ארוזה - שידור חוזר מההרצאה:מטרופול ארוזה שוויץ

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

שכל העונשים של התורה הם בהנהגה של נס נסתר.

אדם שאוכל חלב

ומת בחצי ימיו,

אז ודאי שהוא מת בגלל שהוא אכל חלב.

אנשים לא רואים את זה שזה קשור אחד לשני.

כל מי שמת שואלים מה קרה,

מה היה לו?

אה, מסתר, מחלות המחלה, אבל הם לא יודעים שכל העבירות קשורות לעונשים.

זאת אומרת,

אדם שמת

זה בגלל העונשים,

ולא בגלל מחלות.

מחלות באות בגלל העבירות.

אז זה נקרא נס נסתר.

כי באמת,

על פי טבע,

מה קשור חלב

למות

מחצי ימיו?

לא רואים את הקשר.

זה לא אדם נכנס לאש, נשרף.

איך קוראים לזה טבע?

מכניסים את האש, נשרפים, זה טבע.

אבל כשאדם שאוכל חלב מת, זה לא טבע.

כי גוי שאוכל חלב,

אז הוא לא מת בגלל זה.

יהודי שאוכל חלב כן מת בשביל זה.

אז זה נס נסתר,

שאנשים חושבים

שזה לא כלום.

ואנשים מטילים את המוות והעונשים בטבע.

הוא התקרר, הוא היה ככה, הוא עשה ככה, הוא עשה ככה,

הוא לא מקפיד.

מה אצלנו נחשב נס גלוי?

נס גלוי זה אם המים,

עכשיו כשאנחנו שותים בתוך האוכל,

פתאום זה הופך להיות דם.

זה אנחנו אומרים, וואו,

זה נס גלוי.

זה עכשיו היה מים,

ועכשיו לפנינו זה הפך להיות דם.

זה נקרא נס גלוי.

הסוד של יציאת מצרים

זה היה שהתגלה שמו של הקדוש ברוך הוא לעין כולם

בגילוי גמור.

אי אפשר היה לפרש אחרת,

כי אני השם

בכרם הארץ.

רואים אותי בפועל,

איך אני שולט בכל הארץ.

אז עשר המכות

מראות את זה.

מכה ראשונה,

זה דם.

אז הקדוש ברוך הוא מראה שהוא שולט במים,

בתהומות, בנהרות,

באגמים,

בכל.

מכה שנייה זה צפדיה.

אז הוא מראה שהוא שולט בכל בעלי החיים שנמצאים במים.

מכה שלישית זה כינים.

הוא מראה שהוא שולט בכל מה שרומס על פני האדמה.

מכה רביעית זה ארוך.

הוא מראה שהוא שולט בכל בעלי החיים

לקבץ את כולם למקום אחד,

להיכנס לתוך יישוב, מה שהם לא מגינים,

ולתפוס רק את המצרים ולא את היהודים.

דבר.

זאת אומרת, הוא שולט באדם ובפהימה.

שחין.

שולט בגופו של האדם.

מתגרדים, כולם מתגרדים.

ברד.

זאת אומרת, הוא שולט

באוויר,

בשמיים,

באש,

במים,

והוא מוריד את זה.

ההפך מהטבע,

אש

ומים ביחד.

במאמר מוזר.

כתוב, מטר לא ניתח על הארץ.

איפה הוא?

כתוב שהוא לא ניתח.

אז איפה הוא?

הוא נשאר למעלה.

למה הוא נשאר?

לזמן של יהושע.

כשתהיה מלחמה עם האמוריים,

אז יורד עוד חלק שהיה למעלה

על האמוריים.

ומה שנשאר למתי?

לגוג ומגוג.

ואז הקב' ברוך הוא, לגוג ומגוג,

אבני אל גביש,

אש וגופרית

אמתיר עליו

בעל אגפיו

בעל עמים רבים אשר איתו.

זה מה שיהיה במקום עוד מעט סביבות לירושלים.

