אשקלון - איך מצטערים על פטירת בני אהרן?
אשקלון 11-4-11 ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח נאמר כמה דברים מפרשת השבוע ואח"כ ניתן אפשרות לשאלות ותשובות לקהל. פרשה הזו - "אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו" פרשה זו נקראת ביום הכיפורים. ואם נסתכל בבאר היטב באור החיים סימן תרח"ה כתב בשם הזוה"ק והארי ז"ל, שהמצטער על מיתת בני אהרן ומוריד דמעות עליהם ביום הכיפורים מוחלים לו כל עוונותיו ובניו אינם מתים בחייו. שמעתם מה אדם יכול לזכות אם הוא בוכה ביום הכיפורים בשעה שקוראים את הפרשה על מיתת בני אהרן? המצטער על מיתת בני אהרן ומוריד דמעות עליהם ביום הכיפורים מוחלין לו על כל עוונותיו ובניו אינם מתים בחייו. ונשאלת השאלה, איך יכול אדם להצטער ולבכות על דבר שארע לפני אלפי שנים? מובא בגמרא, מסכת חולין דף ע"א, ובלשון הזה אמר לי, חבל על בן עזאי שלא שימש את רבי ישמעאל. ופירש רש"י ז"ל שם, הפסד וחבלה היא בעולם, תלמיד ותיק כמותי - אני בן עזאי שלא שימשתי את רבי ישמעאל. כשהאדם מחמיץ את ההזדמנות להתפקח ולהחכים, לא רק לעצמו הוא הפסיד אלא כל העולם מתחבל ונפסד על ידו, אז חבל על בן עזאי שלא שימש את רבי ישמעאל, שלא למד ממנו בקרבתו ושימש אותו כדי ללמוד באופן מעשי את מה שהיה יכול לספוג ממנו. אותו בן עזאי שכתוב בבכורות נ"ח, כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום, נמצא שגם רבי ישמעאל בכלל זה, כי אם גם הוא אומר כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום, משמע שגם רבי ישמעאל בכלל זה. ומה למדנו קודם? על זה שהוא לא למד מרבי ישמעאל אז הפסד וחבלה היא בעולם, מכל מקום, כיון שהיתה איזה נקודה בדרך לימודו של רבי ישמעאל, שהיה יכול בן עזאי לקבלה ממנו אם היה משמשו, ועכשיו שלא שימשו הפסיד אותה, חש בן עזאי כי כל העולם כולו נחבל ע"י ההפסד הזה, כי האדם הגדול הוא צינור ההשפעה מן השמים. ויש שאפילו גדולים שאוהבים את גדולתם ע"י גדלותו, ובהסתלקו נסתם הצינור ואבדה חכמת בני דורו שהיו חכמים כמותו בעודו קיים. ז"א יש גדול והגדול הזה הוא הצינור שפע שדרכו יורד שפע של חכמה לכל הדור, ואם הוא מסתלק אז נסתם השפע גם מאותם חכמים גדולים שזכו לינוק מהצינור שלו. כמו שכתוב "בכל יום בת קול יוצאת ומכרזת, כל העולם ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת". אז ז"א חנינא בן דוסא הוא היה צדיק יסוד עולם, וכל העולם היה ניזון, כל העולם כולו היה ניזון בשביל חנינא בני, ז"א בזכותו, אבל הזוהר הקדוש מגלה את הסוד ואומר שלא רק בזכותו בשבילו, אלא בשבילו הכוונה בשביל שלו - בצינור שלו השפע שיורד השפע לעולם, דרך השביל שלו כל העולם היה ניזון. ז"א זה הבחינה של צדיק יסוד עולם. וכן אנחנו מוצאים באליהו לאחר שעלה בסערה השמימה, אמרו בני הנביאים לאלישע, אלישע היה התלמיד המובהק של אליהו הנביא, "הנ נא יש את עבדיך חמישים אנשים בני חיל וילכו נא ויבקשו את אדוניך פן נשאו רוח אדוני וישליכהו באחד ההרים". כיון שאליהו הנביא עלה בסערה השמימה עם רכב אש ופרשים, כיון שהוא עלה השמימה אז אלישע הלך לחפש, אז מה אמרו לו בני הנביאים שפגשו אותו? "הנה נא יש את עבדיך חמישים אנשים בני חיל וילכו נא ויבקשו את אדוניך פן נשאו רוח ה' וישליכהו באחד הערים" אולי הוא עלה ונפל באיזשהו מקום. אז מה הם אמרו? רש"י אומר, אפשר אמש אמרו הידעת כי היום ה' לוקח את אדוניך ועכשיו נעלם מהם היכן הוא? יום לפני כן בני הנביאים הודיעו לאלישע שהם יודעים על פי הנבואה שהקב"ה לוקח את אליהו. אז לפני שהוא נלקח השמימה הם כבר ידעו. שואל רש"י, אמש אמרו לו לאלישע, הידעת כי ה' לוקח את אדוניך? ז"א הם ידעו, ועכשיו נעלם מהם היכן הוא? הם אומרים אנחנו נלך לחפש אותו אם נפל על אחד ההרים? מלמד - מיום שנגנז אליהו הלכה ונסתלקה רוח הקודש מן הנביאים, כיון שהוא היה צינור השפע שדרכו ירדה גם נבואה לאחרים, ברגע שהוא נסתלק מאותו זמן הלכה ונסתלקה רוח הקודש מן הנביאים, אתמול הם ידעו שהוא ימות והיום הם צריכים לחפש אותו איפה הוא נמצא. פירוש שהשפעת הנבואה על כל הנביאים היתה ע"י אליהו, שימו לב, ואפילו שבני הנביאים אמרו "הידעת כי היום ה' לוקח את אדוניך" שמעת? אדוניך ולא אדוננו. למרות שלמדנו עכשיו שהם היו מושפעים ממנו, מה כתוב? לוקח את אדוניך מעל ראשיך, אדוניך ולא אדוננו, מלמד שהם היו שקולים כמו אליהו! ז"א בני הנביאים היו שקולים כמו אליהו. אם כן, הם היו נביאים גדולים כאליהו, אבל מכל מקום מה למדנו? שכל גדולתם ומדרגתם ירדה להם דרך אליהו הנביא וכשנסתלק נסתלקה רוח הקודש מכולם. ז"א לא חייב להיות הכי גדול בדור בשביל שדרכו ירד השפע, הנה הם היו שוים לאליהו ולמרות זאת השפע ירד דרכו, וכשהוא הסתלק - נסתלק מהם. זה מה שאמר בן עזאי, הפסד וחבלה בעולם על שהוא לא שימש את רבי ישמעאל וחיסר מדרגות שהיה יכול להגיע אליהן, ועל ידי זה להשפיע שפע רב של תורה וחכמה על כל חכמי ישראל. ולמרות שכשהוא אמר שכל חכמי ישראל כקליפת השום כנגדו, גם רבי ישמעאל היה שם כמו שאמרנו. מכל מקום היה לו מה ללמוד ממנו, וזה שהוא לא למד זה חבלה לכל העולם כולו. בגלל שהוא לא קיבל את הנקודה החסרה ממנה. זהו גם הטעם להצטער על מיתת בני אהרן, שהעולם כולו נחבל ונפסד בחסרונם ורישומו של הפסד וחבלה זו שבעולם ניכר אף לאחר אלפי שנים, כי הפסד וחבלה כזה הוא חסרון אשר לא יוכל להמנות. למי שלא יודע, שני בני אהרן - נדב ואביהו, הם היו גדולים יותר ממשה ואהרן. והם נכנסו למשכן והקריבו אש זרה והם נשרפו חיים. וזה היה יום קשה מאד לישראל, והיכולת שלהם היה להשפיע על העולם עד סוף הדורות, נגוז במיתתם