קרית שמונה - קרית שמונה - חובת התוכחה, עונשה ושכרה - א'

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח

אנחנו נדבר כרגע על מאמר על שלא מיחו. יש ענין של מחאה, שאדם צריך למחות בעוברי עבירה, ויש ענין של תוכחה להוכיח בעלי עבירה, ועד כמה זה מחייב כל אדם ואדם.

ידוע ומפורסם מאמר  מי גרם למקום להיחרב,  מי גרם לבית המקדש שנחרב, שלא הניחו מקום שלא עבדו בו עבודה זרה. אז הגורם לחורבן הבית היה שלא הניחו מקום שלא עבדו בו ישראל עבודה זרה, ואיך זה התחיל? בתחילה היו עובדים אותו במטמוניות, היינו בסתר, וכיון שלא מיחו בידם, ז"א נודע הדבר ולא מיחו בידם, חזרו להיות עושים על הגגות, וכיון שלא מיחו בידם חזרו להיות עושים בגינות, וכיון שלא מיחו בידם חזרו להיות עושים בראשי ההרים, וכיון שלא מיחו בידם חזרו להיות עושים בשדות, וכיון שלא מיחו בידם חזרו להיות עושים בראשי הדרכים, וכיון שלא מיחו בידם חזרו להיות עושים ברחובות, וכיון שלא מיחו בידם חזרו להיות עושים בעיירות, וכיון שלא מיחו בידם חזרו להיות עושים בחוצות, עד אימתי? עד שהכניסוה לבית קודשי הקדשים. בסוף הכניסו עבודה זרה לבית המקדש, לקודש הקדשים. כל זה בגלל שלא מיחו בהתחלה בהתחלה, ככה זה הלך ונפרץ עד שהגיעו לבית קודש הקדשים אחרון.

כדי להבין כיצד נוצר מצב מביש זה, של עבודה זרה בקודש הקודשים, ומצב חמור ממנו, שאנשים יראים ושלמים מביטים בשויון נפש ואינם מתאחדים על מנת למחות בעובר עבירה ובפרט בחילול ה' החמור מכולם, כדי להבין זאת נעיין בדפי הגמרא במסכת שבת בדף נ"ה, ונקבל בעזרת ה' את התשובה.

אמר לו רבי סיימון, ... דהוי דריש ריש גלותא, אמר ליה לא מקבלי דינן, אמר לו אף על גב דלא מקבלי להוכיחין לאוממא, דאמר רב בר חמא ברבי חנינא מעולם לא יצתה מידה טובה מפי הקב"ה וחזר בה לרעה חוץ מדבר זה, דכתיב "ויאמר ה' אליו עבוד בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכם", אמר לו הקב"ה לדניאל, לך ורשום על מצחם של צדיקים תו של דיו, שלא ישלטו בהם  מלאכי חבלה, ועל מצחם של רשעים תו של דיו ושישלטו בהם מלאכי חבלה, אמרה מידת הדין לפני הקב"ה, רבונו של עולם, מה השתנו אלו מאלו, אמר לה הללו  צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים. אמרה לפניו רבונו של עולם, היה בידם למחות ולא מיחו, אמר לה גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם לא יקבלו מהם, אמרה לפניו רבונו של עולם, אם לפניך גלוי להם מי גלוי? והיינו זקן בחור ובתולה טף ונשים תהרגו למשחית, ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו וממקדשי תחלו, וכתוב ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית. אמר רבי יוסף אל תקרי מקודשי אלא מקודשיי, אלו עובדי הבעל שקיימו את התורה כולה מא' ועד ת'. עד כאן דברי הגמרא נבאר. ביאור פשוט, אמר לו רבי זירא לרבי סיימון, הוכיח כבודו את אנשי ביתו של ראש הגלות, שמעשה ראוי, מה אמר לו, לא מקבלים ממני, ז"א אם אני אוכיח אותם הם לא ישמעו לתוכחה שלי, אז הוא אומר לו רבי זירא, אע"פ שלא מקבלים ממך יוכיחם כבודו, שהרי למדנו שאמר רבי אחא בר רבי חנינא, שמעולם לא גזר הקב"ה גזירה טובה והתחרט על דבריו חוץ מאותה הפעם שנאמר הפסוק "עבור בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תו על כל מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה, ז"א הפירוש הוא שה' אמר לגבריאל המלאך לעבור בתוך ירושלים ולרשום על המצח של הצדיקים אות תו של דיו, פירוש תחיה, ועל המצח של הרשעים לכתוב את האות תו של דם פירושו תמות, כל זאת על מנת שיהיה היכר בין הצדיקים לרשעים, ועל ידי כך יוכל המלאך המשחית שנשלח להכות את הרשעים להבחין בינם לבין הצדיקים, כי בד"כ כשניתנת רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע, ופה הקב"ה רצה להבדיל בין הצדיקים לרשעים וביקש להתוות תו, באה מידת הדין לפני הקב"ה ושאלה, רבונו של עולם, מה נשתנו אלו מאלו? למה לאלה יש תו תחיה ולאלה תו תמות, ענה לה הקב"ה למידת הדין, הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים. לא ויתרה מידת הדין ושאלה שוב, והרי היה בידם של הצדיקים למחות ברשעים ולא מיחו, ענה לה הקב"ה, גלוי וידוע לפני שגם אם היו הצדיקים מוחים בהם לא היו הרשעים מקבלים מהם ולא שומעים להם אלא נשארים בסורם הרע. מידת הדין לא שתקה והקשתה שוב, אם לפניך גלוי, אתה יודע מראש מה יהיה, אתה צופה ורואה את כל העתידות, אבל לפניהם מי גלוי? הם בשר ודם, הם לא יודעים אם הם ימחו ברשעים אם יקבלו מהם או לא, ואם כן לא יכלו לדעת שלא ישמעו  להם, ועל כן עדיין היו צריכים למחות, ומכיון שלא מיחו אין צריך להבדילם מן הרשעים ודינם כרשעים.

לזה לא היה לקב"ה מה לענות, והודה למידת הדין המקטרגת וחזר בו מן הטוב שגזר על הצדיקים שיחיו ולבסוף השווה את דינם להבדיל אותם מן הרשעים.

ממשיכה הגמרא ואומרת, זהו שכתוב בתחילת הפסוק, "ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו", הכוונה, לפני שקטרגה מידת הדין היתה הוראה לא לגשת למי שיש עליו תו תחיה, אך בסוף הפסוק מה כתוב, וממקדשי תחלו, ואמר רב יוסי, אל תקרי מקודשי אלא מקודשיי, אלו בני אדם שקיימו את התורה כולה מא' ועד ת'. כולם מתו עם הרשעים יחדיו. במי מדובר? באנשים צדיקים גמורים שקיימו את כל התורה, ומי מעיד עליהם שם הצדיקים גמורים? הקב"ה, ובשביל שלא מיחו, אפילו שהם היו הנאנחים והנאנקים מכל התועבות הנעשות בירושלים, זה יצא פסק הדין זו פעם אחת שהקב"ה חזר בו מטובה שהבטיח למידה רעה. עד כאן  מאמר הגמרא.

אמנם, למרות שרואים אנו בעליל כי הדברים כפשוטם, מבהילים ומזעזעים, אנחנו לא נקבל אותם כפשוטם מכיון שאינם כך כלל ועיקר. יש מספר נקודות שאינן ברורות וצריך להבהיר אותם כדי הצורך. ובס"ד נעמוד על דיוק הדברים.

קושיה ראשונה המתבקשת, מתוך הדו שיח של מידת הדין עם הקב"ה, שאלה מידת הדין את הקב"ה מה נשתנו אלו מאלו? והקב"ה השיב, הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים. אם כן, אם אותם צדיקים – צדיקים גמורים, מה היתה הסברא שלהם ועל מה סמכו שלא מיחו ברשעים? או אם נרצה נשאל בצורה הפוכה, הקב"ה קורא אותם צדיקים גמורים ובסוף הוא הודה למידת הדין שהם לא היו בסדר כיון שהם לא מיחו, והרי מצות תוכחה היא מן התוחה, הוכח תוכיח את עמיתך, ואם לא קיימוה איך קראם הכתוב צדיקים גמורים?

אכן הסתירה היא קשה, אך קשה מזו היא הקושיה הבאה, רבי זירא התכוון  להביא מהגמרא הזו שלמדנו עתה ראיה מרבי סיימון, שאפילו  מביתו של ריש גלותא בני ביתו של ראש הגלות אע"פ שהם לא מקבלים ממנו את התוכחה שהוא מוכיח אותם, אעפ"כ מחוייב להמשיך ולהוכיח אותם והביא לו ראיה את הגמרא הזו, אבל אין מהגמרא הזו בכלל ראיה לדברי רבי סיימון, אדרבא זה היה הפוך נגד רבי זירא, ורבי סיימון יטען, כל הטענה של מידת הדין היתה שהיה בידם למחות ולא מיחו, אבל אני כבר מחיתי, והם לא שמעו לי, אם כן אני פטור, ואין למידת הדין כל טענה עלי, כי אני כבר יודע בבירור שלא ישמעו לי על פי נסיוני שמחיתי בהם והם לא שמעו, אז מה הראיה מהגמרא הזאת לרבי זירא שמביא? הקושיא קשה. אבל אפשר לתרץ את הקושיה הראשונה על ידי שנאמר, שאותם צדיקים בודאי היו בעלי רוח הקודש, ראו בגבורה שלא תועיל תוכחתם נגד הרשעים, ועל כן לא מיחו, אבל תירוץ בזה נופל בעיקרו, למה? כיון שהקב"ה כבר גילה דעתו שידע שלא תעזור התוכחה, ואילו  מידת הדין לא קיבלה את הטענה הזו, אז אי אפשר לומר שעל זה סמכו אותם צדיקים שהם לא מיחו, כיון שמידת הדין טוענת כנגד זה, לא פוסקים הלכה על פי רוח הקודש, פירוש הענין שאין בכח רוח הקודש גם אם ידעו הצדיקים לקבוע הלכה, ובודאי שאותם צדיקים ידעו את ההלכה הזאת שלא קובעים הלכה על פי רוח הקודש, שהרי כתוב שהם קיימו את התורה כולה מא' ועד ת', ולא שייך שאדם יקיים את התורה מא' עד ת' אא"כ הוא יודע אותה, אז ודאי שהם ידעו, אז אי אפשר לומר כך. על כן נשארו שתי הקושיות עדיין במקומן.

אבל לשתי הקושיות יש תירוץ אחד, בתורה נאמר "הוכח תוכיח את עמיתך", כותב ספר החינוך במצוה רל"ט, להוכיח אדם מישראל שאינו מתנהג כשורה בין בדברים שבין אדם לחבירו או בין אדם למקום שנאמר "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא, ואמרו בספרא, קדושים ד' ח', מנין שאם הוכחתו ארבעה וחמישה פעמים ולא חזר שאתה חייב לחזור ולהוכיח, ת"ל הוכח תוכיח ואמרו ז"ל בגמרא בבא מציעא ל"א, הוכח תוכיח אפילו מאה פעמים, ואמרו שם בספרא, יכול מוכיחו ופניו משתנות? ת"ל ולא תשא עליו חטא, וזה מלמד שבתחילת התוכחה שראוי להוכיח בסתר ובלשון רכה ודברי נחת כדי שלא יתבייש. ואין ספק שאם לא חזר בו בכך שמכלימין החוטא ברבים ומפרסמים חטאו ומחרפים אותו עד שיחזור למוטב, עד כאן ספר החינוך שמפרש את כל תרי"ג מצוות, מפרש את הרמב"ם ומביא מהי המצוה הזאת, אם כן אם רואים מישהו מישראל שלא מתנהג כשורה בין אדם לחבירו בין אדם למקום, חובה על כל איש ואישה מישראל להוכיח אותו אפילו מאה פעמים. עד מתי תיכף נראה.

