חיפה - חיפה - לא תלך רכיל קרייזי
תאריך פרסום: 18.05.2016
ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח
אני מקווה שתצאו מפה עם ידיים מלאות בהרבה דברים חדשים.
דבר ראשון שאנחנו נלמד זה "לפני עוור לא תתן מכשול". יש מצוה כזאת בתורה "לפני עיוור לא תתן מכשול". אדם בא לפני הישמח ישראל באלכסנדר זצ"ל, בתו הגיעה לפרקה ואין בידו כסף לנדונייתה, באו והציעו לפניו את בנו של חברו הטוב, עילוי ברוך כשרונות, מתמיד בלימודו, ירא שמים ואציל במידות. בקצרה, מקשה אחת זהב טהור. והחבר אינו מחפש לבנו אלא כלה נאה וחסודה, בעלת יראת שמים ומידות טובות כבתו. לא מחפש לא יחוס ולא נדוניה. מסר לרבי את השמות והרבי המליץ בחום. שב לעירו, מילא ידי השדכן להציע את השידוך לחברו. אז אחרי שאלת רב שהוא עשה קיבל אור ירוק ונתן גם לשדכן להמשיך את השידוך. כעבור שבוע התעניין מה התשובה, והשדכן מתחמק, לבסוף הודה – ההצעה נדחתה. החבר הטוב שלו לא מסכים לשידוך. נפגע. מה פסול מצא בו חברו? אז השדכן ענה מאומה, הוא דוקא התלהב מיד כשהוא שמע על השידוך, אבל גם הוא נסע לרבי מאלכסנדר ומשם הוא שב עם תשובה שלילית. נדהם. לא יכול להיות. ניגש בעצמו אל חברו ואמר לו, אני לא שלחתי את השדכן אליך לפני שהייתי אצל הרבי והוא המליץ על השידוך, חוששנו שנפלה כאן טעות, ולא הבנת את דבריו, ענה החבר שמעני ידידי, אינו יכול לאחל לעצמי מחותן הגון ממך, ואיני רואה לבני שידוך טוב יותר מבתך, אני מכיר אותה מילדות, מידותיה הטאות, טוב ליבה ידועים לכל, טרחתי ונסעתי לאלכסנדר כדי לקבל אישור, התשובה היתה נחרצת – שלילית, אז מה בידי לעשות? יש פה אי הבנה, צריך לפתור את זה. קמו ונסעו יחדיו לאלכסנדר.
נכנס האחד, יצא זורח, הרבי שב ואישר באזניו את הסכמתו, נכנס השני יצא נבוך, הרבי שב והשמיע באזניו את דעתו השלילית. חברים טובים החליטו להכנס יחדיו, והרבי רואה את שניהם מאיר את פניו אליהם, והם תמהים באזניו על אותו שידוך, הם אומרים לו על אותו שידוך שאלנו, איך יתכן שאחד מקבל תשובה חיובית והשני מקבל תשובה שלילית?
איך לא תבינו השיב הרבי, נצטוינו בתורה "לפני עיור לא תתן מכשול", ורש"י מפרש, לפני הסומא בדבר לא תתן עצה שאינה הוגנת לו, אדם שלא יודע עצה נכונה והגונה, אתה צריך לתת לו עצה אתה צריך לתת לו אותה הגונה לפי מה שהוא שואל אותך, כי הוא סומא, הוא עיוור, הוא לא יודע מה לעשות, אז אל תתן לו מכשול, תתן לו עצה שאינה הגונה. אז אתה סיפרת שאתה עני ואין ידך משגת לנדוניה ומציעים לבתך בחור כליל המעלות, למדן וירא שמים ובעל מידות טובות, העצה ההוגנת בעבורך תעשה את השידוך, ודאי, אם יש לך כזאת מציאה. אבל אתה הוא פנה אל אבי הבן, סיפרת לי שיש לך בן כליל המעלות, שקדן ולמדן, ועדיו לגאון, ומציעים לך את בתו של חברך העני, נאה וחסודה, אך בלי פרוטה לפורטה, מהיכן יחיו? בעל כרחו הוא יעזוב את בית המדרש ובנפשו יביא לחמו עבורו אין זה עצה הוגנת. מוטב לו לשאת בת של רב שידריך אותו בנתיבות ההלכה, יכשיר אותו לרבנות ודיינות, או שיישא בת עשיר מוקיר תורה שיקצוב לו שנות מזונות ברוחב יד עד שימלא כרסו בש"ס ופוסקים ויהיה למאור בישראל. לכל אחד יעצתי עצה ההוגנת לו.
זה נקרא לפני עיור לא תתן מכשול. אתם שומעים? אין לעשות ככה נו, שיהיה טוב לשניהם, אם זה טוב זה טוב, אם זה לא טוב – לא טוב, אז יכולים להכנס שניים לשאול על אותו ענין, אחד יקבל תשובה חיובית ואחד שלילית. זה מה שדורשת מאיתנו התורה.
כיוצא בזה מסופר מעשה נוסף שראש ישיבה נודע פנה לרב מבריסק זצ"ל שאל, האם ראוי למנות ת"ח פלוני כמגיד שיעור? והרב מבריסק המליץ לו בחום, פנה אל הת"ח הציע לו את המשרה, השיב לו שישקול בדבר, כעבור כמה ימים ענה בשלילה. מדוע שאל, ענה לו שהוא נועץ ברב מבריסק והוא יעץ לו לא לענות להצעה, שוב פעם חוזר הענין. תמה ועלה לבית הרב מבריסק, ושאל אותו האם שינה את דעתו ומדוע? ענה לו הרב מבריסק דעתי לא השתנתה במאומה, אתה שאלת אם המינוי טוב לישיה שלך ואני אומר לך שהוא מעולה, הוא ת"ח מופלג, משנתו סדורה, הסברו רהוט, מידותיו נאות, יראתו קודמת לחכמתו, אוצר בלום הוא עבורך, אבל הוא בא לשאול האם טוב הדבר עבורו ולטובתו עדיף שימשיך לשקוד על התורה בלי עול השיעורים וטרדות התלמידים ויעלה מעלה מעלה, אז אתה רוצה שאני אעבור על לפני עיוור ואייעץ לו עצה שאינה הוגנת לו?
רואים שוב, לפני עיוור לא תתן מכשול, זה לתת עצה הגונה והוגנת.
הרב שך זצ"ל היה אומר, בכל עצה שאני יועץ אני משווה לנגד עיני שבעולם העליון אפגש עם אותו אדם ואדרש להצדיק בפניו את עצתי, הוא ישאל למה נתת לי עצה כזאת? אני אצטרך להצדיק ולהסביר למה נתתי לו עצה כזאת. אדם יבוא לדין, אם הוא לא נתן עצה הוגנת. זה נקרא לפני עיוור לא תתן מכשול. זה מצוה מן התורה.
אבל בפסוק לא מוזכרת נתינת עצה שאינה הוגנת, אלא כל נתינת מכשול, הלא מי שמושיט כוס יין לנזיר, אדם שהוא מתנזר מן היין ואתה נותן לו יין, אתה נותן לו מכשול, או מי שנותן אבר מן החי לנכרי, גוי בשבע מצוות בני נח אסור לו לאכול אבר מן החי, אדם כזה עובר משום "ולפני עיוור לא תתן מכשול", אדם שנותן לחברו לאכול נבלות וטרפות, או אפילו ספק נבלות וטריפות, הרי זה לפני עיוור לא תתן מכשול, ז"א כל מכשול שאתה יכול לגרום לחברך, אדם שמלווה בריבית והלווה עוברים על לפני עיוור לא תתן מכשול. מי שמשוחח עם החברותא שלו בתוך לימוד בתוך הסדר, שצריכים ללמוד עכשיו, הרי זה לפני עיוור לא תתן מכשול. המספר לשון הרע ורכילות, הרי זה קרייזימן. כן, זה לפני עיוור לא תתן מכשול. אז ז"א צריך לחרוד על כל צעד ושעל שלנו והנה למדנו על מצוה, מה זה לפני עיור לא תתן מכשול, חייב יהודי לתת עצה הוגנת למי ששואל אותו דבר מה. ולא לערבב את האינטרסים שלו בתוך העצה. הגמרא אומרת לפעמים, עצה טובה קא משמע לן, יש פעמים שהגמרא אומרת איזה דבר שאין בו שום לימוד הלכתי דוקא, אבל עצה טובה קא משמע לן, באה והשמיעה לנו הגמרא עצה טובה.
בואו נראה עכשיו ענין של לדון לזכות. יש מעשה בגמרא בשבת קכ"ז, מעשה באדם אחד שירד מהגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום לשלוש שנים. אסור לאדם להשכיר את עצמו ליותר משלש שנים, כמו שמובא ברמ"א בחושן משפט סימן של"ג. ערב יום הכיפורים אחרי שלש שנים אמר לו תן לי שכרי ואלך ואזון את אשתי ובני. נו, צריך להתבונן, יש לאדם הזה אשה ובנים, הבית שלו ריק, והוא אומר לאשתו, הרי אין לי פרנסה, תני לי רשות ואשכיר את עצמי לשלש שנים, בינתיים תלוי כספים, תתמודדי לבד, בעוד שלש שנים אשוב עם צרור הכסף, נשלם את החובות ובמותר אייסד עסק. ועכשיו הגיעה השעה שאליה נשא נפשו שלש שנים. מה עונה לו הבעל הבית? אין לי מעות. חד וחלק, אין לי כסף. לא הבנתי, עובד שלש שנים, הוא יודע שהוא צריך לחזור הביתה, והוא פונה אליו, תן לי את שכרי, מה עונה לו? אין לי כסף, אין לי מעות. בלשון המשנה – פשט לו את הרגל. אמר לו טוב, תן לי פירות, רק לחשוב ערב יום כיפור נניח שהיה נותן לו פירות, כמה פירות יש לתת תמורת שלש שנים של עבודה, אסמים מלאים, מה יעשה איתם? הלא הוא מתגורר בגליל, וחובות יש לו, ואז הוא יאלץ למכור את הפירות, מי יקנה? וכמות כזו גדולה, ועוד מאדם שנאלץ למכור, הרי חצי מחיר הוא ימכור. טוב, בכל אופן הוא רוצה לצאת עם משהו, מה עונה לו הבעל הבית? אין לי. טוב תן לי קרקע, נניח שהיה מקבל קרקע, הוא לא יכול לקחת את הקרקע ולהוליך אותה לגליל, הוא יאלץ למכור אותה ובכל מחיר העיקר לממש כסף לחזור הביתה לשלם חובות, על מה הוא טרח שלש שנים, אבל מה יש להאריך? מה עונה לו בעל הבית? אין לי. תן לי בהמה – אין לי. תן לי כרים וכסתות, נו ומה היה עושה עם זה, היה בא לאשתו ואומר לה הבאתי לך קרון גדוש בכל מיטה ונוצות? אבל גם זה נחסך ממנו ובעל הבית עונה לו – אין לי. הפשיט כליו לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש. נו אנחנו יכולים לתאר לעצמנו איך קיבלו אותו בבית, ואיך עבר עליו זמן שמחתנו.
ממשיכה הגמרא לספר, לאחר הרגל חג הסוכות, חג שמחתנו, נטל בעל הבית, אותו אחד שאמר אין לי אין לי אין לי, נטל בעל הבית שכרו בידו ועמו משוי של שלשה חמורים, אחד של מאכל, אחד של משתה ואחד של מיני מגדים, והלך לביתו. אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו. ווי ווי ווי, להשתומם, אומר הרב גלינסקי זצ"ל, אם אני הייתי במקום אותו פועל והיה עובר עלי כל זה וכזה חג סוכות עובר עלי, ושבוע אחרי החג אני זוכה לאורח, האדון בעל הבית האטום, העושק, ועמו שלשה חמורים טעונים כל טוב והוא מחייך, האם הייתי מסב עמו לסעודה? וכאן כתוב שרק אחרי שאכלו ושתו נתן לו שכרו. זה לא נתפס, זה לא נתפס, זה צריך להיות מלאך, מלאך צריך להיות האיש הזה.
עכשיו לפני שהוא נותן לו שכרו, מה הוא שואל אותו? הבעל הבית האדון שואל אותו, אמר לו בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות, במה חשדתני? אמרתי שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך ולקחת בהם. חשבתי שהשתמשת בכל המזומנים על עסקה משתלמת, ולכן לא היה לך מעות לתת לי. גם זה לא מובן, הרי מראש הוא ידע שהוא נשכר לשלש שנים, אז עליו היה להכין בצד מעות ולא להשקיע על חשבונו בעסקה אחרת, ואם השקיע מוטלת עליו החובה למכור את הפרקמטיא, אתה סחורה, ולשלם בכסף מזומן כמו שמובא בגמרא בבבא מציעא קי"ח ובתוס' בבא קמא מ"ו. אבל גם זו כף זכות, הוא לימד עליו הפועל כף זכות. אומר לו בשעה שאמרת תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה, במה חשדתני? הלא ידעת שבהמות רבות יש לי. אמרתי שמא מושכרות ביד אחרים. אתם שומעים איזה לימוד זכות, הוא אומר לו וכשאמרת לי תן לי קרקע, אז הוא אומר, אמרתי שמא הוא מוחכרת לאחרים, דהיינו הקרקע חכורה. מי מסוגל להבין? הרי יש מחיר לקרקע חכורה, כמה יתנו עבור מכירתה לכשתפוג החכירה, אבל גם כאן הוא לימד עליו זכות. נו, ובשעה שאמרתי לך שאין לי פירות, במה חשדתני? אמרתי שמא אינן מעושרות. האסמים והממגורות מלאים להתפקע, הפועל מבקש שכרו, מוכן לקבל אותם תמורתו, תמורת השכר, ובעל הבית צדיק, אין למסור תבל לעם הארץ. אמת. אבל היה יכול לתרום ולעשר, ולהניח בצד עד שיבוא הכהן, אבל גם זה הוא לימד עליו זכות. ובשעה שאמרת לי, כרים וכסתות, במה חשדתני? כאן כבר פסו כל התירוצים אך לא אמרתי שמא הקדיש את כל נכסיו לשמים. אתם שומעים איזה תירוצים רחוקים ודחוקים ללמד זכות על אדם שלכאורה עושה עוול לא ישוער, עובד שלש שנים, לא חודש שלא משלמים לו משכורת, לא חודשיים, שלש שנים, ערב ראש השנה צריך לקחת את השכר וללכת הביתה, שום דבר הוא לא נותן, הכל אומר אין לי וגם לא מנמק, וגם לא מתרץ, אין לי, אין לי, אין לי. והוא עוד ממשיך ללמד עליו זכות. מה ענה לו הבעל הבית עכשיו אחרי ארוחה ואחרי שהם אכלו ושתו, אמר לו בלשון שבועה, העבודה כך היה, הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה. את כל הנכסים שלי אני הדרתי, כדי שהבן שלי לא יוכל לקבל שום דבר, בגלל שהוא לא עסק בתורה, שלא יהיה לו אגורה אחת, וכשבאתי אצל חברי בדרום התירו לי את כל נדרי, לכן יכולתי לבוא ולשלם לך עכשיו, כי התירו לי את הנדר הזה שאני מדיר אותו מכל נכסי, אז בפועל באמת לא היתה לו שום אפשרות בלי התרת הנדר, לא היתה לו שום אפשרות לתת כלום. ז"א, הוא כיוון בדיוק בדיוק בדיוק למה שהיה.
אומר הרב גלינסקי זצ"ל כשלעצמי אני לא מבין גם כף זכות זו, יש לך פועל, עליך לתת את שכרו והשכר ניתן בידך, אז קודם תפריש את השכר שלו ואח"כ תקדיש כרצונך. מכל מקום כך היה. מה סיים הבעל הבית? – ועתה כשם שדנתני לזכות המקום ידין אותך לזכות. כמו שאתה דנת אותי לזכות הקב"ה ישלם לך שכרך מושלם שידונו אותך לזכות. אתם יודעים מי זה היה הפועל? רבי עקיבא. חנג'ורי בסטרי. לא יאומן כי יסופר, איזה מידות נעלות, איזה מידות נעלות, ווי ווי ווי, אתם שומעים עד איפה חיוב של לימוד זכות, לא רואים את זה בדור הזה, ללמד זכות, "בצדק תשפוט עמיתך", בצדק, תצדק את עמיתך. ובפרט אם אדם צדיק מפורסם שעושה מעשים טובים וגדולים וידוע לכל, אפילו אם יראו שהוא עושה מעשה שתשעים ותשע אחוז זה עבירה גמורה, ויש רק אחוזון אחד שאפשר בדוחק ללמד עליו זכות, כמו פה, חובה לדון אותו לזכות. ואם לא עוברים על בצדק תשפוט עמיתך, שזה איסור גדול מאד, ואיך שאתה דן – דנים אותך בשמים.
אומר הרב גלינסקי, לא מובן, לדון לכף זכות זה מצות עשה, בצדק תשפוט עמיתך כמבואר בגמרא, וככל מצוה יש לה דינים, ודוקא כשכפות המאזניים שקולות והדעת נוטה לכאן ולכאן, ככה אנחנו מבינים בצדק, בצדק תשפוט, אבל החפץ חיים כותב בשמירת הלשון חלק א' בשער התבונה פרק ד', שמהסיפור הזה למדנו שצריך לדון את חברו לכף זכות, אפילו אם אופן הזכות הוא היותר רוק. והראיה שבסופו של דבר אכן כיוון רבי עקיבא לאמת בהמלצת הזכות. ואם כן, אם כך האדם עושה, הקב"ה ידון אותו לזכות. יבואו כל המלאכים, יקטרגו עליו חובה, ויגידו צריך לפגוע בו לייסר אותו להעניש אותו והכל, הקב"ה ידון אותו לזכות. אז מי שמחפש זכויות בשמים, שידון לזכות. רק ברשע מפורסם ידוע אסור לדון אותו לזכות. אבל מי שלא ידוע לנו, חובה לדון לזכות, ומי שודאי ידוע לנו שהוא צדיק, אפילו אם יש רק אחוזון ואין לך אפילו לימוד זכות מה להגיד, חובה לדון לזכות.