וההפסד והחבלה מזה ניכר עד היום אלפי שנים. ועל חסרון זה יש לבכות מרה ולהצטער עד מאד, והבכיה על זה היא תיקון גדול לכפרת עוונות ולהצלת הבנים. גם ככה, כל מי שמזיל דמעות על צדיק שנפטר - יש לו שמירה על הבנים שלו, וכתוב שמי שלא בוכה על צדיק גדול שנפטר - יש סכנה לבנים שלו. ופה רואים שיש הצלה לבנים, הם בוכים ביום כיפור על אבידת בני אהרן. וכן אנחנו לומדים מעוד מקור, מובא בסנהדרין בדף ס"ח, כשחלה רבי אליעזר נכנסו רבי עקיבא וחבריו לבקרו, רבי אליעזר הגדול היה חולה ורבי עקיבא וחבריו נכנסו וכל אחד אמר שבחים ומעלות על רבי אליעזר, ורבי אליעזר אמר לכל אחד מה יקרה איתו, ואז רבי עקיבא שאל - שלי מה הוא? אומר רש"י, במה תהיה מיתתו של רבי עקיבא? הוא רצה לדעת איך הוא יגמור את העולם הזה, אמר לו רבי אליעזר, שלך קשה משלהם. המיתה שלך היה קשה יותר מכולם. ופירש רש"י, למה המיתה של רבי עקיבא תהיה יותר קשה משל כולם? מפני שליבך פתוח כאולם ואילו שימשתני היית לומד תורה הרבה. ז"א אתה - הלב שלך גדול מאד ורחב להכיל כמו אולם, כמה תורה שהייתי רוצה להשפיע עליך הייתי יכול להשפיע ולמלא לך את הלב. אבל כיון שלא שימש כראוי ומספיר את רבי אליעזר, לא למד אצלו מספיק, לא למד תורה הרבה. ובאמת רבי עקיבא אומר, שכנגד רבו - רבי אליעזר, כל החכמה של רבי עקיבא, ושתבינו רבי עקיבא הגיע לשער החמישים מה שמשה רבינו לא הגיע, רק לארבעים ותשע שערי חכמה, הוא אמר על רבי אליעזר, שהחכמה שיש לו לרבי עקיבא, היא כלוקק מן הים. שמעתם? כלב שלוקק מן הים כמה הוא יכול להוציא מים? ככה כל חכמתו של רבי עקיבא ליד האוקיינוס הגדול - רבי אליעזר. וכדברי רבי אליעזר כן היה, מה היה סופו של רבי עקיבא? סרקו את בשרו במסרקות של ברזל, לוקחים בן אדם חי, לוקחים מסרקות ברזל וסורקים את בשרו במסרקות של ברזל. זה כתוב בברכות ס"א. ובמנחות כ"ט כתוב, וקשה מזאת ששקלו את בשרו במקולין, לקחו את גופתו של רבי עקיבא וחתכו אותה חתיכות חתיכות ותלו אותה במקולין באיטליז. וכבר שאל משה רבינו ע"ה, כשהיה בהר סיני, וראה את הקב"ה כותר כתרים על כל אות ואות, שאל אותו למה זה לך? אמר לו עתיד לעמוד אחד בשם עקיבא בן יוסף שידרוש תילי תילים של הלכות על קוצו של יוד. אמר לו הראה לי אותו, הראה לו אותו, ואח"כ הוא חלשה דעתו קצת של משה רבינו, אז הוא ראה שבאיזשהו זמן יושב רבי עקיבא בבית המדרש ודורש, ואז שאל אותו אחד התלמידים שאלה, אז הוא אמר לו זה הלכה למשה מסיני, נרגע משה רבינו. אמר תראה לי מה סופו, וראה את סופו שתיארנו, אמר זה תורה וזה שכרה? שאל משה רבינו, כי דבר זה הוא שלילת כבוד האדם מכל וכל לנהוג בבשרו כמנהג בשר בהמה, אמר לו הקב"ה כך עלתה לי במחשבה. מה פירוש כך? יש בזה כמה דברים, אבל אחד מהדברים זה כך זה מנין ארבעים. ארבעים שנה הוא היה עם הארץ - רבי עקיבא, אז כך עלה לי במחשבה. ויש עוד חשבון כך עלה לי במחשבה, שהקב"ה רצה לברוא את העולם במידת הדין, ורבי עקיבא רצה לעבוד את ה' במידת הדין, לכן דנו אותו במידת הדין כמו שהיה במחשבה בתחילה לברוא את העולם במידת הדין. אז כל העונש הנורא הזה בגלל מה? בגלל שלא שימש את רבי אליעזר. לא שימש את רבי אליעזר. לפי הגמרא הזאת, כיון שהוא לא שימש - שלך קשה מכולן. אפילו שאין לנו מושג בעוצם גדולתו של רבי עקיבא, שאמר עליו משה רבינו לפני הקב"ה, רבש"ע, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי? מבין משה רבינו שהוא גדול ממנו, למרות זאת, כיון שהיה יכול להשיג מעלה על מעלתו - רבי עקיבא, אם היה משמש את רבי אליעזר ולא שימש, מתוך כך הפסד וחבלה בעולם וקיבל העונש החמור ביותר. וזאת תביעה נוראה מאת כל אחד מאיתנו, כי מי יכול להגיד שהוא השיג את המעלה שיכול להגיע אליה? יש מעשה נורא מילד ששמע בשעות הלילה הקטנות שאבא ואמא אומרים שכיון שהילד מנסה בתלמוד תורה ללמוד ולא מצליח, ולא עלתה בידו, לכן עדיף להוציאו מהתלמוד תורה ולמסור אותו שיהיה נער שוליה לעזור לנגר. הילד שמע זאת, קם מהמיטה, רץ לאביו ובכה, אמר לו אבא לא לא לא, לא לעשות לי את זה. אמר אני אשתדל מאד ללמוד, אמר לו תראה, אנחנו ניסינו ואתה עדיין לא הצלחת ואם לא עלתה בידך אז אתה תהיה פשוט יהודי ירא שמים, אבל לא תוכל להיות ת"ח, מה נעשה? אמר לו לא, אבא, אל תוותר עלי, אני רוצה להמשיך ולנסות, תן לי עוד צ'אנס, והילדה תאמץ באמת, התאמץ התאמץ עלה עלה עלה עד שנהיה אחד מגדולי הדור. ומיהו? הנצי"ב מוולאוז'ין זצ"ל. לפני שהוא נפטר אז הוא החזיק את הספרים שלו ביד ובכה, ואמר אני בעוד רגעים ספורים עולה לבית דין של מעלה, אם לא הייתי שומע את אותה שיחה ונלחם להתגבר ולהתעלות על מה שהיה ביכולתי אז, הייתי מגיע עכשיו לבית דין של מעלה והיו שואלים אותי, תגיד, אתה מכיר את הספרים 'העמק דבר' אני לא יודע כלום, אני הייתי נגר, מה אני הייתי, אני מאיפה אני מבין בספרים, והיו מוציאים את הספרים שלי, ומראים אותם לפני ואומרים אתה יודע שאתה היית צריך לכתוב אותם? מה הייתי אומר? שבמקום להיות און בישראל, הייתי מגיע לשם עם הארץ, למה? כי לא ניצלתי את המעלה שייעדו לי מתחילה. זה מה שאנחנו נשאלים פה, מי יכול מאיתנו לומר שהוא השיג את המעלה שהוא יכול להגיע אליה, ואני אומר לכם כבר ברור, שיש פה אנשים שאם היו משקיעים בתורה וביראת שמים באמת היו יכולים בשקט להיות מגדולי ישראל. ודאי שכל העשירים היו יכולים להיות מגדולי ישראל, משום שהתאוה שלהם לכסף ולממון ולריצות ולעסקים ולכל הדברים האלה, ללא לאות, מחוף לחוף מים לים ממדינה למדינה בשביל עוד כמה דולרים, אם היו משקיעים את הנכונות והמאמץ הזה ללימוד התורה ומצוותיה, היו מעפילים מעלה מעלה ומגיעים