ולמה צריך הקב' ברוך הוא לשמור? הוא לא יכול לייצר קרח טרי.

בשביל מה הוא צריך לשמור?

אלא כל הברד,

כל ברד היה ברד.

זה לא היה סתם ברד.

זה היה מהדמעות

של בני ישראל

שהטענו שם 86 שנה.

הגברים, הנשים, הילדים, הטף,

כל מה שבחור בני ישראל, הדמעות עלו למעלה.

באש

זה היה מהדמעות החמות,

מרוב בכי.

הדמעות היו חמות.

אז לכן כל ברד זה היה כמו דמעה עם החום שלה.

זה הצטבר ממיליונים יהודים

במשך עשרות בשנים,

וכל זה ירד.

אין חביב לקב' ברוך הוא לשלם לגויים

יותר ממה שהם עשו

לעם ישראל.

אתם גרמתם להם את הדמעות האלה?

מה שבישלתם

זה מה שתאכלו.

אז רואים שהקב' ברוך הוא מראה

איך הוא פועל

בלי שום הגבדה.

אחר כך הרבה מראה שהוא שולט בכל העופות שעפים באוויר.

אחר כך חושך

מראה שהוא שולט באור,

בחושך, במאורות,

בכוכבים,

בכול.

במכה עשירית

הוא מראה שהוא שולט

ומשגיח בכל בן אדם

ויודע מה מעשיו.

ומי זה הבכור אצלו בבית?

אז זו השגחה פרטית.

אז הקב' ברוך הוא הראה ניסים גלויים במצרים

לא רק בשביל פרעה,

גם בשביל עם ישראל, שידעו כי אני ה' בקרב הארץ.

שלא יחשבו שהקב' ברוך הוא ברא את העולם, מביא אנשים

והוא מתעסק בעניינים אחרים.

לא מעניין אותו מה שעושים פה,

איך אכפת לו, מוקצה, מוקצה, זה לא אכפת לו.

זה גדול.

זה מתעסק בקטנים, זה מה זה.

אנטינס ידיים, ככה, עד פה, עד פה.

הקב' ברוך הוא משגיח על כל בריאה ובריאה.

זה מה שהסוד של יציאת מצרים,

להראות את כל הניסים בגלוי.

זה היה מפורסם,

וככה התפרסם

בחול הבריאה.

עכשיו,

מי נבחר לעשות את הניסים?

מוישה רבנו.

למה מוישה רבנו נבחר לעשות את הניסים?

כי מי שיכול לעשות ניסים

זה רק מי שעובד את הקדוש ברוך הוא בגלוי.

כמו שהניסים הם בגלוי,

צריך מישהו שעובד את השם בגלוי.

מה היה אצל משה רבנו? הוא היה שונא עוול.

לא יכול לראות עוול.

אם הוא רואה מישהו עושה עוול,

הוא ישר נכנס.

הוא רואה שני יהודים מבים,

הוא ישר נכנס.

הוא רואה מצרים, מכה עברית,

מייד נכנס.

הוא רואה את בנות

יתרו

שזרקו אותן לבור.

הרועים, הוא ישר נכנס.

הוא לא יכול.

שונא עוול ונכנס בגלוי.

לא אומר, אוי אוי אוי, איזה אנשים רעים.

אוי אוי אוי.

הוא נשאר מחוץ לתמונה, לא.

הוא נכנס.

אז הוא היה אדם שמוסר את נפשו שלא יהיה עוול.

מוסר את נפשו.

היה צריך לברוח

שנים רבות,

לעזוב את הבית, המשפחה, הכול.

בגלל שהוא מתערב. מה אתה מתערב?

אז המצרי רב עם היהודים. נו, כל המצרים הרביצו כל היהודים, אז מה אתה חושב?

הוא לא יכול, הוא יודע מה הוא עשה קודם ומה אחר כך,

הוא לא יכול.

