מודיעין עילית - מודיעין עלית
מודיעין עילית 20-9-12
צהריים טובים, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח
"בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", חכמים ז"ל פירשו בשביל התורה ובשביל ישראל שנקראו ראשית. סוף מעשה במחשבה תחילה, והתכלית זה ישראל. ידע הקב"ה מראשית אחרית, שהתכלית תצא מעם ישראל, אבל בשעת בריאת האדם היה חלקו של כל מין האדם עבודת ה', ז"א למעשה כשברא הקב"ה בתחילה בשעת בריאת האדם היה החלק של כל מין האדם לעבוד את ה'. אבל מה לעשות, השחיתו ובא המבול, ונח ובניו נטלו את החלק של כולם בעבודת השי"ת. אז כל התפקיד שהיה מוטל על כל הבריאה עד נח התבטל מן העולם כי העולם נבחר ונשאר לנח ובניו.
דבר זה השתנה 350 שנה לאחר מכן בדור הפלגה, דור הפלגה רצו לירש את העולם הזה בשלמות, על ידי התאחדות של כל בני האדם ועשיית חסד זה עם זה. אם גם שיחוד וחסד זה היה שלא לשם שמים, ויותר מזה היה נגד השמים, כי רצו להתבסס בעולם הזה, לנתק מהם כל עסק של עבודת ה', בכל זאת נאמר על זה "ועתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות". כי כך היא המידה שעושים חסד כדי לבקש את העולם הזה. אז מן הראוי לתת להם מה שליבם חפץ, ולשלם להם את כל שכרם בעולם הזה, ככתוב "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו". אבל חסד שאין לו בסיס רוחני אין לו קיום, כמו שכתוב "כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה" ועל כן הם נפרדו זה מזה ונסתר איחודם, ומאז ועד עתה העולם במצב של מלחמה תדירית, וכן מוכרח להיות על פי ההשגחה העליונה כי לולא כן היה האיחוד הגשמי מעכב את השגת התכלית הרוחנית של הבריאה. ז"א מאחר והם לא הסכימו לעבוד את ה' ורצו רק את העולם הזה בלי להכיר בבורא עולם, אז הם נפרדו זה מזה כאשר דחו האומות את התכלית הרוחנית הסיע אותם הקב"ה לצד אחר, להיות כולם רק כלים לתכלית בלי שייכות ישירה לעבודת ה'. ז"א כולם הפכו להיות כלים רק לתכלית, מי התכלית? עם ישראל, מי הכלים? כל העולם כולו כל אומות העולם שבע מיליארד בני אדם הם רק כלים לעם ישראל. ולא לכל עם ישראל, תיכף נבין.
ז"א הם יכולים מעתה, דהיינו מאז, להתעסק רק בעולם הזה לבד כרצונם. ועיין בריקנטי וביאר שם הלבוש, וטעם לא ייבצר מהם, תבין מעתה כלומר, ועתה כאשר חשבו כן יהיה להם, כי כאשר חשבו להפריד מלמעלה כן יפרדו הם. הם רצו להתנתק מהקב"ה, לא לעבוד את האלקים, נתן להם להתעסק במה שרצו, הבא להטמא פותחים לו ויש להם את כל העולם הזה, אבל אין להם חיבור לקב"ה. מנותקים מן השמים.
ומאלה נפרדו איי הגויים, ובפסוק הזה נרמז כי בדור הפלגה נתן לכל אומה את חלקה מן הארץ ונתן להם שר אחד למעלה עליה, ונשאר ישראל חלק ה' מן האומות. ז"א רק אנחנו נשארנו חלקו של הקב"ה, כל השאר הם רק כלים בשבילנו. שר של כל אומה למעלה הוא מידתה המיוחדת, לכל אומה יש מידה מיוחדת ותפקיד מיוחד בהכנת הכלים, דהיינו, לא ידעו איש שפת רעהו ונפרדו למשפחותם, ללשונותם וארצותם לגוייהם, והיה חלקם של כל אחד כענינו, רק לסייע לעובדי ה'. כל העולם, כל הסינים עובדים בשביל שיהיה לנו מוצרים שאנחנו צריכים בזול, כל הגרמנים עובדים בשביל שיהיה לנו מכוניות חזקות, כל מדינה יש לה תפקיד מה היא עושה ומה היא צריכה לעשות ככלים לעובדי ה'. וזה מה שכתוב במסכת עבודה זרה, שבסוף כשיכירו בזה כל אומות העולם יטענו, כל זה עשינו בשביל ישראל שיעסקו בתורה, בסוף הם יתפסו את הפואנטה ויבינו שבאמת הם היו רק כלים לסייע לנו בעבודת ה', כי אז יראו שכך באמת היה. רק הם לא התכוונו לכך, ואם הם היו מתכוונים לכך הם היו זוכים בגדול, אבל הם לא מתכוונים לכך. ועיין בהרמב"ם מה שכתב על הפסוק אשר חלק ה' על כל העמים אשר תחת כל השמים. טוב, אז אחרי דור הפלגה, נותרו שם ועבר וביתם, והם שמרו על התכלית הרוחנית שהושמה בבריאה, והם פתחו ישיבות, ישיבות שם ועבר, אבל הם היו רק יחידים, וגם זרעם נשקע בעבודה זרה כגון תרח. עד שצמחו ועלו האבות הקדושים ע"ה, שלהם נמסרה תכלית כל הבריאה ומהם קם העם הקטן ביותר, והדל, והעם הזה התוכן הבריאה כולה, וכל השאר שנראה כל כך מתוקן ומשוכלל ומסודר אינו אלא כלים להכין עבורו עולם וסביבה אשר בה ימשיך את עבודתו הרוחנית. כל העולם, שבע מיליארד, הם רק משרתים ומשמשים בכלים לעם ישראל ולעובדי ה' שבהם. מי הפסיד אותם מזה? הם בעצמם.
