ראש העין - ראש העין

ראש העין 10-9-13
ערב טוב בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח
הקב"ה אומר למשה רבינו ע"ה, "ומות בהר אשר אתה עולה שמה והיאסף אל עמך כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר ויאסף אל עמיו". תנו רבנן, משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו, אומר לו הקב"ה, שאל בני מה אתה מבקש ואני נותן לך, כיון שרואה למשיח בן יוסף שנהרג, אומר לפניו, רבונו של עולם, איני מבקש ממך אלא חיים, עד כאן זה גמרא בסוכה נ"ה. משמע מכאן שאלמלא נהרג משיח בן יוסף, אז היה לו למשיח בן דוד לבקש מאת הקב"ה שאלות בהשגות עליונות ויסודות שמימיים, אבל כיון שראה משיח בן יוסף נהרג, נעלמו ונסתמו ממנו כל הבקשות ורק בקשה אחת ניצבת לנגדו והיא שקולה כנגד כולם, בקשת החיים.
התמונה הזו שנהרג משיח בן יוסף מזעזעת אותו כל כך עד כדי שכל הבקשות אינן שוות לגביו לעומת בקשת החיים, על ידי העדרו של משיח בן יוסף רואה משיח בן דוד את יוקר החיים, ואכן אין לך אושר ועושר ומתנה טובה יותר כאושר החיים, שבהם כלולים כל הברכות, כל ההצלחות והבקשות, כל רגע בחיים יש עמו השגות נצחיות, וכאשר מרגיש האדם ומעריך את החיים יש לו את הכל ואינו צריך לכלום. עצם החיים זה הכל.
כאשר ניצבת לפני החי תמונה של הרוג והעדר חיים, הרי הוא בבחינת נולד מחדש. כשאדם רואה את חברו חולה הוא נהיה בריא, כלומר רק אז הוא יודע להעריך את בריאותו, אז הוא מרגיש את עולמו ושמח ומסתפק במה שיש לו. באותה שעה אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אם אין אתה מכניס אותי לארץ ישראל הנח אותי בעולם הזה ואחיה ולא אמות. אמר לו הקב"ה אם לא אמיתך בעולם הזה היאך אחייך לעולם הבא? אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם אם אין אתה מכניס אותי לארץ ישראל הנח אותי כחיות השדה שהן אוכלין עשבים ושותים מים וחיין ורואין את העולם, אמר לו רב לך, אמר לפניו רבונו של עולם, הנח אותי בעולם הזה כעוף זה שהוא פורח בכל ארבע רוחות העולם ומלקט מזונו בכל יום ולעת ערב חוזר לקינו, כך תהא נפשי כאחת מהן, מבהיל למי ששומע ומתבונן עד כמה עולה חשיבות יוקר החיים בעולם הזה, עד שמשה איש האלקים שכל אור הנצח צפון לו שהוא מוכן ומזומן למקום סביב לאורו של ה' יתברך, שכל פמליא של מעלה שמחה לקבלו ולהיות להם לשעשוע, הקב"ה בעצמו מבטיח לצאת לקראת נשמתו להעלותה לשמי שמים ולהושיבה תחת כסא כבודו אצל כרובים ושרפים וגדודים, ומכל מקום מתחננת הנשמה להניחה בתוך הגוף, בגופו של משה. אפשר להבין דבר כזה? אחרי 120 שנה של עמל ומסירות נפש ללא לאות, מגיע הרגע שמגיע לך השכר הנצחי הכל גדול שיש בעולם, ואתה הולך להיות צמוד לקב"ה הכי קרוב, הוא לא רוצה, הוא רוצה להשאר בחיים. באיזה תנאים? אפילו של בעלי חיים, של ציפור, מה ההבנה בזה?
אחרי כל האושר הצפון לו מתחנן משה לקב"ה להניח לו לחיות בעולם הזה אפילו כבהמה, כחיות השדה אוכלי עשב, כעוף פורח בכל ארבע רוחות העולם, איך ניתן לפרש בקשה זו? איזה חיים אלה בלי בחירה להיות בעל חי, בלי חיובים, בלי משימות, סתם ככה לעופף ממקום למקום.
אלא נראה שהכוונה היתה שהוא מוכן להשאר בעולם הזה בלתי מסודר בלי יציבות, בלי בסיס לחיות, שלא יהיה לו מן המוכן כלום, כמו חיות השדה ועוף השמים הנודדות ממקום למקום לחפש מזונן וטרפן. ז"א מוכן להשאר משה רבינו בתנאים הגרועים ביותר, כך מוכן משה לחיות בעולם הזה, להיות בודד וגלמוד במדבר ובלבד שיחיה ויראה העולם הזה ובזה אנחנו רואים את גודל יקרת העולם והחיים שגדולי עולם העריכו כל כך.
הנה לנו ציור על משג זה כפי שנראה לנו ממשה רבינו ע"ה. אנשים הנמצאים בתוך החיים אינם מרגישים כי הם שרויים בתוך אושר גדול כזה, כי עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה, רשפיה רשפי אש שלהבת יה, איזו אהבה יש לעומדים על סף מוות, איזו קנאה יש אצל יורדי שאול, האהבה לחיים מאוד עזה, כאשר מרגיש אדם כי מפרידים אותו מהם והוא עומד לאבד את היקר לו מכל מתגברת אצלו האהבה לחיים. כשעוברים ליד בית חולים או מושב זקנים, מרגישים כיצד החולים הזקנים מקנאים קנאה גדולה לצעירים הבריאים העוברים ושבים במהירות ובמרץ, ומי שמסתכל בעיניהם רואה כיצד בוערת בתוכן אש של קנאה לחיים. והקנאה לחיים בימי הזקנה גדולה פי כמה וכמה מאשר בימי הנעורים, מפני שאז מרגיש האדם כי קרבה שעת הפרידה מן החיים, ולא לחינם הזהירה התורה לכבד את הזקן, זאת מטעם נוסף שנפשו שפלה מאד, הוא מרגיש את החיים עומדים להיות נעתקים ממנו, הוא עלוב ומיואש מן החיים. לכן הזהירה התורה לכבדו "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" בעבור המת, כי הזקן קרוב למיתה, כי גופו נחשב כמת. הזקן מלא מחשבות ורגשות של עולם הבא, הוא כבר מרגיש שהוא שייך לעולם הנצח, כלו אצלו תקוות החיים, הוא מרגיש בעולם הזה כעובר אורח, כוחותיו הגופניים נחלשים, החושים הטבעיים מתים אצלו, הוא יודע ומרגיש כי עוד מעט יבוא קיצו, פגו אצלו כל הדמיונות של ימי הנעורים, חדור יאוש מהעולם הזה, מכונס בתוך עצמו, נפרד הוא מן החיים, כולו מוצף ברגשות של חיי העולם הבא, לכן צריכים לכבדו מפני הקשר שיש לו כבר לחיי הנצח, הוא מופשט מן החומריות וכמעט נהפך כולו רוחני ולכל דבר רוחני ונצחי צריכים להתנהג בכבוד.
בואו נלמד עד כמה הדברים מתבהרים ממעשה שמובא בגמרא ברבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי. הוא קיבל על עצמו יסורים מרצון, בערב היה אומר, בואו אחי ורעי, כך היה קורא ליסורים, שיבואו אליו יסורים, הוא מחכה להם, אחי ורעי. בבוקר היה אומר להם לכו, מפני ביטול תורה, כל הלילה הוא היה מתייסר ביסורים, אבל בבוקר הוא ביקש שיעזבו אותו כדי שיוכל ללמוד תורה. יום אחד שמעה אשתו מה הוא אומר, בואו אחי ורעי ומזמין את היסורים שיבואו עליו, אמרה לו, אתה מזמין אותם אליך ושיבואו עליך? כילית את הממון של בית אבא בשביל התרופות והטיפולים שצריך, מרדה בו, עזבה אותו והלכה לבית הנשים. זה מושג של מקלט לנשים, כמו שיש היום היה אז, בית נשא. כי הוה נח נפשי, כשנפטר מן העולם רבי אלעזר ברבי שמעון ביקש את ידה רבינו הקדוש רבי יהודה הנשיא, שלחה לו, כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו חול? רבי אלעזר ברבי שמעון היה קודש, אתה לידו חול, למי היא אומרת? לרבינו הקדוש. שלח לה, מילא בתורה הוא גדול ממני, אבל במעשים טובים וכי הוא גדול ממני? שלחה לו, בתורה אני לא יודעת אם הוא גדול ממך, אבל במעשים - אני יודעת שהוא גדול ממך שקיבל עליו יסורים. עד כאן המעשה.