זה גורם לו שהוא צריך

להיעדר בעם ישראל 60 שנה.

נו, הוא לומד משהו כאילו, לומד, לא לומד.

איכשהו מגיע למדיין, עוד פעם הוא רב עם אנשים.

עם הרועים.

זה מסירות נפש בשביל להעמיד את האמת

ושלא יהיה עוול.

אדם כזה יכול להיות הגואל של עם ישראל.

לכן נבחר משה רבנו להיות הגואל של עם ישראל,

כיוון שהוא עשה את הכול בגלוי.

קידוש השם בגלוי.

עכשיו צריך להבין,

אם רק מי שזוכה לעשות קידוש השם בגלוי,

זוכה לעשות ניסים בגלוי.

מי שלא עובד את השם בקידוש השם בגלוי, לא יזכה בחיים שלו לעשות נס.

אין נס.

זה מידה כנגד מידה.

אתה עושה בגלוי, אתה תקבל בגלוי.

עכשיו אנחנו נוכל להבין את הגמרא בברכות דף כ'.

כתוב שם שרב פאפה אמר לאביי

מה השונים הראשונים,

החכמים הראשונים

שנעשה להם ניסים.

ואנחנו לא נעשים לנו ניסים.

למה הם?

כן, אנחנו לא.

אם זה בגלל הלימוד,

אז אנחנו למדנו יותר מהם.

הם למדו רק עוקצים,

ואנחנו למדנו את כל השיטה סדרה,

אנחנו למדנו יותר טוב מהם.

רב יהודה היה לומד והיה אמר שזה קושיות של אביי ורבא,

רבו שמואל.

זה קשה.

קשה.

אז איך זה יכול להיות

שרב יהודה,

שהיה בצורת ולא יורד גשם,

אם הוא היה מחליט לתענות

ורק היה מוריד, חוץ מכבודכם, את הנעליים,

מוריד את הנעל, להתחיל את התענית,

כבר היה יורד גשם.

מה אנחנו?

אומר הפאפה, אנחנו בוכים ומתענים וצועקים והכול,

ואף אחד לא משגיח בנו מהשמיים.

הם יתאספו כל החכמים.

והוא רב יהודה, רק עושה גאו,

כבר יורד גשם.

מה זה?

למה זה?

הוא שואל את אביי.

אמר לו, הראשונים,

היו מוסרים את נפשם על קידוש השם.

ואנחנו לא מוסרים את נפשנו על קידוש השם.

מה מדובר?

מדובר שחס ושלום,

אם יש חיוב למסור את הנפש על קידוש השם,

אז אביי והחכמים לא היו מוסרים נפשם?

חס ושלום.

לא מדובר בדבר שהיה חייב מן הדין.

מה שחייבים מן הדין, ודאי שמוסרים.

אז מה הוא אומר פה?

הם היו מוסרים, אנחנו לא מוסרים.

מצד הדין כולנו מוסרים,

אבל הם גם על חסידות היו מוסרים.

והוא מביא לו דוגמה,

כמו רב עידה ברבה,

שפעם אחת הוא ראה גויה

שהולכת ברחוב היהודי

עם פגדים אדומים,

והוא

קפץ עליה וקרע לה את הבגד,

כי הוא חשב שהיא יהודייה,

והיא הולכת בפריצות,

והוא מחה

חילול השם

לצאת ככה לרחוב.

אז הוא קפץ וקרע.

אבל התברר שאחר כך זה גויה,

וחייבו אותו לשלם 400 זוז.

אבל לא מעניין אותו שהוא צריך לשלם או לא לשלם.

הוא מוחה על קידוש השם.

הוא חייב על פי דין,

והוא לא חייב על פי דין.

למה הוא עשה את זה?

חסידות.

אדם כזה, כשהוא מוריד אחת את הנעל,

כבר יורד גשם.

למה?

כי הוא מקדש שם שמים בפרהסיה ובגלוי,

אז מגיע לו ניסים בגלוי.

