ביטחה - פרשת קדושים

מושב ביטחה 4-5-11

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

"והייתם לי קדושים כי קדוש אני, אני ה' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי".

כתב הרמב"ם, בהפרש שבין החסיד ובין הכובש את יצרו, מה ההבדל בין אדם שנקרא חסיד, מוגדר חסיד, לא לפי המלבוש, חסיד בעבודת הבורא יתברך שמתחסד עם קונו, מה ההבדל שיש בין חסיד לבין כובש את יצרו? זה לשון הרמב"ם. אמרו הפילוסופים, שהמושל בנפשו הוא מתאווה לפעולות הרעות, ויכבוש את יצרו. ז"א מי שמושל בנפשו, אז יש לו יצר הרע, יש לו תאוות, הוא מתאווה לפעולות רעות, אבל הוא כובש את יצרו. אבל החסיד הוא נמשך בפעולתו ויעשה הטובות והוא מתאווה ונכסף אליהן. החסיד אין לו בכלל בעיה, הוא נמשך מעצמו וממהותו אל הפעולות הטובות, עושה אותן, כוסף אליהם ומתאווה להם. בכלל אין לו נטיה לרע. ובהסכמה מן הפילוסופים, ככה אומר הרמב"ם, שהחסיד יותר חשוב ויותר שלם מן המושל בנפשו. מי שהוא חסיד ולא נמשך בכלל לדברים רעים, ועושה מעשים טובים ונכסף אליהם תמיד, הוא יותר חשוב ויותר שלם מן המושל בנפשו. מפני שתשוקתו לרע היא תכונה רעה בנפש, מי שמושל בנפשו צריך ממשלה למשול, אז ז"א הנפש לא נמשכת לרע וזה תכונה רעה. החסיד לא נמשך לרע אז זה יותר טוב, הוא יותר שלם. ככה אומרים הפילוסופים, אומר הרמב"ם.

ממשיך הרמב"ם, וכבר אמר שלמה המלך ע"ה כיוצא בזה, נפש רשע איוותה רע, הנפש של הרשע מתאווה לרע. ואמר שלמה המלך בשמחת החסיד במעשה הטוב, שהחסיד הוא תמיד שמח במעשים טובים, פסוק: "שמחה לצדיק עשות משפט ומחיתה לפועלי האוון". ז"א הצדיק שמח כשעושה משפט דרכי היושר. זהו הנראה מדברי הנביאים נאות למה שזכרו הפילוסופים, ז"א עד כאן הדברים מתאימים בין מה שאמרו הפילוסופים למה שנראה מדברי הנביאים, כמו שהשמענו את דברי שלמה המלך. וכאשר חקרנו דברי חכמים בזה הענין, עכשיו אומר הרמב"ם, אבל כשחקרנו את דברי חכמים בזה הענין, נמצא להם שהמתאווה לעבירות ונכסף להם הוא יותר חשוב, כאילו יש מחלוקת, כאילו יש מחלוקת בין חכמים לבין הנביאים והפילוסופים.

והביאו בזה את הדברים הבאים, איזה דברים? אמרו, כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, אז רואים שכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, משמע שמי שהוא יותר גדול, היצר יותר גדול, משמע שיש לו כל הזמן התאוויות כאלה והוא מתגבר, אבל יצרו גדול איתו. וגם אמרו, לפום צערא אגרא - לפי הצער כך השכר, פירושו של דבר שיש לו צער, הוא מתנגד, הוא מתנגד למה שהיצר מונע ממנו או מפתה אותו, ועל הצער שהוא מתגבר הוא יקבל שכר יותר, משמע שהוא עדיין לא חסיד. ויותר מזה, מה שאמרו חז"ל בתורת כהנים קדושים, רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא יאמר אדם אי אפשי לאכול בשר בחלב, אי אפשי ללבוש שעטנז, אי אפשי לבוא על הערווה, אלא אפשי, ומה אעשה שאבי שבשמים גזר עלי, אז יש לנו מאמר שאומר את הדברים בצורה ברורה. רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא יאמר אדם אי אפשר לאכול בשר בחלב, אי אפשר ללבוש שעטנז, אי אפשר לבוא על הערווה, אלא אפשר, ומה אעשה שאבי שבשמים גזר עלי. לפי המובן מהפשט של שני המאמרים, בתחילת המחשבה הם סותרים זה את זה. ואין הענין כן. זה נראה שסותרים, אבל אין הענין כן, אבל שניהם אמת, ואין מחלוקת ביניהם. והוא, שהרעות הם הענינים המפורסמים אצל כל בני האדם שהם רעות, שפיכות דמים, גניבה, גזילה, הונאה וכיוצא באלה, כולם יודעים שאלה דברים מפורסמים שהם רעים. והם המצוות השכליות, דהיינו לא לגנוב, לא לגזול, לא לשפוך דמים, זה מצוות שכליות. ואין ספק שהנפש אשר כוספת לדבר מהם ומשתוקקת אליהן, היא נפש חסרה. זה ברור שהנפש הזאת יש בה פגם, היא חסרה. והנפש החשובה לא תתאווה לאחד מאלה הרעות כלל. זה ברור. אבל הדברים שאמרו עליהם החכמים שהכובש את יצרו  מהם הוא יותר חשוב, זה בתורות השמעיות. קודם זה היה השכליות, לא לשפוך דמים זה שכלי, לא לרצוח, לא לגנוב, לא להונות, זה שכלי, שמה כולם מסכימים, גם שלמה המלך וגם הפילוסופים. ונראה שהחכמים כאילו חלקו, מתברר שלא, הם דיברו במשהו אחר בכלל. הם דיברו על המצוות שהם לא שכליות, בתורות השמעיות הם דיברו. ובואו נבחן את חכמתם עליהם השלום ובמה שהם המשילו, הם לא אמרו, אל יאמר אדם אי אפשר להרוג, אי אפשר לגנוב, אי אפשר לכזב, אבל הביאו דברים שמעיים כולם, מה הביאו? שמעים זה שקיבלנו אותם על פי משה רבינו מפי הגבורה, איזה דברים? שמעיים, שלמדנו מפי השמועה. מהם? בשר בחלב, מישהו היה מעלה בדעתו למה אסור בשר בחלב? זה לא דבר שכלי, לבישת שעטנז, זה לא דבר שכלי, עריות - זה לא דבר שכלי, זה לקיום המין כאילו, ואלו המצוות וכיוצא בהם אשר קרא אותם השי"ת חוקות, אלה חוקים, עד כאן לשון הזהב של רבינו הרמב"ם, ז"א, אומר הרמב"ם ניתן היה להבין שהנביאים והפילוסופים מסכימים בדעה אחת שהחסיד הוא עדיף על מי? על מי שכובש את יצרו. אח"כ ראינו שחז"ל אמרו, שמי שמתגבר על יצרו הוא עדיף. אז אומר הרמב"ם ישוב לדבר, לא, כל הדברים אמת. הראשונים שאמרנו דברו במצוות שכליות שזה פשוט, אם בן אדם נחשף לדברים רעים שהשכל דוחה אותם, אז נפשו חסרה והוא גרוע יותר מן החסיד שלא נמשך, אבל מה שחכמים דיברו, זה במצוות השמעיות, מה שנקרא "חוקים", ושמה אם הוא מתגבר, שמה ניכר המעלה שלו הגדולה. למה - כי השכל דוחה את הדברים.