עכשיו מה פשר הדברים, אדם דן את חברו לזכות, למה? כי אין אדם יודע מה בלב חבירו. אבל הקב"ה בוחן כליות ולב, וממה נפשך, אם חשב לטובה לא יקפח הקב"ה שכרו, ואם לרעה איך יהפוך את זה לזכות? הרי זה היפך האמת. עוד פעם, אדם דן את החבר לזכות, למה הוא צריך לדון אותו לזכות? כי הוא לא יודע מה בלב חברו, טוב, אנחנו לא יודעים אז לכן אנחנו דנים לזכות, אבל הקב"ה כן יודע, הוא בוחן כליות ולב, הוא יודע בדיוק כל אחד מה חשב מה רצה מה עשה, אז ממה נפשך, אם חשב לטובה, אם האיש הזה שאנחנו מדברים עליו חשב לטובה, ודאי שהקב"ה לא יקפח את תשכרו, אבל אם האדם הזה חשב לעשות מעשה רעה, איך זה ייהפך לזכות? היפך מהאמת? הרי הוא חשב רעה, איך זה יהפך לזכות?
אז החפץ חיים מתייחס לכך וז"ל: ידוע שחובתו של האדם וזכותו תלויים לפי רוב הזכויות והעוונות שיש בידו. החובות של בן אדם או הזכויות שלו, במה הם תלויים? כמה מצוות וכמה עוונות יש לו, אם יש לו הרבה עוונות הוא בעל חובות גדול, אם יש לו הרבה מצוות הוא בעל זכויות גדול, הכל תלוי בכמה יש לו עוונות וכמה יש לו זכויות ומצוות. כמו שאמרו חז"ל בכמה מקומות, בקידושין מ', בירושלמי תענית פ"ג, קהלת רבה, אם רוב מצוות הוא בגדר צדיק, ואם רוב עוונות הוא בגדר רשע. אמרו חכמים ז"ל, שלשה ספרים נפתחים ביום הדין, צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים, רשעים גמורים הכוונה שהם ברוב עוונות נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה, בינונים תלויים ועומדים ליום הכיפורים. והנה ידוע שבענין הזכויות שיש ביד האדם, אפילו אם כחול ירבון, אם הקב"ה יתנהג עמו במידת הדין הגמורה, לא יישארו בידו כי אם מעט מזעיר. אתם שומעים? אפילו כל אחד מאיתנו יהיה לו זכויות כחול הים, אבל אם הקב"ה יחליט שהוא מתנהג איתו במידת הדין הגמורה, לא יישאר בידינו אלא מעט מאד. למה? כי מצוה זה מצוה שצריכה להיעשות בשלמות, ביראת שמים, באהבת ה', בזריזות, בכל התנאים שיש לעשות מצוה בשלמות, ואם אתה מחסר אז היא פגומה. נגיד, אתה מביא לבן אדם חליפה חדשה מתנה, אבל יש בה קרע, איך מסתכלים על אחד שמביא מתנה חדשה קרועה? אחד הביא פרחים אבל נובלים, איך מסתכלים על המתנה הזאת? אדם הביא לאשתו יהלום, היא הולכת ליהלומן שיבדוק, היהלום סדוק. נו, אז איך מקבלים את זה? בדיוק. בדיוק. אבל כמה שווה הכוונה במציאות? אתה תלך עם חליפה קרועה? אתה תשים לשבת את הפרחים הנובלים? זה כשהוא רוצה במידת הרחמים, אבל אנחנו אמרנו שאם ה' ירצה לדון אותנו במידת הדין הגמורה, פירושו של דבר שבודקים בדיוק, זה יהלום אחד קראט כמו שאמרו או לא? לא, זה סדוק, זה צהוב, הפאזות לא מדוייקות, לא, לא, במידת הדין אתה רמאי, נוכל, מכרת לי יהלום, שקר, תקח את הכסף, מה זה פפפפ... אומר לו שמע, הכוונה שלי היתה טובה, רציתי לשמח אותך ביהלום, אומר רמאי, רמאי, גנב פה, אבל זה יהלום, כן, אבל האמת שהוא סדוק, הוא צהוב. אויויו, אם לא עושים את כל המצוות על פי הפרטים והאופנים הנכונים כדי לעשות את אותה מצוה, אם ידונו אותנו לפי מידת הדין המצב לא טוב. א"א היה צדיק? צדיק גמור, היה רגל במרכבה? היה עוד אחד כמוהו? לא היה, עוד אחד אין, אברהם אבינו. אבל פעם אחת הוא אמר ארבע מילים לא במקום, במה אדע כי אירשנה, אמר לו הקב"ה ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה, על כל מילה ששאלת לא במקום מאה שנה גלות לילדים שלך. יבבי, יבבי. שקול מילים, יחביבי, שקול מילים, עדיף לא לדבר. למה אם אמרת דבר שלא במקום תאה מה מקבל הצדיק הגדול ביותר, כי אם הקב"ה יבוא בדין עם כל אחד, ווי ווי ווי. אומרים חכמים שאברהם אבינו נתנסה בעשרה נסיונות, העשירי היה הכי קשה, לעקוד את יצחק, והוא עשה את זה בשלמות, מה זה בשלמות? השטן בא להפריע לו, בלבל אותו, העליב אותו, פגע בו, ביזה אותו, אמר לו אתה סנילי, אתה ככה, מה אתה עושה, אתה הולך להרוג את הבן שלך, אתה עושה שטויות, הלך לבן שלו ליצחק אמר לו אבא שלך די, גמרנו התחרפן וזה, לא עזר. הוא מגיע, המאכלת מחודדת, הילד עקוד, הצוואר פשוט והוא בא לשחוט. פתאום הוא שומע את המלאך, אברהם אבינו, אל תשלח ידך אל הנער, מה היה צריך לעשות? יחלאולאו.... לצחוק, להיות מבסוט, ברוך ה' עמדתי במבחן לא צריך לשחוט, לא. אומרים חכמים, הוא שחט קצת בשביל להוציא רביעית דם, שלא יגידו שהוא שחט, שלא יחשבו שהוא בא רק על דעת לעשות כאילו ולרדת. אבל באותה שעה כתוב, שזלגו דמעות מעיניו לעיני בנו יצחק. עין במר בוכה ולב שמח. אויש, זה שני ניגודים שלא נתפסים, הלב שמח לעשות את רצון הבורא אבל הגוף בוכה באהבתו את בנו. אומרים חכמים, שלו היה רוצה הקב"ה להעניש את אברהם אבינו, דהיינו הולך איתו במידת הדין, היה מעניש אותו על הדמעות שהוריד. איך נתערב הגוף במצוה כזאת גדולה וקדושה? אתם שומעים, היה פה משהו שהוא אנושי, אנושי, לא מלאכי, אברהם צריך להיות מלאך וזה אנושי שאדם זולגות לו דמעות, כן, אבל מאברהם אבינו מצפים למשהו אחר, אתם שומעים? אם היה רוצה הקב"ה ללכת איתו בדין היה תובע אותו על הדמעות. יבבי. יבבי. יבבי.
רחל ולאה, רחל היא האחות הקטנה, יעקב רצה להתחתן ברחל, לא בלאה, ולאה יודעים את הסיפור, קדמה לאחותה, ורחל ויתרה, שתקה וסייעה לה להחליף אותה בליל הכלולות. אתם יודעים איזה גבורה, מה זה אשה קדושה שאין כדוגמתה, היא למעשה כאילו ויתרה על החתן הכי טוב בעולם, כי עכשיו היא תצטרך להתחתן עם עשיו, לא עלה בדעתה שיעקב יקח אותה גם. אבל יש מקום אחד שכתוב ותען רחל ולאה, כתוב שרחל הקדימה לענות ליעקב לפני לאה אחותה הגדולה, לכן היא מתה לפניה. שמעתם? שמעתם? הקדימה, אבל היא החשובה, בעצם כל הפניה כשפונה יעקב הוא מדבר בעיקר לעקרת הבית לרחל אמנו, אבל היא הקטנה, יש לה אחות גדולה, אז למה את מדברת ראשונה? אה את מדברת ראשונה – תמותי ראשונה, יבבי, יבבי. אתם מבינים דבר כזה מה זה מידת הדין, אם ה' הולך במידת הדין יבבי, מי יישאר עם זכויות בכלל?
כלל הדבר, אם ידקדק הקב"ה חלילה וחס אחר עשיית המצוות, יימצאו רובן בעלי מומין, והמצוות שיישארו יהיו מיעוט מן המיעוט נגד העוונות שיש לו והוא ייקרא עבור זה רשע. רק לצייר לכם את זה באמת איך זה יראה אחרי שתגיעו לעולם האמת, אז כידוע שכל אדם שעושה מצוה נברא לו פרקליט, מלאך שנברא מהמצוה, זה שמו, אני פלוני אלמוני נבראתי ממצוה פלונית על ידי פלוני ביום פלוני, זה המלאך שלך, הוא נברא מהמצוה. אדם נודר נדר לתת צדקה נברא מלאך שממתין שיתקיים הנדר, אם לא – הוא פוגע בו. כל מצוה שאתה עושה נברא מלאך. עכשיו אם המצוה היא מצוינת, אז המלאך שלם. אם המצוה לא בסדר אז או שהוא חסר עין, אין לו אוזן, האף עקום, חסר לו יד, גידם, קיטע, משהו מפחיד. אתה תגיע לעולם האמת, אם ככה נראות המצוות שלך כשתראה את המלאכים שלך, תרצה לברוח. ואי אפשר לשפץ אותם שם. אין שיפוצים.
ש. למה נברא המלאך אם אין ערך
הרב: בטח שיש ערך, לפי מה שעשית זה הערך.
ש. ואתה אומר שהבן אדם נמדד לפי המצוות והכל
הרב: נכון
ש. אבל אם אין ערך למצוה
הרב: יש ערך, יש ערך, יש ערך, יש אחד אמרו לו הנה אתה רואה, תעשה את כל הקיר הזה ככה, אבל הוא עשה חלק בולטים חלק שקועים חלק לא ישר חלק לא זה.
ש. לא שומעים
הרב: אייווה, עכשיו סגרו איתך על הקיר הזה שאתה תקבל על כל מטר נגיד אלף שקל, ועכשיו
ש. מוותר על המלאך
הרב: אתה מוותר? הוא כבר נברא, הוא לא שואל אותך
הרב: ועכשיו אתה ישלמו לך בדיוק לפי מה שעשית את העובדה ועוד יכול להיות שיגידו לך שאתה צריך להוריד את הכל ולעשות מחדש. לכן אתה יכול לחזור גם בגלגול, לעשות הכל מחדש.
ש. לא שומעים
הרב: הוא לא צריך לדבר, רק רואים אותו מבינים הכל.
ש. המצוה הטובה שעשית אז הוא מגן
הרב: כל מלאך שהוא טוב הוא מלמד עליך זכות, כל מלאך שהוא חפיף הוא אומר אין מה לדבר, תסתכל איך אני, אתה רואה, מה יש לדבר. בן אדם עני שהוא בא מרופט בלוי שסוע ושלא אכל כמה ימים, רואים את זה על הפרצוף, אתה רק פותח את הדלת, אתה לא טועה ואומר הנה עשיר, אתה רואה עני, מה יש לדבר, לא צריך לדבר. לעומת זאת אצל אברהם אבינו, במצוה שהוא עשה בעקידה, כתוב שהמלאך אמר, "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה", איך הוא ידע המלאך שהוא ירא אלקים? מה הוא בוחן לבבות? המלאך לא יודע את הלב שלו. אתם יודעים איך הוא ידע? מה ההמשך של הפסוק? עתה ידעתי יען כי לא חסכת את בנך ממני, מה זה ממני? הוא אומר איך אני יודע שאתה ירא שמים? אומר המלאך ממני, אני מסתכל איך אני, אני רואה שאני שלם בכל השלמות אז אני יודע שעשית את המצוה בשלמות. ממני אני יודע. ז"א עושים מצוה בשלמות בוראים מלאך בשלמות, עושים אותה לא בשלמות ככה נראה המלאך.
ש. לא שומעים
הרב: לא ספק אחד, לא לא לא, לא ספק אחד, אם רובך זכויות אתה תכנס לגן עדן, אם רובך עוונות חנג'ורי בסטרי. אבל אם הקב"ה יתנהג עמנו במידת הרחמים ויחפש הקב"ה זכות בכל עניננו, יישארו הזכויות שלנו על מכונן, יותר מזה, אפילו אם יימנו המעשים שלנו וימצא שיש לנו רוב עוונות, אם הקב"ה יתנהג עמנו במידת הרחמים הגמורה, יתמעט מנינם של העוונות. למה? כי בודאי יימצאו כמה וכמה מהעוונות שיש לחפות עליו שעשה אותם בשגגה, או מסיבה אחרת. כללו של דבר, אם ירצה הקב"ה לחפש זכויות על אדם, לא יבצר ממנו, וממילא אם יתמעטו מקצת עוונותיו תכריע כף הזכות ויקרא עליו שם צדיק.
ז"א, הכל תלוי ברצון ה', אם ה' רוצה אז הוא יכול ללכת איתך במידת הדין הגמורה כמו עם קרייזי וחבריו. מידת הדין הגמורה. ואם הוא ירצה הוא יכול ללכת במידת הרחמים. אבל לא מה שהוא ירצה, לא מה שהוא ירצה לזה לעשות במידת הדין הגמורה ולזה לעשות במידת הרחמים השלמה. למה? כל זה תלוי בהנהגה שאתה מנהיג את עצמך עם הבריות. אם הדרך שלך לדון אותם לכף זכות, דנים גם אותך בשמים לכף זכות. אם הדרך שלך ללמד חובה על הבריות, לדבר עליהם רע, גם מלאכי השרת מדברים עליך רע. עד כאן שון החפץ חיים זצ"ל, שקרייזי לא למד מעולם ולא יודע אפילו להקריא מן הכתוב. עם הארץ כשרץ.
עכשיו, אם כן אתם קובעים את גורלכם, איך שאתם דנים ידונו אתכם.
ידועים דברי הבעש"ט זצ"ל בביאור "הוי דן את כל האדם לכף זכות", מה זה שאמרו הוי דן? מה אתה דיין? מי מינה אותך? יש לך סמכות? קיבלת תעודה? כן, הוי דן, אתה במבט שלך על חברך אתה דן את עצמך, אתה לא דן אותו. אתה רק דן את עצמך. נסביר יותר.
שנינו במדרש בראשית רבה ט' י"א, כל המידות בטלו, אבל הנהגה של מידה כנגד מידה לא בטלה. תקשיבו טוב, הקב"ה עשה איתנו חסד גדול מאד, איך נדע מה מגיע לנו? או על מה בא לנו, מידה כנגד מידה. תמיד תחפש על מה קיבלת או לא קיבלת, מה המידה כנגד מידה. כמו שאמרנו, אתה מרחם - ירחמו עליך, אתה מרשיע- אתה תורשע, לדוגמא. עכשיו, מידה כנגד מידה לא בטלה. ז"א כשאנחנו נמצאים בהנהגה של הסתר פנים, כמו עכשיו, לא רואים גילוי פנים כמו שהיה במדבר, שהקב"ה היה עם עם ישראל, ראו את השכינה, ענני כבוד, ה' הולך לפניהם, משכן ה' בתוכם, היום אין את זה, זה נקרא שאנחנו בהסתר פנים, כביכול הקב"ה מסתיר פניו מאיתנו. למשל, יש שמש היא מאירה, ואם יש עננים אז הם מסתירים את השמש, לא שהיא איננה, היא נמצאת, מי שטס מעל העננים רואה את השמש, וכשיש עננים יש הסתר. כרגע אנחנו בהסתר שלא רואים גילוי שכינה, אז בזמן שיש הסתר פנים הקב"ה מציץ מן החרקים. אתם יודעים, הכהנים הם פושטים את ידיהם ועושים ככה באצבעות, למה? כנגד מציץ מן החרכים. כתוב שהם מברכים את העם, אבל בסוף מה כתוב, ואני אברכם, ז"א הברכה זה לא הכהן מברך אלא ה' מברך דרך הכהן. וצריך לעשות ככה ולפשוט ידיו וזה נקרא שהקב"ה כביכול מציץ מן החרכים.
והקב"ה כביכול רואה ואינו נראה, אבל עדיין אנחנו יכולים לראות את הקב"ה בחוש, איפה יכולים לאות אותו? בתשלום של מידה כנגד מידה, כי במידה שאדם מודד בה מודדין לו. איך שאתה מודד את האחרים ככה ימדדו לך.
חכמים תקשיבו, תראו עד איפה זה, חכמים האירו את עינינו והביאו לנו לדוגמא, פסוק שכולנו מכירים, כתוב "וימצא הגביע באמתחת בנימין ויקרעו שמלותם". הגביע של יוסף שנחשב כמלך מצרים בעיני האחים, נמצא באמתחתו של בנימין, וכשהם ראו את זה קרעו את שמלותם. למה קרעו בגדיהם? כיון שהם קיבלו על עצמם ואמרו, "אשר יימצא איתו הגביע ומת". אז בנימין חלילה צריך למות. ועוד הם אמרו, וגם אנחנו נהיה לאדוני לעבדים.
אבל במדרש אמרו שנסתבכה להם קריעה זו, למה הם הגיעו למצב כזה שהיו צריכים לקרוע את שמלותם מרוב הצער והיגון? על שבשרו לאביהם שיוסף טרוף טורף וגרמו לו לקרוע את בגדיו. אז החזירו להם מידה כנגד מידה, גרמתם לאבא שלכם לקרוע את הבגדים כאבל על מות בנו כביכול יוסף, גם אתם תקרעו את הבגדים שלכם כביכול על מיתתו של בנימין. הנה רואים מידה כנגד מידה.