מפה נגיע עכשיו לשאלה שצריכה בירור, זה יסגור לנו את המעגל. בכל שנה אנחנו עושים שני ימים ראש השנה, ואפילו בארץ ישראל מחמת הספק, וגם היום דידעינן בקביעתא דירחא, התקנה קיימת ועומדת, כמו שכתוב במסכת ראש השנה דף ו'. צריך ביאור איך אנחנו מתפללים ביום שני של ראש השנה את כל התפילות השייכות ליום הדין, הנה זה יום הדין, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם, בשלמא בשאר ימים טובים של גלויות קידשו חכמים את היום בקדושת יום טוב וכל דיני יום טוב חלים עליו, אבל איך שייך גדר יום הדין דרבנן? יום הדין דרבנן?
הזוהר הקדוש מאיר את עינינו בענין הזה, תנן, ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו, יום ביומו מאי היא? אלא עלה תרי יומין דראש השנה, אמאי תרין יומין? בגין דאינון תרי בית דינא ומתחברן כחדא, דינא עילאה דאיהו קשיא בדינא תתאה דאיהו רפיא, ותרוויהו משתכחי, כיון שהם שתי בתי דינים שמתחברים כאחד, דין עליון שהוא הקשה עם דין תחתון שהוא הרפה ושניהם נמצאים, ככה מובא בפנחס ריש ל"א, בזוהר הקדוש. דבר גדול למדנו מהזוהר בזה, והוא, שגם דברים שבאו על ידי תקנת חכמים ז"ל משום סיבות ידועות, יש להם טעם פנימי על פי עומק סתרי תורה, ז"א יש דינא קשיא ויש דינא רפיא, יש בית דין עליון בית דין תחתון וצריכים אותם שיהיו ביחד, על פי הסוד.
וכן אנחנו רואים גם בזוהר שמובא, בענין שברים תרועה שאנחנו תוקעים מספקא דמשמעות תרועה הכתובה בתורה אנחנו מסופקים, שגם לשניהם יחד יש טעם פנימי, ואמר שם ועל דא לא ידעי אנא בבלאי דזריא בבלא לרעותא, ולא ידעי דתרוויהו איצטריכו, ומבאר הזוהר את טעמם.
ובכתבי הארי זכרונו לחיי העולם הבא, מביא דברי הזוהר הנזכרים לעיל בענין שני ימים של ראש השנה, ואומר שגדר היום הראשון הוא לתקן פנימיות העולמות, זה הגדר של יום הראשון, לתקן פנימיות העולמות הכוונה סוד הנשמות. ויום שני, לתקן חיצוניות העולמות וזה סוד העולמות, אז יש סוד הנשמות ביום הראשון וסוד העולמות ביום השני. ביום הראשון זה הפנימיות של העולמות והיום השני זה החיצוניות של העולמות.
והדברים עמוקים, ואי אפשר לבאר אותם בכל היקפם, אך זה ניתן להאמר, שתי הבחינות בדין מקבילות הן לשני אופני ההשגחה הידועים, כידוע יש שני אופנים של השגחה, השגחה פרטית והשגחה כללית. השגחה פרטית זה על כל אחד ואחד, והשגחה כללית זה על הבריאה בכללותה או על המין, סוג, כמו בעלי חיים או אישים, תלוי לפי מי. אז יש שתי השגחות, ההשגחה הפרטית, אומר המכתב מאליהו, מכוונת כלפי העומד בדרגת עובד ה' יתברך לשמה, למי יש השגחה פרטית? מי זוכה להשגחה פרטית? מי שעובד ה' לשמה, זה יש עליו השגחה פרטית, שהוא בבחירתו ובמעשיו מגלם בעבודתו את כבודו יתברך בעולם. כמו שאנחנו אומרים בראש השנה, "וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה", מה אנחנו אומרים, סתם אומרים? אמרנו לפני כן נמליכך מלך, אנחנו ממליכים את ה', אז צריך להמליך את הקב"ה על כל העולם כולו, וגם עלינו. אומר רבי ישראל סלנטר, וכך מביא משמו החפץ חיים, שכשאדם מייחד את ה' ואומר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, בד"כ אנשים אומרים אל יחיד ומיוחד מולך בשבעה רקיעים וארץ וארבע רוחות שמים, אז הוא ממליך את הקב"ה ומייחד אותו על כל הבריאה, אבל רק אחד הוא שוכח את עצמו. כי צריך גם להמליך ולייחד את השי"ת עליך, פה "ונמליכך מלך" בראש השנה אנחנו עושים הפוך, נמליכך מלך, כביכול ממליכים אותו עלינו, אומרים שידע כל פעול, אז מה אנחנו מתפללים שידעו כל הפעולים או שאנחנו מתכוונים לצאת מחר לרחובות ולדאוג שכל העולם יכיר את הקב"ה כאברהם אבינו. אז מי שהוא עובד ה' לשמה בחירתו ומעשיו מגלים בעבודתו את כבודו יתברך בעולם. לא בבית, לא שכונה, לא בעיר, לא בארץ בעולם. ועליו יש השגחה פרטית, מפני שהיא מכוונת כלפי כל איש לפי עבודתו העצמית. ועל כן זה נקרא השגחה אישית, הנהגה זו היא בדקדוק רב לפי מעשיו, כדי לתת לו את הכלים הנצרכים לו לעבודתו, כיון שהוא לקח פרויקט להמליך את ה' על כל העולם, אז אחד כזה צריך כלים שיתאימו בשביל שיוכל לעשות, אז בוחנים בדקדוק מה כוונותיו, מה מחשבתו, מה מעשיו, מה הוא פעל עד עתה, באיזה כלים, ובוחנים בראש השנה עכשיו האם הוא צריך עוד כלים? אז יתנו לו עוד כלים. וגם ימנעו לו חלק אם יראו שחלק מהכלים הוא קיבל ולא ניצל אותם, אז גם ימנעו ממנו לעת הצורך, כי מניעה לאדם כזה זה כדי שיפשפש במעשיו. ועל זה נאמר שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה. זה השגחה אישית פרטית.