מעתה, כיון שלמדנו היסוד שמשפטי ה' יתברך, היסוד שבמשפטי השי"ת, לא יאמר האדם, יש לי רצון לעבור עליהם אבל מה אעשה, אלא שאנו גם כן נבין ונשכיל בהם. אם כן הבה נתבונן במשפטי התורה, הנה לפי משפט השכל אינו דומה אם עני הוא שגנב או עשיר שגנב. על פי משפטי התורה אנחנו צריכים להבין, גנב בין אם הוא עני בין אם הוא עשיר שווים, שאם אחד גנב כיכר לחם בגלל שהוא רעב והוא גנב גם מי שהוא בעצמו עשיר, אין לבזותו על כך. ככה אנחנו מביים על פי שכל, מסכן עני אין לו מה לאכול, ומי גנב ממי שלא מרגיש בכלל הוא עשיר, אז היינו אומרים לא צריך לבזות אותו, אעפ"כ אם יביאו אותו למשפט על גנבתו יחייבו אותו לשלם כפל. אם הוא גנב עשר שקל - עשרים, מאה - מאתיים, אלף - אלפיים, מאה אלף - מאתיים אלף, יחייבו אותו כפל. אם זוהי המידה במשפט עם גנב כזה,  נו, אז עכשיו על פי שכל אם עשיר גנב מעני, כמה הוא צריך להתחייב, הרבה יותר היינו אומרים נכון? אתה לא חסר לך כלום ועוד הלכת לקחת מהעני המסכן, אז ודאי שהיינו צריכים לחייב אותו הרבה יותר. אבל בדין תורה אין חילוק מי הגנב וממי הוא גנב. שניהם ישלמו אותו דבר - כפל, כפול. גם אם אחד אכל כזית נבילה, שיעור של שלשים גרם לערך נבילה, והיו עדים, והתרו בו, מה הדין? מלקים אותו. ואין חילוק אם הוא אכל את זה משום שהוא רעב מאד ולא היה לו שום דבר אחר לאכול, או - אם זה ציור אחר, שזה שאכל את הנבלה היה לפניו בשר כשר ואכל בשאט כזית נבילה, בשני המקרים הללו הדין שווה להלקותו. אחד אכל בלית ברירה, אחד אכל להכעיס, שניהם מקבלים אותו עונש, על פי דין תורה.

והנה בשכל של האדם, אין להשוות ביניהם בכלל, אי אפשר לתת אותו עונש לשני סוגים כאלה? אבל מצד שני, לקיום העולם בדין ובמשפט אי אפשר אחרת, אי אפשר אחרת. אלא לעשות חוקים קבועים גם למשפטים. התורה קבעה חוק קצוב לכל עבירה ולכל עובר עבירה בקצה האחרון, שאפילו עני מדוכא, גנב פרוטה מעשיר גדול חיובו לשלם כפל. ז"א אם הוא גנב פרוטה מעשיר גדול, חיובו לשלם כפל. ואפילו עשיר גדול שגנב מעני, אעפ"כ הדין לא משתנה ואינו משלם אלא כפל.

ואל נתמה שלפי זה נמצא שאנחנו מענישים בעונש קל מאד את העובר עבירה במצב שהוא חמור הרבה, שאם עשיר ובעל נכסים יגנוב דבר חשוב וחיוני שלעני חבירו, וגם קרובו, איך אנחנו יכולים להסתפק שישלם כפל וינוקה מהעוון הזה? אדם כזה הוא אכזרי ביותר, למה יפטר ויתהלך בשוק רק בתשלום של כפל ותו לא?

על התמיהה הזו יש תשובה. מה התשובה? בדין שמים האדם הזה לא מנוכה עדיין, הוא לא גמר את החשבון, והוא עתיד ליתן את הדין על אכזריות ליבו במה שנוגע לחבירו שגנב ממנו. הדיינים נתמנו למלא חסרונו במה שמשתלם כפל ודי, לדיינים אין סמכות יותר להוציא ממנו, לענוש אותו, רק מה שהתורה אמרה. ולנגנב ודאי אין זה נוגע כלל אם הגנב אכזרי או לא, הוא יכול לצעוק מפה עד להודעה חדשה ולהגיד ראית איזה מנוול, מה הוא עשה לי, ראית איך הוא זה ולא חסר לו כלום והוא עשה לי דווקא פפפ..... תגיד מה שאתה רוצה, בסוף מה תקבל? כפל. אז מה עם כל העוולות שהוא עשה? יש דין שמים. בארץ הדיינים יכולים לפסוק רק מה שהתורה הרשתה להם, מה שנשאר - בשמים סוגרים חשבון, לא דווקא עד שמגיעים לשם, אפשר גם כאן. אפשר גם כאן.

