ראש העין - פרשת וישב

ראש העין 20-11-13
ערב טוב בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח
"ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו", באדם קיימים כוחות נפשיים טובים ורעים ואנחנו מכנים אותם מידות. בפשטות אנחנו מבינים כי המידות הטובות נובעות מהנפש, ואילו המידות הרעות פרי יצר הרע, וכל כוחם ותקפם מצד החומר שבאדם. אבל ביתר עמקות יש לומר כי כוחות הנפש כולם נובעים מהנפש עצמה, לא חלק מהנפש הטובות וחלק מהיצר הרע הרעות, אלא הכל נובע מהנפש עצמה, כל מידה בשרשה נובעת מהנפש, אולם לאחר שנתלבשה הנפש בגוף, יוצר החומר צורה מגושמת לכוחות של הנפש. הנפש נכנסה בתוך גוף, הגוף הוא עכור, הוא גס, ממילא החומר יוצר צורה מגושמת לכוחות של הנפש, של המידות. החומריות שבאדם מתלבשת בכוחות האלה ויוצרת להם דמות חדשה מתאימה והולמת את החומר שבאדם, ז"א המידות יכולות לשמש לרוחניות, והן יכולות לשמש לגשמיות, השאלה מי שולט בהם, אם החומר משתלט על המידות פירושו של דבר שהוא ייצור צורה חדשה לכוחות הנפש האלה - למידות.
דוגמא, ניתן משל, קרני השמש להם גוון מקורי בהיר ומאיר, והם חודרים דרך זכוכית שקופה בצורה המקורית שלהם, אבל אם יצבעו את הזכוכית של החלון בצבע ירוק למשל, אז קרני אור השמש יופיעו בחדר ירוקים. אבל מה קרני האור בעצם - מאירים ובהירים, אין להם גוון, ואם הזכוכית היא בהירה אז ישתקף האור האורגינל, אבל אם הזכוכית היא ירוקה האור הבהיר והלבן המאיר הזה שאין לו גוון יהפוך להיות ירוק, למה? כי החומר של הזכוכית שינה צורתו. כך בכל צבע וצבע יתן את הגוון שלו לקרני השמש החודרים דרכו. אותו דבר נבין את הנמשל לגבי המידות, המקור והשורש של המידות זה הנפש עצמה, אבל מעטה החומריות שמכסה את הנפש נותן את הגוון והצביון שלו לכוחות של הנפש העוברים דרכו מחומריות האדם, אולם הכח בעצמו תוקפו ועצמתו מהנפש הם נובעים. אז ז"א אותה מידה במקור אצל כולנו היא שווה, אבל תלוי אם החומר שבנו הוא גס או לא, או אם אנחנו משתמשים בחומריות עם המידות, ככה יהפכו המידות להיות יותר חומריות או אם נשתמש לרוחניות הם יהיו יותר רוחניות, אז זה תלוי בגסותו או בזכותו של החומר של האדם.
שלמה המלך אמר, וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו, כל מה שאנשים עושים בעולם זה הכל מתוך קנאה איש מרעהו, כמובן שכולם יקפצו מה פתאום, מה אני מקנא במישהו שיקנאו בי, מה פתאום? אבל שלמה המלך קצת יותר חכם, מכיר קצת יותר והוא גם חכם מכל אדם, אפשר לסמוך עליו, אז הוא אומר שכולם קנאים. מי שיגיד שלא אז הוא נולד אינווליד, כולם קנאים, השאלה לאן לוקחים את הקנאה.
אז ככה, האבן עזרא מפרש את דברי שלמה המלך ואומר, רוב עמל האדם, כל מה שאדם עמל בעצם להשיג בימי חייו, רוב עמלו, גם כשרון מעשיהם מה שאדם מוכשר ומכשיר את עצמו, בעבור בני אדם שיקנאו זה בזה, בגלל שהם מקנאים זה בזה וירצה להתפאר על חברו, ושלא יהיה הוא חסר ממנו בדירתו ומלבושיו ובניו ומאכלו וחכמתו וטוב ה', שמו הטוב, ז"א כל אדם רוצה להתפאר על חברו. כשהולכים לקנות בגד לא קונים פחות משל חברו בדווקא, הפוך, מחפשים להביא משהו שעוד אין לאף אחד. כשעושים דירה מחפשים לעשות אותה לפחות יפה כמו של אחרים ולא פחות, אם אפשר יותר עוד יותר טוב. וכן בכל דבר, אפילו בנים כשרוצים בנים, שיהיה לו יותר בנים ממה שיש לשני, וגם חכמה, העיקר להיות יותר חכם ממנו. רוב עמל האדם וכשרונו ומרצו פועלים ונדחפים ע"י כח הקנאה בחיי הפחיתות של העולם הזה, ואפילו בני תורה ולימודם כולם נדחפים ע"י הכח הזה של הקנאה, ועמלם וכשרונם משועבד להביא את המידה הזו - מידת הקנאה, על סיפוקה המלא. בפשטות, האדם לא חושב על זה עצמו בעצמו על כך, הוא לא חושב על זה, הוא מייחס את הפעולות שהוא שואף לחכמה וכו', הוא חושב ומייחס את זה לפעולותיו הטובים לרצון שטוב בו, בא שלמה ומגלה את האמת, לא, לא רק רדיפה אחרי דירה ומלבושים אלא אפילו הרצון לבנים נובע מקנאה שלשני יש ולי אין. המאכל בהרחבה אינו רק תאות אכילה אלא גם מקנאה. כשאוכלים לא אוכלים רק בשביל למלא את התאוה, גם בהרחבה יותר, פותחים שולחן, גם מקנאה. ואפילו רדיפת חכמה ושם טוב גם זה נובע מכח הקנאה כפי שמפרט האבן עזרא.