מדיני המצוה. מה שאמרו ז"ל בערכין ט"ז. חיוב מצוה זו עד הכאה, כלומר, חייב המוכיח להרבות תוכחותיו אל החוטא עד כדי שיהיה קרוב החוטא להכות את המוכיח, והרמב"ם פסק להלכה, עד שיכהו החוטא. בהלכות דעות פרק ו' הלכה ז'. ומכל מקום אמרו ז"ל גם כן, שאם יראה המוכיח שאין נמצא בדברי תוכחותיו שום תועלת, מתוך גודל רשעת החוטא, באיזה אדם מדובר? איש אלם, אלים ורשע ביותר, ומתיירא ממני שמא יעמוד עליו ויהרגנו שאינו חייב במצוה זו באיש כזה, אז רק באיש כזה פטורים ממצות תוכחה. וזהו שאמרו ז"ל ביבמות ס"ה, כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה לשתוק במקום שאין הדבר נשמע. לפי שיהיה בענין קלון למוכיח ולא תועלת לאשר הוכח. אבל באיזה ציור זה? בציור הזה שאמרנו לפי גודל רשעת החוטא איש עלם ורשע ביותר ומתיירא ממנו שמא יעבוד עליו ויהרגנו.

ומכל מקום, יש להתיישב לכל בעל נפש ולהשגיח הרבה בעניינים האלה ולחשוב ולראות אם יהיה תועלת בדבריו אל החוטא, שיוכיחנו ויבטח בה' כי הוא יעזרנו בהלחמו עם שונאיו, וכתוב בתורה, "ואל ירך לבבו ולא יירא כי ה' שומר את כל אוהביו ואת כל הרשעים ישמיד", ואם ישוב החוטא מחטאו, הוא הוכיח אותו והוא שב בתשובה, יהיה לו בזה שכר גדול. ומי שבידו להשיבו ולמחות בו ולא מיחה, הוא נתפס על חטאו. ראית אדם עושה עבירה, לא מחית, אתה נתפס בעבירה שלו. וזה דבר ברור מדברי רבותינו ז"ל בגמרא בשבת נ"ה גם מן הכתוב בישעיהו ג', ועוד אמרו ז"ל, שאפילו הקטן, פחות מגיל 13, חייב להוכיח את הגדול, אם יראה הגדול הולך בדרך לא טוב. ויתר פרטי מצוה זו  נתבאר במקומות מפוזרים בתלמוד ובהלכות דעות פרק ו' כמו שאמרנו בהרמב"ם.

עכשיו אומר החינוך, ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, זה לא היה פעם וזה לא רק בארץ, זה בכל העולם בכל מקום ובכל זמן, מאז שניתנה התורה עד סוף הדורות. מי חייב בה? זכרים ונקבות, אנשים ונשים. והעובר עליה, פירושו מי שלא קיים מצות תוכחה במקום שצריך לפי הגדרים שלמדנו, ולא הוכיח בענין שאמרנו, ביטל מצות עשה ועוד שהוא מכת הרשעים שעושים כן, ז"א הוא נחשב בדיוק מהכת של הרשעים שעושים את העבירות שהוא לא מחה בהם. ראית בן אדם מדבר בקדיש, הוא רשע ואתה גם שלא השתקת אותו, ראית מי שהוא נסע בשבת ויש לך אפשרות למחות ואתה לא מחית אתה גם עלול להתפס בענין. במי מדובר? לא במחלל שבת לגמרי, אלא אם אתה רואה אחד מחבריך שהחליט לצאת לתרבות רעה, ועדיין הוא מהסס ורוצה לעבור עבירה ואתה יכול למנוע להציל להוכיח אתה חייב, מי שהוא כבר מחלל שבת בפרהסיא קבוע אז אין דין ערבות, אנחנו לא ערבים זה לזה. אבל אם אתה רואה מישהו הולך לעשות עבירה עושה ומבצע עבירה, חובה למחות בו.

במצוה ר"מ בחינוך שדנה בהלבנת פני אדם מישראל, כתב שם החינוך, מדיני המצוה, מהש אמרו ז"ל ביומא פ"ו שלא בכל הדברים הוזהרנו בכך, אלא בדברים שבין אדם לחבירו, שלא להלבין פני חבירו, אם זה דברים בינך לבין חברך, הוא חב לך איזה חוב, הוא חייב לך איזה משהו, או שעשה לך איזה משהו שפגע בך, אז צריך להזהר מהלבנת פנים, כמו הרשע ברוך זכאי מקיבוץ שדה נחמיה שעומד בחוץ ואומר דברי בלע שלא היו ולא נבראו, וכביכול כותב, הרב לא משלם צ'קים ודברים שלא שייכים אלי כלל, והמאמין לו והחושד בכשרים לוקה בגופו.

אבל בדברי שמים אם לא חזר מן התוכחה שבסתר, ז"א גם אם אדם עבר עבירה כלפי שמיא והוכיחו אותו בסתר והוא לא חזר בו, מצוה להכלימו ברבים ולפרסם חטאו ולבזותו ולקללו עד שיחזור למוטב, כדרך שעשו הנביאים לישראל. כל אחד מאיתנו חייב בזה. זה לא מצוה לנביאים, זה מצוה לכל ישראל. ומן הראוי גם לעיין בספר שערי תשובה לרבינו יונה גירונדי זצ"ל, מה שכתב בנושא חשוב זה, וזה לשונו הטהור בחלק שלישי עמוד 65 סימן נ"ט, מי שאינו  מחזיק במחלוקת על המתייצבים על דרך לא טוב ומושכי העוון, הרי הוא נענש מפשעיהם לכל חטאותם, ועובר בלאו שנאמר "ולא תשא עליו חטא", וכל מי שהוא לה' יתברך ימסור נפשו על קדושת ה' שנאמר "מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי", ונאמר "וירא פנחס ויקח רומח בידו", וחובה על כל ירא, אף כי אוהב טוהר לב להעיר קנאה, כי יראה והנה יד שרים וסגנים וסגנים במעל, שנאמר "ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה ככתוב בספר עזרא ט'. אומר פה רבינו יונה גירונדי בשערי תשובה ההיפך ממה שכולם חושבים, כולם אומרים אסור מחלוקת, למה מחלוקת, מי צריך מחלוקת, מחלוקת זה חלק מוות, להתרחק ממחלוקת, זה נכון, מחלוקת שהיא לא לשם שמים אסורה בתכלית, אבל מחלוקת נגד הרשעים או המתייצבים כלשונו על דרך לא טוב, ומוכשי העוון, אנשים שגורמים לאנשים אחרים גם לחטוא או מכשילים אותם, אז הוא אומר כך: מי שאינו מחזיק במחלוקת על המתייצבים על דרך לא טוב מושכי העוון, הרי הוא נענש מפשעיהם לכל חטאותם, ז"א הוא שותף שווה לפושעים ולעוברים והמתייצבים על דרך לא טוב, כמו שראנו את הפסוקים מיחזקאל, "וממקודשי תחלו", והוא עובר בלאו שנאמר "ולא תשא עליו חטא", כי החטא שלו שלא הוכחתו ולא חלקת עליו – יחול עליך. וכל מי שהוא לה' יתברך, ימסור נפש על קדושת ה', כי זה חילול ה' כשיש אנשים שעוברים על דברי ה', מתייצבים על דרך לא טוב ומושכי העוון, והוא שותק. אבל אם הוא מוסר נפשו זה קידוש ה', כמו שנאמר על ידי משה לעם ישראל אחרי העגל, "מי לה' אלי" מיד באו אליו כל שבט לוי ויאספו אליו כל בני לוי, ומה הוא ביקש מהם? שיקחו איש חרבו ויהרגו את אביו עמו ואחיו, כל אלה שהיו שותפים בעגל. ואם לא היו עושים כן, היו נתפסים בעוון, כמו שנתפסו כלל ישראל.

עוד דוגמא הוא מביא, "וירא פנחס ויקח רומח בידו", זמרי בן סלוא לוקח אשה מדיינית לעיני כולם לעיני משה ואהרן הזקנים וכל ישראל, והולך לעשות מעשה שלא יעשה בתוך האהל, ואף אחד לא עושה כלום. "וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן" ראה את הדברים והלב שלו שתת וקינא אל ה', "ויקום מתוך העדה" אדם פשוט לא מפורסם לא מכירים אותו, "ויקח רומח בידו" ונכנס לאהל תוך סכנת נפש, כעשרים וארבע אלף מבני שמעון היו מסביב ודקר את שניהם והוציא אותם ככה לעיני כל, נעשו לו שנים עשר ניסים, לפי המדרש בתנחומא, וה' אמר לו בקנאות שאתה קנאת, אתה הצלת את כל בני ישראל. בקנאו את קנאתי ולא כיליתי את בני ישראל, ז"א אם לא היה האחד הזה שמיחה, כל עם ישראל היו בכליה. מי הציל אותם? האחד שמיחה, זה כוחו של מי שמוחה, וה' שיבח אותו ונתן לו את בריתו שלום, והוא פנחס הוא אליהו הנביא, שחי לעולם, בגלל הקנאה שלו לה', ומה אמרו עליו  ישראל? במקום לשבח אותו כמו ה' מה אמרו? הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה, הרג נשיא בישראל, עוד מלגלגים עליו, מבזים אותו ואומרים לו איך אתה רוצח נשיא בישראל, ה' מעיד עליו שהוא שלם, שבריתו איתו שלום, שהוא הציל את כל אלה שמלעיגים ומבזים אותו, והם מבזים אותו את פנחס. עד שנכנסו  ישראל לארץ ישראל, לפי הגמרא, שמה הם הכירו אותו ומעלתו, ורק אז נתנו לו את הכהונה. לכן חובה על כל ירא, אף כי אוהב טוהר לב, להאיר קנאה, כי יראה והנה יד שרים וסגנים במעל, לא להוכיח רק אדם פשוט מן השורה, אפילו יד שרים וסגנים, לא בכנסת, מדובר על ראשי העם, אם הם עושים מעשים שלא יעשו מצוה וחובה למחות ולחלוק עליהם. זה רבינו יונה גירונדי בשערי תושבה.

ועוד הוא מוסיף בעמוד 68 בסימן ע"ב, "הוכח תוכיח את עמיתך", הוזהרנו בזה שלא נשא חטא בחטא חבירנו, בהמנענו מהוכיח אותם, אם אנחנו לא נוכיח ונמנע, כמו שהרבה אומרים, מה לי ולזה, מה אני בדרגה כזאת שאני אגיד כזה דבר, אני בעצמי על הפנים, הלואי ואני אתקן את עצמי, וכל מיני תירוצים מתחמקים, אז מכל מקום ידע שהוא ישא חטא בחטא חבירו אם יימנע מלהוכיחו, ואם איש אחד יחטא בהגלות נגלות חטאו, כל העדה יענשו עליו אם לא יוכיחוהו בשבט מוסרם. ואם אנחנו רואים אחד שהוא עושה עבירות בגלוי, לא רק אחד ראה את חברו עושה ושחייב להוכיחו, אלא כל העדה ראו שהוא עושה את המעשה, והם לא הוכיחו אותו, כל העדה יענשו עליו אם לא יוכיחוהו בשבט מוסר.

