לונג איילנד - מהי אמת?

- - - הדרשה ע"פ הספר 'מידות דיליה' באדיבות המחבר הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! לכתבה על ספריו - לחץ כאן - - - 

אמת 

תוכן ענינים: פתח דבר: / "האמת כבדה, על כן נושאיה מועטים"... / "להגזים"?! זה נקרא לשקר! / "אל יברא - שכולו דובר שקרים" / אמור "לא מצאתי"! / חינוך הלשון לדבר אמת / דברי אמת - חיוב גמור! / דיבורי אמת - זה כל האדם! / מדוע סיכנה אסתר את נפשה ואת כלל ישראל? /מדוע נקרא יתרו "כהן מדין"? / מידת האמת של הסטייפלר זצ"ל בצעירותו / לדבר בלשון רבים בגלל נימוס?... / כתבת "אנו מתפללים" - זה נראה שקר... / " היא אמו" - רק בת קול יכולה לומר! / "עולה לא נמצא בשפתיו" - דייקא! / הזהירות מ"למדו לשונם דבר שקר" / גם אם מותר - לא ירגיל נפשו לדבר שקר! / "ודובר אמת בלבבו" / "עקידת יצחק" - מידת האמת של אברהם אבינו ע"ה / "היום כ"ז אב - לא כ"ו אב"... / "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת" / קיומו של עולם - על האמת! / האמת גורמת ל"סור מרע ועשה טוב"! / השפה בשמים - שפת אמת / הדובר אמת - מאריך ימים! / מדוע נקראו "עלמא דשיקרא" ו"עלמא דקושטא"? / אם לא נשאל על שבועתו - יכול להישאר בגן עדן! / מדוע נזהר הגאון מטשעבין זצ"ל לפתוח את המקרר? / הקפדתו של הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל על מידת האמת / התנאי של הרב מבריסק זצ"ל / "אמור בקול שאתה שואל על זמן התפילה"! / שקר! שקר! הילד רוצה סוכריה... / מה זורעים בכדי להצמיח אמת?

"אמת" - פתח דבר:

נדבר בעזהי"ת על מידה אחת "מידת האמת" שאם שאנו חושבים שאנו מתנהגים בה כראוי, שאנו מדברים רק האמת, אמנם נוכיח שלא כולם מתנהגים ומדברים אמת כי טבע האדם לשנות בדיבורו, ועל כן נצביע על הצורך לעבוד על זה, להקפיד לקיים כל מה שאומרים בכדי שלא יצא שקר מפינו, וזה נוגע בין בדיבור בין במחשבה בין בכתב. עוד נראה ממעלות של מידה זו - מידת האמת, וכן נראה עד כמה שהתורה מקפידה למי שלא מדבר אמת עד תכלית הדקדוק. נביא מעשים מגדולי ישראל איפה שנראה בהם עד כמה הם הגיעו להדבק במידה זו ומצד שני כמה סלדו ממי שלא אמר האמת.

האמת כבדה על כן נושאיה מועטים

ואם אנו חושבים שכולם בסדר במידה זו, נפתח הנושא עם משפט נוקב מהספר אמונות ודעות (פרק ד) מרבי סעדיה גאון זצ"ל שאמר: "האמת כבדה על כן נושאיה מועטים".

והענין הוא, כמו שהסביר הגאון רבי חיים פרידלנדר זצ"ל (שפתי חיים מידות ח"א עמ' יט) שכך הוא טבעם של בני אדם, גם אם אינם משקרים בכונה מכל מקום עלולים לסלף, לשנות, ולהוסיף בפרטי הדברים ובדיוקם. ואם אינם דבקים באמת, אין הם מקפידים ומדקדקים בראיה ובשמיעת הדברים, ממילא זה מביא לכך שאינם מדייקים בדיבור, בשבילם מספיק "חצי אמת", אבל יש לדעת שאצלנו גם "חצי אמת" הוא שקר.

האדם עצמו אינו מודע עד כמה הוא רחוק ממידת האמת ועד כמה אין הוא מקפיד לדייק בראיה ובשמיעה וכל שכן בדיבור.

על האדם לדייק מאוד בדיבורו

אחד מיסודות העבודה בבית התלמוד בקלם היה על מידת האמת ואחד מדרכי העבודה למעשה הוא שהאדם צריך לדייק מאוד בדיבורו, כגון כששואלים אותו השעה אין לו לומר את השעה בערך אלא עליו לומר את השעה במדויק.

וכבר שאלו פעם את המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל האם מותר לאדם להגזים בדבריו, וענה המשגיח זצ"ל: מה זה להגזים?! זה נקרא לשקר!

ועוד מסופר על מלמד בחיידר אחד שכשהיה מלמד לילדים את הפסוקים בחומש והיה אומר הפסוק וחוזר על התרגום של המילה, כשהיה מגיע לפסוק "לא תגנוב" היה מלמד לילדים כך: "לא תגנוב" - "לא תמצא מציאות"...

וזהו כמו שאמרנו הרבה אנשים חושבים שמדברים רק דברי אמת ולא מודעים לשקר המעורב בדבריהם כי לא קוראים לזה שקר אלא הגזמה, שינוי, הוספה וכדומה.

טבע האדם הוא לשקר בדבריו

וכבר אמרו חז"ל במדרש (רבה בראשית פ"ח ה') שכאשר בא הקב"ה לברוא את האדם, מידת האמת אמרה: "אל יברא - שכולו דובר שקרים".

כלומר שכך הוא טבע באדם לשקר בדבריו, שקרים גדולים ושקרים קטנים של מה בכך ואי דיוק במה שמספר, שקרים שמזיקים ושקרים של סתם פטפוטי דברים, עד שקשה לאדם לספר דבר, ואפילו קטן ופשוט ביותר, בלא שיכניס בו איזה גוזמה או תוספת כלשהו.

והסיבה לזה הסביר הגאון רבי שמשון פנקוס זצ"ל (תפארת שמשון פרשת מטות עמ' שלח): אדם התרגל כבר שבמצבים מסובכים אפשר לצאת מהם בקלות עם מילה אחת של שקר, ולחסוך לעצמו הפסדים רבים ואי נעימויות.