עכשיו נבין את דברי המסילת ישרים, יש אומרים על מידת הכבוד, אך הכבוד הוא הדוחק, כי אי אפשר לו לסבול ולראות את עצמו פחות מחבריו, ועל דרך זה נכשלו רבים ונאבדו בגלל שלא רצו להיות פחותים בכבודם מאחרים. ומביא הרמח"ל דוגמאות מירבעם, מקרח, מהמרגלים, משאול, מיואב, ומסיים כללו של דבר הכבוד הוא הדוחק את לב האדם יותר מכל התשוקות והחמדות שבעולם.
לכאורה צריך להבין כיצד כח טפשי כזה יכול לשלוט באדם, בצורה כה מקיפה יותר מכל התשוקות והחמדות שבעולם, אמנם גם בזה הוא הביאור כי כח נפשי רוחני טמון במידה הזו, אלא שהגוף מסלף את דמותה של המידה הזו כפי שהיא מתבטאת ברדיפת כבוד. אולם בשורש היא מידה נפשית של שאיפה להשגת שלמות, כשה' נטע בנו את מידת הקנאה זה לא בשביל לקחת אותה למקומות פחותים, הוא נתן לנו אותה בשביל שנשאף לשלמות כי אם נראה שאנחנו חסרים עדיין ממה שיש לשני, בחכמה, בדעת, במצוות, אז נשאף להגיע, למה הוא הגיע ואני לא, אז אני גם מסוגל, אם הוא מסוגל גם אני מסוגל, זה יביא אותו לשלמות שלא יסתפק במדרגה נמוכה. זה המטרה של המידה הזו, אבל אם בן אדם לוקח את זה לכיוון החומרי אז הוא אומר למה שיהיה לו דירה שני חדרים, אני שלשה חדרים, אם יש לו שלש אני ארבע, אם אני מפלס הוא שתי מפלסים אני אהיה שלש מפלסים, אם הוא עשה מרתף אני יעשה שתיים, אם הוא עשה חניה אני אעשה כפולה, אם יש לו בריכה גם אני, הוא לוקח את זה לכיוון חומרי, המידה במקורה היא נקיה וזכה, מטרתה טובה לבנות את האדם לשלמות, אבל בן אדם תלוי איך החומר שלו, אם החומר גס ירוק יצא האור ירוק, אדום - יצא אדום, אם הוא חומרי אז כל המידה תקח אותו לחומריות, במקום לקנא בטובים, בחכמים, במשכילים, בכל אלה, הוא מקנא בטיפשים.
אם כן, יש בכח הזה לסלף ולדחוק את האדם יותר מכל התשוקות והחמדות שבעולם, וגם גדולי עולם במדרגתם הגבוהה נתבעו על זה.
כך מצינו אצל אחי יוסף, "ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו", בודאי שהתביעה בזה היא דקה מאד לפי רום ערכם של שבטי יה, אבל התורה כותבת תביעה מפורשת על מידת הקנאה. התורה לא חוסכת במילים, כותבת הכי קשה הכי ברור, אפילו שאצלם זה לא היה בהרגש בכלל, הם לא הרגישו שבכלל יש להם קנאה, הוא פשוט דנו אותו כדין רודף, שרודף אחריהם הולך מביא דיבתם רעה אצל אביהם, מה הוא רוצה, לסלק אותם? שלא יהיה להם כלום? כמו שיצחק ישמעאל סולק מפניו ועשיו סולק מפני יעקב, עכשיו הם יסולקו מפני יוסף, אז הם אמרו הוא רודף אותנו, אבל הם לא הרגישו את מה שהתורה צועקת "וישנאו אותו ויקנאו בו אחיו וישנאו אותו" התורה צועקת בתוך תוכיותם בלי להרגיש זו היתה המידה שהפעילה אותם.
התורה כותבת תביעה מפורשת על מידת הקנאה, ולפי המבואר לעיל ששורש הקנאה מקורו בכח נפשי, קל יותר להבין כיצד שייך אצל שבטי יה שהם ייכשלו בענין זה. שהרי כח הקנאה אינו כח שלילי אלא כח רוחני הוא שהגוף מסלף את דמותו, וכח זה קיים אצל כולם בלי יוצא מן הכלל. עבודת האדם להשאיר את הכח במקוריותו, בלי לשנות צורתו, התפקיד שלנו שכח הקנאה יישאר מקורי בלי שינוי. כך שייכת גישה להבנת חכמים ז"ל מאד תמוה, תשמעו.
השטן הסית את יצחק, ואמר לו, ברא דעלובתא הולך הוא לשחטך, בן העלובה, מסכנה אמא שלך, אבא שלך הולך לשחוט אותך, אמר לו על מנת כן. יצחק לא מתווכח עם יצר הרע, הוא אומר לו כן כן, שמעתי ואני הולך על מנת כן, על מנת להשחט. אמר לו אם כן, תראו מה זה יצר הרע, אמר לו אם כן אותן הפרגזיות שעשתה אמך, אותם בגדי החמודות שעשתה לך אמך, ישמעאל שנאה דביתי - ישמעאל השנוא של הבית, ירותה - הוא יירש אותם, את כל מה שעשתה לך אמא שלך הוא יקח את הירושה, ואת אינך מכניס בליבך, כד לא תעול מנה תעול פלגא, לפחות תקח חצי אם אתה לא לוקח מלא, הדא הוא דכתיב, הדברים האלה נכנסו בו כמו ארס ואז הוא אמר לאבא שלו, "ויאמר יצחק אל אברהם אביו, ויאמר אבי למה אבי אבי שני פעמים? כדי שיתמלא עליו רחמים. שמעתם? קודם הוא אמר על מנת כן להשחט, אבל הוא שמע שישמעאל יקח את הירושה, התחיל לעורר רחמים אצל אבא שלי, אבי, אבי, איייי. אפילו אל יצחק אבינו שאין לנו מושג מגודל מעלתו כשהוא הולך למסור את נפשו לעקידה, נכנסה קצת הסתת השטן בליבו, וחכמים ז"ל מבארים שההסתה היתה מצד הקנאה, שיטלו את תכשיטיו ויתנו אותם לשונאו.