ולהנצל מן העונש הזה, מה יעשו העדה עכשיו, כל היום יוכיחו את כל אלה שאומרים? מה יעשו העדה? מה יעשו הציבור? ולהנצל מן העונש הזה נכון הדבר לבחור אנשי אמת ולחזות מכל העם אנשי חיל ולתתם ראשי השגחה על כל שוק ומגרש משכנותם, להשגיח על שכניהם ולהוכיחם על כל דבר פשע ולבער את הרע. אתם שומעים? מתי אנחנו יכולים להפטר אם אנחנו לא נוכיח בעצמנו? אם נמנה אנשים בשכר ונגיד להם התפקיד שלכם לבדוק ולחקור ולראות כל בעלי עבירה להוכיח אותם בשמנו, כמו שיש השגחה להבדיל שאין כזאת, השגחה על כשרות, אז אתה סומך על המשגיח, לכן אתה משלם יותר כסף, אבל אין משגיח, תכנס בחנות – הוא לא נמצא, אבל אם זו היתה השגחה אמיתית אז אתה היית יכול לאכול בשקט, אבל כיון שאין השגחה כזאת אז אתה לא יכול לאכול, אז גם אתה משלם וגם אתה אוכל נבלות וטריפות. אז לכן להנצל מן העונש זאת האפשרות.

אח"כ הוא ממשיך, ובעמוד 110 כתב, החלק השישי, מי שיש בידו למחות ואינו מוחה, ואין בפיו תוכחות, ועל מעשי החטאים לא ילטוש עין ולא ישגיח ולא יהיה להם לאיש מוכיח, הנה נצטוינו לבער הרע מקרב עמנו, שנאמר בדברים י"ג "וביערת הרע מקרבך", ואמרו רבותינו, כל מי שיש בידו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה נתפס על אנשי ביתו, יש בידו למחות באנשי עירו ואינו מוחה נתפס על אנשי עירו, יש בידו למחות בכל העולם ואינו מוחה נתפס על כל העולם, שנאמר "וכשלו איש באחיו" ודרשו חז"ל, וכשלו איש בעוון אחיו, ואמרו כל ישראל ערבים זה לזה. אם אתה ערב לחברך, כמו שקיבלנו במעמד הר סיני, הנסתרות לה' אלהינו והנגלות – מה שאנחנו רואים, והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את דברי התורה הזאת, קיבלנו ערבות אחד על השני שאם הוא לא ישלם תובעים ממך, אם לא תוכיח אותו אתה גם כן תשלם כערב.

אז רואים מפה שכל אדם נתפס לפי כוחו ויכלתו, בעל שלא הוכיח את אשתו ובניו, אמא שלא הוכיחה את בעלה ואת ילדיה, כל אחד נתפס על העוון של כל אלה, על בני  משפחתו אם הוא יכול ולא הוכיחם נתפס בעוונם. אחד שהוא רב עיר החליטו שהוא רב עיר, אתה מקבל משכורת רב עיר או רב שכונה, לא הוכחת אותם אתה יודע שיש דברים אסורים אתה לא בודק אחריהם, אתה תשב בגיהינום עליהם, חוץ מהם, אין דבר כזה שמישהו מישראל יפטר ממצות התוכחה, שהרי ראינו בבית המקדש שהחלו מאנשים שקיימו את כל התורה מא' עד ת', ועל זה חזר הקב"ה מן הטובה שהבטיח, כי מידת הדין לא תשתוק, מי שיש לו אפשרות למחות ולא מחה, ראה ולא הוכיח, ייתפס בעוון.

בחלק השביעי כותב רבינו  יונה, הרואה את אנשי מקומו עם קשה עורף, ואומר בליבו אולי לא יקשיבו אם אדבר אליהם נוכחות ופי אמלא תוכחות, על כן יחסוך פיו והנה עוונו ישא כי לא ניסה להוכיח ולהזהיר אולי את רוחם העיר ויעורו משנת איוולתם, ולא תלין איתם משוגתם, אז ז"א, מי שרואה שאנשי המקום אצלו הם קשי עורף, והוא אומר מה, אני אדבר איתו, הוא לא יקשיב לי שטויות, אני אגיד לו נכוחה, אני אמלא את הפה תוכחות, אז לכן הוא לא אומר לו כלום, אומר לו רבינו  יונה, תדע לך שאתה את העוון שלו תשא כי לא ניסית להוכיח ולהזהיר, ואולי אתה תצליח להאיר את רוחם ויעורו משנת איוולתם ואז לא תלין איתם משוגתם ואתה גם לא תשלם איתם.

אמרו רבותינו ז"ל בענין מה שכתוב "והתוית תו על מצחות האנשים הנאחים והנאנקים", אמרה מידת הדין, רבונו של עולם, אם לפניך גלוי, הם לא ידעו אם ישמעו העם לקולם אם יחדלו, וציוה ה' יתברך אחרי כן "וממקודשי תחלו" זה הצדיקים המקודשים שנענשו על דבר שלא מיחו שנאמר "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא" ואם הדבר גלוי לכל, עכשיו זה ציור חדש, ואם הדבר גלוי לכל וידוע ונבחן ונחקר כי החוטא הספיציפי הזה שונא מוסר ולא ישמע לקול מורא ולמלמדיו לא יטה אזנו, על זה נאמר "אל תוכח לץ פן ישנאך" ואמרו כשם שמצוה לומר דבר שנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע, ואמרו מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים באדם כזה.

עוד נקודה שמעורר רבינו יונה בחלק שמיני, איש אשר ישמע את דברי בני האדם מדברים לשון הרע, או כי ישמע קול פה דובר נבלה, או  יושב בסוד משחקים בוזים תורה ומצוות, ויודע כי הם סרבים וסלונים דהיינו כמו קוצים, ואם יוכיחם לא יקשיבו אל דבריו, על כן ישים יד על פה, גם זה יענש, כי לא ענה כסילים באיוולתם, פן יאמרו כי הוא כמו הם, וכי הודה על דבריהם. ז"א שתיקה כהודאה, אם אתה שומע אנשים מבזים, מדברים לשון הרע, דוברי נבלה, מלעיגים על המצוות ואתה שותק והם ראו אותך, הם יחשבו שאתה כמותם ואתה הודית לדבריהם, אז אתה תענש איתם. אף כי יתחייב לענות ולגעור בהם, לתת גודל בתורה ובמצוות אשר בזו לעגו להם, ויקנא לכבוד אשר נקי וצדיק אשר יסיחו בו, ז"א אם רואים שמדברים כנגד צדיק מפורסם, צריכים לקנא לכבודו על מה שסחו בו. ז"א מי שלא מחה ברשע שעמד בחוץ, ונתן לו כך ואפילו נכנס לו ספק ולו הקל, נתפס בעוונו של הרשע שעמד בחוץ.

והנה לפני שנתרץ את שני הקושיות שהיו בתחילת המאמר, אצטט את הפלא יועץ לקבל תמונה מושלמת וברורה. תוכחה היא אחת מרמ"ח מצוות עשה, כתוב "הוכח תוכיח" וזאת המצוה מוטלת על כל ישראל, לא כמו שסוברים רבים מעמי הארץ שלא ניתנה מצוה זו אלא למי שהוא חכם מהעיר, לא כן הדבר, אלא כל בר ישראל חייב להוכיח את חברו בראותו שהוא עובר עבירה או שנמנע מלקיים מצוה. ויותר יגדל החיוב על שאר העם שדבריהם עושים פירות, יותר מדברי החכם, אתם שומעים? יותר מחיוב עליכם ממה שעל חכם, למה? שאם יוכיחנו החכם יאמר, הוא חכם, הוא חסיד, מי יכול לעשות כמעשהו? אם היינו כולנו כמותו היה בא המשיח, זה כשהחכם יוכיח את האדם אז הוא יכול לומר כך, כאילו ביאת המשיח הוא דבר בלתי אפשרי על ידינו, על ידי העם.

עוד סיבה, שהחכם אינו מצוי תדיר אצל עמי הארץ וגם אינו רואה במעשיהם, אבל לא כן חברו הרגיל אצלו, וכאשר יוכיחם ויאמר להם, ז"א אחד מן העם הרגיל יגיד לחבריו, אל נא אחי תרעו, וגם לי לבב כמוכם לעשות כמעשיכם, אך חוששני לי מחטאת כי האלהים יביא במשפט על כל, ולמה לא נחוס על כבוד קוננו ונהיה מאותם שנאמר עליהם כעס לאביו בן כסיל ומימר ליולדתו, ולמה לא נחוס על נפשנו ונהיה מאבדים עצמנו לדעת, כזאת וכזאת ידבר איש אל רעהו ודבריו עושים פירות. ז"א אחד אומר לחברו, תשמע תאמין לי, גם אני הייתי רוצה לעשות מה שאתה עושה, אבל די עזוב, תתבגר, עזוב את זה, למה נחטא לאלקים, בסוף הרי נבוא חשבון, הוא לא יוותר לנו על כלום כמו שכתוב אחת לאחת למצוא חשבון, למה נחלל שם שמים בשביל תאוה נמבזה לכמה רגעים, לא משתלם לא כדאי, עזוב גם אני פרשתי מזה, אני הייתי בדיוק כמוך, גמרנו, דברים כאלה יכולים לעשות רושם יותר ממה שחכם רם מעם יגיד לו את הדברים, מה אתה הולך כדורגל, מה אתה מעשן סיגריות, מה אתה זה מה אתה זה, טוב אתה עשנת פעם בחיים שלך? לא עשנת, היית פעם כדורגל? לא, היית פעם במשחק? בטח שלא, מה אתה חכם גדול צדיק עזוב זה לא, אבל אם יגיד לו אדם בן גילו דומה לו, מבין בענייניו, הדברים יכולים להשמע יותר, כך אומר גם רבי יהונתן אייבשיץ, שאנשים פשוטים יכולים פי עשר להשפיע יותר ממנו.

וידוע, שכל ישראל ערבים זה לזה, ככתוב "וכשלו איש באחיו" איש בעוון אחיו.

ובהדי הוצא לקי קרבא, הגמרא בבבא קמא בצ"ב אומרת, שנעקר הקוץ שגדל ליד הכרוב אז פעמים שנעקר גם הכרוב עמו, ז"א שכני הרשע לוקים עמו, אוי לרשע ואוי לשכנו.

ואמרו  חז"ל בשבת נ"ד, שמי שרואה את חברו עובר עבירה ואינו מוכיחו על פניו, מעלה עליו הכתוב כאילו הוא עשאה והוא נענש תחילה, כמו שמצינו בגמרא שלמדנו, "וממקודשי תחלו" וכמו שלמדנו, כך הם הדברים. אבל כתוב בספר חסידים, מי שעובר עבירה ולא הוכיח אותו  חברו, ומת בה, חשוב כאילו הרגו ואת דמו יבקש הקב"ה מידו. אתם שומעים? אחד מחלל שבת, מה הדין? סקילה, אז אם אתה לא מוכיח אותו אתה מתחייב סקילה על מה שאתה גרמת לו, אמרנו במי שהולך לעשות את העבירה פעם ראשונה, לא במי שכבר רגיל בה, אפילו שזה מצוה לא מדין זה, אלא חסד, לעשות חסד להציל את הבריות, אבל מכל מקום את דמו מידך אבקש. ואם הוכיחו ולא שמע בקולו, הוכחנו את הבן אדם, אבל הוא לא שמע לנו, אומר הנביא יחזקאל, ואתה כי הזהרת רשע הוא בעוונו ימות ואתה את נפשך הצלת, אבל אם לא, את דמו מידך אבקש.

