מונסי - מעלותיו של אברהם אבינו

 

- - - לא מוגה! - - - 

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב יהיה

לתדסה, בת בורקנש,

לברצ'יקו,

בת הטלה,

שיזכו לבריאות איתנה, שלום בית, עלייה ברוחניות,

באריכות ימים,

זיווגים הגונים לילדיהם, במהרה כל משאלות ליבם יתגשמו לטובה, אמן.

בלחש,

אמן.

יוסף בן חנה, רפואה שלמה,

יגדל להיות תלמיד חכם ירא שמים עם מידות טובות.

בהערצה תהיה לעילוי נשמת אורי, מנוחתם עדן, אמן.

יש עם.

עקדת יצחק.

במדרש רבה יש הוואמנה של ניסיון לך לך ועזיבת הארץ

יותר קשה מהניסיון של העקדה.

וקשה.

צריך גם ביאור. מה הניסיון בלך לך כשעוזבים את הארץ?

לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך.

מה הניסיון?

אדם שהוא עקר ואין לו בנים,

לא כדאי לו שייסע בשביל ילד?

וכאן הובטח אברהם אבינו בבנים,

בעושר ובכבוד.

אז איך זה יכול להיות שיש מחשבה,

אולי הלך לך הזה

הוא יותר מהלך לך אל הר המוריה לעקוד את הבן.

במדרש מבואר שבשעת העקדה הייתה שמחה

מהולה בעצב,

עין בוכה ולב שמח,

שני דברים שסותרים,

ובפרט שהעצב פוגם בניסיון.

עדיין שומעים העם.

מה חשוב בניסיון העקדה שכל כך מפליגים במעלה שלו?

מיליוני יהודים מעם ישראל מסרו נפשם על קידוש השם.

ועוד אברהם אבינו כבר מסר נפש באור כשדים,

וגם ברית מילה בגיל תשעים ותשע.

אז מה החשיבות הגדולה מאוד בניסיון העקדה?

בסיום העקדה

כתוב וישוב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדיו לבאר שבע,

אחרי ניסיון כזה קשה.

מה העניין להזכיר שאברהם חוזר

עם ישמעאל ועם אליעזר יחדיו.

מה זה חשוב?

כשאומר להם, שבו פה עם החמור,

דורשים חכמים, עם דומה לחמור.

וכי זה דרכו של אברהם אבינו?

עמוד החסד להעליב בני אדם בצורה כזו נוראה?

מדובר. מדובר בבן שלו ישמעאל, מדובר באליעזר, דולה ומשקה מתורת ריבו.

יכול להיות שאברהם קורא להם חמור?

וגם ננסה להבין איפה

מרומז בתורה שכר ועונש,

גן עדן וגיהינום.

המדרש אומר, ויהי אחר הדברים האלה,

והאלוהים נישא את אברהם,

כמו שכתוב בתהילים,

נתת לי רעך נס

להתנוסס.

ניסיון זה להגביה, לעלות על נס,

להגביה את אברהם אבינו.

ככה התנשא אברהם, ניסיון

אחרי ניסיון בשביל לגדל אותו בעולם ולהשקיט את המקטרג שטוען

למה הקדוש ברוך הוא היטיב כל כך הרבה לאברהם

ועשה אותו מלך.

התשובה למקטרג,

כלום יכול אתה לעשות כמוהו

אחרי כל הצער.

עד מאה שנה

שסוף סוף הוליד

ועכשיו מצווים אותו לעקוד אותו.

רבנו בחייה מפרט

שלוש מעלות

איך עבד יכול לשמח את מלכו.

הדבר הראשון

עבד שמספר בשבחו של המלך לכל העם.

הדבר השני שהוא נותן מממונו למען המלך.

הדבר השלישי מעל כולם

זה שהוא מוכן להקריב את גופו בשביל המלך.

כל זה עשה אברהם אבינו.

פרסם את שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם כולו

ויקרא בשם אדוני אל עולם,

נתן מממונו

בשביל המלך, ואיתה אשל הקים פונדקאות בכל מקום לחלק אוכל

לכל עובר אורח

בשביל להכיר להם את הקדוש ברוך הוא,

והקריב את גופו באור כשדים.

זה מראה נאמנות

של העבד למלך, אבל יש דרגה יותר גבוהה,

מעבר למסירות נפש,

דבר שטבע אדם לא יכול לסבול.

אדם עקר,

זקן,

עשיר,

מלך,

מתאווה,

לבן אחד.

יש לו רק תאווה אחת יחידה, שיהיה לו בן.

כשהוא מגיע לגיל מאה,

זה כבר אחרי ייאוש ממש.

והוא זוכה לבן.

אחרי כל השמחה העצומה,

אחרי כל האהבה האינסופית,

שזה פי כמה וכמה מכל אהבת אב לבנו,

לחכות ולצפות

ולקבל בסוף, אין כמו האהבה הזאת.

ופתאום הוא מקבל ציווי

העלה ולעולה.

בידיים שלך,

אתה צריך לעקוד אותו.

לא למסור אותו למישהו שיעשה, אתה בעצמך.

וזה היה בזמן שבעולם הקריבו לעבודה זרה את הבנים.

ואברהם פרסם את שם השם בעולם ואמר לכולם שהשם חס ושלום לא מסכים לעשות דבר כזה אלא רק לעשות חסדים

ולא להרוג בני אדם אחרים.

וכל ימיו הוא הקדיש

בשביל הדבר הזה.

ופתאום הוא מקבל ציווי

לעקוד את הבן היחיד.

מה יאמרו עליו הבריות?

כל מה שעמל כל ימי חייו נופל ברגע אחד.

כל הבניין.

טוב, מתחילים להבין מה עוצמת הניסיון של העקדה.

ומגיע המדרש ומפתיע.

כתוב במדרש, אמר רבי לוי,

שתי פעמים כתוב לך לך.

לך לך מארצך ולך לך אל ארץ המוריה.

ואנחנו לא יודעים איזה ניסיון חביב יותר.

אבל מזה שנאמר בניסיון האחרון

אל ארץ המוריה,

סימן שהאחרון חשוב יותר.

בניסיון הראשון לך לך מארצך לא מפורש לאן.

ובאחרון מפורש.

לכן הוא חשוב יותר.

הניסיון הראשון

ללכת לארץ ישראל.

הניסיון האחרון,

ללכת אל מקום בית המקדש.

מכאן שהניסיון של העקדה חביב יותר.

אבל התמיהה הגדולה.

איזה ניסיון יש

בלך לך מארצך.

אמרנו, הקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם,

עושר, כבוד, נכסים,

והחשוב ביותר,

הבטיח לו ילדים.

כל אדם שהוא עקר ונשוי עשרות שנים,

חסוך ילדים,

אם יאמר לו מאן דהוא שייסע לחוץ לארץ

ושם יהיה לו ילד, ודאי שהוא ייסע.

רק להזכירכם, הוא התחתן בגיל 25,

שרה אמת.

הייתה בת חמש עשרה והוא המתין לילד שבעים וחמש שנה.

אז אם הוא מקבל כאלה הבטחות מהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו,

שוב,

מה הניסיון?

ועוד המדרש שואל איזה ניסיון גדול יותר?

על פי חידוש של רבי יחזקאל אברמסקי, זכר צדיק וקדוש לברכה,

על הפסוק חכם לב ייקח מצוות,

מבואר במדרש

זה משה רבנו שנתעסק בלקיחת עצמות יוסף

בזמן שעם ישראל היו עסוקים בביזת מצרים.

אבל יש להבין, הקדוש ברוך הוא ציווה מפורשות

שישאלו איש מאת רעהו כסף וכנים,

אז זה היה מצווה,

לבזוז את מצרים.

ומה זה הלשון חכם לב?

אדם שעושה מצווה נקרא ירא שמיים.

מה העניין לחוכמה?

אומר הרב אברהמסקי,

עיקר המצווה

זה לא עשיית המצווה בגוף,

אלא זה הכוונה לשם שמיים.

אדם שעסוק בביזה אחרי שהוא מצווה על כך,

ודאי שיקבל שכר,

אבל האם הוא כיוון לשם שמיים?

אדם שטוען 90 חמורים בשלל עצום,

כמה יכולים להגיד שהם עשו את זה לשם שמיים?

ועוד לבקש על זה שכר?

זה בלתי אפשרי שאדם יעמוד בזה.

אבל משה רבנו היה חכם.

מה החוכמה?

הוא התעסק במצווה אחרת,

בעצמות יוסף.

או,

מצווה כזו אפשר לכוון בה שתהיה לשם שמיים.

שלושה ימים הוא מחפש את יוסף. איפה יוסף?

הוא השביע אותם.

אם הם לא ייקחו אותו,

לא יצאו ממצרים.

אז הוא מחפש ומחפש ומחפש.

משה רבנו זה המלך של עם ישראל,

יכול לשלוח עשרים אנשים,

תחפשו שלושים, שלוש מאות.

לא,

הוא בעצמו.

הולך לחפש.

בזמן שכולם מתעשרים וכל אחד יש לו 90 חמורים מלאים כסף וזהב,

הוא זונח את הכול.

אז ודאי וודאי שלקיחת העצמות הקדושות זה רק לשם שמיים.

וזה נקרא חכם,

מי שמצליח לבחור במצווה מושלמת

באופן שיהיה אפשרי לעשותה.

על פי זה נבין.

גם אברהם אבינו נצטווה לעזוב את הכול.

ארצו, מולדתו, בית אביו.

הבטיחו לו שיהיה מלך ועשיר ומפורסם

וגם יזכה לילד.

נו,

אפשר אחרי כל ההבטחות האלה לנסוע מחרן לשם שמיים?

לכאורה, בלתי אפשרי.

איך אפשר להגיד? שאפשר לכוון בזה, כאילו להתעלם לגמרי מכל ההבטחות,

מכל הדברים, וללכת רק בגלל הציווי

לך לך.

לעשות את זה ככה,

איי איי איי.

לכן מבאר בעליו פלואי.

מה הניסיון הגדול בלך לך,

אבל להתחלה הוא מייסד ככה.

מצוות התפילין והציצית

שונות.

הן מצוות ללא הנעת הגוף.

אבל יש מצוות עם הנעת הגוף,

כמו עונג שבס.

על ציצית ותפילין אדם יכול לזכות לעולם הבא,

כי הוא לא נהנה מזה בעולם הזה.

אבל על מצווה שהוא נהנה ממנה כאן,

איך יקבל שכר לעתיד לבוא?

מוכרח אדם להתעלות על עצמו, לכוון להיענות לשם שמיים בלבד

כדי לקבל שכר.

זאת אומרת, אם מגיע לו ליטול שלל,

האם הוא יכול ליטול את השלל לשם שמיים בלי פנייה אישית?

אז בואו נשמע מה כתוב.