הנה עומק דברי חכמים ז"ל מי ישער, אולם בצורה שהם נתנו לנו את הדברים בהבנת הסתת השטן ביצחק אבינו ע"ה, שייך להבין זאת גם לפי מה שביארנו לעיל, שהכח הזה של הקפדה וקנאה שנוטלים מהאדם את השייך לו ונותנים לזולתו, זה נובע מהנפש השואפת לשלמות ותכלית ההתקרבות לבורא, ואם נוטלים ממנה את חלקה צערה הוא בלי גבול ותכלית, כמו שכתב המסילת ישרים. ז"א כשיש הקפדה וקנאה ממה זה נובע - לוקחים מה ששייך לך, ואם לוקחים לך לא נשאר לך מה שהיה יכול להועיל לך להשגת השלמות, ממילא זה גורם לצער בלי גבול ובלי תכלית. כתוב כל הנוטל פרוטה מחברו כאילו נוטל את נשמתו, כי מה ששייך לאדם שייך לו לשלמותו, ואם לקחו לו כאילו הסירו והחסירו משלמותו. על זה אמרו חכמים ז"ל על דרך משל, שכל אחד נכווה מחופתו של חברו בעולם האמת, אבל זה לא מטעם הקנאה שתיפול בחסרי הדעת, סתם קנאי, אה, למה הוא? למה לא אני? לא ככה, אלא מיני ראותו עצמו חסר מן השלמות מדרגה שהיה יכול להשיגה כמו שהשיגה חברו, זה מה שכואב לו, כואב לו למה לא השגתי את מה שחברי השיג עם יותר מאמץ הייתי משיג מדרגה יותר גבוהה. אז הנפש מצטערת צער איום מחסרונה כשהיא רואה כי שייכת שלמות אצל אחרים, אבל הכח הזה מושאל ע"י הגוף לאן? לקנאה והקפדה, בשעה שנוטלים משהו מאדם ונותנים לאחרים, ואם היה כח זה רע במקור ובשורש\ בלתי מובן איך אפשר לייחד ענין כזה ליצחק אבינו. אולם לפי המתבאר שהכח קיים אצל כולם, ורק משתבש ומחליף צורתו ע"י הגוף, נבין כי שייכת הסתת שטן ביצחק אבינו ע"ה בענין זה, וכמובן בבחינה דקה מאד לפי רום מדרגתו.
זה מה שאמרו חכמים ז"ל, טוב מאד זה היצר הרע, טוב מאד, מאד - זה היצר הרע, ממנו אפשר ללמוד ולהכיר את הטוב. כל התשוקות והחמדות של היצר הרע מגלות לנו, הכוחות הנפלאים של תשוקת השלמות וקרבת אלקים שקיימים בנפשנו, שאנחנו יכולים להוציאם לפועל אם נתגבר על החומריות ששינתה את צורת הכוחות שבנפשנו. עבודת האדם בעולם הזה להאיר את חשכת החומר המכסה את הנפש, להסיר את מעטה השקר המכסה על כוחות הנפשיים לצאת לפועל כפי מה שהם.
מצינו בילקוט, ילקוט שמעוני פרשת וישב, אילו היה יודע ראובן שהקב"ה כותב עליו "וישמע ראובן ויצילהו מידם" אילו היה יודע שה' יכתוב עליו בתורה כזה פסוק, בכתפיו היה טוענו ומוליכו אצל אביו, אם ראובן היה יודע שייכתב עליו פסוק, היה לוקח את אחיו את יוסף על הכתפיים ומחזיר אותו לאביו. אילו היה אהרן יודע שהקב"ה כותב עליו "וגם הנה יוצא לקראתך", בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו. אילו היה בועז יודע שכותב עליו "ויצבוט לה קלי" עגלות פטומות היה מאכילה. ז"א יש כוחות באדם גדולים מאד, ואם הוא היה יודע שיכול להשיג יותר שלמות ממה שהוא השיג היה פועל יותר אבל הוא לא יודע שיחשיבו את המעשה שלו כל כך שייכתב בתורה, ולכן עשו את מה שעשו, אבל אם היו יודעים שזה נחשב היו עושים עוד יותר, כי יש מקום תמיד לאדם לעשות עוד יותר, במי מדברים - מראובן בכור השבטים, מאהרן קדוש ה' ומבועז הדיין והשופט הגדול. יש עדיין מקום לשלמות יתרה.
ועכשיו תראו מה כתוב, לשעבר היה האדם עושה מצוה והנביאים כותבים אותה, לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביאים כותבים אותה, עכשיו שאין נביאים אליהו ומשיח כותבים אותה, כל מצוה שאדם עושה, והקב"ה חותם. אמר רב יהודה אמר שמואל, נח לו לאותו צדיק שיהיה שמש לדבר אחר ואל ייכתב בו "ויעש הרע בעיני ה'", מה שכתוב בשלמה המלך היה נח לו להיות שמש לדבר אחר ושלא ייכתב בו "ויעש הרע בעיני ה'", שריבה נשים ושהיטו את לבבו ועבדו שם לעבודה זרה והוא לא מחה בהם, "ויעש הרע בעיני ה'", היה ראוי להיות שמש לעבודה זרה ולא זה. במקום אחר אמרו חכמים, נח לו לשלמה שהיה גורף ביבין ולא ייכתב עליו "נשיו הטו את לבבו", אתם יודעים מה זה גורם ביבין - מג'חף.