מצינו בדוד המלך, כשבא אליו נתן הנביא במעשה של בת שבע, כתוב שם, במעשה של בת שבע כתוב שם, "וישלח ה' את נתן אל דוד ויבוא אליו ויאמר לו, שני אנשים היו בעיר אחת, אחד עשיר ואחד רש, לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאד, ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה, ותגדל עמו ועם בניו יחדיו, מפיתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת. ויבוא הלך לאיש העשיר ויחמול לקחת מצאנו ובקרו לעשות לאורח הבא לו ויקח את כבשת האיש הרש ויעשה לאיש הבא אליו" אז יש אחד עני שקנה כבשה אחת שהיתה כמו הבת שלו, גודלת עם הילדים שלו, והעשיר השכן שלו בא אליו איזה אורח ולא רצה לבזבז מהכבשים שלו, הלך לקח את הכבשה של הרש והאכיל בה את האורח.

את המשל הזה אמר לו  נתן לדוד בנבואה, ושאל אותו מה דינו של העשיר הזה? מה הדין שלו? אם היה נתן הנביא מדבר ככה לבית דין, היו עונים לו אתה עד אחד, והתורה אמרה לא יקום עד אחד באיש, ואין חילוק אם הוא נביא או לא, כך דין תורה, אז גם אם יבוא הנביא ויעיד על המעשה הזה והוא אחד, אומרים לו סליחה, אתה לא יכול להעיד, נגמר הסיפור. ואפילו אם יהיו שני עדים בדבר אז יחייבו אותו כפי דין תורה לשלם ארבע כבשות ותו לא. אבל מעניין, תראו מה כתוב בפרשה הזו, "ויחר אף דוד באיש מאד ויאמר אל נתן, חי אדוני כי בן מוות האיש העושה זאת, ואת הכבשה  ישלם ארבעתיים עקב אשר עשה את הדבר הזה ועל אשר לא חמל" את הכבשה ישלם ארבעתיים מדין תורה על הגניבה, ובן מוות הוא על האכזריות שלו. אז פה דוד המלך אומר שני דינים, דין תורה ודין שמים. על פי התורה הוא חייב ארבע, אבל על פי דין שמים בן מוות הוא על אכזריות. ויש להתבונן למה חייב אותו מיתה עבור גניבה? איפה מצינו דין  מיתה על עבירה של גניבה? אלא דוד חייב אותו מיתה לא מדין בית דין, אלא מדין שמים, במשפט שמים לא מתחשבים רק על המעשה, אלא גם על התכונה שיש לאדם בלב, ולכן אפשר לאדם שעבור מידת אכזריות שבו יענש במשפט שמים בעונש מוות.

ומצינו הלכה מחודשת במלך, מה שאין כן בסנהדרין, שמלך מותר לו לשפוט ולהעניש כמו משפט שמים. לכן דוד המלך אמר גם את העונש של דין שמים, כי מלך בשונה מסנהדרין יכול לדון כמו בדיני שמים.

למדנו, שבמשפט שמים מענישים על תכונת האדם ועל הנטיה שבלבו. והעונש הזה חמור הרבה יותר ממעשה העבירה, וכמו שמצינו בדוד, שעל מעשה הגניבה חייב אותו לשלם ארבעתיים, אבל על האכזריות שבדבר אמר כי בן מוות הוא.

ועכשיו רבותי שימו לב, כך גם במידות שבאדם, אם יש באדם אכזריות, אם יש בו גאווה וכדומה, אף אם לא פעל במעשה, לא התאכזר ממש ולא התגאה על בני האדם, אבל מכיון שיש לו בליבו נטיה לאכזריות, וכן בגאווה אפילו אם הוא רק גבה לב, כמו שכתוב בפסוק "תועבת ה' כל גבה לב", יענש האדם על התכונה הרעה שבלבו. אכן, משפט זה הוא רק ביד השי"ת, ולא נועד לבני האדם כלל, כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב. לכן כתוב "כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים" מי שמקפיד מקפידים עליו, מי שמתאכזר - מתאכזרים אליו. ז"א איך שאתה מתנהג, איך שהתכונות שלך ככה אתה תקבל. בלי קשר למעשים. אפילו אם התכונה קיימת ועוד לא פועלת. כמו שאליהב הפסיד את המלוכה שהיה צריך למלוך במקום דוד המלך, בגלל שהיה לו גאווה נפסל מלהיות מלך.

ושמא תאמר, למה אענש? מה אשמתי שה' ברא אותי בתכונה רעה כזאת? אני עצבני, מה אני יעשה, אני עצבני, ככה נולדתי, מה אתה רוצה ממני? אדרבא, בא תקח ממני את זה. אם תאמר למה אענש מה אשמתי שה' יתברך ברא אותי בתכונה כזאת, לא מחכמה שאלת על זה. הלא לתכלית הזו נבראת, לשרש אחר התכונות והנטיות הרעות שלך ולהחליף אותם בטובות, זוהי העבודה שבאנו לעשות פה, לתקן את המידות שלנו.

כתוב שהתורה מעדנת, אז אמר הסטייפלר זצ"ל שהתורה מעדנת את האדם, פירושו של דבר שהוא לא יהיה רוצח, שהוא לא יהיה גנב, שהוא לא יהיה נואף, שהוא לא יהיה, היא מעדנת אותו, אבל היא לא מתקנת עדיין את המידות שלו, על המידות צריך לעבוד וללמוד הרבה ספרי  מוסר כל יום בשביל שהמידות יתוקנו.

ז"א אדם נברא לשרש ולעקור את התכונות והנטיות הרעות ולהחליף בטובות. יכול אדם לעשות כך, מחוייב לעשות כך, ושום אמתלה לא תועיל לו. זה לא קל, נכון, זה ללכת נגד הטבע שכבר אתה ככה טבוע בך הדבר, אבל יש באדם את הכח להתגבר ולהיות בן חיל ולמלא את השליחות שהוא בא בשביל זה לעולם. ואם הוא עושה כן, אז הקב"ה לא בא בטרוניה עם בריותיו.

