לא טוב? בגלל שיש לנו יצה"ר והוא מתעתע בנו! 

והמלאכים אמרו לבורא עולם מראש: 'אל תברא את האדם הוא עתיד לחטוא, הוא ירגיז אותך!'

מה אמר להם ה'? – 'אל תדאגו! בראתי לו תשובה. יש תשובה'.

המציאות שרוב בני האדם חוטאים, למה? כי הם בעלי אגו: 'אני, אני' הם מרגישים את הישות שלהם. 

מה אומר הקב"ה: 'אני והוא - לא יכולים לדור במקום אחד!' אם גם אתה - אני, אז אני ואני לא יכולים לדור.

ירבעם בן נבט: מי בראש?

יש מעשה מזעזע! 

ירבעם בן נבט, אחד מגדולי ישראל שחטא והעמיד עגלים והחטיא את עם ישראל בע"ז, 

ה' בא אליו ואמר לו: "חזור בך!" תחזור בתשובה "ואני ואתה ובן ישי" - דוד המלך, "נטיל בג"ע!'.

שאל אותו: "מי בראש?"

מה זה 'מי בראש?' - ה' אמר במפורש: 'אני ואתה ובן ישי'. מה זה 'מי בראש'?! 

אמר לו: 'בן ישי בראש'. 

קודם הוא אמר לו: שהוא לפני בן ישי, אח"כ הִפֵּךְ לו ואמר לו: 'בן ישי יהיה בראש'. 

אמר לו: 'אני לא רוצה!' אני לא חוזר בתשובה.

שמעתם? שמעתם מה זה אני? אגו!

חכמי המוסר אומרים: מה הוא שאל? מה הוא לא שמע? הוא שמע. כשהוא אמר לו: 'אני ואתה!' והוא שאל: 'מי בראש?' - הוא רצה להיות גם לפני הקב"ה!! גם לפני הקב"ה. אז הקב"ה אומר: 'אני והוא לא יכולים לדור במחיצה אחת!' לא בגללי, בגללו שהוא לא יכול להיות אתי.

אתם שומעים?

נו, זה הגיוני? תגידו לי, זה הגיוני או לא הגיוני?

אתם חושבים שזה מדובר על ירבעם בן נבט? - זה מדובר על כל אחד ואחת שיושבים כאן! כשאתם מעדיפים את הרצונות שלכם על פני הרצון של הקב"ה, אז מה אתם אומרים לו?

- 'מי בראש? אני בראש! קודם הרצונות שלי; קודם אני רוצה שיהיה לי דירה, שיהיה לי זה... וזה וזה... ואח"כ אני אתפנה, למה לא? למה לא?' 

אז 'מי בראש?' - אתם כמו ירבעם בן נבט – 'אני בראש!' 

לא חשבתם שאתם כאלה, נכון? לא חשבתם! חשבתם: 'שכל כולכם לשמים וודאי! ישתבח הבורא...!' 

- 'בוודאי אני רוצה לעשות את רצון ה'. בודאי, אבל קודם אני. קודם שיהיה לי טוב, שיהיה לי נעים ויהיה לי נחמד, שלא יפריעו לי, שלא יבלבלו אותי, שלא יהיה לי מזיקים שיהיה לי טוב, ואז... אני אחשוב רק על הקב"ה!' 

זה נקרא: שהאדם עם האגו שלו, עם הישות שלו, עם החשיבות של עצמו, חושב על עצמו קודם! - זה בעל גאווה סרוחה!! על מציאות כזאת נאמר: 'טוב לו שלא נברא!'.

זה היתה המסקנה שהגיעו בית שמאי ובית הלל: 'טוב לו שלא נברא'. אדם כזה טוב לו שלא נברא. 

אבל אם הוא כבר נברא, מה לעשות? הוא בליקווד... מה יכול לעשות? הוא כבר הגיע, מה לעשות? – 'יפשפש, ימשמש!' = יבדוק את מה שאנחנו מדברים עכשיו. 

אז אם עכשיו ישאלו אתכם: "to be or not to be"? (להיות או לא להיות?)

מה תענו? עדין תענו: to be"" (להיות) – אני יודע. אתם תענו: to be"" (להיות)...

 'בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ!'

אדם בא לעולם לבטל את רצונו מפני ה': 'בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנְךָ' (אבות ב, ד). 

תקשיבו טוב! 

מי לא רוצה שכל מקום שהוא יכנס, שכל דבר שהוא יגיד - כולם ישמעו ויעשו, מי לא רוצה? 

אתה נכנס לחנות: 'כמה זה עולה?'

- 'מאה דולר (100$)!'

- 'אני מוכן לשלם שלושים (30$)'

- 'בבקשה!'