ז"א, לדוגמא אנחנו עכשיו בהפטרה של עמוס, אתם יודעים, הפרשה עכשיו של עמוס, תראו מה כתוב פה "כה אמר ה' על שלשה פשעי מואב ועל ארבעה לא אשיבנו", ואח"כ מה כתוב "כה אמר ה' על שלשה פשעי יהודה ועל ארבעה לא אשיבנו על מואסם את תורת ה' וחוקיו לא שמרו וכו'. אח"כ מה כתוב, כתוב פה דבר מדהים, בפסוק ז', עמוס פרק ב' פסוק ז': "השואפים על עפר ארץ בראש דלים ודרך ענווים יטו ואיש ואביו ילכו אל הנערה למען חלל את שם קדשי", שמעתם על הפרשה, כן, של האיש ואביו שהלכו אל הנערות, למען חלל את שם קדשי, איזה כותרות, איזה בושות, כל העולם בכל המקומות בכל השערים בכל הזה, איך אדם יכול לרדת לטמיון למעשה בהמה, לא יאומן כי יסופר. כל זה "למען חלל את שם קדשי", אין בושה, אין ענווה, אבא ובן ביחד רח"ל. ז"א, על זה כותב אליהו ומשיח והקב"ה חותם. פה זה בית משפט, זה לא, אפשר לשחרר מעצר בית ואפשר בסוף לצאת גם נקי, תלוי איזה עו"ד יש לך ומה אמר לך להגיד. ואם יש לך כסף, כן. אם לא - לוקחים הלוואה. אבל מכל מקום, בשמים שמה יודעים הכל, מי כותב? אליהו הנביא והמשיח, ומי חותם? הקב"ה, נראה שמה שתצליח לצאת מהתיק.
ובכן, לכאורה הרי עשה ראובן כל מה שבאפשרותו להצלת יוסף, וכן שלמה המלך ודאי לא הכיר כל חסרון במעשהו, ואעפ"כ הידיעה על הכתוב, אם היו יודעים שכתוב היתה משנה את מצבם, כך מבארים חכמים ז"ל, והכוחות האלה שהיו מופיעים אצלם לשינוי מצבם, יכולים אנו להכיר מכוחות היצר הרע, שהרי בגלל כבוד וקנאה מוסר אדם את נפשו, נודדים לקצוי ארץ לצבור ממון כדי שלא יהיה פחות מזולתו. אנשים עובדים שתי עבודות בשביל שיוכל להופיע בציבור ולהראות שיש לו משהו. הכוחות האלה מהנפש נובעים ושייך לכוון אותם לצורך הנפש כפי מה שהם בטבע בריאתם. ואם כן מוצא היה ראובן דרכים להצלת יוסף, הרצון היה שובר את כל העיכובים, וכשם שבעניני החומר רואים אנו מה גדול כח הרצון, שאין לך דבר העומד בפני הרצון, ואפילו היה מוכן שלמה המלך להחליף את כתר המלוכה במשרה של משמש לעבודה זרה כדי שלא להתבזות במה שכתבה עליו התורה, "ויעש הרע בעיני ה'", כיון שכך מונח בכח השאיפה למלאות את הרצון שכוחו גדול בלי גבול. ומוסיפים חכמים ז"ל, לשעבר נביאים כותבים, היום אליהו ומשיח כותבים את מצבנו והקב"ה חותם, למה? מה פתאום הם דוקא כותבים וה' חותם? כי הם מחכים מתי יוכלו לגאול אותנו, אליהו יבוא לבשר ומשיח יגאל, אז הם מחכים, אז כל מצוה שנעשית הם כותבים, ויפרחו, שמחים, הנה עוד מצוה שמקרבת את ביאתם, והקב"ה חותם. פעם זה היה נכתב אצל הנביאים, עכשיו זה ע"י שניהם.
אם כן, יתבונן כל אחד בעצמו, אם אליהו והמשיח כותבים את מעשיו, כל מעלה או חסרון הכל נכתב ונחתם עד כמה שידיעה זאת צריכה לכוון את הרצון והכוחות כולם לחיפוש של שלמות הנפש וקרבת אלקים, אבל אנחנו חיים במהלך ההרגל בלי התבוננות, בלי ידיעה, וצריך להתעורר ללמוד ולדעת את האמת שבכל מעשה ומעשה, להקיף בהבנתנו את המטרה של החיים ותכליתם, לדעת את היעודים הרוחניים שעומדים לפנינו ולכוון את כל הכוחות של המידות שלנו לצורך הנפש ולא הגוף והחומר. אם אדם זוכה לעשות זאת, אשריו ואשרי חלקו, שלא יתלונן, אני כעסן, אני קנאי, אני כזה וכזה, לא, יש בך את כל המידות כמו בצדיק הכי גדול, בדיוק אותו דבר, החומר המקורי הוא כמו אור השמש מאיר ובהיר, תלוי בעובי הגוף שלך, בחומר הגס כמה אתה אוכל, כמה אתה תאו, כמה אתה ישן, כמה אתה עצל, ככה עובר האור דרכך, וממילא זה יתבטא כבר בצורה אחרת, או קנאה פסולה, או רדיפת כבוד בזוי, או כל מיני דברים שאדם לא יכול לשער לאן יכול להגיע בן אדם. אבל אם היה לוקח את זה למקום אחר, קנאת סופרים תרבה חכמה, היה יכול להיות גאון, לא טיפש, גאון, אותו כח. יש אנשים שיש להם אהבה, אהבת הממון, אוהב כסף לא ישבע כסף, אבל אותו דבר יש, אותו כח, אוהב מצוות לא ישבע מצוות, אתה רואה אותו לא נח, עוד ועוד ועוד ועוד ללא הפוגה, ממש כמו העשירים, עוד ועוד כסף ועוד ועוד עסקים ועוד ועוד ועוד, בדיוק אותו כח, בדיוק, זה לוקח לכאן וזה לוקח לכאן.