הרגל זה מתחיל בקטנות, ילד בטבעו תוסס ומשתולל, וכל שעה נכשל בעשיית דברים לא הגונים, ובשקר קטן פוטר את עצמו מעונש. ומאחר שהילד קטן וחלש, השקר הוא אמצעי ההגנה היחידה שתחת ידו, וכך ההרגל הופך לטבע. ועד סוף ימיו יודע האדם שאפשר להתמודד עם הרבה בעיות בחיים על ידי שקר קטן, ונמצא רוב האנשים אינם דוברי אמת. 

אל תאמר "הספר איננו" תאמר "לא מצאתי"!

ועד היכן הדברים מגיעים, ועד כמה יש לו לאדם לדקדק בדיבורו אפשר לראות ממעשה הבא: פעם אחת הציעו בפני החזון איש זצ"ל קושיא על מהלך מסויים בסוגיא, והחזון איש זצ"ל אמר לאותו שואל שיעיין בספר מסויים בביתו וימצא שכבר העיר הוא בגליון הספר על כך. אותו שואל חיפש הספר ולא מצאו - "הספר איננו" אמר לחזון איש זצ"ל, תיקנו החזו"א זצ"ל ואמר לו: אל תאמר "הספר איננו" תאמר "לא מצאתי"!

רואים מזה עד כמה שהחזון איש זצ"ל הקפיד לומר האמת, הכולל שלא רק משמעות הענין תהיה אמת אלא גם בלשון יהיו כל דבר על פי האמת. 

ננקוט דוגמא אחרת: מצוי מאוד שאחד שואל מחבירו להסביר לו איזה גמרא, וחבירו בכלל לא זוכר ולא יודע את הגמרא הזו. ובמקום להשיב - "לא זכור לי גמרא כזו" או "לא יודע גמרא זו" וכדומה. הוא עונה לו "לא ברור אצלי", הרי שזה דברי שקר והוא דבר שנוגע מאד וכל אחד יכול להכשל בזה כמה וכמה פעמים ביום.

והאמת היא שמי שרוצה להצליח בזה ולהיות דובר אמת, צריך להשקיע כוחות ולטרוח ולהקפיד על דברים כאלו כדי שיקנה לאט לאט את מידת האמת, וזאת ועוד יש לדעת שענין אמת ושקר אינו רק ביחס "לדיבור" של האדם אלא כמו שאמר הגאון רבי אברהם גרודזינסקי זצ"ל שיש גם ענין של אמת ושקר ביחס "למעשה" של האדם. וכמו שנדבר בעזהי"ת בהמשך.

על האדם לחנך עצמו לדבר אמת

ויש להבהיר שכדי לחזק את עצמו לדבר אמת לא מספיק רק להתרחק מהשקר אלא שיש לחנך ולהתרגל לדבר אמת! וכבר היה מעשה בחסיד אחד שהתפאר לפני האדמו"ר מסאטמאר זצ"ל כי הוא מחנך את ילדיו בעיקר שלא ישקרו ולא יכזבו, ועל זה הוא שם את הדגש, שלא יעלה שום דבר שקר על שפתותיהם. הגיב הרבי מסאטמאר זצ"ל ואמר: לא מספיק להרחיקם מן השקר צריכים גם לחנכם לדבר אמת! וציטט את לשונו של הרמב"ם זצ"ל (הלכות שבועות פי"ב ה"ח) שכותב: "צריך להזהר בקטנים הרבה וללמד לשונם דברי אמת".

הרי שלא מספיק להתרחק מן השקר אלא צריכים הרגל חיובי לדבר "דברי אמת".

לדבר אמת אינו מעלה או הידור אלא הכריח!

אמנם יש לדעת שהצורך לעבוד על ענין זה אינו בגדר "מעלה" או "הידור" אלא זה הכרח! כי הרי כתוב (דברים י, יב): "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך". הרי שיראת שמים זה לא הידור ולא מעלה אלא זה הכרח. וכתוב בתהלים (לב, יב-יד): "לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם, מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה". ומבואר שלהגיע ליראת שמים צריך לשמור שפתיו לדבר מרמה, וזה הענין של לדבר אמת שהוא המוביל ליראת שמים.

וכן רואים שלדבר אמת ויראת שמים הולכים ביחד ממה שאנו אומרים בתפילה - לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו. ואם כן רואים שלעבוד על ענין זה אינו בגדר מעלה אלא זה דבר הכרחי!

לדבר אמת - זה כל האדם!

וחוץ מזה יש לדעת את פירושו של הגאון הרב אבן עזרא זצ"ל על הפסוק (תהלים טו, ב): "הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו" שפירש - דובר אמת בלבבו: "והוא כל האדם".

מדבריו לומדים שאין זה רק בגדר מעלה או יתרון אלא זה הנותנת לו חשיבות של אדם, ולולי זאת אינו בגדר אדם. האדם מקבל שלימותו כאדם רק על ידי שהוא דובר אמת, וזה שאמר - והוא כל האדם!

סכנת נפשות למען האמת

ואולי מזה הטעם מצינו כמה פעמים שנכנסו לסכנת נפשות בגלל האמת.

על הפסוק (אסתר ז, ו): "ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה" אומרים חז"ל במסכת מגילה (דף טז.) אמר רבי אלעזר מלמד שהיתה מחווה כלפי אחשורוש ובא מלאך וסטר ידה כלפי המן.

והדבר פלא, אסתר המלכה הלא מוסרת נפשה לבוא אל המלך שלא כדת והיא וכל בית ישראל צמים ג' ימים וכו', וכשכבר באה לפני המלך ומגיע הרגע המכריע ואחשורוש שואל אותה "מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו ליבו לעשות כן", היא מחווה בידה על אחשורוש, כלומר: שהוא האיש הצר והאויב הרע הזה...

היתכן? הרי היא מאבדת כעת עצמה ואת כל ישראל בידים? 

מכאן, אמר הסבא מקלם זצ"ל, אנו רואים עד כמה צריכים ללכת עם האמת... ומכיון שלא זזה מהאמת לא יצא שום מכשול מתחת ידה ובא גבריאל המלאך וסטר ידה כלפי המן.