אצל אברהם כתוב, למרות ההבטחות העצומות שהוא קיבל מפורש בתורה,

ילך אברהם כאשר דיבר אליו השם

הוא לא הלך

בגלל הטובות

הוא עשה לשם שמיים

זה ניסיון גדול מאוד

למרות כל ההבטחות

הוא נסע רק לשם שמיים

זה קשה לעמוד

בניסיון כזה שבמחשבה אתה מנותק

לגמרי מכל ההבטחות

זה לא מה שמזיז אותך

וזה יותר קשה מניסיונות במעשה

ומכיוון שהניסיון הראשון היה במחשבה

עכשיו אנחנו צריכים להבין מה היה בניסיון האחרון

שהוא יותר גדול

מהניסיון הראשון

אמרנו שניסיון במחשבה יותר קשה מניסיון במעשה

והניסיון האחרון זה ניסיון במעשה

לעקוד את הבן

זה לא ניסיון במחשבה

אז במה הניסיון האחרון בכל אופן הוא יותר גדול מהניסיון הראשון?

אתם יודעים מה זה? אתם לא תאמינו מה נתבקש

אברהם אבינו לעשות.

יש כמה רבדים בזה.

כתוב וישלח אברהם את ידו

שלח את ידו ליטול את הסכין,

עיניו מורידות דמעות,

נופלות לעיניים של יצחק

מהרחמנות של אבא

והלב שמח לעשות את רצון יוצרו

ומלאכים מתקבצים וצווחים.

שאלה?

אברהם בוכה

והוא גם שמח.

זה לא תרתי דה סתרי?

לכאורה בכי פוגם בניסיון

כי אם בוכים

אז גם עצובים.

אז איך שמח?

הכי קל היה לאברהם אבינו לנתק את המחשבה

לעשות את המעשה בלי רגש.

בקור רוח,

כמו שמואל עושה ברית מילה,

חותכים וזהו.

ככה היה יכול לעשות, זה היה הכי קל.

אבל לא,

לא,

זה לא היה הציווי.

הציווי

קח נא את בנך אשר אהבת.

אני רוצה שהרגש שלך יהיה פועם.

ויאמר יצחק אל אברהם אביו,

ויאמר אבי,

ויאמר הנני בני.

מה אומר יצחק?

מה משיב לו אברהם?

יצחק שואל אותו, אבא,

אתה עוד אוהב אותי?

יש לך עוד רגש כמו אבא?

אומר לו אברהם, הנני בני, כן, אתה הבן שלי. הרגש פועל, הרגש פועל.

עכשיו לעקוד עם כל הרגש וכל האהבה את הבן,

כדברי רבנו בחייה, שבא לו אחרי הייאוש,

ואין אהבה כמו האהבה שהייתה לו כלפיו.

את כל האהבה הזו הוא מוסר לקדוש ברוך הוא

עם הרגש.

אין דבר יותר גדול מזה.

אז עכשיו הדברים מובנים.

מיליוני יהודים מסרו נפשם על קידוש השם.

ובמסכת פסחים דף נ' כתוב שבמעשה הזה יש עוצמה כל כך גדולה,

עד שאין מלאך ובריה יכולים לעמוד במחיצתם לעולם הבא.

זאת אומרת, כל אלה שמתו על קידוש השם.

אבל אומר החידה הקדוש,

שכאן הניסיון גדול הרבה יותר.

למה?

מסירות נפש על קידוש השם עשה אברהם אבינו כבר מזמן, באור כסדים.

זרקו אותו לאש בעל כורחו.

גם היהודים שנהרגו על קידוש השם, בעל כורחם.

השכר עצום לאין שיעור.

אבל כאן לניסיון גדול הרבה יותר.

אברהם אבינו הולך מעצמו.

לא לניסיון, מעצמו הוא הולך לניסיון.

הוא לא היה מוכרח.

בדרשות הרן, בדרוש השישי, הוא אומר,

הקדוש ברוך הוא לא ציווה אותו.

הוא אמר לו, קח נא,

בבקשה.

אם לא היה הולך,

לא היה נענש.

אז בשני דברים גדולה עקידה,

יותר מקידוש השם, למות

על קידוש השם.

דבר ראשון,

אברהם הלך מיוזמתו לעקוד את בנו.

הוא לא היה כפוי.

וכשמת אדם על קידוש השם,

המצווה נעשית בעל כורחו. מכריחים אותו למות.

הוא לא עושה כלום.

הוא משב ואל תעשה.

אבל אברהם אבינו עקד את בנו בקום ועשה מיוזמתו.

והדבר השני,

אברהם אבינו היה יכול להתנתק, להתנתק מן הרגש.

אבל בכל זאת ליבו מוסיף אהבה לבנו.

הוא בוכה על הבן היחיד.

הדמעות נופנות לעיניים של יצחק,

וגם את האהבה הזו הוא עקד לקדוש ברוך הוא.

מאיפה אנחנו יודעים שהמצווה הייתה מושלמת?

מהמלאך.

המלאך אמר, עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה ולא חסכת את בנך ממני.

כל מצווה שאדם עושה, נברא מלאך.

והמלאך שנברא ממצוות העקידה דיבר עם אברהם

ואמר לו, אני יודע שהמצווה שלך מושלמת.

למה?

אני רואה את עצמי, אני שלם.

אם אדם עושה מצווה והיא לא שלמה, אז

המלאך נורד, נברא אינווליד,

פגום, בעל מום.

אבל פה הוא אומר, אני יודע ממני, אני מסתכל על עצמי שאני שלם.

אז המצווה שלך הייתה שלמה.

זה הניסיון יותר גדול מלך לך הראשון שהיה במחשבה,

שם היה להתנתק לגמרי מכל ההבטחות הנפלאות,

ורק ללכת בגלל הציווי.

פה זה עוד יותר גדול.

גם מחשבה וגם מעשה וגם להתנדב למצווה הזאת.

לא חייב בכלל.

מקשה הדברי יואל,

שבו לכם פה עם החמור,

במסכת יבומס,

סמ״ב, מבואר.

עם הדומה לחמור,

האם דרכו של אברהם אבינו עמוד החסד לבזות

את הבריות,

ובפרט את הבן ישמעאל

ואליעזר העבד הנאמן?

אלא אברהם אבינו, שימו לב,

מגדיל את עוצמת הניסיון,

כיוון שמלבד זה שהוא יכול היה להתנתק מהרגשות,

והוא לא עשה את זה,

הוא השאיר את הרגשות של האהבה לבן.

אדרבה, הגדיל אהבה ליצחק,

אבל יכול היה להתנחם

אברהם אבינו ולומר,

גם אם אני עוקד את יצחק,

אבל יישאר לי את ישמעאל,

ויישאר לי עבד חשוב כמו אליעזר.

אבל הוא מכריז, אתם עם הדומה לחמור.

זאת אומרת, אחרי העקדה, אם הוא עוקד את הבן,

לא נשאר לו רק עדר חמורים.

אין המשך,

אין מי שיישאר.

זאת אומרת, הוא הולך במודע להפסיד את הכול

אחרי המעשה.

כשהוא הצליח לעמוד בניסיון,

כתוב, וישוב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדיו.

מה זה יחדיו?

חזר לחשיב אותם מאוד כשקולים ואהובים.

כל מה שהוא ביזה אותם קודם,

לפני הניסיון,

זה היה להגדיל את הניסיון ואת האהבה לשם יתברך.

איזה דבר זה.

איזה דבר זה.

אז מתבארת לנו עוצמת הניסיון בכמה רבדים.

אחד,

בין שניתן אחרי 75 שנים למאה שנה,

אחרי ייאוש.

ואין אהבה בעולם כאהבה כזאת,

לשחוט אותו בידיים.

דבר שני, להשליך את כל מפעל חייו.

זה לא רק מפעל חייו.

אתם יודעים מה תלוי בזה?

לא היינו יושבים פה היום.

אם היה נעקד יצחק,

אין המשך.

אם אין המשך,

אין עם יהודי.

אין עם יהודי,

אין מתן תורה.

אין מתן תורה,

הבריאה חוזרת תוהו ובוהו.

לא היינו יושבים פה.

ואת כל זה הוא עשה בידיעה

שזאת ההשלכה.

היה יכול גם לעקוד בלי רגש,

ללא מחשבה, כמו מוהל.

אדרבה,

הוא הגדיל את האהבה, עין בוכה ולב שמח.

הוא בוכה כמו אבא שחומל על הבן,

אבל שמח באותה עת שהוא עושה את רצון קונו.

ועוד יותר זלזל באליעזר וישמעאל

להראות שאת הכל, הכל, הכל הוא נותן לקדוש ברוך הוא

עם הרגש.

ויש, ויש עוד

עומק נוסף.

המלאך נגלה לאברהם אבינו ואומר לו,

רגע לפני שהוא שוחט את יצחק,

אל תשלח ידך אל הנער.

יש פה קושייה?

איך הוא שומע את המלאך?

איך הוא שומע נבואה?

הגמרא בפסחים,

קף יזן אומרת, אין נבואה שורה אלא מתוך שמחה.

מכאן מוכח

שאברהם אבינו ממש שמח בעקידה של הבן

כשבא לשוחטו

עם כל זה שהוא בחר.

כי האהבה שלו לבורא הייתה יותר גדולה מאהבתו לבן אחרי 75 שנה.

שהובטח לו

כי ביצחק יקרא לך זרע.

אם הוא לא היה שמח,

לא היה שומע את הנבואה.

וחס ושלום,

היה שוחט את הבן.

ואתם יודעים איזה עונש הוא היה שומע.

אם הוא היה שוחט את הבן,

איזה עונש הוא היה מקבל?

הקדוש ברוך הוא הבטיח כי ביצחק יקרא לך זרע.

כל עם ישראל תלוי ביצחק, אין לו תחליף.

אם אין יצחק, אין עם ישראל.

אין עם ישראל, אין תורה.

אין תורה, אין עולם.

אז זאת אומרת,

אברהם היה משמיד את העולם.

מגיע על זה עונש או לא?

אדם שגרם שכל העולם ימותו, לא יתקיימו.

ודאי מגיע לו עונש.

ואברהם אבינו ידע

כמה עצום ונורא מה שמונח על כף המאזניים

זה לא רק הבן האהוב

עם כל הרגש

אלא כל העולם יחזור לתוהו ובוהו בלעדיו.

ובכל זאת הוא שחט

ועוד צמח.

עכשיו כשאנחנו רואים את הדברים כך

שאברהם נתן את הכול לקדוש ברוך הוא,

את האהבה העצומה לבן, את כל העולם כולו הוא נתן,

מובן היטב למה זה הניסיון העצום ביותר שאין כמוהו בעולם לדורי דורות,

זה לקיים, ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך.

זאת אומרת שבלב שלך אין שום אהבה לשום דבר בעולם

חוץ

מהקדוש ברוך הוא.

עכשיו אפשר להבין גם את השכר העצום שאנחנו זוכים לקבל

מהניסיון הזה.

המדרש אומר, וייקח בידו את האש ואת המאכלת.

למה הסכין נקראת מאכלת?

כיוון שכל אכילות

שעם ישראל אוכלים בעולם הזה בזכות אותה מאכלת.

כל השכר,

כל ההנאה של עם ישראל בכל הדורות,

כל הטובה שהשפיעה עלינו הקדוש ברוך הוא,

בזכות העקדה.

אפילו ביציאת מצרים.

מבואר באבות דרבי נתן.