יש אנשים שכל דבר יגיד לך אדוני, תשלם, תשלם אני עובד, לא תשלם לא עובד, אני זכיתי להכיר השבוע בן אדם שביקש מהקב"ה שיתן לו כח שבידיים שהוא העניק לו ובמה שהוא יודע לעשות שיוכל לתרום את עצמו ולעשות דברים שיהיו לטובת ה' יתברך. ובא אלי היהודי הזה ועושה אצי עבודת מסגרות, פלא פלאות, אם אתם תראו איזה מעקים מעקות עשינו לא תאמינו, בית חרושת שמכר לנו את הברזל לא האמין שראה את התמונה בצבעוני, מעקה שאתה רוצה לגרתו, לאכול, יש בו ענבים ויש בו עלים ויש לו ביסבס אדום ויש לו אאאאאא איזה דברים מדהימים, והשם שלו כמו השם שלי, נתתי לכם רמז. בקיצור הוא מראש העין והיהודי בא ועושה את העבודה בהתנדבות ובשמחה וחבל על הזמן, מלאכת מחשבת, כל זה בהתנדבות, הוא ביקש מהקב"ה שהידיים האלה שיכולות לעשות, שיעשו לו נחת רוח, כמה יש כאלה יהודים, אין הרבה כאלו, הוא כבר מומחה, הוא כבר פה בראש העין קוראים לו רב ברזל, רב ברזל. בכל אופן, היהודי הזה עושה, ויש כמה מתנדבים כאלה בלי עין הרע אצלנו שעשו, בנינו הרי בית כנסת, בית מדרש נפלא, אבל זה דוגמא, אפשר לקחת את הכח רק לעשות כסף ורק בתמורה, ואפשר עם כח של התנדבות לעשות ולבנות היכלות לה'. כל אחד יש לו את אותם מידות, אחד לוקח לכאן ואחד לוקח לכאן. יש מקום שקנינו דברים מסוימים, אמר אם אתם לא תשלמו מזומן לא תקבלו, גירש אפילו, גירש תשאיר לי גירש חוב לא תקבל, תבוא פעם אחרת, גם מראש העין. ממש בושה וחרפה. לא צ'ק ולא כלום לא שום, רק מזומן, עכשיו לשלם. יש ויש, מה לעשות.
אבל יהודים יקרים, בשורה גדולה יש לנו פה, שכל אחד מאיתנו יש לו בדיוק את אותו סיכוי להיות מלאך, צדיק יסוד עולם, גאון הגאונים, חכם שבחכמים, עם כח הקנאה, עם כח הקנאה, זה טוב שיש קנאה, זה יביא אותנו לשלמות, אם הוא יכול להגיע למה אני לא יכול להגיע? אם הוא התחיל מאפס והגיע לשם, אני שלא מתחיל מאפס, למה אני לא יכול להגיע לשם? אין דבר שאדם מוגבל, תדעו לכם. יש אצלי יהודים שמתנדבים איתי כבר שבעה חדשים, אתם רואים היהודי הזה פה שעומד כאן עם המצלמה, הוא לא היה צלם בחיים שלו, הכרחתי אותו להיות צלם - הוא צלם, היום הוא גם רצף, הוא לא רק רצף הוא גם איש גבס, הוא לא רק איש גבס, כל מלאכה שנותנים לו הוא כבר יודע. רב תכליתי. יש אחד רק רב, הרב פלוני, זה רב תכליתי. למה? כי לאדם יש את כל הכוחות, רק אם לא יגביל את עצמו, אם הוא אומר לעצמו זה אני לא יודע, זה אני לא יכול, אז הוא מגביל את עצמו, אבל אין דבר כזה שאתה לא יכול, הכל אתה יכול, אין גבול ליכולת. תשכחו מזה, אין מוגבלות, אין שום דבר, כל אחד מכם יכול להיות אסטרונאוט, לא כמו זה שאומרים זה אסטרונאוט הוא מרחף, אסטרונאוט אמיתי אתה יכול להיות, אבל אם יש לך שאיפה, אם אין שאיפה אתה מוגבל, אתה החלטת שאתה מוגבל, לאדם אין הגבלה. לדוגמא, בשעה שיש לו מצוקה, הוא מוגבל? לא. אומרים לו תגיד מה המצב הפיננסי שלך, על הפנים, לא הולך, אין כלום, אבל אם חלילה יקרה משהו אסון במשפחה וצריכים להשיג סכום כסף נכבד בשביל מחלה, ניתוח, רפואה, אין דבר כזה, הוא לא יתבייש ולא יתבזה ולא כלום, שום דבר לא יעמוד בפניו, הוא יתבע ויבקש כסף מכל מי שרק אפשר להציל נפש מבני ביתו. הכח הזה היה לך גם קודם, אבל קודם אמרת - מה אני אתבייש, אני אבקש מאנשים, בחיים שלי לא ביקשתי מאנשים, אני לא יכול לבקש, אז הוא ירעב ולא יאכל וזה והכל ככה. אבל אם זה יגיע למצב מסויים שהוא יותר טראגי עלול להיות, פתאום הכוחות בצבצו ובאו, היה לך את זה קודם, רק קודם חסת על הכבוד, הכבוד מנע ממך, מה אני אתבזה, יגידו שאני נזקק, הוא לא מוכן, אבל שמישהו כבר ימות מהמשפחה בשביל הכבוד זה בכלל לא כבוד, אז פתאום הוא מגלה שיש לו תעצומות נפש להתמודד גם עם בעיות כאלה. תלוי בקיצור מה עומד לפנינו, השאיפה היא מרצון, האם היא מהכרח, האם יש אונס או לא, אבל לאדם יש את מכלול הכוחות להגיע לאן שהוא רק יחפוץ. ואם זה ברוחניות, הקב"ה הראשון שמסייע ועוזר, כי הבא ליטהר מסייעין לו. סיוע מן השמים לא טבעי, בדרך ניסית. אחרי תקופה מניחים אותו שימשיך לבד, רוב האנשים טררררר נוחתים, אבל אם בן אדם שם לפניו תכלית ומשימה שהוא רוצה להשיג, אין דבר כזה, הוא יכול להעפיל כל הזמן.