יוצא רבותי שיש לנו עבודה גדולה, והעבודה הזאת היא תיקון המידות. לכן אמרו חז"ל, כפום צערא אגרא - אדרבא, ה' מסתכל, כמה קשה לך, כמה אתה מצטער בשביל לתקן את המידות הרעות ככה הוא משלם לך. לכן אמרו כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, אז לפי חכמים הכובש את יצרו גדול מאד, למה? כי הוא מכניע את יצרו הרע גם בדברים השמעיים, לא רק השכליים.

אם כן יש לנו עבודה נכבדה, ואם מישהו חושב שרק קיום המצוות ולימוד התורה יספיקו צריך לדעת שזה לא מספיק. צריך לתקן את המידות. ומי שישמע את ההרצאה שנתתי אתמול בירושלים על הנושא שחביב אדם נברא בצלם, וחביבין ישראל שנקראו בנים למקום, וכלי חמדה שניתן להם, מי שישמע את זה יבין מה תפקידנו בעולמנו ביחס לאומות העולם. חובה לשמוע את ההרצאה הזאת ולהפיץ אותה לאחרים, כי היא היסוד והמעלה והסגולה של עם ישראל כל האומות. יש שידור חוזר באתר שופר. נט, הרצאה מירושלים אתמול, לא להפסיד, שלשום סליחה.

עכשיו בואו אני אראה לכם מה קורה כשאדם לא מתקן את המידות, ולא שומע בקול החכמים, וחושב שהוא חכם, ובגלל שהוא לא מתגבר על מידותיו אפילו פעם אחת בחייו, מה יכול לעלות בגורלו, מה יכול לעלות בגורלו.

שנינו בפרקי אבות, "והוי מתחמם כנגד אורם של חכמים" "והוי מתחמם כנגד אורם של חכמים והוי זהיר בגחלתם שלא תכבה, שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף וכל דבריהם כגחלי אש". אז מזהירים אותנו שלא להכוות בגחלת של חכמים. חכמים, תלמידי חכמים, גדולי תורה, לא להתעסק, להזהר מאד מאד מאד. ז"א צריך להזהר הרבה בכבודם של תלמידי חכמים, שכן אם יפגע בכבודם עלול להיענש על כך בצורה קשה. ואין תרופה למכתו. והנה אע"פ שיש מצוה גדולה לכבד כל מי שעוסק בתורה, מכל מקום עיקר המכוון בדברים האלה על תלמידי חכמים ממש.

מעשה שהיה לפני מאתיים שנה, ברבי משה בנו של רבי פנחס מקוריץ, ובניו רבי שמואל אבא ורבי פנחס, שהם התאמנו והתמחו במלאכת הדפוס, אביהם היה בעל דפוס בעיר קוריץ ויעצו להם לייסד לעצמם בית דפוס בעיר סלוויטה, ולהדפיס שם את כל ספרי התלמוד, את הש"ס בהוד והדר. כמו שנאמר "זה אלי ואנווהו", התנאה לפניו במצוות. כשניגשו רבי משה ובניו למלאכת קודש זו, פנו לגדולי הדור ממזרח וממערב שיכתבו להם הסכמה. מה הם ביקשו? שבמשך עשר שנים מיום הדפסת התלמוד בדפוס סלביטה לא יוכל שום אדם להדפיס את הש"ס כי תהיה בכך השגת גבול. וכן הסכימו גדולי הרבנים, ומתוכם הגאון רבי עקיבא איגר והחתם סופר ועוד רבנים. ואז זכו רבי משה ובניו והדפיסו את כל הש"ס במשך חמש שנים ברוב פאר והדר. רבו הקופצים לקנות את הש"ס המהודר, ובמשך שנים אחדות נמכרו כמעט כל העותקים. בשנת תקצ"ד חשבו רבי משה ובניו לחזור ולהדפיס את הש"ס במהדורה נוספת בבית הדפוס שלהם. אך נודע להם כי רבי מנחם מן מהעיר וילנא, אבי משפחת רם שהש"ס שאנו לומדים בו היום במהדורת אותה משפחה, יחד עם שותפיו מהעיר הורדונא ניגש גם הוא להדפיס את הש"ס בוילנא, על אף שלא עברו עשר שנים מיום ההדפסה בעיר סלביטה. המדפיסים של סלביטה פנו לגדולי הדור, וביניהם הגאון רבי עקיבא איגר עם דרישה שיכריזו איסור על יסוד הסכמת הראשונה על דפוס וילנא, איך הם יכולים לחרוג ממה שנחתם? שלא יעזו להדפיס את הש"ס עד שיעברו עשר שנים. והגאון רבי עקיבא איגר אשר למוצא פיו היו מייחלים כל בני הגולה, לאחר ששמע את טענות שני הצדדים, פסק הלכה למעשה. מאחר שמדפיסי סלביטא מכרו כמעט את כל העותקים שהדפיסו, וגם שהמדפיס מוילנא מוכן לקנות את כל העותקים שנשארו בדפוס סלביטא, אין מדפיסי סלביטא יכולים לעכב את ההדפסה בוילנא, והרשות בידי משפחת רם להדפיס מחדש את כל הש"ס בעיר וילנא, להגדיל תורה ולהאדירה. אמנם היו כמה רבנים שהצדיקו את מדפיסי סלביטא, אבל דברי הגאון רבי עקיבא איגר הכריעו את הכף לטובת מדפיסי וילנא.

נו, ומה קורה, דבר כזה שמקבלים פסק נגד הרצון שלך? לכאורה היה להם ביד מכתב הסכמה לעשר שנים, פתאום אחרי כחמש שנים רוצים להדפיס והרב הגאון הרב איגר אומר שזכותם שלהם, למה אתם גמרתם את כל הדפסה, ומה שנותר הוא מוכן  לקנות, אז מה, תעכבו את העולם בגלל שאם רוצים להרוויח עוד? יגדיל תורה ויאדיר. אבל הם לא הסכימו.