ובספר חסידים בסימן ה' מביא, שהמוכיח את חברו ולא שמע בקולו נוטל זכויותיו ממנו. הוכחת את החבר הוא לא שמע לך, את הזכויות שלו אתה לוקח ממנו, פעם הייתי בהרצאה ואחד אמר לי לא יעזור לך כלום אני לא חוזר בתשובה, אני מדבר איתו אומר לי לא יעזור לך כלום אני לא חוזר בתשובה. שאלתי אותו למה? אמר לי אני יודע, אתה בא לפה בשביל להחזיר בתשובה ואם אני אחזור בתשובה אתה תקבל על זה גן עדן, אני לא אתן לך שיהיה לך גן עדן על חשבוני. אמרתי לו טיפש, אני לא רק שאקבל גן עדן שלך כולו, אם לא תשמע לי, אלא אתה גם תקח את הגיהינום שלי. כי ככה כתוב, אתם רואים מה כתוב, כתוב שאם הוא לא שומע אז את הזכויות אתה מקבל שלו, למה כתוב שכל אדם יש לו חלק בגן עדן ויש לו חלק בגיהינום, הגמרא אומרת, אם זכה נוטל חלקו בגן עדן וחלקו בגיהינום לרשעים, אם לא זכה הולך לגיהינום וגן עדן שלו לצדיקים, במי נאמר? במי שהוכיח את חברו, אתה בא ומוכיח את חברך, מה אתה רוצה בעצם? שהוא יקבל את הגן עדן המגיע לו שיעשה את המצוה שהוא לא עושה, או שימנע מעבירה שהוא הולך לעשות או שהוא עוש,ה אז אתה רוצה להעני קלו את הגן עדן שלו, שמגיע לו, הוא לא רוצה, אז מי ראוי לקבל את זה? מי שהוכיח אותו הוא מקבל את הזכויות שלו, והוא לא חת מפני הגיהינום, הוא לוקח גם את הגיהינום שלך. וככה אתה מתנקה. אבל אומר הארי הקדוש "ואהבת לרעך כמוך", ואח"כ כתוב "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא", מה פירוש? אבל כשאתה מוכיח את עמיתך אל תעשה את זה בשביל שתשא עליו את החטא שלך את הגיהינום שלך תעביר לו, אלא קודם ואהבת לרעך כמוך, כמו שאתה רוצה גן עדן – שגם לא יהיה גן עדן, שלא תהיה הכוונה בשביל להרויח את הגן עדן שלו ושהוא יקח את הגיהינום שלך.

והן בעוון גברה חנופה, והן בדור הזה מי שיוכיח ובפרט לאיש מכובד, אם רואה אותו עובר על דברי תורה ובוש וירא לגשת ולומר לו, מדוע אתה עובר על מצות מלכו של עולם, וכובש פניו בקרקע, ועושה עצמו אשר לא ראה ואשר לא ידע. מה הסיבה שאנשים מתייראים להוכיח אדם מכובד ורם המעלה כשרואים אותו בעצם עובר עבירה? בגלל שגברה חנופה. אתם יודעים מי שהוא חנף הוא יותר גרוע מעובד עבודה זרה, כתוב שכת חנפים אינה מקבלת פני שכינה, אין לו סיכוי להתקרב אחרי פטירתו לקב"ה, למה? כי עובד עבודה זרה עובד עבודה זרה אחת, אבל רבינו בחיי אומר בחובת הלבבות, שבעל החנופה אין קץ לנעבדיו, הוא עובד כל אדם שהוא מחניף לו, כי הוא רוצה לשמור איתו על קשרים, לא נעים לו ממנו, רוצה טובת הנאה ממנו, רוצה שיכבדו אותו, הוא מחניף, ואת קץ לנאבדיו, כל מקום שהוא יכול להשיג משהו על ידי החנופה הוא עובד את האנשים האלה. הוא יותר גרוע מעובד עבודה זרה שזה חמורה שבאיסורים שעליה נאמר יהרג ולא יעבור עליה, אז ז"א בעוון שגברה חנופה ואין בדור הזה מי שיוכיח ובפרט לאיש מכובד, כשרואה אותו שהוא עובר עבירות כובש פניו בקרקע ועושה עצמו לא ראה ולא ידע. אוי לנו מיום הדין ומיום התוכחה, כי יפקוד ה' על מצות תוכחה מה נענה ומה נאמר, כי יאמר הקב"ה על כבודך הקפדת הרבה, על כבוד אביך ואמך היית מקפיד הרבה, שאם היית רואה איש מכה את אביך או אמך או מקללם, היית יוצא לקראת נשק ויורד עמו עד לחייו, אז למה לא הקפדת על כבודי כבוד שמים, שראית איש עובר עבירה שהוא מיקל בכבוד שמים וגורם צער וכעס ופגם ונרגן מפריד אלוף, מה יענה האיש על זה כשיעמוד לפני הקב"ה.

ויש מי שאינו מוכיח מפני שאין בדור הזה מי שיקבל תוכחה, שאם ירצה אדם להוכיח איש מאנשים כמותו, יתלוצצו עליו הליצנים ויאמרו לו, מי שמך לאיש שר ושופט ומוכיח, ומחרפין אותו ומגדפין אותו, ולאנשים כאלה מצוה שלא להוכיחם, שהרי אמרו כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה לומר דבר שאינו נשמע, ויש גם איסור להוכיחם, ככתוב "אל תוכח לץ פן ישנאך" אבל לא יוכל אדם לומר קימלי בגבייהו שאינם שומעים או שהם ליצנים, אם ברור לך וידוע כמו שלמדנו קודם אתה צודק, אבל לומר שברור לי בודאי שלא ישמעו לי אתה לא יכול הלגיד כי ה' יראה ללבב, ואם לפניו גלוי לפנינו מי גלוי כמו שלמדנו, אם לא שברורלו כשמש שאנשים האלה אינם חוששים מאיסורים ולא ישמע לקול  מלחשים, שאז אמרו על זה מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים, זה דוקא כשאין יודעים שהוא חטא שאז הם שוגגים, אבל אם יודעים שהוא חטא ועוברים עליו, יוכיח אותם על פניהם אולי ישובו  מדרכם הרעה. לא שייך לומר מוטב יהיו שוגגים בדבר שמפורש האיסור בתורה, אלא רק בדרבנן, מוטב יהיו שוגגים זה לא נאמר, בדברי תורה אלא חייב להודיעם ולהוכיחם. כך מצינו באמציה המלך, יצא למלחמה על אדום, הרג עשרת אלפים איש, חזר מהמלחמה ואיתו עשרת אלפים שבויים שזרקו אותם מראש הסלע ומתו כולם, וזה המלך אמציה היה מתחילתו ירא שמים וצדיק, אך כשחזר מהמלחמה החל להרשיע ולעבוד את אלהי אדום, נשלח אליו איש האלהים ואמר לו, למה דרשת את אלהי העם אשר לא הצילו את עמם מידיך, למה דרשת את העבודה זרה של אדום, הרי היא לא הצילה את העם מידיך ואתה תפסת מהם עשרת אלפים איש והרגת אותם, והמלך ענה לו כך: על  יועץ המלך נתנוך? חדל לך למה יכוך? אז הוא אומר לנביא, מי אתה, אתה נהיית היועץ שלי שאתה בא להעיר לי? אתה רוצה שיכו אותך? זה רשע מפורסם, מכאן ראיה ברורה שברגע שעל המוכיח ישנה סכנת הכאה אין צורך לומר סכנת מיתה, פטור מלהוכיח אפילו בחילול ה'.

מכל מה שלמדנו עוד לא היה שיעור כזה מקיף שמברר את הסוגיה הזאת שיבינו ויכירו אותה, אז הסיכום הוא כזה:

א' חייב אדם להוכיח בדברים את העובר עבירה גם אם הוא אדם גדול מספר פעמים רב עד שיכנו. לא שיכה, עד שיכה, ובפרט בחילול ה' הגדול מכולם. דבר שני, מי שיש בידו להוכיח ואינו מוכיח עוברי עבירה, ושותק, נתפס הוא על עוונם ונחשב כמותם לקבלת העונש, ולא עוד אלא שהוא נענש קודם להם, ג', בעוון חילול ה' אין חולקין כבוד לרב. אם הרב עובר עבירות הוא לא רב, לא חולקים לו כבוד, עוון חילול ה', בשו"ע ביורה דעה סימן רמ"ג הלכה ג' אומר, ת"ח שמזלזל במצוות ואין לו יראת שמים הרי הוא כקל שבציבור, הפסיק להיות ת"ח, כקל שבציבור.

ד', המוכיח ואין שומעים לו נוטל את זכויותיהם, מרויח את הזכויות של אלה שהוכיח אותם .

ה', מי שיש בידו חייב לעשות כן, ז"א כל מי שיש לו תוקף ויכולת יותר מאחרים, כגון ראשי ערים, רבנים, פרנסי ציבור וכו', כל מי שיש בידו חייב לעשות כן, מכח תפקידו ומכח יכולתו.

ו', רק כשברור מעל לכל ספק שהמוכח לא יטה אוזן ולא ישמע במצוות דרבנן, לא מדאורייתא, אז פטורים מלהוכיח, ובמידה וישנה סכנת הכאה ואין צורך לומר סכנת נפשות, אז גם במצוה דאורייתא פטור. ואם ישאל השואל ויתמה תמיהה גדולה אחרי כל מה שלמדנו, על מה חורי האף הזה, על מה חורי האף הזה? אדם יכול לקבל את כל התורה כולה ורק אם לא הוכיח רשע הוא ילקה עם הרשע ויחשב כמות ועוד לפניו? מה קרה פה? מה העבירה הזאת של הוכח תוכיח יותר חמורה מכל המצוות?

אם כן דע כי מצות תוכחה יש לה כמה סיבות, א', שאדם רואה עבירה מושפע הוא ממנה באופן מיידי, ובתוכחתו מסירה מעליו, ז"א אם אתה לא סולד בעבירה יש לך שייכות אליה, אתה גם כן, אתה נהנה מעצם הענין, אתה רואה ושותק, אתה מבין אותו, אתה עובר עבירה, אתה שייך גם כן בזה, רק אם תוכיח אותו על זה אתה מסיר מעליך את ההשפעה שלך, זה כמו להבדיל בן אדם שעובר ליד נבלה סרוחה אוטומט הוא יורק, למה? כי הוא הריח אותה, ברגע שהוא הריח אותה הוא נגעל, והביטוי לזה זה מה שהוא פולט החוצה את מה שהוא מרגיש שהוא טעם. אותו דבר הרואה עבירה והוא לא מוכיח, הוא שייך בה, הוא מושפע ממנה. לכן חובה להוכיח. שתיים, צריך להוכיח למען יתחרט העובר ויחזור בו מדרכו הרעה, אדם מרים יד על הקב"ה, עושה נגדו, אתה הבן שלו, לא? פוגעים באבא שלך, איך אתה שותק? אבל אם תוכיח אותו אולי הוא יתחרט, אולי יחזור מדרכו הרעה. אתם יודעים כמה שכר משלם הקב"ה על כל עבירה שמנעת מחברך? הרי אם הוא לא יחזור עליה אתה תקבל שכר לכל הזמן וכל הדורות שלו ושל צאצאיו, אם גרמת לו לעשות מצוה, כל המצוות האלה שיעשה מאותו סוג הוא וזרעו אחריו שלך, משתלם מאד להוכיח.