יש השגחה כללית, השגחה כללית היא למי שאינו עובד ה' כלל, או שעובד את ה' מחמת שגרה בלי הכרה פנימית. כתוב "ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה, על כן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא", ביראת שמים, אומר רבינו יונה בשערי תשובה, אין מצב של יראה שלא לשמה שמיראה שלא לשמה יגיע לשמה, אין דבר כזה, צריך לימוד כל הזמן, כל הזמן צריך לימוד כל יום מוסר לפחות שעה בשביל שאדם יוכל לשמר את היראה. מה הראיה? הנה עברו שני ימי ראש השנה, אנחנו נמצאים באותה הרגשה של ראש השנה, אנחנו באותה הרגשה מה שקיבלנו על עצמנו בראש השנה? האם אנחנו באמת השתנינו כבר? הרי כל ראש השנה ויום הדין והפחד והאימה וכל מה שיש שם זה רק הכנה ליום הכיפור, אחרת היו מקדימים לנו את יום כיפור קודם, אבל גם יום כיפור היה צריך הכנה, אם לא נקבל עול מלכות שמים עלינו אז איזו תשובה זאת? אז לכן "ואשמיעם את דברי למען ילמדו ליראה את ה'" "ואשמיעם את דברי" אומר הקב"ה, "למען ילמדו ליראה את ה' " כל זמן שהם חיים על פני האדמה. למה צריך ואשמיעם את דברי? ואשמיעם את דברי - למען ילמדו, למען ילמדו ליראה את ה' מה פירוש? לא שהיה מעמד הר סיני ומזה ילמדו, לא, כל פעם שהם יהיו רחוקים מהמעמד הם ישכחו את המעמד, המעמד ישכח, לכן הם צריכים ללמוד יראת ה' מחדש, אז הם יסתכלו במעמד ויראו מה היה שם ויזכרו בכל מה שהם עברו, ואז הם ילמדו ליראה. אז כל המעמד בא בשביל ללמד אותנו יראה. לא אוטומט יוצא מהמעמד יראה, כמו שלא אוטומט יוצא מראש השנה יראה, אבל אם נתבונן ביראה שהיה לנו בראש השנה, אז נוכל לשמר אותה אולי, אם נרצה, אבל אם לא לא, ולמי זה נאמר? זה נאמר לדור שכתוב שהיו מאמינים בני מאמינים, ויאמן העם למשה כשבא והודיע, ויאמן העם כשעברו את הים, "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" אמונה אמונה שומעים אמונה אמונה ועדיין אומר הקב"ה "למען ילמדו ליראה את ה'", אחרי המעמד, אחרי כל המכות, אחרי כל מה שעברו, קריעת ים סוף, ענני כבוד, מן, בארה של מרים, שכינה, הכל עדיין צריכים שיהיה להם על מה להתבונן שממנו יפיקו יראה. לכן כל מי שלא מתבונן תמיד ועושה חשבונות, אומר רבינו יונה, לא עושה חשבונות תמיד ומתבונן, האדם הזה עליו נאמר "ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה", ה' אומר יש לו יראה, אבל מלומדה, שגרתית, זה לא מתוך התבוננות, וה' אומר על זה יהיה עונש, ז"א בן אדם שהוא ל עובד ה' בכלל, או שעובד אותו מחמת שגרה, בלי הכרה פנימית, ולכן אין במעשיו כדי לגלות את כבוד ה' יתברך באופן ישיר ממעשיו לא רואים גילוי כבודו יתברך באופן ישיר, אדם כזה יש עליו רק השגחה כללית. מה פירוש? תכליתו, תוכן חייו הוא במה שעוסק בהכנות הנדרשות לצדיק. תכליתו היא להיות כלי לצדיק האמיתי, ולתקן את העולם שבו עושה הצדיק את עבודתו, מה שמגיע לאנשים כאלה בעולם הזה, איננו מכוון לפי מעשיהם הם כי בזכות, תקשיבו, עצמם, לא היה להם זכות קיום. אלא זוכים כפי צרכי עבודת הצדיק. נמצא שהשגחה עליהם אינה ישירה, וזאת נקראת השגחה כללית. לא יאומן כי יסופר, מי שלא פועל לגלות כבודו יתברך במחשבתו בבחירתו ובמעשיו שניכר לכל וגלוי לכל שהוא פועל לכבוד שם שמים ברבים, אין עליו השגחה פרטית אלא השגחה כללית.