עכשיו זה תלוי בנו, מה אנחנו רוצים בחיים, לאן אנחנו שואפים. לאכול ולשתות, לעבוד ולנוח, זה כולם יודעים, גם בעלי חיים, אבל במה אנחנו אנשים למעלה מן המלאכים? אנחנו למעלה מן המלאכים, נבראנו שהמלאכים ישמשונו, "כי מלאכיו יצווה לך", הם משמשים לנו, הם נבראו לעשות את רצוננו, "וישלח יעקב מלאכים לפניו", המלאכים משמשים אותנו, אנחנו למעלה מהמלאכים, ה' אמר למלאכים, חכמתו מרובה משלכם, אדם ידע לקרוא שמות לבעלי חיים, מלאכים לא ידעו לקרוא שמות. ז"א אנחנו, לא אדם הראשון, אנחנו - כל אחד ואחד, צריך לומר בשבילי נברא העולם, ממש כך, אם לא יהיה אף אחד בעולם ורק אתה תשאר, ראוי שכל העולם הזה יהיה קיים רק בשבילך, אז איפה ההערכה שלך לעצמך? וכל העולם כולו זה כלים שנתנו לך שתשתמש בהם להשיג את המטרות הגבוהות ביותר ברוחניות להגיע הכי קרוב לקב"ה. אז מה אדם מתעסק רק בסגירת משכורת חודשית ולאכול לא רע וללבוש די טוב ולחיות בשלווה עד כמה שאפשר וזהו? זה השאיפה? מה אתה טוב מצב? צב חי 200 שנה, הולך לאט, הוא לא ממהר, הוא גדל עם הדירה שלו, הוא והבית שלו לא צריך משכנתא לא הנחה, לא משרד השיכון, לא כלום, הולך לו, אוכל עשב, לא שמו לו טרנג'י למעלה בעץ, עשב, יש גשם - מכניס את הראש, אין גשם - מוציא את הראש, לא צריך מטריה, אי אפשר לתקוף אותו, מכוסה בשריון, על הכיף כיפאק, מה רע? מה אנחנו טובים ממנו? והוא בלי ללמוד, לא היה בגן, לא טיטולים, לא מוצץ, לא שום דבר. אז יכול להיות שהוא יותר טוב מאיתנו? הוא נברא מוכן לעולם כמו כל בעלי חיים, שור בן יומו קרוי שור ישר, אין תינוק, אין אח"כ נער, בחור, גבר, איש, זקן, אין, שור בן יומו קרוי שור, מוכן לתכלית. אנחנו נבראנו מאפס ומוטל עלינו לבנות את האני שלי, כל אחד בונה את האני שלו ושלא יבוא בטענה שיפשטו אותו מן החומר והוא יעמוד למעלה יראו לו מי זה האני. לא כל כך נעים, למה? כי יראו לו את האני שהוא הגיע לעומת האני שהיה צריך להגיע. אתם יודעים מה זה שבן אדם בא קומה אחת ואומרים לו אתה היית צריך להיות מגדל אייפל, לא ניצלת אפס נקודה משהו ממה שיכלת לעשות, כי בן אדם לא יודע אפילו כמה כוחות יש לו, אין לו מושג כמה כוחות יש לו, לאין שיעור. אישה הרימה משאית, אתם מאמינים? איך היא יכולה להרים משאית? המשאית התדרדרה לעגלה של התינוק, בלית ברירה מה היא תעשה - הרימה משאית, ספר השיאים של גינס. מאיפה יש כח לאישה כזה? יש? יש. יש כח כזה. "ותשלח את אמתה" - בתיה שלחה את אמתה ומשתה אותו - את משה רבינו, שישים אמה הלכה היד שלה, המרחק שישים אמה, שלשים מטר לפחות מרחק, איך מתחילה בכלל לחשוב לשלוח אם המרחק כזה? כשאדם רוצה הוא עושה עד קצה היכולת שלו, איפה קצה היכולת שלו - פה, אבל לקב"ה אין קצה יכולת, והוא יכול להמשיך את האמה עד שהיא תבין. אין מגבלה לקב"ה.
אברהם נלחם נגד ארבעה מלכים, מה אתה יכול לעשות נגד מיליונים? ארבע מעצמות, אתה רודף אחריהם לבד? איך אתה יכול לנצח? מה הבעיה יש חול, הוא זורק עליהם חול, והחול הופך להיות בליסטראות וכידונים, והורג בהם. אפשר דבר כזה? בטח. מה זה חול? חול זה כלי משחית שאין כדוגמתו, אם הקב"ה מפעיל וינטלטור ומעיף את החול, קוראים לזה הוריקן, טייפון, ויטייפר, ומעיף עד 300 קמ"ש, אוה מה שזה עושה, זה מרים בתים בנינים משאיות, זורק אותם כמו עלים, אבל אברהם אומר אני צריך להציל את לוט, זה שיש ארבעה מלכים לא מעניין אותי, והוא הולך עם חול.
נחום איש גם זו כשתפסו אותו ומילאו לו את הארגז של הכסף שהיה צריך להביא למלך בחול, אמר גם זו לטובה, אז שאל אותו המלך, מה אתה רוצה שאני אתלה אותך, אתה מבזה אותי מביא לי חול במקום כסף וזהב? אמר לו לא, זה החול של אברהם אבינו, שאל אותו מה זה? אז אחד העבדים שם אמר לו, כן, תשמע יש סיפור מהאבות שלהם, היה להם אחד אברהם, הוא זרק חול וניצח את ה מלכים, אולי זה החול הזה נבדוק, יצאו ובדקו וככה זה עבד, גם זו לטובה. חשמונאים חנוכה, איך יכול להיות כאלה מעטים, מתתיהו ובניו יוצאים להלחם נגד מעצמת יוון, אפשר כזה דבר להתחיל בכלל? איך אפשר דבר כזה להתחיל בכלל? זה התאבדות, זה תוך חמש דקות הם מתים. אין שום בעיה, תארו לכם שמשפחת ג'יספן מחליטה מראש העין לצאת להלחם נגד אמריקה, עולים למטוס ומפרקים אותם, יכול להיות דבר כזה? תשאלו את שי הוא יגיד לכם.
בקיצור, אין גבול לכוחות של הבן אדם, גם אם יש לו מגבלה לקב"ה אין, ואם הוא שואף באמת להגיע לגדולות ולנצורות, ברוחניות ה' יסייעהו בהבטחה, זה רצונו יתברך, שבניו יגיעו לשלמות והכי קרוב אליו.
למי שיש שאלות בבקשה. שאלה בבקשה, הנה שמה, תן לו בבקשה מיקרופון.