"וישמע יתרו כהן מדין חותן משה"

עוד מצינו כדבר זה על יתרו, הפסוק אומר בריש פרשת יתרו (שמות יח, א): "וישמע יתרו כהן מדין חותן משה". הקשה על זה מרן הרב שך זצ"ל, בשלמא התואר של "חותן משה" הוא תואר שאין למעלה ממנו. אך מדוע מזכירה התורה את עוונותיו של יתרו שהיה כהן מדין? איזה שבח ומעלה זו בתורה להיות כהן מדין?

אולם יתרו היתה בו מידה אחת - ביקוש האמת. וכמו שפירש רש"י זצ"ל עה"פ מכל האלהים - מלמד שהיה מכיר בכל עבודה זרה שבעולם, שלא הניח עבודה זרה שלא עבדה. 

יתרו חיפש את האמת ומשום כך עבד כל מיני עבודה זרה, אולי שם תמצא נפשו מרגוע ויכיר בדת האמת. באותו זמן הוא לא עבד עבודה זרה כמצות אנשים מלומדה אלא עבדה בכל הכח, אך כאשר גילה את האמת והכיר בשקרה של העבודה זרה, לא התחשב בשום דבר לא במעמד ולא במשרה לא בכסף ולא בכבוד.

וכמו שאמרו חז"ל במדרש רבה (שמות פ"א לב) "ולכהן מדין שבע בנות" (שמות ב, טז), והלא הקב"ה שונא עבודת כוכבים, ונתן מנוס למשה אצל עבודת כוכבים? אלא אמרו רבותינו: יתרו כומר לעבודה זרה היה וראה שאין בה ממש וויתר עליה והרהר לעשות תשובה עד שלא בא משה. וקרא לבני עירו ואמר להם: עד עכשיו הייתי משמש אתכם, מעתה שאני זקן בחרו לכם כומר אחר. עמד והוציא כלי תשמישי עבודה זרה ונתן להם הכל. 

עמדו ונדוהו, שלא יזדקק לו אדם ולא יעשו מלאכה ולא ירעו את צאנו, וביקש מן הרועים לרעות צאנו ולא קבלו לפיכך הוציא בנותיו.

הוא לא שת ליבו לנידויים וחרמות ועזב את הכל למען דת האמת. התורה מציינת זאת כשבח ומעלה כי גם מה שהיה כהן מדין ודבק בעבודה זרה בדרגה הגבוהה ביותר, לא היה זה אלא מפני ביקוש האמת שבו.

עד כדי כך מסר נפשו שמל את עצמו במסירות נפש. ולמדנו מכל זה את גודל ביקוש האמת אשר היה ליתרו, שהיה מוכן למסור נפשו ולהכנס בסכנת מיתה בשביל להתגייר, מצרים היתה מעצמה אדירה, הוא היה משלשת היועצים הנכבדים ביותר במלכותו של פרעה, ועזב את הכל. למה? - למען האמת!

מעשה עם הסטייפלר זצ"ל

וכמו שהיה בימים ההם מצינו גם בזמן הזה.

בתקופה בה נאלץ הגאון רבי יעקב ישראל קניבסקי זצ"ל לשרת בצבא הרוסי, הוטל עליו לשמור באחת המשמרות על בית חולים מסוים. ההוראה היתה כי כאשר יבחין בתנועה חשודה יירה ברובה, ואזי יכניסו את כל בית החולים לכוננות.

הסטייפלר זצ"ל שהיה עיף מעמל היום, נרדם על משמרתו, ונפלט כדור מרובהו, תיכף ומיד הכניסו את כל בית החולים לכוננות והכל ציפו בחרדה לבאות... כשלא ארע מאומה, נרגעו, יצאו ושאלו את הסטייפלר זצ"ל מה ראה ומדוע ירה?

באותו רגע חלף הרהור בלבו, הן יכול הוא לשנות מהאמת, ולתרץ עצמו שראה משהו חשוד ולכן ירה, אך מיד נחרד ממחשבה כזו שיוציא ח"ו דבר שקר מפיו, והחליט בעזות דקדושה לומר להם את האמת! הוא ענה ואמר בפשטות: נרדמתי על משמרתי ונפלט לי כדור מהרובה.

תיכף ומיד תפסוהו והכניסוהו למאסר במקום אשר הפושעים הגדולים אסורים שם, וגזרו את דינו למות בתליה. לימים, סיפר הסטייפלר זצ"ל כי הוא לא פחד ולא חשש כלל, גדול היה בטחונו בה' יתברך כי יצילהו שהרי "שומר מצוה לא ידע דבר רע" והלא כל מעשיו לשם שמים. ולכן אף שבדרך הטבע לא היה נראה איזשהו פתח להצלה, אך כלום היד ה' תקצר?

ואכן, ישועת ה' כהרף עין, לאחר שלושה ימים יום הולדת הקיסר, נתנו חנינה להרבה אסירים בטחוניים ובתוכם היה הסטייפלר זצ"ל, והוא יצא לחופשי.

ואפשר להמליץ על זה ולומר - "שומר אמת" לא ידע דבר רע.

דיבור אמת מחשבה אמת וכתיבה אמת

ועתה נביא כמה דוגמאות איפה שניתן ללמוד מהם עד כמה שצריכים להקפיד במידת האמת, בין כשמדובר על "דיבור אמת" או אפילו "אמת בלב" ואם כשמדובר רק על "כתיבה" שיהיה כתיבת אמת.

האם כדאי לדבר בלשון רבים בגלל הנימוס?...

נתחיל עם "אמת בדיבור".

כתוב בתורה (שמות י, יז): "ועתה שא נא חטאתי אך הפעם והעתירו לה' אלוקיכם ויסר מעלי רק את המות הזה".

כשפרעה בא לבקש ממשה רבינו ע"ה שיתפלל להקב"ה על מנת שיסיר מהמצרים המכות אמר לו בלשון רבים "והעתירו לה' אלוקיכם", ומסביר הרמב"ן זצ"ל מדוע פרעה אמר "והעתירו" בלשון רבים וכתב: והעתירו אל ה' אלוקיכם, לשניהם, כי כן יאמר פרעה בכל פעם דרך מוסר, כי יודע פרעה כי משה הוא המעתיר, כי כן אמר לו: "למתי אעתיר לך", "והעתרתי אל ה'", "אפרוש כפי אל ה'", כי לא ידבר משה בזה לשון רבים ולא יוציא שקר מפיו.