כשהיה רבי אלעזר בחיים היתה אשתו מורדת בו ובורחת בו וזלזלה בו, והרבתה עליו טענות משום שקיבל עליו מרצון יסורים. לאחר פטירתו היא לא נתרצתה להנשא לרבי - לרבינו הקדוש, כי לגבי רבי אלעזר הוא היה בעיניה כלי של חול, כי רבי אלעזר קיבל יסורים והוא גדול גם במעשים טובים מרבי. ונשאלת השאלה, הלא היא מרדה בו וברחה ממנו בגלל זה, ואז לא החשיבה אותו ולא העריכה את גודל מדרגתו ביראת שמים, שכל מעשיו נבעו מרוממות נפשו ורק לאחר פטירתו היא מחשיבה ומעריצה את מדרגתו, אז איך יתכן הניגוד הזה? מה נשתנה?
אלא לאחר שרבי אלעזר נפטר היא החלה לחוש בהעדר, התחילה להבין איזה אוצר גדול ונחמד היה לה ואיננו עתה, התחילה להבין שלא היה הולם להביט עליו בעין רעה על המעשים הנפלאים, כשזלזלה במדרגתו באהבת היסורים ולכן כיבדה אותו לאחר פטירתו, כעת הבינה מה איבדה. רק מההעדר היא הרגישה את הטוב שהיה בו, ויש לו לאדם להתבונן תמיד ולעשות חשבון נפש ולקרב אל החוש את טעם ההעדר מן החיים. צריך אדם להתפשט ולהתרומם מעל לטבעו והרגליו בחיי החולין, וידמה לעצמו כאילו נפרד הוא מהחיים, ואז תתעורר בו קנאה גדולה לאהבת החיים, ישמח ויסתפק במה שיש לו, וינצל את החיים להנציחם לכבוד ה'.
כמו שאנחנו מבקשים עכשיו בעשרת ימי תשובה, למענך אלהים חיים, אנחנו מבקשים חיים לא בשבילנו, בשבילך, למענך, ומה אנחנו עושים בחיים? למעננו. אדם צריך להוקיר את החיים, יש לו הזדמנות פז. אלה שזוכים לשבת בקרן אורה של ההלכה ללמוד תורה, ולפעמים יש להם דרישות מן החיים, אילו יביטו לאחוריהם ויציצו לחבריהם הטובעים בים הזעף של מיני תאוות ומידות מושחתות, הטועים בדרך החיים ומזדהמים בבוץ של חיי חולין, היו מוותרים על כל דרישות החיים ומבקשים מהקב"ה רבונו של עולם תן לנו חיים, זהו. רק בקשה אחת, אל תשליכנו מלפניך ורוח קודשך אל תקח מאיתנו. אז היו מרגישים את אושר החיים שזכו להיות מיושבי בית המדרש, היו מנשקים את כתלי בית המדרש, כל אבן ואבן של בית התלמוד הרי הוא כמקדש ה', כל רבותיו הם ככהנים גדולים שלוחי דרחמנא להציל אותו מזרם המים הזידונים. כדי להעריצו ולרוממו בשמי מרום, כל חבריו שלומדים בבית המדרש שהם פרחי כהונה, שמעוררים ומגינים וממליצים עליו, עוזרים ומסייעים שתרד שכינה לתוכם.
ואני אומר לכם שאני רואה את הדברים היום מקרוב לאחר שאנחנו נמצאים לקראת סיום של בית מקדש מעט, קהילות פז הראשון בעולם, שבנינו לתפארה בבני ברק, ותוך חמישה חדשים עם מתנדבים יהודים בלבד, הצלחנו להעמיד ממש ארמון מלכות, דבר מדהים. זה אושר שאין כדוגמתו, זה להרגיש את השכינה נמצאת במקום, שלוה ורוגע ומנוחת הנפש שאין כדוגמתה. וכל זה אפשר לעשות עם חול וטיט, דברים מדהימים מה שאפשר לעשות ולהספיק בעולם הזה. כל רגע ורגע, כמעט ולא ישנו במשך חמישה חדשים, אולי שעתיים שלש, לא כל יום, ולא רק אני, גם המתנדבים, ובאו מכל הארץ. מדהים מה שאפשר לעשות. כל רגע כזה לא יסולא בפז, חבל על כל רגע שהולך לאבדון בשעה שאפשר לעשות למען ה' יתברך. אז כשאתה בא לפני הקב"ה ואומר "למענך אלהים חיים" יש לו שפע לתת לך, ובפרט שאתה מראה את השטרות שאינם מזוייפים, שביקשת חיים למענך וקיימת, ודאי שהוא ירצה לתת לך עוד ועוד ועוד וכלים לאין סוף, וככה גדלים ומתפתחים וממשיכים ומפרים ומרבים תורה בעם ישראל. חיים זה דבר גדול, אבל צריך לדעת לנצל אותם ולא שינצלו אותנו.
פעם אחת ראיתי אב אחד, תלמיד חכם מגזע קדושים, שהבן שלו נטה מדרך התורה, אביו השתדל לקרב אותו, לדבר על ליבו, להשיבו אל שרשו ומקורו, פעם אחת הוציא הבן הזה ברכה אחת - ברכת הנהנין, ומתוך שמחה התפרץ אביו בבכי שזכה לשמוע את בנו הטועה מברך. רבי עקיבא למד פעם עם תלמידיו, קפץ ועמד ממקומו באמצע הלימוד ובירך בהתלהבות, ברוך ה' אשר הבדילנו מן התועים. כמה אנשים קופצים על זה שהם זכו ללמוד בבית המדרש, כמה אנשים קופצים על זה שהם זכו להיות הבנים של הקב"ה עם סגולה, אבל אנחנו חלושי השכל, לא מכירים בכלל, לא בערכנו ולא בערך התורה שקיבלנו שבה כל ההצלחה של האדם בעולם הזה ובעולם הבא, וגם לא מכירים בערך של האושר של עצמו של החיים. ואלה שזוכים לשבת בקרב החכמים ללמוד תורה, שעשועי נצח שמשמרים אתת הנפש ולא מוקירים את זה, חסר להם בהבנה. אנו מצווים לייקר את החיים וביחוד את חיי התורה, ואם אנחנו רואים שמשיח בן דוד חיים שואל רק מהקב"ה בשביל משיח בן יוסף, ומשה רבינו מוכן להיות כבעל חי בצד הדמיון, בשביל להשאר בחיים כשהוא מזומן לאושר הכי גדול שבן אנוש יכול לקבל, אז כנראה שאנחנו מפספסים את הנקודה של חיים ועדיין לא ירדנו להבין את שרשה ואת עומקה.
אז אני רק רוצה לומר לכם מה כתוב בספר ערבי נחל. כתוב שם שבעצם בכל רגע ורגע נפרדת חלק מן הנשמה, חלק כל רגע, ביממה יש שמונים וששה אלף ארבע מאות שניות, כל חלקיק של שניה נפרד מאיתנו, חלק הנשמה של אותו רגע נפרד, ומה יש באותו רגע? בדיוק מה שעשינו. אתם יושבים עכשיו לומדים תורה - כל דקה שלכם עולה הרגע ונפרדת חלקי הנשמה, נפרדים נפרדים נפרדים עם תורה. נמנמת - רגעים של שינה, דיברת שטויות - זה עולה למעלה, שמעת שטויות - זה עולה למעלה, חלק הנשמה עם זה, עם התוכן שנדבק בחלקיק של הנשמה עולה למעלה. כל רגע חלקי הנשמה נפרדים עד לחלקיק האחרון, ואז פתאום אדם יוצא מן העולם והוא עומד בהווה שלו. זה אתה. אין מקום יותר לסדר שום דבר. כל המקבץ של החיים שלו שכביכול עברו, הם הופכים להיות ההווה שלו תיכף שהוא יוצא מכאן, וה' דן אותו לפי מה שהוא, זה הוא. אין עכשיו שינויים, זה המצב הקבוע. זה מפחיד, כי אם אתה לא מנצל רגע הוא אבוד, אם אתה לא מנצל שעה היא הלכה, זה חור, ופעם תיארתי את זה בשביל שאדם יבין, אם אדם משקיע רק שעה אחת ברוחניות מתוך יממה כי הוא עובד, הוא ישן והוא אוכל והוא מדבר וכו', אז יש לו שעה נגיד של רוחניות, תפילות, ברכות קצת, אולי קצת שיעור או משהו, בן אדם כזה כשיגיע לעולם האמת אז אם הוא חי 72 שנה והוא ניצל רק שעה, אז זה אומר שהוא יהיה שם כבן שלש שנים. כי אחד חלקי 24 מתוך 72 זה שלש שנים, 69 שנה הוא זרק לפח, אין שמה שימוש בשנים