שעשרה ניסים שנעשו

הם כנגד עשרה ניסיונות.

ומכת בכורות

זה הנס הגדול ביותר כנגד העקדה.

הקדוש ברוך הוא שילם לאברהם אבינו בזכות עשר ניסיונות, עשר מכות על המצרים,

שזה גילוי כבודו יתברך בעולם, זה בריאת העולם מחדש.

להוכיח שאין טבע,

שהקדוש ברוך הוא שולט בכול.

במכת בכורות

זה כנגד העקדה.

בדרשה הקודמת שדרשנו

הבאנו עוד כמה דברים על אברהם אבינו,

ביניהם ניסיון שלא מוזכר בעשרת הניסיונות.

בגיל 75,

כשהוא יורד למצרים,

מפני הרעב.

אז בנילוס,

פעם ראשונה בחייו הוא רואה את הפנים של אשתו שרה, שהייתה יפהפייה, מארבע הנשים הכי יפות בעולם.

50 שנה הוא חי איתה ולא ראה את פניה מימיו.

איננה ידעתי, כאישה יפת מרעת. עכשיו, ממה?

לא מהסתכלות בה,

מהבבואה שלה במים.

שמעתם פעם דבר כזה, שבן אדם יכול לחיות עם אישה ולא לראות את פניה 50 שנה?

זה לא איסור.

אין פה איסור.

זו הצניעות של אברהם אבינו.

והניסיון שלו בממון,

שמגיע לו שלל של 5, של 4 מדינות גדולות ועצומות,

כולל כל העושר של סדום ועמורה, והוא לא לוקח כלום.

כלום.

הבאנו לפחות עשר סיבות

בדרשה הקודמת למה הוא לא לקח.

זה אברהם אבינו. אני הולך להגיד לכם עוד 30 מעלות שלו.

לא יאומן כי יסופר.

מאיפה אנחנו קורצנו?

המדהים בניסיון העקידה,

עוד לפני כן,

גם זה שנקרא הים,

ים סוף,

המדרש אומר,

כנגד ויבקע עצה עולה.

בשעה שהוא בקע עצה עולה בשביל להקריב את הבן שלו, זכינו שים סוף יבקע.

בניסיון העקידה,

עקדה

והאלוהים נישא את אברהם לשון ניסיון

נאמר רק בניסיון הזה

הקדושת הלוי

מביא הוכחה נוספת שאברהם עשה את מעשה העקדה עם כל הלב

כי המדרש אומר,

המלאך אומר לאברהם אל תשלח ידך אל הנער.

אומר לו אברהם אני אוציא רק טיפת דם.

אומר לו אל תעש לו מאומה.

אל תעשה בו מום.

לא די שאברהם

לא שמח

שהוא אינו צריך לשחוט את בנו אלא הוא שואל

אולי בכל זאת

אולי בכל זאת אני אוציא לו טיפת דם.

וגם כשהגיע העיל

על כל מעשה ומעשה כיוון בליבו

שהוא עושה את זה כאילו בבן שלו.

לא בכדי הקדוש ברוך הוא קורא לאברהם אברהם או אבי.

זה אברהם שאוהב אותי.

כשהקדוש ברוך הוא אומר שאברהם אוהב אותו,

זה במאה אחוז אוהב, לא תשעים ותשע.

אז הניסיון האחרון היה לא במעשה רק,

העיקר היה במחשבה.

בניסיון הראשון,

בלך לך הראשון,

מה היה הניסיון?

שם הוא הקריב את העבר,

עזב את המקום שחי שם כל הזמן,

עד גיל 70-75,

עזב את הכול.

קם והלך אל ארץ לא נודעת, הוא לא יודע לאן, לך לך, לא אומר לו לאן.

הרייך, הרייך, נראה, תתחיל ללכת.

שם הוא עזב את העבר.

בניסיון האחרון הוא הקריב את כל העתיד.

את כל העתיד.

אין יצחק,

אין המשך, אין עולם.

ועכשיו,

בדרשות הרן,

אומר שאלה יסודית ידועה.

היכן מצוין בתורה עניין שכר ועונש,

גן עדן וגהינום?

אומר הרן,

בפרשת העקדה.

למה?

אם יש שכר רק בעולם הזה,

איך ייתכן שאברהם אבינו עוקד את הבן שלו?

אם יקבל את השכר רק כאן,

בעולם הזה,

איזה שכר הוא יכול לקבל

על הצער המר

של הריגת בנו?

הרי המתנה הכי גדולה שהוא קיבל זה את הבן הזה.

אם הוא צריך להרוג אותו, איזה שכר הוא יכול לקבל כבר?

והוא כבר בן מאה.

אלא מוכח מכאן שיש עולם הבא,

שם השכר האמיתי,

ורק שייך שם לשלם על העקדה של הבן ההוא,

שבא אחרי ייאוש.

ושהוא הסכים לתת אותו בשמחה לקדוש ברוך הוא עם כל העולם כולו.

מפי חנינא בן דוסא בפרקי רבי אליעזר

אומר שהאיל שהקריב אברהם אבינו זה איל שנברא בין השמשות.

לא יצא ממנו דבר אחד לבטלה.

האפר שלו שימש יסוד על גבי המזבח הפנימי.

הגידים שלו עשו עשרה מיתרים לכינור שדוד המלך ניגן בו.

העור שלו שימש חגורה למותניים של אליהו הנביא,

שנאמר איש בעל שיער ואזור עור אזור במותניו.

משתי הקרניים עשו שופרות.

בקרן השמאלית

תקע הקדוש ברוך הוא בהר סיני,

שנאמר במשוך בקרן היובל.

בקרן הימנית,

שהיא גדולה יותר,

עתיד הקדוש ברוך הוא לתקוע על העתיד לבוא,

ככתוב, והיה ביום ההוא,

ייתקע בשופר גדול.

ויהי רצון שנזכה לביעד משיעה צדקנו במהרה בימינו אמן.

טוב, עכשיו אני אומר לכם, שבחים של אברהם אבינו.

אברהם אבינו לא היה רק הראשון שהפיץ את האמונה בקדוש ברוך הוא.

הוא היה איש חסד,

מוסר נפש,

עניו,

גיבור!

צדיק,

מאמין,

אוהב בריאות.

מעלה ראשונה,

מידת החסד. ביום השלישי למילתו, בן 99,

יושב בפתח האוהל בחום היום,

מחפש אורחים.

רואה שלושה אנשים,

קם אחרי ניתוח,

לא בתנאים סניטריים כמו היום,

רץ לקראתם,

הדם נוטף ממנו ומכניס אותם לביתו, עומד עליהם, משרת אותם וכו' וכו'.

לא שולח את הנערים, יש לו 318. לא,

הוא בעצמו.

באותו יום גם היה חום,

חום,

1,500 מעלות.

כתוב שהקדוש ברוך הוא הוציא חמה מן ארתיקה.

יש עוד מקום שכתוב שהקדוש ברוך הוא מוציא חמה מן ארתיקה.

הנה יום בא בוער כתנור ולהט כל עושה רשעה והצדיקים יצאו ופשתם כעגלי מרבק.

איך אני יודע שזה 1,500 מעלות?

כתוב שחום היום לעתיד לבוא יהיה שבעתיים מהיום.

ואומרים המפרשים שבעתיים שבע פעמים שבע.

זאת אומרת פי 49 מהיום.

אז אם היום הממוצע בארץ לפחות 30 מעלות,

1,500 מעלות.

אז כתוב שהחמה תלהט,

תלהט

את הרשעים. מה זה תלהט?

ראיתם פעם את ההור הסגול ששמים ליתושים?

וכשמגיע יתוש ונכנס שומעים טוס, טוס, טוס, טוס, טוס, והוא נשרף.

ככה יהיה.

ילכו אנשים ופתאום ישמעו טוס, טוס, טוס, ואנשים ייעלמו.

באותה שעה צדיקים

יושבים בחוץ,

קיץ אביבי,

נעים להם, נהנים כמו עגלי מרבק בשוויץ

עם פעמון גלינגלנג, גלינגלנג.

הנה גלינגלנג, גלינגלנג.

אז זאת אומרת אברהם אבי,

הוא מחפש אורחים. מה אתה מחפש אורחים? איך אפשר למצוא אורחים ב-1500 מעלות?

הקדוש ברוך הוא לא שלח לו אנשים.

רק מלאכים שעוברים נהר דינור,

רק הם יכולים לרדת.

והוא שלח לו.

למה הוא יודע שהצער הכי גדול שלו זה יום אחד בלי אורחים?

יותר מהצער של המילה והכול.

מעלה שנייה.

ענווה מופלגת.

עומד אברהם לפני הקדוש ברוך הוא, מבקש רחמים על אנשי סדום.

סדום זה אנשים הבדיוק הפוך מאברהם.

הוא עושה חסד בכל מחיר, בכל מצב.

הם הורגים ושורפים מי שעושה חסד.

נו, אז הוא צריך להתפלל עליהם שיישארו?

אדרבא, טוסטוס, שיעלמו.

למה הם צריכים להישאר?

ובשעה שהוא עומד לפני הקדוש ברוך הוא ומבקש ממנו, מה הוא אומר?

שהוא עפר ואפר.

הוא מכנה את עצמו עפר ואפר.

איזה ענווה.

ויען אברהם ויאמר, הננה הועלתי לדבר אל אדוני ואנוכי עפר ואפר.

מי אני שאני אדבר לפני האלוקים ואבקש בקשות כאלה?

אני עפר ואפר.

מה זה עפר ואפר? למה הוא לקח את הדוגמה הזאת?

כשהוא יצא למלחמה נגד ארבעת המלכים,

זה מיליונים.

הוא יצא רק עם אליעזר.

מה הסיכוי שהוא יישאר?

אפס.

אז זאת אומרת, הוא הלך למלחמה להציל את לוט

עם חשבון שהוא יהיה עפר.

כי יהרגו אותו והוא יהפוך להיות עפר, מעפר באתה ולעפר תשום.

וכשהוא קפץ לכבשן האש

הוא קפץ על דעת שהוא יהיה אפר.

אז הוא אומר, אם לא אתה שהצלת אותי בשני המצבים,

אז אני היום עפר ואפר. אני מכיר את המצב שלי.

אני לא תולה שאני,

אני ואני איזה צדיק יכול לקפוץ לכבשן, לא קורה לו כלום.

לא.

אני ממש עפר ואפר אלמלא הקדוש ברוך הוא.

אין פה אברהם.

אין פה אברהם.

אז זאת אומרת, הוא מדבר עם הקדוש ברוך הוא ולא מחזיק לעצמו שום טובה.

מעלה שלישית,

אהבת השלום,

הוא מוכן לוותר על זכויות,

פורצת מריבה בין רועה אברהם לרועה לוט.

אברהם מציע ללוט,

תבחר אתה ראשון את מקום המגורים.

אברהם הוא המבוגר.

אברהם הוא המנהיג.

והוא אומר, אל נא תהיי מריבה ביני וביניך ובין רועי ובין רועיך, כי אנשים אחים אנחנו.

הוא מוותר על יתרון חומרי כדי לשמור על השלום.

מעלה רביעית,

הוא מכיר טובה ולא שוכח מי סייע לו.