- 'כמה זה עולה?'

- 'מאתים דולר (200$)!'

- 'אני רוצה בחינם'

- 'בבקשה!' 

מי לא רוצה שכל מה שהוא ירצה - האחרים יבטלו את הרצון שלהם מפניו? מי לא רוצה?! 

כתוב במשנה במפורש! 'בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ – הוא יְבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנְךָ'. 

אתם לא מאמינים בזה - בגלל זה אתם לא עושים. אני האמנתי בזה. אני האמנתי בזה! 

האמנתי – והתעשַׁרתי!

אני גם האמנתי במה שאמרו חז"ל: 'כָּל הַמְּקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעֹשֶׁר' (אבות ד, ט) שבע (7) שנים הייתי עני! והאמנתי ובסוף ה' עזר לי והעשיר אותי! לא שאני עשיר גדול, אבל לא חסר לי כלום – ב"ה! 

אז אני שואל אתכם שאלה: כתוב במשנה! משנה = תורה שבע"פ, כתוב במפורש: 'בַּטֵּל רְצוֹנְךָ' - אין לך רצונות שלך, יש לך רק רצון: 'מה ה' רוצה ממני?' - ואתה עושה מה שה' רוצה ממך, הוא מבטל רצון אחרים. 

תגידו, אתם יודעים מה זה לשכנע בן אדם ולהפוך אותו מחילוני לחרדי?! אתם יכולים להפוך חרדי לטיפה יותר חרדי?! תנסו-תנסו להפוך חרדי לטיפה יותר חרדי... תראו איזה לומד'ס הוא יעשה לכם: 'למה לא צריך!'... 

ואתה לוקח חילוני, כופר, שסולד מחרדים – סולד! ואחרי הרצאה הוא מתהפך! ואין לו רצונות פתאם, יש לו רצונות: 'להיות חרדי!'. 

מה זה אומר? שהוא זורק את כל העבר! לפעמים עוזב את העבודה, עוזב קרובים, משפחה וחברים משתנה בלבוש ומתחיל ללמוד ארמית כמו ילד קטן בשביל שהוא יבין בכלל מה כתוב (בגמרא, תלמוד בבלי). מה זה אותם אומרים? זה לא מופת? – זה נס שאין כדוגמתו! 

הקוצק'ה רב'ה אמר: 'מחפשים מופתים כמו במצרים? אם אתה רואה בעל תשובה - זה מופת שאין כדוגמתו!'. 

רבי יהונתן אייבשיץ אומר: שלהחזיר בתשובה, זה תחית המתים יותר גדולה מאליהו ואלישע שהחיו מתים! כי הם החיו גופות. אבל להחיות אנשים רשעים שהולכים לגיהנם ולהכניס אותם לג"ע ולהוציא אותם מהפה של הסטרא אחרא!!! מה זה? 

אלא, מי שמבטל רצונו, ה' מבטל רצון אחרים מפני רצונו. 

נו, לא כדאי? לא כדאי?! תגידו לי: כדאי או לא כדאי? דרך קצרה מאד. כל משאלות לבכם לטובה יתקימו - אם תבטלו רצונכם מפני רצונו. 

במה יש להתגאות?

וחוץ מזה, אולי תסבירו לי: במה יש לכם להתגאות? 

שאלתי כמה אנשים: 'במה יש לך להתגאות? מה, יש לך כסף?! - "לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב אמר ה' " (חגי ב, ח) ברגע הוא יכול להשפיל ברגע הוא יכול להעשיר אותך. 

מה, אתה בריא-בריא חסון? - אתם רואים היום, אחרי החיסולים (חיסונים) כמה אנשים מתים מדום לב צי'ק צא'ק. מי חסון? 

מה, יש לך דירות? מה, אתה לא יודע שלפעמים לוקחים את הדירות ופתאם עושים עיקולים ופתאם נהיה פשיטת רגל ופתאם נהיה הלשנות ועולים עליך ופתאם ופתאם... חסר? 

בא תגיד לי, במה יש לך? - שאתה גאון? "מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח" (איוב יב, כ) במה אתה יכול להתגאות, תגיד לי? 

שאתה גבוה? - ראינו כמה הקב"ה מכופף! במה אתה יכול להתגאות?! תגיד! 

אדם לא יכול להתגאות, אם הוא מתגאה - הוא טפש מטופש כי אין לו שום דבר משלו, הכל זה מיד ה' פקדון אצל האדם, וברגע אחד ה' יכול לקחת את זה. 