האלה שהוא לא ניצל אותם לרוחניות, כי מה שהוא אכל לא עולה איתו, מה שהוא ישן לא הולך איתו, מה שהוא עבד לא הולך איתו, שום דבר לא עולה איתו, מה כן? מה שהוא ניצל לרוחניות, אז שלש שנים. עכשיו אם יגידו לבן אדם לך תלבש את החלוקא דרבנן שלך, מה זה חלוקא דרבנן? זה מכל סך החיים של הבן אדם יש לו את החלוק שנבנה מכל עשיותיו בעולם הזה, שולחים אותו מאחורי הפרגוד ללבוש את החלוקא, ממתינים - הוא לא יוצא, שולחים מלאך לראות מה קרה, רואים שהוא לא יוצא כי הוא מתבייש, מה הוא מצא שמה? גרביים. זה הכל, אז מה יצא עם גרביים? זה פדיחה שאין כדוגמתה. ויש כאלה שהגרביים גם יהיו מרשת, כי גם בשלש שנים היה לו חורים, למה בשיעור הוא גם נרדם קצת, קשקש קצת, יצא לעשן קצת, אז גם חורים יהיה לו בגרביים, בושה וכלימה איך יגיע בן אדם לעולם האמת, מה ניצלת בחייך, נתנו לך כל כך הרבה לחיות - מה עשית עם זה? אבל אדם מסתפק, הוא לפעמים מברך, הוא מתפלל, הוא זה, אה, מרגיע את עצמו שהוא דתי. זה שקר גמור, שקר גמור, אנחנו לא קיבלנו את החיים להיות דתי, כאילו איזה מן דבר כזה,ש מים כיפה הולכים לבית הכנסת וכו' וחוזרים, זה שאתה מתפלל אתה לא עושה טובה, זה ה' נותן לך טובה שתוכל לבקש ממנו מה שאתה רוצה. בזה אתה עוד לא עובד אותו, בזה אתה עובד בשביל עצמך, אתה מבקש חוננו, ברכנו, רפאנו, אתה מבקש, אתה לא נותן, מה אתה נותן? איפה אתה נותן? במה אתה נותן? אם צדקת מה תתן לו, אפילו אם אתה צדיק ומקיים את כל התרי"ג מצוות, הכל, מה תתן לו, זה חובה. זה כמו אני נושם, אני רואה, אני שומע, מה אתה רוצה, מה אני סתם, אני כל הזמן הולך חוזר, זה אתה חייב, מה אתה נותן לו? קיבלת חיים, בסדר, אתה עושה את החובות, את המטלות, כל הכבוד, אתה צדיק, מה אתה נותן לו? קיבלת כלים, אתה דואג שאחרים יתקרבו אליו? אתה מפרסם את אלוקותו כאברהם אבינו? אתה פותח שיעורים? אתה עושה משהו? אתה מגדיל תורה? אתה מאדיר תורה? מה אתה עושה? אתה רק דואג לעצמך במינימום המחוייב אם בכלל ואפילו אם אתה מקיים את התרי"ג ואתה צדיק, אתה עדיין לא עשית כלום בשביל הבורא, לך עשית, מה איתו?
ז"א ההבנה של אנשים רחוקה מן האמת, ואדם בא ליום הכיפורים, אם החזן הוא טוב והציבור הוא טוב, הוא מרגיש שהכל בסדר, ואם יש שמה רב חשוב גם יתן לו ברכה ויאחל לו חיים טובים וגמר חתימה טובה, וכולם אומרים לו תבושר וכו', אהה הוא יוצא משמה חביבי ישר לסעודה. "לכו אכלו משמנים" זהו, נגמר, יש לנו שנה עכשיו, אפשר להרביץ מחדש. איפה האנשים שעובדים את ה'? בראש השנה צעקנו, נמליכך מלך, התכוונו שאנחנו ממליכים את ה', אמרנו פסוקי מלכויות ואמרנו שאנחנו מקבלים עלינו את מלכותו יתברך שהוא מלך העולם, מלך המשפט והוא מולך עלינו, אז אם הוא מלך מי אנחנו? עבדים, ועבדים אין להם רצון עצמי משלהם, הם לא אדונים, הם עבדים, עבד עושה מה שהמלך אומר. אז ז"א מה צריך אדם לומר? לעשות רצונך חפצתי, כל מה שאני רוצה זה לעשות רצונך, מה צעקתי? למענך אלהים חיים, אני רוצה חיים רק בשבילך, איפה זה מתבטא בחיי היום יום שאתה עושה למענו, לא למענך.
זה מה שדנים את האדם, מה עשית ומה פעלת, אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת, אתה נוצרת בשביל לקחת את התורה שלמדת ולהעביר לאחרים. יש לך אפשרויות לעשות חסד, אתה מחוייב לעשות חסד. יש לך אפשרות לעשות צדקה - אתה מחוייב לעשות צדקה, נתנו לך חכמה - אתה צריך לחלוק אותה עם אחרים. כל כח ויכולת שנתנו לך מן השמים זה לא רק לך, אלא לכלל. לכן האדם נברא מדיני, חברתי, הוא לא יכול לחיות לבד. אם יתנו לאחד מכם לחיות בירח לבד, לבד, אבל עם כל הנאות העולם הזה שהוא חשב שהוא אוהב וצריך, הוא לא יסכים, אם לא יהיה לו אפילו לספר כמה טוב לו למישהו לא שווה לו כלום. אם הוא לא יוכל לחלוק צער אם יש לו עם מישהו - הוא לא יכול לחיות. אדם לא יכול לחיות לבד, הבדידות תהרוג אותו, אפילו אם טוב לו, לכן נברא האדם מדיני, אבל למה הוא נברא כך -שהוא יזדקק לאחרים ואחרים יזדקקו לו, ועולם חסד ייבנה - כל אחד עושה למען חברו. ואדם לא יסתפק רק לעצמו, אנוכיות, אגואיזם זה מידות רעות. לכן אנחנו לא סובלים אנשים שהם דואגים רק לעצמם, בעלי חיים כמו כלב זה הב הב.
ז"א אדם צריך להבין, יש אנשים שהם מחניפים לאנשים, לא על מנת באמת לעשות בשבילם טוב, בשביל לקבל מהם, לנצל אותם, חניפות זה דבר אסור בתכלית האיסור, לא יבוא לפניו חנף, הקב"ה לא מקבל חנפים אליו, אתה יכול להיות אדם חשוב מאד למדן גדול ואתה חנף - אתה לא מקבל פני שכינה.
שמעתי שפעם אחת החמור התרעם לפני הכלב על היחס העודף שהוא מקבל מבעל הבית, והטענות של החמור היו כך, אני לא מבין מה בעל הבית שלנו מעדיף אותך ממני, למה כל פעם הוא מלטף אותך, למה אותך הוא שם לדור איתו בתוך הבית ואותי הוא שם בחוץ? למה לך הוא נותן לאכול ממה שהוא אוכל? למה אני אוכל לבד תבן? מה אני לא סוחב הרבה? מה אתה עושה בכלל אתה? רק מקשקש כל הזמן בזנב, ואתה מלקק אותו כל היום, אז הכלב הסביר לו תשמע, אתה לא מבין, בעל הבית שלנו אוהב שמחניפים לו, לכן איך שהוא מגיע הביתה אני רץ לקראתו, רץ ורץ ועושה הההה ועושה עם הלשון ככה וככה ומלקק אותו וזה ופה ושם ומלווה אותו ורץ לפניו והוא מבסוט, הוא אוהב את זה, הנה מישהו יצא לקבל את פני, לכן אני מחבק אותו, קופץ עליו עם שתי רגליים וזה וזה וזה, הוא אוהב את זה. אז לכן כדאי אולי שגם אתה תעשה אותו דבר, איך שהוא יבוא תעשה כמוני ויכול להיות שהוא יתלהב מזה ויכניס אותך הביתה גם ויתן לך לאכול כמוני. אז החמור למחרת חיכה עד שבעל הבית נראה ככה מרחוק, רץ לקראתו, וקפץ עליו עם כל המשקל, הפיל אותו לכל זה לתוך העפר והכל והתחיל ללקק אותו וזה ופה ושם, והאדון כל כך התעצבן, קילל אותו וזה, העניש אותו, הרביץ לו מכות במגלב, לא נתן לו לאכול שלשה ימים, יחביבי מה עשה לו איזה עונש קיבל. אחרי שהוא החלים החמור, שאל את הכלב תגיד מה עבדת עלי, אמרתי לי לעשות דברים כאלה וכאלה, תראה מה עלה בגורלי. אמר לו תראה, האמת אני חשבתי שזה יועיל, אבל עכשיו התברר לי שבשביל להחניף צריך להיות רק כלב.