אז עכשיו, מה אנחנו מבינים?

שבעצם הבית, כשהוא נותן לו את הדוגמה הזאת,

הוא מגלה לו את הדרגה של הניסים.

הדרגה של הניסים

היא לפי קידוש השם שאדם עושה.

כמה שאדם מקדש שם שמים יותר,

ככה הוא זוכה לניסים גלויים יותר.

אבל אם בן אדם

הוא לא כזה, הוא לא יזכה לניסים.

משה רבנו היה שונא עוול בפועל

והיה נלחם

מייד למהר

את הרע,

והוא לא יכול לוותר.

אז לכן הוא זכה להנהגה של ניסים בגלוי,

וברוח פיו ובנטיית ידו עשה עם הטבע מה שהוא רוצה,

כמו חומר ביד היוצר.

הוא לוקח את המטה והופך את העולם.

הוא אומר שהשם יברא פריה שעוד לא הייתה ונפתחת האדמה ובולעת את קור המועדן. מה שהוא רוצה, הוא עושה.

למה?

כי הוא מקדש שם שמים בגלוי.

אז רב פאפא ואביי, גם הם היו בדרגה של ניסים.

אבל רק לפי הדרגה שלהם בגלוי השם.

אבל להגיע לדרגה שהם יורידו את הנעל וכבר יענו להם,

זו הייתה דרגה של רב יהודה.

כי רב יהודה מסר את נפשו על כל דבר.

הם לא הגיעו לדרגה הזאת,

אז לכן לא נעשו להם ניסים

כמו שנעשו לרב יהודה וחבריו.

ומזה יוצא לנו חשבון, לנו,

שהדין משתנה לפי הבחינה של האדם.

מי שאתה, ככה אתה זוכר.

אתה מקדש שם שמים יום.

ברבים,

בפרהסיה,

אתה תזכה לניסים בפרהסיה.

אתה מקדש שם שמים, לא ברבים, לא בגלוי,

אתה לא תזכה לניסים בפרהסיה.

זאת אומרת, הא בהא תליא, כמו שאתה מודד, ככה מודדים לך.

יש דיינים.

דיינים צריכים לדון ולחקור ולברר היטב היטב בעדים

עד שהם מוצאים פסק.

אבל יש דיין

שקוראים לו דיין של קנועים פוגנבויים.

זאת אומרת, זה דיין, הוא לא צריך לא עדים

ולא בדיקה ולא שום דבר.

והם עושים דין בלי חקירה ודרישה,

כי הם דיינים בדרגה של שונא עוול וגלוי

עד שקנאים פוגעים בו.

זה לא מדין של הבועל ערמי,

ששם זה דין מיוחד, אלא זה כעין.

אז כמו ששם יש דין כזה,

יש כאלה שיש להם דין של קנאים פוגעים בו.

משה רבנו,

שהרג את המצרים,

לא ביקש עדים.

לא היה התרעה,

שום דבר.

ישר הוא הרג אותו.

איך זה?

אתה צריך להביא, קודם לבדוק, לחקור, לברר.

הוא היה בבחינת קנועים פוגעים בו.

הוא היה בדרגה של בפועל הגמור.

ולכן

גם רביעי

אידא ברבא עשה תיכף ומייד.

מה אתה קופץ על האישה, ישר קורע את הבגן?

מאותה סיבה,

משום שהוא היה בדרגה של קנאים פוגעים בו.

וכך הולכות הבחינות ופוחתות.

הראשונים,

כיוון שמסרו את נפשם על קידוש השם,

זכו לניסים גלויים.

אלה שאחריהם כבר

לא זכו.

אנחנו, המצב שלנו על הפנים.

למה?

איך?

מי מוסר את נפשו על קידוש השם בגלוי כל הזמן?

אז זו בעיה.

אצלנו רוצים כל הזמן להיפטר מהתורה.

לא מחפשים קולות.