רבי משה ובניו מדפוס סלביטא בראותם שיש כמה רבנים שעומדים לימינם, כמו שתמיד אנשים נתלים בכמה רבנים בשביל לעבור על איזה דברים, שגו, ושמעו לעצת אנשים בלתי מהוגנים, ותשמעו מה עשו, פרסמו ברבים שאין לסמוך על ההיתר של רבי עקיבא איגר למדפיסי וילנא, כי הוא כבר זקן בא בימים, וכל מעשיו הוא עושה על פי רצון בנו רבי שלמה איגר, שהיטה את לבבו לפסוק לא כהוגן, אז מאשימים בעלילה כאילו יש לו בן שכל פעם מבלבל לו את המח וככה הוא היטה את לבו, רבי עקיבא איגר בשמעו כל זאת, רתח עד מאד, ודברים אלו הוציאוהו מגדר ענוותנותו מפני כבוד התורה, שנראים הדברים כאילו היטו את לבבו של הרב כנגד דתה של התורה, ומתוך כך פרצה גם מחלוקת נוראית.

על כן הביע דעתו במכתב, וז"ל: דעת תורה, זה יום ד' טבת תקצ"ו, וזה הלשון: מאד הומה ליבי על העזות והחוצפה של מדפיסי סלביטא, ודבריהם דברי נאצה הם. לא בלבד על בני הגאון שהיטה את ליבי, ככה הם אומרים, אלא גם עלי, שיכולים לפתות אותי לפסוק שלא כדין, ובאמת שכל ההסכמות ששלחו אלי מדפיסי סלביטא, לא מצאתי בהם שום ממש לזכותם, אפילו על אחד מאלף, ומה הם רוצים, ללכת בחוזקה, אינני מוחל להם כלל וכלל, כי על בזיון התורה אי אפשר למחול. עקיבא בן משה גינז ז"ל. ככה הוא חתם. עד כאן לשון מכתבו.

ואז עמד הרב מול ההיכל, היכל הקודש, ואמר מתוך צער ועגמת נפש, רבונו של עולם, תורתך אני לומד, ועל פי תורתך אני פוסק, אפילו אם אני  מוחל על כבודי, על כבוד תורתך אתה לא תמחול. והיה הדבר כשגגה היוצאת מלפני השליט.

בימים ההם ארע מעשה נורא ואיום, מעשה שהיה כך היה, פועל אחד בבית הדפוס בסלביטא שהיה כורך את ספרי התלמוד של סלביטא, מתוך שכרות וקלות דעת תלה את עצמו בבית הדפוס ומת. המשכילים, בתקופה ההיא היו משכילים שהיו נגד לומדי התורה, שבית הדפוס היה לצנינים בעיניהם מפני שממנו יצא אור התורה לכל העולם ע"י הדפסת ספרי הקודש, השתמשו במקרה זה במלשנות, והמומר מיכאל בן דרסקי שם רשעים ירקב, שנודע כאיש צר ואויב בישראל, הגיש דלטוריה - לשון הרע לפני ראש המשטרה בפטרבורג, והטיל על מדפיסי סלביטא את האחריות לרצח, שני משומדים שהתגוררו בפטרבורג - גרינברג וליפסקי שם רשעים ירקב, הוסיפו עוד על עלילה זו, כי המדפיסים בסלביטא הדפיסו ספריהם בלי רשיון הצנזר המבקר, ומפני שהכורך, זו העלילה, רצה להלשין עליהם באזני השלטון, לכן מיהרו האחרים המדפיסים ורצחו אותו. ז"א נתנו הסבר וטעם למה זה נעשה. שלטונות רוסיה גם הם ראו שיש להם מציאה, מרוב שנאת ישראל שלהם, ואסרו באזיקים את האחים. את האב רבי משה לא אסרו מפני זקנתו. ועם חקירה מסועפת יום יום במשך שלש שנים, כשהם מוטלים בבית הסוהר עם שודדים ורוצחים, בעינויים קשים ומרים, ניתן פסק דין אכזרי מבית המשפט ברוסיה. וזה הפסק: האחים יעברו בין שתי שורות של חיילים רוסיים, שכל אחד שוט בידו, ועל האחים לקבל אלף וחמש מאות מכות בשוטים, ואם ישארו בחיים יוגלו לסיביר לכל חייהם.

בערב ר"ח אלול תקצ"ט בוצע פסק הדין האכזרי הזה, על כיכר רחבה עמדו שתי שורות חיילים, שורה מול שורה, כל שורה בת מאתיים וחמישים חיילים, בידם שוטים, ובתוך המעבר הצר שבין החיילים כל אחד מהאחים היה צריך לעבור שלש פעמים. ולספוג את המכות וההצלפות.

השוטרים ניגשו אל אחד האחים, פשטו את מלבושם וגם את כותנתו לעורו, רק הכיפה הלבנה נשארה על ראש כי זו היתה בקשתו היחידה שמילאה הרשות הרוסית. בלחש הפקיד את רוחו בידי אלהיו, ידיו אסורות, גופו ערום, ואת גוו נתן למכים, והשוטים הורמו והורדו והצליפו על גוו הערום, ופתאום עמד מלכת, והשוטים מוסיפים להכות על גבו, כיפתו הלבנה צנחה מעל ראש מהמכות, ידיו כבולות באזיקים והוא לא יכול להרימם, ובגילוי ראש לא רצה ללכת ארבע אמות, כמו שכתוב בשו"ע סימן ב' הלכה ז', לא ילך ארבע אמות בגילוי הראש, שוטו של אחד החיילים פגע בעינו הימנית ונשאר תבלול בעינו כל ימי חייו. הרגיש אחד מן החיילים בדבר, הרים לו את כיפתו וחבש אותה לראשו המוכה, ואז הלך הלאה, שלש פעמים עבר דרך שורות החיילים, ונשאר בחיים. ואחר שלקחוהו לבית החולים, העבירו את האח השני שגם הוא קיבל אלף וחמש מאות מכות בשוטים, הגזרה הזו החישה את קיצו של אביהם, ובשנת ת"ר הלך לעולמו. ואחרי השתדלויות רבות מצד חסיד קוריץ וסלביטא, קיבלו האחים חנינה מאת ניקולאי העריץ הרשע שם רשעים ירקב, והחליפו להם את גלות סיביר במאסר עולם במוסקבה. רק לאחר מותו של ניקולאי ימח שמו, כשעלה אלכסנדר השני על כסא מלכות רוסיה בשנת תרט"ז, קרא לאחים דרור. והאחים הללו הצדיקו עליהם את הדין, שקיבלו את העונש על שפגעו בכבודו של הגאון רבי עקיבא איגר, והיו חוזרים על המשנה, "והוי מתחמם כנגד אורם של חכמים והוי זהיר בגחלתם שלא תכבה, שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף וכל דבריהם כגחלי האש". מי גרם? המידות הרעות, כשלא מתקנים את המידות הרעות זה עולה ביוקר בחיים. הרבה צרות, הרבה מחלות, הרבה יסורים שאדם סובל הוא לא יודע למה, זה רק בגלל המידות הרעות שיש לו, כי משלמים לו מידה כנגד מידה. איך שהוא דן - דנים אותו, איך שהוא דן אחרים דנים אותו.