אז ז"א יש אנשים שהם מחניפים אבל הם ממש כלב, הוא לא מתכוון לעשות בשבילך משהו, הוא רק הב הב, הב הב, רק לקחת, הקב"ה רוצה שאנחנו ניתן וניתן ונעניק, איך התורה אומרת, נתון תתן לו, הענק תעניק לו, התורה מבקשת מאיתנו כל הזמן בכפולות פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך, התורה מבקשת מאיתנו להיות למען הזולת, והיא מצווה "ואהבת לרעך כמוך", אז ז"א אם בן אדם רוצה לזכות בדין, יש דבר אחד נפלא, עצה נפלאה וקלה, הוא צריך להיות אדם שהציבור צריכים לו, אם זה אדם שהציבור צריכים לו יש לו כח של ציבור, לא של יחיד, וכיון שבאמת הציבור צריכים לו בשמים מתחשבים בו כציבור, יש לו דין כמו של מלך. אז המצב שלו יותר טוב לעבור בדין, שגם אם אין לו זכות עצמו זכות הציבור עומדת לו שתלויים בו. אז לכן מי שפותח גמ"ח, מי שמנהל שיעור, מי שעושה ישיבה, מי שעושה כל דבר לטובת ציבור, אדם כזה נקרא מי שהציבור צריכים לו, ממילא זכותו גדולה אצל הקב"ה. ויש סיבה להשאיר אותו עוד ועוד. גם אם הוא באופן האישי לא ראוי מספיק. אז לפני יום כיפור, אם כל אחד יקבל על עצמו משהו לעשות לטובת הציבור באופן קבוע, ודאי וודאי שגזר דינו יהיה לחיוב, ובפרט אם הוא מתכוון למה שהוא אומר אז הקב"ה על כל בקשה ברוחניות נענה ברוחב לב, אם הבקשה אמיתית - הקב"ה מוכן לתת כל כלי שרק יועיל ויעזור כדי שאדם יוכל לבצע את רצון ה' יתברך, שהרי זה לריח ניחוח לפני ה'. מה זה ריח ניחוח? שאמרתי ונעשה רצוני, אומר הקב"ה, מתי זה נחשב אצלי ריח ניחוח? כשאני אומר משהו ונעשה רצוני, ואין דבר שה' רוצה יותר מזיכוי הרבים, שכל אחד מאיתנו יחשוב איך לזכות את הרבים, ממילא יתרבה השלום והאחוה נגד השנאת חינם שיש כיום שזה אגואיסטיות שכל אחד דואג רק לעצמו, מדבר רק על עצמו ועל אחרים מדבר רק סרה, אם עושים כן מרבים שלום בעולם ואין לך כלי מחזיק ברכה יותר מן השלום, ואז באמת כיף לחיות, יש בשביל מה לקום, יש תכלית, יש שמחה שאנשים נהנים מפרי עמלך, והקב"ה שמח בך, ואתה תגמור גם את השנה עם חתימה טובה.
לייקר את החיים, אל תתנו לרגעי החיים להפרד מאיתנו עד שנגיע למצב של גרביים. צריך לדעת כל רגע לנצל, כל רגע לנצל, ואפשר, צריך להפוך את הקופסה, אם עד היום חשבנו רק על עצמנו תדע לך, כשאתה חושב על הציבור ועל אחרים, אין דבר שאתה חושב על עצמך יותר מזה, כי כל מה שתקבל - תקבל בכפלי כפליים יותר בלי לבקש, רק מעצם זה שאתה דואג לציבור. ומי זה הציבור? זה הבנים של הקב"ה. ומי שדואג לבניו ובנותיו של הקב"ה ולוקח עליהם אחריות, הקב"ה לא יסייע לו שיסייע לבניו ובנותיו? ודאי, לא ישמור עליו? ודאי, כל מה שיבקש, הילדים שלך רוצים כך וכך, הילדות שלך רוצות כך וכך, לא יתן לו? ודאי שיתן לו.
ביקשתי מהקב"ה לסיים את בית מקדש מעט קהילות פז עד ראש השנה, מי שהיה יום לפני לא היה מאמין שנגמור את זה בחנוכה, יום לפני! לא היה מאמין בעולם, אנשים שעבדו איתי אמרו זה רק בחנוכה, תוך 12 שעות התהפך הכל, הגיעו בעלי מקצוע מכל מיני מקומות בלי הזמנה וסיימנו את המלאכה. כל סוגי בעלי המקצועות היו שם, נו, מי יכול להסביר דבר כזה? מי שרוצה לראות מופתים בעולם הזה שיכנס למקום הזה ויראה. יש קצת הסרטות ממה שהיה קודם, אבל זה לא יאומן כי יסופר, לא היה אפילו כסאות, אנחנו הרכבנו אותם ב-24 שעות האחרונות מא' עד ת', לא היתה צביעה גמורה, לא היה בכלל מנורות תלויות, כלום, אבק וחול ובלגן וכלים מפוזרים ובעלי מקצועות מפוזרים, אנדרלמוסיה, 12 שעות, גמרנו את הספונג'ה חצי שעה לפני ראש השנה. לא יאומן כי יסופר. אבל כשרוצים באמת ומבקשים באמת ועושים מעל ומעבר, אין דבר כזה שהקב"ה לא ישלים מאווייך ורצונותיך.
אז הנה קיבלתם טיפ קטן, כל אחד מן הסתם יש לו נטיה בנפש, אחד לעשות חסד כזה אחד להתעסק בזה אחד בזה אחד בזה אחד בזה, ובכוונה הקב"ה נותן לכל אחד נטיה שונה בלב כדי שלא כולם יתעסקו בדבר אחד ויופקרו שטחי המחיה האחרים, אבל ביחד כשכל אחד מחליט לעשות משהו למען הכלל זה דבר מדהים.
פעם נתתי רעיון פשוט, לדוגמא, איך אפשר לזכות את הרבים בקלות, בנינים שיש בהם מעלית, לקחת דף שיש בו הלכות, שתי הלכות, ולתלות את זה, כל מי שעולה במעלית עלול לקרוא את שתי ההלכות, זיכית אותו בשתי הלכות, כמה עולים ביום? חמישים? עשרים קראו? הרווחת עשרים כפול שתי הלכות - ארבעים הלכות, שמת בכמה מעליות, כמה יש לך עכשיו? אלפים. הפצת את הרעיון, העתיקו אותך, כמה יש לך ביום? עשרות אלפים. מה עשית? דף עם שתי הלכות. מחר אתה מחליף את הדף, או שאתה שם שקית עם דפים מתחלפים, שכל אחד מעביר ומעביר לדף הבא, ליום ראשון שני שלישי וכו', רעיונות פשוטים, נכון? אבל שכר גדול מאד, והקב"ה שמח בזה. כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, לא כדאי לזכות את כל התושבים בעולם הבא בשתי הלכות? מה הפסדת? מאמץ קל, אבל חסד גדול, חסד גדול ברוחניות. כל כך אפשר לפעול ולעשות מדברים קלים קלים קלים.
אני אתן לכם דוגמא כמה אפשר לעשות מדברים פשוטים דברים קלים, היינו צריכים במהירות לעשות מחיצות לעזרת נשים, איך אפשר עכשיו, לך תבנה מחיצה, לך תזמין, לך פה, אין זמן עכשיו, ערב חג. מה עשינו? קנינו קני סוף, כמו שיש לסוכות, אבל פשוט, הכי פשוט שיש, עם תיל, לא מוכשר לסוכה, עולה 300 שקל, עשינו קונסטרוקציה של מחיצה, קשרנו את זה עם אזיקונים, צבענו את זה בזהב, שמנו טול ויש לך מחיצה משהו עולמי, הנשים רואות רק זהב. מדברים הכי פשוטים אפשר לעשות דברים שזה לא יאומן כי יסופר. הבית מקדש הזה שבנינו יש עליה לרגל עכשיו, אנשים עוברים שמה עוצרים את המכוניות יורדים לראות, השמועה פשטה זה ארמון, לא ראיתם בית כנסת כזה, גם באירופה אין כזה, משהו מדהים. חן מקום על יושביו, אבל הם לא יודעים שזה לא רק השנדלירות והנברשות מזהב וכל מה שיש שמה, אלא מי שנכנס נדבק, נדבק, לא רוצה ללכת. אתם יודעים למה? כי היתה שמה אחוה, כל המתנדבים מסרו נפש, בלי גויים, רק יהודים, כל אשר נשאו ליבו לעשות במלאכה. לא היה אחד שאמר תגיד לו תגיד לו, הוא הוא, אין, כל אחד מה שהטילו עליו. נהייתה חבורה קדושה שכל הרושם של מה שהם עשו מוטבע בקירות, בתקרה, ברצפה, בכל. מי שנכנס לשם מרגיש משהו אחר לגמרי, זה לא בלטות וקירות ותקרה, משהו אחר לגמרי. זה הכח של חבורה קדושה שמתחברים לעשות רצון ה'. אני לא יודע אם מאז המשכן היה עוד מודל כזה. גם שלמה המלך בנה את בית המקדש עם 150 אלף נושאי סבל וחוצבים בהר גויים, לכן בית המקדש לא נשאר, חרב. אבל לבנות עם יהודים בהתנדבות ממש העתק של המשכן, לא חושב שהיה דבר כזה. וחמישה חדשים לסיים - אתה עובר בערים אתה רואה שלט ענק, כאן ייבנה בית המדרש מדרימה, ואתה עובר שלש ארבע חמש שנים ועוד - כאן ייבנה, חמישה חדשים 320 מטר, מרתף, היינו צריכים לנסר תקרות בשביל להגדיל את הנפח, לנסר תקרות חמש מטר על שמונה מטר לנסר, שבוע ימים רק לנסר תקרות, ואח"כ לפוצץ את כל הבטונים, לפחות חצי מיליון טון הוצאנו משמה פסולת! זה כוחו של רצון.