אף אחד לא מחפש חומרות.

כולם מחפשים קולות, מחפשים היתרים.

וכמה שאפשר יותר להקל,

אומרים הדור חלש,

וזה גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה,

וככה לאט לאט יורדים, יורדים, יורדים,

עד שבן אדם כבר לא עושה כמעט שום דבר.

וגם מה שהוא עושה זה ככה חפיף-חפיף.

אחד מהרפס הגדולים...

היה פעם בזקנותו כבר היה חולה מסוכן, חולה מסוכן.

זה סקונק, כבר החיים שלו לא סקונק.

אבל היום ממשיך להגיד התורה מלהכין מאמרים בשביל להגיד ולדרוש את המרבים.

פעם אחת אחרי שש שעות

היה עייף,

והלך לנוח לשים את הראש.

אחרי רבע שעה הוא קם בבהלה, רבע שעה רק

קם בבהלה ואמר, אצלוס!

אצלוס!

הוא נרעש, איך הוא ישן רבע שעה?

שמעת?

מסוכן,

חולה,

עבד קשה,

הלך לשים את הראש,

רבע שעה,

אצלוס!

מדהים.

הוא פטור לגמרי.

הוא מסוכן.

הוא קורא לזה עצלוס.

אנחנו עציילים.

עציילים.

למה אתה לא עושה?

אנחנו מסוכנים.

אנחנו על העצלוס שלנו קוראים לזה מסוכנים.

אנחנו לא יכולים לקחת על עצמנו יותר.

מה, גם להניח תבילים וגם להתפלל, ומה עוד? מה יש עוד?

די, די, די. אנחנו, זה סקונה בשבילנו פה, יותר מדי.

אל תוסיף, אל... לא, לא, לא, לא, לא, לא. זה תעשה אתה.

אנחנו גמרנו פה.

מה שיש לנו ככה, שאנחנו מקיימים, זה מספיק.

אצלנו האצלוס זה מסוכנים.

הם היו בדור שהיה אצלם במצב של מסוכן,

עוד היו אומרים על עצמם שמעצי עדים.

זאת אומרת, יש ירידת הדורות,

וממילא, אם יש ירידת הדורות,

אז מה אנחנו רוצים?

יש לנו טענות?

אז אומרים אנשים, תשמע,

התפללנו, בכינו, ביקשנו, הלכנו את הרבש,

ביקשנו, טרמנו, עשינו,

למה לא נושענו?

מה, אתה יותר גדול מהבייר?

אתה יותר גדול מרפאפא?

גם הם התפללו, וצעקו, וצלחו,

והטענו, והכול, ולא שמעו להם בשמים.

למה?

כי בשביל לקבל ניסים

צריך קידוש השם בגלוי בפרהסיה.

אם אין דבר כזה, אין ניסים בגלוי בפרהסיה.

זאת אומרת, אדם צריך להאמין.

איך שאתה מתנהג כלפי שמיא,

ככה מתייחסים אליך.

רואים את העבודה של האדם

במשך ימיו,

איפה הוא עובד את השם, לפי זה משלמים לו באותה מטבע.

ואתה חושב שאם יום אחד אתה תקום ותצעק ותבכה ותגיד,

לא הייתי אלמוי, הייתי חולה ולא הייתי אספורת די בשמיים,

ממש כבר לא יכולים לזוז.

איפה היית כל החיים? מה עשית כל הזמן?

כמה מסרת לנפשך בשביל משהו?

אתה בא ותובע.

בזכות מה אתה תובע?

אז זאת אומרת, אם אדם רוצה וכדאי לו, כדאי לו,

כדאי שלכל אחד יהיה כמה ניסים בצד, כמו שאומרים.

לך תדע מה, מתי תצטרך אותם.

כדאי להכין כמה ניסים בצד,

שיעמדו לנו, שאם חלילה יקרה משהו,

נוכל להשתמש,

לפרוט איזה נס אחד, שתיים,

בשביל להציל.