דבר שלישי, כשנמנע מלהוכיח את הרשע, נגרם בזה חילול ה' כי הרואים את ההתנהגות הנפשעת תמהים מדוע אין איש שם על לב, למה אין פוצה פה לומר מדוע תעשה כך, ואז שתיקה כהודאה וחילול ה' גדול, זה לא רק הרשע הזה עובר, כל המסתכלים עצמם מתחייבים על זה.

אתם יודעים, היה מעשה שמובא בגמרא על קמצא ובר קמצא, בזמן הבית, היה אדם אחד שביקש להזמין את בר קמצא האוהב שלו לסעודה, השליח הלך וטעה, חשב שהוא אמר לו קמצא, הזמין אחד שקוראים לו קמצא, והקמצא הזה היה שונא של בעל הסעודה, למה הוא בא לסעודה, כי הוא חשב שאם יש סעודה אז כנראה הוא רוצה להתפייס איתי, אז הוא בא, נכנס וישב ואכל, מחפש בעל הסעודה את בר קמצא, ואת מי הוא מוצא? את השונא קמצא יושב ואוכל, אומר לו תקום תסתלק מכאן, אומר לו אל תבייש אותי, אני אשלם לך על הסעודה, תקום תסתלק מכאן, אמר לו אני משלם חצי הסעודה של כל הסועדים כאן, רק אל תבייש אותי, תסתלק מכאן, אמר לו אני משלם את כל הסעודה רק אל תבייש אותי, אמר לאנשים גררו אותו והוציאו אותו החוצה. היו שמה רבנים גדולי הדור, אף אחד לא מחה. הלך אותו אדם קמצא, הלשין אצל הקיסר, עם ישראל מורדים בך, אמר אם הרנבים ראו ושתקו ולא אמרו מילה, מסר אותם למלכות וקם הקיסר והחריב את בית המקדש,  חורבן בית המקדש בגלל מעשה קמצא ובר קמצא שהרבנים שתקו כששפכו את ד מו וביישו אותו, כמה גדולה הבושה לפני הקב"ה שהחריב את ביתו בגלל אדם אחד שביזו אותו וכולם שתקו. שמעתם דבר כזה?

גם כשיעיר לרשע וינזוף בו, ויענה כסיל כאיוולתו, הרי יש פה סתירה, כתוב אל תען כסיל כאיוולתו, וכתוב שני עונה ענה כסיל כאיוולתו, אבל פירשו חז"ל, ענה כסיל כאיוולתו זה בענינים שנוגעים כלבוד שמים, אל תען כסיל כאיוולתו זה בענינים חסרי ערך של העולם הזה, ולכן כשאתה עונה כסיל כאיוולתו על ענינים שהם רוחניים, דברי מצווה, אתה מקדש שם שמים ונותן גודל וחוזק לתורה ולמצוות והרואים אומרים אשרי העם שככה לו.

נו, עכשיו יש לנו תירוץ לקושיה שהתחלנו אותה בהתחלה, חס ושלום לומר, שהצדיקים שאמרנו שהעיד עליהם הקב"ה שהם צדיקים גמורים, אז איך הם לא מיחו? ואם הם לא מיחו אז הם לא קיימו את כל התורה, אז איך אמרו שהם קיימו מא' ועד ת'?

עכשיו אנחנו מסבירים, חס ושלום מלומר שאותם צדיקים לא מיחו ברשעים, אלא ודאי וודאי מיחו, ולכן קראם הקב"ה צדיקים גמורים, וכי יעלה על הדעת חלילה שה' בדאי? חלילה וחס! אלא הענין הוא, שהם לא מיחו עד כדי הכאה, עשרים פעם, שישים פעם, מאה פעם, מאתיים פעם. לזה הם לא הגיעו, הם לא הוכיחו עד שיוכו, או עד שיאוימו בהכאה.

וכך יתורצו שתי הקושיות, כשאמר רבי זירא לרבי סיימון, למה אינך מוכיח את בני ביתו של ראש הגלות? מה הוא ענה לו? לא מקבלים ממני, ניסיתי כמה פעמים ולא שומעים לי, אז שאל אותו רבי זירא שוב, כלום מכות היכוך? נתנו לך מכות או לא? ענה לו לא, החזיר לו רבי זירא, אם כך אתה מחוייב להמשיך ולהוכיח אותם. ועל זה הוא הביא את הגמרא שהזכרנו, ששאלה מידת הדין מה נשתנו אלו מאלו, ועל זה ענה הקב"ה הללו צדיקים גמורים, וטענה מידת הדין היה בידם למחות ולא מיחו, שאע"פ שהם צדיקים גמורים וקיימו את כל התורה מא' ועד ת', אעפ"כ לא קיימו את המצוה באופן האמור עד שיכו אותם וזה נקרא שעדיין יש בידם למחות. על זה אמר הקב"ה, גלוי וידוע לפני שגם אם היו ממשיכים למחות ברשעים והיו מגיעים למצב של הכאה, גם לא היו שומעים להם. אז מידת הדין לא הרפתה, ועל זה הקשתה וטענה, לפניך זה גלוי, אבל לפניהם זה לא גלוי ועל כן משום שלא ידעו שיגיעו למצב של הכאה בלי שישמעו להם היו מחוייבים להמשיך ולמחות.

גם לפי הפלא יועץ הוא עומד על ההבדל בין תוכחה למחאה, הוא מסביר תוכחה זה בדברים, מחאה זה במקלות ובשוטים, גם לפיו מתורצת הקושיה הראשונה, מה היתה הקושיה הראשונה? סתירה בין צדיקים גמורים ללא מיחו, איך זה הולך ביחד? שעיקר טענת מידת הדין היתה שהיתה בידם למחות במקלות ובשוטים ברשעים ולא מיחו, אך לענין תוכחה יכול מאד להיות שגם מידת הדין היתה מודה שהם קיימו את המצוה, רק הטענה שלא מיחו במקלות ובשוטים.

מה עם הקושיה השניה? יש דיוק נורא מדברי רבי זירא, רבי זירא הוא דיבר על תוכחה, כי הוא אמר לו נוכחין לאומה, תוכיח אותם, ולא על המחאה, אבל מה הוא הביא ראיה? מהגמרא שמדברת על מיחו או לא מיחו, על מחאה, ומכאן למדנו שרבי זירא נתכוון לומר לרבי סיימון, עד כמה חמור הדבר, שאע"פ שבבית המקדש עוונם היה שלא מיחו במקלות ובשוטים, על כל פנים לך היה ראוי לכל הפחות להוכיח אותם בדיבור.

ואז קרה דבר מזעזע מאז שנברא העולם ועד אותה שעה, הקב"ה חרג ממנהגו, ובצער רב חזר בו מן הטוב שגזר על הצדיקים. שומו שמים על זה וארץ תזדעזע חמשת מאות פרסה על חמש  מאות פרסה, האם אנחנו מבינים בני אל עליון את חומרת הענין עד כמה חמור עוון חילול ה'? שהרי הטענה על אותם צדיקים גמורים כלל וכלל אינה מובנת, נכון, חייב אדם להוכיח כל עוד שיש סיכוי שישמעו לו, והאמת ניתנת להיאמר שאין הדעת נותנת בבירור שלא ישמעו לו, אלא עד שיגיע למצב שבו מאיימים עליו בהכאה ומנסים להכותו, רק אז הוא יכול להיות סמוך ובטוח שאין סיכוי שישמעו לו ויהיה פטור, אבל אם לא הוא ילקה באשמת הרשע. ועוד פעם, האם בגלל דבר פעוט שכזה יספה הצדיק הגמור עם הרשעים?

אך אמת מארץ תצמח והיא ניתנת להיאמר, שאדרבה, מכאן לומדים את השבח של אותם צדיקים גמורים, שהם נתפסו על דקות נוראה ואיומה, כי מי שמסוגל לראות שם שמים מתחלל ולהשאר שלו ולא לצאת מדעתו מצער על ביזוי שם שמים, מראה בזה שאהבתו לה' יתברך אינה מושלמת.

כתוב "אוהבי ה' שנאו רע", אם הקב"ה שונא רע, איך אתה יכול לאהוב אותו? אז אתה שונא ה'. ה' שונא את הרע, ואתה משלים איתו? אתה חי איתו בכפיפה אחת? לא מטריד אותך?

ומן הראוי להביא בכאן את דברי הפלא יועץ, תשמעו עכשיו מה אנחנו עושים כל הזמן, ואנשים לא מבינים. הפלא יועץ בערך קנאה שם בסוף הוא אומר, יש עוד מנהג קנאה אחרת שהיא תובעת מאד, לקנאות קנאת ה' צבאות, לשבר מלתעות רשע ולהקים דגל התורה. וידוע מעלת פנחס, קנאי בן קנאי, בקנאו קנאת ה' צבאות ויקרא לו ה' שלום. ובזה נשתבחו שבט לוי, האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו והרגו את משפחתם בעגל.

וכבר אמרו בש"ס בברכות כ', מה מעלתם של הראשונים שנעשה להם ניסים ומדוע אחרונים לא נעשה להם ניסים, היה הפרש בין דור התנאים לאמוראים, והשאלה הנשאלת לדורות הראשונים נעשו ניסים, מה שהם רצו היה נעשה נס, מבקשים מה' משהו – מיד נעשה נס. בדורות אחרונים דהיינו אחריהם, היו מבקשים, מתענים ולא נענים, אז השאלה היא מה מעלתם של הראשונים שנעשה להם נס ומדוע אחרונים לא נעשה להם ניסים? האם בגלל שהיו לומדים יותר הראשונים? לא, התברר שאחרונים אפילו למדו יותר, ותירצו מה התירוץ? שהראשונים היו מוסרים נפשם על קידוש ה'. הראשונים מסרו את נפשם על קידוש ה', לא נכנסו למדורה דולקת, לא, מה זה למסור את נפשם על קידוש ה'? תשמעו, כמו רב אידה, שראה אותה אשה הלובשת שעטנז בשוק, הערוך פירש, זה היה בגד אדום ככרבולת של תרנגול, שאין דרך בנות ישראל להתכסות בו שהוא פריצות ומביא לדבר עבירה, ז"א היא הלכה בבגד צנוע, אבל פרוץ בצבעו, ומושך לעבירה, עמד וקרע ממנה את הבגד. אתם מכירים מישהו שיעשה כזה דבר היום ברחוב? אז הוא מסר את נפשו על קידוש ה', הוא שילם על זה אח"כ 400 זוז, זה עלה לו הרבה, קיבל קנס מהשלטון, אבל אחד כזה שמוסר נפשו שלא לראות בת ישראל חלילה עוברת עבירה כזאת בפרהסיא, זה נקרא מוסר נפש, או גוער, או מוחה, זה מסירות נפש. לאחד כזה ראוי שיעשה נס. ואם גדלה מעלת המוסר עצמו למיתה כדי שלא לעבור על אותן עבירות שאמרו יהרג ואל יעבור, יותר ויותר גדלה מעלת המוסר נפשו לקנא קנאת ה' צבאות ולשבר מלתעות רשע ולהציל עשוק ולמחות ביד עוברי עבירות וכדומה. אתם שומעים? אדם שמוסר את נפשו ולא עובר על שפיכות דמים עבודה זרה וגילוי עריות, איזה מעלה גדולה, אין מעלה כמי שמוסר נפשו לה', דהיינו מוכן למות ממש. אומרים לו תחיה באיסור עם אשה פלונית, אם לא נהרוג אותך, הוא אומר תהרוג. והוא מת, על קידוש ה', מעלתו גדולה. אומרים לו אם לא תהרוג את חברך אתה תיהרג והוא לא עושה זאת, והוא נהרג, על קידוש ה'. תעבוד עבודה זרה, תשתחווה לפסל ולא תיהרג, נהרג. מעלתו גדולה מאד. אבל היא לא כמו המעלה של מי שמוסר נפשו לקנא קנאת ה' בחייו, לשבור מלתעות רשע, להציל עשוק ולמחות ביד עוברי עבירות וכדומה, כמו באילן קרייזי ומסרחי, והזמיר, וכל אלה שעוברים עבירות באיצטלה דרבנן. זה מסירות נפש. להוכיח שאוכלים נבלות וטריפות וללכת בכל ישראל ולומר זאת, בלי חשש ופחד, זה מסירות נפש, לכן נעשים ניסים ומופתים ולאחרים לא, כי הם לא מוסרים נפש בשביל הקב"ה.