אחרי שהוא ניצח במלחמת ארבעת המלכים,

הוא מסרב לקחת

מחוט

ועד שרוך נעל.

כלום הוא לא רוצה, פרוטה.

אבל הוא דואג שישלמו לענר אשכול בממרא.

הם יקבלו את חלקם. אלה באו לסייע, מגיע להם.

אני לא רוצה.

אבל זה לא אומר שהם לא יקבלו את המגיע להם.

לכן הוא אומר, בלעדיי,

רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו איתי,

ענר אשכול וממרא, הם ייקחו חלקם.

לעצמו לא לוקח,

אבל דואג לזכויות של אחרים.

מעלה חמישית, אהבת הבריות,

אפילו רשעים.

כשהקדוש ברוך הוא מודיע לו על הפיכת סדום,

הוא לא שמח במפלתם של הרשעים.

הוא מתחנן.

זה לא סתם להתחנן, זה להיכנס,

כמו שאומרים, ולדבר אל הקדוש ברוך הוא. זה לא אולי חמישים,

אולי ארבעים וחמש. מה, הקדוש ברוך הוא לא יודע?

אולי ארבעים?

אולי שלושים?

אולי עשרים?

אולי עש... היי, הלו, הגזמת?

מה, הקדוש ברוך הוא לא יודע מה הוא עושה?

אם הוא החליט שמה לשרוף את הכול,

מה אתה מתפלפל איתו עכשיו ככה וככה וככה?

מה, אתה יותר רחמן ממנו וכו'?

הוא נכנס למצב

של מסירות נפש,

כי הקדוש ברוך הוא יכול להקפיד עליו,

עצור, עד כאן אתה מגזים.

בכל אופן,

אפילו שזה רשעים כמו שהזכרנו,

ניגש אברהם אל השם ואומר,

האף תספה צדיק עם רשעה?

אף על פי שאנשי סדום רעים וחטאים, הבאתי דרשה שלמה פה בארצות הברית,

איזה חוקים היו להם, וואי וואי וואי, איזה דברים, איזה שופטים ודיינים היו להם, וואי וואי וואי.

שקרי ושקררי וואי, שמות על שם העבירות שלהם.

והוא מבקש עליהם רחמים.

דבר נוסף, נדיבות עצומה.

אברהם מציע לאורחים פת לחם בלבד,

אבל בפועל הוא נותן להם סעודה עם עוגות, חמאה, חלב, בן בקר, נשונות.

איך הוא מפתה אותם בהתחלה?

ויקחה פת לחם וסעדו לפיכם.

פיתה,

רק פיתה, שבו, ככה משהו מהתנור חם.

בהמשך,

ויקח חמאה וחלב ובין הבקר אשר עשה.

צדיקים אומרים מעט

ועושים הרבה.

הקדוש ברוך הוא משבח את אברהם אבינו מעל איוב.

איוב טוען

שהוא פתח

את האוהל שלו מארבעה כיוונים,

שכל מי שעובר, עני, מסכן, רעב, זה נכנס אוכל.

שואל אותו איוב,

מה אתה אוהב?

שניצל? שניצל.

מה אתה אנטריקוט? אנטריקוט. מה אתה רוצה, קציצות בשר?

מה אתה רוצה?

מופלטה? מופלטה. מה אתה?

כל מה שרוצים נותן לאכול.

כל מה שרוצים.

אומר לו הקדוש ברוך הוא, זה נקרא הכנסת אורחים.

אברהם אבינו,

מה שאדם לא רגיל לאכול, מרגיל אותו לאכול. תטעם גם מזה, תאכל מזה זה טעים.

זה עוד לא טעמת, תטעם.

לא רק מה שהוא רוצה לאכול.

גם מה שהוא לא יודע שאפשר לאכול,

הוא מאכיל אותו.

יש עוד כמה דוגמאות.

אתם יודעים, אני, הייתה לי קושייה.

איפה המידה כנגד מידה?

כתוב שהקדוש ברוך הוא פרע לבניו על כל דבר שאברהם עשה.

הקדוש ברוך הוא נתן.

כשהוא נתן להם לאכול, אז השם המטיר לנו מן.

רגע, אבל מה הפרופורציה?

מה הפרופורציה? כמה הוא נתן? שלוש לשונות?

מידה טובה מרובה פי חמש מאות?

אז תן להם אלף חמש מאות לשונות.

מה נותן להם? ארבעים שנה מיליונים אוכלים.

מה, איפה היחס הזה? מה זה?

מאיפה זה בא?

אלא הקדוש ברוך הוא שילם לאברהם אבינו לא מה שהוא נתן, מה שהוא רצה לתת.

ברצה לתת,

מצידו מיליונים שיבואו, מיליונים שיבואו, הוא מאכיל אותם.

הוא היה עשיר אדים,

עשיר אדיר, השם העשיר אותו באושר אדים.

אבל הקדוש ברוך הוא שילם לפי המחשבה,

לפי הרצון.

זריז.

הוא היה זריז מאוד.

הוא מצטבע על העקידה ומשכים בבוקר

ומכין את החמור והעצים לבד.

וישכם אברהם בבוקר ויחמוש את חמורו.

אדם שאומרים לו, קח נא את בנך ולא קובעים לו זמן.

נגיד שהוא מסכים,

מה בוער על הבוקר?

תן לו לחיות עוד כמה שעות,

דבר איתו עוד קצת, תעשו מסיבת פרידה,

תעשה משהו.

ולא רק זה,

בישכם.

מה זה בישכם?

מכאן שהוא ישן.

ישן?

איך אדם נורמלי יכול לישון כשיודע שמחר הוא לוקח את הבן לשחיטה?

אנשים יודעים שמחר כך לוקחים את הילד לניתוח קטן במשהו או עקירת שן,

כבר לא ישנים כל הלילה מה יהיה, איך יהיה, איך הוא יתנהג, מה יקרה.

והוא ישן.

איזה שליטה על הכוחות, לא יאומן כי יסופר.

אז הוא היה זריז מאוד,

וממנו לומדים שזריזין מקדימין למצוות.

וגם כשבאו המלאכים, הכל בזריזות, וירוץ וירוץ, הכל בריצה.

מה בוער?

לאן ילכו? 1,500 מעלות, לאן ילכו?

גם מצווה קשה ביותר,

הוא לא מחפש תירוצים לחכב אותה.

כמו שמצינו אצל משה רבנו,

שה' תלה את

את נקמת מדיין מחר תמות

והוא מיהר מיד לעשות את זה, בלי חשבונות.

יהושע השתהה והורידו לו עשר שנים בגלל זה.

היה ישר בממון, ישר בממון.

אחרי שהוא הציל את מלך סדום מוצע לו לקחת את הרכוש

והוא מסרב.

שלא תאמר אני העשרתי את אברהם

לא רוצה שההצלחה תיזקף

למלך סדום שיחשוב שהוא נתן לו ולמה הוא לא לקח? אחת מהסיבות

כי אז זו זכייה בדין, זו זכייה בדין, מגיע לו,

מגיע לו השלל שלו.

לא, הוא רצה להראות שהקדוש ברוך הוא מעשיר אותו.

לא הוא לקח מה שמגיע לו בגלל המלחמה.

לא.

לא מה שנותן לי מלך סדום.

לא.

לא.

עושר

מהיד של הקדוש ברוך הוא.

ויש על זה פירוש יפה שהבאנו,

שאומר הרימותי ידי לאל העליון. למה?

שלא תאמר.

מי לא תאמר?

שהיד שלי לא תאמר.

אני העשרתי את אברהם. זה לא כוחי ועוצם ידי. לא תאמר.

לא לא יאמר.

לא תאמר לשון נקבה זה יד.

מאמין גדול ומוסר נפש.

הוא עמד נגד עבודת האלילים,

נגד כל העולם.

נמרוד השליך אותו לכבשן בשל האמונה שלו.

מוכן למסור את החיים בשביל האמונה.

זה לא כל אחד מוכן.

הוא גם מוכן

להאמין בקדוש ברוך הוא נגד המציאות.

הוא יודע באסטרולוגיה שלא יהיה לו בן.

הקדוש ברוך הוא מבטיח לו שיהיה זרעו ככוכבי השמיים,

ואין לו בן.

הוא אומר לקדוש ברוך הוא, לו ישמעאל יחיה לפניך,

כאילו הוא כבר מסתפק בישמעאל.

אבל השם אומר לו, לא,

כה יהיה זרעך.

הפסוק אומר, והאמין בה'

ויחשביה לו צדקה.

למה? כי המציאות הייתה רחוקה.

קודם כל בין מאה.

שרה אומרת, ואדוני זקן,

חרב לוטי,

הייתה לי עדנה, אני בת תשעים,

עכשיו אני אתחיל מחדש?

ואדוני זקן גם,

בן מאה,

כאילו לא שייך.

והאמין,

ויחשביה לו צדקה.

אברהם אבינו עומד בעשרה ניסיונות. רבותיי, זה לא יאומן כי יסופר. בן אדם שכבר מסר נפשו, קפץ לכבשן האש,

שיגע את העולם, אמר להם שיש בורא לעולם,

שהוא שולט בשמיים ובארץ והכול,

רק בגיל 75 מתגלה לו הקדוש ברוך הוא ומתחיל ניסיונות.

מתי הניסיון האחרון?

137. וואי וואי וואי.

אחרי אדם כזה ששינה את פני העולם, ועשה ככה וככה, וקפץ לכבשן האש,

ועכשיו מתחילים לנסות אותו,

ובסוף עוד אומרים,

עתה ידעתי כי יראה לו כמטה.

מוזס דאז.

אברהם אבינו עומד בעשרה ניסיונות,

בהם נבחנת הנאמנות לקדוש ברוך הוא.

עשרה ניסיונות נכנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו עליו השלום.

לא ניסיון אחד,

אלא דרך חיים שלמה של נאמנות

לקדוש ברוך הוא.

אהבת השם,

זה ניסיון העקידה שאמרנו,

ביטחון בשם,

עוזב את המולדת מבלי לדעת לאן.

לך לך.

לאיפה?

אל הארץ אשר הראכה.

אם יהיה איזה רבה פה, חשוב, גדול, שכולם מחזיקים ממנו,

ויבוא אחד, יגיד לו שיש לו מחנה או משהו, הוא יגיד לו, תשמע,

קח את כל המטלטלים שלך,

תעלה לאוטובוס ותיסע.

לאן?

שמעת?

תעלה לאוטובוס ותיסע.

זה נשמע נורמלי? כאילו,

מה זה בטיסה?

בסדר, יש גם תחנה סופית, אחרי כמה תחנות יש תחנה ומה הלאה?

לא אומר.

זהו.

יש מישהו שיקיים את זה?

ייקח את כל ה...

מטלטלים, ימכור את כל הנכסים ולא יישאר לו כלום, הכל, כל הפקאלה הוא שם את זה באיזשהו מקום

ואומרים לו, תיסע, עולה לאוטובוס, זהו, יורה תחנה סופית וזהו.

מה עכשיו?

מה עושים עכשיו?

שלושה ימים הוא הולך,

הוא לא יודע לאן.