גם אתם יכולים להחליט, אני רוצה כך וכך, עד שנה הבאה אני עושה כך וכך. כמה אנשים ביקשתי מהם לסיים את התנ"ך, נשים, וסיימו את התנ"ך, תוך מספר חדשים, לא חלמו בחיים שלהם שיקראו את כל התנ"ך, היום עברו את כל התנ"ך. אלפי אנשים סיימו את הש"ס בגרסה, תוך שנה, שבעה דפים ביום לוקח שעה, אלפי אנשים צמו והתענו ארבעים יום תענית, מה שאף אחד לא חלם שאפשר להוסיף אפילו עוד יום תענית בשנה, את מה שקיים אנשים כבר מפחדים יומיים לפני, עוד יומיים תענית, עוד יומיים תענית, כאילו הוא הולך למות, וארבעים יום אנשים כולל נשים כולל נערים ונערות, אין לנו גבול לכח, אין לנו, אתם לא מבינים אפילו, אנשים עבדו 48 ויש כאלה כמעט 36 רצוף עם שינה אולי של שעתיים שלש, יש תמונות באתר תראו אנשים ישנים על הרצפה, באפיסת כוחות. אפיסת כוחות. עד שלא יכלו כבר להרים את היד נפלו על הרצפה ונרדמו. לא אחד ולא שניים. זה נקרא מסירות נפש, כשמוסרים את הנפש זוכים. עכשיו תראו איך הם משחרים כשהם נכנסים ורואים את כל ההדר. התפללנו בראש השנה, לא יאומן כי יסופר, איזה תפילות, מי הרגיש בכלל זמן, מי הרגיש משהו, כאילו אתה מרחף באויר, רוצים שזה לא ייגמר. יום כיפור באים מכל הארץ לישון בתוך הבית כנסת. מדהים. זה הפרויקט הראשון לקהילות פז, אנחנו מתכוונים להמשיך בעזרת ה' בעוד כמה מקומות, ואנחנו מקווים להקים ישיבה אי"ה ל-1500 בחורי ישיבה, ולהעמיד בנין גדול מאד גבוה מאד שיראו אותו מכל מקום ומכל עבר שיכיל בתוכו את הכל בכל מכל כל.
בבית כנסת הזה שבנינו יש חשמל חכם, אתה נכנס לבית הכנסת האור מלווה אותך לאן שאתה הולך, אין שלטרים, הכל אוטומט. 26 בוקסות בתקרה, מצלמות HD, שידורים ישירים לכל העולם, אומרים סליחות עם מיקרופונים, מיקרופון עם שולחן ואתה שומע את זה חביבי בכל השכונה, מיטב הטכנולוגיה, מסכים יהיו יורדים, מהתקרה, ונסגרים, בשעה שנרצה להקרין בהרצאה כמו פה במקום להעמיד מסכים - הכל מהתקרה. אם עושים דבר צריך לעשותו בשלמות. אקוסטיקה מדהימה, לא העיקר לעשות שיהיה, לעשות הכי יפה שאפשר. ההיכל מצופה באבני סברובסקי, משהו מדהים, מי שנכנס לא יכול לצאת עוד אה אה אה אה אה אה אה....
גם אתם יכולים לעשות. אפשר לעשות בראש העין יותר יפה מאצלי, יש לכם יותר שטח, אני מוגבל בתוך בנין, אבל פה יש מרחבים בלי סוף. אפשר שאתם תחליטו להקים קהילת פז, להעתיק את מה שעשינו בשטח יותר גדול, ואז לא יגיעו מאות, יגיעו אלפים, ויגידו שבראש העין יש בית כנסת הכי גדול בארץ אם לא בעולם, אלפים נכנסים. אתם תעברו את בעלזא, שמה 5000 איש מתפללים ביחד, אתם יודעים מה זה אמן יהא שמה רבה בחמשת אלפים איש? אתם מבינים בכלל? כל מי שנכנס חוזר בתשובה מהרעש. אם יש לכם אומץ ואתם תימנים אמיצים, אז אם יצביעו עכשיו כמה אנשים שהם מוכנים לקחת פרויקט כזה לעשות אותו, אני אתמוך במה שאפשר שזה יקום, אני מוכן להביא את זה לגמר הכי יפה שאפשר לעשות, וכולם יתנדבו לעשות במלאכה כמו שעשינו בבני ברק, תהיה פה אחוה שאין כדוגמתה, זה פרויקט של, הקב"ה ימטיר עליכם שפע של כל מה שתרצו, שפע שפע שפע שפע, אם יש כאלה שמוכנים, אבל לא סתם בהתלהבות רגעית, עם שיקול דעת, שמוכנים להיות מן היזמים שיעשו כזה דבר פה, שירים את היד בעזרת ה' לפני יום כיפור. הנה אחד יש, מי עוד מוכן? רבותי, לא צריך לשים כסף, תרומות נשיג לזה, צריך רק אנשים שירימו את זה, יפעילו את זה, יתנדבו לזה, וזה רץ. שתיים הנה, מי כותב את השמות, מי? הראשון שהצביע, תקום תרשום את השמות, הנה השני, מי עוד מוכן? אחרי זה תתחרטו אלה שלא הצביעו תזכרו, מי שרואה אצלנו מה שיש יש לו צער גדול שלא השתתף, מי עוד מוכן? אני לא מאמין שכל התימנים פה זה רק שניים, הנה שלישי אשריך, כל אחד שיגיד גם מה המקצוע שהוא יכול לעזור, לא צריך להיות בעל מקצוע, דרך אגב אני את כל האנשים שלי שלא יודעים שום מקצוע לימדתי אותם גבס, נגרות, ריצוף, צביעה, הכל, מסגרות, ריתוך, הכל, תוך כדי עבודה. הנה יש עוד שניים פה, הנה יש לנו גם כבוד הרב מסכים, הנה שמה. הנה עוד יהודי שם, אבל תגידו לי את השמות, תרשמו, אתם לא רושמים מהר, חבר'ה, הלו, תתחלקו עכשיו שניכם וכל אחד ירשום, פה יש שתיים ומאחורה עוד אחד. מי עוד? פה אין? לא למדתם כלום לעשות? כן אז יש פה חמישה והרב, הנה עוד אחד מאחורה, הלו, הלו, רשמים הנה עוד אחד אתה לא תופס את האנשים, קדימה. מי עוד? הנה עוד יהודי, שבעה, רשמים, תרימו את היד עוד פעם אלה שאמרו, תרימו את היד גבוה הוא לא רואה, תסתכל נו, לך אליו, לך אליו, לך אליו, אלה טעבנים בקצב הזה הם יבנו שלש שנים בית כנסת. שי תתחיל להזיז את עצמך, מי עוד? יש לנו כבר שבעה בלי עין הרע, מדהים, מדהים, מי עוד רוצה להשתתף לשים יד, מי הלב שלו דוחף אותו להקים בית מקדש מעט לקב"ה? הנה עוד אחד תרים אותו שמה, כן שמונה. נשים גם, הן לא יבנו אבל יש מה לעשות איתן גם כן, יש דברים שצריכים לקשט, לשים, לצייר, לאייר, כשתבואו אצלנו תראו מה עשינו, מישהי מפה, תרשמי את אלה שמרימות את האצבע, תעשו רישום, תרימו את האצבע אלה שהצביעו מהנשים, אלה שהצביעו מהנשים. כן עוד, מי עוד? רבותי, אחרי שעות העבודה נותנים עוד שעתיים... כן, מי עוד? קודם כל כל אלה שהצביעו מוזמנים להגיע מחר או אחרי החג תחליטו ביחד, תבואו אלינו, אני אסביר לכם איך בנינו את הכל, מה צריך לעשות, איך משיגים חומרים בזול, איך מתרימים, איך מביאים לידי זה שאפשר לעשות הכל במהירות בחסכון מירבי של זמן וחומר, שזה דבר גדול שאין כדוגמתו, מי שילמד את זה יוכל לבנות אח"כ בית לעצמו מא' עד ת' לבד. מי עוד? יש עשירי? הנה יש עשירי שמה יצא משמה מהפתח, שי, תקח אותו שמה התימני עם שחור שמה יצא, כן. ואני רוצה לברך שבעזרת ה' יתברך בית מקדש מעט, הנה עוד יהודי, מיכאל, היהודי שעומד, שבית מקדש מעט קהילות פז שתיים... בחכמה, בבריאות, בפרנסה טובה, ושיהיה להם כוחות רוחניים וגשמיים לסיים את המלאכה וליהנות ממנה אמן.