בכך לא די, אמרו במדרש, יוסף הוא גרם לשבטים לקרוע, עמד בן בנו ונפרע לו, שנאמר "ויקרע יהושע שמלותיו", אתה גרמת לשבטים לקרוע, כמו שקראנו עכשיו, אז אתה תדע גם, מצאצאיו גם כן יהושע יקרע את שמלותיו. מידה כנגד מידה.
בנימין גרם לשבטים לקרוע, והיכן נפרע לו? בשושן הבירה. "ויקרע מרדכי את בגדיו" מידה כנגד מידה.
מנשה, הוא היה ממונה על בית יוסף, הוא חיפש את הגביע ומצא אותו באמתחת בנימין, מנשה גרם לשבטים לקרוע, הוא גרם להם בזה שהוא מצא את הגביע. לפיכך נקרעה נחלתו חלק בארץ הירדן וחלק בארץ כנען, וחצי שבט המנשה, למה חצי שבט המנשה? נקרעה נחלתו, כי הוא גרם להם לאחים שלהם לקרוע. תגידו לי הוא אשם? מה הוא עשה? הוא נשלח על ידי אביו לעשות כן, והוא עשה. אבל אתה גרמת מידה כנגד מידה לא פסקה. עד כדי כך מדוקדקת הנהגת מידה כנגד מידה, ומידה טובה מרובה ממידת פורענות, אז אם ככה מדקדקים מידה כנגד מידה על דבר רע שאדם עשה, במידה טובה גם מדקדקים עם האדם לתת לאדם כפי שהוא עשה אבל פי חמש מאות. כי טובה מידה טובה פי חמש מאות, אז אם תרבו לעשות דברים טובים ישלמו לכם במידה כנגד מידה פי חמש מאות. ופה אני רוצה לספר לכם סיפור קצר. כמה שאדם מטיב לחברו ככה ייטיבו עמו. ואם אדם מטיב לכל ישראל ווי ווי ווי מה מחכה לו שכר, חוץ מכמה קרייזי שמבינים הכל הפוך.
עכשיו בואו תשמעו מעשה בבני ברק, לפני שנים רבות עשרות שנים, היתה תאונת דרכים ברחוב ז'בוטינסקי ואשה נדרסה למוות, נתאספו אנשים סביבה, המשטרה רצתה לקחת את הגופה למכון הפטלוגי, והחרדים אם אתם זוכרים את המלחמות שהיו פעם על ניתוחי מתים, עמדו בפרץ ולא נתנו לקחת את הגופה, אף אחד לא ידע מי האשה הזו, אבל לא נתנו שגופת יהודיה תנותח, ואתם יודעים מה עושים שמה ואיזה חלקים מעלימים ומה וכו'. קיצורו של דבר, התאספו שמה מאות ואח"כ זה הגיע לאלפים, המשטרה הגיעה והחליטה לפזר אותם בכח וראו שהולך להיות פה אסון, בסוף נמלכו בדעתם והחליטו לוותר, ומרחוב ז'בוטינסקי לקחו אותה לקבורה בחלקה של החזון איש, בבני ברק, ששמה עולה סכום יקר מאד חלקת קבר וגם לא קוברים כל בן אדם, קוברים שמה רק אנשים שהם צדיקים. וכל המסלול עד שמה מלוים אותה אלפים וקוראים תהילים. והגיע לשמה אדם אחד שזיהה אותה, ואמר שהיא אשה ערירית, היא גרה בבת ים, אין לה משפחה, אבל הוא מכיר אותה מזמן השואה במלחמה בגרמניה, והוא יודע מי היא ומה היא עשתה, הוא אומר האשה הזאת צדיקה גדולה, היא היתה הולכת בלילה, וגופות של היהודים שהיו מושלכות היתה לוקחת אותם ליער וקוברת אותם כל לילה. מן השמים שילמו לה שהיא תפטר בכנסיה לבני ברק ושאלפים של חרדים יתפללו עליה כל הדרך ויקברו אותה קרוב לחזון איש זצ"ל. כי הקב"ה משלם מידה כנגד מידה, את דאגת לקבורה של יהודים, מן השמים ידאגו לך בלויה מפוארת, אנשים שלא מכירים אותה, לא יודעים מי היא בכלל, אבל ככה ה' נטע בליבם שזה מה שיעשו, ונלחמו עליה שלא יגעו בה, והכניסו אותה ככה לקבר.
וכך שנינו, מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע, למי נ ושא עוון? למי הקב"ה נושא את העוון, למי שעובר על פשע, מי שמעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו. גם שנינו, "ונתן לך רחמים ורחמך", כל המרחם על הבריות מרחומים עליו מן השמים, וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמים עליו מן השמים. אתם שומעים, זה כלל ברזל, זה גמרא בשבת קנ"א. ואמרו בראשית חכמה בשער הענווה פרק א', גם מובא בשל"ה הקדוש, על כך הבטיח הקב"ה שכל זמן שישראל עושים לפני כסדר שלש עשרה מ ידות, הוא מוחל להם, מה זה עושים לפניו? שמקיימים בעצמם מצות הליכה בדרכי הבורא. מה זה דרכי הבורא? כתוב והלכת בדרכיו, מה הוא רחום אף אתה היה רחום, מה הוא חנון אף אתה היה חנון, מה הוא גומל חסדים אף אתה היה גומל חסדים, ואז בהנהגת מידת כנגד מידה ימחלו לך מן השמים, יגמלו עמך חסד לפנים משורת הדין, אבל מקשה ליבו יפול ברעה, כמו קרייזי.
נזכיר את דברי הגמרא בתענית כ"ה. תקשיבו דבר מדהים מדהים מדהים. מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התיבה, זה היה בשנת בצורת, לא היה גשמים, וגזרו תענית והתפללו בשביל להוריד גשמים. אז הוא ירד לפני התיבה ואמר 24 ברכות ולא נענה. ירד רבי עקיבא אחריו ואמר, אבינו מלכנו, למענך רחם עלינו, וירדו גשמים. זה מה שהוא אמר, וירדו גשמים. רבי אליעזר אמר 24 ברכות ולא ירדו גשמים. והוא אמר את זה אבינו מלכנו, למענך רחם עלינו, ירדו גשמים. רננו חכמים, התחילו לרנן, מה זה, התלמיד יותר גדול מרבו? יצאה בת קול ואמרה, לא מפני שזה גדול מזה, אלא שזה מעביר על מידותיו וזה אינו מעביר על מידותיו. ומקשה רבינו ישראל מסלנט זצ"ל ואומר, אם זה מעביר על מידותיו וזה אינו מעביר על מידותיו, הרי שזה גדול מזה. והמעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו, אם כן איך אמרה הבת קול, לא מפני שזה גדול מזה, הבת קול לא הסכימה שיחשבו וירננו שרבי עקיבא יותר גדול מרבו – רבי אליעזר, אבל שואל רבי ישראל מסלנט, אם זה מעביר על מידותיו זה לא מעביר, אז זה יותר גדול מזה, אז איך אומרת הבת קול שזה לא מפני שהוא גדול מזה?
אבל תירץ רבי ישראל שנבין מה קרה פה. הקפדנות של רבי אליעזר, פירושו הוא לא מעביר על מידותיו, לא מעביר, מה זה לא מעביר? אז הוא קפדן, הקפדנות של רבי אליעזר לא נבעה מקשיחות חס וחלילה, אלא הוא היה שמוטי, מה זה שמוטי? מתלמידי בית שמאי. וידוע ששמאי היה קפדן, מה זה קפדן? הנהגה שלהם היתה לשם שמים בקפדנות. אין דבר כזה לעגל פינות, להיות כזה, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, אלא יקוב הדין את ההר, זאת האמת וזהו, קפדן היה, והוא מתלמידי שמאי, ונקרא שמוטי, ממילא הוא לא מעביר על מידותיו. בית הלל היו ענוותנים, ורבי עקיבא היה תלמידם, והוא נהג באורחותיהם לשם שמים, אז היה שיטת בית שמאי והיה שיטת בית הלל, רבי אליעזר שייך לבית שמאי, רבי עקיבא שייך לבית הלל. ואז מה, הוא למד ממנו, אפשר להיות שייך לזה וללמוד גם אלה מאלה, מה הבעיה? הרי הם למדו ביחד, היו דנים ביחד והכל ביחד, מה הבעיה? אז היתה זו אפוא מחלוקת לשם שמים, וכל אחד מהם נהג כרבותיו. ולכן אין זה גדול מזה. רבי אליעזר היה גדול דור, אבל רבי עקיבא למד 22 שנה אצל נחום איש גמזו, והוא למד אצל עוד, אבל הוא היה שייך לבית הלל. אז חוזרת הקושיה שוב פעם, מדוע התפלל רבי אליעזר ולא נענה? הלא מה שהוא לא העביר על מידותיו זה משום הנהגה שהוא קיבל מרבותיו, וזו הנהגה ראויה ורצויה, אז למה הוא לא נענה?
אבל באמת מדוע לא ירדו גשמים? מדוע באה בצורת לעולם? הלא על חטאים של הדור, לא סתם עוצרים את השמים, עוצרים את השמים בגלל עוונות. אם כן מה ביקש רבי אליעזר? שיעבירו בשמים על המידה ויוותרו, נכון שעל פי הדין לא מגיע שירד גשם, אבל מה הוא ביקש, שמן השמים יוותרו ויעבירו על המידה, מידת הדין, ויתמלאו רחמים ויורידו גשם, זה מה שהוא ביקש, כי על פי דין לא מגיע. מה הוא מבקש? שיעבירו על מידת הדין ויורידו גשמים. מה היתה התשובה? הופה, הלא גם אתה בדעה שאין להעביר על המידה. הרי זה השיטה שלך, שלא מעבירין על המידות, למה כי אתה שמוטי, אז איך אתה מבקש שיעבירו לך על המידה? הרי מודדים מידה כנגד מידה, אתה לא מעביר על המידות בצדק, אבל אתה לא יכול לבקש שיעבירו על המידות. אבל רבי עקיבא שהוא מעביר על מידותיו, הוא יכול לפעול במרום ולהעביר על המידות, כי יבוא מין במינו, מידה כנגד מידה.
הופה, מפה יוצא לנו דבר אדיר. אם כן הדן את חברו לכף זכות, גם אם זה בדוחק עצום אינו מביט אוון ואינו רואה עמל, וממשיך על עצמו הנהגה כזו כלפיו מן השמים, וכשם שהוא דן לכף זכות כך ידונו אותו לכף זכות בכל תצדקי שאפשר בשני עולמות. כדאי או לא כדאי? אבל זה קשה, קשה מאד לאנשים. תיק תק הם דנים את כולם לכף חובה. אלופי העולם בכף חובה, מזל שאתם לא שופטים.
אבל היותר חמור, הוי דן, דן? מה אתה דיין? כן, אתה דן את עצמך, תדע לך, ידונו אותך כפי שדנת את האחרים. יו אנדרסטנד מיסטר קרייזי?
אז ז"א, למדנו פה מה זה לפני עיוור לא תתן מכשול ובצדק תשפוט עמיתך.
אם יש לכם כח אני אלמד אתכם עוד משהו, ואם לא, אם אתם רוצים לשאול שאלות אני אתן לכם לשאול שאלות. מה שאני מתכוון עוד ללמד אם תרצו, זה לא תלך רכיל בעמך, לא תעמוד על דם רעך. מה זה קשור רכילות ודם? למה זה סמוך? אז אם אתם רוצים אני אמשיך ואם לא אני נותן אפשרות לשאלות, להמשיך, רוצים ללמוד ברוך ה'.
ובכן, שני לאוין יש, לא תלך רכיל בעמך, לא תעמוד על דם רעך אני ה'. מה הקשר בין שני החלקים של הפסוק?
אומר רבי ירוחם ממיר זצ"ל, כשהוא עובר ליד בני חבורה המדברים בפלוני ומרכלים עליו, הם דומים בעיניו כחבורת קניבלים, פראים, אוכלי אדם, שמבתרים את הגופה החמה ונועצים בה את שיניהם דם נוטף על הסנטר, ככה כשהוא עובר ורואה את קרייזי וחבריו, הוא אומר אלה קניבלים, אלה נועצים את השיניים מבתרים גופה חמה ואדם נוטף על הסנטר. אבל הוא אומר לא לא לא לא, לא להשוות את המרכלים לעובדי אדם פראים, כי אוכלי אדם נוגסים במגופה מתה, והמרכלים נועצים שיניהם באדם חי ושופכים את דמו. ווי ווי ווי.
פעם מישהו אמר שהנאצים היו חיות, אז עמד אדם וצעק, חלילה להשוות אותם לחיות! הם חיות רעות, לא חיות. חיות בטבע שלהן שהן טורפות את טרפן, זה מזונם, ככה ה' קבע שהגדול יאכל את החלש ומזה הוא חי, אז הוא לא עושה את זה בגלל שהוא רע, הוא לא רע, זה הטבע שלו, כמו שאתה אוכל מלפפון, הוא אוכל צבי, אתה אוכל בננה, אז הוא אוכל ארנבת, זה האוכל שלו, זה חיות. אבל הנאצים היו חיות רעות, כי זה היה חיה פלוס שכל של אדם, והם השתמשו בכל החיותיות לרעה. כי בכל אדם יש חיות של חיתיות, לכן אומרים לנו "הוי עז כנמר, רץ כצבי, גיבור כארי", מה זה אנחנו חיות? כן, כשהקב"ה ברא את האדם הוא אמר "נעשה אדם", למי הוא אמר נעשה אדם? לכל הברואים, וכל אחד נתן משהו מכוחותיו והכל נמצא באדם. לכן אדם נקרא עולם קטן. כל הכוחות שיש בעולם – יש באדם.
טוב, לכן מובן עכשיו הקשר בין שני הציוויים, כתוב "לא תלך רכיל בעמך" כי בכך אתה עומד על דם רעך. יותר מכך, אתה לא רק עומד על דם רעך, אתה גם שופך את דמו, וזוהי אמת לאמיתה.
אבל יש פה עוד קשר נוסף ולימוד שמחייב אותנו. כתוב "לא תלך רכיל בעמך", נו, בשביל זה צריך פסוק? זה מסברה אני מבין שזה לא טוב, אם אתה תרכל על ההוא הוא ירכל עליך, יהיה קטטה יהיה מריבה יהיה נאצה, בשביל מה צריך את זה, וזה דבר פשוט, לא צריך לכתוב בשביל זה פסוק. סברא היא, קרא למה לי? וכי תעלה על דעתך שיהודי ידבר על חברו סתם כך לרכל ולהכפיש? אלא מה, הלה פגע בו והרע לו, או נמנע מלהטיב לו, ובזה הוא עורר שנאה, אולי מוצדקת והנפגע משיב לו כגמולו ומשחיר את פניו. מה גורם שידברו רכיל? סתם ככה בא לבן אדם לדבר רכיל? אם הוא לא בעל מידות מושחתות אז היה משהו, לדוגמא, ניסים סבג, פעם שולח אס אם אס ולא עונים לו שבועיים, ואז הוא תמה למה לא עונים שבועיים, אז עונים לו בגלל שאתה לא ענית לשלום גם כן שבועיים, מידה כנגד מידה. אתה לא עונה למי שצריך אותך, גם מי שאת הצריך אותו לא עונה לך. ומזה הוא נהפך לרשע מרושע שונא גדול. איך יכול להיות דבר כזה? הנה כתוב, הלה פגע בו, הרע לו לפי דעתו, או נמנע מלהיטיב לו לענות לו ועורר שנאה, ווי ווי ווי, ואז הוא משיב לו ומשחיר את פניו.
אותו דבר קרייזי, שואל שאלה אם מותר לשקר על רבנים, אומרים לו, לפי הידיעה כן אבל צריך לבדוק מהספר להביא לך ראיה מהספר, אין לו זמן להתאפק ואז הוא מחליט להתהפך. והשחיר פניו. אתם שומעים על מה אנשים עושים שטויות ומאבדים את העולם שלהם ושל כולם? יערב להם. אם היו שומעים את השיעור הזה, לפני, עכשיו כבר מאוחר הם אבודים, אבל אם היו שומעים לפני אולי היו ניצלים.
אבל נדע, לא זו הדרך, לא זו הדרך. כל אדם צריך לדעת מה עליו לעשות, כלפי הבורא וכלפי הזולת, ואין זה העסק שלנו מה עליו לעשות בעבורי, אתה צריך לדעת מה אתה צריך לעשות כלפי הבורא וכלפי חברך, אבל אתה לא צריך וזה לא העסק שלך, מה עליו לעשות בשבילך. נכון, אמת, עליו היה מוטל לקיים כלפי לא תעמוד על דם רעך, יש לך טענה אתה יכול לטעון, אתה עובר על לא תעמוד על דם רעך, אבל החובה שלך היא גם "לא תלך רכיל בעמך", נכון, נכון, הוא צריך לקיים לא תעמוד, אבל אתה צריך – לא תלך רכיל, כל אחד צריך לדעת מה הוא צריך, לא אתה יודע רק מה הוא צריך, אתה צריך לדעת גם מה אתה צריך. ותראו כמה דוגמאות מדהימות.
מה החובה של תלמיד? "יהי מורא רבך כמורא שמים", התלמיד צריך לירוא מהרב שלו כמו שהוא ירא מן השמים. מן הקב"ה. זה מה שלימד אותנו רבי עקיבא. מה החובה של המלמד, של הרב? יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, זה שאתה רב והוא תלמיד אתה לא יכול לזלזל בכבודו, אלא צריך שיהיה חביב עליך כשלך, כמו שאתה דואג לכבוד שלך תדאג לתלמיד שלך, אז כל אחד צריך לדעת מה מוטל עליו, לא כל אחד יגיד לשני, אתה עברת על כבוד רבך, והוא יענה לו אתה עברת על כבוד תלמידך. חובת הבעל שיכבד את אשתו יותר מגופו, מה זה יותר מגופו? פירושו שאם יש לו לקנות היא קודמת, אם צריך לתת לה לישון – במקום היותר טוב, אם היא צריכה את קרבת החלון היא קודמת, בגופו הוא צריך לכבד אותה יותר מגופו. לאהוב אותה כגופו, ולכבד אותה יותר מגופו. זה צריך מי לדעת? הבעל. בדרך כלל מי יודע את זה? האשה. ומה התפקיד של אשה? כשרה עושה רצון בעלה. כל אחד צריך לדעת את התפקיד המוטל עליו.