כשבן זומא היה עומד על הר הבית, היה אומר ברוך ה' שברא כל אלה לשמשני. באשר הוא היה צדיק יסוד עולם, וכמו שאומר הרמב"ם במשניות, שכל העולם נברא ונשאר קיים להיות צוותא, צוותא לצדיק יסוד עולם. ויכול אדם להתעשר ויהיה לו ארמון גדול ונפלא ויעמוד עשרות שנים, והוא יביא כל מיני מומחים גדולים בשביל לעשות לו נטיעות יפות, ויהיה לו איזה תמר עם נופים שיטו החוצה מן הגדר, שפעם יעבור שם הצדיק ויצטרך לשבת בצילו של אילן זה, יהיה מוכן הארמון והכל כי עתיד הצדיק פעם בחייו לעבור שם אז כל מה שקיבל העשיר הזה וטיפח ועבד והכל הוא חושב בשביל עצמו, כל זה היה בשביל פעם אחת שיעבור הצדיק וישהה בצל נוף התמר.
אז כל בן אדם שהוא לא צדיק בעצמו שמגלה כבוד שמים, הוא רק יכול לשמש ככלי, לא תמיד, ככלי לצדיק. כזה הוא חלקם של אומות העולם, כמו שלמדנו קודם, כזה הוא חלקם של אומות העולם, כי הם לא בחרו לעבוד את ה', הם רצו את העולם הזה, כזה הוא חלקם גם של אותם מישראל ששמים את עיקר עסקם בעניני קיום העולם הזה, וכזה הוא חלקם גם, שימו לב, של מי שעוסקים בתורה ובמצוות באופן חיצוני מחמת שגרה בלבד. כל אלה זה אותו מכנה משותף. או אלה שלומדים שלא לשמה, וזה כתוב בהרמב"ם במורה נבוכים חלק ג' י"ז י"ח, ובהקדמה שלו לפירוש המשניות, על מה שאמרו ז"ל אין לו לקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה, וכן הספורנו פרשת תזריע י"ג מ"ז, אומר ככה, אמנם הנרדמים אשר לא יתעוררו כלל והם כל בני עובדי כוכבים ומזלות, ורוב האומה הישראלית זולתי יחידי סגולה, הם בלי ספק תחת הנהגת הטבע כשאר מיני בעלי חיים, אשר לא תיפול השגחה אלוקית באישיהם אלא במיניהם לבד. כי בהם תשלם כוונת הממציא יתברך. ז"א כל העולם כולל רוב האומה הישראלית, כולל אלה שמקיימים את המצוות, אבל באופן חיצוני מחמת שגרה בלבד, עכשיו מובן למה אומר הרמב"ם עורו עורו ישנים משנתכם והקיצו נרדמים מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וזכרו בוראכם, אלה השוכחים את האמת בהבלי הזמן, אז ז"א כל אלה, כולל מי שעושה שלא לשמה, אין עליהם השגחה אלקית אישית אלא במין שלהם בלבד. כי בהם תשלם כוונת הממציא יתברך.
אעפ"כ גם אלה החיים תחת ההשגחה הכללית, בעלי בחירה הם. והם נידונים על בחירתם בראש השנה, אמנם קיומם הוא בזכות הצדיק שהם כלים עבורו, אבל נידונים הם לברר בשביל מה דנים אותם בראש השנה? דנים אותם לברר אם הם ראויים לזכות זאת להיות כלי לצדיק או הם לא ראויים גם להיות כלי לצדיק. ובזה שונה האדם משאר הנבראים, אשר היותם כלים תלויה רק בצרכי הצדיק לבד, אבל האדם נידון בזה לא רק מפאת צרכי הצדיק לבד, אלא גם מפאת בחירתו הוא אם הוא ראוי לזכות לשמש לצדיק.