למדרגות גבוהות ביותר. אבל כסף רואים מיד, אחרי עיסקה שתיים שלש, ולימוד תורה אחרי כמה דפים עוד לא רואים שאתה גדול בישראל, זה לוקח קצת יותר זמן, ואנשים רוצים מזומן, קייש מאני - הם רוצים כבר לראות תוצאות, אז אם יש תוצאות היום ועוד עשרים שנה, הם מעדיפים של עכשיו. ופה הם מפסידים את מה שהם היו יכולים להגיע כי יצר הרע עבד עליהם ובגדול. אז לכן, התביעה תהיה תביעה ותיכף תשמעו עד איפה. ואל יאמר אדם אין בכוחי לפעול גדולות בחכמתי שניתנה לי, אני מה יש לי חכמה, עשרים גרם, מה אני יכול לעשות איתה? בקושי אני קונה במכולת, אל יאמר אדם שאין בכוחי לפעול גדולות בחכמתי שניתנה לי, אז קודם כל להסיר טעות נפוצה, גם אם אדם קיבל מנת משכל נמוכה או מעט חכמה, בהשתדלות ובמאמץ בתורה הקב"ה פותח את מוחו של האדם ונותן לו במתנה. הרי אנחנו מבקשים בתפילת שמונה עשרה בשאלת צרכים, שאלה ראשונה מה אנחנו מבקשים? אתה חונן לאדם דעת, חוננו מאתך חכמה בינה ודעת, ז"א בכל רגע אנחנו יכולים לקבל מנה גדושה של חכמה בינה ודעת. אז גם אם יש לך מנת משכל נמוכה, כמו שאומרים או מחשבנים לך, דע לך, זה לא סופי. הכל תלוי בהשתדלות ובתפילה. צא ולמד, מה יכול אדם לפעול ועד היכן יכול להגיע. בואו תשמעו עד איפה אנחנו יכולים להגיע. אמר רבי שמעון בן לקיש, שתי פרשיות הכתיב לנו משה בתורה, כתוב אחד אומר "והיית רק למעלה", וכתוב על זה במדרש, יכול כמוני? שהפסוק אומר "והיית רק למעלה, יכול כמוני, אתה יכול להיות למעלה כמו הקב"ה? יכול כמוני? תלמוד לומר רק, רק זה לשון מיעוט, גדולתי למעלה מגדולתכם, ז"א תוכלו להיות למעלה למעלה אבל לא כמוני ממש, כי גדולתי למעלה מגדולתכם. כתוב "קדושים תהיו", שואל המדרש יכול כמוני? תלמוד לומר "כי קדוש אני", קדושתי למעלה מקדושתכם. אז זה מה שלמדנו. למדנו שאנחנו יכולים להיות קדושים במדרגה גבוהה ביותר אבל לא כמו הקב"ה, אנחנו יכולים להיות למעלה למעלה אבל לא כמו הקב"ה, אבל בהווה אמינא של יכול כמוני, זה דבר מבהיל מאד. עצם השאלה שאפשר לשאול, יכול כמוני, ז"א היתה סברה לומר שאנחנו יכולים להיות במעלה של הקב"ה, יכולים להיות במעלה של קדושה של הקב"ה, זה כשהייתי אומר ככה, אם הייתי יכול לומר כזה דבר או לא? נשאלה השאלה, אם כן אם לא אמרו את זה חז"ל, אי אפשר לומר דבר כזה. אבל חז"ל הם השיגו הרבה יותר מאיתנו את גדולתו של הקב"ה כביכול ואעפ"כ לא נמנעו לשאול יכול כמוני, כי הבינו עד כמה יכול אדם להדבק בקב"ה בבחינת כמוני, ואפילו הפסוק אינו מגביל כח האדם, אלא גדולתו למעלה מגדולתכם, קדושתי למעלה מקדושתכם. אז אתם רואים, זה מדובר עלי, עליכם, על כל אחד ואחת. כל אחד מאיתנו יכול להגיע למדרגות הכי גבוהות ברוחניות, להיות מלאך ממש, מלאך אלקים כמו אליהו הנביא, כמו חנוך בדיוק, מלאך, כל אדם אם רוצה וישאף יוכל להיות מלאך. ומצאנו כמה דרכים להגיע על ידן למדרגות עליונות, אז בואו נלמד איך מגיעים לזה. האחת: כתוב "אם בחוקותי תלכו" פירש רש"י, שתהיו עמלים בתורה. וכתוב "והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים" שמעתם? אם בחוקותי תלכו ותהיו עמלים בתורה, אז אני אתהלך בתוככם והייתי לכם לאלהים, פירש רש"י - אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם ולא תהיו מזדעזעים ממני. נשאלת השאלה, יכול לא תיראו ממני? לא די שהבטיחנו הקב"ה אטייל עמכם בגן עדן, אלא עוד כאחד מכם ולא תהיו מזדעזעים ממני, עד כדי כך המעלה של מי שעמל בתורה עד האפשרות של "יכול לא תיראו ממני" הרי אלה מעלות שמעבר למושגים שלנו, אבל התורה אומרת את זה בפסוקים ברורים, חד משמעיים. אז זה דרך אחת אם אדם רוצה לזכות, עמלה של התורה. מה זה עמל של תורה? בואו תשמעו. אנחנו למדים את זה מיעקב אבינו ע"ה. כתוב בו "וישכב במקום ההוא", אמרו חז"ל, שכל 14 שנה בבית מדרשו של שם ועבר, לא שכב ובמקום ההוא רק במקום ההוא אחרי 14 שנה, איפה שהיה חלום סולם יעקב, ובמקום ההוא ששכב לא על גבי מיטה גם שכב, אלא על גבי אבני המקום, אז מכלל שכל 14 שנה אפילו על אבן לא שכב, זה עמל של תורה, ואין קץ למתן שכרה, ואין לשער המעלות שמשיגים על ידה. ואם אתם חושבים שזה יעקב אבינו ואז, אז תדעו לכם שגם בדורותינו אלה יש יהודים שחיים ככה. לדוגמא, בדור הקודם, הסטייפלר זצ"ל העיד על עצמו שבצעירותו הוא היה לומד 36 שעות רצוף! כל הזמן. וכשכבר לא יכול להחזיק מעמד אז הוא היה נרדם ככה על הסטנדר, לא הולך למיטה, על הסטנדר וכשהיה מתעורר היה ממשיך ללמוד עוד 36 שעות, זה היה בצעירותו. בזקנותו לא היה לו כבר כח אז הוא למד רק 24 שעות רצוף. היו מגאוני ישראל בדורות האחרונים, שגידלו קוקו, לא לסיבות שהחבר'ה מגדלים, והיו קושרים את השערות עם חבל למעלה שאם היו נרדמים אז היה מחזיר להם את הראש. נרדם הופ השערות מחזירות אותו למעלה. שמעתם? להבדיל, יש סטודנטים שלומדים סימסטר והם רוצים להספיק תוך שלשה חדשים לעבור את המבחנים, ולא תמיד הם יכולים להשאר ערים בלילה, אז סיפרו לי - שמים את הרגליים במים קרים להשאר ערים. הרצון שלהם לקבל ציון טוב במבחן. אז ז"א אם בן אדם רוצה ויש לו סיבה לרצות, אין גבול למה שאדם יכול לסגף את גופו בשביל להשיג את המעלות או התפקידים או השררה שהוא חפץ להשיג. עוד יש בשכר הצפון למי שעמל בתורה, "ולא תגאל נשפי אתכם" מבטיחה התורה, פירש רש"י - אין רוחי קצה בכם. דבר נורא רואים כאן, שרק אם הגיע אדם למדרגות עליונות של "אטייל עמכם בגן עדן ולא תהיו מזדעזעים ממני" אז אין רוחי קצה בכם, אבל אם לא הגיע לדרגה רמה ונישאה זו, לא זו בלבד שאין הוא זוכה ל"אטייל עמכם בגן עדן" אלא אף רוחי קצה בכם - כביכול לאדם הזה שלא הגיע למעלות