אמן.

הרב: מעכשיו אפשר להצטרף והברכה תכלול את המצטרפים.
כן יהודים יקרים, למי שיש שאלות בבקשה. תן ליהודי שם שאלה.

ש. הרב, לפני יותר מעשר שנים הייתי אצלך ליד המשרד, פגשתי אותך אחרי תפילת מנחה, וסיפרתי לך שיש לי בעיה בעיניים שאני סובל ממנה עשרות שנים, בעיה של הפרעות בראיה, ביקשתי ממך ברכה, אמרת לי לקבל על עצמי ללמוד כל יום שעה, וברוך ה' קיבלתי על עצמי כל יום, לא הפסדתי אפילו יום אחד, ורק הרווחתי מזה, אני רק מרויח מזה, ונתת לי ברכה באופן פרטי אבל בינתיים לא זז כלום, עדיין אני סובל מהבעיה.

הרב: איזה בעיה יש לך?

ש. אני סובל מהפרעות בראיה

הרב: מה זה הפרעות שהיא מטושטשת, רצה?

ש. נקודות שחורות מול העיניים

הרב: הבנתי, אבל אתה רואה

ש. אני רואה ברוך ה', זה בעיה שמציקה לי מאד.

הרב: רק אתה רואה קשקושים שחורים עולים ויורדים, וזה תמיד או שמידי פעם?

ש. תמיד.

הרב: גם עכשיו אתה רואה אותי עם נקודות

ש. גם עכשיו כן, עכשיו קצת פחות אבל על רקע לבן זה יותר, בימים חמים זה יותר

הרב: אז עכשיו אנחנו ברקע לבן

ש. גם אני רואה, קצת פחות, אבל בימים חמים יותר

הרב: אז אולי תשים תמונה שלי ממול

ש. תביא לי תמונה. אולי עכשיו זה שעת רצון וזה יעזור אם תתן לי ברכה

הרב: מה השם שלך?

ש. דני בן שלום

הרב: דני או דניאל?

ש. דני, קראו לי דני בברית

הרב: דני בן שלום, דני, בא נשנה לך את השם לדניאל

ש. שאלתי את הרב עזריה, הוא אומר לי תשאיר את זה דני כי דניאל צריך להיות דניאל עם צירה מתחת לי'.

הרב: אמרתי, אמרתי עכשיו, דניאל. דניאל כן,

ש. אז אני אגיד לאנשים שיקראו לי דניאל

הרב: דניאל כן

ש. אוקי, אין בעיה.

הרב: דניאל בן?

ש. שלום ושולמית

הרב: ה' ירפא אותך בעיניך ובכל גופך שתראה ברור בלי טשטוש ובלי שחורים

ש. אמן,

הרב: תהיה בריא

ש. אני שמח שחייבת אותי ללמוד, אני רק מרויח מזה. ברוך תהיה.

הרב: ברוך ה', גם אני.
כן, שאלה. יש שאלה למישהו? תן לו.

ש. ערב טוב הרב

הרב: ערב טוב

ש. בהמשך של ההצעה של הרב לגבי ראש העין

הרב: בית מקדש, כן,

ש. בית מקדש מעט בראש העין, מאד שמחתי על ההצעה, וחשבתי גם לשאול לגבי ראש העין עצמה, ראש העין הותיקה, האם אפשר לעשות משהו לשמור את המורשת, את הצביון של ראש העין העתיקה, את המורשת עצמה בכלל.

הרב: כל מי שיתחבר לבית מקדש מעט זה השמירה הכי גדולה, זה יהפך להיות קהילה ממש, השמירה תהיה מתוך ותשפיע על ה חוץ, כשיראו אנשים מאוחדים באמת, לא אינטרסנטים, כל אחד נוקב מחיר ואומר אני עושה לך הנחה ובונה לך והולך הביתה ועושה מה שהוא רוצה ואח"כ אין שמה שום קשר בין האנשים, זה יאחד ויגבש אתכם כעיסה אחת ממש, זה לא יאומן מה שזה יכול להפוך, אני אומר לך, אנשים שנמצאים אצלנו ועבדו ביחד - זה משפחה כבר, זה יותר ממשפחה, אין אינטריגות אין בלגן, אין כלום, כולם באים בשמחה, אתה בא אתה בא כן אני בא אני בא אני בא, אחד קורא לשני, זה כמו שהיו עולים לרגל והיה אושר שהולכים לרגל, ככה זה, אנשים הולכים ביחד, נפגשים במקום שלהם שבנו בעשר אצבעות. זה לא יאומן, הקהילות האלה הופכות להיות קהילות שאח"כ יכולות לנהל אורח חיים כזה שישפיע על כל הסביבה. אתן לך דוגמא, רבינו יואל מסאטמר ניצל בשואה, הוא הגיע לארה"ב, בארה"ב הוא היה עם חמש משפחות לערך, הוא בחר מקום בהרים, הכי רחוק מישוב, ושמה התמקמו. לאט לאט מגדלותו הצטופפו עוד אנשים ועוד אנשים למקום, היום זה עיר ואם בישראל גדולה של עשרות אלפי משפחות למעלה ממאה עד מאה חמישים אלף! שכולם באותו צביון.
החזון איש זצוק"ל, הגיע לבני ברק, היה גר בצריף, הצטופפו מסביבו ונהיה העיר בני ברק, מאה חמישים אלף, ומבחוץ כמובן שהיא התפתחה הלאה, כשאתה רואה היום ערים כמו מודיעין אלעד ואחרים, שהקהילות האלה מתוך בני ברק עברו משם וממשם. כשפותחים מקום מרכזי והוא באמת כזה שהוא אבן שואבת, זה יכול להיות לאין גבול ואין מספר, זה החוזק והחוסן הכי גדול שיכול להיות לקבוצה. אח"כ אפשר לבנות דיור ביחד, אפשר הכל ביחד, הכל אפשר להמשיך ביחד, מאותו כח הופכים להיות כח אדיר שיש לו פה ויכולת לבקש כל דבר ולתבוע כי יודעים שהוא כח. אבל הוא אמיתי, זה הנקודה, הוא לא אינטרסנטי, אם הוא אינטרסנטי הוא יתפורר ברגע שהאינטרסים יתחלפו, כשהוא לשם שמים, כמו שאומרים, באמת במסירות נפש לאותה מטרה, זה יתקיים לעד.

ש. אז אוקי, הסברת את זה יפה, אני הבנתי, יש לי עוד שתי שאלות ככה אני אשאל בקצרה קצת בנושא אחר.

הרב: בבקשה.

ש. דבר ראשון לגבי יהדות ספרד ויהדות תימן, אם אנחנו כבר בראש העין, עכשיו אני שמעתי את הרב, אני שומע את הרב הרבה בהרצאות מוקלטות, אני מאד נהנה מההרצאות, ולומד המון, גם על מה שקורה בכלל וכל מה שקרה וגם על היהדות עצמה ככה, ורציתי על כל מה שהיה לגבי יהדות ספרד, למה אף רב לא בא ואומר שקומץ מסויים של אנשים ששייכים למפלגה מסויימת הם לא מייצגים את יהדות ספרד בכלל, כלומר הם עושים שם רע לכל יהדות ספרד, יש הרבה אנשים שהם ספרדים שבכלל כלומר לא מקבלים את מה שקרה שם, לא יודעים בכלל על השחיתות והם לוקחים לעצמם את השם של יהדות ספרד, זה שאלה אחת. שאלה שניה, אני שמעתי שלפעמים הרב אומר, אני שייך, או אני הולך לפי שיטת היהדות הליטאית ולמה לא באופן טבעי יהדות תימן.