ש. לגבי האחים של יוסף, למה אם אנחנו אומרים שזה שלילי אז למה הם שיתפו את הקב"ה? כאילו אם זה דבר לא טוב הקב"ה השתתף איתם.

הרב: נכון, כי יש כח בידם לעשות בי"ד ולשתף את הקב"ה במקום שחסר עשירי, וכיון שהגזרה היתה צריכה להתגלגל שיוסף ירד מצרימה בשביל שהגלות תתקיים מה שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו, וזה היה צריך להתגלגל ע"י יוסף דוקא, אז לכן הקב"ה הסכים להכנס בחרם בשביל שיתגלגל מה שהוא תכנן. כן, הנה פה שאלה כאן. הנה קח מיקרופון.

ש. בראש השנה אני ישבתי בבית כנסת, וכתוב שמה "וילכו שניהם יחדיו" לעסוק במלאכה, ויאמר יצחק לאביו ככה, התחלתי לחשוב, אני כאילו שאני רוצה נבואות, אני לא יודע, ככה, אז מה ז"א ככה? ככה אתה מדבר עם ילד זה שקר כל השקרים אתה לא יכול לעשות איתו שום דבר, אז אני חשבתי ואמרתי, כן כתוב בתורה, מה כתוב בתורה? כתוב "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך", למעשה אמר לו ככה שיהיה המשטח שהוא צריך בגלל זה, מה כתוב בתורה? כתוב "למען יאריכון ימיך" למעשה הוא האריך את חייו לפני שהוא העלה אותו לעקידה, זה יכול להיות?

הרב: ככה, מה זה ככה אבל?

ש. כן כתוב בתורה

הרב: אבל ככה זה לא ככב, ככה זה עם ה' בסוף.

ש. ככה כן כתוב בתורה, הה' הסופית כן כתוב בתורה.

הרב: נו, הה' לא מסתדרת כל כך עם התורה, לא נורא אבל הכוונה טובה. כך כתבה התורה, יפה.

ש. מקודם, מקודם שרו פה שיר, על ה...נו

הרב: על המדינה

ש. לא לא, על יעקב, ויקרא בהם שמי ושם אבותי וידגו לרוב בקרב הארץ, למה יעקב אמר ויקרא בהם שמי ושם אבותי, וידגו לרוב בכל הארץ, אברהם ... (לא שומעים) אז לכן הוא אמר יקרא בהם שמי שיהיה המשך לתורה ולא אברהם שהיה שהוליד את ישמעאל ואת יצחק ויצחק הוליד את עשיו ויעקב, זה מה שרציתי להגיד זה הכל.

הרב: ברוך תהיה.
כן, שאלה נוספת, תן לו פה. זה יפה שאתה שם לב למילים של השירים, יש אנשים שמים לב רק למנגינה.

ש. ערב טוב כבוד הרב, היום קראתי פירוש לגבי הסיפור של החשמונאים המכבים שניצחו, רבי יהודה הנשיא לא הכניס את הסיפור הזה לתלמוד מסיבה פשוטה שהוא היה מזרע דוד והוא לא ראה נכון זה קצת היה לו רע, שהחשמונאים למעשה לא היו מזרע דוד, ולכן הוא לא הכניס את הסיפור הזה לתלמוד, איך אפשר להסביר את זה שכאילו נטיית הלב של גדול הדור אז לא ראתה לנכון להכניס את הסיפור של הנצחון הגדול לגמרא?

הרב: מי כותב את זה?

ש. לא זוכר את השם של הפירוש

הרב: צריך לראות אם זה רציני מי שכתב, זה אחד, שתיים החשמונאים הם לקחו, נענשו על זה שהם לקחו את המלכות, כי המלכות ניתנה לבית דוד, והרמב"ן אומר שבשביל זה הם נענשו, אמנם הם התכוונו לשם שמים כיון שהם לא מצאו מי שיותר ראויים להנהיג את עם ישראל, אבל אסור היה להם, כי לא יסור שבט מיהודה, והם היו לויים, וממילא כהנים הם לא היו יכולים להיות במצב זה, לכן הם נענשו. אז לפרסם את הגבורה אם זה נכון הטעם שאתה אומר, לפרסם אתה מבין את עצם המעשה יכול להיות שזה שיקול, אבל אני לא חושב שזה יכול להיות סיבה, כי נתפרסמו בגמרא הרבה דברים גם לא טובים, וגם כאלה שהיו נגד דוד וכו' וכן נתפרסמו אבל צריך לראות מי המקור.