לא שואל, רגע, אבל תגיד,

יש Waze, יש GPT,

יש משהו, מה, אהלן?

אהבת השם.

אין כמו אוהב השם כמו אברהם.

הרמב״ם פוסק בספר המצוות

בהלכה השלישית, במצווה השלישית,

הוא כותב, ואהבת את השם אלוקיך.

מצווה עלינו לאהוב את השם בכל הלב, בשני צרים.

אבל הוא אומר,

ואהבת זה לשון גם שתהא מאהיב את השם על הבריות.

לא אוהב לבד,

אלא ואהבת,

תאהיב את השם על הבריות כאברהם אבינו ואת הנפש אשר עשו בחרן.

זה המצווה, לא המצווה רק לאהוב לבד,

להאהיב.

זה אברהם אבינו.

אחר כך,

קירוב הבריות לאמונה.

אברהם ושרה עוסקים בקירוב בני אדם לאמונה,

ואת הנפש אשר עשו בחרן.

שואלים חכמים,

וכי מישהו יכול לברור נשמה לנמלה?

מי יכול לברור נפש?

נשמות אני עשיתי, אומר הקדוש ברוך הוא.

אז איך כתוב פה? בית הנפש אשר עשו.

אומרים חכמים,

כל מי שמקרב את הרחוקים

כמי שבראו, כמי שילדו, כמי שייצרו, כמי שעשאו.

ככה מחשיב הקדוש ברוך הוא.

אז הוא לא הסתפק בזה שהוא מכיר את הבורא כמו נוח,

אלא פעל שגם אחרים יכירוהו.

לכן, אם נוח חיים, דורו של אברהם לא נחשב לכלום.

להיות צדיק לבד

זה לא קונץ.

החתם סופר כותב

מי יותר גדול? חנוך שהפך למלאך

או אברהם שמת כשאר האדם?

הוא אומר, אברהם אבינו.

אם אברהם היה רוצה,

היה יותר גדול מחנוך.

אבל הוא ידע שלקדוש ברוך הוא יש מלאכים.

יותר מדי.

אבל הוא רוצה פה שיכירו את הבורא יתברך. הרמב״ן אומר שכל מה שנבראה, כל היצירה הזאת,

כדי להכיר את השם ולהודות לו.

וזה מה שהוא עשה.

וזו המעלה הגדולה ביותר.

הוא היה גיבור.

אברהם אבינו, יש לו גבורת הלב.

הוא שמע שאלות נשבע.

הוא יוצא לחלץ אותו. איך עולה בדעת?

כל המדינות שהיו סביב ארץ ישראל,

סוריה, ירדן, נבנון, זה.

הוא יוצא להילחם נגד כולם.

מיליונים של חיילים.

יש לך נשק מספיק?

יש לך אפס 35?

עם מה אתה הולך להילחם?

כלום.

כלום.

הוא מגיע, רואה חיילים,

מרים חול וזורק עליהם כמו ילדים בגן.

זורק חול.

והשם הופך את זה לחיצים ובליסטראות וכו', והוא מפיל חללים.

לא יאומן כי יסופר. איך מתחיל בדעת

ללכת להילחם נגד מדינות,

נגד עמים, נגד מלכים שניצחו חמישה מלכים?

הייתה מלחמת עולם קודם,

והוא בא עכשיו נגד ארבעה מלכים המנצחים,

והוא יוצא עם אליעזר,

וזהו, זורקים חול ומנצחים.

לא יאומן כי יסופר.

נחום איש גם זו.

נחום איש גם זו.

אוי אוי אוי.

חוזר המעשה.

שלחו אותו לשלם מס לשלטון,

כי סמכו עליו הוא צדיק יסוד עולם.

שמו לו בארגז.

אבנים טובות ויהלומים.

לתת לשלטון מס.

בדרך הוא לנד באכסניה,

ובעל האכסניה, גוי,

הבין שיש פה משהו בתוך זה.

נתן לו משקה ודאג שהוא יירדם טוב,

וכשהוא נרדם פתח, ראה את כל מה שיש.

תפילת הכל בחול כנגד המשקל שהיה שם והכל סגור מחדש

בבוקר קרנה חומש גמזו, הולך שמה לשלטון,

מגיע, אומרים היהודים שלחו את המס,

נו ייכנס, נכנס, פותחים חול, וואי וואי וואי

השלטון אומר לתלות אותו בכיכר העיר

פתאום אחד מהעבדים, חכמים אומרים זה אליהו,

שנדמה כאחד מהם ואומר לו, תשמע, לא יכול להיות שהיהודים יעשו כזה דבר,

מה, הם רוצים להתאבד?

זה לא יכול להיות,

אלא ייתכן שזה חול כמו החול של אברהם אביהם,

שזורקים אותו על האויבים,

הוא מנצח.

אמר, אין בעיה,

שלחו את זה לחזית, תבדקו.

שלחו, בדקו, הורג!

הורג!

חזרו להודיע לו,

אמר, תמלאו לו את כל הארגז,

אבנים טובות ויהלומים.

חזר בחזרה.

בעל האכסניה מתפלא איך הוא חי.

אומר לו, מה היה איתך, תגיד?

הוא אומר, תשמע,

אני הגעתי לשם והחליפו לי את הזה בחול והחול התגלה שהוא כמו של אברהם אבינו,

שזה הורג את כל האויבים.

אמר לו, מה אתה אומר?

שתק.

איך שהלך נחום איש גנזו, הוא אמר, זה החול שלי מהחצר.

אז החול שלי עושה ניסים.

מילה גם כן, הלך אליהם, אמר, הבאתי עוד חול.

אמרו, תבדקו, בדקו, לא עשה כלום, הרגו אותו.

אז רואים שגם אחר כך,

אחרי אלפי שנים,

השיטה הזאת שחול יכול להרוג, פועלת.

תלוי אם הקדוש ברוך הוא רוצה.

מה זה הוריקן?

זה חול עם ונטילטור.

הקדוש ברוך הוא פשוט עושה ונטה,

מסובב, מסובב, מהר, מהר, מהר, מהר.

זה מרים חול, וזה מרים את כל האנשים, את כל הבתים, את הכול.

זה חול, בדיוק אותו דבר.

אז מה הבעיה שהקדוש ברוך הוא, אתה תזרוק חול והוא יעשה מזה ונטה,

והוריקן

פוגע בכולם.

עוד דבר,

צדקה ומשפט.

החינוך של אברהם אבינו.

הקדוש ברוך הוא מחיד על אברהם אבינו.

שהוא מצווה את בניו ואת ביתו לשמור את דרך השם לעשות צדקה ומשפט.

הוא לא רק דואג למעשים אישיים שלו שיהיו מתוקנים,

אלא הוא מעמיד בית

שמחונך לצדקה ומשפט.

הוא אחראי גם כלפי המשפחה.

כשהתבשר על הלידה של יצחק,

ביקש מהקדוש ברוך הוא שגם ישמעאל יזכה לברכה ולחיים לפניו.

ויאמר אברהם אל האלוהים לו ישמעאל יחיה לפניך.

אברהם אבינו אפילו שגירש את ישמעאל,

שזה גם כן מידע

נגד אהבתו את אברהם, ויאהב אברהם את ישמעאל.

אומר לו הקדוש ברוך הוא, גרש

את האמה ואת בנה, כמו שאמרה לך שרה,

גרש.

אז הוא מגרש,

הוא לא משלח,

הוא מגרש בגירוש.

מגרש.

אין.

אין רגשות כשהוא עומד מול הקדוש ברוך הוא.

שום דבר.

אבל הוא לא ויתר על ישמעאל.

הוא אחר כך הלך

ודאג להחזיר אותו בתשובה.

כל פעם היה קופץ אליו לראות מה קורה וכו'.

אז זאת אומרת, גם כשהוא דואג לבן אחד,

זה לא גורע מאהבה לבן השני. כמו שהוא אומר לה, שניים אני אוהב.

כבוד המת.

אחרי פטירת שרה, אברהם מתעקש

לרכוש אחוזת קבר בכסף מלא.

הוא לא מסתפק במתנה שהוצעה לו.

בישקול אברהם לעפרון את הכסף אשר דיבר בו זני ונחית.

400 שקל כסף עובר לסוחר.

הוא דואג לכבודה של שרה אחר הפטירה ומבטיח לה מקום קבורה קבוע.

הוא מתפלל על אחרים.

אבימלך לוקח את שרה

ובכל זאת הוא מתפלל עליו שהוא ובני ביתו יירפאו.

בן אדם לוקח את האישה שלך.

איך אתה יכול להתפלל? השם מעניש אותם שנסתמו כל הנקבים שלהם.

והוא מתפלל.

ונתנו דרשה בארצות הברית

שכל המתפלל עליו.

עבירו נענה תחילה בזכות,

בזכות שהתפלל על אבי מלך,

כתוב מיד אחרי זה בפסוק,

בהשם פקד את שרה.

היי, הייתה לנו קושייה אבל שרה כבר נתבשרה לפני כן

שהיא תיפקד.

אז איך אומרים שזה תלוי בזה? תשמעו את הדרשה.

מה, אני אגיד לכם הכול?

בקיצור,

הוא מתפלל על אבי מלך,

והוא נענה תחילה,

ולמרות הפגיעה האישית,

מתפלל על הרשע שחטף את אשתו.

שבח

שאומרת המשנה על אברהם,

עין טובה

ברוח נמוכה ונפש

שפלה זה מתלמידי אברהם אבינו.

ועוד נאמר עליו, ומצאת את לבבו נאמן לפניך.

זה שבח עצום.

לא רק המעשים של אברהם נאמנים,

גם הלב שלו נאמן.

עוד דבר, גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה.

הקדוש ברוך הוא מתגלה לאברהם.

אברהם רואה שלושה אנשים,

מבקש מהקדוש ברוך הוא

לא להסתלק עד שהוא יכניס את האורחים.

אדוני, אם נא מצאתי חן בעיניך, אל נא תעבור מעל עבדיך.

אמר רב יהודה, אמר רב, גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה.

זאת אומרת, הוא מלמד אותנו שהתכלית

של מה שרוצה הקדוש ברוך הוא זה חסד,

הכנסת אורחים,

חסד הקדוש ברוך הוא רוצה.

הקדוש ברוך הוא

הביא מבול לעולם,

השאיר רק את נוח.

שנה שלמה נתן לו משימה לעשות חסד כל היום,

להאכיל חיות,

עופות, בהמות.

כל היום, 24 שעות.

למה?

בגלל שכל העולם היה מושחת.

לא היה חסד,

היה חמס,

היה גזל.

כל אחד דאג לעצמו.

זה לא הכוונה של הבורא בבריאה.

הוא חיסל את העולם הזה, מחה אותם,

והתחיל את העולם עם חסד

עם נוח.

ומה שמדהים,

אברהם פגש את שם הבן של נוח

אחרי שיצאו מהתיבה,

שאל אותו באיזה זכות ניצלתם במבול.

אמר לו שעשינו חסד כל היום ותיאר לו מה היה שם בתיבה.

אמר אם על ידי חסד עם בהמות,

חיות ועופות

העמדתם עולם מחדש,

אני אעשה חסד עם הבריות.