על האדם מוטל חיוב לא לרדת לאומנות של חברו ולקפח פרנסתו, אתה לא יכול לבוא לפתוח חנות ליד החנות של החבר שלך ולקפח לו את הפרנסה, באותו תחום אתה יושב לידו, זה נקרא אתה יורד לאומנות שלו. יש בזה דינים, אבל מכל מקום זה העיקרון, לא לרדת לאומנות חברו ולקפח פרנסתו. אבל על השני לדעת שאין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה, נגיד שהוא ירד לאומנות שלך, בא ופתח לידך ומקפח פרנסה, כולם עוזבים את החנות שלך והולכים אליך, אז אתה יכול לצעוק לו, אתה מקפח פרנסתי והכל, לא לא לא, אתה צריך לדעת גם עוד דבר, שאין אדם נוגע במוכן לחברו, המזונות שלך קצובים, הוא באמת באמת לא יכול לקפח לך את הפרנסה, רק חכמים אמרו שכך זה נראה בעיני הבריות ובפרט בעיני אלה שלא בוטחים בה' במאה אחוז אז הם מרגישים שקפחו את פרנסתם, לא, יתכן שנגזרה גזרה שאת הצריך לפחות משכרך, ואז תקעו לך את ההוא פה, הוא עבר את העבירה, נכון, אבל אתה צריך לזכור תמיד שהוא לא יכול לגעת בגרוש אחד מהמזונות שקצובים לך. כשם שמזונותיו קצובים כך החסרונות קצובים מראש השנה. לכל אדם, גם המזונות וגם כמה יחסירו לו במשך השנה, כמה רפורטים יהיו, כמה מנועים ילכו לך, כמה זה, כמה כמה כמה, הכל גם קצוב, הכל. אבל כשהופכים את הסדר, והגנב יודע שחסרונות הנגנב קצובים לו מראש השנה, אז נהפכה הקערה על פיה. יש לו הצדקה לגנב, הוא אומר אני רק הולך לקיים את מה שכתבו לו, מה כתבו לו? שיהיה לו חסרונות, אני בא לקחת אותם.
והיה מעשה כזה, תשמעו מה היה המעשה. עיירה סבלה נוראות מאחד שקראו לו פניה גנב, פניה גנב, בכל בוקר התעוררה משפחה אחרת לאסון, הבית נפרץ, חפצי הערך נעלמו, כולם ידעו את הכתובת. היו הולכים לפניה ואומרים לו הגנבים בקרו אצלי, ומה הם זכו? מנה גדושה של השתתפות בצער, והוא היה נושא עמם בעול ואומר, אוי וי, אוי וי, והיה פוכר את ידיו ומציע עזרה. ואומר אני אראה מה אני אוכל לעשות, הולך וחוזר ומודיע שתמורת כך וכך יוחזר הכל. שמעתם איזה גנב מנומס? גונב בלילה, מחזיר ביום ולוקח תיווך. זה דבר חדש, זה פניה הגנב. ויתר גם לפעמים על דמי התיווך לשם שמים, כדי לעזור ליהודי. נו מה יכלו לעשות לו לפניה, אף פעם הוא לא נתפס, אף פעם הוא לא נתפס, אבל כולם יודעים שהוא הגנב, ותמיד באו אליו כשהיה גניבות והוא היה מחזיר תמורת תיווך. בראש השנה הבחין הרב, רב העיירה בפניה כשהטלית שלו משורבבת עד הטבור, הכתפיים שלו רוטטות בבכי נרגש, מאריך בתפילה יותר מהרב. סוף סוף חשב הרב, אין לך אדם שאין לו שעה, הגיעה שעתו של פניה לשוב בתשובה. הגיעה רווחה, הוסר האיום, מעתה ייפסק הפחד שאפף את בני העיירה והגנב חזר בתשובה. בטח בכי כזה, והטלית הכל. כשעבר פניה להתברך, פנה אליו הרב, ואמר לו, זהו, פניה זהו. מעכשיו לא יהיו עוד גניבות בעיירה. אז הוא עונה לו, מאין לי לדעת? אני רק מתווך, צריך לשאול את הכנופיה. באמת חייך הרב, פניה הרצין, באמת אני לא רואה סיבה, כל אחד ועבודתו, השתהה הרב ואמר, על מה התפללת? היתה לך כוונה רבה מאד? בטח ביקשת שתצליח בגניבותיך, אומר לו ודאי שלא, הרי הוא לא טיפש, ודאי שלא, אמרתי לקב"ה רבונו של עולם, הרי כשם שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה כך גם חסרונותיו, אז יש לי בקשה, כל אלו שאתה גוזר עליהם שיפרצו לבתים ויגנבו את רכושם בזו השנה שזה יהיה דרכי. זה הכל, זה מה שהוא ביקש, ממש צדיק, צדיק, הוא רק המוציא לפועל של רצון הבורא, כמו קרייזי, והוא עוד יבקש שכר, הוא עוד מבקש שכר, כן. עומד לצאת סרטון מעניין על קרייזי דייזי. איזה צדקות, הוא רק המוציא לפועל של רצון הבורא, אייי, הוא אמר שהוא הממשיך והשליח של הרב עובדיה יוסף, אם תשמעו את הקללות שלו ומה הוא מדבר השליח של הרב עובדיה יוסף, ואומר שהרב עובדיה יוסף איתי, והקב"ה איתי, והזוהר הקדוש איתי, ואח"כ שרשרת של קללות וגידופים ודברי נבלה ועריות רח"ל. זה כמו פניה גנב. ממש צדיק.
נו, וכבר סיפרתי, אומר הרב גלינסקי, על אותו דיין שלא רצה לקחת שוחד, לא רצה, אתם שומעים, היה אחד דיין שלא רצה לקחת שוחד, אבל מה יעשה, צריך לחיות, אז הוא החליט לקחת שוחד בשינוי, אתם יודעים בשבת יש דברים שאסור לשנות, אבל בשינוי אומרים שזה מותר, אם אתה לא עושה את זה כדרך הרגילה בשינוי מותר, לא בכל דבר, כן, אז הוא אמר לקחת שוחד ביד חס ושלום חס ושלום, את היד הוא שומר על הלב כדי להכות על הלב בוידוי, כן. זה לא יד שמקבלת שוחד, זה יד שמה על הלב בוידוי. אז לכן הוא לא משתמש איתה. אז מה הוא היה עושה, בפרוזדור היה מחליף את הנעליים, והוא היה מודיע לתובע שהנעל הימנית זה שלו, לנתבע הוא ייחד את הנעל השמאלית, הכוונה שכל אחד ישים בנעל את מה שצריך. עכשיו, כשהוא היה נועל את ה נעליים, אם היה חש בתכריך שטרות באחת מהן, פסק הדין היה בהיר ומהיר ונהיר, צ'יק צ'ק הוא היה מסיים את הדיון, כי הוא מרגיש לפי הנעל אם זה של התובע או של הסנגור. ואם הוא דידה בשתי רגליו, דחפו לו הרבה שניהם, אז היה צריך שיקול דעת מעמיק איזה כף תכריע, האם הימנית או השמאלית, הוא היה דן לפי הנעליים. פעם אחת לא היה לו ספק בכלל, בקושי הצליח לדחוף את כף הרגל לנעל הימנית, ואז הוא פסק בנחרצות ושילח אותם מעל פניו, חלץ את הנעל, כף רגלו כבר כאבה מרוב הניירות והשטרות שהיו בפנים, הושיט ידו ונתכרכמו פניו, איזה שפל מסוגלים להתדרדר בני אדם, שמו לו פיסות נייר ריקות ותו לא, איזה שפלות, כבר אי אפשר להאמין לבריות. ואז הוא הגיע למסקנה, כשאמרה התורה ששוחד לוקחים ביד – אין להתחכם. אין לסמוך על הנעליים. זה היה מצחיק, אם זה לא היה עצוב. וזה לא היה עצוב, אם זה לא היה מדובר בנו. אייי.
להורים יש חיובים כלפי הילדים, לילדים יש חיובים כלפי ההורים, למחנכים יש כלפי התלמידים, ולתלמידים כלפי המחנכים, בני זוג יש להם חיובים איש כלפי רעהו, וכל אחד אם יהיה כנה עם עצמו יודע שהוא לא ממלא חלקו בשלמות. משתמט פה ושם, מתעצל, מתרשל, והוא נחרד לראות את הצד השני מזייף משהו. ממש אי אפשר להאמין באנשים. הבנתיוכם יהודים יקרים? זה המצב. אנחנו יש לנו ללמוד, תראו, למדנו רק שלש מצוות, ארבע מצוות, בקטנה כמו שאומרים, רק בנגיעות, להאיר את העיניים, להתחיל להזכר ולחוש ולדעת שאנחנו עוד רחוקים רחוקים רחוקים מהכיוון. לא יודע כמה יש לנו מלאכים ואיך הם נראים. לא ברור. אבל תדעו לכם, למדנו יסוד אחד גדול גדול שכל המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו. אתם יוצאים מפה עם אוצר גדול גדול גדול, אם תאמצו את זה, בצדק תשפוט עמיתך, ותלמדו ללמד כף זכות על הראויים לכך על פי דין, וי ווי ווי מה תרויחו, אפילו שאתם לא שלמים בעבודת ה'.
למי שיש שאלות בבקשה. כן, שמה הבחורצ'יק, עוד פעם, בני ג'סט א מיניט זה מיקרופון.
ש. כבוד הרב, פעם ראשונה שאני רואה אותך ואני שמח, הבן שלי פה לידי אמר לי לקום להתקלח לבוא לראות אותך
הרב: יפה, אחרי מקלחת באת, נפלא.
ש. ככה, עד מתי עם ישראל יצטרך ללמוד כדי לנקות את הנפש שלו, ועד שהנפש לא תהיה נקיה אנחנו בינתיים על הפנים
הרב: כל היסורים שאנחנו מקבלים, כל הצרות, כל הבעיות, כל המחלות, כל מה שאנחנו עוברים זה אמור לזכך אותנו לקראת הגאולה. אם נעשה תשובה מאה אחוז לא נצטרך לזיכוך הזה, כל זמן שלא נעשה תשובה שלמה אז היסורים ילטפו אותנו.
ש. האם זה ההתגרות של יצר הרע שאלהים בודק אותנו וזה מה שקובע לנו בסוף
הרב: תמיד הוא בודק אותנו, אנחנו כל הזמן בבדיקה, הוא בוחן כליות ולב הקב"ה כל הזמן בודק אותנו.
ש. אשריך תודה
הרב: תהיה בריא.
תן לבחור פה
ש. שלום כבוד הרב
הרב: וברכה
ש. השנה האחרונה התגלו הרבה מקרים בכשרויות ממש זוועה, הוכחות חד משמעיות, צילומים מהמשחטות, בפירוש, הכל נבלות וטריפות, ואנחנו רוצים לזכות את הציבור שידעו, ואנחנו מעתיקים את הדברים, ואני פונה אל אנשים ויש לי חלישות הדעת בנושא שאמרת לגלות זכות, איך אפשר לגלות זכות, הם לא רוצים לשמוע, דברים כל מי שרואה את הדברים מפסיק לאכול, מי שרואה, אבל כל השאר מחטיאים את האחרים בזה גם אני שואל רבנים, אני אומר להם בואו תתרצו תוכיחו שהדברים לא נכונים ואני ארד מזה, אבל כל עוד שאתם משכנעים אותי שאתם צודקים ולא רואים את שלי ב משך שנה הרב.
הרב: בא תקשיב, על זה לא נאמר שמלמדים זכות, למה? אם אתה אומר לאדם בא תראה, אתה חייב לי כסף, לא רוצה לראות, מה זה לא רוצה לראות? אבל אתה חייב לי כסף, אני טוען לך טענה שאתה חייב לי כסף, הנה יש פה חתימה שלך שאתה חייב, השארת לי פתק חתום שאתה חייב לי כך וכך, עד היום לא פרעת, לא רוצה לראות, לא רוצה לראות. רגע אז פירושו של דבר שאתה לא רוצה לשלם, כי אם אתה לא רוצה לראות אתה מתכחש למה שכתוב פה בחתימת ידך ואתה לא רוצה לשלם, מה תלמד עליו זכות, הוא לא רוצה, הוא אומר מפורש שהוא לא צריך לשלם. אתה בא ואומר לו, שיש פה חשש אפילו נבלות וטריפות, מה צריך לעשות בן אדם? אם אתה אומר לו עכישו שבסלט, הנה תולעת, הוא יכול להגיד לך לא רוצה להסתכל, לא רוצה להסתכל, מה זה לא רוצה להסתכל, אני אומר לך הנה תולעת, הוא לא רוצה להסתכל, הוא אומר אני לא מסתכל ואוכל, אפשר ללמד עליו זכות? איך תלמד עליו זכות? אתה אומר לו בא תראה סרטון, אני משמיע לך עדויות, אני מראה לך עובדות, אני מראה לך נתפס פה כך וכך בשר חמורים, בשר סוסים, נבלות וטריפות מערבים, אני מראה לך פה שנתפס כך, פה רמיה, פה ככה, פה ככה פה ככה פה ככה, כל זה הנה אני מראה לך, לא רוצה לראות. על זה אי אפשר ללמד זכות. במקום שאני לא יודע ולא ניתן לברר, אז במקום שאני יודע שבן אדם מוחזק לצדיק אני מלמד זכות, אבל אם ניתן לברר, גם לא סומכים על מיעוט מצוי או לא מצוי, אלא אם ניתן לברר – מבררים. אחד אומר, יש לי ספק, אני לא יודע מה הדין פה, נו אז מה אתה יכול להכריע? אתה לא יכול להכריע, אפשר להרים טלפון לשאול רב, סליחה יש לי פה ספק אני רוצה לדעת מה הדין, הוא אומר לו יש לי ספק אז אני מחליט ככה, מה זה אתה מחליט ככה? יש אפשרות לברר – תברר. כל מקום שניתן לברר חובה לברר. אתה נמצא במקום שלא נמצא מי שאפשר לברר וכו' וכו', תברח מהספק, לא תכנס לספק, תברח מן הספק. רק אם זה שאלה של חיים ומוות, וזה יכול להחיות אותך או לא, אז אתה צריך להכריע כי פיקוח נפש דוחה, אבל אם לא – מה הבעיה, אם יש לך ספק אם זה כשר או לא כשר – אל תאכל, אין לך אפשרות לברר, לברר, לא להאמין סתם, שהדבר הזה בסדר, תאכל, מה זה בסדר? על סמך מה זה בסדר? זה בא ומעיד שלא בסדר. אבל הוא מעיד שלא בסדר, אתה רק אומר זה בסדר, אז יש אחד שמעיד ויש אחד אומר לא יכול להיות. למי אנחנו צריכים להאמין? למי שמעיד, עד אחד נאמן באיסורים. אבל זאת הבעיה, שאנשים לא רוצים. הרי כבר כתב עליהם רבינו בחיי, ולא משנה מי הם, בטנם אלהיהם, הבטן שלהם זה האלהים שלהם, הבטן קובעת. רעב – אוכל. אתה רואה אנשים בחתונות, איפה הראש שלהם, בצלחת. הכשר זה לא אומר שזה כשר, הכשר זה פיסת נייר או אמירה, אבל צריך להיות ודאי כשר, ודאי כשר בחתונות לא יכול להיות לעולם כשר, לעולם, לא רק בשר ועופות, גם סלטים וגם בישולים, כי בשביל לבדוק את כל הירק לכמויות של מאות אנשים צריך ארבעה ימים לפני כן לפחות עשרה אנשים שיבדקו את כל הירק, את כל האורז, את כל החומוס, את הפטרוזיליה, את הכוסברה, כל דבר שיש שמה עם שולחן שיקוף. זה אף אחד לא עושה, יש משגיח שאומר שזה כשר, זה התפקיד שלו, על זה הוא מקבל משכורת, להגיד שזה כשר. ואם תעשה לו מבחן גם בכשרות תראה שרובם הם עמי ארצות לא יודעים בכלל מה הם עושים שם, הם אומרים רק אמרו לי תבדוק את הניירות שזה מגיע שזה בא משם ומשם וזהו. אבל אתה חושב אתה ראית פעם משגיח שלוקח פטרוזיליה ויושב על עלה עלה ומסתכל עליו? מרשרשים את זה במים תיק תיקתיק תיק תיק תיק תיק, ואודרוב לתוך התבשילים ולסלטים. ויאכלו ענווים וישבעו סלט חי.
כן שאלה פה לבחור בלבן. כן הבחור בלבן.
ש. שלום עליכם הרב, קודם כל שמחנו לראות את הרב
הרב: ערב טוב
ש. הרב אמר לפני זה על חבר, את מי התורה מגדירה כחבר, את היהודי, את הגוי, את השכן, משפחה, אבא, אמא
הרב: חבר זה מי שהולך בדרכי התורה והמצוות, אדם כזה הוא נקרא חבר. אדם שהוא עובר על המצוות בידיעה, אדם כזה הוא לא בכלל עמיתך. עמיתך זה עם שאיתך במצוות. אז ז"א, באנשים האלה אין דין של לשון הרע לדוגמא, אדם שהוא אפיקורס, כופר בתורה, מחלל שבת בפרהסיא, אין לו דין של עמיתך ואין בו את הדינים האלה שלמדנו.