היה אחד שהיה לו הכי הרבה - הכי הרבה להתגאות, הכי הרבה, בכל האנושות היה רק אחד (1), קראו לו: משה רבנו. בן אדם שדבר עם הקב"ה בכל רגע, בן אדם שהוריד את הלוחות, את התורה לעולם, בן אדם שדבר עם הקב"ה "פָּנִים אֶל פָּנִים" (דברים לד, י), ה' מעיד עליו: "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" (במדבר יב ז). קורא לו: "עבד ה'!", אין בן אדם יותר מושלם מזה. 

וכמה הוא החשיב את עצמו? - "וְנַחְנוּ מָה" (שמות טז, ז) אני ואהרון 'גורנישט מיט גורנישט' (שום דבר!) "וְנַחְנוּ מָה" מָה? למה אני איחס את עצמי? 

לעפר, כמו שאמר אברהם אבינו? עפר יש בו משהו, ממשות! - אני גם לא עפר. 

מה אמר דוד: "וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ" (תהלים כב, ז) - לא, לא-לא, אבל תולעת זה גם משהו! 

"וְנַחְנוּ מָה". 

אז מי יכול לבוא אחרי משה רבנו ולהגיד: 'אני ואני ואני ואני' ?!

להשתמש בבזיונות בצורה חכמה!

הקב"ה מביא עלינו זמנים שנהיה מבוזים, מושפלים, שלא ילך לנו כמו שאנחנו רוצים. כל זה לעורר אותנו, לתקן אותנו, לבטל לנו את הרצונות הלא טובים, לפלס אותנו, אבל אם נהיה חכמים: נשתמש בבזיונות שעוברים עלינו בצורה הנכונה וככה נזדכך.

המציאות היומיומית – מלאה! חוסר שביעות רצון, בזיונות, השפלות, לא הולך כמו שרוצים. אבל אם נשתמש בצורה הנכונה שהסברנו, זה הופך להיות זכיה! ונוכל לזכות במה שמגיע לנו לזכות. בואו נקח את החיים כמות שהם, את המציאות כמו שהיא ואנחנו נהיה חכמים לנתב אותה וליעל אותה כראוי - ואז נזכה בכל מה שמגיע לנו!

אנחנו כבר בתוך הסיפור הזה, רק מה? כרגע אנחנו סובלים בלי להרוויח, כי לא מבינים שזה רווח. לא חבל?!

בין כך כבר יש לך יסורים, אז למה אתה מתקומם ומתלונן? 

למה אתה אומר: 'למה זה ככה? למה אני מקבל, למה אני לא מקבל? למה הפרנסה ככה? למה המשפחה ככה?...' 

כשאתה הולך עם שאלות ושואל גם: 'עד מתי זה יקרה?' 

תדע לך: שאתה דוחה בזה את הישועות הצפויות! ומי ש: 'דוחק את השעה - השעה דוחקת אותו!'

אז צריך: ש: 'ישמע בזיונו - ידום וישתוק' וימתין. ימתין! אם נדע להמתין ולהשתמש בבזיונות בצורה נכונה - אנחנו נזדכך ונקבל ישועות שמגיעות אלינו.

חכמים אמרו: 'הבא לטהר מסיעין לו' (שבת קד:) איך נטהרים? - לא ע"י תעניות, לא סגופים, לא דברים קשים, בפרט לא בדור הזה שקשה לאנשים. איך נטהרים? בדיוק במצב שבו אתם נמצאים. 

אם עוברים את הקשַיִם עם אמונה: 'שהכל מאת ה' בהשגחה לטובה!' ובהמתנה, כי יודעים: שהישועות יבואו בהמשך, ומתבטלים לרצון ה' בתקופות הקשות, יוצאים מהאגו שלנו, אבל רוצים להגיע למקום שנוכל לעשות את רצון הבורא תמיד. ומבינים: שזה יקח קצת זמן, לא מבטלים את האגו ביום אחד... אבל ודאי שהישועות המוכנות יגיעו. 

נכון, לא היינו מאה אחוז (100%) לא בסדר, לא התנהגנו טוב, צריך להמתין ולחכות. 

השאלה: עד מתי?

ואז קופצת השאלה: 'טוב! עד מתי???' 

- לא לשאול שאלות! 

לא לשאול: 'למה זה ככה, למה אני לא יפַה מספיק? למה השכנה שלי מצלחת? למה החבר שלי הצליח? למה...?'

- אל תשאלו שאלות!!

"לָמָּה - יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם!" (תהלים קטו, ב) אתה יכול לשאול שאלות, אף אחד לא מונע, אבל אתה מפסיד; כל שאלה - מרחיקה אותך מהישועה! כי אם היית מאמין שה' מְזַמֵן בזמן הנכון "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם" (קהלת ג, א) אם היית מאמין, מה המקור לשאלה?! 