שהיה יכול להשיגן. היינו שקנין המעלות העליונות זה לא רק דבר נעים ומועיל בלבד, אלא זה הכרח ועיקר בתכלית חיי האדם, כי אם לא - תגאל נפשי אתכם. תגידו לי משהו, אם עכשיו היתה אפשרות, נותנים אפשרות לכל משפחה לשלוח נציג מהבית הכי זריז, הכי נמרץ, עם סל גדול להכנס לבנק ולאסוף כסף במשך שבע דקות, כמה שהוא יכניס לסל של המשפחה, כל אחד שלח את הבן הכי נמרץ, הגיעו כל אחד מילא מה שיכול, ילד אחד חזר שסמכו עליו מאד, והגיע עם עשר אחוז מהסל, עשר אחוז, רוב האנשים הגיעו שישים שבעים אחוז חמישים אחוז שמונים אחוז תשעים אחוז, הוא הגיע עם עשר אחוז, מה המשפחה עושה לו על זה שהוא חזר רק עם עשר אחוז מהסל כסף. הא, איזה ברכות הוא מקבל? אתם מבינים מה אני אומר או לא מבינים? עכשיו תחשבו, הקב"ה שלח אותנו בתור הילדים הכי טובים שיש לו, לעולם הזה לא לשבע דקות לשבעים שנה, והוא אומר תאספו, תאספו, אתם יכולים להשיג את המעלות הכי גדולות, תשיגו, אני נותן לכם את כל העזרה, לא אמנע מכם כל, כל מה שתצטרכו למשימה אני אתן, בן אדם חוזר למעלה אפילו עשר אחוז ממה שהיה יכול להשיג לא השיג, איך הקב"ה יסתכל עליו? אומר אם תגיעו עם מה שצריך ולא תגעל נפשי, לא תקוץ נפשי בכם, אבל אם תגיעו ככה, השקעתי בך שבעים שנה, שמונים שנה נתתי לך למטה מה עשית, שתית קוניאק, שתית בירה, אכלת ופלים, מה עשית? ניגבת חומוס? בשביל זה שלחתי אותך? בשביל לאכול פיתות שלחתי אותך משמי השמים עד למטה, מה אתה נמלה? אתה יכול להגיע למעלות של מלאכים, מה עשית, אכלת כמו מקקים? מה עשית פה? ז"א אדם יכול להשיג הישגים והוא אפילו לא יודע מי הוא, הוא לא יודע מה הוא, הוא לא יודע לאן הוא יכול להגיע. זה דבר אחד שאיתו אפשר להשיג את המעלות הנכבדות האל האם אתם רוצים לטייל עם הקב"ה בגן עדן ולא תזדעזעו ממנו ולא תקוץ נפשו בכם, עמל של תורה באמת. הנה הבטחה של התורה שתיים. עוד דרך מצינו בתורה, "קדושים תהיו". אמרו חז"ל, פרושים תהיו, קדש עצמך במותר לך, ז"א אדם צריך לפרוש מעניני החומר כמה שיותר, גם מה שמותר לו, וככה הוא נקרא קדוש, קדוש זה לשון פרישות וגם במותר לך, "קדש עצמך במותר לך". ודרשו חז"ל, קדושים תהיו יכול כמוני? תלמוד לומר כי קדוש אני, קדושתי למעלה מקדושתכם. הרי שע"י מידת פרישות יכול אדם להשיג מדרגות לאין שיעור וערך, אכן אף מידה זו של פרישות וקדושה, אינה מצוה ומעלה יתרה בעלמא, אלא חיוב והכרח אשר בלעדיו אדם נמצא בסכנה איומה של אבדון. כמו שלומדים מדברי הרמב"ן ז"ל בפרשת כי תצא, בענין בן סורר שהעונש שלו שהוא נידון בסקילה, מה הוא עושה הבן סורר? אוכל תרתימר בשר ולוג יין, והוא בלו, אוכל שותה כל זמן וצריך הרבה משאבים בשביל למלא את צרכיו. כתב עליו הרמב"ן, שכיון שהיה זולל וסובא עבר על מה שנצטוינו קדושים תהיו, שנצטוינו לדעת את ה' בכל דרכיו, וזולל וסובא לא יודע את דרך ה'. אדם שכל הזמן אוכל ושותה, אוכל ושותה, כל חייו זה סביב אכילה ושתיה, אדם הזה לא יודע את דרך ה'. ועל הכלל אין בו עתה חטא מוות, מדובר על ילד קטן בסביבות 13, אין עליו חטא מוות לפי המעשים, על שם סופו הוא נידון - סוקלים אותו כי מוטב שימות זכאי ולא ימות חייב, ז"א כל זמן שהוא לא הגיע לחיוב כי אז הוא ימות חייב על מעשיו, כי הוא ודאי יעמוד בפרשת דרכים כשלא ימצא את סיפוקו וילסטם את הבריות וגם יהרוג בשעה שלא ישיג את סיפוקו. כמו שאתם רואים היום שיש כאלה שהם זולל וסובא לא של אכילה ושתיה, אלא נרקומנים שהם זקוקים מאד לסם, והם מאמללים את המשפחות שלהם, והם גונבים ושודדים והכל, הם לא מוצאים סיפוקים, ואם הם צריכים לעשות מעשים שלא יעשו הם עושים, כי הם רועדים, הם לא יכולים בלי זה, הם לא יכולים. בן זולל וסובא נידון על שם סופו, אז התורה ירדה לסוף דעתו שאם הוא כבר מגיל כזה בלו או ככה הוא לא יוכל לתקן את עצמו בהמשך. בסין יש ילד בן שלש שנים משקל שישים קילו, בגובה מטר, משהו מפחיד, וזה רק שלש שנים, שש שנים מה? זה כבר הקיבה יותר גדולה, אבל אומרים שיש לו איזה הפרעה, אומרים, לא יודעים, אומרים שיש לו הפרעה. בטח יש לו הפרעה, גם בן סורר ומורה יש לו הפרעה, הוא צריך לאכול כל היום בשר וכל היום לשתות יין, בטח זה הפרעה. היוצא מדבריו הקדושים של הרמב"ם, שע"י שלא קיים מצוות, איזה מצוה? מצוה של קדושים תהיו, לא קידש את עצמו במותר לו, דהיינו לא פרש ממה שמותר לו כי בשר מותר לאכול, מותר לאכול בשר כאוות נפשך, בכל אופן אומרת התורה, זה שהתורה השאירה לך את ההחלטה זה לא אומר שתהיה נבל ברשות התורה, התורה נתנה לך רשות, אבל אתה צריך להיות חכם לדעת מתי לבלום. אז בגלל שהוא לא קידש עצמו במותר לו, סופו להגיע להיות יושב על פרשת דרכים ומלסתם את הבריות, על זה אמרו מוטב שימות זכאי ואל ימות חייב. ופירש הרב איבן עזרא, כי בן סורר ומורה אפיקורוס הוא, כופר, כי אינו מסתפק בהכרח ולוקח המותרות. שמעתם? האבן עזרא מגדיר דבר מדהים, מי שלא מסתפק בהכרח, הכרח זה מה שהוא מוכרח לאוכל ולחיות ולהתקיים, אלא מה, הוא לוקח המותרות, מה שהוא לא צריך הוא לא מוכרח, אדם כזה נקרא אפיקורוס. אמנם יש שתי דרכים, כמו שלמדנו עכשיו, עמלה של התורה מצד אחד וקדושה ופרישות אבל שנדע, זה דבר אחד הוא. כמו ששנינו, כך דרכה של התורה, פת במלח תאכל, שמעתם איך אוכלים? לחם עם מלח, לא בהתחלה רק, גם בסוף, ומים במשורה תשתה, עם מבחנה של מים, לא כמו שהיום יש 250 מילי, ועל הארץ תישן, שמעתם איזה מזרן? פרדייז, על הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל, ז"א גם אם יש לך תנאים כאלה וגם אם אין לך תנאים כאלה תבחר בכאלה, אם אתה עושה כן - אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. טוב