עכשיו נבוא להסביר למה יש שני ימים, יום ראשון ויום שני של ראש השנה. גדר יום ראשון של ראש השנה זה דין העליון וזה דינא קשיא - זה הדין הקשה, זה דין הפנימיות, סוד הנשמות וזה דינו של הצדיק עצמו שנמצא תחת ההשגחה הפרטית. ביום הראשון דנים את הצדיקים אלה שהם שייכים לפרסום שמו יתברך בעולם, כי זה תכליתם. וזה דינא עילאה המוזכר בזוהר. וכן ענין סוד הנשמות המובא בכתבי האריזלל"ה גדר פנימיותו של האדם, זה יום הראשון. גדר יום שני הוא דינו של הכלי, לפי מבט ההשגחה הכללית, ביום השני נידונים אלה שמשמשים רק ככלים לצדיק עצמו, וזה בבחינת השגחה כללית. דין זה נקרא דינא רפיא - דין רפה, למה? כי זכויות מועטות יותר נדרשות כדי לזכות להיות כלי לצדיק, מאשר להיות בדין בזכות עצמו. כדי שאדם יזכה להיות צדיק ולזכות בדין עצמו צריך להיות צדיק ברמה הזאת של יום ראשון, יש מושג כזה כמו שאומר הרמב"ם שאם רובו זכויות צדיק, ואז הוא נידון בראש השנה כמי שישאר השנה, הוא נידון כצדיק בגלל רוב זכויות, אבל רוב זכויות זה לא אומר שהמהות שלו צדיק, ולכן לוקחים מרוב הזכויות שלו, משתמשים מהרוב זכויות שלו והוא מתמעט. הוא לא יצא צדיק בגלל שהוא צדיק אלא בגלל רוב, ומאיפה לוקחים? מהזכויות שלו. אז הוא אוכל עולמו בחייו. הוא לא צדיק מבחינת צדיק אמיתי במהות, רק רובו זכויות. איך היה עם רבי עקיבא? כשנכנסו לבקרו התלמידים כולם בכו רבי עקיבא שוחק, שאלו אותו למה אתה שוחק, אמר למה אתם בוכים, אמרו רבינו חולה ככה ואתה צוחק? אמר כל הזמן ראיתי שיינו אינו מחמיץ ופשתנו אינו לוקה, אמרתי שמא אכל רבי עולמו בחייו, אז אומר לו רבי אליעזר, מה אתה חושב שאני הנחתי משהו מן התורה, לא קיימתי את כל התורה? אמר לו אתה לימדת אותי, אדם אין בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, אתם שומעים? ז"א יכול להיות שצדיק במדרגה של רבי אליעזר הגדול יכול לאכול עולמו בחייו על חטא אחד קטן. שמעתם דבר כזה? עד שרבי עקיבא היה מאושר שהוא לקה, כי היה ברור לו עכשיו שהוא פרעו ממנו בעולם הזה, אם לא - היה לו ספק אולי הוא אכל הכל פה. אז חטא אחד יכול להפסיד את האדם, מה זה להפסיד? לתת לו אושר ועושר וכל טוב, החטא מפרנס אותו, החטא מפרנס אותו, למה? נותנים לו בחייו. לא פשוט לעבור את הדין רבותי, תקשיבו, יום ראשון זה רק לאלה שהם כלים לצדיק וזה דין הרפה כי לו נדרשות זכויות הרבה בשביל שאדם יוכל לעבור את הדין הזה ואז בודקים וזה נקרא דינא תתאה, בבחינת החיצוניות, וזה תיקון העולם עבור עבודת הצדיק, סוד העולמות כמו שאמר הארי זללה"ה.
אז זה מפחיד. עכשיו מתאים למה קוראים לי מפחיד. אבל זה לא אני אומר, זה המכתב מאליהו על פי הזוהר הקדוש, והוא מגלה לנו את הסוד של שני הימים. והוא ממשיך ואומר, גם בעבודה החיצונית, גם בעבודה החיצונית מי שהוא לא צדיק גמור, גם בעבודה החיצונית תורה ומצוות שלא לשמן יש שתי בחינות, בחינה אחת יש מי שעיקר שאיפתו זה לשמה, אבל הוא לא יכול לעשות הכל לשמה, אז הוא משתמש בלא לשמה לשמה, אבל עיקר שאיפתו זה הלשמה. וזה רק סיוע להקל לו כנגד היצר הרע. נמצא שהלא לשמה אצלו מסובב ללשמה ותחת שליטת הלשמה. אבל יש אחד שעיקר השאיפה שלו זה בלא לשמה, חפיפניק כזה, לא לשמה מספיק, ספיק ספיקא, הכל יאלה מטאטא הכל, בא תעביר, מעיקר הדין מותר, יאלה סע, טרררר מעביר הכל. אין לו ענין לחפש לשמה, אין לו ענין להדר, אין לו ענין להיות יוצא ידי חובת הכל, אין לו, אין לו ענין כזה, יש לו ענין, בא מה שאפשר בא קדימה. אחד כזה נמצאת בו אבל גם כן נקודת לשמה, אצלו זה הלא לשמה יותר עיקר, אבל הוא לא לגמרי מופקע מהלשמה, בכל אופן הוא רוצה להגיע אל הלשמה, אבל זה לא עיקר העבודה שלו. לכן בסוף יש עוד סיכוי שהוא יגיע ללשמה. אז שתי בחינות, אחד שעיקר העבודה לשמה, ורק להשתמש בלא לשמה כסיוע, ויש אחד שהעיקר אצלו זה לא לשמה אבל בתוך יש לו גם לשמה והוא עלול להגיע בסוף ללשמה.
בזמן הבית, בית ראשון, עדיין הלבבות היו בגדלותם, עדיין הלבבות היו בגדלותם, והיה עיקר השאיפה שלהם לשמה, היה עיקר השאיפה לשמה, וכיון שגם חיצוניותם היתה בטלה לגבי פנימיותם, כי עיקר העבודה היתה פנימיות, היה בהם עיקר דין פרטי, השגחה פרטית, היה עליהם כל אלה שהיו בתקופה של בית ראשון, ואם קרה לפעמים שירדו ממדרגתם ונטו לצד החיצוניות, נגיד היתה שנה שה' ירחם לא יודע מה היה פפפ וירדו קצת, העם ירד קצת, ונטו יותר לצד החיצוניות, סיבבו מן השמים שיאחרו העדים לבוא והיו שני ימים ראש השנה כדי שידונו ביום השני מפאת היותם כלים ולא צדיקים. שמעתם? לא יאומן כי יסופר. איך ההשגחה האלוקית דואגת שהבנים בכל אופן יצליחו לעבור את יום הדין, כיון שנטו לחיצוניות ואם יעמדו בדין הקשה ביום הראשון לא יעברו, ואז חלילה יפסדו מן העולם, מה עשה ה'? דאג שהעדים לא יספיקו להגיע ואז ממילא יקדשו את שני הימים ואז יהיה שני ימים ראש השנה, ממילא יהיה הדין של קשיא ורפיא, ביום הראשון ידונו הצדיקים שהקפידו והיו בפנימיותם כמו שצריך, ואלה שחרגו יוכלו להיות נידונים ביום השני בדינא רפיא, להיות כלים לצדיק.