אם תעמוד בתחנת האוטובוס ותשאל: 'נו, מתי יגיע האוטובוס?...' 

אז מה אתם חושבים שהוא ירוץ מהר?! מתי שהוא יגיע – הוא יגיע. 

אם אתם רוצים להבין את הדרשה שאמרתי עד עכשיו, תעשו טיסה לשוויץ. תכנסו לסוּפֶּרים, לבנקים, לכל מקום שיש תור - תבינו את הדרשה. שמה - אין שאלות! כולם עומדים בתור, אפילו מאה (100) איש אחד אחרי השני ואם אחד ידבר עם הקופאי עשרים (20) דקות! 

אז לא כמו הישראלים: 'נו, נו, נו... מה זה?' 

אף אחד לא מדבר מילה! מילה!! כולם עומדים בתור בשקט. אחד (1) לוקח דקה (60 שניות), אחד חמש (5) דקות, אחד עשרים (20) דקות... - כולם עומדים בתור בשקט. 

ואם תזוז - כולם יסתכלו עליך כמו רוצח!! 

- 'מה קרה לו זה? למה הוא זז?...' 

ככה. אם אנחנו נהיה שווצרים בענין הזה ולא נשאל שאלות אצל הקב"ה - כל הישועות יהיו יותר מהר! 

כי אם אחד בתור הישראלי אומר: 'נו, נו...' 

ונהיה ויכוח וזה - זה מעכב את התור של כולם! ואם יהיו שנים (2) כאלה? ועשר (10) כאלה? - חבל על הזמן! אתה יכול ללכת הביתה, זה לא יגמר פה התור, ילך מכות בסוף פה... 

אין שאלות? – הכל מגיע! 

כל אחד והתחנה שלו!

נתנו דרשה לא מזמן: "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר לג, א) מה זה אומר? לכל יהודי ויהודיה יש מסעות בחיים שהוא צריך לעבור; בגיל זה – הוא יהיה בזה ואח"כ הוא יהיה זה ואח"כ הוא ישיג זה ואח"כ הוא יקנה זה ואח"כ הוא יקבל את זה ואח"כ זה ואח"כ זה, ולפני זה – לא! ולפני זה לא!! 

"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל" – לכל אחד יש תחנות בחיים שהוא יגיע אליהם והם כבר מראש, מראש אמרנו: "קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ" כל התסריט שלך – קיים! תצעק או לא תצעק, תבכה או לא תבכה, הכל מזומן – תמתין!

אם תמתין כמו שוויצרי - זה יגיע יותר מהר. לא תמתין - זה יעכב. אתה המפסיד, אתה לא משיג בזה שום דבר. 

לשתוק ולא להתרעם!

עכשיו אמרנו, שעקר התשובה: 'ישמע בזיונו - ידום וישתוק!' נכון? מה אנחנו יודעים בהלכות תשובה? 'יתחרט על העבר, יקבל לעתיד ויגיד וידוי'. אז למה אמר רבי נחמן ככה? אלא הכוונה היא: שעקר התשובה, זה לא העקר, שלושת (3) העקרים שאמרנו - הם ידועים, אלא הכונה השורש. 

בשביל שתוכל להגיע לשורש התשובה, לעשות תשובה באמת, זה מתי שאתה מסוגל לדום ולשתוק ולהתרצות לכל מה שבורא עולם מעביר עליך - ללא תלונות! גם בלב, שום תרעומת.

במה שבח הקב"ה את האבות הקדושים? במה? – 'לא הרהרו אחר מדותי!' לא היה להם שאלה עלי. 

הבטחתי לאברהם: "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה!" (בראשית יג, יז) 

ובסוף הוא צריך לקנות קבר, לקבור את שרה! כל הארץ שלו והוא צריך לשלם "אַרְבַּע מֵאוֹת (400) שֶׁקֶל כֶּסֶף" (בראשית כג, טז) למה הוא צריך לשלם? 

הוא היה צריך לשאול: 'רבוש"ע! איפה מה שהבטחת לי?!' 

ה' אומר לו: "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק" (בראשית כב, ב). 

מה היה צריך להגיד לו? 

'ומה עם ההבטחה: "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (בראשית כא, יב)? 

- אין שאלות!! אין תלונות! אין קושיות, גם לא בלב, לא הרהורים – כלום! מה שה' עושה אתנו, זה רק לטובתינו! 

אם אתה יודע לקבל את הבזיונות ולשתוק - זה מראה: שאתה מבין שהבורא חומל עליך, אוהב אותך, מנקה אותך! 

תינוק לא מבין: 'למה כל פעם לוקחים אותו לאמבטיה?' - הוא בוכה! בוכה... 