והתחיל לעשות חסד עם הבריות.

איי, איי, איי, איי, זה בן אדם שמבין עניין.

שוחט שלושה בקר ונותן לכל אחד לשון.

שמעתם?

כמה שוקט שור

או פרה או עגל,

חצי טון,

טון,

טון שלם בשביל לשון.

שלושה בקר,

בשביל שלוש לשונות. כתוב שמה שהוא הכיל זה היה יותר ממה שהיה מאכיל שלמה המלך במלכותו,

שהיו שם כמויות אדירות.

הוא לא הסתפק בלהאכיל אורחים,

טרח והגיש לכל אחד מן המובחר.

נטע אשל בבאר שבע, הפיץ את שם השם.

בכל מקום שבאים, תאכלו, תאכלו, תאכלו ותברכו לאלוקים. לא מברך? תשלם.

והקריא את שם השם בפי כל עובר.

הפך את השולחן

לקידוש השם.

כל חולה שראה מרגלית שבצווארו היה מתרפא.

חכמים מספרים שהייתה לאברהם אבינו מרגלית מיוחדת,

כל חולה שהיה רואה אותה היה מתרפא.

רבי שמעון בר יוחאי אומר,

בבבא בת רטוז

אבן טובה הייתה תלויה בצווארו של אברהם אבינו,

שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא.

ואחר כך כתוב,

לאחר שנפטר אברהם,

תלה הקדוש ברוך הוא את האבן בגלגל חמה.

זאת אומרת, אברהם היה מקור לברכה ולרפואה?

מה זה האבן הזאת והמרגלית?

הרשב״א אומר,

זה היה דיבור.

תלה את האבן בצווארו, זה הגרון, מאיפה שיוצא הדיבור ומשם היה יוצא ברכות לאנשים והיה מרפא את האנשים

והיה מזה קידוש השם שאין כדוגמתו.

אחרי שהוא נפטר תלה אותה את האבן

כי השמש עושה קידוש השם גם כן כשהיא יוצאת כל פעם או עושה את רצון הבורא וחוזרת ומאירה לעולם.

הוא קיים את כל התורה עוד לפני שהיא ניתנה.

חכמים אומרים שאברהם

קיים גם מצוות דרבנן, עקב אשר שמע אברהם בקולי,

בישמור משמרתי, מצוותיי, חוקותיי ותורותיי,

אפילו עירובי תבשילין.

אז לא רק ציוויים שהוא שמע מפי השם,

למה שהוא השיג בשכלו?

כי השם עשה את שתי כליותיו כמו שני רבנים גדולים

שהיו יועצות לו.

והקדוש ברוך הוא זיכה אותו להבין. רבי שמעון אומר, אב

לא לימדו,

רב

לא היה לו.

מהיכן למד את התורה?

זימן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליות

כמין שני רבנים,

והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחוכמה.

בזה הוא זכה משום פנימיותו.

במלחמת ארבעת המלכים

השליך עפר וקש

והפכו לכלי מלחמה.

כתוב, ייתן כעפר חרבו,

כקש נידף קשתו.

הניצחון לא היה בכוח צבאי אלא בסיוע ניסי מן השמיים.

אברהם הראשון שקרא לקדוש ברוך הוא אדון.

אמר רבי יוחנן,

משום רבי שמעון בר יוחאי,

מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם,

לא היה אדם שקראו לקדוש ברוך הוא אדון.

עד שבא אברהם וקראו אדון.

הוא הראשון שהכיר במלכותו,

באדנותו של הקדוש ברוך הוא.

שאלתי שאלה,

אבל האדם הראשון כבר קרא לקדוש ברוך הוא אדון,

כשהוא אמר לו לקרוא שמות לחיות,

אז הוא קרא להם, המלאכים לא ידעו.

שאל אותו הקדוש ברוך הוא, ואני איך קוראים לי? אמר לו אדוני,

שאתה האדון על כל העולם.

אז למה אומרים פה שהוא הראשון?

אלא אדם הראשון ידע שהקדוש ברוך הוא אדון

אבל זה הוא ידע לעצמו.

אברהם הקריא את הקדוש ברוך הוא שהוא אדון

הוא הראשון שקרא לו אדון, קרא לו אצל כל האנשים שישמעו שיש אדון על כל הבריאה, הוא הראשון

הוא הראשון.

בזכות אברהם אבינו,

כל העולם הזה קיים.

אמר רבי בניה, בזכות אברהם נברא העולם.

אלה תולדות השמיים והארץ בהיברעם.

אל תקרה בהיברעם, אלא באברהם.

כל תולדות השמיים והארץ

זה בגלל אברהם.

אתם יודעים מה כתוב במדרש?

כתוב שאברהם אבינו היה צריך להיות בעצם אדם הראשון.

ולמה הקדוש ברוך הוא לא עשה את אברהם אבינו אדם הראשון?

כי אם אברהם אבינו היה חוטא כמו שהאדם הראשון חטא,

מי היה מתקן?

אז הקדוש ברוך הוא הביא את אדם הראשון,

הוא חטא ואברהם יתקן.

אתם שומעים?

התכלית שיהיה מי שיתקן.

אברהם עמד לבדו נגד כל העולם.

הוא נקרא אברהם העברי.

ויבוא הפליט ויגד לאברהם העברי.

רבי יהודה אומר, כל העולם כולו מעבר אחד,

והוא מעבר אחד.

הוא לא נכנע לדעת הרוב,

והוא לא חשש

שהוא היחיד באמונתו.

ועוד שבח.

וילקוט

עבודה זרה, הרמב״ם אומר,

איך אברהם אבינו הכיר את הבורא מתוך התבוננות בבריאה,

ואחר כך

החל ללמד את בני האדם.

וככה הוא כותב, והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם,

ולהודיעם שיש אלוה אחד לכל העולם

ולא ראוי לעבוד.

בהמשך.

והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר

ומממלכה לממלכה.

זה השבח הגדול של אברהם,

לא הסתפק שהוא צדיק,

הקדיש את חייו להוציא את העולם מן הטעות,

לקרב את הבריות לאמונה בבורא עולם.

זה היה אדוננו אברהם.

עוד אומר רבנו בחיה,

שהמרגלית שמדובר, זה היה ברפואת הלשון,

היא המרגלית שהייתה תלויה בצווארו.

ולמה הצוואר?

כי הדיבור יוצא משם.

לאחר פטירתו של אברהם,

השמש ומערכת השמיים מעידות על מציאות הבורא,

ככתוב, השמיים מספרים כבוד אל.

כן, אז אם ככה אנחנו רואים כמה מעלות ושבחים

יש לאברהם אבינו.

עכשיו אתם יודעים שכתוב,

חייב אדם לומר,

מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי,

אברהם, יצחק ויעקב.

כל אחד

חייב

חייב

לומר מתי,

מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי.

נו,

אתם מכירים אנשים שאמרו חייב ויצאו לדרך

והתחילו לעשות מעשים כמו אברהם?

חייב, הרי כתוב, חייב לומר מתי יגיעו מעשיי. זאת אומרת,

השם מצפה מאיתנו שכל אחד יגיע למעשים של אברהם, יצחק ויעקב.

מה עושים עם זה?

רק קוראים וזהו.

ומה עם מה שכתוב?

מה עם מה שכתוב?

צריך לעשות או לא לעשות?

צריך לעשות.

אז בואו אני אגיד לכם עכשיו דבר מדהים.

הגאון מווילנא,

בבאורו לספרה דצניעותא,

פרק ה',

אומר ככה,

והכלל

כי כל מה שהיה והווה ויהיה עד עולם,

הכול

כלול בתורה,

מבראשית

עד לעיני כל...

ישראל ולא הכללים בלבד אלא אפילו פרטיו של כל מין במין

ושל כל אדם בפרט

וכל מה שאירע לו מיום היוולדו

עד סופו וכל גלגוליו וכל פרטיו ופרטי פרטיו.

וואי וואי וואי, מה הוא אומר, מה הוא אומר, מה הוא אומר.

אני לא רוצה לשאול פה מישהו מה השם שלו ושם האימא ושם האבא

בשביל לחפש עכשיו בתורה איפה הוא רמוז ומה היה איתו ומה יהיה איתו ומה הכל.

אבל אומר הגאון מווילנד, תדעו לכם,

כל מה שיש בעולם מההתחלה עד הסוף,

על כל בן אדם,

על כל ברור,

כתוב בפרטי פרטים הכל הכל הכל הכל הכל גם מה שהוא לא זוכר, גם מה שהוא לא יודע, גם מה שלא הרגיש.

הכל כתוב.

הכל.

רבי ישראל משקלוב,

תלמיד של הגאון,

כתב בהקדמה לספר פאת השולחן,

בה היה הגאון,

יודע שמות

של כל בני האדם שבעולם וענייניהם

האח מרומז בתורה שבכתב.

הייתו נכנס אצלו, היה אומר לך, תשמע, אתה, פלוני אלמון, היה לך ככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה, הכל היה יודע.

אם חשבנו שרק הארי הקדוש ידע,

הנה מעיד עליו רבי ישראל משקלוב שהגאון ידע שמות

כל בני האדם, כל בני האדם שבעולם,

גם גאון ידע,

ידע, וידע גם את כל ענייניהם,

איך הם רמוזים בתורה שבכתב.

אז שתי המילים החשובות שאנחנו נתמקד בהן

זה שהוא ידע את השמות של כולם

והוא ידע את ענייניהם.

אז לא רק שם של אדם עשוי להופיע ברמז בתורה,

אלא גם העניינים והמעשים.

והרמז הידוע על הגאון עצמו,

על הגאון עצמו, איפה הוא רמוז בתורה?

שאלו אותו, איפה אתה רמוז בתורה?

הוא אמר, אבן שלמה וצדק

יהיה לך.

ולכן יש לו את הספר, אבן שלמה,

אבן שלמה וצדק יהיה לך.

אז שאלו אותו,

איפה זה רמוז?

אז הוא אמר להם, אבן שלמה זה א' בן שלמה,

א' זה אליהו.

אליהו בן שלמה.

זה רמז כל כך

שאפשר להגיד שעל זה אפשר להעמיד בניין?

תשמעו.

התעוררה שאלה,

איך יודעים שהכוונה דווקא לגוען?

אולי יש עוד אחד, אליהו בן שלומן.

אולי. אולי במונסי, אני לא יודע.

אולי.

ייתכנו עוד אנשים.

אבל איך השם של אמא שלו?

טריינה.

טריינה.

טריינה זה יוצא 280. מה הפסוק אומר?

אבן שלמה וצדק יהיה לך

וצדק יהיה לך 280. טריינה.

אז זאת אומרת, יש לנו פה את אליהו בן שלמה וטריינה.

כתוב פה בפסוק.

יפה או לא יפה?

כן, עכשיו בואו תשמעו, אני הולך להמם אתכם.

אם הפסוק במלואו מכיל את השם הגוין אבי ואמו,

עכשיו בואו נראה איפה אמנון יצחק מרומז בתו יראה.

וואי וואי וואי.

הפסוק

שנאמר על אברהם אבינו בספר נחמיה.