גם בבית שני, אפילו שלא שרתה בו שכינה כמו בבית ראשון, מכל מקום בדרך כלל גברה הפנימיות על החיצוניות, כיון שהם ראו קדושת בית המקדש וראו ניסים וראו לשון של זהורית, אבל לאחר החורבן בעוונותינו הרבים גברה החיצוניות על המעשים ועל כן תיקנו לנו חכמים ז"ל יום שני של ראש השנה באופן קבוע, כי יש לנו מאז שני דיני שמים נפרדים בשני הימים, ביום הראשון דנים את האדם על דרגת פנימיותו אם יזכה בדין במבט ההשגחה הפרטית, ובחסדי שמים הוסיפו לנו עוד בחינה אחרת בדין שאם לא זכינו חס ושלום בדין הראשון אולי נזכה בבחינת דינא רפיא להיות כלים לצדיק כדי שנוכל להשאר בחיים.
עכשיו מתחיל להיות מובן מאמרי חז"ל כשאמרו אם ראשונים כמלאכים אנחנו כבני אדם, ואם הם כבני אדם אנחנו כחמורים ואפילו לא כחמורו של רבי פנחס בן יאיר. עכשיו ברור למה הראשונים היה מתרחש להם ניסים כל הזמן, כיון שהיו מוסרים את נפשם, אבל אחרונים לא מסרו את נפשם, לכן לא התרחשו להם ניסים.
אם בן אדם לא עושה כן, ובחירתו היא לא כזאת שמגלה כבוד שמים בפרהסיא בכל העולם, אז הוא לא בגדר צדיק שעושה את כל מעשיו לשמה, ומה שהוא צעק בראש השנה וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, אז הוא לא התכוון לזה, הוא התכוון או לא התכוון? אם הוא התכוון אז הוא לא יכול להשאר עם אמירה, זה לא מספיק, זה כמו אחד שמצא איזה עני והעני הזה התחנן אליו, תעשה לי טובה, תחזיק אותי אצלך שאני יהיה לי מה לאכול, והעשיר לקח אותו ושם אותו אצלו משרת בבית, ולזמן מסוים היה צריך לצאת מהבית, והשאיר לו הוראות כתובות, ואמר לו שמע אני מניח את הדברים לידך ואני מבקש שתשנן טוב טוב מספר פעמים רב את הדברים הכתובים פה כדי שאני אחזור והכל יהיה מסודר, והלך. חזר בחזרה, ושאל אותו, נו עשית כל מה שאמרתי? אמר בטח, מהרגע שהלכת אני קורא את זה בלי הפסקה רק אוכל ושותה וישן וכל הזמן חוזר, אני יודע הכל בעל פה, אמר לו טמבל, אבל אני לא ביקשתי רק שתקרא, אמרתי תקרא טוב כדי שלא תשכח, אבל תעשה את זה. אבל אם אתה לא עושה את זה, מה השארתי לך פתק שתקרא? אם אנחנו לוקחים את הסידור ורק קוראים את הפתק, קוראים קוראים, כל פעם קוראים את הפתק ולא עושים מה שהבטחנו אז מה זה שווה? ז"א בן אדם צריך לראות איך הוא עושה, מה הוא עושה. במקרה המינימלי, המינימלי זה לחפש איך להתחבר למי שמקדשים שם שמים בעולם ומנסים לפרסם אלוקותו בעולם, כדי שיהיה לפחות כלי לדבר הגדול - פרסום שמו יתברך.