- 'מה אתה בוכה? אתה מלוכלך, אתה מסריח, הקאת, עשית ככה... צריך לשטוף אותך, עושים לך ג'נסון אנד ג'נסון (J&J) יעשו אותך עם ריח תהיה מתוק, ינשקו אותך אחרי זה!' 

הוא בוכה! 'למה לוקחים אותו?'... 

הבורא עולם מנקה אותנו; בזיונות, יסורים, עכבות, כל הדברים האלה – לטובתינו! (J&J).

מאיפה הכוחות לעמוד בבזיונות?

טוב, אבל יש שאלה: בזמן שיש השפלות, מה שעובר עלינו בסערות החיים - לאחד קשה לו בפרנסה, אחד לא נשוי, זה יש לו בעיות במשפחה, זה עם אשתו, זה עם אחרים, כל הקשיים האלו והבזיונות, מאיפה מקבלים כוחות לעבור את הנסיונות עם אמונה? 

ואומרים לנו: 'תתחזק! תדום, תשתוק, אל תגיב'. 

אדם שיודע את מה שהסברנו ולא דוחק את הקושי, לא מעלים עין שהוא 'לא מאה (100)' ולא טומן ראשו בחול, אלא מודה: 'שהמציאות שלו מורכבת! וקשה לו והוא מבוזה', אבל עם אמונה - בשמים מעריכים אותו! מחשיבים את זה ויתנו לו כוחות גם לעמוד בזה שהוא ישמע את הבזיונות - ידום וישתוק. מהשמים יתנו לך כח!! 

אם נעריך את הקושי: שהוא לטובה! אז יהיה לנו חשק ומוטיבציה; 

'אם ה' סומך עלי ונותן לי קשיים ומאמין שאני אעמוד בהם, אני צריך להיות מבסוט...!' 

למה אני צריך להיות מבסוט? - בצבא שנותנים לאדם משימה קשה, סימן שסומכים עליו, לא שולחים אנשים למשימות מעבר לקו שלא סומכים עליהם... אז אם נתנו לך משימה שאתה רואה שהיא קשה, אתה צריך להיות מאושר שסומכים עליך! 

אז כל בן אדם מאתנו יבין מעכשיו: שענין ההתחזקות הזאת, זה לא קל! וכל פעם זה להתחיל מחדש, כי כל פעם נסיונות חדשים, אבל נזכור: אנחנו לא ידועים לאן רוצים להוביל אותנו ואיך נֵרָאֶה בסוף? כל אחד מאתנו שיהיה בסוף זך - הוא לא יודע איך הוא יראה. 

לעולם לא נדע! בדמיון הכי פרוע, לא נוכל לתאר, איך תראה התמונה כשנהיה בסוף זכִּים ונקיים. 

כשאני (כבוד הרב שליט"א) התחלתי לדבר עם אנשים שהם לא מקיימים מצוות בהיותי חוזר בתשובה טרי! היה לי עוד קוקו... וכבר התחלתי לדבר עם אנשים. היה לי כיפה קטנה סרוגה... הולך עם חולצות קצרות ורוכב עם אופנים ונותן דרשות! ולא יודע אפילו שאסור להתגלח בתער. והייתי מקבל בזיונות: 

- 'מי אתה? מאיפה אתה מביא את זה? לא שמענו דברים כאלה! אתה יודע מה? אני אביא לך את אחי, אני אביא לך את זה...'

- וואווו... מלחמות!

אם הייתם מצלמים אותי אז ורואים, הייתם מתעלפים מצחוק אם היו אומרים לכם: 'שהאדם הזה יום אחד יתן הרצאות ויחזיר הרבה יהודים בתשובה!' - הייתם מתעלפים מצחוק... מתעלפים מצחוק. 

אבל אם האדם דבק במטרה ומבין מה ה' רוצה ועושה את מה שה' רוצה – ה' פותח! ופותח-ופותח-ופותח בלי סוף, בלי הגבלה. בלי סוף, בלי הגבלה!! 

אז אף אחד מכם לא יודע מה יהיה בסוף כשהוא יזכה להיות זך ונקי, 

כל אחד חושב: 'אם אני אהיה צדיק – אז אני אהיה כך וכך ואני אראה כך וכך...'

 - כל מיני דמיונות. אבל גם טוב שיש לאדם כיוון. אבל אם אנחנו יודעים את האמת, מה שלמדנו הערב, ילטשו אותנו מן השמים שנהיה יהלומים!

אז תזכרו: יש תחנות "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל" אתם רוצים ישועות? – תקבלו;

- אחרי חמש (5) תחנות - יש שידוך! עשר (10) תחנות – פרנסה מסודרת! עשרים וחמש (25) תחנות - תקבל כך וכך! ועוד כך וכך.