ש. וגוי, כלומר הוא בכלל
הרב: גוי מה
ש. גוי לא יכול להיות גם חבר
הרב: הוא לא חבר שלך לא
ש. ולדון לכף זכות לגבי מה שהרב אמר, לדון את כולם לכף זכות
הרב: לדון לכף זכות אתה ראוי תמיד כמידה במקום שזה לא אסור כמו שאמרתי ברשעים אסור לדון אותם לכף זכות, רשעים מפורסמים, אז אתה צריך להרגיל את עצמך לטובתך לדון לכף זכות.
ש. אבל עוד הפעם, יש רשעים מפורסמים ויש רשעים גויים למשל, גם יהודים, רשעים של מפורסמים אבל עדיין רשעים
הרב: לא הבנת, מה שאתה יודע אם אתה לא יודע והוא בינוני בעיניך כי אתה לא יודע, אתה צריך לדון לכף זכות.
ש. גם את הגויים
הרב: לא, אנחנו עכשיו לא מחוייבים גויים, אבל גם שמה אין ענין לדון לכף חובה על כל דבר, תלוי במה. ז"א, הגוי חשוד בהרבה דברים שאין הכוונה שלו לשם שמים. כן, כיון שלדוגמא, אדם שאומר שאני נותן צדקה זו בשביל שיחיה בני הרי זה צדיק, אבל גוי שיגיד אותו דבר לא אומרים הרי זה צדיק, למה? כי גוי אם נתן צדקה שיחיה בנו והוא מת – הוא מקלל, כי הוא נתן את זה רק בשביל האינטרס, אבל יהודי אפילו אם חלילה אחרי שנתן צדקה קרה אסון, הוא לא יקלל חלילה באלקיו ולא כלום, הוא קיבל את הדין והצדקה הלכה כצדקה, יש שוני בין יהודי לבין גוי.
כן, פה בשורה השניה.
ש. ערב טוב כבוד הרב
הרב: ערב טוב
ש. אני מאד שמח שאני פה, קודם כל הייתי רוצה לבקש ברכה בשביל אמא שלי לרפו"ש
הרב: שומרת תומ"צ?
ש. משתדלת, אבל אני מאד רוצה לשמור תומ"צ בשביל זה הגעתי לפה, גם בשביל לקבל ממך ציצית וכיפה.
הרב: הנה בבקשה אשריך
ש. מעבר לזה יש לי עוד שאלה קטנה שאפשר להגיד על אמונה, כביכול רשע, אני אחלק את זה לשני חלקים, רשע שהוא גמור ושהוא חוזר בתשובה, לפי מה ששמעתי גם בשיעורים שלך וגם של אחרים, הוא כמו שהוא נולד מחדש, בעצם נמחלים כל עוונותיו, זו שאלה ראשונה שלי בבחינת איך זה בא לידי ביטוי
הרב: באופן העקרוני זה נכון אבל יש ארבעה חילוקי כפרה, אם הוא עבר עבירות עשה, כגון שלא ברך ברכת המזון, לא קרא קריאת שמע וכו', ברגע שהוא חוזר בתשובה נמחלים לו כל עוונותיו. אם הוא עבר עבירות שהן לא תעשה, אז כל עבירה כזאת יותר חמורה מעשה, ואז התשובה תולה ויוהכ"פ מכפר. צריך לחכות עד יום הכיפורים שיכפר, התשובה מקובלת אבל כפרה עדיין אין עד יום הכיפורים כי ביום הזה יכפר עליכם. אם הוא עבר על עבירות שיש בהם עונש של ארבע מיתות בית דין או כרת וכו', זה כבר הרבה יותר חמור, אז במקרה הזה הוא עושה תשובה, וימי הכיפורים יכפרו אבל לא עדיין, רק אחרי שהוא יקבל יסורים, והיסורים ימרקו לו ואז יתכפר. אבל אם בעבירות שהוא עבר היה גם חילול ה', ונתתי לפני יומיים שיעור על זה, אם היה בזה גם חילול ה', אז הוא יעבור את ימי הכיפורים עם התשובה והיסורים, ורק במיתה יתכפר, עכשיו תקנה כנגד כל זה, אם כנגד החילול הוא יעשה קידוש ה' והוא ירומם את האמת והוא ישפיל את השקר ואת נושאיה כגון קריזי וחבריו, אז בעזהי"ת יכופר לו הכל בלי ארבע חילוקים האלה, הבנת?
ש. כן, מה שבעצם אני שואל, יש את יצר הרע, איך אפשר להכניע אותו כי יש הרבה, למה לא מגיע זיווג, למה לא מגיע פרנסה, למה לא מגיע
הרב: תראה, יש לך שני מלאכים שמלוים אותך, אחד יצר הרע ואחד יצר הטוב, עם מי שאתה תלך אתה תהיה חזק נגד המלאך השני. אם תתחבר ליצר הטוב תהיו שניים עליו, אם תתחבר ליצר הרע תהיו שניים על יצר הטוב, אז כדאי לך להתחבר ליצר הטוב, יצר הטוב אומר ללמוד תורה ולקיים את המצוות בדיוק, לא להתחכם עם הקב"ה, לעשות מה שה' אומר. אם אתה עושה את זה לא יאונה לך כל רע.
ש. בעולם הזה
הרב: לא רק בעולם הזה, מה שאתה עושה בעולם הזה וזה טוב, זה מקרין לעולם הבא שכר נפלא, אז ז"א, אם אתה צייתן כמו שאומרים לך אם תשמור על החוק אף פעם לא יאסרו אותך, המשטרה לא תבוא, לא ינקו אותך, לא ינתקו אותך, כלום הכל מצוין אתה משלם הכל עושה הכל מצוין, תחיה חיים שלוים, תלך ברחוב, לא תחשוש מאף אחד, הכל בסדר, אבל אם תסתבך עם החוק, תסתבך עם אנשים וכו' וכו' אתה כל הזמן תחיה בחשש.
ש. הבנתי, עכשיו מה שאני מבקש, אמא שלי שושנה מרים בת נחמה, אם אפשר גם לאחי, עידן בן שושנה
הרב: תגיד לאמא שלך שתקבל עליה תשובה ותלך בצניעות בעזרת ה', אז אני נותן לך ולה ציצית וכיסוי ראש ואני אברך אותה. בבקשה. סליחה.
ש. וכיפה אפשר?
הרב: יש לך בפנים. מה שמה?
ש. שושנה מרים בת נחמה
הרב: רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל.
ש. אמן.
הרב: כן, שאלה נוספת, רגע, יש שמה אשה, כן, תשאירי את היד, תשאירי, כן, ראית אותה שמה? כן, תן לה.
ש. ערב טוב כבוד שאתה פה
הרב: ערב וב
ש. אני רציתי בהמשך לשחיטות שככה זה עלה, אני טבעונית מזה שלש שנים, זה התחיל בעצם בגלל ענין הבריאות, כמה שזה לא בריא, ומפה לשם התחזקתי יותר, חזרתי בתשובה מהצד השני בעלי לא ממש, הילדים עברו לבית ספר דתי, אני יותר התחזקתי, ואז הגעתי לשמוע אותך ועוד כל מיני את הנושא הזה כמה השחיטות גם לא כשרות, ומפה זה בעצם רק התחיל לשגע לי את המחשבות אם בעצם אומרים השחיטות לא כשרות, חלק מהרבנים בשבילם זה לא מעניין אותם כל כך, ואני מצד אחד גם בגלל בריאות, גם חוזרת בתשובה, והכל פה מתבלבל לי, אני מתחילה לא לקבל דעות של כל מיני רבנים שמבחינתי הייתי יכולה לשמוע אותם, לחפש הלכות בכל מיני מקומות, ופתאום נראה לי מוזר הלכות העיקר שזה כשרות כזאת, העיקר שהשחיטה כשרה, צער בעלי חיים ה יום גם זה בעניני חלב, בעניני ביצים, כל העופות, ז"א יש מעבר לזה, אני מבחינתי רוצה כרגע אני הולכת לפי פסקים שלך, מנסה תמיד לשמוע אותך בכל מיני שאלות שיש לי כדי לקבל רק את הדעה שלך, כי הרבה לדעתי היום מקלים בכל מיני דברים, זה בערך הנושא בגדול, זה לא בדיוק שאלה
הרב: יש פתרון עכשיו, סויה, סויה טופו, יש שווארמה, יש סושי
ש. אני מכירה, אני דואגת לאוכל מאד בריא לי ולילדים
הרב: יש ברביקיו, יש סיני, יש מקסיקני, מתובל, סויה מתובלת, עולה שישים וחמישה שקלים שני קילו, מאה גרם את שמה בפיתה שווארמה עולה לך שלש שקל ורבע. מאה גרם. וכמה זמן זה לוקח לך לעשות את זה? דקה.
ש. הרבה יותר טעים
הרב: במיקרו, בריא וטעים ולא צריך להפשיר בשר ולא להפשיר עופות ולא להסתפק בשחיטה
ש. אבל אתה עדיין מאמין בשחיטה באיזשהו גידול שאתם עושים איזו שהיא קבוצה והשחיטה של רב של שוחט שאתה מכיר וסומך עליו
הרב: אנחנו עושים בעצמנו, אנחנו לא סומכים על אף אחד, אנחנו הולכים בעצמנו לשחוט עם שוחטים בקיאים ובודקי סכינים שהם מדקדקים
ש. השאלה גם הגידול שלה בקר עצמו, הגידול של העופות
הרב: הגידול של הבקר והעופות אין בעיה, זה עובר תחת פיקוח וטרינרי ובפיקוח של הרבנים החשובים וזה מגיע עד לשחיטה בלי שום שבירת עצמות, בלי טלטול, בלי זריקה, בלי לזרוק אותם על הרצפה, כמו שידוע, או מסירות כאלה באויר וכו' וכו', כמו שראיתם בטמבלויזיה, אבל עד החלק הזה זה בסדר, החלק מתחיל מפה שמהשחיטה מתחילים לחפף, בגלל שהתעשיה רוצה להספיק כמויות כדי להתעשר, פה זה מתחיל הבלגן, ולכן אנחנו נכנסנו בנישה הזאת לדאוג שלא יהיה כזה דבר ולקבוצה שנקראת קהילות פז, שהתחברו אלינו אנחנו דואגים להם שזה יהיה במאה אחוז ולכן הם מקפידים ומחכים בסבלנות עד שיש שחיטה ולא תמיד יוצא. אצלנו לא תמיד יוצא, אצל אחרים תמיד יוצא כמה שהם רוצים, כמה שהם רוצים, כמה שתזמיני – תקבלי. זה בלתי אפשרי, זה לא הגיוני.
ש. אני ראיתי את הכל, ובאמת הזדעזעתי מעבר לזה שכבר הייתי טבעונית, השאלה איך אתה יכול לעזור בענין של חלב שהוא גם מגיע בצורה מאד לא כשרה היום וגם ביצים
הרב: אנחנו שותים בד"צ עדה חרדית בלבד בחלב וגבינות שהם מקפידים שהכל יהיה על הצד הטוב, גם מצד צער בעלי חיים, גם שלא יהיה חליבה בשבת, גם מה שנחלב במקום אחר הם לא לוקחים, הם דואגים לכל הפרטים ממש. הבד"צ של העדה החרדית ירושלים. אף אחד אחר אנחנו לא אוכלים במוצרי חלב.
ש. אוקי. גם יש לי עוד שאלה אחרת בנושא מקצועי, אני פדיקוריסטית ואני גם כן יצא לי בשיעורים שטיפלתי בכמה גברים אבל זה היה עם עוד נשים שהיו, רציתי לדעת לדעתך אם אני אצטרך לטפל בגבר שבא לטיפול רפואי ברגליים ואני לבד איתו בחדר, האם זה מותר?
הרב: לא לא לא. יש דין יחוד וזה אסור, ודבר שני זה לא ראוי בכלל שאשה תטפל, זה לא הכרח, זה לא שאת רופאה שחייבת לטפל באדם בסוג מומחיות שיש לך ולא לאחר, או שקופ"ח לא מאפשר לכל גבר דוקא רופא ולכל גברת דוקא רופאה, אמנם אנחנו שומרי התורה והמצוות מקפידים שהאשה תלך דוקא לרופאה והגבר ילך לרופא, למעט במקרים שיש רק מומחה גבר לנשים ואין אחר, אחרת הכוונה או הפוך, אבל לא זה לא עוישם וגם בהצטרף של הבעל או האשה וכו', אבל פדיקור
ש. אין הרבה גברים שעוסקים בפדיקור
הרב: יש יש אולי לא באזור פה, יש הם מורידים קצת יותר אבל בסדר. ובפרט אם זה רק אסטטיטקה אז זה בכלל בכלל לא מחייב, אם זה משהו שהוא רפואי קצת, שזה יש שמה אני יודע צפורן חודרנית או משהו כזה שצריך ממש אדם סובל או משהו כזה ואין בנמצא וכו' וכו', אז אפשר בזהירות בעדינות בלי לגעת ממש עם פיקוח של האשה וכו', זה כשאין ברירה והבן אדם לא יכול ללכת.
ש. ז"א בעצם לדאוג שאולי יהיה גם מישהו נוסף בחדר
הרב: לא לא לא, לכתחילה לא, לכתחילה לא לטפל בגברים, תסתדרו עם גברים.
ש. אוקי.
הרב: המזונות יגיעו אלייך מנשים, אל תדאגי
ש. זה בטוח, אני צריכה רק ברכה לבחור שהוא לא נמצא פה, לא יכל לבוא
הרב: דתי או לא?
ש. הוא מאד מנסה, הוא עדין ילד מבולבל ולא עדיין קצת נגרר, אז
הרב: אז נברך אותו שיחזור בתשובה, מה שמו?
ש. כן, כן, נאור ניסים בן ז'קלין
הרב: יזכה לשוב בתשובה שלמה מהרה.
ש. אמן. תודה.
הרב: כן, שאלה הנה פה הבחורצ'יק.
ש. אמנון זה אני שוב פה, בגלל התקלה אז אני אמשיך ברצף
הרב: אהלן כן.
ש. ככה, שאלה אחרונה אני נהנה לדבר איתך, עד לפני עשרים ושש שנה עד שנות התשעים כל עם ישראל היה מאוחד והכל היה בגובה העיניים הכל היה אמיתי, עד היום מאז שהביאו את כל הלאס וגאס מחו"ל בשביל איזה חייל אחד לשמור עלינו בבסיס, כל הבתי קברות שלנו התמלאו ואני שנולדתי פה, כמו הרבה פה, יצטרכו לקבור אותי קומה שלישית או שניה כמו דודו טופז, איפה אתם הרבנים שצריכים לדאוג לי בשעה הזאת?
הרב: מה אתה רוצה, לענין הקבורה בקומה שלישית או לגבי מה?
ש. לא, שלא תשכחו אותי שאני נולדתי פה ושאני יליד הארץ ושאני לא יקופח
הרב: אני לא שייך לחברא קדישא
ש. כן, בסדר, אבל איך אומרים, לפני 26 שנה הכל היה אמיתי הכל היה שווה בשווה
הרב: אתה אומר שהיה כדאי למות אז
ש. היום כל אחד מנגב את האוטו שלו חושב שהוא יחיה 300 שנה והוא שכח שלפני 25 שנה האכלת אותו
הרב: 26
ש. ופתחת לו את הדלת ונתת לו הכל והיום אף אחד לא רואה אותך ממטר, ככה החברה שלנו היום
הרב: תתפלל, תתפלל עלינו
ש. וכל אחד מוכר את העור שלו בשביל שקל שתיים
הרב: אולי אתה תשמח את הבן ותקח ציצית וכיפה
ש. כמובן.
הרב: יאלה קדימה
ש. זה רק יחזק את הבית ואת הכל
הרב: בהחלט. בהחלט, בכבוד, תנו לו מחיאות כפיים.
ש. תודה.
הרב: תעביר לו בבקשה. תן לבחור פה בינתיים. דבר.
ש. שלום כבוד הרב.
הרב: שלום
ש. תודה שבאת הנה, יש לי שתי שאלות, אחת זה הבהרה לגבי מה שהבחור פה שאל, הוא שאל מה זה חברו, ואמרת מי שהולך במצוות
הרב: מקיים מצוות
ש. רציתי לשאול לגבי גוי אם הוא שומר מצוות נח אם זה תקף
הרב: אמרתי, לא מלמדים חובה על גוי סתם,
ש. האם זה חברו אבל נחשב
הרב: אמרתי, חברו אומרים לו שלום, מתייחסים אליו בכבוד, הכל בסדר, אבל אין לו דינים שאנחנו מחוייבים כמו בישראל, אתה מבין, לא תלך רכיל בעמך.
ש. מאה אחוז, אוקי, עכשיו שאלה שניה, אתה יודע אני רואה את הסרטונים שלך ביוטיוב לאחרונה
הרב: ועוד אתה עם הקרחת ככה?
ש. כן, זה כיפה טבעית פה, אתה מבין, זה בנוי. אבל אתה יודע אני מתעניין ורואה, ואני במקור אני איש מדע, ואתה יודע, כשאני רואה אותך מדבר על מוסר ועל הלכות ודברים כאלו
הרב: אתה מבסוט
ש. זה נחמד, כן, אין לי מה להגיד
הרב: אבל כשאני מדבר על מדע
ש. המדע מטריד אותי כי זה לא תואם למדע מה שאתה אומר
הרב: מה אני אומר למשל
ש. למשל, אני אמציא לך משהו, נגיד שמודדים את גיל היקום עם פחמן 14, זה לא נכון, לא עושים את זה ככה
הרב: ואם אני אראה לך עכשיו בגוגל
ש. בשמחה, שמודדים את גיל היקום.
הרב: כן כן
ש. אין סיכוי, אני מדען אני אומר לך
הרב: לפי עצמים, לפי עצמים יודעים את גיל העולם
ש. זה לא עם פחמן 14, אין קשר.
הרב: כן כן כן כן כן, תוציא לי ותראה את זה בפני כולם בבקשה.