ועכשיו אני אזעזע אתכם. אם מפחיד אז עד הסוף. הספורנו אומר, שכשהקב"ה בירך פעמיים את יצחק אבינו, הוא לא בירך אותו בזכות עצמו. הוא בירך אותו רק בזכות אבא שלו - אברהם. פעם אחת הוא אמר לו "עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצוותי חוקותי ותורותי" אחרי הברכות הוא אמר לו כל זה עקב אברהם עבדי, זה לא בגללך, לא בגללך. פעם שניה שהוא מברך אותו הוא אומר לו בעבור אברהם עבדי, מה שברכתי אותך עכשיו זה לא בגללך, בעבור אברהם עבדי, לא יאומן כי יסופר, יצחק אבינו עולה תמימה אלוקי יצחק כמו אלוקי אברהם לא מתברך בזכות עצמו, למה? כי הוא לא הקריא את שם ה' באוזני הבריות כאברהם אביו. כל זמן שהוא לא הקריא ופרסם את ה' בעולם, בעולם כמו אביו אברהם לא ראוי היה לברכה בזכות עצמו, אומר הספורנו. עד שכתוב בפסוק, "ויקרא בשם ה'" מיד אחרי זה כתוב שאבימלך אומר לו "עתה אתה ברוך ה'". רק עכשיו. שמעתם דבר כזה? אם יצחק אבינו שעבודתו עבודה מיוחדת, פחד יצחק, אם הוא לא מקריא שם ה' הוא לא ראוי עדיין לברכות בזכות עצמו, כי הוא פקיד בבריאה ולא בעל הבית, הוא לא שותף של הקב"ה והקב"ה רוצה שותפים, נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית, ה' רוצה שותפים, אתה רוצה לפרסם אותי בעולם? הרי אנחנו אומרים "שבראנו לכבודו", כל כך הרבה פסוקים אנחנו אומרים שהקב"ה צריך לפרסם אותו בעולם ולהגדיל את שמו בעולם, אנחנו אומרים יתגדל ויתקדש שמיה רבה, יתגדל ויתקדש שמיה רבה, כל הזמן אנחנו אומרים, לעילא ולעילא מה, אבל מה אתה עושה? מה אתה עושה? אתה עושה משהו? לא ראוי להתברך יצחק. וגם יעקב אבינו פרסם את ה', כל מקום שהולך עושה כולל, עושה ישיבה, להורות גושנה, ללכת, להפיץ, להקים, לעשות, זה מה שנדרש מכל יהודי ויהודי. זה מה שנדרש לעשות מכל יהודי ויהודי, זה מה שאמרנו, זה מה שהתחייבנו. מי שעושה כך הוא צדיק שנידון ביום הראשון ואם הוא יוצא בדין הוא יוצא בזכות עצמו, מי שלא הוא נשאר ליום השני ובודקים אם הוא כלי לצדיק ראוי או לא, אם עשה או לא, ואז אם יש לו זכות קיום או לא. אז חייבים לפחות, לפחות במינימום במינימום להתחבר לדברים גדולים כדי לקדש שם שמים ברבים.
ואומר הרמב"ם במצוה שלישית בספר המצוות, ש"ואהבת את ה' אלקיך" זה לא שתאהב אותו לבד, אלא שתהא מאהיב את הקב"ה על הבריות כולן, כאברהם אבינו, שנאמר "ואת הנפש אשר עשו בחרן". זה מצוה לכל יהודי, יש מצוה להחזיר יהודים בתשובה.
ועכשיו יש דבר מדהים, אדם צריך לדעת, אם אתה חוזר בתשובה ואתה חוזר מיראה, אז אתה הופך זדונות לשגגות. אבל אם אתה חוזר מאהבה אתה עשיר הכי גדול בעולם, אתה הופך את כל הזדונות לזכויות, לא יאומן כי יסופר, אבל להגיע לדרגת אהבה זה מסובך, לפי הרמב"ם פרק עשירי בהלכות תשובה, ולא כל הצדיקים זוכים. ולא כל הצדיקים זוכים. אז מה עושים? אבל אם בן אדם מחזיר בתשובה, דהיינו מחפש לקרב את כל הבריות, אדם כזה נקרא אוהב ה'. זה נקרא אברהם אוהבי, אוהב ה' זה נקרא עבודה מאהבה. תשובה מאהבה, עבודה מאהבה מהפכת את כל הזדונות לזכויות. ואז אדם יוצא נקי נקי נקי בדין. בן אדם לא יכול להחזיר בתשובה, אין לו פה, אין לו לשון לימודים, הוא לא יודע להחזיר בתשובה. אז מה אם אתה לא יודע? אז מה אם אתה לא יודע? אתה יכול לעשות הרצאה כזאת, אתה יכול לגרום להרצאה, אתה לא יכול לגרום? תבקש מאחרים שיעשו, תפעל, תפעיל, תשתדל, אתה רוצה לארגן הרצאה גדולה? מה הבעיה? אין לך כסף, תתרים, קח מזה קצת מזה קצת מזה קצת, כמה אנשים ביחד יעשו הרצאה, יתקדש שם שמים, יחזרו עוד כמה אנשים, יתפרסם שמו יתברך, למה אני לא יכול? כל אחד יכול. מה אנחנו עושים? עושים לבד? לא עושים לבד. רוב העבודה נעשית מדיסקים, דיסקים, אינטרנט, מפיצים מפיצים, נכנסים באתר 730-750 אלף בחודש, זה עובד אוטומט, הנה מצלמים, זה מוסרט עכשיו שידור ישיר לכל העולם, עוד כמה דקות שזה מסתיים זה עולה לשידור חוזר, כל העולם רואה עד עולם. ממציאים פטנטים, כל אומות העולם עבדו בשבילנו, המציאו מצלמות, המציאו אינטרנט, המציאו את הכל כדי שנוכל להפיץ את הקב"ה בעולם. כל אחד יכול, השאלה אם הוא רוצה. אם הוא רוצה להיות צדיק לבד אשריו ואשרי חלקו, אם הוא רוצה להיות רק כלי כמו אומות העולם, למה שתהיה כמו