נמצאנו למדים מדברי הרמב"ן זצ"ל, עד כמה דקדק משה רבינו ע"ה בדיבורו שיהיה אמת גמור מכל הבחינות אף כי מדרך ענוה לייחס את מעשה עצמו בלשון רבים, ואם כן משה רבינו ע"ה העניו מכל אדם היה יכול לכלול את עצמו בלשון רבים ולומר "והעתרנו אל ה'" אף על פי כן הקפיד לא לסטות אפילו במשהוא מדיבור האמת, ואמר בלשון יחיד "והעתרתי", כפי שכך היה באמת.

מדוע לא הסכים לחתום על המכתב הגאון רבי זונדל מסלנט זצ"ל?...

הגאון רבי אברהם יפהן זצ"ל סיפר על מידת האמת של הגאון רבי זונדל מסלנט זצ"ל וכך אמר: פעם קיבל הגאון רבי זונדל זצ"ל מכתב מאחד מתלמידיו בחו"ל ובו מבקש שיתפלל בעד רפואת אשתו, ציוה רבי זונדל זצ"ל משמשו שיכתוב בשמו שהוא אכן מתפלל עבור החלמתה. המשמש ערך מכתב קצר והגישו לידי רבי זונדל זצ"ל כדי שיתחום עליו.

עיין רבי זונדל זצ"ל במכתב, סלקו מעליו באמרו: לא אוכל לחתום על דבר שקר... אמרתי לך לכתוב כי אני מתפלל. ואתה כתבת כי "אנו" מתפללים - בלשון רבים - והרי זה נראה כשקר, כי אין כאן רבים. שינה המשמש את לשון המכתב כרצון רבי זונדל זצ"ל ואז חתם עליו.

סיים רבי אברהם זצ"ל את סיפורו ואמר: ראו עד היכן דקדק אותו צדיק על מידת האמת, שהרי למרות שהיה אפשר לטעון כי דרך ענוה היא לכתוב בלשון רבים, בכל זאת העדיף ללכת עם האמת המוחלטת, כי האמת קודמת לכל!

והם הם הדברים המבוארים ברמב"ן שהבאנו לעיל.

מדוע הופיע רוח הקודש בבית דינו של שלמה המלך ע"ה?...

עוד יש ללמוד יסוד זה מהמבואר במסכת מכות (דף כג:) שהגמרא אומרת שבשלושה מקומות הופיע רוח הקודש. ואחד מהם היה בבית דינו של שלמה. והגמרא מספרת מה היתה הרוח הקודש שהופיע בבית דינו של שלמה, וזה לשון הגמרא: בבית דינו של שלמה דכתיב (מלכים א' ג, כב): "ויען המלך ויאמר תנו לה את הילד החי והמת לא תמיתוהו כי היא אמו". ושואלת הגמרא: מנא ידע דילמא איערומא מיערמא (כלומר מנין ידע שלמה המלך ע"ה לומר בהחלטיות "היא אמו", אולי הערימה עליו?) ומתרצת הגמרא: יצאה בת קול ואמרה "היא אמו".

מבואר מהגמרא שמילים אלו "היא אמו" לא שלמה המלך ע"ה אמרן אלא בת קול שיצאה מהשמים.

ויש לתמוה על זה טובא, למה הגמרא הוצרכה להעמיד המקרה בבת קול, ומדוע לא יכל שלמה המלך ע"ה לומר מעצמו "היא אמו", הרי הוא היה החכם מכל אדם והיו לו ראיות ברורות וגם אומדנא דמוכח שהיא אמו, ואם כן לא צריכים להגיע לבת קול?...

התירוץ לזה כתוב בספר חידושי הלב על פי דרכינו דהיינו, אף על פי שהיו לשלמה המלך ע"ה ראיות ברורות שהיא אמו, ובדיני ממונות או דיני נפשות, אפשר לסמוך על ראיות ולפסוק הדין על ידי אומדנות ברורות. אך בכל זאת, כדי להוציא מפיו הדיבור "היא אמו" נדרש בירור מוחלט ללא שום חשש ולא הקלוש ביותר, משום שדיבור שיוצא מפיו של האדם צריך להיות אמת בהירה וברורה ללא שום רבב. 

"תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו" - "בשפתיו" דייקא!

ולכן מצינו שכתוב על אהרן הכהן (מלאכי ב', ו): "תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו" ויש לדייק מה שאמרו "בשפתיו", מדוע לא כתוב "ועוולה לא נמצא בו".

אלא - היה אומר הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, הדבר בא לרמוז לאותה ששנינו במסכת שבועות (דף לא.): מנין לנושה בחבירו מנה, לא יאמר אתבענו במאתיים כדי שיודה לו במנה, תלמוד לומר: "מדבר שקר תרחק", דהיינו שמדובר באדם ישר, ושום עוולה לא תימצא בו, רק בשפתיו לא דיבר אמת, וזאת עם כונה להגיע בדרך זה אל האמת הצרופה, אמנם אף על פי כן אין לשנות בגלל זה מהאמת, וזה שכתוב "ועוולה לא נמצא בשפתיו".

נפלא!

"למדו לשונם דבר שקר"

ומזה הטעם מצינו בגמרא במסכת סוכה (דף מו:) ואמר רבי זירא לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה משום דאתי לאגמוריה שיקרא שנאמר (ירמיה ט, ד): "למדו לשונם דבר שקר", כלומר, לא יאמר אדם לילד "אקנה לך חפץ או צעצוע או סוכריה" ולבסוף לא קונה לו, שעלול הוא להרגילו בדיבור של שקר, וזאת הגם שיש לו סיבות ותירוצים למה לא קונה לו, בכל זאת הדבר אסור, מפני שבזה מלמד אותו לדבר שקר, להבטיח ולא לקיים.

עד היכן מגיע מידת האמת

עוד יש להביא ליסוד זה ראיה נפלאה.

איתא במסכת יבמות (דף סג.): רב הוה קא מצערא ליה דביתהו כי אמר לה עבידי לו טלפוחי עבדא ליה חימצי, חימצי עבדא ליה טלופחי, כי גדל חייא בריה אפיק לה אמר ליה איעליא לך אמך אמר ליה אנא הוא דכא אפיכנא לה אמר ליה היינו דקא אמרי אינשי דנפיק מינך טעמא מלכך את לא תעביד הכי שנאמר (ירמיהו ל, ד): "למדו לשונם דבר שקר". 