אתה הוא אדוני האלוהים אשר בחרת באברהם

ומצאת את לבבו נאמן לפניך.

אתה באברהם יוצא גימטריה,

אמנון יצחק בן יחיא זכריה בן עובדיה.

בחרטא זה 610, באברהם 245, סך הכל 855,

והשם אמנון יצחק עם כל השושלת של המשפחה, של האבא והסבא גם,

יוצא אמנון 147, יצחק 208,

בן 52, יחיא 29, זכריה 242,

בן 52, עובדיה 97,

יוצא 827 סך הכל,

בצירוף 28 האותיות אמנון יצחק בן יחיא זכריה בן עובדיה,

יוצא בחרטא באברהם.

אז כבר בתחילת הפסוק שמתאר את הבחירה של אברהם אבינו,

מתקבל השם אמנון יצחק בצירוף שושלת האבות.

רגע.

ומצאת, יש גם בפסוק, ומצאת את לבבו נאמן לפניך.

מה זה ומצאת?

זה השמות של ההורים של אמנון יצחק,

יחיא זכריה ורומיה.

ומצאת, זה 537, יחיא 29, זכריה 242, ורומיה 267. ומצאת פלוס הכולל, 538. יחיא פלוס זכריה פלוס ורומיה, 538. את לבב!

את לבב, ומצאת את לבב.

לבב

זה אח שלי, אורי יצחק.

יש לי אח, קוראים לו אורי יצחק.

את זה 401,

לבב זה 34, ביחד 435. אורי זה 217, יצחק 208,

ביחד 425. פלוס שמונה אותיות אורי יצחק ושתי התיבות 435. ירים העם ביוכיח!

מה מתעסקים עם אמנון יצחק ואורי יצחק, ירים העם ויוכיח.

ירים 260 העם 115 ויוכיח 60, סך הכול 435. בעת לבב זה 435. אורי יצחק פלוס אותיות ותיבות 435.

35. גם הוא מתעסק באותו דבר, חזרה בתשובה.

אז אמנון יצחק ואורי יצחק עוסקים בקירוב רחוקים בחזרה בתשובה,

ויש התאמה בין השם לבין העיסוק.

ועכשיו,

הפתעה.

ומצאת את לבבו נאמן.

תוציאו רגע את המילה לבב מלבבו.

ונאמן ביחד אמנון.

אמנון.

כתוב בפסוק ממש אמנון.

מה זה לפניך?

ומצאת את לבבו נאמן לפניך.

מה זה לפניך?

שווה יצחק.

190. יצחק.

אמנון יצחק.

מילוי האותיות שלפניך.

ל' זה שלוש, פ' זה שתיים, נ' זה שלוש, י' זה שלוש, כ' זה שתיים.

סך הכל 13 אותיות המילוי.

מוסיפים את חמש האותיות שלפניך.

יוצא 190 פלוס 13 פלוס 5, 208. הרי לפניך יוצא יצחק.

אז לפי זה מתקבל סיום הפסוק.

ומצאת את לבבו נאמן לפניך. אמנון יצחק. ממש.

רגע, רגע, אבל יבוא בן אדם ויגיד,

הגוין אמר,

תמצא את הכל בתורה מבריישיס עד לעיני כל ישראל.

מה אתה מביא לנו פסוק מנביאים?

אה, בוא תלמבו טול.

בוא תלמבו טול.

טוב, אז נלך לפסוק אחר.

בתו יראה.

ואת הנפש אשר עשו בחרן.

מדובר על מי?

על אברהם ושרה.

כתוב וייקח אברהם את שרי את אשתו ואת הנפש אשר עשו בחרן.

רש״י מפרש שכניסן תחת כנפי השכינה.

אברהם מגייר את האנשים ושרה מגייר את הנשים.

אז במה עוסק הפסוק?

בקירוב נפשות לאמונה.

ואת הנפש,

מה יוצא בעת הנפש?

שני האחים, אמנון ואורי.

ועת זה 407,

הנפש 435,

ביחד 842,

בתוספת שתי התיבות,

ואת הנפש 844. ועכשיו,

האחים, אמנון, יצחק, אורי יצחק, 844. אז זאת אומרת, אני לא אומר לכם כבר את כל החשבון,

אבל בסדר, אתם תבדקו אותי אחר כך.

עכשיו, בואו תמשיכו, תראו, אתם לא מאמינים. כל ענייניהם כתוב, כל ענייניהם וכל פרטיהם ופרטי פרטיהם.

ודווקא האחים, אמנון, יצחק ואורי יצחק נמצאים בעת הנפש.

שזה חזרה בתשובה, כן? ואת הנפש אשר עשו.

עכשיו,

הנפש

זה פעולת קירוב הנפשות.

הנפש

זה עולה 435. בפסוק בנחמיה,

את לבב זה עולה 435, וזה היה אורי יצחק.

וכן, ירימ העם ויוכיח זה 435. ואמרנו שאורי יצחק פלוס שמונה אותיות ושתי תיבות, 435. ההתאמה היא מיוחדת בין המילה נפש, ירימ העם ויוכיח,

שזה פעולת התוכחה של האחים.

אשר עשו,

ממשיך הפסוק, ואת הנפש, אשר עשו.

מה זה?

מה יוצא פה?

פה יוצא שם של ההורים והבנים.

ההורים והבנים.

אשר זה 501, עשו 376,

ביחד 877. נכתוב שש האותיות במילוי.

שש האותיות זה אשר עשו, שש אותיות. נכתוב אותן במילוי א', ש', ר', ע', ש', ו'.

בכל אחת משמות האותיות זה שלוש אותיות, בסך הכל שמונה עשרה.

מוסיפים את מספר אותיות המילוי ואת הכולל, 896. עכשיו נחשב את חמשת השמות.

יחיא,

זכריה,

רומיה,

אמנון,

אורי, 896. שמעתם פעם בחיים שלכם דבר כזה?

אשר עשו,

יוצא השמות של ההורים ושל הילדים שעוסקים בקירוב נפשות לאבינו שבשמיים.

בחרן, מה זה בחרן?

ואת הנפש עשו בחרן.

אמרתם שאתם רוצים פסוק מהתורה, לא מהנביא, נכון?

אז מה זה בחרן?

רמז לבחירה.

ולכתובת

של הרב אמנון יצחק.

שמעתם?

עכשיו,

בחרן זה לשון בחירה.

בחר בהם.

את הנפש אשר עשו בחרן הוא בוחר. הקב' ברוך הוא מי יעשה לו נפשות.

כמו שכתוב באברהם, אשר בחרת באברהם.

זה בחירה.

עכשיו, איפה הייתה העיר שהוא החזיר שם בתשובה גייר גרים?

בחרן.

כתוב את הנפש שלנו עשו. באיזה מקום? בחרן הם עשו.

אברהם וצרן, נכון?

רגע, אז איפה אני עושה?

גם אני עושה בחרן.

איך אני עושה בחרן? אני גר היום ברחוב יוסף חכמי.

יוסף חכמי זה 234 ו-19 אותיות המילוי, יו, ו, ס, פ, ח, כ, מ, יו, פלוס שמונה אותיות, יוצא יוסף חכמי.

אז הכל רמוז

שמקום הפעילות שלי זה גם ברחוב שקוראים לו יוסף חכמי.

דרך אגב, עכשיו עבר לשם ארגון שופר,

עכשיו סגרנו שם בניין,

וגם הם ביוסף חכמי.

עכשיו,

שורש בחר

זה לשון בחירה אמרנו.

זה מתקשר גם לפסוק בנחמיה.

שם כתוב אשר בחרת באברהם.

שם כתוב בחירה במפורש.

ובפסוק בתורה כתוב בחרן, גם זה רומז

על הפעילות של

הרב אמנון יצחק ולבחירתו.

החלק השלישי.

מתי יקרה הרמז הזה? מתי יהיה האמנון יצחק הזה?

מתי יהיה האורי יצחק הזה?

מתי יהיו ההורים האלה?

מתי זה יהיה?

באחרית הימים.

אחרית הימים זה 724,

ולכן אחרית הימים,

אם נכתוב את השם יצחק במילוי יוד זה עשרים,

צדי זה 104, חטא, 408, קוף, 186,

ביחד 718,

בתוספת ארבע אותיות יצחק.

ובתוספת שתי האותיבות של אחרית הימים יוצא 724,

זאת אומרת יצחק במילוי באחרית הימים,

ויוצא בדיוק אותו מספר.

החלק הרביעי.

קור הרווזים במבט אחד.

אמרנו,

בחרת באברהם,

זה יוצא אמנון יצחק בן יחיא זכריה בן עובדיה.

ומצאת,

זה יהיה יחיא זכריה ורומיה עם הכולל.

את לבב, זה אורי יצחק, אותיות ותיבות.

ירים עם ויוכיח, זה כנגד את לבב.

אותיות אמנון זה וב של לבבו ונאמן.

יצחק,

בדרך החשבון, זה לפניך.

האחים אמנון יצחק ואורי יצחק, עם התיבות ואת הנפש.

מה זה הנפש?

ירים העם ויוכיח.

שמות ההורים והבנים עם אותיות אשר עשו.

בחרן זה מקום הפעילות בכתובת.

יצחק במילוי זה אחרית הימים.

לא יאומן כי יסופר.

עכשיו, שני הפסוקים עוסקים באברהם אבינו ובפעילות שלו.

הראשון בנחמיה והשני בבראשית.

בפסוק הראשון נרמזים אמנון, יצחק, אורי יצחק, שושלת האבות, ההורים,

בתיאור הפעולה ירים עם ויוכיח.

בפסוק השני שני האחים יחדיו, שמות בני המשפחה ותיאור פעולת קירוב הנפשות.

הקשר בולט במיוחד

משום שחכמים פירשו הנפש אשר עשו על אברהם וסרש הכניסו בני אדם תחת כנפי השכינה ודרשו על אברהם אבינו בסוטה ויקרא שם בשם אדוני אל עולם.

אל תקרא ויקרא אלא ויקריא.

גרם לאחרים לקרוא בשם השם.

אז הפעולה מתוארת אצל אברהם, קירוב הבריות לאמונה,

וזאת הפעולה

שמשפחת הרב אמנון יצחק פועלת 50 שנה

למסקנה.

בדברי רבי ישראל משקלו על הגאון נמצאות שתי בחינות.

שמות כל בני אדם שבעולם וענייניהם,

שמותיהם זה זהות האנשים,

ענייניהם זה מעשה מופעולותם.

ומצאנו פה את כל הדברים האלה מדהימים.

עכשיו,

הפסוק שעומד במרכז של המהלך כולו זה בעת הנפש אשר עשו בחרן.

הגמרא אומרת, אמר רבי שמעון בן לקיש

ועשך לגוי גדול,

זה שאומרים אלוקי אברהם

ואברכך זה שאומרים אלוקי יצחק,

מה גדל אשמך?

זה שאומרים אלוהי יעקב

יכול יהיו חותמים מכולן

תלמוד לומר ויהיה ברכה בך חותמים

ואין חותמים מכולם

זאת אומרת אנחנו אומרים בתפילה אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב אבל איך חותמים?