אבל בשביל זה צריך להשקיע.

מה צריך להשקיע?

קידוש השם, ובגלוי.

אז אם אדם יעבוד לקדש את שמו יתברך ובגלוי,

אז הוא יזכה לניסים בגלוי.

אם כן, מה שנשאר לנו עכשיו

זה להחליט

אם שווה לנו לעשות חיסכון כזה

או לא שווה לנו.

מן הסתם,

השיחה הזאת לא תשנה הרבה.

אנחנו רק למדנו וורט,

וורט,

שיש דבר כזה.

אבל מי יתחיל מהיום לעשות קידוש בשבשים,

בפרהסיה ובגלוי.

הרי רוב האנשים, מה הבעיה?

זה אומר משהו,

אפילו אם הם קוראים לבד.

אז הם יכולים לעשות וואו ולהתפעל וזה ולהשמיע לכולם,

אבל זה לא נוגע אליהם,

זה לא מחייב.

זו הבעיה, שאנשים, התורה לא מחייבת אותם.

זה טוב לדעת, זה טוב לדבר על זה, מקבלים שכר על דברי תורה,

אבל לחיות לפי זה,

זה לא בא בחשבון.

לא בא בחשבון.

מה ההבדל בין בעלי תשובה לחרדים, אתם יודעים? מה ההבדל?

בעלי תשובה מוכנים להשתנות

ממצב של חילוני גמור,

להיות חרדי גמור.

חרדים לא מוכנים מחרדי רגיל להיות חרדי גמור.

קצת לעלות למעלה, לא מוכנים.

חילוני מפה,

עד לפה מוכן להגיע.

מפקיר את הבית, מפקיר את העבודה,

מפקיר את המשפחה,

מפקיר הכול,

סוגר עסק, משנה הכול,

מחליף בגדים, קונה הכול.

זה שיגעון. אתם יודעים מה זה שיגעון?

שיגעון.

תגיד לי אישה שתעבוד מפאה למטפחת,

או, מלחמת עולם.

חילונית לא הלכה בכלל,

והיא מוכנה.

חילוני, לא היה לו כיפה בכלל, לא היה לו זקן,

לא היה לו ציטיס, לא היה לו כלום.

הוא מוכן.

תחליף למישהו משהו שהוא חרדי?

לא, לא, תודה רבה, תודה רבה.

תודה רבה.

אני לא בעד צ'יבי, אני לא בעד צ'יבי.

הוא מפחד, הוא לא בעד צ'יבי.

אז מה אתה אומר בתפילה?

זה לא ה'

הרוצה בתשובה.

הדבר היחידי שיש בתפילת שמונה עשרה,

שכתוב מה ה' רוצה,

מה הוא רוצה בתשובה,

ואתה אומר, לא, לא, תודה.

זה לא אני, אני חרדי,

אני בעד שבעי, מה עד שבעי?

אני חלוני, אני לא יכול.

איפה זה הבעיה?

איפה זה הבעיה?

הבעיה היא שאדם לא רוצה לעשות תשובה?

רבנו סעדיה גאון היה עושה כל יום תשובה, כל יום.

רבנו סעדיה גאון, בן אלף שנה,

כל יום תשובה.

למה כל יום תשובה?

הוא היה לומד היום בדברים חדשים.

אז הוא היה אומר,

היום הכרתי את הקדוש ברוך הוא יותר ממה שהכרתי אותו אתמול.

אז אתמול עבדתי אותו פחות ממה שאני מכיר אותו היום.

אז אני צריכה לעשות שבעי, איך עבדתי אותו אתמול פחות ממה שמגיע לו?

כי דנים את הבן אדם

לפי ההכרה שלו.

כל אחד לפי מה שהוא מכיר את השם,

ככה דנים אותו.

אחד שלא ידע את השם בכלל, תינוק שנשבע,

לא דנים אותו.