ש. אוקי, רציתי לשאול משהו בענין אקטואלי, יוצא לי להכנס ולקרוא באתרים החדשות של החרדים

הרב: אין אתרים לחרדים, לשבאבניקים

ש. שבאבניקים בדיוק, ושמתי לב שתופסים כל דבר קטן שקורה עם הרב, כל זה, ועושים מזה כותרות וכותרות שקריות, ובמה שזה כאילו גלגל שמתמשך, ופשוט זה כל כך מציק, אולי אני לא יודע אם אני ראוי להציע רעיונות אבל אני אומר, יש אפשר להקים אתר של אוהדים של הרב, אבל אתר אמיתי, שבו הרב או מישהו יכול לבנות כתבות שיפריכו את כל הכתבות השקריות האלה, ונוכל גם אנחנו האוהדים, כל הציבור

הרב: כן, היה כזה והפך להיות הבוגדים, אתה מבין?

ש. אבל אם אפשר להקים אתר אמיתי באמת שאיך אומרים, ירים את קרנו של הרב

הרב: לא צריך להרים, אדרבא, כמה שזה יורד יותר זה עולה יותר. הערך הוא יותר, אתה לא יודע? דוד נרדף כל ימיו, נו ומה קרה, יוסף נרדף כל ימיו ומה קרה, הרמב"ן נרדף כל ימיו אז מה קרה?

ש. כן, אבל יש את ה

הרב: הרמח"ל נרדף כל ימיו, מה קרה?

ש. יש את הציבור התמים

הרב: אין דבר כזה שמי שעושה דברים טובים לא יהיה נרדף, אם הוא לא יהיה נרדף פירושו של דבר שהוא עושה דברים לא טובים, כי מה פתאום יצר הרע לא נלחם בו? מה פתאום? מה פתאום הוא מוותר לו? הוא היחידי שהוא מוותר לו, רדף אחרי אברהם ניסה להפיל אותו, יצחק ניסה להפיל אותו, יעקב ניסה להפיל אותו, אז אמנון יצחק לא ירצה להפיל אותו? מה קרה? אל תדאג, זה בסדר, יש תכנית לקב"ה עוד מעט היא תתפרסם.

ש. אמן בעזרת ה'.

הרב: בינתיים אני רק רוצה לומר לכם שבנר חמישי של חנוכה בעזרת ה' אנחנו חונכים את בית הכנסת ובית המדרש הראשון של קהילות פז בבני ברק, שזה מקום לתפארה, אתם מוזמנים לבוא כמובן לכניסה וההכנסה זה הבית כנסת כפי שאתם רואים פה, אני עדיין מחכה שיגמרו פה את ההחלטה באיזה בית כנסת יבנו פה את מה שאמרנו, ויש גם סעודה באותו יום, מי שירצה לרכוש פה כרטיסים אחרי התהלוכה הגדולה והכל תהיה סעודה עם ארז יחיאל ואהרן כהן ויהודה חדד, ויהיה גם רבנים גדולים שיבואו לשם וידברו, הרב רצאבי ואחרים, אז מי שירצה להשתתף בזה גם כן יוכל פה לרכוש את הכרטיסים, כן.

ש. רציתי לשאול עוד באותו ענין, האם כדאי שכמו שיש מועצת החכמים לצד אחד, הרב יכול אולי להקים מועצת חכמים שתתן לך גיבוי נוסף

הרב: אני לא צריך גיבוי, יש לי גיבוי מהקב"ה, מה שה' נתן לי כח להחזיר בתשובה זה הגיבוי הכי גדול, הם עם כל מועצת החכמים לא יכולים לעשות בעלי תשובה כמו שאני עושה לבד.

ש. אמן בעזרת ה'

הרב: אז מה לא טוב? צריך עוד גיבוי?

ש. כבוד הרב, אם אפשר לבקש ברכה, אבי חולה במחלה מאד קשה, אבקש שתברך אותו

הרב: שמו?

ש. שמעון בן חיים

הרב: ה' ירפאהו ברפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה.

ש. אמן, תודה רבה.

הרב: כן, תן ליהודי פה כרגע.

ש. כבוד הרב שאלה, דובר פה על הנפש, מה הוא היחס בין הנפש לנשמה וכל הקשור לנושא שדובר פה בדברי תורה?

הרב: כשאנחנו אומרים נפש מדברים על נפש האדם, הנשמה ככללות היא מחולקת לנפש רוח ונשמה, יש גם חיה יחידה, זה חלקי הנשמה הכוללת, אבל כשמדברים על נפש האדם דובר על האדם על החלק הרוחני שבו, הנפש הרוחנית שבו. תהיה בריא.
כן, שאלה אחרונה שמה אצל הנשים, בבקשה.
יש בתחתית המיקרופון כפתור, טוב, תגידי את מה היא רוצה? שם?

ש. רינה בת דבורה

הרב: תזכה לרפואה שלמה והחלמה מהירה מהרה.

ש. אמן

הרב: ברוכים תהיו, ערב טוב, שמחות, ברכות, הצלחות, פרנסה, זיווגים הגונים, זרע חי וקיים ורפואה שלמה לכל מי שצריך.

ש. אמן.

הרב: מי שרוצה ציציות יכול לקחת פה.