ברוך אתה השם מגן אברהם

מה זה בך חותמים?

הראשון שהתחיל גלות האלוקות בבריאה היה אברהם

אבל גם בסוף כתוב בך חותמים בעבודה של אברהם אבינו חזרה בתשובה

זה החסד הגדול לקרב את האנשים להכיר את הבורא

בך חותמים

יוצא גימטריה רב אמנון יצחק

אמנון יצחק שווה גם

למגן אברהם

מגן אברהם זה 341 פלוס אותיות המילוי

מ״ג נ״א ב׳ ר׳ה״מ שזה ה-22 פלוס הכולל 364

אמנון יצחק 364 עם האותיות בחרת?

זה גם הרב שלי יהודה שפירא

בחרת זה 610 פלוס 11 אותיות המילוי ב׳ ח׳׳ ר׳ת״ו

621 יהודה שפירא 621

איפה יושב ארגון שופר

בגימטריה בחרת באברהם?

מתתיהו 10

זה הכתובת

יוצא מתתיהו 10-871 בחרת באברהם 855 פלוס 11 אותיות המילוי ב׳ ח׳׳ ר׳ת״ו פלוס 5 אותיות באברהם 871 בחרת באברהם יוצא גם ארגון שופר

855 ארגון שופר 846 פלוס 9 אותיות 855

אחרית הימים יוצא הכתובת הראשונה שהתחלנו את הפעילות

רחוב דמשק אליעזר

יוצא בדיוק 762 אחרית הימים 724 פלוס 27 מילוי האותיות

פלוס 10 אחרית הימים 762 ועכשיו

זה הפינאלה

הפינאלה

בחרן יוצא השם של הבן שלי שהוא מנכ״ל שופר היום קוראים לו אליהו יצחק

אליהו יצחק יוצא בחרן אליהו יצחק זה 270

ובחרן זה 260. יש לי בן, קוראים לו ישי יצחק.

זה יוצא בך חותמין.

רב אמנון יצחק, ישי יצחק, 528, ובך חותמים, יוצא ככה.

יש לי בן, קוראים לו שפריר,

790. הוא יוצא באות השנייה של הפסוק, שימו לב.

בין אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר כל אות שנייה יוצא ביחד שפריר.

זה השם של הבן שלי.

יש לי בן, קוראים לו דניאל.

כתוב לוט בין אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן.

לוט בן, יוצא דניאל.

יש לי בת,

קוראים לה עטרה.

כל אות ראשונה, אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו יוצא עטרה.

יש לי בת,

קוראים לה עסקה.

לוט בין אחיו ואת כל רכושם אשר רשו ואת הנפש אשר עשו יוצא עסקה.

יש לי בת,

קוראים לה ניצבת.

ואת כל רכושם אשר רכשו רכשו זה יוצא ניצבת.

יש לי בת,

קוראים לה תהל.

ומצאת את לבבו נאמן לפניך,

את לבב יוצא תהל.

יש לי אחות, קוראים לה תמי,

את לבב יוצא תמי.

מה אתם אומרים?

הכל כתוב,

ירים העם ויוכיח,

לא יאומן כי יסופח.

אז זאת אומרת,

לי כמידי דלא רמיזה באורייתא,

הגאהן אמר שהכל רמוז. ואיפה זה רמוז? בפסוקים השייכים בעניין שהתעסק אברהם אבינו בתחילת הבריאה.

ובכך חותמים,

וצריכים לחתום בעשייה הזאת,

להביא את העולם להכרה בבורא עולם,

ולקיים.

חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי, אב ראהב,

יצחק ויעקב, אמן.

כן,

שאלות אם יש, בבקשה.

אין שאלות? יפה.

יש שאלות. כן, תן.

תן לו מיקרופון.

תן לו בבקשה מיקרופון.

רק רגע, יש מישהו עם המיקרופון.

כן, תן לו.

ערב טוב כולו רב.

מה אתה רוצה? תגיד.

מה קרה?

כן.

ערב טוב כולו רב. ברוכים הבאים למונצרי?

יש לי שאלה. לפני זה אני רוצה לשתף את הרב.

לפני שנתיים,

בסיבוב האחרון שהרב היה פה באמריקה,

הייתי גר בלייקווד,

אז היתה ספירת העומר, אז היתה לי הזכות לדבר עם הרב.

ביקשתי ברכה, שימצא מקום טוב לבן שלי שילמד,

ולא מצאנו בלייקווד. דבר ראוי לדבר.

ממש עד שהגענו מצאנו את עצמנו פה, במונסי,

ולקחתי את העצה של הרב לשיר את השיר עבדו את השם בשמחה עם כל המשפחה,

וגם לתוספת את ההצעה שהרב הביא מסעודת שלישית עם הביסים,

וברוך השם, מצאנו את עצמנו עכשיו כיום מקום טוב במונסי, בבית פרטי,

ילדים, במוסדות,

נהנים ומבסוטים,

וברוך השם שהשם יעזור הלאה. אמן. אני רוצה שהשם, שהרב יברך, שנמשיך להצליח.

תעלו מעלה-מעלה.

אמן.

והשאלה, יש תופעה ששמתי לב לזה ושזה קרה לי, בגלל זה אני שואל.

בשבת, בספר התורה, במשפחה ערך,

מנסים להטרים,

ולפעמים הגבאים תוקעים מחירים שלא היה תרום מראש.

השאלה היא אם זה נכלל לנדרים וצריך לשלם את זה, או שזה מעדין.

אם עושים מרמה בשביל להרים את המחירים, זה לא טוב.

אסור.

הם אמרו לפני זה,

מה אתה אומר, תיתן את המחיר הזה, ואחר כך מגיע מי שבא אליך, אמרו את זה מול אספת תורה.

לא הבנתי.

קבעו לבן-אדם את הסכום?

הם אמרו, אני רוצה שאתה ישלם את הסכום הזה, כן.

לא, אסור להם לקבוע. הם אמרו, אני עוד לא הסכמתי.

לא, אתה לא חייב לשלם מה שהם אומרים. מה שאתה נודב,

אתה יכול. אלא אם כן הם אמרו שאין עלייה פחות, נגיד, מ-20 דולר, 50 דולר.

אין עלייה פחות.

אם אתה רוצה ב-10 דולר ואתה עלית,

הם יכולים לחייב אותך, כי הם אמרו לכולם,

אבל אם הם לא אמרו ואין כלל כזה,

ופתאום הוא תוקע לך מחיר,

אתה לא חייב.

אז זה לא נכנס לנדרים ונדבות.

לא, אתה לא נדרת כלום.

הוא נדר, שישלם.

תודה רבה.

תהיה בריתן היהודי פה ראשון, כאן.

נראה שאליהו יבוא לפני מלחמת גוג ומגוג ומביא דברי חכמים שתפקידו

אינו בא לא לטמא הטהור ולא לטהר הטמא אלא לשום שלום בעולם.

מסיים הרמב״ם

שהדברים בענייני הגאולה לא ידועים לנו בדיוק

אלא לפי הכרעי הפסוקים ולא נדהם עד שיגיעו.

מה שכן מפורש

זה שקודם

שהוא יבוא,

כמו שאמרנו, ביום הראשון

בא שלום לעולם, ביום השני טובה, ביום השלישי ישועה

ואומר לציון מלאך אלוהינו.

בסוף

מסכת עדויות נחלקו מה בדיוק הוא יעשה

אז התיקון שלו יהיה בתוך ישראל

שלום טובה ישועה ומלאך אלוהיך,

זאת אומרת 72 שעות של המתנה אלה שלושה שלבים

של בשורת הגאולה.

ויש עוד נקודה חזקה,

אליהו אומר בא שלום לעולם.

אפילו הרשעים חושבים

שהבשורה מיועדת גם להם.

ביום השני הוא אומר באה הטובה לעולם.

גם הם שמחים.

ביום השלישי הוא אומר באה ישועה לעולם.

ומוסיף אבל,

אומר לציון מלאך אלוהיך.

ואז מתברר

שהישועה היא רק לציון ולבניה.

ואז הרשעים נבהלים.

לכן ההתקדמות היא שלום,

טובה ישועה וגילוי המלכות.

והמהר״ל מסביר מה התפקיד של אליהו

ומה ההבדל בינו לבין המשיח.

אז הוא אומר ככה, ראוי שיהיה עולם בלב אחד,

כמו אבות ובנים

שהם אחד לגמרי,

וזו התכלית של האחדות.

לפיכך הוא אומר שאליהו יעשה שלום בעולם לקרב את ישראל בחיבור גדול.

ומגדיר את התפקיד של אליהו.

ולדברי הכל,

עניין אליהו זכור לטוב

הוא הסדר והקישור שיהיה על ידו לישראל.

בפירוש

המהר״ל עושה הקבלה

בגאולת מצרים היו אהרון ומשה

בגאולה עתידה אליהו ומשיח

אהרון היה אוהב שלום ורודף שלום

והוא הכין את ישראל לחיבור ואחדות

משה היה מנהיג שאיחד את כל ישראל

כך לעתיד אליהו מסלק את הפירוד ועושה שלום

והמשיח מאחד את ישראל באחדות שלמה.

זה מסביר את הפסוק

הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בו יום אדוני הגדול והנורא

והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותיו.

זאת אומרת

לפני שאפשר להגיע לאחדות גדולה של מלכות המשיח אליהו מכין את הכלי שיש שלום וחיבור בישראל.

ועוד אומר המהר״ל

על מה שמסופר בסנהדרין צדיק ח׳ שרבי יהושע בן לוי שאל את אליהו מתי יבוא המשיח כותב המהר״ל

מדרגת משיח למעלה ממדרגת אליהו.

ואליהו הוא המברר את עניין המשיח

כי בירור עניין המשיח שייך לאליהו.

אליהו מבאר, מכין, מסדר ומכשר.

משיח משלים אחדות וגאולה עצמה.

לכן אליהו מקדים אותו.

זאת אומרת

הוא לא רק מודיע שהוא יגיע,

הוא גם דואג לאחד את כל עם ישראל שיהיו מוכנים למלכות המשיח בשלום באחדות

עם מלכות השם.

אמן.

ברוכים תהיו. תודה רבה לכם.

מי שרוצה כמה דברים טובים, שיתקרב לפה.

בבקשה.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבריי חברי הכנסת, חבריי חברי הכנסת, לבן מהנולד ובגיל זן נעקב

עצמו על המזבח פשט, בלי צרור הרע לא שער.

העקדה השיגה את התכלית לעמנו תהיה אחריה

אך לימי מוסרה לאחר העדנה לשם השמועה

פרעה נשמטה

יצחק קולה תמימה הנזכר בכל תפילה ובשעת פקיעת שופר

לעם ישראל מחובר

יצחק קולה תמימה הנזכר בכל תפילה ובשעת פקיעת שופר

לעם ישראל

מחופר

את בארות אביב חפר למרות רואה מלך גב

למלחמה לא נגרר וכך הסכסוך נגמר

בתחילה העלינו עליו עלילת שוד כי עצמת ממנו מאוד

יצחק קולה תמימה הנזכר בכל תפילה ובשעת פקיעת שופר

לעם ישראל מחופר