ש. תראה, בפחמן 14 אפשר למדוד דברים עד גיל חמישים אלף, שישים אלף שנה, וגיל היקום הוא הרבה יותר מזה, אז אף מדען לא יגיד לך מדדתי את גיל היקום לפי פחמן 14.
הרב: אז יש לנו סרטון של אחד שמדד לפי פחמן 14 את הפחמים שהוא מצא במכרות, שמגלים שגיל העולם מגיע לששת אלפים שנה, זה קצת יותר מחמישים אלף
ש. אבל אתה לא עושה את זה על פחם
הרב: הוא אמר שהוא עשה את זה עם פחמן 14 הוא מדען לא אני, אני רק ציטטתי
ש. אבל גם אני מדען
הרב: מה אני אשם ששניכם מדענים
ש. תראה, הפחמן 14 זה ידוע בספרנות המדעית, זה משמש לתיארוך גיל של חומרים אורגנים יבשתיים וזהו, לא במים, לא במערות, לא כל מיני דברים כאלו.
הרב: נו מצאת? תארוך פחמן 14, רגע אנחנו קוראים חכה, הלאה תזיז לי שאני אראה, חנג'ורי, הוא שיטת תיארוך רדיומטרי שהומצאה ב-1949, זו אחת מהשיטות המדויקות ביותר להערכת גילם של ממצאים גאולוגיים וארכיאולוגיים אורגניים. נכון? עכשיו הלאה השולחן מסתיר לי, תראה פה, הנה איזה יופי, גם הוא רואה גם אני רוא,ה רק רגע, הנה תארוך לתקופות שונות, הנה, הא, הגזמת חנג'ורי,
ש. מה מה
הרב: כתוב, חשיבותו של פחמן 14 לתארוך ארוגני לתקופות של עשרות אלפי שנים!
ש. נכון, חמישים אלף שישים אלף, זה מה שאמרתי
הרב: חנג'ורי בסטרי, תקשיב הוא אומר גדולה ביותר בגלל זמן מחצית המתאים למדידות ... שזמן החיים שלו יותר ממיליארד שנה
ש. אבל זה לא פחמן 14
הרב: חנג'ורי, לעומת זאת זמן מחצית החיים של אותו .... הוא חמש נקודה 26 שנה, לפיכך דגימה שמכילה חנג'ורי זה יוצא ככה. טוב יאלה בסדר.
ש. אוקי אתה מסכים אז?
הרב: וואלה קיבלתי, אתה מדען אתה גמרנו.
ש. אז השאלה שלי בעצם, אתה יודע, אני הולך למכונאי כשאני רוצה לתקן את האוטו, אני לא הולך לאינסטלאטור או לרופא, הם ישר יגידו לי אני לא מכונאי, לך למי שמבין, השאלה שלי היא למה אתה עונה על שאלות מדעיות
הרב: מי עונה על שאלות מדעיות, בחיים שלי לא עניתי
ש. כל היוטיוב שאלות מדעיות
הרב: אני עונה על שאלות מדעיות? אני אומר רק מה שכתוב, זה הכל.
ש. אבל הנה פה אמרת מה שחשבת שכתוב וזה טעות
הרב: נכון, עכשיו לפי מה שאתה אומר זה עשרות אלפי שנים
ש. אז השאלה למה לדבר על דברים אם לא מכירים אותם לעומק
הרב: אבל אני אומר מה שכתוב
ש. אבל טעית
הרב: לא הבנת, טעיתי עכשיו לפי מה שכתוב בויקיפדיה, אבל לפי מה שהבאתי בסרטון של הששת אלפים שנה, גם שמה מוזכר שזה נבדק על ידי פחמן 14, מה אני אשם ששמה זה
ש. לא, אמרת שגיל היקום נמדד על ידי פחמן 14, זה לא יכול להיות, אף מדען לא אומר את זה, אין סיכוי.
הרב: שמעתי, אם אמרתי את זה אז נכשלתי בלשוני.
ש. אוקי, אני שמח כי יש פה דיון טוב, אפשר לתקן פרצות
הרב: למה לא על העיני
ש. נגיד כשאתה אומר שהעולם
הרב: אני לא בא להתחרות איתכם בכלל
ש. אני יודע אין בעיה, אבל אני שמח שזה התשובה שלך כי אתה יודע, יש רבנים כוזבים שיתעקשו ויאמרו אני יודע מדע אני הכל אז זה טוב. נגיד כשאתה אומר שהעולם נוצר מפיצוצים
הרב: אני אומר שהעולם נוצר מפיצוצים?
ש. ביוטיוב,
הרב: אני אומר שהעולם מפיצוצים? אני אומר שאתם אומרים שזה נוצר מפיצוצים
ש. לא לא ברור, אני אומר שאתה מייצג את עמדת המדע בצורה לא הוגנת שהיא לא נכונה
הרב: מה זה לא הוגנת, אני לא אשם שאמרו שהיה פיצוץ
ש. המדע לא אומר שהעולם נוצר מפיצוצים
הרב: כן
ש. הוא לא אומר את זה
הרב: כן
ש. המילה המפץ הגדול זה לא פיצוץ בום
הרב: לא צריך פיצוץ בום, התבקעות, התבקעות של החומר שזה פיצוץ
ש. לא, זה לא התבקעות גם
הרב: התבקעות, התבקעות
ש. זה משהו הרבה יותר מורכב משהמילה פיצוץ יכולה
הרב: טוב לא משנה, הרי זה חרטה לא משנה איך תקרא לזה
ש. לא, זה לא חרטה, זה עם ראיות, זה מוכח
הרב: איזה ראיות
ש. זה הקטע, אני כמדען
הרב: אתה היית אז כשזה היה התהליך הראשון? אתה היית?
ש. הרבה אנשים לא היו במעמד הר סיני והם מאמינים בזה, זה לא קשור.
הרב: לא, לא נכון,
ש. יש ראיות, יש ראיות
הרב: לא לא זה ההבדל, לנו יש ראיות
ש. גם לי
הרב: לא, לך יש דמיונות
ש. לא נכון, יש לי ראיות
הרב: אני אסביר לך מה ההבדל, לא לא, רגע רגע, עכשיו אתה מדען מדומין, רגע אני אומר לך
ש. לא, אני מדען עם הוכחות
הרב: לא לא, אין הוכחות, אני אגיד למה אין,
ש. אם אתה בא לזירת רצח, לא היית שם אבל אתה רואה ראיות, אתה רואה תביעות אצבע
הרב: ראיות, תקשיב תקשיב, תקשיב
ש. אני מקשיב
הרב: אתה נמצא עכשיו בחקירה, מכניסים אותך עכשיו לחדר ואתה רואה בן אדם תלוי ומתחתיו יש שלולית מים, יש ראיות
ש. התאבד עם גוש קרח
הרב: זה מה שרצה הרוצח שתחשוב, הבנת? הוא תלה אותו והוא שם מים למטה שתחשוב, זה ראיות? איזה ראיות. אתה יכול להגיד כך אתה יכול להגיד כך
ש. אבל בחרת ראיות חלשות, אני מדבר על ראיות חזקות
הרב: אני אסביר, אני אסביר, זה לא חזק, אני אגיד לך מה חזק, היה לך אבא?
ש. בודאי שהיה לי
הרב: זה חזק או לא חזק?
ש. זה חזק
הרב: היה לו אבא?
ש. היה לו אבא
הרב: זה חזק או לא חזק
ש. זה חזק מאד, הכרתי אותו גם
הרב: היה לו אבא?
ש. היה לו אבא
הרב: זה חזק, עדיין חזק
ש. נכון
הרב: ככל שיש לנו קשר שהוא עובר מאב לבן זה חזק, מתי זה התחיל עם בני אדם? לפני ששת אלפים שנה, חמשת אלפים שבע מאות,
ש. אתה טוען
הרב: לא, לא אני טוען, זה ככה
ש. מה זה לפני, איך אני יודע? מה ההוכחות לזה?
הרב: לא הבנתי, אני הולך אחורה אחורה אחורה, עד אדם הראשון
ש. לך עוד אלף שנה אחורה
הרב: לא אין, לא היה אף אחד, כי לא הבנת
ש. עזוב
הרב: לא הבנת
ש.אנחנו סוטים מהדיון
הרב: אבל לא הבנת
ש. אני רציתי לדבר איתך על מדע, לא על אמונה
הרב: אבל לא הבנת, אבל לא הבנת, בתור מדען אתה צריך להבין
ש. נו בא תגיד, כולי אוזן
הרב: היה אדם הראשון והוא הנחיל את מה שהוא ידע לבניו, והם כתבו מה היה, והוא כותב שלא היה לפניו, והוא הראשון,
ש. לא לא, זה לא הוכחה אבל, יש לך המון דתות שאומרות דברים כאלו
הרב: אני הראשון שהגעתי לתל אביב מתימן, בסדר?
ש. אוקי
הרב: ואני כותב שהגעתי לתל אביב, והולדתי ילדים שגרו בתל אביב, אח"כ הילדים שלי גרו בתל אביב, מתי גר התימני הראשון מתימן בתל אביב? מאז שאני הגעתי, וזה כתוב, ויש ת"ז ויש תאריך ויש תארוך בלי פחמן 14, יש כתוב מפורש, זה נקרא ראיות מוצקות שאין יותר חזק מהם, אבל אם מצאת סימנים של ג'חנון בגבעתיים זה לא ראיה שתימני הגיע מתימן לתל אביב
ש. כבוד הרב, זה מה שדיברתי שאתה מסלף את המדע, המדע לא מוצא ראיות כאלה חלשות, זה לא עובד ככה, הרי הראיות של המדע הרבה יותר חזקות
הרב: הם סותרים
ש. לא נכון, תראה תסתכל סביבך
הרב: מה, אלה שמודדים את גיל העולם לפי היקף העצים, לפי השכבות, אלה שבודקים לפי שכבות גאולוגיות
ש. לא מודדים ככה את גיל העולם
הרב: מה זה משנה הם אומרים גיל, גיל, גילו של העולם
ש. גיל של עץ, לא של העולם
הרב: של העץ, לא משנה,
ש. אין בעיה, זה מוכח
הרב: כשמוצאים אבנים ומוצאים זה ואומרים שזה מכך ואומרים דינוזאורים לפני 13 מיליון שבועיים וחצי וארבע שעות ושלש חלקים של הדקה, וכל החרטות, עזוב אותך משטויות בחיאדליק
ש. זה מה שדיברנו ואתה שוב מסלף את מה שאמרנו. זה לא נכון.
הרב: יש מדע שהוא אמפירי, הבאנו סרטון, אני לא רוצה להצחיק אותך עכשיו יש לי סרטון
ש. למה לא זה בסדר
הרב: לא, יש לי סרטון עשרים דקות שאתה מתעלף
ש. אה עשרים דקות זה הרבה
הרב: כן, זה קשה, עשרים דקות תראה המדענים, אצלנו באתר, זה לא אני, אני לא מדבר בכלל, לא טוען אפילו שם, בכלל לא אומר כלום, שמה יש אחד שהיה המנכ"ל של המדע וכו' וכו' עם קרחת כמו שלך גם כן, והוא שמה מביא את כל המדענים ושואל אותם את כל השאלות, בסוף הוא מגיע למסקנה שלא יודעים בעצם עד היום שום דבר, לא לגבי גיל העולם
ש. זה סרטון, אתה בוחר את מי להביא, אם תסתכל על הקונצנזוס
הרב: שים את המדענים רגע שאני אראה לך
ש. לא, לא עכשיו...
הרב: ינאי, ינאי, קוראים לו ינאי, הוא לא סתם, ינאי. מכיר אותו? אתה מכיר אותו?
ש. אני מכיר את הוקינג הוא גם אומר ההיפך ממנו
הרב: אבל הוקינג כל פעם מחליף דעה, פעם הוא אומר מפסוליה, פעם מזה פעם מזה
ש. תראה, במדע אין לך כמו רבנים שאם הוא אמר זה התשובה, במדע אין סמכות
הרב: לא לא גם הרבנים אתה יכול לשמוע דעה כזאת דעה כזאת
ש. אין בעיה, אבל אין סמכות במדע, יש ראיות, יש עובדות ויש קונצנזוס על סמך הראיות
הרב: אין קונצנזוס כי הוא כל הזמן מתחלק להם, יש כל פעם שינויים
ש. הקונצנזוס מבוסס על הראיות, אם אתה מוצא ראיות חדשות
הרב: אז הן סותרות את הקונצנזוס
ש. לא, לא סותרות, הן משפרות אותו, אתה משתנה, אתה מתאים
הרב: איזה משפרות, הן לפעמים הפוכות
ש. למה, תחשוב שאתה בא לזירת רצח מוצא ראיות, אתה אומר אוקי, יש פה ראיות שהוא דקר אותו
הרב: לפעמים הן הפוכות
ש. לא נכון
הרב: מה מצאו עכשיו בשויץ שמה,
ש. מה מצאו בשויץ
הרב: שעשו את החנג'ורי הגדול עם הפיצוץ
ש. המאיץ חלקיקים?
הרב: כן, המאיץ חלקים מה מצאו בסוף? שזה סותר את מה, שזה סותר את מה?
ש. לא, לא מצאו, אתה אומר שמצאו
הרב: כן מצאו, אמרו שכבר כן
ש. לא לא לא לא
הרב: כן כן
ש. לא נכון.
הרב: כן
ש. תבדוק את זה, ראו שזה טעות בחישוב תיקנו אותה ואז החישוב מסתדר
הרב: תיקנו אותה עכשיו עוד פעם ככה
ש. אתה שוב עושה מה שאמרנו, אתה מטעה, זה לא נכון.
הרב: בא תראה עכשיו, תראה, איפה המדענים
ש. כולם כנסו לגוגל, אתם תראו שזה תוקן, אין שום בעיה עם היחסות.
הרב: טוב, עכשיו אתה רוצה לשמוע משהו מציאותי?
ש. מה מה
הרב: משהו מציאותי
ש. מה מציאותי, מה ז"א?
הרב: שלפני 3300 שנה היה מעמד הר סיני, זה לא קונצנזוס, זה ראיה של מיליונים עדים, לא רק מעם ישראל, גם מאומות העולם, שהתורה ניתנה במעמד הר סיני ועד היום היא מלווה אותנו ולא השתנתה כהוא זה, למרות שישראל היו בגלות עשרים שנים, וכולם הגיעו עם אותה תורה בדיוק אותו דבר, עם אותם מצוות והכל, לא מצאו ראיות ארכיאולוגיות אלא אנשים שממש מקיימים בדבקות אותו דבר במשך אלפי שנים, כולם חוו בדיוק את אותו מעמד נשגב.
ש. זה הסיפור
הרב: גם אצלכם סיפורים
ש. לא, אני רוצה להגיד לך שזאת לא הוכחה
הרב: זה הוכחה
ש. אני רוצה שתבין למה
הרב: עדים זה הוכחה
ש. לא, עדים זה לא הוכחה, עדים טועים כל הזמן גם בבית משפט
הרב: לא הבנתי, בבית משפט הרי באים שני עדים ומעידים זה ודאי קביל.
ש. לא, אני אומר לך
הרב: לא הבנתי, אתה יכול לסתור את זה? לא לא לא, אתה יכול לסתור
ש. אבל רגע בא אני רוצה
הרב: לא, תענה על זה
ש. לא אני רוצה לענות לטיעון הקודם שלך, אתה נתת את תיעוד ההתגלות
הרב: בשביל להפיל עדות צריך לסתור אותה, אם לא מצליחים לסתור אותה היא נשארת
ש. לא, לא אמרתי שלא מקבלים את העדות, אמרתי שעדויות הרבה פעמים הן שגויות, גם אם לא הצלחת להגיד
הרב: לא הבנת, אבל אתה יכול להגיד עדות שמתוך אלף אנשים שבעה אנשים אמרו בשונה מהאחרים, עדין העדות היא של תשע מאות ופלוס שזה אומר שזו העדות שתתקבל, כמו אצל שופטים, שופטים יש שלשה, שתיים אמרו כך ואחד אמר אחרת, אפילו שהם באותה רמה בסוף מכריעים לפי הרוב
ש. אין לי בעיה עם זה
הרב: יופי. אצלנו זה ראיות עדויות של אנשים חיים שחוו ועברו, כמו לדוגמא, היום אנחנו יודעים שהיתה פצצת הירושימה ונגסקי וכו', עכשיו נשארו עוד כמה אנשים מאז והם היום תוחקרו, תושאלו, נכתבו עליהם ראיונות וכו' וכו', בעוד אלף שנה יקראו את זה ויבוא אחד כמוך להרצאה שלי ויגיד סיפורים, סיפורים של אנשים, זה כתוב באיזה ספר, זה היה כתוב איזה עיתון, מי אמר שהיה הירושימה, פצצות אטום אז לפני אלף שנה
ש. לא זה לא נכון, זה בכלל לא דוגמא טובה.
הרב: איך תסתור את זה?
ש. רגע שניה, קודם כל אני אסביר לך, אנחנו קודם כל יש עדויות ארכיאולוגיות
הרב: אבל איך תסתור את זה אני שואל
ש. אני לא צריך לסתור את זה כי אני יכול לבדוק אם זה נכון עם ראיות
הרב: אתה לא צריך אותך בכלל, אתה בא לי לבדוק, לא הבנתי, מה אני צריך אותך אם יש, עוד פעם, מה אני
ש. פה אתה דורש ממני אמונה
הרב: לא אמונה, אתה אמונה, מה אני צריך אם יש לי עדות שהיא קבילה בכל העולם של אנשים שחיו שחוו וכו'
ש. מי?