כשבא נתן הנביא אל דוד המלך, בסוף הוא אמר לו את המשל והנמשל על בת שבע. לקחת את כבשת הרש, זה נקרא משל כבשת הרש. כמו שאדם דן - כך דנים אותו. אבל אם אדם עובד על המידות שלו, כמה הוא יכול להנצל.

מעשה הפוך, היה אב אחד שציוה את בנו בצוואה שאם יהיה לו כעס ילין את כעסו לילה אחד. ז"א אם יקרה שהוא יכעס, לא יחליט מה שהכעס כרגע אומר לו לעשות, ילך לישון ללון, ולמחרת יחליט. הבן הזה התחתן והמצב היה דחוק, אשתו היתה מעוברת, והוא היה צריך לצאת לדרך ארוכה למספר שנים, והוא חשב לחזור מוקדם אבל חזר מאוחר, אחרי 17 שנים הוא חוזר הביתה בלי להודיע, עולה חרש למעלה, מגיע לדלת, ושומע את אשתו מדברת עם גבר, והיא אומרת לו אני אוהבת אותך, ועוד מילות חיבה, ישר שלף את חרבו ובא להכנס ולעשות את מה שהכעס עכשיו אמר לו. ונזכר פתאום בצוואה של אביו, שאמר לו תלין עם הכעס לילה אחד. עצר בעצמו והלך. למחרת חזר הביתה, ומה התברר לו? שזה שהיא אמרה לו אני אוהבת אותך, זה היה הבן שלו, שהוא לא ראה אותו כי הוא השאיר אותה מעוברת. אם היה נכנס באותו רגע היה הורג את שניהם, וגם הוא היה הולך לכל ימיו לבית האסורים, בגלל מה? כעס של רגע. ממה נרצחים הרבה אנשים? ממה נהרגים? כעס של רגע. המידה היא גורמת לאדם את הצרות. הקנאה, התאווה והכבוד מה זה? זה מידות, מוציאים את האדם מן העולם. אם אתה רוצה להיות מאושר, עולם הזה וגם עולם הבא, תקן את המידות שלך, תזהה איזה מידות שלך הן לא טובות, קח אורחות צדיקים, קח מסילת ישרים, קח שערי תשובה, קח ספרי מוסר, תתחיל לבחון ולבדוק מי אתה, ותראה שהספרים מכירים אותך בדיוק. כל דף יגלה לך את מה שהתעלמת. וככה תוכל לתקן את עצמך אם אתה שואף אמת וחפץ חיים. אבל אם בן אדם יניח את עצמו ויסתפק בזה שיש לו כמה מעשים טובים וכמה גמילות חסדים וכל מיני קשקושים, בשמים לא מתלהבים מזה. זה הרבה עושים, וגם עושים מאינטרסים, הרי לא כולם לשם שמים ממש. נו, אז מה כן יציל אותנו? רק תיקון המידות, שאדם יעבוד על מידותיו לתקן אותם כמה שאפשר, ומשלמים לו כפום צערא אגרא.

עכשיו הבנו את המאמר של הרמב"ם, מה אמרו הפילוסופים ומה אמרו הנביאים ומה אמרו החכמים.

למי שיש שאלות בבקשה. תן לה בבקשה.

ש. עב טוב הרב

הרב: ערב טוב

ש. אני פגשתי את הרב באופקים שהרב היה בהרצאה, והרב בירך את בן שלי בן שנתיים שהוא נכה, קיבלנו על עצמנו שלשה חדשים אם הרב זוכר, קיבלנו על עצמנו שערי תשובה ובעלי שילמד שעתיים בתענית דיבור, ואני צריכה להגיד לרב שבאמת יש שיפור, אמנם הוא לא כל כך משמעותי, יותר ביכולת שלו השיפור, באמת אני רוצה שהרב יברך אותו עוד ופעם ובאמת א ני מוכנה לקבל על עצמי הכל שבאמת יהיה שיפור משמעותי.

הרב: מה השם שלו?

ש. יוסף חיים בן גאולה

הרב: ה' ירפא אותו ברפואה שלמה ומושלמת מהרה

אמן.

הרב: תעשו מניה לתקליטור התורני. בהצלחה.

כן, שאלה נוספת.

ש. הלו

הרב: הלו הלו

ש. שלום כבוד הרב

הרב: אהלן

ש. רוצה לשאול, אם אתה יכול בבקשה להוכיח שיש אלהים בשמים

הרב: הבנתי. ואם אני אוכיח לך אתה תוריד את העגיל ותסתפר כמו בן אדם?

ש. כן

הרC: מבטיח?

ש. כן

הרב: שם ציצית וחוזר בתשובה

ש. לא.

הרב: למה לא?