אומות העולם? למה שלא תהיה יהודי בפני עצמך? אדם מתבונן, זה דברים ברורים חדים, זה אומר בדיוק מי אנחנו, אי אפשר להמלט מזה. אז לכן כל אחד צריך להחליט, זה טוב שאנחנו לומדים תורה, זה הכי טוב בעולם, אבל גם מי שלומד תורה יכול להפיץ את התורה לכל העולם. אז יש אחד שיושב וכותב ספרים והספרים שלו מופצים בכל העולם, מצוין, נפלא, החפץ חיים גם כתב ספרים, גם למד תורה בלי סוף, וגם הלך ונתן דרשות בכל העולם, וגם הוציא צעטאלך לכל העולם, וגם מחה במקום שצריך למחות, וגם הלך לסגור חנויות לפני שבת, וגם עשה הכל, הכל הוא עשה, אבל הוא החפץ חיים, הוא יכול לשבת ורק לכתוב ספרים. למה הוא צריך לצאת? למה הוא צריך לשכנע? למה הוא צריך לקבל קהל? למה? כי הוא החפץ חיים. והחפץ חיים הוא דוגמא. והחפץ חיים אומר, שהקב"ה בחר להוציא מאברהם אבינו אומה ישראלית ולא משם ועבר, שם ועבר דאגו לעצמם, פתחו ישיבות, ישבו בישיבות, למדו, מי שרוצה שיבוא בכבוד, יש קפה נס קפה חלב עוגות תשב, למה לא תלמד, גם מזגן יש, אבל זה שם ועבר, הם לא התכוונו להעמיד אומה בעולם, הם דאגו לעצמם. אומר החפץ חיים, לא בחר בהם ה', לא נשאר מזרעם כלום, רק אברהם אבינו, ממנו התחילה האומה כי הוא החליט לקדש את שם שמים בכל העולם, לא בקטן, אחרי שה' ראה שהוא בחרן עשה את מה שהוא יכול, מיצה את הכוחות אמר לו עכשיו לך לך, יאלה, תתחיל להפיץ, אומר המדרש כמו צנצנת פליטון - בושם, כל זמן שהוא עומד במקום הבושם הוא מדיף ריח רק בסביבה פה, אבל כשהוא הולך ממקום למקום הוא מתנדנד, אז כל מקום שהוא מתנדנד הוא מפיץ ריח, מפיץ ריח, מפיץ מפיץ מפיץ מפיץ, כל מקום שהלך, "ויקרא בשם ה'", ויקרא בשם ה', ויקרא בשם ה', כל מקום שהוא הלך. זה מה שרוצה הקב"ה. ובן אדם יכול להפוך את כל הזדונות לזכויות, איך הוא לא עושה את זה? יש מנהגים הפוכים בראש השנה ובפסח, בראש השנה אנחנו עושים תשליך הולכים לבאר ומשליכים מהכיסים כל מה שיש, וגם לא ש מים על השולחן אגוזים ולא אוכלים אגוזים כי אגוז גימטריא חטא, לא רוצים לזכור. לעומת זאת בפסח, מילאו כיסי באגוזים, ומה, הולכים לבאר ולוקחים מים שלנו ומערבבים עם המצה ואוכלים, מה זה, למה זה ככה הפוך? בראש השנה אנחנו עושים תשובה מיראה, פחד, יום הדין, יבבי, מי יחיה מי ימות, מה יהיה, כיון שעושים תשובה מיראה הזדונות הופכים להיות שגגות ולהיות ביום הדין עם שגגות זה בעיה, כי אתה עומד חוטא לפני ה', רצים מיד לבאר משליכים את כל מה שנשאר, משליכים, ולא רוצים לראות אגוז שלא יהיה שום אזכרה לכלל החטאים, זהו, זה בגלל שעשינו מיראה. בפסח עושים תשובה מאהבה, חג החירות, ארבע כוסות של גאולה, יושבים זוכרים את חסדי ה', יציאת מצרים, כמה אהבה ה' הרעיף עלינו וכו', אז אנחנו עושים כל מה שקר אפשר. מה עושים שם? הולכים ורצים לבאר, מה מחפשים שמה? תשובה מאהבה הופכת את הזדונות לזכויות, אז כמה שיש לנו יותר זדונות יהיה לנו יותר זכויות, איפה יש לנו? בבאר מראש השנה, אז צריך לקחת משמה לערבב את זה עם המצה ולאכול, ותביא אגוזים, תביא, תביא אגוזים, שיראו כמה שיש יותר חטאים שנזכרים ככה יתהפכו הכל לזכויות.
יהודים יקרים, צריך להיות מזכה הרבים, תלמידי חכמים אבל גם מזכי הרבים. תקחו את החפץ חיים לפחות לדוגמא. ואני עשיתי סרט אחד לזיכוי הרבים, בשביל להראות לכם, לנו, את המעלה של לומדי התורה, אתם לא יודעים אפילו את המעלה שלכם, ולהראות לכם את החורבן שרוצים לגייס את בני הישיבות ועדיין לא שמעתי תשובה ניצחת כמו המנצחים, להוכיח לעולם מי באמת המנצחים במלחמות ישראל, אז בבקשה בואו נראה 14 דקות, בבקשה.
תודה. אז זה הסרט שנקרא המנצחים, זה הולך לצאת כרגע במאות אלפי עותקים ויחולק חינם בארץ, יתוסף לו חלק נוסף זה סרט שמסביר מה יקרה בגוג ומגוג עוד מעט, ביחד הקובץ הזה יחולק ויביא פירות טובים בעזרת ה' יתברך. מי שירצה להשתתף איתנו ולהיות חלק מזה להפצה הזאת יוכל לתרום שלשה שקלים ביום, שקל וחצי ביום, חצי שקל ביום, כמה שרוצה ויוכל להיות שותף בהפצה של מאות דיסקים כאלה למי שמעוניין מכספי מעשר. ובכך יטול חלק בפרסום שמו יתברך בעולם. אז כל מי שירצה בעזרת ה' יוכל לזכות.
אני מודה לכלל הציבור שהשתתף ורבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.