הרב: שמעת לא טוב, מעולם לא אמרתי את זה, למדתי אצל הליטאים, זה כן, אני לא שייך ליהדות הליטאית ולא כלום, אני תימני מאה אחוז ומתפלל בתימנית גם כשאני נמצא אצל האשכנזים, זה אחד. לגבי השאלה הראשונה, תראה, אם הספרדים מוכנים להכיר באלה שמציגים את היהדות באורח לא נכון או שקרי וזה טוב להם, מה לנו כי נלין? אנחנו לפחות נשמור על המסורת שלנו ונשמור על מה שאנחנו צריכים לשמור ונבחין בין האמת לשקר ונהנה שאנחנו בצד הנכון.

ש. אני אומר שזה לא הספרדים, הם לקחו לעצמם את השם של יהדות ספרד שלא ברצון

הרב: אני יודע, אני יודע, אני יודע, אתה אומר נכון ועניתי על זה אם תשים לב בין השורות.

ש. תודה ויישר כח

הרב: תהיה בריא.
שאלה נוספת. כן, שאלה נוספת.

ש. יש לי שאלה הפעם, יש לי טענה כלפי כמעט כל הרבנים, למה לא מוכיחים? הלא ידוע שאחת הסיבות ואחד הגורמים לשואה וגם חורבן בית המקדש הראשון והשני זה התוכחה, שהאחים לא הוכיחו את האחרים על העוונות שהם עושים, כל החטאים, כל אחד מעדיף לשתוק ולהגיד שישברו את הראש, יעשו מה שהם רוצים ולא מוכיחים. אתה יכול להסביר מה הסיבה, למה זה קורה? למה התופעה הזאת קורה?

הרב: תראה, כבר בזמן התנאים נאמר שלא תגורו ולא תכירו פנים במשפט כבר לא קיים, ז"א אין הרבה אנשים שמסוגלים לעמוד איתן נגד כולם בלי שום חשבון של הפסד ורווח, כי רוב בני האדם הם אינטרסנטים, דואגים למעמד שלהם, לסטטוס שלהם בעיני החברה, ...מסוימות שבאמת הם מבינים שזה כבר אי אפשר לעבור על זה, או שכבר העיניים מופנות אליהם בתמיהה, אבל אם אפשר לעגל פינות, מה שנקרא, הם מעגלים, ובפרט רוב הרבנים ששומרים על הקהילה שלהם משתדלים אתה מבין שלא יברחו מהם ויתאספו יותר אליהם, אז לכן הם מדברים אתה מבין ברוך, ברוגע, ולא מוכיחים. מוכיחים, אבל אתה יודע, בצורה שאתה יכול להבין שגם אם לא עשית אז אני לא אגרש אותך בשביל זה. זאת בעיה והיא לא מהיום. כמה היה אליהו הנביא שקינא לה'? כולם הלכו, אתה מבין, עם נביאי הבעל, כי היה נחמד איתם, הם אפשרו הרבה דברים, אבל הוא כבר מאס בחייו אליהו הנביא, אמר די, קנא קנאתי לה', לא יכול, שואל מוות מהקב"ה, לא יכול להיות בעולם שקר כזה. אין הרבה כאלה בהיסטוריה.

ש. אבל התורה מצוה אותנו "הוכח תוכיח את עמיתך" ולא עושים

הרב: נכון, והתורה אומרת "והגית בו יומם ולילה" ולא עושים את זה, והיא אומרת גם "ולא תלך רכיל בעמך" ולא עושים את זה, ויש עוד כמה דברים שלא עושים. תהיה בריא.

ש. ה' יעזור

הרב: עוד פעם אתה רואה, פעמיים ברכה. אתה כבר לא רואה שחור, נכון? כן. שאלה בורוד.

ש. שלום כבוד הרב, זה יותר לא שאלה, זה יותר אם אתה תוכל לעזור לי בברכה לסבא שלי, יהושע מתן, הוא גר בבני ברק, הוא חרדי, הוא כבר לא רואה טוב בעיניים, הוא עבר ניתוח והוא

הרב: בן כמה הוא?

ש. תשעים וארבע

הרב: מסתבר שהעיניים עייפות כבר

ש. כן, אבל קשה לי לראות אותו ככה, הוא בדכאון, אף פעם הוא לא היה כזה, הוא בן אדם חזק.

הרב: אתה מוכן להאיר את עיניך בתורה במשך שעתיים ביום בתענית דיבור למשך שלשה חדשים כדי שיאורו עיניו בעזרת ה' בזכות זה?

ש. לא, יהיה לי קשה, אבל אני אעשה דברים אחרים, אני מוכן

הרב: אבל אני רוצה מידה כנגד מידה, שאתה יאורו עיניך בתורה כדי שיאורו עיניו.

ש. אני מוכן לעשות את כל התפילות של

הרב: אתה שמעת מה אני מדבר?

ש. לא.

הרב: הוא צריך טיפות עיניים ואתה אומר אני אתן לך טיפות אזניים, זה לא עוזר.

ש. שמע, זה סבא שלי והכל אבל אני לא מוכן

הרב: סבא שלי והכל, מה זה?

ש. אומר לך את האמת, אתה רוצה שאני אשקר לך?

הרב: מה פתאום שתשקר, אני רוצה שתעשה למען הסבא שקשה לך לראות אותו במצב הזה.

ש. עשיתי הרבה למענו

הרב: הנה עוד משהו קטן, ואחרי מאה עשרים שנה הוא יוקיר לך טובה מלמעלה, שהנכד שלי למד למרות שקשה לו כדי שאני אראה טוב, חוץ מזה מן השמים ישלמו לך מידה כנגד מידה שלא תגיע למצב שלא תראה, לא טוב?

ש. אני לא מוכן לעמוד בזה, אני אומר לך את האמת, אני לא מוכן

הרב: יו יו יו יו יו, מה פירוש, מה אתה לא יכול, אני רוצה להבין, לשבת אתה יכול?

ש. לשבת אני יכול

הרב: לקרוא אתה יכול?

ש. לקרוא אני יכול, הכל אני יכול

הרב: שעתיים אתה מוכן לחיות?

ש. שעתיים בטח הכל

הרב: אז זהו, תחיה תקרא בישיבה שעתיים. מה הבעיה?

ש. זה לא בעיה, בל

הרב: מה מה, אתה רוצה לצאת החוצה כל רגע, כל רגע, מה אתה רוצה? תלמד בלילה שאין לאן ללכת כבר, תלמד בבוקר לפני שאתה יוצא, שלא יתקע אותך, מה הבעיה? אתה רוצה חבר חברותא, תלמד עם חברותא שיחזיק אותך, יעזור לך, אתה רוצה שאסדר לך חברותא? נסדר לך מישהו שילמד איתך שעתיים. אתה רוצה להכנס לכולל? כנס לכולל שעתיים, ילמדו איתך בכיף מה שאתה רוצה ואחרי זה צא.

ש. לפחות לא בגיל הזה, לא

הרב|: איזה גיל?

ש. אני לא מוכן, אני לא מוכן, מה, אני לא מוכן, יש אנשים שמוכנים לעשות

הרב: לא הבנתי, אתה תפסיד את החיים כאילו?

ש. לא

הרב: אז מה, מה יקרה בשעתיים

ש. אין, אני לא מוכן עדיין

הרב: למה? למה? למה?

ש. אין לי סיבה, אני לא יכול להביא לך סיבה

הרב: אבל סבא.

ש. סבא, אני ניסיתי משהו אחר, אם אתה לא מוכן

הרב: תראה, אתה לא הלכת לקופת חולים ואמרת להם תראו, קשה לי לראות את סבא שלי ככה תנו לי טיפות, אתה באת לפה, ואני רוצה לעזור לך.

ש. צודק, אתה יודע אבל כאילו

הרב: אתה הולך לרופא אומר תן לי טיפול הוא נותן טיפות אומר לא, לא, לא טיפות, לא טיפות, לא, לא יכול טיפות, לא בגיל הזה, לא בגיל הזה, מה זה הדבר הזה? תהיה רציני, נו.

ש. לא, אני לא יכול.

הרב: איך אתה משגע אותי, מה זה לא יכול? מה ביקשו ממך? אני אשאל אותך עוד פעם, אתה יכול לשבת?

ש. אני יכול הכל אם אני רוצה

הרב: אז למה אתה לא רוצה? למה?

ש. לא יודע, אין לי סיבה, אני לא רוצה

הרב: למה? למה? למה למה?

ש. כי זה לא בא ממני לא יודע, אני בן אדם רציני והכל אבל לא אעשה כזה דבר

הרב: זה לא בא ממך, זה בא בשביל הסבא.