אבל אל תלחץ! כי יזיזו לך את התחנות... אל תשאל: 'עד מתי?' - כי ירחיקו לך את התחנות. תתרצה, תמשיך עם אמונה, כמו האבות הקדושים בלי להרהר אחר מדותיו של הקב"ה. תתבטל להקב"ה ויקרבו אותך יותר מהר לכל תחנה ותחנה. 

יוסף הצדיק!

יוסף הצדיק מכרו אותו לעבד למצרים, סבל מאותה אישה מרשעת, זרקו אותו הלא עוול בידו – שום תלונה! שום תלונה!! רק 'שם שמים שגור בפיו'. הוא רק מדבר על ה', הוא רק מאמין בה'. לא כוחו, שום דבר. 

ופתאם מריצים אותו מן הבור! והופכים אותו למלך על כל העולם שמונים (80) שנה!! 

מישהו היה חולם שיש לו תחנה כזאת בהמשך?! 

ואם הוא היה שואל: 'למה? למה עשו לי את זה?!'... – הוא לא אמר. 

אדרבה! כשבאו האחים הוא אמר להם: 'כי לטובה שְׁלָחַנִי ה' ' (ע"פ בראשית מה, ה: "וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱ-לֹקִים לִפְנֵיכֶם"). ה' עושה רק טובות! כל מה שעברתי - זה לטובה. 

נו, הרוויח או לא?! 

אבל פעם אחת (1) הוא עשה "טעות", 

הוא אמר: "זְכַרְתַּנִי... וְהִזְכַּרְתַּנִי..." (בראשית מ, יד) 

אי אייי איי איייי... – שכחת שמן השמים יש זמן לכל? "קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ" (איוב כח, ג) שכחת לרגע? - עוד שנתים (2) תשאר עד שתקבל את התחנה הבאה. 

לא לשאול, לא כלום. מה שה' עושה אתנו - זה הכי טוב בשבילנו! 

אתה לא שואל? – תקבל הכל בזמן! אתה שואל - תרחיק את התחנה. לא חבל?!

אז לכן, יהודים יקרים! 

צריך להשתדל מאד-מאד מאד בדבר. 

אז מי מעכב את הישועה?

אבל מה המעכב הכי גדול, הכי גדול שלנו? 

תשמעו מעשה שאתם מכירים ומזה תבינו: איפה העכבות שלנו?

אומר הרב שטיינמן, מנוחתו עדן: 'אם היו מביאים את פרעה למשפט פני בית הדין בהאג על פשעי מלחמה, במה היו מרשיעים אותו? 

- רצח עם! התעללות באזרחים פוליטים, שלילת חרויות של אזרחים, זריקת תינוקות ליאור, רציחת תינוקים ועוד. 

במה מאשים הקב"ה את פרעה? 

(הרב פונה לקהל: 'מישהו יודע?') 

"עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי?" (שמות י, ג) - עַד מָתַי אתה מסרב להכנע מִפָּנָי? זה האשמה שגרמה לכל העוולות והפשעים הנוראים! מֵאַנְתָּ – אתה מסרב להכנע לפני. אתה לא שומע בקולי, אתה לא מקבל את גזרותי. 

זה לא תוכחה רק לפרעה, זה גם לתושבי לייקווד: 'עַד מָתַי מאנתם?' 

אבי אבות המחלות, הבסיס של כל החטאים, אדם לא מכניע לבו לגמרי ומשעבד לבו לבורא, יש בו גאווה, גורמת לו ללכת בשרירות לבו ואז באות עליו צרות, מצוקות והוא לא נותן דעתו: שזה בא מהקב"ה לעורר אותו! 

לדוגמא: חולף חודש חשוון, כסלו, טבת מגיע, אין גשם!

 – על מה בוכים אנשים: 'דלדול מי תהום, קו אדום חדש בכנרת, הירקות והפרות התיקרו, מס בצורת ואדם מוטרד בגלל מחסור במים...' 

האם מישהו בכה כשאמר: "וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם" (דברים יא, יז) בגלל שאתם הרעתם מעשיכם? האם הוא נכנע? האם הוא מטיב את מעשיו? 

הקב"ה שולח לנו רמזים! דקים, עבים, מדבר אתנו. לכל אחד יש תיק אישי אצל הקב"ה ששם כתוב מה צריך לתקן. 

וה' שואל: 'נו, נו, "עַד מָתַי מֵאַנְתָּ"? עוד אתה ממשיך לסרב להכנע לי עדין?! עדין אתה לא מטיב את המעשים? – מצטער! אצטרך להמשיך להנחית עליך מכות! כמו פרעה, עד שתבין'. 