כלומר, אשתו של רב היתה מצערת אותו, שבכל יום היתה מכינה לו אוכל שונה ממה שביקש, באחד הימים התפלא רב לגלות שהכינה לו אשתו את אשר ביקש, וכשדרש מצא רב שבנו בראותו את אשר היתה עושה אמו לאביו, היה מבקש ממנה בשם אביו שתכין לו דבר שאביו לא ביקש, בכדי שבכך יקבל את מה שרצה, ורב בראותו את זה לא היה מרוצה ממה שנאמר בפסוק "למדו לשונם דבר שקר".

הקשה על זה הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א (ארחות יושר ערך אמת) לכאורה קשה איך לא עלה בדעת רב לעשות כן עד ששמע מבנו והלא דבר פשוט הוא, אלא צריכים לומר דרב היה מושרש כל כך במידת האמת שלא עלה בדעתו כלל שאפשר לשנות מהאמת. (אמנם יש לציין שכלפי בנו אין שום טענה אחרי שהיה לו היתר בגלל מצות כיבוד אב וכמבואר במפרשים).

מחשבת אמת

עד כאן דיברנו במה שנוגע לדיבור של אמת, אמנם יש בזה עוד ענין והוא שלא רק על הדיבור צריכים להקפיד אלא גם על המחשבה! שידאוג לקיים את כל מחשבותיו בכדי שלא יחשב כמשקר במחשבות, וזהו שאמרו "ודובר אמת בלבבו"!

נביא לזה שתי דוגמאות.

הגמרא במסכת בבא בתרא (דף פח.) אומרת: הכא בירא שמים עסקינן, כגון רב ספרא דקיים בנפשיה ודובר אמת בלבבו. ופירש הרשב"ם זצ"ל ד"ה רב ספרא וז"ל: רב ספרא היה קרי קריאת שמע, ואמר ליה ההוא גברא הב לי עסקך בכך וכך מעות, וסבר דמשום מיעוט דמים הוה שתיק, והעלה לו דמים מרובים, ולאחר תפילתו לא רצה לקבל אלא במיעוט מעות הראשונות, משום דגמר בלבו להקנות בכך.

מבואר מזה שמידת האמת אינה דוקא במה שנוגע לדיבור אלא אפילו בלבו, מה שהרהר והחליט, ראוים לקיים, שלא יזוז מהאמת אפילו בהרהורו ידאג לקיים בפועל מה שחשב בלב.

רדיפת אחר האמת הנלמדת מעקידת יצחק

דוגמא שניה בנידון הוא בענין עקידת יצחק, התורה מספרת שאחרי שהקב"ה ציוה לאברהם אבינו ע"ה להקריב את בנו יצחק אבינו ע"ה כעולה, אברהם אבינו ע"ה השכים בבוקר לעשות המצוה ולקיים הציווי. אמנם כשהכל היה כבר מוכן הקב"ה אומר לו (בראשית כב, יב): "אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני". וכאן רואים דבר מוזר, אחרי שמעו זה אברהם אבינו ע"ה רצה לפחות לעשות בו חבלה, כמו שפירש רש"י זצ"ל שאמר: אמר לו אם כן לחנם באתי לכאן, אעשה בו חבלה ואוציא ממנו מעט דם, ואכן יש בחז"ל דעה האומרת שהוציא ממנו רביעית דם.

מיד אחרי זה, אברהם אבינו ע"ה לא הסתפק בזה ורצה להעלות איל במקומו כקורבן וכמו שכתוב (צב, יג): "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו".

וכאן יש לתמוה: למה נדחק אברהם אבינו ע"ה לעשות רושם ביצחק בנו ולהוציא ממנו דם? וכן מדוע חזר אחר האיל להביא קרבן תחת יצחק? כלום מטרת העקידה היתה להביא קרבן? והלא העיקר היה הנסיון, וכאשר לא נעקד יצחק על פי רצון וציווי ה', הלא כבר יצא ידי חובתו, המטרה בוצעה, הוא הצליח להתרומם מעל לטבע ולהגיע לשיא המדריגה העליונה, הוא הראה וגילה את לבו הנאמן להקב"ה, ואם כן לשם מה עליו לעשות בו חבלה?

התירוץ לזה הוא יסוד נפלא בענין "ודובר אמת בלבבו". אומר הגאון רבי חיים זייצ'יק זצ"ל, אברהם אבינו ע"ה הרגיש בעצמו שאם לא יעשה איזו פעולה של ממש שבה יתן ביטוי לביצוע והגשמת רגשותיו ומחשבתו במסירות נפש להתעלות בעצמו ולהעלות את יצחק בנו לעקידה, הרי תיחלש נפשו ותיפגם.

הרי הוא חשב על זה והחליט לעשות מעשה, אם כן, אם לא יעשה בו משהו, זה יכול להראות כחוסר אמת, ועל כן רצה לעשות פעולה ממשית בו!

ואכן כך כתוב בספורנו זצ"ל שמפרש הפסוק "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בקרניו, וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו". תמורת מה שהיה בלבו לזבוח את בנו, על דרך "ודובר אמת בלבבו"!

נורא!

כתיבת אמת

אכן, כמו שאמרנו לא רק שצריכים לדקדק שכל דיבוריו יהיו אמת וגם מחשבות לבו יהיו אמת אלא גם הכתב שלו צריך להיות כתב אמת! ומעשה שהיה כך היה:

סיפר אחד מתלמידי הישיבה: אחרי שנבחנתי אצל הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל בהלכות איסור והיתר, שו"ע ונושאי כלים, ביקשתי לקבל ממנו  תעודת סמיכה והורמנא דרבנן "יורה יורה", כפי שהיה נהוג בישיבה. הלכתי תחילה אל הסופר שיכתוב וישרטט עבורי את התעודה, ואחר ניגשתי אליו שיחתום עליה. מתחילה סירב, מרוב ענוותנותו, לחתום ראשון לפני הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל.

הלכתי, איפוא, אל הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל ואישר לי את התעודה בחתימתו, חזרתי שוב אל רבינו זצ"ל, והנה הוא מבחין פתאום שכתוב בתעודה התאריך: כ"ו מנחם אב. מיד אמר לי: לא אוכל לחתום, מפני שהיום אינו כ"ו אלא כ"ז באב. תמהתי: ומה בכך, וכי יש פה חשש כלשהו כמו בשטרי חוב המוקדמין?...