הוא לא יודע, מה אתה דן אותו?

מה שיודע,

עוד יותר דנים אותו.

ואם הוא בן של, בן של,

עוד יותר דנים אותו.

היה לך אבא כזה, סבא כזה.

והוא גם אומר, תהי העוס שלו.

אתה יודע מי אני?

אני דול של הבעל שם טוב.

או, יש לך חוב גדול,

חוב לא זכות, חוב, חוב לא זכות.

יגידו לך, מי הסבא של הסבא ומי אתה? מה זה?

זה בושה.

ובעל תשובה בא מאפס מלמטה

ועולה עד למעלה.

לכן במקום שבעלי תשובה עומדים,

צדיקים גמורים לא עומדים.

ובזוהר הקדוש כתוב

שהאחד של בעלי תשובה למעלה מאחד של צדיקים.

ומעל בעלי תשובה יש הרוגי מלכות,

זו התחנה האחרונה.

אז בעלי תשובה זו דרגה גבוהה ביותר,

אז למה שלא נהיה בעלי תשובה?

מה הבעיה לא עושים עוד צד ועוד צד?

ואם אפשר לקדש שם שמיים,

שזה שיא השיאים,

הרי אחת הבעיות שלנו,

שאנחנו לא יודעים שאנחנו גם מחללים שם שמיים.

אמרתי פעם אחת,

אני לא יודע אם אני אזכה כל כך לעשות קידוש השם,

אבל אני משתדל כל הזמן לזכור לא לעשות חילול השם.

אבל צריך להבין

שחילול השם חרדי עושה יותר מבעל תשובה.

למה? כי הוא חרדי.

אז אומרים, תראה את החרדי, תראה מה הוא עושה.

תראה לאן הוא עולה.

תראה מה הוא מסתכל.

תראה, תראה, תראה.

כל דבר הוא מסתכל מעלה.

אם הוא עושה דברים שלא כהוגן,

אז אומרים שלומדים ממנו.

הנה, רואים חרדי מדבר בתפילה,

מתחילים לדבר בתפילה.

איך אמרו לאורי זוהר?

מה אתה מגדיר את עצמך?

הוא אומר, אני בהתחלה הייתי בעל תשובה,

ואחר כך נהייתי דתי.

שאלו אותו, מה ההבדל בין בעל תשובה לדתי?

אז הוא אומר, בעל תשובה לא מדבר בתפילה. דתי מדבר בתפילה.

אז אני כבר דתי.

מאיפה הוא למד את זה?

בחרדים.

אז הוא אומר, בן אדם צריך לדעת.

יש לנו מה לתקן.

כל בן אדם יש לו מה לתקן,

וכל יום שעובר לומדים עוד משהו.

אבל לא לומדים בשביל לדעת.

זה לא אוניברסיטה.

צריך לחיות על פי זה.

קחו עמכם דברים,

ושובו עד השם.

אז הנה היום דיברנו קצת בשביל להתבונן

מה אפשר לעשות.

ולמה זכה הגואל,

משה רבנו להיות הגואל של עם ישראל?

בגלל שהוא היה בלמייסה.

הוא כל החיים שלו חי בלמייסה.

לא דיבורים, פטפוטים, קשקושים והכול.

הוא עשה בפועל מה שהוא הבין שצריך לעשות, ומייד.

לכן הוא זכה גם לעשות פעולה מייד.

אז אם אנחנו רוצים, בעזרת השם, שגם אנחנו נזכה,

צריך להתחיל לעמוד על דברים ולמייסים.

השם יזכנו שנעשה כן, ונזכה בניסים גלויים עליהם.

רבי חנניה בן עקשיה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,

וכך נכון להם תורה וחצוות שנאמר אדוני חפץ למען צדכו יגביל תורה ויעדיף.

קדיש,

יש מי שיגיד קדיש.

קדיש על הגתה זה חשוב מאוד.

זהו, זהו, זהו, זהו.