ולפי גודל ערכה וחשיבותה כך קשה מציאותה כי הן בעוון גברה חנופה ונתמעטה אהבת הבורא יתברך כי זה תלוי לפי רוב האהבה, למה הדבר דומה? מי שרואה אחד מכה אביו ואמו  מכת אכזרי ומחרפם ומגדפם שלא יוכל להתאפק מלמסור נפשו עליהם להצילם, וכאיש מלחמות יעיר קנאה לא ישוב מפני כל, על אחת כמה וכמה לכבוד אבינו שבשמים, כי כעס לאביו בן כסיל ומימר ליולדתו, ובודאי שהמקנא לכבוד המקום ועושה כל אשר בכוחו  לעשות, לא תאונה אליו רעה ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב, כי ה' עזרם ומגינם, עד כאן דברי הפלא יועץ.

ומכאן מודעה רבה לאורייתא, כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה, נתפס על אנשי ביתו וענשי עירו, נתפס על אנשי עירו, וכל העולם כולו  נתפס על כל העולם כולו, ומי שבידו להוכיח ולא מוחה מראה פגימה באהבתו אל ה' יתברך ולכן נענש על עוונות של אחרים.

המצוה היא "ואהבת את ה' אלקיך בכל נפשך" מה זה בכל נפשך – אפילו  נוטל נפשך ממך, כמו רבי עקיבא, ובכלל נטילת נשמה זה שמענים אותך מחרפים ומגדפים אותך ומוציאים עליך שם רע, וגוזלים ומזיקים אותך וממונך, שזה נפשו של צדיקים שחביב עליו מגופו והנוטל ממונו כנוטל נשמתו, ובכלל נטילת נשמה שמוסרים נפשו לגויים, ואלו שבידם לעזור ואינם עוזרים גם הם בכלל נוטלי נשמה, מי שרואה ששופכים דמו של אדם, מוציאים עליו שם רע, גוזלים ומזיקים אותו בממונו וכו' ושותק, הוא עובר על לא תעמוד על דם רעך וגם הוא מכלל אלה נוטלי הנשמה. ואם תאמר, לאחר שהגיע לי כבר כל זאת והוכחתי ועשיתי כל מה שאני יכול, פטור אני? על זה נאמר "כל זאת באתנו ולא שחכנוך, שלפי גודל אהבת הבורא היוקדת כאש שלהבת יה, הבוערת בו ומרתיחה אותו על צערו של הקב"ה, ככתוב "חם ליבי בקרבי בהגיגי תבער אש" לפי גודל אותה אהבה מחוייב הוא להוכיח ולמחות על צערו של המלך וקל וחומר על ביזוי שמו. ועל זה נביא את המעשה הבא, מעשה במוכס אחד, אלה שעבדו פעם במכס היו גזלנים והיו לוקחים על סחורות מכס שלא כדין, מעשה במוכס אחד שהיה ישראל רשע, שמת, בו ביום מת אדם גדול בעיר ובאו כל בני העיר ונתעסקו במיתתו של החכם הגדול, וקרובי אותו מוכס הוציאו גם כן את מיטתו של המוכס אחריו, והנה קפצו עליהם אויבים וכולם ברחו ועזבו את המיטות, והיה שמה תלמיד אחד שנשאר ליד המיטה שלה רב הגדול, אחרי זמן חזרו גדולי העיר לקבור את החכם, ונתחלפה להם המיטה בשל המוכס, והתלמיד היה צועק ואומר, זה הרב, פה, ולא שמעו לו, וקרובי המוכס קברו את החכם והצטער מאד התלמיד מאד, מה חטא, מה החטא שגרם לו לחכם להקבר בבזיון כזה שקברו אותו משפחת המוכס, ומה זכה הרשע להקבר בכבוד גדול כזה. בלילה בא אליו הרב הגדול החכם שבא ואמר לו, אל תצטער, בא ואראך כבודי בגן עדן כבוד גדול, ובא ואראך אותו האיש בגיהינום, המוכס, וציר של פתח גיהינום סובב באזנו, אבל פעם אחת שמעתי בגנות תלמידי חכמים ולא מחיתי, ולכך נענשתי, וזה פעם אחת הכין סעודה לשר העיר ולא בא שר העיר וחילק את הסעודה לעניים, והיה זה שכרו. לכן התחלפו המיטות, פעם אחת הוא שמע ביזוי ת"ח ולא מחה, בשביל זה קברו אותו בבזיון, את החכם הגדול. והשני נתן סעודה פעם לעניים שהיתה מיועדת לשר וקברו אותו בכבוד רב, אבל איפה הוא נמצא? בגיהינום, אמר לו אותו תלמיד, עד מתי יהיה אותו האיש נידון בדין הקשה? אמר לו עד שימות שמעון בן שטח ויכנס תחתיו, שמעון בן שטח זה היה אחד מגדולי ישראל, איך יכול להיות שמוכס כזה גזלן רשע בגיהינום הוא ישב שמה עד שיבוא שמעון בן שטח ויכנס תחתיו, אמר לו למה? אמר לו מפני נשים מכשפיות ישראליות שיש באשקלון ואינו עושה בהם דין. כיון שהוא גדול דור והוא יודע שיש באשקלון 80 מכשפות ישראליות שעוסקות בכשפים, והוא לא עושה בהם דין הראוי להם, מכשפה לא תחיה, אז הוא יכנס לגיהינום, עם כל גדלותו ועם כל מה שהוא גדול הדור וחכם צדיק וחסיד, אבל הוא לא פעל את הפעולה שהוא צריך לפעול, הגיהינום מחכה לו. למחר אותו תלמיד סיפר את הדברים לשמעון בן שטח, מה עשה? כינס שמונים בחורי בעלי קומה ותפסו את המכשפות ותלו את כולם. הקרובים שלהם נתקנאו, דהיינו לבשו קנאה, באו שניים מהם וכיוונו דבריהם והעידו על בנו של שמעון בן שטח חיוב מיתה ונגמר דינו ונהרג. עשו עליו כיפה אדומה, הלכו ואמרו שהוא עשה מעשה שחייב עליו מיתה, והעידו בבית דין בשבועה והכל והוציאו אותו להורג, ככה הם נקמו בו.

עכשיו אנחנו שומעים על שמעון בן שטח הזה את הסיפור הזה, האם הוא היה פחדן? האם הוא היה חנף? האם הוא היה מעלים עין? איזה טיפוס הוא היה? מספרת לנו הגמרא במקום אחר, אותו שמעון בן שטח לא החניף לינאי המלך, ינאי המלך היה מלך שהרג את כל החכמים כמעט, רק שמעון בן שטח ועוד מאן דהוא נשארו בחיים, והוא לא החניף לו, מתי? כשעבדו הרג נפש, העבד של שמעון בן שטח הרג נפש מישראל, אמר להם שמעון בן שטח לחכמים לסנהדרין, תנו עיניכם בו ונדוננו, בא נדון אותו את העבד, שלחו לו חכמים לינאי המלך, עבדך הרג נפש, שלח להם המלך את העבד שידונו אותו, שלחו לו שוב חכמים, צריך שתבוא גם אתה לכאן, ככתוב "והועד בבעליו" אמרה התורה יבוא בעל השור ויעמוד על שורו, העבד הוא קניינו כקנין השור. בא ינאי המלך וישב, אמר לו שמעון בן שטח, ינאי המלך, עמוד על רגליך ויעידו בך, ולא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד, שנאמר "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב" אמר לו ינאי המלך, לא כשתאמר אתה, אלא כשיאמרו חבריך, ינאי המלך ידע מי פה מפחד ממנו ומי לא, אז הוא אמר לו לא כשאתה אומר לי, כשהוא כבר העיז ואמר לו, אלא כשהם יאמרו לי חבריך.

כידוע הסנהדרין יושבים בחצי גורן, נפנה לימינו המלך מסתכל לצד ימין, כבשו פניהם בקרקע, נפנה לשמאלו כבשו פניהם בקרקע, רש"י אומר שהיו יראים ממנו, פחדו, אמר להם שמעון בן שטח, בעלי מחשבות אתם? שמראים עצמכם כאילו אתם מעיינים בדין לדעת מי צודק? יבוא בעל המחשבות שיודע מחשבותיכם וייפרע מכם, כי אתם יראים ומפחדים ומבטלים לא תגורו  מפני איש.

מספרת הגמרא, מיד בא גבריאל המלאך וחבטן בקרקע ומתו, שבעים חכמי סנהדרין מתו, למה? פחדו, נתייראו, החניפו לינאי, ללמדך שהקב"ה לא מחניף לאיש ואפילו אם כגובה הארזים גובהו. ויש עוד מה לדבר אבל אני מסכים.

אז יוצא מפה, שגם אדם ענק כמו שמעון בן שטח, שלא פחד, היה מורם מעל כל הסנהדרין, והעיז להגיד לינאי עמוד, הם פחדו והקב"ה הרג אותם, אבל אותו שמעון בן שטח שלא הביט סביבותיו לראות למגר את הרעה ובעלי העבירה כגון שמונים מכשפות באשקלון, גיהינום הדלוקה המתינה לו, אם לא היה אותו תלמיד אומר לו הוא היה מגיע לגיהינום. אתם שומעים מהזה למחות? אף אחד לא נמלט מזה. אז מפה צריכים להבין שהרבה מהצרות שעוברות על ישראל פעמים זה בכלל לא בכלל עוונותם של ישראל, אלא עוונות חבריהם ומשפחתם. כי כתוב "וכשלו איש באחיו" איש בעוון אחיו, ומי שלא מוכיח ומוחה הוא נתפס תחילה, ואם חלילה ימותו אנשים בגלל זה, "את דמו מידך אבקש", רק אם הזהרת את הרשע – את נפשך הצלת.

עכשיו צאו וחשבו כמה סביבותיכם יש דברים שראויים לתיקון ואתם לא מתקנים, ומי יודע אם הייתם משתדלים לעשות זאת כמה הייתם יכולים לתקן, לא בפעם הראשונה, לא בפעם השבעים, אולי בפעם מאתיים,  ואם לא הצלחתם, קודם כל אתם חייבים, ודבר שני – את הזכויות שלהם לקחתם. מה הפסדתם? וגם לא יחייבו אתכם בענשם, לא אומרים שתתנפלו על אנשים, אלא להוכיח אותו בטוב טעם, בסתר, לבוא אליו בדברים טובים ורכים, לומר לו את הדברים וכו' וכו', רק אם חלילה לא ירצה לשמוע שמענו שמותר ל חרפו לגדפו לקללו לבזותו וכו', בפרט בדברי שמים.

למי שיש שאלות בבקשה. תן לו בבקשה.