למשמע שאלתי, הרצינו פני רבינו זצ"ל, ואמר לי הסכת ושמע! פעם אחת בא תלמיד מישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה אל הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל, כשהוא יושב במעונו בעיר החדשה, בכדי להחתימו על מכתב מסויים. העביר ראש הישיבה זצ"ל את עיניו הטהורות על המכתב והבחין שנאמר בו "אנו החותמים מטה פה ירושלים העתיקה", וסרב לחתום: "איך יכולני לחתום עליו בזמן שאני יושב בעיר החדשה"?

הפציר בו התלמיד שיעשה מבוקשו, המכתב נחוץ לו מאוד, הענין דחוף ואינו סובל דיחוי. התעשת ואמר לו: "בוא עמי ונלך מיד לעיר העתיקה, שם אחתום לך"...

סוף דבר היה, שאילצני רבינו זצ"ל לגשת שנית אל הסופר כדי שיתקן את התאריך באופן מדוייק, רק אז נאות לחתום על התעודה.

מעלות האמת

ועתה כדאי להתבונן קצת בדברי רבותינו זצ"ל שדיברו על מעלת האמת. ונצטט חלק מהמובא בספר אורחות צדיקים:

"הנשמה נבראה ממקום רוח הקודש, שנאמר "ויפח באפיו נשמת חיים". ונחצבה ממקום טהרה ,ונבראת מזהר העליון מכסא הכבוד, ואין למעלה במקום קדשו הקדשים שקר, אלא הכל אמת, שנאמר (ירמיה י, י): "וה' אלוקים אמת", והאלוקים עשה את האדם להיות ישר, וחותמו של הקב"ה אמת, וכתיב (תהלים קא, ז): "ודובר שקרים לא יכון לנגד עיני". ומי שהוא זוכה להתבונן בדברים אלו איך שהנשמות נחצבות ממקור האמת, ועשה כל עניניו באמת, ולא יכניס שקר במקום קדושת האמת. לכן אמר הפסוק (תהלים קמה, יח) "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת", כי הקב"ה שהוא אמת ומתקרב למי שקוראו באמת.

ומי שאינו מדבר אלא אמת יחיה ויאריך ימים וינצל, והמדבר אמת, אין מעלה כמוה, וכן כתיב (תהלים קיט, קס): "ראש דברך אמת" ונאמר (שמות כג, ז): "מדבר שקר תרחק", גם הדמיונות של האדם יהיו אמת, כי שכר האמת גדול מאוד.

ובספר מנורת המאור (כלל שני, נר השני, עמ' 102) כותב: יש לנו לדעת, שקיומו של עולם הוא על האמת, כמו ששנינו בסוף פרק קמא דאבות: רבן שמעון בן גמליאל אומר: על שלושה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום. ולא נברא העולם אלא באמת.

האמת היא הגורמת לאדם לעשות רק פעולות טובות

החפץ חיים זצ"ל הביא עוד מהמעלות העצומות של מי שמדבר אך ורק אמת, שמידת האמת תביא את האדם לעשות כל דבר טוב, ומאידך תמנע אותו מעשות דבר רע. 

מעשה באחד שעבר על כל עבירות שבעולם ובא לפני החכם שיורה לו דרך תשובה. השיבו החכם: היזהר בתכלית הזהירות להתרחק מדבר שקר ולדבר רק אמת. על ידי כך נעשה אותו אדם בעל תשובה גמור כי משך ידו מכל רע כדי שלא יצטרך לשקר - ויבוש ויכלם. (ועיין במהרש"א על מסכת סנהדרין דף צב. שהביא מעשה כזה בשם בעל העיקרים זצ"ל ע"ש). נמצא איפוא שמי שמדבר רק אמת ימצא חן בעיני אלוקים ואדם, וימנע מלעשות כל רע.

שפת השמים היא  - אמת

עוד ממעלות האמת - היה אומר הגאון רבי אליהו לופיאן זצ"ל, הוא שבשמים מדברים רק אמת, ואם כן מי שלא מדבר אמת אין תפילתו נשמעת. וכה היו דבריו: בתפילת הימים הנוראים אנו אומרים "כי אתה אלוקים אמת ודברך אמת". פירוש: שפת שמים היא "אמת", ואם האדם, חלילה אינו מדבר אמת - אין שומעים לו כלל. 

שם בשמים אין שפה אחרת זולת - אמת!

ואולי אפשר להביא סימוכין לזה ממה שאנו אומרים בתפילת שחרית: "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי, ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו" - ורק אז אפשר להמשיך ולומר "וישכם ויאמר וכו'". וזה שלפני שניגשים להתפלל מזכירים הענין של דובר אמת בלבבו. כי אחרת אין תפילתו תהיה נשמעת.

הדובר אמת מאריך ימים

עוד ממעלות האמת היא מה שמבואר בחז"ל שדוברי אמת מאריכים ימים ואינם מתים שלא זמנם. ונביא בזה דבר נפלא. 

יש גמרא מפורסמת במסכת סנהדרין (דף צז.) שמספרת דבר נורא: אמר רבא: מריש הוה אמינא ליכא קושטא בעלמא אמר לי ההוא מרבנן ורב טבית שמיה ואמר לה רב טביומי שמיה דאי הוו יהבי ליה כל חללי דעלמא לא הוה משני בדבוריה. זמנא חדא איקלעי לההוא אתרא וקושטא שמיה ולא הוו משני בדיבורייהו ולא הוה המיית איניש מהתם בלא זמניה. נסיבי איתתא מינהון והוו לי תרתין בנין מינה. יומא חד היה יתבא דביתהו וקא חייפא רישה אתאי שובבתה טרפא אדשא סבר לאו אורח ארעא אמר לה ליתא הכא שכיבו ליה תרתין בנין. אתו אינשי דאתרא לקמיה אמרו ליה מאי האי אמר להו הכי היה מעשה אמרו לו במטותא מינך פרק מאתרין ולא תגרי בהו מיתנא בהנך אינשי.