ש. כי אני מפחד מהדת

הרב: מה פירוש, אבל אם יש אלקים אתה כבר לא צריך לפחד

ש. אבל יש לי דוד גם שהתחרפן מהדת, אפילו

הרב: אני יש לי כמה דודים והם לא התחרפנו

ש. לי יש אחד והוא התחרפן

הרב: אז מספיק אחד אצלכם לא יהיו שניים, אם אחד כבר התחרפן השני כבר לא.

ש. אני לא חושב שאני מחורפן, אני רוצה שתוכיח לי אם אתה יודע

הרב: אני יודיע, אני יודיע

ש. תוכיח ונראה מה יהיה

הרב: מה יהיה? זה מה שאני שואל מה יהיה?

ש. מה מה יהיה, נראה אם אני יאמין לך ואם אני אראה שההוכחה שלך ממש ממש צודק וזה, אני אשים כיפה כל יום. אני אוריד את שני העגילים.

הרב: יפה מאד, אז הנה אני אוכיח לך עכשיו אתה מקשיב טוב, כן?

ש. כן

הרב: תגיד לי, מי ברא את העולם לדעתך?

ש. אני שואל אותך, אני לא יודע

ש. לא, אתה שאלת אותי שאלה שאני אוכיח שיש אלקים, אני שאלתי שאלה אחרת, מי ברא את העולם

ש. אני לא יודע

הרב: אתה לא יודע.

ש. לא

הרב: אתה חושב שזה נהיה לבד או שמישהו ברא

ש. אתה גם לא יודע כמו שאני לא יודע

הרב: לא הבנתי, עכשיו אתה קובע מה אני יודע, אז בשביל מה שאלת אותי?

ש. אני שואל אותך אם תענה לי

הרב: אני מפחד בסוף שאני אראה שאתה התחרפנת ולא ההוא. תקשיב טוב, שואל אותך עוד פעם תענה רק מה שאני שואל ואל תענה בשבילי, תענה רק בשבילך, עוד פעם, מה אתה חושב שהעולם  נוצר מעצמו או ע"י  מישהו, מה אתה עונה לו, שקט אתה.  לא להתערב. כן.

ש. לא יודע, מאיפה שאני אדע, אני לא יודע

הרב: אני שואל אותך שאלה, אם אתה נכנס לארמון אתה רואה ארמון מסודר הכל, מה אתה תגיד, שמישהו בנה אותו או נהיה לבד מפיצוץ?

ש. לא יודע

הרב: אה, אתה גם לא יודע

ש. לא יודע, מה אתה רואה ארמון פתאום, מה ארמון חדש מה זה, אני אפילו לא יודע מה זה.

הרב: הבנתי, ראית את המצלמה הזאת?

ש. איזה זאתי?

הרב: כן

ש. כן.

הרב: יכול להיות שהיא נהייתה לבד בבקר?

ש. את זה אני יודע מי עשה, סוני

הרב: או, ואם לא היית יודע שזה סוני אז היית חושב שזה נעשה מעצמו?

ש. אבל את זה אני יכול לראות

הרב: את העולם אתה לא רואה?

ש. את העולם אני רואה אבל לא יודע מי עשה אותו

הרב: אבל אתה יודע שמישהו עשה אותו

ש. אני יודע

הרב: אתה יודע שיש מי שעשה אותו.

ש. אתה יודע מה אומרים? שאלהים זה מכני

הרב: עזוב מילים מה אומרים, שאלת אותי שאלה, הלו, תראה הוא שלח לך רק זבוב קטן תראה איך אתה מסתבך. תגיד לי רגע, שואל אותך שאלה, מישהו עשה, אנחנו לא יודעים מי, אבל מישהו עשה. המנורה הזאת יכולה להיות לבד?

ש. אבל אותה אני רואה ואני יכול לברר מי עשה אותה באינטרנט

הרב: עזוב, ואם אתה לא יודע לברר, אז מה, הנה את העכבר הזה אתה יודע מי עשה?

ש. אני יכול לברר

הרב: אתה יכול לברר, גם זה אתה יכול לברר, תיכף אני מברר לך אבל זה ברור שמישהו עשה

ש. כן

הרב: וזה ברור שמישהו עשה

ש. כן

הרב: והמחשב זה  מישהו עשה

ש. כן זה החברה, כן,

הרב: למי יש שכל יותר לך או למחשב?

ש. לאדם

הרב לאדם, אז ז"א אם אתה מוכרח שמישהו עשה את זה, אז מוכרח שמישהו עשה את האדם.

ש. אבל אתה לא יודע מי עשה

הרב: לא יודעים, לא יודעים, בטח שלא יודעים, גם זה לא יודעים.

ש. את זה יודעים

הרב: אבל מישהו עשה

ש. אבל את זה יודעים ואת זה לא יודעים

הרב: גם זה לא יודעים, הוא מת מזמן. אני שואל, אבל מישהו עשה

ש. כן

הרב: מישהו עשה. עכשיו אני שואל אותך שאלה, זה שעשה יש לו שכל יותר, זה שעשה כל דבר, זה שעשה כל דבר, כל מי שעשה משהו, זה שעשה יש לו שכל יותר ממה שהוא עשה?

ש. כן

הרב: תמיד.

ש. כן

הרב: הוא לא יכול לתת בדבר שכל יותר ממה שיש לו

ש. אבל יש הוכחות

הרב: כן או לא?

ש. כן

הרב: ז"א תמיד מי שעשה הוא גדול מהנעשה, ממי שעשוי

ש. נכון

הרב: העולם גדול?

ש. כן

הרב: גדול מאד?

ש. כן

הרב: גלקסיות

ש. אין סוף

הרב: אין סוף. רגע, אדם יכול לעשות כזה דבר?

ש. לא

הרב: לא. אבל בני האדם נמצאים פה?

ש. כן, אבל אתה לא יודע שאלהים עשה את זה

הרב: אבל אני לא אמרתי שמות, למה אתה אומר בכלל שמות. עכשיו, האדם נברא ומי שברא אותו יותר חכם ממנו ודאי

ש. נכון

הרב: נכון. עכשיו כשהוא ברא, איפה הוא שם את כל בני האדם? פה בכדור הארץ. וכמה עוד יש כוכבים וגלקסיות? אין סוף אמרתי, יעני זה קטן עליו, מה שהוא עשה פה קטן עליו, זה כמו גרגר חול בתוך הים, נכון? כלום, כלום. כלום. הבריאה הזאת, העולם הזה, זה חכם, זה חכם מה שרואים פה, זה חכם?