הרב: הרי יש מכחישי שואה עכשיו אחרי שישים שנה, מכחישי שואה שאומרים לא היתה בכלל, ויש פה עוד אנשים שחיים, אבל בעוד עשר דורות ודאי שבקלות אפשר יהיה להכחיש את השואה, יגידו וכי יעלה על הדעת,
ש. אנחנו אוספים ראיות
הרב: וכי יעלה על הדעת שרצחו מיליונים, חמישים ושתיים חמישים וארבע מיליון? זה הגיוני? לא הגיוני, ואז ישלחו אותך לבלזגן ולכל מיני מקומות ויגידו לך לך תמצא שמה כל מיני סימנים ולא תמצא, למה כי הגרמנים דאגו להעלים את כל הראיות, ופתאום אתה בא ואומר לא מצאתי, והנה פתאום בירושלים מוצאים אחרי אלפי שנים, הנה עוד מטבעות של דוד המלך, והנה עוד וכתוב השם שלו, ולפני שמצאו אומרים בכלל לא היה פה בית המקדש, לא היה פה דוד מעולם לא היה פה ולא כלום, ואז הארכיאולוגים צועקים ונהנים, הא, יש סיכוי שמה שכתוב בתנ"ך באמת נכון כי מצאנו מטבע, אני צריך אותך עד שתמצא את המטבע. אני יש לי מסורת.
ש. אז בא אני אענה לזה, כי אתה העלית פה הרבה נקודות. אתה בעצם אומר שיש לך עדויות למעמד הר סיני
הרב: לכל
ש. רגע, ואתה משווה את זה לשואה ולהירושימה, אבל ההבדל הוא שבשואה אנחנו אוספים את הראיות היום כדי שבחיים
הרב: מה אכפת לי אל תאסוף, ואם לא תאסוף
ש. רגע, תן לי לענות שניה
הרב: לא שנה, אבל אם לא תאסוף לא היתה השואה? לא אספת.
ש. לא, אני לא אומר שלא היתה אם לא אספתי
הרב: לא הבנתי, כל אמת תבדק רק בקנה מידה
ש. אני לא אומר שלא אספת, אין דרך לדעת אם היה או לא
הרב: כל אמת תבדק רק עם ארכיאולוגיה?
ש. עם ראיות, זה הכל.
הרב: זה הראיות שהיה
ש. ראיות זה מה שכתוב, לא, הראיות נגיד יד ושם אוספים לך ים ראיות כדי שבחיים לא יוכלו להכחיש את זה .
הרב: תגיד לי, היה נפוליון?
ש. היה נפוליון?
הרב: מאיפה אתה יודע שהיה נפוליון?
ש. יש המון ראיות בלתי תלויות זו בזו
הרב: מה למשל, מה הראיות?
ש. תראה, מספיק שאתה בודק את כל ספרי ההיסטוריה
הרב: ספרים, ספרים לא לא לא לא, ראיון ברצפה, בסלעים
ש. תקרא בהיסטוריה שהם בלתי תלויים זה בזה
הרב: עוד פעם, אל תבלבל לי את המח
ש. לנו ביהדות יש ספר
הרב: תקשיב אל תחרבש אותי עכשיו, תקשיב רגע, אנחנו מדברים עכשיו דבר פשוט, אני לא רוצה ספרים, לנו גם יש ספרים, אני לא רוצה ספרים, אני רוצה ראיה ארכו לוגית, היה חמורבי?
ש. אני מאמין שכן
הרב: אתה מאמין
ש. נכון על סמך ראיות
הרב: אם אין לו את הראיות שלו
ש. לא, יש ראיות לחמורבי, יש ראיות ארכיאולוגית
הרב: היתה לו אישה?
ש. לא יודע, לא בדקתי את זה
הרב: איך קראו לה?
ש. לא בדקתי את זה
הרב: אז אין, אין ראיות שהיתה לו אשה לא היתה לו אשה
ש. אל תסלף את מה שאני אומר, אני לא אמרתי שאין.
הרב: לא יודע בלי אשה, למה אין ראיות, לא מצאנו את הנעלי בית שלה, גרביים לא מצאנו, לא מצאנו כלום, לא היתה אשה, רק אם תהיה ראיה ארכאולוגית אז אנחנו מאמינים.
ש. רק אם יהיו ראיות, זה הכל, עכשיו תבין, אני לא אומר שאם אין לי ראיות למשהו אז הוא לא קרה, אני אומר שאנחנו לא יודעים אם הוא קרה ואני לא יכול להניח שהוא קרה אם אין לי ראיות
הרב: מה אכפת לי אם אתה... תקשיב, אתה לא רוצה לקבל, אתה רוצה לחיות בעולם שלא מחייב
ש. מה פתאום, לא נכון
הרב: מחייב?
ש. תקשיב, אתה רוצה שאני לא ירצה שיהיה עולם עם אלהים? בכיף מה אכפת לי גן עדן
הרב: לא אכפת לי אם אתה רוצה, הוא קיים גם אם לא תרצה
ש. לא, אתה מציג את זה כאילו אני לא רוצה, זה לא נכון
הרב: לא אמרתי שאתה לא רוצה, אמרתי שאתה מקשיב לי, אם אתה מקשיב לי עד היום עם הטעויות שלי אז זה מצב טוב, אבל אני רוצה שתבין דבר אחד, כיון שהמדע לא מדויק לכן אני מרשה לעצמי אתה מבין לדבר עליו כמוש הוא מדבר, אתה יודע כמה יש מדעים מזויפים ומחקרים מזויפים
ש. רגע, המדע אם עושים אותו כהלכה
הרב: אם יעשו,
ש. אבל מה אכפת לי...
הרב: מה אכפת לי אבל זה אנשים
ש. אם יש לך שרלטן שמתחזה לרופא
הרב: אבל קוראים לו מדען
ש. רגע, אם בן אדם מתחזה לרופא אז כל מקצוע הרפואה פסול עכשיו? לא, מה קשור,
הרב: לא לא, אז אני חושד ברופא, אני חושד, מותר זכותי לחשוד, אז אני גם יכול להגיד שיש בידוי, בידוי ראיות מכוון לאינטרסים
ש. זה לא ככה, זה ממש לא, השיטה המדעית עובדת על ביקורת
הרב: כמו שמאשימים את הנצרות שכל דבר היא עושה בשביל להאמין באלוקות או להאמין בנצרות, כל דבר חושדים אותה, ככה צריך לחשוד את המדע, הרי אם לא יביאו איזה משהו, על מה יתפרנסו, ממה יתפרנסו? הכל זה נסיונות ועוד
ש. לא, זה ממש לא ככה, כי יש לך ביקורת במדע, אני מפרסם מאמר אני עובר ביקורת
הרב: אתה מדבר שטויות
ש. לא נכון, זה המנגנון המדעי
הרב: מנגנון המחרית הזה, תקרא כמה תקרא על המדע גם כן בויקיפדיה תמצא שמה, אני אסביר לך, ביקורת אני עשיתי מחקר חמש עשרה שנה, מי עשה עלי ביקורת, הוא צריך לעבור את מה שאני למדתי והבנתי ומצאתי חמש עשרה שנה להיות מבקר שלי, אם הוא לא עשה את זה ויקרא את זה לאחר שגמרתי את הכל ויתן לי ציון, זה חרטה, זה לא ביקורת.
ש. לא, הוא לא רק קורא, מנסים לשחזר את הניסוי שאני עושה
הרב: איך עוברים על כל החמש עשרה שנה
ש. לא יודע מה אתה עשית, פרסמת מאמר תביא נראה אותו, אין בעיה
הרב: מאמר זה לוקח עשר דקות לקרוא, נו
ש. לא, אבל אז משחזרים את הניסוי
הרב: איזה משחזרים,
ש. מה עשית, תגיד לי איזה ניסוי עשית במשך חמש עשרה שנה, לא באמת אתה טוען לי
הרב: תקרא תקרא כמה זיופים למעלה מתשעים אחוז מכל המחקרים הם בדוטות.
ש. לא נכון
הרב: ככה כתוב
ש. זה לא נכון, זה כמו שחשבת שאתה יודע איך פחמן 14 עובד, גם פה אתה חושב שאתה מבין את השיטה המדעית ואתה לא, אתה מטעה, זה סילוף
הרב: אתה מבין?
ש. את השיטה המדעית כן
הרב: יופי, ואת השיטה שלנו את המבין?
ש. אני לא יודע מי היתה .... אני מבין את השיטה הזו
הרב: ואת שלנו אתה מבין?
ש. מה את היהדות?
הרב: לא את היהדות, את העובדות, את הראיות, עד העדויות את הכל שלנו
ש. עדויות זה לא ראיות
הרב: שמעתם דבר כזה, עדויות זה לא ראיות.
ש. יש הוכחה, יש לך המון שגיאות בעדויות, אני מכיר
הרב: אתה לא מבין מה אני מדבר, עוד פעם, שגיאות יכולות להיות אצל המעטים ולא אצל הרבים, כי אם הרבים מעבירים את המסורת, אז פירושו של דבר, והיא עוברת חלק, אז זה ראיה גמורה שאין כדוגמתה.
ש. לנקודה הזאת רציתי להתייחס קודם ולא הספקתי
הרב: בבקשה. בבקשה.
ש. אתה בעצם אומר יש לך עדויות נגיד של מיליונים ולכן זו עדות חזקה גם אם יש כאלה מעטים שאומרים לא, אבל תחשוב מה בעצם הרי בתורה יש לך זה בעצם דת, ויש לך המון דתות בעולם
הרב: מה אכפת לי מהדת, מה זה דת?
ש. מה שאני מנסה להגיד
הרב: כשאתה אומר דת, מה זה דת?
ש. דתות זה אמונה בישויות
הרב: דת זה חוק
ש. לא משנה, זה לא הנקודה, בא נתייחס שניה לנקודה, הנקודה היא זאת, בא נגיד שהיו לך מאה שרלטנים שאמרו בואו נמציא דת.
הרב: כן
ש. ואם מישהו לא מאמין בה אנחנו הורגים אותה, מה יקרה אחרי דור אחד יהיה להם ילדים ואז עוד ילדים וכולם יאמינו בזה
הרב: לפני ארבעים שנה שחזרתי בתשובה שמעתי את הבדיחות וגם אני סיפרתי אותם, אתה צריך
ש. זה לא בדיחות, זה נועד להגיד שהעדויות האלה הם לא הוכחה
הרב: עזוב, אתה רוצה
ש. אני רוצה הוכחה אמיתית
הרב: הוכחה אמיתית זה מיליונים שבאים עם אותו ספר תורה בלי שינויים, בלי כלום, הכל נשאר אותו דבר, מקיימים הכל באותם זמנים, חוקים שהם לא הגיוניים לכאורה, אין להם שום סיבה, פתאום אוכלים מצות שבוע, פתאום לוקחים ארבע מינים ומנענעים וכל מיני דברים, וכולם, חלק היו בגלות אלפיים שנה בלי קשר ולא אייפונים ולא פלאפונים ולא רשת, וכולם חוזרים עם אותם מנהגים, עם אותה מזוזה באותו צד, כתוב בה אותו דבר, הכל זה, לא השתנה לא נשכח לא כלום, יש לך ראיה יותר חזקה מזה? ז"א אם תמצא בכל מקום בעולם את אותה מטבע, אז תהיה לך ראיה שהמטבע הזאת היתה סחירה בכל העולם, הנה היא גם פה וגם פה וגם פה וגם פה, אם אתה רואה כל יהודי שמגיע מכל תפוצות העולם אחרי אלפיים שנות גלות לארץ ישראל ולכל מקום ונפגשים כולם עם בדיוק אותם כללים וחוקים ועם אותם עובדות, ז"א זה ספר תורה, זה מזוזה, זה טלית, זה שמונה כנפות, זה הכל בדיוק אותו דבר, אין לך ראיה, זה לא מטבע. זה יותר טוב מאלף מיליון מטבעות.
ש. אין לי בעיה עם זה, זה רק מראה שהם שמרו על התורה, במשך אלפיים שנה, זה מראה לי שהם שמרו על התורה בקנאות, אבל זה לא מוכיח לי שזה התחיל ממיליונים, הרי גם אם זה היה מתחיל ממאה איש קנאים
הרב: אתה לא צריך, לא צריכים אותך בשביל, אתה יכול להטיל ספק בכל דבר, אבל אתה צריך להבין
ש. לא אבל אני באתי לשמוע ולהשתכנע
הרב: מותר לך לשמוע, אז אתה לא יכול, בא תקשיב
ש. זה טיעון שלא יכול לשכנע אותי, אני רוצה משהו יותר
הרב: תקשיב מוטשה, אתה צריך להכנס לאתר שופר. טי וי,
ש. הייתי בו
הרב: אני יכול להסביר עוד פעם,
ש. בטח
הרב: טי וי, יש שמה הכה את המומחה, יש שמה מדור הכה את המומחה, אתה לוחץ עליו, יש 1700 תשובות מוסרטות שלי על שאלות מהסוג הזה, מאות שאלות רק על הנושא הזה מכל הכיוונים, הנה אתה רואה את זה עכשיו, תסתכל הנה הכה את המומחה, תלחץ לו בבקשה, תלחץ, יופי תראה לנו תרד למטה
ש. אבל כבוד הרב הייתי באתר הזה, רציתי לשמוע ממך
הרב: לא הבנת, בערב אחד אתה רוצה שאני אתחיל איתך מבראשית? תסתכל עכשיו רגע, הנה תשובות לשאלות ידועות, ציפיה אמונה והשקפה. לצפיה מדע מול תורה תלחץ, הנה הוכחות מדעיות, תקשיב, תורה משמים, רגע חכה, הארכיאולוגיה על סיפורי התורה, גיל העולם במדע ובתורה, סטנדאפ קומדי על המדע, זה החלק שאני חזק בו, פלאי הבריאה בגוף האדם, עוד כמה אטרקציות מדעיות, בונוס אינציקלופדיה לטבע. תקשיב, עכשיו אתה לוחץ על אחד מהם, תלחץ על הראשון, הוכחות מדעיות, תראה כמה נפתחים לך תתי נושאים, רגע, מחזור הלבנה, הקדמה קצרה להוכחות שלפניכם, מחזור הלבנה בתורה ובמדע, מכשירי המדידה של חז"ל, חמש תגליות של הזוהר על כדור הארץ, דוד המלך המדען, קטע מיוחד על אורי זוהר והנסיונות המדעיים להפריך את ככה, ככה כוכבים יש במקום, קובץ הוכחות שהתור המן השמים, ידיעות המדע הנמצאות בתלמוד, עכשיו על כל אחד שאתה לוחץ יש תתים גם כן, ואתה יכול להכנס על כל נושא ונושא פירקנו את כל השאלות בנושאים האלה, אני בעצמי שהייתי חילוני גמור, אני עשיתי את הבדיקה לעצמי, לפני שאני מדבר איתך, אז תבין שאני הגעתי לשכנוע ברור שהוא לא ניתן להפרכה. אבל אתה צריך לקרוא את כל זה, אי אפשר בקצר שכל פעם תגיד לי כן אבל יכלו להיות מאה אנשים שהחליטו להיות בריונים ותפסו את האנשים ושטפו להם אתה מח ואמרו להם לא, נאיים עליכם, והמאפיה הסיציאלית השתלטה על המח שלהם
ש. אתה שוב מסלף מה שאני אומר
הרב: לא משנה, זה הרעיון
ש. זה אומר דתות נוצרות ככה, הורמונים גם התחילו מכמה אנשים
הרב: עזוב אותך עם הורמונים, יש גם ג'וקים אז אנחנו מהגו'קים? מה הקשר אם יש ג'וקים
ש. למה אתה מסלף, אני אומר שזה תרחיש יותר הגיוני
הרב: עזוב את התרחישים, אתה בונה תרחישים לפי אוות ליבך, לא בונים תרחישים
ש. כבוד הרב, ככה זה באמת לא ישכנע, אני רוצה משהו יותר טוב
הרב: אז תהיה רציני תקשיב טוב,
ש. אבל הייתי באתר, אני ראיתי את זה, ואני רואה שם טעויות מדעיות אז אני אומר
הרב: עזוב את המדע עכשיו, זה בדיחה, אנחנו מדברים עכשיו על התורה
ש. אבל סתכל סביבך, כל מה שיש פה זה מדע, איפה ... זה משיג את כל התוצאות בעולם,
הרב: תקשיב תקשיב
ש. רופאים זה מדע, טכנולוגיה זה מדע, הכל פה זה מדע
הרב: תקשיב, מתוק, תקשיב, תקשיב, תקשיב, אם היה מדע ורק המדע לא היה עם יהודי, כי המדע היה דואג לבטל אותו, זה הסוד. דבר נוסף אתה צריך להבין
ש. למה?
הרב: הנה זה מה שאתה עושה, דבר נוסף, תשמע את כל מה שאני אומר שם, אם יישאר לך עוד משהו אני מוכן להפגש איתך בנפרד ואני אשב איתך על נקודת הפתיחה, ואז אני אשכנע אותך על נקודת הפתיחה, אם שכנעתי אותך על נקודת הפתיחה שלום, תמשיך לבטל
ש. מה זה נקודת הפתיחה? למה אתה מתכוון?
הרב: מציאות הבורא ברא את העולם, בחר בעם ישראל, נ תן לו את התורה במעמד שלא ניתן להפרכה, אם סידרתי לך את זה אתה מסודר, אבל אני אומר לך לפני שתגיע אלי, זה כבר נמצא שם הכה את המומחה
ש. הייתי באתר אבל אתה מבין, אבל בכל מקרה
הרב: גם אני הייתי בחיפה, אני גם הייתי בחיפה
ש. תודה על זמנך, אני אתן לשאר החברים
הרב: תהיה בריא מותק
ש. תודה רבה
הרב: אתה חביב מאד
ש. תודה כבוד הרב
הרב: תודה.
ש. כבוד הרב, קודם כל אני מאד שמח לראות אותך פה, דבר שני אני שמח לראות את הבחור שכרגע דיבר איתך, אתה לומד איתי פיזיקה בטכניון ואתה גם לומד דינמיקה, נכון? אני לומד איתו באותו שיעור ואני רוצה להעלות בפניך עוד חומר למחשבה, הפיזיקה האקוונטית וחלק מהמדענות שלה מתבססת על סטטיסטיקה והסתברות, ולא על דבר מדויק, נכון? אני לא מציג את זה ככה, אני ואתה פותרים תרגילים שמסתמכים בעיקר על אי ודאות שנובעת מסטטיסטיקה והסתברות
הרב: עכשיו רגע, את המה שאומר לו אמרתי לו שהוא יראה בסרט של ינאי של העשרים דקות על המדענים, שמה אתה מתעלף, כי הוא אומר את מה שאתה אומר יותר מצחיק.