תרגום: רב טביומי היה זהיר מאוד במידת האמת, שאפילו אם היו נותנים לו כל ממון שבעולם לא היה משקר, פעם נזדמן למקום ששמו "קושטא" (אמת). ובעיר זו לא היו מתים בתוכה אנשים מפני שהקפידו שלא להוציא דבר שקר מפיהם. נשא משם אשה שילדה לו שני ילדים. באחד הימים הגיעה אחת השכנות לבקר את אשתו בשעה שחפפה את ראשה, כיון שאינו דבר צניעות לומר לה "היא חופפת את ראשה" אמר לה שאיננה כאן והשכנה הלכה. כעבור זמן מה מתו שני ילדיו על פניו. באו אנשי עירו לשאול אותו פשר דבר ואמר להם המעשה שקרה. אחרי רואי זה אמרו לו אנשי עירו: בבקשה ממך תצא מן העיר כדי שלא תתעורר המות בעירם.

עלמא דשיקרא ועלמא דקושטא

בביאור דברי גמרא זו מצינו דברים נפלאים בספר תורת חיים ונעתיק מלשונו: ולא היה מיית איניש מהתם בלא זמניה וכו'. לפי שהשקר אין לו קיום והאמת יש לו קיום כמו שאמרו קושטא קאי שיקרא לא קאי לכך האמת הוא מקור החיים. וזה שאמר ירמיה הנביא "וה' אלוקים אמת" הוא אלוקים חיים, ובברכת התורה יסדו "אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו" משום דהא בהא תליא. 

ממשיך התורת חיים ואומר: וגם חזקיה בחליו כשהתפלל על החיים התחיל ואמר "אשר התהלכתי לפניך באמת כי ממנו תוצאות חיים" וכל המחזיק בו מתקיים. ולכך לא הוה  מיית איניש מהתם בלא זמניה, ונראה דלהכי כל דבר שאינו מתקיים נקרא שוא ושקר. דכל שוא ושקר אינו מתקיים, וזה שנאמר "וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו" והוא מעיין המתקיים ומוציא מים בלי הפסק. אבל מעיין הפוסק מימיו כזבים כיון שאין לו קיום. ומהאי טעמא נראה הא דקרי ליה במדרש רבה פרשת אמור להאי עלמא עלמא דשיקרא ולההוא עלמא עלמא דקושטא.

מבואר מדבריו שכל דבר שהוא נצחי, שיש לו קיום לעד, שאינו נפסק, הוא אמת. וכל דבר הנגמר, הנפסק, שאינו נצחי הוה שקר. 

מעשה ברבי יהושע בן לוי שקפץ בחיים לגן עדן

ועל פי דבריו ניתן להבין מעשה תמוה המובא בגמרא במסכת כתובות (דף עז:) שהגמרא הביאה מעשה ברבי יהושע בן לוי שקפץ בחיים לגן עדן ונשבע שלא יצא משם אמר הקב"ה: "אי איתשל אשבועתא ניהדר אי לא לא ניהדר". כלומר אם איזה שהוא פעם הוא התיר שבועה כל שהיא שעשה אזי יש לו להתיר גם עכשיו שבועתו זו ואם אף פעם לא שאל היתר על שבועתו אז גם הפעם לא צריך להתיר נדרו ויכול להשאר בגן עדן.

אמנם על דבר זה יש לתמוה טובא, וכי מה אכפת לנו אילו היה פעם אחת נשאל על שבועתו? הלא מותר לשאול על השבועות וכדין עשה, ואם זולת זאת היה ראוי להשאר בגן עדן, היתכן שבגלל דבר כזה יאבד כל זכותו?

ועל פי דברי התורת חיים שהבאנו לעיל נוכל להבין פשר דבר כי הרי הוא ביאר שהאמת הוא נצחי וקיימת לעד, ולכן רק מי שדובר אמת יכול להשאר בגן עדן שזה נצחי. אבל אם היה שואל על שבועתו אי פעם. למרות שאין בזה שום איסור ומותר לשאול על השבועה אבל יוצא שאם כך דיבור הראשון לא היה אמת וממילא אין הוא יכול להשאר בגן עדן.

נורא נוראות!

ובדרך זו ראיתי שתירץ בספר אמרות חיים (עמ' קפט) והביא את הפסוק בתהלים (קא, י) שאומר "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני" ועל פי דברי הרבינו יונה זצ"ל (ע"ש דבריו) כתב שאכן, מן הדין מותר לשאול על השבועות, ואין בכך שום עוון, ברם אין זה מתאים עם מידת האמת, שהרי סוף כל סוף אין דברים נצחיים וקיימים ואפשר לעוקרם ממקומם. 

מי שהוא לגמרי "איש אמת" הוא איש נצחי, ודיבוריו כיוצא בו, שכל מילה ומילה היוצאת מפיו קיימת לעד, ואי אפשר לו לשנותה כחוט השערה, ואיש כזה, לא תתכן בו חרטה ושישאל על שבועתו, ובכן היה רבי יהושע בן לוי תלוי בזה הדבר, כי עולם הבא הוא עולם האמת והנצחי, ורק אם היה כולו נצחי מדוייק לגמרי עם מידת האמת היה אפשר לו להשאר בגן עדן בחייו, ולכן היתה הבחינה לזה אם מעולם לא נתחרט על שבועתו, שזה מוכיח שהיה איש אמת ונצחי בתכלית, והוא בן העולם הבא, ולו היה מתנדנד מדיבורו אף פעם, לא היה יכול להשאר בעולם האמת והנצחי.

זה כוחה של אמת!

ואם כי ראינו את מעלותיו של האמת, יש לדעת שהתורה מאוד הקפידה על כל דיבור שאינו של אמת ובגנות השקר, וכמבואר באריכות בספרי המוסר.

עובדות והנהגות

וכדי לשבר את האוזן כדאי להביא מספר עובדות של גדולי ישראל זצ"ל כדי שנוכל לראות עד כמה היו דבוקים במידת האמת והקפדתם הגדולה שלא לשנות או להחליף מהאמת, ומאידך גיסא עד כמה שלא סבלו ולמאוס היה בעיניהם כשדברו שלא עם האמת. 