ואנשים עם כל זה, ממשיכים למאן! כי הגאווה מפריעה לאדם להכנע והמידות הרעות והתאוות לא נותנות לו לעזוב את החטאים. 

מה הפתרון? 

לומדים תורה, באמת על מנת לקיים, מכוונים: 'וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱ-לֹקֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ...' (ברכות התורה) כשלומדים תורה ומבינים את הזכות הגדולה! שהמן הבין!! שהמן הבין: שדף גמרא באמת - יכול להכניע את הצורר הגדול של היהודים!!! אז היינו מושפעים מן התורה ומתקנים את המידות, מבטלים את הגאוה, מעדנים את היצרים ואז היינו שומעים לה' מאהבה, דבקים והולכים בדרכיו, בלי רמזים, בלי צרות, בלי קשיים. 

המהר"ל מפראג כשנקרע לו כפתור במעיל... 

אתם יודעים מה הוא אמר להקב"ה? 

'רבוש"ע! הבנתי-הבנתי, לא צריך עוד תזכורות, בלי רמזים – הבנתי! זה מתחיל בכפתור ואח"כ יהיה פה בלאגן... הבנתי, אני כבר לוקח לתשומת לבי מה צריך לתקן'. 

איך זוכים להקרא: 'חוזר בתשובה'?

בגמרא מובא: 'שישמעאל עשה תשובה בחיי אביו! שנאמר: "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו" (בראשית כה, ט). מי הגדול? ישמעאל, מי הקטן? יצחק. ומה כתוב? איך קברו אותו? "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל" מפה רואים: שישמעאל קבל את יצחק עליו להיות מנהיג שלו - זה אומר: שהוא עשה תשובה. 

מי שמקבל מרות של תורה ושל חכמים ולא אומר: "בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ" (דברים כט, יח) אדם שמתכופף - הוא כבר יוצא מגדר: 'רשע' והוא נקרא: 'חוזר בתשובה!'. 

אז אם נדע לקבל את הבזיונות ולא רק לדום ולשתוק – לשמוח בהם! כמו שהחפץ חיים בכאבי רגלים .

מה גילה בחלום הרב שפירא לרב גריינמן זצוק"ל?

אני רק אומר לכם: שמורי ורבי הרב רבי יודל (יהודה) שפירא זצוק"ל, מנוחתו עדן, בשלושים (30) לאחר פטירתו הוא בא לרב חיים גריינמן מנוחתו עדן וכשהוא ראה אותו בחלום 

הוא שאל אותו: 'מה נעשה בדינך?' 

אז הוא אמר לו: 'לולא היסורין שעברתי - לא הייתי עובר בדין!'. 

רבי יודל היה אחד משלושה (3) התלמידים החשובים של החזון איש! שהחזון איש שלא היה לו ילדים, קרא להם: 'אתם בני!!'. 

והסטייפלר היה שומע פסקי הלכות מרבי יודל שפירא מנוחתו עדן - שהיה גאון גדול! 

ועם כל זה שהוא עמד מאחורי תנועת התשובה שהקמנו בארגון 'שופר' והיה יושב ראש (יו"ר) העמותה – עשרים וחמש (25) שנה! עם כל הזכויות שלו; בתורה, בהנהגה, בכל מה שעשה... אם לא היה לו את השנתים (2) יסורים שהוא עבר, 

הוא אמר לו: 'לא הייתי עובר בדין!'. 

מי יכול לעמוד בדין?! מי יכול לצאת נקי?! היסורים - זה מתנות!! 

אז רבי חיים גריינמן כששמע את זה מפיו בחלום, אמר: 'שגם הוא רוצה יסורים!' 

בבוקר כשהוא קם, הוא נפל! שבר את האגן ושש (6) שנים היה על כסא גלגלים עד שנפטר! 

יש לכם מופת יותר גדול מזה? - מסר מהעולם האמת. 

בלי יסורים לצאת מפה, כמעט אף אחד לא יכול לעמוד בדין. ואם מזככים אותנו בכל מיני דרכים - אדם צריך להיות מאושר!! 

נסיים: 

לכל יהודי יש אור ספציפי שרק הוא יכול להוריד לעולם ויש לו סוד שלו ומסלול חיים משלו ואם הוא ילך בלי תלונות, 

בלי השוואות: 'למה הוא? למה אני? למה היא? למה אני?...' 

אם הוא ילך עם רצון טוב ואמיתי: להתקרב אל ה' לתקן את נפשו. ויגביר את הרצונות הטובים - אדם כזה יכול להגיע למעלות! שהוא לא יכול לשער בעצמו. 