לך לעולם הבא אני מבין, אדם שמוכן להסתפק בכל כך מעט ולעמול בתורה מתוך חיי צער ודוחק כאלה, ודאי שמגיע לו עולם הבא, כי העולם הזה לא היה לו, אבל מה כתוב פה? "אשריך בעולם הזה, איך אפשר להגיד אשריך, זה אשריך? אז מדייקת המשנה ואומרת, אם אתה עושה כן אשריך בעולם הזה, תעשה כן ואתה תרגיש שאשריך בעולם הזה. תעשה כן, אתם יודעים כמה אברכים שישנים מנוחת צהרים ולפעמים לילה על ספסלים בבית המדרש. הם לא הולכים הביתה לנוח על כריות, במקרה הטוב שהם לא נחים על הסטנדר אז הם שוכבים על ספסלים. למה - לא לבזבז את הזמן, ללכת לחזור לחזור ללכת. ולא להתענג. המעלות בתורה והפרישות הולכות בד בבד לא יפרדו, ודרך העמלות בתורה היא רק בדרך הפרישות, וכל ההשגות העליונות ע"י עמל התורה והפרישות הן באות לאדם. זה שאמרו חכמים, אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. בעולם הזה הוא חי חיי אושר, כי לא חסר לו מאומה, הוא גם לא צריך לכלום כי הוא מסתפק, לחם עם מלח יש בכל מקום, ומים בקמצוציות לשתות אין בעיה, רצפה יש בכל מקום לישון, חיי צער ב"ה הוא מרגיש אז מה הבעיה? אשריך כבר בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. והטוב, מה הטוב? אשריך בעולם הזה והטוב לעולם הבא, איזה טוב? "אטייל עמכם בגן עדן" ולא תהיו מזדעזעים ממני, זה הטוב שמחכה לו. אך למרות שעושה את הכל, עמל בתורה וחי צער ופרישות, עדיין אין באלו כדי להבטיח לו את הטוב ואת האושר, כי יש עוד עיקר גדול שנצרך לכל זה. מה שאמרו חז"ל, מה יעשה אדם ויחכם? אמר להם ירבה בישיבה וימעט בסחורה, אמרו הרבה עשו כן ולא הועיל להם, אלא יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו. שנאמר "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה". ז"א, שאלו, מה יעשה אדם ויחכם, אני רוצה להיות חכם מה אני צריך לעשות? התשובה, ירבה בישיבה וימעט בסחורה, תעבוד פחות, תלמד יותר - תחכים. אז ענו רגע, אבל הרבה עשו כן ולא הועיל להם, הרבה ישבו ולמדו הרבה שעות הרבה שעות ועבדו פחות ולא הועיל להם, לא נהיו חכמים גדולים. התשובה, יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו. ונשאלת השאלה, מאי קא משמע לן, מה בא להשמיענו? למה לא לומר להם ירבה בישיבה הואיל וזה תלוי ברחמים שהוא מבקש בתפילה, הרי על התשובה הרבה עשו כן ולא עלתה בידם, אז מה היתה התשובה? התשובה היתה יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו, אז אם תלוי ברחמים למה נאמר ירבה בישיבה? יבקש רחמים עד שיהיה חכם. אלא דהא בלא הא לא סגי, לא מספיק, צריך גם ירבה בישיבה וגם להרבות בתפילה, אבל תפילה לבד זה לא מועיל, צריך גם זה וגם זה. רבותי, למדנו היום שיעור מדהים, אולי קצת כבד, אבל סוף סוף אולי אנחנו מבינים מה מצפים מאיתנו ומה היכולות שאנחנו יכולים להגיע אליהן, ושימו לב, זה מדובר על כל אחד ואחד מאיתנו. כי כשהתורה אומרת "אם בחוקותי תלכו" היא מדברת לכולם, ושתהיו עמלים בתורה, פירושו זה כמה אתה מוכן, כמה יש לך מוכנות לזה. אבל לא כולם מוכנים לישון על הארץ, ולא כולם מוכנים להסתפק במועט, בשעה שהם רואים הרבה אנשים מצליחנים כביכול, ומשיגים הישגים, והולכים ומצלצלים בכיסים, והם צריכים לשכב על הארץ. לא שממש צריך לישון על הארץ, אבל מי שהגיע למצב כזה שיוכל לישון על הארץ ולא ירגיש שום הבדל בין מיטה לארץ הוא כבר הגיע למדרגה גבוהה ביותר כי העולם הזה כבר לא מפריע לו בכלל. הבעיה שלנו שאנחנו אם הכרית לא במקום - כבר לא ישנים טוב. יש כאלה אם אין להם שתי כריות חבל על הזמן, זה תשעה באב. ואם אין לו נעלי בית ווי ווי ווי. אז ז"א אנחנו התרגלנו לפינוקים שזה לא מעלמא הדין. מי שרואה באיזה מערות למדו התנאים הקדושים, מערת אביי ורבא, אתה נכנס לשם אתה אומר אי אפשר לישון, והם למדו שמה לאור הנר את כל התורה בגמרא אנחנו מקבלים מהם מהמערה. ורשב"י את כל הזוהר הקדוש הוציא במערה שהיה 13 שנה, ומה הוא אכל? חרובים. ומה הוא שתה? מים. ואיפה הוא ישן? בתוך החול קבור עם הראש בחוץ. 13 שנה הוא והבן שלו, והוציאו את הזוהר הקדוש. אז ז"א רבותי, אפשר לחיות כך, אם רוצים, כמה שאתה ממעט בחומר כך אתה עולה ברוחניות, כי גדולי ישראל אמרו שגשמיות ורוחניות זה שני אויבים, כמו אש ומים שלא יכולים לדור בכלי אחד. או שהאש מאדה אתה מים או שהמים מכבים את האש, הם לא יכולים לדור במחיצה אחת. ככה הגוף והנשמה הם אויבים זה לזה ולא יכלים לדור במחיצה אחת, אחד דוחה את השני כל הזמן. אם הנשמה מתעצמת אז היא לא חשה ולא מרגישה ולא שומעת לגוף בכלל והגוף נגרר לכן אתה יכול לשכב פה לשכב שם לא לישון כן לישון, לא לאכול כן לאכול, אתה בכלל לא מרגיש את הגוף. אבל אם בן אדם הפוך, הגוף אצלו שולט, הוא לא מרגיש בכלל שיש לו נשמה, אין לו שום דבר רוחני רק אלבע אטחן לפלף קונה רץ נוסע מבלה זה ישן, נח, זהו. ז"א אין מיקס כזה גם וגם, גם וגם, זה רק הטעיה, אדם צריך לבחור מה הוא רוצה. והגמרא אומרת מאמר חבל על הזמן, לא ניתן העולם הזה אלא לאחאב בן עומרי, שהוא היה כופר גדול ועבר על כל התורה משהו איום ונורא, אבל הוא לא חשש ולא פחד מהקב"ה ולא כלום ושום דבר רוחני לא הטריח אותו ולא הטריד אותו, ממילא הוא נהנה מהעולם הזה מאה אחוז. לא ניתן עולם הבא אלא לרבי חנינא בן דוסא, למה? כיון שרבי חנינא בן דוסא היה בעולם הזה אוכל קב חרובין מערב שבת עד ערב שבת, ז"א העולם הזה בכלל לא דיבר אליו כלום, אתם יודעים מה זה לאכול חרובים גרט גרט גרט גרט איזה רשע, יבש כמו קרש, ז"א העולם הזה לא הפריע לו בכלל, אז איפה הוא היה כל הזמן, גם כשהוא היה פה איפה הוא היה? בעולם הבא. בינונים - אלה שיש להם גם זה - אין להם לא עולם הזה ולא עולם הבא. למה? מהעולם הזה הם לא נהנים לגמרי, כי כל פעם הם חוששים זה עבירה זה ככה, לא לא לא כדאי אסור זה פה שם, הוא לא יכול לעשות את העבירות עד הסוף לגמרי כי הוא חושש. מצד שני, הוא גם לא עושה את המצוות עד הסוף, כי בכל אופן הוא עובר עבירות, נהנה מהעולם הזה על חשבון העולם הבא. יוצא שאין לו לא זה ולא זה. אדם צריך להחליט מה הוא רוצה בעצם, מה התכלית שלך, למה באת לעולם, למה באת? אורח, וההמשך בורח. ש. לא שומעים הרב: אתה לא מזדכה זה לא היה לשך אף פעם, אתה בסך הכל משאיר את זה לאחרים שלא טרחו ולא יגעו בכלל. ש. לא שומעים הרב: אבל הוא לא רוצה אותה כמו שאתה תחזיר אותה. הוא אומר אני נתתי לך אותה טהורה, אני רוצה אותה בחזרה טהורה, כמו ש. לא שומעים הרב: מי זה הנשמה? זה אתה. ש. לא שומעים הרב: זה לא אתה. זה לא אתה מתוק, אתה ראית פעם חילזון? ש. בטח כן הרב: יש לו קליפה כזאת, נכון? מי זה החלזון הקליפה או זה שבפנים? ש. החלזון זה הקליפה, הרב: הבנתי, החלזון זה הקליפה, אתה יודע, הקליפה זה הסטרא אחרא, כן, אבל הקליפה אתה יודע אם מוציאים את החלזון אז מה זה נקרא? זה שמבצבץ מתוך הקליפה, אני שואל שאלה, זה שיוצא מתוך הקליפה מה זה? זה שיוצא מבפנים הריר הזה שיוצא מי זה? ש. לא שומעים הרב: אה, זה הכלום הזה, הבנתי. כל זה אתה רוצה בשביל לא ליפול בפח של עצמך יעני שהנשמה זה אתה. ש. אנחנו זה סתם, סתם, באנו פה אורחים בעולם הזה אנחנו אורחים, אורח אורח אתה אורח בעולם הזה, זהו. אנחנו אורחים בעולם הזה הרב: אתה אורח בעולם הזה? ש. כן שבעים שנה שלום מזדכים שלום הרב: אני אשאל אותך שאלה, אתה רואה אותי עכשיו או לא רואה אותי? ש. בטח שאני רואה אותך הרב: אתה רואה אותי עם העיניים או עם הנשמה? ש. אני רואה אותך כמו לחמה הרב: תסתכל עלי, תסתכל, עם מה אתה רואה אותי? ש. אני רואה אותך, מה אני רואה אותך, עם כיפה ואני רואה אותך עם פאות ועם אנטנה גם הרב: יפה, בדיחה יפה, ואני שואל אותי רואה אותי עם מה, עם הנשמה שלך או עם הגוף, עם העיניים ש. עם העיניים הרב: אתה רואה אותי עם העיניים, אם חס ושלום אתה תמות ואני אפתח לך את העיניים, אתה תראה אותי? ש. לא הרב: מה חסר לך? ש. נשמה הרב: אז מי ראה? ש. הנשמה רואה הרב: או, תסתכל עלי עוד פעם, ש. אני רואה אותך הרב: עם הנשמה הפעם ש. לא אני רואה אותך עכשיו עם העיניים הרב: עוד פעם, נחזור מחדש, אין בעיה. אתה שומע אותי עכשיו. ש. בטח שומע הרב: עם מה אתה שומע אותי עם האוזניים או עם הנשמה ש. אני שומע אותך עכשיו עם האוזניים, לא עם הרמקולים עם האזניים הרב: שמעתי. ואם אתה חלילה מת ואני אצעק לך באזן תשמע אותי? ש. לא הרב: מה חסר לך? ש. נשמה הרב: אז איך אתה שומע אותי עכשיו עם מה? ש. אני שומע אותך עכשיו באזניים הרב: יש לך שכל? ש. בטח כשבאים לעולם התינוק בוכה הידיים סגורות,כ שהוא הולך לעולם פותח את הידיים לא משאיר כלום בעולם הזה הרב: סיפור יפה, יש לך שכל? ש. בטח שיש הרב: זה בנשמה או שזה במח ש. זה הנשמה, לא המח, המח רק שטויות קולט הרב: הבנתי, אז אתה נשמה, ז"א אתה מדבר איתי עם הנשמה עכשיו ש. בטח הרב: אז כשאתה תצא מהגוף הנשמה הזאת שדיברה היא גם זאת שעשתה מצוות או שעשתה עבירות. ש. רק מצוות הרב: ואם היא עשתה עבירות? ש. אז זה החשבון של בורא עולם הרב: ואז היא תצטרך לתת ד ין וחשבון ש. נכון יש וידאו למעלה הרב: נכון, אז הגופה שנשארה למטה זה הפיג'מה, זה לא קשור לבן אדם, הבן אדם זה הנשמה. ש. לא, הבשר רק נשאר פה באדמה הרב: הבשר זה הפיג'מה, זה הקליפה של החזון ש. כן כן כן התולעים נהנים הרב: נכון, אבל זה לא אתה, כי אתה למעלה, אתה עולה למעלה, אתה ש. אני נותן דין וחשבון לנשמה, הנשמה הרב: בדיוק תודה תודה תודה ש. הנשמה והתולעים נהנים פה הרב: מהפיג'מה, יפה מאד. אז עכשיו אתה צריך לזכור דבר אחד, שהקב"ה כשנתן שבעים שנה, הוא מצפה שאנחנו ננצל אותם בשביל הנשמה ולא בשביל התולעים, הבנת? ש. אבל אתה אמרת עכשיו אבלע אבלע אבלע אז אנשים אוכלים בשביל שהתולעים יהנו באדמה הרב: אלה שאוכלים בכמות כזאת באמת ש. בשביל שנהנים מהרבה אוכל, הרבה כסף הרבה זה, הולכים לאדמה התולעים נהנים הרב: שמעתי. שמעתי. שמעתי, אבל תראה את גדולי ישראל בלי עין רעה ב"ה בגיל מאה כמעט כולם, וכולם רזים דקים דקים דקים, אספר לך עכשיו מה אוכל לדוגמא הרב הגאון הרב שטינמן אחד מגדולי הדור בן 98-9, חמישים גרם פירורי לחם כל יום. חמישים גרם וכוס מים ועגבניה זה הסעודה. ש. הבבא סאלי היה חי על תה ובסקויטים זהו. הרב: תודה רבה. אז ז"א אפשר לחיות על מינימום שבמינימום כי כל יותרת אם אדם לוקח את היותרת ולא את ההכרח, קורא לו האבן עזרא אפיקורוס. למה? "קדש עצמך במותר לך" גם אם מותר לך, תפרוש. עד כדי כך, שאמרו חז"ל שאם אדם אוכל סעודה ושתי כפיות אחרונות הוא לא מכניס לפה למרות שהוא תאב מאד לאכול אותם, זה נחשב לו כמו תענית של יום שלם שלא אכל. בלימת התאוה, אתה שומע? כמה היא חשובה. לכן התורה מצוה "קדושים תהיו", אם אדם רוצה הוא יכול להיות כזה. אבל אדם רואה כולם אוכלים, אז גם הוא מושיט ידו לצלחת. אבל אם בן אדם היה רוצה לעבוד על עצמו, ודאי שהיה יכול להגיע לדרגות עליונות לאין שיעור. אבל ממי הוא ילמד את זה? מהרחוב? הרחוב מלא תאוות. כולם מחפשים להשיג כמה שיותר, ממילא הוא רודף אחרי כולם. אבל הוא לא חושב חשיבה עצמית למה, למה וכמה, וכמה הוא ישתמש, אתה חושב שעשירי עולם אוכלים יותר ממני? אוכלים יותר ממך? כשהאצטומכא מתמלאת כולם מפסיקים, אם לא יפסיקו הם יקיאו. יש מזל שיש מגבלה. אומר שלמה הלך דבש מצאת אכול דייך פן תשבע