ש. כן, אבל מה שחשוב לי מעבר למדור של מדע מול תורה, להציג את מה שאני רואה מדע ותורה, ואת החיבור שאפשר לחבר ביניהם וכמו שקל הרבה פעמים להגיד שהתורה, לא לסתור אותה אלא להגיד שהיא לא מוכחת, להגיד אותוד בר גם על המדע, ואני אתן לך דוגמא דוקא מהטרמו-דינמיקה, תסתכל על גוף של בן אדם ואתה רואה יצירה שהיא מתוכננת היטב, נכון? לא? היא לא מתוכננת היטב? למה לא? מה לא מתוכנן? מה זה פגמים? אם אתה מסתכל על מערכת טרנודינמית אתה יכול לתאר גוף של בן אדם במערכת
ש. אבל למה אתה מתאר אותו עם טרנודינמיקה ולא עם ביולוגיה? אבולוציה
ש. עזוב, קודם כל אני למדתי טרנודינמיקה סטטיסטית גם,
ש. נכון
ש. ואני יכול להגיד לך
ש. ואני למדתי ביולוגיה גם
ש. ואני יכול להגיד לך שאתה מתאר את כל הגוף של הבן אדם עם הטרנודינמיקה
ש. אתה יכול לתאר כל מיני דברים, לא את כל הגוף, אתה לא יכול לתאר את ההתפתחות של הנימים נגיד
ש. אתה משתמש בסטטיסטיקה? זה דבר שהוא לא מדויק, נכון? למה אתה לא אומר אז שהמדע הוא לא מדויק
ש. למה סטטיטיקה זה לא מדויק?
ש. למה אתה מאמין במדע בכל כך
ש. תחום מתמטי זה מדע מדויק
ש. זה לא מדע מדויק
ש. מתמטיקה זה ל מדויק?
ש. מתמטיקה זה מדויק אבל הישום שלך בעולם המדע הוא לא מדויק, הוא הסתברותי, למה בקלות אתה כן מקבל את זה?
ש. כי אני יודע מתמטיקה, ואני יודע שככל שיש חוק
ש. אין בעיה, תדע מתמטיקה כמו שתדע לוגיקה, נכון? והלוגיקה שלך אם תסתכל בהרצאות של הרב תסביר לך גם למה יש בורא לעולם ולמה כן יש עדות למתן תורה.
ש. תקשיב, אין לי בעיה עקרונית אם יוכיחו לי לוגית את קיום בורא לעולם, אבל עדין לא ראיתי הוכחה כזאת. אם תוכיח לי לוגית
הרב: לוגית לוגית, זה מה שיש לך שמה
ש. ברמה של הוכחה מתמטית, לא טיעונים מצחיקים כאלה
ש. ואינדוקציה אתה מאמין במתמטיקה?
ש. למה לא?
ש. אז בבקשה, אז כבר הרב עושה את זה יותר טוב ממני
הרב: כבר עשיתי את זה, כבר יש את זה בהכה את המומחה, נו.
ש. אבל ראיתי את זה, לא שכנעת אותי
הרב: לא ראית, נו
ש. בטח בטח שראיתי. יש לך כל מיני טיעונים לוגיים, גם היה לך טיעון למה חייב להיות אל אחד ולא שניים, אני מכיר, אני ראיתי, אני לא אבוא הנה בלי לראות, אני מכבד אותך, אני לא אבזבז מזמנך בלי לראות
הרב: אחרי שאתה תראה את כל מה שיש על המדע שמה והתוה נפגש אמרתי לך.
ש. בשמחה תודה כבוד הרב.
הרב: יאלה חברים אנחנו צריכים לסיים להגיע הביתה גם.
ש. אפשר ברכה?
הרב: כן, מה השם?
ש. עמית בן רותי
הרב: ה' יזכה אותך ל?
ש. בן בריא בעזרת ה'
הרב: בעזרת ה',
ש. אשתי בהריון כן, קורל בת פנינה
הרב: קורל בת פנינה בריאות והצלחה.
ש. אמן.
הרב: תהיה בריא מותק.
טוב, לסיום הנה הבחור שלנו פה משכבר הימים, חנג'ורי בסטרי.
ש. שלום לך, שמי מאיר
הרב: ערב טוב, שמך מאיר, כן,
ש. רציתי לשאול אותך, אתה מברך פה אנשים ואתה שואל אותם אם הם מקיימים תורה ומצוות, אני חושב שזה לא יפה מצידך, אם האדם יהודי אז צריך לברך אותו גם בלי שהוא מקיים תורה ומצוות, זה לא יפה שאתה ממש לפי דעתיח זה ממש לא יפה.
הרב: טוב, עכשיו אני אענה לך, אתה יודע, בשדה התעופה שואלים בן אדם אם יש לו סוכרת, אם הוא אומר שיש לו סכרת הוא משלם על הכרטיס עוד 130 דולר, לא מספיק יש לו סכרת עוד לוקחים לו 130 דולר? לא יפה, אני אומר לך זה לא יפה בכלל ששואלים אותו אם יש לו סכרת וגם לוקחים לו 130 דולר, אתה יודע למה הם שואלים אם יש לו סכרת? למה הם שואלים. שהסיכון של אדם שטס ויש לו סכרת והיא לא מאוזנת במטוס, עלולה לגרום לכזה דבר שהם יצטרכו אח"כ שהביטוח שיהיה לו יהיה כזה שיכסה אותם לכל מקרה. כשאני שואל אם הוא דתי או לא דתי אני צריך לדעת בכמה ביטוח אני צריך לכסות אותו, ז"א, כמה צריך להשקיע בברכה או מה הוא צריך לעשות כדי שהסכרת תהיה מאוזנת, איזה מצוות הוא צריך לקבל על עצמו כדי שהברכה תועיל, כי הכדורים לא יעזרו אם הוא לא ישמור על מאכלים לפי הדיאטה של סכרתיים, הבנתיוך?
ש. יש לי עוד שאלה אחת
הרב: או עוד שאלה אחת,
ש. בבני ברק יש
הרב: אבל קיבלת את התשובה או לא?
ש. קיבלתי פחות או יותר
הרב: פחות או יותר. בסדר.
ש. יש לי שאלה אם בבני ברק יש הרבה בתי דין קטנים שדנים בדיני ממונות דיני בין אדם לחבירו
הרב: נכון
ש. עכשיו בתכנית בערוץ עשר עם אמנון לוי הראו שמה סוגיה מסוימת, ועברו איתה בין, היומצלמות נסתרות ממש בחנו את זה
הרב: כן כן אני מכיר
ש. בחנו את זה מבית דין לבית דין, היו ממש שינויים משמעותיים, איך זה יכול להיות דבר כזה? שינויים ממש משמעותיים, הרי הגמרא נחרצת פחות או יותר
הרב: לא היא לא נחרצת, כי זה הולך שמה לפי רוב, או לפי רב ותלמיד, יש כל מיני כללים
ש. ממש שינויים רציניים
הרב: אני אגיד לך חנג'ורי בסטרי, אני אגיד לך, אני לא יודע בלי לבחון, רק מהעיתונות, כן? בית משפט השלום פוסק משהו, בית משפט המחוזי גוער בשופט שהיה בשלום ואומר שהפסק שלו לא נכון, מערערים על המחוזי, עולים לעליון ושם בכלל צוחקים על המחוזי והם משנים לגמרי, ואז מערערים עוד פעם אז עושים הרכב יותר גדול, ואז יוצא משהו בכלל אחר, לא הבנתי, זה אותם חוקים אותה מדינה, אותם טיעונים אותם טענות אותם אנשים, איך יצא שלום מחוזי עליון ואבא של העליון, יוצא אתה מבין שינויים כאלה ואחרים, ואיך יושבים בהרכב אחד מספר שופטים שכל אחד אומר משהו אחר כשכולם קראו את אותו ספר
ש. זה גם מעניין
הרב: לא זה לא מעניין, כי יש דברים שהם שיקול דעתו של אדם, יש חוק, אבל החוק הוא יבש, הוא אומר ציור מסוים, אבל בנסיבות מסויימות הציור הזה צריך להתחשב בנסיבות, אז יש אחד ששיקול דעתו אומר שהנסיבות האלה הן חמורות, ויש אחד שאומר לא, שיש להקל בהם מסיבה זו, ויש אחד שרואה את זה באופן כזה, כיון שזה נתון אתה מבין למשקל, כי זה לא בא עובדה אחת ברורה ונגמר, אלא היא מורכבות, הוא אומר הרבה טיעונים הבן אדם שמה, והכנגדו אומר גם הרבה טיעונים, וצריך לשקלל את כל הטיעונים, ומה המשקל של כל אחד מול כל אחד, וזה תערובת, בליל של חוקים שצריכים להיות סבוכים יחדיו ולהגיע למסקנה, אז אחד רואה ונותן היתר משקל לחלק של זה, ואחד נותן חלק לזה, לכן יכול לצאת בשונה. למה התורה אמרה שאנחנו הולכים אחרי הרוב? אם התורה אומרת שהולכים אחרי הרוב פירושו של דבר שלא יכול להיות אמת אבסולוטית בחוקי בני אדם, כי המצבים משתנים, אין ציור שאחד גנב מאותה סיבה של השני, יש אחד שגנב ותקף, יש אחד גנב והפחיד, יש אחד גנב וגרם להפלה, יש אחד גנב סכום קטן, יש אחד גנב סכום גדול, יש אחד שבר בדרך, יש אחד עשה ככה, עכשיו כל אחד זה העבירה גנב, אבל מה ההשלכות שלה? מה התוצאות שלה? מה היה הסיבות לכך, הוא היה אדם רעב? הוא היה אדם רשע? הוא רצה להזיק? הוא בא להפחיד? הוא בא לאיים? מה היה פה, זה גנב אבל עם הרבה הרבה דברים מסביב, צריך לשקול כל דבר בתוך המשקל
ש. גם כן אם שוקלים
הרב: אז לא הבנת, אז לכן אחד נותן משקל יתר לחלק מזה, ופחות לזה, ויש השני שנותן לזה ופחות לזה, כמו שאתה, אתה לדוגמא רואה דברים בעולם ואתה מחשיב דבר יותר ופחות, והשני מסתכל משהו אחר, אתה אומר תראה איזה סימטריה יש בבנין הזה, אני אומר לך אבל תראה האריחים עקומים, ההוא מסתכל על היופי אתה מסתכל על אסטטיקה ואתה מסתכל אתה על הגיאומרטריה, פירושו של דבר שכל אחד מסתכל מזוית שלו אצלו חשוב ככה ואצלו חשוב ככה, אבל כל זה צריך להיות מעוגן, אם דנים בדבר מסוים צריך את כל ההשלכות לשקול, לכן יכולים להיות שינויים.
ש. תודה רבה לך
הרב: תהיה בריא מותק. לילה טוב. ברכה לכולם, ה' יברך אתכם בריאות והצלחה והנשים שלכם והבעלים שלכם והילדים שלכם. כן. בריאות והצלחה. ציציות וכיפות למי שרוצה וכיסויי ראש.
שלום וברכה, ב"ה אני בעלת תשובה כבר 22 שנה, בזכות הרב זכינו להתחזק ולבנות בית של תורה!
בס"ד 18.05.2020 (שני, כד' אייר תש"פ) לכבוד הרב החסיד נזר הבראה שליט"א שמי: א. פ. אני מודה להשי"ת כל יום שזכינו אני ובני ביתי לחיות את הרב ולהלך לאורך! ו: 'ברוך שחלק מחכמתו ליראיו' ותודה רבה לך שאתה מחכים אותנו. אני מודה לך על האכפתיות ועל החסדים האין סופיים על החנות (קפז') המוצרים והתבלינים ועל הקהילה הקדושה שקיבצת סביבך. יה"ר שהשי"ת ישמור לנו עליך (אמן) כי אתה יותר מאב ומאם ותודה על המסירות נפש, זה שאתה מסלק מאיתנו את החושך בעמל רב ובאהבה רבה בלי לחשוב שניה על עצמך בכלל. הרבה זמן רציתי לכתוב לרב ולא יצא וב"ה שעכשיו הגיע לי הזכות להודות לרב. שאנחנו מרגישים שאתה כמו אברהם אבינו – ע"י שהיה בעל חסד, ויצחק אבינו – במידת הגבורה, ויעקב אבינו – במידת האמת הצרופה, ומשה רבינו רועה נאמן, ודוד המלך – נעים זמירות ישראל, ושלמה המלך בחכמתו, ופנחס במסירות נפש, ושמואל הנביא שמכתת רגלים כל יום, וכל התכונות הללו נמצאות ביחיד אחד ומיוחד לכבוד הדור המיוחד הזה! ועכשיו אתה לא רק הרועה הנאמן של ישראל אלא של כל האנושות כולה וכמו שאנחנו מצפים למשיח במהרה אנחנו מצפין ליום שיודו כולם הרב אמנון יצחק אמת ותורתו אמת והם (...) בדאים. אנחנו שמחים בשמחתך [וכואבים את כאבך בכל מה שעושים לרב, (בתאריך המכתב ב"ה נמסרה הרצאה: הבחירה בידים שלך, בני ברק 18.05.2020 shofar.tv/lectures/1320, וכן שיעור: כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו - חלק ב 18.05.2020 shofar.tv/lessons/12136) ומי יודע אם זה לא כפרה לכלל ישראל] אוהבים אותך אהבת נפש משפחת פ' באר שבע מבקשים ברכה: שאזכה ש... יהיה השמש בצמוד לכבוד הרב שליט"א כמו שיהושע בן נון שימש את משה רבינו ע"ה זיע"א.
'בעת הזכרת שבחי השי"ת שבברכת: 'אתה גיבור... סומך נופלים... ורופא חולים...' ניתן להשיג ישועה עוד יותר מבקשות מפורשות. מפני שבאמירת השבח אין המלאכים מקטרגים ולכן אם יצטרך להתפלל על רפואה יכון באמירת: 'רופא חולים' להמשיך רפואה ובורא עולם היודע תעלומות לב הנה הוא יעשה בקשתנו'. (ספר בני יששכר, הובא בספר לכתחילה, אמונה ובטחון עמוד קמה', ב"ה ניתן להשיג הספר לכתחילה 'אמונה ובטחון' במשרדי שופר). וכנראה זה אחד מהטעמים לסגולת ה: "עבדו" ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) שע"י שמשבח לבורא עולם אין מקטרגים, ומספיק כוונה למשוך ישועות... ישר כוחכם! (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).
ב"ה שיעור מאד יפה, חזק וברוך! הרצאה בבני ברק 20.10.2024 בוני המגדל - הקבלת פני רבו (shofar.tv/lectures/1636).
מחנה שועפט לפני שבועיים... זה בדיוק מזכיר את הדוגמא שהרב נתן על איציק במגדל השמירה (רח"ל): 'איציק במגדל השמירה טרגי קומי' (shofar.tv/faq/1609).
כבוד הרב שליט"א זה כל כך נכון הסרטון הזה: '🎞 צריך סיעתא דשמיא לתת תרומה למקום הגון' (shofar.tv/videos/7000) איך אנשים לא מבינים את זה?!
שלום כבוד הרב ב"ה בשבת האחרונה שכבוד הרב היה כאן (ראה כתבה: סיקור שבת בראשית במחיצת כבוד הרב אמנון יצחק שליט"א בני ברק shofar.tv/articles/15236) בעלי הלך לכבודו ביקש: 'ברכה' בעניין הדירות בירושלים וחובות. כבוד הרב בירך אותנו: 'שניוושע כבר יום למחרת!'. בצפייה חיכיתי לישועה, וב"ה בערב הזדמנה לנו הלוואה כדי לשלם את כל החובות שלנו עם היתר עסקה, רציתי לבקש: שכבוד הרב יברך אותנו שנצליח לשלם את הכל ונוכל לעבור לירושלים במהרה (אמן).
כבוד הרב ב"ה שיעור בוקר, מרגש ביותר 'בלי תפילה לא מקבלים חלק קיא' - שיעור 111 שיעור מספר 1, ב"ה כמות תורמי הנציב, אח"כ המעשיות, שאין רק צריך תפילה להשי"ת, גם אם לא נקבל, עצם זה שאנחנו פונים להשי"ת, ומצפים רק לו זה עניין גדול ולהבין: שרק בזכות תפילה מקבלים זה מודעות גדולה בזכות השיעורים שמשקיע בנו הרב כדי שנייחל לישועת השי"ת, והחלק בסוף שכולם שרים 'עבדו' ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) ושירי שבת והשאלה היפה של פרשת הנח בחלק שאלות תשובה שהצחיקה, גם מאוד קשה להיפרד מסדרת השיעורים אבל זכינו בזכותם להבין את הדבר הכי חשוב שבלי תפילה לא מקבלים כלום שבת שלום ומבורך✨.
שבוע טוב ומבורך כבוד הרב שליט"א זה כל כך נכון מה שכבוד הרב מסביר בשיעור זה. (עמידה בנסיונות shofar.tv/videos/15578) תודה רבה כבוד הרב שליט"א.
הרב אמנון יצחק שליט"א! יה"ר שהשי"ת יברך אותך ואת כל אשר לך (אמן) ברוך השם תודה לבורא עולם התשובה של הבדיקה של הילד יצא תקין בזכות הברכה של הרב ובזכות הסגולות שעשיתי אחד מהם זה ששרתי: 'עבדו' ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) כמו שהרב לימד אותנו ועוד כמה תפילות. תודה רבה רבה "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד, לה). (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).
© 2024 כל הזכויות שמורות