ש. כבוד הרב יש לי שאלה בשבילך בבקשה, אני הבנתי את הדברים שצריך להוכיח, אפילו שהאבא צריך להוכיח את הבן וכן להיפך, לעניות דעתי ככה הבנתי את הדברים

הרב: גם בן צריך להוכיח את האבא בדרך ארץ

ש. עכשיו נשאלת השאלה, למה שמגיע הבן לגיל מצוות אומר האבא ברוך פטרני מעוונו של זה, וזה סותר לפי דעתי את מה שנאמר כאן. זה מה שה

הרב: זה לא סותר שום דבר

ש. לא, זה מה שאני מבין לעניות דעתי

הרב: מותר לך לעניות דעתך להבין כך, אבל עכשיו אנחנו נעשיר את דעתך. ברוך שפטרנו מענשו של זה, כיון שחובת החינוך שלך על הבן היא חובה שאתה צריך להוכיחו לגדלו לתורה ולמצוות ואם הוא פשע ועשה דברים וכו' וכו' ואתה לא הוכחתו, והוא גרם נזקים ועשה כל מיני דברים, אז אתה מחוייב בהם, כי אתה לא גידלת אותו כמו שצריך, ברגע שהוא הגיע לבר מצוה שהוא בן מצוה, מחוייב במצוות כגדול, ואתה אומר זאת, אז אתה נפטר כי הוא כבר חייב מכח עצמו ולא מכוחך, אז לכן עד אז אתה אחראי שהילד ילך בדרך טובים ויעשה ככל שאתה מחנך אותו לטובה, ואם לא אז מחייבים אותך בשמים. הבנתיוך?

ש. בסדר

הרב: קיצור נשארת בעניות דעתך

ש. כן, אני אמרתי לעניות דעתי

הרב: זה חשוב מאד להשאר במצב כזה. תודה. שאלה נוספת. יש? הנה שמה אדון  נוסף.

ש. כמו שהרב דיבר על מצוה של המחאה, אם אדם צריך למחות על כל דבר, אז גם בבית, גם על ילדיו, גם על שכניו, גם על חבריו

הרב: הבנת בדיוק

ש. אז זה המצב, אז ז"א יוצא שהאדם כל היום ילך וימחה וימחה וימחה נגד זה ונגד זה ונגד זה ועל זה ועל זה, אבל הוא יהיה מנודה, הוא לא יהיה אהוב על הבריות.

הרב: בא אני אסביר לך, נגיד שאתה הולך עכשיו במדרכה, אתה רואה בן אדם קופץ לכביש, זה סכנה, אח"כ אתה רואה עוד אחד רץ לכביש ואח"כ עוד אחד, אח"כ בחורה קופצת לכביש ואח"כ זה, אתה אומר מה אני אודיע לכולם? שימותו. ברור לך שאתה רואה מישהו שהולך לעבור את הכביש ומכוניות באות שאתה תצעק ותגיד הלו תזהר, הלו תזהר הלו תזהרי, למה תעשה את זה? כי אתה מבין את הסכנה. פה הסברנו לך עכשיו שהסכנה לאבד את העולם הבא היא הרבה יותר חמורה מכביש, כי בכביש יכול להיות בן אדם חשוך שילך ישר לגן עדן, אבל פה אם בן אדם יעשה עבירה, פירושו של דבר שהוא גורם בעצם שאותו אדם ימות, חיי נצח. כתוב על מה חרב הבית? היו שריה כאיילים, זה דוחף ראשו תחת זנבו של זה, ז"א לא הוכיחו אחד את השני, בשביל זה חרב הבית, כל אחד העלים עינו מחבירו, אז כמו שהאיילים הולכים ודוחפים את הראש מתחת לזנב אתה רואה רק את הגבים שלהם, ככה היו ישראל, כל אחד אומר מה לי להתערב בעניינים שלו, מה אכפת לי להגיד לו, אבל אף אחד לא אמר לך להגיד את זה בצורה שאתה תהיה מנודה, אם אתה רואה למישהו שיש לו פה לכלוך, אז אתה אומר לו יש לך כתם פה, עם חיוך ואז הוא יעשה יגיד לך תודה, ואם אתה תראה עוד מישהו שנקרע לו המכנס, אתה תגיד לו נקרע לך המכנס, אז הוא יודה לך, אם תגיד לו יפה, לא חבל, אתה בחור חכם, הוכח לחכם ויאהבך, אתה בחור חכם, אתה מבין ענין, למה אתה לא עושה את רצון הבורא שיעשה רצונך? למה לא תעשה כך ויהיה לך כך, מה הבעיה להגיד כזה דבר ולכוון בן אדם.

ש. אם למשל אני רואה את כולם עם מכנסיים קרועות, אז מה אני אלך עכשיו יעבור אחד אחד המכנסיים שלך קרועים

הרב: לא, אתה דופק על השולחן חבר'ה, המכנסיים שלכם קרועים. לא אחד אחד. אתה מבין?

ש. לפי זה זה שמותר לנסוע ברכב לסכן אנשים, לא בטוח איזה היתר יש בכלל לנסוע ברכב, אז למה אם יש מצות מחאה והוכחה, למה לא לעמוד תגיד בכביש שש איך אתה נוסע, למה אתה נוסע בכלל?

הרב: מי אמר שאסור לנסוע ברכב?

ש. זה

הרב: אתה כבר מוסיף על מצות הוכח תוכיח

ש. זה לא סכנה?

הרב: זה כבר איים תאיים

ש. אני הבנתי שגדולי ישראל התירו לנסוע ברכב רק בגלל שאולי הוא יעשה חסד איזה יום אחד יקח

הרב: לא לא לא, מותר לנסוע ברכב, מותר לרכב על חמור, מותר על סוס, על גמל, הכל אפשר אין שום בעיה, גם במטוס מותר לטוס, אם תרצה גם אניה ורכבת.

ש. אז מצוה להוכיח בכל מקום שאתה רואה להוכיח את כל אחד ואחד, לא משנה איזה נזק

הרב: אמרתי, במחללי שבת בפרהסיא שאין לנו דין ערבות, רק מצד חסד אם תרצה לעשות איתם כמו שאני עושה, שאני הולך אפילו לחילונים ומנסה לקרב אותם], להכיר להם את היהדות את התורה, חבל שייכנסו לגיהינום, אבל בני הבית שלך ודאי, משפחתך מה לא אכפת לך?

ש. בטח שאכפת אבל השאלה אם זה יגרום

הרב: לא יגרום, עד שיכנו אמרו, אפילו יקללו אותך, ינזפו אותך, יבזו אותך

ש. ומה עם שלום בית?

הרב: אני מסביר לך, אהבת ה' זה לעשות את רצונו ורצונו זה שאתה תוכיח, ולהוכיח פירושו זה בעלי עבירה, ואתה לא יכול לדור עם אשה שעוברת עבירות ואתה לא מוחה בה, אז אתה משלים עם זה, אז אם אתה משלים עם זה

ש. כל אדם עובר עבירות גם

הרב: גם אתה עובר עבירות

ש. ודאי

הרב: אז תמחה גם בעצמך

ש. אז קודם אני אמחה בעצמי

הרב: גם וגם, נכון כתוב קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים, זה בשביל שיתקבלו דבריך, ולא יאמרו לך טול קורה מבין עיניך, אבל אתה חייב להוכיח גם אם אתה לא הכי שלם.

ש. גם אם אתה לא שלם מצוה להוכיח

הרב: חובה גם, לא רק מצוה

ש. ואם אתה יודע שאם תוכיח בני ביתך ישנאו אותך או לא יאהבו אותך

הרב: מה עדיף שה'  ישנא אותך או הם?

ש. אני יודע שה' רוצה שיהיה שלום בית

הרב: לא, לא בכל מצב

ש. שה' מוכן למחות את השם שלו ושיהיה שלום בבית בין איש לאשתו

הרב: טעות, משקרים את הקהל, ה' מוכן למחות את השם שלו לטובת אשה שחשדו אותה בצד אבל סתם, שהיא לא חטאה, שאם היא לא חטאה הוא לא רוצה שהבעל יתגרש ממנה וכו', אבל אם היא חטאה, הקב"ה בעצמו הורג אותה, כל מה ששלום בית הוא מוכן למחות את שמו, זה בשביל שלא יהיה פירוד במקום שאין הצדקה, נכון היא לא אשה הכי כשרה, כי בכל אופן היא נסתרה, אבל היא לא עברה עבירה, החשד הוא חשד של הבעל, הוא ראה אותה נסתרת עם גבר זר במקום  מסוים, זה חשד שמותר לו להביא אותה אל הכהן לבדיקה, וה' אם היא כשרה ולא עשתה את העבירה, אפילו שהיא לא מאה אחוז, הוא מוכן שיהיה לשום בית וימחה את שמו, אבל אם היא נסתרה ועברה עבירה הוא הורג אותה. הבנת עיוני? יופי. אתה בחור טוב, מבין מהר.

כן, שאלה פה לבחור בעל הספר.

ש. ה' יברך אתכם

הרב: אמן וגם אתה

ש. תודה על השיעור הפצצה, שתזכה לעוד שיעורים כאלה, יש לי הצעת ייעול לפני שעוד הגעתי לשיעור המדהים הזה, חשבתי גם כן לדבר על ענין של תוכחה בענין של, אני רואה בהרצאות של הרב שכל אישה שהוא רואה שהיא מגולת שיער הוא מעיר לה על זה, גם דרך אגב אולי פעם אחת שמתי לב שהרב לא העיר, אבל לגבי המגולחים למיניהם בשיער, מידי פעם הרב כן אומר הרב לא אומר, לא יודע למחשבות של הרב לא נכנס לביקורת, רציתי להעיר שזה הפך להיות מכת מדינה, כל יומיים שלשה יש איזה תספורת חדשה, ובאתר של הרב יש את השיעורים של הרב עדס שנותן שיעורים לגבי הענין של הפיאות וכל הדברים האלה, ואחד התשובות שעונים לי ואנשים כן שומעים, זה על הדעה המקלה יותר שמושכים את השיער עם השתי ציפורניים, ולא על הדעה שזה דאורייתא של קיפול השערה, שאז הרב שם אומר שיקחו מספר שלש כי יש מספר שתיים שזה לא לכל החברות זה דומה למספר שלש, לפעמים זה טעות, לפעמים זה נגד ההלכה, לפעמים זה בגודל המתאים, לכן אני אוהב לאנשים שמספר שלש זה לכתחילה שיהיה מספר שלש באזורים הנכונים

הרב: נכון, מהמפרץ עד אמצע האוזן

ש. כן, עד הדעה המקילה באמצע או לפחות עד תנוך האוזן לפי הדעה המחמירה, אני לא בא ללמד את הרב, לרב יש כאלה כוחות והוא פועל פעולות עצומות, ועכשיו הוא פועל עם הבשר והוא מדבר על הענין של הסכינים, גם זה, לרב יש כזה כח גדול, אולי הרב יעשה גם בזה שיעורים ויפיץ יותר את הענין

הרב: אמרתי את זה כמה פעמים וביקשתי מאנשים שאם רוצים להיוושע ישנו את התסרוקת

ש. אני יודע אני יודע, אולי הרב יכול לעשות תכונה בזה כי זה נעשה, כל יומיים יש תסרוקת חדשה

הרב: אבל אל תשכח שכמו שאתה ראית את הסרט הזה שאני מדבר על זה, רואים את זה גם רבים אחרים

ש. אני יודע, אני יודע, אבל קצת אולי יותר לעורר, כל יומיים שלשה

הרב: אתה יודע כמה מצוות יש בתורה? תרי"ג, אז כל הרצאה אני אצטרך להגיד את התרי"ג מחדש.