ויש כאלה מעשים שזורים בעם ישראל - אין ספור. אבל נסיים בספור אחד שימחיש לנו את הדבר:

מסירות נפשו של הנגן היהודי!

הצאר ניקולאי ישב בטרקלין מוקף שרים ויועצים, לפניו הלהקה מלכותית: כנרים, חצוצרנים, פסנתרנים ומתופפים. המנצח במיומנות מנצח על התזמורת, האות נתן - והמנגינה היתה ערבה! הצלילים התחלפו, עליזים, רגועים.

ואז הכריז המנצח: 'שעומדים לנגן יצירה קלאסית מיוחדת במינה!'.

כולם פתחו את ספרי התווים ופתחו בנגינה. והתברר - התזמורת מתקשה לבצע את הנגון! והחליפו אותו באחר...

בתום הקונצרט שאל הצאר את המנצח: 'למה לא הצליחו?' 

אמר לו: 'היצירה הזו מורכבת ומסובכת ביותר! רק נגן יהודי יוכל לבצע אותה מדויק, כי חוכמת הנגינה היא ירושה להם'.

- 'אם כן - אני מפיל עליך לחפש נגן מקצועי מקרב היהודים; כי אני רוצה לשמוע את היצירה המופלאה הזו על בוריה!'.

ר' ראובן, היה איש תם וישר, יודע נגן, זו היתה פרנסתו, פתאם מגיעים אליו מהתזמורת המלכותית! 

הוא שואל: 'מה אתם עושים כאן?'

- 'מחפשים אומן מקצועי לנגן יצירה מורכבת, בפני הוד מלכותו הצאר!'

פתחו לו את ספר התווים, האם הוא יכול לפענח? 

נטל את הכינור ביד והחל לנגן את היצירה הקשה! כשעיניהם פעורות!! 

שכנעו אותו לבוא לנגן לפני הצאר והבטיחו לו: הון עתק! 

כשסיים להפיק את היצירה בטרקלין של הצאר - האולם רעש במחיאות כפים סוערות!! שלמו לו שכר וחזר לביתו.

לא ארכו ימים והוא קבל הזמנה שניה לארמון. 

ניקולאי פונה ליהודי ואומר: 'נגינתך שבתה את לבנו! ובתי המושלמת חפצה להנשא לך!!' 

השמים קרסו לו על הראש. 

'להנשא לגויה?! אוי לאזנים שכך ששומעות!'.

והצאר ממשיך - כמו פטישים: 'ולשם כך, עליך להפוך לנוצרי כמונו' – היה בטוח שהוא יקפוץ על ההזדמנות להיות החתן של הצאר.

אבל ר' ראובן ללא הסוס אמר: 'לצערי! אני דוחה את ההצעה של הוד מלכותו. תורתנו אוסרת עלי את הדבר".

אדמו פניו של הצאר מחרון! איך יהודי שַׂם אותו ללעג ולקלס!! הרי בנשואין האלה הוא יהפך לאדם המאשר במדינה!!! 

ולכן הבהיר לו חד משמעית: שהוא חיב להשמע לצו.

כיון שר' ראובן ראה שכלתה אליו הרעה - נתן הסכמה. ביום המיועד הפמליה המלכותית עושה את דרכה במרכבה אל עבר הנהר, שם אמור להערך 'טקס ההטבלה' של האמן היהודי. כמרים רבים נלוו לפמליה, לערוך הכל כדת וכדין... 

במרכבה יושב ר' ראובן ומכין עצמו 'בדחילו ורחימו' לרגע הנשגב שבו יזכה לקדש שם שמים! מציץ מבעד לחלון, ראה שעולים על הגשר מעל הנהר... באמצע הגשר זינק מהחלון, אל מי הנהר העמוקים! תוך דקות ספורות עלתה נשמתו הטהורה השמימה.

הצאר ובני לויתו היו נדהמים ונבוכים! 

מעשה הגבורה של יהודי שלא לשא גויה גם אם היא בתו של הצאר בכבודו ובעצמו - הכה גלים והתפרסם בעולם כולו וגרם לקדוש ה' נורא הוד!!

זה אחד מני רבים המביעים את הכמיהה האין סופית של הנשמות היהודיות לא-לקים, רצון נשגב זה קיים בכולנו!! והוא מתגלה מדי פעם בפעם כשנתנת רשות מן השמים – ומסירים את המחיצות הסובבות את הלב.

יהי רצון: שנזכה לגלות בשלמות את הרצונות הטובים הטמונים בלבנו בלבד! ונגלה כבוד שמים בשלמות בעולם כולו!! ונזכה לביאת גואל צדק ברחמים, במהרה בימינו – אמן ואמן.

תודה על ההקשבה!

מעבר לחלק השו"ת...