והקאותו, אל תאכל יותר מידי, גם אם זה מתוק וערב לך כי אתה תקיא, הגוף לא יכול לסבול יותר מידי. זה מזל שהקב"ה עשה לנו מחסום. אוי ואבוי אם לא. אז לכן, הקב"ה אומר לנו, שאנחנו צריכים להשתמש בגוף רק בשביל להניע את המנוע שהנשמה תוכל לפעול, כמו רכב, ממלאים דלק רק בשביל להגיע מ מקום למקום, מתרוקן - ממלאים שוב כדי שאפשר יהיה לנסוע ממקום למקום. אבל ראית מישהו שממלא דלק ונשפך ונשפך ונשפך כי יש לו ענין למלא ולמלא? זה טפשי. בן אדם צריך למלא כמה שצריך. אומר הרמב"ם שהיה רופא גדול מאד, והוא מבטיח שמי שישמע בעצותיו מבחינת הבריאות כמו שכתוב בהלכות דעות פרק רביעי, אדם אוכל שליש שותה שליש ומשאיר ריק שליש, אם אדם עושה כך עם כל שאר ההוראות שהוא אומר שמה שהוא יאכל קודם דברים המשלשלים כגון סלטים וירקות ודברים כאלה ורק אח"כ דברים הקשים לעיכול כגון עוף ובשר וכו', אז יהיה גופו בריא והוא מבטיחו שלא יחלה לעולם. אבל גם אם יאכל דברים הלא טובים ויתעמל בגופו, לא התעמלות דוקא אחת שתיים שלש, יהיה עמל בגופו, אם הוא יהיה עמל בגופו יהיה בריא בגופו, ואם יאכל הדברים הכי טובים שיש אבל לא יעשה התעמלות - יחלה. אז מה צריך? רק למלא דלק, זה הכל. ולא תמיד צריך למלא פול טנק, גם עם חצי טנק אפשר להגיע רחוק, חצי טנק חצי טנק חצי טנק מגיעים לכל מקום. אבל מה אנשים, בוף, עד שהוא לא רואה שהדלק נוזל מהטנק הוא לא מפסיק. עד שכבר יוצא לו מפה עם ריח. אז ז"א אדם צריך להבין, ש לנו תכלית. היום למדנו מה התכלית, מי שרוצה לבחור בדרך הזאת, הקב"ה יטייל איתו בגן עדן. מי שלא רוצה - אז תגעל נפשו של הקב"ה בו, למה הוא חזר עם עשר אחוז, שלחו אותו לבנק של המצוות למלא והוא חזר עם עשר אחוז, והלואי עשר אחוז, הלואי. אז לכן צריך להבין, יהודים יקרים, צריך לבחור "ובחרת בחיים", החים זה לא פה, פה חיים גם בעלי חיים, צב חי מאתיים שנה, 300 שנה, הולך לאט לאט, לא בוער לו, יש לו זמן. הוא נולד עם הבית, הוא לא צריך משרד השיכון ולא הלוואה, הוא עם הבית שלו טופח וגדל, מידי פעם מוציא את הראש מסתכל כמה אהבלים הולכים וחוזר בחזרה. אבל אנחנו - ימינו קצובים עלי חלד ואנחנו צריכים לחזור, אבל איך שנחזור ישאלו אותנו, מה הבאת? מה נגיד, בדיחות, סיפורים, מה נגיד? צריך לחזור עם תורה ומצוות ועמל של תורה. כן, עד כאן זה היה הפתיח, למי שיש שאלות בבקשה. תן לאשה שם, בבקשה. ש. כבוד הרב הרב: כן ש. אני רוצה לחזור בתשובה ואני לא יודעת איך לעשות את זה הרב: מה הבעיה? את לא יודעת ניתן לך הכוונה ש. איך? איך אני חוזרת? אני לא יודעת כלום הרב: את נשואה או לא נשואה? ש. לא, אני רווקה הרב: רווקה, יש מדרשיה בירושלים שנוכל לשלוח אותם לשם, הנה היא אומרת שיש לה מדרשיה פה באשקלון והיא יכולה להדריך אותך לעשות תשובה ואיך עושים עם ליווי צמוד. מתאים לך? ש. כן הרב: אז בהצלחה שיהיה לך. מה שמך ושם האמא? ש. יפית בת לילך הרב: ה' יזכה אותך לתשובה שלמה מאהבה ש. אמן הרב: בהצלחה. כן, שאלה. הנה עוד גברת שמה למעלה. ש. שלום כבוד הרב הרב: שלום ש. יש לי שאלה שהרבה זמן מציקה לנו, ובעלי שאל אותה בעבר אבל אני לא הבנתי כל כך את התשובה. אשה אמורה לקבל את הגזרה של הגבר, מבחינת שהגבר ישב ילמד תורה והאשה תצא לעבוד? הרב: מה פירוש, הגבר מחויב ללמוד תורה ש. אוקי הרב: ו ש. והאשה אמורה לצאת לפרנס אותו? הרב: אם את לא רוצה תשארי בבית ותבטחי בקב"ה ש. אוקי, בסדר, אין לי בעיה להסתפק, לא אני אישית, אוקי, אבל אין בעיה להסתפק והכל, אבל יש לא יודעת, המציאו איזה חוק כזה שהאשה אמורה ללכת לעבוד הרב: מי המציא חוק כזה? ש. אני לא יודעת, אני שמעתי את זה מהרבה אברכים, ואני חוזרת בתשובה טריה אני לא הייתי במדרשיה לא כלום, ופשוט מאד זה נראה לי ממש הזוי שאשה תצא לעבוד לפרנס את הבעל בעצם שהוא יושב ואין לי בעיה שהוא ישב, אבל אם אתה יושב אתה בעל אמונה, לא? אם אתה יושב ולומד תורה, אז אשה לא אמורה ללכת לפרנס אותך. הרב: תגידי לי, וזה שהבעל צריך ללכת ולפרנס את אשתו זה לא הזוי? ש. לא הרב: למה לא? ש. כי זה ההשתדלות שלו הרב: איפה זה כתוב שזה ההשתדלות שלו ש. מן הסתם אם הוא מתחתן אז הוא אמור לדאוג לאשה ולילדים ולבית הרב: אבל בדור הזה של הפמיניזם ושהנשים תובעות דוקא לצאת לעבוד ולהיות בתפקידים בכירים כאלה ואחרים חוץ מבנין כמובן וצביעה וסיוד וכל הדברים האלה, אבל הן רוצות מאד לעבוד והן אומרות שהן לא שונות מהגברים ש. אוקי, אנחנו לא כאלה הרב: אז מה את אומרת, זה לא הזוי? ש. לא, אנחנו לא כאלה, אנחנו אלה שחוזרות בתשובה והדתיות למיניהן מן הסתם הרב: את אמרת שהיית במדרשה נכון? ש. אני לא הייתי במדרשיה הרב: לא אמרת קודם? ש. לא, אני לא הייתי, אני חוזרת בתשובה הרב: אה, לא היית במדרשיה, לא היית? לא היית. וכשהתחתנת התחתנת עם אברך, ידעת שהוא אברך? ש. לא, לא, אנחנו חזרנו בתשובה ביחד אני ובעלי הרC: הבנתי, וממתי הוא התחיל לעבוד ואת התחלת לעבוד? ש. הוא התחיל לעבוד מאז שעשה תאונת עבודה, ואני בהריון אני אין לי בעיה, אני הרב: תעני רק לשאלות תודה ש. לא אני אומרת הוא מאז שהוא עשה תאונת עבודה אז הוא בכולל הרב: ז"א עד אז הוא עבד בצורה הזויה ש. עבד כן הרב: עבד, עכשיו הוא מוגבל אחרי תאונה והוא החליט ללמוד ש. כן, הוא תמיד רצה, הוא תמיד רצה הרב:רגע, אז זה לא הזוי לבקש מאדם שנפצע בתאונה שילך לעבוד ש. אני לא אומרת, אבל זה התווכחות עם בן אדם, הוא מתווכח איתי, לא הוא אישית הרב: לך יש בטחון בלי לעבוד? ש. אני תמיד יש לי בטחון הרב: ז"א גם אם לא יהיה לכם אפילו אלף שקל את תסתדרי ש. ברור הרב: ברור ש. ברור הרב: עד עכשיו עבדת? ש. בודות זמניות, לא משהו הרב: מאיזה