ש. כן אני יודע אבל זה מכת מדינה. הרב אומר לכולם שזה כמה חמש עכברים בענין של ה

הרב: כן

ש. דרך אגב אנחנו מנסים לארגן פה בקריה מנין של אלה שלא אוכלים בשר

הרב: קהילות פז, שיהיה ש"צ שאינו אוכל נבלות וטירפות

ש. אם אפשר להגיד אם יורשה?

הרב: כן כן אפשר, אפשר להגיד, יש עוד יהודי שמנסה לעשות, איך קוראים לו? מצפת לא? הוא פה? לא ראובן, חוץ מראובן, כן, כן, קדימה.

ש. הרב אני רוצה להגיד לרב תודה שהגיע לאזור הצפון, אתם יודעים כמה השקעה עשינו בערב הזה, הורידו לנו מודעות, קרעו בשלש נגלות שעשינו פה בקרית שמונה, חמש מאות מודעות הדבקנו הורידו לנו הרבה פה, פרסמו בפייסבוק, הרב הזכיר את השם שלו, פרסם שההרצאה התבטלה ואנחנו עברנו עם פלאיירים ובכל הקיבוצים פה, עשינו פה עבודה ואני רוצה להגיד לכם, שהערב הזה בסוף עמד על איך אומרים, ברוך ה' הכל בסדר

הרב: יש כמה עשרות צדיקים שנשארו

ש. הרב, אני רוצה הרב ידבר על כוכב שביט, כוכב שביט.

הרב: כוכב שביט, בכבוד, תן להם את זה בגדול.

אומרים שבעוד חודש וחצי בערך יעבור כוכב שביט מעל כדור הארץ, ובדרכו הוא משייר ומוריד ומפיל מטאורים, יש אומרים שיפלו על כדור הארץ כמויות של מטאורים שלא היה מעולם, ויש חשש גדול מאד בקטסטרופה המקסימלית שמתארים המדענים, יש סיכוי ששני שליש מהעולם יתפרק, ימותו וכו', תיאורים כאלה ואחרים. כי חלק מהמטאורים זה סלעים עצומים בגודל של קילומטרים, וכשהם יורדים מהאטמוספרה, יבבי מה שהולך להיות פה, יחביט חביט. זה מה שהם אומרים, אני לא אחראי למה שהם אומרים. אבל אם זה נכון מה שהם אומרים, זה מתאים למה שכתוב ביחזקאל ל"ח, מה כתוב? שהקב"ה ימטיר עליו ועל אגפיו אש וגפרית מן השמים. ומה כתוב בזכריה הנביא י"ג? ששני שליש מהעולם ימותו, רק שליש יישארו. אז זה אפשרות. זה אפשרות שזה כוונת הפסוקים, יש אפשרות אחרת שזה במלחמה כמו שכתוב באופן הרגיל והפשטני וכו', אבל ידוע שבגוג ומגוג הקב"ה ימטיר אש וגפרית מן השמים, השאלה אש וגפרית מן השמים זה טילים שיצאו מחוץ לאטמוספירה ויחזרו בחזרה לבפנים פצצות אטום מימן וכו', או שהכוונה כמו שהיה בדורות קודמים, שהקב"ה המטיר אש וגופרית מן השמים בלי טילים, כגון עם השיריים של כוכב שביט. לדוגמא, אז נשאר לכם עוד חודש וחצי לפי המדענים לחלום שאתם בין השליש שיישארו, או להיות בין השני שליש שחלילה ייקברו. אבל כיון שיש הבטחה שעם ישראל בכל אופן תמיד יישארו, לא כתוב אם כולם או לא, יש ככה אור החיים שאומר שכמה יתמעטו, לא משנה כרגע מספרים, דיברנו עליהם בהרצאות אחרות, אבל הנה, דוגמא, זה קשה לסבול דבר כזה, נכון, מה יותר קשה, לא לאכול נבלות וטריפות או לשרוד דבר כזה, מה יותר קשה לעכל? היה, לא היה, יהיה, לא יהיה, לא אחראי, אני רק אמרתי, ואני אומר שיש פסוקים, והפסוקים חייבים להתקיים, כך או אחרת, אבל הנה נתתי לכם נקודה להתבוננות ומחשבה, חשפו עכשיו איפה זה כתוב מי אמר מה, כמובן ככל שזה יגיע יותר לשביט שיעבור פה, אז הדברים יתפרסמו, יהיה מעקב אחרי זה וכל זה, יש מדינות אפילו שאמרו שאין להם בעיה, יש להם טילים שיוכלו לפוצץ באויר כבר את החנג'ורי ואת הבסטרי, ובסדר, דיבורים בואו נראה. בינתיים יש לנו בעיה של נבלות וטריפות שכדאי להיות נקיים מזה ועל ידי זה נרבה זכויות ולא עבירות,  ממילא הסיכוי שנהיה מן הזוכים תמיד בכל מקרה שלא יהיה.

כוכב שביט עומד לבקר פה בסביבה והוא יחלוף מעל כדור הארץ, ואתם יודעים שכשהוא עף אז הוא משיל מעליו מטאוריטים או מטאורים, תלוי לפי הגודל, ואומרים שיהיו גם סלעים בגודל של קילומטרים, שאם הם חוצים את האטמוספרה ויורדים על כדור הארץ זה כמו עשרים עד מאתיים פצצות מימין. בבבום, בבום, עכשיו אם זה נופל באוקיינוס כמו שהם צופים, וזה יפול לפי מה שהם חוזים, אמריקה ברזיל וקנדה, שמה זה האזור, יש אומרים שיהיו גלים בגובה של מאה עד 600 מטר, צונאמי כזה מכסה אותם לגמרי, וכמו שהבטחנו בקלטות הראשונות, אמריקה תשקע בלבלבלבבלבל. אז זה התחזית של אלה שרואים, אלה שהם מסתכלים בכוכבים ויודעים את המהלך של הכוכב שביט, וזה צריך להיות למאן דאמר אמצע מרץ, למאן דאמר אמצע מאי, אין עוד הרבה זמן, יש לכם עוד חודש וחצי לאכול שוקולד, שלשה וחצי חדשים מקסימום, ואז אם זה נופל באמת פה, פה, אז אנחנו מסובכים, הם אומרים ששני שליש מהעולם ימותו.

אנשים יש רבי בישראל, רב בולט מאד, בשם אמנון יצחק, הרב יצחק, שאישר שכדור הארץ יופגז באופן קטסטרופלי. על ידי אסטרואידים בשבועות הקרובים, כחלק מתהליך משיחי שמפורט בתנ"ך. מה?? אתה רציני??? תן לי לקרוא על זה!!! רבי יצחק מוכר מאד, הוא מגיד כריזמטי, שמושך קהלים של אלפים סביב העולם, הוא גדל בבית תימני חילוני והוא השפיע על חילונים רבים לחזור בתשובה. עכשיו בהקלטה בשפה העברית שפורסמה ביוטיוב בזמן האחרון, רבי יצחק דן במחלוקת סביב התחזיות של ההגעה הקטסטרופלית של כוכב "ניברו", הוא אישר שזו בהחלט אפשרות על פי התנ"ך, זה מה שהוא אמר, ציטוט: בעוד כחודש וחצי, הם אומרים המטאור יחלוף על פני כדור הארץ, עכשיו אני מניח שהוא חושב שזה TX-68, אבל זה לא נאמר. ובזמן שהכוכב יעבור יעופו מטאורים לכדור הארץ. מה באמת מוזר בכל זאת? שחווינו פיצוץ מעל סקוטלנד, היה לנו פיצוץ מעל האוקיינוס האטלנטי, בשבועיים האחרונים, וכעת נאס"א, שלשה ימים לפני פתאום הודיעה לנו שיש עוד חמישה אסטרואידים כולם בדרך יעברו בתחום של כדור הארץ. מאד קרוב... חלק מהם במרחק של כ-250 אלף מייל מכדור הארץ, כמרחק מהירח, חלק מהם חצי מהמרחק הנ"ל, כל חמישה הכוכבים יעברו ליד כדור הארץ, מלפני האסטרואיד TX-68, אז תקשיבו לזה, הוא אומר את זה ששה שבועות לפני הוא אמר את זה. הוא אומר: "בעוד כחודש וחצי, הם אומרים, המטאור יחלוף על פני כדור הארץ, וכשיחלוף יעופו מטאורים על כדור הארץ. הם אומרים, שמתקפת מטאורים כזאת לא היתה מעולם. ויש חשד גדול שהתוצאה תהא קטסטרופית שהם אומרים שהמונים ימותו..." הוא לא אמר שהם אכן ימותו, אבל הוא אומר שהם מדברים על כך. "כמה מהמטאורים אמורים להיות ענקיים זה מה שהם אומרים, ואני לא אחראי על מה שהם אומרים". ואז הוא בא ואומר: "אם זה נכון מהם שהם אומרים, זה מתאים למה שכתוב בספר יחזקאל פרק ל"ח פסוק כ"ב שבורא העולם ימטיר אש וגפרית מן השמים וזה גם כתוב בזכריה פרק י"ג, פסוק י"ח, ששני שליש מהעולם ימותו", מה שאני הולך לעשות עכשיו, לצטט את הפסוקים שהרב מתייחס אליהם. זה מה שאומר יחזקאל בפרק ל"ח פסוק כ"ב: בורא העולם אומר: ונשפטתי אתו, בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אתו" זהו תיאור מהנבואה של מלחמת גוג ומגוג. הקב"ה אומר שישלח לארץ אש ואבנים כמובן גדולים וגשם שוטף, שיכול לבוא עם ההתנגשות עכשיו תנו לי ללכת לספר זכריה פרק י"ג פסוק ח', בואו נקרא מה הפסוקים אומרים שהרב מתייחס אליהם. בזכריה י"ג פסוק ח' כתוב בפסוקים: "והיה בכל הארץ נאום ה' פי שנים בה יכרתו יגועו והשלישית יותר בה והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו אמרתי עמי הוא והוא יאמר ה' אלהי". אוקי, הרב מתייחס פה לנבואה של זכריה מדובר על אש מזקקת, ומבחן שיבוא על בני ישראל, ועל העולם כפשוטו, אז אני משתף אתכם מהרבי שניבא זאת. אבל הדגש הוא על הנבואה שהרב נתן ששישה שבועות לפני כן הוא דיבר על אסטרואיד גדול שאמור להגיע ממנו יווצרו קטנים יותר, חלק מהם מטאורים, מטאורים קטנים, שלמעשה הולכים לפרוץ את האטמוספרה של כדור הארץ, ואנו עדים ששבועיים לפני כן פחות משבועיים, היה לנו פיצוץ באוקיינוס האטלנטי ופיצוץ מעל סקוטלנד, והמצלמות תיעדו את המקרה האחרון את שני המקרים האלו נאס"א לא צפו  מראש כלל! לאחר מכן נאס"א זורק לנו ידיעה פתאומית שאומרת לנו ש"חמש דקות לפני נפל" לאחר 24 שעות ממש קרוב! וכל זה מתרחש כשלפנינו אסטרואיד TX-68 שהם לא יכולים להגדיר: האם הוא עובר לפני כדור הארץ במרחק של 11 מייל או במרחק 300 אלף מייל? או במרחק 3.1 מיליון  מיילים? וביכולתם להגדיר לנו באיזה יום זה יקרה רק יום או יומיים לפני כן, מאד מוזר!

הרב: תודה. אני מאחל לכם בעזרת ה' להנצל מכל מפחד, שנזכה בעזרת ה' לאהוב את ה' בפועל, על ידי זה שנקרב את אחינו בית ישראל ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן. לילה טוב לכולם.