דבקותו באמת של הגאון מטשעבין זצ"ל

על גודל זהירותו מלקיים דבריו כדי שלא יצא דיבור שאינו של אמת של הגאון מטשעבין זצ"ל מסופר שפעם נשאל על ידי מאן דהו אם דרכו לפתוח המקרר בשבת, והשיב לו שבכלל אינו פותח את המקרר גם בימי החול, שכן לא מזדמן לו הדבר. ובאמת היה זה דבר נדיר שרבינו זצ"ל יגש למקרר בעצמו, אמנם היות והוציא מפיו מילה כזו, שאינו פותח את המקרר, נזהר מאז והלאה כל ימיו מלפתוח את המקרר. גם כשנצרך לכך!

מאידך גיסא, לא סבל שום סטיה מהאמת הפשוטה. 

אחד מוותיקי תלמידיו מגליציה נכנס אליו לביקור חג, ורבינו זצ"ל קבלו כדרכו בדברי תורה מעניינא דיומא, אותו יהודי נזכר לפתע שזמני קבלת הקהל אצל האדמו"ר שבצלו חסה קרבים, ורצה להספיק ללכת גם אליו, לכן אמר שאינו רוצה יותר להטריח וכדומה ובזה רצה לרמז לו שברצונו לצאת, פנה אליו רבינו זצ"ל בעדינות ואמר: תמהני עליכם, אם ברצונכם ללכת תלכו, מדוע צריך לומר דברים אחרים...

הקפדתו של הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל לומר את האמת

עוד מסופר על הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל איך שאצלו לא היה בא בחשבון שום ויתור על האמת. בכל פעם שנתבקש לחתום על מכתב או מסמך כלשהו, בו צויין מספר התלמידים המתחנכים ב"בית מדרש גבוה", היה בודק תחילה אם המספר נכון ומדוייק. 

פעם אחת ארע שבין הכנת המכתב ועד שהובא לרבינו זצ"ל כדי שיחתום עליו, עזבו תלמיד או שניים את הישיבה, המזכיר שהגיש לו את המכתב לא שם לב לעובדה זו, או שלא ייחס לה חשיבות, מכיון שבדרך כלל כשתלמיד עוזב בא כעבור יום מישהו אחר במקומו. אולם רבינו זצ"ל לא אישר ולא הסכים לחתום על מכתב כזה. אסור! - התנער ממנו בזעף - המספר אינו אמיתי. גם תוספת של תלמיד אחד מהווה שקר!

כיצד נעשת אסיפת הכספים בשביל הכולל של הרב מבריסק זצ"ל?

וכעין זה מסופר על הרב מבריסק זצ"ל כשהציעו לפניו לנסוע לאסוף כספים עבור ה"כולל של הגרי"ז", הסכים הגרי"ז זצ"ל להצעה, אך התנה תנאי אחד, שבכל פעם שיבקשו כסף עבור הכולל, צריכים לומר לנדיבים כי יש לו בכולל שלושה אברכים ולא יותר.

מדוע התנה כך הרב מבריסק זצ"ל? כי חשש שכאשר יבואו לאסוף כספים עבור ה"כולל של הבריסקר רב", יכולים כדרך המתרימים להפריז בכמות האברכים הלומדים, ואולי בשל כך יתנו אנשים יותר כסף, ואז אין הכספים נתנים על פי אמת... על כן התנה הגרי"ז זצ"ל את הסכמתו לדבר, בתנאי שהאמת תאמר כפשוטה... 

"אמור בקול שהנך שואל רק מתי זמן התפילה"!

ועד כמה שנפשו סלד מכל מה שאינו אמת בתכלית אפשר להביא מעשה הבא:

בבי שמשי של שבת קודש אחת, עת החל הקהל להתאסף בביתו לקראת תפילת ערבית של מוצאי השבת, מצא לנכון אחד מהנוכחים לגשת אל מקום מושבו וללחוש באוזניו, כממתיק סוד: "באיזו שעה יתחילו להתפלל תפילת מעריב"?...

צופה מן הצד, שדבר השאלה הפשוטה לא הגיע לאזניו של אי מי, עשוי היה לקבל את הרושם כי דבר סתר רב חשיבות היה לאיש לומר לו - שאסור לנוכחים האחרים להחשף אליו, והוא ה"מקורב" אשר דין ודברים לו חשאיים עם הרב...

מרן הרב מבריסק זצ"ל שלא סבל שום סטיה מהאמת הפשוטה ננער תיכף, ואמר בקול: "אמור בקול שהנך שואל רק מתי זמן התפילה"! 

שקר! שקר! הילד רוצה סוכריה, ואתה רוצה בשבילו ברכה...

עוד מעשה המלמד אותנו עד כמה שגדולי ישראל זצ"ל לא היו יכולים לשמוע כל סטיה קלה מן האמת אפשר לראות במעשה הבא:

פעם אחת הגיע רב אחד להתייעץ עם רבינו הסטייפלר זצ"ל ולקח אותו רב אחד מילדיו כדי להתברך  מפיו של גדול הדור. אחרי שהסטייפלר זצ"ל ענה לו על שאלתו, אמר למרן זצ"ל שהילד רוצה ברכה מהרבי... הסטייפלר זצ"ל התחיל לצעוק בקול גדול, שקר! שקר! הילד רוצה סוכריה, ואתה רוצה בשבילו ברכה... 

מה זורעים כדי להצמיח אמת?

נסיים עם וורט נפלא מהחידושי הרי"ם זצ"ל. 

כתוב בתהלים (פה, יב): "אמת מארץ תצמח". ושאל הרבי מקוצק זצ"ל את בעל החידושי הרי"ם זצ"ל: מה זורעים כדי להצמיח אמת? השיב לו בעל חידושי הרי"ם זצ"ל: אם קוברים את השקר עמוק באדמה, צומחת מזה אמת...

וזה שצריכים לדעת שאם רוצים להדבק באמת צריכים ראשית כל להתרגל לדבר אמת ובד בבד להתרחק מן השקר.

וכן עוד ידיעה חשובה בזה הוא מה שהיה אומר הסבא מקלם זצ"ל שמי שרוצה להיות אמיתי ידע שלא יוכל הוא למצוא חן בעיני כולם, כי מי שרוצה לצאת ידי כולם בודאי ינטה מדרך האמת.

הקב"ה יעזור שנוכל להדבק לאמת בין בדיבור בין במחשבה ובין במעשה, ונתרחק לגמרי מכל מה שיש בו שקר, ועל ידי זה נזכה לקרבת אלוקים המיועדת לכל מי שדובר אמת.

 - - - שאלות ותשובות - - -