ש. אתה כל הזמן מזכיר את הסבא שאני ארצה את זה יותר?

הרב: אתה הזכרת לי את הסבא, ממתי התחלנו לדבר עליו

ש. נכון, אבל מה אני יעשה, כל אחד אוהב את סבא שלו, כל אחד

הרב: אתה יודע מה, שהסבא לא יראה. יאלה בסדר? מה אתה רוצה עכשיו?

ש. מה אני רוצה עכשיו?

הרב: שהוא לא יראה, הכי טוב בשבילך, לא יהיה לך נקיפות מצפון, לא יהיה לך שום דבר, לא תצטרך ללמוד לא כלום, תגידו זהו, הוא כבר לא רואה, שלום. מה אתה אומר?

ש. אין לי ברירה, אני לא בוחר לו את זה

הרב: מה זה אתה לא בוחר לו את זה, אתה אומר שהמצב שלו הולך ומחמיר, זה מה שאתה בוחר

ש. נו, בסדר מה אני יעשה

הרב: שעוד מעט הוא לא יראה בכלל, אולי תצליח לעצור לו את זה?

ש. אני לא קוסם

הרב: אני כן, תעשה אבל מה שאני אומר

ש. לא, אתה יודע באמת, אני לא מוכן

הרב: זה תימני? אני לא מאמין.

ש. חצי.

הרב: זה כבר אמרתי לו, הנה הוא מוכן לבוא איתך כבר, תסתכל. איך יכול להיות שאכפת לו מהסבא שלך יותר ממך.

ש. אני מוכן לנסות, אני מוכן לנסות

הרב: או, או, או, או, מה השם של הסבא?

ש. יהושע מתנה

הרב: בן?

ש. לא יודע, באמת שלא יודע.

הרב: יחיה, סעיד, משהו, סאלם, סליימן,

ש. באמת שלא יודע

הרב: לא שמעת אף פעם?

ש. לא שמעתי, אבא שלי יודע בדוק

הרב: צלצל אליו רגע

ש. אבל אבא שלי ירצח אותי

הרב: על מה ירצח אותך? שאתה עוזר לאבא שלו?

ש. מור יחיה מאני.

הרב: אמרנו השם של הסבא מתנה, שם פרטי?

ש. יהושע מתנה

הרב: יהושע מתנה בן מורי

ש. מור יחיה מאני

הרב: ה' ירפא אותו בעיניו לראות כראוי עד יומו האחרון.

ש. אמן אמן. תודה רבה.

הרב: כן, אתה תקח אותו לטיפול, כן? לך שב לידו, שיקו, שיקו, כן שאלה.

ש. שלום כבוד הרב

הרב: וברכה

ש. גמר חתימה טובה לרב

הרב: וכן לך

ש. בעזרת ה', שה' יתן לרב כח ובריאות להמשיך את המפעל של הצלת עם ישראל. רציתי לשאול את הרב שאלה שאני לומד ברוך ה' גמרא, לומד ומשתדל מאד ללמוד, יש לי שאלה שאני הרבה זמן לא מבין את התשובה, הגמרא מביאה את התשובה אבל אני לא מבין את התשובה של השאלה הזו, והרבה דרשנים מדברים על הדרשה הזאת ואני אף פעם לצערי הרב לא הבנתי את התשובה. יש דיון בגמרא, טוב לו לאדם שנברא או לא טוב לו שנברא, הלכה פסוקה כבית הלל טוב לו לאדם שלא נברא וכשנברא כבר יפשפש במעשיו, אז לכאורה, אני לא מבין את התשובה של הגמרא לשאלה של הגמרא, אם טוב שהוא לא נברא, אז מה לא טוב לו שנברא, לא טוב לו, במציאות רואים אנשים סובלים ויש להם קשיים מסוימים, כל אחד עם הקשיים שלו, כל אחד עם הבלגנים שלו, אז לכאורה מה התשובה יפשפש במעשיו

הרב: התשובה היא של אנשים שהם לא צדיקים. מי שהם צדיקים ודאי שטוב להם שהם נבראו, אבל בכלל האנושות אנשים שנבראים כיון שיש להם ריבוי מצוות והם עושים הרבה עבירות, בסופו של דבר בשיקול הכללי הם יוצאים כאילו מפסידים, והם צריכים להתייסר ולהתקן וכל מיני דברים כאלה. אז האם טוב לו או לא טוב לו, אז אנחנו בודקים בעצם בתוצאה, מה התוצאות, אם התוצאות שהוא צריך לסבול כך וכך וכך אז לכאורה לא נח לו,

ש. לא נח לו

הרב: נח לו שנברא או לא נח לו? זה לא נח כל כך להיות בעל יסורים מידי פעם על מה שהוא לא בסדר, זה לא נח, אבל כדי לפתור את הלא נח יפשפש במעשיו, כי מה הסיבה בעצם שלא נח - שהוא לא מפשפש במעשיו, הוא חי מה שבא לו, אבל אם הוא יפשפש במעשיו וגם ימשמש במעשיו,

ש. גם במעשים הטובים

הרב: גם יברור כן מה טוב ומה לא טוב, וגם אח"כ ימשמש לראות את טיב המעשים שלו, אז ודאי שיהיה נח לו. זה הפתרון שנותנת הגמרא.

ש. כן, אבל מה שהרב אמר בהרצאה, שגם אם יצדק אדם מה נתת לו בעצם, לקב"ה לא פעלת ולא הועלת ולא עשית כלום

הרב|: נכון נכון נכון

ש. אז כאילו עוד פעם חוזרת השאלה

הרב: נכון, אתן לך עכשיו דוגמא, אתה פותח את המכולת, אתה חנווני, אתה מסדר את הכל וכו' וכו' וכו' ושלום ואתה מחכה, אף אחד לא בא, אבל אתה עשית הכל, סידרת את הבקבוקים, סידרת את החלב, סידרת הכל מסודר, אתה חנווני צדיק, אף אחד לא בא, נו מה יצא לך מזה?

ש. כלום

הרב: יופי, מה עושה חנווני, דואג לפרסם, עושה מבצעים, עושה הנחות, שם בפתקאות בתיבות דואר, שם שלטים, עושה מודעות, עושה משהו למשוך את ההמון אליו, בזה הוא משתכר, מזה הוא מרויח, מזה שהוא צדיק חנווני, לא מגיע לו כלום. זה שאתה עושה את המצוות אתה צדיק, אתה תקבל שכר מה שמגיע לחנווני צדיק, אבל איפה הרווחים האמיתיים שהיית יכול להביא לך לאין גבול?

ש. ...זה מאד טוב, שי ואני מבקש אם הרב יכול לברך אותו לזרע בר קיימא, הוא חזר בתשובה והוא קובע עיתים לתורה, ברוך ה' הקב"ה שלח אותו ממש בחזרה מאריזונה לארץ, העלה אותו ברוך ה',

הרב: שי בן?

ש. שי בן אניטה שה' יזכה אותו לזרע בר קיימא ואת אשתו עינב בת ירדנה

הרב: יזכו לזרע חי וקיים מהרה, הוא ילמד שעתיים בתענית דיבור כל יום שלשה חדשים רצוף, היא תלמד חצי שעה ספר שערי תשובה רבינו יונה שלשה חדשים רצוף

ש. בעזרת ה', ואם אפשר לבקש רפואה שלמה לבן שלי, יוסף חיים בן מרים

הרב: יוסף חיים בן מרים רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל

ש. ה' ישמור אותך

הרב: תודה. שאלה נוספת ואחרונה. דרך אגב, אלה שרוצים לרכוש כסא בבית מקדש מעט בבני ברק, יוכלו לפנות למשרדי שופר ולזכות להיות שותפים בכל השיעורים שניתנים שם, יש שני שידורים כל יום לכל העולם, ושיעורים נוספים של רבנים נוספים ורבניות גם וזה יהיה מקום של תורה הומה בלא הפסקה. כן. עוד שאלה?
מי שברך אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב, משה ואהרן דוד ושלמה וכל הקהילות הקדושות וטהורות הוא יברך את כל הקהל הקדוש הזה, הם ונשיהם ותלמידיהם וכל אשר להם, הקב"ה יחתמכם בספר חיים טובים, בספר תשובה שלמה, בספר פרנסה טובה, ויתן לכם חכמה בינה ודעת, ויזכה אתכם לכל מילי דמיטב, ותהא השנה הבאה עלינו לטובה מתוקה ומדושנת בכל טובה רוחנית וגשמית מהרה אמן.
אמן.
הרב: מי שירצה ציציות וכיסויי ראש יקח כאן, לילה טוב לתושבי ראש העין.