ש. גאוני, כל הגוף של האדם בנוי

הרב: משהו אתה יודע אפילו מבחין. עכשיו תגיד לי משהו, זה שברא את כל הועלם הוא צריך להיות יותר גדול מהעולם, נכון?

ש. בגודל לא, ב

הרב: גם בשכל גם בגודל, לא? נגיד אחד קטן

ש. בהגיון כן

הרב: נגיד אחד קטן שתי מטר,נגיד שזה אחד חכם עם שתי מטר, הוא יכול ללכת באויר ולהגיע למעלה לבנות גלקסיות?

ש. לא.

הרב: לא. אז ז"א מוכרח שהוא גדול מכל העולם והוא חכם מכל הברואים, נכון?

ש. כן

הרב: וגם מוכרח שהוא לא מוגבל,

ש. מוכרח

הרב: נכון?

ש. כן

הרב: עכשיו, איך אתה רוצה לקרוא לו, ברור שיש אחד כזה, אני לא יודע מי זה עכשיו, איך נקרא לו? לא לא תבחר את השם

ש. אני אבחר

הרב: תבחר שם מה שאתה רוצה

ש. אם אני אבחר

הרב: תבחר שם מה שאתה רוצה

ש. אין לי שם אחד שלא עובר בראש רק אלהים, כי אנחנו יודעים מי זה אלהים אני מאמין בו גם

הרב: אז בא נקרא לו ג'קי בשבילך, בסדר?

ש. כן

הרב: ג'קי אילה

ש. יש לי עוד שאלה

הרב: רגע, עוד לא גמרנו.

ש. אני מאמין, תמיד האמנתי שיש אלהים, אבל אני רוצה שיהיה לי הוכחה אמיתית

הרב: ועכשיו הבנת?

ש. כן

הרב: יופי

ש. יש לי עוד שאלה שלא הבנתי אותה עד היום

הרב: כן.

תסביר לי בבקשה שאומרים נכון לפני כמה זמן נוצר העולם

הרב: העולם נ וצר לפני 5700 פלוס, והמדענים אומרים 15 מיליון או מיליארד

ש. 65 מיליון

הרב: כמה שאתה רוצה

ש. אני נותן לך עכשיו הוכחה,

הרב: הוכחה

ש. הוכחה לוגית שזה אי אפשר להתווכח עם טכנולוגיה, אתה מסכים איתי?

הרב: לא.

ש. למה לא?

הרב: כי אני אראה לך שאפשר להתווכח

ש. תתווכח, עם המחשב אפשר להתווכח?

הרב: בטח

ש. איך אתה יכול להתווכח איתו?

הרב: אני קובע לו מה, אם לא אני מוחק.

ש. אבל זה לא. עזוב

הרב: מה לא?

ש. זה לא, נגיד עכשיו

הרב: אני שולט על המחשב, לא הוא עלי

ש. עכשיו מרכבת נכנסת בך אין אף אחד שעוצר נותן פול גז אתה קשור לתוך הזה המסלול שלה אין לך מה לעשות, אתה יכול להגיד לה לעצור, אתה לא יכול

הרב: לרכבת?

ש. כן

הרב: אני לא מדבר עם רכבות

ש. אתה מתחכם

הרב: מה זה מתחכם, אתה אומר שאני יכול, אתה שאלת אם אני יכול להגיד לה תעצור

ש. אז למה עכשיו

הרב: אני אראה לך ביוטיוב סרט שאשה שכבה בשביל להדרס, הרכבת עברה היא קמה והלכה. מה אתה אומר?

ש. ואם היא קשורה בשרשראות של 500 טון ואי אפשר, אי אפשר לשחרר אותה, אי אפשר לשחרר אותה

הרב: אז יכול להיות שהרכבת לא תגיע

ש. הרכבת תגיע במיליון אחוז

הרב: אם הרכבת תגיע ותעלה עליה אז מסתבר שהיא תדרס למוות

ש. תודה. עכשיו תסביר לי עכשיו איך בנו את הפירמידות של מצרים

הרב: זה הכל?

ש. כן

הרב: אני אגיד לך איך בנו

ש. כן

הרב: עכשיו זה כבר יחייב אותך ללכת עם ציצית, כיפה כבר אתה לוקח

ש. אמא שלי לא מרשה לי

הרב: אמא שלך לא מרשה לך? אז אני אתן לה כיסוי ראש והיא תסכים. אני מסביר לך תקשיב

ש. לפני זה

הרב: אתה רוצה שאני אסביר?

ש. לפני זה, שניה, אין מכונות כלום, אני אומר לך מעכשיו אין מכונה כיום שיכולה להרים אבן אחת מהפירמידה

הרב: אני יכול, אני יכול בלי כלום עם כל החבר'ה של ביטחה.

ש. זה לא צחוק

הרב: לא צחוק, לא צחוק, אתה שאלת אותי ואני אענה, תשמע. אני לוקח אבן גדולה מאד, אני יכול לדבר?

ש. כן

הרב: יופי. אבן גדולה מאד, אני לוקח קורות של עץ כמו עמודי חשמל, ראית? אםאני שם את זה על זה אז אני יכול לדחוף כן, ולגלגל את זה כל הזמן עד מקום שאני רוצה שאני אשים, בסדר?

ש. למעלה

הרב: אפשר לדבר, למעלה למעלה, הבנתי למעלה. עכשיו מה אני עושה, אחרי ששמתי וזה נהיה חמש מטר נגיד עכשיו האבן הזאת חמש מטר

ש. זה הרבה יותר

הרב: אני אמרתי עכשיו אבן חמש מטר

ש. כן זה לא פירמידה

הרב: אמרתי אבן ראשונה חמש מטר, עכשיו אני מביא חול, מלתלפים חול, ו