שעה עד איזה שעה ש. כל פעם זה היה קצת, זה שש שעות, שלש שעות הרב: לחודש או לשבוע או לכמה ש. לא, לשבוע הרב: הבנתי, וזה הפריע לך במהלך החים ש. כרגע אני גרה אצל ההורים אבל זה לא כל כך מפריע כמו שאנחנו גרים לבד, אבל אני לא יודעת איך זה יהיה כשאנחנו נגור לבד הרב: אז קודם כל כרגע אין לך בעיה? ש. כרגע אין בעיה, אני לא מפריע לי גם שילמד אחרי זה, אבל שלא יבוא אלי בתלונות הרב: תלונות אפשר לבוא, גם את באה אליו בתלונות עכשיו, עכשיו התלוננת אמרת שזה הזוי ש. לא לא, אני לא מפריע לי שהוא ילמד, אני מפריע לי שיבוא אלי ויגיד לי תצאי לעבוד הרב: ככה הוא אמר לך בלשון תצאי לעבוד? ש. לא, הוא רומז את זה הרב: אה רומז, תראי איזה בחור מנומס, התורה עידנה אותו. אבל מכל מקום, תראי, אם את לא רוצה לצאת לעבוד אז את לא חייבת ללכת לעבוד ש. אוקי, זה מה שאני שואלת, האשה לא אמורה לקבל את העונש של הגבר הרב: זה לא עונש ש. זה ממש עונש הרב: אם את מפרנסת את בעלך שלומד זה זכות גדולה. אם את הולכת לפרנס לא בשביל בעל לומד זה עונש. ש. כן אבל הרב: עוד פעם תקשיבי טוב, מי שמפרנס תלמיד חכם שלומד זוכה בכל התורה שלו, כמו יששכר וזבולון, מי שיוצא לפרנס כמו שאת אומרת רק לפרנס, זה הקללה של "בזעת אפך תאכל לחם". אז לכן יש הבדל אם את עובדת בשביל מי שלומד או את עובדת במקום אחד שהיה צריך לעבוד. ש. טוב, אבל הרב: את לא חייבת גם עכשיו, שתביני ש. לא, ברור בכל מקרה זה סתם מה שאני חושבת אבל הרב: אבל אם את בעלת בטחון גדול מאד אז תשפיעי עליו בבטחונך שיסמוך על הבטחון בהשי"ת ויסתפק במה שיש. ש. אז הוא אמור להסתפק, לא אני, נכון? הרב: את ודאי, את מסודרת ,את בבית של ההורים ש. ברור הרב: נכון, מה יקרה אח"כ כשתעברו לבית לבד ש. אנחנו גרנו לבד אבל כשהוא היה עובד הרב: כשתעברו לבית לבד מה תעשו? ש. זה מה שאני שואלת, זה הרב: למה את שואלת אותי, את אמרת שיש לך בטחון, ואז מה יקרה, תארי לי את המצב, תארי לי את המצב ש. אני יש לי בטחון, באמת הרב: עולה לכם 2500 שקל שכר דירה, ואח"כ יש חשמל הוצאות פה שם תך תיך 4000 שקל, ש. זה מה שאני שואלת כל אברך היום הרב: אז אני שואל אותך, מאיפה יהיה אם בעלך מביא 1500-2000 שקל ש. נו, זה מה שאני שואלת, זה הגבר אמור להביא את הפרנסה הבית הרב: לא הבנתי אז הוא מביא 1500-2000 שקל ש. הוא לא אמור להביא 1500, הוא אמור לעשות השתדלות, יש לו שיעורים, יש לו את העבודה הרב: אם יש לו, אם יש לו ש. אם הוא ילך לעשות כשרות והכל הרב: אם יש לו בסדר, אם יש לו ש. בסדר, אם יש לו אז בשביל זה האברכים צריכים ללמוד את זה, האשה לא אמורה ללכת לעבוד שמונה שעות הרב: לא הבנתי, אז את רוצה שהוא יצא לעבודה מעבר ללימוד? ש. יש עבודות של אברכים, יש שיעורים, יש הרבה דברים מעבר לזה הרב: הבנתי, אז את אומרת אין לך בטחון מלא ש. אני אין לי בטחון מלא כמו שאתה אומר הרב: אבל קודם אמרת שכן, העיקר שלא תעבדי ש. לא, לא, תקשיב, כבוד הרב, אני אין לי בטחון מלא גמור, אוקי, בא נתחיל מזה אני חוזרת בתשובה, אבל אני מנסה, אבל ברגע שגם אין לו אז אי אפשר גם להפיל את זה עלי, אתה תלמיד ישיבה, אתה בכולל כרגע, אוקי הרב: בקיצור, את לא מוכנה לשים יד ש. לא, זה לא שאני לא מוכנה לשים יד הרב: מוכנה או לא? ש. יש גברים שלא רוצים לעזור הרב: את מוכנה או לא? ש. לשים יד לעבוד, לעשות את ההשתדלות שלו? הרב: לעזור לבית, שניכם שותפים, הבית שלכם ש. רגע, תסביר לי דבר אחד, אשה אמורה לקום בבוקר לטפל בילדים, אוקי? ללכת לעבוד שמונה שעות חוזרת גמורה, בסדר, ואחרי זה עוד לבוא לטפל בילדים, מקלחות, את כל השאר מסביב לזה, וכל אשה פה עושה את זה היום וחוזרת לישון הרב: שמעתי, והבעל מה יעשה, ילמד שבע שעות, יעמול בתורה ואח,כ ילך לחפש עבודות נוספות, יחזור בלילה מאוחר גמור, ואחרי זה עוד צריך לעזור בבית קצת כי הילדים לא נרדמו וצריך להחליף להם ולעזור קצת פה ושם, ויש קצת כביסות וכמה דברים ש. אני לא נראה לי שהם עושים את זה הגברים, ברגע שהאשה לא עובדת הם לא עושים הרב: אם אשה כבר שולחת את בעלה לעבודה בצורה כזאת היא גם תבקש ממנו שתתלה כביסה למה לא ש. אני לא שולחת אבל תצא לעשות השתדלות, מה זה זה, אני לא אמורה ללכת לפרנס אותך הרב: אם הוא צריך לעשות השתדלות למה את לא תעשי השתדלות? ש. כי אני לא אמורה לפרנס אותך הרב: מי קבע? ש. זה ככה זה הרב: מה זה ככה זה ש. זה ככה אמור להיות שהגבר מביא את הפרנסה לבית לא האשה, האשה גם ככה יש לה עליה הרב: הבנתי, באיזה בית זה מדובר? ש. בכל בית בישראל, הבעל אמור להביא את ההשתדלות שלו הרב: הבנתי, אז הנה לדוגמא הרב קניבסקי הוא אחד מגדולי ישראל הוא לא הביא שקל עד היום, והרב שך זצ"ל לא הביא שקל, והרב עובדיה לא מביא כסף, והרב זה וכל אלה יושבים ולומדים וב"ה הכל מסתדר ש. להם היה בטחון גמור, לנו אין הרב: אז תעבדי בעל בטחון במקום לעבוד בחוץ ש. יפה, אז אתה רואה שגם בעלי צריך לעבוד על הבטחון, לא רק אני הרב: אבל את שולחת אותו מחוסר בטחון לעבוד ש. לא אני לא שולחת, תעשה השתדלות שלך, מצידי הרב: איזה השתדלות, הוא משתדל בתורה ש. לא, מצידי תצא שעתיים ארבע שעות הרב: מצידך העיקר שהוא יצא ש. העיקר שהוא יצא, ברור הרב: למה העיקר שהוא יצא? ש. שיעשה את ההשתדלות שלו הרב: אבל הוא יצא השתדל שבע שעות השתדל עם הבורא וביקש ממנו ש. לא, הוא למד שבע שעות הרב: על זה מקבלים את כל ההבטחות בעולם הזה ולעולם הבא, אז מה עוד צריך? ש. פה אתה הולך ללמוד, אתה לא הולך לעשות את ההשתדלות שלך הרב: מי קבע שיש השתדלות? השתדלות שאת מכירה ומסבירה זה קללה שכתובה בתורה "בזעת אפיך תאכל לחם" זה ההשתדלות, וההשתדלות ה